הלכות מוקצה - הרב אפרים מפעי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ערב טוב. אנחנו בשעה טובה רוצים לנגוע בנקודה מאוד חשובה. חז"ל במסכת שבת אומרים שאם ישראל משמרים שתי שבתות, אז כתוב, מיד נגאלים. אז הגאולה היא גם כן קשורה ללמוד הלכות. לא סתם הלכות, אם ישראל משמרים את שתי שבתות. שתי השבתות האלה שאנחנו משמרים אותם, צריכים לדעת ללמוד איך שומרים את השבת. ו... כתוב בחז"ל, אם לא לומדים שבת, שמע, ראיתי את זה באיזה ספר, כתוב בשם האר"י ז"ל, מי שלא לומד הלכות שבת אז בטוח שהוא לא שומר את השבת במלואה. לכן היה מן הראוי ללמוד הלכות שבת, וכדי ללמוד את ההלכות ולדעת את ההלכות כמו שצריך, אז צריכים ללמוד אותם ולפרוט אותם, כמו שאומרים. יש הרבה הלכות, הרבה עניינים. ל"ט הלכות מדאורייתא, אבל יש גם כן חלק מהדברים זה איסור דרבנן. אחד מהדברים האסורים באמת מדרבנן בהלכות שבת זה דיני מוקצה, ועל דיני מוקצה, אז כתוב בשולחן ערוך, על זה יש חמישה סימנים בעיקר שמדברים על מוקצה, ויש עוד סימנים אחרים שמפוזר בהם עוד דיני מוקצה. נכון שזה מדרבנן, אבל יש מאדמו"ר הזקן פעמיים, גם בליקוטי אמרים וגם באגרת הקודש, שהרבי מדבר על זה. אדמו"ר הזקן מדבר על זה, כמה שזה חמור מאוד. הנושאים האלה חמורים, דברי סופרים כמו דברי תורה ויותר מדברי תורה. אז לכן צריכים ללמוד את ההלכות. והיות ובאמת ההלכות האלה שאנחנו מדברים, הלכות, אה, הלכות מוקצה, אז יש בהם ריבוי דברים שאנחנו נפגשים בהם בכל שבת, ואנחנו אפילו לא מודעים שיש בעיות. יש בכלל איזו בעיה או יש שאלה, לכן לא שואלים, כי מי שיודע, למד פעם ויודע שיש לשאול, ואנחנו ניתן כמה דוגמאות. אבל לפני כן אני רוצה לנגוע בבסיס של

02:53 דובר 2 הלכות, של הלכות מוקצה. יש באדמו"ר הזקן שלושה טעמים. הטעמים הם, הטעמים הם מהרמב"ם והראב"ד. הטעם הראשון, אומר אדמו"ר הזקן מיד בתחילת סימן ש"ח, למען ינוח. מה זה למען ינוח? כתוב שאם אנחנו ניקח את ה-- אם אנחנו נתנהג בשבת כמו יום רגיל, אז מה יקרה לנו? אנחנו לאט לאט... מותר, כתוב, בשבת מדאורייתא מותר לקחת לבנים, אבנים, להעביר ממקום למקום, קורות, להעביר ממקום למקום. אז ממילא אדם יגיד לעצמו למה לי לעשות את זה באמצע השבוע? שבת אני לא עושה כלום. אני אתחיל להעביר את הבלוקים, את האבנים, את הקורות, ובמילא מה שיוצא, יוצא ששבת מגיע אני לא נח, אני עובד. זה טעם ראשון. טעם שני שאדמו"ר הזקן מביא, אז זה מטעם שכתוב שיש מלאכת הוצאה. זה הראב"ד אומר, אם אדם הוא יטלטל דברים, אז יעביר אותם ממקום למקום, עלול לקחת את הדברים האלה ולהוציא אותם מרשות היחיד לרשות הרבים. כך הטעם השני של הראב"ד. ויש טעם נוסף ש-- הטעם השלישי גם כן בשם הראב"ד, כתוב שישנם אנשים כאלה שהם בטלים, אין להם מלאכה, הם יושבים כל היום, ואלה אנשים שלא עובדים כמו כל האנשים. מגיע שבת, אז מה הם עשו כל השבוע? לא עשו כלום. מה, מגיעה שבת? לא עשו כלום. אין הבדל אצלם בין יום שבת לבין יום חול. כל יום לא עושים כלום, גם בשבת. כדי שיהיה הבדל בין שבת לחול, אומר הרמב"ם, אז יש את הדין של מוקצה ואז אסור להם לנגוע. כל השבוע הם יכולים לקחת כל מיני דברים מוקצים, כל מיני דברים אסורים, ויום שבת אז אסור לנגוע בדברים. אז גם הם מרגישים את ההבדל, מרגישים את קדושת השבת. אחרי שאנחנו יודעים

05:17 דובר 2 שיש טעמים גם מהטעם של למען ינוח או מצד הוצאה, מצד, אה, שיהיה הבדל לאנשים המסוימים האלה שהם בטלים, אז צריכים לדעת להכיר גם כן את הדרגות של המוקצים, שיש סוגי מוקצים וכל מוקצה הוא גורר אחריו הרבה דברים. וכל פעם שאנחנו נסתכל אחר כך בחיי היומיום, בהתנהלות שלנו, נדע לאיזה סוג מוקצה זה שייך. ואני קודם כול רק אספר מה שהיה לי לפני כמה שנים. לימדתי הלכות ובדיוק למדנו הלכות שבת ובדיוק למדנו הלכות מוקצה, באותו שבוע. הגיעה שבת ואני קמתי בבוקר, באתי לעשות לעצמי כוס קפה. אני ניגש שם למייבש כלים, בא לקחת כוס והנה אני רואה על המייבש, ברשת למטה, מתחת לרשת יש מגש שמקבל את המים ועל הרשת היו שמה את הסכינים של מטחנת בשר ואני רואה שחלקם נמצא בתוך המים וחלקם באוויר. אז אם חלקם במים אז לאט לאט הם מחלידים, יגרום להם, זה פלדה. זה יגרום שהם עלולים להחליד. ואני באינסטינקט ככה בלי לשים לב אני שולח את היד רק להרים אותם שיצאו מהמים, נשאיר אותם שמה להתייבש. אבל איך שאני שולח את היד פתאום נזכרתי. למדנו השבוע שזה אסור. וואו, פתאום ראיתי את ההלכה הזאת אצלי במטבח. התחלתי לצחוק. אשתי אומרת לי, "מה קרה?" אמרתי, יש כאן כעת סעיף בשולחן ערוך. את רואה מה כתוב? אומרת, "אני עוד לא מבינה מה אתה מדבר". הראיתי לה את הסכינים, אז אמרה, "אני לא מבינה". אז אמרתי, השבוע למדנו את זה, שכלי שמלאכתו לאיסור אסור לטלטל אותו שלא יתקלקל. וואו! פתאום התחלתי לראות את הלכות שבת לא בתוך הספר, אלא התחלתי לראות את הלכות שבת, את הלכות מוקצה על השולחן, במטבח או בכל מקום אחר.

07:45 דובר 2 אז היות ואנחנו לא מבינים את הכללים, אז ממילא לא יודעים לסווג את הדברים ולאיזה סוג מוקצה, אומרים סתם מוקצה. יש עוד הבהרה אחת שרציתי להגיד, שאנחנו משתמשים בזה בביטוי לא נכון. אנחנו משתמשים במושג של טלטול במקום, למשל. המושג הזה של טלטול, משתמשים בו וזה לא נכון, כי אנחנו אומרים: יש כאן עירוב, מותר לטלטל. המילה הזאת של טלטול היא מדברת על משהו אחר. היא מדברת על דין מוקצה. מה שהעולם משתמש בזה, טלטול, זה מדובר על משהו אחר. זה או הוצאה או העברה. הוצאה מרשות לרשות זה נקרא בהחלט הוצאה. לא משנה אם זה אתה מוציא או מכניס, והעברה בתוך רשות הרבים או אפילו בכרמלית, מי שמבין מה זה כרמלית. בכל אופן, אז זה נקרא אני מעביר ארבע אמות. זה העברה, אבל טלטול זה נקרא אם אני מטלטל את הדבר, אפילו שהוא יזוז באותו מקום בלי לקחת אותו ממקום למקום, ואני בתוך הבית ואני מזיז אותו, הזזתי אותו, טלטלתי אותו, ואז יש בעיה בדיני מוקצה. אסור לטלטל מוקצה. עכשיו אחרי שהבנו קצת מה זה נקרא טלטול, עכשיו נדבר מה זה נקרא המוקצה. המוקצה הזה שאנחנו מדברים עליו זה נקרא שאנחנו מקצים אותו. עכשיו יש מוקצים שהם תלויים באדם, יש מוקצים שהם לא תלויים באדם, יש מוקצים מכל מיני סיבות אחרות. יש מוקצים שהם חמורים, יש מוקצים יותר קלים ויש מוקצים עוד יותר קלים. אבל כל המוקצים שנדבר עליהם לפי הזמן שיש לנו, אז כל המוקצים האלה מתחלקים לדרגות. יש משנה במסכת שבת, כתוב: כל הכלים ניטלים בשבת, מותר לטלטל אותם, כל הכלים, ומיד אדמו"ר הזקן מתחיל את זה: כל הכלים שמותרים בטלטול. אז הוא מביא כל מיני סוגי

09:59 דובר 2 כלים, וזה לא משנה איזה גודל. וכשהמשפט הזה, כל הכלים ניטלים, זה כולל מעדר וכל הכלים שאתה יודע עליהם שהם כלים של כלי-- כלים של איסור, מותר לטלטל אותם בשבת, אבל הוא מדבר שמה כל הכלים. יש להם הגדרה של כלי. כל שאנחנו נסתכל על הדבר, יש לו דין כלי, אז יהיה מותר לטלטל. נדבר על זה יותר מאוחר, על כלים שהם גם כן כלי שמלאכתם לאיסור. אני אסביר ככה מה זה כלי שמלאכתו לאיסור, אבל יש כלים שהם יוצאים מהכלל בתוך הכלים האלה. אז דבר ראשון, כל הכלים שמלאכתם לאיסור, מן הקל אל הכבד. יש לנו את זה במטבח, יש לנו סירים. מה המלאכה שעושים עם הסיר? מבשלים בו. יש לנו מחבת. מה עושים במחבת? מבשלים בה. יש לנו גם כן פטיש. מה עושים? משתמשים לדפוק בו מסמרים, אז זה מלאכתו לאיסור. המלאכה שעושים בה זה מלאכה שהיא אסורה בשבת. וככה נעבור על כל סוגי הכלים האלה. אם ניקח סירים גדולים, או היום אפשר לקרוא לזה בהגדרה, יש לנו פלאפונים, גם זה נקרא כלי. כל הכלים עם דוד, צמוד וואר אלק, מלאכתם לאיסור. אז כל סוגי הכלים שהמלאכה שלהם אנחנו משתמשים לאיסור, זאת אומרת מלאכתם זה אחת מהמלאכות שהן אסורות בשבת. הם נקראים בהגדרה כלי שמלאכתו לאיסור. הכלים האלה ניטלים בשבת, מותר לטלטל אותם בשבת, אבל לא ל-- איך אומרים? לשמוע עד הסוף מה שאני אומר: מותר לטלטל אותם בשבת. בפשטות מותר לי לקחת את הפטיש ולהעביר אותו ממקום למקום ואין שום בעיה. אבל כל אחד מאיתנו יודע שיש בזה בעיה, כי זה פטיש, מוקצה. איך אתה נוגע בו? נכון, הוא אחד מהדברים שנקראים מוקצה. למתי? באיזה אופן אנחנו

12:18 דובר 2 מותר לנו לטלטל אותם? יש לנו שני אופנים, שתי סיבות שאנחנו יכולים לטלטל אותם. אם אני צריך להשתמש בכלי בשביל איזשהו צורך, אז זה נקרא לגופו, גופו של האדם, לא גופו של הכלי. אם אני משתמש לגופו של האדם שהוא צריך עכשיו למשל ל-ל-לפצח אגוזים, וכאן אני פותח סוגריים. חושבים שפיצוח אגוזים בשבת, אז יש בעיה לפצח את האגוזים בשביל לאכול. אם הייתה בזה בעיה, אז יש בעיה גם כן לקלף ביצה. איך אתה יכול לקלף ביצה? כמו שאת הקליפה של הביצה אי אפשר לאכול, גם את האגוז אי אפשר לאכול. הסיבה שאדמו"ר הזקן כותב בפסקי הסידור, סיבה אחרת. מה הסיבה? בגלל שיש לנו בעיה אחרת, מלאכה דאורייתא. כיוון שישנם הרבה פעמים קליפות שנמצאות בתוך זה, ואני עלול תוך כדי שאני אוכל לקחת את הקליפה שהייתה מונחת בתוך האגוזים, או אלה שאוכלים גרעיני חמניות, אז יש הרבה פעמים שמה עץ, ואתה תופס את זה ואתה זורק את זה הצידה מבלי משים. זה נקרא בשוגג, שוגג חייב חטאת מדאורייתא. אז יש לנו איסור דאורייתא. זה הסיבה שאדמו"ר הזקן כותב שאסור לפצח. אבל מדאורייתא, אם אני רוצה לקחת... סליחה, מן הדין, אם אני רוצה לפצח אגוזים, אז אני יכול לקחת את הפטיש ולפצח את האגוזים. אם אין לי, אין לי כלי בשביל לפצח אגוזים, אני לא נכנס לבעיה של בורר. שוב פעם, לפצח אגוזים יהיה מותר. זאת אומרת, כל דבר שאני ארצה להשתמש בדבר הזה לצורך גופו, בשביל איזה צורך כלשהו, יהיה מותר. אבל אם אני לוקח, אני לא צריך לפצח אגוזים. אבל אני הגעתי לשבת, שב על השולחן לפני שבת, שמתי את המברג על השולחן, הייתי צריך לסדר לפני שבת איזה

14:26 דובר 2 משהו, חיזקתי לא יודע מה ושמתי את זה רגע על השולחן, וכששמתי את זה על השולחן, עכשיו אני רוצה לקחת את המברג כי אנחנו יושבים לאכול כאן. אין בזה שום בעיה. מותר לי לקחת את המברג, והיות והמברג ביד שלי אני יכול לקחת אותו ולשים אותו במקום. אני לא מדבר עכשיו על ההלכות של כלי שמלאכתו לאיסור באופן כללי, אלא באתי רק לתת דוגמאות מה זה נקרא כלי שמלאכתו לאיסור. ואת כל הדברים האלה, כולל מכונת כביסה וכולל תנור וכולל כל הדברים. לא משנה אם הם גדולים או קטנים, מותר לי לטלטל אותם אם אני צריך להזיז, זה צורך גופו או מקומו. ובסתם המקרה הזה של מכונת כביסה אני צריך להזיז אותה בשביל, אני צריך את המקום. לא יודע מה, מותר לי לדחוף, מותר לי להזיז אותה כי אני צריך את המקום. זה נקרא כלי שמלאכתו לאיסור וזה נקרא מוקצה, אבל הוא קל כיוון שיש לי אפשרות להזיז אותו או לצורך גופו או לצורך מקומו. יש מוקצה שהוא קצת יותר חמור, מוקצה יותר חמור. זה נקרא מוקצה מחמת גופו, ויש הרבה דברים כאלה שאנחנו לא שמים לב אליהם. זה אם יש לך בכיס כסף. כסף זה אחד מהדברים המוקצים החמורים כיוון שהם לא נקראים כלי. אותו דבר אם זה אבן, אם זה בלוק, אם זה עץ, אם זה מקלות, אם זה כל מיני דברים שהם לא כלי. אז כל הדברים שאינם בגדר של כלי הם נקראים מוקצה חמור, ובתוכם יש באמת הרבה דברים, כולל בעלי חיים. אלה שיש להם למשל תוכי או כלבים או חתולים. לא יודע מה. כל הדברים שהם לא כלים אז הדברים האלה בגדר

16:21 דובר 2 של מוקצה מחמת גופו, והדבר הזה באמת הוא מוקצה חמור ואסור לטלטל אותו. לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו. זה נקרא בהגדרה של מוקצה חמור, נקרא מוקצה מחמת גופו. יש עוד מוקצה, מוקצה שאנחנו לא יודעים בכלל שהוא מוקצה. מוקצה מאוד קל. זה כל כלי שמלאכתו להיתר. כלי שאין לי בעיה, אתה לא מבשל בו. יש לך למשל קערות שאתה לא מבשל בהן, אתה רק בשביל להגיש. יש לך צלחות, יש לך כוסות, יש לך מזלגות, יש לך סכינים, יש לך כל מיני דברים שאתה משתמש בהם להיתר. אין עם זה שום בעיה. קוראים להם כלי שמלאכתו להיתר. אבל אז למה קוראים לזה מוקצה? הוא הכי קל, הכי קל שאפשר לטלטל. אבל בהכי קל לטלטל הזה יש לי לפעמים שאסור לטלטל אותו. אם אני צריך להבין מה זה נקרא לטלטל את המוקצה הקל הזה, אני יכול לקחת אותו גם כן אם אני רואה שכאן הוא עלול להתקלקל. אם הוא עלול להתקלקל אני, אני מותר לטלטל אותו, אבל אם אני סתם משחק בו ואני לוקח את הכלי הזה, אני משחק בו, והרבה כאלה תופסים את הכפית, מזלג, משחקים איתם באמצע או איפה שהם נמצאים. אז סתם ככה אסור להזיז אותם. זה מוקצה. צלחת, כוס. כל הדברים האלה של כלים שמלאכתם להיתר הם מוקצה קל ואסור לטלטל אותם סתם. אבל אם אני צריך לשים אותם שלא יתקלקלו, שלא יתלכלכו, לא יודע, אני יכול להזיז אותם, אני צריך אותם. זאת אומרת מותר לי להזיז אותם גם לצורך גופם. לעומת זאת, מה שהזכרנו קודם, כלי שמלאכתו לאיסור, אם זה הכלי של פטיש או שאר כלים שהזכרתי קודם, שמלאכתם לאיסור. אני רואה שהכלי הזה

18:30 דובר 2 נמצא במקום כזה שהוא עלול להיגנב או עלול להישבר או עלול לקרות לו איזה נזק. כן, זה נקרא לצורך שלא ייגנב ושלא יישבר. אז אם זה שלא ייגנב אז אתה לא יכול להזיז אותו. זה נקרא כלי שמלאכתו לאיסור. אז לכן כעת רואים שיש לנו כאן מה שהבאנו כאן שלושה סוגי מוקצה. יש לנו עוד מוקצים אחרים, אבל אני רוצה קודם כל לעמוד על זה עוד קצת, ואני אגיד שכאן אנחנו מדברים על מה המוקצים האלה. המוקצה שהזכרתי קודם לגבי הכלי שמלאכתו להיתר, והרבה כאלה תופסים את המזלג וככה משחקים ביד, ככה מזיזים את המזלג. כן, וקשה לו, הוא רגיל לעשות עם זה. יש לו קצת נערוון, יש לו קצת עצבים וככה הוא משחרר את העצבים. האחרונים אומרים שזה לא נקרא סתם, אלא בעצם להרגיע את העצבים שלו. ואחרונים כותבים שבאמת אפשר, איך אומרים, לקחת את המזלג ולהזיז אותו אם זה מרגיע אותך, אבל סתם ככה זה לא מרגיע אותך, אין לך מה להזיז. יש לנו כעת את המוקצים האלה. יש עוד מוקצה מחמת חסרון כיס. מוקצה מחמת חסרון כיס זה כל דבר שהוא יקר ואתה משתמש בכלי, בדבר הזה, רק בשביל דברים מאוד מאוד מסוימים, ואתה מקפיד על זה שלא להשתמש בהם. דוגמה, אז לוקחים את הסכין של שחיטה. אדם שיש לו, אדם שוחט שיש לו סכין שהוא שוחט בו, הוא דואג, הוא מעמיד אותו סכין שיהיה חד וחלק כמו שצריך. הוא לעולם לא ייקח תפוח ויחתוך בסכין הזה. אתה תפגום אותו עד שעבדת עליו כל כך הרבה. אז לאו דווקא סכין של שחיטה, גם של מילה, כל דבר שאדם הוא מקפיד מאוד עליו. אז זה נקרא מוקצה מחמת

20:37 דובר 2 חסרון כיס. ויש דברים מעניינים שהם תלויים בעצם באדם. אני אתן לך דוגמה: סחורה, פירות, דברים שאדם מקצה אותם. הוא קונה סחורה ומוכר. אם הוא מקפיד מאוד שהסחורה הזאת שהוא קונה, אף אחד... יש לו מחסן ליד הבית, הוא לא נוגע בסחורה הזאת ולא יעזור כלום, והוא הקצה ואמר: אני לא נוגע ואף אחד שלא ייגע בזה. זה לא נוגע. אתם רוצים, אני כבר לפני שבת אני אכין. אז אם הוא מקפיד על זה כל כך והוא אמר: אני לא אשתמש בזה לפני שבת, לא אשתמש בזה בשבת, אז זה גם כן מוקצה מחמת חסרון כיס. אם הוא לא אמר, יש לו פירות ולפעמים כשחסר לו אז הוא הולך שם למחסן, הוא לוקח מזה. זה לא נכנס לתוך ההגדרה של מוקצה מחמת חסרון כיס, ואז אנחנו בעצם... זה לא יהיה מוקצה ואפשר להשתמש בזה בשבת. עכשיו, בתוך המוקצה שהזכרנו קודם, ברמה של המוקצה הזה של חסרון כיס, זה אותו דבר, רמה כמו המוקצה שהזכרנו קודם: מוקצה מחמת גופו. אותו הקצאה של מחמת גופו, יהיה אסור לי להשתמש, כמו שאסור לי לטלטל אבנים, אסור לי לטלטל כסף. כל הדברים שהם אסורים מצד גופו אז גם כן נכללים במוקצה מחמת חסרון כיס. דבר מאוד מעניין במוקצה מחמת חסרון כיס: לפני שנים, כשיצא הפלאפון החדש, הסמארטפון, אז הוציאו את הסמארטפון. מי שהיה לו כזה, הוא שמר עליו מכל משמר ולא השתמש בזה שום שימוש. אף אחד, אף ילד לא השתמש בו, אף אחד לא נוגע בו. מה זאת אומרת? זה יקלקל אותו. אז לכן היו שמים אותו בצד ושומרים אותו מכל משמר. זה חסרון כיס. אבל עם הזמן לקח ואת

22:42 דובר 2 כל אחד יש לו סמארטפון. גם לאבא יש לו סמארטפון, והיום מה אתה לוקח? הילד מפריע לך, מציק לך, אז אמא נותנת לו: קח את הסמארטפון, תסתכל, קח סרט, תסתכל. אני לא רוצה שיפריע לי. הפך... חזר להיות הכלי הזה כלי שמלאכתו לאיסור. כלי שמלאכתו לאיסור. שכחתי את הפלאפון על השולחן. היום מותר לקחת אותו ולהניח אותו בארון. דרך אגב, אני לא יודע אם אמרתי קודם, אבל כלי שמלאכתו לאיסור, אם שכחתי, אם אני צריך את המקום שלו ואני לוקח אותו, או לא משנה, אני צריך גופו או מקומו, אני לוקח את הכלי והוא ביד שלי, מותר לי לקחת אותו ולקחת אותו, לשים אותו איפה שאני צריך. אפשר לשים אותו חזרה בארון, במקום שצריך, רק יש להיזהר אם זה מותר לפתוח את המגירה או לשים את זה במקום, הכוונה מקום שמור. עכשיו, בתוך הדברים האלה יש דברים שאנחנו חיים איתם בבית, במטבח, ולא שמים לב שישנם דברים שהם מוקצים והם מוקצים חמורים. אבל לפני כן אני אזכיר שישנם דברים שהם לא מוקצים בכלל. שני דברים שבאמת מאוד מעניין שאנחנו אומרים שזה לא מוקצה בכלל. אז קודם כול אוכל שאדם אוכל, כל דבר שהוא ראוי לאכילה ואפשר לאכול אותו כבר, הוא מוכן, לא דבר שעוד לא התבשל. אז כל המאכלים אין בהם דין מוקצה בכלל. אני יכול לקחת סתם תפוח, לשחק בו, אין שום בעיה. אתה רוצה לשחק בו, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, להזיז אותו כמה שאתה רוצה. ועוד דבר: ספרים. והסיבה לזה, כמו שהזכרנו קודם, מי שאסר את המוקצה זה חכמים, אז חכמים הם אסרו את הדברים האלה והם עצמם לא אסרו את המוקצה, לא

24:41 דובר 2 בפירות, לא באוכל ולא בספרים. אז לכתחילה אין עליהם דין מוקצה. יש פעמים שאנחנו נשתמש בזה באמת ל... איך אומרים? להתיר כל מיני דברים שאולי נדבר בהמשך. יש לנו במטבח, כמו שהזכרנו הרבה פעמים, יש לנו דברים שהם עדיין לא מבושלים והם לא ראויים לאכילה. יש לנו אורז, יש לנו קמח, יש לנו, יש לנו כל מיני מאכלים כאלה שהם לא ראויים. אי אפשר לאכול אותם ככה. תפוחי אדמה לא בשלים. אז כל הדברים שהם לא ראויים לאכילה, אז הם נקראים מוקצה חמור, מוקצה מחמת גופו, ואסור להזיז אותם בכלל. גם אם אני רוצה לעשות איזה... רוצה להזיז משהו, אז אני אדחף ככה בלי כוונה. יש בזה עניין של טלטול כלאחר יד, שאני עוד לא נכנסתי לזה, אבל גם בדברים האלה צריך לדעת. אל תעשה לי, איך אומרים, הערמה. אנחנו לא מזיזים את הדברים האלה. זה אסור להזיז. יש דברים שהם אכילים כמו שהם, רק יש להם בעיה אחרת. לא הפרישו מהם תרומות ומעשרות, לא הפרישו מהם תרומות ומעשרות, אז הם אסורים באכילה, נקראים טבל. טבל אסור לאכול אותו, אסור לאכול אותו, אז הוא מוקצה חמור. שוב פעם הגענו למוקצה מחמת גופו. אז יש לנו עוד דברים שאנחנו לא שמים לב והם משתמשים. יש עוד דבר שאנחנו, שוב פעם, אנחנו בהגדרות של המוקצים. למשל בשר שלא מבושל או דג שלא מבושל. אז בהמשך, באמת בתוך השולחן ערוך בפנים, אז בהמשך הסימן, אז יש את ההגדרה של בשר שלא מבושל מותר בטלטול, אומר אדמו"ר הזקן. ודגים, דג שלא מבושל, אז יהיה אסור בטלטול. למה? כי בשר הוא ראוי לאכילה ודג הוא לא ראוי לאכילה. ראיתי לאחרונה

26:57 דובר 2 שהיום אני לא יודע מי אוכל בשר ככה לא, לא מבושל, אבל בשר מבושל אז כתוב ש-- היו נותנים בשר לכלב, אז לכן הוא ראוי לכלב בשביל אכילה ואוכל של בהמות שלך. אם יש לך בהמות מותר בטלטול. אז ממילא בשר אתה ראוי לתת אותו לכלב, אבל דג לא, לא נותנים לכלב ואכן זה אסור. היום אם אין לנו כלב ואין לנו את האפשרות הזאת, אז לכאורה יהיה אסור בטלטול. עכשיו המא-- אוכל של, של הבהמות. אוכל של בהמות. איפה הוא נכלל? אם יש לך בהמות אז מותר לקחת קליפות של תפוזים או שאר קליפות שהם אכילים לבהמות, מותר לקחת. אם אתה יש לך דגים, אם אתה יש לך אוכל לדגים שלך, אתה יכול לקחת. זה אוכל ואין בזה בעיה, אבל הם צריכים להיות שלך. אה, אנחנו אין לנו את ההיתרים של פעם. פעם היו משתמשים בעצים ל-לבישול אז ממילא, אז הם עומדים בדרך כלל להסקה או כל הדברים שעומדים להסקה אז הם מוקצים. אז לכן לא שייך לדבר על זה, כיוון שהיום אין לנו את הדברים האלה של המוקצים האלה לא נמצא במטבח שלנו, אבל באמת גם בדברים האלה אז צריך לדעת, יש בזה כל מיני סוגים של מוקצה, אבל צריכים להגדיר אותו האם הוא אוכל של בהמה. אלה שיש להם חיות מחמד. אז אם זה אוכל של אחת מהחיות מחמד אז זה מותר לטלטל אותו, אבל אם זה לא אוכל אסור לטלטל. יש באוכל יוצאים מן הכלל דברים שהם מוקצים. מוקצה חמור. פעם היו לוקחים את הענבים או את התאנים ומייבשים אותם ולוקחים אותם, שמים אותם על הגג ומייבשים אותם בשמש. בין המצב הראשוני שהם אכילים למצב

29:13 דובר 2 האחרון סופי, שהם גם כן אכילים כי הם צימוקים או דבלה, תאנים יבשות. אז יש לנו באמצע זמן שהם מסריחים כי הנוזל שבתוכם לאט לאט הוא עולה, הוא יוצא ולאט לאט הם לא אכילים בכלל. בזמן שהם לא אכילים הם יהיו מוקצה חמור כי הם לא ראויים לאכילה. אז הם יצאו מגדר אוכל. יצאו מגדר אוכל אז זה מוקצה חמור. אבל אם בשבת, אה, פתאום אתה רואה-- לפני שבת הם לא היו ראויים לאכילה והגיעה השבת והתייבשו לגמרי. עכשיו הם ראויים לאכילה. היות ובין השמשות הם לא היו ראויים לאכילה אז אסור כל השבת. יש לנו עוד מוקצים שאנחנו יש לנו את זה בבית ולא שמים לב אליהם. אז יש לנו את המוקצה של כביסה. תליתי כביסה רטובה שאי אפשר להשתמש בה. אז הכביסה היא אי אפשר ללבוש אותה, זה מוקצה, אי אפשר ללבוש אותה. עכשיו, היות ואי אפשר להשתמש בה, אני לוקח את האטבים, תולה את הכביסה כדי שלא ייפלו ברוח. אז תליתי את האטבים. הם דומים לבסיס כמו שהזכרנו קודם, והם כמו האיסור של ה-- של הכביסה הרטובה. במשך השבת הכביסה תתייבש, אבל היות ובין השמשות הכביסה הייתה רטובה, אי אפשר להשתמש בכביסה ובממילא גם באטבים האלה אי אפשר להשתמש. ה-- זאת אומרת זה המשך בעצם שכל הדברים האלה שאנחנו מסתכלים פתאום, אה, זה אסור. יש עוד בכביסה לא נקייה. אתה לקחת כביסה וגמרת-- לבשת את כל השבוע, כל השבוע את הבגדים. לקחת וזרקת לסל כביסה. עכשיו הבגדים האלה שזרקת אותם אז הם מוקצים. אסור לך להשתמש בהם רק אם אתה משתמש בהם אפילו בשעת הדחק. אתה יכול לנגב, אני יודע משהו, לנגב רצפה, לנגב אבק, לנגב משהו. אם

31:50 דובר 2 אתה משתמש בשביל ניגוב של משהו כזה, אז אתה יכול לנגוע בכביסה. אבל בדרך כלל אצלנו הכביסה שאנחנו לוקחים, זורקים לכביסה ואנחנו לא משתמשים בזה, אז גם זה יש בו בעיה של מוקצה. אסור לטלטל אותו. יש לנו עוד מוקצים, למשל מוקצה מחמת מצווה. זה מופיע בהלכות סוכה, אז מוקצה מחמת מצווה. אז הדבר הזה אם יש לי את הסוכה ואני כעת יש לי גם את הסכך או את הדפנות, אז אלה נועדו בשביל הדפנות, נועדו בשביל סכך ואלה שמקשטים את הסוכה אז עושים פירות או לא משנה מה. אז היות והם הקצו אותו לשם מצווה אסור לנגוע בהם והם מוקצים לגמרי. אז גם אם יש לי נפל, אני יודע, מה-- מהסכך, נפל לי שמה קצת סכך וזה בשבת ואני לוקח ואני רוצה לחצוץ את השיניים, מוקצה. זה מוקצה מחמת מצווה. יש דבר מאוד מעניין במוקצה, יש לנו שופר. זה של-- של שופר שתוקעים בראש השנה. אותו דבר תפילין מניחים, אסור להניח תפילין בשבת, אסור להניח תפילין בשבת. מזוזה, יש לי סתם מזוזה. האם מותר לטלטל את זה? מגילה. ויש דבר מאוד מעניין, גניזה, שמה, שיש לנו כל מיני. הגניזה הזאת מותר לטלטל אותם רק לצורך גופו או לצורך מקומו. אם אתה צריך את המקום של התפילין, שכחת את התפילין שלך על השולחן בשבת, כמו שאמרתי קודם, או אפילו שמת בכוונה, רק אחר כך פתאום הצטרכת באו אליך אורחים ואתה רוצה להשתמש במקום הזה, מותר לך לקחת את התפילין ולשים אותו אחרי שלקחת מותר לשים את זה במקום. סתם ככה אסור לך. אתה לא יכול להזיז את התפילין מהמקום. אה מזוזה, שופר כבר אמרנו גם כן זה של מצווה,

34:08 דובר 2 אסור להזיז אותו. אז השופר גם כן אסור לנגוע בו. אבל דבר מעניין, שאתה מסתכל במגילה. מגילה, אתה מסתכל, מה הבעיה? מגילה אסור לקרוא מגילה. אם אני פותח את התנ"ך אני יכול לקרוא אותה מגילה. אז למה אני לא אפתח את המגילה ואני אלמד בה? בדרך כלל אנחנו מקצים אותה, שמים אותה בצד והיא לא נועדה לקריאה. אותו דבר גניזה. החומש שאנחנו משתמשים בזה, אתה שם את זה בצד, אתה לא משתמש. עכשיו לכן אני אומר, רק שזה מונח בצד ואתה לוקח, והגניזה שמים באיזשהו מקום, באיזו פינה בבית הכנסת, יש בזה בעיה. אם אתה לא צריך את המקום, אתה סתם בא, לוקח את ה-, את החומש, יש בזה בעיה של כלי שמלאכתו לאיסור, רק לצורך גופו או לצורך מקומו. רק אם אתה אחד כזה, אתה מחפש בגניזה ואתה כל פעם מחפש, כל מיני אנשים זורקים כל מיני דברים, או שיש לך ליקוטי שיחות או איזה משהו שאנשים משתמשים, מוציאים וקוראים בזה, אז אם משתמשים בדברים האלה לך גם כן יהיה מותר. זה לא נקרא. זאת אומרת, אם אתה מחפש, משתמש בזה, אז זה נקרא בעצם לצורך גופו. לצורך גופו יהיה מותר. האמת היא שהיום אנחנו לא משתמשים ב-ב-ב-- סתם דוגמה, לא משתמשים, לא משתמשים בשופר או במזוזה או במגילה. כמו מה? אנחנו לא משתמשים. מי שיש לו מזוזה, אסור לו, אל תיגע, עלול להתקלקל. מה זה עלול להתקלקל? עלול להתקלקל זה נקרא חסרון כיס. חסרון כיס, אז חסרון כיס זה איסור חמור. ובאמת אסור זה. הפוסקים לאחרונה פוסקים שבאמת במגילה אתה לא פותח את זה סתם, אתה פותח את זה רק בשביל קריאת המגילה. בשביל

35:57 דובר 2 קריאת המגילה אתה פותח. אדוני, לא נוגעים, בדיוק כמו חסרון כיס, גם לצורך גופו או לצורך מקומו לא נוגעים בדברים האלה. אבל אם למשל זה עלול להתקלקל, כן? ואתה מבין לבד, סתם דוגמה, אם תשים את המגילה שם, תשאיר אותה שמה במקום, יבואו, ישחקו, עלולה להתקלקל, אז זה נקרא הפסד מרובה. הפסד מרובה, מותר לי לקחת את זה ולהעביר את זה למקום אחר, מקום משתמר. אה, זאת אומרת, חכמים שהם אסרו את המוקצה הזה, הם בעצם אמרו אסור, אבל הם שהתירו, הם שחררו לנו את האיסור הזה ואמרו שיהיה מותר לטלטל את ה-- את המוקצה הזה מחמת חסרון כיס. עכשיו, מה עם פינוי השולחן בשבת? אנחנו היום רגילים לשים על, על השולחן מפה רגילה ואחר כך עושים מפה חד־פעמית כזאת. אלה שאוכלים עדיין ב-ב-בכלים רגילים, אין צורך את הדבר הזה, את המושג הזה בדרך כלל, אבל הרבה אנשים עושים את זה ושמים על השולחן את כל מה שהם שמים. בסוף יש פסולת על השולחן ועכשיו אני בא ואני אוסף את הכל, לוקח את השקית ניילון וזורק. אלה שאוכלים עם כלים חד־פעמיים, אז קצת בעיה. מה קצת בעיה? אנחנו שמים את הכלים החד־פעמיים האלה על השולחן ואחר כך רוצים לפנות את כל, כל השולחן, ואני לוקח כעת את הכלים המלוכלכים וזורק אותם. לוקח את הפח אשפה ואני לוקח את הכלים, אני זורק. הרבה פעמים יש לנו איסור נוסף על מוקצה. יש לנו בעיה של בורר, כי הרבה פעמים אני לוקח את הכוסות, אז יש שמה איזושהי קליפה, אני מוציא אותה, אבל יש כאלה, חלק שמה הקליפה במקום שיש אוכל, יש אוכל, אז אתה בעצם בורר, והדברים

38:18 דובר 2 האלה לא שמים לב. אני הייתי אצלי בבית כמה פעמים ואמרתי, תיזהר, אתה כעת עושה מלאכת בורר. אז להיזהר גם בדברים האלה שאנחנו רוצים לפנות את השולחן, איך אנחנו עושים. אז נשים לב ככה, ה-הכלים החד־פעמיים, אם הם עדיין ראויים לשימוש כלשהו והיה עלול-- יעני, אסור להשתמש? יכול להיות שכן, יכול להיות גמרתי את השתייה או גמרתי לאכול בצלחת, עדיין הכלי הוא ראוי לשימוש, עדיין לא נאסר, עדיין אפשר להשתמש. אבל אם אני לקחתי את הצלחת או את הכוס או את המזלג, לא משנה, את הכלי הזה ואני זרקתי אותו לפח, זה בטוח כבר הוא מוקצה, כי מהפח אני לא אקח חזרה ואני לא אשתמש בזה, לכן זה יהיה מוקצה חמור. עכשיו כשאני רוצה לקחת את-- לנקות את השולחן, אז נכון שלקחו, לוקחים את הצלחות. למשל, בהתוועדויות יש שמה, אה, בשבת יושבים לאכול, אז אוכלים קודם כול דגים ואחרי זה רוצים לפנות את הצלחות. אז אם אתה לוקח את הצלחות, אז אתה עלול לקחת את הצלחות שאתה לא צריך. צריך לדעת להיזהר, לקחת גם כן כלים נקיים או הכי טוב להשאיר בתוך הצלחות קצת מהאוכל. במאמר מוסגר, אחזור לכלים שמלאכתם לאיסור. הזכרתי סירים, אז גם זה יש לנו בעיה. אנחנו באמת הרבה פעמים טועים. קודם כול לוקחים את הסיר אחרי שגמרנו להשתמש בסיר, שמנו את המרק, כבר התרוקן הסיר, מה אני אעשה? אז אני שם אותו בצד. למה אתה שם אותו בצד? שיהיה מה? יהיה מסודר. אתה הוצאת אותו, זה לצורך גופו או מקומו? אתה צריך את הסיר להשתמש בו עוד תשמיש כלשהו? לא. אתה צריך את המקום הזה עכשיו? לא. יתרה מזו, וזה קורה בהרבה בתים,

40:22 דובר 2 אנשים לוקחים סירים אחרי שמשתמשים, לוקחים את הסיר, שוטפים אותו, ויש כאלה אפילו רוחצים אותו יותר משטיפה, מנקים אותו. למה? כי הוא מלוכלך. שלא יתלכלך. כעת הוא רטוב, יותר קל לשטוף אותו. אני שוטף אותו. למה אתה שוטף אותו? אז אני שוטף אותו כדי ש-שלא יהיה לי עבודה במוצאי שבת. אם אני כעת, אני לא אשטוף אותו מיד, במוצאי שבת תהיה לי הרבה עבודה כי הכל התייבש. אז לכן זה בעיה קודם כל מצד איסור: אתה מכין משבת לחול. ב', הדבר שאנחנו פשוט לא מבינים את זה, לא מכירים את זה. מי שלא לומד אז הוא לא יודע שהסיר הזה סתם אסור להזיז אותו. בשביל לעשות סדר אז אני לוקח את הסיר, שם אותו תוך סיר ואני לא יודע מה. אתה בעצם לוקח מוקצה סתם, לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו. האפשרות היחידה שאפשר לטלטל את זה, לא לצורך גופו, לא לצורך מקומו. זאת אומרת, אם אני רוצה להזיז את זה הצידה בשביל לעשות סדר, אם נשאר שמה קצת אוכל, היות ונשאר שמה קצת אוכל אז אני מזיז את זה עם האוכל, יהיה אפשר לטלטל. אותו דבר גם כן בצלחות החד פעמיות. אם יש שמה קצת אוכל יהיה מותר להזיז אותן. לפעמים קורה שהצלחות האלה נשברו או כוס נשברה. כן, אז זה מוקצה אפילו שעדיין על השולחן, כי אי אפשר להשתמש. בהלכה כתוב למשל שברי כלים. אם אתה לוקח כלי, פעם היו משתמשים בכלים גדולים, חרס, וקורה שנפל ונשבר, או כלי זכוכית או לא משנה, נשבר, אז השבר של הכלי פעם היו לוקחים ומכסים פי הפח או לוקחים וזה מכסים. היום מי משתמש בזה? מי צריך להשתמש בזה? אז זה נשבר משהו.

42:18 דובר 2 אין לנו היום שימוש בשברי כלים, לכן אז כלי שנשבר הוא מוקצה, ומוקצה אסור להזיז אותו. ואיך תזיז עכשיו את הזכוכיות שנשברו? אז זה מוקצה כי אנחנו לא משתמשים בשברי כלים והם לא ראויים לשימוש. גם שברי כלים גדולים. ההיתר בשברי זכוכית זה כדי שלא יינזקו. אם עלול נזק מהזכוכיות אפשר להזיז, אבל כתוב פעם שהיה כלי חרס ויש שברים על הרצפה, זה לא מזיק, אז אסור לך להזיז את זה. שיהיה דרוע זה לא קרה כלום. לא יינזקו אז יהיה מותר. שיהיה שיח. אסור לטלטל את זה. אה, עכשיו יש לנו את הסיר שאנחנו אמרנו אסור להזיז או מותר להזיז, מכסה של הסיר. איזה דין יש לו? אז היות והוא חלק מהסיר, הוא נועד בשביל הכיסוי של הסיר, אז יש לו דין המוקצה של הסיר. גם הוא נמשך, גם הוא נגרר אחרי הכלי שמלאכתו לאיסור. במילים אחרות, המכסה הוא הפך להיות חלק מהסיר, כלי שמלאכתו לאיסור. אז איך אני מפנה את השולחן? אני שוב חוזר. אני צריך להשאיר על השולחן את ה- את כל הדברים. לא לוקח, בורר רק אוכל, בורר, לוקח את כל מה שיש. פעם היה מפה. לוקחים את המפה, לוקחים, מנערים אותה והיה איפה שמים אותה. צריך שיהיה שמה דברים שמותר לטלטל את ה- את המפה עם כל הדברים. יש לנו עוד סוג מוקצה שנקרא מוקצה מחמת מיאוס. בהלכה זה מופיע כשהיה פעם נרות אז היו. אני אסביר קודם כל את המושג הזה של נר שאצלנו אין לנו את המושגים האמיתיים של נר. מה זה? נר בעצם זה הכלי שמחזיק את השמן ואת הפתילה שמדליקים בו. אז ביחד זה נר, אבל הנר

44:29 דובר 2 שמדובר בחז"ל, נר זה הכוונה הכלי ששמים בו את השמן. אז פעם היו, היה נר של חרס, כי חרס זה היה דבר שהוא זול ושכיח מאוד, אז היו משתמשים בנר של חרס. נר הזה הוא כלי שמלאכתו לאיסור, אבל יש לו עוד דבר שיש לו בעיה. אם הדליקו בו באותו שבת הוא היה, הוא היה בסיס לפתילה. וכעת היה לנו כעת את חנוכה, או מי שיש לו את המגש שם עליו את הנרות שבת. אז יש את המגש עם הנרות. אסור לי להזיז את המגש כי הוא היה בסיס לשלהבת. אז אפילו שכבר כבו הנרות אסור לי להזיז את זה. אז אנחנו בימים האלה למדנו. מי שלמד אז הוא יודע שהיו צריכים לעשות איזה משהו על המגש כדי שאני אוכל להזיז את המגש. אז זה נקרא מוקצה של בסיס. עכשיו אני אחזור תכף לנר ה- נחזור קודם כל עכשיו לנר. נר. אז היו פעם משתמשים בנרות של חרס. נר של חרס שלא דלק בו בשבת, לא דלק בו השבת הזאת, אבל של חרס. מי שיודע שחרס ישן שלא דלקו בו בשבת הוא מוקצה. רק מה? הוא נקרא כלי שמלאכתו לאיסור כי מדליקים בו בשבת, מדליקים בו לשבת את הנר, אבל יש לו בנוסף לכלי שמלאכתו לאיסור, יש לו עוד בעיה: שאתה מדליק בנר של חרס, הוא סופג את השמן ונעשה הכלי הזה מאוס. אז כל דבר כזה הוא נקרא מוקצה מחמת מיאוס. כל דבר שהוא מאוס אז הוא מוקצה. אסור להזיז אותו. ובמילא יש לנו עוד דבר מעניין בנושא הזה. כל אשפה שיש לנו, אנחנו זורקים את הזבל, אז זה נקרא מאוס. אני לא רוצה להשתמש, הוא מאוס אז זה

46:46 דובר 2 הופך להיות בגדר של מוקצה מחמת מיאוס וזה גם כן מוקצה חמור. על פי זה יהיה לנו קצת שאלה, קצת בעיה, איך אנחנו מזיזים את פח האשפה. איך אתה תיקח את האשפה? תזיז אותה למקום אחר. יש לנו אחר כך, אפשר לפעמים יש לנו בפח, התמלא הפח. עכשיו אני רוצה להזיז אותו משם. מה אני אעשה? איך אני אזיז את ה- איך אני אזיז את הפח משמה? אז מי שיודע שיש לנו פח אשפה בפנים, בפנים, בתוך הבית. הכוונה בתוך הבניין. אז אני לוקח ואני אשפוך, אשים את השקית שמה. אין בעיה, נכון, כי זה בתוך הבניין. אה, הפח אם הוא עומד במקום שהוא נסתר ולא מפריע לאף אחד, אז יהיה אסור לטלטל אותו. למה? כיוון שהוא נקרא מוקצה מחמת מיאוס, שהוא מוקצה חמור. יש בו קולא, יש בו היתר להשתמש, להזיז אותו שמה אם הוא מפריע לך. קוראים לזה בלשון חז"ל גרף של רעי. גרף של רעי זה פסולת שמפריעה לך. אם זה באמצע הבית זה מפריע. מותר לך לנקות את זה. אותו דבר אם הפח נמצא לך במקום שזה מפריע, אתה יכול לקחת ולשפוך את זה ולשים, כי זה מפריע במקום שאנחנו מסתובבים אז זה יהיה מותר. עכשיו גרף של רעי, הפסולת הזאת, יש לנו אותם בהרבה מקומות. גרף של רעי בעצם, אם הוא מקום שמפריע זה קולא בדבר במוקצה חמור, אבל אסור לעשות גרף של רעי לכתחילה. אסור לי לעשות את האשפה במקום שמפריע כדי שיהיה מותר לטלטל את זה. אם המקום הקבוע זה מקום נסתר ואין בעיה עד מוצאי שבת, אנחנו לא נזיז את זה. אז כעת שאני רוצה לקחת את כל הכלים מעל השולחן ולוקח

48:54 דובר 2 את השקית ניילון, היות ויש בה גם דברים שמותרים, אתה לוקח למקום ושם את זה שמה. ותדע לך שזה, אם אני שמתי בפח, גמרנו, השקית הזאת עם הצלחות או עם הכוסות, אפילו כוסות כאלה שאני יכול להשתמש בהם, מים אחרונים, עדיין נקראים בשם כוסות שעדיין לא זרקתי אותם לפח. אחרי שזרקתי אותם לפח אז זה הופך להיות מאוס, מאוס כבר מוקצה חמור. מוקצה חמור, אסור לנו להשתמש במוקצה מחמת מאוס. אז כל בסיס, כל מגש שהיה עליו איזשהו מוקצה, אז הוא נעשה מוקצה כמו הכלי שהיה עליו. אם היה מוקצה, אם היה עליו מוקצה כזה של כלי שמלאכתו לאיסור, פטיש או כל כלי שמלאכתו לאיסור, אז אסור לי לטלטל אותו בשביל עצמו. סתם אני רוצה להזיז אותו, לא צריך את המקום, אסור לי להזיז אותו. אבל אם אני צריך את המקום, לצורך מקומו אני יכול להוציא את המגש עם ה... עם הכלי שמלאכתו לאיסור, אבל אני לא יכול לקחת את המגש, לשפוך מהמגש את הפטיש או את המוקצה שהיה עליו ולהשתמש במגש, כיוון שאם זה היה בין השמשות, הכוונה בכניסת שבת, הוא נהיה מוקצה, נאסר בין השמשות. אומרים החכמים: מוקצה בין השמשות, הואיל והוקצה בין השמשות, הוקצה לכל השבת, והיה מוקצה בין השמשות, וזה נוגע על כל סוגי המוקצים. עכשיו, על פי זה יצא, אם היה לי מגש של נרות והיה לי עליו את ה... את הפמוטים, אני לא יכול לזרוק את הפמוטים האלה אם הם לא של חרס, אם הם לא של זכוכית, אם הם כאלה שאני יכול לגלגל אותם ולא יישברו, לא יתקלקלו, אסור, מכיוון שהיה מוקצה לדבר האסור או למוקצה מחמת מאוס וכו'. עכשיו

51:03 דובר 2 לפי זה יוצא, כל המגשים האלה שאנחנו שמים מלמטה, אתה רוצה להזיז אותם? אי אפשר להזיז אותם, וזה כולל גם את השולחן. אם אני יש עליו, אם השולחן הוא נועד, שמתי עליו את הדברים האלה, יהיה מוקצה כיוון שהוא יהיה בסיס לנרות. כל זה מדובר שאם הוא יהיה בסיס באמת לנרות או לדבר האסור, אבל אם לא היה בסיס לזה, כיוון שאנחנו אוכלים על השולחן למשל, או יש לנו על המגש, שמנו שמה אוכל וספר, דבר מאוד... דבר חשוב על המגש, אני יכול אחר כך להזיז את המוקצה ולהשתמש במגש ולהזיז אותו. אותו דבר בשולחן, היות ואני משתמש לאוכל אז זה לא נעשה מוקצה. לא נעשה מוקצה, אני יכול להרים את השולחן ולהזיז אותו כשהמוקצה מונח עליו. עכשיו, שוב פעם אמרנו שכל מוקצה שהיה בין השמשות אז גם זה נהיה מוקצה. כל המוקצים האלה שאמרתי בבסיס, אם היו מונחים באיזשהו מקום, אז אם היו מונחים על משהו והמוקצה הזה של בסיס, כן, המוקצה היה על הבסיס, אז יהיה אסור לטלטל גם את הבסיס כמו המוקצה. כל זה אם אני הנחתי והתכוונתי שזה יישאר שמה בשבת, אבל אם אני שכחתי, שמתי את הפלאפון על השולחן ועכשיו אני רוצה להזיז את הפלאפון מכאן, כי לא מפריע לי, כי זה שם בשולחן הצדדי, אף אחד לא מסתובב. אין לי ילדים קטנים, אבל אני לא רוצה שיהיה כאן על השולחן. למה אתה לא רוצה? לא מתאים. מה זה לא מתאים? אני רוצה לשים את זה בארון. אסור להזיז את זה. אבל איך זה הגיע לשמה? הגיע לשמה, כששמתי את הטלפון, גמרתי את השיחה, שמתי, שכחתי. רוצה לקחת את הארון, השולחן או המגש

53:01 דובר 2 הבסיס שהיה על זה, אז הוא לא נהיה מוקצה. אז אם אני רוצה להפוך את השולחן או לקחת את המגש ולהפוך אותו ולשפוך את המוקצה מעליו, אין בעיה, כיוון שאני לא עשיתי אותו מוקצה, לא הקציתי אותו ואז הוא לא נהיה לי בסיס. אה, יוצא לנו מכל זה קודם כול שיש לנו באופן כללי חמישה מוקצים, אומר אדמו"ר הזקן: מוקצה מחמת חסרון כיס. הזכרנו מחמת גופו, מוקצה שמחמת איסור הנאה ואכילה. אז הזכרנו כאן למשל באכילה את, אה, את הדברים שהם לא מעושרים. אסור, אי אפשר לאכול אותם, אסור לאכול אותם, אז יהיו מוקצים. רק אם רואים למשל בהמה, ויש לי בהמה, אז יהיה מותר לי להאכיל אותם. יש שם דברים כאלה שאסורים בהנאה. כתוב למשל סתם יינם. המושג הזה אני לא יודע כמה מבינים מה זה נקרא סתם יינם, ואלה ששומעים, אז צריכים לדעת: סתם יינם זה נקרא יין שלא בטוח, זה יין שיוצר באיזשהו מקום ואין עליו פיקוח של יהודי ואין השגחה. אז יכול להיות שהיה שם, אני יודע, גוי. אז זה נקרא סתם יינם. חשש של יין נסך, זה לא יין נסך בטוח, אז לכן זה איסור רק מדרבנן. סתם יינם אסור בהנאה, אסור בהנאה. אז זה בעיה ולכן גם הוא בעייתי. אם אתה יש לך בבית יין שאין לו השגחה ואתה לא יודע בכלל אם מותר לשתות אותו, וקנית אותו, קנו אותו, אני לא יודע איפה, ויש בזה בעיה, אז אל תזיז את הבקבוק הזה. זאת אומרת, המוקצה זה נקרא איסורים בהנאה. אותו דבר בחמץ בפסח. חמץ שעבר עליו הפסח ואתה לא יודע שזה מונח והכול בסדר גמור. זה חמץ של גוי, של יהודי שעבר

55:00 דובר 2 על פסח, אז זה מוקצה חמור ואסור להשתמש בו. לכן באמת לוקחים את החמץ. מי שמצא חמץ בפסח, ביום טוב או בשבת באמצע חול המועד, אז הוא מצא את זה. אז כתוב: כופים עליו כלי, כי אסור להזיז אותו, מוקצה. תכסה אותו, והכיסוי הוא לא נקרא בסיס כיוון שהוא רק מכסה את זה. יש כאלה רוצים להגיד שזה בסיס, אבל באמת הכיסוי הזה, כמו שאני אומר, רוב הפוסקים אומרים שאין בזה בעיה של בסיס, ואתה רק כופה עליו כלי. הנושאים האלה שהתחלנו לנגוע בהם שמותרים בגלל, אה סליחה, אסורים בגלל איסור דרבנן. כמו שאמרתי קודם, שאדמו"ר הזקן אומר שזה מאוד מאוד חמור. ראיתי באחד הספרים שכתוב שטור שמעון, זה שם יישוב, שכתוב למה נחרב. אז כתוב שני טעמים. אחד הטעמים בגלל שלא נזהרו בלשחק בכדור, היו משחקים בכדור בשבת, וכדור לפי דעות מסוימות זה נקרא מוקצה. מוקצה, נחרב כל המקום הזה בגלל איסור מוקצה לפי דעה אחת. ותארו לעצמכם שהמקום הזה היו אנשים שהם באמת היו בעלי צדקה גדולים, ששם כתוב שהיו מחלקים כל יום שישי, כל ערב שבת, כמות גדולה מאוד לעניים של, של אוכל, מאכלים, וזה לא עזר כלום ונחרב כל טור שמעון בשביל הדבר הזה. זאת אומרת, זה דבר מאוד מאוד חמור. אבל היות ואנחנו כעת רק למדנו קצת וראינו שישנם כל מיני דברים שבאמת לא נגענו בהם שאסורים במוקצה, איך נדע את שאר הדברים? איך נדע את כל הפרטים? אז באמת צריכים ללמוד בתוך הספרים. אני לא אגיד שנתחיל באמת לדעת, תתחיל ללמוד שולחן ערוך, שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, כל הדברים האלה. אבל הדבר שהייתי באמת מציע, שהרבי מדבר על זה, יש מכתבים וגם שיחות

56:59 דובר 2 ראיתי, ראיתי את זה, שמעתי אפילו בווידאו, אחד השיחות שהרבי מדבר על זה: ללמוד הלכות בקיצור שולחן ערוך או דרך חיים. פעם הרבי כותב במכתבים, אז ללמוד את ההלכות שמה. אני פעם כתבתי לרבי על אחד ה-- באחד העניינים שכתבתי לגבי שיעורים, אז הרבי כותב שמה שללמוד לפחות קיצור שולחן ערוך או... זהו. אז אני חשבתי על זה: אני לומד שולחן ערוך, מה הרבי אומר שם ללמוד קיצור שולחן ערוך? אז לקחתי את זה לתשומת ליבי. לא יודע מה, מה הרבי רוצה מזה. ולמחרת הייתי ב-באיזשהו מקום, ויצא בזמנו הקיצור שולחן ערוך של, אה, של גנצפריד, שחילק אותה הרב מרדכי אליהו עליו השלום, חילק אותו ללימוד שילמדו אותו במשך השנה, יעברו על כל ההלכות. והוא חילק את זה בצורה מסוימת שבעצם כל פעם אתה לא לומד את ההלכות של פורים וחנוכה ופסח, אני יודע, תשעה באב. הוא חילק את זה בצורה כזאת שאתה כל חג אתה לומד את ההלכות. אז בא לי המוכר, שהוא מכיר אותי שאני אוהב לקנות ספרים. הוא אומר: "יצא כעת קיצור שולחן ערוך". אמרתי: לא, יש לי בבית כמה קיצורים, לפחות חמש עשרה קיצורים. כן, מה אני צריך? מה? אמר לי: "איזה קיצור כזה אין לך". אז הוא הראה לי את החלוקה. מצא חן בעיניי הרעיון, ופתאום נזכרתי, אני אתמול, לילה לפני כן, אני לימדתי ואמרתי לאנשים ש-- לא יודע, הרבי כתב קיצור שולחן ערוך. ונזכרתי, מיד לקחתי קיצורים, קניתי ממנו שלושים קיצורים ושמתי אצלי באוטו. חשבתי לעצמי: זה הוראה. הרבי רוצה שילמדו קיצור. אז איפה שיכולתי לקחתי. ראיתי אנשים שהם עסוקים, זה מוכר בחנות וזה כל אחד במקום אחר. אז אני אומר: אתה לומד? מתי

58:57 דובר 2 אתה לומד? איפה אתה לומד? מההלכות לא יודע כלום. אמרתי לו: אתה יכול ללמוד, אה, כי הלכות בקיצור הרבה זמן. "אין לי זמן". אמרתי לו: עשר דקות, שתים עשרה דקות יש לך? זה שיעור בערך, זה שיעור יומי. אז אני אתן לך קיצור על חשבוני, תלמד. וככה חילקתי את כל הקיצורים וזהו. עשיתי את ה-- עשיתי את שלי, כמו שאומרים. עברו שנים. יום אחד הגעתי לחנות, לחנות, זאת אומרת מאז שנתתי לו קיצור. אז הוא אמר לי: אני יכול ללמוד, לא משנה שאין לו זמן ללמוד. נתתי לו את הקיצור, למד. הגעתי לשם אז הוא אומר-- נזכרתי בקיצור, שאלתי אותו מה עם הקיצור. הוא אומר לי: "אני ממשיך ללמוד עד היום". הוא אומר: "פעם לא היה לי זמן ללמוד". הוא מראה לי מאחורה יש לו כמה ספרים והוא לומד. ברוך השם יש לו הספקים, אבל הוא מספר לי, הוא אומר: לפני כמה שבועות הוא נסע לחמותו. מה קרה? יצא יארצייט של חמיו, יצא יארצייט של חמיו. אז אשתו אומרת: "נלך ל-לשבת אצל אמא". הוא יושב והולך לשם שבת. יום שבת בצהריים אין לו מה לעשות. הוא הגיע לבית הכנסת ללמוד. הוא שומע שם רב, מישהו מוסר שיעור. למדו איזה שיעור. בסוף השיעור לומדים הלכות. הוא מעביר הלכות. פתאום הוא שומע שהוא אומר איזושהי הלכה. לומד, אומר איזו הלכה. הוא אומר: אני שומע עכשיו הרב ככה בביטחון אומר את ההלכה, ואני אדם פשוט, מי אני? הוא מוסר שיעורים ואני שומע שהוא פסק לא נכון כי אני מכיר את ההלכה בקיצור שולחן ערוך. הוא אומר: אני כבר לומד את קיצור שולחן ערוך בערך חמש עשרה שנה, אז אני מכיר את ההלכה. אז

1:00:51 דובר 2 מיד חיפשתי בבית הכנסת קיצור, ועד שמצאתי את הקיצור, ברוך השם. באתי, פתחתי את הקיצור. הוא מכיר את הקיצור כמו שאנחנו פותחים בסידור אשרי. אז הוא מיד פתח את ההלכה, מסתכל מה כתוב והולך לרב ומראה לו. אז הרב בהתחלה ככה לא מסתכל הרבה, מסתכל: אדם פשוט, לא נראה בן תורה, ואומר לו: לא, שטויות, מה אתה אומר? אומר לו: סליחה, תסתכל מה כתוב, ומקריא לו. קורא את זה, אומר: סליחה, אתה צודק. סליחה, אני מבקש ממך סליחה. ואומר לכל הציבור, אומר להם: רבותיי, אני רוצה להגיד לכם, היהודי היקר הזה, הוא תיקן אותי. אני טעיתי, וההלכה היא לא כמו שאמרתי, וצריכים להתנהג כך כמו שכתוב כאן בקיצור. רק מהסיפור הזה שאני שמעתי ממנו, מה זה עשה לדעת הלכות כשהוא למד בקיצור, כל יום עשר דקות, שתים עשרה דקות. גמרת את כל הקיצור, וכל ההלכות יש בקיצור. כולל כל הלכות לוויה והלכות קבורה וכל הלכות וידוי שאנחנו לא מכירים. אדם לא עלינו הולך למות, לא יודעים שצריך לעשות וידוי, לא יודעים מה אומרים. גם זה הוא יודע. אז לכן, כדי שנגיע להלכות מינימום בהלכות שבת, שאנחנו כל שבוע יש לנו את השבת מחדש ונדע את ההלכות האלה, אז לפחות ללמוד בקיצור, לדעת קצת להתמצא. מישהו פעם אמר לי: זה לא מנהג חב"ד. אז קודם כול, בקיצור הזה של הרב מרדכי אליהו הוא כותב למטה מה אדמו"ר הזקן פוסק, וכותב גם כן מה שבן איש חי פוסק, או לא משנה, משנה ברורה. אבל אדרבה, אתה רוצה ללמוד? יש קיצור שלנו של הרב ביסטריצקי עם פסקי אדמו"ר הזקן. תלמד, אבל תדאג לעבור על כל ההלכות, שלא נגיע למצב כזה שאנחנו לא

1:02:47 דובר 2 יודעים דברים כל כך פשוטים. ושבת, אמרתי, חוזרת על עצמה כל הזמן. אז לכן לימוד ההלכות שאנחנו עוברים כעת זה רק כדי לעורר ולא בשביל לפסוק הלכות, כדי לעורר את כל אחד ואחד מאיתנו לפתוח את הספר, ללמוד. יש ספרים של מוקצה שממש קיצורים, שכותבים את כל הכלים, את כל הדברים: איזה מוקצה, מה מותר ומה אסור. אז אתה יודע את הדברים האלה. וכמו שפתחנו בהתחלה, אמרנו שאם ישראל משמרים שתי שבתות, אז כתוב: מיד נגאלים. יש מחלוקת בין בבלי לירושלמי, שבת אחת, שני שבתות, ולא משנה, העיקר לשמור שבת. בזה אנחנו עוסקים, בלהביא לימות המשיח. אז כל ימי חייך להביא לימות המשיח. יכול להיות שכל השבוע אני לומד הלכות שבת בשביל להביא לימות המשיח, בשביל לשמור את שתי השבתות, בשביל שיבוא משיח. יהי רצון שאנחנו נמצאים כעת בזמן הזה, בזמן הגלות, באמת מצב, מצבים קשים שאנחנו שומעים ורואים כל יום דברים מחרידים. אז כל העולם זועק כבר: מתי משיח מגיע? אז השם יעזור שעל ידי לימוד ההלכות בעזרת השם כבר נזכה לגאולה האמיתית והשלמה. נראה את גילוי מלך המשיח, בעזרת השם יבוא ויגאלנו, בעזרת השם. מתוך, איך אומרים, אנחנו חיים בגוף גשמי. לא נגיע ל... כי איך אומרים, למעבר הקצר בתוך ה... כי עפר אתה ולעפר תשוב. בעזרת השם יהיה מעבר כזה ונזכה בעזרת השם לגאולה אמיתית ושלמה.