חינוך הילדים לשבת - הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שבת, אמירת שניים מקרא ואחד תרגום. מחנכים את הקטנים לומר שניים מקרא ואחד תרגום. אז נכון, ודאי שמחנכים באופן כללי זה, אה, גם כן, ככה... אפשר להתחיל בכל גיל שהילדים מסוגלים, אבל בגיל תשע זה הזמן שאפשר להגיד לילד: "זהו, תתחיל להגיד שניים מקרא ואחד תרגום", לפי כוחו. אם יכול, יגיד הכל. אם לא, אז יתחיל. יתחיל מראשון עד שלישי, שנה אחרי זה מראשון עד חמישי וכן הלאה. הדלקת נרות. ילדות מדליקות נר שבת קודש בברכה משהגיעו לחינוך, ורבים מתחילים לחנך בגיל שלוש שנים, ואנחנו יודעים שאפילו לפני כן. מקפידות להדליק נר אחד בלבד עד חתונתן. האמא מדליקה שתיים, הבת אחד, ויכולות להדליק במקום שבו האם מדליקה, גם שם הן יכולות להדליק, אבל בפמוט נפרד כמובן, אלא שידליקו לפני האם. למה? למה לפני האם? כדי שתוכל האם לסייע בעדן, וכן כדי שלא ייצאו ידי חובה בהדלקת האם. מצווה זו שייכת גם לילדות קטנות עוד יותר, משיתחילו לדבר וכולי וכולי להדליק, נעזור להן ושיעשו את זה אפילו אם עוד לא מלאו שלוש, וזה מביא אור בעולם. אם אתם משמרים נרות של שבת, אני מראה לכם נרות של ציון. ילדות נוהגות לברך שהחיינו בפעם הראשונה שמדליקות, על ידי שמתחילות להדליק בערב יום טוב או-- ואת-- בערב יום טוב יש ברכת שהחיינו, או על ידי שלובשת בגד חדש. אם זה לא יום טוב, ייקח הרבה זמן עד יום טוב, אז ההורים דואגים שהיא תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו הן על הבגד ח-- הבגד החדש והן על השמחה שהנה היא גדולה, מדליקה נרות. זוכה להיות חיילת נאמנת לצבאות השם. קידוש. קטן וקטנה היודעים מעניין קידוש חייבים לחנכם בשמיעת קידוש. כך פוסק אדמו"ר הזקן. אמירת ויכולו. אף

02:45 דובר 2 על פי שאמר ויכולו בבית כנסת צריך לחזור ולאומרו על הכוס קודם קידוש כדי להוציא את בניו ובני ביתו הקטנים שלא אמרו עדיין. הם לא הלכו לבית כנסת, הם לא אמרו ויכולו. נשמיע להם את ויכולו. אחר כך יברך בורא פרי הגפן וברכת קידוש. ואם שכח לאומרו קודם קידוש, יאמרו בתוך הסעודה על הכוס. כלומר, אם הוא שכח לומר את הוויכולו לפני הקידוש, ימלא כוס יין גם עוד באמצע הסעודה, אפילו שם הוא נזכר, ויגיד את ויכולו. אוקיי, אכילה לפני קידוש, קידוש. מותר להאכיל את הקטן קודם קידוש, בין של לילה, בין של יום, ואסור לענות אותו. גם פה אסור כי זה אסור. אסור לענות אותו. עוד לא מחויב. אבל בואו נבין היום שאם אתה קשה, היכן שלא צריך להיות קשה, אתה גורם לילד לזכור בצער, בכאב ושנאה דבר קדוש ונפלא כמו קידוש. אז לא, לא להגזים. מותר להאכיל את הקטן קודם קידוש. הוא רעב, מנדנד, לתת לו. קצת יותר גדול, אז אתה אומר לו: נו, בכל זאת בוא תחכה עד הקידוש. ממש ממש מאוד רוצה, אז הנה רבים נוהגים בקטן שאינו יכול להמתין עד לאחר הקידוש שיקדש בעצמו על היין. בטח יין מפוסטר כמובן, מפוסטר או מיץ ענבים, ויאכל. אבל לא לעשות את הסיפור שילד מתענה בשביל קידוש. לא טוב הדבר, לא נכון הדבר. קטן שנרדם בעת הקידוש, קטן שלא שמע קידוש בלילה אין צריך להשלים ביום אלא יוצא ידי חובה בקידוש היום. הוא לא שמע, נרדם בעת הקידוש, ישמע מחר. עכשיו על עוד הלכות מעניינות שקשורות לשבת ולחינוך. הנושא, נתינת מלבוש המשמיע קול בשבת. כתוב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ש"א סעיף קטן א', "ואפילו

05:22 דובר 2 כשהם הפעמונים ארוגים בכסותם לא ילכו בהם אפילו בבית, אלא אך ורק כשאין בהם את הענבל. אבל אם יש בהם ענבל העשוי להשמיע קול אסורים ללבושם בשבת, שאסור להשמיע קול של זוג העשוי לקשקש בו התינוק, ואף על פי שכאן עושה זאת הקטן." ואין אנו מצווים להפריש את הקטן מחילול שבת, מכל מקום אסור ליתן לו מלבוש כזה שהזוג ארוג בו ואז הוא עושה את הצלצול, צלצול הפעמונים. למה זה אסור? שהרי זה כמאכילו איסור בידיים. אתה נותן לו משהו שזה פועל חילול שבת אז אל תיתן לו, וזאת ההלכה. אז גם פרט בחינוך שאתה אומר ילד לא נורא, לא משמיע הקול על ידי הפעמונים שיש בתוך הבגד, אם לא מנטרלים את זה על ידי הוצאת ענבלים לא ילבש את זה בשבת. נתינת עוגה שכתובים עליה אותיות. מה קורה עם זה בשבת? טוב, אנחנו יודעים שלפי אדמו"ר הזקן אנחנו לא, לא אוכלים אותיות בשבת. בין אם זה על עוגיות למיניהן או עוגות למיניהן, עוגות יום הולדת. אז מה נעשה עם עוגה שכתובים עליה אותיות כדי לשמח את הילד החביב לכבוד יום הולדתו או מאורע חשוב אחר וחביב המתוקים. מה נעשה עם זה בשבת? יש פה אותיות. גם כאן יפסוק אדמו"ר הזקן. בשולחן ערוך סימן ש"מ סעיף י'. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן. מותר לתת לתינוק בשבת חפצים שיכול התינוק לעשות בהם מלאכה לעצמו, ואפילו אם הוא יודע שהוא יעשה בהם, כגון ליתן לתינוק עוגה שכתובים עליה אותיות שאסור לאכולה בשבת. אדמו"ר הזקן אומר שאנחנו לא אוכלים אותיות בשבת. המבוגרים בני מצווה בטוח שלא, זה אסור, אבל אף על פי שהתינוק יאכלנה בוודאי. אבל פה זה לא, לא דבר שצריך

08:04 דובר 2 להרחיקו מכך, כי כיוון שמתכוון להנאת עצמו, אין צריך להפרישו, כמו שנדבר למעלה. רק שלא ייתן גדול לתוך פיו, את זה אל תעשה. אם התינוק בעצמו, שלא מודע להלכה הזאת, והוא אוכל פה בשביל ליהנות, בכלל הוא לא מתכוון ל-ל-לחתוך אותיות, לא לחתוך אותיות, לפרק אותיות. הוא לא יודע, אולי אפילו לא מבין בכלל באותיות. ילד קטן, אז הוא מתכוון להנאת עצמו ולא חלילה למשהו ש-שהוא מלאכה של שבת. אז, אה, אנחנו לא צריכים למחות בידו. אבל לגבי מבוגר כן. אנחנו לא נותנים את זה למבוגרים. אנחנו לא אוכלים אותיות כתובות. ו... ילד שהוא כבר בוגר וכבר יודע את ההלכה הזאת, הם בעצמם שואלים: מה, מותר לאכול את זה? לא. בסדר, אז הם כבר לא אוכלים, לא אוכלים את האותיות. הבדלה. קטן וקטנה היודעים מעניין הבדלה, חייבים לחנכם בשמיעת הבדלה. נהגו העולם שגם במקום שמבדילים בבית הכנסת, כל אחד חוזר ומבדיל בביתו להוציא את בני ביתו הקטנים שלא היו בבית הכנסת. ואף אם כל בני ביתו שמעו הבדלה מהש"ץ בבית הכנסת, במקומות שעושים הבדלה בבית הכנסת, בכל זאת עושה הבדלה בבית. למה? לפי שאין דעתם כלל לצאת ידי חובתם בהבדלה שבבית הכנסת. למה? זה פוסק אדמו"ר הזקן, שולחן ערוך הרב, סימן רצ"ו סעיף י"ז. למה לא מתכוונים לצאת? כי כאן מדובר ככה, בואו נתאר את זה. יש מקומות ש-שבהם באמת בתי הכנסת נוטלים על עצמם את ההבדלה, זה בשביל מי שאין לו מי שיעשה לו הבדלה בבית. אז מי ששומע ומתכוון לצאת, רק מי שאין לו מי ש... יעשה לו הבדלה בבית. לכן כאן, במקרה הזה מדבר אדמו"ר הזקן, היו כל בני הבית בבית הכנסת. נו אז מה? אז

10:28 דובר 2 מה הם היו? הם רגילים שהם לא מתכוונים לצאת, פה הם עושים הבדלה בבית. אז אם הם כולם שמעו, כיוון שבטוח שלא התכוונו לצאת, בעל הבית עושה להם הבדלה בבית. עכשיו נשאל שאלה אחרת. סיטואציה מהחיים. מוצאי יום כיפור עושים הבדלה בבית הכנסת ו... שוברים את הצום. אז הרבה הרבה משפחות מוודאים שכל המשפחה כבר נמצאת בבית כנסת וכל המשפחה שומעת את ההבדלה וכולם יוצאים ידי חובה וכולם שוברים את הצום במקום, ואז כמובן לא עושים עוד פעם הבדלה. עוד פעם, תלוי על-- באיזו מציאות מדובר. עוד הלכה שיש לחנך לה. קטנים שהגיעו לחינוך. שש, אולי אפילו תשע, הגיעו לחינוך, שנרדמו במוצאי שבת ולא שמעו הבדלה. אה, ישנים, לך תעיר אותם עכשיו. לא קמים. מה יעשו איתם? אומר אדמו"ר הזקן, שולחן ערוך הרב, סימן רצ"ט סעיף ט'. האבא אחראי שיבדילו ביום ראשון בבוקר על מיץ ענבים, ואז באמת הם לא יברכו על הנר, נר זה רק במוצאי שבת, ולא על הבשמים, זה גם רק במוצאי שבת. אבל הם יבדילו ביום בבוקר על מיץ ענבים. הם בעצם יעשו לעצמם את ההבדלה. האבא צריך לעמוד על כך, אבל אנחנו לא צריכים להעיר אותם. נרדמו, שיישנו. עוד משהו מעניין, מעניין לעניין באותו עניין, במנהגי ישראל: אכילה קודם הבדלה בתשעה באב שחל ביום ראשון. קטן האוכל בתשעה באב שחל ביום ראשון או שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, מותר לו לאכול בלי שיבדיל. הוא ישמע את ההבדלה במוצאי תשעה באב כמו כולם. מחנכים את הקטנים, מחנכים את הקטנים גם לקיום מנהגי ישראל ובאותה המידה והתוקף שבו מחנכים אותם לקיום מצוות דאורייתא ומצוות דרבנן, ויש לזה השפעה גדולה ביותר על חינוכם. הרבי אומר שההשקעה בחינוך

13:36 דובר 2 היא לא רק על מצוות מדאורייתא או על מצוות מדרבנן, אלא גם על מנהגי ישראל. יש עניין גדול להשקיע ולהחדיר את מנהגי ישראל כמו שצריך. כן, להקפיד על מנהגי ישראל ולחנך בחיות והתקשרות ובגעגועים ובאכפתיות לקיום מנהגי ישראל. לא רק דברים שהם מהתורה, לא רק דברים שהם מדרבנן, אלא דברים שהם מנהגי ישראל. ואנחנו כהורים ואנחנו כמלמדים של חינוך צריכים להחדיר אצל התלמידים שלנו. לא יכולים להגיד נו, זה רק מנהג לא חשוב, לא. זה מנהג, אז אנחנו צריכים להשקיע אפילו יותר כדי לחדד את השוני ואת המיוחדות שבין ישראל לעמים. אנחנו, יש לנו עוד מנהגים ואנחנו עושים אותם. ניקח לדוגמה מנהג כמו ההקפות. הוא מנהג, הוא לא כתוב. זה לא הלכה מבחינת זה לא מצוות דרבנן ולא, לא מצוות דאורייתא. אבל אנחנו עושים הקפות בשמחת תורה, מנהג ישראל. מחבבים, מחבבים את המנהג הזה ונוהגים בכל ענייני שמחת תורה בשמחה ובתום לבב. אדרבה, ההתמסרות למנהג קדוש מראה את עוצמת הנשמה הקדושה שמחפשת להחדיר את הקדושה האלוקית בעולם באופן שהעולם יהיה ראוי וזכאי לגאולה האמיתית והשלמה.