מעשרות כספים - הרב שאול סילם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום, אנחנו עכשיו נתחיל סדרה של, אה, שני שיעורים על מעשר כספים. השיעור הראשון זה יותר, אה, תיאורטי אבל ממש יסודות מאוד חשובים להמשך. ה-ה-השיעור השני זה יותר על הלכה למעשה. מה נותנים, למי נותנים, איך נותנים וכל הדברים. אה, ב-- אנחנו עכשיו בשיעור הראשון, אה, חלק ראשון, אברהם, יצחק ויעקב. על אף שאנחנו מקיימים את התורה כי היא ניתנה בהר סיני, אבל מעניין לציין שבחז"ל, ב-במקומות שונים אנחנו מוצאים שאברהם אבינו וגם יצחק אבינו וגם יעקב אבינו, כולם הפרישו, אה, מעשר כספים. אז, אה, אה, אנחנו גם יודעים שאברהם, יצחק ויעקב שמרו על כל התורה כולה, כולל מצוות דרבנן, כולל מנהגים, אבל זה מעניין לראות שיש אפילו אסמכתות ל-ל-לעניין לגבי מעשר כספים. לגבי אברהם אבינו, בדיוק לאחר מלחמת המלכים בפרשת לך לך, אברהם אבינו נותן את המעשר למלכי צדק, מלך שלם, מלך ירושלים של היום, "וייתן לו מעשר מכל", כך כתוב. אז, אה, רמז לכך שאברהם אבינו הפריש מעשרות מהכספים. לגבי יצחק אבינו, בפרשת תולדות, כשיצחק אבינו נמצא בגרר, כתוב, "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'". מאה שערים, הוא מוצא מאה שערים. אומרים חז"ל, זה מובא ברש"י, מאה שערים, מאה פעמים יותר ממה שאמורה לעשות, ממה שהקרקע הייתה אמורה לעשות לפי האומדה שעשו. ומה האומדה שעשו? ל-ל-למה עשו אומדה? למה יצחק אבינו באמת, אה, שיער מה שזה אמור לעשות? אז אומר רש"י שזה היה לצורך חישוב המעשרות. אז עוד רמז, עוד אסמכתא לכך שיצחק אבינו הפריש מעשר כספים. לגבי יעקב אבינו בפרשת ויצא לאחר ה-ה-המפגש עם הקדוש ברוך הוא שם בבית אל, שזה ירושלים בעצם, כשהגיע לבית אל, כל ארץ ישראל שהתקפלה לשם. אומר

02:23 דובר 2 יעקב אבינו בסוף הפרשה, "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". באמת אני אפריש את המעשר, זה דברים די ברורים. אבל עם כל זה, כפי שאמרנו, אנחנו לא מפרישים מעשר כספים מפני שאברהם, יצחק ויעקב הפרישו, אלא מסיבה אחרת, ופה זה העניין ה-השני שרציתי לגעת בו. אה, מ-מ-ממה, מה המקור? האם זה מקור דאורייתאי? האם זה מצווה דרבנן? האם זה מנהג? וזה מאוד מעניין לראות עד כמה באמת ה-ה-הדעות, אה, שונות ומגוונות. נתחיל בשיטת בעלי התוספות, שחיוב הפרשת מעשר מ-אה, הרווחים הכספיים זה מצווה דאורייתא. הרי בפרשת ראה יש לנו איזה פסוק שפשט הפסוק מדבר על ה-הפרשת תרומות ומעשרות מהתבואה, "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה". ומביאים בעלי התוספות במסכת תענית דף ט' עמוד א', ש"עשר תעשר את כל תבואת זרעך". למה כתוב את כל? את כל, הם מביאים בשם הספרי, זה בא לרבות גם מעשר כספים, גם את הרווחים שאנחנו עושים, ויוצא שלפי שיטת בעלי התוספות, כך גם מובא ב-בשו"ת תשב"ץ, אה, ה-ה-הפרשת, אה, מעשר כספים זה מצווה דאורייתא. זאת השיטה הראשונה. יש לנו שיטה שהיא ממש קיצונית בצד השני, זו שיטת הב"ח, שאומר שבכלל אין מצווה כזו, אין בכלל חיוב, לא דאורייתאי ולא מדרבנן, אה, לעשר מעשר כספים, ועל זה באמת מקשה הט"ז, הט"ז זה החתן של הב"ח. הוא אומר, אבל זה, זה ספרי מפורש שמובא בבעלי התוספות, איך אפשר לחלוק על זה? והתשובה היא מאוד פשוטה. הרי בספרי שיש לנו, זה נכון שבספרי איך שהתוספות מביאים, אז יש את הגרסה הזו ואת הדרשה הזו של את כל תבואת זרעך. אבל מה לעשות שבספרי שהיה ל-לב"ח וגם לפי הגרסה שלנו, הספרי

04:32 דובר 2 הזה לא קיים, ולכן כך, אה, בשבות יעקב הוא מתרץ את ה-- את הב"ח. נכון, אה, יש את המקור הזה אצל בעלי התוספות, אבל לפי ה-הגרסה שלנו בספרי אין דבר כזה ולכן אין שום מקור, אין שום דרשה כזו. זו שיטת הב"ח. יוצא לשיטה הזו בכל זאת, הרי אנחנו רואים ש-שנוהגים, אבל שזה רק מנהג. זה מנהג. גם הב"ח יודע שזה מנהג. זו השיטה השנייה. ומעניין שהשיטה של אדמו"ר הזקן, על אף שאין לנו את ההלכות האלו ב-באדמו"ר הזקן, אבל יש הרבה דברים שאפשר ללמוד ממקומות אחרים. אז הרי בתורת מנחם התוועדויות חלק ל"ד עמוד מאתיים שבעים ושתיים, למי שרוצה לחפש, מביא דיוק מהלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן שהחיוב של להפריש תרומת, אה, ל-להפריש מעשרות מהכספים זה חיוב דרבנן. כך מסביר הרבי על רגל אחת. הרי אם זה היה מדאורייתא אז העניים, זה היה מיועד לעניים, והעניים היו, אה, זוכים ישירות ב-בהפרשה הזו ואי אפשר היה להשתמש במעשרות לצרכים אחרים. אבל אנחנו רואים בהלכות תלמוד תורה של אדמו"ר הזקן שיש דברים אחרים כמו הוצאות לימוד של בניו הגדולים שבתנאים מסוימים אפשר כן לקחת מכספי מעשר. אנחנו נחזור על הנקודה הזו ולכן אנחנו רואים שלאדמו"ר הזקן יש כן אפשרות שזה לא יהיה לעניים, ומדייק הרבי מכאן שזה מדרבנן. יוצא שיש לנו שלוש שיטות: שיטת בעלי התוספות בתענית שזה חיוב דאורייתא, שיטת הב"ח שזה רק מנהג, והשיטה האמצעית שיטתנו, שיטת אדמו"ר הזקן, גם הערוך השולחן בשיטה הזו, כותב מפורש בסימן רמ"ט ביו"ד שחיוב הפרשת מעשר כספים זה חיוב שהוא דרבנן. הדבר השלישי, דבר מאוד מעניין שכדאי לגעת בו זה מה-מה-מה קורה אם לא, אם לא מפרישים? אז לא רוצים פה להפחיד, אבל דברים

06:45 דובר 2 מאוד, מאוד מרתקים. באותו ה-ה-התוספות שאמרתי שם, ש-ש-ש-הבאתי ממסכת תענית, בסוף התוספות יש איזו תוספת מאוד מעניינת. מביאים בעלי התוספות בשם הרב נתן האופניאל. לא, לא, לא, השם לא, לא מוכר כל כך, אז הוא עושה שם איזו דרשה. הרי הבאנו מהתורה, פרשת ראה: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה". אז מה הדרשה? היוצא השדה זה מה שצומח בשדה. אבל אומר שם הרב נתן האופניאל: ואם לא, ואם אתה עשר תעשר את כל תבואת זרעך, אז יש לנו את הדרשה. "את כל", כן? אמרו בעלי התוספות, זה לרבות מעשר כספים. אבל מה קורה אם אתה לא מפריש? "היוצא השדה שנה שנה" יהיה לאותו היוצא לשדה. מי זה שיוצא לשדה? זה עשיו הרשע, שהוא איש שדה. אז או שאתה מפריש-- ז-ז-זו ודאי דרשה, כן? זה נראה איזה וורט כזה, אבל מה לעשות, זה ב-בעלי התוספות, שאו שאתה מפריש או שאם אתה לא מפריש את כל תבואת זרעך לרבות מעשר כספים, היוצא השדה זה היוצא לשדה. כלומר שייקחו עובדי כוכבים, שזה עשיו הרשע. זה-- ז-ז-זאת הדרשה. למה הבאנו את זה? כי, כי למען האמת זה לא רק בעלי התוספות. ה-ה-הנקודה הזו היא הרבה יותר באריכות במסכת בבא בתרא, ומשום מה הסוגיה הזו לא, לא מספיק מוכרת, על אף שזה מהדפים שלומדים בישיבות. בדף י' עמוד א' יש שם איזו אגדה שמבוססת על הסוגיה הידועה במסכת ביצה. הרי במסכת ביצה כולם יודעים, אה, שאומרת הגמרא בדף י"ז שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאות שבתות, הוצאות יום טוב והוצאות בניו לתלמוד תורה. טוב, הדברים ידועים. הקדוש ברוך הוא מקציב בתחילת

08:34 דובר 2 השנה מה שאנחנו נרוויח, וכל השאר, מה שאנחנו מוציאים לשבתות, לימים טובים ולצורך בניו לתלמוד תורה, זה, זה בנוסף. אם הוא מכפיל, הקדוש ברוך הוא יוסיף לו. אם הוא גורע, הקדוש ברוך הוא יגרע. זה מה שמובא שם בגמרא, הדברים ידועים. אבל מה שאומרת הגמרא במסכת בבא בתרא זה: כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, זאת אומרת אותה סוגיה ידועה, כך חסרונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה. אותו דבר לגבי החסרונות. לא רק מה שאני ארוויח זה כתוב, גם מה שאני אתחסר, גם מה שאני ש-ש-שיחסר לי. א-א-אז מה זה אומר? מה ההגדרה של חסרונותיו של אדם? א-א-אז במקום, אה, ל-ל-להקדים, נספר את האגדה שם ואז נלמד איזה לימוד ממש נפלא בעניין הזה. שם אומרת הגמרא שרבן יוחנן בן זכאי הלך לבני אחותו והוא אמר להם שייתנו שבע מאות דינר, שבע מאות דינר זה סכום מאוד גבוה, ש-ש-שייתנו שבע מאות דינר ל-ל-למוסדות שלו. וטוב, גירדו ככה שם במגירות, נתנו לו, אבל השאירו שבעה עשר דינרים. זאת אומרת נתנו לו שש מאות שמונים ושלוש. טוב, זה מה שהיה. עוברים כמה ימים ובאים מטעם הקיסר, באים אליהם הביתה להגיד להם ש-- אה, עשו חישוב והם צריכים לשלם מיסים. מה גובה המיסים שהם צריכים לשלם? שנחסרו שבעה עשר דינרים. וואי, פשוט זה בדיוק מה שהשאירו לרבן יוחנן בן זכאי. הוא ביקש שבע מאות דינרים, הם נתנו שש מאות שמונים ושלוש, ובערב באים מוכסים מטעם הקיסר לבקש ממנו שבעה עשר דינרים. ראו שיש דברים בגו. הלכו לרבן יוחנן בן זכאי, סיפרו לו את הסיפור, אז הוא אמר שכן, כן, נכון. אה, שאלו אותו, "איך ידעת?" הבינו שיש פה איזה עניין, אז

10:28 דובר 2 הוא אמר שהוא חלם שהם באים, אה, להפסיד שבע מאות דינרים, ואז הוא העדיף שזה יהיה לצדקה. ואז אמרו לו, אה, ו-ו-והם נתנו שש מאות שמונים ושלוש, אז היו צריכים להשלים שבעה עשר. אז אמרו לו, "למה לא אמרת לנו?" א-א-אז הוא אמר, "לא, רציתי שאתם תתרמו את זה לשמי-- לשם שמיים". זה לא, זה לא חוכמה. מה אנחנו לומדים שם? דבר ממש פלא שחבל שזה לא מספיק מוכר. מה שאנחנו לומדים זה שכל החסרונות של אדם, הפסדים, דברים שפתאום אנחנו נשלם למוכס, אז אני משער שזה כולל כל החסרונות של דברים ש-- לא היו צפויים, דוד שמש שמתקלקל ו-ו-ו-והמנוע של האוטו שנשרף ו-ו-ולא חסרים דברים. לא רוצה ל-ל-לפתוח פה לשטן ולתת רעיונות, אבל הדברים האלה הם גם קבועים מתחילת השנה. אלא מה? בסכום הכולל שכתוב בתחילת השנה של החסרונות, הסכום הזה הוא כולל גם את הצדקה. אם נקבע שלבן אדם יהיו חסרונות על סך עשרים אלף שקל השנה, אז יש לו כמה אפשרויות: או שאותם עשרים אלף שקל זה יהיה הכל חסרונות ודברים שיתקלקלו, או שייתן עשרים אלף שקל לצדקה, או כל דבר אמצעי: חמש עשרה לצדקה, חמש ל-ל-ל-לתקלות, חמש עשרה תקלות, חמש לצדקה. א-א-אז ודאי, ו-ו-וזה מסביר את דברי הרמב"ם, אה, בסוף הלכות שמיטה, שלעולם אין אדם מעני מן הצדקה. בכל מקרה הכסף הזה הוא היה יוצא בצורה אחרת. א-א-אז כשאתה נותן צדקה, לא רק שאתה לא מעני, כי-כי-כי-כי הדברים האלה היו צריכים לצאת. יותר מזה, אתה ודאי שיש את כל הברכה שיש, "עשר על מנת שתתעשר", ואנחנו נראה עוד-עוד-עוד כמה דברים, ולכן ממש אין אדם נחסר מצדקה. האמרה הזו ש"מזונותיו של אדם קצובים לו בראש השנה"

12:32 דובר 2 שבאה להשלים את ה-- אה, הוצאותיו, סליחה, ש-ש-שקצובים לו בראש השנה, שזה בא להשלים את האמרה של מזונותיו. באמת אמרה מאוד, מאוד חשובה. זה היה העניין השלישי שרציתי לגעת בו. החלק השני זה מה ניתן לעשות ממעשר כספים. האם זה רק לעניים? דברים אחרים? אז באמת יש איזה רמ"א ביורה דעה סימן רמ"ט סעיף א', שסובר שכל עניין המעשר זה רק לתת לעניים ותו לא. כך פוסק הרמ"א. אבל פה זה באמת לא, לא, לא, לא מאוד, אה, אה, זה לא מצוי כל כך שאנחנו לא פוסקים כרמ"א, אבל פה ה-ה-האחרונים, רוב האחרונים כולל הש"ך מגדולי האחרונים, אה, סוברים שאפשר לקיים כל מצווה מהמעשר ולכן לא כמו הרמ"א. אני יכול גם, אה, מישהו עושה את סיום הש"ס בבית ורוצה שאני אעזור לו, אה, סעודה, אה, סעודת מצווה שנעשית בבית הכנסת שאני רוצה לתרום, אה, או עלייה לתורה, תכף אנחנו נתייחס לעניין. אפשר לעשות כל מצווה גם עם כספי המעשר, אבל בכל זאת אני מסייג. מה זה כל מצווה? כל מצווה שאני לא מצווה עליה. ודאי שלקנות לעצמי או לבן שלי, אה, לבר מצווה תפילין, ודאי שזה אני מצווה לעשות ולכן את הלולב ואת התפילין ואת הנרות שבת זה לא דברים שאני אוציא מכספי מעשר, זה אני מצווה לעשות. אבל מצווה שאני לא מצווה, מה זה מצווה שאני לא מצווה? יש לי ידיד שבאמת נצרך ויש לו, יש לבן שלו בר מצווה ואין לו כסף לרש"י ורבנו תם ולי יש איזה סכום, כמה אלפי שקלים. ודאי שאני יכול לקנות לו תפילין, אני לא מצווה הרי לקנות לו תפילין. יש ודאי ציווי על הנחת תפילין, אבל אני לא אחראי על התפילין

14:35 דובר 2 של הבן שלו. אז הכסף הזה שאני אתן לקניית התפילין של הבן של החבר ודאי שאני יכול לתת ממעשר כספים. מה זה ודאי? הרמ"א סובר שלא, שזה רק לעניים, כן? אה, שנותנים ולא פה אולי באמת הרמ"א יודה כי ז-ז-זה בן אדם עני, ז-זה כמו כסף, אבל במצווה אחרת שסעודה, סעודת מצווה לט' כסלו אני תורם לבית הכנסת שיעשו סעודה שזה לא עניין של עניים, הרמ"א יגיד שאי אפשר מעשר כספים, אבל לא כך פוסקים את ההלכה. בסופו של דבר אפשר גם לזה לתרום, כי זה לא מצווה שאני חייב לעשות. אני לא חייב לט' כסלו לתרום לבית הכנסת כסף עבור התוועדות. לקנות ספרים ממעשר כספים. ה-הש"ך והט"ז מביאים בשם הדרישה שאפשר. אפשר בהחלט לפי דעתם, תכף נסייג את זה מאוד, לקנות ספרים ו-- אה, לכתוב שזה לשימוש הרבים. יש לי כמה ספריות בבית עם ספרים של-- שנקנו במעשר כספים ואני מלווה את הספרים. היום רוב הפוסקים אומרים שאי אפשר לעשות את זה, כי היום הספרים הם יותר, אה, א-א-אז היה באמת יקר, היום זה יותר זול. אנשים לא יבואו אליך הביתה כדי להשאיל ספר וזה לא, זה לא בדיוק עובד. ועוד לאחר מכן הדברים האלה הם לא עוברים בירושה, הרי זה לא שייך אליי הספרים האלה. אז הטריק הזה של הרבה אנשים רוצים לקנות ספרים, יש גם מבצע של הרבי בית מלא ספרים. ואגב, נ-נ-ננצל את העניין, באחת ההתוועדויות הרבי נותן את הרף ה-ה-עליון של הבית מלא ספרים, ואומר הרבי שכל עוד ויש ספרים ליהודי שהיה ראוי שיהיו אצלו בבית והם לא בבית, עדיין הוא לא קיים לגמרי את המבצע של בית מלא ספרים. אני סוגר את הסוגריים. אבל

16:32 דובר 2 דבר לא מספיק ידוע, בית מלא ספרים זה באמת בית מלא ספרים. לחזור לעניין, א-א-אז ודאי שורה אחרונה שאי אפשר למלא את הבית שלו ספרים. בסופו של דבר זה קצת הערמה באמת לא במקום. הבן אדם כבר לא ייתן אה כסף צדקה, הוא ימלא את הבית שלו ספרים ואין בדיוק אנשים שיבואו להשאיל את הספרים. זה לא, לא עובד. ודאי שאם אני רוצה לתרום ספרים ל-ל-לבית המדרש או בית הכנסת, אני יכול ממעשר כספים. זה משהו אחר. זה באמת לא, לא, לא אצלי זה לא שלי, זה... אבל, אבל כל מה שנמצא אצלי על אף הדרישה שמובא בשם ה-ה-הש"ך והט"ז, היום אי אפשר לקנות ספרים ממעשר כספים, כך פוסקים הרבה פוסקים ולכאורה כך שורה אחרונה. אה, האם אפשר לקנות, קנייה, אה, לקנות עלייה לתורה או דברים כאלה ממעשר כספים? אז אפשרי, אבל בכל זאת צריך לסייג את העניין. אם כשאני מעלה אני רוצה עכשיו לעלות לתורה, אה, סתם מזמן לא עליתי, אני אומר מאה, מאתיים, שלוש מאות. אמרתי שלוש מאות ואחרי זה אני אומר זה הרבה כסף. טוב, בעצם אני יכול להוריד מהמעשר כספים, יש לי איזה אלפיים שקל לשלם. אוקיי, נשאר אלף שמונה מאות. זה אני לא יכול כי כשאמרתי שלוש מאות אני לא התכוונתי שזה עם מעשר כספים. אני התלהבתי אה ולא חשבתי על העניין. ודאי שאם הבן אדם קבע פעם אחת לתמיד שזה תמיד יהיה מהמעשר כספים זה עניין אחר. אבל בינתיים, לאחר שלא חשבתי על העניין, אז אני לא אוכל להפריש את השלוש מאות האלה מהמעשר כספים, זה יהיה בנוסף. אבל אם לפני שאני אה תורם, לפני שאני אומר שלוש מאות, אני אומר לעצמי טוב, אני

18:24 דובר 2 אבל זה מהמעשר כספים. אז אפילו אם זה להגיע לאלפיים ושלושת אלפים לפתיחת ההיכל ביום כיפור או מפטיר יונה או כל הדברים האלה. נכון, אפשר ממעשר כספים אם רוצים, אין בזה בעיה. יש פוסקים בכל זאת שמגבילים את זה לכשיש חיוב. בן אדם שיש לו חיוב. כן. יש לו יארצייט במשך שבוע ולכן הוא רוצה לעלות מפטיר והוא קונה את המפטיר. מאחר שלפי המנהג החיוב הזה זה, זה חיוב. כן. כך לפחות לפי, לפי המנהג. אז זה בדיוק כמו מצווה שהוא חייב לקיים כמו, כמו התפילין מה שאמרנו. אפילו אם זה פחות חשוב, זה לא מצוות דאורייתא, אבל בכל זאת זה נחשב לחיוב ולכן את החיוב הזה הוא לא יוכל לשלם עם מעשר כספים. כך מובא גם בפוסקים. הוצאת בניו ובנותיו. אז זו סוגיה באמת מסובכת מאוד. הגמרא סוברת שמגיל שש ילד יכול לעבוד, ולכן מה שאני מוציא עבורו זה יכול להיות ממעשר כספים. זאת לא ההלכה. יש פוסקים שאומרים היום זה מגיל שתים עשרה לבת, שלוש עשרה לבן. יש מי שאומר שזה מגיל חמש עשרה, יש מי שאומר שזה, שאומר שזה מגיל שמונה עשרה, יש מי שאומר שכל עוד והם רווקים אי אפשר, רק מילדים נשואים. בדרך כלל מה שדי מקובל זה שלאחר שאנחנו מצווים על פי חוקי המדינה, בדרך כלל ברוב המדינות ילד שהוא מתחת לגיל שמונה עשרה הוא תחת חסותי, אני צריך לדאוג לו. אז ההוצאות על אותם הילדים, בשביל זה יש גם ביטוח לאומי. זאת אומרת, זה כך בנויה החברה בצורה כזו, על אף שזה הרבה פחות מה שנותנים, אבל מה שיהיה, לכאורה אנחנו נגביל את זה לגיל שמונה עשרה. זאת אומרת

20:27 דובר 2 להחשיב הוצאות לבניו ובנותיו. אני לא מדבר עכשיו על הוצאות לתלמוד תורה, שזה עוד עניין, אבל ההוצאות האחרות, האוכל, הביגוד, הנסיעות לבניו ובנותיו מתחת לגיל שמונה עשרה, לכאורה אנחנו לא נוריד את זה מכספי המעשר. יש פוסקים שיגידו דברים אחרים, פה זה די רחב, אז כל אחד ישאל את הרב שלו, אבל לכאורה בהיעדר הנחיה הגבול של שמונה עשרה זה נראה די סביר. מה קורה עם הוצאות בניו לתלמוד תורה? אז אפשר לדייק מהלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן, יותר מדויק בפרק הראשון, שהוצאות לימוד בניו הגדולים מגיל שלוש עשרה, מי שאין ידו משגת, הוא יכול להוריד מכספי מעשר, אבל לאחר, ובזה יש דיונים ויש חילוקי דעות ויש הרבה דברים. אני אגיד לכם ישירות מה רצוי לעשות הלכה למעשה, ופה אני מפנה אתכם לתורת מנחם התוועדויות חלק ל"ד עמוד מאתיים שבעים ושלוש. אומר הרבי דבר מאוד גשמי, דבר של התוועדות. אומר הרבי, לאחר שבעניין הזה של הוצאות בניו לתלמוד תורה יש בזה הרבה דעות, מחלוקות והכל, במקום להיכנס ולהתפלפל האם אני יכול להחשיב את ההוצאות של הבנים לתלמוד תורה כשאין ידו משגת ממעשר כספים, במקום להיכנס לפינה הזאת, הרי יש עניין אחר. הרי הקדוש ברוך הוא אומר "ובחנוני נא בזאת". אני יכול, אני אשלם מכספי ובנוסף אני אתן כסף צדקה ואני אבקש מהקדוש ברוך הוא לבחון אותו ואז אני אקבל כסף בחזרה. זה העניין. זאת אומרת, לכתחילה, הרבי אומר, אנחנו לא נוריד לכתחילה את הוצאות בניו לתלמוד תורה, בניו שמעל גיל שלוש עשרה, גם אם אין ידו משגת. אבל אם רוצה לקבל את הכסף הזה אז בסדר, ייתן כסף לצדקה. יבחן את הקדוש ברוך הוא. אמרנו שבשיעור הקודם שהרבי אומר שהעניין הזה

22:41 דובר 2 זה לא רק שזה היתר לבחון את הקדוש ברוך הוא, אלא שזה בקשה. הקדוש ברוך הוא מבקש "ובחנוני נא בזאת". ויותר מזה אומר הרבי באותה התוועדות שהבאנו אז בשיעור הקודם, שבשביל זה גם יש מצוות צדקה, כדי לראות שהצדקה והמצוות בכלל זה מעשיר, ולכן זה מצווה, מצווה גדולה לתת צדקה ולבחון את הקדוש ברוך הוא בעניין, וזה מה שיעשו ולא ייכנסו לפלפול הזה של הוצאות בניו לתלמוד תורה, אם אפשר לתת מכספי מעשר. מה שאני עונה לכל מי ששואל ככה את הדברים האלה, את הפינות האלה הטיפה מסובכות, איך להחשיב, שלא, לא, לא ישלם מכספי מעשר. הקדוש ברוך הוא יחזיר לו בכפלי כפליים. מה עם לתת כספי מעשר לאביו ואמו? דבר מאוד מעניין. יש גמרא בקידושין שמגדירה מה זה כיבוד אב ואם ומה זה מורא אב ואם. אז מורא אב ואם זה יותר דברים שהם לא, לא עומד במקומו, לא יושב במקומו, לא סותר את דבריו. כיבוד אב ואם, מאכיל ומשקה, מלביש את אביו ואמו. כן, זה מכסה, מוציא, מכניס. זה העניין. דברים של, של עשה. שואלת שם הגמרא: אבל משל מי? הרי הגמרא אומרת שכיבוד אב ואם אני מאכיל ומשקה את אבי ואת אמי. בסדר, אבל צריך לשלם על האוכל הזה. אז מי צריך לשלם? ובזה נחלקו האמוראים. רב יהודה אומר משל בן, הבן מהכסף שלו. רב נתן בר אושעיא אומר לו לא, משל אב, זה מהכסף של האב. זאת אומרת, אני מצווה אם הוא צריך עזרה בקניות, אז אני מצווה באמת לקנות, להביא לו, אולי להאכיל אותו אם צריך. אבל הכסף, אם יש לו כסף אז מהכסף שלו, לא מהכסף שלי. מה שמעניין זה שבגמרא, הגמרא שם בקידושין ה

24:42 דובר 2 היא נשארת עם שתי הדעות ואין הכרעה, אבל רוב הראשונים פוסקים שזה משל אב, וכך גם נפסק בשולחן ערוך סימן ר"מ סעיף א', שהוא ודאי כחלק מכבוד אב ואם צריך להאכיל את אביו ואת אימו אם צריך, אבל מאכילים אותם משל אב, עם הכסף של האבא. מה קורה עכשיו אם אין כסף לאבא? האבא הוא לא מספיק עשיר ובאמת הוא מאוד מתקשה, ו-ו-ולכן הבן צריך, אה, ל-ל-לזון את הוריו. אז פה במקרה הזה שהאב לא יכול, הבן מצווה לשלם מכספו כדי להאכיל את אביו ואת אימו, ואפילו בית הדין כופה עליו לעשות את זה. כך, כך מובא. כך מובא. עד כמה אני אוכל להחשיב את הכסף הזה מכספי מעשר? אז פה זה מאוד מעניין. יש רמ"א שאומר את הדבר הבא, שאם באמת אביו ואימו לא יכולים, אז הוא יצטרך מכספו. עכשיו, עד כמה אני אוכל לשלם את הכסף הזה מכספי מעשר, מכסף צדקה? אז אומר הרמ"א: אם ידו משגת, תבוא עליו מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו. זאת אומרת המבנה הוא כזה: אני חייב מדין כבוד אב ואם ל-ל-להזין, להאכיל, אה, להשקות את האבא ואת האם שצריכים עזרה. מאיזה כסף? נפסק מכסף האבא. האבא לא יכול, אני חייב שזה יהיה מכספי, אבל האם זה מכספי באמת או מכסף צדקה? אז מי שיכול, שזה יהיה מכספו. זאת אומרת הוא כבר שילם את המעשר שלו ויש לו עוד כסף. זה לא שהוא דחוק, אז הוא יצטרך להוסיף על זה. ואם הוא רוצה להתחכם ולהחשיב את זה בכסף צדקה, בכסף של המעשר, תבוא מארה, יש איזו קללה, אומר הרמ"א, עליו, ולכן ודאי שלא יעשה את זה. אבל אם הוא לא יכול, בן

26:50 דובר 2 אדם מאוד דחוק, אז האבא הוא דחוק והאבא-- הבן הוא גם, האבא כנראה יותר, ולכן הבן מהשמונה אלפים שקל שהוא, שהוא מרוויח הוא בקושי יכול להוציא את השמונה מאות שקל ל-ל-ל-למעשר. אז בסדר, אותם שמונה מאות שקל, חלק מהם או את כל הכסף הזה הוא יוכל, אם הוא דחוק, מה שנקרא אצל הפוסקים, אין ידו משגת, הוא יוכל להשתמש בכסף הזה כדי להאכיל את אביו ואת אימו ואין בזה בעיה. אין בזה מארה תבוא למי שמזין את אביו ואימו מכספי מעשר, אבל מי שידו משגת אז ודאי שאסור לעשות את זה, כפי שאמרנו בשם הרמ"א. עוד עניין למי לתת. אז ראינו עכשיו לגבי אביו ואימו. יש עניין לתת עדיפות לעמלי תורה. כך מובא באהבת חסד ובעוד כמה פוסקים, ונכון לכתחילה לתת לפחות חלק גדול, רובם או חציהם של המעות, אומר החפץ חיים, לעמלי תורה, למי שעני וגם לומד תורה. כך אנחנו עושים שתי מצוות יחד, גם תומכים בלימוד התורה וגם נותנים צדקה לעניים. עוד נקודה: עניי ארץ ישראל. עניי ארץ ישראל, מובא בשולחן ערוך, אה, סימן רנ"א, כל זה ביורה דעה, סעיף ג', שעניי ארץ ישראל הם קודמים, אבל עם כל זה מובא באחרונים בשם החתם סופר שהם קודמים, אבל הם לא קודמים לעניי עירי. והיינו בן אדם גר בניו יורק ויש עניים לתת בניו יורק או שייתן לארץ ישראל. אז אם יש לו באמת עני, ודאי שתמיד יש עניים, אבל יש לו איזה עני שבאמת מזדמן ו-ו-והוא-הוא-הוא לא יודע באמת ל-ל-למי לתת, יש עדיפות לעניי עירו אפילו על עניי ארץ ישראל. אבל אם מדובר עכשיו בעיר אחרת בחוץ לארץ, ובשיקגו יש לו איזה עני והוא מתלבט האם לתת, כשהוא

28:59 דובר 2 גר בניו יורק, לעני שבשיקגו או לעני שמצא בחיפה, אז הוא ייתן עדיפות לעני ארץ ישראל. זה העניין. יותר מזה, יש בחתם סופר, בין הערים בארץ ישראל, אה, עדיפות לעניי ירושלים, שעניי ירושלים הם קודמים לעניי שאר הערים, כך כותב החתם סופר. עוד נקודה, מחילת חוב לעני. יש איזה בן אדם לקח ממני גמ"ח, אה, חייב לי אלפיים שקל. האם אני יכול למחול לו את החוב? זה כבר הרבה זמן שהוא לא מחזיר לי. עכשיו יש לי אלפיים שקל מעשרות. אם אני יכול להתקזז במקום להוסיף אלפיים שקל, אני אגיד לאותו עני, "אתה יודע מה? תשמור את זה. כספי מעשר אני נותן לך", וככה אני פותר את הבעיה שלי לרדוף אחריו. א-א-אז בזה זה אפשרי, אבל רק אם הכסף הזה לא היה אבוד. והיינו אם הבן אדם הוא בן אדם אלים שאומר לי, "תשמע, אני לא אחזיר לך את הכסף". עכשיו הוא אלים, אבל זה אבוד. הבן אדם יש לו מיליונים, אה, עוד מעט הוא יהיה בבית סוהר גם. הוא לא יחזיר את הכסף. זה לא שהוא לא רוצה, אבל הוא יסתבך, הוא לא יחזיר את הכסף. הכסף הזה הוא אבוד. אני לא יכול את הכסף האבוד להשליך את האבדה שלי על חשבון הצדקה ולכן את זה אני לא אוכל. אבל אם הבן אדם באמת היה עשוי להחזיר לי, לכאורה הוא היה כן מחזיר לי, רק שזה היה לוקח קצת זמן ועבורי זה טרחה, אז אני כן יכול להתקזז. זה, זה הגבול. יש עוד נושא, האם עני צריך להפריש מעשר כספים? אז זה-זה-זה מעניין כי לכאורה יש סתירה בין השולחן ערוך בסימן רמ"ח לרמ"א בסימן רנ"א. לפי השולחן ערוך בסימן

30:47 דובר 2 רמ"ח, אפילו עני המתפרנס מצדקה חייב ליתן ממה שיתנו לו, כך כותב השולחן ערוך, אבל הרמ"א ברנ"א ביורה דעה הוא כותב, והיינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו. לכאורה, מי שלא יכול באמת לא, לא, לא חייב. הש"ך אומר שהשולחן ערוך והרמ"א הם לא חולקים. יש כמה דרגות בעניים. יש את העני שיאכל אם הוא דוחק את עצמו, אז הוא חייב לדחוק את עצמו ולשלם. הוא קיבל היום חמש מאות שקל, נתנו לו צדקה, את החמישים שקל או את המאה שקל הוא יצטרך לתת. אבל אם הוא לא יכול, הוא לא יכול, באמת לא יכול, אין לו שום אפשרות, אז על זה באמת אמר הרמ"א שהוא פטור. אגב, מי שלא יכול אבל אולי יוכל, כן, בעתיד, אבל עכשיו פשוט הוא לא יכול. אז יש כמה איגרות של הרבי, כמה הנחיות. אה, יש מקומות שהרבי כנראה מבין שהבן אדם סתם מתלונן ואם באמת הוא יכול אבל נראה לו שהוא לא יכול, הוא קצת מרחם על עצמו יותר מדי, ואז הרבי אומר ליהודי, "תשמע, לאחר שכשנותנים חומש מתעשרים, אם אתה אומר שאתה לא מסתדר כשאתה נותן מעשר, אז תיתן פי שניים ואתה תראה שיהיה עוד יותר ברכה". אז בן אדם מתלונן, אומר לרבי שהוא לא יכול לתת מעשר, הרבי אומר, אומר לו, "תיתן, תיתן פי שניים". טוב, הרבי ודאי ראה שהבן אדם כן יכול ולכן זאת העצה. אבל יש איגרות אחרות שהרבי אומר ל-ל-ליהודי שמעשר הוא לא מצליח לתת. אני לא מדבר עכשיו על חומש, עשר אחוז. אז הרבי אומר טוב, ת-תן חצי עכשיו, חמש אחוז, את החמש אחוז האחרים תרשום בפתק ומתי שיהיה לך אפשרות אתה תשלם. יש

32:35 דובר 2 אפילו מקומות שהרבי אומר לבן אדם לתת מעשר מן המעשר. זאת אומרת אחד אחוז. בן אדם מרוויח שלושת אלפים שקל, הרבי אומר לו תן שלושים שקל ואת השאר, אה, כש-כ-כשהשם ירחיב אתה תיתן, א-א-אז הכל לפי באמת ה- לפי העניין. ה-ה-העניין הבא זה מי נחשב לעני שיכול לקבל צדקה? וזה, זה שאלה שהרבה שואלים. אה, בן אדם אומר תשמע, יש לי איזה בן, אה, האם אני יכול לתת לו אלפיים שקל וזה יהיה בן שהוא נשוי? כן, אמרנו שבזה ודאי אפשר, אה, כי זה יכול להיות גם על חבר והרבה דברים, אבל הרבה פעמים אנשים שואלים על בן ש-שעוזרים עד כמה זה יכול להיות באמת ממעשר כספים. אז כבר ראינו שזה אפשרי ל-ל-לכל הדעות שהבן נשוי, אבל ה-השאלה פה היא אחרת. זה לא אם זה אפשרי, אלא אם הבן אדם הוא לא, לא עני באמת. מה נחשב לעני? למי אני כן יכול לתת? כי כ-- ודאי שהאבא עוזר ל-ל-לבן, גם בן שלא עני נותן לו מתנה. אין, אין בעיה לקבל מתנה מאביו, אבל בתור צדקה, בתור צדקה לא כל אחד יכול לקבל צדקה. שוב, מאביו זה משהו אחר, כי זה לאו דווקא צדקה, זה יכול להיות מתנה. אבל בן אדם רוצה לעזור ליהודי, נותן לו כסף. אה, אה, אי אפשר לתת כסף לב-- בן אדם לא יכול לקבל כסף בתור צדקה אם הוא לא באמת עני, א-א-אז, אז מי יכול כן לקבל? אז דבר ראשון, ודאי שחז"ל מנחים אותנו שלא לקבל כסף צדקה זה הדבר האחרון. מי שבאמת יכול לקבל צדקה לפי המעמד שלו ולא מקבל, אז הקדוש ברוך הוא באמת מבטיח לו שהוא, הוא, הוא יתעשר. א-א-אז ודאי שיש

34:23 דובר 2 עניין של עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. יש הרבה מאמרי חז"ל כאלה שלא לקבל צדקה, אבל זהו, עכשיו אנחנו מדברים על אחד שבאמת באמת דחוק ו-ו- וחייב לקבל צדקה. א-א-אז זה בדיוק העניין. זאת אומרת, מי שלא סוגר את החודש בצורה נורמלית. אני לא מדבר עכשיו שהוא צריך, אה, שלושת אלפים שקל כי הוא רוצה, אה, ללכת למלון כמה ימים עם אשתו. כן, זה ודאי מופרך לחלוטין. אבל בן אדם שאין לו במה לגמור את החודש, אה, שזה עניין של ביגוד, אוכל, דירה, אה, רכב אם יש לו באמת, אה, צורך, אה, ב-ב-ברכב. בדרך כלל זה לא לוקסוס, תלוי ברכב גם. אבל, אה, לא מדובר עכשיו באיזה זוג צעיר שיכולים ל-ל-לנסוע באוטובוס. בן אדם שצריך רכב. על הדברים האלה שהם באמת נחשבים לצרכים בסיסיים וכל אחד, אה, יראה עם עצמו, עם המשפיע שלו, מה, מה, מה בדיוק הצרכים האלה. אז אם אני לא מרוויח די לכסות את ההוצאות האלה, א-א-אז ודאי שהבן אדם, אה, יוכל לקבל צדקה. זה העניין. האם גומרים את החודש או לא גומרים, זה-- ז-ז-זאת הנקודה. אה, אולי נסיים, אה, בנקודה אחרונה, גם דבר ש-ש-שהרבה שואלים. יש הרבה שלוחים שיש להם גם פרנסה. בן אדם עובד כמורה אבל בנוסף עושים הרבה פעילות, אבל הם לא מכניסים למוסד מספיק כסף כדי שיוכלו גם לקבל איזה פלוס משכורת, לקבל משכורת על זה. ו-ו-ולכן הם שואלים עד כמה אני יכול להתקזז עם מה שאני מרוויח. בן אדם מלמד באיזה בית ספר, מרוויח שמונה אלפים שקל, ועכשיו הוא גם עושה הרבה פעילות, על הפעילות הזו אם הוא יכול, הוא היה עושה לעצמו, הוא גם שליח ויש לו מוסד, הוא היה

36:25 דובר 2 עושה לעצמו איזה תלוש משכורת, הוא היה מקבל איזה סכום מסוים. אז אם אין ידו משגת, כך התייעצתי עם גדולי הפוסקים, אה, ו-ו-ההנחיה שקיבלתי זו הנחיה כזו: אם אין ידו משגת, אם הוא חייב את זה, אז הוא יכול להתקזז ולהשתמש במעשר שלו כדי לשלם לעצמו על הפעילות. זאת אומרת, שאותם שמונה מאות שקל שהוא היה צריך לשלם על השמונה אלפים שהוא מרוויח, אם באמת הוא עשה פעילות שעליה, אם היה כסף, הוא היה משלם יותר משמונה מאות שקל, הוא יכול לקחת לעצמו את השמונה מאות שקל. ודאי שלא רצוי, כי זה רק אם אין ידו משגת, אם הוא לא יכול להסתדר אחרת. בוודאי שלא רצוי להסתדר ולהתקזז ולא להוציא שום כסף בסופו של דבר החוצה. זה לא, לא רצוי, אבל להתקזז במידה מסוימת אם אין ידו משגת זה דבר שאפשר. העניין הרביעי זה העניין של נתינת חומש. נתינת חומש זה דבר גם מאוד, מאוד מעניין איך הדברים מופיעים. כי אנחנו רגילים, הרבי מצווה עלינו לתת חומש. א-א-איך הדברים הופיעו? א-א-אז זה מעניין, כי כשזה בא בחז"ל, כל הסיפור מתחיל במסכת כתובות. יש לנו איזו תקנה שהייתה באושא: "המבזבז, אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות". אז זה מאוד מעניין, כי איך שזה מנוסח בחז"ל זה לא בתור חיוב לתת את החומש, אלא זה, זה להפך. זה חסם עליון, זה לא לעבור את העשרים אחוז, לא לעבור את החמישית. "המבזבז, אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות", לא לתת יותר מזה. וזה מעניין, כי אין בבבלי שום מקור לזה שיש עניין לתת חומש, ובדיוק הבית יוסף מדגיש את העניין בתחילת סימן רמ"ט ב-ב-בבית יוסף ביורה דעה, אבל

38:39 דובר 2 הוא אומר שבירושלמי פאה הדברים הם באמת כן מפורשים, ולאחר שבבבלי כתוב שלא לתת יותר מחומש, אז זה בכל זאת די מרומז שיש עניין ובוודאי רצוי לתת חומש. אז לפי הבית יוסף יוצא שכן יש הנחיה כזו. מהבבלי אפשר להסיק שזה רצוי, בירושלמי זה די ברור שזה מה שצריך גם, ירושלמי במסכת פאה, ולכן אומר ה... פוסק השולחן ערוך בסופו של דבר, כשהוא בהלכות מעשר כספים, הלכות צדקה בסימן רמ"ט, בתחילת הסימן, אז נותן ה-ה-הבעל השולחן ערוך, רבי יוסף קארו, כמה, כמה דרגות. הוא אומר שלכאורה מצווה מן המובחר זה באמת להפריש חומש מנכסיו. מי שמפריש מעשר, עשר אחוז, זה מידה בינונית, ופחות מכאן זה עין רעה. זאת אומרת, יש שלוש תוכניות. יש את ללכת על החומש, זה מצווה מן המובחר. יש את המידה הבינונית, שזה לתת עשר אחוז, ויש את המידה השלישית, העין רעה, ודאי שזאת לא הנחיה, זה יותר איסור מרע. זה מובא בשולחן ערוך כדי שנבין שזה לא מה שצריך לעשות. יש ספר מאוד מרתק, ספר אהבת חסד לחפץ חיים, בעל המשנה ברורה, והספר הזה הוא דן על גמילות חסדים, צדקה ו-ו-כל העניינים, ושם הוא מביא דברים ממש מתוקים מדבש. בעניין החומש אומר בעל החפץ חיים בספר אהבת חסד, שהוא מצא בספרים שהחומש הוא מתקשר ל-ל-ל-לעניין של ה-- של התבואה. זאת אומרת, באותה מידה שבעלי התוספות קושרים את העניין של מעשר כספים למעשר על התבואה, שזה הדבר היחיד שכתוב בפירוש, כמו שאמרנו בפרשת ראה בתורה שצריך להפריש מעשר מן התבואה, אומר החפץ חיים הרי-- אבל כשהיו מעשרים את המעשרות, גם עכשיו מעשרים בארץ ישראל, זה מדרבנן אמנם, ה-ה-ה יש את המעשר הראשון, ואחרי המעשר הראשון שאנחנו

40:55 דובר 2 נותנים ללוי יש את המעשר השני או מעשר עני לפי השנים, כן, או מעשר שני שאוכלים בקדושה בירושלים או מעשר עני שנותנים לעניים. יוצא שיש שני מעשרות, שני מעשרות זה יוצא חומש. ממשיך החפץ חיים, הוא אומר: למען האמת זה לא מדויק, כי אם אתה לוקח מאה, אז עשר אחוז מזה, המעשר הראשון, אה, זה, זה עשר. נשאר תשעים, העשר אחוז של התשעים זה תשע, זה יוצא תשע עשרה אחוז, לא בדיוק עשרים אחוז, זה לא בדיוק זה. אבל הוא אומר, זה נכון, אבל כשאתה מוסיף את התרומה הגדולה, שזה אחד מחמישים, שלפני כל דבר נותנים לכהן לפני ההפרשה של המעשר הראשון, אז יוצא קצת יותר מהחומש. טוב, יש פה איזה משהו ככה ממש מתוק, כי פרט לחפץ חיים לא ראיתי מי שיקשר את ה-הנהגה הזו, את המנהג הזה, את ההנהגה הטובה הזו שמובאת בשולחן ערוך של החומש ל-ל-לאותם הפסוקים על מעשר מן התבואה, וזה מה שמחדש לנו פה החפץ חיים, שיש כן קשר והדברים הם-הם-הם גם זכר לאותו העניין. ואגב, על אף שזה פחות קשור לעניין, ממשיך שם ה-אהבת חסד והוא מביא עוד דבר. למען האמת הוא-- זה לא שהוא ממשיך, זה, זה טיפה לפני הפסקה שדיברתי עליה. שם הוא מביא מחז"ל: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך", זה כן כבר ראינו. עשר על מנת שתתעשר. אבל הוא ממשיך ובשם המדרש תנחומא הוא אומר שיש שתי דרשות. המדרש תנחומא אומר: "עשר תעשר", למה כתוב פעמיים? עשר על מנת שתתעשר, זאת אומרת העשר השני אנחנו דורשים אותו מלשון עושר. ועוד דרשה במדרש תנחומא: עשר בשביל שלא תתחסר. עשר על מנת שתתעשר, עשר על מנת שלא

42:52 דובר 2 תתחסר. אז שואל שמה החפץ חיים, הוא אומר: רק שנייה, אבל אם אני מעשר על מנת שאני אתעשר, אז די שאני לא אתחסר. מה-מה-מה-מה החידוש הגדול? אם-אם-אם מבטיחים לי שכשאני, אה, מעשר, מעשר כספים, אני מתעשר, א-א-אז מה צריך עוד להוסיף שאני לא-לא-לא מתחסר? ודאי אם אני מתעשר אני-אני לא אפסיד. ואז ה-ה-התשובה שלו דבר, דבר נפלא. אומר החפץ חיים שיש, יש סוגיה במסכת סוכה בדף כ"ט עמוד ב', ששם מובא כל מיני דברים שאם עושים אותם אז הנכסים של בעל הבית עלולים ליפול לטמיון. הוא מביא בין השאר מי שכובש שכר שכיר, בן אדם יש לו אנשים שכירים, יש לו פועלים והוא לא נותן להם את השכר בזמן, או על גסות הרוח למשל, זה אחד הדברים. גסות הרוח, אם היינו יודעים אז היינו יותר נזהרים באמת, יותר ביטול היה לנו, אבל זה גם דבר שמחסיר את מזונותיו של אדם. ואז אומר החפץ חיים דבר כזה, הוא אומר: ממה נפשך, אם הבן אדם מעשר ואין לו את הדברים האלה שגורמים לכך שהוא מפסיד את מזונותיו, שהוא מפ-מפסיד את... שהוא נופל לעניות, אז הוא כן, ובזה אנחנו מקיימים עשר על מנת שתתעשר. אבל אם הבן אדם מעשר, אבל ליד זה יש לו את הבעיה של גסות רוח, מעכב שכר שכיר, דברים שגורמים לכך שנכסיו יורדים והוא מעני, אז אולי באמת אמנם הוא לא יהפך להיות עני כי יש לו את, את מצוות המעשר, אבל הוא לא יתעשר. זאת אומרת זה יתאזן, וזה בדיוק הדרשה: עשר על מנת שתתעשר אם אין לך מניעות ועיכובים ליד זה בהתנהגות שלך שיגרמו לעניות. אבל אם באמת יהיה לך את העיכובים האלה ושאתה בכל זאת מעשר,

44:59 דובר 2 אז זה יאזן ואתה לפחות לא תתחסר. זה, זה מה שהוא אומר. דבר מעניין שהזכרנו כי זה באותו ספר של, של החפץ חיים. דברים מתוקים. נחזור לעניין של החומש. א-א-אז אנשים לפני שלומדים את העניין באמת בטוחים שהחומש זה אולי המצאה של, של הרבי או המצאה של אדמו"ר הזקן, אבל כפי שראינו יש בזה בסיס בירושלמי ודאי, בבבלי לפחות ברמז כמו שאומר הבית יוסף, וזה מובא בשולחן ערוך כמידה, מידה, מצווה מן המובחר. אבל זה נכון שזה גם מובא בתניא. אז בתניא זה מובא בכמה מקומות: באיגרת התשובה בסוף פרק ג', באיגרת הקודש בסימן י', שם אומר אדמו"ר הזקן דבר כזה, הוא הולך יותר רחוק אפילו מהעניין של, של החומש. הוא אומר: זה נכון שיש לנו איזו סוגיה שאומרת שהמבזבז לא יבזבז יותר מחומש, אבל מתי זה נאמר? כשבן אדם הוא לא צריך לפדות את נפשו מתעניות וסיגופים. אתה יודע מה, מה שהוא עושה ברוך השם הולך לפי התקנון ואין לו דברים חמורים לתקן. אבל לצד שיש לו דברים כאלה, אז ודאי שלתת צדקה כדי לפדות את נפשו מתעניות וסיגופים זה ודאי לא גרע מרפואת הגוף. הרי בן אדם שכבר נתן עשרים אחוז והוא צריך עכשיו ללכת לרופא ולשלם, שלא נדע, על ניתוח או הוצאות כספיות לצורך רפואה, שכולם... כולנו נהיה בריאים, אז ודאי שלא בגלל שהוא שילם כבר עשרים אחוז לצדקה, לא בגלל זה הוא לא יתרפא, זה לא קשור. הוא יוציא כדי לאכול, כדי ללבוש, כדי להתרפא ולכל הדברים. ואומר אדמו"ר הזקן: זה קל וחומר. אם לרפואת הגוף אתה מוציא מעבר לעשרים אחוז, לחומש שאתה כבר הפרשת, אז ודאי שכשמדובר ברפואת הנפש אתה גם תוציא, ולכן ההגבלה הזו

47:15 דובר 2 שמובאת בש"ס שהמבזבז לא יבזבז יותר מחומש, זה נאמר לגבי אנשים שאין להם הרבה מה לתקן, אבל עבורנו אפשר גם לעבור את העשרים אחוז בלי, בלי דאגה. סתם מעניין. יש באיגרות קודש של הרבי, א-א-אני אגיד את המקור כי זה כל כך נפלא, ואם רוצים שוב להעביר את זה, אז זה בחלק ט"ז עמוד י"ד. יש איזה יהודי ששאל את הרבי, כך אנחנו מבינים מהאיגרת שם, שואל את הרבי: מה המקור של, של אדמו"ר הזקן? הרי יש לנו חז"ל מפורש שהמבזבז לא יבזבז יותר מחומש. איך אדמו"ר הזקן עכשיו עושה איזה פלפול בתניא להגיד שכן אפשר ושזה נאמר, עושה אוקימתא, זה נאמר רק למי שאין לו מה, מה לפדות את נפשו מתעניות וסיגופים. מה, מה, מאיפה החידוש הזה? כך שואלים את הרבי שם, ואומר שהדבר הזה זה היגיון בריא. סברא פשוטה, אומר הרבי, הרי זה מקור היותר נכון. זאת אומרת, זו סברא, לא סתם סברא, סברא של אדמו"ר הזקן ולכן זה המקור. אם תשאל מאיפה המקור, המקור זה אדמו"ר הזקן, הוא המקור. לא צריך מקור לאדמו"ר הזקן שהוא מביא קל וחומר, קל וחומר זה דבר שלא צריך, אה, אה, לדרוש, אה, מ-מ-מדבר... מקבלה, מדבר שאנחנו קיבלנו אותו ממשה רבנו. כל אחד יכול לדרוש קל וחומר, זה חלק מהכללים שהתורה נדרשת בהם, שאפשר לדרוש קל וחומר ללא מסורת על הקל וחומר. ופה זה קל וחומר בריא, סברא פשוטה, אומר הרבי, ולכן זה המקור. אה, עוד דבר מובא בתניא בפרק ל"ד ב-ב-בליקוטי אמרים. דבר, דבר מעניין לגבי הברכה שהחומש מביא. ודאי שמעשר והחומש על אחת כמה וכמה. אני, אני, אני אקרא את המילים של אדמו"ר הזקן, "ואף שאינו

49:20 דובר 2 נותן אלא חומש", הרי בן אדם קיבל מאה אחוז, הוא קיבל שמונה אלפים שקל, הוא נתן עכשיו חומש, אלף שש מאות. מה קורה עם שאר הכסף? מה הברכה? נכון, על האלף שש מאות האלה שהוא מפריש יש ברכה, אבל מי מבטיח שתהיה לו ברכה בשש אלפים ארבע מאות שקל שיישאר לו? אז אומר אדמו"ר הזקן, "ואף שאינו נותן אלא חומש, הרי החומש מעלה עמו כל ארבע ידות לה'". הרי כל הכסף שלו עכשיו, לאחר שהוא הפריש, יש לו איזה, אה, קדושה מסוימת, ולכן ודאי שיש ברכה ששורה באותו כסף שממנו, אה, הפרישו את ה-- אה, את המעשר כספים. עוד אומר הרבי, הרי ב-ב-באגרות קודש חלק י"ח עמוד רכ"ב, שהדרשה "עשר בשביל שתתעשר", זה לא יוצא מידי פשוטו, זה ממש כפשוטו. ומוסיף הרבי, "וככל שיגדל חלק הצדקה יגדל גם כן העושר". זאת אומרת הדבר הזה הוא פרופורציונלי ל-ל-למה שמפרישים. אני מפריש יותר, אני אתעשר יותר. זה פשוט וין וין. גם אני מרוויח, וגם הקדוש ברוך הוא, שהוא מקור הכל מכל כל החיות, נותן לנו כמה וכמה פעמים יותר, ולכן אפשר רק להרוויח במשחק הזה. עוד דבר מאוד מעניין מביא הרבי בליקוטי שיחות. ליקוטי שיחות הראשון, חלק א', בסוף פרשת תרומה. הוא מביא שהבעל שם טוב היה נותן יותר מחומש. הוא היה מבזבז את כספו. ואז שאלו אותו, "הרי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש?" ואז השיב ה-ה-הבעל שם טוב דבר כזה. הוא אומר, מבזבז זה כבר דרשה, אבל זה חמוד, חמוד מאוד. אומר ה-ה-הבעל שם טוב שהמבזבז זה מלשון ביזה. אז מי-- וביזה זה עניין של מלחמה, ולכן כל האימרה הזו זה עוד עניין. זאת אומרת, יש לנו את מה שאדמו"ר

51:33 דובר 2 הזקן י-י-יגיד לאחר הבעל שם טוב לגבי האפשרות להפריש יותר בגלל הקל וחומר שאמרנו. אבל, אבל לפני כן כבר הבעל שם טוב אמר, אבל בצורה אחרת לגמרי. הוא אומר, הרי כל האימרה הזו שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש זה רק שזה ביזה, רק שזה מלחמה שבן אדם צריך להילחם כדי לתת את הכסף הזה. הבן אדם כל כך קשור לכספו שכשהוא נותן את הכסף זה כאילו הוא מרגיש שהוא נותן חלק מעצמותיו. א-א-אז זו ביזה, זו מלחמה. ו-ו-ופה באמת על זה, יותר מחומש. אבל אומר הבעל שם טוב, הרי אם הייתי רוצה אחרי שאני נותן את העשרים אחוז להשתמש בכסף שלי לקנות כל מיני תענוגים, א-א-אז ודאי שאני יכול, כן? אה, לקנות אוכל טוב, בסדר נו, כיף ותענוג. אבל, אבל איסור, אין בזה איסור. אומר הבעל שם טוב, אבל אם העונג שלי זה לבזבז את הכסף שלי, זה לא ביזה, זה לא מלחמה, שבמלחמה אני לא יכול לעשות מלחמה יותר מעשרים אחוז, אני צריך לעצור. אבל אצלי זה לא מלחמה, זה לא ביזה, זה לא בזבוז. הרי זה הגישמאק שלי לתת את הכסף לצדקה, ולכן אפשר גם להעביר את ה-- לעבור את ה-- את העשרים אחוז מהרגע שזה תענוג, קל וחומר מתענוגי העולם הזה שבזה אפשר להוציא גם את כספו. אז זה מאוד מעניין כי יש לנו את ה-- קל וחומר של הבעל שם טוב וקל וחומר של אדמו"ר הזקן. הבעל שם טוב אומר שאפשר לעבור את העשרים אחוז כמו שהיית נותן כסף ל-לתענוגים, אז אתה יכול גם, אה, קל וחומר לתת כסף לצדקה. אדמו"ר הזקן אומר אתה יכול לעבור את העשרים אחוז כפי שהיית פודה את נפשך והולך לרופא ומבזבז

53:20 דובר 2 את הכסף, אז כש-- א-א-את גופך, סליחה, כדי ל-ל-ל-ל-להתרפא, אז היית נותן את הכסף ל-ל-ל-ל-לרופא, אז כדי לפדות את נפשו ודאי שהוא גם יכול. זה שני העניינים. עד כאן לגבי החלק הרביעי שזה העניין של החומש. החלק החמישי והאחרון של ה-השיעור הראשון זה העניין של לנסות את הקדוש ברוך הוא בצדקה, דבר מעניין מאוד וחידוש עצום של הרבי. הגמרא במסכת תענית מביאה איזו אגדה גם מעניינת. לפני כן הבאנו מבבא בתרא אגדה עם רבן יוחנן בן זכאי, פה מדובר ברבי יוחנן. אה, ודאי שרבן יוחנן בן זכאי הוא תנא מתחילת התנאים. אה, רבי יוחנן מדובר באמורא, אה, הוא זה שחיבר את הירושלמי. רבי יוחנן שם פוגש את אה את האחיין שלו, האחיין שלו שהוא ילד קטן, והוא אומר לו, פסוק לי פסוקך, מה, מה, מה למדת? אימא לי פסוקיך, כך מובא שם בגמרא בתענית. מה, מה, מה למדת היום? למדת תורה? אז אומר לו הילד הקטן, "עשר תעשר". למדתי את הפסוק "עשר תעשר". כן, מה שראינו. "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה". ו-ו-ונמשיך, ה-ה-הילד, ככה רש"י מסביר, ושואל את אה את רבי יוחנן: מה זה "עשר תעשר"? מה, מה זה אומר באמת הפסוק הזה שאני אומר לך, דוד, מה, מה זה אומר? אז רבי יוחנן, כנראה שהינוקא הזה, התינוק, הילד הזה, היה מספיק מפוכח, הוא הבין, רבי יוחנן, שהוא לא שואל אותו על ה-- על הפשט, שהוא ודאי הבין, אז הוא מביא לו את הדרשה: "עשר בשביל שתתעשר". כן, אה, יש עניין ככה של "עשר תעשר", כתוב פעמיים כדי לדרוש "עשר בשביל שתתעשר". שואל לו הקטן, אה, קטן היה עקשן, לא

55:39 דובר 2 מקבל כל דבר מהדוד, פני גדול הדור. אומר לו: מאיפה אתה יודע? מ-מ-מאיפה הדרשה הזו? אז מאיפה אתה יודע ש-ש-שזה עובד? זה, זה, זה הפשט שם. א-א-ז רבי יוחנן אומר: תנסה, תנסה תראה. אה, תן כסף לצדקה ותראה שאתה תתעשר. עשר ותתעשר. אומר לו הילד הקטן: אבל כתוב בפרשת ואתחנן "לא תנסו", לא תנסו את השם. אסור לנסות את הקדוש ברוך הוא. אז אתה אומר שיש פסוק שממנו יש לי דרשה שאני צריך לעשר על מנת להתעשר. אני שואל אותך מנין לך, אתה אומר לי תנסה. אבל מובא ב-ב-בתורה שאסור לנסות את השם. אומר לו רבי יוחנן בשם רבי אושעיה: כל העניין הזה של לא לנסות את הקדוש ברוך הוא זה בהכל חוץ מצדקה. ומאיפה אני יודע שבצדקה אני יכול לנסות את הקדוש ברוך הוא? אז מביא רבי יוחנן בשם רבי אושעיה איזה פסוק ממלאכי. מלאכי כידוע זה עזרא, ומלאכי, הוא מדבר פה על ה-- חזרה לירושלים ועל בניין הבית השני שנבנה על ידו, על ידי עזרא, ששוב מלאכי זה עזרא לפי חז"ל, ושם במלאכי בפרק ג' יש איזה פסוק. אומר שם הנביא: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". אז ודאי ש"והריקותי לכם ברכה עד בלי די" אנחנו מכירים. כן, זה ניגון ידוע, אבל לפני כן, באיזה הקשר זה נאמר? זה נאמר בהקשר שאומר הנביא מלאכי בשם הקדוש ברוך הוא: תביאו את המעשר, שם המעשר בפשט זה מעשר התבואה, הרי בזה מדובר אמרנו בתנ"ך. אה, גם מי שכפי שראינו אה אומר שגם מעשר כספים כתוב, אבל בכל

57:36 דובר 2 זאת זה דרשה, כן, לפי בעלי התוספות. אז שם אומר הנביא תביאו את המעשר שלכם לבית האוצר, "ובחנוני נא בזאת". הקדוש ברוך הוא אומר: אתם יכולים לבחון אותי אם כשתעשו את זה אני לא-- אפתח לכם את ארובות השמים, ואם אני לא אביא לכם ברכה עד בלי די. זה כך כתוב. א-א-אז משם אנחנו לומדים באמת מהגמרא הזו שאפשר לנסות את הקדוש ברוך הוא. כן, כמו שרבי יוחנן אמר ל-לאחיין שלו, אלא שנחלקו הפוסקים האם ה-ה-העניין הזה, ההיתר אה ל-לנסות את הקדוש ברוך הוא, זה רק במעשר תבואה כמו שהפשט שם במלאכי, וכך אה דעת השאילת יעב"ץ, השל"ה ועוד כמה, כמה פוסקים, או שזה נאמר גם על מעשר כספים. ממש העניין הזה מובא בפירוש על ידי הרמ"א. הרמ"א סובר שזה גם במעשר כספים ביורה דעה סימן רמ"ז סעיף ד'. וכך החפץ חיים גם מכריע, וכך גם הרבי. יוצא שלהלכה בסופו של דבר, על אף שזה מחלוקת, אה זו מחלוקת בין גדולי האחרונים, השורה האחרונה היא שאפשר, ונראה שיותר מאפשר, אבל בינתיים אפשר לנסות את הקדוש ברוך הוא במעשר כספים. כשאני נותן את מעשר כספים אני יכול לתת ולהתכוון שבזה אני מנסה את הקדוש ברוך הוא. כן, הקדוש ברוך הוא, אני נותן את זה ואני בזה מנסה אותך, נראה באמת ש-ש-שהדבר הזה יביא ברכה כמו שאתה אומר שם "והריקותי לכם ברכה עד בלי די", נראה את הברכה עד בלי די. זה נראה ממש חוצפה. זה נראה חוצפה. א-א-אבל, אבל זה העניין. ופה אולי אני אפתח סוגריים כדי לספר שבדידי הוה עובדא, ויותר מבדידי הוה עובדא פעם אחת, אני עשיתי את זה שלוש ארבע פעמים ב-בשלושים שנה האחרונות, וכל פעם היה באמת

59:48 דובר 2 נס גלוי. אז אפשר לשאול באמת אז למה לא לעשות את זה יותר? סתם מחוסר ידיעה. לאחר מכן נראה בדיוק מה אומר הרבי על זה. אבל סיפור אחד אני כן אספר. לפני שנים רבות, אה קצת פחות משלושים שנה, אני הייתי אברך צעיר אה לומד בבית המדרש בישיבת בית אל אה בשומרון, וטוב, המצב שלנו היה דחוק מאוד וכפי שאומרים הכסף היה נגמר לפני החודש ולכן באמצע החודש כבר מצאנו את עצמנו עם עשרים שקל. היה לי שטר של עשרים שקל באותו יום בכיס והיה נשאר עוד איזה אולי לא חצי חודש, עשרה ימים לשרוד. תכלס, נכנס לבית המדרש איזה בן אדם שמקבץ נדבות. נכון, עשרים שקל זה גם לא הרבה, אבל אז ועבורי זה היה כמו חמש מאות שקל היום. אז עובר אותו יהודי מקבץ כסף להכנסת כלה. טוב, אז אמרתי לעצמי זהו, אני עכשיו כנראה שקצת לפני כן אני למדתי על העניין הזה שאפשר לנסות את הקדוש ברוך הוא, אז אמרתי טוב, זאת ההזדמנות. אז נתתי את השטר וכנראה בשקט או במחשבה אמרתי לקדוש ברוך הוא שטוב, בזה אני מנסה אותו. הנה עשרים שקל אני נותן עכשיו להכנסת כלה. נראה, אתה אומר שאפשר לנסות, אפשר לנסות. למען האמת אני זוכר שאז ידעתי שזה מחלוקת אחרונים אם אפשר. כן, כפי שאמרנו, כי יש מי שאומר שזה רק בתבואה וכנראה שלא ידעתי את השורה האחרונה שלפי הרמ"א ולפי החפץ חיים ולפי הרבי אפשר, אה, גם על מעשר כספים. נראה לי שאז עשיתי איזה תנאי שהקדוש ברוך הוא אם אפשר לנסות אותך אני מנסה אותך, נראה לי. טוב, מה שיהיה. נתתי את העשרים שקל וזהו. נשאר לנו עכשיו כעשרה ימים לשרוד

1:01:56 דובר 2 ללא כסף כלל. טוב, באותה תקופה הייתי מלמד פיזיקה באיזו אולפנה לבגרות בבית מאיר. לא היה אז אינטרנט לדעת איפה נמצאים עם, איפה נמצאים עם המצב של החשבון, ורק כשהייתי נוסע לירושלים הייתי קופץ לסניף הבנק בגבעת שאול, בנק מזרחי, מוציא את הפלט ושם רואה איפה אנחנו נמצאים. זה מה שעשיתי באותו יום. יום בשבוע הייתי מלמד שם מהבוקר עד הערב, ולפני כן קפצתי לבנק כדי להוציא פלט, לדעת איפה אנחנו נמצאים. זה היה יומיים לאחר אותה תרומה של עשרים שקל, ואז אני רואה איזו שורה מהביטוח הלאומי: אלף שש מאות עשרים שקל שהגיעו. אני לא יודע מאיפה, אז אני חושב שלא היו לנו ילדים או ילדה קטנה. ודאי שזה לא מה שמקבלים על ילדים. זה לא מתקרב לסכום הזה. זה היה סכום עתק. אלף שש מאות עשרים שקל היה סכום עתק אז. וראיתי גם איזו קריצת עין. אלף שש מאות זה שמונים פעמים יותר מעשרים, ואני גם מחזיר לך את העשרים, וכך אני פירשתי את העניין. אבל טוב, בכל זאת, טעות יכולה להיות, אז טוב, נפלא. קיבלנו אלף שש מאות עשרים שקל, אבל אולי נצטרך להחזיר אותם, אז לא הייתי רגוע לגמרי. עוברים כמה ימים, אולי שבוע, ואני מקבל איזה מכתב שאני מאחל לכולם לקבל, שמאז לצערי אני תמיד מחפש ככה בתיבת הדואר ולא מוצא כזה מכתב. אבל במכתב היה כתוב, מכתב מהביטוח הלאומי, אז תאמינו שזה גם קורה, ששם היה כתוב במכתב שטוב, עשינו בדיקות וראינו שטעינו בשנים האחרונות בביטוח הלאומי, שמגיע לך מה ששילמת, שילמת יותר מדי, וכן זה היה העניין, ולכן מגיע לך החזר אלף שש מאות עשרים שקל. מה, פשוט נס גלוי. קיבלתי הוכחה

1:04:13 דובר 2 שאפשר. מה זה שאפשר? שזה עובד, שזה עובד. לא שהייתי. לא שהיינו צריכים את זה. כן, רבי יוחנן אומר אז, אבל בדידי הוה עובדא. אבל מה שמעניין זה, זה יותר מזה. מה שמעניין זה שהרבי אומר על זה שלא רק. תסתכלו בליקוטי שיחות חלק ה' פרשת לך לך. בסוף השיחה השנייה אז שם אומר הרבי דבר, אני אקרא את העניין כי זה פשוט משהו פלא. כי מה שאנחנו לומדים עד עכשיו זה שאפשר גם לנסות את הקדוש ברוך הוא. נכון, זה מותר. אפשר בצדקה לנסות את הקדוש ברוך הוא. אבל מה שאומר הרבי שם זה הרבה יותר. אני קורא פשוט ממש ציטוט. אומר הרבי דבר כזה: על מצוות מעשר נאמר עשר בשביל שתתעשר. הכוונה בנתינת מעשר היא כדי להראות שעל ידי מצווה מתעשרים. זאת אומרת, כל העניין של נתינת המעשר זה כדי לראות שהמצוות מעשירות, לא רק מצוות צדקה אלא המצוות. זאת אומרת, בשביל זה, בשביל שתוכל לנסות את הקדוש ברוך הוא, כמו שממשיך הרבי ואומר: והקדוש ברוך הוא מבקש. זה לא כפי שהבנו עד עכשיו שהקדוש ברוך הוא נותן אפשרות לנסות אותו. הרי כשלומדים את הגמרא, כן, בתענית, אז יש את הינוקא הזה, אחיין של רבי יוחנן, שאומר: מה, לא תנסו את השם? הרי זה איסור תורה, ואז אנחנו מבינים בתשובה של רבי יוחנן שלא, לזה זה מותר. אבל בינתיים אנחנו רק מבינים שזה מותר, וכך גם משמע מהרמ"א ומהפוסקים שציטטו, שבכלל כל הפוסקים, לא כולם בכספים, יש מי שרק בתבואה, אבל זה בתור היתר. אבל פה יש חידוש של הרבי, שהקדוש ברוך הוא מבקש: ובחנוני נא בזאת. למרות הלאו של לא תנסו, אומר הרבי, כי במצוות מעשר

1:06:21 דובר 2 הכוונה היא להראות את העושר שזוכים בו על ידי מצווה. כך כותב הרבי, זה פשוט משהו פלא שצריך להפיץ, שלא רק שמותר לנסות את הקדוש ברוך הוא בעניין הזה, אלא שזה מצווה גם לנסות את הקדוש ברוך הוא. ולכן אני מזמין באמת את כולם לתת ודאי מעשר כספים, חומש אפילו, כך זה מפורש בשולחן ערוך. יותר מחומש, לתת יותר מזה. כן, כך למדו מהבעל שם טוב. כך למדו אדמו"ר הזקן שהדבר הזה הוא אפשרי, ויותר מזה גם לנסות את הקדוש ברוך הוא. וככה בעזרת השם אנחנו מתעשרים. הפרשת מעשר כספים. שיעור שני. אנחנו רק נסכם בשלוש ארבע דקות את, לפחות את הנקודות העיקריות של השיעור הראשון. נקודה ראשונה: ראינו שאברהם, יצחק ויעקב, שלושתם בפסוקים שונים, פרשת לך לך, פרשת תולדות, פרשת ויצא. שלושתם מרומז, וטיפה יותר מרומז אפילו, שהפרישו מעשר כספים. וודאי שקיימו את כל התורה כולה, אבל הדברים האלה הם אפילו, עניין של מעשר כספים מובא בצורה רמוזה בפסוקים. העניין השני: ראינו שלוש שיטות לגבי מעשר כספים, אם זה חיוב דאורייתא, שיטת בעלי התוספות; בצד השני שיטת הב"ח, שזה אין חיוב כזה, מקסימום מנהג; ושיטת אדמו"ר הזקן, וגם על פי השולחן, שזה מצוות דרבנן. זה היה החלק השני. בחלק השלישי התחדש לנו שבאותה מידה שהמזונות של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, גם החסרונות של אדם כבר קבועים לו, קצובים לו מתחילת השנה. והחסרונות זה כולל כל מה שאני אפסיד, אה, במיסים ובדברים כאלה, וגם צדקה. ולכן ככל שאני אתן יותר צדקה אני פחות אפסיד. זה, זה העניין, ויש לי רק מה להרוויח מצדקה. זה היה החלק השלישי והארכנו בעניין הזה. החלק החמישי, אה, הרביעי ראינו

1:08:36 דובר 2 את כל העניין של החומש. מאיפה אנחנו לומדים את עניין החומש? מה נפסק בשולחן ערוך, מה נאמר בחסידות על העניין? מה החפץ חיים גם אומר על עניין החומש, החשיבות של נתינת חומש. והחלק החמישי היה ההיתר, וחידשנו בשם הרבי גם המצווה והבקשה של הקב"ה שאנחנו נבחן אותו בעניין נתינת צדקה. אה, "ובחנוני נא בזאת" כתוב בספר מלאכי, וראינו עד כמה הדברים האלה הם חשובים ועד כמה זה עובד. עכשיו מה שאנחנו נראה זה יותר, אה, הלכה למעשה: איך אנחנו מחשבים את המעשרות, למי אפשר לתת וכולי. אז החלק הראשון זה ממה יש להפריש מעשר כספים, וגם טיפה איך מחשיבים, איך מחשבים את ה-- את הסכומים. אז דבר ראשון ודאי שממשכורת אנחנו נותנים את המעשר כספים. כשאני אומר מעשר כספים, זה או מעשר למי שנותן את המידה הבינונית כפי שמובא בשולחן ערוך, או החומש למי שנותן חומש כמו שמובא בשולחן ערוך בשם-- בתור מצווה מן המובחר, כפי שלכאורה הרבי מבקש מאיתנו לתת חומש. אז אי-אי-איך אנחנו, אה, מחשבים? א-א-אז זה לא קשה. ודאי שזה לא על המשכורת הברוטו אלא על המשכורת הנטו. זאת אומרת בן אדם מקבל עשר אלף שקל, בעשר אלף יש איזה אלף חמש מאות שהולכים למיסים ולביטוח לאומי, אז ההכנסה שלו בעצם זה רק שמונה וחצי אלף שקל, ועל זה הוא ייתן שמונה מאות חמישים או אלף שבע מאות, לפי אם הוא, אם הוא נותן, אה, מעשר או, או חומש. זה העניין. יש פסק של הרב אוירבך שאומר שגם את הארנונה שאנחנו משלמים, אז הארנונה זה לא בחישוב המשכורת, אבל אם הבן אדם משלם ארנונה עוד ארבע מאות שקל, א-א-אז הוא יכול להוריד את זה מהרווח. זאת אומרת

1:11:00 דובר 2 לפי מה שאמרתי, הבן אדם שקיבל עשר אלף והורידו לו מהברוטו אלף חמש מאות לכל מיני מיסים ודברים, נשאר לו שמונה מאות, שמונה אלפים חמש מאות. אם הוא משלם ארבע מאות שקל ארנונה, זה כאילו שהוא קיבל רק שמונה אלפים מאה, ומזה הוא יפריש את המעשר או את החומש. זה, זה העניין לפי הפסק של הרב אוירבך, ואפשר באמת, אה, לעשות את זה. יש איזה דבר שחייבים להזכיר כדי לדעת מה לא לעשות. ידוע שיש שו"ת, שו"ת אבקת רוכל. שו"ת אבקת רוכל זה שו"ת שהוא מיוחס לרבי יוסף קארו, אה, אבל יש כמה שו"תים שם שלכאורה הם לא ממנו. מה שאני אגיד זה לפי כמה פוסקים לא מבעל השולחן ערוך, אבל בעל הקיצור שולחן ערוך גם מביא ופוסק כשיטה הזו שאני אגיד. אז אני אגיד עכשיו איזו שיטה, כי קיימת בעולם שיטת השו"ת אבקת רוכל בקיצור שולחן ערוך, אבל כמעט ואין פוסקים שפוסקים לפי שי-שי-שיטה זו. אולי פוסקים שסוברים שבכל מקרה אין חיוב, אה, לשלם מעשרות, זה רק מנהג. אז אמרנו שזאת לא השיטה של אדמו"ר הזקן. אז בשיטה הזו אולי באמת יש מי שיבוא ויגיד מה שאני הולך ויגיד. ודאי שלשיטת אדמו"ר הזקן, שלשלם מעשרות זה חיוב, חיוב דרבנן אבל חיוב, ודאי שמה שאני אומר זה לא יהיה נכון, אבל צריך לדעת שזה קיים, כי אם יראו לכם מה שתכף אני אגיד בשם הקיצור שולחן ערוך, א-א-אז זה יכול להוציא אותנו טיפה מהיציבות. הרי השיטה של אבקת רוכל והקיצור שולחן ערוך זה שברווחים אנחנו לא רק מורידים את מה שאמרתי, שזה המיסים והביטוח הלאומי ו-ו-ויתר אם אפשר, אלא כל ההוצאות האישיות של האדם, כאוכל וביגוד. הדברים האלה

1:13:08 דובר 2 אנחנו גם מורידים אותם, ורק לאחר מכן על מה שנשאר אנחנו משלמים את המעשר. זה אומר לפי השיטה הזו היום שבן אדם מוציא את כל כספו על ההוצאות האישיות, ולאחר מכן לא יודע איך, אה, אה, לשרוד את החודש, ומי שמצליח לשים בצד מתוך, אה, שתים עשרה אלף שקל שהוא מרוויח אלף שקל זה באמת נס. אז יוצא לפי השיטה הזו שבן אדם שמרוויח שתים עשרה אלף שקל, אבל אחד עשרה אלף שקל עברו בין המיסים לבין האוכל לבין הביגוד, ונשאר לו רק אלף שקל, הוא יצטרך לתת מאה שקל לצדקה ותו לא. השיטה הזו היא שיטה, היא-היא-היא שיטה שדחויה אצל רוב הפוסקים, ולכן ודאי שלדעת אדמו"ר הזקן השיטה הזו היא לא השיטה. אני סוגר את הסוגריים. חשוב לדעת שיש דבר כזה. עכשיו מה שאנחנו משלמים על הרווחים ממשכורת, על הרווחים מהעבודה, בן אדם מקבל משכורת הוא משלם על זה מעשר. זה לא רק על משכורת, זה כמעט על, על כל מה שאנחנו, אה, מרוויחים. בן אדם עושה עסקה. זאת אומרת הוא שכיר יש לו, אבל בנוסף הוא גם עושה עסקאות. קונה, מוכר. הוא הרוויח מה שהרוויח, על הדבר הזה הוא גם צריך, אה, לשלם מעשר כספים, כך מובא באחרונים. בן אדם משחק בבורסה, אז גם על הרווחים הבורסאיים הוא צריך גם לשלם, אה, מעשר כספים. אז הוא יכול כל כמה חודשים לעשות איזה, לראות מה הוא הרוויח, מה הוא הפסיד. ודאי שהדברים מתקזזים, ואם בסך הכל הוא הרוויח, על הרווח הוא יצטרך לשלם מעשר כספים או, אה, חומש אם הוא רגיל לתת חומש. בן אדם גם משכיר נכס, יש לו כמה בתים, הוא גר באיזה בית אבל יש לו

1:14:55 דובר 2 בית, שתיים, שלוש, כן ירבו, שהוא משכיר. אז על הרווחים מהשכירות ודאי שהוא מנכה את ההוצאות שיש לו שם. אבל מה שהוא מרוויח, גם על זה הוא יצטרך לשלם מעשר כספים. בן אדם שמוכר נכס. אז פה הדברים הם טיפה יותר מסובכים. אני לא אתייחס למקרה שבן אדם שעובר דירה מוכר נכס כדי לקנות נכס. אה, זה טיפה יותר מסובך. מי שבמקרה הזה, אז ישאל את הרב שלו. אבל בן אדם שמרוויח מנדל"ן, יש לו את הבית שלו אבל לא בזה מדובר. יש לו גם איזה בית שהוא קנה במיליון שקל לפני עשר שנים ועכשיו הוא מוכר אותו במיליון וחצי. אז מה הוא משלם בדיוק? לכאורה הוא הרוויח חמש מאות אלף שקל, אבל לפי רוב הפוסקים, אה, המיליון הזה צריך לראות לפי האינפלציה כמה זה שווה נכון לעכשיו, ורק על הרווח האמיתי לשלם את המעשר. כך שאם אותו המיליון שהוא שילם לפני עשר שנים, לפי האינפלציה היום השווי של המיליון הזה זה מיליון שלוש מאות אלף, אז יוצא שהוא הרוויח רק מאתיים אלף. הוא קנה את זה במיליון ששווה היום, המיליון של אז, מיליון שלוש מאות אלף, הוא מכר במיליון וחצי, הוא הרוויח מאתיים אלף, הוא ישלם עשרים אלף מידה בינונית, ארבעים אלף אם הוא משלם את החומש. זה החישוב. בן אדם מוצא כסף. אז פה יש רבנו יונה, הוא כתב כמה ספרים, אחד הספרים שלו זה ספר היראה, ושם מובא שגם על מציאה משלמים אה מעשר כספים. אז בן אדם מצא בוחטה של כסף. אה, צריך ללמוד את הלכות השבת אבדה, יש מקרים שצריך להשיב את האבדה, יש מקרים שלא, תלוי אם זה נחשב לסימן.

1:16:58 דובר 2 אה, איך היה הכסף, אבל אם זה שטר בודד שהוא מצא, אה, בדבר הזה סימן לא עוזר. הוא מצא מאה שקל, שטר של מאה שקל, הוא יצטרך לשלם עשר שקל או עשרים שקל לצדקה. בן אדם שקיבל ירושה, אז זה ממש מפורש בסדר ברכות הנהנין, אדמו"ר הזקן, פרק י"ב, שהוא משלם גם על זה מעשר. אבל מדובר בירושה כספית. אני לא מדבר עכשיו על נכסים. אם הוא ירש איזה בית, אז כשיהיה למכור את הבית זה ייחשב שעכשיו הוא הרוויח את הכסף, הוא ישלם. אבל אני מדבר אה על, על, על ירושה כספית שהוא מקבל מיד. אה, הוא מקבל מיליון שקל, מאה אלף הוא צריך לשלם לצדקה, או מאתיים אלף אם הוא נותן חומש. ואדם שמקבל מלגה, אז גם בזה מובא בשולחן ערוך חיים וגם אה יש תשובה של הרב אויערבך שגם על זה משלמים אה מעשר. החזר מס שבן אדם מקבל על התרומות שהוא עשה. כן, בן אדם אה תרם תרומות והוא מקבל החזר מס. אז זה לא שהחזר מס הזה הוא לצדקה. הבן אדם, לכאורה, אפשר מהרגע שהוא מקבל בחזרה חלק ממה שהוא נתן, אז זה נראה שהוא נתן פחות מהמעשר, הוא נתן בדיוק מעשר. בן אדם הרוויח עשר אלף שקל, הוא נותן מעשר, נותן אלף שקל לצדקה. הוא מקבל בחזרה שלוש מאות שקל ממס הכנסה. אז לכאורה אפשר היה להגיד, הוא היה צריך לשלם אלף, הוא שילם רק שבע מאות, אז הוא יצטרך אולי את השלוש מאות לתת לצדקה. התשובה בשו"ת מנחת יצחק ובעוד כמה שו"תים זה שלא, זה שני דברים שונים. את האלף הוא נתן לצדקה, הצדקה קיבלה את האלף, אבל הוא עכשיו יש לו

1:18:52 דובר 2 איזה רווח אחר. אז את השלוש מאות הוא לא יצטרך לתת לצדקה. אבל מה שכן, על השלוש מאות האלה הוא יצטרך לתת את המעשר, לתת שלושים. כך שהאלף שקל שהוא נתן, בפועל יוצא שהוא נתן שבע מאות שלושים, אבל זה נחשב לו שבאמת נתן אלף שקל. אה, זה לגבי החזר מס. דבר אחד, על דבר אחד, אז יוצא שעל כמעט, על כמעט כל דבר. אמרנו שזה משכורת, רווחים שונים, השכרות, רווחים בורסאיים, מציאה, ירושה, מלגה, החזר מס. כמעט כל מה שאנחנו מרוויחים, כל מה שנכנס, אנחנו משלמים מעשר כספים. יש בכל זאת דבר שלא, שזה מתנות. מתנות שאנחנו מקבלים, שזה לא מתנה כספית. אם זה מתנה כספית, גם צריך לשלם את המעשר. אבל בן אדם מקבל מקרר, מקבל מכונית, מקבל חפצים, על זה המנהג זה לא לשלם את המעשר, כך נהוג. ויש עוד מקרה שדומה למקרה הזה, ובזה צריך לדעת אה להבחין ככה בין מקרה למקרה. אם בן אדם נותן, זה מצוי אצל הורים שעוזרים לזוגות צעירים. זוג צעיר עכשיו צריך לקנות רכב וזה לא לוקסוס, אה, באמת הם צריכים את זה, או מקרר. הלך המקרר או שזוג צעיר אין להם מקרר. אה, עכשיו אם ההורים נתנו איזה סכום כדי לקנות את המקרר, לפי הרבה פוסקים, אפילו אם זה חלק מהסכום, לא כל הסכום. יש מי שאומר שמה שאני הולך להגיד זה רק על כל הסכום. אה, אפשר באמת להקל גם על חלק מהסכום. בן אדם רוצה לקנות מקרר בשלושת אלפים שקל, ההורים עזרו באלף חמש מאות, אה, אבל זה בשביל המקרר, אז זה לא נחשב שאני קיבלתי אלף חמש מאות שקל ושאני אצטרך לתת על זה מאה חמישים או

1:20:53 דובר 2 שלוש מאות שקל. זה נחשב שאני קיבלתי בזה חצי מקרר וזה כמו חפץ, כי זה ניתן למטרה מאוד מיוחדת, ועל זה אני לא אצטרך לשלם את המעשר. זה עוד עניין חשוב. זה לחלק הראשון, על מה אנחנו משלמים מעשר.