הדרכה לחתונה - הרב אשר אייזנבך שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום. היום אנחנו נלמד על הנושא של הדרכת חתנים. מדוע צריך ללמוד אצל מדריך חתנים ולא ללמוד לבד מתוך הספרים? בהקדם וורט על פרשת השבוע, פרשת תרומה. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". "ועשו" לשון רבים, ו"שכנתי בתוכם", "בתוכם" לשון רבים, ו"מקדש" זה לשון יחיד. אז הרבי מביא ש"בתוכם" — כל אחד ואחד, שהשכינה שורה אם עושים מקדש, אז בתוך כל אחד ואחד. האמת היא שכל בית בישראל זה מקדש. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוכם כל אחד ואחד, כמו שכתוב בגמרא, "זכו שכינה שרויה ביניהם". שבית יהודי זה בית המקדש. וכמו שאומרים שכל דבר שנעשה בבית זה כמו בבית המקדש. אז הדבר הראשון שאנחנו מוצאים בבית המקדש: "ועשו ארון עצי שיטים, אמתיים וחצי אורכו ואמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו". וכפורת וכרובים ובדים. אז העולם אומר שהדבר הראשון — "ועשו ארון". ארון, פה הדבר היחידי שכתוב בלשון רבים זה על הארון. אחרי זה כתוב לשון יחיד. הדבר הראשון זה ארון. הדבר הראשון בבית יהודי זה ארון, שהארון זה הכלה, להכיל. אדם צריך לגשת לנישואים בצורה שהוא מכיל. מה הוא יכיל בתוכו? את כל התורה כולה. וארון, הכלה פשוטה, עצי שיטים, וציפה את זה בזהב מבית ומחוץ. זהב. עשה את זה בצורה נעימה וזהב. ולעשות עליו כרובים. כרובים זה פני תינוק, רבינו. זה האיש והאישה, פני תינוק ופני תינוקת. והדבר הראשון זה להסתכל פנים אחד אל השני, להסתכל אחד על השני, לראות מה השני רוצה. להסתכל על השני בפרצוף, מה הוא רוצה, מה הוא מביע, מה הוא צריך, מה הוא יכול. ולפרוש את הכנפיים, לתת אחד לשני. ואז הקדוש ברוך הוא שוכן בין שני הכרובים. הקדוש ברוך הוא מדבר שמה. אז יש את התגלות

03:08 דובר 2 השכינה, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ועוד דבר חשוב זה העניין של הבדים. אז מוסבר למה צריך את הבדים. הבדים, מובא בחינוך, זה כדי שיהיה אפשר לקחת את הארון לכל מקום אם יש מלחמה, ואסור להוציא את הבדים מהארון כל הזמן. עכשיו הארון צריך להיות שהוא יהיה לא רק על מקום אחד, אלא הוא יוכל ללכת לכל מקום שצריך, לכל מקום מלחמה וכדומה. אז בחיי הזוגיות זה לא להיות מקובע. תמיד אפשר ללכת ממקום למקום, וזה יסוד גדול. זה בעצם עיקר הבית: הכלה, נתינה אחד לשני, לא להיות מקובע. ואז אחרי זה יש את שאר הדברים, את השולחן, את המנורות, הפרנסה, את הילדים. אבל נוסף לכל, על כל הדברים האלו, זה "אמתיים וחצי אורכו". הכל חצי, הכל בביטול, וזה בעצם יסוד הבית היהודי. על זה אנחנו מושתתים, וזה, אז זה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". למה צריך מדריך חתנים? למה אני לא יכול ללמוד מספרים לבד? כל כך הרבה ספרים. עוד שאלה. פעם, לפני ארבעים חמישים שנה, לא היו מדריכי חתנים, לא היו מדריכי חתנים, והיו בתים טובים גם בלי מדריכי חתנים. למה בדור שלנו חובה על כל חתן וכלה ללכת למדריך חתנים, מדריכת חתנים? התשובה היא מאוד פשוטה: בגלל שהדור שלנו הוא שונה מדורות קודמים. בדורות קודמים גדלו תמיד מתוך קושי. כל העולם הוא קשה. מים צריך להביא מהבאר. לחם צריך לאפות, לטחון, לעשות כביסה. הכל היה קשה, הכל היה בלתי נגיש. מה — בלילה חשוך, נרות. וחיו בתוך קושי. אז כשחיים בתוך קושי, אז תמיד כשיש קשיים אפשר להסתדר. אבל הדור שלנו זה דור של הרחבה. דור שלפני התגלות מלך המשיח, דור של הרחבה. דור שכל דבר הולך בקלות.

05:59 דובר 2 המים בתוך הבית, האוכל בתוך הבית. הילד גדל בלי שום קשיים. מה שהוא צריך יש לו, ולא רק מה שהוא צריך יש לו. יש לו את כל התענוגים. את הביסלי, את ה-- כל, כל השוקולדים, הכל בשבילי. והכל נמצא, הכל קל בחיים. אז לכן כשמגיעים קשיים לא יודעים איך להתמודד. ובדרך כלל כשמתחתנים אז יש אתגרים בגלל שזה אנשים שונים, ולכן אי אפשר להגיד כמו שפעם היו מדריכי חתנים שעה לפני, אחת-- יום לפני החתונה, ומלמדים שעה וזהו. ובעצם לא לימדו שום דבר חוץ מנושא של הדברים ה-- בינו לבינה שבלילה הראשון ושאר הלילות. אבל בדור שלנו הדרכת חתנים זה לכל הראש, כדי איך להתמודד עם הצד השני. זה לכל הראש. וגם לא רק זה, אלא גם בגלל שכשהם מסתכלים בספרים גם לא בדיוק מבינים נכון. בכל אופן, אז לכן צריך את המדריך חתנים שידריך אותנו איך להתנהג עם אישה, איך להתנהג עם בעל. כל אחד מבין שאם אני רוצה להיות בעל מקצוע מסוים אני צריך ללמוד. אני לא יכול להיות סופר בלי שלמדתי את המקצוע. אני לא יכול להיות נהג בלי שלמדתי את המקצוע אצל אחד שמלמד איך לנהוג, ואם אני נוהג בלי, חס ושלום, אפשר, אפשר לעשות תאונת דרכים. צריך לדעת שנישואים זה לא מקצוע. כל החיים זה מקצוע אחד גדול. מקצוע הנישואין הוא מקצוע מורכב ומקצוע של יום יום, שעה שעה, כל הזמן התמודדויות, החל מהשנה הראשונה. אחרי זה עם ילדים, ואחרי זה בר מצוות, חתונות, ניש-- אה, זקנה, הכל זה התמודדות. כדי לגשת להתמודדות הזאת חייבים ללמוד את זה, זה מקצוע. והאמת היא אני מאמין שיבוא זמן שילמדו את זה גם בישיבות, את המקצוע הזה.

08:48 דובר 2 איך מתחתנים, ויש לזה אלף ואחד דברים שלכאורה זה הסיבה למה צריך את העניין של הדרכת חתנים. כי אם אתה ניגש לזה בלי הדרכה, יכול להיות הרבה אתגרים, יכול להיות הרבה קשיים. וכשיש לך הדרכה ומדריך טוב ומדריך מנוסה, וגם מדריך שאתה יכול להתקשר אליו תמיד, אפילו באמצע הלילה וגם אחרי שנה וגם אחרי חמש שנים. זה הדרכת חתנים והדרכת כלות, וזה זכות וחובה לכל חתן וכלה ללכת וללמוד אצל מדריכי חתנים. ולמה באמת ספרים לא מספיק? גם בספרים כתוב איך להתנהג כשיש קונפליקטים בינו לבינה או קונפליקטים בחיים. למה צריך מדריך? אז דבר ראשון, הגמרא אומרת: "נשים עם בפני עצמן הן". האם יעלה על הדעת שאני אלך למדינה אחרת, לעם אחר, שאני לא מכיר את השפה ואני אוכל לחיות איתם בשלום? לא. אני לא יודע מה זה לחם, אני לא יודע מה זה אוכל. אני לא יכול לדבר איתם. הצרכים שלי לא יהיו טובים, הצרכים שלהם לא יבינו אותי, יסתכלו עלי כאדם תמהוני. בעל ואישה זה שני סוגי אנשים, רגשות שונים, ציפיות שונים. אין שום דבר שזה אותו דבר בין בעל ואישה. יש את ה-- באופן כללי את ההשקעה, את ההשקפה מה אנחנו רוצים. אנחנו רוצים להיות חב"דניקים, אנחנו רוצים להיות חסידי שורס, אנחנו רוצים דברים מסוימים. אבל איך לגשת לזה? איך לגשת לכל דבר ודבר? זה שני סוגי אנשים שכל אחד חושב, מבין, מרגיש אחרת, וכדי להסתדר חייבים לשמוע פירוט מאנשים איך מסתדרים ואיך לא מסתדרים. בפרט שכל אחד גם מגיע מבית אחר. אחד מגיע מבית חסידי, אחד מפחות בית חסידי, אחד מגיע מבית מסודר, אחד פחות בית מסודר, אחד מגיע מבית ניקיו-- מאוד נקי ואחד מגיע

11:44 דובר 2 מבית שלא כל כך הנקיות או לא כל כך מסודר. וכל הדברים האלה, ששני אנשים שחיו עשרים שנה בבתים שונים, בצורות שונות, ברגשות שונות, באוכל שונה, בהתנהגות שונה, זה גורם לקונפליקטים. אם לא יודעים איך ל-- אם לא שומעים הדרכה, איך? איך להתנהג ב-ב-בנושאים האלו. לכן זה עוד סיבה למה, למה ללכת ל-לאדם? כי א-- כשבאים למדריך, המדריך שם לנו ראי איך אנחנו מתנהגים, איך אנחנו אוכלים, איך אנחנו-- וזה גורם שאנחנו רואים איך מישהו אחר מסתכל עלינו. אז לכן סתם על ההתנהגות, עצם ההתנהגות ח-חייבים לשמוע הדרכה. נוסף לזה, גם בנוגע להלכות, יש כל כך הרבה הלכות, הלכות נידה, הלכות, אה, בינו לבינה וגם כל מיני הלכות שבחיים, הלכות לידה, הלכות בר מצווה. זה כבר יותר מאוחר. גם את ההלכות חייבים לשמוע ממדריך. מדוע? כי אנחנו כבחורי ישיבה או כבנות, אנחנו מסתכלים על כל דבר כמו איכשהו מצד העולם שלנו, ואנחנו לא מבינים את ההלכות כמו שהם במציאות בעולם, כי יש לנו כל מיני דמיונות. למדנו קצת ברמב"ם על הלכות מסוימות ואנחנו, אה, לא למדנו את זה רגע עם מישהו, כי הרי בדרך כלל כאלה דברים לא לומדים עם אנשים, וגם זה לא הזמן ללמוד על כאלה דברים. אז יש לנו כל מיני דמיונות לא נכונים בנוגע להלכות של בינו לבינה. ולכן זה עוד חובה שחייבים ללכת ללמוד כדי שלא יהיו טעויות, כדי שנבין את האמת, כדי שנדע איך להסתדר. חוץ מזה, אה, גם בלימוד ההלכות לא כל השכלים שווים. אי אפשר ללמוד הלכות עם כל הבחורים אותו דבר. זה תלוי מה רמת החסידיות, מה רמת הלא בדיוק חסידיות. כל אחד ואחד, לא כולם שווים ב-- לקבל את

14:42 דובר 2 הכל. ברור שאת השולחן ערוך הפשוט כולם צריכים לדעת וללמוד, אבל יש בזה רמות. צריך לדעת לא כל דבר שייך לכולם. אז זה עוד סיבה למה צריכים ללכת למדריך חתנים. אה, לדוגמה נושא של ללמוד הלכות נידה. יש בזה הרבה דברים. יש את עצם מה זה נידה? איך נהיים נידה? שבחור ובחורה הם לא יודעים בדיוק מה זה. אולי יודעים שיש כזו מציאות, אולי בחורות יודעות יותר מה זה, אבל איך מתייחסים לזה? איך ההלכה מתייחסת לזה? מה זה נידה? מה זה דאורייתא? מה זה דרבנן? מה זה ספק? אז גם אם לומדים את ההלכות לבד זה לא, לא תמיד מפנימים בדיוק, אה, את הדברים. מעבר לכך, כשלומדים עם מישהו אז בדרך כלל לומדים גם עם סיפורים ומעשים שזה גורם לפרקטיקה בעולם. איך להתמודד עם זה? איך להתמודד עם הקשיים? כי כשיש את הדבר הזה אז יש קשיים גם לבעל וגם לאישה, וכשלומדים עם מישהו אז המדריך, אה, בפרט אצל בחורים שזה ניסיון מ-מ-במידה מסוימת, אז המדריך אומר כל מיני עצות איך לעמוד בניסיון של הדברים האלו. אמ, מעבר לכך, גם הבחור לא יודע בדיוק מה זה נידות בגשמיות, והמדריך מלמד מה זה בדיוק הנושא הזה, איך זה בדיוק בגשמיות קורה הנושא הזה של נידות. כי כשיודעים מה זה אז מבינים מה האישה עוברת, ממילא מתייחסים אליה ל-- אחרת, ממילא אז, אה, האווירה יותר נעימה ולא-- היא פחות לחוצה על אף ההתרחקות אחד מהשני. אז לכן עצם זה שאתה לומד עם מדריך והוא מסביר לך איך נ-- למה, למה זה פעם בחודש ואיך זה נהיה ואיך זה נעצר. אז זה גורם שאתה מודע, אתה נכנס, אתה לא מגיע למקום שאתה

17:10 דובר 2 לא יודע מה, ואומרים לך תעשה ככה, תעשה ככה. מעבר לכך, גם מדריך חתנים מסביר מה זה, מה זה הריון, איך זה בדיוק נהיה הריון. אני לא מדבר על הנושא של חיי אישות, שזה בכלל נהיה המשך-- אני אדבר בהמשך. אבל עצם זה למה כל חודש יש נידות, למה אין נידות, למה כשיש הריון אין נידות. אז זה מאוד חשוב לשמוע מבן אדם שהוא, הוא ב-, הוא ב-, הוא ב-, הוא בנושא עצמו. אותו דבר יש הלכות שנקראות וסתות, זמנים של חשש נידות, שזה מאוד מורכב איך לחשוש לזמנים האלו כדי לא להיכשל באיסור נידות, שזה דבר מאוד מורכב, וכשיש מדריך אז זה עושה סדר בראש איך להסתכל על זה, איך לעמוד בזה בכל המורכבות של מה שנקרא וסתות, איך לחשב את הזמנים שלא יהיו טעויות ולהיכשל בזה. הנושא של חיי אישות הוא נושא מאוד רגיש ומורכב. בכלל, בחיי אישות יש לפעמים שזה מצווה וחובה. אי אפשר להגיד לא רוצים. לדוגמה בחורים חושבים כל מיני דברים, כל מיני דמיונות, כי לא יודעים מה זה בדיוק, כי הכל זה בתיאוריות, גם אם היו חשופים לדברים לא טובים, אבל אין כמו פרקטיקה בשטח, שזה משהו אחר לגמרי. אז יש לפעמים שזה חובה. הבעל לא יכול להגיד אני לא רוצה, אני לא רוצה לחיות חיי אישות. יש לפעמים שזה מצווה, לא בדיוק חובה, אבל זה מצווה. ויש לפעמים מה מותר בדברים האלה, מה חסידי. ולפעמים זה יש נבל ברשות התורה, שזה לא חסידי, זה מותר, אבל זה לא חסידי. והאמת היא שבכל הדברים האלה זה גם תלוי מי זה הבחור ומי זה הבחורה, ואיזה רמה, איזה בית הם רוצים לבנות, איזה רמה

19:35 דובר 2 רוחנית הם רוצים אצלם בבית, איזה ושכחתי בסריח הם רוצים. זה מצד אחד, ומצד שני אנחנו יודעים שכתוב בגמרא שחתן חות דרגא, יורד מהדרגה שלו. למה? כי עד עכשיו הוא היה בחור ישיבה, התעסק רק ברוחניות, נלחם עם יצר הרע במחשבות לא כל כך טובות, נלחם להתפלל, נלחם ללמוד, נלחם קבלת עול, נלחם לא להסתכל. ועכשיו חתן חות דרגא, הוא יורד לעולם. מה שהיה אסור אז היום זה מצווה. מה שהיה אסור אז היום לפעמים אומרים לו אל תפרוש מזה, אתה צריך את זה. זה כמו אוכל. זה חתן חות דרגא. אתה לא יכול לדעת איפה לרדת כן ואיפה לא לרדת. נכון, אתה מסתכל בספרים, אבל גם כשאתה מסתכל בספר, אבל אתה לא יכול לדעת מה מתאים לך ומה לא מתאים לך. מה כן, מה לא? היה לי חתן שהיה לו כל מיני קשיים בנושאים האלו ולא הבנתי למה. עד שפעם אחת הוא אמר לי מה אני אעשה? שאדמו"ר הזקן בסידור כותב שבשעת הנחת התפילין צריכים לשעבד המוח והלב, והוא מסיים שמה: על ידי זה אזכרה באעיר וימיתן העשו. אז הוא אומר לי, כתוב אדמו"ר הזקן אומר ימיתן העשו, אז הוא חיפש תמיד איפה להמית את ההנאות שלו ועשה כל מיני דברים שזה גרם להיפך שלום בית. אנחנו היינו מחפשים שיהיה שלום בית, שיהיו חיים טובים ומאושרים. אורח חיים יושר כמו שהרבי אמר. והכל מצד אחד הוא יודע חתן חות דרגא, אבל מצד שני הוא חושב שהוא ישיבה בחור. הוא נשאר ישיבה בחור. לא. כשאדם מתחתן עם אישה הוא צריך לדעת מה זה להתחתן עם אישה, מה זה חתן חות דרגא, כמה לרדת, איך לרדת ומצד שני לא

21:59 דובר 2 להיות יותר מדי מגושם. לעשות את הגשמיות כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה, וזה מצווה. אבל מצד שני לא להתגשם יותר מדי. אז זה הסיבות, לכאורה, למה צריכים הדרכת חתנים? יש דבר שנקרא פרישות. יש כאלה שרוצים לפרוש. הם לא רוצים תורה. מה זה? כמו שאמרנו מקודם, ימיתן העשו. הרבי במכתבים מאוד חזק נגד זה, אף על פי שבתניא כתוב שהנושא של חיי אישות זה מאוד מגשם, כל חיי אישות ואישות. אבל אף על פי כן הרבי היה נגד פרישות, ואנחנו יודעים שאנשים שפורשים היצר הרע עובד אצלם יותר מדי. פת בסלו, כשיש לך אוכל, כי בסכלת מה שהוא אוכל, כמו שכתוב בתורה שחיי אישות זה נפרש כמו אוכל. כשאדם אוכל אז הוא לא רעב, הוא לא מחפש מקומות אחרים. כשיש אוכל טוב בבית, כשיש אוכל בריא בבית אז לא הולכים לאכול במסעדות. אבל כשאדם הוא לא, אין לו הדרכה, הוא לפעמים יכול לעשות דברים שזה במקום אחר רק יוריד אותו. לכן הרבי היה מאוד באופן כללי נגד פרישות, אלא לעשות את מה שמוטל. ישנם חתנים וכלות שזוכים שהם גדלו בבית בריא. מה זה נקרא בית בריא? בית בריא זה נקרא שהאבא ואמא מסתדרים ויש אהבה בבית והבית הוא לא לחוץ. וגם בזמני לחץ כגון בשבתות וחגים, הכל זורם לאט, זורם לאט ואין לחץ. וגם ההורים הם בקשר טוב עם הילדים. זה בית בריא, אבל לצערנו הרבה הרבה בתים הם לא ככה. זה גם בגלל שבדורות קודמים היו בלחצים גשמיים. גם יש אנשים שהם לחוצים בטבע, גם לפעמים יש חובות, בעיות של פרנסה שזה מלחיץ או חס וחלילה בעיות של בריאות שזה מלחיץ. ולדוגמה יש בחור שבא מבית לחוץ ובחורה

24:48 דובר 2 שבאה מבית רגוע. הבחור שהגיע מבית לחוץ מגיע יום שישי שעתיים לפני שבת, הוא כבר בלחץ. למה הבית עוד לא מוכן לשבת? האישה שמגיעה מבית רגוע אז היא לא, לא ממהרת. יש עוד שעתיים עד שבת, ופה מתחיל לומר, "נו, למה?" מתחילים פה ויכוחים, עניינים. זה לא רק ב-- גם בנוגע לחינוך ילדים. ולכן הדבר הזה מאוד דורש הדרכה. גם להסביר לחתן ולכלה מה ההבדל בין איש לאישה, בין גבר לגברת. את השוני, את השוני ברגשות, את השוני בציפיות. זה מאוד מורכב. וחייבים הדרכה לזה, כי אחרת הבחור לא מבין מה, למה, למה היא בוכה, והיא לא מבינה למה הוא קר. כי הם לא מבינים. כל אחד חושב אחרת, רואה אחרת, מדבר אחרת. בכלל, יש הרבה עולם דמיוני אצל הבחורים והבחורות. באופן כללי, אז הבחור חושב שעיקר החיים זה חיי אישות, והוא לא יודע איך זה מתנהל וכמה זה מתנהל, ויש לו כל מיני ציפיות. והוא חושב שזה העיקר בחיים. אותו דבר גם היא יכולה לחשוב, אבל לפעמים אפשר לפספס. העיקר בחיים זה לא הנושא הזה, אלא עיקר החיים זה כמו שכתוב בפסוק, "ראה חיים עם אשה אשר אהבת". זה לאהוב אחד את השני, לאהוב אחד את השני, לגרום להיות מאוהבים באמת. כל חתן וכלה בזמן שהם חתן וכלה, יש בעולם, זה נקרא התאהבות. יש אהבה ויש התאהבות. זה שני דברים שונים. אבא לבן זה אהבה. בעל לאישה זה מתחיל עם התאהבות, ואם יודעים איך לטפל בזה, איך זה מגיע לאהבה. ההבדל בין התאהבות לאהבה: התאהבות זה משיכה שנמשכים לדברים גופניים וכדומה. זה התאהבות, וזה בתוקף מאוד מאוד גדול. אהבה זה שהשני נמצא בתוכי. אני לא רק מאוהב במעלות שלו,

27:52 דובר 2 אלא אני אוהב אותו באמת כמו שאבא ובן. הורים אוהבים את הילדים על אף החסרונות שלהם. אז ככה גם בעל ואישה הם צריכים לעשות זמן, לחשוב, להתבונן איך לאהוב אחד את השני. לא רק איך להיות מאוהב, אלא איך לאהוב. וזה על ידי לראות את המעלות של השני. כי לכל אחד יש מעלות ולכל אחד יש חסרונות. ולהתמקד במעלות. שזה דבר מאוד חשוב בנושא איך להדריך חתנים וכלות. אדמו"ר הזקן בספר מאה שערים, ספר שהודפס לפני יותר ממאה שנה בירושלים. זה קובץ מאמרים של אדמו"ר הזקן, שהוא מביא מדרש שהייתה מטרוניתא אחת ששאלה את אחד מהתנאים: הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. מה הוא עושה מאז עד עכשיו? אז הוא אמר לה, "יושב ומזווג זיווגים". אמרה לו, "גם אני יכולה לעשות את זה". והיא לקחה אלף עבדים ואלף שפחות, הכניסה אותם לחדרים. כנראה שגם היא התאימה את המזלות שביניהם, ולמחרת אז היה שמה, רבו אחד עם השני, רובם לא הסתדרו. ואז היא הבינה מה זה. אבל יש פה משמעות יותר עמוקה. יושב ומזווג זיווגים, הקדוש ברוך הוא דואג ושהבעל ואישה יאהבו אחד את השני. לזווג אותם שהם יתאימו אחד לשני על אף השוני בין אחד לשני. שמעתי פעם, כתוב: "קשה זיווגו כקריעת ים סוף". למה? כי קריעת ים סוף, כתוב בתניא שהיה רוח קדים עזה כל הלילה, ואילו הקדוש ברוך הוא היה מוריד רוח קדים עזה כל הלילה אז לא היה קריעת ים סוף. אותו דבר גם כן הקדוש ברוך הוא כל הזמן עושה כל מיני פעולות לזיווגם, שיוכלו לחיות אחד עם השני על אף שהם שונים אחד מהשני. ולהיפך, השוני בין אחד לשני זה

30:17 דובר 2 מה שמביא את ה, את ההמשך, את הבניין עדי עד. כתוב זכו שכינה שורה ביניהם. הרבי אומר על דרך הצחות שזה אחד הסיבות, אחד הסיבות למה צריך שיהיה הבדל בין המיטות של הבעל והאישה. כי השכינה נמצאת באמצע. אבל שמעתי פעם, לכאורה אמרנו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אז למה אומרים זכו שכינה שורה ביניהם? זכו שכינה שורה בתוכם. מה זה ביניהם? אלא הדגש פה שמתי זוכים שהשכינה שורה זה ביניהם. אף על פי שיש חילוקים, הוא אוהב ככה, היא אוהבת ככה, ומסתדרים, שמה השכינה שורה. כי איש, כתוב בגמרא, זה אש יו"ד, ואישה זה אש ה"א. על אף שזה רגשות וחמימות, ואש זה דבר ששורף. אבל אם זוכים שהם מכניסים את היו"ד ה"א באמצע אז יש בניין עדי עד. בניין עדי עד מעבר לנושא של ילדים זה בניין עדי עד לחיות ביחד עם אישה שהיא עושה את מה שמוטל עליה ואני עושה את מה שמוטל עליי, וביחד חיים חיים מאושרים, חיים של תורה, חיים של תפילה ועושים דירה בתחתונים. הגמרא אומרת שאלו את רב זירא במה הארכת ימים, אז אמר מעולם לא הקפדתי בתוך ביתי. אמרו בשם הרבי שאיפה רואים אם אדם הוא חסידי באמת? זה איך ההתנהגות שלו כלפי אשתו. אותו דבר הפוך. כי לחיות עם בן אדם שבעים שנה, שבעה ימים, עשרים וארבע שעות, והוא מתנהג שונה ממני ויש לו רגשות שונים ממני, ולחיות איתו בצורה נעימה, שמעולם לא הקפדתי, זה אורך הימים. זה ר' זירא שהוא חי הרבה שנים וזה בעצם הסמל. האם אני עובד השם או שאני עובד את עצמי? וזה מאוד קשה. וכולנו מתמודדים בזה. ובעל ואישה שמודרכים טוב, אז לאט

32:49 דובר 2 לאט במשך השנים הם פחות מקפידים אחד על השני, הם יותר מסתדרים, הם יותר זורמים. וזה גם תלוי מאיזה בית באת. אני מכיר אברך שכבר נשוי למעלה מעשר שנים ואשתו אומרת שבעלי אף פעם לא הרים את הקול בבית ולא כעס. ולמה? כי גם אבא שלו ככה. אני מכיר את אבא שלו גם כן. ואבא שלו לימד אותו שבבית לא מרימים את הקול. הוא לא אמר לו, אלא עצם ההתנהגות הזאת, שהוא אף פעם לא ראה את אבא שלו מרים קול בבית על, על אמא שלו, אפילו על הילדים. לצערנו רובנו נכשלים בזה, אבל זו דוגמה של שלום בית טוב. לא הקפיד, מעולם לא הקפדתי בזיך בייסי. כשלומדים עם מדריך, המדריך אומר איפה להסתכל, באיזה ספרים להסתכל, על מה לעבוד. אה, היה לנו דוגמה מהרבי והרבנית בנושא של מה זה אווירה נעימה. אנחנו יודעים שבתשל"ח, כשהרבי לא הרגיש טוב והרופאים אמרו שחייבים לפנות את הרבי לבית רפואה כי המצב מאוד קשה והרבי לא הסכים, אז באו לרבנית, שהרבנית תגיד לרבי לנסוע לבית רפואה. אז הרבנית אמרה: מעולם לא אמרתי לבעלי מה לעשות. כמעט חמישים שנה אחרי החתונה, אף פעם לא אמרה לרבי מה לעשות. הריספקט, הכבוד, זה משהו מיוחד. או אנחנו יודעים אה סיפור שפעם בערב יום כיפור אז הרבנית שכחה לעשות קרפלך, אז הרבי ביקש שיביאו שמה את הבשר לפני המרק. אני לא יודע בדיוק. ותכלס הוא לקח חתיכת בשר ושם את זה בתוך פרוסה ואמר: הנה לנו קרפלך. זה נקרא לטשטש את... ולא אמר לה: למה שכחת לעשות קרפלך? או אנחנו יודעים שפעם בערב יום כיפור הרבי רצה לנסוע הביתה ללכת לאכול ביחד עם הרבנית, אה, והוא

35:05 דובר 2 לא ידע אם האוכל מוכן או לא, אז הוא ביקש שבעדינות ישאלו אותה האם האוכל כבר מוכן. אני לא מדבר על זה שהרבי אמר לד"ר וייס שיש לו את השעה כל יום, הרבי היה נוסע כל יום מיוחד אחרי אחר הצוהריים לאכול עם הרבנית את הכוס-- לשתות עם הרבנית כוס תה. האווירה הנכונה והמתאימה שזה בין בעל ואישה, שזה עבודת השם מאוד מאוד גדולה, ולאנשים רגילים יש בזה הרבה קשיים ואתגרים. יש עוד משהו חשוב שנקרא ת-ת-תיאום ציפיות. אחת הסיבות שיש ויכוחים כי כל אחד חושב אחרת ולא מדברים אחד עם השני. אבל אם יש תיאום ציפיות, למשל לפני שבת אומרים איזה אוכל רוצים, אומרים מה אתם, אה, איפה לאכול אצל ההורים. לשבת לדבר על כל דבר, כל דבר בעל ואישה צריכים לדבר. בדרך כלל האישה מדברת יותר, אבל שלא למה ככה. המילה למה, זה אומרים: יאמרו הגויים, אשרי העם שככה לו. לא לבוא בטענות, לא לבוא בתביעות. אה, כשעושים תיאום ציפיות אז יש פחות ויכוחים, האווירה יותר נכונה. גם כן, אה, לחיות בצורה מסודרת. מתי הולכים לישון, מתי קמים בצורה-- ולדבר על כל דבר. ואם יש קשיים אז לא להתווכח, אלא לחפש הזדמנויות מתי לדבר על הנושאים האלו. הנושא של פרנסה, איך להתפרנס, מתי להתפרנס, כשנמצאים ב-ב-בעבודה, להיות בקשר, לא לצאת מהבית בלי להודיע, אם מתעכבים להודיע. אני לא מדבר על שנה ראשונה ו״שימח את אשתו״, שנה ראשונה. מה פירוש ״ושימח את אשתו״? יש בדיחה שאומרת שיש אחד ב״ושימח את אשתו״ בשנה הראשונה, יש אחד שב״ושימח את אשתו״ כל החיים, ויש אחד ב״ושימח את אשתו״ רק, רחמנא ליצלן, רק בלילה הראשון. ״ושימח את אשתו״, נכון כתוב שנה ראשונה, אבל השנה הראשונה זה יכול להימשך

37:31 דובר 2 כל החיים. במילים אחרות, במילים פשוטות צריך ללכת למדריך טוב כדי לקבל את ההדרכה, וגם צריך שיהיה אחרי החתונה קשר עם המדריך. ישנם מדריכים טובים שגם אחרי שנים שואלים אותם כל מיני שאלות בנוגע לזוגיות וכדומה. כשיש לך מדריך טוב ואתה הולך אליו אז החיים הם שונים, ואתה שומע מדי פעם שבי-- ״אני תמיד נזכר בך. היה לי ויכוח עם אשתי, היה לי איזה דילמה, אבל זכרתי מה שאמרת לי בהדרכת חתנים ו--״ אז הקדוש ברוך הוא יעזור שאנחנו כמדריכי חתנים, אה, נדע איך להדריך טוב, לתת את הכלים תחת ידינו, ואתם כחתנים לכו למדריכים טובים. יש בהדרכת חתנים, יש הדרכה פרטנית, זאת אומרת אחד על אחד. יש כאלה שלומדים ביחד, יש מעלות בזה, יש מעלות בזה. יש שיעורים שחייבים לעשות, אה, ח-- פרטני על הנושאים של בינו לבינה. יש שיעורים שיכול-- אפשר להיות ביחד ולהפך, הביחד יכול לעזור ששואלים שאלות ומפרים אחד את השני. על כל פנים, צריך לדעת שהדרכת חתנים זה דבר מאוד חשוב כדי שאנחנו נזכה לעשות כמו שצריך להיות את העניין של דירה בתחתונים ועוסקי למגדרא ששכחתי בשיחום, בנים ובני בנים ועוסקים בתורה ובחסידות ועושים מכל בית בית חסידי, בית חב"ד ומשכן שהקדוש ברוך הוא שורה בזה.