התפילה בהלכה ובחסידות - הרב יקותיאל גרין ע"ה

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 בשעה שלפנינו, אה, נעסוק בחיי שעה. חיי עולם, מושג שמוסב על, אה, לימוד התורה, וחיי עולם נטע בתוכנו, ואילו התפילה מוגדרת כחיי שעה. שעה מלשון "ויפן ה' אל הבל ואל מנחתו", שעה מלשון פנייה. שעת התפילה היא שעה שאנחנו פונים אל הקדוש ברוך הוא. ובמה אנחנו פונים אליו? אה, לאמיתו של דבר, התפילה היא מערכת מאוד מאוד רחבה ומגוונת, ויש בה כמה וכמה מישורים, אה, בעבודת השם. יש בתפילה את הפן ההלכתי, המסגרת ההלכתית לשלוש התפילות: שחרית, מנחה וערבית, ויש את הפן הפנימי בתפילה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בעבודת השם, אה, כפי שהחסידות רואה את התפילה, אה, בעבודת השם. אה, מבחינה הלכתית, אה, כשאנחנו מדברים על התפילה, אז יש בקשת צרכיו שאדם מחויב לפנות אל הקדוש ברוך הוא. מחלוקת בין הרמב"ן לרמב"ם, אה, מה דורשת מאיתנו התורה במצוות התפילה? הרמב"ן אומר שהחובה, התורה מחייבת את האדם להתפלל, רק להתפלל ולזעוק אל השם רק כאשר הוא נמצא בצרה. בן אדם נמצא בצרה, אתה חייב לפנות אל השם ולבקש את עזרתו. אה, לדעת הרמב"ן התפילה מדי יום ביומו היא מדרבנן. לרמב"ם, הרמב"ם סובר שכל יהודי חייב להתפלל מהתורה. התורה מחייבת את האדם להתפלל אל הקדוש ברוך הוא כל יום, ולבקש ממנו את מה שהוא צריך באותו היום, אף על פי שהוא לא בצרה. יש בקשות יומיומיות. יהודי חייב לרמב"ם להתפלל כל יום מהתורה, וחכמים רק תיקנו את הנוסח של התפילות, את הזמן של התפילות. אה, אלה שתי גישות, אלה שתי שיטות של הרמב"ן והרמב"ם. למעשה ההלכה נפסקה, אדמו"ר הזקן מביא בשולחן ערוך את שתי הדעות, ולמעשה פסק ההלכה היא שאנחנו צריכים

03:22 דובר 2 להתפלל מדי יום ביומו. כן, אז אנחנו מתפללים מדי יום ביומו ואנחנו מבקשים את צרכינו. ישנה עבודה פנימית של הבן אדם כפי שאנחנו תכף נראה אותה, עבודה פנימית בנפש האדם. התפילה נותנת כוח, על פי החסידות, התפילה נותנת כוח לעבודת השם, התפילה נותנת כוח ללימוד התורה, התורה נותנת כוח לעבודת הבירורים. אה, בעבודת הבירורים, אה, כפי שמבואר בכתבי האר"י ז"ל, בעולם מפוזרים ניצוצות של קדושה וצריכים להוציא את ניצוצות הקדושה מהעולם ולנצל אותם כמובן, ואז הם מאירים לבן אדם בעבודת השם, והתפילה נותנת כוח להצלחה בעבודת הבירורים היומיומית, אה, של הבן אדם. אה כן, זה בנוגע לבקשת צרכיו. בבקשת צרכיו, אז יש בקשות צרכיו היומיומיות. אה, לפעמים יש תפילה שנדרשת מאיתנו במצבים מסוימים. ב"קונטרס אחרון", בפרק רביעי ב"קונטרס אחרון" של התניא, אדמו"ר הזקן מציג בעיה. מה קורה כשלפנינו אדם חולה אנוש שהרופאים לא מוצאים מזור, אה, למחלתו, לא מוצאים מזור למחלתו, לא מוצאים תרופה למחלה שלו, הבן אדם אנוש. או שאנחנו נמצאים במצב שיש בצורת, מצפה לנו בצורת. אה, כל המטאורולוגים אומרים שהשנה שתבוא עלינו תהיה שנה שחונה. אין מים, לא יורד גשם. מה עושים? כאן אנחנו צריכים תפילה מיוחדת. התפילה היומיומית לא מיועדת לדברים הללו והיא לא תעזור לנו. מה עלינו לעשות? אז אדמו"ר הזקן מסביר ב"קונטרס אחרון" שבתניא, אה, שאת ה"קונטרס אחרון" הוא כתב במקביל, אה, לחלק הראשון של התניא ולחלק השני של התניא. אה, הוא כתב בצד כיוון שהוא חומר עמוק יותר, ובלימוד הראשון של החלק הראשון של התניא אי אפשר להביא עדיין את הדברים העמוקים הללו, אז הוא כתב את ה"קונטרס אחרון" בצד, הערות בצד, והבנים שלו צירפו את ה"קונטרס אחרון"

06:19 דובר 2 אחרי הסתלקותו, צירפו את ה"קונטרס אחרון" לתניא אחרי איגרת הקודש, מכיוון שרק אחרי לימוד איגרת הקודש שבתניא אפשר להבין את מה שכתוב ב"קונטרס אחרון". אומר אדמו"ר הזקן דבר מאוד מעניין. בכל מצווה שיהודי מקיים נמשך אור אלוקי לעולם. בכל מצווה שיהודי מקיים נמשך גם אור אלוקי לחפץ שבו הוא מקיים את המצווה. למשל, אה, חג הסוכות. היהודי לוקח את הלולב, הוא לוקח את ארבעת המינים ומנענע אותם. הוא קיים את מצוות התורה "ולקחתם לכם". בשעה שהוא מנענע את הלולב בחג הסוכות נמשך אור אלוקי מיוחד ומתלבש בתוך ארבעת המינים, בלולב, באתרוג, בהדס, בערבה. אור אלוקי שלא מחיה אותם מהאין ליש. אור אלוקי מיוחד. אבל למרות שעם קיום המצווה נמשך לאתרוג הגשמי, נמשך בו כעת אור אלוקי מיוחד, האתרוג עצמו לא חל בו שום שינוי. האתרוג עצמו הוא נשאר אותו אתרוג. אני רואה אותו בגשמיות, הוא נשאר אותו אתרוג גשמי כמו שהיה קודם וממשיך להיות אחר כך. כשיש לפנינו חולה אנוש ואנחנו מתפללים עליו, אז אנחנו ממשיכים אור אלוקי שהוא ישנה את המצב שלו, שהוא ישנה את המצב שלו. עד עכשיו הוא היה חולה ואנחנו מתפללים לרפואתו. זאת אומרת שמצבו השתנה. האור האלוקי הזה שמשנה את מצבו של החולה הוא אור נעלה ביותר. הוא אור שלמעלה מסדר ההשתלשלות, מפני שאנחנו צריכים לשנות את המצב. האתרוג שנמשך אליו אור אלוקי לא משנה את מצבו של האתרוג. התפילה, התפילה שאנחנו מתפללים על החולה משנה את מצבו. מחולה שהרופאים לא נתנו לו שום סיכוי להמשיך לחיות, הנה הוא חי והוא ממשיך לחיות, מצבו משתנה. פתאום הבצורת נעלמת, פתאום יורדים גשמים, חל שינוי. כאן נשאלת לכאורה שאלה, הרי מצבו, המצב

09:13 דובר 2 הזה שיש בצורת לעולם, זה הרי רצונו של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא רצה שתהיה בצורת, ובהתאם כל החזי-- כל התחזיות היא שתהיה בצורת. הקדוש ברוך הוא רצה שהבן אדם הזה, השם ישמור, יהיה חולה. אז זה הרי רצונו של הקדוש ברוך הוא. אז מה אתה מתפלל עליו שישתנה הרצון? הרי זה הרצון של הקדוש ברוך הוא. אלא אנחנו מתפללים, מבקשים מהקדוש ברוך הוא: יהי רצון מלפניך, יהי רצון מלפניך שתשנה את המצב, שתשנה את המצב של החולה, שהמצב שלו ישתנה. אם נגזר עליו ככה, אז אנחנו מעזים לבקש מהקדוש ברוך הוא שישנה את הרצון שלו ויציל את הבן אדם ויחיה את הבן אדם. אלא את התעוזה, את האפשרות, את התפילה הזאת, התפילה צריכה להיות תפילה מיוחדת. הבקשה הזאת צריכה להיות משולבת ב"ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך". יש פעמים שיהודי אוהב את הקדוש ברוך הוא, עובד את הקדוש ברוך הוא, אוהב אותו בכל לבו, בכל לבבך, הלב כולו מלא מאהבת השם. יפה. פעמים אהבת השם שלו היא מתפשטת, היא בכל נפשך. אם הלב הוא הכלי לאהבת השם, לאהבה, אז האהבה שלו היא פורצת מהלב. הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא עם כל איברי גופו, עם כל כוחות נפשו, גם עם כוחות כאלה שאינם ספציפיים, אה, לאהבה. אבל כמה שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא בכל נפשך, אהבתו להשם היא עדיין מוגבלת. וכשהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא בכל מאודך, זה לאהוב את הקדוש ברוך הוא בלי גבול. כשאתה מגלה בתפילה, בתפילה, בבקשה שלך לקדוש ברוך הוא שהוא יציל, שהוא ירפא את החולה, שהוא יוריד גשם, אתה משלב את זה, אתה מביע את זה,

11:44 דובר 2 אתה מתחנן, אתה מבקש בכל מאודך באופן של בלי גבול. זה מעורר את הכוח האלוקי, האור האלוקי שבעולם, את האור האלוקי שהוא למעלה מההשתלשלות שבעולם, אתה מעורר את האור האלוקי הזה שלמעלה מההשתלשלות, שהוא יירד והוא משנה, והאור הזה, אה, משנה את המצב. זאת אותה תפילה, אה, שהיא קשורה במסגרת של בקשת צרכיו של אדם. כשאנחנו עוברים לעבודה פנימית, אז התניא מחדש לנו בתפילה, התניא מחדש לנו לאורך התניא אנחנו רואים שהתפילה היא עבודה בנפש האדם. התפילה היא עבודה בנפש האדם. אחד מהיסודות של החסידות, ובשלב הראשוני שאדמו"ר הזקן מביע בחלק הראשון של התניא, פרקים י"ב, י"ג, ששעת התפילה, שיהודי בא להתפלל, שעת התפילה היא שעת מוחין למעלה ובמקביל היא שעת הכושר לאדם למטה. הקדוש ברוך הוא באופן כללי מנהיג את העולם עם המידות שלו. אנחנו יודעים שעל פי הקבלה הקדוש ברוך הוא גילה את הכוחות הפרטיים שלו בעשר הספירות שבעולם האצילות. עשר הספירות שבאצילות הם הכוחות הפרטיים של הקדוש ברוך הוא, שהוא גילה אותם כשהוא רצה, עלה בדעתו לברוא את העולם. הוא גילה אותם וריכז אותם בעולם האצילות. אז הכוחות של הקדוש ברוך הוא בעולם האצילות. אבל "עולם חסד יבנה", כשהקדוש ברוך הוא החליט לברוא את העולם, אז הוא ברא את העולם עם החסד, עם מידת החסד. הוא גילה את העולם עם החסד. אז בדרך כלל, בהנהגה יומיומית במשך כל היום, הוא מפעיל את המידות שלו כדי להנהיג בהם את העולם. שעת התפילה היא שעת מוחין למעלה, היא שעה שהקדוש ברוך הוא מפעיל למעלה את המוחין העליונים, את החב"ד, את החב"ד, את החכמה, בינה ודעת שבעולם האצילות. בשעה שהקדוש ברוך הוא מפעיל את החב"ד שלו בעולם האצילות היא שעת

14:29 דובר 2 מוחין למעלה. במקביל ניתן לנו את שעת התפילה למטה. זאת היא שעה שאתה מתבונן בגדולת השם. היא שעה שהיא מסוגלת, אתה מסוגל, אתה מוכשר. ניתן לך כעת את הכוח. ניתן לך כעת את הכוח להתבונן בגדולת השם. לפי הנושאים שאדמו"ר הזקן מציע אותם בתניא, מתחיל להתבונן בגדולת השם שנמצאת בפירוש המילות. בפירוש המילות יש רמות של פירוש המילות במילות התפילה, בפסוקי דזמרה, ברכות קריאת שמע, קריאת שמע. אלה הם פסוקים שמדברים על גדולת הבורא, שבעקבות ההתבוננות הזו הבן אדם מגלה בתוכו את המידות. מתגלים באדם מידות כגון אהבת השם, יראת השם. במידות שאנחנו מדברים עליהם, שאדמו"ר הזקן מדבר עליהם לאורך כל התניא, אנחנו מבחינים בשני סוגים של מידות. כשאנחנו מתפללים ואנחנו מתבוננים בגדולת השם, יש מצב שבו אדם מעורר את המידות שבו, ויש מצב שהוא מוליד מידות. מה ההבדל ביניהם? לכל יהודי יש לו בנשמה שלו, בנשמה של כל יהודי ויהודי טבועה, נמצאת-- יש אהבה מסותרת לקדוש ברוך הוא. היא טבעית והיא מסו-- אבל היא מסותרת. כשהוא מתבונן בגדולת השם, אז כשהוא מתבונן בגדולת השם, אז הוא מעורר את האהבה הטבעית המסותרת שנמצאת בנפשו האלוקית. יש התבוננות יותר עמוקה. יש מצב שהבן אדם מתבונן בגדולת השם והוא לא רק מעורר את האהבה המסותרת שהיא טבעית אצלו, הוא מוליד אהבה ויראה שכליים. הוא מוליד אהבה ויראה חדשה, שהיא לא הייתה מסותרת בתוכו, היא לא הייתה טבועה בנפשו קודם ולא הייתה מסותרת. הוא מוליד אותם. וכשהאדם מתפלל, מנצל את שעת הכושר להתבוננות בגדולת הקדוש ברוך הוא, כפי שמתבטאת בפסוקי התפילה, וכפי שזה בא לידי ביטוי בשלושת המושגים הקבליים שהקדוש ברוך הוא ממלא כל עלמין, סובב כל עלמין, כולא קמיה כלא חשיב. אז

17:31 דובר 2 התבוננות עמוקה עם שלושת חלקי חב"ד, אז הבן אדם מוליד, מעורר, הבן אדם עוד יותר הוא מוליד בתוכו את המידות הללו. אז התפילה היא, היא פסק זמן שהבן אדם מקדיש לה במשך היום שבה הוא מעורר ומוליד בקרבו את אהבת השם ויראתו. אה, יהודי שחי הצליח בתפילה לקלוט את המידות הללו, לרכוש את המידות הללו, אז כל ההתנהגות שלו היומיומית היא שונה. אה, לתורה ומצוות שהוא מקיים במשך היום ערך אחר לגמרי. כאמור בתניא, שהתורה, האהבה והיראה הם כנפיים לתורה. הם מעלים את התורה. יהודי אחר כך יושב בכולל ולומד, יהודי מקיים מצווה, הם מעלים את התורה ואת המצוות ממצבם כמו שהם ניתנו לנו כאן בעולם הזה, לרמות יותר גבוהות לעולם היצירה על ידי אהבה ויראה טבעיים, לעולם הבריאה על ידי אהבה ויראה שכליים, הוא ממלא את התורה והמצוות שלו לרמה מאוד מאוד גבוהה, כפי שמוסבר בחסידות באורך ורוחב. ההשפעה של אהבת השם ויראתו של הנפש האלוקית גם על הנפש הבהמית. גם על הנפש הבהמית. אה, אחד מהיסודות של התניא שליהודי יש שתי נפשות. כן, מתחילת פרק א' בתניא יש לו נפש אלוקית, יש לו נפש בהמית, והנפש הבהמית יש בה תכונות רעות ויש בה גם כן מידות טובות אבל בהמיות. וכל אחד, צדיק או רשע, יש שתי נפשות. זה משהו מולד, משהו טבעי שכל יהודי נולד עם שתי הנפשות הללו. אבל, הנפש הבהמית ניתנה לבן אדם כדי-- הנשמה ירדה למטה לעולם הזה כדי לתקן את הגוף ואת הנפש הבהמית. הנשמה יורדת למטה לא כדי לתקן את עצמה, הרי תני-- הרי לפני רדתה למטה היא הייתה תחת כיסא הכבוד ומקומה היה תחת כיסא הכבוד. אז מה חסר לה? מה חסר

20:31 דובר 2 בה? היא הנשמה יורדת למטה לתקן את הגוף ואת הנפש הבהמית, והדבר הזה נעשה בשלבים באופן שוני, באופן-- באופנים שונים, אה, במשך כל שעות היום בעבודת השם. כשיהודי מתפלל כמו שצריך והוא מתבונן בגדולת השם כמו שצריך, אז בשעת התפילה הרע שבנפשו, אה, הוא פועל אתכפיא, הוא פועל כפייה ברע שבנפשו. הרע שבנפשו הבהמית, אה, לא פעיל. הרע שבנפשו הבהמית לא פעיל. כלשונו של אדמו"ר הזקן, הרע שבחלל השמאלי כפוף ובטל לטוב המתפשט בחלל הימני מחב"ד שבמוח, שהחב"ד שבמוח בשעת התפילה קשור לקדוש ברוך הוא, אז הרע של הנפש הבהמית לא פעיל. או כמו שאדמו"ר הזקן אומר בפרטיות יותר, ישנו את המצב שמה? שבשעת התפילה, פרק י"ג הוא אומר, אה, הרע, הבינוני, בינוני של התניא, האדם הקלאסי של התניא, אז הרע בשעת התפילה כאדם ישן, הוא כמו אדם ישן. הלך לישון. הרע של הנפש הבהמית, הנפש הבהמית יודע, היצר הרע יודע שבזמן התפילה אין לו מה לעשות אצל הבן אדם, אצל הבינוני הזה, ושעה שהוא מתבונן בגדולת השם והוא הולך להתפלל אז הוא יודע, הוא כעת לא יכול לעבוד עליו. מה הוא יעשה לו? אין לו מה לעשות, אז הוא הולך לנוח, הוא הולך לישון. נכון שהוא הולך לישון אז הוא כמו בן אדם שהולך לישון ואחר כך יכול לקום עם כוחות יותר רעננים, ואז זה צריכים לדעת להתמודד איתו אחרי התפילה, אבל על כל פנים, בשעת התפילה, בשעת התפילה הרע הולך לישון, הרע של הנפש הבהמית הולך לישון. אל-- לאמיתו של דבר, יהודי שיש לו-- אדמו"ר הזקן מסביר בסוף התניא, אה, בקונטרס אחרון בסוף התניא, עמוד קס"ב, אז הוא מסביר שבן אדם מעורר את האהבה המסותרת הטבעית שבו,

23:14 דובר 2 אז התורה אומרת "ואהבת את השם אלוקיך", אז היא לא מסתפקת שתעורר את האהבה. לעורר את האהבה, אפשר רק לעורר אותה והיא עדיין רק במוח. הוא יתבונן בגדולת השם, אבל היא עדיין במוח, היא עדיין בנפש האלוקית, זה לא מספיק. אדמו"ר הזקן דורש שההתבוננות, שאהבת השם של הנפש האלוקית תבוא לגילוי לנפש החיונית. הנפש החיונית זו הנפש הבהמית או החלק בנפש הבהמית שמחיה את הגוף. יש צורך שאהבת השם תחדור, אהבת השם תבוא להתגלות בלב. האהבה הטבעית של הנפש האלוקית, אה, אהבה טבעית, היא מתגלה בזמן התפילה, אבל עד לאיזו מדרגה אנחנו שואפים שהיא תתגלה בתפילה? אנחנו שואפים שהיא תתגלה בתפילה עד שהיא תחדור לנפש החיונית, שהיא תטפטף לנפש החיונית. אה, ברמה יותר גבוהה, כשאנחנו עוסקים באהבה ויראה שכליים, כשאנחנו עוסקים באהבה ויראה שכליים, אז אהבה ויראה שכליים מעוררת את האדם, מביאה אותו לאהבה כרשפי אש. בענייני אהבה יש מצב שהאהבה היא קרה, כמו שבענייני העולם יש אהבה שהיא קרה ויש אהבה שהיא רותחת כרשפי אש. לא כל מי שאוהב את האגס או את התפוח אז הוא תמיד מתלהב שהוא אוכל אותו. הוא אוהב את התפוח, יש בו ויטמינים טובים, הוא אוהב את האגס. הדיאטנית אמרה לו שכדאי לאכול, יש בזה הרבה מעלות, אז הוא אוהב את זה, אבל זה לא אהבה כרשפי אש, זאת אהבה קרה. כש-- אהבה ויראה שכליים שבן אדם מתבונן בגדולת השם, שהבן אדם מתבונן איך שהקדוש ברוך הוא משגיח על עם ישראל, יש השגחה פרטית על כל צעד ושעל, איך שהקדוש ברוך הוא משגיח על עם ישראל בכללותו, איך שהקדוש ברוך הוא משגיח על כל נברא ונברא, איך שהקדוש ברוך הוא מלווה אותו לטובה על

25:57 דובר 2 כל צעד ושעל, אז הוא מגיע לאהבה ויראה שכליים שהם כרשפי אש. הוא רותח באהבה הזו כרשפי אש. והנפש האלוקית שלך היא מלובשת בנפש הבהמית באופן טבעי. ככה הקדוש ברוך הוא ברא את היהודי עם שתי נפשות, נפש אלוקית ונפש בהמית, והנפש האלוקית מלובשת, הנפש ה-- הנפש הבהמית מחיה את הגוף, זה התפקיד הטכני שלה. הנפש האלוקית לא מחיה את הגוף, אבל היא יכולה להיות בבן אדם רק כשהיא מתלבשת בנפש הבהמית. אבל זה לא צעד סופי טכני. אתה שחי עלי אדמות, אתה הולך לבית הכנסת להתפלל, אתה צריך לראות שהנפש הבהמית שלך תשתנה. כשאתה מתפלל עם אהבה ויראה שכליים, חודרת האהבה כרשפי אש גם לנפש הבהמית ומשנה אותה, וזו אחת מהדרישות שלנו על פי תורת החסידות. ואת-- אחד-- ישנם את המצוות המעשיות ויש עבודה שבלב, זאת תפילה. יש עבודה שבלב, זאת תפילה, שנדרש מהבן אדם לשנות את המידות שלו. כל אחד אחד יש לו מידות טבעיות משלו. אחד קמצן, השני עצל, השלישי סדיסט. בן אדם צריך לשנות את הטבע של המידות שלו, אבל בראש ובראשונה זה מתחיל על ידי שאתה מחדיר, אתה מחדיר ל-- אתה מוליד אהבה ויראה שכליים ואיתם אתה מטפטף גם כן לנפש הבהמית. אתה משנה את מהותה, אתה משנה את מהותה של הנפש הבהמית. זאת עבודת התפילה. זה חלק מעבודת התפילה בצורה מאוד מאוד נכבדה. כשאנחנו מדברים על התפילה, אז יש במסגרת הרחבה של תפילה, יש את תפילה של כל יהודי ויהודי ובמסגרת העולם, העולם יש גם כן את התפילה שהקדוש ברוך הוא הטיל אותה על הצדיקים, שהצדיקים מתפללים תפילה של צדיקים. הזוהר הקדוש אומר, ואדמו"ר הזקן מביא אותו באיגרת כ"ז, החלק השלישי של התניא,

28:36 דובר 2 איגרת הקודש, איגרת כ"ז. אז אדמו"ר הזקן מביא את הזוהר, שהזוהר הקדוש אומר שהצדיקים מגינים על העולם. הצדיק לא מתפלל רק על עצמו, הצדיק זה עניינו של צדיק. צדיק זה לא רק מורה בחיידר. צדיק זה לא ראש ישיבה שמלמד את הגמרא. צדיק הוא בן אדם שהוא מגן על העולם בהתנהגות שלו, ובתפילה שלו הוא מתפלל על העולם, דואג לעולם. זה צדיק בהגדרות של אדמו"ר הזקן בתניא, כהגדרות של כפי שהוא קיבל מהמגיד ממזריטש והבעל שם טוב. והזוהר הקדוש אומר: הצדיקים מגינים על העולם ובמיתתם יותר מאשר בחייהם. ואלמלא התפילה של הצדיקים בההוא עלמא, אלמלא התפילה של הצדיקים בעולמות העליונים, לא יכול העולם-- לא היה העולם מתקיים אפילו רגע אחד. העולם זקוק לתפילתם של צדיקים. בעולם הזה גם האר"י ז"ל היה אומר את נוסח הווידוי שבתפילה: אשמנו, בגדנו, גזלנו. הוא לא דיבר על עצמו. אנחנו בתפילה לא מדברים: אשמתי, בגדתי, גזלתי. אנחנו בתפילה יומיומית, אנחנו מדברים: אשמנו, העולם אשם. העולם בעייתי. בעולם יש הרבה, הרבה פגמים שצריכים לתקן אותם. אלמלא התפילה של הצדיקים בעולמות העליונים, העולם לא היה מתקיים אפילו רגע אחד. וכל הקרוב קרוב אל משכן ה' בחייו קודם לברכה. יש את הצדיק בעולם הזה ויש את הצדיק בעולם הבא. הצדיק מתפלל על העולם. בלי התפילה של צדיקים העולם לא יכול להתקיים, וגם כשהצדיק מתפלל אז יש, כל מי שיותר קרוב אל משכן ה' בחייו, כל מי שיותר קרוב אל הצדיק, שהצדיק הוא משכן ה', אז הוא קודם לברכה. כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם נאמר לא רק על חברים בגשמיות, בין איש לרעהו. כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם מבטא גם

31:22 דובר 2 כן בא לידי ביטוי גם ביחס שבין, שבין החסיד לרבי, בין בין היהודי הפשוט לצדיק. כשאתה חש קרבה אל הצדיק, אז אתה קודם לברכה. ומה כמו שהזוהר הקדוש אומר שאלמלא הצדיקים מגינים על העולם, אז העולם לא יכול להתקיים אפילו רגע אחד. זאת תפילה. אם אמרנו שבתפילה ישנם מישורים רחבים יותר, עבודת התפילה היא רחבה יותר. בחסידות התפילה זה עבודה, זה משהו רחב, זה משהו כללי, זה משהו גדול. ישנה עבודה עמוקה יותר בתפילה, כמו שמובאת באיגרת התשובה, פרקים ט'-י', שהתפילה זה הזמן שאתה יכול להצליח, לקיים את "לדבקה בו", להידבק בקדוש ברוך הוא, שהדבקות בקדוש ברוך הוא תהיה דבקות רוח ברוח, רוחא ברוחא, שהדבקות תהיה הדדית. היהודי מתעלה בתפילה כשהוא פועל שהדבקות-- שהרצון שלו לדבקות בקדוש ברוך הוא לא יהיה חד-סטרי. אני אוהב אותך, קדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך. לא מסתפקים בזה שאנחנו אוהבים אותו. אנחנו רוצים שזאת תהיה דבקות הדדית. תחזיר לנו, תרעיף לנו אהבה בחזרה, והאהבה הזו בחזרה צריכה להתבטא בכל הדברים המפורטים באיגרת התשובה פרק, פרק י'. בפרטיות יותר, על ידי דבקות של רוח ורוח זוכה המתפלל להגיע שהנשמה שבגוף שלו תהיה מחוברת לשורשה, לשורש הנשמה שלו. כמבואר בחסידות, לא כל הנשמה מלובשת בגוף, רק הארה ממנה, הארה מהנשמה מלובשת בגוף. ועל ידי התפילה, על ידי התפילה, ה-- לפרטיה, כפי שהיא מתוארת באיגרת התשובה, פרק ט', פרק י', מחבר היהודי את הנשמה שבגוף שלו עם שורש הנשמה שלו כמו שהיא למעלה, ואז הוא מקבל כוחות רוחניים יותר נעלים. שורש נשמתו מאירה בו, וכשורש הנשמה מאירה בבן אדם אז, זה יותר מגילוי אליהו. הוא זוכה לגילוי אלוקי נעלה. כל

34:16 דובר 2 החיים שלו הם בצורה נעלית ביותר. זה חלק, ניסינו, השתדלנו במסגרת השיעור שלנו לתת מונח כללי לענייני התפילה השונים שנית-- שניתן לכלולם במסגרת הכללית של ה-- של עבודת התפילה. התפילה זה מערכת. התפילה זה לא הולכים לבית הכנסת, מנחה, מעריב, חוזרים הביתה. התפילה היא מערכת רחבה, מסועפת, שיש בה עניינים שונים, מישורים שונים, ולאט לאט סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, אומר הזוהר, זה התפילה. יעקב אבינו ראה את הסולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, אומר הזוהר, זה סולם התפילה שאתה מתעלה במשך הימים, כל יום עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת אנחנו מתעלים מעלה מעלה.