שו"ת ראש השנה - הרב מיכאל שלמה אבישיד שליט"א

00:09 שלום וברכה לכולם, שבעזרת השם תהיה כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה. השיעור היום מתמקד על הלכות ראש השנה. יש שאלות לגבי בכלל הנרות של ראש השנה, שהחיינו. אה, יש כל מיני שאלות שהגיעו. אז דבר ראשון, אז חשוב לדעת שבנוסח חב"ד, אה, צריך באמת לקחת, מי שלא זוכר את הנוסח. בדרך כלל יודעים בעל פה את הנוסח של-של יום טוב, להדליק נר של יום טוב או להדליק נרות של שבת קודש. אבל יש את הנוסח של יום הזיכרון, והשנה היום הראשון זה גם שבת, אז לפעמים לא להתבייש לקחת סידור, כי לפעמים באים אחר כך עם שאלות: הרב, בירכתי אחרת, או בירכתי רק שבת, או בירכתי רק יום הזיכרון. אז יש כל מיני שאלות שנוצרות. אז כדאי באמת לקחת את ה-את ה-את הסידור, לראות טוב את הברכה, ולזכור שזה גם שבת וגם יום הזיכרון. עכשיו בנוגע לזמן של הדלקת נרות, אז בערב שבת, או גם אם זה היה יום טוב של ראש השנה, יום הראשון תמיד מדליקים בזמן הדלקת הנרות. זה הזמן שעושים את זה ומקבלים במילא את השבת, וגם כאן נקבל גם את השבת וגם את ראש השנה. האישה, ככה אל תראה בפוסק ברש"י מרגימה, שאישה מקבלת את ה-את התפילה, את ה-את השבת ואת היום טוב כאן בהדלקת הנרות. לכן, כמו שאל תראה במגן אברהם, להתפלל מנחה. אישה צריכה להתפלל מנחה, כמו שכתוב בשולחן ערוך הרב בסימן ק"ו, שאישה חייבת בשחרית, חייבת במנחה. יש שחרית כמובן מקוצר על עיקר הדין, אבל לפחות את העמידות היא צריכה לעשות. ומדגישים ש-ש-שחשוב מאוד, וכתוב בספרי חסידות חב"ד ומנהגי חב"ד עד כמה גם בפוסקים כתוב שהמנחה האחרונה היא מנחה

02:22 מאוד חשובה, אה, ולהתפלל אותה בכוונה עצומה. ולכן חשוב, אה, גם לאישה להתפלל מנחה כפי שעושה כל יום, וגם כאן להתפלל מנחה לפני הדלקת הנרות, כי בהדלקת הנרות מקבלים לכתחילה את שבת ולכן מנחה צריכה לעשות לפני. לגבי השהחיינו, האישה מברכת שהחיינו גם בהדלקת הנרות של יום טוב ראשון ויום טוב שני, ואנחנו נדגיש אחר כך פרטים לגבי היום טוב השני. ואישה שבעלה לא נמצא, לפעמים זה יכול להיות נסע לרבי, או עכשיו בזמן הקורונה זה כבר, זה לא כל כך פשוט, אבל יש מצבים שלפעמים הבעל נמצא בשליחות או הבעל מועל ונמצא באיזה מקום אחר, אז אם האישה מדליקה נרות והיא גם נמצאת במצב שאין לה את הבנים הגדולים בבית והיא, והיא צריכה לקדש את הקידוש של שבת, אז השהחיינו בעצם לפי כמה פוסקים וגם לפי כמה רבני חב"ד, יש בזה ויכוח, אה, האם האישה תברך שהחיינו בהדלקת נרות כרגיל, או כיוון ש-ש-שבראשונים ובפוסקים לא מצאנו בפירוש שאומרים שהחיינו בזמן הדלקת נרות, לכן יש כאלו דעות שתברך, ככה מטה אפרים מביא. וגם בעל, לפעמים הבעל מדליק את הנרות כי האישה לא נמצאת בבית והוא מדליק נרות של ראש השנה. אז השאלה אם השהחיינו תהיה על הקידוש או על הנרות. אז התשובה היא שבמק-- בשני המקרים האלו ה-שהחיינו יהיה בקידוש, שזה שם המקום הרשמי בש"ס או פוסקים ולא במקום של הדלקת נרות. יש שחולקים על כך, לכן כל אחד ישאל את-את רבו. זה הדעה, אמרתי את דעתי. אני יודע מה שכתוב בספר המנהגים, מה שרוצים לדייק, אבל כדי לא לקחת יותר מדי זמן לכל שאלה, אז זה, זה בעצם ההנחיה, לפחות לגבי בעל שגם מדליק וגם מקדש. זה די מקובל שהוא

04:29 יעשה את השהחיינו על הקידוש. לגבי האישה יש בזה יותר ויכוחים כפי שהזכרתי. אממ, לגבי ה-ה-הרימון ביום הראשון, הרי כל מי שחשב לקחת רימון ליום השני בשביל שהחיינו, זה ודאי לא נכון לעשות, כי הרימון זה אחד מהמנהגים שאוכלים. אוכלים תפוח בדבש, אוכלים רימון ואוכלים את הראש של איל או ראש של דג וכולי. זה מהדברים שאוכלים ביום הראשון של ראש השנה. לכן אין פה, אה, ויכוח שהרימון הוא חלק מהשולחן של יום הראשון. עכשיו, אם הרימון היה על השולחן כבר בעת של הקידוש, אז כשהבעל עושה שהחיינו על הקידוש, אז ביום הראשון, אני מדגיש, גם יכול להתכוון וטוב להתכוון גם על הרימון. כך כשהוא יאכל את הרימון אחרי המוציא, אחרי התפוח בדבש, כי הרי מטבילים תפוח בדבש אחרי ש-- אז אחרי המוציא, תכלס, אז נאכל את הרימון. נברך, רק בעצם לא נצטרך לברך בורא פרי העץ כי כבר בירכנו על התפוח, אבל שהחיינו גם לא נצטרך לברך כי התכוונו בקידוש. גם האישה שנמצאת בקידוש, הרי היא כבר עשתה שהחיינו בהדלקת נרות, אבל היא תצא ידי חובה. היא-היא-היא יכולה לצאת ידי חובה מהשהחיינו, להתכוון להגיד אמן על השהחיינו של המקדש כדי לאכול את הפרי של הרימון בשהחיינו. במקרה והיא לא, ואף אחד לא חשב על זה, גם אם הרימון היה על השולחן ולא חשבו לצאת ידי חובה מה-מהשהחיינו גם על הרימון, כמובן שנצטרך לברך שהחיינו עוד פעם על הרימון במקרה ואף אחד לא טעם, אה, מהרימון בתקופה האחרונה. זה פרט חשוב ששאלו ורצו בעצם שנדע. לגבי היום טוב שני של ראש השנה, אז להדגיש שהשנה, אה, זה נמצא במוצאי שבת. מדליקים במוצאי שבת. עכשיו לגבי הזמן, מתי מדליקים נרות? אז

06:34 ראיתי בהרבה לוחות לפעמים מפרסמים, וזה צריך באמת להדגיש ולהיזהר בזה. כתוב שלא מדליקים את הנרות עד שיצאו בעצם הכוכבים. אז צריך להדגיש, כי צאת הכוכבים מחפשים בלוחות. לפעמים זה צאת הכוכבים של השבוע. צריך להדגיש שבשבת, כמו שכתוב בסימן רס"א ורצ"ג, יש תוספת שבת בכניסתו ויש תוספת שבת ביציאתו. אז לכן יש את צאת השבת. צאת השבת זה לא צאת הכוכבים הרגילה. צאת הכוכבים הרגילה מן הדין, אומרים שזה ג' כוכבים בינוניים לא רצופים. אך על עניינים של תורה זה ג' כוכבים קטנים לא רצופים, ולגבי צאת השבת זה ג' כוכבים קטנים רצופים, כמו שאדמו"ר הזקן מאריך בסימן רצ"ג. לכן צריך להדגיש שבוודאי האישה לא תדליק נרות במוצאי שבת, שזה מוצאי יום טוב ראשון של ראש השנה, לפני הזמן של צאת שבת רגילה. היא גם תגיד, כיוון שהרבה פעמים נשים לא מתפללות מעריב, אז היא גם תגיד "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" אם היא רוצה להדליק, גם כל ההכנות, כל ההכנות שהיא רוצה לעשות. היא לא יכולה לעשות הכנות מהזמן של צאת הכוכבים באמצע שבוע. צריך לחכות לזמן של צאת השבת. אז מחכים כמו תמיד בצאת השבת, ואז עוברים משבת ליום טוב. עכשיו לגבי הדלקת נרות של האישה, מתי היא מדליקה נרות? צריך לדעת שבמציאות הבעל לא יגיע מיד בצאת השבת. יגיע לפחות ארבעים דקות עד שעה אחרי זה, כי הוא מתפלל ויש את הדיבורים של החידושים של אחרי התפילה, ולכן זה ייקח זמן. מצד שני יודעים שהשהחיינו של יום טוב שני, יש בזה דיון שלם בהלכה בסימן ת"ר. נכון שנפסק שגם אם אין פרי חדש וגם אם אין בגד חדש, בכל זאת מברכים שהחיינו

08:31 ביום טוב השני של ראש השנה. עדיין חשוב להדגיש שלכתחילה נזהרים מהשיטה השנייה שראש השנה זה יומא אריכתא, ולכן לוקחים פרי חדש או בגד חדש. אז אם לאישה יש בגד חדש, אז היא תלבש בגד חדש וכדאי לה כמה שיותר מהר להדליק את הנרות, וזריזים מקדימים למצוות, כמה שיותר להדליק את הנרות של יום טוב של ראש השנה, ותברך שהחיינו ותתכוון, והיא תתכוון גם על הבגד החדש שעליה. במקרה ואין לה בגד חדש ויש לה רק פרי חדש, הפרי החדש הרי לא יכולה לאכול מיד אחרי הדלקת נרות. היא צריכה לחכות לבעל שיגיע הביתה ולעשות קידוש, ואז זה כבר לא יהיה סמוך. אז איך נעשה שהחיינו? רק ארבעים דקות אחרי זה נתכוון שהשהחיינו שלפני ארבעים דקות היה על הפרי החדש. במקרה הזה מחכים שהבעל חוזר מבית הכנסת במוצאי שבת, הוא נמצא מוכן לעשות קידוש. כולם מסביב לשולחן מוכנים לקידוש. אז הבנות מדליקות נרות של ראש השנה, של יום טוב שני, מברכות שהחיינו. היא סיימה את הדלקת הנרות של יום טוב שני של ראש השנה. מיד הבעל יתחיל את הקידוש, יתכוון גם הוא בשהחיינו על הפרי החדש, וכך הסמיכות של הפרי החדש גם לאישה היא סמוכה. זה בעצם מה שכתוב גם במטה אפרים, וכדאי מאוד לפרסם את הדבר שאם אין בגד חדש צריך לחכות כמה שיותר סמוך כדי לעשות את הקידוש, כדי לעשות את השהחיינו. אני מדגיש גם שהפרי של שהחיינו, שהפעם זה לא כמו התפוח בדבש שאוכלים את זה רק אחרי המוציא. אחת מהסיבות, למה? לעשות הפסק בין קידוש למוציא, והסיבה הנוספת, כמו שהרבי כותב במכתב, זה שזה דבר אחד מהשבעת המשקים שצריך נטילת ידיים

10:26 כמו שאדמו"ר הזקן פוסק בסימן קנ"ח שככה צריך לנהוג. לכן גם כדאי לפרסם שבהושענא רבה, שאומרים תהילים ואחר כך מחלקים תפוחים הגבאים ואוכלים את זה קצת בסוכה בכל מיני מקומות שמפסיקים, אז גם טובלים בדבש. צריך ליטול ידיים לפני שטובלים תפוח בדבש. אז זה לגבי הפרי שאוכלים ועושים הכול אחרי המוציא. מה שאין כן ביום טוב שני, השהחיינו, כיוון שהוא, שהוא הולך גם על הפרי החדש, לכן עושים את זה דווקא מיד אחרי הקידוש. ויש מנהג אצל רבותינו נשיאינו לקחת בעצם פרי חדש, לאכול מזה כזית ולברך ברכה אחרונה, לא על היין, גם אם הוא שתה רביעית ויותר, אבל היין הוא יצא ידי חובה בברכת המזון שבסוף הסעודה. מה שאין כן לגבי הפרי, הוא אכל כזית, הוא יעשה ברכה אחרונה, וככה בעצם המנהג לעשות. לפעמים בן אדם קשה לו לאכול את הכול או שאין מספיק, אז זה בסדר, זה לא חובת המציאות. אבל ככה נהגו רבותינו נשיאינו. אני גם עושה מאמר מוסגר, כיוון שהזכרנו את העניין של תוספת שבת. צריך להזכיר שתוספת שבת, אדמו"ר הזקן פוסק בסימן רס"א בסעיף ד' עיין שם שזה מצוות עשה של דאורייתא. אדמו"ר הזקן פסק בפירוש בהלכות קריאת שמע בסימן ס', שמצוות עשה של תורה הכוונה מעכבת, ואם לא כיוון לא יצא. ולכן במצוות דרבנן גם צריך כוונה, אבל בדיעבד בעצם יוצאים ידי חובה. אז כיוון שיש מצווה דאורייתא להוסיף מחול על הקודש, הן בשבתות והן בימים טובים, הן בכניסתו והן ביציאתו. כמו שגם אדמו"ר הזקן מאריך בסימן תר"ח בהלכות יום כיפור, שמשם בעצם לומדים את העניין. אז חשוב לדעת שהרבה פעמים, בפרט אצל הגבר, לא מתכוונים לעשות את

12:20 המצווה. ניקח שכל ערב שבת בן אדם מגיע לבית הכנסת, לפעמים מגיע עם הרכב, לוקח את המפתחות של הרכב ושם באיזו פינה שם בבית הכנסת, מסתיר אותם. אז האם זה הכוונה שבאותה שנייה הוא קיבל את השבת? לאו דווקא. ייתכן מאוד שהוא הניח את המפתחות וחמש דקות אחרי זה הגבאי נכנס ואומר: אולי תכוון את המזגן, אולי בוא נחתוך קצת נייר לשירותים וכולי. אז רואים שבן אדם עוד לא הכניס את השבת בצורה רשמית. אז לכן זה לא כמו שהיה פעם, שהיו מתפללים קצת יותר מוקדם, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בסימן רס"ז, ואז האנשים היו אומרים "בואי כלה" או מקבלים את השבת בצורה מוקדמת. כי מה שאומרים "בואי כלה" או "מזמור שיר ליום השבת" או "ברכו", כל מה שמקבלים את השבת אחרי זה, זה כבר לא נקרא קבלת תוספת שבת, כי אנחנו מתפללים את זה בצאת הכוכבים, וכבר בין השמשות כבר אין טעם לקבלת התוספת שבת. תוספת שבת זה לפני השקיעה. לכן חשוב בכניסתו להתכוון בפירוש לקבל את תוספת שבת, וגם ביציאתו הרבה פעמים נשארים, אנחנו באמצע שומעים מאמר חסידות, ופתאום יצא צאת הכוכבים של יום חול ויש עוד עשר דקות יותר עד לצאת השבת. באותו זמן גם חשוב לא לפספס את המצווה דאורייתא. נכון שאנחנו לא עושים כלום ולא עושים מלאכה, אבל לא מתכוונים למצווה דאורייתא של תוספת שבת בכניסתו וביציאתו, אז לכן צריך לעשות את זה. גם במוצאי יום טוב ראשון של ראש השנה השנה יש פה תוספת שבת, כי שבת זה יותר גבוה, זה המעבר בין קודש לקודש. אפשר לעשות מלאכות לצורך אוכל נפש ומה ששווה לכל נפש, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר באריכות בתצ"ה,

13:58 לכן יש גם את המושג של תוספת שבת בצאת השבת, וכפי שהזכרנו, שום הכנות ושום דבר לא יקרה עד סיום של צאת השבת. קיבלנו שאלה לגבי שופרות. עכשיו מסתכלים על השופרות של ראש השנה. אז נכון שבאלול זה רק מנהג, אז פחות לחוצים על איזה שופר משתמשים, אבל לקראת ראש השנה רוצים להשתמש כמובן בשופר שהוא כשר למהדרין לפי ההנחיות של השולחן ערוך בסימן תקפ"ו, ולכן שאלו: יש כל מיני סדקים לפעמים על יד הפה או למעלה על יד המקום הרחב או באמצע. אז חשוב להדגיש את ההלכה הפשוטה הזאת, שברגע שיש לי, לפעמים יש סדק, אבל שהוא לא מעבר לעבר, אז זה לא בעיה. יש אפילו כאלו שמשחקים לעשות ציורים חקוקים. כמובן לאו דווקא עם צבע, כי יכול להיות שאלה של שינוי הקול, אבל עושים חריטות בתוך השופר, כל זמן שזה לא מעבר אין בכלל שאלה. אין בזה שום פסול. ברגע שהסדק הוא לאורך של השופר, מהפה או בהמשך עד למעלה של השופר, עד פה השופר למעלה הרחב, שם הסדק הוא בעייתי. לפעמים יכול להיות שיש כמו מין ציור כזה על השופר למעלה, אז זה לא בעיה, כי זה לא סדק שהולך להתרחב, זה פשוט חתוך בצורה כזאת. גם לפעמים יש סדק קטן למעלה, וההלכה כתוב שסדק בעצם באורך השופר, השופר פסול. הרבה התקשו להבין את זה. אחד מגדולי הראשונים, הרדב"ז, שאל שלכאורה אנחנו רואים במציאות שהפוסקים הזכירו את הבעיה שזה אולי עלול, עלול להתרחב כיוון שזה לכיוון השופר ויש לחץ של הקול, אז השופר עלול להתרחב, וכיוון שהוא עלול להתרחב אז לכן הוא כבר פסול מעכשיו. רואים בעיני בשר איך יכול להתרחב השופר,

15:57 הוא עבה וחזק וסדק קטן לא ייפתח בדרך כלל, אבל אפילו שהתפלאו על זה ויש פוסקים כמו הרב עובדיה יוסף שאמרו שאם אין שופר אחר אז הוא כשר, אבל לנו אין לנו אלא דברי בן עמרם, מה שהשולחן ערוך פוסק שלאורך השופר השופר פסול. לפעמים זה קצת סדק למעלה, אז לפעמים אפשר באמת לחתוך את ה... צריך לעשות את זה בצורה מקצועית, אבל לחתוך את השופר, לקצר אותו. יש לו את השיעור. בדרך כלל שופר יש לו מספיק שיעור, אז אם אין לי את ה... אני חתכתי את הקטע שהיה סדק ויוצא שאין לי סדק עכשיו בשופר, סדק בשופר, אז הכל בסדר. השופר אז יהיה כשר, אבל בלי הטיפול השופר יהיה פסול. גם שאלו על שופר, כשמוכרים אותו אז הרבה פעמים שמים מדבקה יפה ויש כאלו שרוצים לשמור על המדבקה. אז השאלה היא האם אפשר להשאיר אותה או לא. בשולחן ערוך כתוב שכשצובעים את השופר מבפנים זה ודאי פסול אפילו בזהב, כי זה חציצה, אבל כשזה מבחוץ אז זה לא פוסל. אבל זה תלוי אם יש לזה עובי, אז זה יכול להיות לפעמים שהשתנה הקול של השופר. כמובן שעם מדבקה פשוטה אף פעם השופר לא צריך להיות בקיא. וגם כשכתוב שמי שבקיא בקול השופר הכוונה לכל אחד מאיתנו, שאנחנו כל שנה שומעים שופר אז יודעים לזהות מה זה קול שופר. לא צריך איזה בקיא גדול, ולכן השופר הקול שלו לא משתנה. יש כאלו שבכל זאת מקפידים תמיד להוציא כל דבר שמבחוץ, אבל מעיקר דין אין בעיה להשאיר מדבקה כיוון שהיא לא משנה כלום בשופר, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בסימן תקפ"ו. שאלו אותי, שאלו בכלל לא רק אליי, אבל באתר של

17:43 מכון הלכה לגבי אכילה לפני, אה, לפני תקיעת שופר, ובמיוחד השאלה הייתה ספציפית לנשים. אז דבר ראשון כן, אנחנו נוהגים בדרך כלל, דבר ראשון נ-נ-נתחיל עם הגברים: לא לאכול ולא לשתות שום דבר לפני התקיעות. כפי ש-- אה, בעצם אחד מהמקורות לפני שמביאים את הרוקח זה להביא את התוספתא במסכת שבת, שהיא כן מובאת ב-ב-בפוסקים, במגן אברהם בהלכות פורים בסימן תרצ"ב, שזה אחת מהסיבות שבן אדם מיד אחרי שהוא סיים את הצום של י"ג אדר, לפני מגילת אסתר, כל אחד היה נהנה לקחת כוס מים ולטעום משהו לפני המגילה. למה לא אוכלים? בגלל התוספתא, אומר המגן אברהם. כשלפני מצוות כאלו לא, אה, לא אוכלים, ומוזכר שם גם תקיעת שופר, שבעצם לא אוכלים. לא במגילה, אבל בתוספתא יש כל מיני דוגמאות שמובאות שם. אז לא אוכלים לפני המצוות האלו. כלל, הכוונה שלא אוכלים ולא שותים. שמה יש דיון אם אפשר לשתות או לאכול משהו, לעשות טעימה או לא טעימה. כמובן שזה מוזכר ברוקח ממש עוד יותר בפירוש, כי יש שמביאים את התוספתא בצורה אחרת, שהכוונה אכילה ממש לא, אבל טעימה כן. אז לפחות יש את הרוקח, ש-שהוא גם הביא הרבה מנהגי אשכנז, אה, שלא אוכלים ולא שותים כלל. יש תמיד שומעים על זה בצרפת, אני גדלתי בברונואה, אז זה היה ברור שלא אוכלים ולא שותים. בהרבה מקומות בארץ גם שמעתי שזה ברור שלא אוכלים ולא שותים. כמה פעמים שמענו בארצות הברית ב-770 שהבחורים יש להם איזשהו היתר לשתות משהו לפני, לפני התקיעות, וככה קיבלו על ידי אחד מגדולי פוסקי חב"ד, עליו השלום, הרב דווקין. אבל בסופו של דבר כמובן שלכתחילה, אה, כמו שכתוב, לא אוכלים ולא שותים. יכול להיות שבגלל שזה

19:42 דור חלש, בפרט ב-770 בתקופה שהיינו רואים את הרבי בעיני בשר ממש, אז היינו ממש נלחמים שמה בוואשינג מאשין, איך שאומרים, בראש השנה מסביב לראות את הפנים של הרבי אחרי-אחרי התקיעות ובשעת התקיעות. אז יוצא שבאמת היה הרבה אנרגיה, אבל המנהג הפשוט הוא לכל מי שיש לו כוח, אה, להחזיק, זה לא כל כך שעות להתענות לגמרי, לא לשתות ולא לאכול. השנה זה ראש השנה, יום טוב ראשון זה שבת, אז אין לנו בכלל בעיה. זה גם שאלה שישאלו: אולי זה ראש השנה, אסור לאכול לפני מוסף? לא. זה שבת רגילה, אין פה תקיעות, אז לכן אין בעיה. כמו שאנחנו נוהגים בחב"ד לטעום משהו בבוקר ומקפידים על זה, אז גם כאן אין שום בעיה. לגבי יום טוב שני זה נוגע. עכשיו יום טוב שני זה כבר לא דאורייתא, זה דרבנן, אבל גם שם נוהגים לא לאכול ולא לטעום. לגבי נשים, נשים בכלל, כמו שכתוב בתקפ"ט, כל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים הן פטורות. לכן אחד מהדברים החשובים שהולכים למבצעים ותוקעים לנשים, והרבה פעמים השנה זה עוד יותר שייך, כי, כי יש נשים שלא יגיעו לבית הכנסת. אם כבר נותנים תקיעה בבית הכנסת, אז לא יתנו הרבה מקום כי אין הרבה מקום, אז יכניסו, ירצו להכניס כמה שיותר גברים בבית הכנסת. אז כל בית כנסת כמובן לפי הכללים. אז יוצא שהרבה ישמעו את זה בצורה אחרת. אז לכן ה-ה-הנשים בעצם ש-ש-שתוקעים לנשים וכבר יצאנו ידי חובה, חשוב מאוד שאסור לנו לברך גם אם האישה לא יודעת לברך, אסור לנו לברך בשבילה. אז מקסימום אם מנסים לעזור לה והיא לא מבינה, אז לא נוכל לברך, אם כבר יצאנו ידי

21:30 חובה. למה? כי גם שנהגו נשים, ואצלנו אנחנו מורים את זה גם לספרדים, כי יש המון המון פוסקי ספרד כמו הכף החיים, כמו הבן איש חי, כמו השדי חמד, ששם מנהג נשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא כמו אשכנזים, כמו שאדמו"ר הזקן פסק בסימן י"ז. ובהרבה מקומות גם בתקפ"ט. אז לכן נשים הן יברכו, אבל אנחנו לא יכולים לברך כי כבר יצאנו ידי חובה. אבל האישה, כפי שהדגשתי, היא לא חייבת בתקיעת שופר. הן לקחו את זה ללב. באמת רואים שנשים מקפידות על זה לשמוע את השופר וככה נהוג. כשהן מקפידות על זה, עדיין אין להן שום חובה. אז לכן כל הדבר הזה להחמיר באכילה ושתייה, אין בזה צורך לגבי נשים. יש הרבה רבנים שככה אומרים. יש כאלו שמספרים, ובאמת אני גם זוכר את זה ב-ב-בברונואה, שנשים בריאות צעירות הן גם היו כביכול מתענות עד שמיעת שופר. בסדר, מי שרוצה לעשות את זה אפשר, אבל להגיד שיש פה חובה, שבכלל כל הדין הזה הוא נתון בכלל ב-, לא נאמר בשום מקום בפירוש בשולחן ערוך שצריך להתענות. אה, יש בהלכות לולב שכתוב ש-ש-שמוזכר העניין של אכילה, אבל טעימה מותרת כמו שהרבה הבינו. והרוקח נכון הוא מובא, אבל זה לא דבר פשוט, ואישה שפטורה. אז לכן נשים יכולות לטעום משהו לפני תקיעת שופר של יום טוב שני השנה, וגם ביום טוב רגיל, ביום טוב ראשון בשנה שזה לא חל בשבת, שבשגרה גם יכולות בעצם לטעום. אה, לגבי ה-ה-המבצעים אז זה נושא שאפשר לעשות מזה שיעור שעה וחצי. פעם עשיתי באמת שעה וחצי שיעור על ה-, הרבה רצו להוכיח בתקפ"ה שיש איזה מטה חיים, ויש כאלו דעות

23:18 שאי אפשר לשמוע את השלושים קולות. אז, כי נתאר לעצמנו שבן אדם יוצא למבצעים והוא לא יכול לאסוף הרבה אנשים ביחד, והוא עובר חדר חדר במחלקות. אז אפשר לתאר לעצמנו שגם אם מדובר בבחור עם הרבה כוח והרבה מסירות נפש, יש בכל זאת זמן מוגבל, יש מנחה, יש תפילות ויש דברים. אז הזמן הפנוי שיש לו, אז הוא הולך למבצעים. אז אם הוא יתקע שלושים קולות לכל אחד מהמחלקות, לכל חדר וחדר, במילא הוא יעשה, ניקח סתם דוגמה, הוא יצליח לעשות חמש עשרה אנשים. אם הוא יעשה רק תשר"ת, תשר"ת, תשר"ת, תשר"ת, כמו שרב אשכנזי עליו השלום היה אומר, או תשר"ת, תש"ת, תר"ת, ככה אני אומר, אבל יש לזה, צריך באמת שיעור של שעה וחצי להוכיח את כל הדברים האלו, ובעצם אז הוא יספיק עוד, עוד שלושים יהודים, כי זה הרבה יותר מהר. אז מה באמת לעשות? השנה השאלה עוד יותר שכיחה ועוד יותר פיקנטית, כי בגלל הקורונה והבידוד יכול להיות שבמקום לעשות מבצעים על כל מיני אנשים שלא מגיעים בדרך כלל לבית הכנסת, הפעם מדובר בהרבה אנשים שכן מגיעים לבית הכנסת והם לא יודעים לתקוע בשופר, ואז יוצא שנצטרך לזכות עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. כמובן שמי שיכול לארגן לעצמו שופר או מי שיכול למצוא בן אדם שיתקעו לו את כל השלושים קולות, ודאי שזה דבר ששווה מאמץ. זה תקנת חכמים, כמו שזה בלשון האלטער רבי בתק"צ, זה תקנת חכמים. לא כמו שהרמב"ם כתב. הרמב"ם כתב, אפילו שזה תקנת רבי אבהו בקיסריה, כמו שהגמרא אומרת בראש השנה ל"ג, ל"ד שם, אבל הלשון של הרמב"ם בדרך כלל זה הוא מביא

25:00 את התקנות. תיקן רבי אבהו, תיקן גם ביבנה, זה לשון של הרמב"ם מהרגילים. כאן הוא לא תיקן, הוא אומר בגלל הספק אז צריך להחמיר לעשות את כל הקולות, כי יש, ככה מבינים מהרמב"ם, שזה ספק דאורייתא. האלטער רבי, הוא לא כתב בגלל ספק של תורה. דווקא אחר כך, כשהוא מביא מחלוקת עם רש"י ותוספות, הוא אומר שצריך להחמיר בשל תורה, אבל כאן הוא לא הזכיר מילה על זה, וגם יש כמה דיוקים. למי שירצה, פעם אני יכול לשלוח בפרטי את כל הדיוקים שיש כדי להוכיח שבעצם, כשאין ברירה, זה כן אפשר לעשות את העשר קולות. כמובן שאנחנו לא נברך על כך, כי התקנה היא באמת שלושים וכולי, אבל זה נושא בפני עצמו. אבל באמת זה דבר חיובי, שאם בן אדם יש לו רק חמש, שש, עשר אנשים, שיתקע לו שלושים קולות לכל אחד. אם יש באמת קבוצה, יש מלא מקומות שאפשר לעבור ולא נוכל לזכות המון אנשים בגלל שעושים שלושים בכל מקום, אז יש מקום באמת לעשות תשר"ת, תש"ת, תר"ת או תשר"ת, תשר"ת, תשר"ת, עם כל מיני תנאים שכל אחד ישאל גם את רבו בפרטים. הדברים מאוד מפורסמים. אחד שאל אותי אם אפשר באמצעות התקיעות לעשות כל מיני בקשות, כי לכאורה זה בוקע רקיעים ואז אפשר אולי לדרוש כל מיני דברים מהקדוש ברוך הוא. אז ודאי שלא. הזמן של תקיעות, הזמן שממש יש תקיעות, הוא צריך להיות כמה שיותר מרוכז לשמוע ולצאת ידי חובה. וכמובן שברגע שלו זה צעקה לקדוש ברוך הוא, באמת, ובמה? בשופר, להמליך את הקדוש ברוך הוא, כמו שהגמרא אומרת בראש השנה ט"ז, "תמליכוני עליכם, ובמה? בשופר". מצוות היום בשופר, זה הדבר הכי חשוב ביום

26:42 ראש השנה, זה תקיעת שופר. להיות מרוכז. אחר כך בין לבין התקיעות לפעמים יש הזמן שהבעל תוקע מתוודה. אז שם יש לו את הדברים שהוא צריך לחשוב. הוא לא אומר את זה בפה, אבל הוא מתוודה ככה בלחש. אפשר גם לעשות את זה ביחד איתו. אבל תקיעת שופר זה זמן, כמובן, בקולות להיות מרוכזים, לעשות את המצווה הגדולה של היום. עכשיו שאלו שאלות גם על החלות ועל לחם בדבש. מתי בדיוק עושים את זה? כל שנה זה חוזר על עצמו. מתי בדיוק עושים את זה? אז דבר ראשון, החלות, אנחנו מתכוונים עכשיו ומתרכזים בראש השנה. החלות של ראש השנה נהוג מאוד שהם יהיו עגולות אם אפשר. כמובן זה לא חובת המצוות, אבל זה ככה המנהג, וכן טובלים בדבש. לגבי העיתוי של טבילה בדבש במשך כל התקופה של החגים, אז יש במאמרים של האלטער רבי לשון שזה, להבין את העניין, שטובלים את הלחם בדבש מראש השנה עד הושענא רבה. אז כמובן דבר ראשון, הגבולות גזרה זה ראש השנה והושענא רבה, לא שמיני עצרת. יש סיפור עם הרבי הקודם שפעם הביאו דבש גם בשמיני עצרת, ולא הביאו את המלח בשמיני עצרת, והוא העיר על זה מאוד. כמובן שגם כשטובלים בדבש, אנחנו נראה בדיוק מתי טובלים בדבש, אז חשוב שהמלח יהיה על השולחן. ככה זה על פי קבלה, ככה מקפידים. האלטער רבי מביא את זה בסימן קס"ז באורח חיים, שתמיד, גם אם נטביל או שלא נטביל, חשוב, יש מושג שם שבשולחן יהיה מלח. עכשיו הרבי נהג, בכמה שנים ראינו את הדבר הזה, זה לא הנהגה למעשה לכולנו, זה לא הוראה לרבים, יש כאלו שרוצים לעשות, אבל

28:37 הוראה לרבים, זה כתוב בספר המנהגים, זה שטובלים בדבש. מתי שטובלים בדבש לא טובלים במלח. הרבי לקח חתיכה נוספת אחרי שהוא טבל שלוש פעמים בדבש את הלחם ואכל, לקח עוד חתיכה נוספת והטביל אותה במלח ג' פעמים, אבל כפי שהזכרתי זה לא הוראה לרבים. עכשיו בדיוק מתי טובלים את הלחם בדבש? אז כמובן שאין שום ויכוח על ימי ראש השנה. יש ארבע סעודות בראש השנה, בליל ראש השנה, יום ראש השנה, וככה כל פעם שעושים המוציא טובלים את הלחם בדבש. בראש השנה אין בזה ויכוח. לגבי, אה, אני אגיד קודם כול את הדברים שאין בזה שאלה. לעניין ערב יום כיפור גם כן יש פה שתי סעודות לפחות בערב יום כיפור, אחת בבוקר ואחת אחרי צהריים, אז כמו שכתוב בסימן תר"ד, אז שם כתוב בעצם שצריך לעשות, אה, לא בשולחן ערוך, אבל המנהג כתוב שטובלים בדבש בסעודות של ערב יום כיפור. אז לכן ראש השנה, ערב יום כיפור, גם במוצאי יום כיפור יש, כמו שאדמו"ר הזקן מביא בסוף הלכות יום כיפור שם בתרכ"ג, תרכ"ד, שם בסוף הוא מביא שיש מושג, אה, בעצם לעשות סעודה, ויש מדרש אומר: "לך אכול בשמחה לחמך". וזכיתי, אה, בתשנ"ב, כשהרבי יצא, אה, לברכת הלבנה במוצאי יום כיפור, אז זה היה קרוב, אה, לסובוויי שם לירידה של הרכבת ברחוב איסטערן פארקוויי, אז בדיוק עמדתי במקום שהייתי מטר מהרבי. אז, אה, שם הרבי מיד אחרי שהוא עשה את הקידוש לבנה, הרבי, אה, דיבר ממש כמה מילים, ואני זוכר כי הייתי מאוד קרוב, אז הרבה אמרו לי: "מה הרבי אמר?" אז חזרתי על זה כמה

30:31 פעמים. הרבי בדיוק הזכיר את המדרש הזה: "לך אכול בשמחה לחמך". אז יש מושג של לאכול סעודה בצאת יום כיפור, וגם שם יש מנהג להטביל בדבש. אחר כך יש גם את היום טוב הראשון של סוכות, בחוץ לארץ גם שני הימים טובים של חג הסוכות. זה התאריכים שאין בזה שום ויכוח. אז בקיצור, ראש השנה, ערב יום כיפור, מוצאי יום כיפור, יום טוב ראשון של סוכות, או שני הימים טובים של סוכות בחוץ לארץ, וגם בהושענא רבה יש עניין להטביל לחם בדבש. עכשיו לגבי, אה, ימי חול וחול המועד יש בזה דיונים, ולמעשה הרבי אומר באיזו הערה של ליקוטי שיחות בחלק י"ד שצריך עיון, מלבד שבתות וימים טובים, האם צריך גם להטביל בדבש? למעשה לא נהוג, אה, הרבה פעמים לא נהוג בחול המועד סוכות להטביל בדבש, וגם לגבי ימי חול. עכשיו לגבי שבתות שבאמצע יש לנו שבת תשובה, אה, כמו שהרבי קורא לו שבת תשובה בתכ"ט, בתחילת הלכות פסח, אז שם אין את הבקשה לכאורה להטביל בדבש, אבל יש מקומות שכן כתוב, יש בזה סתירות, והרבי אומר שמה צריך עיון אם מלבד שבתות וימים טובים. אז אם מלבד שבתות וימים טובים הכוונה ששבתות וימים טובים זה בטוח שכן, אז לכן גם שבת חול המועד סוכות וגם שבת תשובה נצטרך להטביל בדבש. ויש מקומות אחרים שהרבי כתב, אה, שהוא הזכיר רק את התאריכים שהזכרתי. הוא הזכיר רק ראש השנה, ערב יום כיפור, מוצאי יום כיפור, יום טוב של סוכות והושענא רבה, ולא הזכיר לא שבת שובה ולא הזכיר את השבתות ולא חול המועד שבאמצע. אז לכן יש בזה לכאן ולכאן. אה, אני בדרך כלל

32:27 אומר, כמו שמצאתי במכתבים האחרונים של הרבי, לא להורות בשבת שובה, אבל זה לא דברים בכל זאת שעומדים ברומו של עולם. ואחד שרוצה לעשות, ויש הרבה שכתבו כן לעשות בשבת שובה וכן גם לעשות בשבת חול המועד, כי הרבי בליקוטי שיחות אומר צריך עיון אם עושים את זה גם מלבד שבתות וימים טובים, אז לכן שמה הרבי לוקח הנחה שכן עושים את זה. לכן נהרא נהרא ופשטיה, כל מה שיעשו העיקר שיכוונו לבם לשמיים. בנוגע לאיזה מאכלים אנחנו אוכלים ולא אוכלים בראש השנה. אז כמובן שיש עניין לאכול. אנשים אוכלים דברים טובים, אוכלים דברים מתוקים, כמו שהנביא נחמיה אומר והרבי מביא את זה בתקפ"ג: "אכלו משמנים ושתו ממתקים". אבל גם שם יש מנהגים שצצו. יש מנהג שמובא במגן אברהם בשם רבי דוד אבודרהם שלא לבשל את הדג בחומץ. זאת אומרת, דברים חמוצים לא לאכול. כמובן שבן אדם שם טיפה חומץ בתוך סלט וזה לא מודגש, הטעם לא יוצא חמוץ, אז אין בזה בעיה. אה, גם לימון, אם שמים טיפה לימון בסלט וזה לא, לא, לא סחטו הרבה לימון, וממילא זה לא מאוד חמוץ. ברגע שזה לא חמוץ מאוד אז אין, כאילו לא, לא מרגישים את החמיצות, אז אין בזה שאלה. השאלה היא מתי שמרגישים חמיצות, יש בזה בעיה. זה מובא בשם רבי דוד אבודרהם, וזה מביא האליה רבה. בנוסף לזה במטה אפרים ובשאר פוסקים מזכירים לא רק דברים חמוצים, מדגישים גם דברים מרים כמו זית שהוא מר. אז דברים מרים יש גם בעיה. זה מוזכר, אפילו מצאו את זה בתשובות הגאונים. לכן גם את זה צריך להקפיד לא לאכול. לא דברים מרים ולא דברים חמוצים. דברים חריפים לא מוזכר.

34:22 בפוסקים לאיסור. אדרבה, ערוך השולחן כתב בתקפ"ג שלא נאסרו דברים חריפים. למה? כי חריף זה לא ההפך ממתוק. יש מתוק, יש מר וחמוץ, שזה נוגד למתיקות, ויש חריפות, זה משפחה, משפחה זה, זה נושא אחר. זה, זה עניין אחר, סוגיה אחרת שהיא לא דווקא הפוכה. עכשיו יש אנשים שמרגישים שלא רוצים שתהיה להם שנה חריפה או משהו כזה, זה כבר מרגישים. אין בעיה של חריף. בכל זאת, האם מוזכרת דעה שלא אוכלים דבר חריף בראש השנה? כן, מצאנו לא בשולחן ערוך, לא בנושא כלים. מ-מצאנו את זה בלקט יושר, תלמיד של תרומת הדשן, שהוא בדיוק מזכיר שם את המנהגים של רבו, ושם הוא אומר שרבו לא היה אוכל דברים חריפים בראש השנה. לכן יש משפחות בודדות שאצלם זה מנהג וקיבלו את זה. יש הרבה משפחות שמחוסר ידיעה אסרו לעצמם. אז לכן אלו המשפחות שלא קיבלו מסורת ברורה, דבר חריף זה בעצם מותר. פעם שמעתי את זה גם מהרב אשכנזי עליו השלום, ש-שאם במשפחה לא נהגו אז אין בזה עניין בעצם להקפיד על הדברים החריפים בראש השנה. הרבה פעמים שאומרים את הדבר הזה בשיעור זה תמיד מרים, מרימים קצת גבות וקצת מתפלאים, אבל זאת העובדה שיש דברים שנאסרו, דברים שלא נאסרו. דבר שני שמוזכר בשולחן ערוך זה לא לאכול אגוזים ולוזים. אז תראה, הוא כותב בסוגריים מה זה לוזים? זה אגוזים קטנים. יש את האגוז הגדול והאגוז הקטן. עכשיו לפעמים מי שבקיא בליקוטי שיחות אז מכיר את השיחות של הרבי בשלושת השבועות על הנבואה של ירמיה, שמקל שקד אני רואה, אז שם הוא מזכיר את הביאורים השונים שיש בשקד ואחד מהם זה שהיא נקראת לוז. כאן מדובר בלוז שהוא אגוז. לכן מה

36:12 שנאסר זה אגוזים ולוזים, והסיבה שזה מפריע ב-בפה לגבי אמירת הפסוקים, כי אנחנו מתפללים בהרבה הרבה שעות, אנחנו משתמשים בכוח הדיבור, ולכן יש כיחה וניעה. אדמו"ר הזקן לא מזכיר את הסיבה שזה בעיה שהאגוז בגימטריה חטא, אבל בכל זאת זה מוזכר בספרים ופוסקים שזה בגימטריה חטא. לכן בדרך כלל אגוזים ולוזים, אגוזים קטנים ואגוזים גדולים, ודאי שלא משתמשים. הרבה שואלים, בסדר, אבל אני לא משתמש ממש לאכול אגוז, אבל אני רוצה לשים טיפה בעוגת שוקולד, קצת אבקת אגוזים או קצת אגוזים טחונים. אז גם אנחנו נוהגים להחמיר מאוד בדבר הזה. שמעתי את זה מהרב אשכנזי עליו השלום, שמעתי את זה מהרב ירוסלבסקי ייבדל לחיים ארוכים. גם שמעתי את זה מעוד רב, הרב חנזין ייבדל לחיים ארוכים, ש... שאלתי אותם באמת האם גם מקפידים על זה? אמרו כן, נהגו לא משתמשים באגוזים. כנראה שאחת מהסיבות זה בגלל שזה בגימטריה חטא, אפילו שאדמו"ר הזקן לא הביא את הטעם הזה, אבל בכל זאת יש הרבה דברים שאנחנו לוקחים ממקורות נוספים ויש, יש פוסקים שרצו להגיד, נראה לי שהמהרי סד[?] רצה להגיד שגם אם זה גימטריה חטא זה איכשהו, אבל אם לא מכירים, אם לא מזהים את האגוז אז אין בעיה גם כן. אבל בסדר, אנחנו נוהגים לא להשתמש כלל. עכשיו לגבי שקדים, לגבי פיצוחים וכולי, אין לזה מקור בפירוש אצלנו באדמו"ר הזקן. נכון מאוד שהמון נזהרים בזה. אז להגיד בן אדם שלא רוצה להיפרד מהשקדים או מאבקת שקדים בעוגה, צריך לדעת שלא מוזכר לאיסור ואין, אין... לא קיבלנו הוראה ברורה להחמיר בזה. אבל האם המון נוהגים בחב"ד לא לקחת? כן, הרבה נוהגים בזה לא לקחת את השקדים. ברוך השם לא חסר אוכל מה לאכול.

38:05 זה לא פסח. אז יש הרבה דברים שאפשר לאכול ב-ב-בראש השנה. אכלו משמנים ושתו ממתקים, איך שאומר הנביא. אז לכן לא תהיה בעיה לוותר על הדברים האלו. נדבר על עוד שלוש שאלות שהגיעו לגבי העניין של יעלה ויבוא בברכת המזון. האם חוזרים או לא חוזרים? אז זה קיבלתי את השאלה כמה פעמים. אז כמובן שלנו, אין לנו על הדבר באדמו"ר הזקן לא בשולחן ערוך, אלא בסידור. אדמו"ר הזקן פוסק: כיוון שיש דעה שביום של ראש השנה מותר להתענות, אז אפילו שההלכה למעשה לא מתענים בראש השנה, אבל זאת דעה, אז לכן כביכול לפי כמה דעות הסעודה היא לא מחויבת המציאות. ממילא לפי הכללים של קפ"ח יוצא שאדם ששכח יעלה ויבוא לגמרי ונזכר אחרי, אז הוא לא צריך לחזור על הסעודה של ראש השנה של היום, בשני הימים. השנה יש בכל זאת שבת, ביום טוב הראשון זה שבת, אז ביום בכל מקרה רק אם בן אדם שכח רצה אז הוא כבר יצטרך לחזור בגלל הרצה. אז, אז בגלל שבת, אבל בדרך כלל ביום טוב של ראש השנה ביום אדמו"ר הזקן אומר לא חוזרים. בלילה, שפה אין דעה שצריך להתענות, זה כמו בשאר יום טוב וכן חוזרים. שיטות שהן לא שיטות חב"ד, אז בדרך כלל אצל הספרדים הרבה פעמים מה שהם עושים, הם חוזרים, הם לא חוזרים אף פעם ביעלה ויבוא בברכת המזון חוץ מליל פסח וליל יום טוב ראשון של סוכות בלילה, שהושווה לפסח כידוע. אז לגבי החיוב של אכילת לחם, והאשכנזים בדרך כלל חוזרים גם בראש השנה על הכול כמו ערוך השולחן. יש כאלו שלא, אבל... ובחב"ד, כפי שהזכרתי, חוזרים רק בלילות של ראש השנה ולא ביום ראש

39:56 השנה, מלבד בן אדם ששכח רצה השנה, כיוון שזה קשור לשבת קודש.