השתלשלות מנהג 'היתר מכירה' - הרב איסר שפרינגר שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 הנושא שנלמד היום, בעזרת השם, זה הנושא של היתר מכירה. היתר מכירה זה מחלוקת שמסעירה כבר הרבה מאוד שנים, החל משנת תרמ"ט, לפני תשע עשרה שמיטות. התחילה מחלוקת של היתר מכירה: האם ניתן, האם זה מועיל, האם זה מותר למכור את הקרקע לגוי בשביל להרוויח כמה דברים? נסביר בעזרת השם בשיעור הזה את עיקרי המחלוקת. להסביר את כל המחלוקת על כל פרטיה צריך קורס של שנה שלמה. בזמן הקצר שיש לנו נדבר על עיקרי המחלוקת, על שיטת הרבי בנושא מכמה מקורות שיש לנו, ועל הלכה למעשה, כיצד להתייחס לפירות של היתר מכירה. המחלוקת מתחילה בצפת. באותו הזמן, שנת רצ"ב, לפני שבעים שמיטות בדיוק, רצ"ט, שמיטה שאחרי זה, צפת היא מרכז תורני גדול. צפת היא לא פריפריה נידחת שצריכה שר לענייני הנגב והגליל. צפת היא מרכז תורני תוסס. אחרי גירוש ספרד רבים מגדולי ישראל הגיעו לצפת, ולא להאמין איך הצטופפו בכזה מקום קטן של העיר העתיקה בצפת גדולי תורה כל כך רבים. הרמ"ק, האלשיך, רבי שלמה אלקבץ, רבי יוסף קארו, רבי יעקב בירב, המבי"ט והמהרי"ט ועוד רבים חיו בצפת באותה תקופה. אחת המחלוקות הגדולות זה מחלוקת בין רבי יוסף קארו לבין המבי"ט. מבי"ט זה ראשי תיבות משה בן יוסף טראני, רבי משה בן יוסף טראני, שהיה מגדולי ישראל המובהקים בדור ההוא. חולקים רבי יוסף קארו והמבי"ט במשך כמה וכמה שמיטות, במשך כמה וכמה שנים, עד שנת של"ד, שאחרי זה נפטרו שניהם, רבי יוסף קארו ולאחר מכן המבי"ט. הם חולקים מה הדין של קרקע של גוי. דהיינו, נפסקה הלכה שאין קניין לגוי להפקיע קרקע מקדושתה. זה שגוי קונה את הקרקע הוא לא מוציא אותה מהקדושה, הוא לא מחלל את הקדושה שלה. זה

02:42 דובר 2 מוסכם. אבל רבי יוסף קארו טען בזמן שהקרקע בבעלות של גוי, היא אכן יצאה מקדושתה. מה שכתוב שאין קניין לגוי להפקיע, זה שגוי לא מפקיע הפקעה מלאה. זה שאחרי שהגוי ישחרר את הקרקע מנוכחותו המעיקה והקרקע תחזור להיות בבעלות ישראל, אז הקרקע תהיה קדושה. אבל כעת, בזמן שבינתיים, אומר רבי יוסף קארו, הקרקע אין בה קדושה ולכן לעניינים מסוימים, ולכן אין בה דין קדושת שביעית. יהיה מותר ליהודי לעבוד בקרקע הזאת של גוי. אה, הפירות שבקרקע הזאת אינם קדושים, לא צריך לשמור על קדושתם, ניתן לאוכלם בכל דרך, לא צריך לבער אותם, לא צריך להקפיד על דיני השמיטה בקרקע הזאת, הקרקע של גוי. המבי"ט לעומתו חלק עליו ואמר שקרקע של גוי דינה כקרקע של שמיטה, קרקע של ארץ ישראל. אסור ליהודי לעבוד שמה. הפירות הגדלים שמה הם פירות של שמיטה, יש בהם קדושת שביעית ויש בהם את הדינים של שמיטה. זה עיקרי המחלוקת. במחלוקת הזאת הם חלקו הרבה שנים. לפי המבי"ט, שהקרקע הזאת, הפירות הללו, יש בהם דין שמיטה, אז גם אם יהודי עשה את גמר המלאכה לא צריך לעשר אותם. לפי רבי יוסף קארו, אם יהודי יעשה את גמר המלאכה בפירות שצמחו בקרקע של גוי, יהיו חייבים לעשר אותם. ורבי יוסף קארו ובית דינו מגודל המחלוקת נידו, עשו נידוי. אם מישהו, אמרו, אם מישהו ינהג כמו המבי"ט ולא יעשר את הפירות הללו, הוא בנידוי. זה המחלוקת. במשך הדורות התקבל בעיקר המנהג, בעיקר כדעת הבית יוסף, שלא נוהגים שמיטה בפירות שצמחו בקרקע של גוי, ולכן אנחנו אוכלים יבול נוכרי ברשתות וכולו ברשתות המזון יש פירות של יבול נוכרי. אנחנו אוכלים את הפירות של יבול נוכרי בלי להתייחס אליהם כפירות

04:55 דובר 2 של שמיטה, וזה מתוך ההסתמכות על דברי רבי יוסף קארו וסיעתו והמנהג שנהגו במשך הדורות. אף שמדיוק לשון הראשונים והגמרא יותר נראה כדעת המבי"ט, אבל המנהג שהתקבל כדעת רבי יוסף קארו. בדורנו, אחרי שהתחדש היישוב היהודי בארץ, חידשו את הדיון בהלכות, במצוות התלויות בארץ, ואחד מגדולי הדור שדן בנושא הזה הרבה זה החזון איש, והוא פסק כדעת המבי"ט, וככה יש רבים שנוהגים כדעת המבי"ט שגם פירות שגדלו בקרקע של גוי יש בהם דין שמיטה. זה מחלוקת שהייתה בצפת וראינו את ההשלכות שלה לימינו. את הפסיקה, הפסיקה המקובלת ברוב הארץ כרבי יוסף קארו, יש החזון איש כדעת המבי"ט, גם מרבני חב"ד יש שאומרים שראוי להחמיר לכתחילה כדעת המבי"ט, מאחר והיו רבים מגדולי ישראל שפסקו כדעת המבי"ט. וכן משמע מפשט הגמרא והראשונים ראוי להחמיר, אבל ודאי שעיקר הדין לשיטתנו למנהגנו זה כדעת רבי יוסף קארו, שאין דין שמיטה בפירות שצמחו בקרקע של גוי. עד כאן המחלוקת העתיקה ההיסטורית. אנחנו מגיעים לחידוש היישוב היהודי בארץ לפני כמאה ארבעים, מאה חמישים שנה. היהודים מתחילים לעבד את האדמות, לצמוח, לאכול מפריה. עדיין לא הגיעו לשבוע מטובה, לא היה עדיין שפע, היו לחוצים. מגיעה שנת שמיטה והיהודים אמרו אם לא נעבוד בקרקעות השנה, מה שנקרא הלך עלינו, העסק אבוד. אין דבר כזה לא לעבוד בקרקעות בשמיטה. היה דיונים מה אפשר לעשות? היו שפסקו לאיסור והיו שפסקו שניתן עקב המצב הדחוק והחמור בשמיטת תרמ"ט ניתן למכור את הקרקעות לגוי. היו בזה כמה פרטים איך למכור, לאיזה משך זמן, אבל היו שהתירו, היו שאסרו. אגב, דבר מעניין, אחד מגדולי המתירים היה רבי יצחק אלחנן מקובנה, מגדולי הפוסקים, רבי יצחק אלחנן ספקטור, והוא רצה להסתמך על ספר מסוים שעוסק

07:17 דובר 2 בנושא, ספר קדום, שו"ת שמן המור מרבני חברון. לא היה לו את הספר, אז כתוב שהוא היה צריך להשיג את הספר מברלין. הוא היה בקובנה, היה צריך שישלחו לו את הספר מברלין. אני קורא את האפיזודה הזאת ואני אומר, בדור של ימינו צריך לשלוח מברלין? כל אחד מחזיק את אוצר החכמה והיברו בוקס, וגם אם אין לו ספר יקבל את הצילום במייל או בוואטסאפ בתוך שניות. אבל אז העסק לא היה כזה פשוט. היה צריך לשלוח את הספר מברלין לקובנה, להגיע פיזית. אבל בכל מקרה היו את המתירים והיו את האוסרים. נדבר בקצרה על הטעמים לאסור. היו כאלה שאסרו בגלל שפסקו, חששו או פסקו כדעת המבי"ט, שגם אם תמכור לגוי זה לא יועיל, כי גם אם תמכור לגוי עדיין הקרקע תהיה קדושה בקדושת שביעית ולא יהיה אפשר לעבד, להמשיך ולעבד את האדמה. ואם אתה תמכור ואם אתה לא תמכור זה בדיוק אותו דבר לרוב העניינים עליהם אנחנו מדברים. אז זו נקודה ראשונה למה היו כאלה שהתנגדו למכירה, אבל ישנן עוד שתי נקודות למה להתנגד למכירה. נקודה אחת, היו שאמרו אסור למכור לגוי. למה אסור למכור לגוי? כי הרי כתוב בתורה לא תחונם, ודרשו חז"ל כמה דברים על לא תחונם. ואחד הדברים: לא תיתן להם חניה בקרקע. אמרו אותם גדולי ישראל, אסור לתת לגוי חניה בקרקע, אסור למכור לו קרקע. אתם הולכים ומוכרים לו קרקע. איך אתם הולכים ומוכרים לו קרקע? אתם עוברים על איסור תורה. רציתם להינצל מאיסור שמיטה, שאיסור שמיטה זה דרבנן לרוב המוחלט של הדעות בזמן הזה, לרוב המוחלט של הדעות זה דרבנן. ברחתם מאיסור דרבנן ובמה נתקלתם? באיסור דאורייתא, לא תחונם. ברח מפני הדוב, פגע בו הארי. הסתבכנו

09:14 דובר 2 הרבה יותר. כך היו שאמרו. מצדדי המכירה הגיבו כמה דברים. היו שאמרו שאין איסור לא תחונם בכאלה שאינם עובדי עבודה זרה. היו שאמרו שבמקרה הזה ספציפית אין איסור לא תחונם. הם אמרו, אם נקפיד על לא תחונם, נקפיד לא לתת לגוי חניה בקרקע בשמיטה והיהודים לא יוכלו לעבוד את שדותיהם, אנחנו נאבד לגמרי את היישוב היהודי בארץ והגויים ישתלטו הרבה יותר. במקרה הזה לתת להם את החניה בקרקע, למכור להם את הקרקע למשך שנת השמיטה, זה הקיום האמיתי של לא תחונם. בשביל שלא תהיה להם חניה בקרקע צריך לתת להם חניה זמנית בקרקע. ככה אנחנו נוכל להמשיך ולעבוד בקרקע ולהמשיך לחיות ולהתקיים בארץ. זה היה דיון אחד. דיון נוסף שהיה, היו שאמרו אין בזה גמירות דעת. ברגע שמוכרים קרקע אבל לא רושמים את זה בטאבו, אין את הרישום הממשלתי בטאבו, זה לא גמירות דעת. אין, בן אדם לא מתכוון ברצינות. מוכח שבן אדם לא מתכוון ברצינות וגם אין דינא דמלכותא דינא. המלכות אומרת שמכירת קרקע זה על ידי רישום בטאבו. כל אחד שקונה בית דואג שיהיה רישום בטאבו. בלי רישום בטאבו אין על מה לדבר, לא מעבירים את הכסף. אם כן, מה כאן? איך אנחנו מוכרים קרקע בלי טאבו? זה לא רציני. וגם על זה ענו המתירים. מתירי המכירה ענו גם על זה, אמרו שאומנם דינא דמלכותא דינא, מכירה בדברים של טאבו שרשומים בטאבו, אבל היא לא מתנגדת, היא לא פוסלת, היא לא מערערת ומפקירה דברים שלא נרשמו בטאבו, אלא שהיא לאו דווקא תאכוף את זה. אבל ניתן בכל זאת לסמוך על זה. היא לא מתנגדת, היא לא מפקירה את המכירה. ובנוגע לגמירות הדעת טענו שבמקרה הזה, מכיוון

11:10 דובר 2 שחשוב לנו מאוד, למוכרים, לא לנו, למוכרים, חשוב מאוד שהקרקע תהיה ברשות הגוי בשנת השמיטה, אז הם גומרים בדעתם שתהיה מכירה לזמן. זה באופן כללי עיקרי הדברים. באופן כללי זה עיקרי המחלוקת. מי שרוצה להרחיב במחלוקת מוזמן לעיין בספר לאור ההלכה של רב קלמן, של הרב זוין עליו השלום, ויש ספר גם של הרב קלמן כהנא שמרחיב בדברים, ובעוד הרבה קבצים ומקורות דנו בדברים הללו. מה הן הסברות לכאן או לכאן? האם ניתן לקבל את המכירה או לא? נעבור לדעת הרבי, שזה העיקר מבחינתנו. מה הרבי סובר. ובעניין הזה אנחנו רואים כמה התייחסויות שמלמדים אותנו שהעניין השתנה. העסק לא התחיל ונגמר אותו דבר, אלא היו שינויים במשך הזמן. בחלק ט"ו באגרות קודש אנחנו פוגשים שני מכתבים לשני האישים שהזכרנו מקודם. מכתב לרב זוין ומכתב לרב קלמן כהנא. הרב זוין כותב בספרו, מתאר את הוויכוח, אבל מנקודת מבט של מי שמצדד בהיתר, של מי שמסכים שמותר למכור את הקרקע לגוי, של מי שסבור שמכירת הקרקע לגוי מועילה וראויה. הרבי כותב לו: "חבל שבספר לא הבאת את דעת המערערים והמתנגדים למכירה בצורה יותר ברורה ומפורטת". צריך לתת לזה יותר מקום. הרבי מפנה אותו לספר של הרב קלמן כהנא, ששם מפורטת דעת המחמירים, דעת אוסרי המכירה. אבל כמה מכתבים אחרי זה יש מכתב לרב קלמן כהנא. הרבי כותב לו שחשוב לבסס את המכירה לפחות בנוגע לפרטים מסוימים, מכיוון שיש אנשים שמשתמשים במכירה, אז אותם אנשים שמשתמשים במכירה חייבים לעשות שזה יהיה יותר מבוסס. וגם לרב דושינסקיא, הגאב"ד של העדה החרדית השני, היו שני גאב"דים, הרב דושינסקיא, אז השני המאוחר יותר, בצעירותו הרבי דיבר איתו שראוי לבסס ולעודד את המכירה, ומצד שני לכפר חב"ד

13:29 דובר 2 הרבי אמר לא לסמוך על קולות ולעשות שמיטה כמו שצריך. אז אם כן, אנחנו רואים מהרבי באותה תקופה, בשנים הראשונות של הנשיאות, אנחנו רואים מהרבי שיש מקום להיתר המכירה. יש לזה מקום, אלא שעדיף לא לסמוך על זה. מצד אחד ראוי לבסס את זה עבור מי שכן סומך על זה, ומצד שני מי שמהדר במצוות, חסיד שעושה לפנים משורת הדין, ראוי שלא יסמוך על היתר המכירה, וככה מנהגנו לא לסמוך על היתר המכירה. מכתב שהרבי כתב מאוחר יותר, עוד כמה שנים קדימה, כחמש עשרה שנה אחרי המכתבים הקודמים, זה מכתב שבו הרבי אומר שהמציאות השתנתה לגמרי ויש להתייחס להיתר המכירה אחרת. המכתב הוא מכתב שנכתב לרב שלמה גורן, היה הרב הראשי לישראל, לפני זה הוא היה בתפקידים נוספים, הרב הראשי לצה"ל, אה, בעצמו השתתף במלחמות, ולא נאריך, ויש כל מיני סיפורים על תפקידיו כרב הראשי לישראל, אבל זה לא ממין העניין כעת. ב-ב-בספר שלו הרב גורן עסק בעניין היתר המכירה, והרבי כותב לו: "יש לי..." זה המכתב הוא מתאריך ג' תמוז תשל"ב. השנה ימלאו בעזרת השם חמישים שנה למכתב. ג' תמוז תשל"ב, כותב הרבי לרב גורן, מופץ באגרות קודש ועוד. יש לי שאלה בנוגע להיתר מכירה שלא מצאתי לה תשובה, שכעת זה עוד יותר גרוע מהערמה. זה אפילו לא תרגיל, זה תרגיל יותר מדי שקוף. ולמה? עקב המצב הביטחוני לא יעלה על הדעת למכור קרקע לערבי. לא יעלה על הדעת. אין דבר כזה למכור קרקע. הממשלה לא תסכים למכור קרקעות, את כל הקרקעות של ישראל, אפילו לא חלק, ל-ל-לאנשים שהביטחון שלנו מסוכן בגללם, ולכן הרבי אומר זה עוד יותר גרוע אפילו מהערמה, וזו שאלה שלא ראיתי ששואלים אותה, והמשמעות היא

15:31 דובר 2 שמדברי הרבי הללו, שהיתר המכירה במשך השנים עקב שינוי המצב נהיה גרוע יותר. כבר מההתחלה היה בעיה בגמירות הדעת של מכירת הקרקעות, אבל עם הזמן, עקב ההידרדרות של המצב הביטחוני, זה נהיה עוד יותר גרוע וכמעט אין מקום להיתר המכירה. אנחנו עושים בפועל עם היתר המכירה. נתייחס כעת לשתי סוגיות. א', קניית הפירות. ב', אכילתם. זה שתי סוגיות בפירות. בנוגע לירקות אז יש בעיה גדולה יותר. יש איסור ספיחין, דהיינו יש חילוק עקרוני בין פירות לירקות. בפירות, מי שרוצה לאכול פירות של קדושת שביעית, מ-מותר לאכול אותם, אפילו יש אומרים שמצווה לאכול פירות של קדושת שביעית, אלא יש להקפיד על הכללים של קדושת שביעית שלא ניכנס אליהם כעת. אני מניח שיש באתר שיעור כיצד אוכלים פירות של קדושת שביעית. אבל בירקות יש דין ספיחין. אמרו חכמינו זכרונם לברכה שבצמחים חד־שנתיים, צמחים שזורעים אותם וזה צומח באותה שנה וכל שנה יש להצמיח מחדש, אסור לאוכלם בשנת השמיטה, מחשש שאפילו אם הם נפלו, הזרעים נפלו באדמה, בכל זאת יהיה אסור לאכול אותם, אפילו אם לא נעשתה, לא נעשה איסורי שביעית, מחשש שמא יבוא לעבור על איסורי שביעית ויגיד שזה נפל זרעים וזה וזה לא, הוא לא עשה איסורי שביעית. אז בירקות של היתר מכירה, מכיוון שאנחנו, כמו שהרבי אמר, לא מקבלים את היתר המכירה, ואם כן אנחנו מתייחסים לקרקע הזאת שנמכרה כאל קרקע של יהודי, אז את הירקות שגדלו בקרקע הזאת ודאי שלא נוכל לאכול. הם אסורים באיסור של ספיחין, איסור שגזרו חכמים לא לאכול ירקות, לא לאכול צמח חד־שנתי. הדיון, שתי הסוגיות שעליהן נדבר זה בנוגע לפירות. האם ניתן לקנות את הפירות הללו והאם ניתן לאכול את הפירות

17:40 דובר 2 הללו אם לא קניתי אותם? בנוגע לקניית הפירות, לכאורה המשמעות הפשוטה היא מרבני חב"ד שלא לקנות את הפירות הללו. יש איסור סחורה בפירות שביעית, ומכיוון שהרבי לא מקבל את היתר המכירה, יוצא שהפירות הללו הינם פירות שביעית לגמרי, ואם זה פירות שביעית לגמרי אסור לקנות אותם, ויש בזה, אה, מי שקונה אותם אז הוא בעצם גורם שהכסף שהוא נתן למוכר יהפוך להיות קדוש בקדושת שביעית, וזה יוצר בעיות. אז אם כן, לקנות אותם אנחנו לא נקנה אותם, לא נקנה פירות של היתר מכירה. השאלה היא האם מותר לאכול את הפירות הללו? במידה ומישהו מביא לי, שכן מביא לי פירות מהפרדס שלו, מהמטע שלו, בדקתי ואני יודע שזה פירות שאינם ערלה. זה נושא שצריך לבדוק אותו, לא ניתן להסתמך על אמירה של אנשים, יש בזה הרבה שאלות, אבל במידה ואני יודע שזה לא ערלה, האם מותר לי לאכול פרי של היתר מכירה? והתשובה היא מחלוקת בין הראשונים ומחלוקת בין חכמי זמננו מה היה המנהג, וזה קשור לשתי סוגיות, סוגיית שמור וסוגיית נעבד. מה זה שמור ונעבד? בשביעית, בשמיטה יש דין שחייבים להשמיט את הפירות, חייבים להפקיר אותם, לתת את האפשרות לכל אחד ואחד שמעוניין לאכול את הפירות הללו לקחת. הפירות צריכים להיות הפקר. מי שעובר על הדין הזה ולא מפקיר את הפירות זה נקרא שמור. הוא שמר על הפירות במקום להפקיר אותם, להשמיט אותם, לתת לכל אחד את האפשרות לקחת אותם. זה בעיה אחת. יש דין, דיון נוסף של נעבד. בשמיטה אסור לעבוד. פסוק מפורש בתורה, "את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור שנת שבתון יהיה לארץ". מי שעבר על זה וכן עבד בשדה או באילנות שלו זה

19:42 דובר 2 נקרא נעבד. הוא עבר, אותו אחד, עבירה, ומכיוון שאנחנו לא מתייחסים להיתר המכירה כאל היתר, יש בו דוחק גדול, אז אנחנו כביכול אומרים: היהודי עבד בשמיטה בפירותיו, היהודי שמר את פירותיו בשמיטה ולא הפקיר אותם כראוי. מה הדין בפירות שלא שמרו בהם דיני שמיטה? פירות של שמור ונעבד. אז המחלוקת קיימת עוד בזמן הראשונים, מה הדין של שמור ונעבד, ועיקר ההלכה נפסקה להתיר. עיקר ההלכה להקל. אבל בין חכמי, בין גדולי זמננו יש מחלוקת מה היה המנהג במשך הדורות. יש ספר שו"ת קנה בושם, שו"ת קנה בושם כתב הרב ברנדסדורפר, מרבני בית הדין של העדה החרדית, והוא כותב: המנהג במשך הדורות היה להחמיר בשמור ונעבד. המנהג במשך הדורות היה שלא לאכול את הפירות של שמור ונעבד, ולאור זאת אנחנו שמתייחסים להחמיר לעניין של היתר מכירה, לא נאכל אפילו את הפירות של היתר מכירה. לא רק שלא נקנה, אלא גם לא נאכל. אבל רבי שלמה זלמן אויערבאך, גם כן מגדולי זמננו, הוא כותב שהמנהג במשך הדורות היה שכן אכלו פירות של שמור ונעבד, שלא החמירו. אם כן, אנחנו לא יודעים מה היה המנהג במשך הדורות, ולכן מעיקר הדין ניתן להקל ולאכול את הפירות הללו, אלא שחסיד עושה לפנים משורת הדין ומחמיר ולא אוכל את הפירות הללו, מחמיר בהם כדין שמור ונעבד לחומרה כדעת הראשונים המחמירים וכפי שכתוב בשו"ת קנה בושם, שהמנהג במשך הדורות היה להחמיר בעניין הזה. זה על רגל אחת העניין של היתר מכירה ההיסטורי קצת, היחס של הרבי להיתר מכירה וההלכה בפועל כיצד להתייחס, ונסכם בקצרה. פתחנו במחלוקת של הבית יוסף, רבי יוסף קארו והמבי"ט, האם יש דין שמיטה בקרקע של גוי? מי שאומר שאין דין שמיטה בקרקע

21:53 דובר 2 של גוי ייתכן ויכול למכור. ראינו שיש בעיה של לא תחונם ובעיה של מכירה שלא מתועדת בטאבו, ויש דיון. בדברי הרבי ראינו בהתחלה שיש מקום להיתר המכירה, אבל במשך הדורות נראה שהיתר המכירה נהיה פחות משמעותי ופחות ניתן לקבל אותו לפי דברי הרבי. תכל'ס, מה לעשות? דיברנו על הסוגיה של שמור ונעבד, שמעיקר הדין יש מקום להקל, אבל לכתחילה ראוי להחמיר ולא לאכול את הפירות הללו. בנוסף לזה שלקנות אותם, ודאי שלא לקנות, וגם את הירקות ודאי שלא לאכול. שתהיה שמיטה טובה ומתוקה ובעזרת השם נזכה להתגלות תכף ומיד ממש, ולקיים את כל המצוות כולל מצוות השמיטה כמצוות רצונך בבית המקדש בהתגלות המלאה תכף ומיד.