תשמישי קדושה ודיניהם - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה לכל הצופים היקרים. אנחנו בהמשך להלכות בית כנסת, דיברנו על, אה, כל מיני, אה, הלכות שונות בנוגע לקדושת בית הכנסת, שמירת הקדושה, איסור הנטיעה, איסור המכירה, אמ, ההתנהגות בבית הכנסת וכולי. אנחנו ניגע היום בנושא כללי מאוד שהוא מתפצל לכמה וכמה הלכות וכמה עניינים, אה, שזה בנוגע לתשמישי קדושה. חוץ מהעניין של קדושת בית כנסת, יש כל מיני תשמישי קדושה למיניהם, ויש הרבה הלכות איך לנהוג בתשמישי קדושה, מה מותר לעשות איתם, מה אסור, מה מותר לעשות כנגדם, מה אסור לעשות, וזה מסתעף לכמה סעיפים. אז אולי נתחיל קודם כול עם ההלכה הידועה והנפוצה, הכלל הנפוץ והידוע שאנחנו יודעים שמעלים בקודש ולא מורידים. אמ, בתשמישי קדושה זה בא לידי ביטוי כפשוטו. זאת אומרת, יש דברים מסוימים, אנחנו נראה שיש דרגות בקדושה של חפצים, ואני צריך לדאוג לכך שהחפצים שיש להם דרגה מסוימת של קדושה, הם יישארו באותה קדושה או שהם יעלו בקדושה, ולא להוריד אותם מהקדושה שלהם. אז הדין הזה של לא להוריד בקדושה, יש מחלוקת מסוימת בפוסקים האם הדין הזה הוא מדאורייתא או שהוא מדרבנן, כשמדובר על תשמישי קדושה. ונראה שההכרעה של אדמו"ר הזקן זה שזה תלוי. אדמו"ר הזקן לשיטתו, דברים שיש בהם קדושה כמו בדק הבית וקדושת מזבח וכולי, שיש בהם איסור מעילה, אז יש בהם גם כן את האיסור מהתורה שלא להוריד מקדושתם. אבל כל שאר התשמישי קדושה שבעצם לכאורה מצויים בימינו בהישג, בהישג יד, להישג ידינו, אין בהם איסור מעילה, ממילא גם כן הדין של אין מורידין הוא מדרבנן. אבל כמובן שחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה. אנחנו נראה שיש בכל זאת כמה צדדים שנכנסים גם כן לחיובים מן התורה. אז אולי נתחיל

02:47 דובר 2 קודם כול עם הדרגות בקדושה. יש כמה דרגות בקדושה, אה, אבל לפני שבעצם, לפני שאנחנו מתחילים עם דרגות הקדושה, אז אולי בהמשך לכך להלכה של אין מורידין בקדושה, יש גם, אה, הלכה נוספת שצריך לשמור חפצים שיש עליהם קדושה, צריך לשמור על קדושתם, לשמר ולשמור על קדושתם, לא להפקיע מהם את הקדושה, לא לגרום להם הפסד ואיבוד. לכן יש, כתוצאה מזה אנחנו נראה שיש את חובת הגניזה על חפצים של קדושה ועל עניינים של קדושה. וההלכה הזאת היא אכן מהתורה. כן. אנחנו לומדים את זה, ככה הפרי מגדים אומר, "ואבדתם את שמם וכולי, לא תעשון כן לה' אלוקיכם", זה הולך לא רק על שמות קדושים, זה הולך גם על חפצי קדושה. אנחנו נראה גם אולי אחרי זה באיזה סוג של קדושה מדובר. אבל באופן כללי, הדין הזה של שמירת דברי קדושה, לא להביא אותם למצב של הפסד ואבדון, הוא אכן מן התורה. הפרי מגדים לומד את זה גם כן מההלכה שמחייבת אותנו, אמ, ההלכה שמחייבת אותנו להדר ולכבד, אה, תלמידי חכמים. בגמרא כתוב ש"מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן". מדובר על ספר תורה. אם אני מכבד את לומדי התורה שאני צריך לעמוד מפניהם, וזה הרי חיוב מהתורה, "והדרת פני זקן", אז כל שכן כשמדובר על התורה עצמה, על ספר תורה וכולי שצריך להדר אותה ולכבד אותה ולהתנהג איתה בכבוד, אז ככה לומד הפרי מגדים שזה חיוב תורה. עכשיו אנחנו נדבר על הדרגות באמת בקדושה. יש כמה דרגות שמדובר על חפצי קדושה, יש כמה דרגות בקדושה. אז נתחיל ככה. יש קודם כול הדבר שנקרא גוף הקדושה. זה לא תשמישי קדושה, זה לא תשמישי מצווה, זה גוף הקדושה, זה הקדושה עצמה.

05:00 דובר 2 יש בזה קדושה עצמית. מה זה הדברים האלה שהם בקטגוריה של גוף הקדושה? אז אנחנו יכולים להכניס בזה את, כמובן, ספר תורה, מזוזות, תפילין. גם לדעת אדמו"ר הזקן בתי התפילין, מדובר על בית של ראש, הבית של הראש, היות וחקוק עליו השי"ן שזה חלק משם השם, לדעת אדמו"ר הזקן זה נחשב גוף הקדושה. ככה אדמו"ר הזקן כותב בסימן מ"ב בהלכות תפילין. ספרי קודש כמובן נחשבים כגוף הקדושה. אה, לשיטת רש"י גם הרצועות נחשבות כגוף הקדושה, אבל לא פוסקים כך. ספרי קודש על כל פנים נחשבים כגוף הקדושה גם כן. אמ, גם אם הם כתובים או מודפסים על ידי גויים, וגם אם הם כתובים בשפת העמים, אבל היות ומכילים תוכן של תורה יש בהם קדושה, זה גוף הקדושה. אדמו"ר הזקן גם כותב את זה בסימן של"ד, הלכות שבת, שמדבר על דליקה שפורצת בשבת, שמצילים את כל כתבי הקודש, גם כשהם כתובים בכתב העמים. אז לכן יש בזה קדושה, ועל דרך זה גם כתב ברייל. הספר צדקה ומשפט הוא לומד שגם כתב ברייל בכלל זה. כתב ברייל זה כתב של עיוורים, וזה לא ייגרע מכתב של אומות העולם, הרי גם הכתב של אומות העולם זה רק סימנים כאלה. אבל סוף כל סוף מזה מבינים, מזה לומדים, וגם הכתב ברייל הזה גם כן נכלל בתוך זה, זה גם יש בזה קדושה. ספר קודש שנכתב בכתב ברייל יש בו קדושה. זו דרגה אחת שנקראת גוף הקדושה. עכשיו אנחנו נמשיך עוד דרגה. יש דבר שנקרא תשמישי קדושה. תשמישי קדושה זה בעצם כל דבר שמשמש את גוף הקדושה. בדרך כלל זה דברים שמשמשים את גוף הקדושה. אז אנחנו יכולים למשל להכניס בעניין

07:09 דובר 2 של גוף הקדושה. בתשמישי קדושה, שזה דברים שנעשו לשמש את הקדושה, לשמש במובן של לנאות אותה, לייפות אותה, לכבד אותה. לא במובן של שמירה. מה שנעשה לשמור על הקדושה, אם המטרה שלו היא העיקרית, או יותר נכון היחידה, זה רק לשמור על הקדושה, אנחנו לא מתייחסים אליו כתשמיש קדושה. אנחנו נראה בהמשך דוגמאות, אבל דבר שנעשה לנאות את הקדושה, לייפות אותה, לכבד אותה, זה נחשב תשמישי קדושה. אז למשל ככה בתור דוגמה, אז ארון הקודש יכול להיכנס בתוך זה, הכתר שתולים על הספר תורה, המפה שנמצאת על הבימה, עצי החיים של הספר תורה. כל הדברים האלה הם משמשים את גוף הקדושה והם נחשבים כתשמישי קדושה. אנחנו נראה בהמשך פירוט, פירוט, פירוט נוסף, אבל אנחנו רק ככה כדי להראות את הדרגות שיש לנו בעניין הזה. אה, אחרי זה יש תשמיש לתשמיש, יש תשמיש לתשמיש של הקדושה. זאת אומרת תשמיש לתשמיש, בדרך כלל זה משהו שמשמש את התשמיש קדושה. אז למשל, אם אמרנו שארון הקודש זה תשמיש קדושה, בוא ניקח ככה. ספר התורה זה גוף הקדושה, ארון הקודש זה תשמיש קדושה, אז הפרוכת שמכסה את ארון הקודש זה תשמיש דתשמיש. אז הפרוכת יש לה דין של תשמיש דתשמיש. אז דרך זה, אם אנחנו אומרים, אה, זה רק בתור דוגמה, אז ככה אנחנו נראה גם הלאה, אנחנו נמשיך, אנחנו נראה דוגמאות בהמשך. אז זה תשמיש קדושה. יש דרגה נוספת, אז דיברנו עכשיו על שלוש דרגות שמלמעלה למטה: גוף הקדושה, תשמיש קדושה, תשמיש דתשמיש. יש קטגוריה נוספת שהיא יותר ב... לא במושג של קדושה אלא במושג של מצווה. אז יש לנו תשמיש מצווה, תשמיש דתשמיש מצווה, על זה הדרך. יש לנו

09:24 דובר 2 מצווה עצמה. זאת אומרת תשמיש מצווה, זה מדובר על דברים שאין בהם קדושה, אבל זה מדובר על דברים שאני קיימתי בהם מצווה, משהו שאני מקיים עליו, בו כעת מצווה, אז יש לו מעמד אחר. דברים שאני כעת מקיים בהם מצווה יש להם מעמד אחר, יש להם מעמד של קדושה, אבל כשסיימתי לקיים בהם את המצווה, כמו טליתות שסיימתי להשתמש בהם או לולב, אתרוג וכדומה, כל העניינים האלה אז זה נחשב תשמישי מצווה. עוד פעם, מצווה זה דבר, זה איזה חפץ שמקיימים בו מצווה, אין בו קדושה, אין בו איזשהו משהו, קדושה מצד עצמו, והוא לא תשמיש של קדושה. אני רק מקיים בו מצווה, אם זה טלית, אם זה אה, אה, אה, אתרוג, לולב וכדומה, הדברים האלה, סוכה, שופר, כל הדברים האלה. אז הדברים האלה אחרי שקיימתי בהם את המצווה הם נחשבים כתשמיש מצווה והדרגה שלהם נמוכה יותר. אנחנו נראה אחרי זה את כל הנתונים. אז קודם כל אנחנו, לפני שאנחנו נותנים דוגמאות, אז אנחנו נראה את ההלכות. מה ההלכות שמיוחסות לכל אחד מהפרטים הנ"ל. גוף הקדושה, אז צריך מאוד מאוד להיזהר בו. בגוף הקדושה יש לנו הלכה שאומרת הזמנה מילתא, לא ניכנס לזה כרגע, זה פחות מעשי. יש תנאי שאנחנו נראה בהמשך, שיש תנאי שאפשר לעשות בתשמישי קדושה. בן אדם יכול להתנות בתחילת שימושו, שהוא מתחיל להשתמש בתשמיש קדושה, יכול לעשות תנאי: אני מתנה שהדבר הזה ישמש אותי לא רק לקדושה, זה ישמש אותי גם לדברי חולין, זה מועיל. אה, יכול להתנות שזה ישמש אותו לקדושה רק לזמן מסוים ואחרי זה הוא ישתמש בזה לחולין, זה גם כן מועיל. אז כל התנאים האלה הם יכולים להיות תקפים וקיימים בתשמיש קדושה,

11:32 דובר 2 אבל בגוף הקדושה אי אפשר לעשות תנאי. גוף הקדושה לא מועיל לתנאי. על דרך זה, בגוף הקדושה אני לא יכול לעשות תשמישים מבוזים כנגדה. אם זה אה, להעמיד טינוף כנגדה, אם זה להיות ערום כנגדה, כשמדובר על גוף הקדושה. אנחנו מדברים כמובן, גוף הקדושה זה ספרי תורה, ספרי קודש, תפילין, מזוזה וכדומה. אז בדברים האלה, כמו שאמרנו, לא מועיל תנאי, וגם אני לא יכול לעשות תשמישים מבוזים כנגדה בגלל שמדובר פה על גוף הקדושה. וכמובן כמו שאמרנו גם כן בנוגע לעניין הזה של גוף הקדושה, שהזמנה מילתא היא, כמו שאמרנו, זה גם כן נוגע לגוף הקדושה. יש דבר נוסף, אה, כשאנחנו אה מדברים על הסדר הזה של גוף הקדושה, תשמיש קדושה וכולי וכדומה, אנחנו צריכים גם כן לדעת, כמו שאמרנו, שאין מורידים בקדושה. כל זה שעכשיו אנחנו דירגנו את הדרגות האלה זה כדי שאנחנו נבין מה הכוונה לא להוריד בקדושה. אז למשל דבר שהוא גוף הקדושה, אני לא יכול לעשות אותו תשמיש קדושה, דבר שהוא תשמיש קדושה, אני לא יכול לעשות אותו תשמיש לתשמיש וכדומה. אבל ההלכה הזאת באה יותר לידי ביטוי בנוגע לכסף של החפצי קדושה האלה, כשמוכרם. זאת אומרת שהדרישה שלא להוריד בקדושה היא חלה גם על הכסף שאני מקבל עבורם ברגע שאני מוכר אותם. לכן, אם אני מוכר למשל תשמיש קדושה, אז עם הכסף אני צריך לעלות בקדושה. אז הכסף שקיבלתי על המכירה אני אצטרך לקנות איתו משהו יותר גבוה בקדושה. אז אם מכרתי תשמיש קדושה, כמו למשל כתר של ספר תורה, אני אצטרך לקנות גוף הקדושה עם הכסף הזה, שזה יכול להיות מזוזה, זה יכול להיות תפילין, יכול להיות ספר, ספרי קודש, ספר

13:47 דובר 2 תורה וכדומה. אז גם בזה צריך להיזהר וצריך לשים לב להלכה הזאת של אין מורידין בקדושה. אחרי זה נדבר בהמשך באריכות באמת אם אפשר למכור תשמישי קדושה, אפשר למכור תפילין, מזוזות, גוף הקדושה וכדומה. אז עכשיו ככה, בנוגע לתשמישי קדושה, אז כמו שהקדמנו, מועיל לעשות תנאי. אז אני יכול להתנות. מתי אני מתנה? בתחילת השימוש. זה לא משנה בעצם מה הבן אדם שייצר את התשמיש קדושה, מה הוא חשב. אבל כשאני קונה את זה, אז אני יכול לעשות תנאי לפני שאני משתמש בזה, שזה ישמש אותי לא רק לקדושה, זה ישמש אותי גם לדברי חולין, אז זה אפשרי. או שאני אעשה תנאי שזה ישמש אותי לקדושה רק לזמן מסוים, ואחרי זה אני אשתמש בזה לחולין, כמו שאמרנו, זה גם כן אפשרי. דבר נוסף, תשמישים מבוזים, באופן עקרוני אפשר לעשות גם כן מול תשמישי קדושה. אין איסור לעמוד עירום מול תשמישי קדושה, אין איסור להעמיד צואה מול תשמישי קדושה, ואין איסור לעשות שימושים מבוזים כנגדם. זה מה שאמרנו, גוף הקדושה או תשמישי קדושה. כשאנחנו מדברים על תשמיש דתשמיש של הקדושה, אז תשמיש דתשמיש אין בו גם כן את החומרות של תשמישי קדושה. זאת אומרת שאני יכול להשתמש בו גם לדברי חולין, אה, רק לא לשימושים מבוזים כמובן. יכול להשתמש בו לדברי חולין, אבל לא לדיבר- לא שימושים מבוזים. אני יכול לעשות שימושים מבוזים כנגדו, קל וחומר בתשמיש לתשמיש אני לא צריך לעלות בדמים אם אני מוכר אותו, אני יכול לקנות עם הכסף מה שאני רוצה. זה כשמדובר על תשמיש דתשמיש. הדרגה הזאת של תשמיש לתשמיש, אותה דרגה בעצם קיימת גם בתשמישי מצווה. אנחנו מדברים על תשמישי מצווה כמו שאמרנו, שזה סוכה, שופר,

15:56 דובר 2 לולב אחרי קיום המצווה או טלית וכדומה, זה באותה דרגה פחות או יותר של תשמיש לתשמיש. אין בזה קדושה. אין על זה גם חובת גניזה, כן, זה גם כן פרט מאוד חשוב. בגוף הקדושה ובתשמישי קדושה יש חובת גניזה. אם אני לא רוצה להשתמש בהם יותר, אני צריך לגנוז אותם, לא לתת להם ללכת לאבדון. אבל בתשמיש לתשמיש ובתשמיש מצווה אין חובת גניזה. אני-- מה, יש כן הגבלה, אני לא יכול לשים אותם ב-, לזרוק אותם לפח אשפה בצורה מבוזה, אבל אין חובה של גניזה. אנחנו נראה את זה בהמשך מה לעשות בפועל, אבל זה הכללי. בתשמיש דתשמיש ובתשמישי מצווה אין חובת גניזה. חובת גניזה זה רק על גוף הקדושה ותשמישי קדושה. יש כאלה שמחמירים בתשמיש לתשמיש, אבל רוב הדעות ורוב השיטות שבתשמיש לתשמיש אין חובת גניזה. עכשיו בוא נראה באמת מה יש. נראה דוגמאות. אז אמרנו, גוף הקדושה זה ספר תורה, מזוזות, תפילין, בתי תפילין של ראש כמו שאמרנו, ספרי קודש, גם אם הם כתובים, גם אם הם מודפסים על ידי גויים. לא מדובר פה על עובדי עבודה זרה, כמובן, סתם גויים בימינו לא עובדי עבודה זרה, לכן אין לזה דין של ספר תורה שכתבו מין, ויש עליהם קדושה. לכן אני צריך לדאוג לגניזה. אם הם התבלו אני צריך לגנוז אותם, לא לזרוק אותם סתם ככה באשפה. כמו שאמרנו, לשיטת המגן אברהם זה דין דאורייתא, שאני חייב לשמור על הקדושה של התשמישי קדושה וכל שכן של גוף הקדושה. אה, לכן כותבים הפוסקים שבן אדם שיש לו נגיד מערכת של ספרים, שהיום בימינו ברוך השם כל הזמן יוצאים חדשים לבקרים מהדורות חדשות וב-ב-ב-בחיצוניות ובפנימיות יותר טוב, יותר מתוקן

18:07 דובר 2 וכולי, והבן אדם רוצה להחליף את הספרים שלו לספרים יותר חדשים. אז היה אפשר לחשוב שאני יכול לקחת את הספרים האלה, אני אשים אותם בגניזה. הנה אני שם אותם בגניזה, הכל בסדר. אבל זה לא. זה לא נכון לעשות כך. ספרים שהם עדיין קריאים ואפשר לקרוא בהם ולא קרועים ואין בהם שום בלאי, אז לא שמים אותם בגניזה. אני גורם להם הפסד, אז אני לא יכול לעשות את זה. אז הדרך היחידה זה או לתרום את זה לאיזשהו בית כנסת או שיש מקומות שראיתי ששמים את זה, מעמידים את זה פשוט על שולחן בבית הכנסת, ומי שרוצה לוקח. מי שרוצה יכול לקחת את זה, אבל לא לשים את זה בגניזה. בנוגע למכירת ספרי קודש, אז כמו שאנחנו יודעים כבר ספרי קודש זה גוף הקדושה, ולכאורה זה דומה לספר תורה. ההלכה בנוגע לספר תורה אומרת שאסור למכור ספר תורה. ההלכה הזאת היא מורכבת משתי, אה, בעצם, אה, שתי ניואנסים. יש פה דבר ראשון, אה, בעייתיות מצד ה-- כמו שאמרנו, ההלכה של אין מורידין בקדושה, והסברנו שכדי לדאוג שלא תהיה הורדה בקדושה אני צריך, גם עם הכסף שאני מוכר אני צריך לעלות בקדושה. אני שואל את השאלה, בספר תורה איך אני יכול לעלות בקדושה? ספר תורה נחשב בדרגה הכי גבוהה של הקדושה. אני לא יכול לעלות בקדושה מספר תורה. אז ממנו נשאלת השאלה, באמת בוא נשאל את עצמנו האם אפשר למכור ספר תורה או לא? אז בעיה ראשונה זה אני לא יכול לעלות בקדושה, ואם אני לא מעלה בקדושה אז עשיתי פה הורדה. עשיתי הורדה בקדושה שזה אסור. בעיה בכלל גם בלי העניין הזה, יש בכלל בעיה של מכירת ספר תורה, ומכירת

20:00 דובר 2 ספר תורה, עצם המכירה היא איסור, היא סוג של ביזיון לספר תורה, כך כותב ערוך השולחן, וכך משתמע מהשולחן ערוך גם כן, שעצם המכירה היא איסור. לכן, ספר תורה יש בעיה למכור. רק אנחנו צריכים להבדיל בין ספר תורה דרבים לבין ספר תורה דיחיד. ספר תורה דרבים זה ספר תורה שבעצם תרמו אותו לציבור. בדרך כלל הספרים בימינו, ספרי תורה שמכניסים אנשים, אה, שיש להם, אה, בעלות על הספר תורה, מכניסים את זה לבית כנסת, בדרך כלל זה נשאר בבעלותם. זה לא נהיה מוקדש לצורך הרבים, אבל ספרים כאלה שהם ספרי תורה של ציבור, ספרי תורה ציבוריים של הציבור, אה, זה יותר בעיה למכור אותם. פה יש יותר, אה, איסור, אה, לפי כל הדעות ויותר קשה למכור ספר תורה של רבים. לכן ההיתר היחידי למכור ספר תורה דרבים זה רק לצורך, אה, לצורך, אה, נישואי יתומים ויתומות או לאחזקת תורה, אה, או למקווה טהרה גם כן אפשרי. או לצורך נישואים גם כן. אז זה גם כן אפשרי. אז זה מכירת הספר תורה. זה ספר תורה דרבים יש לנו את ההיתר למכור אותו לצרכים האלה, אבל יש הרבה פעמים מצבים שרוצים ספר תורה, נגיד ישן, רוצים לקנות ספר תורה חדש. אז הבית יוסף, השולחן ערוך אומר שגם זה לא. הוא לא מרשה גם את זה. הוא לא מרשה למכור ספר תורה ישן כדי לקנות חדש. כי למה? בעצם מהרגע שאני מוכר ספר תורה ישן, אני צריך לעלות עכשיו בקדושה. אני לא יכול לעלות בקדושה. רק מה, אני יכול להישאר אבל באותה רמה. אני יכול לקנות ספר תורה אחר, אז אני נשאר באותה רמה. אבל פה יש מחלוקת גדולה בפוסקים

22:11 דובר 2 האם מותר להישאר באותה רמה של קדושה או ש--, או שאני חייב לעלות? אז השאלה היא האם החיוב זה דווקא לעלות או שיש פשוט איסור לא להוריד. אבל אם אני נשאר באותה רמה זה בסדר. אז זה באמת מחלוקת גדולה בפוסקים והנטייה היא להחמיר בזה לכתחילה. אבל לכתחילה, על כל פנים בוודאי אומרים לך אל תבצע מהלך כזה שאתה מוכר ספר תורה ואתה משאיר את זה באותה קדושה. אתה קונה ספר תורה אחר, אתה משאיר את זה באותה קדושה. לכתחילה אל תעשה דבר כזה. אבל, אף על פי כן, אם מדובר פה שאני רוצה לקנות ספר תורה מהודר יותר, אז זה לא רק ספר אחר, אלא זה גם ספר יותר מהודר. אז פה זה נכנס עוד פעם למחלוקת נוספת. האם הוספה בהידור זה נקרא עלייה בקדושה? אז סוף כל סוף הסוג של הקדושה זה אותו סוג. זה ספר תורה, זה ספר תורה, זה ספר תורה, זה לא חומש, זה לא, אה, תנ"ך. זה ספר תורה ממש. אז, אה, אז נשאלת השאלה האם הוספה בהידור זה נקרא עלייה בקדושה או שזה לא נקרא עלייה בקדושה? אז גם בזה יש דעות. אבל למעשה הפוסקים כותבים שאפשר לצרף את שתי הדעות האלה ביחד. הכף החיים ככה כותב, שאם אני רוצה למכור ספר תורה, אה, ישן כדי לקנות ספר תורה יותר מהודר, אז יש מקום להקל בזה ולעשות את הקנייה הזאתי. אני גם סומך על הפוסקים שאומרים שאפשר להישאר באותה רמה של קדושה, אני גם מצרף גם כן את השיטה שספר תורה מהודר יותר אז יש פה עלייה בקדושה, וזה מתיר לי למכור ספר תורה במצבים האלה. כל זה מה שדיברנו זה בספר תורה של רבים.

24:00 דובר 2 אבל כשמדובר על ספר תורה של יחיד שזה מצב יותר יותר מצוי. אז פה נכנס דבר נוסף. הדבר הנוסף שנכנס כאן זה השיטה של הרא"ש. הרא"ש, זה מחלוקת בעצם בין הרא"ש לבין הרמב"ם, אבל הרא"ש סובר שספר תורה של יחיד אז יש לו כוח בספר תורה שלו כמו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר. אנחנו למדנו שאם המכירה מתבצעת, אם זה מכירה של בית הכנסת או ספר תורה, אם היא מתבצעת על ידי ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, אז אפשר להפקיע את הקדושה מהדמים, זאת אומרת הכסף, אני אוכל לעשות איתו מה שאני רוצה, גם דברי חולין. זה הכוח של ז' טובי העיר ומעמד אנשי העיר. אומר הרא"ש, יחיד בשלו הוא נחשב כמו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר. אין פה זה, יש פה רק אותו. והוא הבעלים של ה, של ה... ספר תורה הזה, אז הוא נחשב כמו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר. ממילא לשיטתו יחיד יכול למכור ספר תורה. לשיטתו אין איסור ליחיד. האיסור שדיברנו עליו חוץ מהעלייה בדמים. לשיטתו אין איסור. אין איסור, בספר תורה של יחיד אין איסור למכור אותו. זה דבר ראשון. דבר שני, גם אחרי שמכרתי אני יכול לעשות עם הדמים מה שאני רוצה. זה שיטת הרא"ש. עכשיו, השאלה היא רק האם ככה אנחנו הולכים גם כן למעשה? אז השיטה של הרא"ש באמת, כמו שאמרנו, שספר תורה של יחיד בשלו יכול למכור. בכל זאת, בית יוסף, ככה משמע מהרא"ש גם שהוא לא רואה סימן ברכה בכסף, זה כן. זה הרא"ש כן אומר. בספר תורה דרבים יש איסור למכור. ספר תורה דיחיד לשיטת הרא"ש אין איסור למכור, אבל לא רואה סימן ברכה בדמים.

26:03 דובר 2 הוא לא יראה סימן ברכה בכסף, אז צריך לחשוב טוב אם כדאי. אף על פי כן, למעשה כותבים הפוסקים שאפשר להקל בזה, וזה מכמה סיבות. אה, יש כאלה בכלל, יש שו"ת גינת ורדים שהוא סובר שספרי תורה שלנו במילא אין בהם את הקדושה, כי הם לא לגמרי מדויקים, יש בהם חסרות ויתרות וכולי. אז אומנם שיטת יחיד, אבל יש את הדעה הזאת. אה, אבל למעשה אנחנו יכולים להקל בזה בהסתמך על השיטה של הרא"ש, ובהסתמך על כך גם שבדרך כלל, אה, כשמדובר על בן אדם שירש ספר תורה, אז זה נחשב כאילו שהוא קנה את זה מתחילה על מנת למכור. הוא הרי לא קנה ספר תורה כדי לקיים מצוות כתיבת ספר תורה וכדומה, הוא ירש את זה. אז זה כאילו מלכתחילה הוא ירש את זה. לא, הוא לא התכוון שזה יהיה, שיהיה לו ספר תורה. אז זה כמו כל הנכסים שהוא יורש, שהוא יכול לעשות איתם מה שהוא רוצה. אז גם הספר תורה כאילו קנה את זה על מנת למכור, שזה יותר קל. אז, אה, אז לכן במצבים של שעת הדחק שבן אדם דחוק מאוד בפרנסה והוא צריך למכור את הספר כדי קצת שירווח לו, אז או לצורך מצווה חשובה, אז הפוסקים מתירים. השבט הלוי מדבר על זה, עוד כמה פוסקים, שו"תים מסוימים שמדברים על כך שזה אפשרי. אז דבר כזה באמת יהיה אפשרי. השאלה, כל זה אנחנו מדברים על ספר תורה. השאלה מה קורה בנוגע לדברים אחרים שהם גם כן במעמד של גוף הקדושה, שזה ספרי קודש, תפילין, מזוזות וכדומה. אז קודם כל אם נגיד נדבר על ספרי קודש, ספרי קודש זה גם בעצם כמו ספר תורה, בעצם אסור

28:12 דובר 2 לי למכור אותם. אני לא יכול למכור ספרי קודש ולקחת את הכסף ולעשות איתו מה שאני רוצה. אה, רק כמו שאמרנו, מי שפרנסתו דחוקה ביותר, וגם רצוי, ככה גם כן כותבים הפוסקים, שרצוי שחלק לפחות מהכסף של מכירת הספר תורה הזה לקנות איתו ספרי קודש או לתת ללומדי תורה וכולי וכדומה. אז אם כן, אז גם בנוגע למכירת ספרי קודש אני צריך תמיד להיזהר, לא סתם ככה למכור ספרי קודש, אבל הט"ז בכל זאת שם לב לכך שמנהג העולם למכור ספרי קודש ולקנות ספרי- ספרים אחרים. אז אם המכירה נעשית באופן כזה שאני מוכר את הספרי קודש כדי לקנות ספרים אחרים, אז כמו שדיברנו למשל מקודם, שיש לי ספרים ישנים, אני רוצה למכור אותם כדי לקנות ספרים שבמהדורה חדשה יותר, ספרים חדשים, זה ספרים שאני כבר מכיר, קראתי כבר, אני לא צריך אותם, אני רוצה למכור אותם, לקנות ספרים חדשים. אז הנה, במקרה כזה הט"ז מצדד להתיר, אם זה נעשה באמת באופן כזה שכדי לקנות ספרים חדשים הט"ז מצדד להתיר. גם שיש לנו פה בכל זאת את השיטה של הרא"ש שמתיר, וגם יש פה, הוא-הוא סובר שיש פה כזה כמין תנאי כזה, זה כאילו-כאילו בן אדם עשה איזשהו תנאי מראש שכשהוא קונה את הספרי קודש אז זה יהיה רק עד הזמן שהוא צריך את זה. היות וככה המנהג בפועל, אז זה כביכול נעשה כבר כמו תנאי מותנה מובנה מראש, ואדם קונה ספרי קודש, זה כאילו יש לו איזשהו תנאי סמוי כזה שהוא ישתמש בזה רק עד מתי שהוא צריך ואחרי זה הוא יוכל למכור את זה, אז זה גם כן הט"ז מצרף את זה ומסכים להקל במקרה כזה. אז זה

30:07 דובר 2 באמת למה זה, זה בנוגע לספרי קודש. בנוגע לתפילין ומזוזות, בן אדם רוצה למכור, גם כן נתקלתי בשאלה כזאת, שגם ירושה שקיבל תפילין מהירושה מהאבא וכולי, והוא אין לו מה לעשות עם זה, הוא רוצה למכור את זה, רוצה למכור את זה. אז קודם כל כמובן בן אדם שרוצה למכור, כמו שאמרנו, אפילו ספר תורה, אפילו תשמישי קדושה וכדומה, או-או ספרי קודש וכדומה, והוא רוצה למכור את זה ועם הכסף לתת את זה להחזקת תורה, זה הדבר הכי מצוי בעצם, או לנישואי יתום ואלמנה, אבל רוצה לתת את זה להחזקת תורה, זה המעולה שבצדקות כמו שכותבים הפוסקים, שלהחזיק תורה זה הצדקה הכי נעלית שמותר אפילו למכור ספר תורה בשביל זה. ולא מדובר דווקא על לימוד תורה של קטנים, גם על לימוד תורה של גדולים זה חשוב וזה מצדיק אפילו מכירת ספר תורה. אז כמובן שאפשר גם למכור את התפילין ואת המזוזות וכולי לצורך החזקת תורה. אבל דבר נוסף, בן אדם רוצה למכור את העניינים האלה, אה, בשביל להשתמש בכסף לפרנסתו. פה יש יותר צד להקל. המגן אברהם אומר שמה שהרמב"ם חולק על הרא"ש בנוגע למכירת ספר תורה של יחיד, שהרמב"ם לא מסכים שיהיה אפשר למכור אותו, אומר המגן אברהם, זה על ספר תורה הוא דיבר. אבל מצד האיסור למכור ספר תורה, אבל כשמדובר על דברים שהם לא ברמה של ספר תורה, אם זה תפילין, מזוזות, ספרי קודש, הוא אומר, המגן אברהם, כולי עלמא יסכימו שאפשר, היחיד יכול למכור את זה ולהשתמש בדמים למה שהוא רוצה. ככה כותב המגן אברהם. המשנה ברורה אומר אבל שמהמחבר משמע בסעיף אחר שהוא לא מסכים עם זה, שהוא סובר שאפילו בתשמישי קדושה גם כן

32:12 דובר 2 היחיד לא יוכל למכור אותם ולהשתמש במה שהוא רוצה. אז לכן, היות ופה זה כבר יותר קל להתיר, אז באמת הפוסקים כותבים שאפשר למכור תפילין או מזוזות כדי לקנות חדשים. אם אני רוצה להחליף אותם לאחרים שהם יותר טובים, אז זה אפשרי. אני יכול לסמוך על המקלים. וגם כמובן שאם בן אדם שהפרנסה שלו מאוד דחוקה והוא צריך את זה לצורך פרנסתו, אז אם ספר תורה אמרנו שאפשר, כל שכן, כל שכן בפרטים האלה, שאפשר גם למכור אותם למי שפרנסתו דחוקה מאוד. עכשיו נשאלת השאלה מה קורה אם אנחנו רוצים להחליף ארון קודש? רוצים להביא ארון קודש חדש ולצורך כך אנחנו צריכים לפרק את ארון הקודש הקודם. יכול להיות שהארון, יש ארונות שהם ארון, יש ארונות שהם בנויים בקיר, אני צריך פשוט לפרק אותם כדי להחליף אותם. אז במצב כזה ההוראה היא לעשות את זה על ידי נוכרי. באמת. לא, לא לבצע את הפירוק על ידי ישראל, אלא לעשות את זה על ידי נוכרי, ולכתחילה כדאי גם כן להוסיף מכירה. זאת אומרת למכור את ארון הקודש להדיוט, כאילו לחלל את הקדושה של הארון ואחרי זה לפרק את זה על ידי נוכרי. זה ה, זה בעצם ה-ה-הוראה בנוגע לטיפול הזה ככה בארון הקודש. כשאנחנו מדברים על הבימה, אז כבר אמרנו, הבימה זה תשמיש לתשמיש. אז אם כן, ברגע שאני רוצה להחליף בימה למשל, אז מה אני יכול לעשות עם הבימה הקודמת? אז הבימה הקודמת, אז באמת אם היא תשמיש לתשמיש, אז אני יכול להשתמש איתה לדברי חולין. אני יכול לאחסן שם כל מיני חפצים, כל מיני דברי חולין, אין עם זה בעיה. ולא צריך גם כן גניזה. תשמיש לתשמיש

34:17 דובר 2 לא צריך גניזה כמו שהקדמנו. אך מה שכן, בכל זאת, גם אם תשמיש לתשמיש וגם אם תשמישי מצווה, אסור לבזות אותם. אני לא יכול לשים אותם במקום ביזיון כמו באשפה וכדומה, במצב של ביזיון זה אני לא יכול. אז לכן, למשל, ראיתי אה פעם, נתקלתי פעם אחת בסיטואציה שהילדים עשו מדורת ל"ג בעומר וחיפשו קרשים ומצאו מציאה. ראו איזושהי בימה כזאת ישנה שעומדת מחוץ לבית כנסת, לקחו אותה, שמו אותה במדורה. יפה מאוד, מדורה זה דבר חשוב, אבל לשרוף את הבימה אני לא חושב שזה דבר שאפשר לעשות אותו. למרות שזה תשמיש לתשמיש אבל לא שימושים של ביזיון. ארון ספרים כבר התחלנו לדבר, אז נגיד מה קורה בנוגע לארון ספרים? הרי אם ארון ספרים יש לו דין של תשמישי קדושה או לא. אז אם אנחנו נרצה לראות את הדיון בנוגע לארון ספרים, אז אנחנו יכולים להגיד ככה: ארון ספרים בעצם אפשר, דבר ראשון אפשר להגיד שהוא מיועד לשמירה. לארון ספרים פשוט סטנדרטי, מיועד בעיקר לשמירה על הספרים. אז אם כן, לא אמור להיות לו דין של תשמישי קדושה. אם הוא רק לשמירה. גם אם הוא לא רק לשמירה, אנחנו יכולים להתייחס אליו כתשמיש לתשמיש, כי בדרך כלל הספרים הם לא, הספר עצמו לא מונח על המדפים ועל הארון, אלא הכריכה בעצם נוגעת במדפים ובארון, לא הספר עצמו. אז אם כן, אז ה, אז-אז-אז הכריכה של הספרים היא נחשבת גם תשמיש קדושה. אז גם כשדיברנו על ספרי קודש זה גם הלכה חשובה, צריך לדעת את זה. כריכה של ספר נחשבת תשמיש קדושה, ברגע שמתפרקת מהספר אני חייב לשים אותה בגניזה, אף על פי שלא כתוב עליה כלום. אבל הכריכה של ספרי

36:29 דובר 2 קודש נחשבת תשמיש קדושה. בנוסף לזה, כל הדפים שיש בספר, גם דפים חלקים הם כולם נחשבים תשמישי קדושה, צריכים גניזה. אז אם כן, היות והכריכה של הספר היא זאת שמונחת על המדפים, אז יוצא שבעצם הארון הוא תשמיש דתשמיש. רק מה? הפוסקים שמים לב שלפעמים שמים בארון הספרים ספרים בלי כריכה, וגם יכול להיות מצב כזה, יש ספרים שמשתמשים בהם הרבה, והכריכה ככה מתפרקת, אז אני שם את הספר עצמו על המדפים של הספרייה, אבל זה נקרא מיעוט, אז אנחנו לא חוששים למיעוט הזה, אז אפשר גם כן להקל בזה. קולא נוספת, אה, כתובה בשם החזון איש, הוא כותב שברגע שאני, הרי בדרך כלל בארון הספרים אני לא מניח רק ספרים, לפעמים אני מניח שם כל מיני דפים, כל מיני עטים, מכשירי כתיבה ודברים כאלה וכדומה. אז זה כאילו אני מלכתחילה התניתי שזה לא רק מיועד לספרים, זה מיועד גם כן לשים שם כל מיני דברים. אז זה קולא נוספת בנוגע לארון ספרים. אף על פי כן, בכל זאת יש כאלה שאומרים שלכתחילה כדאי לא להיכנס לכל מיני בעיות, אז לכתחילה אתה קונה ארון ספרים, תעשה תנאי, תעשה תנאי. אמרנו שתנאי מועיל בתשמישי קדושה, אז תעשה תנאי שאתה משתמש בארון הזה לא רק לספרי קודש, אלא גם לדברי חולין, או שאתה מתנה שאתה תשתמש בארון הזה לספרי קודש רק עד זמן שאתה תצטרך, כי אחרי זה אתה רוצה להחליף ארון ספרים, אתה נכנס לבעיה. צריך לגנוז את הארון ספרים, לא לגנוז את הארון ספרים. אז ככה תיפטר מכל השאלות האלה. תעשה תנאי שאתה משתמש בזה גם לדברי חולין, ואז אתה תוכל להשתמש בארון גם לדברי חול, גם תוכל אחרי זה

38:22 דובר 2 למכור אותו וכדומה, או להשליך אותו באיזשהו מקום כמו גדר של תשמישי, תשמיש דתשמיש או עוד, או קדושה על תנאי וכדומה. יש דבר מאוד חשוב שצריכים גם כן, אה, לשים לב אליו, אה, כשאנחנו מדברים על התפילין. אז אמרנו, שהתפילין אמרנו שהם נחשבים, הבית של הראש נחשב גוף הקדושה, הקופסאות נחשבות תשמישי קדושה, הרצועות נחשבות תשמישי קדושה. השאלה מה בנוגע לכיס התפילין, איזה מעמד יש לכיס התפילין? לכאורה היינו צריכים להגיד שהכיס של התפילין הוא תשמיש דתשמיש, כי אם הקופסאות של התפילין הן תשמיש קדושה, אז הכיס של התפילין שמכסה על הקופסאות הוא נחשב תשמיש דתשמיש. אבל למעשה, הפוסקים כותבים להחמיר. לא להחשיב את זה כתשמיש דתשמיש אלא כתשמיש קדושה, ומפני כמה סיבות. א', לשיטת רש"י, היו"ד של הרצועה של יד נחשבת גוף הקדושה, והיו"ד הזו היא לא מכוסה על ידי הקופסאות, ולכן, אה, אז ממילא העטיפה, הכיס של התפילין הוא נחשב תשמיש קדושה. גם חלק מהבתים, התיתורא לפעמים לא מכוסה על ידי הקופסאות, לכן למעשה כותבים הפוסקים להחמיר. אז זה אמנם חומרה, אבל זו חומרה שיש לה יסוד, יש לה מקום להחשיב את הכיס של התפילין כן כתשמיש קדושה. אז אם כן, אני לא יכול לשים בכיס של התפילין מטבעות של צדקה או אני יודע מה, עטים וכדומה וכל מיני כאלה דברים. אף על פי כן כותבים הפוסקים שאנשים ששמים מראה לתפילין בכיס של התפילין, או אני חושב הרב אוירבך, כותבים את זה בשמו, או דיו לתפילין. אז היות וזה דברים שהם לצורך מצווה, לצורך מצוות התפילין, אז הם טוענים שאפשר לשים את זה שמה. אבל האמת היא שקודם כל בנוגע לדיו של תפילין זה גם נחשב תשמיש קדושה.

40:33 דובר 2 הדיו של התפילין הוא אמור להיות גם כן תשמיש קדושה, כי הוא משמש את הקדושה אז הוא אמור להיות גם כן תשמיש קדושה, אז לא אמור להיות איתו בכלל בעיה לשים אותו בכיס של התפילין. דבר נוסף שכותבים בשם השערי אפרים, שמה שאמרנו שהכיס של התפילין הוא נחשב תשמיש קדושה זה רק עד החלק שהוא מכסה את התפילין, אבל הרבה פעמים הכיס הוא רחב יותר ויש עודף ששם בעצם לא מכסה את התפילין. אז באמת השערי אפרים כותב ששם אפשר לשים מטבעות, אפשר לשים כל מיני דברים, רק זה לא כל כך שייך במציאות. בשטח זה בדרך כלל מתגלגל פנימה, אבל אילו יצויר שאתה יכול לשים משהו רק על החלק החיצוני של הכיס, אז זה אמור להיות בסדר. זה אמור להיות בסדר, לא אמור להיות עם זה בעיה. על דרך זה גם הביאור הלכה מדבר על מצב שיש כיס של תפילין ואיזה כיס כפול, כי מעליו יש עוד כיס, אז בכיס שמעליו גם כן אפשר לשים מטבעות, אפשר לשים כל מיני דברים כאלה. דבר נוסף ש-ש-שצריך לשים לב זה בנוגע לשמות קדושים. שמות קדושים, צריך באמת להתחשב ולשים לב שיש בהם איסור מחיקה. לא תעשון כן לה' אלוקיכם. יש בהם איסור מחיקה מדאורייתא. רק השאלה היא מה בנוגע לשמות קדושים שנכתבים בכתב ובלשון העמים, יש את השמות שנכתבים בלשון העמים. על הדולר יש שם שאסור להגיד אותו בדיבור, שהוא נכתב בלשון העמים. אה, הש"ך כותב ביורה דעה ששם קודש שנכתב בלשון העמים אין בו, אין בו קדושה ואפשר למחוק אותו עקרונית, אבל בכל זאת מחמירים וההוראה למעשה שיש בזה כן איסור מדרבנן על כל פנים של מחיקה. אז

42:43 דובר 2 ממילא שמות קודש שנכתבים בין אם זה בכתב העמים, בין אם זה בלשון העמים, יש בהם איסור מחיקה מדאורייתא. רק כל זה זה שהם נכתבו לשם קיום, אבל אם הם לא נכתבו לשם קיום אז לא אמור להיות בהם איסור מחיקה, וממילא גם לא צריך כל כך לשמור על הקדושה שלהם. אפשר להיכנס איתם לבית הכיסא וכדומה, וזה בעצם היסוד של היתר להיכנס עם הדולר לבית הכיסא, בגלל שהשם שכתוב שם הוא נכתב בלשון ובכתב העמים, והוא לא נעשה לשם קיום. אז לכן אפשר להיכנס איתו גם כן לבית הכיסא. אבל בכל מקרה השמות האלה, שמות הקדושים, אנחנו צריכים להיזהר איתם, לשמור אותם בכבוד, ואם מתבלים צריך כמובן לדאוג לגניזה שלהם. אה, אבני נזר כותב שגם אם אני כותב את השם, שם קודש, בקו הפרדה, כמו שכותבים הרבה פעמים שם א-ל, אז כותבים א' קו הפרדה ול'. לשיטתו זה לא עוזר, אבל יש הרבה פוסקים שכותבים שזה כן מועיל. זה באמת ככה, מה שמייעצים גם רבני חב"ד, שכותבים אם כבר נצרכים לכתוב בהזמנות וכדומה שמות קדושים, לכתוב אותם על כל פנים בקו הפרדה, כדי שזה לא יבוא לידי ביזיון. השם שכתוב בסידורים שלנו, שזה י' ו-י', זה לא לא לא לא לא נכנס כל כך בקטגוריה של השמות הקדושים. אז לכן הרמ"א כותב שאפשר למחוק אותו לצורך גדול. אם יש צורך גדול, אז אפשר למחוק גם את השם הזה. שלא נצטרך את הדברים האלה, אבל השם הזה ניתן למחוק אותו במצב של צורך גדול. צריך לשים לב למשהו מאוד חשוב. אמ, הרבה פעמים אנחנו מצלמים תמונות, אבל צריך לשים לב הרבה פעמים אתה מצלם תמונות, אם זה בבית הכנסת או

44:57 דובר 2 משהו כזה, ובתוך התמונה מופיע איזשהו שם קדוש. הרבה פעמים מצלמים, אה, ספר תורה פתוח גם כן בהזמנות של בר מצווה וכדומה, אז צריך מאוד לשים לב לזה, כי ברגע שיש שמה או דברי תורה או שמות קדושים, פסוקים וכדומה, אנחנו נכנסים לבעיה. לבעיה שאסור לבזות את זה, ואסור לשים את זה במקום ביזיון וכולי, כי הבן אדם באופן טבעי הוא לא רואה, הוא לא רואה את הבעיה. זה, זה תמונה. הוא צילם את חבר שלו, איזו תמונה יפה. הוא יכול להיכנס איתה לכל מיני מקומות שאי אפשר להיכנס איתם, אז צריך לשים לב לצילומים, לתמונות, שלא מופיעים שם שמות קדושים, לא מופיעים שם דברי תורה, פסוקים וכדומה. לשים לב לעניין הזה. דבר נוסף זה גם כן שאלה שנתקלתי בה, ש... מאיזושהי סיבה מישהו כתב על הקיר שלו "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", נגיד, או משהו כזה. כתב פסוק עם שם קודש. עכשיו הכל טוב ויפה, אבל כשבן אדם רוצה לבוא ולצבוע את הקיר, לעשות צביעה וכדומה, אז יש פה בעיה. הוא לא יכול לצבוע, הוא מוחק את השם. אז מה הוא עושה במקרה כזה? אז העצה היעוצה זה לשים איזשהו נייר שיכסה את הפסוק ולהדביק אותו בצדדים, לא על השם עצמו, שזה גם יכול להיות סוג של מחיקה, להדביק אותו בצדדים ואז לצבוע על זה ואחרי זה להוריד את הנייר הזה. זה העצה במקרים כאלה. עכשיו נדבר על מצבים שונים של תשמישי קדושה ואיך להתנהג איתם. אז הרבה, דבר הרבה פעמים שאנחנו מתחבטים ואנחנו נתקלים בו המון זה כל מיני עיתונים, כתבי עת וכדומה, שלפעמים משולבים בהם דברי תורה, משולבים בהם מאמרים תורניים וכדומה. אז איך אנחנו מתייחסים באמת

47:02 דובר 2 לכל הסוגים האלה של הכתבים? אז האמת היא ככה, צריך לשים לב במה מדובר פה. אם מדובר על עיתון שבעצם כל כולו זה כתבות מהעולם, חדשות, כלכלה וכדומה, רק מה שמשולבים שמה גם כל מיני פסוקים לצורך המליצה, ליופי המליצה, כדי שזה יהיה יותר נחמד, יותר מעניין, יותר יפה. זה לא נכתב לשם לימוד. ברגע שזה לא נכתב לשם לימוד, אז עקרונית אין בזה קדושה ואפשר להיכנס עם זה לבית הכיסא ולא חייב לגנוז את זה, אין על זה חיוב גניזה. זה בעצם ההלכה בנוגע לזה. אבל אם זה עיתונים שנכתבו שם כן דברי תורה לשם לימוד, אז אנחנו באמת בבעיה. עיתון כזה צריך גניזה ואסור להיכנס איתו לבית הכיסא וכדומה. אף על פי כן, כותבים הפוסקים שבנוגע לגניזה לאו דווקא שצריך גניזה. אם רוב העיתון הוא לא דברי תורה, אז לאו דווקא שצריך לגנוז את העיתונים האלה, אלא יש גם את האפשרות לעטוף אותם בשקית ולהניח אותם ליד האשפה, כי זה משום גרמא של מחיקה. כן, כל זה עוד פעם, זה בתנאי שאין שמה שמות קדושים. יש שמה דברי תורה, פסוקים וכדומה, אבל אין שם שמות קדושים. במקרים הללו, אז יש את האפשרות הזאת לעטוף אותם בשקית ניילון, להניח אותם ליד האשפה, ובעצם בפועל מי ששם אותם באשפה זה אותו פועל שבא ומפנה את האשפה, אז הוא עושה כביכול את ה... אם מדובר על יהודי אז צריך פה לחשוב כי זה לפני עיוור וכולי, אבל בחו"ל במקומות כאלה שעובדי העירייה הם פועלים נוכריים, ערבים וכדומה, אז כן אפשרי לעשות את זה. אותו דבר זה גם כן במבחנים. זאת אומרת, יש עוד סוג נוסף של כתבי קודש שהם לא נכתבים, או אמנם

49:26 דובר 2 נכתבים לשם לימוד, אבל הם לא נכתבים לשם קיום. כל מיני מכתבים, כל מיני טיוטות, כל מיני דברים שבן אדם רושם לעצמו, כל מיני ראשי פרקים כדי לזכור או כדי להעתיק אחרי זה וכדומה. הכתבים האלה, בעיקרון יש פוסקים שכותבים שגם כן אין בהם קדושה, היות וזה לא נכתב לשם קיום, אז אין בהם קדושה, לא חייבים גניזה, אפשר להיכנס איתם לשירותים וכדומה, למקומות המטונפים וכדומה. אבל זה לא היתר בשופי, זה היתר של שעת הדחק. זאת אומרת, לכתחילה אני כן משתדל לגנוז את זה, אני כן משתדל. דרך אגב, אחד ה... אחת ההוכחות שמביאים הפוסקים זה, זה עם הפסוקים שאנחנו כותבים לילד, כשהכניסו אותו לחדר כותבים איזה פסוק על הביצה או על העוגה וכדומה, אחרי זה אוכלים את זה. אז הנה אנחנו רואים הוכחה שאם הפסוק לא נכתב לשם קיום אז אין עם זה בעיה של מחיקה ואין עם זה בעיה וכולי וכולי. אבל כמובן שלכתחילה כדאי כן להשתדל לגנוז את הדברים האלה, או על כל פנים לעשות את מה שאמרנו, להניח אותם בשקית ליד האשפה, זה כבר, בזה זה כבר יותר קל. אז כמובן עוד פעם, כל זה זה בתנאי שאין שמה שמות קדושים. זה רק דברי תורה, אבל אין שם שמות קדושים. אז באמת יהיה אפשר לעשות את ההקלות האלה שאמרנו. מה בנוגע לדפי לימוד שמקבלים מהמסגרות לימוד השונות של הילדים, בתי ספר, גנים וכולי וכדומה? מה אנחנו עושים עם כל הדפי לימוד שאנחנו מקבלים? אז ככה. אם מדובר בדפי, דפים כאלה שיש שם רק תרשימים, ציורים וכדומה, אפילו אם כתוב שם הפרשה, לא צריך גניזה, אפשר להשליך את זה לאשפה, זה לא חייב בגניזה, אבל

51:29 דובר 2 אם יש שמה דברי תורה, אנחנו צריכים לגנוז. ברגע שיש שם דברי תורה שנכתבו כדי שנלמד עם הילד בשולחן שבת או כדומה וכולי, אז כן צריך לגנוז את הדברים האלה. ספרים שלא למדו בהם, אז יש את השיטה של האבני נזר. האבני נזר טוען שספרים שעכשיו יצאו מהדפוס ועדיין אף אחד לא למד בהם, האבני נזר רוצה לומר שאין בהם קדושה ולא חייבים גניזה וכולי, אבל זה די דעת יחיד. רוב הפוסקים לא מקלים בזה, אז אולי במקום הצורך, במקום שעת הדחק וכדומה, אפשר לסמוך על האבני נזר, לשים בשקית, לשים ליד האשפה וכולי. אבל ההלכה הרווחת היא שיש בהם קדושה. צריך לדאוג לגנוז את הדברים האלה גם בספרים שעדיין לא למדו בהם. דבר נוסף בנוגע לזה: כתב אשורי. כתב אשורי שנכתב כמו כתב סת"ם זה בעייתי. קודם כול, יש איסור לכתוב דברי תורה בכתב סת"ם. סליחה, יש איסור לכתוב דברי חולין בכתב סת"ם, נכנס לבעיה. מופיעה ההלכה הזאת גם, אם אני לא טועה, בחופה וקידושין בהקשר לכתובה. אם אפשר לכתוב אותה בכתב סת"ם, האם זה נחשב חולין? לא נחשב חולין. על כל פנים, יש בעיה לכתוב דברי חולין בכתב סת"ם. הרבי גם כן מתייחס לזה, והלשון של הרבי, הרבי אומר ככה: לא נראה לי כלל שמדפיסים פסוקים כתובים בכתב סת"ם. הרבי לא מרוצה מזה שמדפיסים כל מיני, בעיקר במודעות או בכל מיני דברים, אבל כתב סת"ם זה כתב שצריך לשמור אותו בקדושה. לכתחילה אסור לכתוב איתו דברי חולין, אבל בדיעבד, אם כבר כתבתי דברי חולין בכתב סת"ם, בדיעבד זה לא צריך גניזה. לא חייבים לגנוז את זה. יש כאלה שמחמירים יותר מזה, אפילו באותיות מרובעות. יש כל מיני

53:47 דובר 2 חסידים, אנשי מעשה, שגם אותיות מרובעות, יש להם דמיון לכתב סת"ם, אף על פי שהם לא ממש כתב אשורי. זה לא עם תגים וכולי, אבל יש בהם דמיון לכתב סת"ם, והם טוענים שיש בזה גם קצת קדושה ולא מכניסים את זה לבית הכיסא וכדומה. אז עוד פעם, זה כבר הידור מיוחד, אבל יש מקום גם כן לשים לב לזה, לאותיות מרובעות. על דרך זה שדיברנו על פסוקים שנעשו שלא לשם קיום, זה גם כן היסוד של ההיתר של הלוח בכיתה, שכותבים על הלוח פסוקים ואחרי זה מוחקים אותם. קודם כול, בכלל כדאי לדעת שיש ספר שנקרא גנזי ירושלים. גנזי ירושלים בעצם רוצה להקל בנוגע לכתיבת פסוקים, כי הרי ההלכה אומרת שאם אני משנה קצת מהלשון של הפסוק אז זה יותר קל. אז באמת ככה קבוע גם בספרי חב"ד, שאם כבר נאלצים לכתוב פסוקים, אז עדיף לשנות קצת מהלשון של הפסוק. אז יש ספר שנקרא גנזי ירושלים, ויצא בתשס"ח אם אני לא טועה. הוא מביא שמה באמת כל מיני פסוקים, איך לשנות קצת את הלשון שלהם, שאתה אפילו לא שם לב. אתה חושב שזה הפסוק המקורי, אבל בעצם יש בהם איזשהו שינוי שכבר מקל בנוגע לשמירה של הקדושה של הפסוק. אבל כבר הקדמנו, פסוקים שלא נכתבו לשם לימוד, נכתבו רק ליופי המליצה וכדומה, אז אין בהם קדושה עקרונית. גם פסוקים שנכתבו שלא לשם קיום, כמו שאמרנו, אבל עדיף לשנות מהלשון של הפסוק, לא להיכנס לבעיות. בכלל, באופן כללי, ההוראה של הרבי הייתה שלמרות שיש את החשש שזה יכול לבוא לידי ביזיון, הרבי בכל זאת סבר שכן להכניס דברי תורה. אם אנחנו נצליח להגיע ליהודי שבכל זאת דברי תורה ייכנסו קצת

55:54 דובר 2 ללב שלו, אז שווה את הסיכון הזה של הזלזול בדברי קדושה. אבל כמובן שאם כבר נכנסים לבעיה הזאת, אז צריך לכתוב בכל זאת שיש לשמור על קדושת הגיליון. לצרף ככה איזושהי הערה: יש לשמור על קדושת הגיליון. מה בנוגע לכתיבה בדיסק? במחשב, בקלטת, כתיבה פוטוגרפית וכולי. אז הפוסקים כותבים, הרב אויערבך ושבט הלוי ועוד כל מיני פוסקים שדנים בזה. הם כותבים שכתיבה בדיסק, במחשב, בקלטת, אין לזה גדר כתיבה. לכן בקלטת למשל, או בדיסק, אף על פי שיש שם הרצאה והמרצה אומר פסוקים והוא אומר את שם השם וכולי, אין איסור למחוק את זה. אין לזה גדר של כתב בכלל, לכן אין איסור למחוק את זה. אז גם קלטת, שהיום לא כל כך משתמשים בקלטות, אבל כל מיני סרטי הקלטה או משהו כזה שיש בהם פסוקים או שיש בהם תפילות וכולי, אין בעיה למחוק את זה. כדאי, ממליצים לעשות את המחיקה בגרמא. כביכול לשים שעון שבת שיפעיל את המחיקה אחרי זמן מסוים, אבל בגדול אין בזה את הבעיה של מחיקה. על דרך זה כתיבה במחשב, הגרש"ז אויערבך והמנחת יצחק, הם כולם כותבים שכתיבה במחשב אין לזה גדר של כתיבה, לכן אין בזה גם איסור מחיקה. אף על פי שכותבים שם שמות קודש, אין בזה איסור מחיקה. כל שכן אם זה רק דברי תורה וכדומה, אז אין בזה איסור מחיקה. הנודע ביהודה מביא ראיה מהקשר של התפילין. כתוב שאפשר לשנות את הקשר של התפילין, להתיר אותו. עכשיו הקשר של התפילין זה בעצם אות ד', שזה סוג של, זה חלק משם השם. אף על פי כן אתה רואה שמותר להתיר את הקשר. למה? כי אין לזה גדר של

58:00 דובר 2 כותב. כך כותב הנודע ביהודה. זה לא דרך כתיבה, זה קשירה, זה לא דרך כתיבה. ממילא גם ההתרה של הקשר הזה לא נחשבת מחיקה, אז על דרך זה רוצים לדמות לזה גם כן את הכתיבה במחשב. זה לא דרך כתיבה, זה כמו, כמו אלקטרודות כאלה שמאירות, משהו טכני טכנולוגי, אבל זה לא כתיבה, לכן אין בזה קדושה ואפשר למחוק. אף על פי כן כותבים הפוסקים לכתחילה לעשות תנאי, לעשות תנאי שאתה לא מתכוון לכתוב לשם קדושה את כל מה שאתה כותב במחשב. היותר טוב זה שהיום אני חושב שיש איזושהי תוכנה שהיא באמת קצת משנה את השמות הקדושים. היא עושה איזשהו שינוי בשמות הקדושים, שזה לא יהיה רציף או משהו כזה, שאז זה עוד יותר מקל על העניין הזה. אז זה בנוגע לכתיבה במחשב. על דרך זה כתיבה פוטוגרפית. זאת אומרת, יש כל מיני דיסקים שיש בהם אותיות מאוד מאוד מאוד קטנות וזעירות, שיכול להיות כתוב שמה כל החת"ת וכל החומש וכולי. גם אין לזה קדושה, בדבר הזה אין קדושה ולא צריך לשמור על זה בקדושה. בכל זאת, אם כתוב על זה, על הדיסק, כתוב התוכן של מה שנמצא בדיסק, אז יש בעיה של מראית העין אם אתה שם את זה באשפה וכולי, אבל מצד עצמו אין בזה קדושה. זה אפשר לשים את זה גם באשפה, אין בזה קדושה. כעת נדבר על שימוש מבוזה, שימוש בכלל לספרי קודש ותשמישי קדושה. מה מותר לעשות כנגד או עם תשמישי קדושה, עם ספרי קודש וכדומה? אז ככה. יש כאלה שנוהגים להניח ספרי קודש תחת ראש המיטה של חולה. צריך, צריך לדעת שהדבר הזה הוא מותר, היות וכך נהגו. אז זה אפשרי, זה

1:00:19 דובר 2 מותר. זה לצורך הבריאות והרפואה של החולה. יש ספרים מסוימים ששמים מתחת ראש החולה, כמו רזיאל המלאך, נועם אלימלך. כל מיני ספרים כאלה. אז אפשר לשים אותם תחת מיטת החולה. יש גם כן שימושים מסוימים שעושים באבנט של ספר תורה לאישה בהריון, ששמים לה אבנט או, או, או מטפחת של ספר תורה וכדומה. זה סגולה ללידה. יש כאלה שמביאים אפילו את הספר תורה עצמו ללידה של היולדת. אה, זה גם אפשרי, רק כמובן צריך לשמור על הקדושה, לשים את זה כלי בתוך כלי, כי אסור הרי לחשוף את הגוף מול ספר תורה וכדומה. צריך לשים את הספר תורה בכלי, בתוך כלי וכולי. אמ, טלית, טלית שאנחנו לבושים בה, אז אם אנחנו רוצים לנגב איתה את המשקפיים, צריך להשתדל לא לעשות את זה. ככה כותב כף החיים. ככה גם הפסקי תשובות מביא. מצד שני, טלית שבלתה, אם זה טלית קטן או טלית גדול, טלית קטן אפילו יותר קל, אבל טלית שבלתה לא חייבת גניזה. אמרנו טלית זה תשמישי מצווה. תשמישי מצווה נזרקים. ככה כתוב בגמרא במסכת מגילה. אז אני לא חייב לשמור עליה בקדושה. אה, לא חייב לשים אותה בגניזה, אבל סוף כל סוף אין כל כך מה, כי לשים אותה באשפה אי אפשר, כי להתנהג איתה בביזיון זה אמרנו שזה לא אפשרי. מצד שני, לפסול אותה כל עוד שהציציות, כלומר, כל עוד יש ציציות מחוברות אליה, אני לא יכול לשים אותה באשפה. מצד שני, לפסול אותה זה גם כן לא נכון. לא פוסלים טלית בידיים, לכן באמת מנהג העולם לגנוז את הדברים האלה, לגנוז. למרות שבעיקר הדין אפשר, כמו שאמרנו מקודם, לשים אותה פשוט בשקית ניילון ולשים אותה ליד

1:02:20 דובר 2 האשפה. זה גם כן אפשרי, למרות שהפסקי תשובות קצת מערער על זה, אבל בפשטות אמור להיות בסדר לעשות את זה ככה. ככה גם הוא כותב בטבעי נטיעות[?] טבעי בשדה השליחות, שזה גם אפשרי. אז לשים אותה ככה בצורה כזאתי זה אפשר. אמ, עכשיו להיכנס לבית הכיסא עם טלית, או עם... אולי עם טלית זה לא זה, הם לא נכנסים לבית הכיסא עם טלית, אבל עם גרטל או עם קיטל וכדומה. אז צריך לדעת שעצם הכניסה לבית הכיסא עם גרטל או עם קיטל היא לא אסורה. האיסור זה לעשות צרכים עם הגרטל או עם הקיטל, אבל עצם הכניסה היא לא אסורה. לכן עקרונית אפשר להיכנס עם הגרטל לבית הכיסא, להוריד אותו שמה ובן אדם עושה צרכים. אחרי זה הוא יכול גם ללבוש את הגרטל בבית הכיסא. אמ, למרות שנוהגים בפועל לא להיכנס, אבל מצד ההלכה אין בעיה להיכנס לבית הכיסא עם גרטל או עם קיטל וכדומה. כמובן שכיפה לא צריך גניזה. כיפה שהתבלתה לא צריך גניזה, גם הגרטל לא צריך גניזה, גם פרוכת של ארון הקודש. אמרנו שפרוכת זה תשמיש דתשמיש, לא צריך גניזה, אה, אבל לא לשים את זה במקום מבוזה. יש קולא נוספת בנוגע לספרי קודש, שיש כאלה שטוענים שהיות וזה, זה ספרים, שהיות וזה בדפוס והדפוס בגדול הוא לא נחשב ככתיבה, אין לו, אין לו את הרמה של כתיבה של סופר שכותב את הספר. אז יש כאלה שטוענים שספרים הנדפסים אין בהם קדושה. זה מחלוקת שפתחי תשובה מביא גם כן ביורה דעה. אמ, אז כל זה אפשר לצרף את זה גם, אפשר גם כן לומר שהכריכה של הספר נחשבת כיסוי אחד. אז אם אני רוצה להיכנס עם

1:04:27 דובר 2 ספר למשל, עם ספר לשירותים וכדומה, יש הרבה פוסקים שכותבים שכיסוי של ספרי קודש מספיק כיסוי אחד. אולי בתפילין צריך שני כיסויים, אבל ספרי קודש יש הרבה פוסקים שכותבים שמספיק כיסוי אחד. אז אם אנחנו מחשיבים את הכריכה של הספר ככיסוי, אז זה אמור להספיק. אבל על כל פנים, אם הספר מונח בתוך הכיס אז זה בוודאי בסדר. למרות שיש כאלה שבכל זאת מחמירים ועוטפים את ה... אם זה מנחה מעריב או תהילים, עוטפים את זה בניילון ושמים את זה בתוך הכיס, אבל זה לא חובה מעיקר הדין. זאת אומרת, היינו יכולים למצוא היתר אפילו להכניס את הספר ככה לשירותים, כי הכריכה נחשבת כיסוי ואנחנו נסמוך על הפוסקים שכיסוי אחד מספיק, אבל לא נעשה כזה דבר. אבל כשזה נמצא בתוך הכיס, אז בוודאי שזה אמור להיות בסדר גמור. נדבר קצת על שימושים מבוזים מול ספרי קודש. אז יש לנו קודם כול, אה, ילדים בבית. ילדים בבית הרבה פעמים מסתובבים עירומים וכדומה. אז מעיקר ההלכה צריך לדעת שערוות קטן עד גיל תשע ויום אחד וערוות קטנה עד גיל שלוש ויום אחד, אין להם גדר של ערווה. אז מעיקר ההלכה אין איסור שיהיה... אם הם יסתובבו עירומים מול ספרי קודש. אף על פי כן, יש כן מנהג להחמיר לכתחילה גם בערוות קטן. אני לא זוכר, זה גם מופיע באדמו"ר הזקן, החומרה הזאתי, ולהשתדל שהם לא יעמדו עירומים מול ספרי קודש. אדמו"ר הזקן אומר גם לא מול נרות שבת. אמ, אז אם כן, מה קורה? אז לכן אם יש ילדים שמסתובבים עירומים צריך לשים לב שזה לא יהיה מול ספרי קודש. מה קורה בנוגע לצואה וטינופת מול ספרי קודש? והרבה פעמים נתקלים בזה

1:06:30 דובר 2 בהחלפת טיטולים שמחליפים לילדים קטנים ויש בבית ספרי קודש וכולי, או מזוזה וכדומה. אז צריך לדעת ככה, בנוגע לצואה וטינוף, אז באדמו"ר הזקן משמע שאם זה נעשה בדרך ארעי אז אין עם זה בעיה. אז לכן יוצא ככה, אם אני מחליף את הטיטול לא במקום הקבוע, באמבטיה וכדומה, אלא ככה בסלון אני מחליף לילד טיטול ויש שם ספרי קודש, עקרונית אין עם זה בעיה. זה לא אמור להיות בעייתי כי ההחתלה נעשית בזמן מאוד קצר. הערווה של התינוק אמרנו שהלכתית אין עם זה בעיה. ההחתלה נעשית באופן אקראי, לא באופן של קבע. היא לא נעשית שם באופן קבע, זה רק באופן אקראי. ואמרנו שטינוף שהוא ככה באופן אקראי אין איתו בעיה מול ספרי קודש, מול תפילין וכדומה. אז מצד עיקר ההלכה זה אפשרי. אף על פי כן, כן כדאי להשתדל על כל פנים שהספרים יהיו בארון ספרים, כי ארון ספרים הרבה פעמים הארון הוא גדול והוא מחזיק נפח של ארבעים סאה, אז הוא חולק רשות לעצמו ונחשב כאילו הוא נמצא ברשות אחרת. גם אם הספרים נמצאים שמה בגובה של עשרה טפחים מהרצפה, שזה שמונים סנטימטר, גם אפשר להחשיב את זה כרשות אחרת. אז איך זה המזוזה? המזוזה שהיא קבועה בתוך הכותל של הקיר, אז לשיטת האדמו"ר כן זה נחשב כרשות אחרת. ולכן זה מתיר את ההחלפה של הטיטול. אבל אם החלפת טיטולים מתבצעת בחדר, נגיד שבחדר של התינוק יש, שמה זה המקום הקבוע להחלפת טיטולים, זה כבר יותר בעייתי. ברגע שזה קביעות, זה טינוף וצואה בקביעות, אז אסור שזה יהיה מול ספרי קודש, מול תפילין, מזוזה וכדומה. לכן צריך באמת לדאוג שאם יש שמה ספרים, עוד פעם מדובר שיש שמה

1:08:46 דובר 2 ספרים באופן קבוע, כי אם הספרים הגיעו לשם בדרך אקראי אז זה עדיין נחשב אקראי. אז זה לא משנה אם הצואה נמצאת שם באקראי או שהספרים נמצאים שם באקראי. אז על כל פנים צריך לדאוג שאם יש שמה בכל זאת ספרייה, צריך לדאוג לכסות את הספרים, כי למרות שאמרנו שהם נמצאים אולי ברשות אחרת מצד הגודל של ארון הספרים או מצד הגובה שהם נמצאים שמה, אבל עדיין צריך כלי בתוך כלי. בנוגע לצואה צריך שדברי הקדושה יהיו כלי בתוך כלי. אז לכן אני לא צריך שני כיסויים בגלל שיש לי פה רשות אחרת, אבל כיסוי אחד בכל זאת כן צריך להחמיר ולכסות בכיסוי אחד את הספרים, אם ההחתלה נעשית שם בחדר. גם צואה של קטן, אז עדיין אם הוא, אם הוא לא, אם הוא לא הגיע למצב שהוא אוכל כזית דגן בכדי אכילת פרס, אז הצואה שלו לא נחשבת בכלל צואה. אז מדובר פה שהוא קצת בגיל כזה שהוא יכול לאכול כזית מזונות או לחם או דגן בזמן של כדי אכילת פרס, ואז הצואה שלו מקבלת באמת את החומרה של צואה. בנוגע ל... זה בנוגע לצואה. בנוגע לערום גם אמרנו שאם כבר מדובר על ילד גדול מגיל תשע ומעלה, אז גם כן בערווה זה לא משנה אם זה דרך אקראי או לא, אסור שזה יהיה מול ספרי קודש, אז צריך לכסות אותם בשני כיסויים, או אם הם נמצאים ברשות אחרת לפי הגדרים שאמרנו, אז מספיק כיסוי אחד. ובמצב גם צריך גם לדעת שאם המזוזה נמצאת בחדר אחר, אז הרבה פעמים למשל המזוזה נמצאת בחדר רגיל, אבל מול החדר הרגיל יש, אה, יש שירותים. אז הרבה פעמים אני

1:10:49 דובר 2 פותח את השירותים והמזוזה כאילו חשופה לשירותים. זה לא מפריע. זה חדר אחר, זה רשות אחרת. זה לא נחשב כאילו זה נמצא ברשות הזאת. זהו, זה ספרים. אם אני מחליף טיטולים במקום מסוים והספרים נמצאים בחדר אחר למרות שרואים אותם, זה נחשב כמובן כרשות אחרת.