יום החופה - הרב אורי מרדכי ליפש שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 מזל טוב. מזל טוב לחתן ולכלה. השם ייתן שיהיה בניין עדי עד, מתוך הרחבה בגשמיות ורוחניות. השם ייתן לכם ילדים וילדות בריאים, חסידים, יראי שמיים, למדנים, שתגדלו אותם ביחד לתורה, לחופה ומעשים טובים מתוך בריאות והרחבה. הרבי מאוד מאוד מדגיש את ההכנות לחתונה. את יום החתונה, שמדובר על יום שהוא מאוד, מאוד, מאוד קדוש. עד כדי כך, כפי שנדגיש בהמשך, שהוא יום כיפור, ובמידה מסוימת כבר בשנה הראשונה יש לו אפילו יתרה איזושהי מעלה על יום כיפור. הרבי מתייחס שבכלל חתונה של כל יהודי ויהודייה מזרזת את החתונה הכללית בין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל של הנישואין שיהיו לעתיד לבוא. כמאמר חז"ל, "העולם הזה אירוסין היו, ויבוא משיח, יהיו נישואין", חתונה בין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל. מה שהיה במתן תורה עם כל הרעש הגדול נחשב אירוסין, ומה שיהיה לעתיד לבוא אז יהיה הנישואין. והרבי מתייחס שלכל יהודי ויהודייה בחתונה שלהם יש קשר ושייכות לחתונה הכללית של כל עם ישראל. אז נדבר קצת על המנהגים של יום החופה, ובאמת יש הרבה מנהגים, רק שמעט נתייחס לפרטים שלפני יום החופה. בעיקר נדבר על יום החופה והחתונה. דבר פשוט שמאוד, מאוד חשוב להגיע לחתונה אחרי הדרכה. הדבר הזה, לשבת עם מדריך מוסמך. החתן שישב עם מדריך מוסמך, הכלה שתישב עם מדריכה. מאוד חשוב הדברים האלה, יש לזה משמעות מאוד גדולה, ולראות שיודעים את ההלכה, יודעים את הפרטים. אני קצת אקדים את המאוחר. המנהג הפשוט הוא שההורים הם השושבינים שמובילים את החתן והכלה לחתונה. זה לא רק משהו גשמי שהם לוקחים אותם לחופה, זה משהו הלכתי. והרבי מציין שלהם יש את התפקיד לדאוג לקרב את החתן והכלה בצורה נכונה אחד לשני. וכדי

02:57 דובר 2 שהדברים האלה יהיו בצורה נכונה, אז מוכרחים לראות שמישהו מלמד אותם ומלמד אותם נכון. וטעות היא לחשוב שאנשים חושבים שהם יודעים. מתוך ידיעה ודאית מתברר שאנשים לא יודעים. המנהג הפשוט הוא כפי שכתוב בהלכה, שבוע לפני החתונה החתן והכלה נמנעים מלהתראות, וזה אפילו ביום. הזמן האחרון שמתראים זה לפני הפסק טהרה, ואחר כך הכלה סופרת שבעה נקיים. בהתוועדות י"ג כסלו תשמ"ט רבי לוי גרונר, המזכיר של הרבי, סיפר שפעם הרבי התבטא ואמר שמאותה סיבה שלא מתראים, אז כדאי גם לא לדבר בטלפון. מאותה סיבה שאסור להתראות, ואם כך כדאי להוסיף הערה. בתקופה האחרונה שמעתי על כמה שהתנהגו כמו שמוזכר בשולחן ערוך, שלפעמים בשעת הדחק מקדימים מעט את הטבילה. מי שמקדימה את הטבילה, אז גם הזמן שמפסיקים לדבר צריך להיות יותר מוקדם, כי הזמן שמפסיקים לדבר, כמו הזמן שמפסיקים להתראות, אמור להיות לפני הפסק טהרה, וזו הערה שכדאי לומר אותה. ראיתי שרבים לא יודעים את זה. אבא של הרבי כותב לו שבשבת שלפני החתונה שיעלה לתורה, ואחרי העלייה לתורה שיברכו אותו, יגידו מי שברך ויאמרו בפירוש במי שברך בעבור שאביו ואמו-- הרב רבי לוי יצחק כותב לרבי שיזכירו אותם בשמות, בשמותיהם ושמות אבותיהם. זאת אומרת, אומרים את שם האבא של החתן ושם ה-- הסבא, שם האמא של החתן והסבא, שהם מברכים אותו ונותנים צדקה בעבורו וציוו לברכו וכולו עד ויאמר אמן. המנהגים של יום החופה, דבר פשוט הוא המנהג שמשתדלים לצום. לסיבה הזו של הצום ישנן כמה דעות למה המנהג הוא שצמים. סיבה אחת שמוזכר שכל מצווה שמגיעה לעיתים נדירות משתדלים לצום בה. סיבה שנייה שהקידושין לא יהיו בזמן של שכרות, והרבי לוקח סיבה שלישית ומעניינת. הגמרא אומרת אין כתובה שאין בה

06:11 דובר 2 תגרה. לית כתובה דלא רמו בה תיגרא. אז אחת הסיבות שמתענים ביום החופה זה כדי להוריד את התגרה, להוריד את המריבה, ומכיוון שבנישואין העניין הוא שזה לגלות את כוח האין סוף בנבראים, המטרה של חתונה שיהיה המשכיות, שיהיה המשך, שיהיה המשך, בעצם כוח האין סוף מתגלה בתוך הנבראים. הדבר הזה השטן מנגד לו, ולכן הוא נעמד כנגד זה ומוכן לעשות תגרה, ומהסיבה הזאת צמים. והעניין הזה של הצום מופיע גם אצל ההורים, שאצלם בדרך כלל עלול להיות את העניין של התגרה לפני הכתובה או אחרי הכתובה. הרבי אומר אני לא מדגיש-- אני לא מחפש דווקא להדגיש שהורי החתן והכלה יצומו ביום החופה. הרבי אומר בשיחה, "הריני אומר בפירוש שאינו מענייני. מה שהסברתי בשיחה רק ביארתי טעם על הנהגת הרבי, הרבי הריי"צ, שהיה נשמה כללית והידר בכל מיני הידורים." זה לא אומר שדווקא בעניין הזה צריך לחקות אותו. מי שרוצה לעשות ולחקות את הרבי, שיתחילו קודם בשאר ענייני עבודתו והידוריו בכל ענייני המצוות ולא להתחיל עם צומות. ומי שרוצה אפשר לפדות את הצדקה במקום תענית. אבל הרבי מדגיש שהעניין הזה של יום הצום זה גם כדי להוריד את התגרה. בנוסף למה שאצל החתן והכלה זה יום קדוש מאוד, כפי שנדגיש גם בהמשך, זה יום קדוש מאוד בדומה ליום הכיפורים, ולכן מי שזוכר כדאי ביום שלפני החופה, בזמן של מנחה, זה עדיף בזמן של תפילת מנחה לפני יהיו לרצון, שיגיד ויאמר, מחר אני, אה, אהיה בצום. מי שלא זכר בתפילה לומר את זה ב-- בזמן של אחרי צהריים זה גם נקרא זמן של תפילת המנחה, וגם מי שלא אמר אז שינצל את זה וישתדל לצום ביום החתונה. יש ימים שבהם לא מתענים. אם

08:41 דובר 2 זה חל בראש חודש, בראש חודש לא צמים. צמים ביום שלפני זה. ואז ככה הרבי מציין. משום מה ראיתי מישהו שם רושם אם זה יצא בראש חודש לא לצום, אבל בלקוטי שיחות חלק כ"ד עמוד ארבע מאות שישים וארבע, הרבי מציין בפירוש שיצומו ביום שלפני, ואז זה תוקף כמו שהוא צם ביום החופה. ומרועה אחד ניתנו. מי שאמר לנו לצום ביום החופה הוא זה שאמר לנו שאם החופה יוצאת בראש חודש לא צמים. חוץ מראש חודש ניסן. ראש חודש ניסן, מי שמתחתן בראש חודש ניסן בלילה זה יום שכן צמים בו. זה יום שבו מתו נדב ואביהוא, וכתוב בשולחן ערוך שצדיקים צמים בתאריך הזה, ולכן אם זה יוצא בראש חודש כן צמים. יש ימים שבהם לא צמים. מה שכתוב בשולחן ערוך סימן תקע"ג. הימים שבהם לא מתענים תענית חתנים: חנוכה, פורים, אסרו חג, חמישה עשר באב, חמישה עשר בשבט וראש חודש. כל התאריכים האלה הם תאריכים שמוזכרים בגמרא שבהם לא צמים. אבל מי שמתחתן בל"ג בעומר כן צם. או מי שמתחתן אחרי ראש חודש סיוון, אחרי חג השבועות, לא ביום שהוא אסרו חג, ביום של אסרו חג של חג השבועות אסור לצום, או בימים שבין יום כיפור לסוכות, זה ימים שבהם כן צמים, כך כתוב באורח חיים סימן תקע"ג. וגם אם מישהו הגיע ליום שבו לא צמים, אז מופיע בדרך חיים סימן רכ"ג שגם בימים שבהם לא מתענים צריך להיזהר שלא לרדוף אחר מותרות מאכל ומשקה ביום החופה. בפורים קטן יש שיחה לא מוגהת, בשנת תש"י היה קבלת פנים והרבי השתתף בה, ובתוך הקבלת פנים הרבי סיפר שאצל הרבי הריי"צ בחתונת בתו הצעירה, כפי שמוזכר שם, זה היה בפורים קטן. החופה

11:26 דובר 2 התאחרה מאוד מכיוון שהרבי חיכה למישהו, והרבי הריי"צ גם צם באותו יום, ובכל זאת, למרות השעה המאוחרת ולמרות שזה היה פורים קטן, צמו עד אחרי החופה וגמרו את התענית. אז מאוד מאוד חשוב הצום ביום החופה. ו... בזמן שאני הייתי אצל הרבי היו חתנים רבים שהתנהגו שביום שהם קיבלו מהרבי את הסידור הם השתדלו גם באותו יום לצום. הרי אמרו את העל חטא ואמרו את הווידוי הארוך כפי שנזכיר גם בהמשך. הרבי כותב בספר המנהגים שהרבי הריי"צ ציווה שהכלה תאמר מזמורי תהילים. הוא גם הורה איזה פרקים, אבל הרבי אומר אני לא יודע איזה. אם אפשר, מאוד חשוב שהכלה תאמר את כל התהילים כולו וממילא יהיה בזה גם את המזמורים שהרבי הריי"צ הורה. בכלל, כשאנחנו מזכירים את יום החופה מאוד כדאי להשתדל להקדים כמה שאפשר את כל השיעורים כמה שאפשר. חומש, תהילים, תניא, רמב"ם. כמה שאפשר להקדים את השיעורים כי בדרך כלל אחר כך זה כמעט לא מציאותי בהמשך שיגידו את השיעורים. יש, יש חתנים שעושים את זה, ברוך השם, אבל להשתדל כמה שאפשר להקדים את שיעורי החת"ת, את שיעורי הרמב"ם, הדבר מאוד מאוד חשוב. בנוסף לזה הרבי מביא בשם הרבי הריי"צ שהוא נתן הוראה לכלה שתאמר פרקי תהילים. איזה פרקי תהילים? הרבי אומר אני לא יודע. לכן אם אפשר כדאי שהכלה תאמר את כל התהילים ביום החתונה. הרבי כותב, ואני לא ראיתי את זה בספרי חב"ד, אבל בספר נטעי גבריאל הוא מביא את זה בשם הרבי הריי"צ, שהחתן ביום החופה, כל רגע פנוי שיש לו שהוא ינצל לאמירת תהילים. כפי שהזכרתי קודם, הרבי הריי"צ צם גם ביום החופה של בנותיו. מופיע באליה רבה סימן תקע"ג באורח חיים, שגם באלמן ואלמנה

13:56 דובר 2 יש עניין שביום החופה יצומו. לומדים את המציאות של זה שיום החופה זה דומה ליום כיפור, הרי זה נלמד מעשו, שכתוב ויקח את מחלת שנמחלו לו עוונותיו, וזה היה על נשיו. כבר היו לו נשים קודם, הוא כבר היה נשוי קודם, ובכל זאת גם ביום כזה זה מחילת עוונות. אבא של הרבי כותב לו, ביום החופה תטבול את עצמך בדיוק במקווה ישראל ה', ושם הוא נותן לו שם איזה סדר של כוונות, והוא כותב לו שהשורש הוא מזל נוצר חסד. ידוע שהרבי אומר בחתונה אם זה במכתב שהרבי מברך, אם זה כשהרבי רואה חתן וכלה, אז הרבי מקפיד לומר להם מזל טוב, מזל טוב שתי פעמים. למה שתי פעמים? אז מופיע במכתבים של אבא של הרבי שיש שני מזלות, שני דברים שקשורים עם שלוש עשרה מידות הרחמים שמתגלים אצל החתן והכלה. אצל החתן שייך למזל, למידה בשלוש עשרה מידות הרחמים של נוצר חסד. אצל הכלה זה המידה בשלוש עשרה מידות הרחמים של ונקה, וכששניהם מתחברים ביחד, נוצר חסד עם ונקה, זה גורם שבעולם יתגלה כוח האינסוף. זה גורם שיתגלה אצלם כוח ההולדה. אז כפי שאני הבנתי, אבא של הרבי התכוון שבעת הטבילה בבוקר, כשהרי הוא טובל, כשהחתן הולך לטבול, שיכוון במילים ונוצר-- בנוצר חסד. אבל אמר לי יהודי חסיד בשם רבי יעקב יהושע לאופר, יהודי מקושר ויודע הרבה מנהגים, והוא אמר לי שהרבי היה רגיל לטבול המון המון המון טבילות. הוא אמר לי שהוא חושב שהכוונה היא לטבול מספר טבילות שהחתן יטבול נוצר חסד. נ', צ', ר', ח', ס', ד'. טוב, אז מי שיוכל לטבול כל כך הרבה טבילות בוודאי שהדבר הזה הוא טוב ותבוא עליו ברכה. מעניין לעניין אני

16:20 דובר 2 קצת יוצא רגע מיום החופה. בין חסידים ידוע שהרבי בכלל התבטא שתמיד כדאי לטבול לפחות תשע טבילות, כשהטבילות הן פשוט, דג, פשוט, שלוש פעמים. פירוש פשוט זה כמו מישהו עם ידיים ורגליים קצת מפוסקות, בצורה של בין עמידה לישיבה, וכך משמע אצל אדמו"ר הזקן שצריך להיות הטבילה בעמידה. אצל הצמח צדק משמע שהטבילה צריכה להיות כמו דג, במתיחה בשכיבה. והיה מי שהרבי הורה לו שיטבול פשוט, דג, פשוט, שלוש טבילות כפול שלוש. אז בכלל כדאי מאוד להשתדל שיהיה לפחות תשע טבילות, והדבר הזה הוא מאוד מאוד חשוב. נחזור אלינו, כאן היה מי שאמר לי, ויכול להיות שזו המשמעות, אני לא בטוח, אבל יכול להיות שזו המשמעות במכתב של אבא של הרבי שכותב לו: "תטבול את עצמך בדיוק במקווה ישראל ה', והשורש הוא מזל נוצר חסד, ושייך זה מאוד לחתן". אז יכול להיות שהכוונה היא לטבול כאן במספר טבילות רב. הדבר הוא מנהג פשוט שביום החתונה החתן והכלה מוסיפים לצדקה ביום הזה. אה, בכלל, הרבי מתייחס שנתינת צדקה לפני התפילה זה מוסיף עת רצון, "ואני תפילתי לך ה' עת רצון", זה מוסיף עת רצון כדי שהתפילה תתקבל, כדי שהתפילה תתקיים. הנתינת צדקה מוסיפה הרבה בעת רצון. והרבי הכניס כמנהג פשוט, הרבי ביקש והרחיב שהחתן והכלה יוסיפו לצדקה ביום הזה. באחד מהמקומות הרבי כתב, הוסיפו בבוקר, שכבר יוסיפו, שזה יהיה מהכסף שלהם. הרבי הוסיף ואמר הרבה פעמים שככה יעשו הוריהם, אחיהם, אחיותיהם לזכות החתן והכלה, ועל כל פנים לפני החופה יותר ממה שנותנים בשאר הימים. ומה טוב שכך יעשה גם הסבא והסבתא וכל הקרובים שרוצים להוסיף בהשתתפותם בשמחת חתן וכלה וכל הרוצים בטובתם. באחת הפעמים הרבי הוסיף שגם המחנכים,

19:00 דובר 2 השדכנים שיתנו לצדקה ביום החופה או לפני החופה בהוספה מיוחדת לזכות החתן והכלה, וכל המוסיף מוסיפים לו, וכל המרבה מרבין לו. עד כאלה ביטויים שהרבי התבטא בנוגע לנתינת הצדקה ביום החופה. ועל ידי זה שנותנים צדקה ביום החתונה, משתפים בשמחה הזו גם את מקבלי הצדקה וגם את אלו שלומדים מההנהגה של החתן והכלה באופן של דוגמה חיה, ומוסיפים גם הם בנתינת צדקה לעוד יהודי ועוד יהודי. הדבר הזה, הרבי מתבטא שזה גורם תוספת הצלחה בהכנות לחתונה. זה גורם תוספת הצלחה בחתונה עצמה, בכל שבעת ימי המשתה, עד שזה גורם תוספת הצלחה בכל משך ימי חייהם, חיים מאושרים בגשמיות וברוחניות גם יחד. ככה הרבי אמר בהתוועדות בשנת תשל"ה. כשדיברנו על הצדקה כדאי כבר להוסיף עוד פרט. אחד מהדברים שהרבי מאוד מאוד רוצה שבעת החתונה שיהיה קופת צדקה על השולחן המכובד, השולחן של החתן והכלה, שישימו קופת צדקה, וכל מי שמגיע ומברך את החתן והכלה אז שייתנו לו מיד מטבע שייתן אותו לצדקה. והרבי הורה להניח קופת צדקה על שולחן החתונה, גם על השולחן של החתן וגם על השולחן של הכלה. ככה הרבי אמר לחתן וכלה ביחידות בראש חודש חשוון תשמ"ט. וכאן כדאי להוסיף, באחת הפעמים הרבי התייחס, בי"ט כסלו תשכ"ט, הרבי התבטא ואמר ככה, כאשר מברכים... הרבי התבטא ואמר, אם הייתי יכול הייתי מכניס מנהג בעם ישראל, אם אשאר חי הייתי עושה מנהג בעם ישראל, שבכל פעם כשמברכים יהודי, אם זה בשבע ברכות או בשמחה שבאים יהודים ומברכים אחד את השני, הייתי... אם הייתי יכול הייתי דואג שתמיד ביחד עם הברכה תהיה נתינה לצדקה לזכות המתברך. והרבי אומר שיש לו שתי סיבות לדבר הזה. סיבה אחת שכתוב על

21:52 דובר 2 יצחק אבינו, "ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים ניסה את אברהם". אחרי מה? אומר המדרש: אחר דבריו של שטן. הגיע השטן לפני הקדוש ברוך הוא וקטרג. השטן אמר לקדוש ברוך הוא, שמע, נתת לאברהם אבינו בן, "ויעש אברהם משתה גדול", עשה סעודה גדולה. מכל סעודה שעשה לפניך לא הקריב פר אחד או איל אחד, הוא לא הביא לך כלום. אמר הקדוש ברוך הוא לשטן, מה אתה רוצה מאברהם? כל הסעודה שהוא עשה הייתה רק לכבוד יצחק. אם אני אומר לו תזבח את יצחק, גם לזה הוא יסכים. "ויהי אחר הדברים האלה", אחרי הקטרוג של השטן, "והאלוקים ניסה את אברהם". אז הגיע ניסיון מאוד קשה. כדי למנוע את הקטרוג ולמנוע שהקדוש ברוך הוא חס ושלום יגיד, מה אתה רוצה? יהודי מוכן לתת גם את הילד שלו בשבילי. מראש להוריד את הניסיונות ולהוריד את הקשיים, כשנותנים מראש צדקה הדבר הזה מאוד מאוד מועיל. השטן אפילו לא יוכל לקטרג, הנה לך לא נתנו. התכוונו לתת לקדוש ברוך הוא והתכוונו לתת צדקה. בכמה מקומות מוזכר שזה גם הסיבה שרגילים לתת סעודת עניים לפני החתונה, בלילה שלפני החתונה או בליל החתונה, שרגילים במיוחד לתת לסעודת עניים. ובשנים האחרונות יש גם כמה שהחליטו לתת את זה לישיבה. יכול להיות שאפשר לתת את זה בנוסף, זה מאוד חשוב לתת לבחורים שלומדים תורה ואין להם פרנסה מעצמם, לתת להם סעודה זה דבר שהיא זכות גדולה מאוד והצלחה גדולה בשביל ענייני החתונה וזה מוסיף הרבה הרבה בברכת השם. סיבה אחת הרבי אמר כדי לגרום שהשטן לא יוכל לקטרג. סיבה שנייה שהרבי אמר, המציאות היא שתמיד כשיהודי אחד מברך את חברו, כשאישה אחת מברכת את רעותה והברכה יוצאת מהלב, זה

23:52 דובר 2 פועל, זה משפיע, זה משנה את העולם. לפעמים מאיזושהי סיבה קורה שזה נתקע באיזשהו מקום בעולמות עליונים. כדי להוריד את הברכה לעולם, היה כדאי שייתנו מיד צדקה. כשנותנים מיד צדקה זה גורם שיהיה עד מהרה ירוץ לראש הברכה. לא שת-- לא תישאר רק תקועה בעולמות העליונים, אלא תרד כאן למטה לעולם הזה הגשמי. גם זו סיבה שהרבי רוצה שיתנו צדקה. לכן, מאוד כדאי שלפני כן לקחת ולפרוט סכום כסף למטבעות קטנים שיש בהם שווה פרוטה. היום זה יכול להיות אפילו מטבעות של עשר אגורות, לקחת אולי עשרים שקל או מאה שקל, כל אחד כמה שהוא חושב שיבואו אורחים לחתונה, ולהשתדל לפרוט את זה למטבעות של עשר אגורות, וכל מי שמגיע לתת לו עשר או עשרים אגורות מיד כשהוא מברך, לבקש ממנו שמיד ישים בקופת הצדקה. זה מסייע לברכה לרדת בעולם הזה בנוסף למה שזה מוריד ניסיונות. אני ראיתי גם כאלה שהשאירו את זה על השולחן של המסובים עם קופת צדקה שיש שם כסף, הם כותבים שם שיתנו לזכות החתן והכלה. אני חושב שכשהחתן או הכלה הם אלה שנותנים את זה ולפניהם עומדת קופת צדקה, אז זה משכנע יותר שמיד יתנו. אבל בוודאי שככה זה טוב או ככה זה טוב, אבל להשתדל מראש לפרוט כסף שיהיה לאורחים לתת לצדקה. כפי שהזכרתי, הרבי גם רוצה שהחתן והכלה יוסיפו לצדקה מהכסף של עצמם. יש המון מה לעשות ביום החופה. אבא של הרבי כותב לו: "מיד אחר חצות היום תלמד את פרק כ"ה בתניא בכוונה עצומה", והוא כותב לו לא בעיון, רק בכוונה כו'. כפי שאני מבין הכוונה היא זה לא הזמן לחפש את הפלפול, את הסברה, לראות יש מקומות אולי שאני יכול ללמוד אחרת.

26:08 דובר 2 כאן ביום החופה עיקר הכוונה היא אני לומד את זה כי זה יהיה דרך החיים שלי בעולם. אני עומד לצאת לענייני העולם ודרך החיים שלי תהיה כמו שמופיע בתניא קדישא פרק כ"ה. אבא של הרבי כותב לו תכף ומיד אחר זה להתפלל מנחה עם על חטא בכוונה נכונה ועצומה. זאת אומרת הוא כותב לו כהכנה לתפילה שילמד פרק כ"ה בתניא. פשוט שזה גם בנוסף לנתינת צדקה שהרבי הרגיל שנותנים לפני התפילה, שזה גם מסייע בקבלת התפילה. מאוד חשוב להדגיש, המנחה הזו יכול להיות שזו התפילה הכי משמעותית בחיים שלך, החתן, או בחיים שלך, הכלה. זה נחשב כמו יום כיפור. זה זמן לבקש. אבא של הרבי כותב לו: "כל המרבה לבכות אז במנחה בתענית זה שנחשב כיום הכיפורים הרי זה משובח". כשאני קיבלתי מהרבי את ה-- כשאני קיבלתי מהרבי את הסידור ביד, הרבי אמר לי להתחנן על כל הדברים הטובים. לפי דעתי כל מי שרוצה בטובת הזוג, בוודאי כשמדובר על החתן או כשמדובר על הכלה, לדעתי שבו תחשבו קודם, תכינו לעצמכם תוכנית. מה אתה, מה את, מה אתם רוצים לבקש מהשם? איך אתם רוצים שהבית שלכם ייראה? עכשיו, עכשיו זה הזמן לבקש. המנחה לפני החתונה זה הזמן לבקש. זה מאוד חשוב עכשיו. זה זמן לבקש על ילדים בריאים. זה זמן לבקש על פרנסה בהרחבה. זה זמן לבקש על ילדים חסידיים. עכשיו הזמן לבקש. שבו תחשבו מה אתם רוצים, איך אתם רוצים שהבית שלכם ייראה. עכשיו זה הזמן לבקש. הרבי כשהוא נתן לי את הסידור, הרבי אמר לי: אויף אלע גוטע זאכן, להתחנן על כל הדברים הטובים. הזכרתי את דברי המכתב של אבא של הרבי שכותב לו כל המרבה לבכות

28:53 דובר 2 אז בתענית זה שנחשב כיום הכיפורים, הרי זה משובח. היום הזה, יום החתונה, הוא יום שנחשב כמו יום הכיפורים. אבא של הרבי כותב לו שגם ביום הכיפורים הייתה מציאות בדומה לחמישה עשר באב שהיה עניין של נישואין. בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים ויום כיפור זה גברא יותר מחמישה עשר באב. יום החופה הוא כמו יום הכיפורים. כל המרבה לבכות אז בתענית זה שנחשב כיום הכיפורים, הרי זה משובח. מנחה. החתן כבר רגיל להתפלל עם גרטל, חגור עם אבנט. ופה כדאי להוסיף, משום מה ראיתי לאחרונה ויכוח, ויש כאלה שהתפללו בסידור של הרבי. האם ביום החופה הם צריכים להתפלל מנחה עם על חטא? כשאני הייתי זה היה פשוט שמתפללים עם על חטא, וגם ביום שלא צמים מופיע בפתחי תשובה אבן העזר סימן ס"א סעיף קטן ט': גם בראש חודש ושאר ימים שאין מתענים יתפלל תפילת מנחה עם כל סדר הווידוי כבערב יום כיפור. גם ביום שלא צמים זה יום מאוד קדוש. זה יום מאוד מאוד חשוב ולכן כן אומרים וידוי. מופיע אצלנו: צריכים החתן והכלה להתקדש עצמם מאוד מאוד להיכנס לחופה, ויעשו תשובה ביום ההוא ויפשפשו במעשיהם מיום היוולדם עד היום הזה, ויתוודו ויבקשו מחילה וסליחה וכפרה מהשם יתברך ויהיו מודים ועוזבים ויתחרטו חרטה גמורה בשברון לב ויעשו הסכמה חזקה מהיום והלאה לעבוד את השם באמת ובתמים ולהיותם קדושים וטהורים. זו הכנה לחופה, ויתפללו שהקדוש ברוך הוא ישרה שכינתו ביניהם. כך מופיע בשל"ה. ושם גם מוזכר: ונוהגים שאומרים הווידוי בתפילת מנחה כמו בערב יום כיפור. אצלנו פשוט שמאז שמתפללים בסידור של הרבי כבר לובשים גרטל. בוודאי שאם זה מנחה שלפני החתונה כבר לובשים את הגרטל. החתן מתפלל את תפילת מנחה כשהוא

31:39 דובר 2 חגור באבנט, וככה משם כל התפילות והלאה. כדאי אולי להדגיש: מי שבאמת רוצה להתפלל, זה יום מאוד קדוש. זה זמן לבקש, זה זמן להתחנן. אז אם באמת יצא לך להתפלל במניין, יותר ממה שחשוב עכשיו לגמור את התפילה עם המניין, הרבה יותר חשוב זה לעמוד ולבקש. תחשוב כל מה שאתה רוצה, כל מה שאת רוצה עכשיו, עכשיו זה הזמן לבקש. תעמדו, תשפכו את נפשכם לפני השם. תבקשו על החיים שלכם, על כל מה שאתם רוצים. הערה, כדאי להזכיר: מקום לבישת הגרטל, וכפי שמוזכר בעטרת ראש מאדמו"ר האמצעי ומופיע גם בספר הערכים של חב"ד בערך אבנט, מקום חגירת האבנט הוא כנגד התחלת החזה, לא כמו שאנשים לובשים חגורה בסמוך לטבור. ושם מוסבר טעמים על פי קבלה, על פי חסידות, למה המקום של לבישת הגרטל, לבישת האבנט, זה בסיום החזה. וכדאי להזכיר שגם הרמב"ם מתייחס בהלכות כלי המקדש והעובדים בו, בתחילת פרק י', באיזה מקום הכהן לובש את האבנט. הרבי רגיל ללבוש אותו בסיום החזה, קצת מעל גובה המרפקים. את הכתובה. הרבי מאוד רוצה שיכתבו, שיכתבו את הכתובה מבעוד יום. זאת אומרת, גם אם החופה בלילה, צריך לתאם עם הרב מתי מגיעים אל הרב ויכתוב את הכתובה מבעוד יום. הרבי רוצה שבלילה הראשון, כשמגיעים הביתה, כבר יהיה שיעבוד של הכתובה, כבר יהיה את החיוב של הכתובה, שמצד ההלכה התאריך הוא נתפס. ואם יש שאלה לפעמים על התאריך, אז היום שכתוב בשעת שקיעת השמש. והרבי רוצה שבלילה הראשון, כשבאים לבית, כבר יהיה את השיעבוד של הכתובה, ולכן הרבי מאוד רוצה, והרבי הנהיג ככה, שיכתבו את הכתובה מבעוד יום. אז צריך לתאם עם הרב שמגיעים אליו מתי מגיעים, מקבלים קניין, כותבים את הכתובה והעדים

34:13 דובר 2 חותמים, הכל מבעוד יום. בזמן החופה יש רק את מסירת הכתובה. קבלת פנים, יש קבלת פנים לחתן ויש קבלת פנים לכלה, ובספרי חסידות מודגש, כתוב ״כי על כל כבוד חופה״: יש את הכבוד של החתן שיש לו חשיבות בפני עצמה, יש את הכבוד של הכלה שיש לה חשיבות בפני עצמה, ויש את הכבוד של שניהם, שזה החופה. בבית אדמו"רי חב"ד, בבית הרב, דייקו שהקבלת פנים תתחיל בשעה החמישית. לא כתוב סיבה, אבל כן כתוב שחיפשו שיהיה בשעה החמישית. לעצמי חשבתי אולי, נראה בהמשך שהרבי מביא שאת כל מנהגי החופה לומדים ממתן תורה. במתן תורה כתוב שהיו חמש קולות. זה הקידושין שבין הקדוש ברוך הוא ועם ישראל. אולי זו הסיבה שהרבי רוצה שיהיה בשעה חמישית, אבל הרבי לא אומר סיבה. והרבי אומר שהקפידו אצלו בהזמנה לכתוב בשעה חמישית, ואצלו החופה הייתה הרבה יותר מאוחר מסיבה צדדית, אבל גם כשהייתה חופה שלא חשבו שיהיה בשעה חמש, הקפידו לכתוב בשעה החמישית. והרבי מספר שהוא שאל מאיפה זה מועתק, והרבי הריי"צ סיפר לו שזה מועתק מהזמנה שהרבי המוהר"ש כתב לחתונה של הרבי הרש"ב. אבל הרבי כן אומר שדייקו שהקבלת פנים, הזמן שהחתן מגיע ומקבלים את פניו, שזה כן יתחיל בשעה החמישית. אצל הרבי, כשהיה אצלו קבלת פנים, על השולחן היו נרות דולקים, היה גם חלה אחת ועוגת טורט הייתה על השולחן, אבל הרבי הריי"צ והרבי לא טעמו מזה שום דבר. לפני שהרבי הריי"צ התחיל לומר את המאמר, הרבי הריי"צ התבטא ואמר כך: ״ידוע ומפורסם אשר בעת שמחת הנישואין באים נשמות האבות מעולם האמת עד שלוש דורות. זה בכל ישראל, ויש כאלה שזה יותר ויותר. ובתור הזמנה לנשמות הצדיקים, הוד כבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים

36:50 דובר 2 שיבואו לחופה ולברך את הזוג, יאמרו עכשיו חסידות שבו יש לכל אחד חלק מכל אחד מהרביים״. מהסיבה הזאת הרבי הנהיג שהחתן יחזור את המאמר ״לכה דודי״ שבו יש קטע מכל אחד מהרביים. אם אי אפשר שהחתן יעשה את זה, אז כדאי שמישהו מהמחותנים יחזור בזמן הקבלת פנים את המאמר ״לכה דודי״. מה שהרבי מציין זה שנת תרפ"ט, וכבר פשוט שמאוד מאוד הרבה נוהגים כדבר פשוט שחוזרים גם את המאמר של הרבי, ששם בוודאות רואים שהרבי מזכיר את כל הרביים, ולפעמים הוא אפילו אומר, הרבי הזה אמר בשם הרבי הזה, כשרואים שהוא מסובב כדי לומר את השמות של כל הרביים. הרבי התייחס שיגידו את המאמר של תרפ"ט. היום כבר התפשט המנהג לומר את המאמר של הרבי. לעצמי חשבתי אולי, מי שירצה לשמוע, אבל אתם לא חייבים. אולי כדאי שקודם, לפני שכולם מתאספים בבית או בדרך, לומר את המאמר שהרבי הריי"צ אמר לכבוד החתונה של הרבי. וברבים לומר את המאמר של הרבי נשיא דורנו, שהוא מזמין בזה את כל הרביים. הרבי אומר, כפי שאמר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, שזו הזמנה לנשמות הרביים כדי שרבותינו נשיאינו ישתתפו בחתונה, שהרי צדיקים דומים לבוראם, ועל הקדוש ברוך הוא כתוב: ״אנא נפשי כתבית יהבית״, אנוכי ראשי תיבות אנא נפשי כתבית יהבית. הקדוש ברוך הוא הכניס את עצמו בתורה. כך גם צדיקים הכניסו את עצמם ומסרו את עצמם בתוך דברי התורה שלהם. אז כשאומרים דברי תורה בשמם, מזמינים אותם לחתונה. והאומר שמועה, הרבי אומר שצריך לחשוב על זה, האומר שמועה בשם אומרו, יהא רואה כאילו בעל השמועה עומד נגדו. מאוד כדאי. מי שיכול ינסה לצייר לעצמו בראש את בעל השמועה, את בעל המאמר עומד נגדו או

39:13 דובר 2 כשמזכירים במאמר של הרבי את הרביים, לפחות מה שאנחנו יודעים, מה שאפשר מתוך התמונות, אז לצייר כאילו אני עומד מולו. דבר מעניין בהנהגה של הרבי, שכשהרבי הזכיר את מישהו מהרביים בתוך כדי מאמר או בתוך כדי שיחה, הרבי התרומם קצת. בצורה שהרבי התרומם זה היה נראה שהוא מסדר את הבגד, אבל כשהוא הזכיר מישהו מהרביים, בפרט בפעם הראשונה באותה התוועדות, תמיד הוא הקפיד להתרומם קצת. מי שירצה בתור חתן, הרבי כן אומר להשתדל להתנהג באופן של בעל השמועה עומד כנגדו, לצייר לעצמו בראש שהרבי מולו, ובהתאם לזה להשתדל לחזור את המאמר ולהתכוון באמת להזמין את הרבי. הזכרנו קודם שהרבי הריי"צ, כשהוא הזמין את הרביים, הוא התבטא ואמר שהוא יאמר חסידות כדי שרבותינו הקדושים יבואו לחופה ולברך את הזוג. משמע שחלק ממה שהרביים באים לחופה זה גם כדי לברך את הזוג. זה מה שהרבי הריי"צ אומר, גם כדי לברך את הזוג. אז זה דבר מאוד מאוד חשוב. מזה מובן שאין מקום כלל לקצר את המאמר. אני ראיתי חתנים שהגיעו מאוד לחוצים והמשפחה מאוד הלחיצה אותם מאיזשהן סיבות שונות שלפעמים מאוד מאוד הלחיצו למהר. יכול להיות שאפשר לקצר בניגונים. אני ראיתי כמה, ויכול להיות שיש בזה רעיון טוב. אצל הרבי, הרבי רגיל שבראש השנה מנגנים ניגונים מכל אחד מהרביים, והבינו מהרבי שזה מלמד זכות על כל עם ישראל. ראיתי חתנים שכך עושים את זה גם בקבלת פנים. במכתבים של הרבי זה לא מופיע וכנראה שבשנים קודמות לא עשו את זה, אבל זה נהיה היום אצל רבים מהאנ"ש שכן עושים את זה, ואם זה במקרה שצריך לקצר אז לא לקצר את המאמר, לקצר את הניגונים. אז אין מקום לקצר את המאמר או לח--

41:26 דובר 2 או לחזור רק חלק מהמאמר. בפרט שבמאמר שהרבי הריי"צ אמר לא מ-- לא מסומן מה מגיע מאדמו"ר הזקן, מה מגיע מאדמו"ר האמצעי, מה מגיע מהצמח צדק, וכשיקצרו ויאמרו רק חלק אז לא תמיד יודעים מה יחסר, אבל כן ברור שיחסר משהו. לכן הרבי רוצה שיגידו את כל המאמר, והרבי ציין-- הרבה פעמים הרבי שאל כשלא קיבל מספיק דרישת שלום האם אמרו את כל המאמר או לא, ואחרי שנהיה מנהג פשוט בכל אנ"ש שלא מפסיקים באמצע המאמר, אז הרבי הוסיף שכדי לקיים גם את המנהג של אלה שמפסיקים באמצע אמירת המאמר, אז שהחתן יתחיל עוד הפעם את המאמר לכה דודי ואז יפסיקו אותו. אבל הרבי מאוד הכניס ומאוד ביקש מתוך אהבת ישראל הגדולה שיש לרבי, מתוך זה שהרבי רוצה בהצלחה שלך, שהרבי רוצה בהצלחה שלך, שהרביים נשיאי ישראל, צדיקים וקדושים, צדיקי הדורות יבואו לברך אתכם, זה מאוד חשוב לומר את כל המאמר, אבל הרבי כן הכניס שאחר כך יתחילו את המאמר פעם שנייה ואז שיפסיקו. אז עד כדי כך מעניין היה ביטוי מהרבי באגרות קודש, חלק ט"ו עמוד ת"א. הרבי ציין שאם היה מצב שהחתן מאיזושהי סיבה בזמן הקבלת פנים חזר רק חלק מהמאמר, אם הייתה כזו מציאות, אז לפחות כשנמצאים בתוך החודש מהחופה להשתדל לחזור עוד הפעם על המאמר בשלימות, ויפרסם ויעורר את כל אלו שבמצב דומה, שאם מאיזושהי סיבה אמרו רק חלק אז לסיים ולהשתדל לומר את כל המאמר לפני החופה. הרבי הנהיג שישתדלו לכתוב את התנאים ביום החופה. פעם המנהג היה שונה. עשו את זה לפעמים שבועות או אפילו שנים לפני החופה. הרבי לא רצה את זה, שנים כמעט ולא היה, כי תמיד השתדלו אצלנו שזה לא

44:10 דובר 2 יתרחק, אבל היו פעמים בודדות שכן היו דברים כאלה. הרבי רצה, הרבי התבטא, גם הכותבים את הכתובה כל כך מוקדם. במקום שאחר כך התברר שהייתה בעיה ומאיזושהי סיבה היה צורך לבטל את השידוך, התברר שהייתה שם בעיה הלכתית בבריאות של אחד הצדדים, שמהסיבה הזו היו צריכים לדחות את החתונה או לבטל אותה, ואז הרבי התבטא ואמר: "בכלל, למה אנ"ש מקדימים את כתיבת התנאים?" אז הרבי הרגיל שיכתבו את-את-את התנאים ביום החתונה. אבל בתקופתנו זו יש לנו הרבה פעמים סיפורים שחתונות נדחות. אבל מפעם לפעם אנחנו שומעים על אירועים שהחתונה נדחתה. אם זה בגלל שמישהו אחד מהצדדים לא הרגיש טוב, אם זה בגלל שנהיה סגר, במקרה כזה צריך לשאול רב האם מותר לדחות את החתונה? אם זה בגלל שלא יכלו. היו פעמים שפתאום החתונה נדחתה. אז הרבי כותב באגרות קודש חלק ז', עמוד ל"ח: אם יש מצב שהחתונה נדחתה, הנה, אם הכלה וההורים מסכימים על זה, כדאי לדעתי שהיום שבו הייתה מחשבה לעשות באותו יום את החתונה, שביום הזה יכתבו את התנאים, ואם כבר היה את ה... וכבר הייתה כתיבת התנאים, מה שהיום אצלנו בדרך כלל לא עושים, אבל אם כבר הייתה כתיבת התנאים, גם אז שישתדלו ההורים בשני הצדדים להתאסף ולדבר ביניהם, בפרט בעניינים הנוגעים לחתונה, ושתהיה התוועדות זו מתוך שמחה. והרבי כותב, היינו בצירוף סעודת מצווה כמו סיום מסכת, מלווה מלכה וכיוצא בזה, שאז זה מוסיף גם בשמחה, וזה מאוד מאוד חשוב הפרטים האלה. אצלנו בנוסח כותבים, ראשית דבר בתוך הנוסח מזכירים יישא למזל טוב כדת משה וישראל, ולא יבריחו ולא יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה, וישלטו בנכסיהם בשווה, וידורו ביניהם באהבה

46:45 דובר 2 וחיבה כדרך כל הארץ, כאורח כל ארעא. הרבי אומר באמת לכאורה היה מקום לומר שהיה מתאים מיד לכתוב יינשאו למזל טוב ויחיו ביניהם, רק אחר כך לכתוב ולא יבריחו ולא יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה. בכל זאת הרבי אומר שקודם כותבים לא יבריחו ולא יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה, והם נהיים שותפים. אצלנו בנוסח כותבים וישלטו בנכסיהם בשווה. זה דבר שחשוב לדעת אותו. הרבי מסביר שהסיבה שכותבים את זה עוד לפני ויחיו ביניהם באהבה וחיבה כדרך כל הארץ, בהקדמה כללית שעם ישראל הם בנים להשם, כמו שהבן הוא בדמות וצלם אב, כך כביכול, כאילו ככה המציאות של עם ישראל בדומה לקדוש ברוך הוא, דומה לעליון. ופשיטא שכל העניינים צריכים להיות על פי התורה או במנהג ישראל שתורה היא. ואחר כך הרבי מסביר מה הסיבה באמת שכותבים בנוסח הזה. אבל מאוד חשוב שמראש וצריך גם ליידע את החתן והכלה שמתכוונים שהם יחיו ביניהם באהבה וחיבה כדרך כל הארץ, וגם מוזכר שלא יבריחו ולא יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה וישלטו בנכסיהם בשווה. המנהג הפשוט הוא שאחרי קריאת הכתובה האימהות שוברות צלחת חרס. אחרי קריאת-- כותבים את הכתובה, עושים קניין, קוראים את זה ואחר כך המנהג הוא שהאימהות שוברות צלחת חרס. סידור החופה מאוד, מאוד חשוב לקחת רב שיודע טוב הלכה. לפעמים יש כאלה שרוצים לכבד כל מיני אנשים. אה, זה לא תמיד נכון. לפעמים יש כאלה שעושים טעויות ויש חשיבות גדולה לקחת בדיוק את מי שיודע טוב את ההלכה. המנהג הפשוט אצלנו שלקידושין אנחנו לוקחים טבעת זהב, טבעת חלקה עגולה שלא חרוט בה שום דבר, לא בפנים, לא בחוץ, עגולה מבפנים ומבחוץ. ככה המנהג כפי

49:24 דובר 2 שכתוב ב-ב-בשולחן ערוך בתחילת הלכות קידושין. המעניין הוא שאבא של הרבי כתב לו לשאול את הרבי הריי"צ למה רגילים בטבעת זהב? למה לא טבעת כסף? כסף זה מלשון כיסופים. נכסוף נכספתי, דברים שמתאימים לחתונה. אז למה מחפשים שתהיה טבעת כסף? הרבי מדבר בשיחה שהשאלה היא יותר קשה. במשנה כתוב שהקידושין הם בכסף ובשווה כסף ועל פי קבלה אז הזכרנו קודם את מה שאבא של הרבי כותב לו שהיה מתאים לקדש בטבעת כסף, ונישואין זה גם עניין של אהבה, של כסף, זה מלשון אהבה נכסוף נכספתי. אבל הרבי אומר בפועל מה שראיתי, מה שהייתה הוראה של הרבי הריי"צ שיהיה טבעת זהב ולמעשה כל אנ"ש ככה רגילים. אפשר לציין בזה את תשובות מיימוניות הלכות אישות סימן י"ט, שגם שם הוא מדבר. הקפידו שהטבעת תהיה חלקה לגמרי. זאת אומרת, הרבי מדגיש על הטבעת לא היה חרוט כלום, כלום לא היה חרוט על הטבעת. יש כאלה שבאים וחורטים על הטבעת את יום הנישואין. זה בוודאי לא צריך להיות בזמן החתונה, אבל הרבי רוצה ששום דבר לא יהיה. גם החריטה הקבועה שהממשלה מחייבת לחרוט את אחוזי הזהב שהיום מציינים כמה קראט זהב יש במוצר. גם את זה הרבי הורה לגרד, שזה לא יהיה. והרבי אומר לכאורה היה מקום יותר לקדש בכסף. למה מקדשים בטבעת? והרבי מביא ביטוי מעניין שתמר ביקשה מיהודה חותמך ופתילך, שזה טבעת שאתה חותם בה. הרבי אומר טבעת, זה גם מלשון טבע, היינו הנהגה טבעית, ובהנהגה הטבעית לא תמיד מבחינים שהעולם שייך להשם. החותם שבעולם זה שבת, ששם יש את החותמת, עדות וזכר למעשה בראשית שהקדוש ברוך הוא מחיה ומהווה את העולם תמיד. שלוקחים בנישואין שעניינם הוא להמשיך את כוח האין

52:06 דובר 2 סוף שיהיה ילדים ומשתמשים בטבעת, הכוונה היא שהאין-סוף יחדור גם בתוך המציאות של הטבע. אחר כך הרבי גם מוסיף טעם על פי נגלה. שזה על דרך המנהג שלא מקדשים בטבעת שיש בה אבן. טוב, אז הקידושין הם בלילה. סליחה. הקידושין הם בטבעת שעשויה מזהב עגולה מבפנים ומבחוץ. יש ספרי קבלה שכתוב שמבחוץ יהיה צורה של מם סופית, מם סתומה, ובפנים יהיה עגול בצורה של סמך. אצלנו המנהג הוא שהטבעת היא עגולה לגמרי, גם בפנים וגם בחוץ. ישנן דעות שלא רוצים שהקידושין יהיו בלילה. אצל הרבי הקידושין כן היו בלילה. ומאוד מאוד חשוב המשפט הבא. כדאי שהחתן ישנן היטב את המשפט שהוא אומר בחופה, "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". כשהרב בא ואומר איתו, לרב יש קצת בעיה לומר את המילה לי, היא אמורה להיות מקודשת לחתן ולא לרב. מאוד חשוב שהחתן ישנן וידע היטב בעל פה בצורה נכונה וברורה את הדבר הבא שהוא אומר: הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. המנהג אצלנו הוא, אני קצת הקדמתי עניינים שקשורים עם החופה והקידושין. המנהג אצלנו שהחתן מחזיק את הטבעת ביד והוא מתחיל ואומר לכלה הרי את. וכשהוא מסיים וישראל אז הוא עונד את הטבעת היטב ובזה הטבעת יוצאת מרשותו ונעשית שלה. אבל מאוד מאוד מאוד חשוב לא לעזוב את הטבעת לפני שהוא מסיים לומר את כל המשפט. מאוד חשוב לא לעזוב את הטבעת לפני שהוא מסיים את המשפט. אם הוא יעזוב את הטבעת לפני שיגמור את המשפט, זה יגרום לרב הרבה כאב ראש. אני הייתי בחתונות שהחתן שם לכלה את הטבעת על האצבע ואמר לה אחר כך הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה

54:53 דובר 2 וישראל, והרב הבחין מה שקרה, והרב הוציא מהכיס עט, נתן לחתן עט ואמר לו: תקדש אותה עוד פעם ואל תיתן לה לפני שתסיים. אז הוא חייב אותו לסדר עוד פעם את הקידושין, והוא נתן לה עט ואמר לה: הרי את מקודשת לי בעט זה כדת משה וישראל. אז זה מאוד מאוד חשוב קודם לסיים ורק אחר כך לעזוב. אנחנו מתחילים להלביש באמצע, לא מחכים עד הסוף ודווקא מתחילים להלביש באמצע. אבל לא עוזבים את הטבעת. לעזוב את הטבעת זה רק אחרי שהוא מסיים. טוב, המנהג הוא שלפני שניגשים לחופה אז משתדלים שלא יהיה בכיסים שום מטלטלי כסף או זהב, או מטבעות או אבנים טובות. רגילים להוציא את הכל. אם יש לחתן בכיס, סליחה, אם יש לחתן בכיס דברי כסף או זהב או אבנים טובות, מוציאים את הכל החוצה לפני. גם בבגדים, דבר כמו מחט כסף או איזה משהו, סיכה יפה, מוציאים את זה, ובוודאי שלא צריך להיות שזה יהיה בידיים. אצלנו נזהרים שחוץ מהקשרים של הציצית, שהחתן לא יהיו אצלו קשרים, לא בעניבה. אם יש בעניבה קשר אז לפתוח את זה. לא בשרוכי הנעליים. מאוד חשוב קודם לפתוח את זה. לר' ברל יוניק הרבי התבטא ואמר שסידור הקידושין שייך לצד הכלה. הוא ביקש מהרבי שיסדר אצלו קידושין, הרבי אמר לו שזה שייך לצד הכלה. כשעושים חתונה במקום של צד הכלה, אז ודאי שכתוב בשולחן ערוך סימן רמ"ה, יורה דעה סימן רמ"ה סעיף כ"ב, שזה שייך לרב המקומי שם. ובהרבה מקומות ככה נוהגים שהמנהג זה שייך לצד הכלה, ובאמת ככה הרבי גם אמר לר' ברל יוניק שהמנהג מי יהיה המסדר קידושין צריך-- שייך לצד-לצד הכלה, ובאמת כפי שהזכרתי המסדר קידושין צריך

57:31 דובר 2 להיות מישהו שיודע טוב את ההלכה, ומפעם לפעם הוא גם חוזר על ההלכות, והחתונה כמובן צריכה להיות כהלכה כמו שצריך. הגענו לסידור קידושין, אמרנו קודם שהסידור קידושין צריך להיזהר שזה יהיה רב ולא לחפש רק לתת את זה למישהו מכובד. הדין הוא כל מקום שמישהו שומע ברכה והוא מתכוון לצאת ידי חובה, שלא יענה ברוך הוא וברוך שמו. הרי מי שצריך לומר את הברכה בעצם זה החתן, להוציא את עצמו ואת הכלה ידי חובה. הסדר הוא שומע כעונה. אנחנו לא מפסיקים באמצע ברכה. ואדמו"ר הזקן כותב, ואפשר שאם מישהו אמר באמצע הברכה ברוך הוא וברוך שמו, יכול להיות שאפילו בדיעבד לא יצא ידי חובה, כי הייתה הפסקה בין ברוך אתה השם לאלוקינו, דבר שאינו מתיקון חכמים. אם מישהו מתנהג בצורה הזו הרי הוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות. לכן אדמו"ר הזקן כותב את זה בכלל על ברכות. מכאן אנחנו נלמד על החתן והכלה שלא יענו ברוך הוא וברוך שמו. אדמו"ר הזקן אומר צריך להזהיר את הרבים שנכשלים בזה. לפעמים יש אנשים ששומעים ברכה ורוצים להיות צדיקים ורוצים לענות ברוך הוא וברוך שמו, אבל אם הם צריכים לצאת ידי חובה, בכל ברכה, אם הם צריכים לצאת ידי חובה לא אומרים ברוך הוא וברוך שמו, רק לענות אמן אחרי הברכות. והם כמובן מתכוונים גם לצאת ידי חובה בבורא פרי הגפן וגם בברכה השנייה שהיא ברכת אירוסין. ברכה שמסיימת במילים ברוך אתה השם מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין. אחרי שאומרים את הברכה נותנים לחתן ולכלה לשתות מהיין. והדבר, מה שאמרתי שוב, זה לא הלכה, ואם מישהו יראה לי שכתוב אחרת אני אשמח לראות. אבל כבר הרבה שנים יש כמה משפחות שמשתדלים להביא יין

59:44 דובר 2 לבן, שאם יישפך על הכלה שלא יהיה כתם, שלא ירגישו לא נעים, וכשזה יין לבן הוא פחות מייצר כתמים על שמלה לבנה או על שמלת הכלה שהיא בהירה. להגיד שזה הלכה אני לא בטוח שזה הלכה, אבל הרבה אנשים עושים ככה. אז אחרי הברכה בורא פרי הגפן ואחרי השתייה מהיין שנותנים גם לחתן לשתות וגם לכלה לשתות, אחר כך החתן מקדש את הכלה בטבעת וכפי שהזכרנו קודם הוא אומר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. מאוד חשוב לקחת עדים כשרים יותר ממה שחשוב מכובדים במשפחה או שאנחנו רוצים לכבד אותם בגלל קשרים ועניינים כספיים או משהו כזה. לקחת עדים שעל פי ההלכה הם אנשים שנזהרים להתנהג לרצון השם. קריאת הכתובה. קריאת הכתובה נעשית באמצע החתונה, באמצע החופה, כדי להפסיק בין בורא פרי הגפן הראשון שהיה בברכת האירוסין לבורא פרי הגפן שאנחנו נברך עוד מעט בברכת נישואין. דבר מעניין היה שכשהרבי היה מסדר קידושין, אז פעמיים לפני שהוא אמר את ברכת בורא פרי הגפן שמעו שהוא אומר סברי מרנן. בהברה אשכנזית סברי מרנן. הוא היה אומר את זה גם לפני הברכה של בורא פרי הגפן על ברכת הנישואין, וגם לפני הברכה של בורא פרי הגפן על ברכות, סליחה, גם לפני הברכה של בורא פרי הגפן על ברכת האירוסין, וגם לפני הברכות שמתחילים בבורא פרי הגפן וממשיכים בעוד שש ברכות של ברכות הנישואין. אז קודם קוראים את הכתובה. מרזל[?] כן כותב ויברך שהענית על הכוס, ואחרי זה אומרים את שבע הברכות שמופיעות שם, והחתן והכלה שותים פעם שנייה. מתי הזמן שמוסרים את הכתובה? כמה דעות בזה. מי שיסתכל בטור שולחן ערוך אבן העזר סימן ס"ו יש

1:02:01 דובר 2 כמה דעות מתי הוא הזמן של מסירת הכתובה. והרבי מביא שמופיע בספר השאילתות, מישהו מהראשונים או אפילו מהגאונים: מאן דבעי למינסב איתתא, מי שרוצה לישא אישה, מיבעי ליה לקידושי ברישא, הוא צריך קודם לעשות קידושין בהתחלה, וברוכי ברכת אירוסין. הוא מברך ברכת אירוסין. הזכרנו שאצלנו עושים את ברכת האירוסין לפני קיום המצווה. זה כמו ברכה, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, שמברכים לפני הנחת התפילין. עכשיו, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין, שמברכים לפני. אז גם אצלנו ברכת האירוסין אומרים לפני. והוא אומר: וברכת חתנים בעשרה, זה ברכות הנישואין, וממסר לה כתובה, ומוסר את הכתובה. והרבי מביא את זה, אבל הרבי מביא את זה כהערה ולא כצורת פסיקת הלכה. לי לא ברור מתוך המכתב של הרבי האם הכוונה היא מיד אחרי הקידושין, אחרי קריאת הכתובה או אחרי סיום אמירת שבע הברכות. רוב רבני האנ"ש מה שראיתי, ראיתי שהם רגילים שאחרי הקידושין נותנים למישהו לקרוא את הכתובה, ואחרי קריאת הכתובה רגילים שהחתן נותן לכלה את הכתובה. אצלנו רגילים שאותה כוס שעליה הייתה ברכת האירוסין, הברכה, שתי הברכות הראשונות, בורא פרי הגפן, הברכה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו עד סיום הברכה ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין, רגילים שמאותה כוס ממשיכים ואומרים על זה גם את ברכות הנישואין. שוב מתחילים בורא פרי הגפן וממשיכים עוד שש ברכות, וגם כאן הדין הוא כמו קודם. בכל הברכות החתן והכלה מתכוונים לצאת ידי חובה. הבורא פרי הגפן הוא גם בשבילם, לא אומרים ברוך הוא וברוך שמו. כן עונים על כל ברכה אמן. אחרי שטועמים מהכוס החתן והכלה פעם שנייה, נותנים למישהו לסיים את הכוס, וכוס זה שובר החתן ברגלו הימנית, את אותה כוס.

1:04:43 דובר 2 שעל זה אמרנו במנהגנו, אותה כוס על זה אמרו את ברכות האירוסין. אותה כוס שעליה אמרו את ברכות הנישואין, את שבע הברכות, אותה כוס זה הכוס שהחתן שובר. יש, כדאי להזכיר, בפוסקים שאלה איזה כוס עדיף לשבור, חרס או זכוכית. יש מקומות בראשונים שמשמע כוס חרס. יש מקומות שמשמע כוס זכוכית. אולי, אני אומר אולי, יכול להיות שזה הסיבה שאצלנו המנהג התפשט, לפחות ככה מה שראיתי שעושים, שבוורט ואחרי התנאים שוברים צלחת חרס ובנישואין שוברים כוס זכוכית. לובשים קיטל מתחת לחופה של החתן והכלה. זה דומה ליום כיפור ורגילים שהחתן לובש קיטל. אבל לובשים את זה מתחת לבגד העליון, שיהיה בלי בליטה. ככה מופיע באיגרות של הרבי, חלק ה' עמוד פ"ז: לובשים קיטל תחת החופה, אלא שלובשים אותו תחת המלבוש העליון שלא יבחינו בזה, כדי שיהיה בלי בליטה. וביום הכיפורים של שנת החתונה זה כל כך חשוב אצלנו הקיטל, שלא לובשים את הקיטל, אפילו קיטל אחר, מכיוון שהוא כבר לבש את זה ביום הכיפורים שלו של השנה הזו, ביום חתונתו. ודאי שהצום ביום כיפור הוא צום, אבל את הקיטל אצלנו לובשים רק פעם אחת בשנה, ובשנת החתונה זה ביום החתונה. בנטעי גבריאל מופיעה הוראה של הרבי הריי"צ שהוא הורה לחתנים שכל בגדיהם יהיו חדשים. חתן הולך עם כל הבגדים חדשים. ככה זה המנהג הפשוט. ואבא של הרבי כותב לו שילבש קיטל חדש שיהא על הבגד גם כן. שמה משמע שהכוונה היא על החולצה אבל מתחת לסרטוק. אצלנו רבים מהאנ"ש רגילים שלובשים חולצה של הרבי או גם סרטוק מהרבי, מי שיש לו, או חולצה שיש בה חלק מהבגדים של הרבי. אצלנו מתייחסים לחולצה של הרבי כאילו שזה קיטל. יש

1:07:24 דובר 2 כאלה שעשו את זה עוד לפני כיסוי פני הכלה. יש כאלה שעשו את זה אחרי כיסוי פני הכלה, אבל זה מאוד מאוד חשוב. רוב אנ"ש רגילים לעשות את זה אחרי כיסוי פני הכלה. אבא של הרבי כותב לו: תעשה לעצמך שני סרטוקים. בחופה תהיה עם סרטוק משי. אחרי החופה, אם תרצה, תוכל ללבוש בגד אחר שהוא לא עשוי ממשי. בחופה אבא של הרבי כותב לו: תלבש סרטוק משי. אבל גם בחופה וגם בחתונה משמע במכתב שם שיש צורך בבגד חדש. זאת אומרת, גם מי שמחליף ובחופה נמצא עם בגד משי, אחר כך בחתונה הוא יודע שהוא ירקוד הרבה והוא יזיע והוא לא רוצה להרוס את הבגד משי, שבדרך כלל נהרס יותר מהר מאשר סרטוק צמר. גם אז, אם הוא מחליף לחתונה לבגד אחר, לסרטוק אחר עשוי מצמר, משתדלים ודאי שיהיה חדש. אמרנו כבר קודם, ממנחה שלפני החופה רגילים ללבוש גרטל. גם החופה זה עם לבישת גרטל. מתחת לחופה זה עת רצון מאוד גדולה. זה זמן לבקש. יש פה כמה פרטים שחשוב לדעת אותם מראש. אבא של הרבי כותב לו: בעומדך תחת החופה, כל העת תחשוב ביראת שמיים. אבא של הרבי כותב לו: כן אמר לי לנישואים שלי אדמו"ר נ"ע, הרבי הרש"ב אמר לרבי לוי יצחק, אביו של הרבי, את המילים האלה: בעומדך תחת החופה, כל העת תחשוב ביראת שמיים ושיהיו לך בנים יראי שמיים, דור ישרים מבורך, מבת גילך תחיה, אשר ברכך ה'. זה הזמן לבקש. אתם זוכרים? למדנו את פרק כ"ה בתניא. זה עכשיו הזמן לקבל על עצמי עול מלכות שמיים, שהחיים שלי יהיו כמו שכתוב בפרק כ"ה בתניא. זה הזמן לבקש שיהיו ילדים יראי שמיים, דור ישרים מבורך.

1:09:55 דובר 2 בשנת תשל"ח בליקוטי שיחות שהודפס לפרשת יתרו נדפסה הוספה ממאמרי אדמו"ר האמצעי במילים האלה: הטעם שמעמידים החתן תחת החופה ביום חתונתו, כי החופה הוא בחינת מקיף, וכל מה שיעסוק בעבודת השם עד ימי חייו נמשך לו מהמקיף בעת הזאת. לכן צריך לקשר מחשבתו בהשם אז, שעל ידי כן ימשיך ממקיף אז. בזמן שהוא עומד מתחת לחופה זה הזמן להמשיך. וד"ל. שמעתי בעצמי מהרב שלמה זרחי שיחיה, שהוא אמר לי בשם הסבא שלו שהרבי הרש"ב אמר לו, אני אומר את המילים של הרבי הרש"ב ואחר כך אתרגם: אַז מען שטייט אונטער די חופה, קבלת עול קען ממשיך זיין אויף צו פופציק יאָר, קינדער און קינדער'ס קינדער, חסידים תמימים יראי שמיים. כאשר מישהו עומד תחת החופה והוא מקבל על עצמו קבלת עול להתנהג כרצון השם כפי שהוא למד בפרק כ"ה בתניא, אז הוא ממשיך על עצמו לחמישים שנה, לעצמו, לילדים שלו ולילדי הילדים, לנכדים, שהם יהיו חסידים תמימים ויראי שמיים. מאוד חשוב קבלת עול בעת החופה. בהתוועדות י"א כסלו תשל"ט התוועד ר' לייבל גרונר בחתונה של מישהו מהמשפחה, והוא סיפר שפעם נכנס איזה חסיד מונקאטש של הרבי ליחידות וביקש מהרבי הכנה לחתונתו. אז הרבי אמר לו שבזמן החופה תצייר מול העיניים שלך את הרבי ממונקאטש בזמן הכי טוב שראית אותו. כך שמעתי גם מר' דוד דרסקין זכרונו לברכה. הוא היה ביחידות לפני החתונה, ובתוך הדברים הרבי אמר לו: תצייר בזמן החופה את הרבי. בזמן החופה בראש תצייר לך את הפנים של הרבי. הוא אמר לי: אצלי זה לא הייתה בעיה כי הרבי בעצמו היה מסדר קידושין. למרות שהמשמעות הייתה שכנראה הרבי אמר את זה על הרבי הריי"צ. בזמן החופה זה זמן לצייר

1:12:23 דובר 2 את הפנים של הרבי מול העיניים. היה פעם מישהי שביקשה ברכה עבור חברתה שתהיה כלה, והרבי אמר לה: בדרך לחופה או בזמן הראשון כשאת עומדת מתחת לחופה, תחשבי על החברה שלך ואז תבקשי שגם היא תהיה כלה. יש הרבה שרגילים לתת לפעמים לחתן ולכלה איזה בקשות, אבל הם נשארים בלי דברים בידיים. אם נותנים להם איזה פתק אז הוא לרגע קורא אותו, והרגילות היא שמעבירים את זה מיד ולא משאירים דברים בידיים. אצלנו, למרות שבהזמנה אצלנו כתוב שהחופה תהיה בשעה חמישית, לא הקפידו שזה יהיה בשעה חמישית או לא הקפידו שזה יהיה ביום. מנהג פשוט אצלנו, כפי שמופיע ברמ"א, לעשות חופה תחת כיפת השמיים לסימן טוב, שיהא זרעם ככוכבי השמיים. היה פעם שהרבי שמע בשנת תשי"א שהיה קר, רצו לעשות חופה בתוך האולם. הרבי אמר בעצמו: גם החתונה שלי הייתה בחורף, החופה נערכה תחת כיפת השמיים ואני ברוך השם מרוצה מהשידוך. המנהג הוא להשתדל שהחופה תהיה תחת כיפת השמיים. אם נמצאים בתוך הבית, אבל מעל שטח החופה המקום פתוח לשמיים, אם יש בגג פתח שמעל החופה זה פתוח לשמיים, אז גם אם החופה נמצאת בתוך חדר בתוך האולם אבל זה פתוח מעל החופה לשמיים, גם אז זה נחשב בסדר כמו שזה נעשה בחוץ. המנהג הפשוט אצל כל חב"ד, בזמן שמוליכים את החתן לכיסוי פני הכלה, לבדקין. ובתחילת החופה, כשמוליכים את החתן והכלה לחופה, רגילים לנגן את הניגון אדמו"ר הזקן, ניגון ארבע בבות. אני רוצה להוסיף כאן משהו וחשוב לדעת אותו. הרבי הריי"צ התבטא, כך מופיע בספר הניגונים חלק א', של ניח"ח, עמוד מ"ד. יש שם אריכות גדולה על הניגון, אבל יש שם משהו שקשור, אני

1:14:46 דובר 2 חושב, לעניין של החופה. כאשר מנגנים את הניגון הזה בהתעוררות פנימית, הרי זה זמן מוכשר לתשובה ולהתקשרות. כששרים את הניגון עם טהרת הלב, אחרי שמישהו חזר בתשובה כמו שצריך. בשפת החסידות, שהוא עשה את תרומת הדשן מהמזבח, היו מורידים את האפר שנשרף, כשעושים חשבון הנפש ומורידים את הפסולת, זה נקרא תרומת הדשן. אחרי העבודה של תיקון חצות, אחרי קריאת שמע אמיתית, קריאת שמע שעל המיטה ויגיעה רבה בתפילה. כשמנגנים את הניגון הזה של ארבע בבות אפשר לבקש ישועה פרטית בבנים חיים. אז המנהג הוא שכשמוציאים אותם מהחופה מנגנים את הארבע בבות. רגילים אצלנו שמיד מהתחלה פותחים בדבר מלכות. מביאים ברכת הרבי לחתן וכלה. רגילים לקרוא את המכתב של הרבי. מכבדים מישהו בקריאת המכתב. נותנים לכוהנים שבמקום יברכו את החתן והכלה. האמת היא, כפי שהזכרתי, אצלנו בנוסח ההזמנה, בהזמנה שכתוב לחתונה, כתוב דבר מאוד מעניין. אצלנו בתוך נוסח ההזמנה מדגישים למה אנחנו מזמינים את כל הקהל. אז בתוך נוסח ההזמנה כתוב: "בשמחה וטוב לבב נקרא לידידינו ומכרינו אשר יואילו נא לשמוח איתנו יחדיו ביום שמחת לבבנו ולברך את הזוג יחיו, ויטוב לנו כולנו בברכת מזל טוב וחיים מאושרים בגשמיות ורוחניות". משמע שאצלנו משתדלים שכולם יברכו את החתן והכלה בברכת מזל טוב וחיים מאושרים בגשמיות ורוחניות. אז בוודאי שזה גם מקום שמכבדים את הורי החתן ואת הורי הכלה לברך את החתן והכלה. ויש כאלה שגם מכבדים את אלה שהגיעו מעולמות עליונים, הרי הזכרנו. שוב, זה לא הלכה מה שאני אומר עכשיו, אבל אני חושב שזה דבר טוב, מכיוון שמגיעים לפחות שלוש דורות ואצלנו גם הזמנו את הרבים לבקש שגם נשמות שהגיעו, שיברכו את החתן והכלה בחיים מאושרים בגשמיות וברוחניות. די שהחתונה והחופה

1:17:31 דובר 2 יהיו במקום קרוב ולא שיצטרכו לנסוע מרחק ממקום אחד לשני. המנהג אצלנו בדרך כלל שעושים את החתונה במקום של צד הכלה, וככה זה גם בהוראות של הרבי. בלקוטי שיחות חלק כ"ד ובאגרות קודש חלק ט"ו עמוד של"ל, הרבי מציין שהמנהג הוא בדרך כלל שעושים אותו במקום צד הכלה. זאת אומרת במקום שצד הכלה רוצה. מעניין שאדמו"ר האמצעי כותב במאמרי אדמו"ר האמצעי, דרושי חתונה חלק א' עמוד קמ"ז וקס"ה, יש שם ביטוי מעניין: "עכשיו אין הסעודה עושה אלא אבי הכלה במקומו ועירו דווקא, והחתן הולך לבית הכלה לשמוח שם שבעת ימי המשתה, כמו שהיה אצל יעקב אבינו, ויאסף לבן את כל אנשי המקום וכולי, ואחר כך מוליכה לביתו במקומו ועירו או לביתו באותה העיר, וכך היה במתן תורה שנקרא יום חתונתו. הקדוש ברוך הוא ועם ישראל זה משל לחתן וכלה. ירד השם ממקומו לשכון על הר סיני." שם בהערה מופיע גם מתורת חיים פרשת שמות, חומש שמות, בדף ש' עמוד א': "בזמן בית המקדש היה המנהג שהחתן היה עושה את סעודת החתונה, ועיקר הסעודה היה בשביל הכלה ונקרא על שמה. אבל בזמן הגלות הכלה עושה הסעודה בשביל החתן והסעודה נקראת על שמו". למעשה, בפועל הרבי כותב שבדרך כלל המנהג הוא שעושים את זה במקום צד הכלה, במקום שצד הכלה רוצה. הרבי רוצה שהחתונה תהיה גדולה ברוחניות ולא כל כך בהשקעה כספית גדולה. הרבי לא רצה למנוע אנשים שיבואו לחתונה. להפך, הרבי מאוד רוצה שכל אחד ישתתף בשמחת חברו, אבל לא להיות יותר מדי קשורים עם החומריות ולפעמים לעשות חתונה גדולה אבל לחפש מאיפה לשלם את ההוצאות. הרבי רוצה שהחתונה תהיה גדולה ברוחניות ועל פי רוב זה קשור בהקטנת החומריות, ועידון העולם מלשון העלם והסתר, להקטין

1:19:38 דובר 2 את זה בדרך כלל ולא כדאי לבזבז הרבה כסף. על כך אמרו חז"ל: "התורה חסה על ממונם של ישראל". באגרות קודש כ"ט עמוד מ' הרבי כותב: "אינו מובן כלל הטעם לדחוק את עצמו בהוצאות מיוחדות כדי שתהיה דווקא חתונה גדולה וכולי. מה בשעה שנוגע שתהיה חתונה גדולה באיכות?" באיכות על פי מה שחז"ל דרשו על הכתוב משתה גדול, שגדול העולמים היה שמה. זאת אומרת שיהיה ניכר בכל פרטי החתונה, בכל העניינים העיקריים של החתן והכלה, בהכנה לחתונה וההחלטות לעתיד שהם הולכים להתנהג בצורה כזאת שגדול העולמים מסכים איתם, והם הולכים לזכות שתהיה שכינה שרויה ביניהם. זה לא תמיד בהוצאות כספיות גדולות. נכון, צריך להשתדל לתת צדקה שבזה כן צריך להשתדל לתת כמה שיותר. זה לא הוצאה כי הקדוש ברוך הוא מבטיח עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר. הקדוש ברוך הוא אומר: "ובחנוני נא בזאת". אבל מה שאנשים מחפשים שיהיה חתונה וואו, אז זה לא כדאי מכמה סיבות. ומישהו אמר לי באמת לא מזמן, הייתי באיזו שמחה של חתונה, אז מישהו אמר לי, אה נכון, המקום יותר קטן. שמחה יהודית טהורה. אלה שנמצאים משתדלים לשמוח, משתדלים לשמח בכל כוחם. לא משתדלים שיהיה מי יודע מה, לחפש להוציא את העיניים. מאוד חשוב שהשמחה תהיה שמחה אמיתית וטהורה ושמחה להשתתף עם השני מכל הלב. לחפש שיעזרו אחד לשני. מאידך, הרבי מתייחס גם בצורה הפוכה לאופן עריכת החתונה, אם להרבות מספר הקרואים שאז זה קשור לכניסה עם חובות גדולים. שם הרבי כותב לא לעשות משהו מאוד, מאוד גדול. כבר ידוע פסק הרמב"ם בהלכות דעות שדרך הממוצעת היא דרך הישר והנכון. ללכת באמצע, לא בצורה של פיזור גדול ולא בצורה של קמצנות גדולה. ומובן על

1:21:49 דובר 2 פי המבואר בתורת החסידות שדווקא הקו האמצעי הוא הבריח התיכון ועולה למעלה מעלה. במכתב אחר הרבי כותב, אגרות קודש חלק י"ז עמוד ש"ו: אין מקום כלל לסדר חתונה בדוחק. זה על שני ההפכים. חתונה צריכה להיות בשמחה ושמחה פורצת גדר עד למרחב העצמי, וזה הפוך לגמרי מענייני דוחק. והרבי מציין שמחת חתן וכלה שעומדים להינשא כדת משה וישראל היא שמחה גדולה ביותר עד לשמחה שלמעלה ממדידה והגבלה. הרבי מציין את שמחת הנישואין למרות, למרות, למרות שאתה בא ואומר יש פה חתן, יש פה כלה, זה דברים שנראים שמחה פרטית של האנשים האלה, של החתן והכלה ומשפחותיהם. יש כאן גם קשר לכלל ישראל. זו שמחה של כל כלל ישראל. בהזדמנות אחרת הרבי התבטא שהוא לא רוצה להגביל את הנ"ש, כי כל שמחה פרטית נוגעת לבית המקדש. כשיעקב אבינו התחתן, לבן, כתוב בתורה, ויאסף את כל אנשי המקום. יש עניין לשמוח, אבל לא צריך לחפש שזה יהיה דווקא בהוצאות גדולות. הסדר הוא שכפי שהרבי הריי"צ כותב, שבאים ברוב עם לקבל פני החתן ואחר כך הולכים ברוב עם עם החתן לקבל את פני הכלה, והחתן מכסה בצעיף את הכלה והולכים לחופה. לפני שאמשיך לדבר בענייני החופה, חשוב לי להדגיש דבר שחשוב שהכלה תדע אותו לפני החופה. יש מושג שנקרא קידושין. הרי את מקודשת לי. מה פירוש המילים האלה? מה פירוש הרי את מקודשת לי? פירוש הדברים הוא שהחתן אומר לכלה: את שייכת מהיום והלאה לי ורק לי ולא לאף אחד אחר. מאותו רגע היא שייכת לחתן וכמובן שעל כל העולם היא אסורה ולחתן תהיה מותרת אחרי שיגמרו את הברכות, החופה והברכות. אבל זה מאוד חשוב להבחין בזה. חשוב לדעת את זה מראש.

1:24:11 דובר 2 את הדבר הזה חשוב לדעת עוד לפני הבאדעקעניש. למה זה חשוב לדעת עוד לפני הבאדעקעניש? לפני כיסוי פני הכלה. מופיע בשיר השירים, בלקוטי תורה על שיר השירים, דף מ"ז, עמוד ד', סוף אות א'. הצמח צדק מביא שם בשם הבית שמואל שיש דעה בפוסקים שכיסוי פני הכלה כבר נחשב חופה, וכבר שם מתחיל הקניין. גם הדבר הזה חשוב לדעת, שכבר בכיסוי פני הכלה ישנה דעה שפה... זה, זה כבר המציאות. גם כאן אצל הכלה רבים מהאנ"ש רגילים להשיג מטפחת, מפה או משהו שהיה אצל הרבי או אצל הרבנית, ועם זה רגילים לכסות את פני הכלה. שושבינים. מי שמוביל את החתן והכלה לחופה. בפשטות, קודם נסביר מ־מ־מה רגילים. שושבינים, המנהג שיהיה מכל צד זוג נשוי, ודווקא בעל ואישה נשואים. עוד מעט נחזור ונדבר על זה עוד כמה פרטים. והמנהג הוא שאת החתן מוליכים האבות של החתן והכלה. את הכלה מוליכות האימהות של החתן והכלה, וכאן אני רוצה לחזור ולהתעכב על כמה פרטים במנהגי השושבינים. למה צריך שושבינים? למה לא יכול להיות שהחתן והכלה יבואו לחופה לבד? אז הרבי כותב על זה בביטוי מעניין. עניין השושבינים בפשטות, מכיוון שהחתן והכלה עד עתה היו זרים זה לזו, לכן קשה להם מצד הבושה וכולי להיעמד במצב של קירוב וכולי בחתונתם. לכן הם צריכים סיוע מהשושבינים. מדובר על ידידים אוהבים של החתן והכלה כדי לתמוך, לעודד ולחזק את הקירוב זה לזו. וזה הטעם למנהג ישראל שמחפשים שהשושבינים יהיו זוג נשוי, כי מובן ופשוט שכדי לעודד את החתן והכלה להתקרב ולעמוד בצורה נכונה בקשר טוב זה עם זו, מתאים שאיש שכבר נשוי, שכבר עבר את עניין הנישואין, ילמד את החתן, ואישה שהיא כבר נשואה היא

1:26:56 דובר 2 תלמד את הכלה. אז הזכרתי קודם שהשושבינים יש תפקיד, והתפקיד הוא גם לגרום שהם יוכלו לעמוד אחד ליד השני בצורה הנכונה. באמת שאני אמרתי שהמנהג הוא שההורים, האבות מוליכים את החתן והכלה והאימהות מוליכות את החת־ את ה־ סליחה, האבות מוליכים את החתן והאימהות מוליכות את הכלה. בזוהר, בראשית, דף מ"ט, עמוד א', משמע שההורים של החתן הם לוקחים אותו לחופה וההורים של הכלה הם לוקחים אותה. אבל כפי שהזכרתי, כך כתוב ברמ"א בשולחן ערוך, יו"ד, סי' שצ"א, סעיף ג': "דרך ארצנו ששני אנשים מכניסים את החתן תחת החופה". כך הרבי מציין בלקוטי שיחות, חלק כ"ב, שיחה לפרשת תזריע, הערה שלושים ושבע, ששני אנשים מכניסים. יש כאלה שרוצים לטעון מהחתונה של הרבי ששם היה אחרת. בחתונה של הרבי הוריו של הרבי לא היו. מי שהוליך את הרבי לחתונה היה הרבי הריי"צ עם קרוב משפחה, דוד בשם הרב אורנשטיין. כשהיו צריכים לקחת את הכלה, הרבי הריי"צ חזר למקום שהכלה היה־ הייתה והלך ביחד עם אם הכלה, ביחד הם הלכו לחופה. שם הורי החתן לא היו. אז כשהורי החתן לא היו, אז הרבי הריי"צ חזר והביא גם את בתו, אז יצא שהוא גם היה השושבין של החתן והוא גם היה השושבין של הכלה. אבל במקום רגיל, מה שהרבי מציין בלקוטי שיחות כרך כ"ב, שהמנהג הפשוט הוא ששני אנשים לוקחים את החתן לחופה. האבות, והאימהות לוקחות את הכלה. יש כמה מקומות שבהם המנהג שאישה מעוברת לא תהיה שושבינה. הרבי כותב: לא עלה בידי לברר את מנהג חב"ד בזה, ולכן אם האמא היא בהיריון, אז כדאי שחוץ מהם, חוץ מההורים, שיהיה עוד זוג נשוי, שזה לא מישהו מההורים, שגם הם ילוו את החתן

1:29:32 דובר 2 או את הכלה, וכלפי שמיא גליא מי מהם הוא בגדר שושבינים ממש. בדרך כלל אמא רגילה, זה צער גדול לאמא אם היא לא תוביל את בתה לחופה. אם קורה שהאב נשוי לאישה אחרת או אם האמא נשואה לבעל אחר, אז כדאי שחוץ מהשושבינים יהיה לנו זוג נשוי שמלווים את החתן או את הכלה, את מי ש־ אז בנוסף לזה כדאי שגם האבא עם אשתו או האמא עם בעלה, מי שנמצא שם, אם שניהם נמצאים אז שגם הם יסתובבו עם הכלה. המנהג הוא שגם השושבינים, בין אם זה אנשים, בין אם זה נשים, רגילים לסובב את החתן ביחד עם הכלה. אז אצלנו רגילים ששבע סיבובים הכלה עושה סביב החתן. השושבינים הולכים עם נרות דולקים בידיהם, בכוונה מדליקים נרות, ומסתובבים שבע פעמים סביב החתן. ביחס לנרות, הרבי מציין בזה ב־ מה שהזכרתי קודם בלקוטי שיחות כרך כ"ב, שיחה לפרשת תזריע, הערה ארבעים ושש, שכל המנהגים של חתן וכלה, מאיפה אנחנו לומדים אותם? ממתן תורה. שם הקדוש ברוך הוא הראה עצמו כאילו חתן מול כל עם ישראל. ושם היה קולות וברקים ולפידים וכולי, אז מ־ גם משם הגיע שאנחנו הולכים עם אש בחופה. אז ברור שצריך להיזהר שזה חס ושלום לא ייתפס ולא יגרום נזק. והולכים גם, כפי שהזכרנו, רגילים להסתובב שבע פעמים. ככה אנ"ש רגילים. למה זה במספר שבע? לא ראיתי כתוב. בהמשך אני אתייחס למשהו שפעם שמעתי, אבל הדבר שאתייחס אליו בהמשך אני רוצה להדגיש שהוא לא הלכה. קודם, בשער הכולל הוא מביא למה הכלה מסובבת את החתן תחת החופה. אז הוא מביא מהספר תורת חיים של אדמו"ר האמצעי, שזה אותו עניין, מה שיוסף ראה בחלומו, שהשבטים היה אצלם תשאו בין

1:32:19 דובר 2 אלומותיכם, ואחרי זה היה "ותשתחוין לאלומתי". הוא ראה איך שהאלומות מסתובבות כאילו סביב האלומה שלו. כי יוסף צריך להשפיע על השבטים והם יצטרכו לקבל ממנו, בביטול המקבל למשפיע. אז קודם האלומות של השבטים היו צריכות להסתובב, ואחר כך היה "ותשתחוין לאלומתי". כדי שהמקבל יהיה בטל למשפיע, אז קודם הוא צריך לסובב אותו, כמו הכלה מתחת לחופה. היא קודם מסובבת את החתן ואחר כך היא מתייחדת איתו ונהיית מקבל אליו וקשורה איתו. והוא מציין שם: ותסתכל גם ברמב"ן על התורה, על הפסוק "תסובינה אלומותיכם". בנוגע לשבעה סיבובים, אני לא ראיתי סיבה שכתוב למה שבעה סיבובים, אבל מנהג פשוט אצל כל אנ"ש שעושים שבעה סיבובים. ואני מדגיש שהדברים הבאים הם לא הלכה, אבל אני חושב שהם יכולים להוסיף. בצורה פשוטה אפשר לומר שזה כנגד השבע מידות, אבל אני ראיתי פעם חתן שכתב שבזמן החופה להשתדל לחשוב את השמות של כל הרביים, שבכל סיבוב יחשבו שם של אחד מהרביים עם שם אמו. בסיבוב הראשון נחשוב את השם של אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן בן רבקה. בסיבוב השני לחשוב את השם של אדמו"ר האמצעי, רבי דוב בער בן שטערנא. בסיבוב השלישי לחשוב את השם של הרבי הצמח צדק, רבי מנחם מנדל בן דבורה לאה. בסיבוב הרביעי לחשוב את שמו של הרבי המוהר"ש, רבי שמואל בן חיה מושקא. בסיבוב החמישי לחשוב את שמו של הרבי הרש"ב, רבי שלום דוב בער בן הרבנית רבקה. בסיבוב השישי לחשוב את שמו של הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק בן שטערנא שרה, ובסיבוב השביעי לחשוב את שמו של הרבי בן חנה. לומר שזה הלכה? בוודאי שלא. לומר שזה מנהג שמצאתי אותו כתוב גם כן?

1:34:42 דובר 2 לא, אבל אני מצאתי את זה פעם במכתב של איזה חתן וזה מצא חן בעיניי. מי שירצה, אני חושב שזה דבר טוב. אני בפירוש מדגיש שלא ראיתי את זה באיזה מקום כתוב בהלכה. הרב חודקוב היה ביחידות אצל הרבי הריי"צ, והרבי הריי"צ אמר לו שאחרי החופה ידרוך בקלות. המנהג אצלנו שהכלה עומדת לימין החתן, אז יוצא שצד שמאל של הכלה נמצא לימין החתן. אז הרבי הריי"צ אמר לרב חודקוב שידרוך בצורה קלה על רגל הכלה. כך כתוב בספר חופת חתנים. וזה מובא באחרונים. בכל אופן, אם זו חופת נידה, בוודאי שאסור לעשות את זה. לחתן אסור לנגוע בכלה. אני שמעתי מיהודי בשם רבי יהודה קפלן. הוא סיפר לי שכשהוא היה ביחידות לפני החתונה, הרבי דיבר איתו באנגלית והרבי אמר לו שלא יעשה את זה. הרבי אמר לו: דבר ראשון, זה לא צניעות. דבר שני, מה הצורך בסגולות? הרי זו סגולה כדי שיהא קולו נשמע בבית, שהאישה תשמע בקול בעלה. והוא אמר: אם אתה מצידך תתנהג כמו שצריך, אז יהיה קולו נשמע בבית. אתה רוצה דווקא סגולה? אני אתן לך סגולה אחת. בחדר ייחוד שהחתן ייכנס קודם, ואם שכחת, אז לפני שהיא תיכנס לבית, שהחתן ייכנס קודם. לכאורה היום שהולכים עם חישוקים כאלה גדולים, לכאורה זה לא כל כך מציאותי. אני לא שמעתי הוראה לרבים, וסיפרתי הוראה שנאמרה לרב חודקוב, וסיפרתי על ידי הרבי הריי"צ, וסיפרתי הוראה שניתנה מהרבי לחסיד בשם רבי יהודה קפלן. ולכאורה היום ברוב המקומות מה שהיו עושים זה כמו ההוראה של הרבי לרבי יהודה קפלן. אצל חסידי פולין הייתה אמרה שהחתן, כשהוא עומד תחת החופה, זה עת רצון למעלה למלא משאלות לבו. אז כבר דיברנו

1:37:03 דובר 2 קודם של כל מיני בקשות. זה הזמן לבקש, והרבי מציין את זה שזה על יסוד מה שחכמים אומרים: חתן ביום החופה מוחלים לו על כל עוונותיו. חתן דומה למלך, עד שמדמים אותו ליציר כפיו בגן עדן מקדם, שאז היה לפני חטא עץ הדעת ועולם על מילואו. אז זה זמן מיוחד בחופה באמת למלא את כל משאלות לבו לטובה. אה, פרט שדילגתי, הייתי צריך לומר אותו קודם. הרגילות היא שבקידושין שמים את הטבעת על האצבע שנקראת אצבע. למה על האצבע שנקראת אצבע? אז הרבי מביא דבר מעניין מספר חופת חתנים, ששם מופיע דבר מעניין: למה זה על האצבע הזו? הוא נותן שם סיבה וכותב ככה: שבמזמור י"ט בתהילים, שמדבר על החתן, "והוא כחתן יוצא מחופתו", ושם גם מדובר על "הנחמדים מזהב ומפז רב". אז מי שיסתכל ימצא משהו מעניין. יש שם שישה משפטים שבכל אחד מהם יש חמש מילים, שזה כנגד שישה סדרי משנה וחמישה חומשי תורה, ותמיד שם השם יצא על האצבע שנקראת אצבע. לדוגמה, "תורת השם תמימה משיבת נפש". "יראת השם טהורה עומדת לעד". "משפטי השם אמת צדקו יחדיו". יש כאן שישה משפטים שהם כנגד שישה סדרי משנה, וחמש מילים בכל משפט שהן כנגד חמישה חומשי תורה. הזכרנו שלומדים את הכל במתן תורה. אחרי שמסיימים ממשיכים "הנחמדים מזהב". על האצבע יוצאת המילה "מזהב". לכן המנהג הוא שמקדשים עם הטבעת על האצבע שנקראת בשם אצבע. חשוב להדגיש פרט נוסף. מי ששמאלית, כדאי לדבר עם הרב המסדר קידושין קודם. האם היא תקבל קידושין? היא תושיט את האצבע של יד שמאל או שהיא תושיט את האצבע של יד ימין? יש רבנים שיגידו ככה, יש רבנים שיגידו ככה. כדאי לתאם ולדעת מראש איזה אצבע

1:39:46 דובר 2 היא תושיט. אצלנו מנהג פשוט שאחרי החופה החתן והכלה לא הולכים יד ביד. אחרי החופה, לפני הכניסה לחדר ייחוד, המנהג אצלנו ששמים כף כסף על הרצפה בכניסה לחדר ייחוד, והחתן עובר מעל הכף כסף. כמובן שהוא לא דורך על הכף, ואחר כך הכלה נכנסת ועוברת מעל הכף כסף. אצל הרבי? אז לחדר ייחוד נכנסו גם המחותנים. הרבי הריי"צ מזג כוס תה לחתן ולכלה, לכל אחד, ואמר שייצאו מהחדר, ואחר כך גם הרבי הריי"צ עזב את החדר. ככה המנהג גם במקום שזו חופת נידה, שלפעמים יש מצב שאסור לנעול את הדלת, אבל אחרי שמוזגים להם אומרים לעזוב את החדר. מי שלימד אותי הרבה היה יהודי שידע המון המון מנהגים, והוא אמר לי אצל מי היה, ואני הגעתי לאותו יהודי והוא לא רצה לספר לי. היה יהודי שהיה ביחידות אצל הרבי הריי"צ, והרבי הריי"צ אמר לו שכאשר מכניסים את הכלה לחדר ייחוד זה כמו ילד שמכניסים אותו לחיידר, פתאום הוא נמצא לבד והוא נהיה מבולבל לגמרי לגמרי, והרבי הריי"צ אמר לו: תברך מכל הלב. אני חושב שכל מה שאתה רוצה לאחל לעצמך זה הזמן לומר מזל טוב, מתוך שמחה תעמוד, תברך. רעיון אישי שלי, אתה לא חייב לשמוע בקולי. אפשר בקלות להתחיל עם הנוסח של ברכת כוהנים, כמו שכתוב בסידור, את כל הברכות עם שם השם. וידבר השם אל משה לאמור, דבר אל אהרון ובניו לאמור, כך יברכו את בני ישראל, יברכך השם וישמרך. יאר השם פניו אליך ויחונך. ישא השם פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. לעמוד לברך מתוך שמחה, מתוך אושר. כל מה שאתה רוצה לאחל לעצמך בבית. עכשיו אתם נכנסים לחדר ייחוד

1:42:12 דובר 2 תברך. היה חתן שכשהוא קיבל מהרבי את הסידור בכ"ג כסלו תשמ"א: האם יש מנהג חב"ד לתת מתנות בחדר ייחוד? והרבי אמר: זה תלוי במנהגים שונים, כל אחד יכול לעשות כמו שהוא רוצה. אה, חשוב לדעת את זה. יכול להיות לפעמים שמחכים, והדבר הזה בוודאי שאסור לפגוע. בוודאי שגם בחדר ייחוד צריכים להתנהג בכבוד זה לזו וזו לזה. בספר חופת חתנים מופיע שכדאי שהחתן יבקש מהכלה שהיא תמזוג לו כוס שתייה, וכמובן רק אם היא טהורה. הרבי מדגיש במאמר באתי לגני תשט"ו, נישואין הוא עניין נעלה ביותר ולכן לנישואין צריך להיות עניין הריקודים. מאוד חשוב להיות בשמחה ושהחתן והכלה יעשו מאמץ שבאם יש ויכוח בין המחותנים, יכול להיות שהיה צריך להדגיש את זה עוד קודם לפני החופה. ואם יש איזשהו ויכוח בין המחותנים, שהחתן והכלה ישתדלו להתאמץ לא להתערב בתוך הוויכוח. הרבי מביא שאצל רב שמואל בר רב יצחק היה אצלו סדר ושיטה. בעת הנישואין הוא היה רוקד כל כך הרבה. זה היה באופן של ריקוד ושטות דקדושה. במאמרי באתי לגני הרבי מביא שרבי זירא, כשהוא הסתכל איך רב שמואל בר רב יצחק רוקד בחתונות, אמר: אהו קא מכסיף לן סבא. הזקן הזה, שהוא תלמיד חכם ונוהג קלות ראש בעצמו, שמזלזל בכבוד תלמידי חכמים, הוא מכסיף אותנו, מבייש אותנו. וכשרב שמואל בר רב יצחק הסתלק היה עמוד של אש בינו לבין כולם. אז רבי זירא אמר: אהני ליה, עזר לו לסבא הזקן, לרב שמואל בר רב יצחק, אם זה היה הדס שהוא רקד איתו או השיטה שלו או השטות, השטות הזו עזרה לו. הוא רקד בשמחת חתונה באופן של שטות דקדושה, כי חתונה זה הרי להמשיך את כוח האין

1:44:30 דובר 2 סוף כפי שהזכרנו קודם כמה פעמים. להמשיך למטה עניין שהוא למעלה מסדר ההשתלשלות, וזה נעשה על ידי עבודה של למעלה מטעם ודעת. אז מאוד מאוד חשוב להשתדל לשמח את החתן והכלה. בצד של החתן, אלו שנמצאים בצד של החתן. בצד של הכלה, אלו שנמצאות בצד של הכלה. אבל חשוב להשתדל לשמח אותם בשמחה גדולה. אה, ידוע לי על חתונה שפעם הרבי-- נודע לו על איזה חתונה ופתאום הרבי הבחין שלא הייתה מוזיקה. הרבי מיד שלח לקרוא ולברר למה לא הייתה מוזיקה. נודע לו שלא היה להם כסף והרבי אמר שיזמינו מיד, אה, נגן כליזמר. הרבי שילם את ההוצאות והרבי אמר לא לספר שזה הוא. אז אנשים חשבו שזה אותו אחד הגיע מעצמו והחליט להתנדב בחתונה, אבל הרבי לא רצה לגרום לאנשים שיהיו... אבל ברור שצריך שיהיה. הרבי רוצה שיהיה כליזמר. אם זה כפי שהזכרנו קודם, זה לא צריך להיות באופן של הוצאות גדולות, איזו תזמורת גדולה. זה צריך להיות משהו בינוני. יותר חשוב שיתנו לחתן והכלה תוספת של כסף. היה מישהו שהלך לחתונה וכתב לרבי, הרבי כתב לו: "ישמח את החתן והכלה בניגוני חב"ד וכיוצא בזה." וכדאי כאן להוסיף כמה פרטים על ניגוני חב"ד. בספר השיחות קיץ ת"ש, שבת פרשת פנחס, אות ו', כתוב שם שכשהאדמו"ר הזקן חזר ממעזריטש, אמר ששלושה דברים גילה לו המגיד. מיהו, שהאדמו"ר הזקן הוא נשמה דאצילות. עבור מה ירדה נשמתו לעולם הזה, כדי לגלות חסידות חב"ד. ושגילוי חב"ד זה על ידי נגינה בשני אופנים, העלאה והמשכה. בחג השבועות תש"ב, הרבי הריי"צ אומר ככה: "כששומעים ניגון יכולים להכיר אם הוא ממולא בתוכן מסוים או שהוא ניגון של מה בכך, אַ פּוסטער ניגון, ניגון ריק. ניגון שמתפללים איתו

1:46:47 דובר 2 הוא ניגון ממולא." ליקוטי דיבורים, חג הפסח תש"ג, אות עד. הרבי הריי"צ מספר שיש ניגון מכוון, כוונתי לניגון של רבי, ניגון שהרבי חיבר אותו, שהרבי בחר בו. בכלל בניגונים יש שלוש דרגות: יש ניגון מכוון, יש ניגון מביע משהו כפי שהיה אצל החסידים הראשונים, ניגון של תשובה, ניגון של התבוננות, ניגון של אהבת רעים וכדומה, ויש ניגון שוטה שאינו אומר שום דבר ואינו מכוון לשום דבר. שם הוא מציין שכשמנגן הניגון מצייר במחשבתו איך הוא שמע את הניגון מהרבי והוא מתעמק לעצמו במחשבה במצב הכללי כפי שהוא היה אז, בזמן שהוא שמע את הניגון כשהוא היה אצל הרבי, זה פועל התקשרות יותר גדולה מאשר התקשרות בנפש רוח נשמה של האדמו"ר. והיה בכפר חב"ד יהודי בשם רב אברהם לידר. שמעתי ממנו פעם, היו זמנים שהרבי ביקש ניגונים מזמרת הארץ, מה שהיהודים החרדים רגילים לשיר בארץ. הוא היה פעם אצל הרבי, הוא התחיל לשיר ניגון של איזה חסידים בארץ. הוא התחיל לשיר, הרבי סימן מיד כמו מה זה? והוא נעצר. הרבי כבר עשה סימנים, מאיפה הגיע השיר הזה? והרבי התבטא ואמר, כמדומה שאת הניגון הזה שרים אצל הלעומת זה. והרבי ככה עשה איזה תנועה ביד, נו, זה כבר לאחר הבירור. ובפועל לא שרו את אותו שיר. עברו שנים והוא שמע ברדיו איזה שיר מהשירים העבריים שהיו בארץ, זה שיר שהיה באותה מנגינה. הרבי רוצה, הרבי כותב באיגרות קודש ח"ג עמוד רמ"ב: "ישמח את החתן והכלה בניגוני חב"ד וכיוצא בזה". ברוך השם, היום הדבר התפשט והתפרסם בהרבה מקומות. ברוך השם שרים ניגוני חב"ד וניגוני חב"ד גם פשטו בעוד מקומות ואנשים מרגישים שזו שמחה פנימית, שמחה גדולה. הרבי, יש הוראה מהרבי להניח קופת צדקה על

1:49:03 דובר 2 שולחן החתן, על שולחן החתונה, גם על השולחן של החתן, גם על השולחן של הכלה. הרבי מתבטא, רואים שלחתן והכלה לא נותנים בחתונה שהם-שהם יעשו משהו, נותנים לאחרים לשרת אותם. זה מצווה שאחרים יעשו עבורם את הכל וישמחו אותם כיוון שהם בעלי השמחה. הרבי מספר עד כדי כך שבחתונה שלו הוא ראה שהרב הריי"צ לקח בקבוק משקה והתחיל להסתובב ונתן לכולם לחיים, הרבי מספר שהוא גם רצה לעשות את זה. הרבי כותב: "הרגשתי שאני לא מסוגל..." הרבי מספר: "הרגשתי שאני לא מסוגל להישאר יושב. חותני עומד ומחלק משקה ורציתי לעזור לו. אם זה על ידי לקיחת כוס וכיוצא בזה, אבל הוא אמר לי שאני אישאר יושב. אבל יהודי הוא הרי עקשן", כך הרבי אומר, "אבל הרי יהודי הוא עקשן. כשראיתי שהרבי, חותני, מסתובב ומחלק משקה", או שזה היה יין, הרבי אמר, אני לא זוכר בדיוק, "ומסתמא גם היה לו כוס ביד, אז אני קמתי, רציתי לעזור. חותני נתן לי מבט שזה היה צו זינגען און צו זאגן, לשורר ולומר. היה איזה מבט כזה שהבנתי שאני צריך להישאר יושב. נשארתי יושב, באמת על סיכות, אבל נשארתי יושב עד שהשוור-- עד שהחותן חזר למקומו והמשיכו בענייני החתונה". יש עניין לדבר בחתונה על התעוררות לתורה ומצוות. רגילים לברך כפי שהזכרתי קודם, בברכת מזל טוב, מזל טוב פעמיים. פעם אחת זה כנגד נוצר חסד שבשלוש עשרה מידות הרחמים, פעם שנייה זה כנגד ונקה שבשלוש עשרה מידות הרחמים. החתן שייך יותר לעניינים של ונוצר חסד, הכלה שייכת יותר לונקה. האמירה פעמיים זה שני המזלות יחד וגורם בניין עדי עד. רגילים לברך שיהיה בניין עדי עד. אצלנו לא רוקדים מצווה טאנץ בכלל. הזכרתי קודם שלהתכונן לחתונה, הרבי

1:51:37 דובר 2 רוצה שבכלל יהיה בחתונה... מברכים יהודי כדי להוריד את הברכה לעולם הזה, תן מיד מטבע לצדקה, תן פרוטה לצדקה. בנוסף למה שהזכרנו קודם, כדי לסייע להוריד את הברכה לעולם, אז כדאי לתת מטבע לצדקה מיד. בלקוטי תורה כתוב שנותנים מתנות לחתן והכלה, והמנהג הוא פשוט שרגילים שהכלה קונה ש"ס, טלית. אצל חסידים קונים גם ספרי חסידות. העיקר הוא שילמדו בספרים האלה. הרבי רוצה שגם החתן ייתן לכלה ספרים שכתוב בהם ענייני הלכה. צדקה שנותנים, כמובן שזה באופן של "מלוה ה' חונן דל". אם יש בתוך האירוע של החתונה, בתוך השמחה עוד זוג, אפשר לעשות להם בשקט לפני הסיום, בצד בשקט, אמירת שבע ברכות ש-- יש מניין שמברך איתם או שבעה יהודים שמברכים איתם. אז לא מערבים שמחה בשמחה ועושים את זה לבד, ובוודאי שלא בזה אחר זה, צריך להיות הפסקה באמצע. שַׂמַּח תְּשַׂמַּח אצלנו אומרים הכל בפתח. לא אומרים אצלנו שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח. מאוד חשוב שבעת הריקודים שהחתן ישמח וישתדל לשחרר את עצמו מכל טרדות, מכל מחשבות. שמחה גדולה, השמחה גורמת להוסיף ברכה. תהיה בשמחה, תהיי בשמחה. גם אם יש לפעמים סיבות צדדיות שפתאום נכנסות, תשתדלו להיות בשמחה. מדובר על שמחה שהיא פתח לכל החיים. אלה שממהרים והולכים, הרבי כותב יש עליהם איזה לימוד זכות, שהם יוצאים בלי שאומרים את השבע ברכות וגם אומרים שהשמחה במעונו. מאוד צריך להיזהר שחס ושלום לא יהיה נישואי תערובת. אם אין מחיצה אז אי אפשר לומר בחתונה שהשמחה במעונו. אנחנו מברכים בלי ו' באמצע. נברך אלוקינו שהשמחה במעונו, וחוזרים ואומרים ברוך אלוקינו שהשמחה במעונו, שאכלנו משלו ובטובו חיינו. לא מוסיפים כאן ו-ושאכלנו משלו. בברכת המזון אז קודם אומרים את השש ברכות ורק אחר כך את

1:54:18 דובר 2 הברכה על הכוס. במשך כל שבעת ימי המשתה משתדלים שהחתן או הכלה לא ילכו לבד, גם לא אם זה יהיה שניהם יחד, אלא בליווי עוד מישהו. ידועים הדעות של-- ידועה דעתו של הרבי שהכלה-- שהאישה תלך עם פאה דווקא, וזה כפי שכל מנהג כל קהילה, כמו שעושים אצלם. לפחות בוודאי שמהיום שאחרי החתונה בבוקר כבר צריכה ללכת עם פאה. כשיוצאים מהבית משתדלים להיות עם פאה, וכשבמקום שהאישה לא רצתה להיות עם פאה, ואפילו שהבטיחה לרבי שהיא תלך עם כיסוי ראש ויהיה בסדר, הרבי לא רצה להיות מסדר קידושין. מגיעים הביתה, תזכרו, צריך לבדוק שיודעים איפה הכתובה נמצאת. לא חייב להיות שהכתובה תהיה בבית. יכול להיות שהכתובה נמצאת בידי אם הכלה, אבל צריכים לדעת איפה הכתובה נמצאת. מזל טוב, שיהיה לכם בניין עדי עד בהרחבה גדולה, בגשמיות, ברוחניות. תתחילו חיים מאושרים, שמחים, שיברך אתכם השם בכל משאלות לבכם לטובה. בנים ובנות בריאים, חסידים, יראי שמיים ולמדנים. תובילו אותם ביחד בעזרת השם לתורה, לחופה ולמעשים טובים. לחיים! בהצלחה!

1:55:47 דובר 3 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.