איסור אכילת דם - הרב בנימין כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ידוע שיש איסור של אכילת דם. נאמר בתורה: כל דם לא תאכלו. והשאלה מתעוררת כאשר מוצאים דם בביצה של עוף, ביצה של תרנגולת, ומוצאים בה דם. מה דין הביצה? אז יש שלוש שיטות בהלכה. בשולחן ערוך כתוב שיש הבדל אם זה היה בחלבון או בחלמון. החלבון זה החלק הלבן, החלמון זה החלק הצהוב. אז אם הדם נמצא בחלק הצהוב, בחלמון, כל הביצה אסורה, צריך לזרוק את הביצה. אם הדם נמצא בחלבון, בחלק הלבן, אז זורקים רק את הדם והביצה מותרת. כך כתוב בשולחן ערוך בשם הבית יוסף, כותב כך בשולחן ערוך. הרמ"א מביא שנהגו להחמיר בכל דם שנמצא בביצה, בין בחלבון ובין בחלמון. כלומר, דעה שנייה אומרת שכל דם שנמצא בביצה, הביצה אסורה ולא משנה אם הדם היה בחלבון או בחלמון. יש דעה שלישית, שאת זה מביאים אחרוני זמננו, שטוענים שהביצים היום, שהן לא ביצים שמופרות מזכר, אלא יש לולים, לולי הטלה של תרנגולות ששמים שמה רק תרנגולות לצורך הטלת ביצים, וממילא כיוון שהביצים האלו לא מופרות מזכר ונקבה, אז הדם שנמצא בהם הוא לא נחשב דם, וצריך רק לזרוק את אותו חלק האדום וכל הביצה מותרת גם אם זה בחלבון וגם אם זה בחלמון. כמובן זו דעה מאוד מקילה, אבל כך יש פוסקים. כך פוסק הרב עובדיה יוסף. יש מי שנוהגים לפיו, נוהגים כך, אבל הדעה הרווחת היא כמו הדעה האמצעית, שמבדילים בין החלבון לחלמון. אם הדם נמצא בחלבון, אז זורקים את החלק שבה הדם, את חלק הדם שנמצא בחלבון, בחלק הלבן, והביצה מותרת, ואם הדם נמצא בחלמון אז זורקים את כל הביצה. אדם שאוכל ביצה קשה לא צריך לפתוח את הביצה ולבדוק האם יש בה דם או אין בה

03:00 דובר 2 דם. יכול לאכול את הביצה כמו שהיא, בלי לחפש ולפתוח ולראות האם יש בה דם או לא. אבל אם אדם פותח ביצה לצורך אפיית עוגה או לצורך עשיית חביתה וכדומה, פה כן צריך להסתכל. זאת אומרת, יש הבדל אם אנחנו לוקחים ביצה מבושלת ואוכלים אותה, שאז אנחנו סומכים על זה שרוב הביצים אין בהן דם ואין צורך לבדוק, לבין אם אנחנו לוקחים ביצה ופותחים אותה כדי לעשות חביתה או עוגה או לאוכלה וכדומה, שם כן צריך להסתכל ולבדוק אם יש שם דם ואיפה הוא נמצא, בחלבון או בחלמון. אדם שהקציף ביצים לצורך, אה, עוגה וכדומה, ואחר כך הוא רואה איזושהי נקודה ולא ברור לו מאיפה היא, אז פה אפשר לצרף את הדעה שהיום בימינו הביצים הן לא מופרות מזכר ונקבה, וגם אם מדובר, בדרך כלל זה כבר כמות של כמות גדולה. זה כמה ביצים יחד. יכול להוציא את החלק עם הדם ואת האזור שסביבה, סביב החלק עם הדם, ושאר הביצים יהיו מותרות ואנחנו לא נאסור אותן כי יש לנו פה שתי ספקות. ספק אם זה בכלל היה בחלבון או בחלמון, וגם אם זה היה בחלמון שמא ההלכה כדעה שהיום, שהביצים לא מופרות מזכר או נקבה, אז אין בעיה. אז אף על פי שאנחנו לא פוסקים כך לכתחילה, אבל לצרף את זה כסמך לדעה השנייה זה נקרא ספק ספיקא. יש לנו ספק ראשון וספק שני. כשיש שתי ספקות אז יש מקום להקל. אנחנו מקילים ולא נאסור את כל התערובת, בין אם זה לצורך, אה, לצורך אפיית עוגה או לצורך סלט ביצים וכדומה, אז יהיה מקום להתיר את זה. בדרך כלל יש הבדל בין ביצים עם קליפה לבנה לבין

05:23 דובר 2 ביצים עם קליפה חומה. ביצים עם הקליפה החומה יותר מצוי בהם דם מאשר ביצים עם קליפה לבנה. אף על פי כן, אם מדובר בביצים קשות, אין צורך לפתוח ולבדוק את הביצה, אלא רק אם מדובר בביצה שאנחנו פותחים אותה בתור ביצה לא מבושלת, שם כן צריך לבדוק. לכן אדם שלא רוצה להיכנס לספקות האלה עדיף שיבחר ביצים לבנות. אם יש תבניות של ביצים, ייקח ביצים לבנות שבהם הדם פחות מצוי, כמעט ולא מצוי, מאשר בביצים עם הקליפה החומה שבהם כן, כן מצוי יותר דם. אדם שיש לו בחצר תרנגולת שהטילה ביצה. שוב תלוי אם יש גם כן תרנגול. אם יש זכר אז זה כמובן יותר חמור ופה גם בחלבון, לדעת הרמ"א, צריך להחמיר. אם אין תרנגול וזה רק תרנגולות שמטילות ביצים אז זה כמו ביצים שהן קנויות ואם הדם הוא בחלבון מותר להשתמש בביצה ולהסיר את הדם. מה שאין כן אם הדם הוא בחלמון אז כל הביצה אסורה. אף על פי שביצה נוצרת מהתרנגולת, תרנגולת מטילה ביצה, ביצה עצמה מותרת בחלב. אין איסור לאכול ביצה עם חלב. כשהגמרא רוצה להביא דוגמה לדבר שהוא פשוט שהוא מותר, אומרת הגמרא: כביצה בכותח. ביעתא זה ביצה בארמית. כותח זה מאכל חלבי, זה סוג של, נשווה את זה לימינו, זה סוג של לבן מעורב בחתיכות לחם, שזה מאכל חלבי כמו סוג של קוטג' כזה. ואומרת הגמרא שהדבר פשוט כביצה בכותח, כמו שביצה בחלב מותר לאכול. אז גם כן הדבר הזה הוא מותר. זה ביטוי לדבר שההיתר שלו הוא פשוט וברור. יש היום במשחטות שמביאים רוקים, רוקים זה תרנגולים, תרנגולות יותר נכון גם, שהשתמשו איתם להטלה

08:04 דובר 2 וברגע שהם הפסיקו להטיל את ה... את הכמות שבדרך כלל מצפים מהם, אז כבר לוקחים אותם לשחיטה. הבשר שלהם הוא קשה ובדרך כלל לא הולך למכירת בשר כעוף אלא יותר לתעשייה, לנקניק וכדומה. בתרנגולות הללו מצוי הרבה שנמצאות ביצים בתוך התרנגולת. אחרי שפותחים את הבטן של התרנגולת להכשרה, יכולים למצוא שם חלמונים לבד. יכולים למצוא גם ביצה עם קליפה דקה וביצה עם קליפה קשה. מאחר והדבר הוא לא מצוי לצרכן, אז אנחנו לא ניכנס כרגע לפרטים של זה, אבל צריך לדעת שאם לאדם כן מגיעות ביצים כאלה, צריך לעשות שאלת רב. יש מצבים שצריך ממש להכשיר את הביצה, אבל שוב, מאחר וזה לא דבר מצוי אלא רק למי שעובד במשחטות או מקבל כאלה ביצים, אז יעשה שאלת רב איך להכשיר ומה להכשיר ביצים כאלו שנמצאו בתוך בטן התרנגולת. התרנגולות שמשווקים כיום לבשר אין בהן ביצים, הן פטם, מה שנקרא פטם. תרנגולות בגיל של חודשיים בערך, שבהן עוד לא מגיעים למצב של הטלת ביצה. תרנגולת מטילה ביצה בערך בגיל חמישה חודשים, שישה חודשים, ולכן הדבר הוא לא מצוי בתרנגולות כאלו, אלא או ברוקם כמו שאמרנו, או אם אדם גידל בחצר תרנגולת ובאיזשהו שלב לקח את התרנגולת לשחיטה, יכול להיות שימצאו בה ביצים, ואז כמובן יש את הדינים של ביצים שנמצאו בתוך תרנגולת. יש נוהגים שכאשר מבשלים בסיר כמה ביצים, אז לפני שמורידים את הסיר מהמים, לפני שמורידים את הסיר מהגז, אה, לוקחים נייר, אה, מדליקים אותו מהגז ולוקחים את הנייר, זורקים אותו לתוך הסיר עם הביצים. מה הסיבה לכך? אנחנו אומרים, אולי יש דם באחת הביצים. כדי שזה לא יטריף את הסיר, אז שזה יהיה טעם פגום. היום

10:43 דובר 2 בימינו, שרוב הביצים, כמעט כולן, הן ביצים שלא מופרות מזכר ונקבה, אז פחות מקפידים על הדבר הזה, אבל יש עדיין כאלה שכן מקפידים, אה, גם היום לשים נייר כדי שזה ייקרא אפר שהתבשל עם הביצים. יש עוד דבר שיש נוהגים לא לבשל, אה, לא לבשל ביצה בודדת, מכיוון שאם יהיה בה דם היא עלולה להטריף את הסיר, ולכן שמים כמה ביצים כדי שיהיה רוב לביצים הכשרות. גם בזה בימינו פחות מקפידים, מאותה סיבה שהביצים של היום הן לא ביצים מופרות מזכר ונקבה. בגמרא מובא שהיו שנהגו לא לבשל, אה, מספר זוגי של ביצים ביחד מחשש לכל מיני דברים לא טובים, כישוף וכדומה. אבל בארץ ישראל לא חוששים לזה, והגמרא בעצמה אומרת: במערבא לא חיישי לזוגי. במערבא הכוונה היא בצד מערב. הגמרא, התלמוד הבבלי, נכתב בבבל, וארץ ישראל הייתה בצד ה... בצד המערבי של בבל. אז כשרוצים לומר ארץ ישראל אומרים במערבא, במערבא, כלומר בארץ ישראל לא חששו לזוגות, ולכן בארץ לא מקפידים על זה ומבשלים גם מספר זוגי של ביצים ולא חוששים לעניין של זוגות, כי כמו שחז"ל אומרים, איפה שחששו זה היה רק בחו"ל, בארץ ישראל אין מקום לחשש הזה בכלל. אף על פי שאנחנו יודעים שדם אסור באכילה ואסור בשתייה, אבל דם שבין השיניים, כל עוד שהוא לא יצא החוצה, אין איסור לבלוע אותו. ולכן אם אדם יש לו בתוך השיניים, הוא מרגיש שיש הפרשה של דם, הוא לא חייב לירוק את זה. כל עוד שזה בין השיניים מותר לבלוע. אבל אם זה יצא החוצה, לדוגמה אדם אכל תפוח ואחרי שהוא אכל חתיכה מהתפוח הוא רואה שבחלק מהתפוח שנשאר ביד שלו יש צבע אדום, יש שאריות של

13:11 דובר 2 דם. צריך לקלף ולהוריד את אותן חתיכות דם שנמצאות על התפוח, כי זה נקרא דם שפירש, דם שיצא החוצה. כל עוד הדם היה בין השיניים אז מותר היה לבלוע את הדם. אבל כאשר מדובר בדם שפירש החוצה ודם שכבר נמצא על גבי הפרי, התפוח או כל פרי אחר, בדרך כלל תפוח, כי הוא יותר קשה, אז יותר מצוי שהדם יהיה מצוי בו, יידבק קצת דם לבשר של התפוח, ופה צריך כמובן להסיר את אותה חתיכה עם הדם. אסור לאכול אותה כיוון שזה נקרא דם שפירש, וזה לא כמו דם שבין השיניים שאותו מותר לאכול. האיסור של דם הוא רק בעוף או חיה, בהמה, לא בדגים. אם יש בדג שארית של דם, מצד הדין מותר לאכול את זה, אבל צריך לעשות היכר כדי שאדם שרואה אותו אוכל את הדם יֵדע שבאמת מדובר בדם של דגים ולא בדם של בעל חיים אחר. יש גם מצווה של כיסוי הדם, שזה אחרי שחיטה של חיה או עוף. בבהמה לא עושים כיסוי הדם. אם אדם שחט חיה או עוף צריך לכסות את הדם. המצווה היא מוטלת על השוחט. השוחט יכול לכבד אדם אחר. בדרך כלל בכפרות לפני כיפור השוחט מכבד את האדם שמביא את העופות לשחיטה שיעשה את המצווה של כיסוי הדם ויברך על כיסוי הדם, על כיסוי דם בעפר. זו מצווה בפני עצמה של כיסוי הדם, שאומנם שייכת לשוחט, אבל הוא יכול לכבד אדם אחר. הלשון בפסוק: "אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר". ולכן מכאן לומדים שהמצווה היא שייכת לשוחט, אבל הוא יכול לכבד גם אדם אחר.