שמיטה בגאולה - הרב מנחם כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 קודם כל ברוכים הבאים לכל המאזינים. אנחנו בשיעור הזה נדבר על שנת השמיטה. השנה שנת שמיטה, וגם בשנים שאין שנת שמיטה. אז תמיד אנחנו יודעים, קוראים על זה כל פעם, וכל שנה יש בזה מסר לכל אחד ואחד מאיתנו כל הזמן, במיוחד כאשר אנחנו נמצאים בשנת השמיטה עצמה. שנת השמיטה, אנחנו יודעים, זו שנה עם הרבה הלכות, בעיקר בקשר לתבואה שיש בארץ, בקשר לפירות, לירקות, דברים שאסור לאכול, איסור ספיחים. יש בפירות דברים מסוימים, הלכות, יש גם בכספים דינים, שמיטת כספים, צריך לעשות פרוזבול. יש בזה הרבה הרבה דינים, הרבה הרבה הלכות, והנושא הזה הוא באמת, איך אומרים, צריך להתכונן אליו. לא, זה לא דבר שהוא מגיע ככה... זה, בן אדם שלא לומד, לא יודע, אז הוא חושב, טוב, יאללה, העיקר. צריך לדעת את כל ההלכות, זה זריעה, זה לא רק מותר לזרוע, מותר-- אסור לזרוע, מותר לקצור, אסור לקצור. באיזה צורה? באיזה דרך מותר לשים? אה, כן, הרבה שואלים: מותר לי לשים, אה, ל..., אה, איזשהו, להנביט איזשהו, אה, משהו ב-ב-במים או ב-באדמה ב-ב-בבית? האם זה מותר או אסור? בעייתי. זה לא כזה פשוט. לבוא ולזרוע דברים בשנת השמיטה זה דבר, אה, שבהחלט דורש הרבה הרבה, אה, ידע והרבה הרבה זה, וזה לא כל כך פשוט. מה שאתה קונה, האם מותר לך לקנות? מצע מנותק, האם אפשר? האם אי אפשר? אה, כן, כל הדברים האלה. היתר מכירה, משתדלים שלא לסמוך על היתר מכירה וכן הלאה. מלא, מלא, מלא דברים שצריך לדעת. אבל יש דבר מעניין לגבי המצווה הזאת של שמיטה בשנה השביעית. התורה אומרת כזה דבר. התורה בעצם מדברת על זה בעיקר, מופיע בתורה בכמה מקומות, גם בפרשת משפטים

02:16 דובר 2 זה מופיע, אבל זה מופיע הרבה בפרשת בהר. כן, מה העניין שמיטה אצל הר סיני? אז מדברים על זה, אז השמיטה מתחיל שמה בהר סיני: "לאמור, דבר אל בני ישראל, כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'". ואז התורה ממשיכה: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, ואספת את תבואתה, ובשנה השביעית שנת שבתון תהיה לארץ". נשאלת השאלה: מה זאת אומרת? התורה ישר מתחילה "ושבתה הארץ שבת לה'". האם זה הסדר, שקודם כל יש שנת שמיטה ואחר כך מתחילים שש שנים תזרע שדך? לא, זה הרי לא הסדר. ההלכה אומרת שזה לא ככה. התורה אומרת גם כן בעצמה "שש שנים תזרע שדך", ורק אחר כך באה השנה השביעית, שנת שבתון תהיה לארץ. אז למה התורה אומרת "כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ"? זה לא, היה צריך שבע שנים שיכבשו ושבע שנים שחילקו, וגם אז קודם כל שש שנים של עבודה ואז בשנה השביעית. אז הרבי שליט"א מלך המשיח מביא על זה שני ביאורים, ששניהם הרבי מקשר אותם לגאולה. דבר ראשון, הרבי אומר, באמת זה נכון, בזמן הזה הכניסה לארץ מתחילה עם עבודת קרקע במשך שש שנים של זריעה ושאר הפעולות באדמה. אבל בגאולה, העיקר זה הגאולה, הרי כמו שאנחנו יודעים, כל מה שזה, כמו שאומר אחד הפוסקים, אומר כל מה שאנחנו עושים היום זה הבל. זה לא זה. כל העולם, כמו שכתוב "תורה שאדם לומד בעולם הזה הבל היא לגבי תורתו של משיח", גם כל שאר הדברים זה לא זה. עיקר העניין זה הגאולה האמיתית והשלמה. אומר התורה, על מה היא מדברת? "ושבתה הארץ שבת לה'". אומר הרבי, זה הולך על הגאולה האמיתית והשלמה,

04:00 דובר 2 כי בגאולה האמיתית והשלמה יהיה ישר "כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה'". למה? עתידה ארץ ישראל שתוציא לנו גלוסקאות וכלי מילת, אז כל דברי המאכל יצאו מוכנים מהאדמה בצורה ניסית וממילא לא יהיה צורך בפעולה טבעית לחרוש, לזרוע, "שש שנים תזרע שדך, שש שנים תזמור כרמך". לא, לא יהיה צורך בזה. ישר נגיע לגאולה, ישר נגיע ל-- הכל יהיה מוכן מהאדמה, גלוסקאות וכלי מילת, הכל יהיה מוכן. לכן יהיה מיד "ושבתה הארץ שבת לה'". אה, אז למה אחר כך כתוב "שש שנים תזרע שדך"? אז זה יהיה מה שייתנו לגויים. שהגויים, כתוב "ובני נכר איכריכם וכורמכם", "ועמדו זרים ורעו צאנכם". הם אלה שהתעסקו שש שנים ושש שנים וכן הלאה בשבילם, בשביל להוסיף עוד דברים, זה יהיה על הגויים, אבל בעצם ישר יהיה "ושבתה הארץ". זה ביאור אחד. הביאור השני אומר הרבי, שאומנם היום בזמן הזה, מיד כשנכנסים לארץ צריך לעבוד שש שנים, אבל באמת קודם כל צריך לזכור מה המטרה, מה העיקר של הכניסה לארץ. העיקר בכניסה לארץ זה לא בשביל לעבוד את הארץ הגשמית, אלא זה בשביל שיהיה "ושבתה הארץ שבת לה'". בשביל שהעולם יהיה קדוש יותר, שהעולם יהיה מזוכך יותר, יהיה שבת לה'. נכון, בפועל אתה מתחיל עם "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך". אבל המטרה, העיקר, הרעיון, העניין בשבת לה'. לא שאתה עושה העיקר זה השש שנים. העיקר זה לזמור ולזרוע, וזה לא. העיקר זה "ושבתה הארץ שבת לה'". כל מה שאתה עושה בענייני העולם זה בשביל "ושבתה הארץ", בשביל להגיע ל"שבתה הארץ שבת לה'". לכן הפסוק מתחיל מיד עם מצוות שמיטה, כדי שמיד כשמגיעים לארץ ישראל צריך לזכור טוב טוב בהחלטה תקיפה

06:00 דובר 2 שכל עבודת השדה של היהודי זה בשביל לנצל את הארץ בשביל הקדוש ברוך הוא ולקיים על ידה מצוות לה'. זה בעצם על דרך זה. כל שבוע יש לנו את יום השבת ויש לנו שישה ימים של עבודה. בן אדם יכול לבוא ולחשוב, שמע, שישה ימים אני עובד, אני עובד, מגיע שבת. טוב, עכשיו צריך לא לעבוד. צריך עכשיו לא זה. נו, מתי כבר תצא השבת? אני אוכל לחזור לעבוד. משעמם לכאורה. אבל לא, הפוך. יום השבת זה העיקר. זה המטרה שבשביל זה יש את כל הימים. ולכן כתוב "זכור את יום השבת לקדשו" גם בשאר הימים. ולכן כתוב ששמאי היה קונה בהמה. היה אומר: זה לכבוד שבת. למחרת היה רואה בהמה יותר טובה. היה אומר: זה לכבוד שבת, והיה אוכל את הבהמה שהוא היה, שהוא קנה אתמול. אז זאת אומרת, כל הזמן. וגם הלל הזקן הסכים איתו, רק הוא אמר: "יום יום יעמס לנו", הקדוש ברוך הוא ידאג לנו כל יום למה שאנחנו צריכים. אבל באמת צריך לזכור כל יום את השבת. זה לא רק שהשבת זה, זה לא איזשהו דבר. איך אומרים? זה לא איזשהו דבר שיש כזה, יאללה, בשביל מה צריך אותו? להפך, הוא העיקר שבשביל זה יש את הכל. לכן אומרים כל הזמן היום יום ראשון בשבת, יום שני בשבת, להזכיר את יום השבת כל הימים, כי בעצם העבודה כל הזמן היא בשביל להגיע ליום השבת. זה העיקר שהוא בעצם משפיע על כל הימים כולם. אז ככה גם כן שנת השמיטה זה לא רק, טוב, הגיעה שנת השמיטה. איך נסתדר? לא, שנת השמיטה זה העיקר. בשביל זה יש את

07:37 דובר 2 כל הימים והשנים של העבודה, זה בשביל להגיע ל"ושבתה הארץ שבת לה'". ידוע שששת השנים שבהם זורעים את האדמה, ואותו דבר ששת הימים שבהם עובדים, זה מקביל לששת אלפי שנים של עבודה בעולם. והשלמות, השנה השביעית, זה השנה של הגאולה. זה היום של הגאולה, יום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים. כבר מתחיל, כבר ערב שבת. אנחנו היום נמצאים כבר בערב שבת אחרי חצות, אנחנו כבר טועמים את הטעימה של הגאולה, כבר מרגישים את הגאולה, כבר מתכוננים, כבר מוכנים וכבר, איך אומרים, טועמים ממאכלי השבת כבר לפני השבת. וגם לפי התקופה של השנים אנחנו כבר נמצאים ממש בערב שבת אחרי חצות, בזמן שהנה משיח בא. אז גם כן כאן צריך לזכור, יש כאלה, טוב נו, גאולה, גאולה, מתי שתבוא תבוא. לא. כל הזמן היהודי צריך לזכור כל השנים שהוא נמצא בעבודה בעולם זה בשביל להגיע לתכלית. מיד כשהיהודי מתחיל לעבוד בעולם הוא צריך לזכור שהמטרה של כל בריאת העולם זה בשביל "ושבתה הארץ שבת לה'", בשביל להביא את הגאולה האמיתית והשלמה, בשביל לעשות להשם יתברך דירה כאן בעולם הזה. אחרי שהאדם חדור עם המחשבה הזאת וההחלטה הזאת, אז מגיעה העבודה בעולם הזה ואז הבן אדם גם עושה את העבודה שלו כמו שצריך, גם במשך ששת השנים שלפני השמיטה, גם במשך ששת הימים שלפני השבת וגם במשך השנים שלפני הגאולה האמיתית והשלמה. כשעושים את העבודה, כשחדורים עם הגאולה, כשחדורים עם השמיטה, כשחדורים עם השבת, אז ממילא זה משפיע על כל הימים שיהיו בצורה טובה יותר, בצורה מוצלחת יותר ובצורה הכי, איך אומרים, שיהיה מושלמת בצורה המושלמת ביותר. אז זה דבר אחד שצריך לדעת שבעצם שנת

09:28 דובר 2 השמיטה זה כבר ממש, איך אומרים, ההכנה ומעין הגאולה האמיתית והשלמה. עד עכשיו דיברנו באופן כללי, ההכנה, הידיעה, כן? שזה תמיד להיות מוכנים לגאולה, להיות מוכנים ל"ושבתה הארץ שבת לה'". זה תמיד, מהרגע הראשון זה תמיד צריך להיות לנו בראש. עכשיו אנחנו נראה קצת את הקשר יותר של שנת השמיטה באמת עם הגאולה, איך זה מתקשר אחד עם השני. אז באמת יש לנו גמרא במסכת סנהדרין שהיא כבר מקשרת אותנו, את הגאולה עם שנת השמיטה. הגמרא אומרת ככה, מסכת סנהדרין, דף צ"ז. הגמרא מדברת, אומרת ככה: "כשם ששביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא'". זאת אומרת, כמו שהאדמה שובתת מעבודה שנה אחת מתוך שבע שנים, ככה גם מתוך שבעת אלפים שנה יהיה אלף שנים שבהם זה השבתה של היקום. מה זה ההשבתה הזאת? מה זה השמיטה הזאת בגאולה האמיתית והשלמה? אז ככה, כתוב שקיום המצוות שאנחנו מקיימים היום זה נקרא זריעה. כתוב בספר הושע, "זרעו לכם לצדקה, קצרו לפי חסד". גם בתפילה אנחנו אומרים, "זורע צדקות ומצמיח ישועות". זה לא הולך רק צדקה, זה רק דוגמה. כל המצוות הן בעצם נקראים בשם צדקה. המצוות זה סוג של זריעה. למה זה נקרא בשם זריעה? אז מוסבר בחסידות, הפעולה של הזריעה בגשמיות יוצרת דבר מדהים. לוקחים גרעין שאין לו שום תוכן, אין לו שום חיות, אין לו טעם, אין לו ריח, הוא לא נראה יפה במיוחד. שמים את הגרעין הזה באדמה ואז צומח עץ רענן, יפה, מלא פירות עסיסיים וטעימים. איך זה יכול להיות? ככה זה. זה הפעולה של הזריעה. אתה לוקח משהו יבש, אתה שם

11:23 דובר 2 אותו באדמה ואז צומח לך משהו חבל על הזמן. צומח לך עץ מדהים. ככה גם כן לגבי קיום המצוות. המצוות שאנחנו מקיימים זה כנראה כמו גרעין. נראה פעולות חסרות חשיבות. אתה לוקח נניח תפילין, ציצית. מה אתה עושה בזה? יש בזה טעם? יש בזה ריח? זה יפה? לאו דווקא. יש דברים יותר יפים, יותר מעניינים, אבל אמיתו של דבר, כל מעשה פשוט, במירכאות, כזה, הוא יש בתוכו כוח אלוקי שיתגלה בזמן הגאולה, וזה העץ המלא פירות שבא על ידי הזריעה של הגרעין, על ידי קיום המצוות למעשה ובפועל, זריעה, וזה בעצם השביתה של האלף השביעי. באותם ימים תשתנה המשמעות של המצוות. הקיום שלהם לא ייחשב לזריעה. חז"ל אומרים מצוות בטלות לעתיד לבוא. לא הכוונה שלא נקיים את המצוות. אנחנו נקיים את המצוות, אבל זה יהיה ברמה אחרת לגמרי, לא בצורה של זריעה. זה יהיה פעולה אינסטינקטיבית כמו פעולה של נשימה. כן, לא צריך לצוות עליה, לא יצווה, ואם יצווה אנחנו נהיה דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. יתגלה שישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. ואז אמנם אנחנו נקיים את המצוות לא בשביל איזה מטרה או בשביל איזשהו משהו, אלא בגלל שזה הרצון האלוקי. זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. אבל אז לכן זה יהיה שביתה מקיום המצוות. לא יהיה קיום מצוות במובן הזה שאנחנו עכשיו עושים איזושהי פעולה של זריעה בשביל שאחר כך יצמח משהו, פעולה של זריעה בשביל שאחר כך יצמח משהו. פעולה של קיום מצווה בשביל שאחר כך יהיה רווחים זה לא. בגאולה האמיתית והשלמה אנחנו כבר נהיה בשלב של תשלום שכר, בשלב שבו אנחנו כבר רואים את כל הרווחים שיש כתוצאה מקיום המצוות שקיימנו כל

13:04 דובר 2 הזמן, ולכן הרבי אומר אנחנו לעתיד לבוא אנחנו נתגעגע לימי הגלות. אנחנו נראה כמה יכולנו לפעול, כמה תוצאות טובות ונפלאות אנחנו עשינו על ידי קיום המצוות, אנחנו נתגעגע. חבל. יכולנו לעשות יותר. אז היום אנחנו נוכל לעשות עוד יותר. אנחנו צריכים לעשות יותר ולדעת שזה בעצם עכשיו זה הזמן של הזריעה. בגאולה זה כבר יהיה כמו שנת השמיטה. אסור כבר לזרוע. זה כבר לא לצורך זריעה, זה כבר יהיה קיום מצוות לצורך אחר. הגמרא מוסיפה ואומרת גם כן שבאותן שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש בהם את העולם, מה עושים הצדיקים? שבני ישראל, ועמך כולם צדיקים. כתוב הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפיים כנשרים ושטים על פני המים. זאת אומרת בני ישראל הם במדרגה כל כך גבוהה עד שהם ישוטטו בקלות מעל כל סודות התורה, כמו הנשר שהוא מתרומם, מרומם את הבנים שלו מעל עצמו, ככה הקדוש ברוך הוא מרומם את בני ישראל מעל לחוכמות התורה, שזה החוכמה של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. אז זה שנת השמיטה. זה מה שהולך להיות לנו בגאולה האמיתית והשלמה במובן הזה שזה מעין שנת השמיטה. עכשיו זה מעין זמן של הגאולה. לכן גם בשנת השמיטה הגשמית שאנחנו עושים היום, כן, שזה מעין הגאולה, הרבי מעורר על זה גם כן להוסיף בלימוד התורה, להוסיף בקיום המצוות, להוסיף בעשייה, להוסיף בדברים טובים. זה בשביל זה נבראה שנת השמיטה. להגיד לנו קצת פחות עניינים גשמיים, יותר עניינים של רוחניות, יותר עניינים של תורה ומצוות, שזה העיקר. עכשיו אנחנו נראה עוד דבר שקשור עם העניין הזה של שנת השמיטה, וזה בעצם הוראה לכל אחד ואחד מאיתנו בתקופה שלנו היום. ערב הגאולה, הנה זה משיח בא תכף ומיד

14:57 דובר 2 ממש, אנחנו זוכים לגאולה האמיתית והשלמה. אז עכשיו יש לנו גם כן משהו שמלמד אותנו שנת השמיטה. בקשר לשנת השמיטה, התורה אומרת, מובא דיון כזה בין בני ישראל לקדוש ברוך הוא. ככה התורה אומרת: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו?" הרי אנחנו לא עוסקים בזריעה, אז מה נאכל? ואז הקדוש ברוך הוא אומר: "וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השביעית-- בשנה השישית, ועשת את התבואה לשלוש השנים". זה מעניין באמת. אנחנו רואים, זה דבר מאוד מעניין. גם היום אנחנו רואים בשנה השישית, אלה שמתעסקים ב-ב-בתבואה ובאומרים בשנת, בשנה השישית, בשנה שלפני השמיטה, בהרבה מקומות רואים פתאום ברכת השם. הקדוש ברוך הוא מבטיח פי שלוש לשלוש השנים. יהיה לכם לא רק בשנת השמיטה, אלא בשנה השישית תהיה לכם גם לשישית, גם לשמיטה, גם לשנה שאחרי זה. לשלוש השנים הקדוש ברוך הוא ישלש את תבואת השדה הזה. יהיה שלוש שנים פי שלוש, וזה בעצם הוראה לכל אחד ואחד מאיתנו, משמעות אקטואלית לכל אחד. השש שנים, ככה הרבי שליט"א מלך המשיח מביא, שש השנים, השנה השביעית זה בעצם שש אלפים של שנות קיום העולם, והאלף השביעי זו תקופה מתקדמת וזמן הגאולה. כן, כמו שכבר הזכרנו, על ידי מעשינו בששת אלפי השנים עכשיו אנחנו מתכוננים, מכינים את עצמנו ואת כל העולם לגאולה האמיתית והשלמה. עכשיו, כשאנחנו נמצאים לקראת סוף האלף השישי, לקראת הגאולה האמיתית והשלמה, לקראת שנת השמיטה, במובן הזה של שנת השמיטה, כמו שאמרנו אלף שביעי זה בעצם שנת השמיטה. אז אנחנו שואלים, בני ישראל שואלים מה נאכל בשנה השביעית? אנחנו רואים את המצב הרוחני הנמוך שקיים אצלנו עכשיו ואת ההבדל הגדול שיש בין הדור שלנו לדורות

16:51 דובר 2 הקודמים, כמו שכבר חז"ל אמרו בגמרא: אם הראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם, אם הראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים. זאת אומרת, אנחנו במצב מאוד מאוד נמוך. אז איך אנחנו נוכל לזכות לגאולה? איך אנחנו נוכל להביא את הגאולה? דווקא אנחנו, אלה שזוכים לגאולה האמיתית והשלמה, דווקא אנחנו יש לנו את הכוח. איך? מה נאכל בשנה השביעית? מה יהיה לנו? זה בעצם השאלה: מה נאכל? מה, מה, מה, מה, עם מה אנחנו נוכל להביא את הגאולה האמיתית והשלמה כשהמצב שלנו כל כך נמוך? מה ייתן לנו את האוכל? מה נותן לנו את הכוח? עם מה יהיה לנו את הכוח? על זה הקדוש ברוך הוא אומר: "וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית". אמנם בהשוואה למצב ה- לדורות הקודמים אנחנו במצב נמוך, אבל הקדוש ברוך הוא נותן, "וציוויתי את ברכתי". הוא נותן לנו את הברכה שלו שמעל הטבע, כמו שאנחנו רואים, למרות הכול, למרות כל הקשיים, למרות כל ירידת הדורות, בני ישראל ממשיכים לשמור בתוקף על היהדות, גם אם זה לא נראה כל כך הגיוני. מאיפה הכוח למסירות הנפש הזאת? מאיפה הכוח לקבלת העול הזה? פעם היו מבינים, אז מובן שהיו מקיימים את הכל. הם מבינים, אבל היום לא תמיד מבינים. אתה רואה אנשים פשוטים באים ועושים מה שצריך. מאיפה זה מגיע, הכוח הזה? "וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית". הקדוש ברוך הוא נותן לנו ברכה לדור שלנו החלש שאין לו כמעט כביכול מה לאכול, הקדוש ברוך הוא נותן לנו את הכוח. הוא נותן לדור שלנו את הכוח, "וציוויתי את ברכתי לכם", ובזכות זה אנחנו נזכה להביא לפועל את המטרה האלוקית, את הגאולה האמיתית והשלמה ואת האלף השביעי. והברכה האלוקית הזאת מביאה לנו את הגאולה.

18:38 דובר 2 שמרומזת בפסוק, כמו שאמרנו, "וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים". למה זה שלוש שנים? זה שלוש תקופות. שלוש שנים זה שלוש תקופות בגאולה. תקופה אחת זה ימות המשיח. תקופה שנייה, שלב שני בימות המשיח, זה השלב של תחיית המתים, ותקופה השלישית זה האלף השביעי בעצמו. אז זה בעזרת השם שאנחנו מוסיפים ואנחנו, איך אומרים, לא מתפעלים מהירידה, לא מתפעלים מה- מה נאכל בשנה השישית, השביעית. נראה לנו שאין לנו הרבה כוחות, אבל לא. "וציוויתי את ברכתי לכם". אנחנו זוכרים שיש לנו את הברכה של הקדוש ברוך הוא. אז ממילא בשנת השמיטה, ב- בשנה שלפני השמיטה, אנחנו יש לנו את הכוחות בשנה, ב- ב- בתקופה הזאת, באלף השישי, אנחנו יש לנו את הכוחות לעשות את מה שצריך ולהביא את הגאולה האמיתית והשלמה, לזכות לשנת השמיטה תכף ומיד ממש. נזכיר כמה דברים, כמה הבדלים גם כן בשנת השמיטה עצמה. יש כמה הלכות מיוחדות ב- ב- בזמן הגאולה האמיתית והשלמה. אה, דבר ראשון, בזמן של הגאולה אז זה יהיה שונה. קודם כל לא יהיה רק שמיטה, אלא יהיה גם שנת יובל, כמו שהרמב"ם כותב: מלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותה האמורה בתורה. השמיטה בזמן הזה זה מדרבנן, יש בזה מחלוקת, יש דעות שזה בכלל מצד העניין לא צ... זה אפילו פחות מדרבנן, זה יותר גדר של מנהג. יש כאלה אומרים שזה דאורייתא, אבל ההלכה בפועל, שמיטה בזמן, בזמן הזה זה דרבנן. בגאולה האמיתית והשלמה זה יהפוך להיות דאורייתא, זה יהפוך להיות דין תורה ואז אנחנו יהיה לנו בזה הרבה הרבה

20:39 דובר 2 דברים, הרבה, יש הרבה הרבה הבדלים. כן, ספק דרבנן לקולא, ספק דאורייתא לחומרא, אנחנו נצטרך להחמיר בהרבה דברים. אנחנו יהיה לנו הרבה, למשל שמיטת כספים, לגבי שמיטת כספים היום בזמן הזה אנחנו יכולים לעשות פרוזבול. לעתיד לבוא הרמב"ם כותב שהפרוזבול מועיל רק בזמן הגלות, ששמיטת כספים ושמיטת הארץ זה מדרבנן, אבל בגאולה האמיתית והשלמה אז הפרוזבול יהיה מאז, אז השמיטה תהיה, שמיטת כספים תהיה מדאורייתא ואז לא יעזור לנו הפרוזבול. נצטרך למצוא דרכים אחרות. יכול להיות גם שלא נצטרך למצוא דרכים אחרות, כי אז יהיה שפע של כסף וזהב לכל אחד ואחד, ואז ממילא לא יהיה צורך לבוא ולעשות פרוזבול, לשמור את הכסף. יכול להיות שאנחנו נוכל לתת, איך אומרים, בלי, בלי הגבלה, בלי לחשוש שתבוא שנת השמיטה ותשמיט את כל הכסף שנמצא בידיים של מישהו אחר. אבל בכל אופן צריך לדעת שמכיוון שהשמיטה תהיה דאורייתא אז הפרוזבול לא יעזור. ככה כותב הרמב"ם. אמ, זה, זה באופן כללי הדברים שצריך לדעת. אז ממילא המצווה של השמיטה תהיה בצורה הרבה הרבה יותר חזקה ממה שיש היום, והעיקר שאנחנו נזכה באמת לחגוג, להמשיך את שנת השמיטה בשמיטה. כן, "שמוט כל בעל משה ידו", שיהיה שמיטה מכל העניינים הבלתי רצויים ויהיה רק את הטוב, את הגאולה האמיתית והשלמה, שכמו שאמרנו זה גם כן האלף השביעי כנגד שנת השמיטה. השנה השביעית, כל השביעין חביבין, כמו שאמרנו שבת זה החביב מכל הימים, שנת השמיטה זה החביב מכל השנים. האלף השביעי, הגאולה האמיתית והשלמה, זה הזמן החביב מכל הזמנים, ואנחנו נמצאים בדור השביעי, הדור של משיח, התקופה. כן, כמו שכל השביעין חביבין, משה רבנו הוא השביעי מאברהם אבינו, הוא זה שהוריד את השכינה למטה במתן

22:37 דובר 2 תורה ובבית המקדש. אותו דבר גם בתקופה שלנו אנחנו בדור השביעי, בדור של הרבי מלך המשיח שליט"א, שהוא השביעי מאדמו"ר הזקן. אנחנו גם כן נזכה תכף ומיד, כל השביעין חביבין, נזכה לגאולה האמיתית והשלמה תכף ומיד ממש.