הכנת הגוף בערב שבת -הרב מיכאל שלמה אבישיד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 טוב, נעשה שיעור על סימן ר"ס ורס"ב. אז זה לא דברים מורכבים כפי ששמתם לב, אבל בכל זאת, אה, כדאי לפעמים להגיד הנהגות למעשה או לשים דגש על הדברים המעשיים. אז נעשה שיעור קצר. אז מהדברים שצריך לעשות לכבוד השבת, כבר למדנו ברמב"ם, יש כבוד ועונג. לכבוד השבת זה להיכנס לשבת נקי, להתרחץ. אז יש מצווה, אפילו כמו שאלטער רבי אומר שזה לא כזה חובה ולא נענשים עליה, אבל עדיין מקבלים שכר. יש מצווה להתרחץ לכבוד שבת. אז עכשיו, היום זה כמעט מובן מאליו. מה, יש יום שאתה לא מתרחץ? אבל פעם זה לא היה מובן מאליו. פעם לא היו מתרחצים כל יום. מתרחצים פעם בשבועיים. היו רגילים ל-- אתה חזרת מהדרך עם בוץ על הרגליים, אז רוחץ פניו, ידיו ורגליו, ומדי פעם אתה עושה רחיצה של הגוף. לא הייתה מקלחת בבית גם זמינה. כן, אז אתה הולך קצת לבור, לוקח מים או הולך לנחל וזה, ו-- אז זה לא היה דברים שבכל יום. לכן היה מאוד חשוב להגיד, חבר'ה תתרחצו לכבוד שבת. אפילו אם אתם רגילים להתרחץ פעם ב-- לא יודע מה, בעשרה ימים, שבועיים, אצל יהודים צריך להתרחץ בערב שבת. אז זו נקודה אחת. אז היום זה נכון, זה מובן מאליו. אפילו אף-- אף אחד לא היה מבקש מאיתנו בעצם לעשות את זה, היינו עושים את זה, ויותר מזה כתוב שאדם שלא מצליח להתרחץ אז שיתרחץ ביום חמישי. היום אנחנו מתרחצים גם ביום חמישי וגם ביום שבת, כן, ויש-- וביום שישי, ויש כאלו שעל פי רוב לפעמים אתה הולך למקווה בבוקר, מתרחץ, אחרי זה עוד פעם הולך למקווה לפני שבת, אז עוד פעם מתרחץ. אז זה, זה

02:15 דובר 2 דברים מובנים מאליו. אבל לך תדע, איזה בחור מוזנח כזה או איזה אחד ש-שקצת בדיכאון ובקושי מתרחץ, אז צריך לדעת: לכבוד שבת מתרחצים. עכשיו, אתה לא יכול כל גופו, אז לפחות פניו, ידיו ורגליו וגם לחפוף את הראש. אז היום ברוך השם אין לנו סיטואציות שבן אדם אין לו, מלבד אם הוא הגיע ממש בדקה תשעים ותשע בערב שבת לאיזה בית של מישהו, לא נעים לו להיכנס ל-למקלחת, אז הוא נכנס לאמבטיה וקצת כאילו ל-לכיור של האמבטיה וקצת... אז פניו, ידיו ורגליו, פעם זה היה ממש מחויב המציאות, כי אנשים היו הולכים בדרך והיה להם לכלוך. היום יש פחות לכלוך. יש פוסקים שאומרים במדינות חמות שבכל מקרה מזיעים ברגליים, אז כן, בכל זאת לעשות את זה, אבל היום אני מאמין שתשעים ותשע אחוז מהאנשים יתרחצו. עכשיו איזשהו דיוק, אה, שכתוב בפוסקים גם בראשונים וגם בפוסקים לחפוף את הראש, אתה יכול סתם לשטוף את עצמך ככה ולא לעשות חפיפה לראש. אבל כתוב לחפוף את הראש, לא כתוב חמין. כשמדברים על רחיצה של פניו, ידיו ורגליו או רחיצת הגוף נאמר הלשון להתרחץ בחמין, במים חמים. מה שאין כן על הראש לא נאמר, כתוב רק חפיפה. מי שהדגיש חפיפה בחמין בראש זה הב"ח. אז אם שמתם לב יש ביאור הלכה שאומר טוב, זה לא, זה לא כתוב. זה לא כתוב במקורות שהחפיפה תהיה בחמין. גם אלטער רבי, אלטער רבי ראה את הב"ח, הוא לא מביא אותו. אני חושב שאלטער רבי רק נוקט חפיפה בלי חמין. הוא לא מדבר על חמין, אבל האחרונים אמרו, ואני ככה חושב גם, שחפיפה זה בחמין. זה א' ב'. להתרחץ בגוף אתה יכול להתרחץ, להתרחץ בצונן, בנהר, להתרחץ אה,

04:20 דובר 2 ב-במים פושרים, להתרחץ בחמין, וזה מדובר הרבה בהלכה או גם בהלכות טבילות: רחיצה בצונן, במים פושרים, מים חמים. אבל חפיפה, המושג חפיפה, כמו אישה שעושה חפיפה, חפיפה זה כשאתה רוצה לנקות את הראש מאוד טוב, וזה אלף בית. זה לא, לא היום גילו את אמריקה, כן? מתמיד ידעו, שידעו להשתמש בסבונים כמו שרואים בשולחן ערוך בהלכות בשר וחלב, על ההיפך שהיו לוקחים לפעמים בשר וחלב מהתנור ומייצרים מזה מים לחפוף את הראש. אז ברור שידעו לעשות חפיפה, וחפיפה זה כשאתה רוצה לנקות לכלוכים וזיעה, בפרט בין השערות שהזיעה נדבקת והלכלוכים נדבקים. מה שמועיל זה מים חמים. אפילו הפוך, מים קרים, מלבד שזה גם גורם לשערות להתחבר ביניהם ולהתקשר ביניהם, כן? לכן זה חשוב שאישה לא תחפוף במים קרים למקווה כי זה סתם יסבך לה את השערות. אבל ידוע. אז בפשטות, אה, לא לעשות מזה דיוק, חפיפה זה אפילו בצונן. זה שלא הדגישו כי צריך להדגיש את זה ברחיצה, ורחיצה יש רחיצה בנהר, בצונן, יש בפושר, יש בחם. חפיפה זה במים חמים. זה היה הדרך. אז לכן כמובן, בכל מקרה זה ברכה לבטלה לדבר על זה, זה רק דיוק, כי אני מאמין שכולם מתרחצים במים לא שורפים כמובן, אבל במים יותר מפושרים. כן, זה בדרך כלל. עכשיו, יש עניין שלא מדובר כאן בשולחן ערוך, אבל זה מובא בשער הכוונות וזה מאוד, מאוד חשוב שם. זה אפילו תהליך שקשור לקבלת הנשמה של שבת. זה המקווה. אז עכשיו לפני שער הכוונות של האר"י ז"ל, זה אפילו מודגש בזוהר פרשת תרומה על רב המנונא, שהוא היה תמיד הולך לטבילה, ככה כתוב, בערב שבת. אז לא סתם הוא היה אומר הוא היה מתרחץ, מתרחץ זה

06:37 דובר 2 כתוב בחז"ל, בגמרא, שצריך להתרחץ לכבוד שבת, אבל שהיה טובל, עולה מטבילה כל ערב שבת, אז רואים שעל פי קבלה זה מאוד, מאוד חשוב. הדבר הזה באמת מאוד תפס. למה מאוד תפס? כי הוא מובא בהרבה פוסקים. אצל הספרדים גם מובא בכף החיים ובבן איש חי, אה, ערוך השולחן מביא את זה, הקיצור שולחן ערוך מביא את זה בסימן ע"ב, שיש מנהג לטבול במקווה בערב שבת. טוב, אצל חסידים זה כבר לא כל כך חידוש, מצד שכל יום הולכים למקווה, אבל בכל זאת, גם אם הלכת למקווה בבוקר יש מושג ללכת למקווה בערב שבת. עכשיו הזמן באמת בכלל של הרחיצה, דיברנו על רחיצה וגם הזמן של המקווה. אז הלשון בהלכה זה ערב שבת. כן, אז ערב שבת זה יכול להיות מהבוקר. אבל יש סיבה להתרחץ סמוך לשבת. דבר ראשון כבר על פי נגלה, כביכול. בהלכה אחרונה של רס"ב גם אדמו"ר הזקן כותב שיש מנהג, כאילו חשוב, לשים בגדי שבת אחרי הרחיצה שעשינו לכבוד שבת. ויש עוד עניין, שבן אדם שמתלבש ב-11:20 בבוקר בגדי שבת, אנשים יגידו זה שהוא לבש את זה אולי יש לו ברית, אולי יש לו איזה משהו. מה הוא לובש? כשאתה מתלבש סמוך לשבת בבגדי שבת זה נראה שאתה עושה את זה לכבוד שבת. אז לכן אומר אדמו"ר הזקן, לדוגמה, זה ככה ההבנה ברמ"א, שכיוון שצריך לשים בגדים של שבת, בגדים נקיים אחרי הרחיצה, והיות והבגדים צריכים להיראות שהם שלבשנו אותם לכבוד שבת, אז לכן כדאי ללכת להתרחץ סמוך לשבת. כי אם לא, אם אתה מתרחץ באחת עשרה בבוקר או באחת בצהריים, מה יקרה? אתה תצטרך ללבוש בגדי שבת וזה כבר לא יהיה צמוד לשבת, שזה נראה שאתה

08:52 דובר 2 לובש לכבוד שבת. אז זה מעניין. זאת אומרת זה לא ניתן לוויכוח שאחרי המקווה אתה יוצא עם בגדי שבת. הוויכוח רק תעשה את זה צמוד, כי אם לא אתה תצטרך ללבוש מוקדם. עכשיו מה העניין ללבוש? אז על פי נגלה, על פי קבלה יש הסברים, כי כשאתה טובל לכבוד שבת יש כבר, כבר אורות, ניצוצות של שבת שכבר מגיעות אליך. עדיין אתה לא אסור במלאכה, אבל יש כבר עניינים של שבת, אז לכן הבגדים זה חשוב. זה על פי קבלה. פה הטעם הוא לא על פי קבלה, פה הטעם זה מאוד פשוט: לא מתאים. אתה רוצה ללבוש בגדים עם זיעה? בגדים זה אחרי הרחיצה, אחרי הרחיצה זה כדי להפוך אותך לנקי. כל אחד יודע שלקחת בגד, אה, גופייה לא נקייה שהלכת איזה עשרים וארבע שעות איתה, ובמיוחד פעם היו יותר זמן, לא היו נקיים כמו, כמו היום, אז זה לא היה מתאים לקחת את הבגדים המלוכלכים, המזיעים שלך. גם היום מבחינת התרבות, אם תלך ותחזור ככה עם אותם תחתונים שלבשת אתמול, זה, זה לא מתאים. זה פשוט, אתה מתקלח. אז אתה צריך לצאת מזה נקי. אז לכן לכבוד שבת צריך להיות נקי, ולא מתאים שאחרי שאתה התרחצת, אתה בעצם, ופה לא מדובר במקווה. מדובר על פי ההלכה, התרחצת לכבוד שבת, נקיים, ואתה לובש בגדים לא נקיים עליך. אז לכן אחרי רחיצה לובשים בגדים, והיות וזה חשוב שהבגדים יקשרו אותם לכבוד שבת, כי זה בשביל זה לבשת בגדים, כדי לכבד את השבת, אז תראה שלבשת אותם לא לסיבות אחרות, בגלל שהיה לך איזה משהו היום. אתה לובש את זה בגלל שזה לכבוד שבת. עכשיו, אז רק לפי זה מתי

10:54 דובר 2 הזמן של הרחיצה האידיאלי הופך להיות קרוב לשבת, אבל הלכתית, שכתוב בר"ס שצריך להתרחץ לכבוד שבת, הכוונה ביום שישי. ביום שישי זה מהבוקר, אבל בגלל הטעם הזה זה יוצא כך. אבל על פי קבלה יש כן עניין להתרחץ יותר קרוב לשבת. ערוך השולחן מזכיר שהרחיצה צריכה להיות אחרי חצות. גם, גם בספרי קבלה נאמר שהמקווה יהיה לפחות אחרי חצות. אז, אז פה אפילו שזה טוב להתלבש, להסמיך את זה לשבת בגלל הטעם שאמרנו קודם, אבל לפחות אל תלך למקווה ואל תתרחץ בעצם לפני חצות. עכשיו יש כף החיים שמביא, וזה גם מיוסד גם על פי קבלה, שבשעה בעצם השישית, כאילו אחרי שגמרת שעה חמישית או שעה לפני חצות, אתה כבר, אם אתה ממהר וזה, אתה יכול כבר לעשות את זה לכבוד שבת. אז יש לפעמים אנשים שמשתמשים בהיתר הזה. אתה יודע שחצות, לא יודע מה, זה שתים עשרה וחצי, אתה כבר רואה אנשים באחת עשרה ארבעים, אחת עשרה חמישים, הם כבר הולכים למקווה. כן, אז יש, יש דעה כזאת שאפשר אפילו אחרי השעה החמישית כבר ללכת למקווה. אצלנו אנחנו מקפידים לכתחילה אחרי חצות. ואם אנחנו רוצים להקפיד ממש, לעשות את זה כמה שיותר צמוד לשבת מהסיבה שאמרנו ברס"ב בסוף. אבל זה תלוי, אם אתה יודע שהמצב של המקווה כל כך סמוך לשבת, אין לך מקום להתלבש, הכל מלוכלך וכבר עומס של אנשים שבאים בדקה התשעים ותשע. אתה מפחד לצאת עם הבגדים של מישהו אחר. כן. אז, אז בקיצור אי אפשר-- אפשר להבין את זה שבן אדם יגיד: אני לא אלך דווקא משעה שלוש, ארבע, זה כבר מפוצץ, אז אני מעדיף ללכת אחת וחצי, להיות כמו בן אדם.

13:08 דובר 2 בסדר, אם תעשה את זה אז אתה תצטרך בעצם ללבוש בגדי שבת. עכשיו יש אפילו שאמרו שהיום החשש של ר"ס סעיף ב' זה יותר. אם בן אדם יתרחץ בביתו ויתלבש מוקדם, אז איך זה נראה שזה לכבוד שבת? אבל אדם שהולך למקווה אפילו באחד, בשתיים בצהריים, כשאתה הולך למקווה, כל אחד מבין שכל המהלך הזה אתה עושה את זה לכבוד שבת, וכשאתה מתלבש אז כמובן אם אתה פתאום יוצא עם סרטוק או משהו כזה, עם בגדי שבת, אין מישהו שיתבלבל פה, אז יכול להיות שגם הדין הזה ירד במובן הזה. כשאתה מתרחץ במקום ציבורי שכולם עושים את זה בשעה כזאת לכבוד שבת, אז כולם מבינים. אני לא-- אתם תראו איזה מישהו עכשיו נכנס למקווה באחד וחצי בצהריים ערב שבת, אז למה הוא הולך להתרחץ? אף אחד לא, לא מתבלבל. הוא הולך לכבוד שבת למקווה. ולמה הוא יצא ככה לבוש? אז כנראה הוא יתלבש בגדים של שבת מעכשיו. אז לכן זה גם יכול להוריד מהלחצים לאלו שרוצים לעשות הכל לפי הספר. אומרים לא, לא כתוב. באדמו"ר הזקן מפורש, הוא בר"ס. צריך לכתחילה לרחוץ סמוך לשבת ממש. אז זה לא נעים, הכל הרצפה מלוכלכת והכל. אבל כל הסיבה זה בגלל מה שאמרנו ועכשיו אין בזה בעיה. כולם לא יתבלבלו עם זה. אז ככה אני גם חושב. אפשר לרדת ברוגע אחרי צהריים המוקדמות, אחרי חצות, וככה הכי טוב. עכשיו יש האריז"ל שאומר, אני זוכר בלי להגיד שם כי אני מוקלט, אבל אני זוכר משפיע חשוב שגדלנו איתו. הוא תמיד ככה יוצא מתלבש אחרי המקווה. אז אין מגבות, אין זמן. נכנס, טובל, יוצא, מתלבש, אז הוא מתייבש עם הזמן.

15:11 דובר 2 אבל לערב שבת יש מושג כזה. יש חסידים שעושים את זה שאפילו לא, לא, לא מתנגבים בכלל. למה? כי בלשון של האריז"ל כתוב שהמים של המקווה הם מאוד חשובים כדי לקבל את האור של שבת ואת אור הנשמה היתרה, ולכן צריך לתת למי המקווה להיספג לתוך הגוף לבד ובלי, בלי, בלי לשטוף. אז זה לא הכי נעים כשהרבה מתרחצים ואתה יוצא אז זה לא הכי טוב. אולי בתקופה שלו כשאתה במקווה האריז"ל והמים מתחלפים עם הנהרות זה משהו אחד, אבל פה זה בכל זאת מאות אנשים טבלו, אז גם הריח לא הכי טוב ולא זה. בטח אם אתה בכוונה היית מאוד צמוד לשבת, אז לפעמים זה ככה יכול להיות ריח. אז אני זוכר שיחה שקראתי כשהייתי בחור צעיר בהתוועדויות. זה היה שיחות באידיש. אז היה, אתם זוכרים את באידיש של תשי"ח? שיחות קודש. אז אני זוכר שיש שמה שיחה שהרבי מדבר על המנהג של האר"י ז"ל, ואמר שלא יקפידו על זה באמת אצלנו ממש לא-לא להתנגב, אבל לפחות ישאירו איבר אחד. איבר אחד בלי בעצם ללחוץ אותו ובלי להוריד את מי המקווה. אז לכן גם אלו שמתקלחים, זה עוד סיפור להתקלח אחרי מקווה. מה שכתוב בהלכה זה לגבי נשים בר"א, כן? אבל זה לא-- בסוף השלב, זה לא לגבי אנחנו, אבל לגבי האר"י ז"ל זה גם בעיה. אתה מוריד את המים של המקווה אז-- וגם לא לייבש. אז מה שאתה עושה זה בעצם להשאיר נגיד את החלק הזה של היד בחוץ, נגיד אם אתה מתרחץ עוד פעם, וגם כשאתה מתנגב תשאיר חלק, איזה איבר אחד בלי שאתה שם מגבת על זה. וככה בעצם ה-- אלו שיודעים עושים, הרבי

17:16 דובר 2 ככה אומר ש-שאפשר לעשות את זה כך, אז-- ו-ועדיין מקבלים את האפשרות שהנשמה תחול דרך איבר אחד שזה לא עולה הרבה כסף. בסך הכול איזה איבר-- מ-מכירים את זה? אה, בשולחן ערוך הם.

17:33 דובר 3 מ"ג.

17:33 דובר 2 אה יפה. אני בטוח ש-- אה, בשיחות קודש מגיעים.

17:37 דובר 3 יש באידיש, במ"ג.

17:39 דובר 2 אה, אוקיי, אוקיי. כן, אוקיי. אז אוקיי. אז היום הכל מודפס ברוך השם. אז זה לגבי ה-המקווה. תספורת וציפורניים. אז יש מושג חשוב מאוד שמי שיש לו שיער ארוך מגיעה שבת, הוא אמור להסתפר. כן. וגם ציפורניים. עכשיו, שיערות אנחנו הולכים הרבה פחות לספר, כן? לא, לא מסתפרים הרבה ולפעמים זה תלוי ב-בתורים שיש. כן? אבל, ב-ב-בעיקרון ברגע שבן אדם יש לו שיער לא בסדר, כבר נחשב ארוך וזה ערב שבת מצד, מצד שבת הוא צריך להסתפר. עכשיו אין גבול מתי להסתפר. אפשר להסתפר על פי ההלכה גם יום חמישי. מי שהחמיר בזה זה הט"ז, אומר כמו שהציפורניים גדלים אחרי שלושה ימים וזה לא כבוד, אז גם השיער. אדמו"ר הזקן דוחה את הט"ז בקונטרס אחרון ומוכיח שהמלך היה מסתפר בכל יום, כי כל פעם היה מתחיל לצמוח עוד פעם. אז, אז לכן שיער אין בעיה גם ביום חמישי וכולי. עכשיו ציפורניים, יש עניין מאוד חשוב דווקא ביום שישי, שאנשים יעשו ציפורניים ביום שישי, אז יש הרבה חסידים שמקפידים על זה. יש אפילו סדר בשער הכוונות, יש סדר מה לעשות. לא משנה העדויות של האר"י ז"ל, מה שהוא עשה בעצמו, אבל בשער הכוונות יש סדר מסודר. אני ממש יכול להעיד. אני זוכר בברונואה את זקני החסידים שעוד זכיתי לראות, רבי זכניין נח[?] וממש אני זוכר ב-בשלת המימים. אז, אז אני זוכר שהיה מושג כזה שהיו עושים ממש לפי השער הכוונות, לפי הספר. ש-שגם הרב, אני חושב, ולקובסקי[?] פעם אמר לי את זה, שגם הוא נהג בזה או אבא שלו נהג, אני אוז'ה צריך לשאול אותו. אבל, אבל בקיצור, אחרי צהריים היו נכנסים בעצם לזאל, כן, עושים ציפורניים,

20:01 דובר 2 שמים את זה בנייר, את הציפורניים. זה כתוב: חסיד שורפן, או לפחות שלא יהיה במקום, אז זורקים את זה לפח, לשירותים, כן? אבל אחר כך הרי אחרי שמקצרים ציפורניים צריך ליטול ידיים כמובן. ואז היו יושבים לעשות שניים מקרא ואחד תרגום. נלמד בריש פה, הזמן הכי טוב של שניים מקרא ואחד תרגום זה ביום שישי אחרי חצות. אז היו עושים ציפורניים, לומדים שניים מקרא. אני גם זוכר בחורים מסוימים שעושים את זה, חוזרים ממבצעים ונכנסים לזאל. אז מי שידע היו ציפורניים, שניים מקרא ואחד תרגום, ואז הולכים למקווה דווקא לפי הסדר הזה. כן, אז אפילו שבקבלה יש דעות לכאן ולכאן, זה מה שכתוב בשער הכוונות וזה הדבר הכי טוב. לכאורה, כשראיתי איזה זקני חסידים שעושים את זה, זה הדבר הכי מומלץ. עכשיו, כשאתה כבר בחור, אדם, אברך נשוי עם ילדים וריצות, אז לא תמיד אתה יכול ככה פתאום לעשות בנחת את השניים מקרא ואחד תרגום שלך, ולעשות את כל הדברים ולפי, לפי כל הסדר. אבל מי שמחפש או שיש לו יכולת לעשות את הסדר האידיאלי, זה הסדר האידיאלי. עכשיו לגבי ציפורניים, נגיד ממש בדקה, אז הספרדים בעיקרון לא כל כך קיבלו, בגלל שגם המקובלים, אפילו שהרבה ספרדים נהגו כמה דברים כמו המקובלים, כיוון שהאריז"ל לגלג גם על ה... לא לעשות ציפורניים של ידיים ורגליים באותו יום, וגם לגלג על הסדר. אז בעיקרון אצל רוב הספרדים לא נהגו בזה. אבל בעולם חוץ מהעולם הספרדי, ובפרט אצל חסידי חב"ד, אפילו שבעל התורה זה לא הוראות, בעל התורה רק אומר שיש נוהגים ככה, יש נוהגים ככה. לא כתוב שאנחנו דווקא נוהגים ככה, אבל העולם נזהר, גם בחב"ד נזהרים לא

21:57 דובר 2 לעשות את זה ביום אחד. דואגים גם כן לעשות סדר וגם דואגים לא לקצץ ציפורניים. אז עכשיו זה לא כתוב בפירוש, אבל זה, זה הפשט הפשוט. הפסקי תשובות מביא גם את זה. לא לעשות את זה ביום רביעי בלילה, שזה נחשב ליום חמישי, וביום חמישי את הציפורניים, זה הכוונה ציפורניים של הידיים, אבל ציפורניים של הרגליים, מה אכפת לך שזה מתחיל לצמוח? אתה לא רואה מה קורה שמה, וזה לא זלזול להראות שפתאום זה, שלא רואה שאתה רואה שזה מתחיל לצמוח. דווקא בשבת, שאתה צריך לדאוג בשבת. אז לכן הקפידו דווקא על הידיים, לא על ציפורני הרגליים. זו נקודה אחת.

22:45 דובר 4 גם בסדר.

22:46 דובר 2 עכשיו לגבי, לגבי היות ויש את הדין הזה ואנחנו אצלנו נזהרים לא לעשות את זה ביום אחד, אז הדוגמה שמובאת בשולחן ערוך עוד לפני שהוא אמר את הבעיה של שלושה ימים היא עדיין קיימת. אפשר לעשות ציפורני רגליים ביום חמישי, לא בלילה, כי בשביל זה כבר נחשב יום שישי, יום חמישי בלילה, ולעשות את הציפורני ידיים בעצם ביום שישי, כמו שאמרנו לפי שער הכוונות, אחרי חצות, לפני שניים מקרא ואחד תרגום ולפני המקווה. זה הדבר האידיאלי, אה? מה זה?

23:22 דובר 4 יש את הסדר.

23:24 דובר 2 או עכשיו לפי הסדר, בוא נעשה דקה וחצי עוד כי יש מנחה. הסדר, גם הספרדים שהזכרתי הם לא נזהרו בהלכות האלו וגם לא נזהרו לפי הסדר בגלל שהאריז"ל לגלג על זה, וזה ידוע, בדרך כלל הספרדים לא נזהרים בזה. אנחנו כן נזהרים בזה, את מה שהזכרנו קודם וגם את הסדר. עכשיו הסדר, כן, זה לדלג, ובלשון של הרמ"א, כן, הוא מתחיל קודם כול לדבר על יד שמאל. הוא אומר, בשמאל אתה מתחיל בקמיצה ואתה מדלג, ובימין אתה מתחיל באצבע. רבי דוד אבודרהם נתן רמז ידוע, קשיא, כן, מכירים? זה מאוד קל לזכור. קשיא זה קמיצה, ק, קמיצה שמאל, ק, ש, אז קמיצה שמאל, ועכשיו קשיא זה י, א, ימין אצבע. אוקיי? אז עם זה אתה יכול כבר להסתדר. עכשיו אומרים לך מה לעשות בשמאל, להתחיל עם הקמיצה, ובימין מתחיל עם האצבע, ואז הרמ"א מסכם, ונמצא, כן, ואז הוא אומר את הדילוג, הוא אומר את השיטות של האצבעות בשמאל ובימין. אבל לפלא שאדמו"ר הזקן, שהוא כל כך מדייק בכל מילה, לשונו זהב, כמו שהאבן עזרא כתב בעל תרבצ לך לדייק כמו שלומדים רשב"א, אז הוא כותב כמו הרמ"א, מתחיל בשמאל, מתחילים ככה, ובימין ככה, ואז הוא מסכם, אומר: ונמצא בימין ככה ובשמאל ככה, בדיוק הפוך ממה שהרמ"א מסיים, וזה מבלבל. אתה מתחיל עם השמאל בהתחלה, ואחר כך כשאתה מסכם אתה מתחיל עם ימין ואחר כך שמאל. אז צריך לדעת שהערוך השולחן, האשל אברהם מבוטשאטש, התהילה לדוד, הם אומרים למה לשנות? תמיד מתחילים עם ימין, אז מתחילים עם ימין. כיוון שהרמז הכי ישן היה של האומרים של רבי דוד אבודרהם, אז יכול להיות שבגלל זה

25:34 דובר 2 קשיא, אז דיברו על שמאל בהתחלה. אבל באמת אתה מתחיל בימין ובשמאל, ולכן אל תראה ב... הוא בכוונה שינה את הסיכום של הרמ"א בצורה הפוכה כדי להגיד לך ודאי שאתה צריך להתחיל בימין ואחר כך בשמאל. ומי אומר ככה? ערוך השולחן, האשל אברהם מבוטשאטש והתהילה לדוד, זה לא סתם. אבל עדיין המון המון אלו שנזהרים בזה עושים דווקא עם השמאל תחילה. למה? כי המהרי"ל כותב ככה, וגם האליה רבה כותב את זה בשם הכל בו, שדווקא היו מתחילים בשמאל. אז לכן הדעה הזאת קיימת בשני ה... יש מנהגים לשני הכיוונים. אני יותר נוטה להתחיל תמיד בימין, כי לא סתם אדמו"ר הזקן שינה את הלשון של הרמ"א. לדעתי זה היה כדי למסור איזשהו מסר. ומסיים חצי שנייה, שלגבי בגדים אז כמובן צריך שיהיו בגדים חדשים לשבת, כאילו נקיים לשבת. אז מה שאתה לבשת ב... אז עקרונית אתה מחליף את הדברים החיצוניים, זה בסדר, אבל עדיין יש מושג על פי קבלה, מי שיכול, שכל מה שהוא לבש בחול לא ללבוש. אתה לא צריך בגדים חדשים, אתה רק בגדים שעברו רחיצה, אז זה דבר הכי, הכי טוב לעשות את זה. הרב פעלים, הבן איש חי, כתב שלא הקפידו על הנעליים. אומר, נעליים זה, זה לא... אפילו שזה הרבה פעמים נחשב לבגד, אבל טוב, הלכו, הולכים, פעם זה לא היה רצפה כמו היום, זה היה על בוץ וזה בסדר, נעליים זה... היום גם, גם נעליים, מי שיש לו נעליים מיוחדות לשבת אז באמת זה כדאי לעשות. והדבר הכי אחרון זה הניקיון של הבית. רק כדי להגיד שהרבה פעמים אנשים חושבים, אני הולך לאכול שתי ארוחות אצל חמי, הוא גר ממול או

27:32 דובר 2 אצל ידידים, יש אנשים מוזמנים, אז זה לא אכפת לך כל כך מהבית. אומר: אנחנו לא אוכלים פה, אז אתה משאיר את השולחן שלך עם מלא בלגן ומשאיר את הספות עם בלגן. פשוט יש הלכה בהלכות שבת, אתה לא עושה מה שאתה רוצה. זה פשוט, יש פה כבוד השבת, והבית צריך להיות מסודר, ושולחן, גם אם אתה אוכל פה, לא אוכל פה, צריך שיהיה מפות. יש אפילו שמקפידים בכל החדרים שיש שולחן לשים מפות, אבל טוב, זה עוד הידור. אבל השולחן שאתה אוכל והכל צריך להיות מסודר. מיטות מוצעות, זה מאוד מאוד חשוב, הפרט הזה. אז הרבה פעמים אני מדבר דווקא לאברכים צעירים שלפעמים יכולים לזלזל בזה. אומר: מה אכפת לנו? לא אוכלים פה, מה אכפת? החמה לא יבוא-- לא תבוא לבקר, לראות את הבלגן. אבל יש מלכת השבת שמגיעה לבקר. טוב, נעמוד כאן.