הלכות חג הפורים - הרב מיכאל שלמה אבישיד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 בסימן תכ"ט בתחילת הלכות פסח. זה בעצם הסוגיה המפורסמת בראש מסכת פסחים, שם בדף ו', שיש שם שתי דעות, האם צריכים להתחיל ללמוד הלכות פסח מראש חודש ניסן או שלושים יום לפני החג. ו... ההלכה נפסקה בלי מחלוקת בסימן תכ"ט, ששלושים יום לפני החג לומדים את הלכות הפסח, ואדמו"ר הזקן נוקט בשיטה שהכוונה מיום הפורים עצמו. זאת אומרת שביום הפורים, בי"ד באדר, חייבים בעצם להתחיל להתעסק לפי השולחן ערוך, להתחיל ללמוד את הלכות הפסח. יש עוד הלכה שהיא הרבה פחות ידועה, שנמצאת דווקא בסימן תרצ"ה, בעיצומם של הלכות פורים, שהשולחן ערוך עוסק בסעודת פורים, ושם מביאים את הפסוק במגילה, "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר", שזה פסוק, אה, שחז"ל דורשים המון דברים, והרמ"א שם מביא ש"אורה" זו תורה. ומה זה "שמחה"? "ליהודים הייתה אורה ושמחה". שמחה זה בעצם הרמז ליום טוב, רמז למשתה, ולכן כותב הרמ"א הלכה מעניינת, שיש נוהג כזה ללמוד את-- ללמוד תורה לפני שיושבים בסעודה. אז כמה פוסקים כתבו, רעיון מצוין בעצם לצרף את שתי ההלכות יחד, כי כולם יודעים עד כמה בפורים כל יהודי ויהודי עסוק במצוות, ולא תמיד קל לשבת וללמוד. אז כדאי לדעת שאחרי מנחה, כשבאים לסעודת פורים, אז כדאי שאב המשפחה יתיישב קצת, ואם הוא יכול לשתף את המשפחה, לשבת לפני שמתחילים את סעודת פורים, ללמוד את הלכות פסח, וכך בעצם יוכל לקיים את שני המנהגים הקדושים האלו של סימן תכ"ט, ללמוד הלכות פסח ביום הפורים עצמו, וגם ללמוד קצת לפני הסעודה כדי לקיים, "ליהודים הייתה אורה ושמחה". אז זה דבר ראשון שרציתי שנתעכב בו. הלכה לפעמים שלא שמים לב אליה, לשבת וללמוד הלכות פסח לפני הסעודה, וכך נקיים את שתי הבקשות שמובאות

03:12 דובר 2 בשולחן ערוך, הן בסימן תכ"ט והן בסימן תרצ"ה. עכשיו נתחיל לפי הסדר של ההלכות הנוגעות לפורים. אז דבר הראשון, יש את תענית אסתר. השנה במיוחד היא תענית שלא במקומה. אנחנו בעצם מקדימים את צום תענית אסתר ליום חמישי שלפני כן. עכשיו, בנוגע בכלל לצומות, ודאי שכולם מחויבים לצום. אנשים ונשים בעצם מגיל המצוות מחויבים לצום את הצומות האלו, ואף אחד לא יכול לפטור את עצמו בקלות, אם לא שהוא מקבל היתר מיוחד לפי המצב שהוא נמצא. אז דבר ראשון רצינו ל-להביא דגש שהתענית הזאת היא קצת שונה משאר התעניות. נכון שבהלכה, אם מסתכלים, אפשר לראות שהצום הג... החמור ביותר, אה, מבחינת הלכותיו זה הצום של יום כיפור, ששם כולם מחויבים לצום וההיתר היחיד שיכול להיות שבן אדם יש לו איזשהו חשש סכנת חיים כדי לפטור את עצמו מהצום. יש עוד צום שהוא פחות חמור מיום כיפור, אבל יותר חמור משאר הצומות, זה תשעה באב. ותשעה באב, לכן הגמרא אומרת במסכת פסחים וזה מובא בשולחן ערוך, שבכל השו-- בתק"נ, תקנ"ד, שבכל הצומות בעצם מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות חוץ מתשעה באב ויום הכיפורים. זה הלשון בתלמוד וכך מובא בעצם בהלכה, ולכן תשעה באב ויום כיפור הם הצומות החמורים ביותר. אמנם תשעה באב פחות מיום כיפור, לא חייבים להגיע לחשש סכנת נפשות כדי להיות פטור מהצום, אבל לפחות, אה, להיות בדרגה של חולה שאין בו סכנה, להיות במצב, אה, בעצם של מחלה, אה, ברורה. אומנם שאין בה סכנה, אבל, אה, בכל זאת מחלה כדי לפטור את עצמנו מהצום. אם לא, בעצם מחויבים לצום ולכן גם מעוברות ומניקות צמות. אבל יש עוד צומות שהם יותר קלים מכולם, אבל אפשר להכניס אותם גם כן

05:48 דובר 2 בחדא מחתא, בעצם ביחד. לקחת את הצום של צום גדליה, עשרה בטבת, שהם בעצם, אה, צומות, אה, שקשורים לאירועים ש-- חורבן בית המקדש וכמובן י"ז תמוז. אז כמה שתמיד חושבים שי"ז תמוז הם הצומות החמורים ביותר, או שיש שחושבים שעשרה בטבת מאוד חמור בגלל דברי רבי דוד אבודרהם המפורסמים, שאילו היה חל בשבת עשרה בטבת זה לא יכול לקרות, אבל אם זה היה קורה בתקופה שהיו קובעים את, את החודש לפי הראייה, אז היו צמים בשבת בגלל שנאמר בפסוק "בעצם היום הזה". אבל בסופו של דבר מבחינת ההלכה כולם אותו דין. עשרה בטבת, צום גדליה וי"ז תמוז הם בעצם צומות יותר קלים מתשעה באב ויום כיפור, ואחד מהדוגמאות הפשוטות שמובאים בתחילת סימן תק"נ בשולחן ערוך אורח חיים, זה שמעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בתעניות האלו. אמנם הרמ"א הוסיף שם תנאי נוסף שהוא אמר שמעוברות ומניקות פטורות מתעניות של צום גדליה, י"ז תמוז ועשרה בטבת, אז הוא כתוב-- הוא כתב ש"מצטערות הרבה". אחד מתלמידיו, הרב מרדכי יפה הלבוש, כתב שהוא קצת הפריז על המידה בביטוי הזה, ש"מצטערות הרבה", שבעצם זה לא מוזכר, אה, ב-- אין בגמרא במסכת פסחים וגם בשולחן ערוך שמובא גם בסימן תקנ"ד, וגם כאן בתק"נ המחבר, הבית יוסף לא הביא את הביטוי הזה ורק הוא הכניס את ה"מצטערות הרבה". אגב, אדמו"ר הזקן גם מכניס את הביטוי הזה. אין לנו את ההלכות האלו בשולחן ערוך הרב, אבל דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. יש לנו את ההלכות האלו בהלכות תענית בכורות, שיש מקרה אחד שאם האבא בכור וגם הבן בכור, האבא לא יוכל להתענות, אה, בתענית בכורות בשביל בנו, כי גם הבן שלו בכור ואי אפשר

08:05 דובר 2 במכה אחת לעשות בעצם שתיים. ואז אומר השולחן ערוך שהתענית חל על האמא, ואז השולחן ערוך כותב, אדמו"ר הזקן כותב שם בתק"נ סעיף א', שאם האמא היא מעוברת או מיניקה שמצטערת, שיש לה צער לצום, אז היא פטורה בעצם מאותו צום. אז הוא גם משתמש בביטוי צער. הוא לא כתב מצטערות הרבה, אבל הוא כתב שיש להן צער, ובעצם הפוסקים היום דנים באפשרות להקל על אף דברי הרמ"א, פשוט לפטור את הנשים מהצומות האלו של י"ז תמוז ועשרה בטבת וצום גדליה, וכאן ניכנס בוודאי לצום שלנו, תענית אסתר, שהוא הרבה יותר, עוד יותר קל מבחינה מסוימת. מדוע? כי תענית אסתר הוא לא זכר לחורבן בית המקדש. זה לא אחד משלבי החורבן. זה לא שגדליה נפטר ואז הגלות התחילה בצורה יותר מאסיבית, כי הוא עדיין הצליח לקבץ מסביבו את עם ישראל, וכשהוא נפטר אז בעצם הגלות התחילה בעצם להיות יותר מאסיבית לכיוון חוץ לארץ, או הי"ז בתמוז, כן? הסדק הראשון בחומה של ירושלים. טוב, יש מחלוקת בין הבבלי והירושלמי אם זה ט' תמוז בחורבן ראשון וי"ז תמוז, או שזה שניהם י"ז תמוז, אבל בסופו של דבר, כל האירועים, גם עשרה בטבת שסמך מלך בבל על ירושלים, הכל אירועים של חורבן, של אבילות. מה שאין כן תענית אסתר, זה לא לפי ה... כמו שהרמ"א מביא וכמו שמביאים בקיצור שולחן ערוך גם כן, שהצום הזה ידוע שעם ישראל בימים שהם עשו מלחמות כמו שהם עשו עם מלחמת עמלק, הם היו צמים. אז הם צמו, ומה הייתה התוצאה של אותה מלחמה? היה ניצחון מוחץ לטובת עם ישראל. אז לכן זה לא זכר

10:16 דובר 2 לאירוע טראגי, הצום הזה, זה רק שהתענו. אז לכן יש הרבה פוסקים שכבר כותבים שיש הרבה דברים שבעלי נפש צריכים להחמיר בשאר הצומות שהזכרנו, י"ז תמוז, כמו שהפרי מגדים כותב בסימן תק"נ, שכאן בכלל לא צריך לקחת הרבה חומרות. אם אנשים לא רוצים להתחכך או לא רוצים בעצם בשאר תעניות לקחת כבעל נפש, כחומרה כזאת, ודאי שבתענית הזאת זה הרבה יותר קל, גם לשים שירים של פורים. זה צום שהוא הרבה יותר קל כי הוא לא לזכר טראגי, ואחת מההוכחות הפשוטות בקולא של הצום של תענית אסתר, שלא מצאנו את זה בשאר הצומות, זה דברי הרדב"ז בסוף מסכת תענית, שחתן וכלה בשבעת ימי המשתה הם לא מתענים בצום תענית אסתר, אפילו שהוא קבוע במקומו. קל וחומר בתענית שלא במקומו, שהוקדם בעצם ליום חמישי. אז לכן הפוסקים אומרים שלמעשה מעוברות ומניקות פטורות מתעניות בצומות אחרים, והרבה פוסקים היום אומרים שמי, איזו אישה היום שיכולה להגיד שאין לה צער בצום? וקל וחומר בצום של תענית אסתר, ועל אחת כמה וכמה בתענית אסתר שלא במקומו, כמובן שמעוברות ומניקות פטורות מהתענית. יש דיון מעניין לגבי התענית, זה לגבי נשים שהן עשרים וארבע, הן תוך עשרים וארבע חודש אחרי הלידה, שלגבי הלכות נידה לעניין של מסולקת דמים, יש את הדין הזה בגמרא שהן מניקות עשרים וארבע חודש, בין שהן מניקות בפועל או בין שהן לא מניקות בפועל. זה משליך את השאלה לגבי הצומות. אם אומרים שמעוברות או מניקות לדוגמה לא מתענות בתענית אסתר, האם הכוונה גם למניקה לא בפועל? יש נשים שלא מניקות בפועל או שהיניקו במשך כמה חודשים ואז הן הפסיקו,

12:14 דובר 2 ועכשיו הילד הוא בעצם בכלל לא שותה, לא לוקח שום דבר מהאמא, רק מדברים חיצוניים, והשאלה האם תוך עשרים וארבע חודש האמא פטורה מתענית. אצל הרבנים יש רבנים שמקילים יותר, יש רבנים שמחמירים יותר. אז אני בשימוש חכמים וככה קצת דעתי שעקרונית אישה שלא מניקה בפועל מחויבת בתעניות של י"ז תמוז, של גם כן תענית אסתר וצום גדליה ועשרה בטבת. אם היא לא מניקה בפועל, היא אמורה להיות מחויבת, כי יש דין מסוים לגבי סילוק דמים, שזו סוגיה בפני עצמה, ויש את הדין הזה שהוא דין אחר. וההוכחה נמצאת בסימן תקנ"ד, בסעיף ה' שם במחבר. הבית יוסף שם כותב שמעוברות ומניקות הן פטורות מהתענית, ואז הן יכולות לאכול, ואז הוא כותב כמה היא יכולה לאכול, בעצם המעוברת והמניקה, והוא סיים עם המניקה, הוא התחיל עם המעוברת ואחר כך מניקה, ואז הוא אומר כמה הן יכולות לאכול, כדי קיום הוולד. שזה משמע קצת שקיום הוולד, הכוונה שהן אוכלות לפי... כי הוולד בעצם, מעוברת, נמצא בבטן האם, אז לכן היא צריכה לאכול כדי להעביר לו גם אוכל, וגם כשהיא מניקה, בגלל שהיא מניקה בפועל, אז לכן חשוב שהיא תאכל כפי הצורך להניק את הוולד שלה. אז לכן מניקה שהיא לא מניקה בפועל היא מחויבת בצום. נכון שכמה גדולי ישראל ואפילו האשל אברהם מבוטשאטש ועוד כמה פוסקי דורנו שהביאו את הקולא הזאת, גם אם היא לא מניקה בפועל, אבל למעשה בתענית שהוא לא במקומו, פה גם הפוסקים שהחמירו בלא מניקה בפועל בדרך כלל נוקטים לקולא, כמו האשל אברהם מבוטשאטש, והשנה, שתענית אסתר הוא לא במקומו, אז אישה, גם אם היא לא מניקה בפועל, היא

14:21 דובר 2 תוך עשרים וארבעה חודשים מהלידה, אה, בעצם יכולה להיות פטורה מהתענית של תענית אסתר, אה, השנה. זה לגבי העניין של התענית. כמובן שיש הרבה נושאים של תענית לגבי מקרים נוספים, אבל כדי שנוכל להספיק כמה שיותר הלכות פורים, אז נתקדם הלאה בהלכות, וכל אחד בעצם ישאל את הרב שלו במקרה אחר, בין איש ובין אישה, אה, אם מחויבים בצום או לא מחויבים בעצם, אה, בצום. יש הלכה שמאוד נוגעת לימינו אלה. הרבה אנשי... הרבה בחורים והרבה בעלי קורא מכינים את מגילת אסתר. אה, כי לפעמים אנשים חושבים שזה לא כל כך חמור טעות במגילה, וטעות בטעמים לא כל כך חמור, אבל בכל זאת, משמע, אה, בתר"צ, שבכל זאת לכתחילה בוודאי שצריך לא לקרוא בשום טעות, וטעות שמשנה את העניין יכול גם כן להיות בעיה חמורה במגילת אסתר, וגם טעמים, לכתחילה משמע שם במגן אברהם ועוד פוסקים שהטעמים הם חשובים. לא בכדי שמו כאן טעמים, וקל וחומר מי שלומד חסידות יודע שהטעמים הם הדרגות הכי גבוהות ששייכות לכתר ובדרגות מאוד, מאוד, אה, גבוהות, יותר מהאותיות והנקודות. אז לכן כל אחד ודאי לא יסמוך על זה שהוא יודע את המגילה וכבר חמש עשרה שנים הוא קורא את המגילה, או עשרים שנה קרא את המגילה. אה, ודאי שאם לא מכינים את המגילה אז, אה, אז, אה, נפספס פה ושם, אה, אה, כמה טעמים וכמה דיוקים. אבל כשמכינים את המגילה אז יש את השאלה, אה, הלא כל כך ידועה שלא פשוט לתפוס מגילה, אה, בעצם, אה, בידיים ישירות. יש בעצם שאלה, אה, יש מה שהגמרא אומרת, המפורסמת במסכת מגילה ל"ב, על לתפוס, אה, ספר תורה ערום, שזה

16:33 דובר 2 חמור מאוד. יש גם שיחה מפורסמת של הרבי על הנושא הזה. אז, אה, אז הדין הזה פחות או יותר מוכר, ולכן כשנוגעים בספר תורה נוגעים עם, עם טלית או עם החגורה של הספר תורה, אבל, אה, לא נוגעים בקלף עצמו. אבל, אה, לגבי כתבי הקודש יש בזה דיון, ולמעשה הרבה... רוב הפוסקים בעצם מקילים שאפשר לנגוע במגילה עצמה, בקלף עצמו עם הידיים. אבל יש הלכה שהרמ"א מביא בסימן קמ"ז, שגם כשנוגעים בכתבי הקודש צריך ליטול ידיים לפני זה. אז כשבאים לבית הכנסת בכל מקרה לפני מעריב או בשחרית, אז, אה, נוטלים ידיים לפני התפילות, אז הידיים אמורות להיות בסדר, ואם לא בסדר אז ודאי שבן אדם הולך ליטול ידיים כדי להתפלל, אז שם אין כל כך בעיה. אבל כשמכינים את מגילת אסתר בימים שלפני מגילת אסתר, בימים האלו בדיוק, אז, אה, בחורים תופסים את זה, פתאום יש להם קצת זמן בהפסקה, או בצהריים, קצת תופסים את ה... את המגילה, לפעמים האמיתית, כדי... הרבה הם לוקחים תיקון קוראים, אבל לפעמים לוקחים ממש את המגילה האמיתית כדי להתרגל ותופסים אותה בידיים. והרמ"א כותב שצריך ליטול ידיים לפני שנוגעים בכתבי הקודש. ואם, אה, נחשוב שכיוון שאין שם י-ה-ו-ה, אז אולי הרמ"א לא מתכוון למגילת אסתר, אז אפשר לראות במגן אברהם שם ס"ק א', שכותב בפירוש, נותן אחת מהדוגמאות של כתבי הקודש שצריך ליטול ידיים, הוא נותן דוגמה של מגילת אסתר. אז לכן בוודאי ש... הרבה פעמים יש הלכות שאומרים לא ראיתי שנוהגים בזה, אה, אבל לא על כל דבר שלא רואים נוהגים בפשטות צריך, אה, אה, בקלות להגיד שההלכה הזאת, אה, לא קיימת. אה, זה כדאי, זה רמ"א מפורש,

18:27 דובר 2 זה מגן אברהם. הפוסקים בדרך כלל הביאו את זה. יש עוד הלכה שמובאת שאם נוגעים בזה באמצע סעודה אז צריך ליטול ידיים עוד פעם, כן? בסוגיה של, אה, שעלו ל... בעצם לעלייה, אה, שרבו שמה בני בית שמאי ושמה בסוף פרק קמא של, אה, של מסכת שבת, י"ח גזרות, אבל, אה, בסופו של דבר זה באמת כתוב, כתבו, כתבו הפוסקים שלא נוהגים בזה, אבל לגבי עניין של נטילת ידיים הרבה פעמים פשוט לא מכירים את ההלכה הזאת, אז כדאי להחמיר בה שכל פעם שבחור נוגע במגילה והוא לא שמר על הידיים שלו, ואז כדאי, אה, והוא כל... לא רק בחור, אלא כל אחד שנוגע במגילה האמיתית במשך השבוע, אז שיזכור שצריך ליטול ידיים לפני זה כדי להחמיר בהלכה שמבואר בקמ"ז סעיף א'. אה, יש הלכה בעצם, אה, גם על מגילת אסתר, השנה, אה, י"ג אדר זה שבת קודש. אז בשבת קודש אז יש את השאלה המפורסמת האם בכלל אפשר להכין את המגילה והאם בכלל אפשר לתפוס מגילה ביד, אולי זה מוקצה. אז בכלל, אה, הסברא פשוטה אומרת שאין בזה עניין של מוקצה. אה, בסימן ש"ח יש את העניין הזה שמאכלים וכתבי הקודש הם הדבר הכי פחות מוקצה מכל הדברים שקיימים. כי הרי אפילו כוס, אה, לקחת כוס ביד בלי שום סיבה בשבת זה שאלה הלכתית, כי כלי שמלאכתו להיתר לקחת אותו בלי שום סיבה יש בזה בעיה. אבל מהדברים שאפשר לקחת בלי שום סיבה זה כתבי הקודש כמו ספרים או, אה, מאכלים, אז זה לא אמור להיות מוקצה. אבל בפרי חדש, אה, הוא כתב בסימן תרפ"ח חידוש גדול שהמגילה היא מוקצה. יש שהבינו, החתם

20:23 דובר 2 החתם סופר כותב בשו"ת שלו, ש-- בסימן קצ"ד, שייתכן מאוד שוודאי שהפרי חדש דיבר דווקא, אה, בסיטואציה שפורים חל בשבת. כיוון שיש את הגזירה שמא יעבירנו ארבע אמות, אז אולי שמה, שם בעצם המגילה היא מוקצה, אבל רוב הפוסקים דחו את זה ולכן למעשה אין שום בעיה לתפוס את המגילה בשבת קודש ש-שלפני פורים או בכל שבת קודש שהוא ואפשר, אה, ללמוד מהמגילה ולהכין אותה. אין בזה שום בעיה ואין בעיה של מכין מ-משבת לחול כשבעצם יושבים ולומדים את המגילה. אה, נכון שאמרו מבטלים תלמוד תורה למקרא מגילה, אבל יודעים שזה לא הכוונה ביטול תורה כפשוטו. הרבי פעם הביא את הרש"ש ודחה אותו באחת מהשיחות, אז לכן אין בזה שום בעיה, אה, לעשות את זה. הבעיה שכן תהיה זה ודאי לא לקחת את מגילת אסתר בשבת לבית הכנסת על מנת שהיא תהיה שם, כי זה באמת מכין משבת לחול. עדיף לחכות עד מוצאי שבת. ומאוד חשוב, אה, שכנראה ברוב הקהילות, אה, יעשו מנחה, אה, בעצם בבית הכנסת ואז ילכו הביתה ואז יחזרו אחרי, מה, אחרי צאת הכוכבים. אחרי שיצאה שבת אנשים יתחילו להתארגן והרבה ודאי יעשו מלאכות, ייקחו מכוניות כדי להגיע. אז לא לשכוח את ההלכה הפשוטה שכתובה בסימן רצ"ט, אה, שכל אחד יאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול כדי שיוכל לקחת רכב ולהגיע או להתכונן, לקחת את המגילה איתו ולהגיע לבית הכנסת. אבל לפני כן בוודאי שבמשך השבת יש איסור הכנה וזה ככה מובא בפירוש בסימן תרפ"ח. אה, זה מובא גם בתרצ"ג במחצית השקל, אה, בעצם שאסור להביא את המגילה במשך השבת. אחרי השבת, כמו שאמרנו, אחרי ברוך המבדיל בין קודש לחול לא תהיה בזה שום בעיה. אז כמובן שכולם

22:40 דובר 2 יגיעו לבית הכנסת, אה, להתפלל מעריב קודם כל. אז מעריב זה המעריב הרגיל של כל מוצאי שבת. הפעם אחרי, אה, אחרי השמונה עשרה, אה, במקום לעשות את החצי קדיש ואת ויהי נועם אנחנו נגיד קדיש תתקבל, ואז קוראים את ה, את מגילת אסתר. את ההבדלה אנחנו דוחים לסוף. אז, אה, יש הרבה בתי כנסת שעושים הבדלה בסוף, בכל-בכלל כל מוצאי שבת, כי יש הרבה אורחים כמו שנהוג ב-770 או בכמה מקומות שיש בחורים, שיש אנשים שבאמת צריכים, אה, הבדלה, ויש מקומות שאין הבדלה. בכל מקרה השנה טכנית הרבה פעמים כדאי ל-לגבאים לארגן הבדלה מהסיבה שאנשים, נשים וטף מגיעים לבית הכנסת, הם מגיעים בלי הבדלה, אז זה גם נותן שירות מצוין, אה, לקהילה לעשות הבדלה. אז ההבדלה כשהיא בקהילה מאחרים אותה תמיד בסוף. זה מזכיר לנו את ההלכה שמובאת בסימן תרפ"א בהלכות חנוכה, שדבר ראשון מדליקים בבית הכנסת את נרות חנוכה במוצאי שבת ואחר כך, אה, מבדילים. אבל אגב, יש כאן הלכה מאוד מעניינת שכמה אחרונים כתבו. הדעת תורה ועוד כמה פוסקים כתבו שעל דרך שבסימן תרפ"א בהלכות חנוכה אמרנו שההבדלה היא בסוף התפילה וקודם כל מדליקים נרות חנוכה, אבל בבית, הט"ז אומר שזה שונה. בבית קודם כל עושים הבדלה ואחר כך מדליקים נרות חנוכה. אז על פי ההיגיון הזה, אפילו שבסימן תרצ"ג, איפה שבדיוק כתוב את הדין הזה בהלכות פורים שמאחרים לסוף את ההבדלה, אז שם לא נאמר החילוק הזה. אבל כנראה שכאן כשאדם מגיע הביתה, אז על פי, על פי הרבה פעמים מה שקורה שהאישה והילדים הגיעו לבית הכנסת, אז אם שמעו הבדלה בבית הכנסת אז הנה מה טוב. אבל אם לא שמעו את ההבדלה בבית הכנסת,

24:48 דובר 2 אז יכול להיות שהבעל מגיע והאישה נמצאת. יכול להיות שהיא לא הגיעה לבית הכנסת בגלל שיש לה ילדים קטנים שיכולים להפריע. ובדרך אגב, יש הלכה מעניינת בסימן תרפ"ט שבראש סימן תרפ"ט כתוב שם שכולם מחויבים במגילה, אנשים, נשים וגם ילדים שהגיעו לגיל החינוך. ואחר כך השולחן ערוך עוד פעם בתרפ-- תרפ"ט באותו סימן, בסעיף האחרון שם מביאים בשם הירושלמי שצריכים להביא גם כן קטנים וקטנות, להביא אותם לבית הכנסת. אז הרבה מקשים מה החידוש בזה? יש חינוך שצריכים לשמוע. אז נכון ששם לא כתוב בפירוש הכוונה לשמוע בבית הכנסת, אבל זה פשוט שמחנכים ילדים קטנים, מחנכים אותם כמו שהם גדולים, כמו שגדולים שומעים את המגילה ברוב עם הדרת מלך בבית הכנסת. אז גם קטנים צריכים בעצם להביא אותם לבית הכנסת. אז מה החידוש של ההלכה האחרונה? למה חוזרים על זה עוד הפעם? אז הביאור הלכה, החפץ חיים בביאור הלכה הבין שכמו שאמרתי קודם שסעיף הראשון בעצם בהתחלה שם מדובר שבכלל הם צריכים לשמוע מגילה, אבל לא נאמר שצריכים להביא אותם לבית הכנסת. והחידוש הוא ש-שבסוף ההלכה שם בסוף הסימן שכדאי להביא אותם לבית הכנסת. אבל ודאי שילדים קטנים לא, אין בזה עניין להביא אותם לבית הכנסת. הם יכולים גם לבלבל, כמו שקצת מובא גם בשולחן ערוך מהרמ"א בסימן צ"ח, שלא מביאים בכלל ילדים מבלבלים שיכולים להפריע לבית הכנסת. אבל הרבה טוענים אחרת. אומרים שזה שונה כאן. שלמה כתוב באמת שמביאים אותם עוד הפעם? אז הכוונה היא ששם מדובר בתחילת הסימן מגיל החינוך, אבל בסוף הסימן, גם אם הם לא הגיעו לחינוך. על דרך מה שמרדכי כינס את כל היהודים אנשים, נשים וטף. יש עניין שהמן אמר ישנו עם אחד מפוזר

26:51 דובר 2 ומפורד בין העמים. אז פה מראים את העוצמה של עם ישראל, אנשים, נשים וטף, וגם זה מזכיר את קבלת התורה, כמו שהגמרא אומרת בדף פ"ח בשבת, והדר קיבלוה בימי אחשוורוש, שמביאים את כולם כמו מעמד הר סיני כזה, לעשות שכולם, אנשים, נשים וטף, כולם היו שם. אז באמת אכן הרבה פוסקים אומרים, וככה באמת כדאי לדעת, שאם יש לי אפילו תינוק שיודעים שהוא יהיה רגוע, יש תינוקות שהם רגועים, לפעמים הם רק או רוצים לאכול או ישנים. אז אותם ילדים, יש עניין בפורים להביא אותם לבית הכנסת כדי שיהיה ברוב עם הדרת מלך וכדי שנקיים את ההלכה הזאת. כמובן שלכל השיטות ילד שמפריע בוודאי לא יגיע. אז לכן ילד שלא מפריע. ילד שמפריע, זה בדרך כלל הרבה פעמים האמא עושה את המסירות נפש להישאר בבית. אז כשהאמא נשארת בבית, אז האבא כשהוא מגיע, אז היא לא עשתה הבדלה. אז בכלל, יש את ההלכה המפורסמת בסימן רצ"ו, שבגלל המחלוקת בין הרמב"ם לבין הרמב"ן למה עושים הבדלה, אם זה עניין בפני עצמו או שזה עניין של קידוש. לשיטת הרמב"ם, שמקדשים את השבת בכניסתו וביציאתו, אז כיוון שכל מי שישנו בזכור ישנו בשמור, אז הנשים מחויבות בהבדלה. אבל לשיטת הרמב"ן יש פה שתי שיטות לשיטתו, אם האישה מחויבת או לא, ואדמו"ר הזקן פוסק בסופו של דבר שהיות ויש ספק, אז נכון שנשים יכולות לברך אפילו על מצוות עשה שהזמן גרמא, כמו שמובא בסימן י"ז, בהרבה סימנים, בתקפ"ט בהלכות ראש השנה, אז נשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, אבל מי שכבר יצא ידי חובה, אם הבעל יצא ידי חובה בהבדלה בבית הכנסת, הוא לא יכול לעשות הבדלה לאשתו. אדמו"ר הזקן

28:42 דובר 2 היא עושה הבדלה רגילה. ככה היא בעצם שיטתנו. אבל אז מגיעה השאלה האם צריכים קודם כול לקרוא לה את המגילה ואחר כך להבדיל. אז כאן אומרים האחרונים שהיות ובחנוכה, בסימן תרפ"א, הט"ז כתב בפירוש שקודם כול בבית לא עושים כמו בית הכנסת, קודם כול עושים הבדלה ואחר כך עושים הדלקת נרות חנוכה. אז כך גם בפורים כדאי שהיא תעשה הבדלה ואחר כך היא תוכל לעשות, נוכל לקרוא לה את מגילת אסתר. זה בנוגע למוצאי שבת. עכשיו מאוד מאוד חשוב להגיד שהעניין של הלילה. לגבי הקריאה, הרבה פעמים יש את ההרגשה שמגילת אסתר יותר חשוב בלילה. ולמה מרגישים את זה? כי את הרוב עם הדרת מלך בדרך כלל זה בלילה. למה? כי נשים בבית אז מגיעות לבית הכנסת וגם בנים ובנות. אבל בבוקר כשהבעל הולך מוקדם לבית הכנסת, אז זה לא פשוט שנשים מגיעות בהמוניהן, אז יש אווירה יותר חלשה במשך היום. אז כמובן שהחיוב לשמוע מגילה הוא הן בלילה והן ביום, ובלילה לא מוציא את היום. ועוד יותר מזה, מפורסם שזה שקוראים בלילה זה תקנת חכמים. זה מדרבנן. מה שאין כן זה שקוראים ביום, זה בגלל שזה כתוב במגילת אסתר. זה דבר שכתוב בתנ"ך. זה מה שנקרא דברי קבלה. זה כמו דברי תורה. זה ככה לשון. אנחנו נחזור לעניין הזה אחר כך. אבל בתכס"ו שם, שם כתוב שדבר שכתוב בדברי קבלה, כתוב בתנ"ך, זה כדברי תורה לכל דבר. ויש הרבה פוסקים שטוענים שספק דברי קבלה לחומרה, אז זה ממש נחשב שזה ממש מן התורה. רואים את זה גם באדמו"ר הזקן בסימן רס"א, שלפעמים לצורך שבת אפשר לעשות איסור דרבנן בבין השמשות. עניין של שבות בין השמשות של כניסת השבת. בבין

30:59 דובר 2 השמשות של יציאת השבת, כמו שאל תראה במו"ה בשמ"ב. אבל יש שבות אחד שאי אפשר לעשות גם אם זה לצורך השבת. זה תחומין. למה אי אפשר לעשות עירובי תחומין בבין השמשות בדיעבד, אפילו שאפשר לעשות הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל, בבין השמשות אפשר לעשות הרבה איסורי דרבנן שלצורך השבת או לצורך מצווה בבין השמשות. כי עירובי תחומין זה קשור לקניין, שצריך שיהיה קניין שביתה, וקניין זה עניין שקשור למקח וממכר. נכון שזה לא בל"ט מלאכות של המשנה שם בשבת ע"ג, זה לא נמצא שם, אבל לפחות זה כתוב בתנ"ך בנחמיה. לכן זה דברי קבלה, זה כמו של תורה ולכן זה הרבה יותר חמור. אז לכן לדעת שהמגילה של היום היא הרבה יותר חמורה, וזה גם מודגש במנהג שאנחנו נוהגים לברך שהחיינו לא כמו שכתוב בסידור, אלא כמו שהנהיג הצמח צדק. ככה מנהג חב"ד לומר שהחיינו גם ביום. ממתי עושים שהחיינו בלילה וגם ביום? לא מצאנו את זה בשום מקום. אדם שעושה קידוש ביום טוב אז הוא עושה שהחיינו בלילה. הוא לא חוזר על היום עוד פעם שהחיינו, בגלל שעכשיו זה קריאה מחודשת. אתמול זה היה מדרבנן, עכשיו זה הקריאה שמדברי קבלה כקריאת תורה. לכן צריך לשים לב כמובן שלא לוותר בקלות, וזריזין מקדימין למצוות. לקרוא את המגילה בזמן, אה, כמה שיותר מוקדם, כאילו, זריזין מקדימין למצוות, ולעשות את ה... ולא לחשוב שכבר יצאנו אתמול ידי חובה, אז אם פספסנו כמה מילים אז זה לא כל כך גרוע ביום כי אתמול שמעתי. צריך לדעת שיש פה שני חיובים, ואדרבה, החיוב של היום עוד יותר חשוב מהחיוב של הלילה. כשאני אומר יותר חשוב כי זה כשל תורה, אבל כמובן שאני

32:49 דובר 2 לא שוכח את הביטויים של החכמים ש"ערבים עלי דברי סופרים יותר מדברי תורה", או "חמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה", כמו שהגמרא אומרת בעירובין ובמסכת סנהדרין במשנה. זה דברים ברורים שוודאי אנחנו שמים לב גם לעניינים שהם דרבנן. היות והזכרנו שביום זה מדברי קבלה ובלילה זה מדברי-- זה מדרבנן, יש עוד נפקא מינה שהיא מאוד מעניינת. הרי יודעים שמגילת אסתר צריכים בעצם לשמוע כל מילה, ולא יעזור לפספס כמה מילים, ובסוף המגילה הבעל קורא או מישהו שיודע לקרוא יקרא לנו את הקטע, כי הקורא מגילה למפרע לא יצא. צריך לקרוא אותה לפי הסדר ולא לפספס מילה אחת. אז זה הרבה פעמים מלחיץ את כולם. אז לדעת שיש פתרון. מי שיש לו מגילה כשרה אז מצוין, שהוא יכול לעקוב אחרי הבעל קורא, אבל יש אנשים שאין להם מגילה כשרה ולוקחים חומש. אז כשיש חומש ביד ועוקבים טוב מאוד על המגילה, אה, אז כדאי לדעת שלא צריך להתבלבל ולפחד אם הילד יפריע לאימא או למישהו באמצע, שהבעל קורא קרא במקום ש-- ברגע שהבעל קורא אמר "ויפקד המלך פקידים", הילד אמר לאימא, "אמא, אני רוצה ביסלי", אז היא לא יכולה לש-לשמוע לפעמים שני דברים. אז, אה, לא צריך לפחד. לוקחים את החומש, קוראים את המילים שפספסנו, וכיוון ש-שכשמפספסים, אה, כמה מילים, אז זה נקרא ש-- אז נכון שהחומש הוא לא מגילה כשרה, היא מגילה פסולה, אבל זה כמו שאמרה את זה בעל פה, ואם אומרים חלק מהמגילה בעל פה, לפעמים עד חצי, יש בזה שאלות אם זה בהתחלה ובסופה, אבל, אה, הרבה פעמים בהתחלה ובסוף אנחנו מאוד, מאוד מקשיבים, אז, אה, ו-ובסופו של דבר צריך לדעת שברוב המקומות לא, אין בזה שום חשש. אז

34:43 דובר 2 הבעיה הבלעדית שיכולה להיות זה אישה שקשה לה מאוד לקרוא את המגילה, אז לפעמים, אה, אם היא יודעת לקרוא, אה, לא יודעת לקרוא כל כך טוב, וזה בית כנסת גדולה שיש חשש שהיא לא תשמע את הכל, אז, אה, יש היום, אה, אפשר שיהיה את המגילה, אה, בעברית אבל באותיות לועזיות, שכותבות את הביטויים בעברית, את המילים בעברית בלשון הקודש, ואז אפשר, אה, בעצם גם כן לקרוא יותר מהר אם היא יודעת לקרוא יותר בקלות בלועזית. העיקר שכשפספסה כמה מילים קוראת יותר מהר, תופסת את המקום שעומד עכשיו השליח ציבור, הבעל קורא, ואז ביחד איתו, וזה נקרא שהיא שמעה את הכל. אבל במקרה ויש ספק, הרבה פעמים מגיעים אנשים, אומרים: אני לא יודע בדיוק אם שמעתי, לא שמעתי את המילים, היה קצת רעש, אני חושש שאולי לא שמעתי את הכל. הרבה פעמים זה סתם פחד בגלל שמכירים את ההלכה הזאת, היות ומכירים שאם מפספסים מילה אז מפסידים את הכל, אז הרבה פעמים מדמיינים. באמת כדאי לכתחילה באמת ל-להיזהר, לשמוע כל דבר, כל מילה, ועוד יותר אפילו שהרבה פוסקים דוחים את הלבוש סעיף ד', אבל כדאי, אה, לדעת שהוא כותב ש-שצריך לא רק, אה, לשמוע אלא להיות מרוכז בעצם במילים, כי הרבה פעמים אפשר להסתכל על זבוב ש-שעף ב-באולם, ואנחנו נמצאים מאוד קרובים לבעל קורא, אז אין שום סיבה שלא נשמע. אז ברור שמענו, אבל לא היינו מרוכזים. אז הוא אומר שצריך ממש להיות מרוכז, אבל... אז ודאי שכל אחד צריך לעקוב ולהיות מרוכז, אבל לא תמיד לדמיין ישר שלא שמענו. אבל במקרה שאחרי קצת חקירה באמת בן אדם נמצא בספק אמיתי אם הוא שמע את הכול או לא שמע את הכול,

36:28 דובר 2 אז כאן צריך בעצם להחמיר ביום דווקא, כי ספק דברי קבלה לחומרה. ככה בעצם, כך כתב הטורי אבן במסכת, אה, מגילה בדף ד'. אה, זה השגת הר"ן במסכת מגילה, שזה ספק-- שצריך לקחת את הספק לחומרה, אה, וגם כן, אה, הוא מביא מזה עוד השלכה, אה, לא כל כך ידועה, ש-שקטן לפעמים הוא בן י"ג, הוא בן שלוש עשרה, אבל לא ידוע אם הביא שתי שערות, אז במקרה כזה זה לא פשוט שהוא יכול להוציא את אישה חובה, אה, ב-ביום. בלילה אין בזה שום בעיה. הספק אם הוא ש-- אם הוא לא שמע את הכל ביום אז לחומרה. ספק אם הוא לא שמע את הכל בלילה זה אולי כן שמעתי, אולי לא שמעתי. אז כיוון שבלילה זה מדרבנן, זה לקולא. אבל צריך להדגיש דבר מעניין שהטורי אבן גם מדגיש, שהאישה גם ביום זה מדרבנן. אצל הגבר בלילה זה דרבנן, ביום זה דברי קבלה, ולגבי אישה אין בלילה ואין ביום זה מדרבנן. למה? כי מצוות עשה שהזמן גרמא, גם מה שכתוב בתורה והזמן גרמא נשים פטורות. אז למה הן מחויבות במגילת אסתר? כי אף הן היו באותו הנס, ובפרט שנס נעשה על ידי אישה, על ידי אסתר, שהיא לקחה, אה, בעצם חלק גדול בכל העניין הזה של פורים. אז לכן חייבו אותן. אבל מי חייבו אותן? חייבו אותן חכמים. זאת אומרת שזה מדרבנן. לכן זה גם משליך שוודאי ש-שבן י"ג, גם אם לא ידוע אם הביא שתי שערות, יכול להוציא אישה גם ביום עם מגילת אסתר, וגם זה יכול לגרום שאם אישה מסתפקת הן בלילה וגם ביום, אם היא שמעה את הכול או לא שמעה את הכול, אפשר בעצם ללכת לקולא

38:08 דובר 2 בגלל ספק דרבנן לקולא, כי החיוב הוא בעצם, אה, רק, אה, מדרבנן. זה כמה דברים ש-שנוגעים, אה, בעצם למגילה. אה, יש עליה הרבה דינים ש... לגבי איך ששומעים את המגילה. אז מעיקר הדין בברכות עומדים, ב-בזמן שהבעל קורא הוא-שהוא ממשיך לקרוא בעמידה. הקהל לפעמים יכול לשבת. בחב"ד הרבי גם עמד, אה, במשך המגילה, וגם, אה, ככה הרבה פעמים באנ"ש רואים את זה, שאנשים עומדים במשך המגילה. זה לא מחויב על פי דין, אבל זה, זה ככה בעצם, אה, אה, מנהג חשוב. כדאי לזכור את הדין שמובא בתוספתא במסכת שבת, שלא אוכלים לפני המצוות. אה, אז שמה יש רשימה שלמה. אגב, יש גם קריאת שמע שם, ויש בזה דיונים, אה, למה לא כל כך, לא תמיד נזהרים ב-במעריב, אפילו שאת הדינים של, של לפעמים ש-ש-של שומר ברל"ב ורל"ה, אבל לא ניכנס לעניין הזה. יש את העניין הזה שרואים שלא אוכלים ומתענים בעצם לפני מצוות. אז יש בעצם ויכוח שם בתוספתא אם הכוונה שמתענים ממש, או הכוונה רק שלא אוכלים, אה, כביצה, מעל כביצה מזונות או סעודה, אבל פירות ודברים כמו שמותר לפני מנחה ומעריב, אה, טעימה, אז אולי גם מותר טעימה לפני מצוות כמו לולב, כמו, כמו מגילת אסתר, כמו תקיעת שופר. אז זה ידוע שאצלנו, כמו שבמסכת, אה, כמו שבהלכות ראש השנה כל אחד יודע שמתענים לפני התקיעות. יש שרצו להקל בשתייה, וככה בכמה מקומות נותנים היתר בשתייה, יש שמחמירים. אצלנו ככה בעצם אני גם קיבלתי שמחמירים, אה, אין שתייה, זה פשוט מתענים בזה, אה, לפני המצוות, ה... בפרט הנדירות האלו שפוגשים מדי פעם במשך ש... או כמו לולב. אז לפעמים כשמחפשים בהלכות ראש השנה את ההלכות

40:16 דובר 2 האלו, איפה כתוב בשולחן ערוך שלא אוכלים? אז באמת לא כתוב. זה יותר כתוב, אה, לגבי, אה, באמת בסימן תר"צ בסוף או תרצ"ב בסוף, לגבי עניין של, אה, של מגילה שלא אוכלים. עכשיו, לא כתוב שמה שמתענים. אה, יש גם, גם כתוב בהלכות לולב ש-שלא אוכלים לפני לולב, אבל גם שם מתווכחים, אה, האם הכוונה שמתענים או לא מתענים. המשנה ברורה באמת לא מבין שהכוונה מתענים, הכוונה ש-ש-שטעימה מותר, אבל אכילה ממש, שיותר מכביצה, אסור. אבל, אה, מי שמביא בעצם קצת את הדין שמשמע שבפשטות ש-ש-שכן לא אוכלים זה המגן אברהם, אה, כאן ב-ב-בהלכות מגילת אסתר, שהוא כותב, אה, בפירוש שלכאורה ש-ש-שככה משמע שלא אוכלים בכלל ו-ו-ומתענים. ואדם שהוא קצת חלש, אז יש שמה את השאלה בהלכה אם, אה, לקרוא את המגילה קצת יותר מוקדם מפלג המנחה או אחר כך, אבל לא פשוט בעצם לאכול. אז זה נושא שאפשר לדון ומאוד להאריך, אה, מאוד בנושא הזה. אבל אצלנו שלפחות הפסיקה היא שממש מתענים, אה, עד כדי כך ש-שזה חל בשנה רגילה, המגילת אסתר זה אחרי תענית. אז למה בן אדם אחרי מעריב, הוא כבר התפלל מעריב, יצאה תענית, למה שהבעל קורא לא ייקח-ייקח כמה כוסות מים? ככה הוא יוכל לקרוא יותר בקלות, ולמה שכולם לא יתרעננו קצת באכילה ושתייה? פשוט, אלא ממשיכים להתענות, וזה מאוד, מאוד קשה, בגלל בדיוק התוספת הזאת, בגלל, אה, שמתענים, אה, בעצם לפני מצוות. אז, אה, לכן, אה, אתם זוכרים שדיברתי על המקרה ש-ש-שהבעל מגיע לבית הכנסת בסיטואציה כמו השנה והוא כבר עשה הבדלה, אז האישה בעצם היא תעשה הבדלה במקרה שהוא כבר עשה, ואמרנו שהיא עושה הבדלה לפני המגילה, על דרך

42:09 דובר 2 מה שהתוס' כתב לגבי, אה, הדלקת נרות בחנוכה. אז השאלה היא בעצם איך, אה, היא תשתה, אה, לפני המגילה. אז דבר ראשון, הרבה פעמים בשביל זה גם כדאי שהבעל, אה, לא יעשה הבדלה בבית הכנסת. בכל מקרה, יש מושג, אה, חשוב ש-ש-שכתוב בחז"ל שזה חשוב שבכל בית יהיה עניין של הבדלה. אה, אז, אז שהבעל יבוא ו-ו-ויעשה הבדלה לאשתו, וכך בעצם, אה, אין שום שאלה, כי הוא לא יצא ידי חובה בבית הכנסת, ואז הוא יוכל גם לשתות ולא יהיה בזה שום שאלה. אבל במקרה באמת והוא יצא ידי חובה, אה, בבית הכנסת, אז האישה תעשה, אז לא נורא שאם תשתה, אה, לפני המגילה, כי הרבה פוסקים רצו להגיד שבן אדם באמת מתענה, אז, אה, ודאי שימשיך להתענות, אבל כאן ודאי שבן אדם לא התענה שום דבר. במשך השבת האישה אכלה, אה, אכלנו ביום, אכלנו בצהריים. יש אפילו דינים של סעודה שלישית, אה, שלפעמים, אה, אפילו הסעודה יכולה להימשך אפילו אחרי צאת הכוכבים, ויש, אה, מקרים מעניינים דווקא בסימן, אה, קפ"ז, קפ"ח שם בהלכות ברכת המזון, שמה נעשה בסיטואציה כזאת, אה, של סעודה שלישית שנמשכה בלילה, ובכלל, האם, אה, מה, אם נעשה רצה ונעשה גם ועל הניסים. אז נפסק בהלכה שנעשה רצה ולא ועל הניסים בגלל שזה תרתי דסתרי. אם זה רצה ויעלה ויבוא, זה קצת אחרת, כי קודם כל זה רצה, זה אומר שזה שבת, ויעלה ויבוא, הפכנו ליום חול. אבל אם נעשה ועל הניסים לפני רצה, אז זה אומר שיצאה שבת. אז אומרים רצה ולא ועל הניסים, אבל יוצא שהאישה בעצם אכלה במשך היום וכולם אכלו, אז זה לא... אף אחד לא מגיע מתוך

43:55 דובר 2 תענית לקיום המצווה, אז לא נורא אם היא שתתה, ככה באמת כמה פוסקים אומרים, וככה אפשר בעצם, אה, לומר. לגבי היום, אז כמו שכתוב, המשנה ברורה לשיטתו הוא לא אומר שזה תענית, אבל אומר שאכילה וטעימה מותר, אבל הוא כותב שאותו דין שיש בלילה כמובן שיש ביום, ואדרבה, בלילה זה מדרבנן, ביום זה מן התורה, לפחות לגבי הגברים, אז ודאי שגם ביום יש את העניין שלא אוכלים לפני המגילה, אז צריך לזכור את זה. ואישה היא מחויבת לא פחות מגבר במגילת אסתר. בסדר, אמנם אמרנו מדרבנן, אבל היא מחויבת, אז לכן זה מאוד מאוד כדאי לפעמים לארגן או שהאישה מגיעה לבית הכנסת או שהבעל יארגן לה קריאת המגילה מוקדם כדי לא להיכנס לשום שאלה, שבמוצאי שבת ברוך השם אוכלים, ויש מושג גם לעשות סעודת מלווה מלכה כמו שמובא בכלל בשולחן ערוך בסימן ש', שם בהלכות שבת, וגם יש את ההלכה שבתפילת צדיקים שגם בלילה טוב להרבות בסעודה לגבי ליל פורים. אז לכן זה מאוד חשוב לדעת שבבוקר היא לא תהיה כל כך רעבה בגלל שהיא אכלה טוב בלילה, אבל לא להגזים. כי אם הבעל הולך והוא יעשה בעצם את הסיבובים שלו עם משלוח מנות ומתנות לאביונים והוא יגיע לבית באחד או שתיים בצהריים, ואז יחשבו או באמצע סעודת פורים לעשות את המגילה, להוציא את האישה. אז למה להכניס את האישה לכתחילה בשאלה של הדין הזה שלא אוכלים לפני מגילת אסתר? כמובן, כיוון שזה יום משתה ושמחה, אז במקרה ואכן הבעל יבוא, יארגן לה קריאה מאוחר, אז בדרך כלל הרבנים ודאי יקילו אפילו לפחות לשתות, ואם לא לשתות, אפילו לפעמים

45:50 דובר 2 לאכול. ודאי שלא נעשה תענית ביום פורים, ובפרט אם זה אכילה של דברים שהם לא מזונות או פירות ושאר דברים. אפשר בעצם להחזיק בזה, אז לכן כדאי. חכם עיניו בראשו לתת את הדעת על העניין הזה, שלא להיכנס לשאלות. נכון שנקבל קולות בדיעבד, אבל אנחנו לא יהודים של בדיעבד. אנחנו יהודים של לכתחילה, ולכתחילה מתענים לפני המצוות האלו, אז כדאי לארגן את המגילה מוקדם כדי שהאישה תוכל לאכול ולא תהיה בזה שום שאלה. נדבר קצת על המצוות בעצם של היום. יש את העניין שכתוב במגן אברהם שכשמברכים שהחיינו בבוקר אז צריך בעצם לצאת ידי חובה מהמצוות של היום. אז אומרים שם סעודת פורים ומשלוח מנות, חוץ מוודאי הכוונה לצאת במגילת אסתר. אז יש שתשאלו למה לא הכניסו שמה מתנות לאביונים? יש באמת פוסקים שהכניסו מתנות לאביונים, וככה באמת כאן מומלץ שכששומעים את השהחיינו במשך היום, ב־ב־סליחה, בקריאה של הבוקר, להתכוון בפירוש לצאת ידי חובה גם עם מתנות לאביונים. אבל כמה פוסקים כתבו שאם היו כותבים את זה בפירוש, המגן אברהם חשש שאם יבוא איזה עני בבוקר ויבקש כסף, אז אההה, נגיד לו: אדון, תחכה, עוד לא עשינו מגילת אסתר ועוד לא בירכנו שהחיינו. אז המצוות של היום הן במשך היום. אז ודאי שאם נתנו מהעלות, מהבוקר, לכתחילה המצוות מתחילות מהנץ, אבל אם לא, מעלות השחר בדיעבד עד סוף היום, אז בוודאי שאפשר לתת לעני גם לפני זה. אז לכן יש שאמרו לכן השמיט המגן אברהם את העניין של מתנות לאביונים, אבל כדאי להתכוון גם למתנות לאביונים, בוודאי אם עוד לא עשינו. עכשיו לגבי מתנות לאביונים, אז כמה מחויבים והאם אפשר להיעזר

47:59 דובר 2 מכספי מעשר? ולמי לתת? יש הרבה פעמים מוסדות שבאים בטענות: אני ישיבה, תתנו לי מתנות לאביונים. דיברנו עם רבנים, אז ודאי אני לא רוצה חס ושלום לגרום לאף אחד לכעוס על העניין הזה, כי יש באמת בחורים לפעמים שהם במצב של עוני, שבאמת משפחות נזקקות, וזה לא פשוט והם יכולים להיות בגדר עני. אבל נעשה קצת סדר בעניין הזה בצורה מהירה, שדבר ראשון צריך לתת לשני עניים, ככה כתוב, מתנות לאביונים. אי אפשר לתת לעני אחד, צריך לתת לעוד עני, וכל אחד צריך לתת לשני עניים. עכשיו, מי מחויב? גם האישה וגם הגבר. לגבי הקטנים, יש בזה דיונים מאיזה גיל זה מתחיל, אם מגיל החינוך או מגיל שלוש עשרה או יותר מאוחר, אבל כמובן שלמעשה נפסק שמחנכים גם את הקטנים, והרבי גם דיבר על זה בשיחות שטוב להרגיל אותם למצוות האלו, ולכן אנחנו כן נותנים לשני עניים, וגם האישה וגם הילדים, הבנים והבנות שהגיעו לגיל החינוך, פחות או יותר מגיל חמש־שש, בעצם כבר נותנים מתנות לאביונים. האבא בוודאי יכול להוציא אותם ידי חובה, לקחת את הסכום של כולם ולהעביר אותו לגבאי צדקה שמחלקים לעניים, או אם הוא מכיר בעצמו משפחות עניות. עכשיו מאוד חשוב, כמו שהזכרנו קודם, שמה שכתוב בנביא, בתנ"ך, זה דברי קבלה, ולכן כתוב בפסוק אביונים. אז יש אפילו שהבינו על המילה, לקחו את הגמרא בבבא מציעא שאביון זה עוד יותר מהעני. לא רק עניים, אלא ממש אביון שממש חסר לו הכול. אבל למעשה, ערוך השולחן ורוב הפוסקים אמרו לא, מספיק שהם עניים שמתקשים לעבור את החודש, אין להם מספיק הכנסות.

50:01 דובר 2 לא בגלל ש... ל-לפעמים אנשים, לפעמים יש להם כן מספיק, אבל הם תמיד אוהבים לחיות הרבה מעבר ליכולות שלהם. אני מדבר פשוט אנשים שאפילו הדברים הבסיסיים, אה, קשה להם, קשה להם לגמור את החודש, קשה להם כל הזמן, מאחרים בחשמל ובארנונה ויש להם קשיים אמיתיים, אז, אה, ודאי שהם צריכים להיות עניים. זה כתוב, אי אפשר פה לעשות פשטלעך, זה כתוב בתנ"ך מתנות לאביונים, אז אי אפשר פה להגיד זה אביון, לא... פה מדובר בעניים לפחות, ולכן צריך לתת לעניים. יש כאן חקירה בין ערוך השולחן לבין המהרש"א ועוד, ועוד פוסקים, כיוון שצריך לתת לשניים, האם אני נותן לאב משפחה כסף של מתנות לאביונים ויש לו אישה וילדים, האם זה נקרא שהוא נתן לפחות לשני עניים או שזה נקרא אדם אחד? אז יש טוענים שזה נקרא הרבה, יש הטוענים שככה בעצם הבין המהרש"א, אה, יש שערוך השולחן הבין שלא. הרבה פעמים כשנותנים לגבאי צדקה אז אפשר בעצם שהם יתנו, הרי בכל מקרה יש להם הרבה משפחות שהם ברשימה, לפעמים בתוך הקהילה או מחוץ לקהילה, שמחלקים להם מתנות לאביונים. אז, אה, מה שצריך לעשות זה לעשות בעצם כמין תנאי כזה שכל הכסף שמגיע מתחלק, אה, לפחות ל-לשתי משפחות, וכך בעצם לצאת ידי חובה, אה, לכל השיטות. ודאי שאם נתנו למשפחה אחת אפשר להסתמך על המהרש"א ועוד כמה פוסקים שאמרו שזה כבר נחשב לכמה עניים. עכשיו, זה בנוגע לעניין של מתנות לאביונים, ולכן, אה, ודאי שאם, אה, רוצים להביא הוכחה לא נכונה מהמשך הסימן שמה בתרצ"ד, כתוב שמה שכל הפושט יד נותנים לו, לא צריך פה לעשות בירורים, בדיוק, וגם אם זה גוי, משום איבה צריך לתת לו. זה ודאי שזו טעות

51:50 דובר 2 בפשט. שם לא מדובר במתנות לאביונים, זה באותו סימן, אלא מה, יש מתנות לאביונים שוודאי שזה שני אביונים ומדובר ביהודים, זה דבר ברור, ויש עוד הלכה שבפורים יש מושג של מעות פורים. יש בזה נפקא מינה, מעות פורים ב-ב-בש"ס, בבבא בתרא, גם בחושן משפט ויש עוד הרבה עניינים. יש מעות פורים. מעות פורים זאת אומרת שבפורים יש עניין שגם אחרי שהבאנו מתנות לאביונים יש מושג גם לחלק לכל הפושט יד נותנים לו, זה עוד דין אז, אבל ודאי ש-ה-השני עניים שנותנים מתנות לאביונים הם צריכים להיות ממש עניים. לכן להרבות בצדקה ולתת צדקה גם למוסדות מצוין, אבל מתנות לאביונים זה צריך להיות כפשוטו. ואם רוצים לתת לישיבה אז באמת נקודתית לחפש ו-ו-ולדעת מי הבחורים האלו שבאמת המשפחות הם עניים וחסר להם דברים ו-וקשה להם, אין להם הרבה חולצות ואין להם הרבה בגדים וזה פשוט משפחות שחיים מתחת לקו העוני ולתת להם ישירות את העניין, זה לפחות לגבי המתנות לאביונים. עכשיו כמה צריכים לתת? אז זה הדבר המעניין שלומדים את כל הסוגיה בדף ז' ואת כל הראשונים ואת כל האחרונים, כמעט, אה, הרוב בעצם לא אומר שום שיעור, הוא אפילו מתפלא על זה הפרי מגדים אומר לא, לא מצאנו שיעור. אז נכון שהריטב"א לא, לא היה מפורסם, כל, כל הריטב"א לא היה בידיים של כל הפוסקים אז לכן לא הביאו אותו, אבל ה-המשנה ברורה הביא את הריטב"א שכותב שזה שווה פרוטה, שזה יוצא כמו עשר אגורות לכל עני. אה, יש הרבה שטוענים מה זאת אומרת עשר אגורות? זה, זה בדיחה. מה? גם שמתחתנים לפעמים שווה פרוטה, אפשר, נכון שנותנים טבעת, אבל מסתירים את העיניים של הכלה כדי לומר שהיא מסכימה להתחתן

53:42 דובר 2 אפילו על שווה פרוטה, היא לא תבוא בטענות, כמו שנפסק באבן העזר ברמ"א בסימן ל"א. אבל, אמ, הרבה פעמים שואלים מה, מה זה השווה פרוטה הזה? מה זה, זה, מה הערך בזה? אז, אה, פעם סיפר לי גיסי ש-ש-שהוא היה, הלך לבקר יהודי מאוד, מאוד רחוק, אה, ביפן ו-ושם היה בעצם רכבת חזור, הוא היה בעצם יהודי כלוא בכלא והיה מביא לו אוכל ל-למרחקים מאוד, אה, כל פעם ומאות קילומטרים כל יום הלוך חזור, הלוך חזור והיה רק רכבת אחת ביום כדי לחזור וזה היה שעות רבות מהמקום. ופעם הוא הגיע בשביל לשלם את הכרטיס חזור וזה היה ממש שלוש, ארבע דקות לפני ה... לפני ה-הרכבת, והיה חסר לו בדיוק את המטבע הזאת של כמו שווה פרוטה. והגויה שעמדה שם הייתה מאוד עקשנית ומרובעת, אמרה לא, אתה צריך להביא. אז הוא התחיל לשאול וזה ואנשים קצת לא הבינו אותו בהתחלה, ומתוך ההסברים ומתוך העקשנות שלה עברה הרכבת ויצאה והוא נשאר עשרים וארבע שעות, אה, במקום, ואז הוא הבין מה זה הערך של שווה פרוטה. לפעמים אולי לא מרגישים את השווה פרוטה כערך עצמי, אבל שווה לצרף. לפעמים אדם מאוד, מאוד, מאוד רעב והוא רוצה קצת לקנות לחם כדי להרגיע את הרעבון וחסר לו עשר אגורות. אז לפעמים לא צריך פה תמיד לזלזל בסכום. אז לכן הרבה פוסקים טוענים שמספיק לתת עשר אגורות, וככה באמת צריך לפסוק מעיקר הדין, כדי גם שההלכה הזאת תהיה נגישה לכולם. וכמו שהרבי כמה פעמים דיבר על זה שטוב ל-לפרסם את זה, שמצוות של פורים הם לא כל כך קשים ומאוד קלים ל-לביצוע, לבצע אותם, אז לכן זה מעיקר הדין. בכל זאת צריך בכל זאת

55:42 דובר 2 להזכיר שיש עוד דעות, מהזרע יעקב ועוד הרבה פוסקים שטוענים שהעובדה שהראשונים והפוסקים לא דיברו על זה חוץ מהריטב"א, זה בגלל שזה היה פשוט שנותנים מתנה מיוחדת. אתה יודע מה שכתוב בבבא בתרא נ"ג, כל הנותן בעין יפה הוא נותן, וכמו שמשתמש בביטוי הזה המהרש"א בדף ז' במגילה, שצריך לתת מתנה מעלייתא, מתנה מעולה, משהו ש-משהו שהוא יכול בעצם לקנות. אבל לכתחילה צריך לתת את הכסף שיגיע לעני במשך היום של פורים ולא שיהיה לחלק את זה אחר כך. כתוב בשולחן ערוך שאם אין אביונים אז שומרים את הכסף למתי שפוגשים אותם, אבל לכתחילה צריך שיגיע אליהם ושהם יוכלו לקנות משהו. אז לכן כדאי לפחות, אם אנחנו מחמירים לחנך את הילדים, אז ילדים בסדר, אפשר לצאת ידי חובה עם עשר אגורות, אבל כל זה, זה יוצא עשרים אגורות לכל ילד, וזה שתי שווה פרוטה לשני עניים. אז זה לא יוצא, גם אם בן אדם יש לו משפחה מרובת ילדים שמתחת לגיל המצוות, אז כבר לא יצא לו סכום גדול, בשקל וחצי שני שקל כבר הוא עשה את כל הילדים. אחר כך מה שנשאר זה, זה מי שבגיל המצוות כבר והאבא והאמא. אז כאן למה לא להחמיר אם אפשר? לא, בעיקר הדין נניח שזה עשר אגורות, אבל אם רוצים לחשוש לעוד פוסקים, משהו שהוא יכול לקנות משהו לאכול, הוא יכול לקנות פלאפל, מנת פלאפל ושתייה, שתי, שתי פרוסות פיצה עם שתייה, משהו שיוכל קצת לקנות לאכול, משהו כמו חמש עשרה שקל, כמו עשרים שקל לכל. אז תעשו חשבון זה כמה זה יצא. גם אם בן אדם יש לו בלי עין הרע עשר ילדים, אז יוצא שאבא והאמא ועוד כמה ילדים זה

57:24 דובר 2 עשרים שקל, זה יוצא כמו ארבעים שקל ל-לבן אדם, כי יש לו בעצם שני עניים לפחות. ואז הוא ארבעים שקל, אשתו ארבעים שקל, זה כבר שמונים, ויש לו נגיד עוד שלושה ארבעה ילדים גדולים, אז גם כן זה יוצא, יצא לו איזה מאתיים שקל. ביחד עם הילדים הקטנים, במאתיים ומשהו שקל הוא נתן מתנות לאביונים. צריך לא לשכוח את דברי הרמב"ם המפורסמים שיותר טוב להשקיע כסף במתנות לאביונים ממה שמשקיעים בסעודת פורים ויחד עם משלוחי מנות. אז אם בן אדם היה מקיים את זה מילה במילה, יוצא שאם בן אדם מוציא איזה שבע מאות שקל או אלף שקל בכל ההוצאות, אז הוא היה צריך לעבור את זה כביכול, אה, במילה, אם רוצים לקיים ממש ולהיות יקה עם הביטוי של הרמב"ם. אז נכון שהרמב"ם הזה לא מובא בשולחן ערוך, דווקא הרמב"ם השני מובא בשולחן ערוך, יש רמב"ם שכתוב שטוב להרבות במשלוחי מנות בכלל. זה כן מובא בתפילת צדיקים, אבל הרמב"ם הזה לא מובא, אבל הוא מובא בפוסקים, מובא בקיצור שולחן ערוך ו-ו-וזה דבר פשוט שטוב להרבות במתנות לאביונים. אז אם הוצאנו אלף שקל אז לא נורא אם נוציא איזה מאתיים שקל. עניים מחכים לתאריך הזה ואפשר לתת. כמובן שכל זה כהידור, ואם אדם מתקשה יכול להסתמך על הרדב"ז שזה בעצם שווה פרוטה. עכשיו אם אפשר לתת מכספי מעשר, אז זה כלל ברור בהלכה שמעשר אי אפשר לעשות חובות הלכתיות במעשר. אדם יש לו, אין לו תפילין, הוא רוצה לקנות תפילין לעצמו. אם הוא רוצה לקנות תפילין לאדם שאין לו זה משהו אחר, אבל אם הוא רוצה לקנות תפילין לעצמו אז זה בעיה גדולה כי הוא חייב שיהיה לו תפילין. אז כל

59:10 דובר 2 מה שהוא חייב הוא לא יכול לתת מכספי מעשר. בכלל, יש שאלה אם מעשר צריך להוציא את זה רק לעניים, ככה הרמ"א סבר בסימן רמ"ט בהתחלה, אבל הט"ז והש"ך שם בתחילת הסימן כותבים שזה לאו דווקא, אפשר גם לעשות מצוות עם זה. גם אדמו"ר הזקן כותב שאדם שנפטר לו רחמנא ליצלן אבא ואז הוא יורש, אז האם הוא יברך שהחיינו או הטוב והמטיב, אז הוא אומר שהוא יברך שהחיינו. אה, לכאורה עניים נהנים מהכסף כי הוא ייתן צדקה, אז אדמו"ר הזקן אומר לא, אבל את הצדקה שהוא ייתן לעניים גם אבא יכל לתת צדקה. לא קרה פה שום חידוש. אבל המעשר אולי, אולי ירוויחו מעשר, כי גם אם האבא כבר נתן מעשר, הבן שיורש צריך עוד פעם לתת מעשר על הסכום שהוא קיבל. אבל אומר אדמו"ר הזקן, מי אומר שהוא ישקיע את זה בעניים? אולי ישקיע את זה במצוות? אז לכן אומרים שהרב נוקט שאפשר להשקיע גם במצוות, אבל לא מצוות שהן בחובה. אז לכן המתנות לאביונים, כיוון שהן בחובה אי אפשר. עכשיו יש שאלה, לומר כיוון שבעיקר הדין זה עשר אגורות. אז אם אני נותן נגיד מאתיים שקל לעני או מאה שקל לעני, אז אפשר לו לעשות שהסכום שמעבר לזה יהיה מכספי מעשר. זה לא פשוט, כי באותה נתינה החלטתם בפירוש שזה יהיה ה-האופן שאתם מקיימים את מתנות לאביונים. אז אם כבר נתתם לשני עניים ואחר כך אתם רוצים להוסיף לעוד עני, כי יש מצווה להרבות מתנות לאביונים לעוד עניים ובזה מקיימים מצווה של מתנות לאביונים אפילו. אבל זה כבר מצווה שהיא לא בחובה, אז שם בכלל אין שאלה ששאר הכסף יוכל להיות מכספי מעשר. לפעמים אפשר לעשות קונץ

1:00:56 דובר 2 כזה שמגיעים לבית הכנסת הרבה פעמים אנשים שמבקשים כסף ורואים שהם באמת עניים, אז אפשר לתת להם שקל כאן, שקל כאן, ואז להגיד: מהחובה כבר יצאתי ידי חובה. ואז מעבר לכך, הסכום הגדול שרציתי לתת למתנות לעניים זה כבר יהיה מכספי מעשר. זה בעצם אפשרות אחת. או לפעמים זה אותו בן אדם. לא מצאנו הרבה עניים בעיר, ברוך השם, ויש פה רק שתי עניים או שתי משפחות. אז לפעמים אפשר לתת את זה פעמיים. אפשר לתת להם, אה, לתת זה ולהגיד שבזה אתם יוצאים ידי חובה, ופה אתם רוצים פשוט לעשות את המצווה בהידור ואז אתם מוסיפים כסף, ואז הכסף הזה גם ייחשב למתנות לעניים, אבל לא כחובה כמצווה, וזה יהיה די בשביל לתת את זה מכספי מעשר. עכשיו זה בנוגע למתנות לעניים. בנוגע למשלוח מנות, מעיקר הדין צריך לשלוח לאדם אחד. אחת מהסיבות, יש את ודאי את הכתב סופר, את מנות הלוי ואת כל הנפקא מינה מהסיבות למה נותנים משלוח מנות. אבל אחת מהסיבות המפורסמות זה בכדי לחזק את הקשר הידידותי נגד דבר המן שישנו עם אחד ומפוזר בין העמים, ופה אנחנו מחברים לפעמים דווקא את האנשים שלפעמים בבית הכנסת פוגשים. ככה שמעתי פעם מהרב הלל פבזנר עליו השלום, שדווקא את האנשים שלפעמים פוגשים ויש לנו איזשהו קרע איתם או איזה, איזה בעצם ידידות קרה, אז לפעמים לא דווקא לחשוב ישר לתת רק לידידים הכי טובים. אפשר לפעמים דווקא לחזק את הקשר בזה שנותנים לבן אדם. אה, חשבתי שהוא לא אוהב אותי, חשבתי שהוא קר איתי, והנה הוא חשב עליי, נתן לי משלוח מנות, ובוודאי שמגיעים לתכלית של המשלוח מנות, אבל כמובן אפשר לשלוח. יש פוסקים שטוענים שכמו שנאמר כאן

1:02:54 דובר 2 משלוח מנות, שצריך לעשות את זה על ידי שליח. אז כמו שהרבה עושים, מביאים את המשלוחי מנות ולוקחים לפעמים איזה ילד או איזה מישהו, שהנה, תביא את זה בשמי בעצם למקום. אחד מהנפקא מינה שכדאי לא לעשות משלוחי מנות בעילום שם, כי ודאי כאן אחת מהסיבות זה לחזק את הקשר עם האנשים. אז לא נוכל לחזק את הקשר, לחזק את אהבת ישראל אבל לא את הקשר האישי איתם. אז כדאי שלא יהיה בעילום שם. עכשיו משלוח מנות, כבר אמרנו שזה משלוח מנות אחד. את הכמות לא כל כך צריך להתווכח על זה, כי אני מאמין שכל היהודים נותנים ממש בשפע משלוחי מנות ומעבר למה שהם מחויבים בהלכה. אבל מאכל טוב עם חתיכת עוגה טובה ועם שתייה, או כל מאכל שהוא מוכן, ככה הפוסקים כותבים לתת מאכל מוכן. וכיוון שכתוב שצריך להרבות במשלוח מנות, וכך וזה, וכן מובא בשולחן ערוך, אותו רמב"ם, שלהרבות במשלוח מנות, אז יש הנוהגים ודאי לעבור את האדם האחד, אלא נותנים יותר. ידוע שהרבי בעצמו נתן לשלושה, שלושה משלוחי מנות, לפחות. פעם שמעתי כהן לוי ישראל, צריך לבדוק את זה, אבל, אבל הוא נתן, אה, לשלושה. אז יש הרבה שאפילו שזה לאו דווקא, לא כתוב בספר המנהגים, לא כתוב שזה הוראה לרבים, אבל, אה, כיוון שמרבים במשלוח מנות, אז למה לא לקחת גם את המנהג הזה ולהרבות? ואני מאמין שבלי שאני מבקש את זה ובלי שאני אומר את זה, אנשים כבר בכל מקרה יתנו לפעמים הרבה יותר, אה, אה, משלושה משלוחי, אה, מנות. אז זה בנוגע למשלוח מנות. בנוגע, אה, למשתה עצמו ש-- אז עשינו קצת לפי הסדר במהלך היום, אז ודאי שיש את

1:04:53 דובר 2 מה שכולם כן כבר כן מקפידים על זה בלי ש-- מפרסמים את זה, זה חייב איניש לבסומי בפוריא. מה שכתוב במסכת מגילה דף ז', וכולם מכירים את הסיפור שקם רבה ושחט לרבי זירא וכל השיחה הנפלאה של הרבי, אה, בנושא הזה. אבל, אה, הלכה זאת מובאת בשולחן ערוך בתרצ"ה. יש אפילו שנה שהרבי אמר שהוא לא רוצה להתערב בזה, במה שכתוב בשולחן ערוך, אם להגביל או לא להגביל. אבל בסופו של דבר, פעם עשו אסיפות בזה, הרב גינזבורג ועוד הרבה אספו את החומר. גם מהרב רוסובסקי פעם שמעתי שכן יש מושג של מגבלות, אה, גם בפורים, ושהרבי לפעמים בחר אחד בתוך הקהילה שיוציא את כולם ידי חובה, אה, כך שמעתי ממנו פעם. אבל, אה, אה, כמובן שבשולחן ערוך כתוב בפירוש מילה במילה שחייב איניש לבסומי בפוריא, אדם צריך להשתכר. אמנם לא כתוב במה צריך להשתכר. אה, אפשר להשתכר עם וויסקי, עם, עם, עם משקה, עם, עם יין. אז יש כמה ראשונים שבאמת כתבו, הרמב"ם ורש"י כתבו ביין. אז זה לא מובא בשולחן ערוך, אבל זה לא כל כך נכון לומר שזה לא מובא בשולחן ערוך, כי בסימן תרצ"ו, סעיף אחר, הרי כך התורה שלנו עניה במקום אחד ועשירה במקום אחר, אז דווקא יש דין של אונן, שמדרבנן אונן אסור בבשר ויין כל זמן שהוא לא קבר את מתו. אז האם הוא יכול לשתות יין בסעודת פורים ובשר? אז הוא כותב שכן. אז בוודאי שאם זה לא היה דבר מחויב המציאות, היה אפשר לצאת ידי חובה עם שאר דברים, עם משקה. אז אם אונן יכול, הוא מביא את זה מרב אהרן מלוניל, אחד מגדולי הראשונים בצרפת, אה,

1:06:42 דובר 2 הלכות חיים. אז, אה, אה, שאונן צריך לשתות גם בשר וגם יין, אה, בגלל שככה צריך לעשות ביום של פורים ובמשתה של פורים. אגב, הדין של יין זה מובא בהלכות משתה של פורים בתרצ"ה. אז לכן נכון שיש הרבה אנשים שכבר שותים בבוקר, בצהריים, אה, כל הזמן עם לחיים, אבל, אה, ודאי שלא לוותר שהמ-ה-המקום ה-הפשוט של חייב איניש לבסומי בפוריא זה בסעודת פורים. אחת מההוכחות זה בדיוק הסיפור של רבה ששחט לרבי זירא, ששנה הבאה הזמין אותו שוב ואמר לו: כל יום מתרחש נס? אז מה? בסך הכול הוא הזמין אותו לסעודה. מי אמר שצריך לשתות בסעודה? אולי יש-- תשתו בבוקר ואז בסעודה אף אחד לא ישתה, כי זה פשוט שדין שתייה של יין, שחייב איניש לבסומי, זה קורה בעצם בסעודת פורים. ואגב זה גם, אה, עצה טובה לא להשתכר יותר מדי כי, כי כשאוכלים אז, אה, אז היין עובר יותר בקלות, אה, בדם ומשתכרים קצת פחות. אבל טוב, כתוב עד דלא ידע. אז המחבר כותב את זה בפשטות: צריך להשתכר. ה-הרמ"א כתב לא בדיוק, אומר לא-- שישתה קצת יותר מהרגילות, אבל, אה, קצת באיזון ומקסימום כדי לקיים עד דלא ידע שינוח קצת, שישים את הראש קצת זמן ואז ב-במילא הוא לא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן. אה, זה מה שהרמ"א כותב. אז, אה, הפרי מגדים, רבי יוסף תאומים, כתב שטוב, יש את המחבר מצד אחד שאומר כפשוטו, יש את הרמ"א שאומר כך. אז הוא אומר מאוד פשוט. אומר אם נכנס יין יצא סוד, כמו שהסוגיה מאריכה במסכת עירובין, גם ידוע שיין בגימטריה שבעים, זה סוד. אז אדם ששותה מגלה את הסוד שלו, את הפנימיות שלו. אז

1:08:32 דובר 2 מי שיש לו פנימיות טובה אז שישתה לפעמים, ככה הפרי מגדים כותב, שישתה אם מתוך זה שהוא ישתה הוא יספר לנו את ההתקשרות שלו עוד יותר לרבי, או הוא יספר לנו את ה-- את האהבה שלו לתורה ויוציא יותר בקלות מאמרי חז"ל ויותר סיפורים מעניינים ויותר התקרבות לקדוש ברוך הוא ו-ו-ויותר חיבור לצדיקים, אז בסדר, למה לא שישתה? אבל אדם ש-ש-כשהוא שותה אז הוא מגלה דברים אחרים מהאישיות שלו, אז הוא אומר שם שעדיף שאדם כזה לא ישתה. יש גם עוד אופציה, יש אנשים שלא רגילים לשתות, אז כשהם שותים אז אוטומטית הם שבורים לגמרי ו-ו-ונרדמים ושום מצוות ובקושי הוא לא-- הוא גם כנראה לא יעשה לו ברכת המזון, לפעמים לא מעריב בזמן, הוא-הוא-הוא יירדם עד אחרי חצות לילה ו-ו-וכל מיני דברים. אז אם בן אדם יוצא לגמרי מתפקוד אז ודאי שגם יחשוב על זה. לגבי למה יש-- מה-מה צריך באמת לעשות, אז כל אחד יראה גם עם הרב שלו וגם עם המשפיע שלו שהוא מכיר אותו ו-ו-ו-ויתנהג לפי ההוראות שלו. כמובן שלפי מה שכתבו הרבה על הנושא הזה אמרו שפחות או יותר הגזירות המפורסמות של הרבי של המשקה יכולים להיות לעמוד על הפרק גם לגבי פורים, אבל כמובן אני לא סגרתי את הדלת לגמרי שכל אחד יתייעץ עם המשפיע ועם הרב שלו בנושא אה הזה. לגבי המשתה עצמו, אז יין ודאי צריך לשתות וגם בשר צריך להיות. הרי בכלל בחב"ד יש את המנהג של קרעפלאך, אה, שזה בעצם בצק ובשר בפנים אז. ובכלל טוב לאכול בשר ביום הזה. אז נכון שזה לא מובא בשולחן ערוך בסימן תרצ"ה במקום שלו, אבל גם זה כתוב כמו שהזכרנו קודם בתרצ"ו בשם אורחות

1:10:32 דובר 2 חיים. המחבר מביא שאונן צריך לאכול במשתה גם בשר ויין, אז זאת אומרת שבשר זה פשוט צריך להיות. יש בזה שיחות של הרבי, יש מכתבים של הרבי. האם מחויבים בכלל? מחויבים לעשות המוציא? לא מחויבים ב-- כמו שיש את ההלכה שאם שכחו על הניסים בברכת המזון לא חוזרים, מה שהאלטער רבי מביא בקפ"ז, קפ"ח שם, אבל בסופו של דבר כך נהוג וכך עושים וכך-כך באמת כן נוטלים ידיים. הרבי כמו שאמר שכיוון שיש פה חיוב שמחה ועוד יותר מימים טובים, כמו שהבעל התניא מקשה על זה בתורה אור, אה, מחייבין לשפשום איך שהשמחה דווקא של פורים היא יותר גדולה ממה שכתוב בתורה ושמחת בחגך, שכאן זה עד דלא ידע, מה שאין כן ב-ביום טוב זה שמחה מאופקת שמתבקשת. כמו שהרמב"ם מפרש בהלכות לולב שהיו כאן שותים שמונים, ואלטער רבי מביא את זה בהלכה בסימן תקכ"ט בהלכות יום טוב, אבל פה זה בלי איפוק. זה-זה-זה-זה שמחה בעצם שפורצת אה גדר, השמחה הגדולה. אבל בסופו של דבר ככה זה בפורים ש-שיש במשתה הזה אה שמחה מאוד גדולה, ואם יש שמחה אז לכאורה גם יש בשר, מה שאלטער רבי מביא בתקכ"ט שאפילו שבזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, ועכשיו שאין בית המקדש אז אין שמחה אלא ביין, אבל עדיין יש עניין לאכול בשר בימים טובים. אז גם כן יש עניין לאכול בשר בשמחה גדולה של פורים אז... וכמו שההלכה הזאת מוכיחה את עצמה מאורחות חיים שצריך בעצם לאכול בשר. עיקר הסעודה צריכה להיות אה כמו שאמרנו אה, במשך היום, אמ, והיא תימשך, היא יכולה גם להימשך בלילה, ונמשיך להגיד גם ועל הניסים, אבל בסופו של דבר, אה, עיקר הסעודה צריכה להיות

1:12:28 דובר 2 במשך היום. אז זה נכון שהרבה פעמים הולכים למבצעים ומסתובבים הרבה, אה, ו-ו-ומזכים הרבה יהודים, אבל כדאי אם אפשר להגיע בזמן ולעשות שעיקר הסעודה תהיה במשך היום ואז היא תגלוש בעזרת השם ל-למשך הלילה. וכמובן אף אחד לא ישכח לעשות מעריב, אבל שידע שאחר כך יש לפעמים שאלות, כשיש מעריב באמצע הסעודה, אז מה עם ועל הניסים? אז, אה, אבל, אה, ודאי שהשמחה בעזרת השם של כל אחד ואחד תהיה שמחה שפורצת גדר, שתהיה שמחת עולם על ראשם, וכמו שמובא בספרים, שמובא ב-בתורה אור באריכות, שכל החגים יש דברים שהם בטלים ומגילת אסתר לא בטלה, חג הפורים לא בטל. שבעזרת השם נוכל לחגוג ביחד עם הרבי כאן למטה מעשרה טפחים, ובעזרת השם נזכה לגאולה האמיתית והשלמה, לחגוג את הפורים כולנו בירושלים הקודש, ואז במילא כל עם ישראל בכל הקבוצות יחגגו בתשפ"ו השנה בעזרת השם.