חינוך הילדים לסדר היום - הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 עכשיו אנחנו הולכים פשוט לעבור דבר דבר בסדר היום של יהודי ולראות מה הם הדברים שאנחנו צריכים להקפיד באופן מיוחד כדי ל-להנחיל את זה לילדים שלנו, שחשוב לנו לא לוותר על זה וחשוב לנו לעשות את זה טוב כדי שבאמת הם גם יהיו, שוב, מתורגלים, מ-מאומנים, אבל גם, אה, יאהבו את זה, יתחברו לזה. זאת אומנות. אנחנו כולנו נשתדל. אז בואו נתחיל. את-- אמירת מו-- אמירת מודה אני. אומרים עם הקטנים בקום משנתם מודה אני מיד כשיתחילו לדבר, מהרגע שהם יכולים לדבר. מנהג ישראל לחנך את הילד ול-לומר את המודה אני לפניך שבסידור. ונהגו שעוד קודם שמתחיל לדבר, הוא לא יודע עוד להגיד, אז אבא או אימא, מי שמעיר אותו, אה, או מי שרואה אותו כשהוא קם, אומרים בשבילו ועבורו ויחד איתו עד כמה שהוא יכול: מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך. אופן אמירת מודה אני. מחנכים את הקטן שבשעת אמירת מודה אני יניח יד אחת על חברתה, להרכין קצת את הראש ואז במצב הזה הוא יאמר מודה אני. מספר הרבי הריי"צ: אבא שלי התחיל לחנך אותי בעודני ילד קטן. השגיח עליי בעין פקוחה והשתדל בכל אופני ההדרכה והחינוך לפתח ביותר את חושי ואת כוח שכלי ולטעת בי מידות טובות, הנהגות ישרות. מה זה חשיבה של אבא? בהיותי ילד קטן ורק התחלתי לדבר, אמר לי אבא: "כל מה שאתה רוצה לשאול, תשאל רק אותי." ואז כשחינכו אותי לומר מודה אני, ציוו עליי להניח יד אחת על חברתה, להרכין קצת את הראש ובמצב הזה לומר מודה אני. כשגדלתי מעט שאלתי את אבי, הרבי הרש"ב: "מדוע צריכים לעשות כך?" ואמר לי כך: "לכל דבר צריכים לעשות מה

03:15 דובר 2 שמצווים בלי לשאול מדוע. אבל הרי אמרתי לך לשאול הכל אצלי." ואבא, הרבי הרש"ב, קרא אז למשרת רבי יוסף מרדכי, איש כבן שמונים, ושאל אותו בפניי: "יוסף מרדכי, איך אתה אומר מודה אני בבוקר?" "אני מניח יד אחת על חברתה, מרכין את הראש", ענה רבי יוסף מרדכי. "אבל מדוע?" שאלו אבי, "מדוע אתה עושה כך?" "אינני יודע", ענה רבי יוסף מרדכי, "כשהייתי ילד קטן לימדו אותי לעשות כך." "הנך רואה?", פנה אבי, הרבי הרש"ב, אליי, הרבי הריי"צ, "הוא עושה כך מפני שאבא שלו לימד אותו לעשות כך, ואבא שלו קיבל מאבא שלו עד משה רבנו ועד אברהם אבינו, שהיה היהודי הראשון בעולם. צריכים לעשות ולקיים מבלי לשאול מדוע." התביישתי, אמרתי בהתנצלות: "הרי אני עדיין רק ילד קטן." "כל ישראל קטנים הם", ענה לי אבא, "וכשגדלים רואים אז דווקא עוד יותר מבינים שגם כשאנחנו גדולים אנחנו בעצם קטנים." עד כאן הדו שיח. זה שיח של רבי. ומה הדין לגבי אכילה קודם אמירת מודה אני אצל ילד? יש להקפיד שלא יאכל הילד הקטן מאומה קודם שיאמר מודה אני. אז סיפר הרבי הריי"צ, זה גם זה מופיע בספר התולדות אדמו"ר מוהריי"צ עמוד ארבע: פעם אחת נתנה לי אמי ארוחת בוקר קלה. אבי נכנס לחדר ושאל את אמי: "אמרת לו מודה אני?" כששמעתי את שאלת אבא פרצתי בבכי רב. "הילד היה רעב", ענתה אמי הרבנית, "אז נתתי לו מעט חלב ועוגה." "לא בירך על העוגה ועל החלב? בירך לפני מודה אני?" שאל אבי. "הילד", ענתה אמי, "רועד מרוב פחד." "כשאוכלים לפני מודה אני בלי ברכה", אמר אבא שלי, "מותר לרעוד." ומבלי להביט על בכייתי לקח אותי בידו אל חדרו ואמר לי: "איך

06:12 דובר 2 עלה בדעתך לאכול לפני מודה אני? לאכול בלי ברכה?" לבי התכווץ בקרבי. לא יכולתי לענות מאומה. כשנרגעתי אמר אבי איתי מודה אני, והסדר היה לעמוד ישר, ליישר את הרגליים ואת הטלית קטן, לכרוע קצת ולומר מילה במילה מודה אני. אז מכאן למדנו: לא אוכלים לפני מודה אני, וגם אז צריך לברך. כמובן, ברגע שילד מסוגל להגיד מודה אני וברגע שילד מסוגל לברך, אבל כך צריך לדאוג. סדר היום של יהודי: נטילת ידיים שחרית. המנהג. תקנו חכמים ליטול ידיו במים בכל שחר ולברך על נטילת ידיים, כי כך הייתה תקנת חכמים ליטול ידיו במים בכל שחר. טעם התקנה מהטעם המפורש בזוהר פרשת וישב ומוסבר כן גם בגמרא, שזה כדי להעביר רוח הטומאה ששורה על הידיים. אבל למה שורה רוח הטומאה על הידיים? מפני הסתלקות קדושת הנשמה בלילה מגוף האדם כשישן. ועוד סיבה כדי להתקדש בקדושתו של מקום ברוך הוא על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי ככהן המקדש ידיו מן הכיור, ולכך תקנו לברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים. וגם בתלמוד הזהירו על רוח הטומאה הזו ששורה על הידיים. ואמרו שהיא אינה עוברת לגמרי עד שיטול שלוש פעמים בסירוגין. יד ימין, יד שמאל, יד ימין, יד שמאל, יד ימין, יד שמאל. וגם הזהירו מאוד שלא לגעת ביד לפני הנטילה, לא עם-- לא בעין, לא באוזן, לא לחוטם, לא לפה וכולי וכולי, וגם לא לגעת במים שבגיגית ה-- מוכנים לנטילת ידיים לכל בני ביתו כדי שלא יטמאם בידיו. וכן נזהר מאוד בשעת נטילת ידיו מהכלי שלא יגע במים תוך-- שבתוך הכלי ויטמא אותם, כי אין המים מטהרים את הידיים אלא בשפיכה. וכל שכן שצריך להיזהר מאוד שלא לגעת

09:19 דובר 2 קודם הנטילה בשום מאכל או משקה שלא לטמאם. וכך זה בכל אדם, לאו דווקא בילדים. אבל בוא נראה את ההתייחסות לנושא הילדים. מטעם זה נהגו להקל בנגיעת הקטנים, קטנים שלא הגיעו לחינוך, לפי שגמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום אחד לזכר וי"ב שנים לנקבה, שלכן התחייבו אז במצוות מן התורה. ונעשו אז הילדים בר מצווה או בת מצווה בני עונשים. ותחילת כניסת נפש זו הקדושה, נפש אלוקית, היא בחינוך לתורה ולמצוות, שחייבו חכמים לחנך, שזה בעיקר בגיל שלוש, ארבע, חמש, לפי הדעות השונות. גם במצוות מילה, ול-- גם במצוות מילה זה תחיל-- תחילת כניסת נפש האלוקית הקדושה, אה, תחילת התגלותה בגוף האדם, ולכן הנזהר מנגיעת הקטן ביום המילה ואילך כבר קדוש יאמר לו. אבל יש עניין להיזהר מנגיעה של קטן עם ידיים, אה, שנטמאו, שלא יגע במים, שלא יגע באוכל אפילו שהוא עוד לא הגיע לחינוך, רק בגלל העניין שהוא כבר עבר ברית מילה. יש לנו פה שיחה מעניינת מאוד בספר התולדות של הבעל שם טוב, תולדות הבעל שם טוב, ספר על תולדות של הבעל שם טוב, כרך א' בסופו, כאשר מה שציטטנו עד עכשיו זה מדברי אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך, אדמו"ר הזקן. עכשיו תראו מהבעל שם טוב. הוראה מהבעל שם טוב לאישה אחת. לאישה ציווה הבעל שם טוב שתהא למיילדת, ממה תתפרנס? מה תהיה שליחותה בעולם? מיילדת. היא תטפל ביולדות עניות. כשייוולדו הבנים, אמר לה הבעל שם טוב, היזהרי מאוד שעד ברית המילה יקראו לפניהם קריאת שמע, וגם תשתדלי, תיזהרי, תקפידי לחלק לילדים מיני מתיקה כדי שיאמרו שמע ליד התינוק הרך, ושמן הברית והלאה לבנים יחבשו, יחבשו כיפה. לא יחכו דווקא עד גיל שלוש,

12:03 דובר 2 הבעל שם טוב אמר מהברית כיפה, וייזהרו בנטילת ידיים שחרית. אז הנה הוראת הבעל שם טוב. מהברית גם נטילת ידיים שחרית, לא תחכו לגיל יותר מבוגר. אז ש-- אז אנחנו כבר מבינים מהדברים האלה איזה גיל ובאיזה גילאים אנחנו צריכים כבר להנהיג את עניין נטילת ידיים אצל הקטנים וללמד אותם שלא לגעת בדברים כי זה מטמא. בספר תולדות לוי יצחק עמוד מאה חמישים ושלוש, מספר בשם הגאון הקדוש המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי, שזוגתו הרבנית חנה הייתה נוטלת את ידיו של עוללה, הרבי, בכל פעם שהניקה אותו. וזה היה על פי הוראה מיוחדת מהרבי הרש"ב. כמו כן, בספר כיצד לחנך את ילדינו חלק א' עמוד מאתיים ועשר, ספרו של הרב יוסף הרטמן כתוב כך, "שמעתי מזקני החסידים כי יש להקפיד על נטילת ידיים לתינוק כאשר הוא מגיע לגיל בו הוא חוטף לחם ומיני מאכל מהשולחן, אז צריך להקפיד על נטילת ידיים". ונסכם בעניין תחילת הקפדה שקטן לא יגע בדברים לפני נטילת ידיים. אז אלו הם דברי אדמו"ר הזקן, שנזהר מנגיעת הקטן מיום הברית מילה ואילך, קדוש יאמר לו, לנזהר. אמנם יש הנזהרים בזה בגיל יותר מאוחר, בכל אופן אבל מקפידים שלא יאכל מאומה קודם נטילת ידיים כפי שציטטנו זה עתה. על הליכת ד' אמות ללא נטילת ידיים. המנהג הוא ללמד את הילדים להקפיד שגם הקטנים לא ילכו ארבע אמות בלי נטילת ידיים, אלא יטלו את ידיהם סמוך למיטתם. אם התעורר ילד באמצע הלילה, אז בעוד לילה משתדלים ליטול ידיים, אבל אז אין מקפידים על הנגיעה כמו גם על, אה, ד' אמות. אם זה באמצע הלילה ולא קימה מוחלטת של הבוקר. מכאן נעבור לנושא של כיסוי ראש לילדים.

14:47 דובר 2 אני אקדים משהו, תראו אנחנו רואים את זה במוסדות החינוך, חדרים, גנים, כיתות א' ומעלה. יש רעה חולה שבאה לא מילדי חב"ד, אבל אנחנו חב"ד קולטים את כל-כל אלה שראויים להגיע לרמה ולמקום ולאווירה של תלמוד תורה, קולטים אותם בסדר. אני רואה מנהגים שמביאים מחוגים דתיים וחרדיים אחרים. אני רואה ילדים, לפעמים אפילו בני ישיבות או תלמידי ז'-ח', לא חב"דניקים, אתה רואה אותם מאחורי האוזניים, אתה רואה בתים של יראים ושלמים, נוסעים על האופניים, הכיפה קצת עלולה ליפול או מה, מחזיקים אותה ביד. איך זה מותר? לא יודע, לא יודע, אבל ככה הרבה הרבה, ככה שנקרא, לא מחב"ד לא מקפידים. ילד מתחיל לרוץ קצת, רץ, מחזיק את הכיפה ביד, רץ. מה זאת אומרת ללכת ד' אמות בלי כיפה? איפה הסיפור על המדפיסים מסלאוויטא שכאשר הם חטפו מכות רצח, מלקות שסיכנו את החיים שלהם, ייסורי תופת, ונפלה לאחד מהם הכיפה אז הוא חזר לאחורה ולא המשיך להתקדם עד שהוא הרים את הכיפה, למרות שבגלל זה הוא קיבל עוד מלקות ועוד מלקות. על סיפורים כאלה אנחנו צריכים לספר בצורה דרמטית לילדים שלנו, שייגע להם בלב, שלא ילמדו מילדים שבאו ממקומות אחרים ששם פחות מקפידים שם. באמת אני לא יודע למה, למה הם פחות מקפידים. כי ברור שאתה אומר לא הולכים ד' אמות בלי כיפה אז זה לא משחקים, לא הולכים ד' אמות בלי כיפה. עוד דבר יתירה מזו, אני זוכר שלמדנו בצפת אז הרב לוי ביסטריצקי עליו השלום לימד אותנו דיוק שמשמע מדברי אדמו"ר הזקן, שהיום כיוון שהראש כבר נחשב איבר מכוסה, אז אם אתה-- אם מישהו אין לו כיפה אז יש פה לא רק בעיה של יראת שמיים ולא

17:06 דובר 2 בעיה של קבלת עול מלכות שמיים, יש לו בעיה של צניעות, כי זה מקום שאמור להיות מכוסה, שרגילים שהוא מכוסה. אז גם זה היה צריך לגרום לחוגים, אותם חוגים ששם משום מה לא מצליחים לקנות את זה לילדים. אין דבר כזה להוריד כיפה. לא יודע מה שתעשה, אל תוריד את הכיפה. ואנחנו רואים, מקבלים אצלנו כאלה תלמידים, ואני רואה שלאט לאט התלמידים שלנו לומדים מזה. אני שומע שבעוד מקומות, ואנחנו אצלנו מאוד מאוד משתדלים. אני ממש לוקח לשיחה ילד שאני רואה אותו שהוא פעם פעמיים יש לו איזה הרגל כזה, אני פשוט קורא לו ומתחיל להתווכח איתו עד שיפסיק עם המנהג הזה. צריך לעבוד על זה. בקיצור, כיסוי הראש זה דבר חשוב מאוד, דבר שמביא יראת שמיים כפי שתיכף נשמע. וכך, קודם כל כיסוי ראש גם בקטנים. מידת חסידות שלא ללכת ארבע אמות בגילוי הראש, גם בימיהם חכמינו, שרוב העם היו רגילים ללכת לפעמים הרבה בגילוי הראש מפני שהיה חם בימים ההם. אבל עכשיו, בזמן הזה, שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם, אומר אדמו"ר הזקן, אסור ללכת או אפילו רק לשבת בגילוי הראש משום צניעות, שהרי זה מגלה בשרו המכוסה. גם הקטנים נכון לכסות ראשם, וכל שכן במדינות אלו שהגויים נהגו לגלח ראשם—לגלות ראשם. שמי הולך בגילוי ראש? דווקא גוי. ישראל קדושים נזהרים בזה גם משום יראת שמיים. תזכור שיש לך משהו מעל הראש, שזה הקדוש ברוך הוא, וגם משום צניעות. אם כן, ההולך או אפילו היושב בגילוי הראש כמו גוי, הרי זה עובר על זה ועוד על לאו "ובחוקותיהם לא תלכו". ובימים של היום כל כך צריך להקפיד על זה. אבל אם הוא שם את ידו על ראשו

19:08 דובר 2 לכסותו, זה דבר חשוב. די בכך לעיקר, רק שלא יזכיר שם שמיים, כי בשביל להזכיר שם שמיים צריך לא את היד שלו, אלא מישהו אחר. כפי שמבאר הרבי הרש"ב במאמר תנו רבנן לחנוכה, אין עצם מסתיר על עצם. היד שלך היא שלך, היא לא תסתיר על הראש שלך כי היא שלך. יד של מישהו אחר כן. אבל לפחות שלא יהיה פריקת עול מלכות שמיים, לשים יד על הראש. אבל צריך לעקור את המנהג, המנהג הנוראי הזה שלאט לאט מתחיל להיכנס גם אצל ילדי חב"ד לפעמים, אם הם מכירים הרבה חברים או שכנים שמתנהגים אחרת, שבאים ומתבטאים של יראת שמיים. זה הכי מסוכן. להקפיד על כיסוי ראש. זמן תחילת כיסוי הראש בקטן. בוודאי שיש לכסות ראשו של ילד קטן מגיל שלוש שנים, והרבה מקדימים גם קודם לכן, כפי שהזכרנו מקודם. שינה עם כיפה. תראו, מחנכים את הילדים לישון עם כיפה על ראשם. פה גם ניתן לכם עצת זהב. אז זה ברור שבחב"ד מקפידים—גם ראיתי בחוגים אחרים דברים קצת שונים, שהאמא מחנכת את הילד לקפל יפה את הכיפה, שהיא לא תתקמט, והוא ישן בלי כיפה. אצלנו בחב"ד מקפידים שיראת שמיים תהיה בין ער ובין ישן. חז"ל אומרים אדם מועד לעולם בין ער ובין ישן, אז צריך להיות עם כיפה גם בשינה. מה יעשה הבן כדי שהכיפה לא תיפול? עצה מאוד פשוטה. הכיפה שהוא הולך איתה ביום יום, לקנות כיפה שני מספרים יותר גדולה מזה, שזה יהיה ללילה, היא לא תיפול לו, היא לא תיפול לו. לא צריך דווקא איזה משהו, שאני יודע, מתלבש על כל הראש. כיפה שתהיה שני מספרים יותר גדולה מהכיפה שהוא נוהג ללכת איתה ביום, היא כבר לא תיפול.

21:25 דובר 2 תמיד אמרו שאם כיפה נופלת בלילה מהראש, זה סימן שיש מה להוסיף עוד ביראת שמיים. וידעו שהיו ועדיין ישנם תמימים ומובחרים שלעולם לא תיפול להם הכיפה מהראש באמצע הלילה, ואם היא תיפול להם מהראש הם פשוט יתעוררו. זו יראת שמיים שמזעזעת את עצם הנשמה. לא יכול להיות שנייה אחת בלי כיפה. זה צריך לחדור. אבל כדי שזה תכל'ס, הכיפה של השינה שתהיה גדולה, שתי מידות יותר מהמידה שאדם הולך בה ביום יום, הילד הולך איתה ביום יום, הכל יהיה בסדר, היא לא תיפול. גיל הצניעות. חובת הצניעות מתחילה בדרכי נועם, כמובן, מגיל שלוש שנים. עד גיל שלוש שנים אנחנו לא, לא נתערב איך הילד או הילדה נראים. מגיל שלוש כן, ועד גיל שש שנים יכולה הילדה לשיר בפני גברים בלי, בלי, בלי חשש. אנחנו רואים שהקלו בדבר. אז מבחינת ההרגשה שלי אני אומר, כל עוד הילדה לא סובלת, שתהיה עם צדי עד שנתיים. תלביש אותה כמו יהודייה, למה צריך להלביש ילדה כמו שיקסע? זה רק מקטנה. מה? מה? מה? מה קרה? מה זה נותן לנו? אם זה לא נוח, אני יודע, בעיה של ניקיון, בעיה של להחליף טיטול, בעיה של אני לא יודע מה, בסדר, אז עד גיל שלוש אין בעיה הלכתית, אבל מצד האמת בוא נלביש ילדה יהודייה כמו ילדה יהודייה וילד יהודי כמו ילד יהודי. מהרגע שאפשר, מגיל שלוש בוודאי צריך להקפיד לגבי ילדה. לגבי שירה של ילדות, אז תראי פה עד גיל שש, אבל גם זה אני כאילו מסתכל על זה שזה יכול להיות אינדיבידואלי. אם ילדה מרגישה שזה לא ראוי או לא מתאים או לא צנוע, והיא רגילה שהיו אומרים לה שזה לא צנוע, אם

23:31 דובר 2 היא מבינה את זה, אם היא מרגישה כבר איזה פס מוזר אז שלא, אז כבר שלא תעשה את זה. אף על פי שמשורת הדין עד גיל שש עדיין אפשר. טוב, בנות בעזרת הנשים. מעשה רב בהסכמת גדולי ישראל, שגם ילדות קטנות באות עם אבותיהן לבית הכנסת, לא רק לעזרת נשים, ואפילו אחרי גיל שלוש שנים, כל זמן שלא הגיעו לכלל חילוק בעניין זה. וזה הרבי מלמד זכות. תראה את ספר תורת מנחם תשמ"ט חלק א עמוד שלושים ותשע. הייתה תקופה שהרבי ייסד את הנושא הזה של, נו, ועד המוסיפין. כן, ועד המוסיפין צריך להמשיך בכל מקום ומקום, ואיפה שאין צריך לייסד. אין ספק, זה רק מברכה טובה. אבל הייתה איזו אסיפה של שליחים גדולים בוועד המוסיפין. שלחו את זה לכל השליחים אז. גם אני ראיתי את זה, קיבלתי את זה. שם הייתה כתובה הצעה שיאסרו על להכניס ילדות קטנות לבית כנסת, כי כמו ש-- אמרו ילדה קטנה, ילדה, ילדה, כאילו ילדה גדולה, נגיד, שקצת גדלה, אבל זה כמו אישה קטנה, כאילו בהריון. אם אתה אומר שלא צריכים לראות נשים שכאלו בתוך התפילה, אז, אז אמרו שמא זה, זה גם לא מתאים. נשמע קצת קיצוני, אבל נתנו את זה ודי, ודי קיבלו את זה. שזה יהיה הידור מיוחד של ועד המוסיפין, של ילדות רק בעזרת נשים. בטח שצריכה אמא, אבל עזרת נשים. והנה הרבי מדבר, שהרבי עידן את הדברים האלה. לא עד כדי כך. יש עניין, יכולות להיכנס לבית כנסת. אה, מתי לא? כשהן כבר מגיעות לגיל שהאמהות מבינות שצריך לחנך אותן לא להסתובב במקום של גברים. כשהן מגיעות לגיל הזה שמחנכים אותן כבר לא להסתובב בין גברים, גברים מבוגרים או

25:37 דובר 2 גברים, בנים, אז באמת שלא ילכו לבית הכנסת, אלא שיהיו בעזרת נשים. ככה הרבי כאילו עידן את זה, כי עצם זה שמסתובבים במקום קדוש זה מכניס קדושה ויראת שמיים. אז לא צריך עד כדי כך לחפש, אה, אה, מה שנקרא דברים שהם לא, לא מוכרחים. אבל רואים שמבחינה חינוכית חשוב לנו להרגיל את הבת שבגיל הזה היא כבר לא מסתובבת בין בנים לבין מבוגרים, אז שגם לא תיכנס לבית כנסת, אלא רק לעזרת נשים כמו הנשים המבוגרות. ברכות השחר. מה המנהג? מיום מלאת לו שלוש שנים נהגו להדר ולהרגיל את התינוק בעניין ברכות השחר. איפה זה כתוב? זה כתוב בהיום יום ליום ד' אייר. מתי אפשר להתחיל ללמד ילד להגיד "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, רוקע הארץ על המים". מתי להתחיל לטפטף את זה, להרגיל אותם, להשמיע להם? כתוב פה מיום מלאות שלוש נהגו להדר. אמנם הידור, אבל כולנו רוצים להיות מהדרים, להדר, להרגיל את התינוק בעניין ברכות השחר. הכוונה היא, אומר הרבי בשיחה בתורת מנחם תשנ"ב, שמגיל שלוש שנים ההידור בזה הוא דבר מוכרח, אבל מובן שגם לפני זה, גם לפני גיל שלוש שנים כדאי להדר בעניין זה, תלוי בהתפתחות שלו. לא כל הילדים בגיל שלוש, יש כאלה בקושי אומרים כמה מילים ויש ילדים שבגיל שנתיים הם לא סוגרים את הפה. אלה שיותר מפותחים, או בוא נגיד ככה, לא אגיד יותר מפותחים, נגיד שהם התפתחו בקטע הזה של הגיל, הם כרגע התפתחו יותר מהר, כן. אז, אז כדאי להרגיל אותם גם קודם, להדר. מדבר? יאללה, שידבר. לברך את הקב"ה ברכות השחר, להגיד תודה לך השם. ברכת התורה מקפידים בפרט לברך עם הילדים ברכות התורה. מהרגע שכבר אפשר אז

27:50 דובר 2 אנחנו מלמדים אותם להגיד ברכת התורה. נשיאת טלית קטן. קטן היודע להתעטף, כגון שיודע להשליך את שתי הכנפות לפניו ושתי הכנפות לאחוריו, ויודע לאחוז בציצית בידו בשעת קריאת שמע, כמו שנוהגים. הוא יכול, הוא יודע, הוא כבר משתעשע בזה, הוא רואה שעושים את זה וגם הוא רוצה. אביו חייב לקנות לו טלית בת ארבע כנפות ולהטיל בה ציצית כדי לחנכו במצוות. אדמו"ר הזקן אומר להקפיד שהוא כבר לובש בגד ש-שחייב בארבע כנפות, אז בוודאי בוודאי ש-שלא ילביש אותו בבגד שיש בו ארבע כנפות בלי ציציות. מהו גיל התחלת החינוך בלבישת טלית קטן? הציצית, הציצית שלנו. אז ככה, גיל החיוב, קטן שהגיע לכלל חינוך מצוות ציצית, היינו שהוא בן תשע שנים, הגדרה הלכתית, הגיע לכלל חינוך מצוות ציצית. מה? בן תשע שנים שאז הוא מתהלך לבדו בשוק וטליתו עליו ואין צריך לשמור טליתו שלא יאבד ממנו. הוא כבר לא מאבד, הוא גדול, הוא בן תשע. וראה להלן המובא מסידור אדמו"ר הזקן לעניין שיעור הטלית קטן, שמשמע, משמע שכבר מגיל שש, אה, זה נקרא חינוך ל-ללבישת ציצית. אז כרגע יש לנו דעה אחת לגבי גיל תשע, עוד דעה שבעצם גיל שש, ומהו הגיל הנהוג למעשה? כתוב בהיום יום ד' אייר ככה, "מיום מלאת לו שלוש שנים נהגו להדר להרגיל את התינוק בעניין עשיית טלית קטן". אז זו משנה אחרונה מה הרבי אומר לעשות. בגיל שלוש שנים נהגו להדר להרגיל את התינוק בעניין עשיית טלית קטן. טלית קטן זאת אומרת טלית קטן כשרה, חשוב לדעת. זה לא על בערך, יעני לובש טלית קטן. לא. טלית קטן זה בגד כשר. זה חינוך. מנהגים נוספים. בצוואה כללית שכתב הרבי הרש"ב לפני הסתלקותו כתב כך, "וכשיתחיל

30:35 דובר 2 הילד לילך ברגליו, אז להלבישו ציצית". כך כותב הרבי הרש"ב באגרות קודש של הרבי הרש"ב, כרך ב', עמוד תתקא ב', תתקב'. גיל שלוש שנים, הנזכר לעיל, הכוונה היא שמגיל שלוש שנים ההידור בזה הוא דבר המוכח, אבל מובן שגם לפני זה כדאי להדר בעניין זה. זאת אומרת, לא רק תשע ולא רק שש ולא רק שלוש, אלא יש עניין להדר בזה עוד לפני כן. ברגע שרואים שזה כבר שייך, שייך כבר, הוא מתחיל כבר לדבר קצת, מתחיל לילך ברגליו, קדימה, להדר בעניין ציצית. שיעור הטלית קטן. אף שבגדול צריך לקחת טלית קטן באורך של שתי אמות, שזה בערך חצי מטר, בערך, מכל מקום, בקטנים שהגיעו לחינוך, דהיינו מבן שש שנים עד בן שלוש עשרה, אפשר להקל ולסמוך על דעת האומרים ששיעור בגד החייב בציצית הוא אמה על אמה בלבד. כלומר, חצי מטר על חצי מטר, זה גם קצת פחות, כן. טלית צמר. נוהגים לחנך את הילד בטלית קטן עשויה מצמר, ויש לחנכו להידור מצווה. יש הורים שזה קצת יפחיד אותם, אבל ככה זה. אצלנו, ברגע שהילד שומר על הנקיות שלו, שלא עושה מה שנקרא במכנסיים, לא קטנים ולא גדולים, אז אנחנו מחנכים אותו כבר בטלית צמר. יתחיל לבכות, יתחיל לסבול, לא יודע, נתחשב בו קצת. אבל בעיקרון, ברגע שהוא מה שנקרא מרגיש את עצמו גדול, יודע לשמור על בגדים נקיים, הטלית קטן עשויה מצמר. והיום יותר קל לעמוד בזה כי אנחנו בזמנים ה... אה, בזמנים הקרים זה דווקא לא מזיק. אבל בזמנים החמים אנחנו משתדלים להיות במזגנים, אז לא כל כך נורא. אבל זה חשוב לחנך להידור מצווה. עכשיו, שינה בטלית קטן. המנהג לחנך את הילדים הקטנים

33:11 דובר 2 לישן עם טלית קטן, לישון עם טלית קטן, כן. אלא שיש להקפיד להחליף את הטלית קטן בבוקר לפני שהוא מברך על הציצית, שיהיה לו טלית קטן לבוקר, עליה הוא מברך בבוקר, וטלית קטן ללילה. למה שיחליף? כדי שיוכל לברך עליה. הוא נשאר לבוש בה עד הבוקר של המחרת, שאז יחליפנה פעם נוספת. בדיעבד, במידה ולא החליף ציצית... אה, ישן איתה, לא יברך עליה אלא אם כן הוריד אותה על מנת להתרחץ. יש סיפור מהרבי, מופיע בספר "ורבים השיב מעוון". יהודי היה אצל הרבי ביחידות, הרבי אומר לו, חשיבה על טלית. והרבי מרמז לו משהו שיכול להיות שמישהו עובר התקף לב והרופאים חושבים שהקימה שלו מזה זה בכלל תחיית המתים. אומר לו הרבי, אני לא מתפעל מזה שיגידו שזה תחיית המתים. נו, אז מה? אז בסופו של דבר אותו יהודי, כשהוא מגיע להונג קונג, הוא עובר התקף לב פתאומי חזק, דום לב. ו... כשהוא מתעורר... מודיע לאשתו. אשתו שולחת, אה, מתקשרת לרבי, זה היה בטלפון. הרבי עונה, הרי בטח זוכר מה המדובר עמו אז, לישן בטלית קטן. ועל כל פנים יקפיד על זה מכאן ולהבא. ואותו יהודי נזכר שבאמת הוא לא, הוא לא הקפיד, הוא לא הבין את זה כל כך עד כדי כך. הרבי הסביר לו גם שיש שלושים ושתיים חוטים בציצית, זה גימטריה לב. אז הוא נזכר שזה מאוד יפה, הוא לא חשב שזה עד כדי כך עניין של שמירת ציצית, ולישון עם ציצית זה שומר על בריאות הלב. ובפועל אותו יהודי הבריא, מאז הקפיד כל ימיו. ייתכן שהוא עוד חי ושיהיה בריא. הרבה שנים עברו מאז הסיפור. אה, מקפיד ללבוש כל הזמן טלית קטן בימי שגרה ובימי חופשה, כשהוא

35:34 דובר 2 ער וכשהוא ישן. אז הנה טלית צמר מהודרת ביום ובלילה היא מהווה שמירה, הגנה והצלה על ליבו של האדם. ברכה על טלית קטן שאין בו שיעור, שהוא קטן מדי. הקטן מברך על הטלית קטן גם כשאין בה שיעור שהגדול יוצא בו ידי חובה, אין בזה שיעור שמוציא גדול, הוא הקטן כן יכול לברך על זה. תפילין, הנחת תפילין. מאיזה גיל אנחנו נלמד את הילד להניח תפילין? אז כך, קטן היודע לשמור את התפילין בטהרה, לשמור על כבודם, מה שמופיע בהלכה, במילים שלא יפיח בהם, שלא יירדם בהם, שלא ייכנס בהם בטעות לבית הכיסא, אה, אלא הוא כבר מבין מה זה תפילין ותפילין זה דבר קדוש, דבר, כן, דבר שמעורר אצלו כבוד, רגש פנימי. אם הוא ככה יודע לשמור על התפילין, אז חייב אביו לקנות לו תפילין כדי לחנכו במצוות. והעולם נוהג היום חודשיים, שלושה חודשים לפני גיל בר מצווה ללמד את הילד להניח תפילין. מנהג חב"ד חודשיים קודם. לגבי רבנו תם, גם רבנו תם מתחילים חודשיים קודם. המנהג למעשה, מתחילים להניח תפילין שני חודשים קודם הבר מצווה, בתחילה בלא ברכה. כעבור כמה שבועות, שהוא כבר מתורגל ומדייק בהנחת התפילין שתהיה מתאימה למצוותיה מבחינת הביצוע בצורה מדויקת, מבחינת הכוונה והרגש והשמירה על התפילין, אז יתחיל לברך. אז גם על רש"י וגם על רבנו תם. רבותינו נשיאינו התחילו להניח תפילין ביום הולדתם של אחת עשרה שנים. מגיל אחת עשרה כבר הניחו תפילין. מה דין לגבי חינוך קטן ואמירת הפסוק הראשון של קריאת שמע? ובכן, קטן מתחיל לדבר, אביו מלמדו את הפסוק הראשון של קריאת שמע. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. ונהגו לומר עם הקטנים וגם עם הקטנות לא רק את שמע ישראל וברוך שם,

38:22 דובר 2 אלא גם פרשה ראשונה של שמע. אפילו אם הם עדיין לא הגיעו לחינוך. זה כל כך יסודות היהדות שאנחנו משתדלים להטביע את זה בנפש הרך או הרכה ברגע שכבר אפשר. חינוך לזמן קריאת שמע וברכות קריאת שמע. זה שאנחנו מלמדים את הילד לומר קריאת שמע כאשר הוא מתחיל לדבר, זה לא מצד חינוך, אלא בגלל העניין העמוק והיסודי של קבלת עול מלכות שמיים, ולכן מחנכים אותו על אמירת קריאת שמע בלבד, ועדיין לא מתחילים להקפיד איתו דווקא על זמן קריאת שמע. גם לא מקפידים איתו שיגיד את ברכות קריאת שמע ורק אחר כך, בעיצומן של ברכות קריאת שמע, את אמירת שמע ופרשיותיה. אמנם על חינוך לקריאת שמע בזמנה ובברכותיה חייב משהגיע לחינוך בלבד, מגיל שש או שבע, כמו בשאר המצוות. ויש אומרים שאפילו הגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע וברכותיה, מפני שאין מצוי אצלו בזמן קריאת שמע בערב וישן הוא בבוקר. ראוי לנהוג כסברה הראשונה. זאת אומרת שבכל זאת כן, לחנכו בקריאת שמע וברכותיה ובזמנה מגיל שש שבע. הוא מסוגל כבר גם לעמוד בזמנים. מזוזה. מדגישים בכל בית יהודי שתינוקות ינשקו את המזוזה שעל פתח חדרם לפני השינה. זה לא רק קינדערלעך, גייט שלאָפן, לא רק ילדים לכו עכשיו לישון. לנשק את המזוזה. הכי טוב זה דוגמה אישית. אתה תנשק את המזוזה לפני השינה, גם הילדים שלך ינשקו, אבל שינשקו את המזוזה שעל פתח חדרם לפני השינה, שבמזוזה כתוב שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. שעל ידי זה נחקק אצלם שהשם אחד, הוא השומר אותם עם כל הנמצא בחדרם. כדאיתא בזוהר הקדוש שהמזוזה שומרת על כל הנמצאים בבית הזה, גם כשהם יוצאים מביתם. ויש

41:06 דובר 2 לנו פה שיחה נפלאה של הרבי מתורת מנחם. תשמ"ז, חלק ב', עמוד שש מאות ארבעים ושבע. חובה להקשיב לזה. בדורות האחרונים כבר הסכימו חכמי הרפואה שאינם יהודים. הם הסכימו על כך שדברים שרואה ושומע אפילו תינוק בן יומו משפיעים עליו גם בגדולתו. אבל עניין זה כבר מובא בתורה ומובא גם כן בספרי חסידות, בספרי הטבע ובספרי רפואה, שעל כן מדייקים בכל בית יהודי שתינוקות ינשקו את המזוזה שעל פתח חדרם לפני השינה, שבה כתוב שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד, שעל ידי זה נחקק אצלם שהשם אחד, הוא השומר אותם עם כל הנמצא בחדרם. כדאיתא בזוהר שהמזוזה שומרת על כל הנמצאים בבית הזה גם כשיוצאים מביתם. כן, עניין גדול שצריך מתוך ראייה חינוכית שהילד שלך ינשק את המזוזה לפני שהוא הולך לישון. קריאת שמע שעל המיטה לילדים. מגיל שלוש שנים נהגו לחנך את הילדים באמירת קריאת שמע שעל המיטה. גם לפני כן אז אומרים שמע ישראל, אומרים משהו, אבל אחר כך מוסיפים, מוסיפים קטעים. שמע ישראל, המפיל וכן הלאה. עוד קטע, עוד קטע ועוד קטע. הכוונה היא שמגיל זה חובה לחנכם לזה, מגיל שלוש, אבל אפשר להתחיל גם קודם לכן. ועוד נהגו לקרוא את קריאת שמע שעל המיטה גם עבור תינוקות שעדיין אין מחנכים אותם לאומרה. כלומר, יש דבר שאתה אומר, נגיד, את קריאת שמע, אולי נגיד את זה אפילו טיפה בקול שהילד ישמע, וכשהוא יגדל קצת, שיהיה בגיל שלוש, נתחיל, או קודם נתחיל כבר מה שנקרא ללמד אותו להוציא את זה מפיו. אבל עוד לפני כן נגיד קריאת שמע לזכותו ושישמע את זה. הנשמה מבינה. מרגילים את הילדים מגיל תשע שלא ישנו על בטנם או על גבם, כי

43:32 דובר 2 אם על צידם. וזה מנהג חשוב מאוד לישון, לא על הבטן ולא על הגב, כי אם על הצד. חשוב מאוד. כתוב, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. בסדרה הזאת, הסדרה הזאת של סדר היום של ילד יהודי, החינוך לסדר יום של ילד יהודי, הבסיס, חוט השדרה לכל הסדרה הזאת זה ספר משנת החינוך, שפשוט אוסף נושאים בתחום חינוך הילדים מבחינה הלכתית, הוראות הלכתיות, ובהתאם לספר הזה אנחנו בונים את תוכן דברינו, את סדר דברינו ומוסיפים, מוסיפים פה ושם. אז יש לשבח את הספר הזה וכדאי שהוא יהיה בהישג ידם של הורים מחנכים. כל הורה הוא מחנך.