הכוונה בברכות - הרב אשר לעמיל כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 הרי ידוע שפותחים בברכה. הברכה, אז זה לא רק שפותחים בברכה לברך את עם ישראל, במיוחד שתפקידי בתור כהן, וזה הרי הכהן, כשאנחנו מברכים, כשעולים לדוכן, אומרים ברכה מיוחדת: אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה. כי בלי אהבה זה לא ברכה. אומרים, תגיד ככה, תגיד ככה, זה אין לזה תוכן ואת העשייה והפנימיות של הדברים. לכן, אז כמו שאנחנו בתור כהנים נצטווינו לברך את עם ישראל, וזה גורם לאהבה, כי הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום. זה לא ייתכן שאחד יאהב את השני אם הוא לא אוהב את השם. ברגע שאוהבים את השם, אז אנחנו יודעים, בורא בעם ישראל אהבה, ובנו בחרת מכל עם ולשון, וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה, להודות לך ולייחדך ולאהבה את שמך. לכן, אז דבר ראשון, מיד שהבן אדם פותח עיניים בבוקר עד שהוא סוגר את העיניים בלילה, אז חז"ל תיקנו לנו ברכות מיוחדות. מברכות השחר, מיד שהוא מתעורר מהשינה, לפני כל מה ומי, מה הוא צריך לעשות? לברך את הברכות, כפי שכל אחד יודע ומחנכים את הילד מקטנותו. הדבר הראשון של הסידור זה העניין של ברכות השחר. אחרי זה, בלילה, לפני שהולכים לישון, אז ברכת המפיל, ובזה מחזירים את הנשמה למעלה, שהיא תשאב כוחות למחרת להמשיך, להמשיך בהמשך להגיד עוד הפעם את הברכות. וכפי שחז"ל אומרים על הפסוק: מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה? אל תקרי מה אלא מאה. כל יהודי חייב לברך לפחות מאה ברכות בכל יום. ע' שבעים ול' שלושים, זה מאה. זה כל אחד. כל יהודי צריך מאה פעמים בכל יום לברך את השם. התבוננתי

03:21 דובר 2 שפה צריך דבר מיוחד להסביר מהו העניין של ברכות. פשוט פירוש המילים שבהם אנחנו אומרים. אז נצטט קודם כול בכתובים, אנחנו לא צריכים להגיד משלנו, כי נתחיל מאדמו"ר הזקן, שהוא הראשון של הנשיאים, של נשיאי חב"ד, שזה חכמה, בינה ודעת, כי זה המטרה של חב"ד, להמשיך את הכוחות על ידי לא רק באמונה פשוטה, או יותר פשוטה אמונה, רק צריך לדעת את השם. ועכשיו נראה, נפתח בדברי אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך, מה שהוא כותב בלקוטי תורה בפרשת אחרי, בזה לשונו: תיקנו בכל השחר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם. זה תקנה מיוחדת בכל השחר על הבוקר, כי אנו מבקשים פה, הוא אומר עוד דבר: ברוך זה לא רק נותנים תודה. ברוך יש בו עוד תוכן פנימי, וזהו העיקר, כי אנו מבקשים שיימשך בחינת הוי'. כי הרי השם שאנחנו אומרים, שם אדני, אנחנו לא, לא, אין לנו רשות להגות את הארבע אותיות, יו"ד ק"י וא"ו ק"י, כמו שכתוב. זה רק כששם השם המפורש יוצא בבית המקדש על ידי כהן או משתמט. אנחנו משתמשים, במקום מה שכתוב הוי', אז אנחנו קוראים בשם אדני. אז הוא אומר, מה? מה העניין של שם הוי'? כי אנו מבקשים שיימשך בחינת הוי' לעולמות, עולמות, שלא יופסק חיותם וקיומם. בכלל חשיבה אחרת לגמרי. לא שהעולם הוא מציאות. עולם הוא לא מציאות קיימת. יש מישהו לא רק שברא את העולם, אלא מהווה את זה בכל רגע ורגע. אנחנו מבקשים שיימשך בחינת... מאיפה זה מתהווה? זה שם הוי', שהוא מהווה את העולמות, שלא יופסק חיותם וקיומם. יש שני דברים. יש את הקיום, עצם הדבר הגשמי, ויש את החיות של הדבר. אז כשיש חיות

06:34 דובר 2 אז הגוף הופך להיות דבר מאוחד עם הגוף, והוא יכול לבצע בעולם הזה את מה שצריך כפי מה שהשכל מבין. אז הוא אומר, מה פירוש שלא ייפסק חיות? הרי אנחנו רואים עולם, ולא יסתלק למעלה כטבע האש חס ושלום. טבע מים יורדים למטה, אש עולה למעלה. ברגע שמציתים, לא משנה באיזה, אם זה גפרור, אם זה להבה, שלהבת, הוא עולה למעלה, כי טבע האש נמשך למעלה. אז לכן, אז אנחנו מבקשים שהדבר ה', שהוא לא יכבה, לא ייפסק, שהוא יימשך למטה ולא יסתלק. החיות שהקדוש ברוך הוא נותן לעולם, שלא יסתלק לשורש שלו למעלה. ולהיות, בשביל מה אנחנו צריכים את זה? להיות בחינת אלוקינו, שנהיה בטלים אליו בבחינת מרכבה אליו יתברך. פה משתמשים בלשון מרכבה. מה העניין דווקא של מרכבה? היום כמעט שלא רואים את זה, אבל אנחנו יודעים, היום גם עוד רואים את זה, אולי נשאר עוד באיזה מקום שנוסעים עם בעלי חיים, עם מרכבה. אז יש, יש את המרכבה, עצם הבנייה של הרכב, ויש את הבהמה, השור, שהם מובילים את ה... את זה, ויש את הבן אדם שהוא יושב על המרכבה. אז מה צריכים שיהיה? שהבן אדם פה למטה הוא יהיה מרכבה, שהאלוקות שורה עליו. הגוף של היהודי, רק הוא מסוגל להיות בטל כמו המרכבה. לא כמו הסוס, יש לו רצון עצמי. המרכבה אין לה שכל, היא דומם, אבל בלי המרכבה אי אפשר לזוז. הוא יישאר, הוא יישאר בבית. אז אנחנו צריכים להיות בטלים, כל הגוף שלנו, כל המציאות שלנו, שיהיה מרכבה למי? אליו יתברך. ונראה בהמשך מה זה יתברך. עד שייקרא, שייקרא שמו עלינו. שזאת אומרת שלא נהיה שני דברים, שנהיה דבר

09:36 דובר 2 אחד. שנגיד לא רק שאנחנו הסוס שלו, העגלה שלו, שהוא יהיה לו נחת רוח והוא ייחד אותנו איתו, שזה נקרא שנקרא שמו עלינו. וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, שהוא הופך להיות מחובר לאלוקות, שהוא אלוקינו. מה פירוש אלוקינו? אשר נהיה בטלים אליו בבחינת מרכבה עילאה, מזמורך, עד שיקרא שמו עלינו, שהוא אלוקינו. כמו שכתוב אלוקי אברהם. אז פה השאלה, זה אלוקי אברהם, אנחנו אומרים את זה כל, כל, כל פעם ביום, שמונה עשרה. זה לא האלוקים של כולנו? מה פירוש אלוקי אברהם? הוא הבעל הבית. רק על שם שהוא בחינת מרכבה ולא להיות דבר יש בנפרד בפני עצמו. הוא מפני היותו מלך שמו נקרא. איך אפשר שנגיע לדרגה כזאת שאנחנו נהיה בטלים לגמרי לה'? אי אפשר, רק מפני שהוא רוצה להיות מלך של עם, ומלך אין מלך בלא עם. מה פירוש עם? מלשון עוממות, דברים זרים ונפרדים. יש גחלים בוערות ויש גחלים עוממות. מה זה? גחלת? היא לא מביאה שום תועלת, היא, היא סגורה לעצמה, חם לה, טוב לה, הכל בסדר. מה צריך שיהיה? מה שיהיה, אז שיהיה בטל לה', שנהיה לאדם. הרבה בנים אין נקרא שמו מלך עליהם, כמו שנתבאר במקום אחר. לא יכול להיות שאבא שיש לו אלף ילדים נקרא מלך. אבא זה סוג אחר לגמרי. פה מדובר, על מי מדובר פה? על יהודים. מה התואר של יהודים? מה שאין כן ישראל נקראים בנים למקום. ברא כרעא דאבוה. מה פירוש ברא כרעא דאבוה? לא כמו עבד שלי שהוא בטל אליי וכמו רגל שלי. הרגל שלי, מתי היא רגל? רגל לא יכולה להיות מופרדת מן הבן אדם. ברגע שהיא מופרדת מבן אדם

12:36 דובר 2 היא מתייבשת, היא נרקבת, היא, היא, היא מפסיקה להיות מציאות בכלל. היא לא יכולה. שהרגל. אז מה צריך להיות? ברא כרעא דאבוה. שהרגל בטל לו את הראש, כמו שנתבאר במקום אחר. והנה כל חיות וקיום העולמות והתהוותם מאין ליש תמיד תלוי במה שאנחנו ממשיכים עלינו אלוקותו יתברך להיות בטלים אליו. פה הוא אומר שאנחנו צריכים לחשוב ולהתבונן ולהתעמק בזה. לכן הוא אומר שצריך יהיה הממשיך כדי להמשיך אלוקותו יתברך. לא רק לחשוב, להתבונן בזה. מה זה פועל? שאנחנו בטלים אליו. זאת אומרת שהיהודי, רק הוא יש לו את הכלים שהוא לא יהיה לו רצון עצמי. מה הוא רוצה? מה שה' רוצה. הוא בטל, זה נקרא לא שהוא מתבטל, מפסיק להיות מציאות, הוא מתבטל אליו. אין לו חשיבה עצמית. כל המציאות שלו להיות דבוק. כי למה זה כך? כי הנשמות היינו פנימיות העולמות, העולמות. כמאמר הזוהר, כשם שאי אפשר לעולם בלי רוחות, כך אי אפשר לעולם בלי ישראל. שישראל הם קיום ומעמד כל העולמות. האיש המזבל מתחיל ויום השם יכלו היום והוא. איך אפשר להבין את זה? כמשל חיי הגוף שתלויים בפנימיות נפש החיונית. אנחנו, מה שאנחנו רואים, הנפש אנחנו לא יכולים לראות. אבל מה אנחנו יודעים? ברגע שאנחנו רואים שבן אדם הולך, רואה, מדבר, שומע, אז אנחנו יודעים שיש משהו בתוכו שהוא זה שחי. היום יש לנו את הדוגמה הכי פשוטה שמשמשים. אור החשמל. אור החשמל לא מציאות. הוא מאיר. אם אני לא נותן לו גז, לא נותן לו, לא מציאות. מה הוא עושה? איזה פעולות הוא עושה? כל הפעולות היום אי אפשר לזוז בלי זה. וכל בית חרושת. כל, כל מה שעושים היום, היום זה יש את האור

15:40 דובר 2 שיש. אותו דבר יש את חיי הגוף, שהוא עולם קטן. איך הוא חי, איך הוא צריך להיות? לא בחיצוניות הנפש. לרצות עניינים חומריים וגשמיים. מהו? שהיא הפנימית, הנפש החיונית, שאם יש איזה מאורע בנפשו החיונית גם כל גופו נהפך לחולה. וזה הביאור הכי גדול שהנפש לא יכול... יש התאמה בין המוח, בין הלב לאיברים, הוא לא יכול לתפקד. מה הוא נהיה? הוא נהיה משותק ונרקב. שאם יש איזה מאורע בנפשו החיונית גם כל גופו נהפך לחולה. לכן אומרים ברוך אתה הוי' אלוקינו מלך העולם. פירוש. מה פירוש ברכה? שיבורך ויימשך להיות שם הוויה. לא להיות שם אלוקים, גימטריה טבע, רק שם הוויה. הוויה פירוש לא רק כפי שחכמים חשבו, היה, הווה ויהיה, אלא פירוש המילה של הוויה, מהווה. זאת אומרת אנחנו מדברים על כל הדברים האלו. החשמל לא יוצר את כל, את כל... את כוח החשמל לא יצר את כל ה... את כל הכלים האלו. אנחנו מכינים את הכלים ופה אנחנו מחברים אותו לאור חשמל, אבל הוא שווה הרבה מזה. פה הוא אומר אותו דבר, זה הנפש שיש בגוף האדם. אז כל מה שהנפש נמצאת, אז הוא נקרא חי. מה פירוש חי? הוא רואה, שומע, מדבר, כל איבר ואיבר מתפקד. ואם הנפש נפרדת מן הגוף, אז צריכים מיד להזמין חברה קדישא. למה? מה קרה? הגוף, הגוף, הגוף בלא נפש הוא לא מציאות. הוא לא יכול להתקיים, הוא נרקב, הוא חוזר להפך, להיפך. הוא לא יכול להיות. לכן מהגוף הגשמי שלנו נוכל להתבונן על כל העולם. אז לכן, לכן צריך שיהיה כל הגוף שיהיה בריא. לכן אומרים ברוך אתה הוי' אלוקינו מלך העולם. פירוש שיבורך ויימשך להיות שם הוויה, לא שם אלוקים,

18:39 דובר 2 כי שם אלוקים זה גימטריה טבע, אלף אלפים תרועה בים סוף הוטבע. מה צריך להיות? להגיע להכרה שאנחנו לא מציאות אמיתית. הוא מהווה אותנו בכל רגע ורגע, ולכן זה השם של הקדוש ברוך הוא, הווה, שהוא מהווה אותנו מחדש כל רגע ורגע, להוות כל הנמצאים. מה הוא מוסיף פה? לא רק שמדובר על האדם, פה מדובר על כל הבריאה, על כל הדומם, צומח, חי ומדבר, על כולם, על כל הנמצא בעולם. אז מה איתנו? על ידי שיהיה לנו בבחינת אלוקינו, וזה הייחודיות. לא אלוקים של כולם, אלוקינו. אלוקינו פירוש שהוא ייחד שמו עלינו. הוא בחר בנו והוא אלוקים שלנו. ואז על ידי שאנחנו נתנהג ואנחנו נהיה מוכשרים כמו שצריך, יהיה מלך העולם. זאת אומרת, כל ההנהגה של העולם הזה תלוי ביהודי, איך שהוא מקבל עליו את השם למלך. עכשיו, זה באופן כללי. עכשיו הוא אומר: ותקנו לומר כן בכל שחר קריאת שמע. למה כל יום? כי מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אנחנו אומרים את זה כל יום בתפילה. המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. אבל פה הוא פותח לנו את העיניים, ונשמע מה שאנחנו מדברים. שהוא אומר מחדש בטובו, לא פירוש שהוא נותן לנו, נותן לנו דלק. הם לא יכולים להיות מציאות כי הוא צריך. ופה הוא אומר שני מילים: בכל יום, דבר ראשון, אחרי זה לא בכל יום, דבר ראשון, תמיד. אנחנו מרגישים את זה כשאנחנו מתעוררים מהשינה. כשהוא ישן לא רואה, לא שומע, לא מבין, לא שום דבר. ברגע שהוא מתעורר אז מבין. לכן אנחנו אומרים בבוקר, אז לא רק הגוף הוא התעורר לתחייה, כי הנשמה חזרה אליו. אותו דבר תמיד הקדוש

21:37 דובר 2 ברוך הוא מהווה ומחיה אותנו. ויותר מזה הוא מוסיף ומהווה אותנו ליש מאין המוחלט, כי בעצם כל הנבראים אין להם קיום עצמי. זה בדיוק כמו אור החשמל, אור החשמל. לא צריכים לכבות אותו. אין דלק, אין אור. ברגע שיש הפסקת חשמל, מה זה הפסקת חשמל? אין לו קשר לדלק. אותו דבר השם הוא מחדש בטובו בכל יום תמיד. זה לא שהוא דבר נפרד, הוא זה שמחיה, הקדוש ברוך הוא הוא זה שמחיה תמיד. אך אין נמצא משל כמוהו בדמיונו למטה כלל להראות בחוש, רק את זה שבכל יום מאיר חושך הלילה כברייתו של עולם. ברישא חשוכא והדר נהורא. הרי אנחנו לא שמים לב. אבל מה קורה פה? בשביל מה השם עושה את זה? להראות שאין אור בלי אור. אנחנו נגשש באפילה כמו עיוור. והרי כמו יש מאין. זאת אומרת, יש מאין זה בבריאה ראשונה, שלא היה בכלל. פה זה כמו יש מאין. למה? כי הוא לא יש אמיתי. זה בדיוק כמו החשמל. אף אחד לא יגיד שהחשמל דולק מעצמו. יש הפסקת חשמל, אז אני לא צריך ללחוץ כדי לכבות אותו. אני רק מפריד בין הדלק לבין הנורה. וברגע שהוא, לא, הדלק לא נכנס. לא צריכים להרוג אותו, כי אין לו מציאות עצמית. ברגע שהוא לא ממשיך, אז ממילא הוא מת. אז עכשיו לכן בראש השנה אומרים: זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון, כי בראש השנה נברא עולם ותמיד בכל שנה חוזר הדבר לקדמותו. ובמאמר של אדמו"ר הזקן כתוב: וזהו עניין הברכה על המצוות, ברוך אתה הוי', פירוש מלמעלה למטה, זה ברוך שיימשך מלמעלה למטה, שיימשך בחינת הוי' סובב כל עלמין. מה זה סובב

24:40 דובר 2 כל עלמין? לא בתוך הפנימיות, כי הוא למעלה מזה. הוא מהווה את זה בבחינת גילוי באלוקים. איך יהיה אלוקים? אלוקים גימטריה טבע. מה פירוש הטבע? אנחנו כבר יודעים את זה מלשון טבוע בים סוף. זה טבוע. למה זה טבוע? כי לא רואים את המציאות האמיתית. זה כמו שדבר, חפץ שנמצא טבע בים. לא שהוא לא נמצא, החפץ נמצא אבל הים מכסה עליו. אותו דבר, האור האלוקי נעלם ונסתר בזה, אלוקים גימטריה טבע. מה צריך להיות? לקחת, להמשיך את אור הוי' באלוקים, שנרגיש שהוא אלוקים. ואחר כך, אחרי שאנחנו מתבוננים ואומרים את זה, אשר קידשנו במצוותיו, להיות קדוש שרוי בתוך מעיי, בחינת הסתלקות הנפש מלמטה למעלה. ברגע שזה נכנס בתוך הבן אדם והוא מתבונן, הגוף שלו משתנה, לא רק בפועל של המעשה הוא עושה כפי מה שצריך. אם זה בקום ועשה שצריך לקיים מצוות, אם זה בלא תעשה, שלא לעשות. יש עניין של הרגשה פנימית. הוא מרגיש שהוא בעצם אין ואפס, והקדוש ברוך הוא לא רק גימטריה, אלוקינו גימטריה טבע. הוא מהווה אותנו, כי אנחנו לא מציאות אמיתית. אם הוא לא ימשיך להוות אותנו, אז אנחנו הופכים להיות אין ואפס, כי אין לנו שום קיום עצמי. אז זה הלשון של אדמו"ר הזקן. איך שהוא מסביר את זה? והנה אדמו"ר הזקן כותב בפרק מ"ט בתניא: "ובזה יובן טוב טעם ודעת לתקנת חכמים שתקנו ברכות קריאת שמע שתיים לפניה וכו'". דהיינו, אין להם שייכות כלל עם קריאת שמע, כמו שכתבו הרשב"א והראב"ד. אנחנו יודעים שאנחנו מברכים מאה ברכות בכל יום ואנחנו צריכים לברך. אז מה התוכן של הברכה? אם רוצים לחם, מזכירים בברכה, נותנים תודה להשם, המוציא לחם מן הארץ. אותו דבר

27:32 דובר 2 על כל, כל ברכה וברכה. ברגע שיהודי שומע את הברכה הוא שומע את התוכן, על מה הוא מברך, על מה הוא נותן תודה. יש דבר שהשם ברא והוא אומר שהדבר הזה הוא לא מציאות עצמית, יש לו אבא ולא יש לו אבא. שאבא, האבא יכול אחרי זה להיות כבר איננו והוא נשאר בחיים. זה לא כך. זה כמו בן אדם חי: כל זמן שהנשמה בקרבו הוא חי. אם לא, צריכים מיד להביא חברה קדישא, ואם לא, השם ירחם מה שקורה. לא רק שהוא לא חי, אי אפשר לעמוד במכות בכל הרחוב. מה שקורה עם הגופה הזאת עד כמה שהיא תחיה לחיים הטובים. אז פה זהו אומר. פה הברכה הוא, הוא מבטא את מה שאנחנו רוצים. אם כן, מה הקשר של הברכה שאנחנו מתפללים כל יום? יוצר אור ובורא חושך, אהבת ישראל, ואחרי זה שמע ישראל, וקוראים לזה ברכות קריאת שמע. היו צריכים לברך את ה' במצוות המצוות לקריאת שמע כמו כל הברכות. מה זה? אז הוא אומר, זה מה שהוא אומר לחיים. אין להם שייכות כלל עם קריאת שמע. כמו שכותב הרמב"ם, שאר הפוסקים, ולמה קראו אותם ברכות קריאת שמע? ולא מוציאים לאישה לפני הדקה? אין קשר. אפשר להגיד את זה בזמן אחר. אפשר להגיד אחרי זה: למה לפני קריאת שמע צריכים להגיד את שתי הברכות האלה? אלא משום שעיקר קריאת שמע לקיים בכל לבבך, מה שכתוב בקריאת שמע, לאהוב אותו בשני יצריך. זה לבבך, שני לבבות. יש יצר טוב בצד ימין, היצר הרע מצד שמאל. דהיינו, במה זה מתבטא בשניים? לעמוד נגד כל מניעה מאהבת ה'. יש שני דברים. יש את הדבר האמיתי שיש אהבה. אהבה זה דבר חיובי.

30:03 דובר 2 אבל למה בן אדם לא אוהב בטבע את הדברים הטובים? הוא, תמיד רואים אפילו ילד קטן, תמיד הוא נדחף לאש ונדחף לדברים מדליקים. למה? הגוף נמשך לחוש המישוש. מה שנראה זה טוב לו. השכל שבראש הוא אומר: אתה חושב שאתה תהנה מהחום שלו? אתה תוכל לשחק עם זה? אתה תקבל כוויה, לא תוכל להמשיך לחיות. מה צריך? אז צריך. יש את העניין שהמשיכה שיש לו את הגוף, והוא צריך להשליט את המוח על הלב. אז זה בשני יצריך. יש יצר הרע, צריך אותו, ואם לא, לא צריך לרדת למטה. מלאכים אין להם יצר הרע. מה השם ברא? יצר הרע. מיד שהוא נולד אז הוא מיד, מיד הוא נכנס תחילה. מה בא אחרי זה? הנפש האלוקית. הנפש האלוקית היא חשיבה שכלית הגיונית. מה התועלת בזה? איך עושים את זה? עכשיו מה זה מונע מאהבת השם בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך? התורה מפרטת שלושה דברים, ולבבך אין או אישה בלידה. זה בטבע של בן אדם שכאילו מתחתן הפוך, כמו שכתוב ״והיו לבשר אחד״. הוא היה לבד, היא הייתה לבדה. אף אחד לא הכיר את השני ולא ידע. ברגע שהם מתחתנים, כתוב ״והיו לבשר אחד״. הם הופכים להיות כגוף אחד, כי הוא פלג גופא בלי. אם הוא לא נשוי הוא פלג גופא. אז זאת אומרת שהשם ברא את הבן אדם עזר לו, עזר כנגדו, ומפני שהיא כנגדו לכן היא יכולה להיות עזר, אחרת היו שני גברים. אז צריך שיהיה אחד, אחד הבוס והשני העזר, עזר לו, עזר כנגדו. אחרי זה יש את העניין וילדיו. מי שאין לו בנים חשוב כמת. בטבע הבן אדם קשור לילד, לבנים שלו, ומוכן למסור את נפשו עליהם.

32:46 דובר 2 למה? מפני שהם חלק ממנו. אז לכן הוא זה שמוכן לעשות הכל כדי שיהיה ילדים ל-- ילדים מה שהם צריכים. שמ-- איפה זה בא? זה ממידת החסד, שלבבו של אדם קשור בהם מטבעו. מה פירוש מטבעו? הוא אפילו לא יודע. הוא נמשך לזה כמו שאמרו חז"ל על הפסוק, ״הוא אומר מה יהיה זו אישה הוא הציל וימוט אל הבנים״. זאת אומרת מבחינה שכלית אנחנו רואים, יש אנשים שבאמת רבים עם הנשים שלהם, רבים עם הילדים שלהם, לא נותנים להם. מאיפה זה בא? אנחנו קוראים לזה רשעות. אבל מאיפה זה בא? זה בא מפני שהשכל שלו לא בריא. חסר לו משהו. מי שולט עליו? לא המוח. שולט עליו הלב, היצר שלו. אז ברגע שהשני עושה לו מה שהוא רוצה הוא רודף אותו, הוא שונא אותו. מה צריך פה להיות? בכל לבבך ובשני יצריך. שנקח, לקחת את החלק האלוקי ממה שהוא ממש שהיא מתלבשת בתוך הגוף הגשמי, ובתוך הגוף הגשמי הזה, שהגוף יבין ויימשך למה שהשכל רוצה. אז מה יהיה? זה יהיה בכל ה-- היום משתמשים בביטוי עם כל הלב. מה פירוש עם כל הלב? כל הלב פירוש להיות בטל לגמרי. לא. לקחת את הלב ולהמשיל עליו את השכל. אז מה יהיה? לב שלם. כי יש לו שני צדדים, צד ימין, צד שמאל. להשליט את המוח על הלב. זה היצר הטוב על היצר-- למה? אנחנו צריכים את העזרה של הגוף. בלי הגוף הנשמה לא יכולה לקיים אף מצווה. אז ברגע שהנפש האלוקית עירנית, מה היא עושה? הוא עושה הכל כדי שהגוף, כמו שכתוב, הגוף בריא ושלם, מדרכי ידיעת השם, כי אחרת הוא לא יוכל לעבוד את השם. ליהנות מזיו השכינה אי אפשר

35:25 דובר 2 נשמה בלי גוף. אבל לעבוד את השם, מה זה לעבוד? את המצוות. אי אפשר, רק נשמה בגוף. זה דבר אחד. זה לבבך, נפשך ומאודך, כמשמעו חיי ומזוני, להפקיר הכל בשביל אהבת ה'. פה הוא אומר שאנחנו יודעים, יש בנים, חיי ומזוני. העניין של קריאת שמע זה הוא בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך. זה בעצם מה שצריכים לכוון כל יום בקריאת שמע. ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך, זה אישה ובנים, בכל נפשך זה החיי, בכל מאודך זה הרכוש, זה הפרנסה. אז זה מה שצריך. אז אחרי זה כתוב: "למען ירבו ימיכם" זה החיי, "וימי בניכם" זה הבנים, "על האדמה" זה פרנסה. אז איך מקבלים את זה? על ידי "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" מקבלים את זה. ואיך יבוא האדם החומרי למידה זו? הרי הבן אדם הוא... למה קוראים לזה חומרי? כמו חמור. אמרו פעם שבליובאוויטש נסעו, נסעו עם העגלה, מרכבה. אז שלושה נסעו, נסעו לליובאוויטש. הסוס, העג... העגלון וה... והחסיד. החסיד נסע לליובאוויטש לשמוע חסידות. העגלון, מה הוא נסע? כדי לקבל כסף, את הקופיקות. מה הסוס נסע? כדי לאכול, שיתנו לו אוכל. שמים את זה לפניו, וככה איך הוא נוסע? שמים, תולים עליו סל והוא חושב שכשהוא, כשהוא הולך, אז לתפוס, יהיה לו, יהיה לו את הסל. אז זה מה ש... זה מה ש... זה... אז שלושה דברים. עגלון. יש דבר יותר, יותר נחות, העגלה. העגלה אין לה שום חשיבה. היא הולכת איפה ש... איפה שהסוס מוביל אותה, איפה שהעגלון מוביל אותה, איפה שהבן אדם מוביל אותו. אז זה אומר, הבן אדם הוא מציאות כזאת שהוא חומרי. למידה זו סידרו תחילה ברכת יוצר אור.

37:58 דובר 2 ושם נאמר ונשנית באריכות, אינה בסדר המלאכים העומדים ברום עולם. לא מדברים נבראים של עולם הזה. אנחנו מספרים את הגדולה, את ההנהגה של מלאכים, שרפים, חיות ואופני הקודש. איך שהם אומרים קדוש, קדוש, קדוש. איך עם השכל שלהם, השכל הגבוה שלהם, איך הם מקבלים את הקבלת עול מלכות שמיים. ושמה להודיע גדולתו של הקדוש ברוך הוא. איך שכולם בטלים לאורו יתברך ומשתחווים ויראים לו ומקדישים ואומרים ביראה. מה הם אומרים? קדוש. מה? מה? מה שם? אז זה אומר, אנחנו אומרים קדוש, דבר קדוש. מה, מה, מה, מה התוכן של זה? אז הוא מסביר, כלומר, שהוא מובדל מהם ואינו מתלבש בהם בבחינת גילוי. לא. מלא כל הארץ כבודו, וכנסת ישראל למעלה וישראל למטה. זאת אומרת, על מי הוא משכין שכינתו? מי מבין אותו? אז יש את המלאכים למעלה, שהם אומרים שירה כל אחד לפי השכל שלו, כפי שאנחנו מפרטים בברכת קריאת שמע, שהם קדוש, קדוש, קדוש. אבל אומרים לא רק למעלה. הקדוש ברוך הוא נתן לנו, שבחר בנו, את הכוח, את השכל, את הכלים, לשבח את השם, לדעת שהוא זה בעצם שמהווה את כל הנבראים, כולל את הבן אדם עצמו, בכל רגע ורגע. וכן אופנים וחיות הקודש, ועל זה כולו "ברוך כבוד ה' ממקומו". למה ממקומו? לפי שהם אינם יודעים ומשיגים מקומו. אי אפשר, אי אפשר להבין אותו, כמו שכתוב, כי הוא לבדו מרום וקדוש. מה פירוש? מה זה מקום? יש מקום שהדבר נמצא על המקום. ברגע שדבר לא מובן ולא מושג, אז זה לא יכול להיות מקום שלו כי הוא לא מתגלה שם. לכן אומרים "איה מקום כבודו". הוא נמצא, הוא מהווה, הוא מחיה אותו. אבל איפה הוא? איפה מתגלה?

40:39 דובר 2 אז זה הדרך של תירוץ שהם, המלאכים, איך שהם אומרים את זה. אחרי זה, ואחר... ואחר כך ברכה שנייה: אבל אשרינו, מה טוב חלקנו, שהניח כל צבא מרום הקדושים והשרה שכינתו עלינו. וזה נקרא שכינה. שוכן ומתלבש על המלאכים הוא לא נקרא שכינה, הוא לא שוכן. מה פירוש לא שוכן? יש את זה בבן אדם. איך שהוא הולך. הוא הולך ברחוב, הוא עומד בעסק, כשהוא נמצא בבית, כשהוא נמצא בבית, מוריד את כל העולם והסתרים, הוא מתגלה בעצם. זה נקרא שוכן. רואים את הבן אדם. על דרך זה יש אלוקות, העלם והסתר. אין להם שום יכולת לדעת. "דע את אלקי אביך". אין להם דעת. הם יכולים להאמין. הם שמעו מזה. יהודי יש לו כוח אז שיהיה, שיהיה לו הבנה טובה באלוקות. והיא השכינה שלנו, לכן הוא נקרא אלוקינו. מה פירוש אלוקינו? כמו אלוקי אברהם וכו'. דהיינו, איך זה יכול להיות? כי אהבה דוחקת את הבשר. זה אנחנו רואים שבן אדם רוצה להציל את החיים שלו, וראינו את זה אצל הרבה הרבה אנשים שהם עברו דרך, דרך סורגים. פתאום איך נדחפו לשם? מכיוון שהוא הרגיש שאם הוא לא יעשה את זה, הוא לא נשאר בחיים. אז מה? הוא הצטמצם עד כדי כך שהוא היה יכול לעשות, וזהו. נקרא אהבה דוחקת את הבשר. ולפי זה נקרא אהבת עולם, שמבחינת אין סוף, הגודל הבלתי תכלית, להתלבש בבחינת גבול, נקרא עולם. זה נקרא עולם שיש לו ארבע גבולים. מה לומר טוב, אהבת עולם. מה לומר טוב בעבור עמו ישראל? למה? כדי לקבל עליו לכלל באחדותו ואחדות יתברך. ועל זה אומרים, וזהו שכתוב, חם לו גדולו וישר, פירוש ישר אלוקים, אלוקים שבכל

43:33 דובר 2 צבא מלאך זה כל יום. מה זה, אם זה מיותר? מה צריך? מה צריך את זה? שאר המלאכים, אין להם את היכולת הזאת. הוא נותן לנו מה שאף מלאך לא יכול להשיג: להתקרב אליו. יהודי יכול להתקרב אל השם, ובנו בחרת מכל עם ולשון. והגוף החומרי, עניין בחומריות. היום לגוף הוא מה שאוי לו בגוף. זה יש לו הרבה הרבה רגילים, זה רגילים. מה בקרב תנו וכולו להודות וכולה, פירוש שיודע מה מקמחר. מאכן. יש שני דברים: יש אמונה ויש אני מודה. מרים ידיים אני. זאת אומרת, למעלה מהשכל. השכל הגיע לדרגה של זה. למעלה מהשכל. אני לא יכול להבין את זה. בעצם במי רואים את זה? רואים את זה בבן אדם פשוט. אין לו שום בעיות, הכל הוא מבין. רק מה? איפה שהוא זה הכל נשבר. הכל נהרס. ברגע שהוא אדם חכם, לפני שהוא רוצה לתקן משהו הוא מתבונן: את זה אני יכול לתקן, את זה אני לא יכול לתקן. לא מפני שהוא טיפש, מפני שהוא חכם. הוא יודע עד איפה יד שכלו, איך הוא יכול להגיע, לעשות, לנצל את זה ולהשתמש בזה. ברגע שהוא לא יודע מה. לא רק זה, אנחנו רואים את זה בעיקר בדברי חשמל. כשבן אדם מוכשר הוא לא נוגע, הולך לחשמלאי. הוא בודק כל דבר, איזה חוט הוא יכול לנגוע ואיזה הוא לא יכול לנגוע. ואם הוא נוגע בחוט, נוגע. בבתים אז מטמון מבשל, אופה, כל הצרכים. היום אי אפשר להשתמש בלי חשמל. ברגע שהוא לא יודע או שהוא רוצה לקצר או שהוא נשרף, ברגע אחד הוא נגמר. אז זה מה שהעניין שאנחנו מודים להשם על חטא לי כלל בייחוד יש

45:49 דובר 2 ברוך כנ"ל. והנה כאשר ישים המשכיל אל לבו הדברים האלה אז זה ממילא כמים הפנים לפנים תתלהט נפשו. פה הוא אומר, משתמש בביטוי תתלהט. מה זה? לא, זה פירוש. הוא יוצא מהכלים. הוא רואה. הגוף לא יכול לסבול את זה. ותתלבש ברוח נדיבה. מה הוא בוער? מה? מה הוא רוצה? להתנדב אף על פי שלא מחויב. זה נדבה, כי הוא לא מסוגל להיות כך, כי הוא רוצה להיכלל במקור, להניח ולעזוב כל אשר לו מנגד. מה הוא רוצה? דבר אחד ויחיד, רק לדבקה בו יתברך וליכלל באורו. אנחנו רואים את זה בגשמיות. רואים את זה באש כשלוקחים נר. אם הוא רחוק מהלהבה הוא עולה למעלה, דולק יפה. מקרבים אותו ליד שלהבת, רואים בעין שהאש קופצת ונכללת במדורה, והנר נכבה. מאיפה זה בא? הוא מרגיש את המקור שלו. ברגע שהוא מרגיש את המקור שלו, הוא מתבטל אליו. הוא לא נראה. אז זה הטבע של היהודי, שהוא רוצה להיבער באורו, בדביקות חשיקה וחפיצה, בבחינת נשיקין ואתדבקות רוחא ברוחא כנ"ל. היום כשמתנשקים, ההתנשקות זה שום דבר. זה דבר חיצוני, טקס, כל מה שאתה, שום דבר. נשיקה, זה אנחנו רואים שבן אדם היה במצוקה ולא ראו אותו ואף אחד כבר לא חשב שהוא יכול, או שבן אדם שהיה חולה בסוף, ואחרי זה הילדים שלו, ההורים שלו, האחים שלו, הבנים שלו. ברגע שהוא יוצא מהניתוח ומתחיל להיות בריא, באופן טבעי הם מתנשקים. מה העניין של נשיקה? למעלה מהדיבור. זה יוצא מעומק הלב. זה הנשיקה. הם מתחברים באוויר, הם מתחברים אחד עם השני. אז זה, זה נקרא בסוד נשיקין, רוחא ברוחא. לא רק הגוף הפיזי, הרוח

48:28 דובר 2 של הבן אדם, שהוא השכל, שהוא הכוח הפנימי, והוא נדבק. אך איך היא בחינה של אתדבקות רוחא ברוחא? איך אפשר להידבק עם השם? לזה הוא ״והיו הדברים האלה על לבבך ודיברת בם״. כמו שכותב בעץ חיים שיחוד הנשיקין הוא יחוד חב"ד בחב"ד, והוא. מה זה חוכמה בינה ודעת? מה זה השכל? זה הראש. עיון התורה, דבר אחד זה במוח, והפה הוא מוציא הרוח בגילוי, בבחינת גילוי. ואנחנו רואים את זה. כששני ידידים שלא התראו הרבה זמן אחד את השני, לא אומר שלום עליכם, לא אומר שום דבר, מתנפל עליו ומחבק אותו ומתנשק איתו. אחרי זה הוא נסוג אחורה ומתחיל, ומתחיל לדבר איתו. מקודם הוא לא יכול לדבר איתו, הוא כל כך נדבק אליו, וזה היה מבחינת נשיקין שמתנשקים. מה זה נשיקין? הרוח הפנימית שיוצאת לו מהלב דרך הפה. מתחברות שתי הרוחות, וזה נקרא, היום משתמשים בביטוי הזה, מלב אל לב. זהו בעצם הנשיקה. היום עשו מזה שטויות, אבל הנשיקה אמיתית. ולכן אנחנו נוהגים, כשמוציאים את ספר התורה מהארון קודש, מביאים אותו לבמה וכולם מנשקים. יש כאלה שעושים ככה. מה העניין של זה? העניין של להתחבר. מכיוון שזה תורת חיים, התורה היא דבר חי, לכן אנחנו מתנשקים איתה. לחם אנחנו לא מנשקים. אז דבר של קדושה, אפילו דבר שבמצווה. יש כאלה שמנשקים דבר שבמצווה. אצלנו זה לא נהוג. לא מנשקים את האתרוג, לא את הלולב. מה שכן, כלי הקודש, התפילין, הספר תורה, בעיקר הקדושה הכי גדולה, שם אנחנו מתחבקים ומנשקים. ובעיקר מתי רואים את זה? בשמחת תורה. איך שקופצים, בעיקר בשירה של הרבי. עד כמה שהיו בגיל שלו, אז בחור בן חמש עשרה לא היה יכול

51:03 דובר 2 להתמודד איתו. רצה כמעט למעלה, כמעט כמעט שהוא יתעלף מהרב. יש רב אחד טוב, רק את זה והכוח הזה. אבל רב הוא את הדבקות, איך שהוא דבוק לא רק עם המוח, עם הלב, כי זה החיים שלו. וזהו בחינת גילוי. ואנו בבחינת הדיבור בדברי תורה, כי המוציא בפיו, הרי שיחו ודיבורו, מכל מקום לא יוצא ידי חובתו בהרהור לבדו עד שיוציא בשפתיו. למה? בשביל מה צריך להוציא את זה מהפה? כדי להמשיך אור אין סוף ברוך הוא למטה עד נפש החיונית אשר בגוף. וגם אור המצווה, מדומם, צומח, חי, כדי להעלות כולם לה'. הבן אדם יש לו את כל ארבעה דברים האלה: דומם, צומח, חי, מדבר, לבוא עם כל העולם כולו. מה תכל'ס? ולקלוט בייחוד, בייחודו ואורו יתברך. מה רוצים? אשר יאיר לארץ. לא רק שנאמין בו, שנראה אותו. זה נקרא מאיר, המאיר לארץ, שזה דבר ברור. כמו שיש מגששים באפלה, אז לא רואים שום דבר. אפשר עוד להיפך, אפשר להתעקר מהדברים האלו. ברגע שיש אור רואים כל חפץ, לא רק את החומריות שלו, את הייחוד שלו רואים. אשר יאיר לארץ ולדרים עליה מבחינת גילוי, ונגלה, כמו שכתוב: "וראו כל בשר", שזהו תכל'ס השתלשלות כל עולמות. להיות "מלא כל הארץ כבודו" דווקא מבחינת גילוי. לאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא, כנאמר ואריך. עכשיו הוא מסיים: וזהו תכל'ס כוונת שורש בריאת עולם. להמשיך, לא רק שיהיה. פה הוא מדגיש שצריכים לדעת מה הכוונה. לא רק להתפלל. להתפלל פירוש להמשיך אור אין סוף, את מה שאנחנו אומרים: יוצר אור ובורא חושך, יוצר המאורות. לא רק לומר את זה, לא רק להאמין בזה, אלא לגלות את

53:43 דובר 2 זה, להמשיך את זה למטה, שיהיה מורגש במוח, בלב שיהיה מורגש. רק שצריך תחילה העלאת מיין נוקבין, למסור לו נפשו ומאודו. כל זמן שיש לו משיכה, שהוא אוהב את הגוף, הוא אוהב את הכסף, הוא לא יכול לבטל את עצמו לה', קודשא בריך הוא. ברגע שהוא מגיע להכרה מלאה שהתכל'ס המקווה, מה שבן אדם צריך להיות, והתענוג, ה-ה-- לא רק התענוג, ה-ה-יותר תענוג. התכלית האמיתית, מה שצריך להיות, לאהוב את ה', וזהו פרשת קריאת שמע: "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". זהו השלושה דברים שסביבם מסתובב כל החיות של הבן אדם. כמו שאמרנו מקודם, מה צריך להיות? לא לבטל את האהבה שלהם, ללמוד מהם. כמו שאתה אוהב את האישה, כמו שאתה אוהב את ה-- את הילדים. אתה אוהב את החיים שלך, אתה אוהב את הרכוש שלך. הכל זה אין ואפס. מה התכל'ס של כל הבריאה? התכל'ס של כל הבריאה זה מי שברא את זה, וזהו מה שצריך. נצטט מכתב שהרבי שלח לאבא שלי כשאני נהייתי בר מצווה. המכתב כבר נדפס באגרות קודש, אבל נקריא את זה. י"ז תבש"ו, ברוקלין. הרב החסיד ישראל ליקין[?], בני ברק, תולדות מר אברהם צבי שיחי', הקודש שלום וברכה. שם אין לך יותר. לאחר שתיכוס היה ערוכה, נועם לי לקבל מכתבים מדודים לשחוק, לחינוך התפילין, תפילין של בנו השלם על הקודש שיחיה. הנה נהיר עין שיהיה בשערי תורה מוצלחת ויקויימו. אמרו בתוכן עניין תפילין, כמבואר בשולחן ערוך ובתניא ריש פרק מ"א. והוא הוא תכל'ס תורת החסידות חב"ד. והרי חב"ד הוא הנה נהנה וכמוהו על שום. אז זה הרבי כתב בבר מצווה שלי, הוא כתב את המכתב, זה מודפס ברמ"ב, בכבר

56:17 דובר 2 בכמה וכמה מקומות. הרבי, הרבי רצה שיפרסמו את זה. מהו התכל'ס תורת חסידות חב"ד? אז זה מה שצריך שיהיה תוכן הנ"ל. וזהו מה שעכשיו למדנו, את העניין של יציאת מצרים, קריאת שמע כביכול, שמע והיה אם שמוע. על דרך זה יש את המזוזות, ולכן הרבי יצא במבצע של מבצע מזוזות. שם פרשת שמע והיה אם שמוע. ויהי רצון שנהיה מה ש... אנחנו נעשה מה שהרבי רצה מאיתנו, ונחשוב ונתבונן ונזכה לזה בקרוב, את הייעוד הסופי, אז שיהיה "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", וזה יהיה בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.