תפילת תשלומים - הרב אברהם מזרחי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 בשיעור זה נעסוק, בעזרת השם, כחלק מהלכות תפילה שאנחנו עוסקים בהם. השיעור הזה יתמקד בהלכות תפילת התשלומים, השלמת תפילה שלא נאמרה. חז"ל תיקנו שאדם שלא התפלל תפילה מסוימת, יש לו הזדמנות נוספת להשלים את אותה תפילה שנשכחה. בשיעור שלפנינו נעסוק בפרטי ההלכה הזו ונלמד מי מחויב בתפילת התשלומים, מתי הוא זמן תפילה זו, איזו תפילה ניתן להשלים, מה דינו של המזיד, טרוד, אדם שהיה תחת השפעת אלכוהול בזמן תפילה ולא יכול להתפלל, מה דינו אחר כך. מה דינם של שבת, ראש חודש, לגבי השלמת תפילות. ונתחיל עם הנושא הראשון, מי המחויב בתפילת התשלומים? ההגדרה של ההלכה היא שאדם שהוא טעה או נאנס ולא התפלל את אחת התפילות היומיות. מה זה אומר טעה? טעה יכול להיות לדוגמה, אדם שחשב שהוא כבר התפלל ולא התפלל. זה יכול להיות מצוי, אדם שיש לו מניין מסוים קבוע, ובמקרה מסוים הוא לא התפלל באותו יום באותו מניין, ואז אין לו מה שיזכיר לו את אותה תפילה, ואכן עבר זמנה של התפילה, הוא חשב שהוא כן התפלל, ובסוף התברר שהוא לא התפלל. עוד דוגמה אחרת, אדם שבטעות לא התפלל. זה דבר שמצוי מבחינת הידע בהלכה. אדם שהתפלל וטעה בתפילתו, והוא היה אמור לחזור שוב על התפילה ולא ידע את ההלכה הזאת, והוא לא חזר על התפילה, ובינתיים כבר עבר זמנה של התפילה והגיע זמנה של התפילה הבאה. אלה דוגמאות מצויות של אדם שטעה ולא התפלל. יש מצבים מסוימים בהלכה שמוגדר שאדם לא התפלל כיוון שהוא נאנס ולא התפלל. יש כמה דוגמאות לכך. דוגמה מסוימת, אדם שלא יכול להתפלל בשעת התפילה או בגלל, לא עלינו, מקרה של חולי, הוא לא היה בקו הבריאות, לא היה מסוגל להתפלל,

02:42 דובר 2 או שהוא בעצם מצידו יכול להתפלל, אבל התנאים הסביבתיים לא נתנו לו להתפלל, כמו שלמדנו בשיעורים קודמים שהמקום צריך להיות ראוי לתפילה, והמצב היה שהמקום לא ראוי לתפילה, מחמת כך הוא לא התפלל, אז הוא היה אנוס. או שאדם היה טרוד בטרדות מסוימות ולא יכול להתפלל בזמן תפילה, הוא היה טרוד, היה עסוק מאוד. יש דוגמה מצויה, דוגמה קלאסית, אדם שנוסע בדרכים ותכנן להגיע למקום תפילה בזמנה ופקקים בדרכים, התנאים בדרכים לא אפשרו לו להגיע בזמן והוא לא יכול להתפלל. הוא טרוד בנהיגה ולא מסוגל להתפלל, לא מסוגל אפילו לעצור בצדי הדרכים ולהתפלל. יש מצבים שתנאי הכביש לא מאפשרים לו כך, אז הוא רוצה להתפלל, אבל המצב לא נותן לו להתפלל. הוא נקרא אנוס ואנחנו נבאר את דינו בהמשך. דוגמה נוספת שההלכה מתייחסת לאדם שהוא נקרא אנוס והוא צריך להתפלל תפילה נוספת, תפילת תשלומים, זה אדם שאנוס מחמת שכרות. לדוגמה, הגיע זמן תפילה ולאדם התחשק לומר קצת לחיים לפני התפילה, והוא היה בטוח שעד שיגיע זמן התפילה יש לו הרבה זמן להתפלל, עד שיסתיים זמן תפילה בוודאי שהוא כבר יספיק להתפכח משכרותו ולהתפלל. אבל למעשה הוא שתה ונסחף בשתייתו ולפועל כשכבר זמן תפילה היה דחוק הוא היה מוסח בגלל השתייה שלו ועד שהוא נזכר בזמן תפילה לא היה פנאי להתפכח משכרותו ולהתפלל כראוי, ויצא שהוא לא יכל להתפלל. אז אפילו שכביכול הוא התחיל פה ביודעין לשתות בזמן תפילה כבר, אף על פי כן, כיוון שהדחייה של התפילה בפועל הייתה בסוג של אונס של השתייה, הוא נקרא אנוס והוא יכול כן להשלים את התפילה ואפילו צריך להשלים את התפילה בתפילה הבאה. דוגמה דומה אם אדם טרוד בעיסוקים שלו,

05:06 דובר 2 גם אם הוא התחיל לעסוק בעיסוקים שלו כשהגיע זמן תפילה, שדבר זה לא רצוי. כשמגיע זמן תפילה אדם צריך לעסוק בתפילה, לא להתפנות לעסקים שלא קשורים לתפילה ובכל זאת הוא כן עסק בעיסוקיו וטרדותיו, נכנס לבנק לסידורים וכולי, והוא היה משוכנע שהוא שם לב לנושא התפילה ותוך כדי עיסוקים הוא יפסיק ויתפלל ואחרי זה ימשיך. זו הייתה התוכנית שלו התחלתית, אבל למעשה הוא נסחף בעיסוקים שלו ועד כך שמרוב התעסקות בעניינים הללו שכח מהתפילה ועד שהוא נזכר כשסיים את העיסוקים שלו כבר עבר זמן תפילה. שוב אנחנו מבחינים שהנקודה, הסיבה שהוא לא התפלל זה היה סוג של שכחה מחמת כל מיני סיבות, ואפילו שהוא נכנס לסיבות האלה מרצונו ובזמן תפילה, אבל כיוון שבפועל ממש סיבת היעדרות התפילה היא בגלל שכחה, אז מוגדר כאנוס והוא יכול וצריך להתפלל תפילת תשלומים. בשונה מאדם שמוגדר כמזיד. אדם שלא התפלל בזדון, אין לו אפשרות להשלים את התפילה שלו מעיקר הדין. וזדון, פירושו של דבר בשאט נפש. ללא סיבה מוצדקת, ללא שום סיבה. אדם ידע שהגיע זמן תפילה ויכל להתפלל ובכל זאת דחה, דחה מרצון את התפילה. יש לי עוד זמן, אני אמשיך, אני אתפלל אחר כך. ולמעשה עבר זמנה של תפילה והוא לא התפלל. הוא כבר נקרא זדון כיוון שנקודת הדחייה של התפילה הייתה בשאט נפש, בזלזול, בדחייה. אין לו אפשרות להשלים את התפילה שהוא שכח. אז עד כאן הגדרנו מיהו המחויב בתפילת תשלומים ומי איננו מחויב בתפילת התשלומים. בחלק הבא נעסוק בעזרת השם מתי הוא זמן התשלומים. כלומר אנחנו מדברים הרי על שלוש תפילות ביממה. ערבית, שחרית ומנחה. אדם שלא התפלל תפילת ערבית מהסיבות שהזכרנו בחלק הקודם, והגיע זמנה של תפילת השחרית. בתפילה

07:46 דובר 2 אז הוא משלים את תפילת הערבית של ליל האתמול. אין אפשרות להשלים כמה תפילות מעיקר הדין. זאת אומרת, אם אדם בנוסף לשכחת הערבית הוא שכח גם את השחרית, אז לא נאמר שבתפילת המנחה הוא ישלים גם את הערבית וגם את השחרית ויתפלל שלוש פעמים. זה לא. האפשרות מעיקר הדין והצורך להשלמת התפילה זוהי תפילה אחת, וגם זאת בתפילה הסמוכה לאותה תפילה שנשכחה. כלומר, תפילת ערבית שנשכחה זמנה לתשלומים בשחרית. שחרית שנשכחה זמנה במנחה, מנחה שנשכחה זמנה בערבית. אבל לדוגמה, אם אדם שכח את השחרית וגם את המנחה, כבר אין אפשרות להשלים את השחרית בזמן ערבית, כיוון שהוא כבר דילג תפילה נוספת. יוצא מן הכלל הוא תפילת המוסף, שאם אדם לא התפלל לא תפילת השחרית ולא תפילת המוסף, עדיין במנחה הוא יכול כן להשלים את תפילת השחרית, כיוון שמוסף, כשמה כן הוא, מוסף זה תוספת. זה לא חלק מהרצף של שחרית ומנחה וערבית, וממילא לא מחשיבים אותה לעניין זה כאילו כבר עברה תפילה נוספת גם כן, אלא זה נחשב שהוא עבר רק את השחרית ועדיין הוא יכול להשלים אותה בתפילת המנחה. בצורה פרקטית, מהו המקום בתפילה להשלמת התפילה שאותה הוא החסיר? אז כשאנחנו מדברים על תפילת ערבית שנשכחה, שאותה הוא אמור להשלים בתפילת השחרית למחרת בבוקר, כאשר הוא אוחז בתפילת השחרית והוא מתפלל ביחיד, הוא יאמר את כל תפילת השחרית כרגיל. יאמר את תפילת השמונה עשרה וגם את התחנון, נפילת אפיים. יגיע לאשרי של אשרי ובא לציון. אחרי אמירת אשרי יאמר את תפילת השמונה עשרה הנוספת, שהיא אמורה להשלים את תפילת הערבית של אתמול בלילה. והסיבה היא, כיוון שאנחנו רוצים קודם כל שיהיה איזשהו מרווח בין שתי תפילות העמידה. מעיקר הדין,

10:32 דובר 2 שהייה של ארבע אמות זה המינימום של הפסקה בין שמונה עשרה לשמונה עשרה. יותר מזה, אנחנו רוצים להרוויח פה את מה שדיברנו כבר בשיעורים קודמים, שעומדים להתפלל תפילת העמידה מתוך פסוקים של תנחומים של תורה, כדי שאדם ייכנס לתפילה מתוך שמחה, ומזמור אשרי יושבי ביתך, תהילה לדוד, הוא מזמור שמתאים לכך. אז זה יוצא שבשחרית גם כך אומרים אשרי יושבי ביתך אחרי תפילת השמונה עשרה, שזה אשרי ובא לציון. אז אחרי שאמרנו את האשרי השני בתפילת השחרית, אז אומרים את תפילת העמידה של השלמת תפילת הערבית של יום האתמול. כמו כן, אם תפילת השחרית זו שנשכחה, אז בתפילת המנחה יאמר תפילת מנחה כרגיל, אשרי, תפילת השמונה עשרה, וכשהוא בא לומר את תפילת השמונה עשרה השנייה להשלמת השחרית יקדים לה את מזמור אשרי יושבי ביתך, וכן גם כן בערבית. אלא שאדמו"ר הזקן עושה איזושהי פשרה בעניין של אמירת אשרי יושבי ביתך אחרי מנחה ואחרי ערבית, שיש בזה פלוגתא בין הפשט לבין בעלי הקבלה. אומר אדמו"ר הזקן שיאמר את אשרי יושבי ביתך כקורא בתורה ולא כמחויב. דבר נוסף, אם את תפילת השחרית הוא מתפלל אותה בציבור, אז אם הוא יחזור על תפילת השמונה עשרה מיד אחרי אשרי כמו שאמרנו ביחיד, בינתיים הציבור ממשיך בתפילתם ואומרים קדישים וכולי והוא לא יוכל לענות אותם. אז הנכון הוא שיתפלל את כל השחרית עד הסוף, התפילה של השחרית כולל הקדישים, ורק אחר כך יאמר את תפילת השמונה עשרה שהוא אמור להשלים את תפילת הערבית שלפניו. יש פתרון נוסף לחזרת השמונה עשרה, וזה פתרון טוב כאשר למשל הוא צריך להשלים את השחרית בתפילת מנחה, ותפילת המנחה הראשונה שאותה הוא מתפלל היא כבר סמוך לשקיעה, ויכול להיות מצב שאם

12:47 דובר 2 הוא ירצה אחרי השמונה עשרה הראשון לומר עוד פעם תפילת שמונה עשרה, זה כבר יהיה בתוך השקיעה. אז ההמלצה היא בכזה מצב או שבעצמו יהיה שליח ציבור, ואז יוצא שחזרת השליח ציבור שחוזר היא נחשבת לו על תפילת התשלומים. כמובן שבכזה מקרה הוא צריך גם לומר אלוקיי נצור, שלוש פסיעות, כי זה נחשב שמונה עשרה שלו, של היחיד, של ההשלמה של השחרית. אפשרות נוספת, אם הוא לא שליח ציבור, אז הוא יכול תוך כדי החזרה של השליח ציבור לומר מילה במילה עם השליח ציבור, וזה בעצם התפילה השנייה שלו, תפילת התשלומים של השחרית. במידה שכל זה לא מתאפשר כי הזמן מאוד צפוף, אז ימתין כארבע אמות ויתפלל שוב את תפילת השמונה עשרה. כל זה מדובר על המיקום המדויק של התשלומים תוך כדי התפילה הבאה. אם זה תפילת השחרית שמשלימה את הערבית וכן הלאה. בתפילת השחרית למשל, שאדם בא ומשלים את התפילה שלפניו, אז הדגש הוא שזה צריך להיות בסמיכות ובצפיפות תפילה לתפילה. מצד אחד אמרנו שצריך לעשות איזושהי שהייה בין תפילת עמידה לעמידה, אבל מאידך, שלא יהיה מצב שאדם יתפלל את התפילה הנוכחית ואחר כך עבר הרבה זמן ואז הוא נזכר שהוא בעצם צריך להתפלל תפילת שמונה עשרה נוספת בשביל התפילה של אתמול שהוא שכח. זה לא ראוי, אלא התפילה של התשלומים צריכה להיות בצמידות לתפילה הקודמת. וההיגיון הוא שכל האפשרות להשלים את התפילה הקודמת זה בעצם אם כבר הוא מתפלל את התפילה של החובה של היום. אז תוך כדי שהוא מתפלל את תפילת החובה, הוא יכול בעצם להשלים את התפילות הקודמות או את התפילה הקודמת שהוא לא התפלל. אבל אם עבר זמן הרבה, הגדרה של זמן הרבה, זה הזמן

15:01 דובר 2 שלוקח זמנה של התפילה כולה או במשך שעה שעתיים. אם עבר הזמן הזה כבר הוא לא יוכל להשלים את התפילה הקודמת, כיוון שכבר הפליג מזמנה של התפילה הנוכחית. הזכרנו בקטעים הקודמים את תפילת המוסף. תפילת המוסף היא גם חריגה משאר התפילות בכמה היבטים. היבט אחד, שתפילת המוסף זמנה בדיעבד כל היום עד השקיעה. אבל אם נוצר מצב שאדם לא התפלל תפילת מוסף והתפלל כבר מנחה וסיים את המנחה בשקיעה, והוא שם לב שאת תפילת המוסף הוא לא התפלל, אז אין אפשרות להשלים את תפילת המוסף. לא נאמר שהוא יתפלל תפילת ערבית שתיים כדי לתקן את תפילת המוסף. וזאת למה? כיוון שתפילת המוסף היא שונה משאר התפילות. שאר התפילות עיקרן בקשת תחנונים. וכשאדם מתחנן יכול להתחנן כל היום, הלוואי יתפלל אדם כל היום כולו. אבל תפילת המוסף עיקרה נתקנה בשביל המוסף של קורבן המוסף, בשביל להזכיר את הפסוקים של קורבן המוסף. ועל זה חל הכלל: עבר זמנו בטל קרבנו. ולכן שוב, אם אדם התפלל מנחה ולא התפלל מוסף, אבל עדיין יש שהות ביום להתפלל את המוסף כי עדיין לא שקעה השמש, יתפלל מוסף אפילו שהוא כבר התפלל מנחה. אבל אם כבר כרגע אין אפשרות להתפלל את המוסף, אין תשלומים לתפילת המוסף, כיוון שכל עניינה של המוסף זה הקורבנות של המוסף ועבר זמנו בטל קרבנו. גם אם קיים מעבר בין שבת לחול או הפוך מחול לשבת יש בהחלט אפשרות להשלים את התפילה, גם אם זה לא אותו נוסח תפילה ממש שאותו הוא החסיר. לדוגמה אדם שלא התפלל תפילת מנחה ביום שישי, מנחה של חול כמובן, והגיעה שבת זמן של תפילת ערבית של ליל שבת קודש. עליו להתפלל פעמיים את תפילת העמידה

17:59 דובר 2 של תפילת ליל שבת. פעם הראשונה זה התפילה החובה של ליל שבת, ובפעם השנייה שהוא מתפלל הוא בעצם משלים את תפילת המנחה של יום שישי. אף על פי שהנוסחאות שונות, אף על פי שמספר הברכות שונה. בכל זאת, כיוון שכרגע שבת כבר נכנסה אז התפילה שמתפללים היום היא תפילת השבת. הוא יתפלל פעמיים, פעם ראשונה בשביל תפילת השבת, פעם שנייה תפילת השבת במקום תפילת המנחה שאותה הוא שכח. כנ"ל גם הפוך. אם את תפילת המנחה של אחרי הצהריים של שבת אותה הוא הפסיד, הגיעה התפילה והגיע הזמן תפילת ערבית של מוצאי שבת, שוב יתפלל פעמיים תפילת ערבית של מוצאי שבת. אחת בשביל הערבית של מוצאי שבת שהיא התפילה הנוכחית, ושוב תפילת שמונה עשרה שזה שמונה עשרה ברכות. אף על פי שהוא הפסיד תפילת מנחה של שבת של רק שבע ברכות, הוא ישלים את כל השמונה עשרה של יום חול, וזה יהיה התשלומים של תפילת המנחה של יום שבת שאותה הוא שכח. ופה אנחנו צריכים לשים לב לדבר מאוד חשוב. כאשר אדם משלים תפילה, הזכרנו את זה קודם ונחדד את זה שוב, שקודם כל הוא מתפלל את התפילה של חיוב הנוכחית, ואם כבר הוא נכנס לתפילת חובה אז על הדרך הוא גם יכול להשלים תפילה נוספת שאותה הוא החסיר, אבל לא כשהמצב הוא הפוך. לא שקודם כל הוא יתפלל את התפילה של ההשלמה ורק אחר כך מתפלל את תפילת החובה. זאת לא, ואז זה כך שלפעמים הדבר הזה נוגע להלכה. במקרה הבא שנאמר אותו עכשיו. הזכרנו אדם שלא התפלל תפילת מנחה של שבת והוא צריך להתפלל תפילת ערבית של מוצאי שבת פעמיים. ואנחנו יודעים שבתפילת מוצאי שבת יש את התוספת של

20:09 דובר 2 אתה חוננתנו, שזה בעצם ההבדלה בין קודש לחול בתפילה. עליו לומר את אתה חוננתנו בתפילת השמונה עשרה הראשונה שהוא מתפלל, שזה בעצם הערבית של מוצאי שבת. אבל כאשר הוא אומר את השמונה עשרה מספר שתיים כדי להשלים את המנחה, איננו אומר אתה חוננתנו. והסיבה מאוד פשוטה. א', את השמונה עשרה הזה הוא אומר אותו בשביל מנחה של שבת, ו-ב', אתה חוננתנו אין סיבה לומר אותו פעמיים. ברגע שכבר אמרת אתה חוננתנו בשמונה עשרה הראשון הבדלת בין קודש לחול, אז הגענו למצב של חול על ידי אמירת אתה חוננתנו פעם אחת. אם האדם במחשבה תחילה יהפוך את הסדר ויאמר בתפילת השמונה עשרה הראשונה שלו במוצאי שבת, הוא בעצם לא יאמר אתה חוננתנו במחשבה שהוא אמור להשלים קודם כל את התפילה שהוא החסיר, מנחה של שבת. אז אין סיבה להגיד אתה חוננתנו במקום תפילה של שבת, אז הוא על פי מחשבתו איננו אומר אתה חוננתנו כי לפי דעתו הוא צריך קודם כל להשלים את התפילה שהוחסרה. בשמונה עשרה מספר שתיים הוא כן אומר אתה חוננתנו בשביל ההבדלה בשביל מוצאי שבת. אז כיוון שהוא ביודעין הפך את הסדר ועשה קודם כל תפילת תשלומים ואחרי זה תפילת חובה, תפילת התשלומים לא עלתה לו והוא צריך לעשות עוד פעם תפילת שמונה עשרה בפעם השלישית, וזו תהיה השמונה עשרה של תשלומים ללא אתה חוננתנו. ואז יוצא שמה שאנחנו מתחשבים בתפילות שלו זה התפילה מספר שתיים שלו עם אתה חוננתנו, שזה בעצם הערבית של מוצאי שבת, והתפילה מספר שלוש שזוהי ללא אתה חוננתנו, וזו בעצם השלמה לתפילת המנחה של שבת. אם הטעות שלו הייתה שונה בתפילות הללו של מוצאי שבת, למשל שאמר אתה חוננתנו גם בראשונה וגם

22:26 דובר 2 בשנייה, או לחילופין הוא לא אמר אתה חוננתנו לא בראשונה ולא בשנייה, אין צורך לחזור ולומר תפילה נוספת. מכאן נעבור לעוד כמה מקרים מורכבים בנושא של השלמת התפילה. למשל, ליל ראש חודש אמורים להתפלל תפילת ערבית של ליל ראש חודש, כמובן עם יעלה ויבוא. במקרה שלפנינו, האדם לא התפלל ערבית בליל ראש חודש בכלל. אני לא מדבר על אדם שהתפלל ושכח יעלה ויבוא, אלא מדברים על אדם שלגמרי דילג על תפילת הערבית של ליל ראש חודש. מגיע תפילת השחרית של ראש חודש והוא אמור להתפלל פעמיים תפילת שמונה עשרה. פעם ראשונה בשביל השחרית, פעם שנייה בשביל ההשלמה של תפילת הערבית. מה קורה אם האדם הזה, בהשלמה שלו, בפעם השנייה שהוא מתפלל שחרית, שכח ולא אמר יעלה ויבוא? אנחנו בדילמה. מצד אחד הוא אמור להשלים בתפילה הזאת את תפילת הערבית של ליל ראש חודש, וידוע שבליל ראש חודש אם אדם שוכח ולא אומר יעלה ויבוא אינו חוזר. אז היינו אמורים לומר שכיוון שתפילה זו היא תשלומים של הערבית ולא אמר יעלה ויבוא, לא נורא. אבל ההלכה היא לא כך. ההלכה היא שכיוון שכרגע הוא משלים והוא נמצא ביום של ראש חודש, וביום ראש חודש מחויבים להזכיר את ראש חודש בכל תפילה ותפילה. מאחר שביום ראש חודש הוא מתפלל תפילת שחרית פעם שנייה, על אף שהיא הייתה השלמה של הערבית, זה לא משנה לנו, כיוון שכרגע הוא נמצא ביום ראש חודש והוא לא אמר יעלה ויבוא. יצטרך להתפלל פעם שלישית ויאמר יעלה ויבוא. מקרה מעניין גם כן, דומה למקרה הקודם שהזכרנו בעניין של אתה חוננתנו. מה קורה כאשר אדם לא התפלל מנחה של ערב ראש חודש? אין בה יעלה ויבוא כמובן. עוד

25:02 דובר 2 לא נכנס ראש חודש, אבל את אותה תפילת מנחה הוא לא התפלל בכלל. הוא צריך להתפלל תפילת ערבית של ראש חודש פעמיים. פעם ראשונה בשביל הערבית של ראש חודש ופעם שנייה בשביל להשלים את המנחה של ערב ראש חודש שאותה הוא החסיר. כמובן שלכתחילה הוא צריך לומר פעמיים יעלה ויבוא, גם בערבית הראשונה, שזה כנגד הערבית, גם בערבית השנייה, שזה כנגד המנחה של ערב ראש חודש, אף על פי שבאותה מנחה לא היה אמור להגיד יעלה ויבוא. אבל כיוון שכרגע הוא נמצא בראש חודש, הוא מתפלל לפי הנוסח של ראש חודש פעמיים יעלה ויבוא. מה קורה אם אדם לא עשה כראוי? לא אמר פעמיים יעלה ויבוא, אז זה מתחלק לפי אותו היגיון שחילקנו בתפילה של אתה חוננתנו. במידה שהוא לא אמר יעלה ויבוא לא בראשונה ולא בשנייה, אינו חוזר, כי הכלל הידוע שבערבית של ליל ראש חודש אם לא נאמר יעלה ויבוא לא חוזרים. כי בליל ראש חודש זה לא זמן של קידוש החודש וממילא בדיעבד לא חוזרים אם החסירו יעלה ויבוא. אז במקרה שלפנינו, שבשתי תפילות הערבית לא אמר יעלה ויבוא, אינו חוזר. אם הוא אמר בשתיהן יעלה ויבוא, הוא עשה כראוי. אבל מה קורה אם הוא היפך את הסדר? ובתפילה הראשונה של הערבית הוא לא אמר יעלה ויבוא בחושבו שהוא אמור להשלים קודם כל את תפילת המנחה של ערב ראש חודש שלא נאמר בה יעלה ויבוא, ואחר כך בתפילת הערבית השנייה הוא כן אמר יעלה ויבוא, שאז הוא חושב שהוא עושה את התפילה של אותה שעה. אז שוב חל עליו הדין שאמרנו במוצאי שבת, שכיוון שהוא היפך ועשה קודם כל את התשלומים ואחרי זה את החובה, התשלומים לא

27:01 דובר 2 עלתה לו והוא אמור להתפלל תפילת ערבית של ליל ראש חודש בפעם השלישית. ואז לסיכום יש לו את התפילה האמצעית עם יעלה ויבוא, שהיא כנגד הערבית של ראש חודש, ושוב תפילת ערבית שלאחריה. כמובן, לכתחילה עם יעלה ויבוא, ואם הוא שכח יעלה ויבוא בפעם השלישית זה לא נורא, כי בליל ראש חודש אם שוכחים יעלה ויבוא לא חוזרים. בעיקרון תפילת נדבה מקומה בסימן נפרד בשולחן ערוך, בסימן ק"ז. ונסביר את היסוד של הדברים, כיוון שזה מתקשר גם לנושא שלנו. בזמן שבית המקדש היה קיים, בנוסף לקורבנות חובה, הן קורבנות ציבור, הן קורבנות היחיד, יש גם קורבנות נדבה. אדם שעלה ברצונו להביא קורבן כנדבה, קורבן עולה, יכול בהחלט להביא אותו לבית המקדש וזה יתקבל ברצון. כמובן שקורבנות נדבה אפשר להקריב אותם רק בימות החול, לא בשבת ולא ביום טוב, שבשבת וביום טוב מקריבים רק קורבנות חובה. כמו כן, לגבי תפילות, התפילות הן כנגד הקורבנות. אז יש תפילה שהיא תפילת חובה. שחרית כנגד התמיד של שחר, מנחה כנגד התמיד שבין הערביים. ערבית כנגד איברים ופדרים שלא הוקטרו במשך היום. מה קורה עם אדם שכבר התפלל ורוצה שוב לחזור ולהתפלל בהתנדבות תפילת נדבה? אז מעיקר הדין הדבר הזה אפשרי. הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו, אלא מה, שלא ייראה שהוא חוזר על אותה תפילה פעם שנייה. כאילו בן אדם שרוצה להקריב קורבן תמיד של שחר פעמיים, והדבר הזה לא מקובל כיוון שישנו בל תוסיף, את הכבש אחד תעשה בבוקר ולא להוסיף. אז גם בתפילה אם הוא חוזר על אותה תפילה שכבר התפלל בה ויצא ידי חובה והוא מתפלל אותה שוב, זה ייראה כאילו הוא חוזר בחזרה על חובתו. בשביל זה נאמר הכלל שבתפילת

29:27 דובר 2 נדבה צריך לחדש בה דבר. צריך להוסיף ברכה מסוימת, להוסיף בקשה מסוימת בברכה, כדי שיהיה בולט שהוא לא בעצם חוזר על התפילה הקודמת, אלא הוא בעצם מתנדב תפילה חדשה. יש הסתייגויות בנושא תפילת נדבה, כמו שבשולחן ערוך אדמו"ר הזקן בסוף סימן ק"ז נאמר בצורה ברורה שתפילת הנדבה אומרים אותה, מלשונו של אדמו"ר הזקן בסעיף ה': רוצה להתפלל תפילת נדבה, צריך שמכיר את עצמו זריז וזהיר ועומד בדעתו שיוכל לכוון בתפילתו מראש ועד סוף. אבל אם אינו יכול לכוון יפה, אנו קוראים בו ״למה לי רוב זבחיכם״, והלוואי שיוכל לכוון בשלוש תפילות הקבועים ליום. כלומר, יש פה הסתייגות ברורה לגבי תפילת נדבה כיום. בשונה מכך, מדובר כאשר הבסיס לכך שהוא חוזר את התפילה זה לא נטו נדבה, אלא בתפילה שהוא התפלל יש איזשהו סימן שאלה, מחלוקת הפוסקים, יש ספק מסוים. ככה שהתפילה הנוספת שהוא מתפלל זו תפילה שיש בה איזשהו סיבה שהוא רוצה להתפלל אותה על הספק, שאולי הוא לא התפלל תפילה קודמת, אולי לא יצא ידי חובה בתפילה הקודמת. אז זה נקרא תפילת נדבה, אבל שהוא לא צריך לחדש בה דבר. ובתפילות הללו יש בהחלט יותר מקום לחייב אותו, כי זה לא נדבה נטו, אלא זה נדבה על בסיס מחלוקת מסוימת או ספק מסוים, כמו שנראה במקרה הבא. יש מצבים שאדם אמור להשלים את התפילה שהוא לא התפלל אותה כראוי, אבל הבעיה היא שגם כאשר הוא ישלים את התפילה בזמן התפילה הבאה, הוא לא ממש יתקן את מה שהוא עיוות בתפילתו הקודמת. אז השאלה אם יש בכלל תועלת להתפלל פעמיים או לא. לדוגמה, אדם טעה, התבלבל בתפילת מנחה של שבת. במקום להתפלל את הנוסח של תפילת המנחה של שבת, הוא פשוט

32:04 דובר 2 התפלל תפילת חול מתחילתה ועד סופה. תפילת חול לחלוטין, ללא שום אזכור של שבת. כמובן שהתפילה הזאת לא מקובלת, אבל הבעיה היא שאם הוא היה נזכר לפני שקיעת החמה, על המקום היה צריך להתפלל תפילת שבת, כמובן. אבל הבעיה שהוא נזכר כבר אחרי שעבר זמן מנחה. אז מה אומרים לאותו אדם? להתפלל ערבית שתיים? מצד אחד כן, כי אין לו תפילת מנחה של שבת, ומצד שני הוא התפלל, אלא שאת השבת הוא לא הזכיר בתפילתו. ובמוצאי שבת, כשהוא יחזור ויתפלל ערבית שתיים, איזה ערבית הוא יתפלל? ערבית של חול. שוב אינו מזכיר את השבת. אז מה עשינו בכך שנאמר לו להתפלל פעמיים תפילת ערבית? אז אכן המצב הזה הוא מחלוקת הפוסקים. ושוב השאלה היא איך אנחנו מתייחסים לאותה תפילה של תפילת חול בשבת? האם זה נחשב שבעיקרון הוא התפלל, אלא שאת האזכור של שבת הוא לא עשה, ואת זה הוא צריך להשלים, ואת זה הוא לא יכול להשלים במוצאי שבת, אז מעוות לא יוכל לתקון. או שמא נאמר שמאחר שהוא לא התפלל את התפילה הראויה בזמנה, במנחה של שבת הוא התפלל מנחת חול, זה נחשב שהוא לא התפלל כלל ועיקר. ואם הוא לא התפלל כלל ועיקר, בהחלט כאשר הוא יתפלל תפילת ערבית פעמיים הרווחנו שהוא עשה תפילה נוספת, וזה ישלים לו את התפילה שהוא החסיר אותה לחלוטין. בכזה מצב אדמו"ר הזקן מכריע ואומר שיתפלל שוב בתורת נדבה גם בלי לחדש בה דבר. לא כאותה נדבה שדיברנו עליה קודם, שאדם בהתנדבות מוחלטת, שבכלל לא מחויב להתפלל, הוא רוצה להתפלל שוב. שם הוא צריך לחדש בה דבר, שלא ייראה שהוא חוזר על אותה תפילה. סוג של בל תוסיף על קורבן התמיד

34:17 דובר 2 שכבר הקרבנו. אבל במקרה שלנו, שהתפילה שלו נמצאת בספק והוא בא, והוא רק מסופק, והוא כן רוצה לחייב את עצמו להתפלל תפילה נוספת, זה כבר נחשב שהוא מחדש בה דבר, כי הוא לא מחויב ובכל זאת הוא מתפלל. אז הדבר הזה, התפילה הזו שהוא מתפלל אותה על הספק, זה נחשב כבר שהוא מחדש חידוש גדול בעצם תפילתו, ולא צריך לחדש בה דבר נוסף. המוסף הוא שונה מכל שאר התפילות בכך שגם מוסף לא מתפללים אותו בתור נדבה. בלי קשר לשבת ויום טוב, גם מוסף של ראש חודש אין מתפללים תפילת המוסף בתור נדבה. זאת אומרת שאם למשל אדם מסופק אם התפלל מוסף או לא, אז הוא לא יחזור ויתפלל בתורת נדבה, כי כל עיקרו של המוסף הוא בא רק בתור חובה ולא בתור נדבה.