קניות והכנת צרכי השבת - הרב מיכאל שלמה אבישיד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 סימן ר"נ, רנ"א, רנ"ו. זה לא הלכות קשות, אבל, אה, בכל יום-- בכל זאת, זה פרטים. והרבה דברים, אה, לא תמיד מעודכנים עד כמה זה חשוב. אז, אה, דבר ראשון, ההכנות של שבת. ברוך השם, אה, בנות ישראל עושות הרבה דברים. סלטים, אוכל, לחם, כמו שכבר הזכרנו בסימן רמ"ב. אז במילא, מה סדר העדיפויות של הזמן של ההכנות של שבת? כולל קניות לשבת וכולל בישולים. אגב, אם שמתם לב, לאדמו"ר הזקן יש סדר משלו. יש דברים שנמצאים ברנ"א, הוא שם בר"נ. יש דברים על הלל ושמאי, איך שהיו קונים, אז רבינו שם את זה ברמ"ב. אז, אה, אם יישאר זמן אחרי השיעור אז אפשר גם ל-לראות את הסיבות למה דווקא אדמו"ר הזקן בוחר לשנות כל מיני דברים. הכל בחוכמה ו-ובסדר מופתי. אבל, אמ, למדנו שבעצם, אה, שמאי מה היו עושים? הם, אה, היו רואים משהו מאוד מאוד יפה, אפילו ביום ראשון בשוק, חושבים על השבת, ומה שניתן לשמר לשבת היו קונים. אבל הלל, מידה אחרת הייתה לו. אתם למדתם את הסוגיה בביצה. אז, אה, הייתה לו מידה אחרת והוא היה בוטח בהשם ש... סמוך לשבת אנחנו נמצא הכל. אבל, אה, הפוסקים אומרים, וכולל אדמו"ר הזקן ברמ"ב, שההנהגה היא כמו שמאי דווקא. זה שהלל יש לו ביטחון מופלג, זה מצוין, אבל, אה, באמת אם בן אדם שם לב על איזה משהו מיוחד, הוא עכשיו נסע לעיר אחרת ורואה איזה דג ממש מיוחד או איזו חתיכת בשר שהוא לא משיג בדרך כלל, אז כן יש מושג. זה לטובת השבת. אבל בעיקרון, אדם הולך לעשות קניות של שבת, אנשים בדרך כלל מתעוררים לקראת יום חמישי, כן? פחות או יותר. אז השאלה אם אני

02:47 דובר 2 עושה קניות ביום חמישי או אני עושה קניות ביום שישי. גם לגבי בישולים. האם אני מבשל ביום, אה, חמישי להתקדם? או אני אעשה כבר חלות ונקפיא אותם ונוציא אותם או שכבר נתקדם בכמה סלטים. אז, אה, נתחיל עם הבישולים. הבישולים, יש, אה, לומדים את זה מפסוקים, כן? "והכינו את אשר יביאו", שהמיקום האידיאלי של ההכנות לשבת זה ביום שישי, או ביום שישי גופא בהשכמה מוקדם. אתה לא, לא לקום ולעשות, אה, לישון עד עשר ב-- אני מדבר על גבר שאמור לקום לתפילה. אבל, אה, אדם אמור, אישה יכולה לקום מוקדם, טוב, שולחים את הילדים לבית ספר ומבשלים. אז, אה, יש עניין להכין את האוכל ביום שישי בדווקא ומוקדם בדווקא להתחיל את העניינים. ויש לזה רמז בפסוקים כמו שהיה עם ה-, עם המן וכולי. אז לכן זה דבר חשוב שלפעמים זה לא עולה כסף לעשות את זה, זה רק לדעת שכן, הרבה פעמים אומרים זה קיץ. עכשיו אתה ב-בצרפת, שבת נכנסת, אה, לא יודע מה, בתשע וחצי, עשר בלילה, אני אתחיל לבשל בצהריים. יש לי משפחה מאוד קטנה. לא קרה כלום. לא. יש מושג להכין את זה ביום שישי מוקדם, או אישה שתגיד אני רוצה להתחיל דברים עכשיו אם היא מכירה את עצמה שהיא, לא יודע מה, היא מורה ועד שהיא חוזרת הביתה ושבת קצרה אז ו-לא יהיה את כל מה שצריך לשבת, לא תספיק שגם שבת תהיה נקייה וגם להתקלח וגם שכל הילדים יהיו מקולחים. אז בסדר, על זה אני לא מדבר. אם זה, אם זאת המציאות אז זאת המציאות. אבל במידה שיש אפשרות לבחירה חופשית בנושא הזה וניתן, אה, במקום לבשל ביום שיש-- ביום חמישי לבשל ביום שישי זה

05:03 דובר 2 האידיאל. כנסת הגדולה, הוא כותב את זה בצורה הכי חדה, אומר שמי שהכינה את השבת שלה או התחילה להכין אותו ביום חמישי, כשהיא יכלה לעשות את זה ביום שישי, היא לא עשתה כראוי. זה הלשון שלו. היא לא עשתה כראוי. זה-זה-זה לא אסור. אתם רואים גם ב-ב-בעל התניא הוא כותב בר"נ ש-- ואם עשה את הכל, אם כבר עשה ביום חמישי אז כך וכך. כאילו זה לא, לא מדברים פה על עבירות. אז לכן הלשון של כנסת הגדולה זה הלשון הכי מדויקת. אין פה איסור, אבל זה לא כראוי. אוקיי. עכשיו, אז עוד הפעם צריך באמת לשים לב, כן, כי זה דקויות. יש הרבה נשים שבאמת יש להם הרבה דברים לעשות ביום שישי וכולי, ואז אם הן לא יתחילו לפני אז זה לא יהיה בסדר. אז בסדר, אז ברור פה שזה אפילו הופך להיות לכאורה לכתחילה, כפי שאתם רואים באחת מהדוגמאות, שאם יש אוכל שיותר טעים כשאתה מכין אותו כמה ימים לפני, אז זה לצורך שבת. אז גם פה אם היא מורה ויש לה כל מיני דברים לעשות, אילוצים, ובלי זה לא תסתדר אז בסדר. אז זה מה שקורה בהרבה בתי ישראל שהרבה מתקדמות, אה, ישר מבשלות ביום רביעי וחמישי ומכינים דברים. אבל הדבר הכי ראוי במידת האפשר זה הלכה בשולחן ערוך סימן ר"נ. לעשות את זה ביום שישי וביום שישי גופא מוקדם ביום שישי. אז יש הרבה נשים שיכולות לעשות את זה. עכשיו לגבי קניות פה זה לא כמו בישולים, "והכינו את אשר יביאו". קניות זה כבר משהו שמה אכפת לך לקנות ביום רביעי או ביום חמישי קניות לשבת, אבל דווקא תעשה קניות לשבת, אה, ביום שישי? בפרט הלחץ

07:06 דובר 2 שיש ביום שישי, יש יותר אנשים, התורים יותר ארוכים. כן, אז בהלכה אתם רואים שאם אתם מדייקים טוב זה פחות חמור. הבישול, זה ממש ההכנות של הבישולים, זה יותר ראוי ביום שישי. מה שאין כן לגבי קניות. אם אתם ראיתם במגן אברהם, זה יותר על פי קבלה, נכון? הוא מביא את הכתבים של האר"י ז"ל. טוב, אז לא שהפכנו להיות מקובלים, כן? יש המון דברים שהאר"י ז"ל אומר לעשות ואנחנו לא עושים. אנחנו לא מתנהגים על פי קבלה, אבל יש כמה דברים שכן הפוסקים לקחו. כן, שאף אחד לא יגיד: אני עכשיו לוקח כתבים, לוקח דברי האר"י ז"ל ואני מתחיל לעשות כל מה שהוא אומר. לא, אין, אין... גם בתוך חב"ד, שאנחנו מאוד רגישים לקבלה ולתורת הסוד, אין לנו כזה דבר שאנחנו כל דבר לוקחים את זה כהנהגה, אבל אתה רואה שיש הרבה דברים שהובאו. יש כאלו שמהבהבים את הנר לפני שהאישה מדליקה. זה מכתבי האר"י ז"ל. טוב, נדבר כשנגיע לסימן הזה מה אנחנו עושים בפועל בחב"ד, אבל יש הרבה דברים שכן לקחנו על פי קבלה. יש מושג גם לטעום מכל התבשילים. מובא בסוף ריש נון. כן, לא רק מהתבשיל אחד, מכל התבשילים. הסיבה הפשוטה זה כדי לראות שזה טעים. אולי עוד צריך להוסיף מלח, אולי משהו. אפשר אולי עוד לתקן משהו, אבל על פי קבלה אומרים שיש בזה עניין. אז יש הרבה דברים של קבלה שכן לקחנו, ופה גם כן לגבי קניות. קנייה ביום שישי היא קנייה אידיאלית לפי הקבלה, וזה מובא במגן אברהם, אבל בזה בכל זאת העין החדה שלומדת את הסימן מבחינה בזה שקנייה זה פחות חמור. ופה גם באמת, כיוון שיש הרבה

09:05 דובר 2 עומס בסופרים ביום שישי, אז אי אפשר לבוא ולהגיד לאישה: כדאי לך בכל זאת, את ביום שישי לא עובדת, תעשי קנייה ביום שישי. לא, היא לא רוצה לבזבז שעה בתורים ביום שישי. או דווקא, אגיד לה: בשבע בבוקר עדיין זה ריק. טוב, בשבע בבוקר אני שולחת את הילדים לבית ספר, אז אי אפשר לבוא בתחכום. אבל בוא נגיד שיש דברים שאתם יודעים. בוא ניקח דוגמה. אתם רגילים לקנות יינות טעימים? כן, יינות טובים או לא יודע מה. וזו חנות, לא סופר. אתם הולכים לשם לקנות. כן. אז ואתה בכל מקרה, אתה מכיר את עצמך שאתה באזור. ביום שישי אנשים באזור, אז במקום לקנות ביום חמישי את היין לשבת, תקנה ביום שישי. פה אין תורים. לא, זה שתי דקות, אתה נכנס לחנות. אז יש מושג שמובא בסימן במגן אברהם. גם אלטער רבי וכף החיים, כולם מביאים את זה שיש מעלה לעשות קניות. אז לכן כדי להיות פרקטי, קניות גדולות אל תכניסו את הנשים ללחץ, אפילו שזה כתוב בדברי קבלה: תעשו דווקא קניות ביום הזה. תנו לנשים לחיות. אנחנו אומרים לתת לאנשים לחיות ולקנות מתי שטוב להם. בישולים כן, יש מעלה לעשות את זה דווקא ביום שישי ומוקדם, וגם בזה תבחינו: אם זה נורא, משהו שחייבת להתקדם, אז תתקדם. אבל אם לא, יש מעלה להכין את השבת. זוג צעיר או אנשים מבוגרים, זהו, הילדים כבר התחתנו וכבר לא מבקרים הרבה וזה, ואין, אין הבדל, שום נפקא מינה בין לבשל ביום חמישי או ביום שישי — תבשל ביום שישי כמו שכתוב בשולחן ערוך. זה הדבר הכי ראוי לעשות, כלשון הכנסת הגדולה. זה לגבי העניין הזה. לגבי, ראיתם הרבה דברים מובאים פה בשם סדר היום. הבחנתם

11:17 דובר 2 את הספר הזה? זה ספר בעצם שהחברים של רבי חיים ויטאל, התקופה הזאת. כן, רבי משה, רבי משה בן מכיר, כן, אז הוא בעצם כתב ספר סדר היום עם הרבה הרבה פרטים לכבוד שבת גם כן. אז יש הרבה דברים שהאלטער רבי מביא וכולם מביאים. אז בקיצור, יש סוגיה פה שראיתם, שהכוונה שאומרת שללמוד. היו ישיבות שהיו מפסיקים ללמוד בערב שבת. עכשיו יש הרבה ישיבות שלא מפסיקות. אז דבר ראשון, הלשון הוא לא לשון מנהג, ״בקצת מקומות״. כן, זה הלשון. אז זה לא שישיבות צריכים לסגור. בפרט שבהרבה ישיבות באמת אין סדר עיון אמיתי עם שיעורים של פלפולים ביום שישי. כן, אז בדרך כלל אין את הדבר הזה. אני חושב שאולי, אתה יודע, אולי בעולם הספרדי־ליטאי יש שיעורי עיון. כן, זה יותר. כן, אצלנו לפעמים יש איזה מבחן או משהו, או כן, בישיבות זה יותר קל. עכשיו לעניין של לנסות, כי פשוט אנחנו מוקלטים, שלא יהיה רעש. אז אם יש שיעור של עיון, אז צריך גם לחשוב שפעם היה מצב שגם בעלי בתים היו לומדים, אברכים, שאתה שומע בגמרא רבי עקיבא ועשרים וארבעה אלף תלמידים. ושולחן ערוך בראש רס"ג, תראו לגבי הדלקת נרות, בחורים שלומדים. אנשים היו עוזבים את האישה. כן, שלי ושלכם, שלי. כן, זה גם, גם להם. היו נשים שנתנו לבעלים ללכת ללמוד. יש גם באבן העזר ע"ו כמה עונות צריך בשבוע. היו כאלו שזה היה פעם בשישה חודשים עד שהיו חוזרים. כן, אז זה היה דבר. ישיבה זה לא היה רק ל... בפרט שבתקופה של לפני שנים רבות לא היו מתחתנים כמו היום, עשרים ושתיים, עשרים ושלוש. היו מתחתנים ארבע עשרה, חמש עשרה. אז

13:41 דובר 2 הרבה ישיבות שאתה שומע על ישיבות בזמן הגמרא, זה אנשים נשואים. כן. אז לשים לב לדבר הזה. אז בקיצור, אה, אותם אנשים הרבה פעמים הם היו גם עוזרים להכין את השבת ובעצמם מכינים את השבת. זה לא היה ישיבה, יש פה איזה טבח שמבשל לכולם. אנשים היו לומדים, וגם אם היו ישנים מחוץ לעירם כשהיו הולכים לישיבה, אז איך מכינים שבת? אז הולכים לקנות לשוק וזה, ומכינים. אז כדי שיספיקו להכין צרכים לשבת, אז אמרו: אל תלמדו דברים שאין להם קצבה. הכוונה שאתה נכנס לתוך עולם העיון. לא שאתה עכשיו עושה דף היומי. מה שמעניין אותך זה לגמור את הדף עם רש"י. כן, זה דף היומי, אבל יש דברים שאתה לומד שאתה באמצע סוגיה עכשיו עיונית. אז גם אם זה ברבים זה לא טוב לעשות את זה, כי אולי, אולי תתפלפלו. עכשיו יש חוק חיסכון על זה. עכשיו, אם זה דברים שלומדים ברבים שיש להם קצבה, אפילו שזה דברים שעדיין לא למדו, כי הרבה פעמים יש. היום זה הרבה פחות. כשלימדתם את זה, זה נראה לכם לפעמים מוזר, כי השיטה שלנו זה כל הזמן ללמוד דברים חדשים. גמרת, תתקדם, גמרת, תתקדם. זה לא מה שהיה פעם. אחת מהסיבות שלא היו ספרים, אז הרבה פעמים היו חוזרים המון פעמים על הלימוד שלהם. אז יש מושג פשוט לחזור. אז אם אתה בעצם לומד לבד דבר שיש לו קצבה אבל עוד לא למדת אותו, זה גם מסוכן. עכשיו, אם זה דברים שעושים כמו חומש רש"י, דברים שעושים, אז זה בסדר. אז בקיצור, יש פרטי פרטים בנושא הזה. מה שאני כן רוצה שנשים לב זה בעצם בנוגע, נגיד, ללימוד בעיון. לימוד בעיון זה

15:57 דובר 2 ממש דבר שאין לו קצבה, ולכן יש אנשים לפעמים שנכנסים לסוגיות עמוקות. יש כאלו שהטבע שלהם הוא להיות שטחיים, הם בקיאות גירסא. כן, בסדר, זה לא על זה אנחנו מדברים כל כך. אבל, אבל אלו שיש להם תורת העיון ופותחים עוד ספר ועוד ספר ועוד ספר, אז יש פה שאלה. בן אדם עכשיו הוא רוצה לעשות איזו סוגיה והוא נסע לרבי והוא יכין לעצמו את השבת, לא יודע מה, איכשהו, והוא לא מוזמן, והוא רוצה עכשיו ללכת לאיזה בית המדרש שם מול סמן סמנתי, לקחת ספרים ולהיות בפלפולים. אז יש שאלה הלכתית ללמוד דבר שאין לו קצבה בכלל. גם, גם בצוותא אתה לא יכול בישיבה אז. אבל זה דבר פשוט שכתוב בסדר היום, וגם ככה מובן גם מהטקסט פה. כל זה מדובר בבן אדם שהוא בעצמו צריך להכין את השבת, אבל אדם שהוא בחור ישיבה. עכשיו אתה תפריע לו ללמוד בעיון? או מישהו מבוגר, אבל הוא יודע, הוא לא זה שעושה דברים בשבת. אם הוא עושה את זה, נגיד, אנחנו נדבר על זה, על אה, מצווה בו יותר מבשלוחו, כבוד שבת, נדבר. אבל כשאתה יודע שברוך השם יש לך הרבה בנות בבית ומבשלים הכל, אז פה אין לך את המגבלה הזאת. אוקיי, אז זה חשוב, כי לא כי אתם למדתם את זה, הוא אומר וואו, אולי אפשר ללמוד משהו בעיון וזה. אתה מהאנשים שאתה ביחד עם אשתך במטבח כל ערב שבת ומכין, אז זה משהו אחר. אבל אם זה לא, זה לא המצב. אז כתוב בפירוש בסדר היום שבן אדם שאנשים עושים לו את ה-- את הדברים, אז אין בזה שום בעיה. עכשיו מה שמעניין, שלפעמים כל, כל דבר

18:01 דובר 2 יש לו את ההלכות משלו, אפילו שזה נראה מאותם טעמים. הרי פה מה הטעם? כדי שיהיה לו זמן לכבוד שבת, לכבד את השבת. אז יש דברים לגבי מלאכה. כתוב בסוגריים של אדמו"ר הזקן שגם אם מישהו עושה לך את העבודה, עדיין יש לך את המגבלות על מתי אתה יכול לעשות מלאכה. אז לפעמים כן, לפעמים לא. ראינו לגבי ג' פרסאות שאם מישהו מכין לך את השבת עם יהודים אז אין לך את הבעיה. אז מתי כן, מתי לא? אז דבר ראשון צריך לדייק את הדברים שלפעמים, לפעמים כן, לפעמים לא. אז פה זה מקרה שאם הכל מוכן, הכל בסדר, כמו ברמ"ט, מישהו הכין לך, רמ"ט בהתחלה, מישהו שהכין לך את השבת, אתה יכול ללכת ג' פרסאות כי, כי מישהו מכין לך את השבת. אבל כל דבר יש לו את הטעמים שלו. אז כאן בכלל כל ההלכה הזאת זה לא סוגיה בש"ס שאומר ש-אה, פשוט בערב שבת אתה לא, מה זה מקצת מקומות לא עושים את זה, אז זה דברים שיותר אפשר לתמרן ולהגיד זה בסדר. עכשיו אתם תשאלו שיש לדוגמה שאלה, אנחנו נראה עוד מעט בפרקמטיא שיש יותר זמן בפרקמטיא, במסחר, ממלאכות. הרי אם העיקר זה לכבוד, לכבד את השבת, שיהיה לך זמן, אז תעצור באותו זמן כדי לכבד את השבת. מה ההבדל בין זה לזה? החפץ חיים שואל את זה בשולחן ערוך אורח חיים, את השאלה שלו. אז, אז א', זה מאוד חשוב. לפני שמגיעים להסברים אנחנו נגיד תוך כדי השיעור הסברים, אבל זה לשים לב מתי כן, מתי לא. אוקיי, אז פה רציתי לשים דגש שלגבי עיון אין לך בעיה אם השבת שלך מוכנה או מישהו מכין את

19:49 דובר 2 השבת, אין בזה מגבלה. עכשיו, אה, יש שאלה מעניינת שנוגעים בה בכל אריכות בריש נ'. זה האם אני יכול לקנות קניות לפני התפילה? השאלה יכולה להישאל ביום חול או יכולה להישאל גם בשבת. אני אתן לך דוגמה. עכשיו קמת, הלכת למקווה, אתה מוכן והשעה רבע לשמונה, אוקיי? יש לך מניין שמונה וחצי, יש לך ארבעים וחמש דקות. אז או אתה הולך ללמוד חסידות או אתה אומר: זה יום שישי אז אני יכול לקפוץ. בסך הכול אני צריך לקנות כמה פריטים שחסרים. כבר עשינו קניות גדולות ביום רביעי. אשתי אמרה לי תביא זה, תביא זה, חסר בבית, תביא פה, תביא שם. חמש, עשר דקות. אוקיי? גם ביום חול אותה שאלה. בן אדם, אותה שאלה, רבע לשמונה, שמונה וחצי תפילה. למה לא? אני אחרי זה מה אני רוצה לעשות? אני רוצה לקפוץ הביתה כמה דקות לאכול ארוחת בוקר. אני רוצה לקנות שתי בגטים בקרפור, כן? ואתה אומר אני קופץ, שם את זה בשקית, מתפלל ככה, יוצא ישר הביתה. בכל זאת, לכל היותר יש לי זמן. אז ביום חול השאלה הזאת נשאלת... יש דבר ראשון גמרא מפורסמת בדף י"ד במסכת ברכות. זה מתחיל בדף י' שמה כל מיני דברים שלא עושים לפני התפילה, אכילה וכולי. אז בדף י"ד כתוב שאסור לעשות את צרכיו, כאילו ללכת לחפציו, להתעסק בצרכיו לפני התפילה. עכשיו לא כתוב מה, לא מוסבר שם מה כוונת תפילה. כנראה שמונה עשרה, אבל כתוב לפני התפילה אתה לא מתעסק עם הקניות שלך, עם חפציו. זה לא סתם לשון, זה לשון אסור. שאלו את תרומת הדשן מה הדין אם בן אדם קם בבוקר, עשה ברכות, אפילו הלך לבית הכנסת לעשות ברכות, התחיל

22:08 דובר 2 כל מיני מזמורים אבל לפני ברוך שאמר, לפני התפילה או לפני הודו רוצה לקפוץ. רוצה לקפוץ לעשות קניות. אז שאלו את זה שמה, תרומת הדשן, שאלה י"ח בחלק א'.

22:25 דובר 3 ביום חול?

22:26 דובר 2 ביום חול שואלים אותו. רבי ישראל איסרלין. אז שואלים את השאלה והוא אומר ככה, גמרא מפורשת, אסור. ברכות דף י"ד עמוד א', שבן אדם אסור להתעסק בחפציו לפני התפילה, והוא אומר מה הפשט בתפילה? כל בן חמש יודע, הכוונה שמונה עשרה. הוא עוד לא התפלל את תפילת שמונה עשרה של שחרית, אתה לא עושה קניות, נקודה. זה הוא מסביר. ואז שלוש ארבע שורות לפני הסוף הוא אומר, אמנם אני רואה הרבה יהודים שהם עושים את זה ומדקדקים, כאלו אנשים יראי שמיים, שאני רואה אותם שהם כן עושים קצת ברכות, נגיד עושים ברכות השחר, קריאת שמע, והם הולכים לקניות ביום חול. אני רואה אותם, הם קופצים דקה, זה... אה, הבית כנסת לא רחוק מהשוק, קופצים, קונים כמה דברים שיהיה להם בשקית ככה הם יוכלו ללכת לעבודה ולאכול משהו אחרי התפילה. אני רואה מה שהם עושים. אז הוא אומר ככה, אני רואה שיש אנשים שעושים את זה. אמנם כבר כתבתי מה נראה לי, אני הודעתי. אז מה הוא אומר? הוא אומר בפשטות אני אומר לכם שאסור. אני, נכון שאני רואה כאלו שעושים את זה ואני מסביר למה, כי זה גמרא מפורשת. אמנם אני ראיתי מדקדקים שעושים אחרת, אבל את מה שנראה לי, אני כבר כתבתי. זה הלשון שלו. אז הרמ"א בסימן פ"ט הלכות תפילה בסעיף ג', הרמ"א כותב, אה, בצורה כזאת שהמחבר כותב שלא עושים חפציו לפני תפילה, כאילו סותם כמו הגמרא. ואז אומר הרמ"א, ויש מקילים בזה שאחרי שאמרו קצת תשבחות, נגיד ברכות וזה, הולכים לקניות, והרמ"א מסיים: וטוב להחמיר, ובסוגריים תרומת הדשן. אז זה תמיד טוב להסתכל דברים מבפנים, כי זה לא שתרומת הדשן אומר טוב להחמיר, הוא רק כנראה

24:33 דובר 2 הרמ"א, או לפעמים זה לא הרמ"א, לא תמיד המקורות זה מהרמ"א עצמו, לפעמים זה אנשים שהוסיפו את זה. רק שתרומת הדשן הוא זה שהזכיר שיש מקילים, אבל ה"טוב להחמיר" הוא לא של תרומת הדשן. זה בעצם כמו שהרמ"א קצת יותר מקל, כי המילה טוב זה לא לשון מחייבת, כמו טוב לא להשתתף מעבר למשפחה כמו בריש רמ"ט. טוב זה הידור. כן, או טוב לא לעשות דיני חזרה סמוך לשבת. טוב להיזהר אם אין צורך כל כך. בסעיף כ"א בריש רנ"ג. טוב, זה הכי טוב לעשות את זה. זה לא מחויב. לכן לדוגמה בדינים האלו כתוב, אבל תראה בריש רנ"ט עשה קיצור של כל הלכות שהייה והטמנה, למעשה. הוא לא הביא בכלל את החומרה לא לעשות שהייה, אה, חזרה בערב שבת. אז הרבה שואלים אתה הבאת טוב להיזהר? אה, דווקא טוב, הכוונה שזה הידור, אז הוא לא דיבר בקיצור על ההידור הזה. אז מה שהרמ"א כותב טוב זה בעצם כיוון שהוא אומר שיש הרבה מקילים וראה שכנראה זה המשיך, המנהג הזה שהרבה יראי שמיים אחרי הברכות היו קופצים לעשות קניות, אז הוא אמר טוב להחמיר, ומאיפה אני יודע שיש מקילים? זה דבר שמתועד בתרומת הדשן. אתם מבינים? אבל זה עולם אחר לגמרי שאתה מסתכל בפנים. כשאתה לפעמים קורא רק בחיצוניות, אפילו דברים פשוטים כמו הלכות תפילה, מחבר רמ"א, פשוט זה משנה שאתה רואה את הלשונות מבפנים. אז בעצם יוצא ככה שלפני תפילה לא לעשות קניות. נקודה. עכשיו לגבי שבת, אז כאן ראיתם שיש כן היתר, אבל היתר מתי? מאוד מאוד ספציפי. שאתה יודע שאחר כך אתה לא תוכל למצוא את הדבר הזה אם אתה לא

26:41 דובר 2 קונה מוקדם עכשיו, אז זה מקום שהחלקים הטובים של הבשר הולכים מאוד מהר. זה המקום שהדגים הטובים הולכים מהר. אחר כך אתה מגיע באחת עשרה כבר, או אחרי תפילה שלך, כבר לא תמצא את זה, או יש סכנה, אולי לא יהיה. עכשיו, אפשר להוסיף דבר יותר משכך. כי ברוך השם הרבה פעמים יש הרבה סחורה בהרבה דברים. אפשר מה שכן להוסיף זה שלפעמים אם אתה קצת הולך יותר מאוחר, התורים הרבה יותר ארוכים. אם אתה נכנס ברבע לשמונה בשוק וזה, אז יכול להיות שזה ייגמר מאוד מהר. אבל כשאתה עושה את זה בתשע, אז זה כבר סיפור אחר, ואולי יש לך לחץ במשך היום ואתה אולי צריך להכין שבת, או איזו אישה שהיא לא יכולה לאבד עכשיו שעה בקניות, אז היא רוצה לקפוץ. אז אם יש לזה דבר שיועיל לכבד את השבת יותר טוב, בגלל שאני אשיג את זה, או בגלל שלא יאבד יותר מדי זמן, אז כאן זה לא בסתירה למה שראינו בסי' פ"ט סעיף ג', כי שם מדובר לא לצורך מצווה. פה זה לצורך מצווה של השבת. עכשיו גם ביום חול, גם אפילו שזה לא הנושא שלנו, והוכחנו שזה לא שלא לעשות קניות גם אם עשית ברכות. זאת אומרת, אתה רוצה לקפוץ למכולת, שיהיה לך משהו לאכול אחרי התפילה? תקנה את זה אחרי התפילה. אבל לפעמים, וזה הוכחנו כמו שאמרנו קודם, אבל לפעמים יכול להיות מצב כזה: אתה יודע שהילדה שלך או הילד שלך אוהב משהו מסוים, ועם זה הוא הולך לבית ספר שמח. אם יש לו את השוקו שלו, לא יודע מה, את זה, וזה מאוד חשוב, ואנחנו מחנכים אותם בבית ספר. זה

28:32 דובר 2 לא בית ספר לא דתי. מדובר בלומדים יראת שמיים, לומדים דרך ארץ, לומדים תורה, גם בנים וגם בנות. ברור שהמורל של הילדה שיוצאת מרוצה זה גם צורך. אז במקרים כאלו כן. אתה עכשיו יוצא ל־8, יש לך תפילה שמונה וחצי. לקחת את הילדים לבית ספר. הם יוצאים עכשיו באוטובוס בשמונה, ושמונה וחמש אתה קופץ דקה למטה. זה לפני תפילה, אתה קונה להם את הדבר שהם אוהבים, את הדבר הטרי, וככה הם יוצאים לבית ספר. זה הרי בכלל בהלכות תלמוד תורה כתוב, אדמו"ר הזקן פוסק שאתה לא יכול לתת מעשרות, נגיד בשביל בנים לא יכול לתת מכספי מעשר בשביל לשלם את הלימודים שלהם. לא תורה בכתב, ועל פי אדמו"ר הזקן גם לא תורה שבעל פה, אבל הדברים שמסביב ללימוד התורה, כמו לשלם להם את האוטובוס או לשלם להם סנדוויצ'ים או את האוכל, את הדברים ככה שהם אוהבים, זה נכנס. ההוצאות שמסביב לתלמוד תורה. אבל תראה, פוסק בהלכות תלמוד תורה שאם אין ידו משגת, קשה לו, לקחת מעשרות במקום, נגיד, לשלם מהכסף שלך ומעשרות למשהו אחר. אז אם זה קצת ככה לחוץ אתה יכול להשתמש בהיתר הזה. כמובן שלבנות זה יותר קל. הבעיה שבבנות, טוב, זה בהלכות מעשרות, בבנות זה יותר מסובך, כי רוב הזמן, הרבה פעמים, רוב הזמן זה לא בלימוד התורה. אז אין פה איזושהי מצווה כלשהי. אתה צריך לעשות משהו שהוא מצווה והוא לא חובה. אבל אם אתה נגיד שליש מהלימודים או מההוצאות, אז יש על מה לדבר. זה הלכות מעשרות. אבל אמרנו איזשהו היתר שדומה לגבי קניות ביום חול. אוקיי, בואו נתקדם. כפי שאמרנו, צריך בעצם להכין את הדברים לכבוד שבת ביום שישי.

30:34 דובר 2 ואמרנו הכי טוב אפילו מוקדם ולא ביום חמישי, ולא נחזור על הדברים עכשיו. בעצם מי מכין? אז כמובן שכולם יש עניין לעזור לכבוד שבת. אנחנו ניכנס לפרטים עכשיו, ואני מזכיר לך מה שכתוב באריז"ל. זה לא מובא במגן אברהם, מובא בכף החיים. האריז"ל אומר שכל מי שמזיע בערב שבת בגלל ההכנות של שבת, השם לוקח את הזיעה ומכפר עוונות כמו דמעות וכולי. זה דבר מאוד מאוד. אז לכן לטרוח בשביל שבת. חוץ מזה שעוזרים לאישה, זה פשוט מכפר הרבה עוונות. אז עכשיו יש את הסוגיה המפורסמת בקידושין מ"א, שהאישה מתקדשת בו ובשלוחו. אז מה הכוונה? האיש מקדש בו ובשלוחו? כן. אז מה זה האיש מקדש בו ובשלוחו? זה בעצם בו. למה דווקא בו? כי מצווה בו יותר מבשלוחו. כן. ואז אחת הדוגמאות שהאמורא פלוני היה מכין ככה, וזה היה מכין ככה לכבוד שבת. זו הדוגמה שמובאת שם. ויש לשונות בראשונים, גם ברמב"ם יש לשונות שלפעמים כתוב חייב אדם לכבד את השבת ולעשות משהו, ונותנים דוגמאות גם כן. אז יש את הדוגמאות בקידושין מ"א, יש דוגמאות בשבת קי"ט, כן, ושם כשמדייקים, שם יש לשון חייב. מה שכן, בדוגמאות של קידושין זה מצווה. ואדמו"ר הזקן בצורה אדירה בקונטרס אחרון בריש ר"נ, הוא מסביר את הדברים, את הכלל, קיצר את הדברים הברורים. אומר ככה: אם אתה יכול לעזור ממש ולהכין את השבת בעצמך, לכן יש לך, יש לך עבדים, יש לך עוזרים. היום אין עבדים, יש לך עוזרים. אבל אם אתה יכול לעשות בעצמך ולא לתת למישהו אחר לעשות, אז על זה נאמר מצווה בו יותר מבשלוחו. כי אדמו"ר הזקן באמת מדגיש שלשון כזה מצווה זה

33:00 דובר 2 אומר שמדין אין בזה שום חיוב. אז לכן הוא היה צריך ליישב. לפעמים כתוב שזה חייב לכבד את השבת, לפעמים כתוב מצווה, אומר על לשון מצווה. ואגב, כמו שהזכרתי לכם ברמ"ט הוא מביא על דרך המצווה להימנע מתחילת שעה עשירית. אומר, זה הדוגמה שהוא נותן שמה, זה אומר שמן הדין מותר. אתה יכול לעשות סעודה רגילה עד כניסת השבת, לא להימנע. כשכתוב מצווה, הכוונה שמותר, אלא מה? שעדיף. אז אומר, כשכתוב מצווה במובן הזה זה לא כמו מצווה. נניח ציצית כל היום מצווה, זה חיוב, אבל פה כשכתוב מצווה בו יותר מבשלוחו, זה על דרך שלפעמים כתוב מצווה שמעיקר הדין זה מותר. אז לכן אומר, אז אם לפעמים כתוב חייב אז הוא מסדר. להכין את כל השבת בעצמך, אבל על ידי מישהו אחר זה חשוב. מצד מצווה בו יותר מבשלוחו זה לא חובה. יש לך עוזרת שיכולה לעזור לך. יש לך מישהו שיכול לעזור לך? אז תן להם לעזור לך. כן, אתה יכול. אבל מה אם תעשה את זה בעצמך? זה יותר טוב. מצווה בו יותר מבשלוחו. אבל זה לא חובה. מה שאין כן לעשות משהו אחד לשבת. כן, מישהו ילך לעשות משהו אחד לכבוד שבת, זה חובה. להכין את כל ההכנות של שבת זה מצווה בו יותר מבשלוחו, שאתה עושה בעצמך. אבל לעשות לפחות משהו. אז פה אתה יכול. אחד אומר אני אחתוך את הסלט, השני יגיד אני בדור ובית שיש פה כבר הרבה עזרה או לא יודע מה האישה לקחה פיקוד מלא, אבל אם אתה רוצה לעשות יותר, מצווה בו יותר מבשלוחו, זה ודאי טוב, אבל זה אין לך שום חובה. אבל לא לעשות כלום, לעשות

34:50 דובר 2 את כל זה ודאי יש פה חובה. למה? כי צריך לכבד את השבת. ומה הכוונה לכבד את השבת? כמו שהלכנו להסביר בקונטרס אחרון. לכבד, שאתה עושה משהו בשביל שבת, שאתה עושה בעצמך, זה נקרא לכבד. אז לכן ברור שכל אחד צריך לעשות משהו, לפחות גם משפחה שיש לו נגיד מלא בנות וכולם עוזרים, שייקח איזה תפקיד אחד. לעשות הרבה זה רק מצווה בו יותר מבשלוחו. לעשות קצת משהו זה כבוד שבת וזה מחויב. זה לא תלוי בבחירה החופשית שלך. זה בעצם המהלך של הקונטרס אחרון. אז גם כתוב, ראיתם שכמו שיש עניין להכין ביום שישי דברים בהשכמה, ומי שלא עושה את זה זה נקרא לא כראוי, כמו שהזכרנו מהכנסת הגדולה. אבל יש גם כתוב שלפני שבת עוד פעם לעשות משהו קטן. כן, אז גם והיה משנה, כן, צריך לעשות עוד פעם משהו. אז לכן זה ככה נהגנו גם בעם ישראל, שגם הבעל, הנשים בכל מקרה לא צריך להגיד להם, איזה הם עושים מהבוקר עד הערב לא מפסיקים. אז אל תגיד אני עושה משהו עוד לכבוד שבת. הם לא מפסיקים מהבוקר עד הערב, אבל אתה עוד פעם לעשות איזה... אז יש כאלו שהם רק עושים ביקורת לעבודות שהם כבר סיימו אותם. כן. אז inspection de fin de travaux, אבל זה לא, זה לא זה, אבל קצת לעשות עוד משהו. אתה חותך, לא יודע מה, נייר. היום הכל כבר נהיה חתוך. זה כבר לעומת שהיה פעם כשהיינו צעירים, זה היה חלק מהדברים. לקחת מספריים ולהכין נייר טואלט או דברים כאלו. טוב, אבל לעשות דברים לכבוד שבת בדקה התשעים ותשע זה גם טוב. עכשיו בוא נראה כמה נושאים ככה קצרים שנספיק

36:46 דובר 2 עד מנחה. יש את הסוגיה בפסחים בדף נ', שבעצם צריכים לסיים את המלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה. זאת אומרת שאחד לא יכול לעבוד מה שהוא רוצה. אז ניכנס לפרטים כמובן. אבל בינתיים יש להבין את הסוגיה הזאת בצורה גסה, שאפילו שיש כניסה לשבת, אנחנו נלמד בריש סימן רס"א על זמן של כניסת שבת, אבל גם לפני כניסת שבת, מן המנחה ולמעלה יש עניין של להפסיק עם המלאכות. זהו, אתה חייב לעצור. אז אנחנו נראה מה זה. אז א', מה זה מנחה? במובן שלנו באורח חיים, אנחנו למדנו ברל"ג, יש מנחה גדולה ויש מנחה קטנה. אז מה זה מן המנחה ולמעלה? אז יש לך רא"ש שאומר מנחה קטנה שמה בסוגיה בפסחים, אבל יש מרדכי בשם המהר"ם מרוטנבורג, יש אומרים שזה מנחה גדולה. אז זה הבדל בין שמים לארץ. בוא ניקח דוגמה של מלאכה. סופר, סופר סת"ם. הגמרא אומרת שגם אם זה בשכר אין היתר. אז סופר סת"ם זה חשוב לו. הוא רוצה, הוא כותב ספר תורה. זה הבדל בין שמים לארץ. תגיד לו אתה חייב לעשות, לעצור עכשיו, מתי אתה צריך לעצור? באחד ורבע בצהריים, או שאתה עוצר בארבע משהו. זה הבדל גדול. בן אדם הוא מתכנת מחשבים, עובד שעות מול מחשב. חשוב. אני עוצר במנחה גדולה או אני עוצר במנחה קטנה? בן אדם העבודה שלו זה חייט, תופרת. רוצה לדעת? אני סוגרת בשתיים עשרה וחצי. אז יש הרבה בעצם עבודות שאפשר לשאול את השאלה. יש אנשים שהם עובדים בלסדר גינות, גנן. אז לדעת, זה לעצור בשתיים עשרה וחצי או לעצור כמעט במנחה קטנה, זה הרבה יותר מאוחר. זה חצי שעה אחרי חצות מנחה

39:20 דובר 2 גדולה ומנחה קטנה זה תשע וחצי שעות. אז מחלוקת הראשונים. עכשיו, אלטער רבי, מה הוא כתב? וצריך לשים לב, כי צריך לדעת ללמוד, לא לקרוא בין השורות, להבין דבר מתוך דבר. הוא אומר שכל העסק הזה הוא מדרבנן פה, זה כדי שבן אדם יהיה לו זמן להתעסק עם לכבוד שבת וכולי. ופה אין הבדל, אין ענייני דעה. יש לי אישה שעושה הכל אז אני יכול. לא, לא. אפילו שהמשנה ברורה בביאור הלכה מביא כמה דעות כאלו, אבל מחמירים בזה. אין, פה זה לא פלוג. תראה, אני כותב את זה בסוגריים, אבל זה, זה לא פלוג. כן, אין הבדל. פה שאמרו לעצור זה לעצור. אז מה אלטער רבי פוסק? אלטער רבי מביא כמו הט"ז, שהמקל, כי הרי כתוב בדבר הזה שמי שממשיך הוא לא רואה סימן ברכה. אז הוא אומר: המקל בדברי סופרים פה, ו-ו-ולא יפסיק את המלאכה רק במנחה קטנה, לא הפסיד את הברכה. אני מאמין שהרגשתם את הלשון. זה אומר שאלטער רבי אומר בפירוש אין עניין להחמיר, כי זה דברי סופרים. זה ככה הבנתם, או הבנתם שטוב, אתם לחוצים על זה, אתם רוצים להקל, טוב, לא תפסידו את הברכה. לא להפסיד את הברכה זה לא אומר שזה דבר חיובי, שזה פשוט לעשות. עכשיו למה? זה מאוד חשוב, הרבה פעמים אנשים אומרים צריך ללכת לפי כללים. אז יש כלל בדברי סופרים, הלכה כמיקל. אלטער רבי חוזר על זה כמה פעמים בהלכות שבת, אתם תראו את זה כמה פעמים. אבל תמיד כשאדם הוא בתוך הסוגיה הוא יבחין מתי שזה היתר מוחלט ומתי שזה ככה. כי פה אצל גדולי הפוסקים, דבר ראשון יש הרבה ראשונים. רש"י, יש בכלל ויכוח בפוסקים אם הוא פרשן

41:23 דובר 2 או פוסק. יש המון המון מה להגיד. אפילו שהרבה נטו שכן אפשר לקחת פסק מרש"י. אבל מלבד זה המהר"ם מרוטנבורג הוא היה נחשב לדבר מאוד מאוד עוצמתי בהלכה. כן? אה, לכן אומרים שכל התלמידים שלו יצרו את ה-, את ההלכה בכלל. הרא"ש, המרדכי, ה- רבי מאיר הכהן, ההגהות מיימוניות, גדולי, גדולי התלמידים שלו. ולכן הזכרתי לכם כמה פעמים שהריב"ש אומר כי מצרפת תצא תורה, בלי רש"י ותוספות לא היה לנו תורה שבעל פה נגישה, ובלי-- ודבר ה' מאשכנז, וההלכה יצאה מאשכנז, והוא ספרדי, הוא ריב"ש, הוא תלמיד הר"ן, אבל הם ידעו שההלכה יצאה מהמהר"ם מרוטנבורג. אז לכן זה א'. ובנוסף לזה יש הרבה פוסקים שסוברים כמו שהכוונה שאסור לעבוד מלאכה חצי שעה אחרי חצות. אז הלבוש, תלמיד הרמ"א, הב"ח, רבו של הש"ך, המהרש"א בפסחים בדף נ' שמה, המהרש"ל, העולת שבת. עכשיו תסתכלו על הביטוי של התוספת שבת. התוספת שבת אומר, "מי יעז להקל ולעמוד מול ג-ג-ג גדולי ההלכה האלו", שזה הלבוש, הב"ח והמהרש"ל, זה הלשון שלו. הוא אומר, איך אתה יכול לדמיין לתת קולא לכתחילה, כן? מול הב"ח, המהרש"ל והלבוש, ככה הוא כותב, התוספת שבת. אז לכן זאת הסיבה שהט"ז וגם, גם אדמו"ר הזקן, הם כתבו טוב, אתה לא תפסיד את הברכה, כן? כי יש-- הם יודעים שיש אנשים שהם לחוצים בחיים וכולי. עכשיו אגב, מי שממש לחוץ בכסף, לדוגמה סופר. סופר, אם שואל-- שואל אותך שאלה, הוא אומר, "סופר סת"ם אני כותב", אז תגידו לו, אתה צריך לכתחילה לעצור חצי שעה אחרי חצות. זה מה שצריך להגיד להם. אבל אם אתה מכיר איזה סופר ש-ש-שמסכן, יש הרבה סופרים, יש כאלו ש-ש-שם יש להם שם טוב, יש להם ברוך

43:47 דובר 2 השם, השם נתן ברכה בידם והם כותבים אותיות כל כך יפות שכולם רצים להזמין מהם. אתה רוצה מהם תפילין, אתה צריך לחכות שנתיים, אז יש להם פרנסה וכבר כיוון שיש להם שם טוב אז גם ספר תורה שלהם זה לא שלושים וחמש אלף דולר. זה כתב אדמו"ר הזקן, מאוד מיוחד, זה כבר מאה אלף דולר, אז יש להם פרנסה. טוב, אז עכשיו אם הוא ב-ב-בלחצים אדירים כי הוא קצת איחר ויש להם הכנסת ספר תורה, אז גם פה יש מה לדבר. אבל הרבה פעמים זה לא המקרה. זה אנשים כותבים מזוזות ותפילין, אז לא קרה כלום. תעצור בשתיים עשרה וחצי, אבל אם, אם, אם פשוט הבן אדם הזה הוא פשוט בחובות כל הזמן. יש הרבה... בעולם הסופרות זה ידוע. הרבה מתקשים בזה. אז בן אדם הוא יודע שאם אתה אומר לו לא לעבוד עכשיו כמה שעות זה פרנסה של הילדים שלו, יהיה פחות מזוזות, יהיה פחות כסף שבוע הבא והוא חי מהיד לפה. נכנס כסף, חוזר, מחזיר חובות, קונה משהו. אדם כזה ברור שאתה יכול לתת לו היתר בעצם להמשיך לעבוד. ממה היתר? בפירוש בשולחן ערוך סעיף ח'. הסעיף האחרון. מה כתוב שמה? שזה לא יותר חמור מהלכות חול המועד. אדם שאין לו פרנסה, נכון? והוא צריך לחיות אז ברור שיש היתר. אז תמיד בהלכה הרב צריך תמיד לקפוץ בין סעיף לסעיף ולדעת מה שייך לסעיף הזה ומה שייך לסעיף הזה. אבל אם זה לא המצב, המצב הוא לא קריטי ובכל זאת הוא רוצה להתקדם אז תגיד לו לא תפסיד את הברכה. אבל מלכתחילה לא. ולכן תגיד, אבל תראה, המקל אומר דברי סופרים. לא תיקח את הלשון. מי שיקל

45:31 דובר 2 לא יפסיד את הברכה. זה לא, זה לא היתר בשופי. ואתה רואה פה מלא פוסקים. יותר מזה, אתם יודעים שאפילו שהגמרא אמרה מן המנחה, יש אומרים שהכוונה מנחה גדולה, ולאו דווקא מנחה גדולה, אלא הכוונה חצות. ויש הרבה פוסקים שהלכו עם השיטה הזאת. יש שיטות שסוברים שאתה עובד עד חצות, אז אתה מאבד עוד חצי שעה, אז אדמו"ר הזקן לא פסק כך. אז אין בזה שום בעיה להורות לעבוד כרגיל. אבל סתם שתדעו שיש הרבה פוסקים שטענו שזה ממש חצות. יש השל"ה הקדוש ויש רשימה מאוד, מאוד גדולה של פוסקים שאומרים עד חצות, ואומרים שזה לאו דווקא אליהו רבה. אליהו רבה זה מגדולי הפוסקים. אומר, הכוונה מנחה גדולה זה חצות, לא חצי שעה. אז יש פוסקים שבעצם מחמירים כך. ואספר לכם סיפור כדי באמת להמחיש את זה, ולתת לנו קצת כוח באמת שאנשים יפסיקו לעבוד באמת בזמן. אז האבא של הרמ"א קראו לו רבי ישראל. כן, רבי משה איסרליש, אבא שלו קראו לו רבי ישראל. אז הוא היה עשיר. היה לו חנויות של משי, חנות גדולה, והיה לו הרבה הצלחה במשי. היה לו כסף כאילו יחסית, והרמ"א עוד לא נולד, והוא היה סוגר בחצות את החנות שלו, חוק ולא יעבור. הוא ככה למד בראש שלו. חצות סוגרים את החנויות. לא מנחה גדולה, אלא חצי שעה לפני מנחה גדולה. ופעם הגיע אדם מאוד עשיר כדי לקנות סחורה ענקית של משי, וזה התחיל המשא ומתן וזה, ולבחון וזה. זה התחיל בכמה דקות לפני חצות. הוא ראה שזה לא נסגר הסיפור. אומר: סליחה, אני סוגר את החנות. אם אתה רוצה תחזור ביום ראשון. אני סוגר עכשיו. אבל רגע, בוא, אני עוד כמה

47:40 דובר 2 דקות אני בוחר עוד. אומר: אני לא אעשה את העסקה. אל תעשה את העסקה. הוציא אותו החוצה וסגר את החנות. הוא הקפיד על חצות אפס אפס כביכול. אז כאן אומרים בשמיים, ככה צדיקים מספרים, יש בספרים על זה, שאמרו בגלל המסירות נפש ככה ולכבוד שבת לסגור בחצות, יהיה לו בן שיאיר את ישראל. וככה נולד הרמ"א. אז סתם זה, זה לא סתם הדבר הזה. אז כמובן שלפחות אנחנו, יש לנו אדמו"ר הזקן שזה חצי שעה אחרי חצות, זה לכתחילה ככה צריך להורות. אדם לחוץ וזה בסדר. אז לפעמים אתה נותן לו קולא אפילו עד ערב שבת בגלל כמו חול המועד, ולפעמים אתה יכול להגיד לא, לא הפסיד את הברכה, אבל לכתחילה כמו שאמרנו. זה במה מדובר? במלאכות. מלאכות, לכן אמרתי דוגמה. תופרת, חייט, גנן, עבודות חשמל. עכשיו כמובן יש לפעמים, מסכן, בן אדם המזגן שלו קופץ שעה וחצי לפני שבת, כן? ואתה הולך להיות בשבת עם ארבעים מעלות. אז יש גם, אומרים הרבה, שכל אחד שיראה את הבן אדם שבא לתקן לך את המזגן, הוא גם יוצא החוצה ונכנס לפני שבת. כל הבניין יבין שאם רואים שזה מזגנים, כן, תיקון מזגנים, הם יבינו שאתה לא רוצה לסבול בשבת, כן? או החשמל שלך קפץ והוא מתקן את החשמל לפני שבת. כל אחד מבין שזה מחובר לשבת. מה למדנו? שכשאתה עושה מלאכה שכל אחד מבין, כמו ספר, ספר אתה יכול אפילו בתשלום. מה הוא אומר לגבי תשלום? כן. נכון? למה? כי פה כל אחד מבין שזה לכבוד שבת. אוקיי? אז לכן זה, וגם לא רוצים שהבן אדם יצטרך כל השבת. אנחנו, אז לכן פה זה

49:54 דובר 2 בא להועיל על השבת וזה ניכר שזה לכבוד שבת. אז על זה אני לא מדבר. אבל יש אנשים שיש להם עבודות, הם שיפוצניקים, כן? ואתה, יש לך עכשיו בית ריק ואתה עובד שיפוץ. אנשים, כשיש שיפוץ גדול מה אנשים עושים? הולכים לגור במקום אחר או עוד לא נכנסו לדירה. זה דירה חדשה עם שיפוצים. עכשיו אתה יהודי ואתה הולך לעשות שיפוצים. זה מדובר. אתה צריך לעצור בעצם, עכשיו אם זה יגרום לך לבעיות, לאיחורים, והדירה צריכה להיות מוכנה ואתה תפסיד מלא כסף וזה, אז לא הפסיד את הברכה. אבל עקרונית כל מיני עבודות, גם מתכנת מחשבים. יש אנשים שעובדים בבית, יש אנשים שהם עורכי דין. הם מכינים את התיקים שלהם מול הבית משפט. הם עובדים על תיק, רושמים דברים עם עט, מה הולכים להגיד, מה לא הולכים להגיד, מחפשים חוקים, מדפיסים חוקים כדי לבחור ככה כדי שיהיה להם טענות. זה מלאכות. אסור לעבוד עד מנחה, והכוונה לכתחילה מנחה גדולה. אבל פרקמטיא, פרקמטיא זה ביזנס. בן אדם יש לו חנות, הוא מוכר. אז לא רק צרכי שבת כמו בקבוקי שתייה, יין וזה, מדובר בן אדם מוכר. זה פרקמטיא. פה זה לא יותר מיוחד לאוכל, אלא פשוט זה סחורה. זה לא שאתה תופר, עובד, אתה בסך הכל מקבל כסף ונותן את הסחורה. זה נקרא פרקמטיא. אז מי שנזהר בסי' רנ"א, יש בקונטרס אחרון הראשון, הוא קצת ארוך, כן, אבל שמה הוא נכנס להסביר כדי ליישב סתירות. זה אחד המטרות של אלטער רבי בקונטרס הזה, ליישב כל מיני סתירות ב-- אז הוא מסביר שיש שני סוגי פרקמטיא. יש פרקמטיא שכל מכירה לא לוקחת זמן. כן? אני אתן לי דוגמה. אדם שמוכר

51:53 דובר 2 יינות ויש לו חנות של יין, אין כזה דבר. זה לא תורים. אני לא אומר, תלוי באיזה עיר אתה נמצא, אבל זה פשוט, אתה בא, מוכר. אתה רוצה באיזשהו לסגור, אתה סוגר, אתה סוגר את החנות וזה. יש מכירות שלוקחות, שיכולות להימשך זמן, אז אלו הן יותר מסוכנות עוד. אז בעיקרון הוא אומר, כדי ליישב, אומר, חנות שזה סתם מכירה וזה, עכשיו זה זה כי במכירת אוכל, אם מישהו יש לו עגלות ולפעמים אנשים מביאים שתי עגלות ולפעמים הם-הם קנו לאיזה שבת לבחורים של חמישים בחורים ויש להם מלא עגלות, אז לוקח זמן, דברים האלו. אבל, אבל בוא נגיד שיש מכירות קצרות ויש מכירות שיכולות להתארך. דוגמה, בן אדם הוא ב-, הוא עובד בחנות טויוטה והוא מוכר, הוא מוכר מכוניות. כל הדברים האלו זה דברים שיכולים להימשך זמן. כי אתה, יש לך עד שיש לך קליינט שאתה רואה שהוא רוצה, אבל עד שהוא רוצה הוא מסובב אותך אלף פעמים וגם אומר לך איך תשלם. טוב, יש לי כסף שיבוא מפה וזה ואתה מסדר לו מימון. אז יש חנויות שאתה יודע שזה יכול להימשך, אבל תראה, הוא עושה הבדל, שחנות רגילה שהולכת צ'יק צ'ק, מעיקר הדין זה יכול להיות עד כניסת השבת, ואם לא, כל פרקמטיא זה יותר זמן בעצם ממלאכה, אלא מתי? אז אדמו"ר הזקן אומר, עקרונית חנות, היום מקובל ששעה לפני הדלקת נרות בהרבה מקומות לפחות סוגרים חנויות, יש כאלו שמוכנים, שסוגרים אפילו הרבה לפני, זה חומרות שהם עושים. בכל מקרה, הכף החיים כותב שאם הבן אדם בעצמו צריך להכין את השבת וצריך להתקלח וצריך ללכת למקווה, אז ברור שהכף החיים אומר אתה חייב לקחת את הכל בחשבון. אבל

53:45 דובר 2 מדובר שאתה בסך הכל הולך להתקלח ו-ולמקווה וזהו ואתה מוכן. אז אומר אדמו"ר הזקן שהזמן שצריך לסגור את החנויות זה שעה לפני צאת הכוכבים. בתקופה של חז"ל זה היה יוצא כמו בערך חצי שעה לפני, אה, בעצם השקיעה. כן? עכשיו בדרך כלל זה אפילו יוצא כמו חצי שעה, יותר מדויק, חצי שעה לפני קבלת שבת. עכשיו יש קבלת שבת של ברכו שזה עולם אחר לגמרי, אנשים מתפללים מבעוד יום. אבל אדם שלא קיבל שבת מבעוד יום, אנחנו נלמד בריש סימן רס"א, פחות או יותר אנשים היו מודדים כמה דקות. אנחנו נראה איך זה יתגלגל לימינו על השמונה עשרה דקות, עשרים ושלוש דקות, שלושים ותשע דקות בירושלים, אנחנו נדבר בריש סימן רס"א על זה, אבל בעיקרון זה אמור להיות כמו עשר דקות לפני, לפני השקיעה. אז כשאתה אומר שעה לפני צאת הכוכבים, פחות או יותר זה היה כמו חצי שעה לפני הדלקת נרות. אז זה דוגמה בכל אופן. לא יודע, ב-בחו"ל יש את החנות שם על קינגסטון וזה, אז בס-- כמעט סמוך לשבת הם סוגרים. איזה חצי שעה, ארבעים דקות, כן? הם סוגרים. זה פחות או יותר. אז, אז בקיצור, חנויות של, של ביזנס, אז בדרך כלל הם מכירה וזה, הם הולכים למכור עד די קרוב לשבת. בכל זאת לקחת בחשבון שצריך להתקלח וצריך כאילו ל-ללכת למקווה ולהתכונן לשבת, אבל זה, יש היתרים מיוחדים. יש פוסקים שחלקו על זה. לדוגמה, יש לך אליהו רבה והמחזיק ברכה, החיד"א. הם אמרו, מה אתה עושה הבדל? מה ההבדל בין פרקמטיא לזה? הרי אם, מה אכפת לך שזה מלאכה לעצור? שזה ממנחה נגיד לפחות מ-- כבר השאלה עוד יותר גדולה לאלו שמחמירים על מנחה

55:58 דובר 2 גדולה, אבל אפילו מנחה קטנה זה עוד יותר מאוחר החנויות. אומר, מה ההבדל? אם צריך לעצור את המלאכות בשביל להתעסק בצרכי שבת ולכן גזרו על פרקמטיא, מה אכפת לך שזה שאתה מוכר? אז לכן הגיעו למסקנה להחמיר כמה שהגיעו. אל תראה במקל בזה, בפרקמטיא. והרב עובדיה רבח[?] שואל וצריך עיון על אלו ש-שעושים את ההבדל הזה. זה לא כל כך מובן. יש כל מיני תירוצים שמנסים ליישב. ראיתי בספרים, אני, התירוץ הכי טוב שאני נותן זה בעצם ככה, שפרקמטיא זה ביזנס. בביזנס יש היתרים מופלגים כמו שראינו מצור לצידון. לא נכנסנו בצור לצידון, אמרנו זה דווקא שמישהו מקבל אותך לשבת ואתה יודע וכבר הכנת אותם וזה לא יותר מארבע, מארבע פרסאות. לא אמרנו ג' פרסאות, לא אמרנו את זה. למה? כי זה ביזנס. על דרך דברי המהר"ח כמו שאמרנו, יש היתרים מיוחדים. אז, אז פה תגיד אדם שחייט, אדם שתופר, מה זה לא ביזנס? לא, זה לא אותו דבר. יש לך הזמנות, אתה צריך-- רוב האנשים שעבדו בזה, אתה צריך לתפור משהו, אתה צריך לעשות משהו. אז גם אם אתה רוצה לתפור למישהו בחינם אתה יכול. כן? כתוב לכבוד שבת, מישהו צריך בגד לשבת. אבל, אבל בקיצור, זה דברים של המשא ומתן, תמכור בזה, זה דבר שכנראה חכמים לא רצו לנגוע בזה. המון אנשים צריכים לחיות פה, זה ישר בן אדם מוציא את הכסף, בסדר, פה אתה יודע שאתה סופר סת"ם, בסדר, תגמור לו את המזוזות מחר. הוא הזמין לך עשר מזוזות אז תגמור, תגמור מוצאי שבת, והרבה דברים תוכל לעשות, ברוב המלאכות זה ככה. חייט, בסדר, אז הוא חי כבר ש-- כבר ארבעים שנה בלי החליפה הזאת, אז הוא

57:51 דובר 2 יקבל את החליפה יותר מאוחר. אם צריך לכבוד שבת אז יש לפעמים היתרים מיוחדים, אבל, אבל זה בעצם ה-ההבדל, אה, בעניינים.