דיני ערב שבת - הרב מיכאל שלמה אבישיד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 טוב, נעשה שיעור על סימן רמ"ט. יש הרבה נושאים. אז דבר ראשון, מדברים בתחילת הסימן בעניין שבן אדם לא ייסע ג' פרסאות בערב שבת, שבעצם הוא מגיע למקום או שזה ביתו או אצל מישהו, אבל האנשים האלו לא מעודכנים. פעם השפע של האוכל לא היה כמו היום, אז לכן, אה, אורח שמגיע פתאום או אפילו בעל הבית שמגיע לביתו אבל הוא לא, אה, עדכן שהוא מגיע, אז זה יכול לייצר בעיה שאין מספיק אוכל. הייתה עניות, היה-- לא היה שפע כמו היום. גם להשיג את-את המוצרים זה לא היה דבר-- דברים פשוטים. אז יצא שחכמים אמרו לנו שלא ייסע ג' פרסאות. פרסה זה-- כל פרסה זה ארבעה מיל ויוצא שזה בעצם שתים עשרה מיל, שלוש פרסאות, ומיל בעצם זה זמן הליכה של תשע מאות שישים מטר. אז נעגל את זה לשנים עשר קילומטר. הזמן של שנים עשר קילומטר. אז, אז הדין היה שאי אפשר לנסוע. אמ, אדמו"ר הזקן מדגיש שהכוונה מתחילת היום. לדוגמה, אה, מהנץ החמה, אם זה ייקח את הנסיעה, אה, של, של, אה, שלוש פרסאות, שזה שנים עשר מיל, אז עד אז זה בסדר. מעבר לזה זה כבר, אה, בעיה. זאת אומרת שאי אפשר ל-לנסוע. למה? אה, בן אדם יכול להיות שלא-לא-לא עדכנו אותם, לא יהיה מספיק, לא יהיה מספיק איך להכין את השבת. אז הייתה תקנה. אז ברוך השם אתם רואים במגן אברהם מוזכר והפוסקים קיבלו את זה בשם האגודה, ש"היות והיום גם אפשר להודיע", היום אפילו שאתה במטוס אתה יכול לשלוח SMS, אה, לשלוח מיי-- וואטסאפ וגם עוד לפני עלייה למטוס וגם יש פה שפע. יש פשוט שפע בצורה שאורח לא יזיק שום דבר.

02:56 דובר 2 אז לכן הדין הזה בעצם ירד. עכשיו, אפילו ש-- אפשר לעשות מזה שיעור שלם, אפילו שעה וחצי שיעור על ה-- על שיעור מיל לכל השיטות, אה, כי זה נוגע להרבה דברים. לדוגמה למדנו בהלכות מליחה בסימן ס"ט בסעיף ו' שאם צריך למלוח בערב שבת ואין זמן להשאיר את הבשר שעה עם מלח אז מספיק שיעור מיל. אז להרבה דברים צריכים לדעת שיעור מיל. אז, אה, שלושת רבעי מיל, עניין של בין השמשות. יש לגבי מצות, כן? שלא-- להשאיר את הפת, אה, מיל בעצם שיכול להחמיץ. אז בהמון המון המון מקומות והשעות של הרבה פעמים מה זה נץ החמה, מה זה עלות השחר וכולי וכולי, אז הרבה פעמים צריכים לדעת את המושג של המיל. אז לא נעשה מזה שיעור, כי זה מאוד ארוך עם ההוכחות לכל הכיוונים. אני רק נ-נזכיר את זה על קצה המזלג כיוון שנוגעים בזה ורואים את שיטת אדמו"ר הזקן. שיטת אדמו"ר הזקן אתם רואים באיזה הקשר הוא מדבר גם על זה חוץ מהג' פרסאות. למה הוא אומר את השיעור? כי הוא אומר מה יהיה הדין אם בן אדם נוסע לא ברגל, הוא נוסע פעם בעגלה, סוסים, היום ברכב, אז גם אז נגביל אותו במקרה ואנשים לא מבשלים בשפע, הוא הולך למקום שהוא לא יודע איך, אם יהיו חנויות ואם יהיו דברים לקנות, אז גם אז נגביל אותו על שנים עשר קילומטר? זה בדיחה, זה זמן של עשר דקות ברכב. אז, אז הוא אומר שזה, שזה אותו זמן, אז אותו זמן נשאר. זאת אומרת שהזמן שלקח ברגל שנים עשר מיל, לקח הזמן ברכב. אז אם הזמן של שנים עשר מיל, אז לפי החשבון שהוא נותן אדמו"ר הזקן שם

05:12 דובר 2 בסוגריים זה יוצא ארבע שעות ארבעים ושמונה, שזה יוצא שכל מיל זה עשרים וארבע דקות. רואים את שיטתו כאן לכאורה שזה עשרים וארבע דקות. מה שאין כן לשיטות שהולכים על שמונה עשרה דקות, אם אתם זוכרים בהלכות מליחה בש"ך כתוב בעצם שזה שמונה עשרה דקות על שיעור מיל, אז לכן פה אתה רואה את שיטת אדמו"ר הזקן שזה שיעור מיל זה עשרים וארבע דקות, אבל אם זה היה שמונה עשרה דקות זה היה יוצא שלוש שעות שלושים ושש. עכשיו אני אומר בדרך אגב, וזה מאוד חשוב למעשה, הב"ח אומר ש-- אם אתה לוקח צורה אחרת מרגל לעגלה או היום רכבים, בוא נגיד לא היו רכבים בתקופת הב"ח, אבל אנחנו רק מתרגמים את זה לשפת ימינו, אז, אז אפילו ש-- יש פוסקים שאפילו טענו שאפילו המגבלה של הזמן הזה ירד. למה? כי ברגל יכול להיות שאתה תתעייף, זה-זה שעות הליכה. אדם כאב לו פשוט אולי עשה איזו פסיעה לא טובה, נפצע. הרבה פעמים אתה חושב שאתה יכול ללכת הרבה שעות ואתה רואה שבאיזשהו שלב אתה רוצה לעצור, וזה מה שאין כן שאתה על עגלה, קל וחומר ברכבים, אז יכול להיות שבכלל כל המגבלה, העיקר שתגיע לפני שבת. עכשיו רואים שאדמו"ר הזקן כן נוקט שיש גם מגבלה של שעות ברכב לא שנים עשר קילומטר, אבל ארבע שעות ארבעים ושמונה. אבל אגב, אם אתם שמים לב, אדמו"ר הזקן לא כותב בדבר הזה יכל-- כי יש פה כאן שני חידושים, שכשאתה הולך על סוס, עגלה, אז א. האם גם צריך את הזמן של ארבע שעות ארבעים ושמונה? אז אדמו"ר הזקן אומר שכן, אבל גם אז האם יש מגבלה שזה דווקא מתחילת היום? כי

07:20 דובר 2 הרי מה פשט אם אדם הולך ברגל? עכשיו אדמו"ר הזקן כתב שזה מתחילת היום. מה הכוונה? הכוונה שאם בן אדם קם מאוחר אז יש לו פחות זמן. אין לו את הזמן של ג' פרסאות. אבל כאן, האם זה יהיה אותו דבר לגבי הרכב? אז אדמו"ר הזקן לא כותב כאן, והיה יכול להגיד, כי זה, זה חשוב להדגיש, יש כאלו בכלל בפוסקים שטענו שאפילו ארבע שעות ארבעים ושמונה אין את המגבלה הזאת. יש, יש כאלו שיגידו שיש מגבלה, אבל כמו הב"ח אין לך מגבלה דווקא. העיקר שתגיע לפני שבת כמו שצריך, אבל לאו דווקא שאתה צריך להגיע בשליש היום הראשון. אז שאלתי אתכם מה אתם חושבים בדבר. אני חושב לכאורה שבזה אפשר כן להקל. יש הרבה סברות. זאת אומרת שאם אתה יודע שאתה בכל זאת מגיע כמו שצריך, אתה תגיע שלוש שעות לפני שבת, אז, אז מה הבעיה? שבעצם תהיה לך נסיעה, לאו דווקא שהטיסה שלך או הרכב שלך צריך לצאת דווקא בנץ. אם אתה נוסע, לא יודע מה, לאילת, ואתה יודע שזה, לא יודע מה, ארבע שעות ארבעים ושמונה בדרך, אז למה דווקא שאתה צריך לצאת בשש בבוקר? יכולת לצאת אולי בשמונה, בתשע. העיקר שתגיע. אז א', יש כמה אחרונים שכן אומרים את זה בכלל, שגם אם יש מגבלה, כי פה בכל זאת זה, זה משהו שמגיע, יש הרבה פחות בעיות. עכשיו אני פותח בכל זאת עוד הלכה מעניינת שצריך לרשום כדי שתדעו למה היא זה. הרבה אנשים ששואלים באמת: "הרב, מותר לנסוע בערב שבת? אולי אסור? אולי אסור לקחת טיסה? אני רוצה ללכת לניס, לוקח טי-ג'י-וי, לוקח רכבת מהירה. מותר לי? אסור לי?"

09:25 דובר 2 שאלות. אני הולך לג'נבה, הולך לפה. אז מסימן רמ"ח על הדין של צור לצידון, שמה זה כמו שאמרנו, זה חלק מהחיים. וכמו שהשיבולי הלקט אומר והמאור, אגב, שאלתם על המאור איפה הוא, אז זה ככה, השיבולי הלקט לומד במאור שלנו. הראיתי את זה לרב לויט אתמול. אז בקיצור, שם זה צרכים מיוחדים. אבל האם אפשר לעשות נסיעה? אז כאן רמ"ח אומרים שכן, רמ"ט אומרים שכן. אם, אם יודעים שהולכים לקבל אותך, יש מספיק אוכל או יש מקום לקנות אוכל. אתה יודע, אתה מגיע לכפר חב"ד, אתה יודע שגם אם תלך למישהו יש מלא אוכל, וגם אם אתה השכרת דירה, אתה יודע שכל טוב פתוח עד שעה כזאת ואתה יכול לקנות אוכל. אז, אז לא אמור להיות בעצם בעיה לנסוע בערב שבת. אבל עדיין אפשר לראות את זה בב"ח, גם בפרישה, גם בחיי אדם. הם אומרים, המשנה גם מזכיר את זה, תיזהרו בכל זאת לא לנסוע בכזה מצב שאולי תחללו שבת. אז תגיעו כן מבעוד מועד. יש כאלו אנשים שהחמירו על עצמם, גדולי חסידים היו לפעמים, או צדיקים, כל מיני סיפורים שהחזון איש, הוא לא היה יוצא אחרי חצות מהבית ללכת לשום מקום. יש כל מיני חומרות בזה, אבל הלכתית מותר, אבל תיזהר. אז בזה אחרונים כתבו לפי הפרישה, הב"ח והחיי אדם כתבו כמה הצעות. יש כאלו שאומרים תמיד תגיע שעה לפני שבת, אל תלך, אני לא מדבר שאתה מגיע מד' לא' ואתה מגיע בדקה התשעים ותשע שכבר יש צפצוף. בסדר, אתה באזור, אבל אתה אומר אני הולך לבני ברק, אני הולך לחדרה וזה, תיזהר להגיע שעה לפני שבת. זה דבר שהרבה פוסקים אמרו שזה

11:41 דובר 2 שווה. דבר נוסף, חומרה נוספת, הרב מרדכי אליהו כתב את זה כמה פעמים. הוא אומר מעבר לזה שתגיע שעה לפני שבת, תשער תמיד שהנסיעה שלך יכולה לקחת כפול. יש פקקים לפעמים בדקה התשעים ותשע. מספיק שיש איזושהי תאונה על כביש שש או משהו, פתאום אתה נעצר. אז לפעמים עד שמשתחרר תאונה לוקח זמן. אז עוד הפעם, מה שאני רוצה להדגיש, עדיין זה לא הלכה למשה מסיני. ברור שמה שהפרישה אומר, כן, תיזהר, פחות או יותר תשער שלא תגיע, שלא תחלל שבת. זה ברור. אל תלך בדקה התשעים ותשע ותקווה שהכול בסדר. תעלה על טיסה שמגיעה לבן גוריון שעה לפני שבת. אתה יודע שיש איחורים ושעה זה כלום. אז זה ברור שזה הלכה, זה ברור שמה שהם כתבו זה, זה פשוט. אבל העניין שאתה הולך עכשיו לבני ברק, ללכת לירושלים ואתה תגיע שעה לפני, אתה רואה שאנשים מגיעים בדקה התשעים ותשע, כבר צלצל והכול, אתה כבר חושב שהאורחים לא יגיעו, כן? אבל אז אתה לא יכול להגיד זה הלכה למשה מסיני. אבל אדם ירא שמיים שמחפש לשמור את השבת ולא להגיע לשום דבר, גם האור לציון כותב על זה באריכות. אדם ירא שמיים דואג להגיע שעה לפני, ותשער שהטיסה תיקח יותר זמן. אז אם אתה חושב שירושלים זה ארבעים דקות, תעשה שזה שעה וחצי. תעשה כאילו, תעשה כפול. זה דבר מאוד, מאוד עוזר. עכשיו לגבי מטוס אז, אז כן, אפשר. אתה, אני לא יודע מה, אתה עכשיו נמצא בפריז, רוצה להגיע לארץ. יש, יש טיסה בתשע, אתה מגיע בשתיים. שבת נכנסת בשבע, אז יש לך תמרון. עכשיו אני יכול להבין שיש אנשים שיגידו, בוא

13:45 דובר 2 נקרא להם אנשי מעשה. "לא, לא, לא בא לי לנסוע ביום שישי. אני לא רוצה להסתכן. לפעמים יש בעיות, פתאום הוא צריך לעצור באמצע כי יש בעיה במנוע, אז הוא עוצר באיזו מדינה באמצע ומעשים..." כל אחד שומע את זה לפחות פעם בשנה, אתה שומע את זה, שפתאום, אתם זוכרים, היה לפני אולי שנה שעצרו ביוון ו-, ולא נתנו להם לצאת מהמטוס וכל מיני. זה כל הזמן אתה שומע על זה, אבל זה נדיר. אז כן, אנשי מעשה שלא ייסעו בערב שבת, מצוין, אבל לא כל אחד יכול לעשות את זה. אם אתה יכול לעשות את זה, למה תבחר את זה? אבל לפעמים זה לא עניין שאתה יכול, זה, זה פשוט קשה לך לעשות משהו אחר. אתה נוסע עכשיו לפריז, יש לך כמה שליחויות, יש לך פארברענגען ביום רביעי, ביום חמישי אתה צריך לעשות שיעור באיזה מקום או אתה צריך לחתן מישהו, אז אין טיסה ביום חמישי בשתים עשרה בלילה ואתה לא רוצה לעזוב את הקהילה שלך או לעזוב את המשפחה שלך לשבת, אז אתה עובר. אז אני אקח את הטיסה של תשע בבוקר ב-- עכשיו תהיה חכם. במקרה ואתה רואה כמה שעות איחורים, אל ת-- תבטל, תגיד לו: אני לא יכול לנסוע, אני לא יכול להסתכן, אני לא עולה לטיסה. אז זה צריך-- עכשיו אתה רואה שרק שעה, קצת איחור, בסדר. אתה רואה שהשעות כבר, אה, עוברות ואין פה, יש פה תיקון, יש משהו במנוע, מנסים לתקן. בינתיים הטיסה, אה, בעצם בדיליי. אין, אין ידיעה ברורה מה קורה, אז על פי רוב פה תעצור את הסיפור. אפילו אל תשלח את המזוודות. אתם יודעים שאם אתם לא עולים לטיסה

15:31 דובר 2 הם חייבים להביא לכם את המזוודה בחזרה, אסור להם לשלוח. אם בן אדם לא עולה לטיסה והם יודעים שהוא לא עלה, אז הם חייבים להוציא את המזוודה. טוב, עכשיו נחזור לעניין של, של המיל. אז כפי שאמרתי, לא אעשה מזה שיעור ארוך, רק כמה נקודות. כתוב בסוגיה בפסחים צ"ד, שאדם יכול לעשות עשר פרסאות ביום. אז, אה, האם הכוונה בעצם, אה, הכוונה הפשוטה לכאורה זה מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואז אם אתה חותך את הסיפור הזה לפרסאות ולזמנים, אז הרבה מגיעים לחשבון ככה של השמונה עשרה דקות למיל, כי זה בעצם ארבעים מיל. עשר פרסאות זה ארבעים מיל. יש, אה, צורה להגיד שבן אדם ילך בעצם, אה, יש פה שיעור לפעמים של פחות פרסאות בין הנץ, אה, בין הנץ ל-- יש בעצם ארבעה מיל מעלות השחר עד הנץ וארבעה מיל מהשקיעה בעצם, ופה אתה יכול ללכת ארבעה מיל, ואז באמצע אם זה ארבע מיל זה כאילו פרסה ופרסה. אז אומר שמהנץ ועד השקיעה אתה הולך שמונה פרסאות. אז, אה, יש שיטה שזה הכל לפי חשבונות. אני אמרתי שאפשר לעשות מזה שיעור שלם. יש שיטה שאתה צריך לעשות, אה, אה, בעצם זה חמש מיל אפשר ללכת בין עלות השחר לנץ וחמש מיל מהשקיעה עד, עד הלילה עד, אה-- ובאמצע כמה אתה הולך? אז אם זה חמש וחמש אז אתה הולך שלושים. כן. אז, אה, בקיצור, אם-- ובכל זאת יש כאלו שכאילו אומרים, אה, ממתי אתה מחשבן? אז, אה, בסופו של דבר יש מחלוקת מפורסמת בין תרומת הדשן לרמב"ם. תרומת הדשן יגיד ששיעור מיל זה שמונה עשרה דקות והרמב"ם בפירוש המשנה למסכת פסחים הוא אומר שזה עשרים

17:58 דובר 2 וארבע דקות. עכשיו, יכול להיות שאם יהיה לנו זמן נעשה פעם שיעור רק על זה, לראות את כל השיטות איך לומדים את זה בגמרא וכולי. אבל יש לי מלא, יש לי שש עשרה נושאים לדבר על הסימן, אז אני לא רוצה להתעכב על זה. רק על קצה המזלג, שאדמו"ר הזקן, כשהוא מדבר על השיעור מיל, אז הנה פה יש לנו דוגמה. יש לנו דוגמה פה ברמ"ט שהוא אומר שזה עשרים וארבע דקות. לכן הוא אומר זה ארבע שעות ארבעים ושמונה על שנים עשר מיל. בסימן פ"ט זה הלכות תפילה, זמן תפילה, שמה הוא לא מזכיר מה זה מיל, אבל הוא אומר שמהנץ, מעלות השחר עד הנץ יש ארבעה מיל. ככה הוא כותב. תזכרו את זה, כי רב חיים נאה, אה, עיקב ה-- כל המקומות באדמו"ר הזקן, ובפרט לפי הסידור, כדי ליישב דברים הוא מגיע למסקנה שיש חמש מיל, וכל מיל זה עשרים וארבע דקות. לשיטתו זה עושה כמו מאה עשרים דקות. כן? אה, זאת אומרת לפני הנץ, מאה עשרים דקות לפני. זה שאלות לגבי תעניות שמתחילים בעלות השחר וכולי, וגם את השיעור של הנץ-- שיעור של עלות השחר. לגבי הרבה דינים. אז, אה, אז, אה, כאן בסימן פ"ט הוא אומר זה ארבעה מיל. ברמ"ט הוא אומר שמיל זה עשרים וארבע דקות. בקפ"ד זה הלכות הזמן שיש לך להגיד ברכת המזון או ברכה אחרונה. אז הוא נכנס שמה לכל מיני דעות. טוב, המסקנה שמה לדוגמה זה אם אתה אכלת הרבה אז זה יכול להיות אפילו יותר משעה ושתים עשרה דקות, אבל שם בעצם יוצא מאדמו"ר הזקן ש-שהוא מדבר על השיעור מיל שלפעמים אתה אומר טוב, אתה לא יודע אם אתה שבע,

20:03 דובר 2 לא שבע וזה, אז-- או לשאר השיטות זה מחלוקת ט"ז ומגן אברהם. אז, אה, תוך כדי שהוא מסביר את השיעור מיל, אה, אז הוא אומר שזה אם אתה עושה ארבע מיל של שמונה עשרה דקות זה שבעים ושתיים דקות, וככה הוא הוכיח שמה שאחרי זה אתה יכול לברך ברכה אחרונה. אתה מברך ברכת המזון. טוב, לא נכנסתי, אמרתי יש פה דינים. אם אתה אכלת כדי שביעה הרבה אז זה הרבה יותר, אבל בסופו של דבר יוצא מסימן קפ"ד שהוא אוחז שמונה עשרה דקות. ההפך ממה שהוא כתב ברמ"ט. עכשיו בסימן תנ"ט זה הלכות פסח. כמה זמן אתה נזהר שהמצה לא תישאר בלי עבודה? אז שיעור מיל. אז אומר לנו אדמו"ר הזקן שמה, מביא את שתי הדעות. יש את הדעה של הרמב"ם בפירוש המשנה לפסחים ויש את התרומת הדשן. אז הוא אומר שהעיקר זה עשרים וארבע דקות. זה הדעה העיקרית, אבל בגלל חומרה של חמץ אז מחמירים כמו התרומת הדשן. אז עוד הפעם בסימן תנ"ט רואים שהעיקר זה עשרים וארבע דקות, אז זה תואם לרמ"ט אבל לא תואם לקפ"ד. ואיפה שהעסק מסתבך יותר זה בזה בסידור, כשהוא מדבר על על כניסת השבת וכו' וכל הדינים, אז שמה הוא דוחה את שיטת רבנו תם, הוא אומר ששיטת רבנו תם זה נגד החוש. כן, מכירים את כל המהלך. אז שמה עם כל הפלפולים רצו להגיד הנה אדמו"ר הזקן, כשהוא מנגח את רבנו תם, יוצא שמה שהמיל הוא שמונה עשרה דקות. ויש עוד הוכחה שהם אומרים כי שמה תוך כדי הוא רצה להגיד שברוסיה בתקופה מי"ח אייר, ל"ג בעומר, עד משהו מאוחר שמה בתמוז אב, אז זה יוצא שם שהעלות השחר אמור

22:15 דובר 2 לצאת כמעט בחצות. זאת אומרת אם אתה מתענה בי"ז תמוז, אומר שם עוד דוגמה, אם אתה מתענה בי"ז תמוז, אז יוצא ששמה זה שעות לא כמו היום אצלנו, זה אף פעם לא יצא עלות השחר באחד בלילה או חצות כזה. אבל אומר במדינות שלנו בתקופה הזאת לפי החישובים יוצא תיזהרו לא לאכול מחצות הלילה. עכשיו יש גם את המכתב של הרבי הגאוני הידוע על אגרות קודש, אגרת התשובה בפרק ג' לגבי שהיו אנשים שהיו לא היו אוכלים בעצם שלוש שעות, בעצם אה שלוש שעות לפני הנץ. כן, הם היו מתחילים מאוד מאוד מוקדם. אז שמה יוצא? הרבי יש לו מכתב ומסביר ירושלמי בבלי כל ה- כל העניינים. אז שמה זה בעצם יוצא שהשיעור זה קרות הגבר, שזה שיעור אחר. ואגב זה לא למעשה, זה בתעניות של תשובה. בתעניות שאנחנו עושים זה עלות השחר, אבל משם גם יש על מה להתפלפל. אני רק נותן לכם על קצה המזלג כל מיני מקורות על מה דנים. עכשיו, אז כאילו הרבה טענו לפי החישובים של אדמו"ר הזקן, אמר שברוסיה בתקופה הזאת, התקופה הזאת זה יוצא שאתה חייב גם להגיד שהמיל זה שמונה עשרה דקות לפי החישובים האלו שהוא אמר. הם עושים חישוב עמוק וזה. הרבה כתבו על זה, הרב גלשטיין, הרב לוין. הרבה כתבו על הדברים האלו. ו- ואז יוצא שיש בזה הרבה דעות. בחב"ד יש דעה ששיעור מיל זה שמונה עשרה דקות כמו הרב לוין. יש שיטה כמו הרב חיים נאה שזה עשרים וארבע דקות ועשרים וארבע דקות. הכוונה בעצם שמהעלות השחר עד הנץ יש חמש מילין, כלומר שזה מאה עשרים דקות ולפעמים זה יכול להיות יותר בקיץ וכולי. זה מדובר על

24:23 דובר 2 שעות פחות או יותר זמניות כאן. אה, ויש שיטה בחב"ד, הרב אלשבילי[?] וגם הרב אשכנזי ועוד כמה שאחזו שהאלטער רבי אומר בפירוש זה לא יכול להיות. אתה מגיע למסקנה שזה חמש מיל מכל מיני סיפורים. הרב חיים נאה מיישב את זה היטב ואומר האלטער רבי אמר בפירוש, באחת מההזדמנויות כמו שאמרתי לכם, ברמ"ט ועוד כמה מקומות שזה ארבע מיל, אז וזה ארבע מיל של עשרים וארבע דקות שזה יוצא תשעים ושש דקות. כן. אז אה בקיצור, כל ההוכחות שמביאים על השמונה עשרה דקות, מה שאני אוחז אני לא יכול להסביר לכם את זה כי אני לא רוצה לאבד זמן. אבל שם שהוא נוגח את רבנו תם, לפי רבנו תם, לפי החישובים שלו זה ברור שהוא אוחז שמונה עשרה דקות. אז כיוון שהוא אוחז שמונה עשרה דקות אז במילא. אגב יש גם בשל"א התייחסות בשולחן ערוך לגבי בין השמשות וזה שגם שם אדמו"ר הזקן לפעמים אפשר לראות את השמונה עשרה דקות, אבל אה נגיד בקיצור שכשהוא נוגח את רבנו תם והולך בשיטת רבנו תם אז הוא נוקט את השמונה עשרה דקות. זה ברור. אבל כי זה כי הוא הולך על שיטתו והוא נוג-, הוא נוג-, הוא דוחה אותו על בסיס שיטתו. הוא אומר זה נגד החוש מה שאתה אומר גם לפי חשבונך. אבל ברור שתמיד אדמו"ר הזקן אחז שמיל זה עשרים וארבע דקות ויש רק ארבע מיל בין עלות השחר לנץ. תמיד הוא אוחז את זה. מה אתה עושה עם קפ"ד? מה השאלה? ב-ב-קפ"ד יש עניין של ספק ברכות להקל ושמה אפילו על דבר אחר ש-ש-שספק על השיעור, הוא אומר כיוון שיש ספק ברכות להקל אז צריך להחמיר בזה שלא יעשה

26:14 דובר 2 את ברכה לבטלה. אז לכן לגבי הברכה האחרונה הוא החמיר בזה כמו שהוא החמיר לגבי המצה מהסיבות ש-ש-שחמץ בפסח. אבל השיטה שלו זה עשרים וארבע דקות, כמו שהוא כותב כאן ברמ"ט וכמו שהוא כתב בתנ"ט. זה הלכה, פה הוא דן בזה ממש והוא אומר בפירוש שהעיקר כמו הרמב"ם ולא כמו התרומת הדשן, ורק בגלל חומרא בפסח לא צריך לעשות מזה. ואגב, ההוכחה שאמרו לגבי, לגבי חשבון של אייר וכולה שהאדמו"ר הזקן כתב, הוא אומר שאלו שעשו חישובים מאוד מאוד טובים ראו שזה בכלל לא נכון, ואפשר להוכיח את זה שאפילו על, על משהו כמו, כמו תשעים דקות. ואגב זו שיטה שהרב טיקוצ'ינסקי, יש שיטה שבעצם כשכל מיל זה עשרים ושתיים דקות וחצי. טוב, זה תלוי איך מחשבים את זה. אני אשלח, יש לי קיצור מאוד מעניין על הנושא הזה גם, אבל לא נאבד יותר זמן. אז רק רציתי רק להגיד שיש פה אַ גאַנצע שטורעם בתוך האדמו"ר הזקן על כל מיני סימנים. כן? איך ליישב את זה? איך ליישב בסידור? ואני רק אומר, המסקנה שלי זה עשרים וארבע דקות כמו שכתוב ברמ"ט. לכן כל הסיפור זה ארבע שעות ארבעים ושמונה. אבל כאמור הרבה פעמים ההלכה הזאת יורדת מהפרק בגלל שהיום אפשר כן לעדכן אנשים שמגיעים, וגם אנשים מבשלים בשפע כמו שאומר האגודה, ולכן בפן הזה אין לנו פה בעיה. עכשיו, יש נושא של סעודה בערב שבת. אז יש לנו בגיטין בדף ל"ח את הסוגיה הקצרה ששתי משפחות נעקרו, ומה שמעניין אותנו זה על משפחה אחת כאן שהיו עושים סעודות בערב שבת. ובקיצור, יש לנו בערבי פסחים בדף צ"ט, יש לנו את הדיון שם

28:29 דובר 2 רבי יוסי, רבי יהודה, האם אפשר לעשות סעודה בערב שבתות וימים טובים. בערב פסח זה הרבה יותר חמור. עכשיו, למי שלא יודע למה ערב פסח זה יותר חמור, זה בגלל שזה מצווה לאכול את המצה, ואין לנו עוד דוגמה כזאת בדרך כלל של מצווה לאכול, לעצם האכילה. דוגמה, בשבת זה לא שהאוכל זה המצווה. המצווה זה העונג. האוכל עושה לך עונג. אתה יודע, עשית חלום רע ואתה לא מרגיש טוב לאכול, אתה חושב שזה יעשה לך רע אם אתה לא מתענה, אז אם אתה מתענג מתענית, אז זה הופך להיות מותר. מה שאין כן בן אדם יש לו תענית חלום, אז מה, הוא לא, הוא לא יאכל את המצה? זאת-- אה, יש פה מצווה לאכול כאן. אז לכן שמה זה מאוד מאוד חשוב שיהיה ממש תיאבון, כי זה מצווה, אכילה דאורייתא ממש על האכילה עצמה. אז שמה יש בעצם שמתחילת שעה עשירית אז אתה לא בעצם עושה אפילו סעודה רגילה. אבל לגבי ערב שבתות וערבי ימים טובים, כתוב לפי רבי יוסי שעד שתחשך, עד שנכנסה שבת או יום טוב אין בעיה לאכול סעודה. עכשיו, איך מיישבים את העניין ששתי משפחות נהרגו? אז יש הרבה ראשונים שדנים לכאן ולכאן, ומה שאנחנו מחזיקים זה כמו שמשמע מהרמב"ם לפי הפירוש של המגיד משנה, שבעצם ככה: סעודה גדולה, זאת אומרת שלא רגילים לעשות בימי חול. סעודות שבת זה לא סעודות רגילות. יש הרבה סלטים, יש, יש, יש דגים, יש בשר, יש קינוח. זה סעודה גדולה. גם בברית מילה, בשמחות בדרך כלל אז שמים סלטים. עכשיו אתה מזמין גם מאחד שעושה את ה-- שעובד בזה, אז מה הוא אומר לך? אתה רוצה

30:47 דובר 2 עשר סלטים? שניים עשר סלטים? אה, תבחר את הסלטים. מה כני-- מה הדג? מה זה? אז פשוט, זה סעודות עשירות. אפשר לדמיין גם סעודה עשירה בבית מלון. אתה בבוקר בבית מלון, יש לך טונות של סלטים, טונות של יוגורטים ושל גבינות ושל דברים, ובן אדם משלם אז הוא רוצה ליהנות מהכסף שלו עד שהוא הולך לבית מלון, ואז אתה ממלא, ממלא, אפילו שאתה לא גומר את כל מה שאתה רוצה, אבל אתה אוכל עשיר. אז סעודה עשירה זה הגמרא בגיטין, וזה אסור אפילו מהבוקר, וזה לא הידור. פה מצווה להימנע, טוב להימנע. אסור. לא סתם שתי משפחות נהרגו-- משפחה נהרגה על זה. אז זה אגב אחת מההלכות שיש שם פרצות, אפשר להגיד, מאוד גבוה בציבור החרדי בדבר הזה. יש הרבה פעמים אתה יכול ללכת לאיזו חנות בביג, יש שמה קפה רימון, הם עושים בבוקר איזשהו, אה, ביום שישי הם עושים איזה טעימות או משהו, ויש פה מלא אוכל. זה כמו בית מלון כזה. אתה משלם איזה סכום, לא יודע מה, מאה עשרים שקל, אני יודע כמה זה, ואנשים אוכלים בלי סוף. או בן אדם אומר אני אלך למסעדה בבוקר. אתה ג-- אתה עכשיו בחופש בירושלים, או שאתה בבית מלון או שאתה אומר אני אלך למסעדה, ואם אתה כבר הולך למסעדה זה לא, זה לא בשביל קפה ועוגה. יש כאלו שעושים את זה הרבה, כל יומיים הם הולכים קפה ועוגה או משהו קטן, ויש אנשים שהם הולכים למסעדה זה בשביל להתפרק. אז, אז ביום שישי אסור. לא משנה, התפללת בנץ, לא התפללת בנץ, אסור כל היום. זה אחד. אגב, נקודה חשובה. מה ברכו אם ראיתי אברכים ששמו לב שבאיזשהו שלב

32:45 דובר 2 הרב מדבר על בעיה בתיאבון בשבת ושזה לא כזה חמור כמו שאנחנו נראה בהמשך. הרמ"א גם אומר זה לא כזה חמור, לכן אין מוחים. ויש את הלשון שאתה לא תוכל לאכול כראוי, נכון? ראיתם את הלשון הזה לגבי הדבר הזה, וצריך לשים לב כי יש דברים שהם אסורים רק מצד מצווה להימנע או לא, לא מדינא ממש. ויש דברים שהם אסורים לגמרי, חכמים, כמו זה. אז מה ההבדל? ובבחינת שאתה יכול להגיד סעודה רגילה, אה, אחרי צהריים מאוד מאוחרת, זה לכאורה יכול לפגום לי יותר בתיאבון מסעודה שעשיתי בבית מלון בשמונה בבוקר. ככה בראש, כמה שאכלת אפילו, זה... אז אתה אומר, אתה יוצא מארוחת בוקר ב-ב-בבית מלון, אתה אומר זהו, אני לא אוכל יומיים, שלושה, כן? מרוב שהרגשת שאכלת, אבל בסוף אתה רואה בשמונה בערב שאתה מאוד רעב. כן? אז מה הולך פה? אז א', אתה יכול להגיד לא רצו פה לעשות חילוקים, אה, עד כמה אתה גולש, לא גולש בסעודה, אולי זה כמה שעות, זה סעודה גדולה, אולי זה אם נתחיל להתיר בשמונה בבוקר גם יקילו באחד בצהריים, אז אולי עשו מין לא פלוג כזה על סעודות הרשות. אז אפשר עוד להסביר ככה, אני יותר מסביר אחרת. כי כי שם זה אסור אפילו מהבוקר ולכאורה יש בעיה שלא תאכל כראוי. אז אני אומר ככה, אתם יודעים שיש אנשים לפעמים, בטוח שכל אחד יש לו סיפור אישי על זה, שלפעמים לא אכלת, זה הזמן של הארוחה, אז אתה רעב כמו כל ארוחה ולא בא לך לאכול. למה? לא בגלל ספורט או משהו, או אתה רוצה לעשות דיאטה? לא בא לך לאכול, מישהו אמר לך משהו שעצבן אותך? זהו,

34:43 דובר 2 אתה לא מרגיש טוב עכשיו. קיבלת בשורה רעה, משהו, אז אתה לא בצלחת שלך. זה שובר תיאבון. כן? אז בתיאבון יש גם מורל. החשק לאכול גם תלוי בהרבה דברים. בן אדם שהוא באמצע חישובים מאוד מאוד מאוד חשובים, הוא בכלל לא מרגיש שהוא רעב. ככה כתוב במאמרי חסידות, כן, בן אדם שהוא אוהב מושכלות וזה והוא פתאום אה-- וזה לפעמים הם לא אוכלים כמעט יום וחצי, בן אדם עד שהוא לא הגיע ל-- הוא באמצע לכתוב חידוש, לא בא לו לאכול. הוא באמצע עכשיו בפוקוס על איזה חידוש שהוא רוצה להגיד ולהלביש את זה במילים, קשה לו ל-- לא, לא בא לו. אז אדם, וזה באמת עובד וחכמים בטוח ראו את זה. אדם שעשה איזו ארוחה ענקית ב-באותו יום, אז ה-- זה כמו, יצא לכם פעם כמה ימים טובים אחד אחרי השני? אז כן, לפעמים, לפעמים יש שלושה ימים. זה נדיר בארץ, אבל הצרפתים מכירים את זה הרבה, החוצניקים. אז בהתחלה וואו, סלטים, זה נהנה וזה וזה, אכלת בשר כבש, זה מה, לא יודע מה. זהו, אחרי זה אתה אומר חלאס, כבר לא בא לך. מה זה לא בא לך? הרי אכלת אתמול בשמונה בערב, עכשיו אנחנו שתיים בצהריים, הלכת להתפלל, ברור שאתה רעב! זהו, נשבר. זה לא-- אין לי חשק. כל הבשרים האלו, כל הדברים האלו, לא בא לי. למה? כי ברגע שהיה לך, אה, סיפוק והתלהבות ב-ב-בסעודה מאוד גדולה וכולי וכולי, ופתאום באותו ערב יש סעודת שבת, זה מאבד את זה. זה לא סה פה מאג'יק. זה לא, יש פה איזה כוכבים שלא מסתובבים כבר, שאתה מסתכל על השולחן. זה כנראה אחד הפירושים שפה זה לא כראוי.

36:46 דובר 2 חוץ מזה שבאמת יש כאלו שאומרים שכשבן אדם אוכל ממש הרבה אז זה פוגע לו בחשק, בתיאבון, בצורה לא רק פסיכולוגית אלא פיזית. אדם שאכל המון המון המון, קשה לו, פשוט אין לו תיאבון, אה, מובנה בתוך הגוף. אבל אני חושב שגם מורלית חכמים פחדו מזה שבן אדם הולך לעשות-- איזו משפחה חוגגת בערב שבת, עושה פסטה, עושה משתה ואוכלים ככה, אז ברור שבערב ה-ה-האור של השבת, הכיף של לאכול, התיאבון, החשק לאכול יורד. אוקיי, אבל לא משנה איך שנסביר את זה, סעודה גדולה אסור. מה שלא רגילים לעשות ביום חול. סעודה רגילה מותרת. בהלכה מעיקר הדין, אמר רבי יוסי והגמרא אומרת הלכה כרבי יוסי, היא מותרת כל היום עד-עד-עד כניסת השבת. אלא מה? הרמב"ם, הרמב"ם כתב שבכל זאת יש להימנע, אדמו"ר הזקן השתמש בלשון מצווה להימנע, יש עניין להימנע מסעודה רגילה, אה, מתחילת שעה עשירית. עכשיו זה מאוד קל, לפעמים, אה, מי שלא יודע לעשות חישובים, מחפש מנחה קטנה, וטוב, אנחנו חושבים שזה שעות זמניות אבל תעשה, תעגל את זה ארבעים דקות, ארבעים וחמש דקות לפני מנחה קטנה, ואז אתה מאוד בקלות יודע כל-כל זמן בקיץ, בחורף, מתי בעצם תחילת שעה עשירית. כי מנחה קטנה זה תשע שעות וחצי של היום, ותחילת שעה עשירית מה זה אומר? חצי שעה לפני. זה כשאתה נכנס לשעה עשירית, גמרת תשע שעות. אז, אה, אז מצווה להימנע. עכשיו מה זה סעודה רגילה? מה שאוכלים בדרך כלל ביום חול. אז עכשיו לא לבוא לשאול, יש שאלו לפעמים אני אוכל הרבה ביום חול. בסדר, זה לא קשור. הם מדברים על בצורה נורמטיבית בכלל, אה, כמו המנות שאתם מביאים פה, כן? אז קצת אורז, קצת

38:58 דובר 2 בשר, קצת זה, תפוח, זהו, זה האוכל. לא, אתה מגיע לכולל לארוחות צהריים, חמש, שש סלטים, כן, גם דגים, גם בשר, גם קינוח, לא. אז גם בבית יש אנשים דווקא עושים בבוקר-- סעודת ערב זה יכול להיות פסטה או יכול להיות, אה, אה, קורנפלקס, כן, יש כאלו, או חביתה. ו-ו-וגם אם יש, אה, האישה השקיעה ועשתה משהו, אוכל, אז בסדר, יש עוף, יש תפוחי אדמה ואולי תפוח בסוף. זהו, אתה לא, בעצם, אה, חמש, שש סלטים ודברים. אז לכן הם דיברו בצורה ש-ש-של רוב העולם. יש סעודות רגילות שעושים בימי חול, את אותן סעודות שעושים בימי חול מותר לעשות ביום שישי כל היום, אלא שמצווה להימנע מתחילת שעה עשירית. מי המציא את זה? לא הש"ס. זה מובא ברמב"ם, כן? שטוב להימנע. ב-ב-בגמרא לא כתוב שיש מצווה להימנע. מה שכתוב שערב פסח אז אתה לא עושה סעודה רגילה, ממש באיסור, זה לא מן הדין, לא סתם מצווה להימנע. מתחילת שעה עשירית. אז איך הרמב"ם למד את זה? אז מפרשי הרמב"ם מסבירים. גמרא. אין לו ירושלמי, אין לו תוספתא, אין לו גמרא. מתי מדובר בסעודה רגילה בערב שבת ויום טוב. אז מאיפה הוא הוציא את זה? גמרא. הוא אמר, הנה אתה רואה ש-שבערב פסח הרי זה פוגע בתיאבון, סעודה רגילה. כן? זה פוגע. שמה אפילו להרבות בפירות זה לא טוב. כן? אבל אה אבל אומר, זה פוגע, אז זה בגלל שזה פוגע. אז למה לכתחילה תיגע בתיאבון? ברור שיש מעלה לאכול את זה ממש בתיאבון. כן? לא מדבר כש-כשאתה עושה שלפני קידוש, שאתה אוכל דברים לפני המוציא, זה נדבר בהמשך. זה יותר-- זה אבל זה גם פחות או יותר אותה משפחה, אבל

41:09 דובר 2 זה עוד דבר. אבל זה מצווה להימנע. למה? הגיונית. זה-זה הולך לפגום לך קצת בתיאבון, לא שווה.

41:21 דובר 3 שתהיה רעב עוד.

41:24 דובר 2 אבל אז קח, קח פיתה, קח חתיכת עוף. נטלת ידיים ותאכל. מדובר על סעודה רגילה של חול, שזה לחם, קצת דברים. קח, קח משהו קטן. אז זה הנקודה של המצווה להימנע. אז זה מובא במחבר וכולם מסכימים עם זה, את הרמב"ם הזה, שמצווה להימנע. אז נדבר על לגבי הסעודת מצווה. אבל קודם כול לפני הסעודת מצווה, על הסעודה רגילה, אני מקבל את השאלה כל פעם שאני פוגש איזה בחור ישיבה, פעם ב-- תמיד שואלים את השאלה. בהמון ישיבות הבחורים אכלו בבוקר אחרי תפילה, אחרי זה למדו אולי קצת או עשו איזה מבחן, בוא-- רצים למבצעים, מגיעים לפני שבת מורעבים. כן? אז לא אלו ש-- יש שני סוגי איט בחורים ואיט בחורים. איש חצון ואיט חצון. יש זה שקופץ למשפחה וכבר עושה, כבר אכל כל מעדני השבת עוד לפני ואפילו מביא דברים לישיבה, ויש את הבחור שהוא בעל מסירות נפש, הוא הולך רק מבצעים וזה וחוזר לישיבה מורעב. הוא לא איבד זמן לאכול פלאפל שמה או משהו, הוא עשה מבצעים מבצעים. אז יש הרבה בחורים מגיעים והרבה פעמים השעות שמגיעים, אז מה נותנים להם בהרבה ישיבות? סנדוויץ' מאוד גדול עם סלאמי ויש לפעמים קרטונים כאלו ויש כמה כאן בקריית גת. אז כמה-- אתה בא ולוקח כמה, בעצם אחד, שתיים, והרבה פעמים זה בשעה של תחילת שעה עשירית ובחור אוכל ככה. אז א', אז כולם שואלים, הרב, זה טוב, זה לא טוב וזה. זה לא פשוט שתפתחו את המטבח, תביאו להם מלא תפוחים, בננות, דברים אחרים ו-ולא לעשות ממש אה סנדוויץ' גדול או שני סנדוויצ'ים עד שהם קצת מר-מרגיעים את הרעבון. אז א', מדובר במצווה להימנע. אגב, תסתכלו אם אתם

43:27 דובר 2 רוצים עכשיו בקונטרס אחרון בסימן ר"נ. אה, חושב שזה הס"ק ב', שנדבר על ה-- על אולי א' על שכל רב היה מכין בעצמו דברים, מצווה בו יותר מבשלוחו יש... כן. אז יש קונטרס אחרון, אם זה לא א' אז זה הב' שמה, ואז הוא אומר משהו מאוד מעניין בארבע השורות הראשונות, מאוד מעניין. הוא אומר אה כשכתוב סתם מצווה זה לא דין, כאילו כמו מצווה בו יותר מבשלוחו. זה לא שיש בעיה שמישהו יפריש את התרומה במקומי, אבל אומר שכתוב מצווה, כנראה שזה מותר, שאין בזה איזשהו איסור. מן הדין זה מותר. והוא אומר כמו שכתוב ברמ"ט. ראיתם? שהדוגמה זה רמ"ט. אז זה יסוד שכתוב פה מצווה להימנע זה לא איסור. אין פה איסור. אני עובר במצווה. זה לא שווה. הכוו-- יש מצווה. זאת אומרת שאני לא מניח תפילין היום. ביטלתי מצוות עשה, זה לא זה שכתוב פה מצווה להימנע. זה רק כדי להגיד שכן זה דבר חיובי. זה דבר מהודר. זה, זה טוב לעשות את זה. זה, זה מצווה לדאוג לשבת בצורה, להתייחס לשבת בצורה יותר רצינית ואל תאכל עכשיו לי סעודה, אבל זה לא איסור. אז א', אין למחות, זה, זה דברים שבחורים רעבים וזה וזה נוח לישיבה להכין משהו. לא רוצים עכשיו להוציא איזה כל אחד ייקח איזה חמש שש תפוחים כדי להגיע, אז זה יוצא להם פחות או יותר זול. הרבה פעמים זה של החנות של הלחם הביא את הלחם בחינם לבחורים. זה הביא את הנקניק בחינם. אתם מכירים. יש הרבה קומבינות בישיבות, כל אחד תורם משהו. זה יוצא להם טוב. אז זה אחד. אבל אני אומר סברה נוספת לגבי ישיבות כדי ליישב. להגיד

45:24 דובר 2 ככה אם באמת בחור ישיבה יכול לאכול משהו קצת לפני זה, שיעצור כשהוא במבצעים, ייקח איזה-- יעצור באיזה צד, ייקח איזה פלאפל לפני הזמן של תחילת שעה עשירית, או שיש לו בננה או דברים, אז למה לא לעשות מצווה להימנע? אבל ללמד זכות, אז א', זה נמחות, כי מן הדין זה מותר. זה גמרא מפורשת עד, עד, עד של תכ"ח. וב', זאת הנקודה לדעתי ש-שחשוב. למה יש תחילת שעה עשירית? כי לפי החישוב שמתי יהודי ילך לאכול, בדרך כלל פעם היו מתפללים מבעוד יום ואוכלים די מוקדם, אז כנראה שהשעות האלו זה שעות שהם פוגמים. אבל מה קורה בישיבות? אתם יודעים, אחד מהסיבות שעושים את זה זה לא רק כדי להשקיט את הרעבון שהם לא אכלו מהבוקר. זה לא רק זה. זה כי אצל הבחורים יש סדר, חסידות ולומדים הרבה, לפעמים אפילו סדר ניגונים. יש דברים והם לא, כשאת-- שהם באים לאכול בשולחן אחרי שהם שרים שלום עליכם יפה כל הישיבה, לא כמו בעל הבית שיכול להריץ את זה. אז עד ש-, עד שבחור ישיבה אוכל עובר הרבה יותר זמן. מכירים את זה בישיבות, נכון? הם לא אוכלים כמו שאנחנו מגיעים הביתה, הם עוד לא אוכלים. הם יש להם סדר מסוים, שעה וחצי, לא יודע. הם לומדים חסידות ויש תפילה ולאט לאט ועד שיורדים למטה וכולי, אז זה לוקח זמן. אז יכול להיות שיחסית גם אם הם אכלו בחמש בצהריים עד שהם מגיעים לסעודה בשמונה וחצי תשע בערב, כן, אז גם, גם תיאבון יש להם. ופה, כמו שאמרתי, אין לנו הלכה שיש לה מקור בש"ס. זה סברה שזה פוגם. אז אם זה כל הסיפור הוא על סברה, אז אני אומר

47:23 דובר 2 לך גם סברה. אבל מה קורה שבן אדם לא אוכל מהר? אז עכשיו איך נכנסים להלכות שכתוב שטוב לקדש מיד וזה? אז עוד סיפור. בישיבות יש תורה ויש דברים ויש גם היתרים. גם הירושלמי שרבי מאיר נותן שיעורים בלילה והכל, אז כשזה תורה יש היתר. אתה מבין את התשובה. עכשיו לגבי סעודת מצווה. לגבי סעודת מצווה, אז כאן זה הרבה יותר קל. למה? כי בסעודת מצווה גם שבת זה סעודת מצווה וגם זה סעודת מצווה. יש לי ברית מילה עכשיו, אז זו סעודת מצווה. אז סעודת מצווה, סעודת מצווה, בסדר, זה אחד יפגום בשני. אז למה אני אעדיף את שבת? בפרט אני חי את ההווה עכשיו. כל יומא ויומא עביד עבידתיה. עכשיו אני נמצא ב-ב-סעודה, זה יש פה מצווה. בסדר, זה אם זה חשבון מצווה אחרת על דרך העוסק במצווה פטור מן המצווה, כמו שראינו בריש מי מכתים עונג שבת. אז לכן בגמרא במקורות אין שום בעיה, גם בראשונים ברמב"ם, סעודת מצווה אפשר לעשות את זה כל היום עד כניסת השבת. זה פגם אז פגם. אז סעודת מצווה זה סעודה גדולה. אז מה, אז פגם פגם? אין פה מגבלה, אין פה תחילת שעה עשירית, אין כלום.

48:49 דובר 4 לפורים.

48:50 דובר 2 אה?

48:51 דובר 4 לפורים גם.

48:53 דובר 2 רגע, לכאורה גם סעודת פורים אמורה להיות ככה, אבל בוא נראה. אבל סעודת מצווה בדין ובשולחן ערוך אין כלום, אין מגבלה, אין תחילת שעה עשירית. מי כתב שגם פה טוב להימנע מתחילת שעה עשירית בסעודת מצווה? אדמו"ר הזקן, הב"ח, מגן אברהם. הם כתבו את זה. אז גם פה כמו ששאלנו על הרמב"ם מאיפה הוציאו את זה? אז למה-- מאיפה הוציאו את זה? אז מאוד פשוט. זה דברים של סברה. אם אתה יכול לעשות שלום במרומיו, אז למה לא? אתה יכול גם לכבד את שבת וגם את זה. כמו שכתוב העוסק במצווה פטור מן המצווה. אבל אם אתה יכול לעשות את שניהם, מכירים את הדיון בסוכה כ"ה ועוד כמה מקומות. אם יש לך זמן. אז לכן גם פה הם כתבו שלמה תעשה סעודת מצווה ברית מילה עד כניסת השבת. תעשה את זה עד שתיים בצהריים, עד שלוש. כאילו לפחות תתחיל, תתחיל לפני תחילת שעה עשירית, אבל יותר מדי מאוחר זה ודאי יפגום לך. ל-ל-למה? נכון שזה לא כזה נורא? מעיקר הדין מותר, אבל אם אתה יכול גם לעשות את המצווה הזאת וגם את המצווה הזאת, אפילו ששבת תהיה קצת פגועה איכשהו, אבל אל תפגע בו לגמרי. אם אתה יכול, למה לא? אז לכן גם שהובא על ידי מגן אברהם, גם פוסקי ספרד וכולם, כף החיים, כולם קיבלו את זה, אמרו אל תפגום. בכלל, יש גישה ב-ב-בפוסקים להחמיר. רואים את זה ב-ב-בערוך השולחן. רואים את זה במשנה ברורה. רואים את זה בכף החיים, שגם דברים שמותרים אם אתה יודע שזה פוגם לך, אז אפילו לפני זה יש כאלו שנזהרים מחצות. יש חיוב סעודה, סעודה רגילה מחצות ואילך. ויש כאלו אומרים

50:53 דובר 2 תלוי אם זה שבתות חורף כדאי לך. אתה אוכל באמת מאוד מוקדם, אז כדאי לך להיזהר. בקיץ השעות הרבה יותר ארוכות אז זה דוחה את זה יותר. אבל ב-ב-בחורף אז המשנה ברורה מדבר על זה. הב"ח אומר שאנשי מעשה בכלל היו, היו עושים. יש הרבה כאלו שכותבים בכל, גם בבוקר לא היו אוכלים הרבה, היו עושים טעימות. ראינו שאפילו כאלו שהיו מתענים, טוב, זה אנשים שהם אשכנזים, הם קצת אוכלים כבר יומיים, יום שלם לא יכולים לאכול. אבל עקרונית יש מושגים כאלו. אז בהלכות האלו הגישה האחרונים זה דווקא להחמיר וזה על בסיס אותה סברה. תכל'ס אתה מכיר את עצמך, אצלך זה פוגם. יש אנשים שכשהם אוכלים קצת יותר מדי זהו, לא באים לאכול הרבה זמן. נגעלים מהרבה אוכל. אז כל אחד מכיר את עצמו. אז בדברים האלו כדאי באמת לפעמים דווקא להחמיר ולא, ולא להקל בדברים, כי ההיכר שאתה תיתן לכבוד שבת זה שכרו גבוה מאוד. אבל כמובן דיברנו פה מעיקר הדין. עכשיו לגבי סעודת מצווה, כמו שאמרנו מותר כל היום, אלא שמצווה להימנע, כאילו מצווה להתחיל אותה לפני תחילת שעה עשירית וכולי. ומי מביא את זה? מגן אברהם פה אצלנו. לא הרמ"א. הרמ"א מביא את הדין בפשטות שכל היום אפשר לעשות. אז פה יש את השאלה לגבי סעודת פורים, ש-- הרמ"א בעצמו בסעודת פורים בתרצ"ה, אה, כתב שעושים סעודת פורים בבוקר. בבוקר. למה? זה סעודת מצווה אתה מחשיב. מה? ואתה אפילו לא הבאת את ה-- אפילו, אפילו בסעודת מצווה בתחילת שעה עשירית לא הבאת חומרה. זה מגן אברהם מביא. ועוד יותר הגאון מווילנה בתרצ"ה, אה, על ה-, על הרמ"א הזה שאומר ש-- לעשות בשחרית, הוא אומר,

53:02 דובר 2 מה כתוב? רמ"ט סעיף ב'. לא במחבר ולא ברמ"א אין כלום. וגם אם אתה רוצה-- גם אם היית מתכוון למגן אברהם, מגן אברהם מתכוון תחילת שעה עשירית, לא מהבוקר. אז יש הרבה הסברים. א', פה זה לא סעודה סקטור-- של סקטור של כמה משפחות שיש להם ברית מילה. מדובר בעם ישראל. אז יכול להיות שלגבי עם ישראל כן לא רוצים שכולם יבואו על חשבון סעודת שבת. זה סברא. טוב, זה לא יסביר את הגאון מווילנה שהוא שולח את זה שם, כי זה פה משהו ספציפי. פה זה לא סעודת ברית מילה של בן אדם אחד, זה סעודת ברית מילה לכל העולם. אז, אה, אז שאתה יודע שהם יבואו על שבת, אותה משפחה, זה קצת יפגע להם בתיאבון, אבל תשעים ותשע אחוז מעם ישראל לא יוותרו, בסדר, אבל אם כולם הולכים, אם אתה מ-מ-מאפשר את הסעודה אחרי צהריים וכולי, אז זה, זה יפגע בוודאי בשבת לכולם, אז לא רצו לכולם. זה הסבר אחד. אבל מה אפשר ליישב לגבי הגאון מווילנה שמצטט את זה? אז עוד הפעם זה עניין של סברא, ש-שבעצם מה שהרמ"א כתב שכל היום זה לא סימן שהוא חולק על המגן אברהם, שאומר שכדאי לעשות את זה לפני זה. הוא רק לא כתב. לא-- הוא כתב את הדין. מדין הזה בסדר, זה גבול-- זה מצווה וזה מצווה. מה אכפת לי משבת? אבל יכול להיות שאותו רמ"א, אתה היית שואל אותו, "הרב, מתי לעשות סעודת ברית-- אה, פדיון הבן, בבוקר או בצהריים?" מה אתם חושבים, שהרמ"א דווקא היה אומר תעשה אפילו דקה-- אה, שעה לפני שבת? לאו דווקא. אה, הוא כתב כל היום, אומר טוב, כתבתי כל היום שזה, שזה

55:03 דובר 2 היתר, אבל אני לא חייב. עכשיו, זה שהוא כתב שכול-- שהמחבר כתב מצווה להימנע והרמ"א כנראה מסכים, זה פשוט כי זה רמב"ם מפורש, אז הרמב"ם אמר את זה, אבל הם לאו דווקא לא רצו להמציא את הדין הזה, אבל ברור שכעצה טובה, כמה שאני בטוח שהיו שואלים את הרמ"א הוא גם היה אומר תעשו את זה לפני. ועכשיו מה זה סעודת פורים? סעודת פורים זה לא סתם, זה משתה ושמחה. טוב, יש איזה ת"ש שרוצה להגיד שה-- ככה הוא מסביר את הגמרא ב-בגיטין, שזה, שזה קשור לשכרות, משתה מלשון שכרות, שרק אז זה ממש בעיה. אבל נשים את הת"ש בצד, כאילו לא נפקא למעשה. אבל, אה, ה-- סעודת פורים זה באמת דבר שנמשך הרבה זמן וזה עד דלא ידע. אז גם לשיטת הרמ"א ש-שלא שותים עד ש-- כדי שכרות, הוא אומר שקצת להשתולל, אבל הוא יודע שפורים זה חוויה וזה סעודה ארוכה מאוד. כלומר שסעודה ארוכה, והסעודה הרגילה של ברית מילה, מה, גם כשאתה בברית מילה בערב שבת אתה חושב שאנשים יישארו שלוש שעות אם אתה עושה סעודה אחרי צהריים? אנשים, ידוע שזה ערב שבת, אבל סעודת פורים זה סעודה שאנשים בלי מה-- זה שמחה פורצת גדר. כל עם ישראל בשמחה, וזה אז הוא ידע שכדאי לעשות את זה בבוקר. אז ההלכות האלו הן בעצם על בסיס היגיון בריא, שדבר שבאמת יכול לקחת מלא מלא זמן וזהו. אתה יודע שהוא הולך לעשות איזו סעודת ברית מילה, אבל זה עשיר כקורח והוא תכנן. הוא אומר להם, "תכננתי לכם, יש זמרים, יש, יש באך של שעה וחצי ויש לך זה..." אז ברור, היו שואלים את הרמ"א על-על כזה אירוע, הוא יגיד להם,

56:50 דובר 2 "תעשה את זה בבוקר, אל תעשה לי אחרי צהריים". כמו, כמו סעודת, אה, פורים. אוקיי, אז זה הכל לפי היגיון. עכשיו, לגבי ברית מילה שנדחית. ברית מילה שזה אותו יום אז זה ודאי זה סעודת מצווה באותו יום, זה יום של הברית. אם היא נדחית, הרי יש איסור להיות ערל כל רגע ורגע. אז לכן פה אתה לא יכול להגיד, "טוב, זה כבר לא התאריך, אז מה אכפת לך לדחות? למה תעשה לי סעודה ותפגום בשבת, שהברית מילה בכל מקרה היא לא במקומה?" אז במילים אחרות היא כן במקומה. גם אם זה נדחה, ואם היא נדחתה במזיד, כל רגע ורגע שאתה מאחר יש בזה איסור. אז כל רגע זה הזמן שלה. הזמן הראשון שלה זה היה שמיני, וזה הזמן האידיאלי, והזמן הזה דוחה שבת כמו שלומדים בתזריע. אבל, אבל, אה, אבל אם זה לא זה, זה גם זמנו. יותר מזה, אדמו"ר הזקן בהלכות שחיטה, פרק ב', אה, סימן ב' בהלכות שחיטה, סעיף קטן י"ז. תסתכלו שמה באלטער רבי כי יש מחלוקת גדולה. כתוב שעל מצוות עשה יש כרת רק על פסח ומילה. אבל מה הכוונה על-- יש כרת? אז יש הרבה שאומרים שאפילו בחור שהוא לא מל את עצמו והוא גדול, יש כרת אם הוא ימות בלי מילה, אבל לא שיש כל רגע יש כרת. הכרת יתחיל עם אדם שמת בלי מילה, אבל כל רגע שהוא יכול עוד למול אז אין כרת.

58:28 דובר 5 למה בברית מילה?

58:30 דובר 2 הראב"ד, הראב"ד, אז יש בזה דעות. יש דעות שבאמת בכל מקרה בברית מילה זה יכול להיות עליו. אם לא, זה, זה כביכול האבא צריך להיזהר מאיסור כרת, ככה כתוב. אז החידוש שהראב"ד אומר, לא, שכל רגע ורגע אתה בכרת עד שאתה מבטל את זה. אז יש כרת, אז כמובן הילד לא אשם, אז זה הולך על האבא. החו-החומרה של הכרת שיש כאן. אז במילא, אז לכן ודאי שזה זמנו. אוקיי? אז, אה, לכן, וזה לא בסתירה לכל מיני לשונות שיש בשל"ה שברית מילה שנדחית אז בשבת אתה לא עושה כי אתה יכול לאחר את המילה וכל מיני לשונות שיש שם. אבל יש פה איסור להיות ערל ויש פה עניין של כרת לפי הראב"ד וכך אלטער רבי נוקט בהלכות שחיטה כמו שהזכרתי. אז לכן המילה בזמנה בערב שבת, לכן עושים סעודת ברית מילה בערב שבת, בין נדחית בין לא נדחית. אחרי זה נחזור לגבי, אה, מי, מי יכול להגיע. לגבי פדיון הבן, אז פדיון הבן שזמנו בערב שבת אין שאלה. זה יום ל"א בערב שבת, זה זמנו, אז פודים ועושים סעודה. אבל אם זה פדיון הבן שלא בזמנו, יש אנשים בכלל שלא ידעו, יש אנשים ש-שטעו בחשבון, אז זה לא בזמנו. הילד היה כל כך חולה שלא עשו. אז ברגע שיש לך בעצם פדיון הבן שלא בזמנו, אז מה הדין? אז אדמו"ר הזקן, ש-ש-כשאתם מסתכלים בלשון שלו, בהתחלה הוא כותב ש-ש-כיוון שזה לא בזמנו, אז אה המצווה בעצם היא כבר נדחית, אז משמע שמה שאתה לא יכול לעשות את המצווה ולא לעשות את הסעודה. משמע בלשונות של, של תחילת הסעיף שאתה דוחה אותה, אתה דוחה אותה עם הסעודה. אבל בסוף

1:00:49 דובר 2 בסוגריים הוא כותב, "אלא יפדנו בלא סעודה", אלא אתה פודה אותו בלא סעודה. זה ההפך ממה שמשמע מהשלוש שורות שלפני זה. אז כל אחד קופץ כשהוא רואה את זה, מרגיש לא נוח בלשון. אז אה יש בעצם-- אז הסתירה היא מיניה וביה, היא ברורה וחלקה. אין פה, אין פה כשמסתכלים טוב טוב בלשון, פשוט אין לי פה תחת עיניי, אבל או תקרא אתה, אתה רוצה?

1:01:25 דובר 6 יש פה צד ש-

1:01:26 דובר 2 רגע, רגע, רגע, יש פה שיעור על זה בדיוק. אני רק מסביר. מכיוון שכבר נדחתה המצווה מזמנה, ידחה נא גם כן מערב שבת מפני קבלת השבת. הוא מדבר על המצווה של פדיון הבן, אז היא תידחה. ואז הוא אומר, אלא מה תעשה? יפדנו בלא סעודה של משתה. אז אה אז אולי תעשה פדיון הבן עם איזה משהו קטן, קצת מזונות בלי-- אל תעשה פה ארוחה גדולה, תעשה את המינימום. לא סעודה של משתה והכל-- אבל לפני זה משמע ש-- אז אתה דוחה את המצווה. אז יש בגלל זה שגורסים "ולא יפדנו בלא סעודה". אז למה להדגיש? הרי הוא אמר פחות או יותר את זה לפני, זה משמע ככה. אלא אתה יכול להגיד ש-ש-שכאן היה באמת הווה אמינא שכתוב בברית מילה קיבלו את זה בשמחה ולכן זה חייב להיות מכובד. אבל פדיון הבן העיקר תעשה-- בסדר, אז אתה מאחר את הסעודת מצווה ביום אחד וזה, אז הוא מדגיש את זה ברור שלא יפדנו בלא סעודה, אלא תדחה. תדחה את זה ליום ראשון, כי לא פודים בשבת. אז אה יוצא שככה באמת הרב חיים נאה מבין. הוא אומר לעשות את הגרסה "ולא יפדנו". יש כאלו שאומרים לא, לשמור על מה שכתוב. תפדה אבל בסעודה קטנה. כי אז משמע לפני זה שתדחה, אבל בסדר, הוא התכוון שבגלל הסעודה הגדולה אז יכולת לחשוב שצריך לדחות הכל, אבל בסדר, אפשר לעשות את הפדיון וסעודה וזה, ובמקסימום את הסעודה הגדולה תעשה את זה יום אחד. אז יוצא שבחב"ד יש שתי גישות. בהתחלה-- כרגע אני אתן לך גישה שלישית, שזה שלי ועוד של כמה רבנים. אז או לא לפדות ולעשות את הגרסה של הרב חיים נאה,

1:03:32 דובר 2 לדחות את זה ליום ראשון, כי זה פדיון הבן שלא בזמנו. או לעשות אבל בלי סעודה גדולה, או לעשות פדיון עם סעודה גדולה, וזה מה שאני אומר, לעשות, לפדות עם סעודה גדולה. ההפך ממה שכתוב באדמו"ר הזקן. ולמה? הטעם פשוט. גם הרב אשכנזי הסכים איתי ועוד הרבה הסכימו, גדולי רבני חב"ד, יש הרבה שמסכימים עם זה. אמ, גם דיברתי עם הרב שכתב את הפדיון המקריב, הרב ברלנדר[?]. אז יש בעצם-- אני עשיתי את השיעור הזה דווקא מול הרב אשכנזי עליו השלום ומול, מול הרבה רבנים. הרב היה ראש ישיבה של כפר חב"ד, הרב גרוסמן, היה הרב פרדוביץ'[?]. זה היה בי"ט כסלו בתשנ"ט. זה היה ב-ב-פדיון הבן של הבן שלי בנימין. אז בדיוק יש את התמונה שאני עושה להם דרשה בסעודה. אז בקיצור יש כמה דעות לגבי פדיון הבן שנדחה. אז יש ג' דעות. אני לא הולך לחזור על הג' דעות. יש דעה שזה המגן אברהם גם פה, גם בתקצ"ח אומר שמה זה מ-מ-מבן חודש צריך לפדות? תפדה. הכוונה שאתה יכול לפדות מיום ל"א. עד מתי? כל עוד הוא חי. זה הזמן שמתחיל זה פה. יש לך מצווה של לעשות ברית מילה ביום השמיני? אז גם במצווה של היום השמיני זה חייב להיות בשבע בבוקר? זה יכול להיות בשלוש בצהריים? זה יכול להיות בשלוש בצהריים. יכול להיות גם בחמש. יכול להיות שזה לפני שקיעה, הכל בסדר, רק מה? זריזים מקדימים למצוות. בסדר, אבל הזמן זה כל היום. אז פה זה מיום ל"א ואילך. ולכן אם אתה לא פודה באותו יום פגמת בזריזים מקדימים למצוות. ככה מגן אברהם סובר ועוד הרבה פוסקים סוברים ככה. תניא רבתי, יש הרבה, אבל יש פוסקים שאומרים

1:05:50 דובר 2 לא, מכאן ואילך עובר בעשה. זה כאילו שאתה עובר בעשה. זה לא חייב להיות עשה שמתחדש בכל רגע, זה גם קיים שכל יום יש עשה בעצם, אלא כיוון שכל עוד אתה בתוך יום ל"א זה בסדר, אבל מאילך זה כאילו אתה עובר בעשה בכל רגע ורגע ואז זה הופך להיות מאוד חמור, כי אתה עובר בעשה. עכשיו המגן אברהם אומר שאתה לא עובר בעשה. אבל בפשטות אדמו"ר הזקן פה נוקט את ההלכות לפי הרבה דברים שזה קשור למגן אברהם ולכן הוא מתבסס. הרי יש פוסקים בכלל שפוסקים אחרת, שאוסרים שאפשר לעשות פדיון גם שלא בזמנו. ככה נראה לי המשנה ברורה אומר, נכון? שהוא אומר לי ש-שפדיון שלא בזמן לא עושים ביום שישי, אז מה? אבל המגן אברהם סובר אחרת. מה הסיבה? כי הוא לא סובר שמכאן ואילך עובר בעשה. אבל תסתכלו בסידור. הסידור אדמו"ר הזקן לא כתב בתקופת שולחן ערוך שהוא היה בן עשרים וחמש, הוא כתב בגיל שישים ומשהו, שישים ושמונה, בסוף חייו כתב את הסידור ואת הפסק של הסידור, מה הוא כותב שם? שצריך לפדות אותו ביום ל"א ומכאן ואילך עובר בעשה. היפך מהמגן אברהם. כן, לכל הדעות, כל מי שכתב ספר על פדיון הבן כותב אדמו"ר הזקן עובר בעשה, חולק על המגן אברהם. כן, ואין בזה ויכוח. דהיינו לפי השיטה שיש עובר בעשה מכאן ואילך מפורש בסידור, אז כל הסיפור קפץ. על דרך שאסור להיות ערל, על דרך ש-- מה, למה פדיון הבן יהיה פה בעיה? פדיון הבן יהיה בעיה רק אם בעצם זה לא הזמן שלו עכשיו. אז אם זה לא הזמן, למה אתה תפגום בסעודת שבת? אבל אם אני חייב לעשות עכשיו את הפדיון הבן

1:07:49 דובר 2 בגלל שאני עובר בעשה, אז ברור שהסעודה בסדר. אוקיי. אז אה, וכמה פעמים ברוך השם יצא לנו להגיד לאנשים לעשות פדיון הבן, גם נדחה. זה לא יוצא הרבה פעמים שמישהו דוחה, אבל יש אנשים שאומרים: כל השבוע לא הצלחנו, עכשיו יום חמישי עוד לפעמים אתה תופס בן אדם. אתה אומר לו, "רגע, אתה יודע שאתה חייב בפדיון הבן?" "אה, לא ידעתי. לא ידעתי, כי אשתי יהודייה והאבא הוא גוי. לא ידעתי." אז רגע, אבל היא אמא ישראלית, אין קשר לאבא. יש הרבה מקרים. היה לי מקרה דווקא אתמול. מישהו שאל אותי אתמול. הוא לא ידע שהילד חייב בפדיון. מדובר באישה שהייתה נשואה עם כהן. היא התגרשה ממנו, אז גרושים. ומה שקרה, כמה חודשים אחרי זה, ארבעה חודשים אחרי זה, ובכלל לפני הגירושים כבר היו נפרדים מלא זמן, יצא להם להיפגש באיזשהו שלב, נכשלו. ומהביאה הזאת נולדה בת. אז היא חללה. הרי הוא, הרי הוא גרוש, גם בלי נישואים היא חללה. אז נולדה ילדה חללה. עכשיו הילדה הזאת נולד לה בן, ואני מקבל שאלה, כן? מקבל שאלה אתמול. אני יכול להראות לכם את זה אחר כך. טוב, כמובן בלי שמות ובלי שום דבר, אבל מקבל את השאלה ואומרים, אומרים לי את המצב הזה. אז עכשיו היא התחתנה לא עם כהן והיא חללה. הרי אישה ישראלית שהיא בת כהן או בת לוי לא חייבת. אין פדיון. אבל פה היא בת כהן חללה, אז לכן היא חייבת בפדיון הבן. אז הפדיון הבן הרבה פעמים הוא לא יהיה בזמנו. טוב, פה בכלל עשו את זה אתמול, אבל אה?

1:10:03 דובר 7 חלל חייב בפדיון הבן? חלל שנולד לו בן.

1:10:06 דובר 2 אז חלל שנולד לו בן, הבעיה... אה כן. אז גם כן ברור, ברור שהוא חייב. איפה שיש פה שאלה בשולחן ערוך, זה משהו אחר. זה אם הוא בעצם, הוא בעצם הוא לא מתחלל. הוא הלך עם אשתו, עם האישה הגרושה, נולד להם ילד וזה בן. האם הבן הזה, הרי הבן הזה הוא חלל, אבל האבא הוא לא חלל. האבא הוא כהן שגרם לחללות, אבל כהן הוא לא מתחלל בזה. ואז האם אבא שהוא כהן חייב לפדות את הבן שלו והוא כהן? זו השאלה, כי זו השאלה. אז בזה כתוב בשולחן ערוך, כל הדיון זה מתי יעשו את הפדיון: כשהוא יהיה גדול ולא על ידי אביו. זה שמה יש דיון בזה. טוב, עכשיו בוא, בוא, בוא נמשיך לענייננו.

1:11:10 דובר 7 רגע, למה לא לדחות את הסעודה?

1:11:13 דובר 2 אה?

1:11:13 דובר 7 למה לא לדחות את הסעודה עצמה?

1:11:14 דובר 2 מאוד פשוט. כי אין כזה דבר. אין כזאת הלכה. כשיש, כשיש מצווה, כשיש פדיון הבן, יש סעודה. תשאל בן אדם, "הרב, יש לי פדיון הבן היום. זה יום ל"א באלול. בא לי לעשות סעודה שלושה ימים אחר כך." איפה? "היום אני עושה ברית מילה, אבל בא לי לעשות סעודת ברית מילה עוד יומיים או מחר." מה פתאום! איפה זה קיים? אז פה אותו דבר. אותו דבר. ברית מילה שהיא נדחית, למה? למה לא דוחים את הסעודה? כי עכשיו זה המצווה לעשות ברית מילה. אי אפשר לדחות, אז אי אפשר לדחות. אז הסעודה מגיעה איתה. אז פה בגלל שעובר בעשה זה בא איתה, מאוד פשוט. אוקיי, בואו נתקדם. אז אחת מהדוגמאות ששאלת אותי, הרב טובול, שאלת אותי לפעמים יש על האלטער רבי, אם לפעמים אז שאולי המסקנה תהיה אחרת. זו דוגמה. אז זה לא אחרת בגלל שזה אדמו"ר הזקן בעצמו בסידור, אבל ברור שלפעמים אתה רואה שולחן ערוך ועדיין זה לא אומר שזה סוף פסוק. לפעמים יש שינוי. לפעמים יש חזרה של אדמו"ר הזקן. אוקיי, אוקיי, אז בואו נתקדם. אמ, על סעודת ברית מילה זה לא קשור, זה הלכות ברית מילה. אבל תוך כדי, אחד מהמקורות של הדיון הזה הוא נמצא בריש רמ"ט אצלנו וגם בתוך הלכה רבה. פעם היה לי רב חב"די שאמר למישהו שהיה לו ברית נדחית, זה פה זה מעשים בכל יום, לא כמו פדיון הבן. פדיון הבן זה טעות בדרך כלל, אבל, אבל ברית נדחית זה מלא. הילד היה חולה. עכשיו זהו, יכול למול ביום חמישי או ביום שישי, אבל זה לא ברית מילה בזמנה. אז אה...

1:12:55 דובר 2 בגמרא מה כתוב? שמילה שנדחית לא דוחה שבת. למה? בזמנה אתה עושה ברית מילה ביום שמיני. אם זה חל בשבת אתה מל. עכשיו, אם, אם יש לך ברית מילה שנדחית, אז מה כתוב? שבשבת אסור כי רק מילה בזמנה דוחה שבת. אז מה משמע מכאן? שביום חמישי, שישי, כל יום אפשר לעשות. זה רק בשבת. אבל חידש התשב"ץ חידוש עצום. התשב"ץ זה רבי שמעון בן צמח דוראן. אה, בעצם הוא נולד ב... אתם מכירים את חבל אראגון בספרד? כשאתה יורד מצרפת יש לך ספרד ובצד ימין יש איים גם. אני חושב שזה נקרא לזיל דה ליברל, ליריאל, משהו כזה. ליברל משהו כזה, זה, זה, זה איים, זה איל. כן? אז שמה נולד אה רבי שמעון... מדובר מגדולי הראשונים. זה לפני שבע מאות שנה. אז בקיצור, אה, אם אתם בספרד, אתם על האיים האלו ממול בצד ימין, אז אם אתם יורדים זה אלג'יר. אז בסוף הוא ירד לאלג'יר, והבן שלו הרשב"ש זה רבי שלמה בן שמעון דוראן. אז עכשיו התשב"ץ הוא מאוד מפורסם, אחד מגדולי הראשונים, הוא מובא הרבה בהלכה. אז התשב"ץ בא ואומר: ברית מילה שנדחית אסור לעשות אותה ביום חמישי. הוא לא מדבר על יום שישי. דווקא הוא מקיל ביום שישי. הוא אומר כי אחרי שלושה ימים בדרך כלל היו צריכים לרחוץ אותו במים חמים, ויש כל מיני דברים שמחללים שבת בשבילו. ואז הוא אומר, "הנה, למדנו בריש רמ"ט, גם אם יש בזה מצווה", פה ברור שיש מצווה למול אותו, הרי אסור להישאר ערל והכול. אבל גם אם יש מצווה, אם זה יכול לגרום לחילולי שבת אחר כך, ובצורה ודאית, בבחינת... אז אומר לא, לא לעשות מילה. וביום שישי

1:15:12 דובר 2 בדרך כלל הוא אומר שהסכנה מגיעה ביום שלישי מהמילה, אז הוא אומר ביום שישי זה לא בעיה, אבל ביום חמישי, כיוון ששבת זה יום שלישי, זה בעיה. הרבה הבינו לא ככה. הרבה אפילו הבינו שגם יום, כאילו גם יום שישי זה בעיה, כי תמיד הוא יכול להסתכן, ודימום ודברים, ויש סבירות מאוד מאוד גבוהה שיהיה פה חילולים. אז הרבה מגדולי ספרד קיבלו את זה. הרב חיים פלאג'י, החיד"א, הכנסת הגדולה. הרבה לקחו את התשב"ץ. הוא היה בכל זאת רב מאוד מאוד חשוב מגדולי הראשונים, ובאמת נהגו ככה. ברית מילה שנדחית. אפילו יש ט"ז בהלכות מילה בריש סי' רס"ב שאומר שאפילו ביום שישי זו הבעיה. אבל מי חולק על זה? המגן אברהם. מביאים אותו בריש רמ"ט. יש פה עוד גם בשל"א, רואים שם מגן אברהם חולק, והש"ך ביורה דעה חולק, ובאמת אפשר להגיד רוב הפוסקים חולקים. ויותר מזה, הרבה אומרים היום שאפילו התשב"ץ היה אמור להתיר, כי כיום זה לא אותו דבר. היום זה לא שיש סיכוי גבוה שיהיה חילול. הסיכוי הגבוה שלא יהיה שום חילול. מה? בדרך כלל חוץ ממקרים בודדים שלפעמים ברית מילה מסתבכת. כן? לכן בחב"ד מאוד מקפידים שהמוהל יהיה בקיא עוד לפני יראת שמיים שלו. זה אם אתה יכול לחבר שניהם עוד יותר טוב. אבל, אבל המקצועיות שלו זה מאוד חשוב. אל, אל תסתכנו בשביל לשמח אדם פלוני או פלוני שהוא לא מומחה. אחרי שהוא התנסה שנים ועושה הרבה בריתי מילה, לא אחד יוצא לו פעם בשבועיים, חודשיים. משהו, מוהל ממולח שעושה את זה הרבה, אז בדרך כלל הכול בסדר. אז לכן גם הוא היה חוזר ובא. כן? ומה בשביל שכר שבת זה

1:17:15 דובר 2 מצווה ל-ל-למול. אז לכן תמיד ששואלים אותי ספרדים, אשכנזים, איטלקים, אני תמיד אומר להם אם מתאפשר חמישי שישי לעשות ברית מילה כמו רוב הפוסקים, ואלטער רבי גם אוחז בזה. זה מה שהתחלתי להגיד שפעם רב חב"די, זה פשוט הכעיס אותי מאוד. אני שומע מישהו שהברית מילה נדחית ופתאום ירד לו החום. חיכינו אפילו שבוע ועכשיו נהיה יום חמישי. אז מתקשר איזה מוהל אחד אומר לי הרב פלוני אמר שאין ברית מילה, חמישי שישי אין ברית מילה. אמרתי מה? הרי רוב הפוסקים חולקים על זה והאדמו"ר הזקן חולק על זה. איפה? ריש רמ"ט. אתם רואים פה ברית מילה ביום שישי שנדחית. אומרים תעשה ברית מילה. מה היה צריך להגיד? אבל בכל מקרה לא מלים ביום שישי? ועוד שהוא חולק על המגן אברהם, ומגן אברהם זה ברור. אז לכן ודאי שככה צריך לנהוג וגם אצל הספרדים. הרב עובדיה הוא אומר כזה דבר, הוא אומר טוב, רק במקומות שנהגו ככה אז להמשיך את המנהג. כן? היום אני לא חושב ש-ש-שדובר עכשיו במקום שנהגו, עם כל הקהילות שמעורבבות, זה חצי מרוקאי, זה חצי טוניסאי, וכל אחד בחצי בית כנסת עושה ככה. זה אל תגיד, פה יש מנהג. אז ההוראה היא למול גם שנדחית. זה ממש מוזכר בברית מילה. אז בואו נתקדם. יש קונטרס אחרון שבמשך היום יש לכם זמן אז תעיינו עליהם. באמת הא', ב', ג', ד' הם מאוד מאוד מעשיים. הב' אגב, זה מאוד קצר, אבל זה אתם זוכרים שראיתם את זה בבית יוסף ואתם בטוח שמתם לב שלא ראיתם את זה שוב במחבר רמ"ט. שיש שמבדילים בסעודות, שאם זה סעודה רגילה מותר בערב שבת. אמרנו רק מתחילת שעה עשירית,

1:19:30 דובר 2 אבל אם זה באקראי. אבל אם בן אדם קבוע אוכל סעודה ככה, יש אפילו כותבים את זה אפילו על הטעימות. אם זה בצורה קבועה שאתה אוכל, לא ככה יצא לך, בצורה קבועה מסודרת, יכול להיות שיש בזה בעיה. אז לא, לא מחזיקים מהדעה הזאת, ככה האדמו"ר הזקן מסביר בקונטרס אחרון הזה. עכשיו בקונטרס האחרון הא' זה קונטרס מאוד מעניין. זה בעצם, וזה פה גם משהו שלא יודעים, כמו שהרבה לא יודעים סעודות גדולות בערב שבת וחושבים שזה אסור, שזה לא סעודת מצווה. יש עוד דבר שגם סעודת מצווה שלא כל אחד יכול להגיע. עכשיו מי אומר שלא כל אחד יכול להגיע? זה בעצם, זה מובא במגן אברהם אבל גם באדמו"ר הזקן, אבל יש שחולקים על זה. הרמ"א הוא לא הגביל בקרובים ובעשרה אנשים. הרמ"א לא מגביל. האליה זוטא לא מגביל, הלבוש, התלמיד של הרמ"א, לא מגביל. הרבה אומרים שאין פה בעיה, אבל האדמו"ר הזקן אמר, אבל מאוד חשוב תמיד לדייק. לדייק בשולחן ערוך, כל מילה זה זהב של האדמו"ר הזקן. זה לא כתוב פה שמצווה להימנע, טוב? וגם בתוך הקונטרס אחרון הוא מסביר למה זה טוב. הוא אומר כי אליה רבה והאליה זוטא והלבוש חולקים על זה, אבל זה טוב. אוקיי, אז מה זה אומר? שלפי האדמו"ר הזקן יוצא ככה: בעל הברית, כולם מגיעים בטוח. הקרובים, מה זה קרובים? שלמדנו בחושן משפט סימן ל"ג שהם פסולי עדות. אז כל פסולי עדות יכולים להגיע. נגיד שני בשלישי זה לא פסול עדות. כן, אתה לבת דודה או לבן דוד, לילד של הבן דוד. כן. אז בקיצור, הקרובים ועוד עשרה אנשים מלבד זה. עכשיו יוצא שככה, לא להתבלבל. ברית מילה

1:21:44 דובר 2 אפשר להיות אלף אנשים בברית. אתה לא חייב להישאר באוכל. בברית מילה אין פה מגבלה, אבל להישאר בארוחה, שבדרך כלל היא ארוחה עשירה. כן, אז בארוחה הזאת רק אותם אנשים, בעלי הברית, קרובים ועשרה אנשים. עכשיו אם אתה לא חלק מהם, אתה כבר רואה שכבר יושבים יותר מעשרה, אז אתה לא אמור לשבת שמה. עכשיו קשה לך. בא לך מאוד. וואו, איזה חבר. בכל זאת, חבר טוב שלי, לא אכלתי. וואי, מתי אני כבר אראה כזה שולחן? הרבה פעמים כבר שנים לא ראיתי קרואסונים ופלון, לא יודע מה. אז... אז בכל זאת כתוב טוב אם זה. אם אתה רואה שזה מאוד קשה לו. אבל בכל זאת זה לא אסור. יש לך לבוש, יש לך... לכן אדמו"ר הזקן מעמיק בקונטרס אחרון. ולכן כתבתי טוב, כי יש מלא מלא מקילים בזה. אוקיי, אז לכן אם שואלים, ברור שזה הידור. אדמו"ר הזקן סובר שיש הידור לא להשתתף באכילה, אבל זה הידור. זה לא חייב. אדם שמרגיש שהוא צריך, אז הוא צריך. אוקיי, זה נקודה אחת עכשיו. עכשיו בתוך הקונטרס אחרון, תוך כדי יש משהו מעניין. זה העיקר של הקונטרס אחרון. אבל מה מעניין תוך כדי? זה מתחיל עם המהר"ש הלוי. המהר"ש הלוי הוא רבו של השל"ה. כן, רבי שלמה הלוי הוא רבו של השל"ה. הוא רבו גם של הב"ח. גם רבו של הסמ"ע, גם רבו של המהרש"ל. המהר"ש הלוי זה המהרש"ל. לכן המהר"ש הלוי, הרבה פעמים היו קוראים לו, כיוון שזה גם תלמידו וגם המהרש"ל, שהוא חי תשעים ושתיים שנים, אז הוא הספיק שאלות תלמידים ותלמידי תלמידים. הוא כבר היה עוד בחיים. אדם שחי תשעים ושתיים שנה הוא יכול לראות את התלמידים

1:23:50 דובר 2 של התלמידים שלו. אז יוצא לפעמים זה מבולבל, כי לפעמים אתה רואה שהסמ"ע הוא התלמיד של המהרש"ל. זה לא בסתירה. גם של המהרש"ל וגם של המהר"ש הלוי. אוקיי, עכשיו המהר"ש הלוי היה בעצם בברית מילה בערב שבת והוא היה הסנדק. לקחו רב חשוב להיות סנדק. הוא ראה שיש פה כבר עשרה אנשים שאוכלים, וזה הקרובים אוכלים וה... אז הוא אמר: אני לא אוכל. טוב, אדמו"ר הזקן אומר בכל מקרה לא מסכימים איתו כי הוא סנדק, סנדק הוא ודאי בעל הברית. אבל מה הוא אמר? הוא אמר למה אני לא מגיע? לא נשאר בארוחה. אני רק סנדק ולא נשאר בארוחה, כי הרי בשבוע שחל בו תשעה באב, הרי אנחנו לא אוכלים בשר אצלנו מראש חודש אב, אבל אם יש ברית מילה, מעיקר הדין מותר שיהיה בשר וכולם יכולים להגיע מראש חודש אב. אבל בשבוע שחל בו תשעה באב יש פה מגבלות. ו... אז הוא אמר אני ראיתי שיש כבר עשרה אנשים וכולי, ולכן... אה, ושם כתוב באמת שיש מגבלה מי יכול להגיע חוץ מהקרובים ועשרה אנשים. אז הוא אומר אני, אני, אני כבר רואה שיש פה יותר מדי אנשים, אז אני לא יכול. אז הוא בעצם רצה ללמוד משבוע שחל בו תשעה באב כדי לא להגיע בערב שבת. אז השל"ה כתב לו, התלמיד שלו, הוא אומר: אני לא מבין אותך, הרב, כי כאן, שמה, אני יכול להבין שיש חומרה לא להשתתף בסעודה בשרית, כי הסעודה יכלה להיות גם חלבית, של סעודת ברית מילה. אז נכון, יש פה מצווה וזה מה שעשו, בשר יש היתר, אבל היא יכלה להיות גם חלבית. אז לכן הייתה לך אלטרנטיבה. אם היה חלבי יכולת

1:26:06 דובר 2 להגיע. אז אני יכול להבין למה נמנעת, למה נמנעים מלהגיע, כי יש אפשרות אחרת. למה? למה לך את הסעודה בשרית? תעשה חלבי. אבל כאן בערב שבת סעודה גדולה, מה אכפת לי אם תהיה חלבית ובשרית? שניהם בעייתיים, הם פוגמים בתיאבון של שבת. זה הטענה של השל"ה. אגב, אלטער רבי אומר: לא מבין למה המגן אברהם דווקא מביא את הטענה של השל"ה, כשהמהר"ש הלוי ענה לו על השאלה שלו. אמר לו: אתה טועה. אתה רוצה להגיד ששמה יש אלטרנטיבה, לכן זה יותר חמור. אבל א', שמה אין אלטרנטיבה. כתוב שצריך להיות פה שמחה ואין שמחה אלא בבשר. הברית מילה צריכה להיות על בשרי. אין מושג כזה שלא. אז לכן זה יוצא אותו דבר. אוקיי. אז אתה יכול ללמוד מהשל"ה שהוא חשב שאפשר לעשות חלבי, גם מהחתם סופר, החתם סופר גם סובר שאפשר לעשות חלבי, ומהמהר"ש הלוי. ועכשיו אדמו"ר הזקן, אתה רואה שהוא כן הולך עם המהר"ש הלוי, הוא רק אומר ש־ש־שהוא לא צודק בזה שהוא סנדק, ולכן ודאי שהוא יכול להגיע. אבל הטענה שלו היא טענה, וגם אלטער רבי אפילו מתייחס לזה, אומר: איך קרה אתה מביא את השל"ה כשאתה רואה שהמהר"ש ענה לו מצוין. אז תוך כדי הדיון ככה אתה יכול לראות בכל זאת עד כמה חשוב לעשות סעודה בשרית בברית מילה. ואתה רואה, אין לי על אלטער רבי על זה. יש לנו פה בצורה, אה, מסביב. עכשיו יש כאלו שרצו להגיד: לא, זה עדיין לא הוכחה. יכול להגיד ככה, יכול להגיד שהיות וזה מצווה לשמוח ואין שמחה אלא בבשר, אז נכון שאפשר לעשות גם לפי המהר"ש הלוי סעודה חלבית, אבל אל תחשוב את זה כאלטרנטיבות. זה דבר הכי

1:28:17 דובר 2 טוב לעשות בשרי ויש היתר. אז למה? ל-ל-לכאורה משם אפשר ללמוד לגבי לגבי ערב שבת, אבל זה לא פשוט. זה לא נראה. לא, לא נשמע ככה. זה נשמע שהוא טען אתה יכול לעשות חלבי. הוא אומר לא רק על בשרי. אז מכאן, הנה פה עוד דבר ש-ש-שלפעמים מתפעלים על מה שקורה בצרפת או בכל מיני מקומות. אז חוץ מזה שאתה רואה לפעמים, בוא נגיד ככה, אפשר ללמד זכות שאתה עושה באמת סעודה בתשע בבוקר של ברית מילה, תשע וחצי. לך תראה מישהו שרוצה לאכול בשר גם אם אתה אומר איזו שמחה. לא, זה לא שמחה. פה זה לא שמחה וזה לא ל-- כמו שאמרנו בשיעור, לרוב האנשים זה שמחה. לרוב האנשים זה לא שמחה לאכול בשרי. טוב, אז מי אמר לך לעשות כזה מוקדם? טוב, מוקדם, זריזים מקדימים למצוות, אבל בכל זאת ברית מילה הרבה פעמים היו מוקדמות וכתוב בשרי בשרי. אז הרבה פעמים זה ככה באמצע. אתה מכיר ברית מילה ביום חול, ברית מילה ביום חול, אומרים לך שמונה בבוקר. שחרית זה לא שמונה, זה לא שמונה בבוקר. הראשונים מגיעים בשמונה, עד שמניין, מניין זה שמונה ארבעים, ואם יש קריאת התורה עוד יותר, ועד שגומרים ועד שהמוהל מגיע ואז שזה זה, ואז יש סעודה. גם שזה בבוקר אתה כבר גובל בעשר וחצי, אחת עשרה, וזה לא סוף העולם לאכול בשרי. אז א. מתי שאתה יכול לעשות בשרי תעשה. ללמד זכות, או באמת שזה ממש מאוד מוקדם, אני יכול להבין. אני אומר, לא, לא אנחנו. אני אחרי זה הולך לעבודה. אני שבע בבוקר שחרית, שמונה וחצי אנחנו בסעודה. קשה. זה באמת סבל. תשים בשר, זה יהיה סבל.

1:30:02 דובר 2 אז תגיד, טוב, יכשל את הספר. אה, יש האלטער רבי, בסדר, האלטער רבי מתפלפל רק כדי להפיק את הדיונים שהוא רוצה להפיק ו-ו-ולהגיע למסקנה בכלל. בכל מקרה ש-ש-שפה זה סנדק, ויש היתר בחלבי, וגם גם בכלל כל המהלך, הוא אומר בסוף גם כל המהלך הוא לא כזה איי איי איי, כי כי בסך הכל זה רק טוב. הרי הרמ"א והלבוש והאליה רבה אומרים שאפשר להגיע בלי מגבלה. נכון? אז, אז אל תבנה לי-- אז ללמד זכות אפשר, אבל ברגע שזה מגיע לשעה בכל זאת אחת עשרה ומשהו. נכון שאוהבים לעשות חלבי ואוהבים זה. לכאורה זה סעודת מצווה וזה בשרי. זה אחד. חוץ מסימן רמ"ט. ב. קורה יותר חמור, עכשיו אני יודע שאני מוקלט, אבל אדרבה, שיעשה מזה רעש גדול. אני הייתי בכמה בריתות בצרפת. לא ראיתי את זה בארץ. בארצות הברית אני חושב שהם עושים על בייגל, אבל נוטלים ידיים לפחות. עכשיו אתה רואה? יש לך שולחנות ענקיים של כל מיני עוגות חלביות צרפתיות עם קרפים ועם חביתות ועם זה, אנשים טועמים ככה, פעם שוקולד, כאילו קרואסונים ודברים, וזהו. אין, אין, אין ברכת המזון, אין זה. אז לפעמים יוצא שכמה, אולי לפחות כמה בני משפחה, הם שמים את המצה ונוטלים ידיים, אבל הרבה פעמים ראיתי בהרבה מקומות ממש אתה אפילו לא רואה את זה. אנשים אוכלים ככה בלי סוף. אז א. כשאתה אוכל מלא פת הבאה בכיסנין בשיעור של ארבע ביצים ופלוס, עם כל מה שאתה טוען, אתה צריך ליטול ידיים בוודאי. ובנוסף לזה, למה לשנות את מנהגי ישראל? תמיד זה היה סעודה, ואתם רואים פה שעיקר הסעודה היא לחם. אז בסדר, תגיד לי שבת, שבת זה קשור

1:32:04 דובר 2 למן וקשור לזה. בפשטות תמיד זה ס-- האלטער רבי כותב את זה בקפ"ח, שהעיקר השמחה זה בלחם. אז הכרנו את זה בשיעור של רמ"ב. אז אה, לעשות את ההלכה, לא לעשות מה שאנשים עושים. יש פה הלכה, יש פה שולחן ערוך, להגיד להם כן, תשתדל לעשות בשרי, וזה יגיד לך יותר מדי בבוקר, אז אני מבין. פה זה ממש יפגע אם אתה תשים בשר. אפילו נקניק זה כבר מגעיל. זה לא... זה לא, לא מעניין, אבל אה לפחות שיש פה אווירה. יושבים וזה וזה וזהו. עכשיו מישהו לא-- יושבים על שולחנות, פה זה לא שולחנות אפילו, זה בר. מכירים את זה? הולכים, זה טועם זה, זה טועם זה, זה פשוט היפך העניינים. טוב, סליחה על האורך של השיעור. אה, זה אמרנו. סעודת פורים אמרנו. או, לגבי... אה כן, זה אמרנו. לגבי אה שבע ברכות. יש פה דיון מעניין באלטער רבי, באחרונים. זה דיון בין ה-- רב חיים נאה לבין התהילה לדוד, אחד מגר-- הוא היה חסיד. אז אה כתוב ככה, שסעודת אירוסין. אומרים שאליה רבה כאן מקל. יש כאלו שמחמירים בסעודת אירוסין לא לעשות בערב שבת. אתה יכול להתארס ביום אחר. שידוכים בכלל, המשנה ברורה מביא פה דעות שזה לא סעודת מצווה. אליה רבה סובר שזה כן סעודת מצווה במעמד של השידוכים. כן, ככה במעמד. כן, זה סעודת מצווה. ככה כותב במעמד. אבל ב-- זה נקרא סעודת סבלונות וסעודת קניין שידוכים בהלכה. יש קניין, יש גם סבלונות, מתנות. זה, זה לא סתם, זה בגלל זה, זה, זה כאילו שלב מחייב יותר בחתונה, לכן זה סעודת מצווה. אז אה בקיצור, אליה רבה פוסק שסעודת אירוסין כן מותרת בערב שבת, אבל גם סעודת

1:34:21 דובר 2 שידוכים, לפי זה יוצא שאם זה מצווה זה בסדר. אבל אם זה אירוסין שהיה ביום אחר ודחו את הסעודה, ועכשיו רוצים לעשות סעודה של אירוסין נדחית, האירוסין היו אבל הסעודה נדחית ליום שישי, זה כבר בעיה, ולא עשית את זה באותו יום, אז אל תעשה את זה בערב שבת. אומר אלטער רבי, מה שאין כן בסעודת נישואין שיש מושג של שבוע של שבע ברכות, של שבוע, במילא זה כן בסדר. או מה פשט? יכול להיות שמדובר שעשו נישואים יום פלוני. הנישואים היו ביום חמישי ועכשיו רוצים ביום שישי לעשות את הסעודה. אז פה אומר, כיוון שזה הסעודה היא חייבת להיות פה, הסעודה הזאת, זה, זה, זה פשוט לא היה פה סעודת נישואים, אז אתה חייב להשלים אותה. אז סעודת נישואים אומר שאת השבת אתה יכול להשלים אותה. או מה שאין כן אם בן אדם מתחתן ביום שלישי או ביום רביעי והיה סעודת נישואין, אבל עכשיו בן אדם רוצה להזמין אותך לשבע ברכות ואומר לך, אה, "תבואו ביום כזה", "לא, ביום כזה אנחנו לא יכולים, יש לנו פה בעיה, אנחנו צריכים ללכת לשלושים של מישהו", אבל צריך לעשות כל יום שבע ברכות. אז הלוא, כמו שאמרנו באבן העזר, פעם לא היו עושים כל יום שבע ברכות. לרבי בעצמו היה לו שתי שבע ברכות בכל השבוע. זה רק חידוש של הארבעים שנים האחרונות. כל ה-- כל זקני אנ"ש מספרים שהיה להם שבע ברכות, שתיים, אחד. מתי שיש תנאים עושים שבע ברכות, לא כמו שעושים היום כל יום שבע ברכות. לפעמים זה טוב כי לפעמים אנשים רבים שיהיה לך שבע ברכות אז אין לך בעיה, ולפעמים אתה מוצא משפחה שאין להם כל כך

1:36:16 דובר 2 ידידים או שאנשים לא הציעו ואין לך הרבה שבע ברכות. אז על פי הלכה אין לך חיוב. אבל ברור שיש סעודת מצווה שזה שייך לשבע ברכות, עם התנאים של שבע ברכות. אז בא הרב חיים נאה ואומר אם אתה רוצה לעשות שבע ברכות עכשיו ביום, אה, מזמין אותכם לארוחת בוקר שבע ברכות או מזמין אותם באחד בצהריים שבע ברכות. וזה לא, זה לא סעודת נישואים שלא עשו, זה שבע ברכות. אז אומר לפי המורה, כן, זה יכול להיות שזה אסור. ככה בעצם הרב חיים נאה לומד. אני לא לומד ככה, וברוך השם בסוף מצאתי איזה פעם ב-בתהילה לדוד. לא לומד ככה. כיוון שיש מושג של שבע ברכות במשך שבוע, אז לכן גם בנישואים נדחים, אבל גם שבע ברכות אתה יכול לעשות. למה? אמ, מה ההוכחה? סליחה. ההוכחה, מה אלטער רבי כותב? עיין סימן תר"מ. עכשיו הדין של תר"מ אלטער רבי הביא אותו בהלכות סוכה, אבל זה סעיף ו' שמה, אבל זה סימן-- זה בסימן תר"מ. כתוב שאתה מגיע לשבע ברכות, כיוון שלחתן פעם, לא כמו היום, פעם היה ביתן מיוחדת שהולכים את השבע ברכות. דיברנו על זה. אז לכן האם האורחים שבאים לשבע ברכות יכולים להיות פטורים מהסוכה? אז שם כתוב שכל השבוע של השבע ברכות אתה פטור מהסוכה, כי כיוון שיש מצווה לשמח את החתן והכלה שבעה ימים, אז כל השבוע יש מצווה של שבע ברכות, ולכן זה פוטר אותך מהסוכה. פעם, היום אין את הביתן הזה, גם החתן והכלה באה לסוכה, אוקיי? אבל אם אלטער רבי כותב, עיין תר"מ את הדין הזה, בפשטות הוא מדבר על החיוב שבע ברכות של כל השבוע. אז לכן הוא אומר בכל

1:38:18 דובר 2 מקרה, כש-כשיהיה תשלומים של נישואים, לא תשלומים, מה אכפת לך? בשבוע של-של-של הנישואים יש לך מצווה של שבע ברכות, אז זה בעצם כל יום זה המצווה שלו וזה-- אז לכן מותר לאכול. וכך תהילה לדוד לומד. אז תחליטו אתם, תחשבו אחרי השיעור, אה, שתי הגישות איך ללמוד. אני ככה לומד. עכשיו זה למדנות, אבל בשטח לאו דווקא שזה יקרה. למה? כי זה כן, זה איזה כאב ראש כל שבע ברכות. לך תעשו שבע ברכות באחד בצהריים ומישהו יזמין אותך לשבע ברכות אצלו שיש ערב שבת. זה לא שייך. אז כל המשפחות, מה הם יחליטו? יגידו מה עושים עם השבע ברכות של יום שישי? יגידו נעשה את זה ביום חמישי בלילה ואף אחד לא יהיה משוגע לארגן שבע ברכות בצהריים של יום שישי או אפילו בבוקר. זה כל כך כאב ראש. יש פה שבת קודש. אז לכן זה יותר עניין להתפלפל משזה יהיה ממש מעשי. אבל יכול להיות פתאום יקרה. מישהו עובר שבת, לא עשו אתמול בלילה ורוצים ממש להקפיד שכל יום יהיה עם שבע ברכות, ואותו שבת אנחנו מוזמנים כל המשפחה בבית מלון. זה משפחה עשירה, כולם מוזמנים ל-לשבע ברכות או שכל אחד משלם את החדר שלו, יש כל מיני סידורים כאלו. אה, אבל מה? לא עשינו אתמול שבע ברכות. איי. אז טוב, אחד אומר טוב, אנחנו בבית מלון בשבת אני אעשה אצלי. לא, לא נעשה משהו גדול. נעשה קצת סלמון, עוף בתנור ונעשה שבע ברכות. אז יכול להיות. אז גם אם זה סעודה עשירה יהיה בזה היתר, אבל זה נדיר. אוקיי. אמ, נושא אחרון שאני רוצה לדון, אמ, זה בעצם, אמ, הנושא של אכילה אחרי קידוש. אז יש

1:40:21 דובר 2 מושג, מה שיש לו מאוד ארוך, אז אני רק אתן לכם ראשי פרקים איפה לעיין וקצת מסקנות ככה על קצה המזלג. לא רוצה להרחיב בזה. יש בעצם מגן אברהם שאומר לא לאכול את הגרימזלעך. זה בעצם סוג של מזונות, הרבה פעמים מלוח כזה, כמו נגיד היום עוגיות. אז לא לאכול את זה. אה, אתה עושה קידוש ואתה אוכל את זה. או אפילו קיבלת שבת מבעוד יום. אז הרי שברגע שקיבלת שבת מבעוד יום אסור לך אפילו לשתות בלי קידוש. אז מדובר שאתה עושה קידוש ואתה עושה טעימות של מזונות פה, אז הוא אומר לא, יש בזה בעיה. אתה פוגם את התיאבון שלך, אז זה לא איסור חמור כמו שנתבאר. כמו שאמרנו לפני זה, אין למחות, אבל זה בעיה. אתה בליל שבת לדוגמה, ששם מדובר על ליל שבת, זה יכול להיות גם יום שבת, ואתה בליל שבת עושה קידוש ומשום מה אתה רוצה לעשות כל מיני טעימות. עכשיו מדובר נגיד על מזונות. הוא אומר, רגע, זה בעיה. מה שהיתרנו לאכול — יש בעיה לאכול עוגייה, עוגיות שתי דקות לפני הדלקת נרות? אין בעיה. אפילו במזון לימנה אין בעיה. מזון לימנה זה סעודה, אבל סתם לטעום עוגה או משהו זה לא איסור. אז מה הבעיה פה? פה זה יותר חמור. אתה — אנחנו כבר צמודים לסעודה. אנחנו הולכים לאכול, ואתה לפני — סעודת שבת זה הלחם פותח אותה, זה העיקר, זה הלחם. אז מה אתה אוכל לי לפני העיקר של סעודת שבת? אז התיאבון, החשיבות של השבת זה מתחיל מהלחם. כל מה שאתה אוכל לפני זה אתה פוגע. לכן אדמו"ר הזקן מביא את המגן אברהם הזה למעשה בשולחן ערוך בלי הערות ואומר אין כזה דבר

1:42:17 דובר 2 שתאכל. מי שעושה את זה אין למחות בו, כי כמו שאמרנו במזון לימנה, מעיקר הדין זה מותר, אבל אתה פוגם. אתה עושה טעימות לפני הסעודה, אתה הורס את הסעודה. אה לא, זו אותה סעודה. הרי אני אוכל עכשיו. לא! הסעודה זה לא אותה סעודה. הסעודה תתחיל כשתאכל לחם. כל מה שאתה אוכל לפני הלחם זה לא הסעודה, אז אתה פוגם.

1:42:38 דובר 8 הרי למחות יותר חמור ממצווה לימנה.

1:42:41 דובר 2 אבל מצד שני אדמו"ר הזקן... כן, זה נראה יותר חמור. אפילו שאדמו"ר הזקן אומר שלכאורה פגע בתיאבון כמו שנתבאר, הוא התכוון לסעיף הזה של מזון לימנה, אבל עדיין זה לשון יותר חמור. למה? כי פה אתה ממש צמוד. אוו, אז פה זה שאלה ענקית. אתה — בדרך כלל בלילה לא עושים את זה. עכשיו יש בכל זאת אצל כמה ספרדים, המרוקאים אהבו לעשות את זה, לעשות טעימות כדי להרבות בברכות. אז זה גם עוד שאלה, האם אתה יכול לאכול רק כדי להרבות בברכות או שאתה גורם לברכה שאינה צריכה? ויש בזה בעיות גדולות, דרשת ו' וזה וגם—

1:43:25 דובר 8 אם הם מעוררים את התיאבון.

1:43:27 דובר 2 שנייה. אז אדמו"ר הזקן אומר שלכאורה זה בעיה שאתה אוכל את זה רק בשביל להשלים את הברכות, ויש על זה קונטרס אחרון שם ד', תסתכלו, שמנסה ליישב את אלו שעושים את זה. אבל פה לא מדברים עכשיו על קדימה בברכות או על ברכה שאינה צריכה. אני מדבר על הבעיה של לפגום בתיאבון. לכתחילה זה בעיה. אז איך אתה יכול לאכול? בטח שהרבה עושים את זה. אנחנו עושים את זה כל שבת בהתוועדות. אתה בשבת עושה קידוש. זה לא סעודת שבת. סעודת שבת זה מתי שהיית נוטל ידיים בבית. לא מדבר שאתה עושה סעודת שבת פה. אם אתה בבית כנסת עושה סעודת שבת ויש לחם וצ'ולנט, בסדר, זה סעודת שבת. אבל אם זה רק נשנושים ואוכל, אתה פוגם. אתה גר ממול, אתה בא אחרי זה נוטל ידיים ואין לך הרבה תיאבון. אומר, טוב, נוותר על הסלטים, על הדגים, זה ישר צ'ולנט. אני כבר אכלתי יותר — זה בדיוק האיסור. הפכת את הסעודת שבת העיקרית ל... ופגמת את התיאבון בדבר שזה לא נקרא סעודת שבת, מה שהיה קודם. אז אגב, יש את האשל אברהם מבוטשאטש מאוקראינה, אחד מהחסידים, שאומר שאולי יש ליישב ככה. הוא אומר כל הדין בשולחן ערוך מובא ברמ"ט. ברמ"ט מדובר בדוגמה של ערב שבת, ולמה דווקא דוגמה של ערב שבת? כי אולי זה בדווקא, כי הרי במשך כל ערב שבת מותר לעשות טעימות. אז אם בנוסף לזה לפני הקידוש, אחרי הקידוש אתה טועם משהו, זה פוגם. אבל מה המצב של בן אדם ביום שבת בבוקר? בפרט אם הוא לא חסיד חב"ד, הוא לא אכל כלום. גם אנחנו, הרי זה תמיד אני אומר, מי שחושב בתור חב"ד שהוא יכול לשבת בשבת

1:45:20 דובר 2 בבוקר לפני התפילה ולהרביץ עוגות, עוגת גבינה ועוגת זה ועוגת זה, איפה כתוב שמותר? אנחנו טועמים משהו, זה טעימה, לוקח חתיכה קטנה וקפה ותה כדי שיהיה לי כוח להתפלל. אבל לא מדובר על אדם שממלא את כרסו בזה. אפילו אם אתה לא נכנס לשאלה של, של לא יודע מה, אתה אוכל סופגניות, אין שאלה של ברכת המזון. כמה אתה יכול לאכול? מדובר בטעימה, זה ודאי שזה פשט. אז... אבל זה, אה?

1:45:52 דובר 9 מה זה טעימה?

1:45:54 דובר 2 נו, חתיכת עוגה ושתייה וקפה וזהו, והולך לבית הכנסת. משהו—

1:45:59 דובר 9 משהו שיחזיק.

1:46:00 דובר 2 משהו שמחזיק אותך קצת, אבל לא, לא מדובר באדם. עכשיו, זה לפעמים גולש לאנשים שכבר טועמים וכבר אוכלים בבוקר. זה שיגעון. זה ודאי יש לך את כל הבעיות שכתוב בשולחן ערוך בסי' פ"ט, שאתה אוכל מתוך גאווה, מתוך זה. פה מדובר שהרעבים והצמאים יש היתר, אומר הרמב"ם, ואנחנו דור חלש, אז טעימה. כי בפרט שאצלנו מתפללים מאוחר, אז אתה כל ה... אבל אם אכלת קצת משהו, קצת לשבור את התיאבון, את הרעבון.

1:46:30 דובר 9 מה זה?

1:46:31 דובר 2 אה? אין כזה מה זה. קח חתיכת עוגה, חתיכה ו־ו־ו־ו־תשתה משהו.

1:46:37 דובר 9 חתיכה מסוימת לך?

1:46:38 דובר 2 אתה רוצה לטעום שתי עוגות? תשלוף שתי חתיכות קטנות וככה יהיה לך... חתיכה נורמלית כמו פרוסה טובה שאתה יש לך קינוח, מביאים לך בסוף הסעודה איזה חתיכה טובה של עוגה, אז גם פה. אבל אתה לא אמור לאכול.

1:46:50 דובר 9 כמו שאתה נותן לילד לפני האוכל.

1:46:54 דובר 2 כן. טוב, אז נחזור ל־ל־לנקודה. אז האשל אברהם רוצה להגיד ככה: כיוון שלא אוכלים, שלא אוכלים שום דבר ביום, אתה מגיע רעב לבית הכנסת שתים עשרה, אחד בצהריים, אחד וחצי, אתה מגיע. אז לטעום קצת משהו בהתוועדות זה לא כמו בן אדם שביום שישי הוא בכל זאת עשה טעימות ואכל, ואם תאכל עוד קצת זה יצטרף לחשבון גדול וזה יפגום. ככה הוא רוצה ליישב את דעת העולם שרוצים טעימות בשבת קודש ביום.

1:47:31 דובר 9 שוג בזה.

1:47:32 דובר 2 כן. אבל—

1:47:37 דובר 9 זה קידוש.

1:47:37 דובר 2 רגע, מה אני מדבר על... לא, אתה עושה קידוש בבית הכנסת.

1:47:40 דובר 9 קידוש בבית הכנסת.

1:47:41 דובר 2 כן, אבל זה לפני הסעודה. הסעו-- זה לא נקרא סעודה. סעודה זה לחם, כמו שהמג"א אומר פה. או, אז עכשיו יש קונטרס אחרון מאוד מעניין. זה ג'. אתם יכולים ללמוד אותו בפנים, הוא לא קשה. אז הוא בעצם אומר ככה. הוא אומר, לכאורה יש סתירה ברע"ג, סעיף ז', בהלכות על זה בסעיף ז', שאומר שהרי קידוש צריך להיות במקום סעודה. מה יכול להיות במקום סעודה? שאתה שותה רביעית יין בנוסף למלוא לוגמיו, נגיד אצלנו, שאתה אוכל כזית מזונות או קוגל משהו, או גם מזונות, או שאתה אוכל כזית לחם, ואז אתה יוצא ידי קידוש, לא ידי סעודת שבת אלא ידי קידוש. אז זה נקרא מיני תרגימא בגמרא. אתה אוכל כל מיני מזונות. רגע, איך, איך אתה יכול לאכול מזונות? הרי אסור לאכול לפני שנוטלים ידיים. אז איך-- מה המגן אברהם עושה עם ה-, עם הדין הזה שכתוב ברע"ג? שהוא בעצמו מ-מחזיק. אז אומר אדמו"ר הזקן: זה לא שאלה. ברע"ג הוא למד לך את הדין של קידוש במקום סעודה, אבל הוא לא אומר לך מתי אתה עושה את הסעודה. מי אומר לך שהוא לא עושה את הסעודה אולי חצי שעה אחר כך? פה הדין הזה שכתוב ברמ"ט, זה שאתה לפני שאתה נוטל ידיים אתה עושה כל מיני טעימות או אוכל מזונות, אוכל לדחיות, ואז אתה נוטל ידיים, זה בעיה, כי עכשיו אתה פוגם לך קצת את התיאבון. הוא אומר, אם אתה מחכה קצת זמן, הוא לא אומר לך את הזמן, אבל בוא נגיד רבע שעה, חצי שעה, יש זמן מסוים שעובר ולא אכלת טונות, אז בסדר, אתה תקבל תיאבון בהמשך. לא עשית סעודה פה, עשית קצת

1:49:32 דובר 2 גרימזל, טעמת קצת משהו, נשנשת ב-במזונות מלוח, אז בסדר. אז ברמ"ט מדובר שאתה מיד נכנס לסעודת המוציא אחר כך, וזה בעיה. אז לדוגמה בן אדם יאכל ב-בקידוש בבית הכנסת ואז הוא רק עובר את הכביש ועושה נטילת ידיים. לא עובר זמן, לא מתחיל לעבור זמן, שלוש דקות הליכה, ארבע דקות זה לא כלום. אז פה זה בעיה, אומר אדמו"ר הזקן. וברע"ג הוא מלמד את הדין של קידוש במקום סעודה, הוא לא אמר לך שתאכל מיד אחרי זה לחם, אלא שקצת זמן עובר. אבל אומר אדמו"ר הזקן, העסק מסתבך קצת, כי בתע"א משמע מתוך הרשב"ם וכו', הסוגיה של ערב פסחים. אז יוצא ש-ש-שדווקא יש דברים כשאתה אוכל בעצם לפני הסעודה, זה דווקא גורר לך את התיאבון, מה שרצית להגיד. לפעמים כשאתה אוכל לפני הלחם אתה מנשנש כל מיני דברים. לא רק שזה לא פוגם לך בתיאבון, זה בעצם גורר אותך לאכול יותר. אז ופה אמרנו הפוך. ו-ו-ואז למה כתוב בעצם כשאתה אוכל דברים, פירות ודברים, אה, לפני הדלקת נרות ב-ב-בערב פסח זה בעיה. אז לגבי כשאתה אוכל צמוד, אז אומר כי פה עבר זמן. אם עבר קצת זמן אז הסטומק נסגר ואז זה פוגם לך את התיאבון. אבל אם אתה אוכל ומיד אתה נכנס לארוחה, הבטן שלך עדיין, הסטומק עדיין פתוח, אז זה אדרבה גורר אותך לתיאבון. אז אומר אדמו"ר הזקן, זה נראה סברא הפוכה ממה שאמרנו קודם, שאם עובר זמן אז דווקא אין בעיה, ושיש בעיה זה מתי שאתה אוכל את הגרימזל ומיד אתה נכנס. ואז אומר אדמו"ר הזקן שני סוגי תירוצים. תירוץ אחד הוא אומר: אז בעצם יש, יש מיד, יש קצת זמן עובר ויש יותר

1:51:48 דובר 2 זמן עובר. אז אתה יכול להגיד ככה. אם אתה ממש נכנס מיד לסעודה כשהבטן שלך עוד פתוח, אז תאכל ותיכנס לסעודה מיד. אבל אם עובר כמה דקות של עצירה, בוא נגיד אתה עושה עשר דקות עצירה, רק נלביש את זה ב-- כי הוא לא אומר הגדרות מ-מדויקות, אבל אומר אם מתוך הטעימות האלו, כמו שהספרדים עושים, עושים קצת זיתים, קצת זה, טועמים, עושים ברכות התודה ואז רצים, ידיים ונכנסים לאכול, אז הסטומק פתוח, זה בסדר. אבל אם היה עובר, אה, בעצם קצת זמן, נגיד עשרה וזה, אז יכול להיות שפה, אה, הסטומק ייסגר ופה זה יפגום לך. ואם אתה באמת, יש פה איזה חצי שעה, יש פה איזה שעה, יש איזשהו זמן שחיכית בין, בין הטעימות האלו לסעודה, אז פה, כיוון שזה לא מיידית, זה בסדר, זה לא פוגם לך. זה תירוץ אחד. תירוץ אחר אומר: זה תלוי מה אתה אוכל. כשאתה אוכל, אה, נגיד לחם, מזונות, זה דברים שפוגעים לך בתיאבון כשאתה אוכל אותם מיד. אם אתה אוכל את זה לפני הזמן אז זה בסדר. אבל כשאתה אוכל את זה צמוד, כמו התירוץ, כמו שם בהתחלה כשהוא י-י-יישב עם רע"ג, אז כשאתה אוכל את זה צמוד, אז אני יכול להבין שזה בעצם, אה, לא פוגם, שזה לא צמוד. אבל אם אתה אוכל את זה צמוד כמו הגרימזל, אז פה זה פוגם. אז מה לא פוגם שזה צמוד? דברים שיש בהם קיוה, חמיצות כזאת. אתה אוכל קצת פירות, קצת ירקות, זה, זה פותח לך, יש-- זה ידוע, אה, מומחים שמביאים לך, לפעמים מביאים לך איזה משהו, שמים לך חתיכת מלון או עושים לך איזה משהו שזה דווקא גורר את התיאבון.

1:53:50 דובר 2 אז הוא אומר: או מיני מתיקה. אתה לוקח איזו סוכריה, איזה שוקולד או איזה משהו, דברי מתיקה ככה קטנים, איזה אגוז עם דבש. אז אלה מהדברים דווקא שיכולים לפתוח לך את התיאבון. ומה המגן אברהם דיבר? הוא דיבר לך על הגריזל, הוא דיבר לך על— אתה לוקח עכשיו מצה, אתה לוקח, אה, לחמנייה מזונות, אתה לוקח עוגיות. ברור שזה גם אם אתה מיד נכנס לסעודה, זה כבר עושה לך פגם ב-ב-בתיאבון. עכשיו, זה אדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון, זה פלפולים שהוא עושה על הנושא הזה. אבל לשים לב על דבר מאוד פשוט. לשים לב כי הרבה... זה העניין ש-ש-שאדם שלומד הלכה, בסוף— חוץ מלהבין כל קטע, הוא צריך להבין דבר מתוך דבר. אתה מבין? אם אתה לא למדן, יהיה לך קשה להיות חכם. כדי להיות חכם אתה צריך גם לעשות הרבה חזרות או שאתה בעצם בעל זיכרון, אה, טבעי, ודבר שני אתה צריך להיות קצת למדן. כי אתה לומד את הקונטרס אחרון, "הו, הנה יש לי תירוצים", ואתה בונה כמו שהרבה אנשים לוקחים ליקוטי שיחות עם כל מיני יש לומר, יש לומר, יש לומר, בונים תילי תילים של הלכות. רגע, הרבי, כל התורה כולה פרוסה לפניו, הוא מתפלפל, זה לא עכשיו פסק דין הלכתי, אז זה הולך לכל הכיוונים, זה יורה לכל הכיוונים. אז בסדר, יש לומר פה, יש לומר שם, יש לומר פה, בסדר. אז פה מה הקונטרס אחרון עושה? הוא אומר לך כל מיני, אבל מה המסקנה? הרי לפי— אם, אם אני לוקח תירוץ של הקונטרס אחרון אני יכול להגיד ככה: למה אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך למעלה הוא כתב שלא אוכלים צמוד לסעודה? והוא לא אמר לך שום דבר.

1:55:44 דובר 2 הוא אמר לך גריזל? מגן אברהם אמר לך את הדוגמה הזאת. הוא לא נותן לך דוגמאות, אז כל דבר זה בעיה לאכול מיד, כן? אבל תגיד לא, אם זה דברי מתיקה זה בסדר, תעשה חילוק. הוא לא עושה חילוק. למה? כי אדמו"ר הזקן התפלפל בסוגיות, ולאו דווקא, שכיוון שיש כמה דרכים ללמוד, כיוון שאתה יכול ללמוד ככה ואז אתה מאבד את ההיתר הזה, ואם אתה לומד ככה אתה מאבד את ההיתר הזה, אז יוצא שהוא לא רצה להכריע בדבר הזה והוא השאיר את זה סתום להחמיר. אז גם כשאתה רואה— אם זו היה הערה שהוא כותב חמישים שנה אחר כך, אבל קונטרס אחרון זה לא ככה, זה לא, זה לא כמו פסקי הסידור, דברים שהוא כתב בתשובה כמה שנים אחר כך. זה הרבה פעמים תוך כדי שהוא כותב את ההלכה, לנו, לאנשים פשוטים הוא, הוא שם הלכות למעלה ומי שרוצה עיונים ולהתפלפל אז הוא שם הערות למטה, אבל זה תוך כדי. אז למה? למה אתה לא מכניס את זה לפה? או אתה עושה לי חילוקים אם זה קצת זמן, הרבה זמן. למה אתה לא אומר את זה? כי בפשטות אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו אוחז, וגם הוא לא עושה הבדל בין יום שבת לליל שבת כמו של הבבא מבוטשאטש, לא רוצה שנעשה טעימות לפני זה. הוא לא רוצה. מה שאין כן, התירוץ הראשון שהוא— הדבר הראשון שהוא אמר שזה צמוד, זה כן, על זה הוא מדבר. הוא מדבר כשאתה קידשת ביום השבת ואתה זה ואחרי זה אתה רוצה לאכול. אז באמת אם אתה עושה התוועדות, הרי זה מנהג לעשות התוועדות. אתה עושה התוועדות, מי אמר לך לנשנש בלי סוף

1:57:28 דובר 2 דבר ראשון? ולפגום באמת בסעודה? הרי גם הדין הזה, אדמו"ר הזקן אומר לא למחות, אז אם אתה מרוויח שחסידים, זה מגדל את יראת שמיים, זה הזמן היחידי, כולם עבדו בפרות ובחרישות ועד שיש שבת קודש לשמוע קצת פארברענגען, אז המעלה גוברת על הטעם למחות, אתה יכול להגיד טוב, התוועדות צריך שיהיה פה, בסדר, אבל למה לאכול ככה? והיום עושים מגה קידוש. בחוץ לארץ עושים קידושים עם אלפי שקלים, אלפי אירו. אז אתה נכנס לבעיה. אתה עוד רוצה ליטול ידיים עם לחם ואתה חושב להמשיך בבית וזאת הסעודה, אז עוד יש על מה לדבר, אבל, אבל לאכול ככה מלא, ברור שאתה מגיע הביתה וזו הסעודה האמיתית של סעודת הלחם, אתה פגמת בה וזה בעיה ואין לך שום מנהג. יש מנהג חב"ד לעשות את זה. מנהג חב"ד? אתה רוצה שאני אראה לך את השולחנות של גדולי החסידים במשך כמה דורות? מה היה שמה? אצל הרבי, כשהיה פארברענגען ארבע שעות, היינו מסתכלים בכוס ועם העוגת ספונג'ה, כאילו לא היה כלום. לא היה כלום. אנשים לפעמים היו עושים קידוש וטועמים לפני זה קצת שוט או משהו, אבל פארברענגען, כאילו, יין על השולחן. ככה היה גם אצל בשבת קודש. אתה רוצה שיעשו סעודות? איזה סעודות היה שמה? איזה דג הרינג שנלחם לבד עם הבצל? זה לא היה כלום. אז לכן זה לא, אל תגידו בחשבון, לא, לא, זה מנהג חב"ד. לא, מנהג חב"ד זה לא ל-לעשות, לנשנש בלי סוף ולאכול. זה ודאי שלא. ודבר שני, מה שאתה כן יכול לעשות, כיוון שבכל זאת נשנשת טיפה, אז בסדר, אם אתה גר קצת רחוק, רבע שעה, עשרים דקות מצוין. אם אתה לא, אז אתה יכול לתת לפחות

1:59:28 דובר 2 איזה שיעור של עשרים דקות לעבור פחות או יותר, ושלא יהיה צמוד, ואז יש לך את התירוץ לפחות שאדמו"ר הזקן כן אוחז, מה שכתוב בסעיף ג' זה מתי שזה לא צמוד. אם זה צמוד אז ככה בעצם כדאי לדעת ולה— ולהיזהר. טוב.