הלכות תרומות ומעשרות - הרב מיכאל שלמה אבישיד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:10 דובר 2 טוב, אז נעשה שיעור על תרומות ומעשרות. אנחנו חיים בארץ ישראל, ואגב גם לחו"ל מגיעים פירות ארץ ישראל, לכן זה דברים שצריכים לדעת אותם. אז, יש בשולחן ערוך סימן מאוד, מאוד גדול. עשיתם פחות או יותר, אני הבנתי, סיכומים בספרים שמלקטים. השולחן ערוך ביורה דעה זה סימן של"א, ויש שם מאה חמישים ושש סעיפים. זה ממש ממש המון המון חומר. מצד שני זה הרבה פחות, אה, יש הרבה פחות נושאי כלים ארוכים על הנושא, כי נושאי הכלים המפורסמים כמו הש"ך והט"ז הם לא היו מ-מארץ ישראל. גם הפירות של ארץ ישראל עד שהם מגיעים לשם, אה, לא הגיעו בצורה נורמלית. אה, לא היו ספינות עם מקררים וכולי, אז לכן, אה, זה לא היה כל כך שייך. זה היה יותר הלכתא למשיחא. גם הרמ"א הרבה פחות מעיר ב-בסימנים האלו, בסעיפים האלו, כי פחות או יותר זה דברים, אה, למה-למה לא להיכנס בדבר הזה? אז, אה, זו נקודה חשובה לדעת שהחומר נמצא שם ביורה דעה של"א עם כל הפרטים. ננסה בשיעור אחד לראות את הדברים המעשיים. אז דבר ראשון, מן התורה, שמתם לב בטוח בספרים שלמדתם שזה "דגנך, תירושך ויצהרך". חמשת מיני דגן, שמן, יין. כן, תירוש זה היין ויצהרך זה השמן. זה הדברים שבעיקרון הם מן התורה. יש, יש ראשונים, יש רמב"ם לדוגמה שסובר שגם פירות האילן דאורייתא. למעשה, כל הפוסקים הגיעו למסקנה פחות או יותר שזה מדרבנן. רק תירוש-- דגנך, תירושך ויצהרך. וגם זאת זה היה בתקופה שכל ישראל בארץ הקודש. אבל, אה, במצב של ימינו אין כל יושביה עליה, אז ממילא זה דרבנן, גם בארץ-- גם בארץ ישראל, וככה למעשה. זאת אומרת שגם הרמ"א מביא את

02:56 דובר 2 הדעה שזה דאורייתא. יש דעה שזה דאורייתא, אבל הוא אומר בסופו של דבר המנהג הוא שזה... אוחזים שזה דרבנן. אגב, מהי נפקא מינה? אם דאורייתא, דרבנן, בשתיהם אתה צריך להפריש, ובשתיהם אתה יכול לברך. מברכים גם על דרבנן. ההבדל, יש הרבה נפקא מינות. אם רוצים להיכנס לעומק. ניקח נפקא מינה בשולחן ערוך, זה לגבי, יש דיון, הרבי מדבר על זה כמה פעמים בלקוטי שיחות. אם יש ברירה או אין ברירה. האם, אה, לדוגמה בן אדם שיש לו שדה ב-שותפות עם גוי, אז יש לו חלקים בזה, אז עדיין, אה, יש להם אחיזה שניהם על הכל. זה גם חקירה בהלכות שותפות. האם הכוונה שכל אחד יש לו חמישים אחוז או שכל אחד יש לו הכל? ויש בזה נפקא מינות. ראשי ישיבות עושים מזה הרבה מטעמים. אבל, אה, בסופו של דבר אם לדוגמה הוא רוצה לקחת והוא מפריש, מי אומר שזה הפירות? בעצם, אה, הוא מפריש על מה ש... יש פה ערימה גדולה, זה צריך להתחלק לשתיים והוא לוקח כדי להפריש. אבל מי אומר שזה על הפירות האלו? אולי זה על הפירות האלו? אז השאלה אם יש ברירה. ב-- האם בסופו של דבר זה יתגלה מה הוא לקח? אז האם מראש אפשר לדעת שזה היה אה מיועד לזה? אז זה דיון מאוד גדול ב-בהרבה סוגיות בש"ס. אם יש ברירה או אין ברירה. פחות או יותר ב-ממש כדי ל-לתמצת ולקצר, המסקנה היא שבדאורייתא אומרים שאין ברירה ובדרבנן אומרים שיש ברירה. אז זה נפקא מינה לגבי תרומות ומעשרות. היות ותרומות ומעשרות הם דרבנן, אז השולחן ערוך מביא את הדוגמה הזאת. ב-ב-באיפה שנזכרתי בשל"א הוא אומר ש-- היות ואין ברי-- וזה דרבנן אז יש

04:58 דובר 2 ברירה. אז אם הוא יעשר אפילו שעדיין הוא לא מיקם בדיוק את החלק שלו, אז זה בעצם יוציא אותו ידי חובה על החלק שלו. אבל סתם, זה רק כדי להגיד שיש נפקא מינה. עכשיו ה-העיקר לדעת שהיום זה מדרבנן. זו נקודה חשובה ומקווים שמשיח יבוא, יהיה קיבוץ גלויות ו-ונוכל לעשר מדאורייתא. עכשיו, אה לכאורה כשרוצים אה פה בארץ לדעת הלכות תרומות ומעשרות, אפשר לשאול את עצמנו למה אני צריך לדעת את זה? אני קונה בשפע שוק, אני קונה פה, אני קונה בחנות כזאת או כזאת. ברוך השם, הכל אה-- אני לא קונה דברים שהם לא מהדרין. ואגב גם במהדרין אני בדרך כלל קונה אה דברים הכי טובים בהכשרים. אז מה, מה לי והלכות תרומות ומעשרות? אז א', יש מצב שיש אנשים עם גינות. אם אין לך גינה אולי סבתא יש לה גינה ופתאום יש לה לימונים. יש לה כל מיני דברים, פירות, זיתים, קלמנטינות. אז זה, מאמין שכל אחד מכיר את זה ב-במשפחה שלו. אז הנה לקחו עכשיו, לא, לא הספיקה לעשר ונותנים לך שקית שהוא טבל ודאי. אז לכן בארץ הקודש יוצא שיהיו לכם הזדמנויות לעשר ואם אין לכם הזדמנויות לעשר, מישהו ישאל אתכם איך מעשרים. קיבלתי לימונים מ-מ-דודה והיא לא עישרה את זה או זה מהשדה שלי, איך מעשרים את זה? זה, זה אופן אחד. אופן שני, הרי למה אנחנו צריכים הכשר טוב בארץ הקודש? שזה לא שנת שמיטה ואנחנו לא דואגים לשמיטה, ש-שנים רגילות. למה צריך הכשר טוב בפירות וירקות? זה בפירות לא בירקות.

07:11 דובר 3 עורלה.

07:12 דובר 2 אין עורלה בירקות. העורלה זה רק בפירות. אז לכן רק פירות אנחנו דואגים לקחת הכשר טוב. זה מאוד מועיל לדעת את זה.

07:24 דובר 3 מהרש"ם.

07:25 דובר 2 אה?

07:26 דובר 3 מהרש"ם.

07:27 דובר 2 לא, אין, אין מראית עין בזה. זאת אומרת שירקות, היות וזה בכלל לא בעיה, אז אין בכלל בעיה להיכנס לשוק, להיכנס לכל מיני מקומות ולקנות ירקות. למה? כי ירקות זה מלכתחילה לא בעיה. אתה לא נכנס לאיזה מסעדה טריפה. אז, אז יש פה שאלות של מראית עין, שגם לא מצאנו בשולחן ערוך הלכה כזאת, אבל בכל זאת, הרב משה פיינשטיין דיבר על זה. אז הרבה אנשים לפעמים גרים ב-בכל מיני מקומות בארץ שאין להם הרבה הכשרים טובים, או הם גרים באיזה אזור שכדי ללכת ל-ל-לסופר שיש לו הכשר מאוד טוב אז צריך לקחת את הרכב, צריך ללכת רחוק. עכשיו יש פה איזה מכולת ממול, אז זה הרבנות. אז מה החשש הגבוה? ב-באילנות אני מבין. יש ערלה. כמה יקפידו? כמה-- על מה הם מסתמכים? הם מסתמכים על הרוב? כלומר, יש פה בפרי, יש בזה דיונים שלמים בהלכות ערלה. אז פה אני הולך על הכשרים מהודרים, אבל על פירות, על ירקות? אז אה, אז מה, מקסימום אולי לא עישרו? על פי רוב מעשרים. לכן בוודאי שגם אם אתם מעשרים על ספק, אסור לברך, כי מ-מן הסתם מה שקורה, יש ברוך השם המון המון יהודים היום שרוצים לזכות יהודים. אז מה הם עושים? הם באים, הם בחנויות, אפילו אם יש הכשר של הרבנות, אפילו במקומות של קיבוצים, אפילו קיבוצים שהם נראים לכם קיבוצים אה שמאלניים קיצוניים, הרבה פעמים אחרי שחל החיוב, כי צריך שיהיה חל החיוב, צריך שיהיה אחרי מירוח וכולי, ש-שהכניסו את זה ל-- אז הרבה פעמים עוברים ומעשרים כדי לזכות יהודים. אז אה, אבל זה המקרה. בכל זאת אני לא-לא רגוע. מי אומר שעישרו? אולי ההכשר, אה, המשגיח לא עבר. אז

09:33 דובר 2 לכן הידיעה של הלכות תרומות ומעשרות הוא שייך מאוד ב-בארץ הקודש, אה, וזאת נקודה חשובה. גם בחוץ לארץ-- אז יש הלכה מעניינת שמוזכרת ברמב"ם וגם בשולחן ערוך בצורה הכי פשוטה, שפירות ארץ ישראל שיצאו לחו"ל פטורים מתרומות ומעשרות. ככה כתוב גם בשולחן ערוך. עכשיו, כשמסתכלים ב-במקורות, בתוספתא, במשנה, במסכת חלה, אז כשמסתכלים על הדברים אז יש מושג לדוגמה פרי שבא מחו"ל. ודאי הא'-ב' של תרומות ומעשרות זה בארץ הקודש, לא בחו"ל. אז גם-- וגם בארץ זה היום מדרבנן, כמו שהזכרנו. אבל יש מושג, זה נדיר, אבל מושג שפרי שבא מחו"ל לארץ ישראל או פרי בארץ ישראל של גוי. כן? אם יש לי, יש לך ערבי שמוכר לך ענבים מחברון, אבל זה השדה של הערבי. היום הבעיה לקנות אצלם על הכבישים, אז ירקות זה לא יהיה בזה בעיות, אבל אה, אבל להגיד ש-שבעצם זה פטור מתרומות ומעשרות זה-זה לא בטוח. יכול להיות ערבי אחד שקנה מאיזה יהודי. בארץ יש המון יהודים. יש המון שדות של יהודים, אז יכול להיות יש לו חבר יהודי והוא קנה לו והוא מוכר לך. אז אה, אז להסתמך על זה שזה ש-שזה פטור זה לא דברים פשוטים. אתם מכירים אותו, זה השכן שלכם, הוא ודאי יש לו איזה שדה באמצע ביתר שלו ופתאום יש אנשים לפעמים שהולכים קרוב ו-וקונים לו את הדברים, אז בסדר. אם זה של הגוי, עכשיו, אם זה של הגוי, גם בארץ וגם בחו"ל זה פטור. אבל אם נגמרה המלאכה בידי היהודי זה חייב בתרומות ומעשרות. אז זה נדיר. כי מה קורה? אם יש לך תפוז עכשיו בחו"ל והגיע לארץ, אז אה, ברור שגמר המלאכה הייתה בגורנות שלהם, איפה שאספו והכול, אז אין

12:09 דובר 2 פה, אין-אין פה שום חיוב. אבל אם זה ענבים שהמטרה שלהם זה לסחוט אותם, או אני מביא זיתים מחו"ל בכמויות כדי להפוך אותם ל-, ל-, לשמן בארץ, אז כאן סוף המלאכה שלהם זה בארץ, וכאן יכול להיות חיוב של תרומות ומעשרות. אז במשנה בחלה שמדובר על פרי מחוץ לארץ שנכנס לארץ, שמה מותנה אם נגמרה המלאכה או לא נגמרה המלאכה בארץ. מה שאין כן כשמדברים על המקרה ההפוך, אומרים רק בסתם לכאורה, שפרי שיצא מארץ ישראל שהיה חייב, מגיע לחו"ל ופטור מתרומות ומעשרות. ככה הרמב"ם נוקט בפשיטות, גם וגם השולחן ערוך. אבל יש בזה דיון. יש הרבה פוסקים שבאים וטוענים, הרדב"ז ועוד הרבה שו"ת, ואפילו הכסף משנה על הרמב"ם, הרי יוסף קארו בשולחן ערוך הוא, הוא סתם, אבל ב-בכסף משנה זה נראה שהוא אומר שזה אותו דבר. זה שכתוב שפרי שהיה בארץ ישראל יצא לחו"ל ופטור מתרומות ומעשרות, הפירוש הוא שנגמרה המלאכה בארץ. ובעצ-- ו-- אה, סליחה, שלא נגמרה המלאכה בארץ, ולכן, אה, זה יצא שמה וזה נגמר בחו"ל, אז זה פטור. אבל אם נגמרה המלאכה בארץ, שזה ברוב המקרים המ-המצב, אז כשהפרי יוצא לחוץ לארץ הוא עדיין חייב. הפשיטות של השולחן ערוך משמע שלא. אין פה תנאי. לא כתוב, תלוי, תלוי אם גמרו לא גמרו. כתוב פרי של ארץ ישראל שיצא לחו"ל פטור. אז זה קצת קשה. איך אתה יכול לדמיין פרי שהוא חייב בתרומות ומעשרות ורק ברגע שהוא עובר את הגבול פתאום נהיה פטור? אז המנחת חינוך מקשה את השאלה הזאת ועונה. אומר אז מה? יש פה פסוקים. כתוב שמה בארץ הקודש, זה לא שמה, זה לא בארץ הקודש. אז זה פטור חל. אז בפוסקים יש דעות לכאן ולכאן. יש,

14:26 דובר 2 אה, הב"ח שמקל, המנחת חינוך שמקל, המהר"י קורקוס שמקל, ויש כסף משנה, רדב"ז ועוד כמה פוסקים שמחמירים. היום אני מאמין בכל המלקטים, לא בדקתי בספר הזה, אני מאמין שאומרים להפריש בגלל הספק, להפריש בלי ברכה. פרי שיצא מארץ ישראל לחוץ לארץ, להפריש בלי ברכה. אבל בכל זאת לזכור שהפשטות של השולחן ערוך שלא חייבים. גם הרדב"ז בעצמו שטוען שצריך להפריש, הוא אומר שהרמב"ם, כי הרדב"ז כתב ביחס לרמב"ם, אומר: הרמב"ם ודאי סובר שלא, הוא סתם. לכן הרמב"ם סובר שזה פטור. ואגב, השולחן ערוך נקט את הלשון של הרמב"ם בדיוק. זאת אומרת, אפילו החולקים מודים לכאורה שמי שכתב כמו הרמב"ם יוצא שהוא, שהוא פטור. אז למה עם זה כן מפרישים? אז לכן גם מי שבא ונמצא בחו"ל ומגיע היום, ברוך השם, ואדרבה, הפירות הכי טובים, הדברים הכי טובים יוצאים לחו"ל. מה שמקבלים בארץ זה הסחורה הלא טובה. זה כל מה שאתם חושבים שזה טוב זה לא טוב כמו הסחורה שיוצאת לחו"ל. למה? כי שמה משלמים באירו או בלירות סטרלינג או בדולרים ומשלמים יותר טוב מבארץ, אז לכן הם מעדיפים, החקלאים, לשלוח את זה לחו"ל, את הסחורה המאוד טובה. אז יוצא שאנשים בחו"ל פוגשים פירות ארץ ישראל, אבוקדו, תפוזים, תמרים וכולי. עכשיו, מה שמאוד מעניין, יש פה עם הארצות מאוד גדולה בחו"ל. זה הרי בארץ אנחנו לא נחשוב לעצמנו לקנות מפירות האילן בארץ ישראל בלי הכשר. גם כשיש לך הכשר אתה אומר: לא, ההכשר הזה לא לוקח. מכירים את זה? תמיד שולחים לי, הרבה פעמים שולחים תמונות לרב. אני עכשיו ברמי לוי, אני פה. הנה יש פה את ההכשר של פלוני. הרב, אני לוקח? הרב, אני לוקח את זה? ויש לך

16:38 דובר 2 את כל רב, את האופן שהוא עונה. אבל אנחנו סלקטיביים, אפילו בהכשרים מהדרין אנחנו סלקטיביים. אז פתאום יצא פרי לחו"ל? נגמר. הוא עובר את הגבול, ופה זה לא שאלה של פטור ממעשרות, כי אפשר תמיד להפריש בחו"ל בלי ברכה. זה מדובר על חששי ערלה. אז בגלל חששי ערלה אז בארץ ישראל זה בעיה. אז עכשיו אתה בטיסה, יש לך הכשר מרב כזה שאתה לא לוקח, ואתה בטיסה ולקחת בעצם תפוח, אבל פתאום אתה טס עם המטוס. תוך חמש שש דקות אתה בחו"ל מעל הים וזה זהו. אני מוציא את התפוח, הפך להיות בסדר. למה הוא הפך להיות בסדר? מה ששמעתי ממשה הרב גרונר, האבא של הרבי, עליו השלום, הוא לא היה לוקח פירות מארץ ישראל. חוץ מאולי, אולי יכול להיות שאם הביאו לו במיוחד, אבל מה שהיו קונים, מה שהיו קונים בתוך ה..., בתוך כל מיני חנויות שבאים, מביאים אבוקדו, מביאים דברים. זה דבר פשוט. למה? למה? זה פירות ארץ ישראל שיצאו לחו"ל. איזה הכשר זה? אז בזה יש ממש עם הארצות מאוד גדולה, והמון המון המון חב"דניקים באים: יש לי אבוקדו, הרב, איך אני מעשר את זה? אבל רגע, זה כתוב כרמל, כתוב ארץ ישראל. אז—

18:19 דובר 4 כמה אחוז מן השוק זה?

18:20 דובר 2 אוקיי, אז עוד הפעם.

18:23 דובר 4 לא.

18:24 דובר 2 אז אבל אני אגיד למה זו לא שאלה. לכן הקדמתי מה שאמרתי. הרי בארץ אתה לא אומר כמה אחוז זה, ובכל זאת אתה סלקטיבי. אז בגלל שעבר את הגבול אתה לא סלקטיבי? זה אותו פרי. או שאתה הולך עם הטענה אחוזים מאוד נמוכים, אז אני לא נזהר, אז גם בארץ. אבל אין שום סיבה לעשות הבדל בין הארץ לחוץ לארץ.

18:49 דובר 4 כל העניין של מעשרות שזה עובר לחוץ לארץ זה על מעשרות, זה לא על ערלה?

18:54 דובר 2 לא, לא. אגב, יש גם ערלה בחו"ל, גם פרי שגדל. אבל ההבדל שבחו"ל ספק ערלה מותר וספק ערלה בארץ ישראל לחומרא, אבל הערלה בחו"ל, ודאי שפרי שיצא אין פה שאלה שזה פוטר אותו מערלה. אין כזאת הלכה. אז לכן מה שאין כן, מה אני כן משתמש בטענה שהוא אמר, זה במקרה ובן אדם מתקשר: הרב, קניתי, קניתי מלא תפוזים, קניתי מלא אבוקדו. אז הרב יכול להגיד: טוב, אני מכיר באחוזים, זה אפס נקודה משהו, זה אפילו לא אחוז.

19:30 דובר 4 בכל העולם יש אבוקדו ישראלי. בכל העולם יש תפוזים ישראליים.

19:34 דובר 2 כן.

19:35 דובר 4 באוגנדה אני קונה תפוז ישראלי?

19:38 דובר 2 לא יודע, אבל באירופה ואמריקה זה מגיע. כן.

19:42 דובר 4 נו, יואו.

19:43 דובר 2 כן. כתוב, כתוב אבוקדו, כתוב על זה. כתוב כרמל ישראל, כתוב יפו.

19:49 דובר 4 לא קונים את זה.

19:50 דובר 2 אה?

19:51 דובר 4 לא קונים את זה.

19:51 דובר 2 כן, אבל יש המון שטויות. המון.

19:55 דובר 4 אבל אולי זה השוק, השוק בחו"ל יותר גדול ולכן זה יותר משנה.

20:00 דובר 2 לא, אם אתה אומר משהו אחר.

20:03 דובר 4 בלי שאלות.

20:03 דובר 2 אם אתה אומר שאם אני מגיע ומוכרים תפוזים ולא כתוב מה זה, האם אני צריך לחשוש שאולי זה מארץ ישראל? זה אל תלך כך, לא. אני מדבר שכתוב על זה.

20:16 דובר 4 אה?

20:16 דובר 2 ודאי כתוב. זה על, על כל מדבקה של תפוז, יפו, כתוב יפו, כתוב...

20:22 דובר 4 זה האחוזים של הארץ גופא.

20:24 דובר 2 כן.

20:25 דובר 4 כל העולם. אם כתוב.

20:27 דובר 2 כן, אבל זה—

20:28 דובר 4 בארץ ישראל אני צריך לבדוק את האחוזים בארץ ישראל.

20:30 דובר 2 כן. אז, אז כשאתה יודע או כתוב, כתוב על ה... על התמר מאיפה היא נמצאת, מאיפה מגיע. לפעמים זה מגיע מירדן, מתוניס, לפעמים זה מגיע מארץ ישראל וזה כתוב. כתוב ישראל. אז פה, אז זה ודאי שזה לא בגלל שזה עבר את הגבול שזה בעצם משנה. אבל עוד הפעם, מה שרציתי להגיד בהתחלה זה שבפרי שיצא לחוץ לארץ, אז אפילו שיש הרבה שרוצים להגיד שזה פטור לגמרי, אבל הרבה בכל זאת חוששים לרדב"ז ולכמה פוסקים, לביאור של הכסף משנה ש...

21:07 דובר 4 על הכל.

21:07 דובר 2 על הכל. כל מה שיוצא לחו"ל עדיין יש חיוב של, אה, הפרשת תרומות ומעשרות כי נגמרה המלאכה בארץ הקודש. אם שולחים ענבים של ארץ ישראל לחו"ל כדי להפוך את זה ליין, פה נגמרה המלאכה. בחו"ל זה ודאי לכל הדעות. יש מהרש"ם שאומר חידוש. המהרש"ם אומר שאם מלכתחילה זה פרי שהיה מיועד לצאת לחו"ל, מפה מהקיבוץ הזה זה הולך ישר לאירופה. אז הוא אומר שגם הדעות שמחייבות תרומות ומעשרות מודים שבזה, כיוון שהייעוד היה לחו"ל. טוב, אבל למעשה יוצא שאתם מקבלים, אה, פירות מחוץ לארץ. כבר קניתם אותו. אז יש מה להגיד. כמו שהוא אמר, האחוזים מאוד מאוד נמוכים, וכבר קניתי, אז לפחות אומרים להם תפרישו תרומות ומעשרות. רק מה? אה, זה ודאי בגדר, אה, הידור כי יש הרבה דעות שמקילות בזה, אבל בכל זאת זה הנהגה להפריש בלי ברכה. עכשיו יש, אה, בטוח שמעתם על המושג הזה, אומרים הרבה פעמים: קניתם פרי, אתה לא יודע איך להפריש, אתה לא יודע את הנוסח ולא יודע איך לעשות את זה. אז תיקח כזה וכזה ותגיד שזה יהיה מופרש כמו שכתוב בספר, אה, כשרות, לא יודע מה, משנת, משנת הכשרות. או תגיד שזה יהיה מופרש כפי שכתוב בשולחן ערוך יורה דעה של"א. יותר קל לזכור. אז, אה, מכירים את המושג הזה? בחוץ לארץ זה הולך מאוד, מאוד הרבה כי הרבה אנשים לא יודעים איך לעשות. אה, קיבלתי לימונים מארץ ישראל, הסבתא הביאה משהו וצריך להפריש. אז איך, איך מפרישים? יש מעשר ראשון, מעשר שני. אנחנו נדבר על כל הפרטים. אבל איך אני עושה? אז יש כאילו מושג כזה שזה הכל יהיה מופרש כפי שכתוב בספר הזה, פלוני, בלי להבין ב-באמת מה אתה עושה.

23:13 דובר 2 החידוש הזה מגיע מהעולם הליטאי. זה חידוש של החזון איש. הוא לוקח הוכחות מאבן העזר, סימן ל"ח. מי שלא יודע איך לעשות תנאים אז שיגיד שיהיה תנאי כמו שכתוב פה. הוא לא יודע מה זה בני גד ובני ראובן, איך לעשות את זה. אה, שיהיה כמו שכתוב בשולחן ערוך לפי התנאים של השולחן ערוך, אה, סימן ל"ח או משהו כזה, אז, אה, הוא רוצה ללמוד משם. המון, רוב הפוסקים דחו את זה ותקפו את זה מאוד חזק, ויש כל הוכחה ומביא איזה ארבע חמש הוכחות. כל ההוכחות אחת אחרי השנייה מורידים אותה. אז עכשיו ככה, באמת שזה מגיע לחו"ל, שהפשט הפשוט של הרמב"ם והשולחן ערוך לכאורה זה שזה פטור מתרומות ומעשרות, אז אני עוד יכול להבין שלפעמים בן אדם שהוא מתקשר לא יודע איך לעשות אז, אה, ואיך להגיד ואין לך זמן עכשיו להסביר לו לקחת סידור או לקח-- או לקחת משהו, את הנוסח, ולהגיד לו בוא נעשה ככה וככה וככה. אז אפשר לדמיין לעכל כמו שיטת החזון איש, כי גם היום זה בכלל, זה דרבנן גם בארץ. אם זה בכלל לא תירושך ויצהרך ודגנך, זה אבוקדו, תפוזים. אז זה כבר דרבנן, ובספק דרבנן שיצא לחו"ל שאתה בכלל לא יודע אם צריך להפריש. אז אני יכול לדמיין-

24:39 דובר 5 לחו"ל במחשבה שזה יוצא לחו"ל.

24:40 דובר 2 המחשב. טוב, אם אתה... אבל, אבל אבל תכלס מה זה אומר? זה אומר שאפשר לדמיין את זה, אבל זה לא לכתחילה. כי יש פה סדר איך להפריש. צריך להביא את מה שאנחנו אומרים בדרך כלל. ו-ונגיד בעצם, בעצם את ה, את המהלך של הדברים. אז דבר ראשון יש את שנות המעשר, שזה נפקא מינה לדעת אם זה מעשר ראשון, מעשר שני או מעשר עני. לדעת, אה, אם עברת מזה לזה אז זה נפקא מינה. אני נותן מעשר שני או אני עושה מ-מ-נותן מעשר עני. גם אם אני, אני לא יכול להפריש משנה אחת על השנה השנייה. זה לא אותה שנה. אם לקחתי עגבניות מתל אביב ועגבניות מירושלים, אפילו שזה לא אותו שדה, זה בסדר, זה אותה שנה. יש לי בסך הכל פה חמש עגבניות ופה חמש עגבניות. אני יכול להפריש. וגם אם בחרתי להפריש על העגבניות של תל אביב, הם יעזרו. כל זמן שזה מן המוקף הם יעזרו על, על ה, על הירקות ועל הפירות של ה, של עיר אחרת, של ירושלים. אין בזה בעיה. אבל משנה אחת על השנייה זה לא עוזר. אז לכן זה חשוב. יש גם שנים, שנת השמיטה. שנת השמיטה זה בכלל פטור מתרומות ומעשרות. המקום צריך להיות הפקר. לכן כתוב בשולחן ערוך שגם בשל"ה וגם שבעיקר בשל"ה יש המון מקומות שכתוב שבשמיטה זה פטור מתרומות ומעשרות. כמו אילן שהוא הפקר. כן, שהוא פתוח לכל וסתם נטוע ליופי וזה הפקר ומרשים לקחת מזה. אז זה פטור מתרומות ומעשרות. אז לכן צריך לדעת אם אני בשנה ראשונה, שנייה, מתי עוברים בדיוק. אז זה לא מסובך בכלל, אבל צריך לדעת את זה. אז יש דבר ראשון שלגבי תרומה

26:56 דובר 2 ותרומת מעשר שאנחנו נלמד זה לא משנה איזה שנה חוץ מתי שזה פטור, שזה שנת השמיטה.

27:02 דובר 5 מעשר ראשון צריך?

27:04 דובר 2 אז רגע, מה יכול להיות שמיטה עכשיו? אה, נראה. אז יש את ה, בעצם את הדין שבשמיטה זה הפקר, אבל בשאר השנים תרומה ותרומת מעשר זה חייב. עכשיו יש הלכה לגבי מעשר ראשון. מעשר ראשון זה ללוי. אז בכל השנים חוץ משנת השמיטה שזה פטור ממעשרות, בכל השנים יש גם מעשר ראשון, אבל מעשר שני זה בשנה הראשונה, בשנה השנייה, בשנה הרביעית, בשנה החמישית. רק בשלישית ובשישית אז זה מעשר עני. עכשיו לגבי שמיטה אני רוצה להיכנס עכשיו לכל ה-העניין, כי לפעמים יש בזה מחלוקת ידועה, המבי"ט והבית יוסף. האם, האם-- הרבי מדבר על זה הרבה בליקוטי שיחות. האם זה הפקר ממילא או אפקעתא דמלכא, וזה נפקא מינה אם לא הפקרת. האם יש חיוב תרומות ומעשרות בשמי-- בשמיטה, ובמקרה כזה איזה מעשר? זה כמו מה, כי הרי זה שנה שפטורה אז. אבל אם כבר אתה חייב בשביעית זה יהיה מעשר עני או מעשר שני.

28:15 דובר 5 מה ההבדל בין מעשר למעשר שני? למה זה דווקא בשנים האלה?

28:19 דובר 2 אז התורה אומרת. זה לא, יש פה היגיון, אה... זה תורני שבשנה השלישית והשישית, במקום לתת מעשר שני, שזה אתה, זה שלך בעצם, רק שאתה מעלה את זה לירושלים, או אם זה כבד וצריך את הכסף בידך, ואז אתה קונה דברים בגבולות ירושלים וכולי. אז יש את ה-- במקום זה נותנים את זה לעני. שלישית, עכשיו. אז דבר ראשון יש-- למדנו שמיטה זה אמור להיות פטור לגמרי, ויש לנו רק שלישית ושישית שבמקום מעשר שני יש מעשר עני. אבל זה לא נגמר כאן. אתה יכול להיות בשנה, אה, שלישית ועדיין לתת מעשר עני, וכן להיפך. למה? כי מה עק-- מה קובע שעברת משנה א' לב'? אז לגבי ירקות זה א' בתשרי. ויש עוד פרמטר חשוב, שזה לפי הלקיטה. מי שלמד תחילת קידושין זוכר עם האתרוג. זו סוגיה באמת בראש השנה בדף י"ד, אבל לומדים תמיד את קידושין בדף ב', ג', שמה יש את התוספות ואת כל הדברים עם האתרוג, זה כמו ירק וכולי. אז זה בתר לקיטה. אז זה מאוד מעניין, ויש גם בזה ויכוח, אבל ניקח את הדעה המקילה שלקיטה זה לא ראוי ללקיטה, אלא לקיטה בפועל. במילא תארו לעצמכם שאני עכשיו ביום ג' תשרי, אה, תשפ"ה. אני חוזר לכמה חודשים אחורה. אז אנחנו עכשיו בשנה השלישית של השמיטה. כן? פ"ב היה שמיטה, פ"ג, פ"ד, פ"ה, פ"ה אנחנו בשנה השלישית. אז עכשיו בשנה השלישית תארו לעצמכם שבכ"ט אלול תשפ"ד נכנסתי לח-לחצר שלי ולקחתי עשר עגבניות ואחר כך-- ושמתי אותם במקרר. אחר כך בג' תשרי תשפ"ה, כמה ימים אחרי זה, ארבעה ימים אחר כך, לקחתי עוד הפעם עשר, עשר, עשר עגבניות. כשאני מפריש-- א', אני לא יכול להפריש אחד על

30:53 דובר 2 השני. להגיד, הנה בסך הכול יש לי עשרים עגבניות, אני אפריש מפה. לא, רגע. זה שנה שנייה, זה שנה שלישית, כי זה לקטתי בפ"ד וזה נלקט בפ"ה, וזה מעשר, אה, אלו ש-שלקחתי בכ"ט אלול זה מעשר שני וזה מעשר עני. אז ירקות מאוד קל. א' תשרי ולפי הלקיטה.

31:22 דובר 5 אבל אם אתה מגיע לחנות אתה לא יודע מתי הם לקטו את זה.

31:25 דובר 2 יפה. אז לפעמים יצא שאתה, אם אתה במצב שאתה צריך להפריש ואתה לא יודע מתי לקטו את זה, כן? אם באמת אתה יש לך ספק, לפעמים אתה יכול לדעת ש-שפה במקררים רק פתחו את החנות, בטוח שזה היה בחנות כבר כמה ימים. עד שמק-מקבלים את הסחורה לוקח יום, יום וחצי. אבל אם אתה בספק אז הנה חינם עני. אתה תגיד אם זה צריך להיות מעשר שני, מעשר שני, אם זה מעשר זה.

31:54 דובר 5 יכול להיות תערובת של עגבניות, לא?

31:57 דובר 2 אה, לא. אז מה שתעשה, לא-- בכל זאת לא תפריש אחד על השני. זה בכל מקרה.

32:02 דובר 5 אחד על השני.

32:03 דובר 2 לא. זאת אומרת שאם לקחת-- או, הבנתי שאתה, יש לך חלק מהעגבניות מפה וחלק מהעגבניות מפה.

32:10 דובר 5 באותה חנות יכולה להיות תערובת.

32:11 דובר 2 כן. ברגע שאתה לא מתפטר מזה ואתה לא יכול לעשות כלום אז-- ואתה לא יכול לברר. אז כיוון שזה דרבנן פה, כי זה בארץ ישראל בזמן הזה וזה עגבניות שזה לא דגנך תירושך ויצהרך, אז ברור שיש מה להקל. אז אתה תעשה מה שאפשר.

32:28 דובר 5 להגיד זה גם מעשר שני גם-

32:30 דובר 2 זה אתה יכול כן להגיד, כן, מצד הספק. וגם פה, המוציא מחברו עליו הראיה, אז אתה לא תצטרך לתת את זה אפילו. אבל בוא, בוא נתקדם. אז מה למדנו? למדנו שנה שלישית ושישית ולמדנו שירקות זה א' תשרי לפי הלקיטה. עכשיו לגבי פירות זה ט"ו בשבט. זאת אומרת, עד שאתה לא בט"ו בשבט אין על מה לדבר בכלל. זאת אומרת שאתה בתשפ, בתשרי, בחשוון, בכסלו, בטבת, אפילו בתחילת שבט. ברור שכל מה שאתה עושה שייך לשנה הקודמת. אפילו שאתה בשנה השלישית אתה בעצם בשנה השנייה. אחר כך זה עוד לא זה. גם אם אתה אחרי ט"ו בשבט זה עדיין לא הגדר, כי הגדר כאן זה לא הלקיטה. אם זה היה לקיטה אז מה שלקטת לפני ט"ו בשבט זה היה של השנה הקודמת. ומה שאתה קטפת אחרי ט"ו בשבט, אבל הבעיה זה לא בתר לקיטה, זה בתר חנטה. אז מה זה חנטה? יש בזה מחלוקת הראשונים. ומה זה שליש גידול? זאת אומרת שהפרי הגיע-- אלו שמבינים בפירות הם יודעים, זה שליש, זה לא שליש. יש גם, יש גם דרכים איך לגלות את זה בזריעה, אבל לא ניכנס לפח הזה. אז ברגע שהשליש הגיע לפני ט"ו בשבט, אתה יודע, ראית את הלימונים או את ה-- לימונים זאת עוד בעיה, אבל לקח-- יש לך בעצם איזה אבוקדו. מה שאתה רואה שהשליש הגיע לפני ט"ו בשבט תשפ"ה שייך לשנה השנייה, וממילא זה מעשר שני. אם השליש הגיע אחרי ט"ו בשבט, כמו לפעמים הרבה פירות הדר שלפעמים הם מאוחרים יותר, אז זה בעצם שייך לשנה השלישית. גם לגבי לעשר משנה לשנה וגם לדעת אם זה מעשר שני או מעשר עני או אם אתה בשמיטה

34:35 דובר 2 או אתה לא בשמיטה. זה תמיד חשוב לדעת. איפה שזה מסתבך קצת העסק זה לגבי אתרוג. באתרוג זה מצד אחד, וזה גם מחלוקת, אבל זה מצד אחד בחשש שזה-- כיוון שזה פרי האילן אז זה ט"ו בשבט. אבל כיוון שהוא גדל כמו ירק, הוא צריך הרבה מים וכולי, אז דינו שזה בתר לקיטה. אז מה שלקטת-- אז זה מעניין. יש לך אתרוג. אם הוא נלקט אחרי ט"ו בשבט הוא שייך לשנה של עכשיו, שזה נגיד שלישית. אם הוא נלקט לפני ט"ו בשבט אז הוא שייך לשנה הקודמת. אז בעצם יש פירות וירקות. יש גם עוד דברים שאפשר לשאול, זה לגבי תבואה וקטניות. אז זה גם א', ככה בתשרי, וזה שמה זה לא לקיטה, זה לא ירקות, זה לפי שליש. אבל רוב הדברים שאנחנו ב-ביד שלנו להפריש בדרך כלל זה יהיה פירות וירקות. אז ירקות מא' תשרי לקיטה, פירות ט"ו בשבט חנטה. חוץ מהאתרוג שמצד אחד הוא כמו פרי, שזה ט"ו בשבט הגדר שלו שעובר שנה, אבל לפי הלקיטה. ואיפה שיש ויכוח, שזה גם מסבך עוד יותר, זה בעצם פרי הדר או לפחות לימון שמאוד דומה לאתרוג. האם דינו כמו אתרוג או דינו כמו שאר פירות האילן? היות ויש ב-בזה מחלוקת, הרבה פוסקים לקחו את כל החומרות ואמרו אנחנו ניתן לו גם דין של לקיטה וגם דין של חנטה, ואם יצא שזה יעשה בזה סתירות, כמובן. אתה רואה שליש שהיה לפני ט"ו בשבט ואתה לקט את ה-- אחרי ט"ו בשבט את הלימון, אז אתה תצטרך בעצם מספק ל-להיות מעשר שני ומעשר עני. אוקיי? נספיק, נ-נראה איך עושים את זה. אז זו נקודה. אז זה למדנו עכשיו לגבי השנים. עכשיו בוא נלמד

36:59 דובר 2 בקיצור, את סדר ההפרשה. אמ, אז בעצם כך, כשאני לוקח לא משנה פירות, ירקות, ואני צריך להפריש, וזה נגיד זה טבל ודאי, אז כמו יש מצווה, צריך-- יש גם ברכה. להפריש תרומות ומעשרות וכולי. אז מה אני צריך להפריש? אז יש תרומה לכהן. זאת אומרת כהן צריך לקבל תרומה. לפי התורה אין שום שיעור כמה צריך לתת לו, לא כתוב. לגבי לווים כתוב, לגבי מעשר עני כתוב שזה מעשר. פה לא כתוב שצריך לתת מעשר. צריך לתת משהו. אז אתה מן התורה יכול לקחת, אה, יש לך מאתיים תפוזים, נגיד מאה תפוזים. אתה יכול לקחת תפוז אחד, לחתוך אותו אפילו לרבע, וזה תרומה לכהן. עכשיו, פעם הכהן היה טהור. פה זו תרומה טמאה, והרבה בארץ ישראל אנחנו מאוד מקפידים להיות-- לוודא שהיא טמאה. לכן מה שאנחנו בשם תרומה שמים קצת מים על זה, כי אם יש מים ב-על ה-- כשנופל הגשם עדיין מחובר, אבל בתלוש רוצים לוודא שזה יהיה רטוב, וכשאתה נוגע אז זה מטמא, ואז ככה ל-לקלקל, לזרוק תרומה, לאבד תרומה, אה, טהורה זה חמור. אז צריך לוודא שזו תרומה טמאה. עכשיו אני הייתי אמור לתת את זה לכהן כמה? אין שיעור, אבל בתקופה שהייתי נותן באמת, חכמים אמרו ככה, אמרו אחד על שישים זה בעצם קמצן. באמת, זה לא מידה טובה, זה עין רעה. אם אתה נותן תרי ממאה תרומה, זה רש-- זה רמז תרי ממאה. זאת אומרת אם יש לך מאה תפוזים, זה שתי תפוזים, שתי אחוז. שתיים זה נקרא מידה בינונית, ואחד על ארבעים זה עין טובה.

39:11 דובר 6 עין טובה.

39:12 דובר 2 עין טובה כי זה יותר. אז בעצם אומר השולחן ערוך, היום בכל מקרה הכהן לא אוכל את זה. אז למה שתעשה עין טובה בשביל שיהיה בל תשחית? בכל מקרה זה הולך לפח. אגב, איך זורקים תרומה? לוקחים את זה בשקית ניילון, סוגרים כדי לא לשים את זה, לקלקל את זה עם כל השאריות של הרוטב של הצ'ולנט והחלב של יוגורטים וכל מיני דברים ש-- סירחון שיש בפח. אבל אז לכן למעשה היום ההפרשה הראשונה זה תרומה, וזה בעצם אין שיעור. ואפילו אם ראיתם במשניות שהמידה הבינונית זה שתיים על מאה, זה היה בתקופה שנותנים בפועל. כשלא נותנים בפועל משאירים את זה על עיקר הדין שזה כל שיעור. אחר כך יש מעשר ראשון. מעשר ראשון זה מעשר שנותנים ללוי. אז אם זה טבל ודאי אמורים בפועל לתת ללוי מעשר. אז כבר, כבר הוצאתי כביכול. אז אני אגיד איך עושים את זה בפועל, בשטח איך מארגנים את הפירות. אבל בינתיים אני אומר את סדר ההפרשה. אז אם זה היה כל כך פשוט, יש לי כהן פה ממול. הנה קח רבע תפוז, אפילו על אלף תפוזים זה שלך. להתראות. אבל כדאי שיישאר כי אולי-- אבל גם אם הוא לא נשאר לא נורא. לוקח ממה שנשאר עשר אחוז. מה זה עשר אחוז? אז יש לי פחות או יותר מאה תפוזים. אז אני לוקח תפוז, כן? ונותן. עכשיו האמת שזה אחד גדול, אחד קטן, וגם אף-אף-אף אחד לא סופר באמת. אז היו שוקלים. אתה שוקל ואתה, הנה אתה רואה שיש לי מאה קילו אז מעשר זה יהיה עשר קילו. אז פה כדי לעשות את זה יותר קל, תפוז אחד כבר הוצאתי לו חתיכה קטנה. עכשיו

41:31 דובר 2 אני רואה שיש נגיד מאה תפוזים. לוקח תפוז אחד ככה כדי להקל. לוקח תפוז ו-- אז רגע סליחה, זה מאה תפוזים, זה מעשר, זה עשר תפוזים. נותן לו עשר תפוזים ללוי. אז אני יכול להגיד ללוי להתראות. עכשיו מה לוי עושה? הלוי, מהעשר תפוזים שהוא קיבל, מהעשר אחוז שהוא קיבל, הוא צריך בעצמו לתת מעשר מן המעשר. אבל זה תרומה. התרומה שלנו אין לה שיעור. התרומה של הלוי יש לה שיעור. ומה הוא צריך לתת? מעשר מן המעשר. אז אם יש נ-נ-נגיד יש לך מאה תפוזים והוא קיבל עשר, כן? אז הוא צריך לתת אחד על מאה. כן? אבל ממה שיש לו, כן?

42:31 דובר 7 מעשר מן המעשר זה אחד על מאה או אחד על מאה-

42:35 דובר 2 כן.

42:35 דובר 7 מעשר-

42:35 דובר 2 זה אחד ממאה. אז אבל, אבל כ-כמה זה יוצא? כי זה מעשר מן המעשר. אז אם, אם הוא קיבל עשר תפוזים הוא בעצמו אמור לתת תפוז.

42:48 דובר 7 כן, תפוז אחד.

42:48 דובר 2 נכון. אוקיי. אז בס-- אז עכשיו, אז למי הוא ייתן את התפוז הזה? לכהן. וזה יהיה התרומה שלו. עכשיו גם זה אי אפשר לתת כי התרומה טמאה והכהן טמא וכולי. אז גם זה צריך לאבד. אבל פה אתה לא יכול להגיד כיוון שזה הולך לאיבוד אז ת-תן לו בכל שיעור. לא. כי אצלו השיעור זה מעשר מן המעשר. אוקיי. אז יש-- זה בכל שנה חוץ משנים שפטורות כמו שמיטה. אז נתתי תרומה. נתתי עשר אחוז ללוי. הלוי נתן בעצם מעשר מן המעשר, שזה בעצם אחד על המאה, וזה בעצם האחד תפוז על העשר תפוז שהוא קיבל. אוקיי. אז בזה הכהן נגמר. עשינו את כל החובות שלו. אני עשיתי את החוב שלי, הלוי עשה את החוב ש-ש-שלו לכהן. עכשיו מה שנעשה היום, כי הרבה פעמים אתה יכול לתת ללוי ואחרי זה נ-נ-נגיד איך נותנים ללוי, אבל לפעמים אתה, אתה רוצה ל-לשים בצד את זה של הלוי וגם לעשות כביכול בשליחותו. אתה מזכה אותו לעשות בשליחותו את המעשר מן המעשר. אז זאת אומרת שאתה מפריש, אתה יכול להפריש כמו תפוז אחד שזה אחד על מאה בשבילך ועוד את הכלשהו של תפוז שעשית לתרומה שלך. אז בעצם. אבל אתה לא יכול לדוגמה להפריש. נגיד ככה אני אקח, אני אקח תפוז ועוד חתיכה קטנה ואני אגיד זה התרומה שלי ותרומת מעשר. מה זה תרומת מעשר? עוד לא נתת מעשר ללוי, עוד לא הפרשת ללוי. אז אתה לא יכול לעשות את זה. אתה יכול להגיד לחתוך ורק להגיד קודם כול זה התרומה שלי ואחר כך אני יכול להגיד תשע שפה ועוד אחד שפה. כאילו זה המעשר ללוי שמתוכו אני נותן את ה-, את העשר,

45:10 דובר 2 המעשר מן המעשר לכהן. אוקיי. עכשיו שגמרתי את הלוי אני בשנה שנייה או ראשונה או רביעית או חמישית זה מעשר שני. עכשיו מעשר שני. מה אני עושה? אני צריך ממה שנשאר.

45:32 דובר 8 תשעים.

45:33 דובר 2 בדיוק.

45:34 דובר 8 עוד תשעים.

45:35 דובר 2 כמו בתשעים. אני צריך לתת מזה עשר אחוז. למי? לי. זה בשבילי ואני לא יכול לעלות לירושלים בזמן הזה. יש לי טומאה ויש דברים שתלויים בקורבנות ואין לנו מזבח. אין, אי אפשר לעשות את זה אז. ואסור לקחת, לקנות אוכל עם הכסף הזה ולאכול בירושלים. אז מה אני עושה? אני הולך לחלל את העשר אחוז שהפרשתי. אני לא חייב. פה אני אגיד לכם, לא חייבים להפריש. אתה יכול להגיד שהם נמצאים פה ב-בצלחת, וזה, הם יהיו מחוללים בעצם על מטבע. הם הופכים לחול וזה עובר על המטבע. עכשיו מטבע, על פי ההלכה, כיוון שהיום לא אוכלים. אם היה פעם, היה צריך לעשות את השווי. עשר תפוזים עולים, אה, עשר שקל. אתה צריך עשר שקל. אבל כיוון שהיום לא עושים את זה, מספיק לחלל על המטבע ואז אתה צריך בעצם-

46:46 דובר 8 מטבע שווה פרוטה, לא?

46:48 דובר 2 שווה פרוטה. יפה. אז מטבע שווה פרוטה. לדוגמה, בוא נגיד ששווה פרוטה זה תשע אגורות. בוא נעגל לעשר אגורות.

46:58 דובר 8 שווה פרוטה זה עשר אגורות? זה לא יותר? זה לא שלוש עשרה?

47:01 דובר 2 אם זה עלה.

47:03 דובר 8 לא, זה עשר.

47:04 דובר 2 כן, אני חושב. עשר.

47:06 דובר 8 תשע עשרה.

47:06 דובר 2 כן, תשע עשרה. אפשר לראות בארון כתר הבוקר. אז נגיד שזה עשר אגורות. אז על שקל יש לך עשר פעמים. אתה לא צריך כל פעם שאתה מפריש לקחת את המטבע ששמת בארון. תגיד זה מחולל על המטבע שאתה מייעד אותה, שייעדת אותה. אתה יכול לעשות עשר פעמים. לקחת עשר שקל, יש לך מלא. אז בן אדם שלפעמים בקושי לוקח מהגינה שלו דברים או שיש לו את ההזדמנויות האלו מדי נדירות, עם שקל אחד יש לך כבר עשר פעמים. אחר כך נגמר העשר פעמים. מה אתה עושה? אתה לוקח את המטבע הזאת. אתה אומר: אני מחלל אותה על מטבע אחרת. ואז על כמה? על פרוטה. אז כל ה-- השקל נופל עכשיו על המטבע. יש לך עוד תשע פעמים. אם חיללת הכל על פרוטה, יש לך עוד תשע פעמים.

47:58 דובר 8 לא. יש לך עוד עשר פעמים במטבע הראשון.

48:01 דובר 2 עשר פעמים כבר ניצלת אותה. אוקיי. עכשיו גמרת. אז מה אתה עושה עם המטבע הזאת? ויש לך עוד שנים לפני ביעור המעשרות. ביעור המעשרות זה בשנה הרביעית והשביעית. כן, לפני פסח. טוב, לפני פסח, השביעי של פסח. אני מדבר על זה בעל התרבה, אבל אז גמרתי. אני מעביר את זה. אז ברור שהמטבע הזאת השתחררה לגמרי, והמטבע החדשה כבר נוצלה בפרוטה אחת. נשאר לי עוד תשע פעמים, ובסופו של דבר, כשזה יגיע לעונת ביעור המעשרות, כיוון שאני לא יכול לקחת את הכסף ולהעלות, אז אני צריך לבער את זה. היו זורקים את זה לים המלח, כאילו ל-לים, זורקים את זה, אה, לפסי רכבת.

48:49 דובר 8 אפשר לשבור את זה?

48:51 דובר 2 אפשר לשבור את זה. אם יש לך כלי חזק כזה או אצל צורף לשבור את זה, להפוך את זה למקולקל. ועכשיו בוא נגיד שבן אדם הוא, הוא לא היה כזה חכם לקחת שקל, הוא לקח עשר שקל. הוא אומר: יש לי ככה מלא פעמים, אני וזה כמה שנים. אז, א', כדי לקלקל הוא יכול לקחת עשר שקל ולהעביר את זה עכשיו לעשר אגורות ואז לשבור את העשר אגורות. לא צריך לזרוק את העשר שקל. אוקיי? יש עוד פטנט. זה בעצם מותר ל-לחלל על פרי ואז לקלקל אותו. עכשיו פרי שהוא שווה פרוטה. עכשיו סוכר זה גם נחשב לפרי לכל הפוסקים. זה בא מקני סוכר, זה בא מ-מ-מ-מסלק, מכל מיני דברים. אז אתה לוקח סלק, אה, סליחה, סוכר. עכשיו בוא נגיד שיש לך מאה גרם שווה שלוש וחצי שקל לדוגמה. אז, אה, מאה גרם זה שלוש שקל וחצי, הרבה יותר משווה פרוטה. אז תעשה חשבון כמה גרמים סוכר יש לך עשר אגורות. עם איזה שלוש כפות גדולות של סוכר יש לך כנראה בטח את השיעור. כן? אז אתה יכול לחלל את זה על זה בסוף. בהתחלה אל תחלל. יש אנשים שממליצים את הסוכר כל הזמן ואז לשפוך. למה ל-- מזמן? שיהיה מטבע אחת, היא נמצאת במגירה, ומחלל על המטבע, ורק כשמגיע הזמן של ביעור המעשרות תחלל את זה על השווה פרוטה של סוכר. כן? ו-וזה קל מאוד להגיע למצב. אתה רואה שזה שלוש וחצי שקל לקילו, אז אתה מאה גרם זה שלוש וחצי שקל, אז אתה יודע שאתה הרבה פחות ממאה גרם, ו-וזהו. ואז אתה שופך את זה בכיור וסיימת עם החילול, עם הביעור של מעשר שני. עכשיו, לגבי ה-ה-לוי,

50:52 דובר 2 נחזור. מה עושים? שיש לך עכשיו-- הרי בכל שנה אתה צריך את זה חוץ משמיטה. האם אני נותן בפועל ללוי או לא נותן ללוי? אז אם זה, אם זה ספק טבל אני מפריש מחומרא כי אני לא יודע. קניתי ירקות בחנות שאני לא יודע במאה אחוז אם הוא הפריש או לא. אני עושה את זה על ספק. המוציא מחברו עליו הראיה. אז אתה כביכול מפריש מספק ומשאיר את זה אצלך.

51:22 דובר 8 ואתה אוכל את זה?

51:23 דובר 2 ואפשר לאכול את זה. החידוש הכי גדול הוא של החזון איש. החזון איש שנותן קולא ויש הרבה ליטאים שעושים את זה, והרבה שמלמדים את זה לדעתי בטעות, כי זה לא אמור להיות נחלת הכלל, שהוא טוען שבכלל לא צריך לתת ללוי. אומר: מי אומר שהוא לוי? היום הלוויים, אוקיי, אז נותנים להם בשביל לעלות לתורה וזה, זה על פי עצמם, על פי זה ככה פחות או יותר מוחזקים. אבל הלכתית אין לנו הוכחות אמיתיות שעלו על הדוכן בזמן המקדש וכולי וכולי. אז הוא מטיל ספק על זה, ובפרט שעל פי רוב זה דרבנן או דתרי דרבנן. אה? כן. אז, אז לכן הוא אומר לא צריך לתת, אבל זה אנחנו עושים כשיש ספק. כשיש ודאי טבל נותנים. עכשיו איך נותנים?

52:19 דובר 8 למה, למה באמת?

52:22 דובר 2 למה באמת? כי באמת בן אדם הוא... א', בשולחן ערוך כתוב בפירוש. השולחן ערוך הוא לא מדבר על בית המקדש. השולחן ערוך כותב בסעיף י"ט בסי', אה, של"א שנותנים את המעשר ללוי, והרמ"א כותב בסוגריים "ויש אומרים לכהן". וככה הרבה עושים. לפעמים אין לך לוי, אז יש לך כהן, אז גם בסדר. עכשיו, אז זה כתוב שנותנים בפועל. עכשיו, אתה מתאר לעצמך מה זה, איזה כאב ראש ואיזה בושה? נגיד שיש לך... אתה גר בכפר חב"ד, יש לך פינה משלך ויש לך לימונים. כל פעם שאתה לוקח לימונים אתה צריך ללכת, אה, אולי הלוי לא גר ברחוב שלך, אתה צריך ללכת, אה, לצד השני. כן, אתה בשיכונים הולך ללויצ'קה וזה, עובר מקום מקום ודופק לו בדלת בשביל לתת לו מה. עשית-- לקחת בסך הכול עכשיו ארבעה לימונים. אז בארבעה לימונים לתת לו את המעשר מזה, לתת לו אפילו חתיכה, זה, זה בושה. כן. אז, אז מה עושים? אז יש, יש שתי עצות ולמעשה כיוון שלא הרבה לומדים את ההלכות האלו באמת, אז יוצא שאתה שומע משהו ואתה לוקח את זה בחשבון. אני אפילו ראיתי מלא רבנים שהם שומעים את מה ש-ש-שמעו ומעבירים את זה הלאה. אבל רגע, זה כמו שאתה למדת בשר וחלב או, או הלכות שבת ואתה מגיע למסקנות מדויקות, אז גם בתחום המעשרות. או שאתה לומד או שאתה לא לומד. אז אני אתן לכם דוגמה. אז יש מה שעושים. הם רואים איזה לוי שגר בבית הכנסת, בתחילת השנה, ואפילו הם יודעים שזה עכשיו כמה שנים ל-ל-למלא שנים זה שש שנים אתה יכול לתת ללוי. אתה יכול לתת-- אבל עכשיו טוב, אי אפשר להפריש מעכשיו, אבל בוא נגיד שכל

54:18 דובר 2 שנה אתה בא, לוקח אותו, "קח מאה שקל, קח חמישים שקל. זה הלוואה. אתה חייב להחזיר לי חמישים שקל, אבל אל תדאג, מה שנעשה שכל פעם שיש לי קצת משהו אני מנכה מה, מהחוב. ואחרי זה, אם זה לא ניכיתי מספיק אני מוותר. שנה הבאה אני אתן לך עוד פעם חמישים שקל". אז זו שיטה אחת. השיטה הזאת קיימת, זה המהר"י קורקוס אומר את זה והרב"ש מאוד מחזק את זה. אבל אחד מהפוסקים שחולק על זה זה לא אחד קטן, זה אבקת רוכל. זה בסוף קרוב. אבקת רוכל והפרי חדש ועוד כמה פוסקים שדוחים את זה ואומרים לא. אומרים מה פתאום, אתה, אתה צריך לתת את הפירות עצמם ללוי. או אתה רוצה לעשות משהו אחר, אתה-- זה קשה כל פעם לרוץ אחריו ולפגוש אותו, "הנה קצת לימון". אז אתה, יש לך שכן, כמו שאת-- אנחנו מזכים את העירוב תבשילין, תזכה את הפרי הזה ללוי. הוא מרים, זה כמו שהלוי קיבל את זה, ואז אתה מסכם את זה עם הלוי מראש. אני כל פעם אזכה בשבילך ואז הוא, אתה, הוא ייתן לי במכירה את זה בחזרה וזה. וכיוון שנתת לי את זה אני חייב לך כסף. אני נותן לך הלוואה חמישים שקל, ובעצם אני מנכה בעצם את הקנייה של הפירות שאני עושה כל פעם. אבל פה מה ההבדל? שאני ממש מזכה עבורו. אז זו השיטה שבכלל צריך ל-ל-ללמד אותה למי שעושה ודאי דבר טבל ודאי. למה? כי, כי למה להסתבך עם האבקת רוכל ועם הפרי חדש? אז נכון, זה מהלכות- אה? חדשים. כן. אז, אה, בקיצור זו הנקודה. עכשיו לגבי מעשר עני, מעשר עני זה בשנה השלישית. אז בירקות זו לקיטה

56:31 דובר 2 שבאה אחרי א' תשרי. לגבי פירות זה החנטה, שליש שגדל אחרי ט"ו בשבט, ואז זה בעצם מעשר עני ולא מעשר שני. אז לא צריך לחלל על המטבעות וכולי. אבל גם זה, זה צריך בעצם לתת לעני. וגם בנקודה הזאת, כן, אז גם בנקודה הזאת זה לא תמיד נעים וכולי. אז יש שעושים, אה, גם כן, אה, סוג של, אה, יש קרן המעשרות ויש שנותנים. אבל הדבר הכי מהודר זה אם אתה לא נותן בפועל, זה באמת לעשות את אותו תרגיל שאמרתי לגבי הלוי וזה דבר הכי מהודר לעשות. שכמובן אם אני מפריש בספק שאני לא, גם לא מברך על זה רק אומר את הנוסח, ואני עושה את זה על ספק, אז כמובן שאני לא אצטרך לא לתת ללוי ולא לתת ל-לעני ב-בשנה השלישית והשישית בגלל שהמוציא מחברו עליו ראיה. ולפ-- אוקיי, אז... אני צריך לזכות עני ספציפי? כן. כן, נכון. אז עכשיו ככה, אה, אגב, הפירות שאנחנו נותנים, מה שאתה נותן בפועל אם אתה תיתן באמת ללוי את הפירות, אז בזה תבחר דברים טובים. פירות טובים. לא אחד, אה, תפוז שנראה לא כל כך יפה. מקולקל, ברור שזה לא עוזר בכלום, זה דבר שאף אחד לא אוכל אותו. אתה לא יכול לצאת בהפרשה שלו, אבל דבר שהוא לא הכי יפה אפשר לתת על זה תרומה או תרומת מעשר. למה? כי בכל מקרה אף אחד לא אוכל את זה. זה עניין אחד. זה כתוב בפירוש ב-בשולחן ערוך שלא חייב לקחת מהיפים. מה שאין כן, מה שאתה נותן ללוי או לעני, אז כמובן אל תבחר לו משהו לא יפה. אתה עושה את זה וזה קל וחומר אתה עושה... יש הרבה דברים שזה

58:45 דובר 2 כלפי בין אדם למקום גם כשנותנים לחברו. אז ברור שצריך לתת כל חלב להשם, לתת דברים טובים. עכשיו, אה, יש, אמ, דיון מעניין לגבי אכילת ארעי. יודעים שאם אתם הולכים עכשיו לקטיף, יש הרבה שבחול המועד הולכים לכל מיני קטיף, כל מיני דברים. אז לפעמים אתה הולך בשדות ואתה אוכל, וזה שייך לבן אדם, אנשים פרטיים עושים מזה ביזנס. ואתה בא לך עכשיו לטעום איזה ענב, בא לך לטעום איזה פרי. אז ברוך השם יש הלכה שכשאתה לוקח ארעי אתה לא חייב להפריש תרומה, זה פטור מתרומות ומעשרות. אחר כך יש בזה דינים שלמים. מה זה ארעי? אתה יכול להוציא עכשיו אשכול שלם של ענבים ולהגיד שזה ארעי? אז אומרים הפוסקים: קח אחד אחד מקסימום. אבל כאן לדעתי יש הרבה ש-שמתאים. דיברתי פעם עם הרב אשכנזי ז"ל על זה, אמ, שזה לא היה דבר פשוט ב-בעיני הציבור. ש-שאנשים יש להם חצר, יש להם וילה, ובתוך הווילה שלהם יש להם מאחורי, לפעמים מאחורי הווילה, לפעמים קדימה, יש להם עץ לימונים, קלמנטינות, דברים. אז אומרים: אני אוכל ארעי. מתחת לעץ, מה הגזע- אז אתה מתחת לעץ ובחוץ ואתה מקלף קלמנטינה ואוכל, מה, לא צריך לעשר? אבל כתוב שברגע שזה רואה את פני הבית זה בעיה. אז נכון שיש פה, כשמסתכלים טוב טוב ברמב"ם ובברטנורא, רואים שיש פה תנאים. א', שזה, שזה מקום של בית, כביכול מול בית, אבל זה חייב-- זה צריך להיות חצר המשתמרת. זאת אומרת שהרבה בתים זה ככה. יש לך וילה, בכל זאת יש דלתות ואתה סוגר את הגינה, כן? ובמיוחד כשזה קצת מאחורי ה-- לפעמים הווילה זה לא בא קדימה של הרחוב, אבל גם לפעמים כשזה ממש

1:01:00 דובר 2 על רחוב יש הרבה אנשים שיש להם קצת מחיצות קצת גבוהות וסוגרים את זה. ומה זה משתמר? זאת אומרת שברור שגנב, אם הוא רוצה לעלות בחלון, גם, גם בבית שלך זה לא משתמר, אבל פחות או יותר זה לא דבר שהוא על פני השדה שכל אחד יכול לבוא. גם זה מקום שאם מישהו נכנס, בדרך כלל אם הוא אדם זר תגיד לו, "מה אתה עושה פה?" כאילו אתה מחפש משהו? וככה זה קורה ב-ב-שאתה ב-ב-בווילה שלך ומישהו נכנס לתוך החצר של ה-- של הבית. אז בדרך כלל מישהו שלא הוזמן אתה אומר, "מה אתה עושה פה?" כאילו מה, "מחפש משהו?" אולי הוא, אולי הוא מביא דואר, לא יודע מה, אולי הוא מביא משהו. אבל, אה, בן אדם לא נכנס למקום הזה סתם. אז בדרך כלל הרבה פעמים תנאים אלו הם תנאים של בית, של חצר שבתוך הבית. זה לא... אז יש כאלו לפעמים, אני יודע מה, אולי אתה ב-- אתה מכיר את כפר חב"ד, יש ספרייה. אז הרבה פעמים אתה רואה שמה כל מיני וילות שהם באמצע אדמה, וזה בדיוק. הם לא מרגישים בכל מקום בבית וזה, אין חצר מסביב. מכירים את זה שיש כאלו פתוחות כאלו, לא שזה מסובב. אז פה ברור. פה גם אם יש בן אדם, זה העץ שלו, זה לא מקום משתמר. מישהו הסתובב שמה, לקח לימון או משהו, כאילו אתה לא תסתכל עליו ב-- זה בכלל לא-- החצר לא מוגדרת מסביב. אפילו שעל הטאבו זה רשום על השם שלך. אז זה נכון שזה מקום ארעי, שמה אפשר לאכול, אבל בחצר כמו שיש לנו היום זה לא דברים פשוטים. זה שזה נקרא שזה, שזה- חצר

1:02:40 דובר 2 משתמרת זה ענף או גם על הרחוב? כן, אז זה- אם אתה- הכא נמי. זה כל... כן, פה זה יכול להיות הבדל. כן. ענף? כן. עכשיו אני לא מדבר עכשיו על הלכות שמישהו יכול לעבור, לקחת מה שהוא רוצה. כן? זה, זה לא... על פניו הרבה טועים. אומר, "אה, זה ענף, זה יוצא, אפשר לקחת." לא, זה צריך, אם אתה יודע שבעל הבית לא מקפיד, זה עניין אחד, אם לא אתה לא לוקח. יש דיון- וברכה? כשהפרי נפל אז יש פה על מה לדבר. גם בעל הבית יכול לאכול מאותו ענף בלי לעשות? כן, כן. אז, אה- ולברך? להחזיק את זה לברכה כאילו או ל- לא רק לברכה, זה פשוט אם זה פטור אתה יכול לאכול בלי כלום. ואם זה, ואם זה- בלי אף הש... אם זה ספק בלי ברכה כאילו. כן. אם אתה לא יודע אם זה חצר משתמרת או לא. אוקיי, אז במקרה כזה אל, אל, אל תעשה בלי ברכה. אם אתה נמצא בספק תכניס אותו הביתה ותגמור עם הסיפור. כן. עכשיו, אה, דבר אחרון, אמ, לפעמים אנשים מתקשרים, "הרב, טעיתי, בישלתי. האם הכלי נאסר? ביש-- ביקש-- בישלתי טבל." אז עדיין אפשר. אם נשאר לך מאותה שנה או לך תקטוף וזה על אותה שנה, אתה יכול להפריש מזה על זה, רק שצריך להתכוון בפירוש, אה, גם על מה, אפילו תגיד את זה בעל פה, שזה יחול גם על הבלוע בכלי. וככה בעצם אתה מתקן את ה, את העניין. וכיוון שמותר להפריש מן המוקף, זה לא חייב אחד לנגוע בשני. שאתה לוקח מלא עגבניות, עכשיו אם לא תאמר על העגבניות והן כל אחת ב-בכלי אחר, פה זה בעיה. הם

1:04:30 דובר 2 לא מן המוקף, הכלי מפריד ביניהם. כל עוד הם לא נוגעים אחד בשני זה בעיה. אבל אם זה מונח על השיש או על צלחת גדולה, אז מה שמומלץ, במקום לעשות ברכה ולהתחיל לחתוך פה ולחתוך שם וזה, אתה מלכתחילה אתה לא מפריש כלום עוד, לא אמר-- כל עוד לא אמרת הרי זה אה תרומה או הרי זה תרומת מעשר, לא חל שום דבר ואתה יכול להפריש מן המוקף, זה לא חייב לנגוע. אז אתה לוקח משהו גדול או אתה ש-שם את זה ואתה כבר חותך את כלשהו שזה התרומה, ואתה חותך את זה אפילו קצת יותר, אתה חותך את המעשר מן המעשר שעתיד להיות התרומת מעשר של הלוי, כן? עכשיו, אם זה על ספק אז אפילו אל-אל תיגע בכלום, תשאיר הכל איך שזה נמצא ותגיד אה על המעשר, על מעשר ראשון ועל מעשר שני שזה מחולל וזה ואתה משאיר את זה, ואם זה צריך באמת להביא את זה בפועל, כמו שזה טבל ודאי ואתה באמת צריך להפריש את זה ל-ללוי או אפילו הפטנט שאמרנו שצריך לזכות על ידי מישהו או מעשר אה לעני, אז פה גם לפני שאתה עושה הכל אתה יכול כבר לסדר מה זה פה מעשר, מה זה-- בסך הכל זה יהיה כמו תשע עשרה אחוז פלוס משהו, כן? זה יוצא. אז אתה לוקח את הדברים, שם את החלק של ה, של ה, של הלוי פה ו-וחלק של העני פה, כן, אתה יכול כבר זה ולהיפך להגיד הרי זה פה והרי זה שם וכולי. ו-ול-- כאילו אחר כך לברר, כאילו שהכל פחות או יותר מן המוכן אז אתה מברך ואז יש לך פה את ה, את ה, את הדברים.

1:06:28 דובר 2 ואגב, לגבי נגיד מעשר, גם אה לגבי נגיד מעשר עני, בסך הכול זה חיוב שיש לך. לאו דווקא שאתה צריך קודם כול, אתה יכול אחר כך לקחת מפה, לקחת משם. זה לא חייב להיות אה מה שהפרשת, כי בעצם הרבה, הרבה פוסקים, זה כמו חיוב ממוני שיש לך, אז גם אתה יכול לאכול לפני. זה חשוב. בוא נגיד שיש לך לוי, והלוי הוא נמצא, הוא שכן שלך. עכשיו אתה חייב לתת ללוי לפני שאתה אוכל? לא. אם שמת בצד את זה בשביל הלוי, אתה יכול לאכול. אתה לא יכול לאכול כל עוד בעצם התרומה לא ניתנה ל... הופרשה בצד, כן? ולא, ולא הפרשת. ברור שאתה לא יכול בעצם לאכול. ולגבי ה-ה-לוי, גם אם עוד לא נתת לו ביד, כן? אז זה בעצם, אתה יכול לאכול. זה אין פה איסור אכילה על זה, רק יש לך פה התחייבות שאתה צריך לתת לו, אבל כבר הפרשת.