ד' זוגות תפילין - הרב איסר שפרינגר שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו נלמד היום בעזרת השם על הנושא של ארבעה זוגות תפילין. דבר ראשון אנחנו נדע שהביטוי ארבעה זוגות תפילין הוא לא לגמרי מדויק, כי יש שישה פריטים. בארבעה זוגות תפילין יש שלושה זוגות, שישה פריטים, כפי שאנחנו נסביר עוד אותם, אבל הכינוי הוא ארבעה זוגות תפילין. דבר ראשון נכיר את בעלי ארבע הדעות. לפני שנעבור לדעת מה הם אומרים, נראה מיהם בעלי ארבע הדעות. הלא הם רש"י ורבנו תם, זה הדעות הידועות, ומצטרפים אליהם, פחות ידוע בתפילין, שהם שימושא רבא וראב"ד. אלו הם ארבע הדעות ונדבר קצת אודותם. את רש"י אנחנו מכירים. בעוד שמונה עשרה שנה, בשנת ה'ת"ת, ימלאו בעזרת השם אלף שנה להולדתו של רש"י. רש"י נולד ב-ד'ת"ת, ועוד שמונה עשרה שנה אנחנו מציינים אלף שנה להולדתו, ובמשך האלף שנה הללו, לא ממש מהרגע שהוא נולד, אבל בשלב כלשהו יחסית צעיר, רש"י הוא גדול המפרשים, מפרש את התורה באופן שגם בן חמש למקרא יבין, ובאופן שגם גדול בתורה יצטרך לעמול וללמוד את דבריו, כפי שאנחנו יודעים מכל השיחות של הרבי על רש"י. גם נביאים וכתובים, גם גמרא ועוד ספרים ותשובות ופירושים רש"י כתב. זכה רש"י למה שלא כולם זכו, משפחה של גדולי תורה. חתנים. לא היו לו בנים, אבל חתניו היו גדולי תורה, נכדיו, ניניו וכן הלאה. זכה רש"י למשפחה שממשיכה את דרכו, מפתחת את דרכו ואפילו חולקים עליו. זה זכה רש"י, ואחד הבולטים ביותר מתוך המשפחה זה מי שמייצג את הדעה השנייה. הדעה השנייה זה רבנו תם. רבנו תם, אגב, לא זה היה שמו, אלא שמו היה רבי יעקב, ועיקר-- ההסברה העיקרית למה קוראים לו רבנו תם זה על שם הפסוק "יעקב איש

02:34 דובר 2 תם יושב אוהלים". ישנם כמה מרבותינו הראשונים, בני התקופה של רבנו תם, לפניו, אחריו, שנקראו בכינויים תנ"כיים. אחיו הגדול של רבנו תם, רבנו שמואל, המכונה רשב"ם, לעתים מכונה הרמתי על שם שמואל הרמתי. אחד מתלמידי תלמידיו של רבנו תם, רבנו שמשון משאנץ, הר"ש משאנץ, מכונה לעיתים הגיבור. בגלל שקראו לו שמשון הוא קיבל את הכינוי רבנו הגיבור, מורי הגיבור, ועוד כמה ראשונים קיבלו כינויים תנ"כיים, הבולט שבהם הוא רבנו תם. רבנו תם היה נכד של רש"י, ובכל זאת, ואולי בגלל זאת, חלק עליו פעמים רבות, דן בדבריו. אחד הדברים הבולטים זה תפילין של רבנו תם ששונות מהתפילין של סבו הגדול, של רש"י. יש עוד כמה וכמה סוגיות הלכתיות שידועות על רבנו-- על שם רבנו תם. נזכיר שתיים כעת. האחד זה השקיעה של רבנו תם. השקיעה של רבנו תם היא מאוחרת. כשאצלנו חושך גמור, לא אצלנו, אצל כולם חושך גמור, אבל ההולכים בשיטת רבנו תם בעניין השקיעה עדיין יכולים להתפלל מנחה, עדיין יום, וככה אדמו"ר הזקן פסק בשולחן ערוך. אחרי זה בסידור הוא חזר בו וכותב בחריפות לשלול את הדעה של רבנו תם, אבל בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן פסק כרבנו תם. דבר נוסף שאנחנו פוגשים הרבה את דעת רבנו תם זה רבנו תם סבר בשונה מדעת סבו רש"י, שאת המזוזה צריך להניח שוכבת ולא עומדת. רש"י וגם הרמב"ם סבורים שהמזוזה צריכה לעמוד. רבנו תם סבור שהמזוזה בדלת צריכה לשכב. אנחנו משלבים בין הדעות ושמים את המזוזה באלכסון. הסיבה שאנחנו שמים את המזוזה באלכסון זה בשביל להתחשב גם בדעת רש"י ועוד שהמזוזה צריכה להיות ישרה וגם בדעת רבנו תם שהמזוזה צריכה לשכב ולא לעמוד. המחלוקת הזאת עוד יותר מסועפת, אבל לא נאריך

04:51 דובר 2 בה. דיברנו על שתי הדעות העיקריות הידועות והמוכרות, רש"י ורבנו תם, על בעלי הדעות. נעבור לבעלי הדעות המוכרות פחות, שימושא רבא וראב"ד. שימושא רבא הוא בעצם הקדום. שימושא רבא זה חיבור מתקופת הגאונים, חיבור קצר של הלכות תפילין. יש שמה כמה וכמה עניינים בנוגע להלכות תפילין. אחד מהעניינים זה דעתו במחלוקת שעליה נדבר ונרחיב עוד מעט. עניין נוסף שכתוב באותו חיבור קצרצר שכולל סך הכל שני עמודים, זה גודל, אחת הנקודות שיש שמה זה גודל התפילין. למנהגנו התפילין הם גדולות אצבעיים על אצבעיים. המקור לכך הוא מהשימושא רבא ומהחיבור הקטן הזה. הרא"ש בפירוש שלו, בפסקים שלו למסכת מנחות, מעתיק את החיבור קטן הכמות ורב האיכות. מיהו בעל השימושא רבא? מיהו בעל החיבור הזה? שימושא רבא הוא שם החיבור. מיהו בעל החיבור? ידענו שהוא מתקופת הגאונים, מהתקופה שקדמה לראשונים, אבל במשך הדורות לא היה ידוע מיהו. המקור הראשון, עד כמה שידוע לי, שמציין לשם של בעל השימושא רבא זה בפרי עץ חיים בכתבי האר"י ז"ל. שמה הוא כותב שבעל השימושא רבא זה רב שר שלום גאון. אחד מהגאונים שנקרא שר שלום הוא המקור לשימושא רבא. הוא המקור לדעה השלישית עליה אנחנו מדברים בעזרת השם במחלוקת הגדולה שנלמד עליה היום. הדעה הרביעית שייכת לראב"ד. את הראב"ד אנחנו מכירים מההשגות החריפות שלו על הרמב"ם, לעיתים חריפות יותר, לעיתים חריפות פחות, אבל הראב"ד משיג על הרמב"ם ונרחיב כמה מילים. הראב"ד שאנחנו מכירים הוא מכונה הראב"ד השלישי. היו שלושה ראב"דים בערך באותה תקופה. הראשון זה רבי אברהם אבן דאוד. דוד כינו את אביו דאוד בכינוי הערבי שכתב הרבה על ההיסטוריה ועל ההשתלשלות של התורה עד ימיו. הוא המקור גם לסיפור ארבעת השבויים. לא נאריך כעת

07:23 דובר 2 אודותיו, אבל הוא המקור, הראב"ד הראשון, רבי אברהם אבן דאוד. הראב"ד השני זה חמיו של הראב"ד הידוע והמוכר. הראב"ד השני קראו לו רבי אברהם בן יצחק. הכינוי הראב"ד הגיע על שום היותו אב בית דין. רבינו אברהם אב בית דין. הראב"ד השלישי זה הראב"ד בעל ההשגות, חי בדורו של הרמב"ם, היה קצת מבוגר מהרמב"ם. הוא כותב במקום מסוים, "הוא נער ואנחנו ישישים", הוא מתבטא על הרמב"ם שהרמב"ם עדיין נער כשהוא, הראב"ד, ישיש, אבל בכל מקרה הראב"ד טיפל הרבה בספרו של הרמב"ם וכתב את ההגהות המפורסמות. בנוסף לכך הוא כתב עוד כמה וכמה ספרים ותשובות, ובר הפלוגתא החריף שלו לא היה הרמב"ם. הרמב"ם זה היה דרגה פחותה. הבר פלוגתא החריף היה רבי זרחיה הלוי בעל המאור, שם הוא השתמש באמת בביטויים חריפים במחלוקת שלו איתו. אז ראינו סקירה קצרצרה על ארבע הדעות במחלוקת הגדולה עליה אנחנו הולכים ללמוד, ואחרי שאנחנו מכירים קצת את רש"י, נכדו רבינו תם, שימושא רבא ורב שר שלום שקדם לשניהם בפרק זמן מכובד, והראב"ד שאגב חי בדורו של רבינו תם, אנחנו יכולים להיכנס לגוף הסוגיה. לפני שנראה את המקורות של הדברים נלמד בדרך קצרה את המחלוקת. המחלוקת בין ארבע הדעות הללו היא בעצם שתי דעות שמתפצלות כל אחת לשתיים, שתיים שהן ארבע. מה המחלוקת? בתורה כתוב ארבע פעמים שצריך להניח תפילין. ארבע הפעמים הללו נמצאות, שתיים מהן בחומש שמות, בסוף פרשת בא יש את פרשת קדש לי כל בכור ופרשת והיה כי יביאך. שתי הפרשות הללו זה פרשות שמוזכר בהם העניין של תפילין. זה לא שתי פרשות, שתי פרשיות, שתי קטעים בתורה שמוזכר התפילין. בנוסף לשני המקומות הללו ישנן עוד שתי פרשיות בחומש דברים, שם מוזכר שצריך

09:45 דובר 2 להניח תפילין וזה הפרשות המוכרות לנו, פרשת שמע בפרשת ואתחנן ופרשת והיה אם שמוע בפרשת עקב. סך הכול ארבע פעמים שכתוב בתורה להניח תפילין, פעמיים בחומש שמות, שתי פרשיות צמודות, פעמיים בחומש דברים, שתי פרשיות לא צמודות. כולם מסכימים שהתפילין אותם אנחנו מניחים צריכים להכיל בתוכם את ארבע הפרשיות הללו. בין תפילין של יד ובין תפילין של ראש, זה מה שיש בפנים. ארבע פרשיות שבהם מוזכר הנחת תפילין. אלא שהתווכחו ארבע הדעות הללו, באיזה סדר צריך להניח את ארבע הפרשיות בתוך התפילין. לדעת רש"י ארבע הפרשיות הללו מונחות בתפילין כסדרן. מה זה כסדרן? קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך מחומש שמות, שמע והיה אם שמוע. לפי הסדר. באיזה אופן זה מונח? באופן שהקורא קורא כסדרן. דהיינו אתה הצופה בווידאו מסתכל עליי, אתה יכול לקרוא מימין לשמאל קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. זה דעת רש"י. ארבע הפרשיות כסדרן מנקודת מבטו של הקורא, מנקודת מבטו של הצופה, לא מנקודת מבטו של המניח. רבינו תם נכדו סבר, עוד מעט נרד לטעמי המחלוקת, לסברות ולמקורות, אבל נקודת השיטה של רבינו תם היא שהפרשיות לא מסודרות לפי סדרן בתורה, אלא קודם פרשת קדש, כמו שאמר רש"י, אחרי זה פרשת והיה כי יביאך גם כן כמו רש"י, אבל הפרשה השלישית שונה מרש"י. במקום להמשיך לפי הסדר ולהגיד שמע ואז והיה אם שמוע, רבינו תם הופך ואומר והיה אם שמוע ואז שמע. ושני סימנים ניתנו לזכור את שיטתו של רבינו תם. האחד, השי"נים צמודים לשי"ן, דהיינו מבחוץ לבית של התפילין יש שי"ן, שי"ן עם שלושה ראשים, שי"ן עם ארבעה ראשים, אבל יש שי"ן מחוץ לבית התפילין. פרשת קדש שיש בה שי"ן ופרשת שמע

12:36 דובר 2 שיש בה שי"ן נמצאות בקצוות. לפי רש"י פרשת שמע לא נמצאת בקצה. לפי רבינו תם פרשת שמע נמצאת בקצה ו-- יש לנו סימן. השי"נים, קדש שמע, צמודים לשי"נים, לשי"ן, שתי השי"נים הכתובות על הבית מבחוץ. סימן נוסף לזכור את דעת רבינו תם זה הוויות באמצע. לדעת רש"י ההוויות, שתי הפרשות המתחילות במילה והיה לא נמצאות ברצף. לדעת רש"י שתי הפרשות המתחילות במילה והיה מנותקות אחת מהשנייה, מופרדות אחת מהשנייה. כי הרי לרש"י הסדר הוא קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. והיה כי והיה אם מופרדות על ידי פרשת שמע, אבל לדעת רבינו תם הוויות באמצע. עד כאן שתי הדעות המפורסמות, שתי הדעות שלפיהם אנחנו נוהגים כפי שהרבי עורר בתשכ"ב, אם אני לא טועה, שכל אחד ואחד מגיל בר מצווה ואפילו עוד מלפני הבר מצווה, מהחודשיים שלפני הבר מצווה כבר יתחיל להניח תפילין של רבינו תם בנוסף לתפילין של רש"י. אנחנו עוברים לשתי הדעות הנוספות. שימושא רבא וראב"ד, ושימושא רבא במידה מסוימת סובר כרש"י והראב"ד סובר כרבינו תם. ולמה זה מחלוקת? שימושא רבא סובר כרש"י שהפרשיות הם כסדרן, אבל הוא חולק על רש"י בנקודת מפתח. כסדרן לא מנקודת מבטו של הקורא, לא מנקודת מבטך הצופה, אלא מנקודת המניח. אומר שימושא רבא קדש, והיה כי, שמע, והיה אם, זה הסדר כמו רש"י שזה צריך להיות כסדרן אבל הפוך מרש"י, מכיוון שלפי רש"י הפרשיות צריכות להיות כסדרן מנקודת מבט הקורא, מנקודת המבט החיצונית, ולשימושא רבא אכן כסדרן, אך מנקודת המבט של המניח הקורא יראה הפוך מהסדר. הראב"ד מצטרף לשימושא רבא ומצטרף לרבינו תם. הוא גם מסכים שלא מסדרים את הפרשיות לפי סדרן, אלא כמו שאמר רבינו תם, ההוויות

15:09 דובר 2 באמצע. קדש, שמע נמצאות בקצוות ליד השי"נים הנמצאות על הבית, ליד השי"נים החיצוניות, אבל רבנו תם הוא-- אבל הראב"ד אומר כרבנו תם והפוך. אני סובר כרבנו תם, אבל מנקודת מבטו של המניח, בשונה מדעת רבנו תם שסובר שהולכים לפי נקודת מבטו של הקורא. ואם כן, יש לנו כאן שתיים שהן ארבע. ויכוח אחד יש לנו לפי מי הולכים. רש"י ורבנו תם אומרים לפי הקורא, לפי הצופה. שימושא רבא והראב"ד אומרים לא, לפי המניח הוא העיקר פה, ובתוכם יש התפצלות. ניתן להגיד עוד אפשרות לשתיים שהן ארבע. רש"י ושימושא רבא מסכימים שסדר הפרשיות צריך להיות כסדרן, אלא שהוויכוח הוא, ורבנו תם והראב"ד מסכימים שזה לא צריך להיות לפי הסדר אלא ההוויות באמצע. השי"נים אמורות להימצא בשני הצדדים, אבל בכל דעה יש ויכוח פנימי מאיזה צד קוראים. אז עד כאן עברנו שני שלבים מרכזיים. הכרנו את הדמויות החולקות, קצת לפחות. ודבר שני למדנו את נקודת המחלוקת, ואחרי שלמדנו את נקודת המחלוקת נעבור לשלב הבא ללמוד את שורש המחלוקת בגמרא. הגמרא עליה אנחנו מדברים נמצאת במסכת מנחות דף ל"ד עמוד ב'. אגב, גם בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, הפוסקים שלפניו ושלאחריו החל מהטור, סימן ל"ד הוא הסימן העוסק בסדר הפרשיות בתפילין, הוא הסימן העוסק במחלוקת רש"י ורבנו תם. אומרת הגמרא, נקרא את קטע הגמרא הזה ונראה איך רש"י ורבנו תם, שימושא רבא וראב"ד לומדים אותו בצורה שונה אחד מהשני, ואיך נוצרה המחלוקת מתוך הבנת הגמרא. אומרת הגמרא: תנו רבנן, כיצד סדרן? כיצד סדרן זה? לפי רש"י ורבנו תם יש אפשרות לקרוא כיצד סודרן, אבל נקרא כיצד סדרן בהתחלה. תנו רבנן, כיצד סדרן? קדש לי והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל.

17:49 דובר 2 לפי הסדר, לפי הסדר בתורה קדש לי והיה כי יביאך מימין. שתי אלו, שתי הפרשיות הללו נמצאות בחומש שמות בפרשת בא. שמע והיה אם שמוע, אומרת הגמרא, משמאל. שואלת הגמרא: והתניא איפכא. והרי בברייתא אחרת למדנו ההפך. מה היה כתוב בברייתא האחרת? כנראה קדש לי והיה כי יביאך משמאל, שמע והיה אם שמוע מימין. הגמרא לא אומרת מה בדיוק כתוב בברייתא ההפוכה, אבל יש ברייתא הפוכה. מתרץ אביי, אחד מגדולי האמוראים: לא קשיא, כאן מימינו של הקורא, כאן מימינו של המניח. ועדיין אנחנו, אז אנחנו יודעים שיש אפשרות לסדר לפי סדר הקורא והפוך לפי המניח. אבל מה עושים? לפי מי הסדר? לפי הקורא או לפי המניח? מסיימת הגמרא בעוד שלוש מילים: והקורא קורא כסדרן. פשט הגמרא, מי שקורא את הגמרא רואה את דעת רש"י צפה ועולה למולו. רש"י אומר הקורא קורא כסדרן. דהיינו אנחנו לא הולכים אחר המניח, אחר, סליחה. כן, אנחנו לא הולכים אחר המניח, אלא אנחנו הולכים אחר הקורא. אותו אחד שמסתכל הוא זה שאמור לראות לפי הסדר. ואם כן, אנחנו מבינים שהברייתא הראשונה שבה כתוב קדש לי והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל, זה נקודת מבטו של הקורא, של הצופה. ואילו הברייתא שבה כתוב ההפך, הברייתא דתניא איפכא, הברייתא דתניא איפכא זה הברייתא שמדברת על המניח, שמנקודת מבטו זה הפוך. מנקודת מבטו, מהימין שלו הוא מתחיל והיה אם שמוע, שמע, והיה כי יביאך, קדש. זה דעת רש"י. מגיע רבנו תם וחולק על רש"י. הוא מביא ראיה לדברים, אבל לא ניכנס לראיה במסגרת הזאת. ניתן לפתוח שם את הגמרא, מנחות ל"ד עמוד ב', ושם יש תוספות שמביא את הראיה והמפרשים דנים בראיה הזאת, הב"ח ועוד דנים

20:10 דובר 2 בראיה. אבל רבנו תם אומר, רק נשים לב לדקדוק מעניין בלשון הגמרא. הגמרא אומרת קדש לי והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל. אומר רבנו תם, היה צריך לומר קדש לי והיה כי יביאך, שמע מימין, והיה אם שמוע משמאל. אומר רבנו תם, פשט הגמרא אומר לנו שיש דקדוק מסוים: קדש לי והיה כי יביאך מימין, זה התחלה מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל. מפשט הגמרא משמע ששמע, כמו שקדש לי והיה כי יביאך מימין הפירוש הוא קודם קדש ואחר כך והיה כי יביאך, כך שמע והיה אם שמוע משמאל, קודם שמע ואחר כך והיה אם שמוע. אז רבנו תם מדקדק בלשון הגמרא והוא גם מוכיח את זה מהגמרא בהמשך ממנורת המקדש. אבל לא נאריך כעת בהוכחה של רבנו תם, רק נתעכב על נקודה מעניינת שמעיר בספר חתן סופר. חתן סופר זה ספר ממשפחתו של רבנו החתם סופר, החתם סופר רבנו משה סופר, רבה של יהדות הונגריה בדורו, איש פלאים, איש אשכולות, גם זכה למה שרש"י זכה, לדורות של מרביצי תורה שיצאו ממשפחתו. וכמו שהוא קרא לספרו חתם סופר על שם שם משפחתו סופר, ככה גם בצאצאיו יש כתב סופר ודעת סופר ושבט סופר ועץ סופר, ואחד מהם, נכדו, קרא לספר חתן סופר. נכדו בן בתו, הוא לא היה עם שם המשפחה שלו סופר, אבל הוא היה נכד של החתם סופר והוא קרא לספר חתן סופר, והוא שואל על רבנו תם: אוקיי, יש דקדוק בגמרא, בלשון הגמרא, יש לך גם ראיה ממנורת המקדש, אבל ההיגיון הבסיסי הוא שאמורים ללכת לפי הסדר. קדש לי והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. למה לשנות את סדר התורה? לדבריך שאתה אומר שהגמרא החליטה לשנות את סדר התורה.

22:26 דובר 2 אוקיי, אז נשאל על הגמרא: למה הגמרא החליטה לשנות את סדר התורה? ועונה החתם-- החתם סופר עונה תשובה מעניינת. המשנה בברכות שואלת, משנה שכולנו מכירים: מפני מה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע? ועונה: למה שמע קודמת לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים תחילה, ואחר כך מקבל עליו עול מצוות. שואל התוספות שם במסכת ברכות: מה זה השאלה הזאת של המשנה? מפני מה קדמה פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע בקריאת שמע שאנחנו קוראים כל יום? הרי בתורה שמע קודמת לוהיה אם שמוע. כפי שאמרנו מקודם, שפרשת שמע נמצאת בפרשת ואתחנן, פרשת והיה אם שמוע בפרשת עקב, אז ברור שגם נקרא בהתאם לסדר התורה. למה לשנות? עונה תוספות: יש סברה לשנות, כי שמע נאמרה בלשון יחיד, ואילו והיה אם שמוע, ״תשמעו אל מצוותיי אשר אנוכי מצווה אתכם״, נאמרה בלשון רבים. חשיבות יתרה לפרשה שנאמרה בלשון רבים מאשר לפרשה שנאמרה-- מאשר לפרשה שנאמרה בלשון יחיד. עונה הגמרא: אמנם שמה שצריך קודם לקבל עול מלכות שמיים, אבל, אומר החתם סופר, זה במה שבן אדם קורא. מה שבן אדם קורא בעצמו, צריך קודם לקבל עול מלכות שמיים ורק לאחר מכן לקבל עליו עול מצוות. אבל מצד החשיבות העצמית, יש מקום להקדים בדבר שאדם לא קורא. יש מקום להקדים את פרשת והיה אם שמוע לפרשת שמע. וככה מסביר החתם סופר את ההיגיון שבדעת רבינו תם, וההיגיון שבדעת רבינו תם הוא שאנחנו מקדימים את פרשת והיה אם שמוע, שהיא לשון רבים, לפרשת שמע, שהיא לשון יחיד. עד כאן המקור בגמרא לשתי הדעות הראשונות. מה יעשו שתי הדעות האחרונות? השמושא רבא והראב"ד, הרי כתוב בפירוש בגמרא: ״והקורא קורא כסדרן״. דהיינו, הגמרא אומרת בפירוש

24:41 דובר 2 שהולכים אחר נקודת מבטו של הקורא ולא של המניח. בשביל התירוץ לשאלה הזאת אנחנו קופצים לאיטליה, לדברי הרמ"ע מפאנו. הרמ"ע מפאנו, רבי מנחם עזריה. אגב, ראשי תיבות של רמ"ע זה לא רק רבי מנחם עזריה, אלא יש בזה עוד שתי משמעויות שהוא כותב בעצמו. היה פעם שתקפו אותו בחריפות על דבריו. שאלו אותו, ״מה אתה מגיב על אלה שתקפו אותך בחריפות?״ אמר, ״זה שמי מעביר עוון״. המ"ע של השם שלי, של מנחם עזריה, זה גם ראשי תיבות מעביר עוון, ״וזה זכרי מוחל עלבון״, וזאת תשובה ניצחת לכל מה שנכתב ולכל מה שעתיד להיכתב. אני לא הולך להגיב, אני לא הולך להיעלב, אני לא הולך להיפגע. ״זה שמי מעביר עוון וזה זכרי מוחל עלבון״. זה מה שהגיב רבי מנחם עזריה למה שאמרו עליו. מסביר רבי מנחם עזריה בשו"ת שלו, שו"ת הרמ"ע מפאנו, הוא מאריך ב-בעניין ארבעת האפשרויות כיצד לסדר את הפרשות בתפילין, ורבי מנחם עזריה אומר שהיה בגמרא של הראב"ד, של השמושא רבא, שני פרטים שונים ממה שבידינו. הוא אומר: המילים ״והקורא קורא כסדרן״ אינם חלק מהגמרא המקורית. זה תוספת שהוסיף בצידי העמוד מישהו שסבר כרש"י וזה השתרבב פנימה, או מישהו כתב את זה, זה לא חלק מהמקור. ועוד מוסיף רבי מנחם עזריה, עוד מוסיף הרמ"ע מפאנו, בתחילת הגמרא, לדעת רש"י ורבינו תם קוראים ״כיצד סדרן״, כיצד הסדר של ארבעת הפרשיות בתוך התפילין. אבל הרמ"ע למד בגמרא שיש ו' וצריך לקרוא את זה ״כיצד סודרן״, לא ״כיצד סדרן״, אלא ״כיצד סודרן״, וכשכתוב ״כיצד סודרן״ אז ברור שזה אמור להיות לפי המניח, כי ״כיצד סודרן״, מיהו זה שסודרן? מיהו זה שאמור לסדר? ברור שהמניח הוא זה שאמור לסדר, המניח ולא הקורא. המניח

27:11 דובר 2 הוא הבעלים, הוא בעל הבית, הוא סודרן, ואם כן ראינו בגמרא כיצד ארבעת הדעות מסתדרות. לפני שנעבור לשלבים הבאים, שלבים היסטוריים מרתקים, נגיד עוד מילה על רבי מנחם עזריה, על הרמ"ע מפאנו. הרמ"ע מפאנו ידוע גם בתורת הנגלה וגם בתורת הנסתר. הוא היה מתלמידיהם, מתלמי-- של גורי האר"י ז"ל. הרמ"ע היה באיטליה, ובאיטליה היה אז מרכז גדול של דפוס. היום ניתן להדפיס בלי בעיה עלוני השבת רבים כחול הים, אין מספר, אבל פעם הדפוס היה קשה יותר והדפוס היה בעיקר באיטליה, שם היו המומחים הגדולים של הדפוס, והרמ"ע חי באיטליה והוא גם היה עשיר. גדולי ישראל שחיו בארץ שלחו אליו את ספריהם על מנת שידפיס אותם וישגיח על ההדפסה. בין הספרים הידועים זה, אה, ספר של רבי יוסף קארו. רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, שלח לו את הכסף משנה, את החיבור הידוע שלו על הרמב"ם. הרמ"ק, רבינו משה קורדובירו, גם כן מצפת, שלח אליו את הפרדס, פרדס רימונים, את הספר הידוע בקבלה של הרמ"ק שלח אליו שידפיס באיטליה. זה היה הרמ"ע מפאנו. ונזכיר כעת פר-פרשיות היסטוריות בקשר לארבעת זוגות התפילין. דבר ראשון, שמושא רבא, השיטה של השמושא רבא, שכפי שאמרנו מקודם זה כמו רש"י שהפרשיות כסדרן אבל הפוך. רש"י אומר הפרשיות כסדרן לפי הקורא, הקורא קורא כסדרן. ואילו השמושא רבא אומר המניח כסדרן. זו שיטה שהרמ"ע מפאנו לא רק מבאר אותה, אלא כביכול מחדש אותה. דהיינו, עד הרמ"ע מפאנו לא קיבלו שהשמושא רבא הוא בעל שיטה עצמאית בפרט הזה. היו שטענו שצריך לתקן את הגרסה בדברי השמושא רבא ולא ייתכן שהוא אומר כך. ובפועל בנושא-- אלה שהתייחסו ראינו שהם אומרים לשנות את הגרסה, אבל בפועל לא ראינו אף אחד

29:28 דובר 2 שהניח תפילין בשיטה של שימושא רבא בצורה ברורה. האר"י ז"ל כתוב עליו שהניח שימושא רבא, אבל מה פירוש הוא הניח שימושא רבא? הוא הניח תפילין גדולות, אצבעיים על אצבעיים, שזה שיטת השימושא רבא. ללכת כשיטת השימושא רבא, להגדיר אותו כשיטה בפני עצמה בעניין סדר פרשיות התפילין, ולא להגיד שיש פה טעות או יש פה-- או להתעלם, זה רק רמ"ע מפאנו. רק בתחילת-- קצת אחרי תחילת תקופת האחרונים רמ"ע מפאנו כתב ששיטת השימושא רבא היא שיטה בפני עצמה, שיטה רביעית. אם כן, למרות שהשימושא רבא הוא הקדום ביותר מבין ארבעת הדעות, שהרי השימושא רבא הוא שייך לתקופת הגאונים, תקופה שלפני הראשונים, וכל שלושת הדעות האחרות שייכים לתקופת הראשונים, ואפילו לא מיד בתחילת תקופת הראשונים. אבל בכל זאת, זה הדעה שהתבררה והוגדרה כדעה בפני עצמה אחרונה ביותר. וניגש לשאלה הגדולה שמרחפת כענן מעלינו בכל זמן הדיון. איך בכלל יכול להיות מחלוקת? רש"י ורבנו תם. איך רש"י ורבנו תם מתווכחים? והלא אפשר לבדוק מה היה התפילין לפני רש"י. היה את אביו של רש"י, רבי יצחק, היה את רבותיו של רש"י, רבי יעקב בר יקר, רבי יצחק בר יהודה, רבי יצחק הלוי, דורות לפני זה רבנו גרשום. מה-- יש גדולי ישראל מדורי דורות. כיצד פתאום נוצרה מחלוקת? כיצד פתאום נוצרה מחלוקת? אז דבר ראשון ניגש לשורש הדברים. הרבי מבאר, הרבי מבאר ששיטת רש"י ורבנו תם נעוצה בימים קדמונים מאוד. דהיינו, לכל הדעות, כפי שנראה עוד מעט, רש"י ורבנו תם לא המציאו את הדיון. רש"י ורבנו תם פיתחו וביססו, והדברים נקראו על שמם מכיוון שהם חלקו בצורה יחסית חזיתית, אבל לא הם המציאו את הדעה הזאת או את הדעה הזאת. אבל הרבי אומר הוויכוח לא

31:46 דובר 2 רק שהוא קדם לרש"י ולרבנו תם, אלא ימיו כמעט כימי עולם, ימיו כימי התורה. דהיינו, כשמשה רבנו, אומר הרבי, נתן את התורה, הוא קיבל את הדין של תפילין באופן כללי, בלי הפרטים המדויקים. ואחרי זה כבר בזמן משה רבנו היו שתי דעות באיזה אופן יש להניח את הפרשיות בתפילין. כבר בזמן משה רבנו. אומר הרבי, התורה לא ניתנה באופן שאחת הדעות היא הדעה הנכונה, ובמשך הדורות נוצר בלבול. לא כך היה, אלא כבר בזמן נתינת התורה היא ניתנה באופן שיש מקום לשתי דעות. ומקור מעניין ומרתק לסברה, לדברי הרבי, אנחנו רואים בשו"ת מן השמים. שו"ת מן השמים זה ספר של אחד מבעלי התוספות, רבי יעקב ממרויש, שבשונה מהשו"ת הרגילים, שו"ת הרגילים זה שאלות ששאלו את הרב והרב ענה. יש אינספור שו"ת, דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו. במיוחד בדורנו שהדפוס זול, יש אינספור ספרים של שו"ת של שאלות עדכניות שמתחשבות בכל הטכנולוגיה או מקרים ופירוט ובירור וכולי וליקוטים בנושא. שו"ת מן השמים יחיד. את השאלות שיש לו הוא שואל את הקדוש ברוך הוא. הוא שואל שאלת חלום. אגב, הרי בכמה פעמים, אמר המוסגר, כמה פעמים הרבי מציין לשו"ת מן השמים בהקשר של י"ט כסלו. התאריך המלא היחיד שמוזכר בכל הספר שו"ת מן השמים זה י"ט כסלו, וכתוב שמה שי"ט כסלו זה יום בשורה, והרבי שואל מה יום בשורה בי"ט כסלו? לא שמענו על אירוע מיוחד. הרבי אומר על כורחך שכבר בזמן שעשו את השאלת חלום, שרבי יעקב ממרויש עשה את השאלת חלום, אמרו לו מן השמים שי"ט כסלו הולך להיות יום בשורה, והכוונה היא לחג הגאולה של אדמו"ר הזקן. חג הגאולה של אדמו"ר הזקן אמנם יהיה רק עוד מאות שנים,

33:51 דובר 2 אבל כבר אז, אה-- אמרו לו י"ט כסלו היה נקרא כבר אז יום בשורה. הרבי מאריך בזה במקורות נוספים לעוד אירועים שאנחנו רואים שהתורה התייחסה אליהם הרבה זמן קודם. לא נאריך, רק נזכיר שבאגרות קודש הרבה פעמים הכינוי, המילה נרדפת לי"ט כסלו זה יום בשורה. יישר כוח על ההתוועדות ביום בשורה. הרבה פעמים באגרות קודש יום בשורה זה הכינוי לי"ט כסלו והמקור הוא שו"ת מן השמים. ולענייננו, שואל שו"ת מן השמים את השאלה. עוד שאלתי על זה, אני מצטט על פי מה שכתוב. עוד שאלתי על סדר פרשיות שבתפילין, וכך הייתה שאלתי. אנא המלך הגדול, הגיבור והנורא, צווה למלאכיך הקדושים להודיעני את אשר נסתפקנו בסדר פרשיות של תפילין. כי יש מהחכמים האומרים הוויות באמצע, ושזה דעת רבנו תם והראב"ד, ואם החליף פסולות, ויש מחכמים האומרים הוויות כסדרן לפי סדר התורה, דעת רש"י והשימושא רבא, ואם החליף פסולות, ואתה מלך מלכים צווה למלאכיך הקדושים להודיעני הלכה כדברי מי ודברי מי אתה מחבב? כך שואל בשאלת חלום רבי יעקב ממרויש ומקבל תשובה מן השמים, והתשובה הזאת מפתיעה ומראה לנו שאכן יש מקום לשתי הדעות. יש מקום לשתי הדעות, לא רק לדעה אחת. כך ענו לו מן השמים. אלו ואלו דברי אלוקים חיים, וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה. הקדוש ברוך הוא אומר הוויות באמצע וכל פמליה של מעלה אומרים הוויות כסדרן. ואם כן, אנחנו רואים שהמחלוקת היא לא רק רש"י ורבנו תם, אלא באמת גם בשורש הדברים, גם בעולמות העליונים המחלוקת קיימת כביכול. כביכול הקדוש ברוך הוא אומר כרבנו תם וראב"ד ופמליה של מעלה אומרים רש"י, שימושא רבא. אמנם תורה לא בשמים היא ולא פוסקים לגמרי, היינו אמורים לפסוק על פי

35:57 דובר 2 דבריו להניח רק רבינו תם, אבל לא פוסקים על פי דבריו, אבל כן ניתן ללמוד מדבריו שהתפילין של רבינו תם קדושתם נעלית מאוד. במשך הדורות כיצד היו מניחים תפילין? אז באמת היו כמה וכמה, שכמה וכמה מקורות אנחנו רואים בגאונים, בגניזה, בקבר יחזקאל הנביא מצאו-- היה כל מיני מקומות שמצאו תפילין לכל מיני שיטות. אני רוצה לדבר לסיום החלק ההיסטורי על פרשייה מאוד מעניינת. הפרשייה הזאת זה דברי הרמב"ם. בספר היד החזקה, בהלכות תפילין, כותב הרמב"ם שיש להניח את הפרשיות לפי סדרן בתורה וכפי שקורא את זה המניח. לפי איזה שיטה סובר הרמב"ם? נכון, הרמב"ם סובר כדעת רש"י, כל הכבוד שאתה מקשיב טוב, הרמב"ם סובר כדעת רש"י: הפרשיות לפי סדרן בתורה ולפי סדר המניח מימין לשמאל. אבל הרמב"ם מקבל שאלה מפתיעה. חכמי לוניל, שזה מקום בפרובנס, חבל ארץ בצרפת, היום זה חלק מצרפת. חכמי לוניל בפרובנס היו מעריצים גדולים של הרמב"ם והם שולחים לו שאלה. מה השאלה ששולחים לו חכמי פרובנס? חכמי לוניל הם שולחים לו, "אתה כותב בספר שלך ששמים את הפרשיות בתפילין כסדרן, אבל אנחנו יודעים", הם אומרים, "שלא מניחים את הפרשיות כסדרן, אלא מניחים את הפרשיות כמו..." הם לא כותבים כרבנו תם, הם כותבים, "אנחנו התרגלנו הוי"ות באמצע". נצטט לשונם, "אנחנו תלמידיך קיבלנו מרבותינו שקיבלו מהגאונים ורבנו האי בראשם, רבנו האי גאון שהיה אחרון לגאונים, אבל היה מהבולטים והחשובים שבהם מבחינת האיכות, דבעינן הוי"ות באמצע". דהיינו הם אומרים לרמב"ם, איך אתה כותב לפי סדר התורה? אנחנו קיבלנו מדורי דורות, אנחנו מניחים תפילין עם הוי"ות באמצע. השאלה מפתיעה. שאלה מפתיעה. הם הניחו הנחת יסוד שהתפילין חייבות להיות הוי"ות באמצע. וכמה שהשאלה מפתיעה אותנו, התשובה תפתיע אותנו עוד יותר.

38:33 דובר 2 עונה להם הרמב"ם, "זה שעלה בדעתכם בסידור הפרשיות, כך היה דעתי מקודם ככם, ותפילין שהיו לי במערב", דהיינו בספרד, כשהרמב"ם היה בהתחלה בספרד, הוא נולד שמה, "התפילין שהיו לי בספרד, התפילין שאבא שלי קנה לי לבר מצווה, זה היה כמוכם, כך היו". והרמב"ם כותב מיהו זה שבעקבותיו הוא התבלבל, זה אותו חיבור, "הוא שהטעני והטעה כל אנשי מערב מלפניי" וכולי וכולי. אבל הרמב"ם אומר הרבה גאונים חולקים וכל אנשי מזרח וכל אנשי ארץ הצבי חולקים וכולי, והוא כותב שכשהגיע לארץ ישראל לימדו אותו שצריך לשנות את התפילין ולעבור לתפילין, מה שאנחנו קוראים רש"י, שהפרשיות יהיו כתובות כסדרן. ומוסיף הרמב"ם ראיה, הקורא קורא כסדרן. כלומר שצריך שהקורא יראה את זה לפי הסדר, אומר הרמב"ם. ואם כן אנחנו רואים שהמנהג של רבנו תם לא היה רק רבנו תם המציא אותו, אלא חכמי לוניל התייחסו אליו כמנהג ותיק בשם רב האי גאון. הרמב"ם עצמו בצעירותו הניח תפילין כמו רבנו תם ולא בעקבות רבנו תם. המנהג הנפוץ בספרד, רבנו תם היה בצרפת, אבל המנהג הנפוץ בספרד, שהייתה ישות רוחנית עצמאית, היה להניח תפילין הוי"ות באמצע כדעת רבנו תם. ואם כן המחלוקת היא לא כזאת חדשנית. רבנו תם לא המציא שיטה חדשה, אלא אנחנו רואים בדורות לפניו נהגו את זה בכל מיני מקומות. וכפי שראינו שהרבי מחדש שנתינת התורה הייתה באופן שניתן לפרש או כרש"י או כרבנו תם ואין הכרח, בנתינת התורה אין הכרח כך או כך. נעבור לחב"ד. בחב"ד מצאנו מקורות מבני הצמח צדק שמניחים ארבע זוגות תפילין. אם כן מקבלים את דעת הרמ"ע מפאנו, רבי מנחם עזריה מפאנו, שסבור שאכן השימושא רבא הוא דעה בפני עצמה. אין פה שיבוש או שגיאה,

40:54 דובר 2 אלא יש באמת ארבע שיטות. ורבותינו נשיאינו, גדולי החסידים, הרבי על עצמו דיבר שהיה לו קשה להניח את השימושא רבא וראב"ד. הוא פחד מהקדושה המיוחדת שלהם עד שהרבי הריי"צ הורה לו הוראה מפורשת להניח תפילין, גם שימושא רבא וראב"ד על אחריותו. בעזרת השם בימות המשיח, בהתגלות המלאה שתהיה תכף ומיד ממש כולנו נזכה להניח ד' זוגות תפילין, כך הרבי אומר בשיחה. אבל יש משהו מיוחד בשיטת חב"ד בניסוח של שמות ארבעת התפילין. יש פעמים שבדברי רבותינו נשיאינו התפילין נקראות רש"י, רבנו תם, שימושא רבא ושימושא רבא דרבנו תם. לעיתים התפילין של רבי-- של הראב"ד לא נקראות ראב"ד אלא נקראות שימושא רבא דרבנו תם. בספר אשכבתא דרבי שכתב אחד מהחסידים של הרבי הרש"ב, ר' משה דובער ריבקין, שהיה אחראי לבית הסביבה בארצות הברית. הוא כותב שהוא שאל את הרבי, שאל את הרבי שלנו מה זה השימושא רבא דרבנו תם, והרבי הסביר לו שבעצם רש"י ורבנו תם מסכימים בנקודה, כפי שדיברנו בתחילת הדברים, רש"י ורבנו תם מסכימים בנקודה שהקורא קורא כסדרן, שסדר הפרשיות הוא לפי מי שמסתכל על המניח. השימושא רבא משנה את הזווית ואומר הולכים לפי המניח. אז בעצם הראב"ד הוא שימושא רבא של רבנו תם. לוקחים את שיטת רבנו תם שהוי"ות באמצע ונקודת המבט של שימושא רבא שהולכים לפי סדר המניח ולא לפי סדר הקורא. ובאמת זה מרומז בפסוק בתהילים. יש פסוק בתהילים שבו מרומזים ארבעת זוגות התפילין, אבל בעצם מרומזים שמה שלושה. אומר הפסוק, "שמור תם וראה ישר כי אחרית לאיש שלום". דורשים שמור תם, תפילין של רבנו תם וראה ישר, ישר זה רש"י, כי אחרית לאיש שלום, זה התפילין של רב

43:04 דובר 2 שר שלום. כמו שאמרנו מקודם, התפילין של שימושא רבא, שימושא רבא זה חיבור שכתב רב שר שלום. איפה נעלמו? איפה נעלמה האפשרות האחרונה? איפה נעלמה-- איפה נעלם הראב"ד? אלא הראב"ד, זה שימושא רבא, הוא כולל גם את הראב"ד. שימושא רבא הוא שימושא רבא בתוך רש"י, משנה ברש"י את נקודת המבט, ויש שימושא רבא של רבנו תם, משנה בתוך דעת רבנו תם את נקודת המבט. כל זה, זה בעיקר בתפילין של ראש, אבל בתפילין של יד, מכיוון שהתפילין לא נמצאות בארבעה בתים אלא בקלף אחד ארוך, פחות יש משמעות לדעות הללו, ולכן גם מי שמניח ארבע תפילין לא מניח שמונה פריטים אלא שישה פריטים. מניחים תפילין של רש"י ואז מחליפים תפילין של ראש בלבד לשימושא רבא, אבל תפילין של יד נשארים עם תפילין של רש"י, כי שימושא רבא מסכים שהולכים לפי הסדר הכללי של רש"י, ובתפילין של יד, מכיוון שזה קלף אחד ארוך, לא שייך לשנות את הסדר. ואותו דבר בתפילין של רבנו תם וראב"ד, מניחים רבנו תם ואחרי זה מחליפים תפילין של ראש של רבנו תם לתפילין של ראש של ראב"ד. אז אם כן, סקרנו כאן את הפרשייה הגדולה הזאת שהקיפה דורות רבים. ראינו דבר ראשון את ארבעת האנשים שעומדים מאחורי הדעות. ראינו מהם ארבע הדעות. למדנו את המקור בגמרא. למדנו את ההשתלשלות ההיסטורית ממתן תורה, הדברים שהיו בתקופת הראשונים ועד מנהג חב"ד לדורותיו, כולל הכינוי המיוחד, ה-מ-- דברים של הרבי בנושא, וראינו שהמחלוקת קיימת בעיקר בתפילין של ראש, פחות בתפילין של יד, ובפועל תפילין של יד לא מחליפים בין רש"י לשימושא רבא ובין רבנו תם לראב"ד. בעזרת השם נזכה בקרוב לקיים את

45:12 דובר 2 מצוות התפילין כמצוות רצונך בגאולה האמיתית והשלמה, שכל אחד מישראל, גם חסידים רגילים ולא רק גדולי החסידים ורבותינו נשיאינו, יניחו את ארבעת זוגות התפילין. הצלחה רבה ומשיח נאו תכף ומיד ממש.