מהו מנהג חב"ד? - הרב טוביה בלוי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אם כן, אז אנחנו רוצים היום לדבר על מנהגי חב"ד. ספר שזכיתי לחבר, לחבר לפני כמה שנים, ועכשיו הוא עומד לצאת במהדורה שנייה. בכל אופן, מורחבת יותר, אבל יש בו דברים חשובים מאוד, ובין השאר יש בו דברים שלא פופולריים כל כך, אבל נאמר את האמת, שזה מה שהאמת, זה מה שזכיתי להבין ולקבל מ... מההשפעה הישירה הקדושה מהרבי בעצמו בהזדמנויות רבות ושונות, מכתבים שונים שזכיתי לקבל, חידושים שזכיתי לשמוע ודברים מהשיחות שלו והתוועדויות רבות שזכיתי להשתתף בהן. בכל אופן, אני אתחיל ככה. אם נדבר מנה-- מנהגים, מה זה מנהג? מה המילה מנהג? בתורה, בפשטות בעולם מקובל אז בלי קשר למנהג חב"ד או משהו, שמנהג פירושו דרגה נמוכה יותר, דבר בדרגה שלישית כאילו. יש דאורייתא, דברים שבדרגה דאורייתא שהם חמורים כביכול יותר וכך הלאה. יש דברים שדרבנן. כתוב אמנם ש"חביבים דברי סופרים וחמורים דברי סופרים מדברי תורה", אבל מקובל למשל לגבי ספק, ספק דרבנן לקולא. גם בדברים שונים מהדין וכולי. אז דרבנן זה קצת פחות כאילו. למרות שמבחינת המשקל הרוחני הפנימי שלהם זה כתוב שדרבנן יותר אפילו. לוקחים את זה מהפסוק "טובים דודיך מיין". אבל מקובל ככה. זו דרגה חלשה יותר. הדרגה השלישית היא מנהג. זה לא כזה, לא כזה, לא כזה. זה, זה מה שמקובל בעולם וכך מדברים כולם. וזה הסדר. כשאומרים המנהג לעשות כך וכך, אז הכוונה זה מנהג כזה. אם לא אז לא נורא. לא תעשה כך, לא נורא. גם זה כך באמת ככה. שאם אנחנו אומרים למשל אפילו מנהג חב"ד, מנהג בחב"ד שחמישים דקות צריך לשבת על יד הנרות. אז כל אחד יודע, ואני לא רוצה להיות חלילה מקל,

02:34 דובר 2 אבל אם יש דברים דחופים או משהו, אני צריך, צריך לנסוע לאיזשהו מקום, נוסע ללכת, אז יושבים פחות. גם בערב שבת כתוב בפירוש באותו מקום בספר המנהגים איפה שכתוב שחמישים דקות, שם כתוב שבערב שבת. אז זו התייחסות הקלילה כביכול שיש למנהג, אבל באמת זה לא נכון מבחינת ה-- לפחות בבחינת מנהג, לא רק מבחינת מנהג חב"ד בכלל. למה? אמרנו אנחנו את המשמעות של מנהג. זה הרבה יותר חזק אפילו מאשר, מא-מאפילו ממה שנקרא דרבנן וכולי. למשל, יש פרק שלם במסכת פסחים, פרק ד' אני חושב, "מקום שנהגו" כך זה מתחיל. "מקום שנהגו לעשות מלאכה". שם מסביר מה זה. כך נפסק להלכה לגבי לפסוק אם מותר לעשות מלאכה בערב פסח, מתי וזה. אז תלוי במקום, לפי מנהג המקום. אז שם מפורש כתוב הלכות שונות, מי שבא ממקום הזה למקום הזה, איך הוא נוהג עם המנהג שיצא משם. יש חומרי המקום שיצא משם, חומרי המנהג שהוא בא לשם. כל מיני... דוגמה, זו דוגמה אחת שהרבה דברים כאלה יש בגמרא וב-- יותר מזה, אנחנו יודעים שהשולחן ערוך, השולחן ערוך שלנו שהגיע אלינו מורכב משני חלקים. אני מתכוון בגוף השולחן ערוך, לא בנושאי הכלים. שני חלקים, מהמחבר מה שנקרא, או הבית יוסף, או הרמ"א. ידוע בדור, כולם יודעים את זה. בדרך כלל שהבית יוסף זה שיש מחלוקת, גם אם שאין מחלוקת זה אותו הדבר. וזה כלל גדול שהרמ"א לא, לא משיג, זאת אומרת לא, לא כותב שהוא חולק עליו, על המחבר, על השולחן ערוך. נזכיר את השמות. אולי מי שלא זכר. רבי יוסף קארו כתב את השולחן ערוך, והרמ"א מקראקוב. רבי יוסף קארו גר בצפת פה כמעט באותה תקופה, ולא כמעט

04:52 דובר 2 ממש באותה תקופה, והרמ"א היה גר בקראקוב. מה, מה קורה? מהנקודת ראות יש מחלוקת ביניהם, זאת אומרת חילוקי דעות. ההשגה של הרמ"א, שלא מסכים כביכול עם המחבר, וכמה יש דברים שונים מההלכה, נקרא הלכה נטו, אבל בפשטות בדרך כלל כל המדיניות של השולחן ערוך, שהמחבר מביא את המנהג של ספרד, למנהג בצפת, בצפת אז היו כולם עולים מעדות המזרח וכולי, והרמ"א מביא את המנהג האשכנזי. למעשה זה המשך לשני בתי מדרש שונים. הם מתחילים מצד אחד רש"י מאשכנז, רש"י והמהר"ם מרוטנבורג והבית יוסף הזה, ופה יש את הרי"ף ואת הרמב"ם. יש הרבה דברים שחולקים אחד עם השני ורואים שזה הולך וכל אחד הולך בכיוון שלו. גם הבית יוסף הוא המשך של אותם הראשונים, הראשונים של חכמי ספרד הראשונים, כמה מאות שנים לפניהם. הרי"ף, כמו שאמרנו הרמב"ם וכולי, היו כולם ספרדים כאילו, והרמ"א הולך על האשכנזים. אבל בכל זאת, משום מה זה החסידות. אבל מה הייתי רוצה להתחיל מזה? אני התכוונתי שאיך, איך מנסח הרמ"א את השוני שלו, את כביכול את הדעה המנוגדת. איך, איך אומרים, איך אומרים? נהגו במדינותינו, נהגו אחרת. נהגו, לא נהגו כן ככה. זו דוגמה, שאני יכול לתת גם דוגמה, יש עשרות, עשרות, לא עשרות, מאות אלפי דוגמאות. אבל דוגמה פשוטה, כן. הרמ"א, הבית יוסף כתב שבליל פסח אחרי תפילת ערבית אומרים, אומרים הלל בברכה. תפילת ערבית בליל פסח, אחרי תפילת ערבית. זה הלילה היחיד בשנה שאומרים בלילה הלל, אומרים הלל בברכה. הרמ"א: במדינותינו לא נוהגים ככה. נקודה סתם. אם כן, מה קורה פה לפי זה? אז באמת כך היה. באירופה לא אמרו הלל בדרך כלל בליל פסח. בצפת גם כל ספרד, כל ארץ ישראל ומדינות

07:36 דובר 2 כמעט כל אסיה נהגו לומר הלל בברכה. פה חל שינוי מסוים כשהחלה החסידות. מדוע? יש עניינים, כנראה עניינים שונים, שהמנהגים של הספרדים, מקורם בקבלה. יש, יש קבלה ויש נגלה, ושניהם הם דברי אלוקים חיים, שניהם גם, אבל הם כאילו שני מסלולים שונים של רצון הקדוש ברוך הוא. שניהם דברי אלוקים חיים. זה כמו גם המחלוקות הראשונות שהן החל מימי המשנה, שבית שמאי ובית הלל. אז חלילה לומר שאחד קדוש יותר מהשני או פחות קדוש. זה הקדוש ברוך הוא רוצה, אתם תזכו, אתם כ-- כך אולי אפשר לנסח את זה. גם פה זה עכשיו, מכיוון שיש כאלה שהם על פי הקבלה במנהגים הספרדים, אז באמת ה-- הבעל שם טוב, הבעל שם טוב וחסידיו תלמידיו אימצו את פנימיות התורה כמרכז התורה. אז חלק גדול מהמנהגים שיש בהם מחלוקת בין הבית יוסף לרמ"א, אז החסי-- החסידות, הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן אימצו את ה-- את המנהג דווקא של בית יוסף למרות שהם חיו באירופה, הגרעין האשכנזי. ודוגמה אחת עולמ-- דוגמה שהבאתי מקודם, העניין של, אה, של הלל ליל פסח. חסידים, מאיפה אנחנו יודעים את דעת אדמו"ר הזקן? בסידור. אתה יודע שסידור אדמו"ר הזקן זה דבר מעניין. בשולחן ערוך-- אדמו"ר הזקן, שולחן ערוך, ושם עדיין לא, לא פסק כמו שהוא נהג בדברים האחרים ש-ש-של-- שהיה הייחוד של החסידים, שם בדרך כלל פסק כמו הרמ"א. גם בזה הוא פסק כמו הרמ"א, שלא אומרים הלל, שלא אומרים הלל. אבל בסידור, זה הסידור מאוחר יותר. הרבי כותב שצריך תמיד לנהוג עם הסידור מפני שהוא בא לאחרונה. "הלבוש שתלמודו בעצם עדו האחרונה", אז ממילא זה שם גם הכניס את ההלל. אז צריך, צריך לומר את ההלל.

09:47 דובר 2 הסידור, כידוע, הוא אחד המקורות הכי מרכזיים למנהגי חב"ד וכו'. עכשיו, אז בכל זאת מה הבאתי את כל זה? מושג מנהגים, כמו שהרמב"ם אומר, זה לא מנהג כזה, זה כך צריך לנהוג, זה חלק מההלכה. המנהג הופך למעשה חלק מההלכה. זה מבחינת המשמעות הפנימית של... עכשיו יש לנו מנהג, מנהגי חב"ד. למה בכלל? למה יש מנהגים שונים לכל, כל, אה, כל זרם או כל קבוצה? כל הדברים שם. למה יש-- מכיוון שיש הרבה דברים שם, הרוב זה דברים שווים. כן, אבל למה זה כך? זה כך. תמיד צריך לדעת את הדבר החשוב הזה, וזה היסוד לכל הדברים שכל אלה שנאמר עכשיו, כל מה שכל ההמשך, כל התוכן של כל הספר הזה. המי-- החובות, אחת החובות הכי, הכי גדולות על פי התורה, שבכתב אפילו, זה עניין של ל-ל-לקבל את, את, את ההדרכות של, של "ועשית ככל אשר יורוך". כיוון שלכל בית מדרש, ידוע שהוא מנהג כל בית מדרש, את הראש שלו ואת המנהיג שלו, את המורה שלו. ובאותו רגע שהמורה המדריך הזה הבין ברוח קודשו, בדרך של הלכה, את ה-- כך צריך לנהוג. אם זה דבר חדש שעכשיו צריך להתחיל לנהוג ככה, אם זה דבר שמכריע בין מנהגים קודמים, אם זה לבד וכו', אז אתה, כיוון שאתה שייך לבית מדרש שלו, אתה חייב את זה. זה חלק מהחובה שלך. הרבי מנסח את זה בצורה ברורה. מנהג חב"ד בשביל מי ששייך לרבותינו זה הופך כאילו כדאורייתא. זה מושג מאוד חזק מאוד, וצריך שכל החומרה בכל דבר זה. זה צריך תמיד להשתדל לעשות את זה ברמה כז-- מנהג חב"ד הוא למעשה מנהג נ-- מושג נשגב מאוד, קדוש מאוד ועילאי מאוד. חייב לומר

11:56 דובר 2 את זה. למה? כ-כ-כיוון שאתה רואה יש מין זלזול, ואיך זה מזלזלים? לא באי קיום, אלא להיפך, זה יצירה, דברים חדשים שאתה לא הרב. כביכול כל אחד לומד את הרב. הרב נראה אחר כמו-- בכל אופן, לא נתחיל בזה. מהראשון שהתחיל לאסוף את המנהגים. הרבי. קודם לא אספו כל כך מנהגי חב"ד. לא, מה שנפסק בסידור זה נהיה מנהג חב"ד. מה שנפסק בסידור זה הפך להיות מנהג חב"ד באופן טבעי. נוסח התפילה וכו'. אני אתן דוגמה פשוטה. יש את העניין של טיבול במשקה. לפי הגמרא בפשטות, כמובן שמישהו אכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידיים. גם בסעודה, סעודה של פת. כתוב בשולחן ערוך וגם אדמו"ר הזקן כתב את זה בשולחן ערוך, עכשיו בזמננו לא מקפידים על זה. לא ניכנס לפרטים למה, ואין דוחק. בסידור עוד, מה זה, סדר נטילת ידיים, יש סדר נטילת ידיים בסידור של אדמו"ר הזקן, צריך ליטול את הידיים לפני טיבול. אם כן, לטבול, לטבול את הפת וליטול ידיים לפני אכילת דבר שטיבולו במשקה זה כביכול מנהג חב"ד. זה נקרא מנהג חב"ד בין השאר. כן, כפי שאמרתי מקודם, אנחנו, אמירת הלל, אנחנו אומרים הלל בפסח, זה מנהג חב"ד. מנהג חב"ד יש לו תוקף הלכתי, וזה מנהג קבעו אותו רבותינו. רבותינו, כל אחד מהם נשיאי הדור, נשמת האצילות, נשמה כללית וכו', אז הם קבעו, יכולים לקבוע. מישהו אחר לא יכול לקבוע. אני ארשום את הניסוח הזה, אני מוכרח להגיד לכם. אמרנו שהרבי התחיל הראשון לרכז את המנהגים והוציא את זה בלוח היום יום פעם ראשונה. עכשיו לפני כן זה היה סיפור כזה. בשנת תש"י, תש"י, תש"י, חודש פסח תש"י. הרי הרי הרי הגיע לארצות

14:13 דובר 2 הרבי בט' אדר ת"ש. זאת אומרת אלף תשע מאות ארבעים, נקרא לזה. עכשיו הרבי שלנו היה עוד אז באירופה, אז אירופה הייתה כבר כבושה על ידי הנאצים, אבל הוא היה עדיין אצלו. הצליח בניסי ניסים בעזרת השם, הקדוש ברוך הוא חסד גדול עם הדור שלנו, הציל, הציל אותו. בכ"א סיוון תש"א, אלף תשע מאות ארבעים ואחת, אחרי שנה, שנה וחצי שנה, הוא זכה להגיע לרבי הריי"צ והרבנית. זה... הרבי דיבר על הרבי בת"ש. הרבי דיבר בת"ש, כשהרבי עוד היה באירופה. הרבי דיבר בארצות הברית. כן. ספר השיחות שלו בתרגום זה לא בדיוק מה שנכון שלו ביידיש. ביידיש, איך שהוא דיבר, זה התפרסם. אומר ככה. אני מצטט. מה כתוב בין השאר: "לאמיתו של דבר היו צריכים לקבץ כל מנהגי כבוד קדושת אבותינו, רבותינו הקדושים זי"ע, ולקבוע ספר המנהגים שיהא מתאים לחיי היומיום. מעין חוק לחסידי חב"ד עם מנהגי חב"ד". אז הוא ממשיך ואומר, "ורק זה יכול לסדר אדם פנימי". תראו את המושג פנימי שאמר הרבי על הרבי, הרבי שליט"א, אבל לא רק הפנימי, "פנימי עמוק, מסודר, יסודי". תראו כמה דורות המשפחה זה גם "בעל דעה רחבה, בעל דעה רחבה". זה לא משפט גדול, דעה רחבה ועמוקה. עכשיו ככה אני מ- אני מעמיד, זאת אומרת אני סומך כאילו על ההצלחה האלוקית שהוא נתן לי תמיד, שגם כמו שכל דבר שאני אומר ש-שאני מ- חייב לעשות טובת הרבים, הקדוש ברוך הוא מזכה אותי בזה. אז אני מקווה גם כן בשם המקווה שגם זה יתבצע הדבר. כך גם תקוותי בליקוט מסודר תבוא לוודאי בעזרת השם סוף סוף מן הכוח אל הפועל. כלומר הרבי רמז כבר אז שכיוון שצריך לעשות דבר כזה ודבר

17:07 דובר 2 חשוב במנהגי חב"ד, אני פה. את הספר שלי על מנהגים כותב כל מיני התייחסויות של רבותינו ושל הרבי ושל קודמיו אל מנהגי חב"ד, לחשיבות שלהם ולתוקף שלהם ולעוצמה של הקדושה שלהם. ודבר כזה הרבי, אז הרבי הריי"צ אומר, כיוון שזה דבר גדול כזה, זה כאילו דוגמה, אני אתן לכם דוגמה, משל משל. כביכול לא יודע אם זה מדויק או לא. אז יש סיפורים שונים למה הבית יוסף זכה לחבר השולחן ערוך? זכות. יש סיפורים. לא אתייחס לפרטים. הרבי התייחס לזה כמה פעמים, אבל אני מדגיש נקודה. זה כאילו כמו שהקדוש ברוך הוא בחר בבית יוסף, במחבר, לזכות הגדולה, זה ספר חוק לעם ישראל. זה ספר החוק והמורה דרך לעם ישראל בחיי היומיום. זו זכות מיוחדת וכמו אולי עוד יותר, כמו שהקדוש ברוך הוא בחר במשה עבדו, בחר במשה רבנו לתת את התורה, לא מישהו אחר. מתוך שישים ריבוא אנשים בחר הקדוש ברוך הוא. אותו דבר הקדוש ברוך הוא והרבי הריי"צ שליחו בחר במי שיעשה את המנהגים, שיקבץ, יאסוף, ינסח את המנהגים של חב"ד, מנהגים של חב"ד, וזה מישהו שינסח את זה פנימי עמוק, בדרך חב"ד ויסודי וכולי. מילים כאלה שלא יודע אם בפשטות. אם אז בשעתם האנשים ששמעו הם לא ידעו מי זה יכול להיות ברמה כזאת, עם הרכב כזה, עם תכונות כאלו ומעלות כאלה. כמובן שהרבי התכוון, בפשטות אנחנו יודעים את זה עכשיו בדיעבד, אחרי שנים, לא, לא שנים רבות אחרי זה, שנה שנתיים אחרי, הרבי שהגיע לארצות הברית אז הרבה הרבה הרבה טלטול... שגם כולל מנהגים, וכך מנהגים חב"ד שהיו אז מהראשונה, נראה שלא ידעו את הדברים. הרבה דברים שלא נהגו לפני כן.

19:17 דובר 2 אז הכולל הזה חב"ד. העובדה שחסידי חב"ד נוהגים כך או נוהגים כך או נוהגים כך זה לא מחייב. מחייב המקור האמיתי מהיסוד הפנימי שרק הרבי יכול, כמו שרק מהקדוש ברוך הוא בתורה שמשה רבנו יכול למסור לנו מצוות הנחת תפילין, אותו דבר גם זה. זה שהרבי ניצל פה ממנהגי חב"ד, אז החשיבות שלהם. מה שלא כלול בדברים האלה אז זה לא, אז זה לא צריך להיות מנהג חב"ד. יכול להיות שבין אנשים חסידי חב"ד נוהגים כך, נוהגים כך מאיזו סיבה שהיא סיבה חיובית. הסיבה לא חשוב. אפילו אם זו סיבה חיובית בעבר. אחד אחרי השני. אבל כיוון שזה לא נכלל בין זה, צריך לחשוב. עכשיו נקודה חשובה. הרבי מנסח את זה הרבה פעמים שהוא כתב מה שהוא ראה אצל הרבי הקודם. עכשיו, ומזה לומדים שגם אתה יכול, אתה זה יכול מה שראית אצל הרבי, אבל אם זה פשוט מסיבה פשוטה כפי שהרבי מנסח את זה: "כתבתי מה שראיתי, מה שראיתי אצל הרבי הקודם", אז כל אחד יכול לכתוב. מה צריך להיות פנימי, יסודי, עמוק? אנחנו רואים מה שהרבי עושה ואני עושה. לפעמים ש-ש-אתה רואה ואתה לא יודע מה אתה רואה, או שאתה, או שאתה, או שהרבי לא, אתה לא, הרבי לא רוצה בדיוק שתעשה כמוהו. או שהרבי אבל מצדיק טוב מה שהוא עושה, או שההנהגה עכשיו נעשתה עכשיו ואחר כך, אחרי כמו שהיינו כל מיני סתירות כביכול לצאת מן הכלל. אתה לא יכול לקבוע מנהג ממה שכתוב בהלכה בגמרא, רק מה שכתוב, אומרים לעשות. החכם אומר לעשות. זה ניסוח ש-ש-שגם כאן לייב גרונר חזר על זה תמיד, ניסוח מהגמרא שצריך לעשות רק לא, אפילו שלא אומרים הלכה, אומרים

21:14 דובר 2 הלכה זה לא מחייב. אומרים לך לעשות. עד שהוראה ברורה של הרבי ל-- ועכשיו כל אחד בונה על כל מיני לשונות של הרבי, ואני התייחסתי לכל הלשונות של הרבי, ניסוחים הפוכים של הרבי. עד כמה יש כאלה שמציעים ניסוחים שכן צריך לעשות מה שהרבי עשה, וא-וא-ואני הבאתי ניסוחים חריפים נגד יותר, וניסחתי את הניסוחים האלה שכביכול שצריך ללמוד מזה. עכשיו, עכשיו נגיד אני אחזור למקור הזה. עכשיו, ה-- זה הלוח היום יום. היום למעשה לא הבאתי את כל המנהגים, כולם כמובן. בהמשך לזה הרבי עשה עוד כמה דברים. הרבי עשה בהמשך לזה כמה דברים. אני, לדאבוני, לא יכול להשתמש עם הספר הזה לקרוא ציטוטים שונים כפי שמתבקש לפי הנושא מסיבה פשוטה, כיוון שאני, מראייתי, לא יכול כרגע לקרוא מהספר הזה מול האור שנגדי. אז מי שרוצה יסתכל בספר. את התוכן אני אמשיך לומר בעל פה בצורה ברורה. אם כן, זה כמובן, אמרנו, מלוח היום יום לא נכלל כל מנהג ומנהג, אבל חלקים מסוימים. אני רוצה לחזור, בסליחה, על נקודה ממה שאמרנו, שהרבי, מה שכותב שראה אצל הרבי. אני אציין שני מנהגים של הרבי הריי"צ שהרבי ראה אותם, ידע אותם ולא כתב אותם. למרות שהרבה דברים שכתב שראה אצל רבותינו, סימן שהוא עשה פה סלקציה. צריך להחליט מה שאומר. דבר אחד כתוב, ו-- כתוב ברשימות של הרבי, ברשימת היומן, שהרבי אמר לו שהרבי הרש"ב אכל בשבת את הקומפוט, את מנת הפירות האחרונה, בעיניים עצומות. מה בעיניים עצומות? יש כזה עניין שבורר שם. פשוט אנחנו כולם נוהגים לאכול בלי בעיות קומפוט. למה? כי בורר אוכל מתוך פסולת? אין שום בעיה. מה זה אוכל מתוך פסולת? אתה עכשיו לא רוצה לאכול

23:27 דובר 2 את הקטע הזה, את הפרי הזה, ואם זה מעורבב של פירות, אז אתה לוקח, אוכל את זה. תכניס את המזלג בקטע הזה של הפרי ואוכל. גם לפעמים מנפה את הפסולת הזו או מוריד את הזה בשלה וכו'. הרבי הרש"ב אכל בעיניים עצומות, תקע את המזלג בתוך הקומפוט ואכל את זה כדי לא להיכשל בבורר. עכשיו הרבי ידע את זה כמובן. הרבי, הרבי שרושם, רושם את הרשימה שלו שהרבי אמר. הוא לא כלל את זה. לו לא הייתה מתפרסמת רשימת היומן לא היינו יודעים עד היום. זאת אומרת, לא מה שהרבי ראה אצל הרבי, אצל הרבי הקודם, או שמע, לא, לא הכניס את זה. אני יודע דבר שאני שמעתי בעצמי, ואז אחת הפעמים שהיינו להיות אצל הרבי, ואז זה משהו. הרבי, עד פטירת הרבנית נחמה דינה שניאורסון, כבר נהג לאכול את סעודת החג בבית של הרבי הריי"צ כמו שהוא נהג לפני כן. הרבי הזמין את המקורבים לאכול אצלו את סעודת החג איתו. מה זה היה שם בסוכות? הייתה סוכה קטנה שם, לא גדולה. הסוכה הייתה במרפסת שיוצאת מהחדר, גן עדן העליון שקוראים היום, מהחדר הגדול שהרבי הריי"צ קיבל שם יחידות ושם הוא התפלל. שם למעשה ביחידות שם פסק כל הזמן, או שעה שם. משם יוצא, ושם בדרך כלל לא נכנסו אף פעם. אז צריך, אז זה היה המקום היחיד בכל הדירה שאפשר לעשות שם סוכה, והייתה שם מרפסת, שם. המרפסת לא הייתה גדולה כל כך. שם בנו את הסוכה וסעודת, סעודת החג. הרבי אכל שם עם מי שהוזמן לשם. אני לא הוזמנתי, אבל אני באתי לשם בלי שמי הוזמן תמיד. אז אם כן, אז המקום בסוכות. סוכות

25:30 דובר 2 היה דבר. בכל הסעודות האחרות אנשים קודם ישבו ליד השולחן, הגיע הרבי. הרבי בא אחרון. הרבי אחרון, כולם קמו והרבי נכנס למקום שלו. אמנם לא בראש השולחן, ראש השולחן של הרבי הריי"צ. בסוכות הייתה בעיה. המרפסת לא-- הייתה כזאת די צרה. אם היו יושבים כולם על יד השולחן והסוכה של המרפסת, הרבי לא יכול להגיע למקום שלו. אמנם לא בראש השולחן, בצד, בתחילת השולחן. בסוכות נעשה אחרת. כולם עמדו בחוץ לפני הסוכה, הרבי נכנס, רק אחרי זה נכנסנו. עכשיו אז איפה אני בחוץ? מה זה החוץ הזה? החוץ הזה זה החדר של, של הרבי הקודם. החדר ממש חדר קדוש. ממש קודש קודשים. שם עמדו. אחת הפעמים שהייתי שם שוחחתי עם ר' אברהם פריז. ר' אברהם פריז, הוא היה מקושר לרבי, סמל ההתקשרות בכל העניינים שלו. סמל ההתקשרות לרבינו. תחילה לרעיית הרבי, הרבי של הדור הזה ממש החל מהרגע הראשון. היה מהראשונים, לא הראשונים, אולי הראשון, מתש"י מיד היו כאלה שהסתסרו, התלבטו. הרי בעבע הכל הרי בעיות. הוא היה מקושר, אבל זה דרך אגב. זה לא נוגע למה שאני מדבר עכשיו. אבל מה, אני שוחחתי איתו, והוא היה קרוב אצל הרבי הריי"צ גם כן כמה שנים באמריקה אצל הרבי הריי"צ. אז אמר, הרבי הריי"צ פה התפלל ביחידות. כמובן שהרבי הריי"צ, כידוע, היה בשנים האחרונות חולה, קשה מאוד ללכת וכולי. קשה מאוד, משותק הרבה, רוב גופו. אז אמר, הרבי התעטף בטלית, הרבי הריי"צ. כך הוא מספר. הרבי הריי"צ התעטף בטלית. יש כתוב בשולחן ערוך, כך נוהגים, אם יוצאים דלת צריך ללכת, צריך להיות עטוף ד' אמות. כמה זמן אתה צריך להיות עטוף לגמרי? ד' אמות. אני לא יודע כמה זה. כך

28:09 דובר 2 הוא מספר, וכל הידע הזה הם נמסרים אלינו. אנחנו אומרים מה יאמר שם את הפסוקים שכתוב הסיפור שלנו. ארבעה פסוקים, אני כבר לא זוכר, מפרשת מילה מגבע תהילים, ואחר כך זה דקה, שתיים, זה מה. הריי"צ אומר: "למעט הקשר של בעליך". הוא צעד ארבע אמות מתי שהוא התעטף בטלית, כדי לא-- כביכול לא, לא, לא צריך לבדוק אם זה יש לו, אם זה, אם זה הזמן או מרחק ד' אמות או לא. אמרו לו שצריך להסביר מרחק של ד' אמות, לא להלך זמן, גם מרחק הליכה, זמן של מרחק, זמן של הליכה עד ד' אמות זה נמוך ניכר. אבל הוא פשוט הלך ד' אמות. ככה מספרים. גם פריז[?] זה נאמן, הכול נאמן מאוד. אי אפשר לחלק לספק טיפה ממימותיו. שם נו, הרי בטח ידע על המנהג הזה של בית. בטח כמו שהרב פריד[?] אחד קם כמה כלבו חום בין בתור שקמה שהרב ידע, אבל לא הכניס את זה במנהגי חב"ד שוב פעם. זה לא מה שרואים אצל הרבי. מי, מי שיהיה עמו איזה מנהג עמוק ויסודי ורבדי הרחבה וכולי. הוא רואה אצל הרבי, הוא יודע מה שייך למנהג ומה לא שייך למנהג. רק הוא קובע, לא מישהו אחר. שאמרנו, לוח היום לא היה מספיק. אחר כך התחילו רשימות של הרבי בצמידות לקונטרסים. ידוע הרב היה-- רבי, רבי הקדים את אותו לאורך כל החסידים, צעד כעד, מפעם לפעם יצאו קונטרסים ומאמרים של הריי"צ. הרבי ערך אותם, מאמרים של הריי"צ. אבל הרבי היה מעיר הערות ומקורות והקדמה וכולי. הרבה בסוף המאמרים האלה היה רשימה של מנהגים שיש בהם חידוש שהרבי כתב את זה. זה כל מיני חגים, הרבה כמה חגים

30:17 דובר 2 וחגים. טוב, נמסרו אותם במנהגים שראינו כבר. הרבי קיבל מנהגי ראש השנה וכיפור, מנהגי פורים, מנהגים אחרים. בפסח זה יש בהגדה של פסח. כן, הגדה של פסח. יש מנהגים של פסח. זה בין היתר של פסח. זה גם מקום נוסף חשוב מאוד. הגדה של פסח של הרבי, שם יש שם את המנהגים שלנו. בכל אופן, אחר כך בעצם זה, הרבי הורה, זה ספר המנהגים. ספר המנהגים, הרבי הורה את זה לשניים שלכאורה הכי מתאימים. לא לכאורה, הם הרבה כוונה. אחד מהם הוא הרב מנחם זאב גרינגלאס. זה היה צדיק אלוהים, משפיע במונטריאול. משפיע בישיבת תומכי תמימים מונטריאול. אחד מגדולי התלמידים למד בתומכי תמימים בוולוצ'ין[?] והיה דווקא מגזר פולני, לא גם מרוסיה. גזע של חסידי חב"ד. לא יודע איזה חסידות בכלל, אבל היה בו חסיד אוהב את השם, גם מקובל. למד קבלה, והרבי דווקא היה הרבה מכתבים בינו לבין הרבי עוד מלפני הנשיאות. הוא היה מאוד מקורב לרבי, מאוד מקורב לרבי גם לפני הנשיאות, לפני תש"י. נשיא הדור היה הריי"צ, שכולם היו קשורים להריי"צ. הם היו כאלה של יחידי סגולה שהיה להם, רכוש, היה להם כבר סרקית של המלב. דווקא ביניהם מירושלים יש שניים לפחות, הרב זאב והרב זביחי מנוי[?], מחבר נועם אלעזר. עוד מעט נדבר עליו. אלה גם התכתבו עם הרבי הלוך וחזור. קשורים לרבי, התכתבו עם הרבי. הם היו באמת הראשונים להחליט לקבוע, כמו שאמרנו קודם על הרמב"ן, שהרבי הוא רבי. בכל אופן הספר לרב, לרב ספר המנהגים. השנה, הבסיס העיקרי זה כמובן לוח היום יום והרשימות של הרבי, וכמובן הדברים שהם שמעו וראו מיום ליום. והרבי עבר על כל ספר המנהגים ש-- יש אנשים שמטפ-- מטפלים

32:28 דובר 2 בזה, ושמעתי את זה איפשהו משניהם. זה השני, כמובן הרב לייבל גרונר, המזכיר של הרבי, והרבי עבר על כל, כל דף, כל מילה ומילה שיש שם. והרבי, מה שהרבי נתן זה את המסגרת של הרבי, שהמסגרת של הספר. עכשיו, כמו שדיברתי מקודם על המזכרות, ב-בכל-- זה הספר של הרבי, פשוט. זה ספר ההוראה של הרבי, ספר המנהגים. אני אומר את כל זה כיוון שיש כל מיני שמתחילים עם זה על זה, כיוון שראו אחרת את הרבי נוהג. מה שהרבי נוהג, לא יודע. קודם כול אתה לא יודע אם אתה יודע בדיוק מה שהרבי נוהג. כמו שדיברתי מקודם, שניתי, נכון, זה לא קשור. ההוראה שלו לי, אליי, זה פה, ספר המנהגים. אני זכיתי, עכשיו אספר סיפור כזה. אני זכיתי בתשכ"ג. זה היה פעם ראשונה מתוך הפעמים הרבות שזכיתי להיות אצל הרבי. תשכ"ג זה אומר שאני קרוב לשבעים שנה יש. כמה תשכ"ג? קרוב לשבעים שנה, כן? וזה אומר ש... שבעים ושמונה שנים, כן? אז, אז זכיתי פעם ראשונה להיות אצל הרבי. באותו זמן זכינו ליחידויות פעמיים, פעם לפני, לפני, לפני ראש תשרי. הגענו אליו לפני כן או עשרת ימי תשובה, ופעם אחרי החגים. אז זכיתי פעם ראשונה להיות ארבעים וחמש דקות ופעם שנייה עשרים וחמש דקות. זכיתי בכלל הרבה יותר, כידוע, יותר מראים וכולי. לא חשוב, זה לא נוגע לענייני. בכל אופן, באותה, באותה שנה עמדתי להקים בית כנסת בשכונת פאג"י ציון, איפה שגרתי אז בשעתו. זכיתי להקים את זה בראשית שנת תשכ"ג. והרבי אמר, עמד מאחורי זה, הזכיר את זה, שאל אותי כל ה-, כל התהליך שלפני כן. היה פעם שהרבי שאל אותם, שאלתי מה עם בית הכנסת של פאג"י מאחור שם.

34:41 דובר 2 בכל אופן, אני, זה היה לפני כן. אחר כך, באותו, עכשיו באותו זמן אני הייתי עמוק כבר מיד אחרי החגים לחזור לארץ, להתחיל לפעול, להתפלל בבית כנסת. עכשיו, בית כנסת אז אני הבנתי, כמו היום בית כנסת חב"ד, כמו אצלנו בבני ברק, מכיוון שבבית הכנסת שלנו מתחילים הכי מאוחר, אז מצטרפים כמה וכמה אנשים, כל מיני ליטאים, חסידים אחרים, ספרדים וכו'. למה? מי שרוצה לישון קצת שינה וכו' בא להתפלל אצלנו. גם היום ככה בבית הכנסת חב"ד במקומות המעורבים, בשכונות המעורבות. גם אצלנו כך, במקומות אחרים. אז גם אז כמובן אני הבנתי, וככה נחתם, הוא עכשיו גם אחרי. כמובן פעם בין פעם שלח בית אחד מהם לגשת אליו וכו'. אז אני ניסחתי, לא היה ספר המנהגים אז. ניסחתי כאילו נוסח של מודעה כזאת שכוללת, לא את כל מנהגי חב"ד, המנהגים שקשורים לבית כנסת. איך מתפללים, מה עושים, איך זה מתחיל, מה עושים פה, מה עושים פה. אנשים לא יודעים בדיוק מה הכוונה. יש כל מיני. אני אתן לכם דוגמה כמה זה הכרחי. אומרים, אנחנו אומרים כתר, רק חסידים אומרים כתר. חסידים, ספרדים, אנשים לא אומרים כתר במוסף של שבת, תפילה. עכשיו חסידים אומרים כתר. מה זה כתר? כתוב שם: כתר יתנו לך ה' אלוקינו מלאכים המוני מעלה, עם עמך ישראל קבוצי מטה, יחד כולם. המילה ״יחד״ אחר כך. ״יחד כולם״. אז החסידים, לא חב"ד, הם נעמדים כולם עם ״קבוצי מטה״, עוצרים, ו״יחד כולם״ אומרים אחר כך, ״יחד כולם״, וכולם באים. אנחנו אומרים את זה יחד. זה רצוף אחד. עכשיו קורה אצלנו שיש אנשים חסידים שאומרים כתר. אז אם הוא מתחיל לצעוק ״יחד״, אנשים חשבו שעצרנו פה. זו דוגמה

37:07 דובר 2 קטנה עד כמה צריכים אנשים שבאים מחוץ לדעת את המנהגים של בית הכנסת. לא כל המנהגים, הרבה הם שונים, אז זה נוצר, כאלה מודעות. רוב המודעות, רוב המנהגים לקחתי מהם, שהם באו מהספרים וכו', וגם שראיתי בבית הכנסת כל מיני מנהגים איך שנוהגים שם וכו'. אז כתבתי את זה. המשכתי, נכנסתי להגיע, להגיע, וזה כל מה שכתבנו. אז חיברתי. כתבתי גם זיכרונות, זאת אומרת יומן של הביקורים שלי, והרבה הגיע את זה גם כן, לא כתוב, לא נוגע לעניינים. אז זה, אז זה לא קיבלתי את זה, לא קיבלתי, לא קיבלתי. זה ביחידות השנייה. זה כבר אחרי שהכנסתי את זה. אז הרבי בעצמו אומר לי: לא, לא, לא שלחתי הערות על מה שאתה כתבת. למה? אני מסביר לך. מנהגי חב"ד, ככה הוא אמר לי בלשון קודשו ובתרגום שלי באופן, באופן, באופן חופשי, אבל תרגום לא בדיוק מילולי. מנהגי חב"ד משלושה מקורות. יש את לוח היום יום, יש את הרשימות, זאת אומרת הרשימות שאמרתי, שהזכרתי, שהן מאסף הקונטרסים, ויש את לוח כולל חב"ד. יש לוח כולל חב"ד בארץ ישראל, שקבע, חסיד ר' אברהם חיים נאה כתב את זה. והרבי אמר עליו שהוא הפוסק שלנו בהרבה הזדמנויות. הזכרתי מקודם שהוא התכתב עם הרבי הקודם, והרבי עבר גם על זה. לוח כולל חב"ד הגיע עד כמה בעל שלו, ואחר כך מ-- עד שהיה בוחן למקום שלו שכתב את השם ותיקן שם. זה מה זה? מה שנוהגים כאן זה לא מקור למנהג. הוא סיפר לי סיפור על כל רב יותר דוד'לה[?]. אני לא שאלתי שונה. אמר שכשהדפסתי לראשונה את המחזור הזה של נוסח חב"ד פה בארץ, לא היה מחזור ממש

39:21 דובר 2 חב"די, אבל כנראה שבתוך, בתוך הסידור הזה אז. אז הרבי אמר לי להכניס פיוט מסוים בתוך זה. ואמרתי לרבי שאלה שהיו אצל רבי נשמת מלך, כלומר אבא של הרבי, הוא מסביר לי, הם אומרים שלא אמרו את זה בליובאוויטש. אז הרבי אמר לי, הוא מספר, הרבי תשעה באב, הרבי הקודם, הרבי אמר, הרבי אמר לי: ״זאת הציג מישת יבואס נוסחא שאומרים את זה בשמונה בעלמא דבתר עבדה״. הרבי, זאת אומרת הרבי לא התערב בתוכן, זה מה התוכן שפה באופן עיוני ומעשי, מה שהנה זה מעורר למעשה שלו. הרבי לא התערב בתוכן, לא, לא התערב, זאת אומרת בתוכן של מה שנוהגים פה זה לא בכלל מקור. ייתכן שלז-- זה לא צריך לחשוב אחרת, אבל לא מתערב מאיזו סיבה שהיא בדברים שקורים, הם לא מדובר בדברים חשובים מאוד או קריטיים. אם אתה עושה כך או כך או כך, מקדים כך, זה כל מיני נוהגים. נניח אני אתן לכם דוגמה, אה, ב-- דוגמה, למשל, למשל בקבלת שבת, אחרי קבל-- אחרי, אחרי לכה דודי אומרים ״מזמור שיר ליום השבת״ וגם ״ה' מלך גאות לבש״, שני פרקים כאלה. בכל העולם אומרים, נוהגים כמו שנוהגים כמו פסוקי דזמרה. אומרים את, מסיימים את הפרק הראשון, צריכים לעמוד, בוא חזן, נאמן לצרים חזן. אז סיימנו, צריכים לעמוד ״ה' מלך״. שם ראיתי וגם אני, גם ראיתי את זה, כך נוהגים בדרך כלל ברוב ארץ ישראל, אומרים את זה בטח. זה היה במנהגים שכתבתם. דוגמה, אני יכול לתת את זה כדוגמה. הרבי לא אמר לי את הדוגמה אז. אז מה, הרבי לא יכפה עלינו. זה לא מנהג חב"ד. מי שרוצה יעשה כך, מי שלא יעשה כך, גם לא שום דבר לא קשור.

41:33 דובר 2 למנהגי חב"ד, כי זה לא נמצא במקורות האלה. למה המקורות האלה? כי כפי שאמרתי בראשית, בכל העניין, על מה שאומר, כל הרביים הם קובעים מנהגי חב"ד, והם קובעים גם אפילו מה שאחרים חושבים שהם יכולים לקבוע במה שהם מבינים מהרמב"ם. אפילו הוראה של הרבי שאמר למישהו משהו, או הוראה של סיפורים ש-- יש סיפורים שמישהו שמע מהרבי ולא הבין, ובונים על זה מנהגים. לא רוצה להדגים את זה. בספר שלי הדגמתי כל מיני דוגמאות כאלה. אז זה מנהגים, פירושו של המנהגים זה המקורות שלהם, ורק זה יכולים לזכות לתואר הקדוש והנשגב: מנהג חב"ד, שבשבילנו זה שולחן ערוך שאנו חייבים לנהוג בו, ומי שלא נוהג בזה אז זה בעיה. אז יש לו בעיה בהתקשרות. התקשרות פירושה, כמו שהרבי אמר תמיד, הרבי הקודם, שהתקשרות זה לשמוע את ההוראות שלו, ללמוד את התורה שלו. מההוראה שלו זה פירוש מה שהוא אמר והורה בכתב, לא מה ששמעת שהוא אמר לפלוני. לא מה שהבנת, הבנת שהוא חושב ככה ושצריך להגיד, לא מה ששומעים באיזו שיחה שהרבי לא, לא הגיה אותה ולא שם עליה את הגושפנקה שלו, ורק זה, וזה זה. צריך להיות נאמנים לקדושה, וזה להיות התקשרות אמיתית לרבי, ולא התקשרות של רוח, של אווירה, של אוויר. התקשרות אמיתית זה רצינית, שקשורים עם הנשמה של הרבי, וזה אלה מהדברים האלה שזכיתי לשמוע מהרבי, וזה מה שאני אומר תמיד. אני חוזר על זה. אני בשלב זה אני אסתפק בזה כי קצת התעייפתי כבר, אבל אולי עוד נמשיך עוד לדבר על זה במיוחד. אני מצטער שאין הרבה ציטוטים פה בספר הזה על מנהגים, מקורותיהם, משיחות של הרבי, שיחות ברורות או מכתבים של הרבי, ואני עצמי

43:28 דובר 2 זכיתי לקבל כמה וכמה מכתבים של הרבי על מנהגים. חוץ מאלה ששמעתם, הרבי דיבר על זה. בכל אופן, זה הסיפור של המנהגים ומקורותיהם, ואני אסיים בזה ואני מאחל לכולם, כולכם, כולנו, שבאמת כיוון שהרבי אמר, גם זה אני כתבתי פה, שהפצת המעיינות חוצה כוללת גם הפצת המנהגים. אבל שוב, מנהגים אמיתיים של הרבי, הקדושים של הרבי, והפצת המעיינות היא, שהיא היא שתביא את הגאולה השלמה בקרוב, את התגלות המשיח תכף ומיד. כי כמובן אנחנו לפעול בכל כוחנו גם להפיץ המעיינות, ולפני כן ללמוד חסידות כדי לדעת מה להפיץ. לא להפיץ רוח ואוויר והבל. להפיץ תוכן אמיתי. כשאמרתי, בדרכי תורה חכמה ונהדרת, נגלה וחסידות, במאמרים של הרבי וכולי. וכן השיחות הקדושות והמאמרים הקדושים והמנהגים הקדושים שהרבי קבע באופן ברור ומוכר לרבים, כל זה מביא בקרוב ממש, ממש תכף ומיד ממש את הגאולה השלימה. נבוא להתגלות של משיח תכף ומיד.