שמיטת כספים - הרב אליעזר ברוד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה. כאשר מדובר בשנת השמיטה, ישנם באופן כללי שני עניינים מרכזיים בשנת השמיטה. האחת היא שמיטת הקרקע, שזה קשור שאסור לזרוע, ואסור לטעת, ואסור לחרוש. יש אה ויש דינים איך ש... אה איסור ספיחים ואיך שנוהגים בפירות שגדלו בשנת השמיטה. יש בזה ריבוי, ריבוי של דינים. זה שמיט-- זה עניין אחד, שמיטת קרקע. וישנו עניין נוסף בשנת השמיטה, שזו שמיטת כספים, כפי שנסביר את זה עוד מעט. ההבדל בין שמיטת קרקע לשמיטת כספים זה שמיטת קרקע נוהגת אך ורק בארץ ישראל, כי שמיטת קרקע זו מהמצוות התלויות בארץ, ומצוות התלויות בארץ נוהגות רק בארץ ישראל. אמנם לחו"ל מדרבנן יש גם מדינות שסמוכות לארץ ישראל שנוהגים בהם גם כן את העניין של השמיטה, וגם בארץ ישראל תלוי אם זה כיבוש, שיש כיבוש של עולי מצרים, כיבוש של עולי בבל, אבל זה כבר פ-- אה לא ניכנס לכל הפרטים בזה. אבל באופן כללי, שמיטת קרקע זו מהמצוות התלויות בארץ, כמו שתרומות ומעשרות וכיוצא בהן נוהגות רק בארץ ישראל, אז גם שמיטת קרקע נוהגת אך ורק בארץ ישראל, בחוץ לארץ אין את כל העניין של שמיטת קרקע. מה שאין כן שמיטת כספים, שמיטת כספים נוהגת מהתורה בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ. זאת אומרת שהשנה השביעית משמטת את החובות, כמו שנסביר עוד מעט במפורט ובאריכות. השמיטת כספים, כאמור, נוהגת בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ, כי זה לא מהמצוות התלויות בארץ, לכן אה היא נוהגת בכל העולם כולו, בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ. בימינו, האם יש, ש... האם, האם השמיטה נוהגת בימינו מהתורה או מדרבנן? אז באופן כללי יש בזה שלוש שיטות. ישנן שיטות שלומדות שהשמיטה נוהגת בימינו מהתורה. יש

02:12 דובר 2 מעט ראשונים שסוברים כך. ישנם ראשונים שסוברים לגמרי לקצה השני, ששמיטה לא נוהגת בימינו אפילו מדרבנן, זה רק מידת חסידות. אבל דעת רוב הראשונים שהם סוברים ששמיטה בימינו, וכשמדברים שמיטה בימינו הכוונה היא בין אם שמיטת קרקע או בין לשמיטת כספים, השמיטה בימינו נוהגת לא מהתורה, אלא רק מדרבנן, אבל מדרבנן היא נוהגת כחיוב בשמיטת קרקע ובשמיטת כספים. וכך נפסק למעשה ברמב"ם, כך סוברות רוב הדעות ברמב"ם, כך פוסק המחבר בשולחן ערוך בחושן, חושן משפט סימן ס"ז, וכך סובר גם אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך, חושן משפט בהלכות הלוואה, ששמיטת כספים בימינו היא נוהגת לא מהתורה אלא רק מדרבנן. כל השאלה הזאת, האם השמיטה נוהגת בימינו מהתורה או מדרבנן, זה לא רק עניין של פלפול ושקלא וטריא בלבד, אלא יש לזה, יש לזה הרבה השלכות הלכתיות, בין בשמיטת קרקע ובין בשמיטת כספים. הדיון הזה, האם זה נוהג מהתורה או מדרבנן. וכיוון שלהלכה השמיטה, בין שמיטת קרקע ובין שמיטת כספים, היא נוהגת רק מדרבנן, אז יש לזה כמה וכמה השלכות הלכתיות מעשיות כתוצאה מכך שזה נוהג רק מדרבנן. מה הסיבה שהשמיטה בימינו היא נוהגת מדרבנן ולא מהתורה? אז נאמר על כך בפוסקים כמה וכמה שיטות, אבל נתמקד בשיטה המרכזית, שזו גם השיטה שהרמב"ם מביא אותה, והמחבר בשולחן ערוך מביא אותה, וגם אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו מביא את זה. על סמך דברי הגמרא במסכת גיטין, "וזה דבר השמיטה שמוט", פסוק בתורה. כלומר, אומרת הגמרא בשתי שמיטות הכתוב מדבר. מה זה השתי שמיטות? לומדים חלק מהראשונים שהכוונה היא שמיטה אחת זו השמיטה של היובל, כי בשנת היובל יש גם את העניין של שמיטה, אסור לעבוד בקרקע, והשמיטה השנייה זו השמיטה של השנה

04:13 דובר 2 השביעית, שמיטת קרקע ושמיטת כספים. בזמן שהיובל נוהג, נוהגת שמיטת, נוהגת השמיטה של השנה השביעית, שזה שמיטת קרקע ושמיטת כספים. בזמן שאין היובל נוהג, אז גם לא נוהגת שמיטת קרקע ושמיטת כספים. והיות שבימינו היובל לא נוהג מהתורה, מדוע היובל לא נוהג מהתורה? כי ביובל ישנו תנאי בתורה בקשר ליובל, "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה". זאת אומרת, כדי שהיובל ינהג מהתורה צריך להיות מצב של כל בני ישראל נמצאים בארץ ישראל, כל יושביה עליה. והיות שלא כל בני ישראל נמצאים כיום בארץ ישראל, לפיכך היובל לא נוהג כיום מהתורה, ולמעשה הוא גם לא נוהג אפילו מדרבנן. אין היום דין יובל בזמן הזה. ולכן, על כל פנים, כיוון שהתורה מקישה את דין השמיטה של השנה השביעית, כאמור, בין שמיטת קרקע ובין שמיטת כספים, התורה מקישה את זה ליובל, והיות שהיובל לא נוהג בימינו מהתורה, לכן גם כן השמיטה, שמיטת קרקע ושמיטת כספים, הן לא נוהגות בימינו מהתורה, כי היובל לא נוהג. וכך, כמו שאמרתי קודם, זה נפסק להלכה ברמב"ם, במחבר ובשולחן ערוך אדמו"ר הזקן. אז זאת אומרת שהשמיטה היום לא נוהגת מהתורה. אבל נשאלת השאלה אם ככה, הרי יובל לא נוהג היום אפילו מדרבנן גם לא. אז מדוע שמיטה כן נוהגת מדרבנן? אז מוסבר כך בגמרא במסכת גיטין, בתוספות שם, שחכמים באו ותיקנו שהשמיטה תנהג בימינו מדרבנן כדי שלא תישכח תורת שמיטה. לכן חכמים רצו שלא ישכחו בכלל את כל העניין של השמיטה, באו חכמים ותיקנו שמדרבנן נוהגת השמיטה בין שמיטת קרקע בארץ ישראל ובין שמיטת כספים בכל העולם כולו, בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ. אבל נשאלת השאלה מדוע הם לא תיקנו שהיובל ינהג מדרבנן גם בימינו

06:20 דובר 2 כדי שלא תישכח תורת יובל? ומביאים התוספות שם שהרי היובל בא לאחר השנה, שנת שמיטה. השנה הארבעים ותשע היא שנת שמיטה, ואחריה באה, בשנה החמישים בא היובל, ואז יוצא ששנתיים רצופות שלא עובדים בקרקע. ומאחר שזה דבר מאוד מאוד קשה, אז רק בשביל העניין שלא תישכח תורת יובל, לא רצו חכמים להטיל על היהודי ששנתיים הוא לא יוכל לעבד את האדמה שלו. לכן היובל בימינו הוא לא נוהג אפילו מדרבנן. אבל השמיטה, כדי שלא תישכח תורת שמיטה, השמיטה בימינו אמנם היא לא נוהגת מהתורה כי היובל לא נוהג מהתורה, אבל השמיטה בימינו נוהגת מדרבנן, בין שמיטת קרקע, שזה כאמור רק בארץ ישראל, ובין שמיטת כספים, שהיא נוהגת גם בארץ ישראל וגם בחוץ לארץ. דיברנו אודות העניין של שמיטה, שמיטת קרקע ושמיטת כספים, האם זה נוהג מהתורה או מדרבנן, ואמרנו שבימינו שמיטת קרקע ושמיטת כספים היא נוהגת אך ורק מדרבנן ולא מהתורה. בשיעור הזה נתמקד בעניין של שמיטת כספים. מה זה בעצם שמיטת כספים? האם זו מצוות עשה? מצוות לא תעשה? מה הגדרים של זה? אז בתורה ישנה, בקשר לעניין של שמיטת כספים, יש כאן מצוות עשה אחת ושתי מצוות לא תעשה. מצוות עשה אחת נאמרה בתורה, "שמוט כל בעל משה ידו". זאת אומרת, ישנה מצוות עשה מהתורה שכאשר מגיעה שנת השמיטה, בסוף שנת השמיטה, "שמוט כל בעל משה ידו". זאת אומרת, אסור לך לבוא ולתבוע את החוב, החוב נשמט. זו מצוות עשה אחת. אחר כך ישנה גם כן מצוות לא תעשה, "לא יגוש את רעהו כי קרא שמיטה לה'". זאת אומרת, אסור, חוץ מזה שיש פה מצוות עשה שהחוב יהיה בבחינה

08:19 דובר 2 של שמיטה, שהוא ייעזב כאילו, אז גם כן ישנה מצוות לא תעשה בתורה, "לא יגוש". אסור למלווה לבוא ולתבוע את החוב שלו מהלווה, כי השמיטה משמטת אותו. וישנו עוד ציווי בתורה שזה גם מצוות לא תעשה. "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו". זאת אומרת, אדם מתקרב לשנת השמיטה ובא אדם עני לאדם עשיר ומבקש ממנו הלוואה. תן לי הלוואה. ואז העשיר מפחד, הוא ייתן לו הלוואה. נו, אבל מה, עכשיו מגיעה שנת השמיטה, ואם הוא לא יחזיר לו את זה עד סוף שנת השמיטה אז הוא יאבד את החוב שלו, וכתוצאה מכך יכול להיות מצב שהעשיר לא ירצה להלוות כסף לעני שהוא זקוק לכסף הזה. באה התורה ואומרת שיש מצוות לא תעשה על יהודי, שלא יהיה מצב שהוא יימנע מלהלוות כסף לעני כי הוא מפחד שהשמיטה תשמט את החוב. ואם אדם נוהג כן והוא לא מלווה כסף בגלל שהוא מפחד משנת השמיטה, אז עובר על מצוות לא תעשה. אז כאמור ישנה מצוות עשה אחת, "שמוט כל בעל משה ידו". ישנה עוד מצוות לא תעשה, "לא יגוש את רעהו", וישנה עוד מצוות לא תעשה שאסור להימנע מלהלוות מהפחד שמא השמיטה תשמט את החוב. אז זה מה שכאמור נאמר בתורה. עכשיו ישנם פרטים רבים. מה השמיטה משמטת? מתי השמיטה לא משמטת? מתי השמיטה משמטת? יש בזה הרבה הרבה פרטים, והדינים של זה מבוארים ברמב"ם בהלכות שמיטה ויובל, במחבר בשולחן ערוך חושן משפט בסימן ס"ז. הרבה פרטים שמה בכל מיני עניינים הלכתיים. מה השמיטה משמטת? מה היא לא

10:09 דובר 2 משמטת? וגם כן ישנם פרטים בנושא הזה שמובאים בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן בחושן משפט בהלכות הלוואה. לא ניכנס עכשיו לכל פרטי הדינים, אבל אומר דבר אחד. במשנה במסכת שביעית נאמר שגם אם השמיטה השמיטה את החוב, אם אדם בא ומחזיר את הכסף שהלוו לו, הלווה מחזיר את זה למלווה, רוח חכמים נוחה ממנו. כלומר, הסדר בזה הוא כך. בעצם הלווה לא חייב להחזיר את הכסף כי השמיטה משמטת את החוב. אבל אם הלווה בא למלווה ואומר לו, "שמע, קח את הכסף", צריך המלווה לומר לו, "משמט אני". שמיטה, היא משמטת את החוב. אם אף על פי כן הלווה בא ואומר לו, "למרות שהשמיטה משמטת, אני רוצה לבוא ולתת לך את זה", לא נותן את זה בתור חוב אלא כאילו על דרך מתנה וכו' בזה, אז במקרה כזה המלווה יכול לבוא ולקחת את הכסף. כך נפסק גם להלכה. והמשנה אומרת שמי שנוהג כך רוח חכמים נוחה ממנו. זאת אומרת שגם אחרי השמיטה ניתן בעצם להחזיר את הכסף שהמלווה נתן לו. הוא לא נותן את זה בתור החזר חוב, אבל נותן את זה בתור כמו מתנה וכיוצא בזה. אבל אם הוא לא רוצה להחזיר אז הוא לא מחזיר, כי השמיטה משמטת את החוב וגמרנו. עברה השמיטה, הוא כבר לא צריך להחזיר יותר את הכסף. זה הלכה. זה הלכה שנפסקת בשולחן ערוך ובשולחן ערוך אדמו"ר הזקן. עכשיו אומרת הגמרא במסכת גיטין, ובצורה גם במשנה שם דבר ראשון, שהלל תיקן פרוזבול מפני תיקון העולם. הלל תיקן את התקנה של פרוזבול. מה זה פרוזבול? למה הוא תיקן את זה? מה משמעות המילה פרוזבול? אומרת שם הגמרא במסכת גיטין כך, שחכמים באו

12:03 דובר 2 וראו שאף על פי שאומנם נאמר בתורה שזו מצוות לא תעשה, כפי שאמרנו קודם, שאדם לא ימנע את עצמו מלהלוות כסף לחברו כי הוא יפחד שמא השמיטה תשמט את הכסף. אבל מפה החכמים ראו שאנשים נמנעו מלהלוות כסף בסמיכות לשנת השמיטה, ונוצר לחץ על אנשים שצריכים הלוואות, צריכים כסף, עניים, סוחרים וכיוצא בזה צריכים כסף. ואנשים שיכולים להלוות נמנעו מלהלוות. כתוצאה מכך, מפני תיקון העולם בא הלל ותיקן פרוזבול. מה? מה זה פרוזבול? פרוזבול זה בעצם קיצור של המילים פרוז בולי בוטי. פרוז בולי בוטי. זה בעצם שלוש מילים. פרוז זה תקנה. בולי זה עשירים, בוטי זה עניים. כלומר יש פה תקנה לבולי, לעשירים, ולבוטי, לעניים. מה הכוונה? הרי כמו שאמרנו קודם, נוצר מצב שאנשים הפסיקו מלהלוות כסף אחד לשני. כתוצאה מכך העשירים עברו על מצוות לא תעשה, שלא ימנעו את עצמם מלהלוות, ועניים הגיעו למצב שהם לא יכלו לקבל הלוואות. לכן באה התקנה הזאת, תקנה של פרוזבול, שכתוצאה מכך אז העשירים ילוו כספים לעניים והעניים יוכלו לקבל הלוואות מהעשירים. אז התקנה לעשירים ולעניים. מה זה בעצם תקנת פרוזבול? מה הם עשו? אז הגמרא שם אומרת אחת ההלכות שמובאות בגמרא ובהלכה בקשר לשנת השמיטה, שאם אדם מסר את שטרי החובות שלו לבית הדין, אנשים חייבים לו כסף, והוא מסר את זה לפני סוף השמיטה, הוא מסר את זה לבית הדין, את השטרות שלו, במקרה כזה אין השמיטה משמטת. למה? כי כתוב ״לא יגוש את רעהו״. אסור לבן אדם פרטי לבוא ולתבוע את החוב שחייבים לו, אבל אם הוא מסר את זה לבית הדין, אז לא הוא בא ותובע את החוב, אלא בית הדין בא ותובע

14:15 דובר 2 את החוב כי הוא מסר את השטרות, את שטרי החוב, לבית הדין. לבית הדין מותר לתבוע גם כשהשמיטה עוברת. זו ההלכה. זה בלי כל קשר לעניין של פרוזבול, שהמוסר שטרי חובותיו לבית הדין, אז אפשר לתבוע את הכסף. בא הלל ותיקן פרוזבול. מה הוא בא ותיקן? הוא תיקן שאנשים יכתבו או שיאמרו, כמו שנדבר בהמשך, שיאמרו לבית הדין: כל חוב שיש לנו, אנחנו מוסרים לכם, שאני אוכל לגבות את זה בכל עת שאני רוצה. ואז הלל תיקן. מה שאני אומר עכשיו ככה, מה שגם דיבר אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך. בדיוק איך להסביר את התקנה של הלל, וכך גם מה שהוא דיבר אדמו"ר הזקן, של אדמו"ר הזקן. אומר שהלל בתקנת פרוזבול הוא בא ותיקן שבן אדם, זה נקרא כאילו שהמלווה מסר את החוב לבית הדין, והיות שזה נקרא שהוא מסר את החוב לבית הדין, אז בעצם לא הוא התובע אלא בית הדין הוא התובע. הוא השליח של בית הדין, אז ממילא השמיטה לא משמטת. אז אם תישאל השאלה מה החידוש של הלל? הרי למדנו שהמוסר את שטרי החוב לבית הדין אין השמיטה משמטת. אז בעצם אנחנו רואים גם בדיני אדמו"ר הזקן ישנם פה שני חידושים בתקנה של פרוזבול. דבר ראשון, בדין המקורי לפני תקנת פרוזבול, שם מדובר שיהודי בא וכיאות הוא לוקח את שטרי החוב שלו, מוסר את זה לבית הדין ובית הדין גובה. אז השמיטה לא משמטת. מה שאין כן פה, הוא לא מוסר את זה לבית הדין. השטרות נשארים אצלו. הלל עשה בתקנה של פרוזבול שזה נקרא כאילו שהוא מסר את שטרי החוב לבית הדין, וממילא שזה אותו הדין של מוסר שטר חוב לבית הדין וממילא

16:06 דובר 2 הוא יכול לבוא ולגבות את הכסף. ונקודה שנייה שחידש הלל: הדין המקורי שהמוסר שטר חוב לבית הדין אין שמיטה משמטת, זה מדובר שיש שטר חוב והוא מסר את שטר החוב לבית הדין. אבל בהלוואות יש כאלה שמלווים בשטר, יש להם שטר חוב כנגד ההלוואה, ויש כאלה שמלווים בעל פה. אז ממילא בשטר חוב הוא יכול למסור את זה לבית הדין ואז השמיטה לא משמטת. אבל בהלוואה בעל פה אין לו מה למסור, אין לו שטר חוב. אז מה יעשו אלו? התקנה של פרוזבול הייתה שגם אם לבן אדם יש לו הלוואה שחייבים לו ואין לו על זה שטר חוב, אז זו הלוואה שניתנה בעל פה. הם סיכמו ביניהם, נתתי לך כסף, אתה תחזיר לי את החוב. אין לו שטר חוב. אז גם על הלוואה כזאת, הלוואה שבעל פה, אם הוא בא ואומר, ״הריני מוסר לכם הדיינים שכל חוב שיש לי שאגבה אותו כל זמן שארצה״, אז התקנה של פרוזבול הייתה שגם הלוואה שבעל פה יהיה לזה את אותו תוקף כמו מוסר שטרי החוב, כמו שהוא מסר את שטרי החוב לבית הדין, שאז השמיטה לא משמטת אותו. יוצא אם ככה שהלל תיקן שאיזו הלוואה שלא נעשה, בין אם הוא לא מסר בפועל את שטר החוב, גם אם יש לו שטרי חוב, אז אף על פי שלא מסר את זה בפועל לבית הדין, זה נקרא כאילו שהוא מסר את זה לבית הדין. ואפילו אם אין לו בכלל שטר חוב, אז זו הלוואה בעל פה, אז גם כן על ידי תקנת פרוזבול זה נקרא שהוא מסר את שטר החוב לבית הדין, ממילא השמיטה לא משמטת. אני רוצה רק לציין שהזכרנו

17:34 דובר 2 קודם ישנה שקלא וטריא אם השמיטה בימינו מהתורה או מדרבנן, ואמרנו שלהלכה השמיטה היא מדרבנן. אז חשוב להדגיש, בגמרא יש שקלא וטריא: איך הלל יכול לבוא ולתקן תקנה כזאת, שמהתורה שמיטה משמטת כשלא מסרו בפועל את שטרי החוב לבית הדין, וחכמים באו ואמרו שהשמיטה לא משמטת על ידי תקנת פרוזבול? אז אחד התירוצים בגמרא, וזה בעצם התירוץ המרכזי, שהיות שהשמיטה בימינו היא רק מדרבנן, אז ממילא יש את הכוח לתקן, לכן יש את הכוח לתקן את התקנה של פרוזבול, שאם אדם עושה פרוזבול, אז בין אם זה הלוואות שבשטר ובין אם זה אפילו הלוואות שבעל פה, השמיטה לא משמטת. יוצא אם ככה לסיכום, כמו שאמרנו קודם, פרוזבול זה מילה מקוצרת מהמילים פרוז בולי ובוטי, תקנה לעשירים ולעניים. כתוצאה מהתקנה של פרוזבול שהלל תיקן, אז גם אם אדם היה לו, אדם הלווה כסף ועבר שנת השמיטה, אם הוא עשה פרוזבול הוא יכול לבוא לתבוע את החוב ולגבות את החוב כמו בכל שנה רגילה. אחרי שהסברנו שישנה תקנה של פרוזבול, צריכים להסביר מתי עושים את הפרוזבול, איך עושים את הפרוזבול, בפני מי עושים את הפרוזבול. אז דבר ראשון יש מחלוקת הראשונים מתי עושים את הפרוזבול. זה ברור לפי כולם שההשמטה של החוב נעשית בסוף השנה השביעית. כלומר, אם נדבר במושגים של שנים, שנת תשפ"ב זו שנת השמיטה. בסוף, כששנת תשפ"ב מסתיימת, אז חלה השמטה של החוב. עד אז החוב עדיין קיים, וזה ויכוח. ולכן היות שהשמיטה חלה רק בסוף, בסוף השנה השביעית, בסוף שנת השמיטה, לכן כותב הרמב"ן ועוד פוסקים שאת, שאת הפרוזבול, היות ששביעית משמטת רק בסופה, אז את הפרוזבול צריכים לכתוב בסוף שנת השמיטה. אם מדובר בימינו, אז לפי דעת

19:36 דובר 2 הרמב"ן את הפרוזבול צריכים לכתוב בסוף שנת תשפ"ב. למה בסוף? כי אם אדם יכתוב נניח את הפרוזבול בתמוז, שנת, חודש תמוז שנת תשפ"ב, אז מה? אז זה יכול להועיל על כל החובות שיש לו עד חודש תמוז תשפ"ב. ומה יהיה אם הוא ייתן הלוואה למישהו בחודש מנחם אב תשפ"ב? הרי התורה באה ואמרה שכשמבקשים הלוואה אסור להימנע מלתת הלוואה. אבל הפרוזבול לא יועיל על הלוואות שלא היו קיימות בשעה שכתבו את הפרוזבול. לכן תמיד את הפרוזבול כדאי ונכון לכתוב בסוף השנה השביעית, שזה אומר בסוף שנת תשפ"ב, ביום האחרון של שנת תשפ"ב, שאז הפרוזבול יחול ויתקן את כל ההלוואות שיש לו, גם הלוואות שנעשו בשנה השביעית. אז לפי דעת הרמב"ן, כמו שאמרנו קודם, את הפרוזבול כותבים בסוף שנת השמיטה. ובעניין, מתרגם את זה לשנים של עכשיו, כותבים את זה בסוף שנת תשפ"ב. אבל הרא"ש חולק על הרמב"ן. הרא"ש אומר שישנם פה שני דינים. אמנם נכון שהחוב נשמט רק בסוף שנת השמיטה. אין שביעית משמטת אלא בסופה, רק בסוף שנת תשפ"ב, המחזור שלנו. אבל העניין הזה של לא יגוש, שאסור למלווה לתבוע את הכסף, זה מתחיל כבר בתחילת השנה השביעית, ובענייננו זה מתחיל כבר בשנת תשפ"ב, בתחילת תשפ"ב. אולי קצת להסביר את הדברים לפי שיטת הרא"ש. לפי שיטת הרא"ש יש פה שני דברים. למלווה, התביעה, התביעה של המלווה, למלווה אסור לתבוע כבר בתחילת תשפ"ב. אז מה ההבדל בין תחילת השנה לסוף השנה? ההבדל הוא כזה: ברגע שתשפ"ב עוברת, אז, אז לא רק שלמלווה אסור לתבוע את הכסף, גם הלווה לא חייב בכלל להחזיר את הכסף למלווה. אין חוב יותר. גמרנו. החוב, החוב, החוב הלך. רק מה שאמרנו קודם, אם הוא

21:47 דובר 2 רוצה לתת את זה בתור מתנה, רוח חכמים נוחה הימנו. ולכן כשבא להחזיר לו את החוב אחרי שנת השמיטה, המלווה צריך לומר ללווה, "משמט אני, אז אתה לא צריך לתת לי שום דבר". אם הלווה אומר לו, "אף על פי כן אני רוצה לתת לך", אז הוא כמו מתנה וכיוצא בזה, רוח חכמים נוחה הימנו. אבל כשהשמיטה עוברת, כשתשפ"ב עוברת, זה לא רק שלמלווה אסור לתבוע, הלווה בכלל לא צריך לבוא לתת לו את הכסף, הוא לא חייב לו שום דבר. אם הוא רוצה להדר ולתת לו בתור מתנה, חכמים אומרים, אנחנו שמחים שאתה עושה ככה, רוח חכמים נוחה הימנו, אבל מצד הדין הוא לא חייב לתת לו שום דבר. מה שאין כן בתחילת תש-, בתחילת תשפ"ב, אז אומר הרא"ש, אז מתחיל איסור שהמלווה אסור לו לתבוע את הכסף. אם הלווה מצד עצמו בשנת תשפ"ב בא ורוצה לתת את הכסף למלווה, מותר, המלווה לא צריך להגיד לו, "משמט אני". הוא לוקח את הכסף כי החוב עדיין קיים. עד סוף שנת תשפ"ב החוב קיים. זה לפי כולם. כמו שאמרנו קודם, שהשביעית משמטת רק בסופה, בסוף, בסוף תשפ"ב. אבל כמו שאמרנו קודם, לפי הרא"ש כבר בתחילת תשפ"ב אסור למלווה לתבוע את החוב. לפי הרמב"ן מותר למלווה גם לתבוע את החוב כל שנת תשפ"ב עד שהשנה מסתיימת. מה שאין כן לפי הרא"ש החוב קיים, ואם הלווה רוצה להחזיר את הכסף בשנת תשפ"ב הוא יכול, ולמלווה מותר לקחת ממנו. אבל לתבוע את הכסף, לפי דעת הרא"ש, אסור למלווה לתבוע את הכסף כבר מתחילת תשפ"ב, ולכן לפי הרא"ש צריכים לכתוב את הפרוזבול בסוף שנת תשפ"א. למה? כי

23:32 דובר 2 אנחנו רוצים שהמלווה יוכל לתבוע את החוב, ואז-- שאז גם הוא ירצה להלוות כספים. אם הוא לא יוכל לתבוע, אז לסמוך רק על הצדקות של הלווה, אז לא תמיד זה עובד. אתם יודעים, לפעמים הלווה אומר, "כן, אני לא זוכר-- שכחתי, לא זוכר. נראה, מחרתיים, מחר, עוד חודש, עוד חודשיים". הוא לא יכול לתבוע, הוא תלוי רק ברצון הטוב של הלווה. אז יש חשש: הוא ילווה לו כסף, מי יודע מה יתחשק לו. הוא כן יחזיר, הוא לא יחזיר לי. אני לא יכול להגיד לו מילה. לכן, לפי הרא"ש צריכים לכתוב את הפרוזבול בסוף שנת תשפ"א, כדי שכל החובות שקיימים-- שיש לו, שחייבים לו עד סוף תש"פ, תשפ"א, הוא יוכל לבוא ולתבוע אותם בשנת השמיטה, ואז הוא ירצה להלוות. אז יוצא לסיכום: לפי הרמב"ן כותבים את הפרוזבול בסוף שנת השמיטה, בענייננו בסוף שנת תשפ"ב. ולפי הרא"ש כותבים את הפרוזבול בסוף השנה השישית שלפני תחילת שנת השמיטה, ובענייננו כותבים את הפרוזבול בסוף שנת תשפ"א. הרבה פוסקים סוברים להלכה כמו דעת הרמב"ן, ולכן הם סוברים להלכה, וכך נוהגים רבים מבני ישראל, שאת הפרוזבול כותבים בסוף שנת השמיטה, בענייננו בסוף שנת תשפ"ב. אבל אדמו"ר הזקן חושש לדעת הרא"ש. אדמו"ר הזקן בהלכות הלוואה כותב במפורש שלכתחילה צריכים להתנהג כמו דעת הרא"ש. זאת אומרת שצריכים לכתוב את הפרוזבול בסוף השנה השישית, לפני תחילת שנת השמיטה. כי אם לא-- כי אם לא יכתבו את הפרוזבול בסוף השנה השישית וייכנסו לשמיטה בלי פרוזבול, אז צריכים לחשוש לדעת הרא"ש ואי אפשר לבוא ולתבוע את החובות. המלווים לא יכולים לבוא ולבוא ולתבוע את החובות שחייבים להם. זאת שיטת אדמו"ר הזקן. ולכן לפי אדמו"ר הזקן, היות שחושש לדעת הרא"ש,

25:38 דובר 2 לכן צריכים לבוא ולכתוב את הפרוזבול בסוף השנה השישית. בנדון דידן, לכתוב את הפרוזבול בסוף השנה הזו, בסוף שנת תשפ"א. אלא אומר אדמו"ר הזקן, אם אדם שכח ולא כתב פרוזבול בשנת תשפ"א, אז יכול לבוא ולכתוב את הפרוזבול גם בשנת תשפ"ב, גם בסוף, בשנה השביעית, בשנת השמיטה, עד סוף השנה. אבל לכתחילה הוא צריך לבוא ולכתוב את הפרוזבול לפני תחילת שנת השמיטה. כלומר, בענייננו הוא צריך לבוא ולכתוב את הפרוזבול בסוף שנת תשפ"א כדי לחשוש לדעת הרא"ש. אז אחרי שאמרנו שלפי אדמו"ר הזקן צריכים לכתוב את הפרוזבול בסוף השנה השישית, נשאלת השאלה: בפני מי כותבים? איך עושים את זה? אז בזה יש גם כן שתי שיטות. ישנם רבים שסוברים, פוסקים רבים שסוברים, שצריכים לעשות את זה בכתב, לחתום לפני שלושה דיינים בכתב, שיהיה כתוב שמה שהוא מסר להם את כל הח-- שהוא מוסר לבית הדין את כל החובות שיש לו. וישנם פוסקים שסוברים שניתן לעשות את זה גם כן בעל פה. לא חייבים לכתוב את זה בכתב, ניתן לעשות את זה גם בעל פה. כלומר, שהוא יאמר בפני שלושה אנשים שהוא מוסר ל-- הוא מוסר להם, שהם בית דין מבחינתו. הם שלושה אנשים והם בית דין מבחינתו, והוא מוסר להם את כל החובות שיש לו, שיוכל לגבות אותם בכל זמן שהוא ירצה. אדמו"ר הזקן פוסק להלכה כמו השיטה הזאת. אדמו"ר הזקן כותב במפורש שניתן לעשות את זה גם בעל פה. לצרף ג' אנשים כשרים ולומר בפניהם את הנוסח הזה, שהוא מוסר להם את כל החובות שיש לו, שיוכל לגבות אותם בכל זמן שהוא ירצה. שאלה נוספת שצריכים לדעת: מיהם הדיינים? מי יכול להיות דיין? מה הקריטריון להיות דיין שבפניהם, בפניהם

27:37 דובר 2 הוא יעשה את הפרוזבול? אז יש בזה מחלוקת של המחבר והרמ"א בשולחן ערוך חושן משפט סימן ס"ז. המחבר לומד שניתן לעשות את זה בפני שלושה דיינים שהם בקיאים בדין, תלמידי חכמים בקיאים בדיני חושן משפט, והם גם כן הרבים קיבלו אותם-- הרבים קיבלו אותם כדיינים. כלומר, לקחת דיינים של העיר או דיינים אחרים שהוא מכיר. שלושה דיינים שמוכרים כדיינים בקיאים בדין, ולעשות בפניהם את הפרוזבול. למה-- בכתב או בעל פה, כמו שאמרנו שיטות קודם. אבל בכל מקרה צריכים לעשות את זה בפני שלושה דיינים חשובים, בקיאים בדין, ושהקהל קיבל אותם כדיינים ומכירים בהם כדיינים. אבל הרמ"א לומד שניתן לעשות את זה בפני שלושה אנשים כשרים בישראל, גם אם לא תלמידי חכמים גדולים, גם אם לא משמשים כדיינים. שלושה אנשים כשרים בישראל, אם הם שלושה יש להם כוח של בית דין לעניין זה וניתן לעשות את הפרוזבול בפניהם. אדמו"ר הזקן פוסק להלכה כמו הרמ"א, שלא חייבים דווקא דיינים בקיאים בדיני חושן משפט, מקובלים כדיינים, אלא ניתן לעשות את זה בפני שלושה אנשים כשרים בישראל, לכנס אותם ולומר בפניהם בעל פה: הרי אני מוסר לכם שכל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה. נמצא לסיכום לפי דעת אדמו"ר הזקן, נמצא לסיכום: א', את הפרוזבול צריכים לבוא ולעשות בסוף השנה השישית, לפני תחילת השנה השביעית. כלומר, בסוף שנת תשפ"א צריכים לעשות את הפרוזבול. ב', לא חייבים לעשות את זה דווקא בכתב, ניתן גם לומר את זה בעל פה, את הנוסח בעל פה: הרי אני מוסר לכם שכל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה. ג', לא חייבים לעשות את זה בפני שלושה דיינים חשובים ומקובלים כדיינים בציבור, אלא

29:31 דובר 2 ניתן לעשות את הפרוזבול בפני כל שלושה אנשים כשרים בישראל. לומר להם בעל פה את הנוסח של פרוזבול, כמו שאמרנו קודם, ואז חל הדין של פרוזבול ואז ניתן לבוא ולתבוע את החוב גם כשעוברת השנה השביעית, שנת השמיטה. אחרי שהסברנו שישנה תקנה של פרוזבול, צריכים להסביר מתי עושים את הפרוזבול, איך עושים את הפרוזבול, בפני מי עושים את הפרוזבול? אז דבר ראשון יש מחלוקת הראשונים מתי עושים את הפרוזבול. זה ברור לפי כולם שההשמטה של החוב נעשית בסוף השנה השביעית. כלומר, אם נדבר במושגים של שנים, שנת תשפ"ב זה שנת השמיטה. בסוף שנת תשפ"ב, כשמסתיימת, אז חלה ההשמטה של החוב. עד אז החוב עדיין קיים, וזה ויכוח. ולכן, היות שהשמיטה חלה רק בסוף, בסוף השנה השביעית, בסוף שנת השמיטה, לכן כותב הרמב"ן ועוד פוסקים שאת, שאת הפרוזבול, היות ששביעית משמטת רק בסופה, אז את הפרוזבול צריכים לכתוב בסוף שנת השמיטה. אם נדבר בימינו, אז לפי דעת הרמב"ן את הפרוזבול צריכים לכתוב בסוף שנת תשפ"ב. למה בסוף? כי אם אדם יכתוב נניח את הפרוזבול בחודש תמוז שנת תשפ"ב, אז מה זה? זה יכול להועיל על כל החובות שיש לו עד חודש תמוז תשפ"ב. ומה יהיה אם הוא ייתן הלוואה למישהו בחודש מנחם אב תשפ"ב? והתורה באה ואמרה שכשמבקשים הלוואה אסור למנוע מלתת הלוואה, אלא הפרוזבול לא יועיל על הלוואות שלא היו קיימות בשעה שכתבו את הפרוזבול. לכן תמיד את הפרוזבול כדאי ונכון לכתוב בסוף השנה השביעית, שזה אומר בסוף שנת תשפ"ב, ביום האחרון של שנת תשפ"ב, שאז הפרוזבול יחול ויתקן את כל ההלוואות שיש לו, גם הלוואות שנעשו בשנה השביעית. אז לפי דעת הרמב"ן, כמו שאמרנו קודם, את

31:36 דובר 2 הפרוזבול כותבים בסוף שנת השמיטה, ובעניין לתרגם את זה לשנים של עכשיו, כותבים את זה בסוף שנת תשפ"ב. אבל הרא"ש חולק על הרמב"ן. הרא"ש אומר שישנם פה שני דינים. אמנם נכון שהחוב נשמט רק בסוף, בסוף שנת השמיטה. אין שביעית משמטת אלא בסופה, רק בסוף שנת תשפ"ב במחזור שלנו. אבל העניין הזה של לא יגוש, שאסור למלווה לתבוע את הכסף, זה מתחיל כבר בתחילת השנה השביעית, ובענייננו זה מתחיל כבר בשנת תשפ"ב, בתחילת תשפ"ב. אולי קצת להסביר את הדברים לפי שיטת הרא"ש. לפי שיטת הרא"ש יש פה שני דברים. למלווה, התביעה, התביעה של המלווה, למלווה אסור לתבוע כבר בתחילת תשפ"ב. אז מה ההבדל בין תחילת השנה לסוף השנה? ההבדל הוא כזה. ברגע שתשפ"ב עוברת, אז, אז לא רק שלמלווה אסור לתבוע את הכסף, גם הלווה לא חייב בכלל להחזיר את הכסף למלווה. אין חוב יותר. גמרנו. החוב, החוב, החוב הלך. רק מה שאמרנו קודם, אם הוא רוצה לתת את זה בתור מתנה, רוח חכמים נוחה הימנו, ולכן כשבא להחזיר לו את החוב אחרי שנת השמיטה, המלווה צריך לומר ללווה, "משמט אני, אז אתה לא צריך לתת לי שום דבר". אם הלווה אומר לו, "אף על פי כן אני רוצה לתת לך", אז כמו מתנה וכיוצא בזה, רוח חכמים נוחה הימנו. אבל כששמיטה עוברת, כשתשפ"ב עובר, זה לא רק שלמלווה אסור לתבוע, הלווה בכלל לא צריך לבוא לתת לו את הכסף, הוא לא חייב לו שום דבר. אם הוא רוצה להיות לארג' ולתת לו בתור מתנה, חכמים אומרים, אנחנו שמחים שאתה עושה ככה, רוח חכמים נוחה הימנו, אבל מצד הדין הוא לא חייב לתת לו שום דבר. מה שאין

33:31 דובר 2 כן בתחילת, בתחילת תשפ"ב, אומר הרא"ש, אז, אז מתחיל איסור שהמלווה אסור לו לתבוע את הכסף. אם הלווה מצד עצמו בשנת תשפ"ב בא ורוצה לתת את הכסף למלווה, המלווה צריך להגיד לו, "משמט אני, לוקח את הכסף", כי החוב עדיין קיים. עד סוף שנת תשפ"ב החוב קיים. זה לפי כולם. כמו שאמרנו קודם, שהשביעית משמטת רק בסופה. בסוף, בסוף תשפ"ב. אבל כמו שאמרנו קודם, לפי הרא"ש, כבר בתחילת תשפ"ב אסור למלווה לתבוע את החוב. לפי הרמב"ן מותר למלווה גם לתבוע את החוב כל שנת תשפ"ב עד שהשנה מסתיימת. מה שאין כן לפי הרא"ש החוב קיים, ואם הלווה רוצה להחזיר את הכסף בשנת תשפ"ב הוא יכול, והמלווה מותר לו לקחת ממנו. אבל לתבוע את הכסף, לפי דעת הרא"ש, אסור למלווה לתבוע את הכסף כבר מתחילת תשפ"ב, ולכן לפי הרא"ש צריכים לכתוב את הפרוזבול בסוף שנת תשפ"א. למה? כי אם אנחנו רוצים שהמלווה יוכל לתבוע את החוב, ואז, שאז גם הוא ירצה להלוות כספים, אם הוא לא יוכל לתבוע אז הוא יסמוך רק על הצדקות של הלווה, אז לא תמיד זה עובד. אתם יודעים, לפעמים הלווה אומר, "כן, אני לא זוכר, שכחתי, לא זוכר. נראה, מחרתיים, מחר, אחרי מחר או עוד חודש, עוד חודשיים". הוא לא יכול לתבוע. הוא תלוי רק ברצון הטוב של הלווה. אז יש חשש שהוא לא ילווה לו כסף. אני יודע מה יתחשק לו, הוא כן יחזיר, הוא לא יחזיר לי. אני לא יכול להגיד לו מילה. לכן לפי הרא"ש צריכים לכתוב את הפרוזבול בסוף שנת תשפ"א כדי שכל החובות שקיימים, שיש לו, שחייבים לו עד סוף תשפ"א הוא יוכל לבוא ולתבוע אותם בשנת השמיטה,

35:25 דובר 2 ואז הוא יוצא להלוות. אז יוצא לסיכום: לפי הרמב"ן כותבים את הפרוזבול בסוף שנת השמיטה, בענייננו בסוף שנת תשפ"ב. ולפי הרא"ש כותבים את הפרוזבול בסוף השנה השישית, שלפני תחילת שנת השמיטה, ובענייננו כותבים את הפרוזבול בסוף שנת תשפ"א. הרבה פוסקים סוברים להלכה כמו דעת הרמב"ן, ולכן הם סוברים להלכה, וכך נוהגים רבים מבני ישראל, שאת הפרוזבול כותבים בסוף שנת השמיטה, בענייננו בסוף שנת תשפ"ב. אבל אדמו"ר הזקן חושש לדעת הרא"ש. אדמו"ר הזקן בהלכות הלוואה כותב במפורש שלכתחילה צריכים להתנהג כמו דעת הרא"ש. זאת אומרת שצריכים לכתוב את הפרוזבול בסוף השנה השישית, לפני תחילת שנת השמיטה. כי אם לא-- כי אם לא יכתבו את הפרוזבול בסוף השנה השישית וייכנסו לשמיטה בלי פרוזבול, אז צריכים לחשוש לדעת הרא"ש ואי אפשר לבוא ולתבוע את החובות. המלווים לא יכולים לבוא ולבוא ולתבוע את החובות שחייבים להם. זו שיטת אדמו"ר הזקן. ולכן לפי אדמו"ר הזקן, היות שחושש לדעת הרא"ש, לכן צריכים לבוא ולכתוב את הפרוזבול בסוף השנה השישית. בנידון דידן, לכתוב את הפרוזבול בסוף השנה הזו, בסוף שנת תשפ"א. אלא אומר אדמו"ר הזקן: אם אדם שכח ולא כתב פרוזבול בשנת תשפ"א, אז יכול לבוא ולכתוב את הפרוזבול גם בשנת תשפ"ב, גם בסוף השנה השביעית, בשנת השמיטה, עד סוף השנה. אבל לכתחילה הוא צריך לבוא ולכתוב את הפרוזבול לפני תחילת שנת השמיטה. כלומר בענייננו הוא צריך לבוא ולכתוב את הפרוזבול בסוף שנת תשפ"א כדי לחשוש לדעת הרא"ש. ישנן כמה וכמה הוראות מהרבי בקשר לעניין של פרוזבול. דבר ראשון, הרבי, כמובן, יש לו כוח בפסק של אדמו"ר הזקן שצריכים לעשות את הפרוזבול לכתחילה בסוף השנה השישית. ולרבי, לרבי היה נוגע שרבים מבני ישראל

37:48 דובר 2 ינהגו כמו דעת אדמו"ר הזקן. ישנם הרבה, הרבה סיפורים בקשר לכך שהרבי ביקש בכל מיני מקומות שיפרסמו את הפסק של אדמו"ר הזקן. אז למעשה הרבי הורה וביקש לפרסם את הפסק של אדמו"ר הזקן, שצריכים לכתוב את הפרוזבול, לחשוש לדעת הרא"ש, לכתוב את הפרוזבול בסוף השנה השישית. אז מצווה לפרסם את זה ולזכות בזה כמה שיותר אנשים מבני ישראל. בי"ת, מתי לכתוב את הפרוזבול? אז בעצם, כמו שאמרנו קודם, אם אנחנו רוצים שכל החובות שיש לנו הפרוזבול יועיל, יועיל, יועיל שהם לא-- שהשמיטה לא תשמט אותם, אז מובן ממילא שצריכים לכתוב את זה ביום האחרון של, של, של השנה השישית, ביום האחרון של שנת תשפ"א, וביום האחרון עצמו בסוף היום. כי מי שנתן את ההלוואה ביום האחרון, אז גם צריך שהשמיטה לא תשמט. אבל הרבי אמר שיש מצב שיכול להיות שאדם מרוב הכנות וטרדות וכל מה שקשור, שהוא מתכונן לראש השנה, אז הוא ישכח לעשות פרוזבול. לכן הרבי הציע שכדאי לעשות הפרוזבול בערב ראש השנה, אבל לעשות את זה בזמן התרת נדרים. היות שכבר בלאו הכי אדם נמצא בבית הכנסת ובלאו הכי יושבים כבר עשרה אנשים ועושה בפניהם התרת נדרים, אז ממילא יש כבר בית דין. אז בזמן הזה של-- בזמן הזה של התרת נדרים, אחרי שעושה את התרת הנדרים שלו, אז הוא גם יכול לבוא ולומר בפני-- יש, יש יותר משלושה, כן? גם אם יש שלושה אנשים, כן? יאמר בפני אלו שיושבים בהתרת נדרים. יאמר בפניהם שהוא מוסר להם שכל החובות שיש לו, שהוא יגבה אותם כל זמן שהוא רוצה. אז ממילא הוא לא ישכח, כי הוא כבר בלאו הכי נמצא בבית הכנסת, בלאו הכי הוא קיבץ כבר. יש לו

39:28 דובר 2 אנשים. ישנו כבר בית דין שהוא קיבץ אותם בשביל התרת נדרים. אז ממילא בזמן הזה של התרת נדרים כדאי אז לבוא ולומר את הנוסח של הנוסח של הפרוזבול, כמו שאמרנו קודם, שלפי דעת אדמו"ר הזקן ניתן לומר את זה בעל פה. לפי דעת אדמו"ר הזקן לא חייבים דווקא דיינים מומחים ובקיאים בחושן משפט. אז ממילא כמו שהדיינים האלו הם דיינים לגבי התרת נדרים, אז גם אם הם אנשים כשרים בישראל, אז אותו דבר הם יכולים גם כן להיות דיינים לגבי העניין של פרוזבול. אז למעשה הרבי הציע: א', לפרסם מה שיותר את הפסק של אדמו"ר הזקן, לזכות בזה כמה שיותר יהודים, ולעשות את הפרוזבול, לומר את הנוסח הזה בערב ראש השנה לאחר התרת נדרים. גימ"ל, עוד, עוד הצעה שהרבי הציע כדי לזכות כמה שיותר יהודים: שכל רב או ראש ישיבה יקבץ אליו עוד שני אנשים ויעשה שטר על ה-- ויכתוב שמה בשטר את הנוסח של הפרוזבול, ואז גם יהודים שלא, לא אולי לא מגיעים לבית הכנסת, אולי, אה, לא כל כך עדיין יודעים מ-מכל העניין או ל-לא כל כך יש להם חשק לעשות את זה, אבל אפשר דאזשע אפילו על דרך הטלפון או על ידי שליח שייתנו את ההסכמה לצרף את השם, את השם שלהם לעניין הזה של הפרוזבול, ואז יוכלו לזכות עוד ועוד יהודים שיקיימו את הכרעת חכמים, את התקנה של הפרוזבול. עוד רווח יש בעניין הזה שאם יעשו את השטר הזה, שאחד הדינים שנאמרו, נאמרו בקשר לפרוזבול זה שפרוזבול מועיל רק אם ללווה יש קרקע אפילו כלשהו. הקרקע לא חייבת להיות דווקא-- חייבת להיות דווקא אדמה שלו או בית שלו. גם בית שהוא, הוא, הוא גר בו

41:07 דובר 2 בשכירות זה גם נקרא שיש לו קרקע. אה, גם בחורי ישיבה, יש תלמידים שיש להם רשות לישון בחדרים שלהם, זה גם נקרא שיש להם קרקע. אבל לפעמים יכול להיות מצב שיש כאלו שאין להם שום דבר. אז בר-- אז כתוב שאם ללווה אין קרקע, שאז כאמור לא חלה תקנת פרוזבול, אז המלווה או מישהו אחר יכול להקנות לו קרקע כלשהי, ואז ניתן לכתוב פרוזבול גם על ה-- על ההלוואות שלו. ולכן ברגע שעושים שטר, אז ניתן לקחת, ניתן לקחת שאחד מהדיינים או מישהו אחר יקנה לכל הלוו-- לכל אלו שעשו פרוזבול, לכל ה-- לכל אלו שעשו פרוזבול הוא ידאג ש-- יקנה לכולם קרקע. ברגע שיהיה-- ויקנה לו קרקע, אז ממילא ניתן לעשות פרוזבול גם לכאלה שאין להם קרקע משלהם. דבר נוסף, הרבי הורה שהיות שיש את התקנה של דברי חכמים ל-לעשות פרוזבול, ערבים עליי דברי סופרים, ויש גם את התקנה של אדמו"ר הזקן שאת הפרוזבול יעשו בסוף השנה השישית, ויהודי בכלל צריך לראות שתקנת חכמים חביבה עליו, וחסיד שמקושר לבעל שם טוב צריך לראות-- לראות-- להראות שהתקנה של אדמו"ר הזקן חביבה עליו. לכן גם יהודי כזה שבא ואומר בעצם, "מה אני צריך לעשות פרוזבול? אף אחד לא חייב לי כסף. או גם אם מישהו חייב לי זה סכום לא גדול. מה אכפת לי? מוכן לוותר לו. מה אני צריך? לא, אין לי עניין לעשות פרוזבול". אבל אומר הרבי: לא, יש עניין ללכת ב-- ערבים עליי דברי סופרים, לקיים את התקנה של הפרוזבול. יש עניין, יש עניין ש-- להראות ש-- להתקשר לאדמו"ר הזקן, לתקנה של אדמו"ר הזקן, ולכן כדאי שכל יהודי, גם אם יש לו חוב ק-קטן שלא כל כך

42:46 דובר 2 אכפת לו, יעשה פרוזבול. ויתרה מכך, גם יהודי שבא ואומר, "אף אחד לא חייב לי כסף", אז כדאי שהוא ילווה למישהו כסף, אפילו סכום קטן, כדי שיהיה לו על מה לכתוב פרוזבול ואז הוא יוכל כ-כאמור לקיים את תקנת החכמים וגם לקיים את תקנת אדמו"ר הזקן, שהוא כותב פרוזבול בסוף השנה השישית. דבר נוסף, הרבי דיבר על העניין הזה. ישנה שאלה ב-בפוסקים, מה קורה אם אדם-- השמיטה עוברת, האם החוב נשמט מאליו? זה נקרא בשפת ה-- בשפת הפוסקים אפקעתא דמלכא. כלומר, התורה באה ואומרת שברגע שהשמיטה עוברת אז החוב נשמט מאליו, או שזה אפקעתא דגברא. זאת אומרת, המלווה צריך לבוא ולומר שהוא מוותר על החוב, הוא משמט את החוב. אבל אם הוא לא אומר את זה, אז החוב עדיין קיים. זו חקירה שפוסקים דנים בזה. המנחת חינוך למשל סובר שזו אפקעתא דמלכא. כלומר, ברגע שהשמיטה עוברת, כמו שאמרנו קודם, שהשמיטה משמטת בסופה, ברגע שהשמיטה עוברת אוטומטית החוב נשמט. הלווה לא חייב כסף למלווה, אבל הרבי מפלפל בזה באריכות בליקוטי שיחות חלק י"ז, והרבי לומד לא ככה. הרבי לומד שזה גדר של אפקעתא דגברא. זאת אומרת שהמלווה צריך ל-ל-לקבל בעצמו החלטה שהוא מ-- שהוא משמט את החוב. אבל אם הוא לא מקבל על עצמו את ההחלטה הזו שהוא משמט את החוב, אז אף על פי שהשמיטה כבר עברה, עדיין החוב קיים. הרבי מפלפל שמה באריכות. הרבי, שמה יש גדרים מאוד מאוד מעניינים בכל הגדר הזה של ה-- של שמיטת כספים. ממש לא ניכנס לזה כרגע במסגרת הזאת. תלמדו את השיחה הזאת. על כל פנים, הרבי לומד שזה הגדר של אפקעתא דגברא, שהמלווה הוא זה שצריך לבוא ולשמט את החוב. יש

44:39 דובר 2 שם הרבה הרבה הלכות ופרטים שקשורים בכלל בנושא של שמיטה ושמיטת כספים. מה משמט? מתי משמטים? יש גם הרבה פרטים שקשורים לדין הזה של פרוזבול. כמובן לא ניכנס עכשיו לכל ההלכות. אם יש לבן אדם שאלה אז כמובן יתייעץ עם רב מורה הוראה מה לעשות בפועל. רק נזכיר עוד דבר אחד שהרבי מדבר על זה גם כן, כותב על כך. אל"ף, שאדם שלא הספיק לעשות פרוזבול בסוף השנה השישית כדעת אדמו"ר הזקן, אז כותב אדמו"ר הזקן שיעשה פרוזבול בשביעית. לפי זה אומר הרבי, אנחנו מבינים גם כן מה קורה אם בן אדם בא והלווה כסף, הוא עשה פרוזבול כדעת אדמו"ר הזקן, הוא עשה פרוזבול בסוף השנה השישית. כתוצאה מכך, כל החובות שהיו חייבים לו עד סוף השנה השישית, עד-עד סוף שנת תשפ"א, השמיטה לא משמטת כי הוא עשה פרוזבול. רק אחר כך בא אליו יהודי בשנת השמיטה, בשנת תשפ"ב, מבקש ממנו הלוואה. גם בשנת השמיטה צריכים להלוות. שמה ההלכה, "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל", שאדם אסור לו, שהשמיטה לא תעשה לו לבוא ולהלוות, אבל בשנת השמיטה גם צריכים להלוות. נו, מה יהיה אז? פרוזבול הוא כבר עשה קודם. הפרוזבול לא מועיל על הלוואות שייתן אחר כך. מה יעשה אז? אז אומר הרבי כך: אם מדובר בהלוואות כאלה שזמן התשלום שלהם הוא אחרי שנת השמיטה, כלומר אחרי שנת תשפ"ב, שנת תשפ"ג, במקרה כזה הוא בכלל לא צריך לבוא ולעשות פרוזבול, כי ההלכה היא שחובות שעדיין לא צריכים לפרוע אותם עד סוף שנת השמיטה, השמיטה לא משמטת אותם. אבל אם זה חובות כאלה ש-שצריכים לשלם אותם בשנת השמיטה, בשנת תשפ"ב, הוא הלווה לו בחודש חשוון והוא צריך להחזיר לו את

46:13 דובר 2 הכסף בחודש אדר תשפ"ב. לכן במקרה כזה, אם יש לו חובות חדשים שנוצרו בשנת השמיטה, אז בסוף שנת השמיטה, בסוף שנת תשפ"ב, הוא יעשה שוב פרוזבול עבור החובות האלו שנוצרו בשנת השמיטה, בשנת תשפ"ב. זאת אומרת, הוא עושה כאילו, הוא עושה פעמיים פרוזבול. פרוזבול אחד הוא עושה כדעת אדמו"ר הזקן בסוף שנת תשפ"א, לשמר את כל החובות שיש לו עד שנת השמיטה, ופרוזבול שני הוא עושה בסוף שנת תשפ"ב עבור החובות האלה, עבור ההלוואות האלה שהוא נתן בשנת השמיטה, אם הוא נתן. אם הוא לא נתן, אז מספיק שעושה את הפרוזבול בסוף שנת תשפ"א. אני רוצה לסיים ממה שהרבי דיבר באחת השיחות, שיש לנו כלל: "מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל". מה שהקדוש ברוך הוא תובע מבני ישראל, מבקש מבני ישראל, הוא מקיים בעצמו. אז כמו שהקדוש ברוך הוא מבקש מבני ישראל שהשמיטה תשמט את כל החובות, אז גם הקדוש ברוך הוא משמט את החובות של בני ישראל. והיות שאדמו"ר הזקן כותב שצריכים לחשוש לכתחילה לדעת הרא"ש, שכבר אסור לתבוע את החובות כבר מתחילת שנת השמיטה, לא רק מסוף שנת השמיטה אלא כבר מתחילת שנת השמיטה אסור לתבוע את החובות. על דרך זה גם כן למעלה, הקדוש ברוך הוא לא תובע מאיתנו את החובות, לא רק בסוף שנת השמיטה, אלא גם את החובות שאנחנו חייבים לקדוש ברוך הוא, החובות הרוחניים שלנו, הוא לא תובע מאיתנו כבר בתחילת שנת השמיטה, כבר בתחילת תשפ"ב. וממילא זה נותן-- והיות שהוא לא תובע מאיתנו את החובות, אז לכן הוא לא תובע מאיתנו, אז עוד יותר מזרז ומחזק את העניין הזה שהקדוש ברוך הוא נותן לכולנו שיהיה אכן לכולנו כתיבה וחתימה טובה בכל המצטרך. בני

47:55 דובר 2 חיי ומזוני רוויחי וכולהו רוויחי, בגשמיות וברוחניות ובגשמיות וברוחניות גם יחדיו, והעיקר ששנת השמיטה הזו תהיה בסימן הגאולה, שנזכה לביאה והתגלות משיח צדקנו, שיגאל אותנו מהגלות ויביאנו לארץ ישראל ויבנה בית המקדש במקומו, שאז, כמו שהרמב"ם, הרמב"ם כותב בהלכות מלכים, שתבוא הגאולה וכל עם ישראל יהיה במקומו, אז כל המצוות כולם, התורה תהיה בשלמותה, כל המצוות חוזרות לנהוג מהתורה, יובל נוהג מהתורה והשמיטה תהיה דאורייתא בגאולה האמיתית והשלמה. יהי רצון שזה יהיה כבר עכשיו, בשנת תשפ"ב תנהג שמיטה דאורייתא. ישנם כמה וכמה הוראות מהרבי בקשר לעניין של פרוזבול. דבר ראשון, הרבי, כמובן שיש, יש לו כוח בפסק של אדמו"ר הזקן שצריכים לעשות את הפרוזבול לכתחילה בסוף השנה השישית, ולרבי, לרבי היה נוגע שרבים מבני ישראל ינהגו כמו דעת אדמו"ר הזקן. ישנם הרבה, הרבה, אה, סיפורים בקשר לכך שהרבי ביקש בכל מיני מקומות שיפרסמו את הפסק של אדמו"ר הזקן. אז למעשה הרבי הורה וביקש לפרסם את הפסק של אדמו"ר הזקן, שצריכים לכתוב את הפרוזבול, לחשוש לדעת הרא"ש, לכתוב את הפרוזבול בסוף השנה השישית. אז מצווה לפרסם את זה ולזכות בזה כמה שיותר אנשים מבני ישראל. ב', מתי לכתוב את הפרוזבול? אז בעצם כמו שאמרנו קודם, אם אנחנו רוצים שכל החובות שיש לנו הפרוזבול יועיל, יועיל, יועיל, יועיל שהם לא, שהשמיטה לא תשמט אותם, אז מובן ממילא שצריכים לכתוב את זה ביום האחרון של, של, של השנה השישית, ביום האחרון של שנת תשפ"א, וביום האחרון עצמו בסוף היום, כי מישהו שייתן פתאום הלוואה ביום האחרון אז גם צריך להיות שהשמיטה לא תשמט. אבל הרבי אמר שיש מצב שיכול להיות שאדם מרוב הכנות וטרדות ומה שכל מה שקשור שהוא מתכונן לראש השנה

49:50 דובר 2 אז הוא ישכח לעשות פרוזבול, לכן הרבי הציע שכדאי לעשות הפרוזבול בערב ראש השנה, אבל לעשות את זה בזמן התרת נדרים, כיוון שכבר האדם נמצא בבית הכנסת וכבר יושבים כבר עשרה אנשים ועושה בפניהם התרת נדרים, אז ממילא יש כבר בית דין. אז בזמן הזה, שאת-- בזמן הזה של התרת נדרים, אחרי שעושה את התרת נדרים שלו, אז הוא גם יכול לבוא ולומר בפני, יש, יש יותר משלושה, כן, וגם יש כבר שלושה אנשים, כן. יאמר בפני אלו שיושבים בהתרת נדרים, יאמר בפניהם שהוא מוסר להם שכל חובות שיש לו שהוא יגבה אותם כל זמן שהוא רוצה. אז ממילא הוא לא ישכח, כי הוא כבר, מכבר הוא נמצא בבית הכנסת, מכבר הוא קיבץ כבר. אם יש לו אנשים ב-- ישנם כבר בית דין מקובע שהוא קיבץ אותם בשביל התרת נדרים, אז ממילא בזמן הזה של התרת נדרים כדאי אז לבוא ולומר את הנוסח של, נוסח של הפרוזבול, כמו שאמרנו קודם, שלפי דעת אדמו"ר הזקן ניתן לומר את זה בעל פה. לפי דעת אדמו"ר הזקן לא חייבים דווקא דיינים מומחים שבקיאים בחושן משפט, אז ממילא כמו שהדיינים האלו הם דיינים לגבי התרת נדרים, אז גם אם הם אנשים כשרים בישראל, אז אותו דבר הם יכולים גם כן להיות דיינים לגבי העניין של פרוזבול. אז למעשה הרבי הציע א', לפרסם כמה שיותר את הפסק של אדמו"ר הזקן, לזכות בזה כמה שיותר יהודים, ולעשות את הפרוזבול, ל-לומר את הנוסח הזה ל-- בערב ראש השנה לאחר התרת נדרים. ג', עוד, עוד הצעה שהרבי הציע כדי לזכות כמה שיותר יהודים, שכל רב או ראש ישיבה יקבץ אליו עוד שני אנשים ויעשה

51:25 דובר 2 שטר על ה-- ויכתוב שם בשטר את הנוסח של הפרוזבול, ואז גם יהודים שלא, לא, אולי לא מגיעים לבית הכנסת, אולי, אה, לא כל כך עדיין יודעים מכל העניין או לא כל כך יש להם חשק לעשות את זה, אבל אפשר אפילו על ידי הטלפון או על ידי שליח שייתנו את ההסכמה לצרף את הש-- את השם שלהם לעניין הזה של הפרוזבול, ואז יוכלו לזכות עוד ועוד יהודים שיקיימו את הכרעת חכמים, את התקנה של הפרוזבול. עוד רווח יש בעניין הזה שאם יעשו את השטר הזה, שהרי אחד הדינים שנאמרו, נאמרו בקשר לפרוזבול זה שפרוזבול מועיל רק אם ללווה יש קרקע אפילו כלשהו. הקרקע לא חייבת להיות דווקא, חייבת להיות דווקא אדמה שלו או בית שלו. גם בית שהוא, הוא, הוא גר בו בשכירות זה גם נקרא שיש לו קרקע. אה, גם בחורי ישיבה, יש תלמידים שיש להם רשות לישון בחדרים שלהם, זה גם נקרא שיש להם קרקע. אבל אפילו יכול להיות מצב שיש כאלו שאין להם שום דבר. אז בר-- אז כתוב שאם ללווה אין קרקע, שאז כאמור לא חלה תקנת פרוזבול, אז המלווה או מישהו אחר יכול להקנות לו קרקע כלשהו, ואז ניתן לכתוב פרוזבול גם על ה-על ההלוואות שלו. ולכן ברגע שעושים שטר אז ניתן לקחת, ניתן לקחת שאחד מהדיינים או מישהו אחר יקנה לכל הלוו-- לכל אלו שעשו פרוזבול, כל ה-- כל אלו שעשו פרוזבול הוא ידאג ש-- יקנה לכולם קרקע. ברגע שיקנה לו קרקע אז במילא ניתן לעשות פרוזבול גם לכאלה שאין להם קרקע משלהם. דבר נוסף, הרבי אומר שהיות שיש את התקנה של דברי חכמים ל-לעשות פרוזבול, ערבים עלי דברי סופרים, ויש גם את

53:04 דובר 2 התקנה של אדמו"ר הזקן שאת הפרוזבול יעשו בסוף השנה השישית. ויהודי בכלל צריך לראות שתקנת חכמים חביבה עליו, וחסיד שמקושר לבעל שם טוב צריך לראות-- להראות שהתקנה של אדמו"ר הזקן חביבה עליו. לכן גם יהודי כזה שבא ואומר, בעצם מה אני צריך לעשות פרוזבול? אף אחד לא חייב לי כסף. או גם אם מישהו חייב לי, זה סכום לא גדול. מה אכפת לי? מוכן לוותר לו. מה אני צריך? אין לי עניין לעשות פרוזבול. אבל אומר הרבי: לא. יש עניין ללכת ב-- ערבים עלי דברי סופרים, לקיים את התקנה של הפרוזבול. יש עניין, יש עניין ש-להראות ש-- להתקשר לאדמו"ר הזקן, לתקנה של אדמו"ר הזקן, ולכן כדאי שכל יהודי, גם אם יש לו חוב קטן שלא כל כך אכפת לו, יעשה פרוזבול. ויתרה מכך, גם יהודי שבא ואומר אף אחד לא חייב לי כסף, אז כדאי שהוא ילווה למישהו כסף, אפילו סכום קטן, כדי שיהיה לו על מה לכתוב פרוזבול, ואז הוא יוכל כאמור לקיים את תקנת החכמים וגם לקיים את תקנת אדמו"ר הזקן, שהוא כותב פרוזבול בסוף השנה השישית. דבר נוסף, הרבי דיבר על העניין הזה. ישנה שאלה ב-בפוסקים: מה קורה אם אדם-- השמיטה עוברת? האם החוב נשמט מאליו? זה נקרא בשפת ה-- בשפת הפוסקים אפקעתא דמלכא. כלומר, התורה באה ואומרת שברגע שהשמיטה עוברת אז החוב נשמט מאליו, או שזה אפקעתא דגברא. זאת אומרת, המלווה צריך לבוא ולומר שהוא מוותר על החוב ומשמט את החוב. אבל אם הוא לא אומר את זה, אז החוב עדיין קיים. זו חקירה שפוסקים דנים בזה. המנחת חינוך למשל סובר שזה אפקעתא דמלכא. כלומר, ברגע שהשמיטה עוברת, כמו שאמרנו קודם שהשמיטה משמטת בסופה, ברגע

54:56 דובר 2 שהשמיטה עוברת אוטומטית החוב נשמט. הלווה לא חייב כסף למלווה, אבל הרבי מפלפל בזה באריכות בליקוטי שיחות חלק י"ז, והרבי לומד לא כך. הרבי לומד שזה גדר של אפקעתא דגברא. זאת אומרת שהמלווה צריך ל-לקבל בעצמו החלטה שהוא, שהוא משמט את החוב. אבל אם הוא לא מקבל על עצמו את ההחלטה הזו שהוא משמט את החוב, אז אף על פי שהשמיטה כבר עברה עדיין החוב קיים. הרבי מפלפל שמה באריכות ומסביר שם, יש גדרים מאוד מאוד מעניינים בכל הגדר הזה של ה-- של שמיטת כספים. כמובן שלא ניכנס לזה כאן במסגרת הזאת, ללמוד את השיחה הזאת. על כל פנים, הרבי לומד שזה הגדר של אפקעתא דגברא, שהמלווה הוא זה שצריך לבוא ולשמט את החוב. ישנם הרבה הרבה הלכות ופרטים שקשורים בכלל בנושא של שמיטה ושמיטת כספים. מה משמט? מתי משמטים? יש גם הרבה פרטים שקשורים לעניין הזה של פרוזבול. כמובן לא ניכנס עכשיו לכל ההלכות. אם יש לבן אדם שאלה אז כמובן יתייעץ עם רב מה הוא-- מה לעשות בפועל. רק להזכיר עוד דבר אחד שהרבי מדבר על זה גם כן, כותב על כך. אל"ף, שאדם שלא הספיק לעשות פרוזבול בסוף השנה השישית כדעת אדמו"ר הזקן, אז כותב אדמו"ר הזקן שיעשה פרוזבול בשביעית. לפי זה אומר הרבי, אנחנו מבינים גם כן מה קורה אם בן אדם בא ולווה, הוא עשה פרוזבול כמו דעת אדמו"ר הזקן. הוא עשה פרוזבול בסוף השנה השישית, כתוצאה מכך כל החובות שהיו חייבים לו עד סוף השנה השישית, עד-עד סוף שנת תשפ"א, השמיטה לא משמטת כי הוא עשה פרוזבול. אחר כך בא אליו יהודי בשנת השמיטה, בשנת תשפ"ב, לבקש ממנו הלוואה. גם בשנת השמיטה צריכים להלוות.

56:34 דובר 2 ישנה הלכה, "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל", שאדם אסור לו, מצד לא תעשה, לא לבוא ולהלוות. אבל בשנת השמיטה גם צריכים להלוות. נו, מה יהיה אז? פרוז-- פרוזבול הוא כבר עשה קודם. הפרוזבול לא אומר על ההלוואות שהוא ייתן אחר כך. מה יעשה אז? אז אומר הרבי כך: אם מדובר בהלוואות כאלה שזמן התשלום שלהן הוא אחרי שנת השמיטה, כלומר אחרי שנת תשפ"ב, שנת תשפ"ג, במקרה כזה הוא בכלל לא צריך לבוא ולעשות פרוזבול, כי ההלכה היא שחובות שעדיין לא צריכים לפרוע אותם עד סוף שנת השמיטה, השמיטה לא משמטת אותם. אבל אם זה חובות כאלה ש-שצריכים לשלם אותם בשנת השמיטה, בשנת תשפ"ב, הוא הלווה לו בחודש חשוון והוא צריך להחזיר לו את הכסף בחודש אדר תשפ"ב. לכן במקרה כזה, אם יש לו חובות חדשים שנוצרו בשנת השמיטה, אז בסוף שנת השמיטה, בסוף שנת תשפ"ב, הוא יעשה שוב פרוזבול עבור החובות האלו שנוצרו בשנת השמיטה, בשנת תשפ"ב. זאת אומרת, הוא עושה כאילו, הוא עושה פעמיים פרוזבול. פרוזבול אחד הוא עושה כמו דעת אדמו"ר הזקן, בסוף שנת תשפ"א, לשמר את כל החובות שיש לו עד שנת השמיטה, ופרוזבול שני הוא עושה בסוף שנת תשפ"ב עבור החובות האלה, עבור ההלוואות האלה שהוא נתן בשנת השמיטה, אם הוא נתן. אם הוא לא נתן אז מספיק שעשה את הפרוזבול בסוף שנת תשפ"א, פ"א. רוצה לסיים מה שהרבי דיבר באחת השיחות, שיש לנו כלל "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל". מה שהקדוש ברוך הוא תובע מבני ישראל, מבקש מבני ישראל, הוא מקיים בעצמו. אז כמו שהקדוש ברוך הוא מבקש מבני ישראל שהשמיטה תשמט את כל החובות, אז גם הקדוש ברוך הוא משמט את החובות

58:13 דובר 2 של בני ישראל. והיות שאדמו"ר הזקן כותב שצריכים לחשוש לכתחילה לדעת הרא"ש, שכבר אסור לתבוע את החובות כבר מתחילת שנת השמיטה, לא רק מסוף שנת השמיטה, אלא כבר מתחילת שנת השמיטה אסור לתבוע את החובות, על דרך זה גם כן למעלה, הקדוש ברוך הוא לא תובע מאיתנו את החובות, לא רק בסוף שנת השמיטה, אלא גם את החובות שאנחנו חייבים לקדוש ברוך הוא, החובות הרוחניים שלנו, הוא לא תובע מאיתנו כבר בתחילת שנת השמיטה, כבר בתחילת תשפ"ב. וממילא זה נותן-- והיות שהוא לא תובע מאיתנו את החובות, אז לכן הוא לא תובע מאיתנו, אז עוד יותר מזרז ומחזק את העניין הזה שהקדוש ברוך הוא נותן לכולנו, שיהא כן לכולנו, כתיבה וחתימה טובה בכל המצטרך, בבני חיי ומזוני רוויחי וכולהו רוויחי, בגשמיות וברוחניות, ובגשמיות וברוחניות גם יחדיו, והעיקר ששנת השמיטה הזו תהיה בסימן הגאולה, שנזכה לביאה והתגלות משיח צדקנו שיגאל אותנו מהגלות ויוליכנו לארץ ישראל ויבנה בית המקדש במקומו, שאז כמו שהרמב"ם, הרמב"ם כותב בהלכות מלכים, שתבוא הגאולה וכל עם ישראל יהיה במקומו, אז כל המצוות כולן, התורה תהיה בשלמותה, כל המצוות חוזרות לנהוג מהתורה, יובל ינהג מהתורה והשמיטה תהיה דאורייתא והגאולה האמיתית והשלמה. יהי רצון שזה יהיה כבר עכשיו. תנהג שמיטה דאורייתא.