הלכות ראש השנה לנשים - הרב מנחם מענדל הראל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה. בשיעור שלנו אנחנו בעזרת השם נדבר עניינים הלכתיים בנושא החגים והמועדים שיש בהם משמעות מיוחדת להנהגה של נשים ובנות. כידוע הרי באופן כללי המצווים במצוות עשה שהזמן גרמא אלו הם האנשים. נשים אינן מצוות במצוות עשה שהזמן גרמא, ולכן יש מחלוקות בין הפוסקים בנוגע למצוות מסוימות בחגים, האם נשים צריכות לקיים אותן, אם הן יכולות לקיים אותן, וכאשר הן כן רוצות סוף סוף לקיים אותן, האם הן יכולות לברך עליהן? כמובן שבעצם המציאות של קיום החגים ושמירתן כהלכה בכל המועדים וכל החגים, נשים חייבות בהם כאנשים, אין הבדל. רק מצוות מסוימות בתוך החגים נחלקו בהם הפוסקים בדבר יכולתן של הנשים לקיימן בברכה, או האם נהוג בכלל שנשים יעשו מצוות כאלו או מצוות אחרות שקשורות לכל חג וחג בהתאם לעניינו. ולכן אנחנו בעזרת השם בשיעור הזה ניתן דגש מיוחד על המנהגים וקיום המצוות ששייכות לנשים באופן מיוחד. לא נעסוק בשיעור בכל המצוות וההלכות של החג, כי זה בשיעורים אחרים בפני עצמן, ולכן חשוב לשים לב שיחד עם זה שלומדים את התכנים שנדבר בשיעור הזה, יש גם כן לשמוע וללמוד את ההלכות שקשורות לעצם החג שבהם הנשים והאנשים שווים. ערב ראש השנה, היום המיוחד שבו מתכוננים לשנה החדשה. היום האחרון בשנה החולפת, היום שבו מתקנים את חודש אלול, ובעצם אם נחשוב עוד צעד קדימה, היום שבו מתקנים את כל השנה החולפת ונכנסים איתו אל השנה החדשה. תפילת ערבית האחרונה של השנה, תפילת שחרית האחרונה של השנה, והעולה על כולנה תפילת מנחה המעלה את התפילות של כל השנה כולה, ולכן יש ליום הזה משמעות מאוד מאוד מיוחדת בעבודה ובסדר בהנהגה של היום החשוב, כ"ט באלול, ערב ראש השנה. אנחנו כחסידים צריכים

03:07 דובר 2 לזכור גם שכ"ט באלול, ערב ראש השנה, זה יום ההולדת של הרבי הצמח צדק, והרבי כל שנה, ביחד עם כל ענייני ההכנה לראש השנה כידוע, הרבי ישב להתוועד ביום הזה של ערב ראש השנה. אז ודאי שצריכים גם כן להתוועד ולהתעורר בעניינים שקשורים ליום החשוב והמיוחד, ערב ראש השנה, כאמור. בבוקר השכם הולכים לבית הכנסת לומר את הסליחות של ערב ראש השנה. אחר הסליחות מתפללים את תפילת שחרית, ותפילת שחרית לא אומרים תחנון. אחרי תפילת שחרית עושים התרת נדרים. המנהג שלנו בהתרת נדרים זה שרק הגברים עושים את התרת הנדרים. הנשים לא עושות התרת נדרים של ערב ראש השנה. כאשר הנשים תבואנה בליל יום הכיפורים לאמירת כל נדרי, אז הם יכוונו על כל הנדרים שלהם במהלך השנה, אבל את הנוסח של התרת נדרים עושים הגברים החל מגיל מצוות. יש כאלה שנהגו שגם בנים בני שתיים עשרה יעשו את התרת הנדרים. בין רבני אנ"ש לא ברור לכאן או לכאן אם זה המנהג, אבל צריך לדעת שקיים כזה מנהג. חשוב להבהיר כאן עניין ששייך להתרת נדרים בכלל. התרת נדרים שעושים בערב ראש השנה הם לא על נדרים ספציפיים. כלומר, אישה שקיבלה על עצמה איזושהי החלטה טובה, איזושהי קבלה טובה והיא לא יכולה לעמוד בה, והיא לא זכרה לומר בלי נדר, והיא כעת רוצה להתיר את הנדר. הנדר הזה לא נעשה מותר על ידי התרת נדרים של ערב ראש השנה. זה לא רק נשים, אלא גם אנשים. כל אדם שנדר נדר או קיבל החלטה טובה ולא אמר בלי נדר ורוצה לחזור בו להתיר את הנדר. התרת נדרים של ערב ראש השנה לא מועילה לזה כלל. כלומר, גם אם האישה תאמר לבעלה כאשר אתה

06:08 דובר 2 עושה התרת נדרים, תהיה גם השליח שלי לבקש התרת נדרים. זה לא מועיל לנדרים ספציפיים. ניקח דוגמה. אישה קיבלה על עצמה לתת למשל כל יום שלוש מטבעות צדקה לפני התפילה, ולא אמרה בלי נדר, ולפתע היא רואה שהיא לא יכולה לעמוד בזה. בשביל להתיר את הנדר היא צריכה לעשות התרת נדרים על הנדר הספציפי. מכיוון שלא תמיד מפני סיבות כאלו ואחרות אישה יכולה להגיע לרב שיעשה עבורה התרת נדרים, אז להתרת הנדר הספציפי האישה יכולה למנות את בעלה כשליח שילך לרב, והרב יעשה לו התרת נדרים על פי הדינים וההלכות שקשורים להתרת נדרים. ומכיוון שהוא שליח שלה, הרב ישאל אותו את השאלות שנוגעות להתרת הנדר ויתיר את הנדר עבורה. אבל כאמור, התרת נדרים הכללית היא לא מועילה לנדרים פרטיים שאדם קיבל על עצמו או הנהגות טובות שהוא קיבל על עצמו ביודעין ולא אמר בלי נדר. למה כן מועילה התרת נדרים? התרת נדרים מועילה לנדרים שאדם לא קיבל על עצמו באופן מודע, אלא נהג איזו הנהגה טובה או איזה עניין אחר שהוא עשה במשך שלוש פעמים ולא אמר בלי נדר. ומכיוון שעצם ההנהגה כבר הפכה את זה לנדר, ויכול להיות שהוא שכח, אז לכן עושים את ההתרת נדרים בערב ראש השנה. המנהג הוא שבערב ראש השנה כותבים פדיון נפש. אצל חסידים נהוג שראש המשפחה, האבא, חותם על פדיון נפש שנקרא פ"נ הכללי, אבל בנוסף לפ"נ הכללי כל אחד ואחת יכתוב פדיון נפש בעצמו. לפני שכותבים פדיון נפש, נוטלים ידיים, נותנים מטבע לצדקה וכותבים בתחילת המכתב פדיון נפש. אנא לעורר רחמים רבים עבור... יש חסידים שמוסיפים נפש, רוח, נשמה וכולי. פלונית בת פלונית. ואז כותבים את כל הבקשות והברכות שרוצים. אפשר לבקש

09:08 דובר 2 גם כן עבור יהודים אחרים, עבור בני המשפחה, המשפחה המצומצמת, המשפחה הרחבה. להזכיר שמות של ידידים וקרובים זה בסדר גמור, זה מותר. אבל עיקר העניין זה שהאדם יכתוב פדיון נפש בפני עצמו. המנהג ללכת בערב ראש השנה לקברי צדיקים, ולבקש מהשם יתברך שיעורר עלינו רחמים בזכות הצדיקים שוכני ארץ. וגם יש בזה עניין של התעוררות לתשובה על ידי שהאדם נמצא במקומות האלה ומתעורר לתשובה. גם נשים יכולות וראוי שתלכנה לקברי צדיקים, אלא שבימי טומאתן ממש ראוי שלא להתקרב בתוך ד' אמות לקבר של הצדיק. בימים שלאחר מכן יכולות ללכת בשופי. כהכנה לראש השנה, הרבי מביא שיש עניין שהאדם יקבל על עצמו החלטה טובה נוספת לקראת השנה החדשה. כמובן, את ההחלטה הטובה האדם צריך לקבל באופן כזה שהוא לוקח עניין שהוא יכול לעשות אותו, יכול לעמוד בו, ויחד עם זה הוא מקבל את זה בלי נדר. במהלך היום של ערב ראש השנה צריך לספר את השערות, לקצוץ את הציפורניים ולהגיע מוכן לראש השנה באופן של בני מלכים, כמו שמובא הלשון: ראו מה אופייה של אומה זו שיודעת אופייה של אלוקיה, ולכן הם באים לראש השנה, ליום הדין, ליום קבלת המלכות, כאשר הם לבושים באופן נאה, מסופרים ונקיים כי יודעים שהקדוש ברוך הוא יוציא אותנו זכאים בדין. לכן יש עניין חשוב מאוד לראות שהילדים הסתפרו וכמובן גם הבעל. לראות שהילדים יקצצו את הציפורניים וכמובן גם האישה והבנות כדי להיכנס לראש השנה באופן נאה ומסודר ולא חלילה כשהאדם נראה, בלשון ההלכה זה נקרא מנוול, כלומר שהוא לא מסודר לא בגופו ולא בנפשו. בכניסה הרוחנית לראש השנה אומר הרבי שלכל לראש האדם צריך לשים לב להתנהגות שהוא נוהג וינהג בה עם כניסת ראש השנה.

12:28 דובר 2 בקובץ מכתבים שמצורף לספר תהילים מובא מכתב שהרבי הריי"צ כתב לתלמידי הישיבות, אבל זה נוגע גם לנשים. והעניין הוא שבראש השנה יש להיזהר מדברים בטלים עד קצה האחרון. זה בצד של השלילה של לא לדבר דברים בטלים בראש השנה. בצד של החיוב להרבות באמירת תהילים בשופי, לומר תהילים בריבוי החל משעה לפני כניסת החג. כלומר זמן לפני שראש השנה נכנס כבר צריך להוסיף באמירת תהילים בריבוי. העניין הזה שייך הן לאנשים והן לנשים. כולם צריכים לעסוק בעניין הזה של אמירת תהילים, מאחר ועניינו של ראש השנה הוא בניין המלכות ומלכות פה. המלכות נבנית על ידי הפה של היהודי על ידי אמירת התהילים של דוד מלך ישראל, נעים זמירות ישראל, דוד מלכא משיחא. לכן יש עניין גדול לעסוק בריבוי באמירת תהילים ולא לדבר בדברים בטלים כלל. מה שנצרך, בפרט אנשים כערכינו, אז מדברים, אבל מה שלא נצרך להימנע מלדבר אותו עד הקצה האחרון. דבר נפלא. הרבי כותב בנוגע להכנה לראש השנה בעניין הזה של שלום בית. הרבי כותב שידוע גודל הפלאת העבודה של רבותינו נשיאינו בהכנות לראש השנה. הרי הם שינו בהנהגה שלהם לגמרי מכל השנה בעניין של הסתגרות והתבודדות ועבודה באופן נעלה ביותר. אבל רבותינו נשיאינו נהגו ממש בדקות הסמוכות לערב ראש השנה, במנהג מאוד מאוד מיוחד להתייחד עם נשותיהם למשך זמן ולדבר עמה. אומר הרבי, מכאן רואים כמה גדול העניין של שלום בית כהכנה לראש השנה. והרבי מוסיף ואומר שהעניין הזה הוא שייך לכל אחד ואחד. את המספר דקות לפני ראש השנה, זמן קצר שהאיש ואשה ייכנסו יחד לחדר, ידברו ביניהם, יברכו אחד את השני, ישוחחו בקצרה אחד עם השני בעניינים שנוגעים להם ובעזרת השם יתחזק אצלם כל העניין

15:35 דובר 2 הזה של הבית השלם ושל השלום בבית. בתפילת המנחה, האישה צריכה להתפלל לפני הדלקת נרות. הזכרנו קודם שתפילת המנחה הזו היא תפילת המנחה האחרונה של השנה ויש לה משמעות מאוד מאוד מיוחדת, ולכן מתפללים אותה במתינות יותר, בנחת. ולכן גם האישה שרוצה להספיק להתפלל לפני הדלקת נרות, אז צריכה לעשות את ההתארגנות בהתאם כדי שהיא תוכל להתפלל את תפילת המנחה ולהדליק נרות בזמן. המנהג שגם כאשר ראש השנה חל בימי החול ומותרת הבערה מאש לאש, יש להדליק את הנרות של ראש השנה כמו בערב שבת, דהיינו בזמן שכתוב בלוח בכל מקום ומקום לפי עניינו, והמנהג שלנו שמונה עשרה דקות לפני השקיעה. לפני הדלקת נרות יש להדליק נר גדול שיכול להחזיק יומיים ראש השנה, נר של ארבעים ושמונה שעות, כדי שיוכלו להבעיר מאש לאש בעת הצורך. הנר הזה הוא נר בפני עצמו, הוא לא נר שקשור למצווה של ראש השנה ולכן מדליקים אותו בפני עצמו לבד, ללא קשר להדלקת הנרות של האישה. אם האישה משום מה לא הספיקה להדליק נרות לפני השקיעה, כמובן כאשר ראש השנה חל ביום חול, אזי היא יכולה להדליק את הנרות סמוך לקידוש על ידי הבערה מאש לאש. גם כאשר האישה מדליקה את הנר בתוך היום טוב, מנהגנו שקודם מדליקה את הנרות ולאחר מכן מברכת. הברכות על הדלקת הנרות בערב ראש השנה שתי ברכות. ברכה ראשונה להדליק נר של יום הזיכרון. ברכה שנייה שהחיינו. אם בטעות בירכה להדליק נר של שבת קודש צריכה לתקן מיד תוך כדי דיבור להדליק נר של יום הזיכרון. אבל אם אמרה נר של יום טוב יצאה ידי חובה. נדבר כעת בעניין של הכנת המאכלים לראש השנה. כאמור לעיל, יש עניין בראש השנה

18:21 דובר 2 של "אכלו משמנים ושתו ממתקים". כלומר לאכול בראש השנה מאכלים ערבים, מאכלים מתוקים לחיך. המנהג הוא שבראש השנה לא אוכלים מאכלים שהתבשלו בחומץ. מאכלים חמוצים לא אוכלים בראש השנה. אבל שאר מיני תיבול מותר שיהיו בראש השנה. אמנם יש כאלה שמקפידים לא לאכול דברים חריפים, אבל צריך לדעת שגם היו צדיקים שהקפידו כן לאכול דברים חריפים. השורה התחתונה שעיקר ההקפדה מה לא לאכול בראש השנה? לא לאכול בראש השנה מאכלים שהתיבול שלהם הוא בחומץ וכן מאכלים שהחמיצות ניכרת ונרגשת בהם. ולכן אם עושים איזשהו תבשיל וצריך להוסיף בתוכו מעט חומץ מכלל הרוטב, בזה אין בעיה כי החומץ לא מורגש. אבל אם זה תבשיל שהחומץ כן מורגש בו, אז בראש השנה לא מוסיפים את החומץ בתבשיל הזה. מנהג ישראל לאכול מאכלים מיוחדים שיש בהם סימן לשנה טובה בראש השנה, כפי שנלמד בהמשך, אצלנו זה בלילה הראשון בלבד. ולכן צריך להתארגן לזה. הסימן הראשון שגם כן איתו אנחנו פותחים את הסעודה זה תפוח בדבש. אדמו"ר הזקן כותב שהתפוח צריך להיות מתוק, לכן כאשר הולכים לבחור את התפוחים אז הרי ישנם בחנות כמה סוגי תפוחים, חלקם מתוקים, חלקם חמוצים. המנהג הוא לקחת תפוח מתוק דווקא. דרך אגב, אין איסור באכילת תפוחים חמוצים בראש השנה, רק לטיבול של תפוח בדבש צריך תפוח מתוק דווקא. מנהג נוסף בקהילות ישראל שמובא בשולחן ערוך: לאכול ראש של איל, זכר לאילו של יצחק, בעצם ראש של כבש, ואם אין ראש של כבש אז אפשר לקחת ראש של בהמה כשרה אחרת או ראש של דג. אם לוקחים ראש של דג צריך לוודא לפני כן שזה מסוג הראשים שאין בהם חשש תולעים. לצערנו היום יש בהרבה מגידולי המים, כלומר מהדגים,

21:32 דובר 2 שיש בהם חשש תולעים בראשים, ולכן לא כל ראש אפשר להעלות אותו על השולחן, בפרט לא בליל ראש השנה שאנחנו מחפשים זכויות, ועל כן צריך לברר לגבי הראש הספציפי שאנחנו רוצים לקנות, שזה לא ראש כזה שיש בו חלילה חשש של תולעים. חשוב להדגיש שאם אוכלים ראש של איל אז אי אפשר להגיש אותו בתחילת הסעודה שאז אוכלים דגים, כי אסור לאכול דגים ובשר באותו זמן ובאותם כלים, ולכן אלו שאוכלים ראש של איל אז כמובן יאכלו את זה בחלק השני של הסעודה כאשר אוכלים את הבשר. או לחילופין אם אוכלים את זה בפני עצמו אז ממש בפני עצמו בלי שיגע חס ושלום בדגים, ורצוי שבאותו זמן בכלל לא יהיו דגים על השולחן, כי אכילת בשר ודגים יש בהם משום סכנה ממש, וחז"ל לימדו אותנו שחמירא סכנתא מאיסורא. כאמור מנהג ישראל לאכול עוד מאכלים שיש בהם משום סימן טוב כמו גזר, רוביה, סלק וכן הלאה. כל דבר שהמשמעות של השם שלו יש מלשון המשכת דברים טובים וגזירות טובות על עם ישראל נהגו לאכול מהם, ולכן המנהג הוא להכין את זה גם לפני החג. אם רוצים לבשל את הגזר, לבשל את הסלק. זאת הסיבה שאנחנו מזכירים את זה כעת כדי שהאישה שמתכוננת לתבשילים ולסלטים שהיא רוצה ומעוניינת להכין לכבוד סעודת ראש השנה, חשוב לשים לב להתארגן בהתאם למה שנהוג בעם ישראל לאכול בלילה הזה. דבר נוסף שצריך לשים לב אליו בהכנות לראש השנה זה קניית פרי חדש. מכיוון שבלילה השני של ראש השנה אנחנו מברכים שהחיינו ומכוונים לפטור גם את הפרי החדש, אז חשוב שבהתארגנות של הקניות יקנו פרי או פירות חדשים שבני המשפחה עדיין לא בירכו עליהם שהחיינו. חשוב לציין

24:12 דובר 2 בזה ששהחיינו אפשר לברך רק על פירות טריים, מה שנקרא פירות העונה. לא פירות שנמצאים בקופסאות שימורים וכדומה או פירות מיובשים, עליהם אי אפשר לברך שהחיינו גם אם אדם לא אכל מהם כל השנה. ונוסף לכך פירות שמצויים בשוק כל השנה, לדוגמה תפוחים. למרות שהאדם לא אכל תפוחים כל השנה, הוא לא יכול לברך על התפוחים שהחיינו. ולכן צריך למצוא פירות כאלה שהם פירות עונתיים, שדבר ראשון לא נמצאים כל השנה בשוק, אלא נמצאים רק בעונה שלהם. דבר שני שהפירות האלה הם באמת פירות העונה ולא פירות שבאו מקירור. דבר שלישי שבאמת בני המשפחה עוד לא אכלו מזה כדי שיוכלו לברך על הפירות הללו שהחיינו בלילה השני של ראש השנה. אם ראש השנה חל ביום חמישי והיום השני הוא ביום שישי, כך שנכנסים מראש השנה לשבת, צריכים לעשות עירוב תבשילין. בדרך כלל התפקיד של הבעל לעשות את זה. גם אם האישה נמצאת לבד בבית, הבעל נסע לרבי או מכל סיבה שהיא, האישה צריכה לעשות בעצמה עירוב תבשילין. מטרתו של העירוב תבשילין זה שעל ידי הנחת העירוב תבשילין יהיה מותר להכין מיום טוב לשבת את כל מה שצריך. הטוב ביותר שכבר בערב החג יעשו את העירוב תבשילין עוד לפני שמגיעים אפילו לחצות היום. אפשר לעשות את זה על הבוקר. לוקחים לחם, לוקחים ביצה קשה ואם אין ביצה קשה אפשר לקחת גם קופסת טונה או תבשיל אחר איזה שיהיה ומברכים: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב. ואז אומרים את הנוסח שבזה יותר לנו להדליק נר, לאפות ולבשל ולעשות את כל צורכי השבת מיום טוב לשבת לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת. בקביעות כזו של

27:05 דובר 2 ראש השנה חל בחמישי ושישי, או בכלל שיום טוב חל בערב שבת, כדאי לעשות תזכורת בטלפון או לבקש ממישהו להזכיר שלא ישכחו. מדוע? מכיוון שאם שכחו להניח עירוב תבשילין, אז אסור לעשות כל פעולה מיום טוב לשבת. אמנם לפעמים יש תקנה על ידי זה שהרב זיכה עבור אנשים אחרים שיסמכו על עירובו, אבל ההלכה כותבת שלא תמיד זה מועיל. אי לכך לא לדחות את עשיית העירוב בערב יום טוב עצמו, אלא ברגע הראשון לעשות את זה. את החלה ואת דבר המאכל שעשינו על ידם את עירוב התבשילין צריכים להניח במקום שמור עד לשבת, שרק על ידי זה יהיה מותר להכין את התבשילים מהחג לשבת. לכן את החלה לשים במקום שמור, לסגור אותה היטב בשקית. את דבר המאכל לשים גם כן במקרר בצורה שמורה, כך שזה יישאר לשבת ואז בשבת נוכל לאכול מזה. אבל ביום טוב במהלך החג לא אוכלים לא מהחלה הזאת ולא מהתבשיל הזה. כאמור, אם הבעל נמצא הוא עושה את עירוב התבשילין בפני עצמו. אם הבעל לא נמצא, האישה בהחלט יכולה לעשות את זה, אבל יכולים לעשות את זה רק אנשים מעל גיל מצוות. ילד, גם אם הוא גדול וחכם, אבל הוא מתחת לגיל מצוות, הוא לא יכול לזכות את העירוב, ולכן חשוב לשים לב לזה שגם אם האבא נסע לרבי ונשאר הילד בן שתים עשרה וחכם ופיקח, זה לא מספיק. במקרה הזה האמא תעשה את עירוב התבשילין. כמו כל סעודת שבת ויום טוב, נפתחת באמירת הקידוש. אמירת הקידוש צריכה להיעשות על ידי מישהו גדול. כמובן, אם האבא נמצא, האבא עושה את הקידוש. אבל פעמים שהאבא איננו, כאמור נסע לרבי או כל מיני

29:41 דובר 2 סיבות אחרות. והאמא צריכה לעשות קידוש. אז בהחלט האישה חייבת בקידוש והיא יכולה לעשות קידוש ולהוציא את בני ביתה בחובת הקידוש. כמובן, מן הסתם בדרך כלל אישה קשה לה לשתות יין, יכולה לעשות את הקידוש על מיץ ענבים או על יין קליל כלשהו. אבל מה חשוב לדעת? שאי אפשר לעשות את הקידוש על ידי ילד קטן. ילד בן שתים עשרה ואפילו בן שתים עשרה וחצי. ואפילו אם מחר יש לו בר מצווה. ואפילו אם הוא כבר עשה בר מצווה, אבל עדיין הוא לא הגיע לכלל גדול ממש לפי ההלכה. לא ברור שהוא ממש גדול. יש לזה סימנים לפי ההלכה. במקרה כזה, האמא היא זו שעושה קידוש. אפשר אחר כך לתת לילד שייקח גביע ויעשה קידוש לעצמו גם כן, אבל להוציא את הגדולים ידי חובתן יכול רק מי שנחשב או נחשבת גדול או גדולה לפי ההלכה. ולכן במקרה כזה, כשלא ברור שהילד נכנס לכלל גדלות, ודאי שאם הוא לפני גיל מצוות, האמא היא זו שתעשה את הקידוש. אחרי שהילד הגיע לבר מצווה, בדרך כלל על פי הרוב הוא נחשב גדול מכל הבחינות ואז הוא יכול לעשות קידוש. טוב שגם במקרה הזה האמא תאמר איתו ביחד את הנוסח של הקידוש ובזה היא תצא ידי חובה. כמובן, חוץ מברכת בורא פרי הגפן, אם היא שומעת ממנו אחרי בר מצווה. ילד שהוא גדול ממש, שכבר רואים שיש לו את השערות של הזקן, אז ודאי שאין איתו שום בעיה והוא יכול להוציא את כולם ידי חובה. בהנהגה של הסעודה יש הבדל בין הלילה הראשון ללילה השני. בלילה הראשון מברכים בעת הקידוש שהחיינו. לאחר הקידוש שותים המסובים מהיין כפי שזה בכל שבת ויום טוב, וניגשים

32:26 דובר 2 לנטילת ידיים. נוטלים את הידיים לסעודה כפי ההלכה שלוש פעמים על כל יד, ברכת אשר קידשנו על נטילת ידיים, מברכים על לחם משנה המוציא לחם מן הארץ. את פרוסת המוציא הראשונה המנהג לטבול בדבש. האיש טובל ואוכל את הפרוסה הראשונה, טובל ונותן לאשתו שאוכלת אחריה וכן הלאה לכל הילדים והילדות. לאחר מכן הדבר הראשון שאוכלים בסעודה אחרי שאכלו שיעור כזית של המוציא, המנהג אצלנו זה שאוכלים את התפוח בדבש. לוקחים תפוח מתוק כמו שדיברנו קודם, טובלים אותו בדבש ומברכים ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ, ואז אומרים יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה ואוכלים מהתפוח. מאחר והמנהג בלילה הראשון של ראש השנה לאכול מסימני השנה החדשה סימנים טובים כמו שהזכרנו קודם, מאכלים שיש בהם משום סימן טוב, אחד המאכלים שנוהגים בעם ישראל לאכול זה רימון. לכן כאשר מברכים בורא פרי העץ על התפוח, יש לכוון לפטור גם את הרימון בברכת בורא פרי העץ. אחרי שאוכלים מהתפוח את החתיכה או חתיכות, אוכלים משאר מאכלי ראש השנה. המנהג שלנו הוא לאכול מהמאכלים שיש בהם משום סימן לשנה טובה כמו שהזכרנו קודם. ראש של דג, תמרים, גזר, סלק וכן הלאה כל הדברים הטובים. אבל יחד עם זה המנהג שלנו שאת היהי רצון אומרים רק על התפוח, על שאר הדברים לא אומרים את היהי רצון, רק אוכלים אותם. כפי שהזכרנו יש עניין לאכול ולשתות בראש השנה, חדוות ה' היא מעוזכם, אכלו משמנים שתו ממתקים, אבל יחד עם זה מביאים הפוסקים שיזהר מאוד שלא להימשך בסעודתו באופן כזה שיבוא חס וחלילה לידי הוללות או ליצנות, ולכן האדם צריך לדעת שמצד אחד מכבדים את ראש השנה בעונג אכילה ושתייה, אבל יחד

35:22 דובר 2 עם זה ישמור האדם על עצמו שלא להיגרר או להימשך לאן שלא צריך. בשונה מהסעודה בלילה הראשון בעניין אכילת הפירות והסימנים, הרי שהלילה השני נוהגים אחרת. בלילה השני האישה מדליקה נרות רק אחרי צאת הכוכבים, בסמוך לקידוש. המנהג הוא ללבוש בגד חדש או שיהיה פרי חדש בכדי לברך עליו שהחיינו. גם מי שאין לו פרי חדש או בגד חדש מברכת שהחיינו בעת הדלקת הנרות. הדלקת הנרות היא על ידי העברה מאש לאש מאותו נר שהכינו בערב ראש השנה. אישה שהדליקה נרות ובירכה את הברכה של יום הזיכרון ושהחיינו, והיא מקדשת בעצמה, לא תברך שהחיינו שוב פעם, מכיוון שהיא כבר בירכה שהחיינו. ואת ברכת שהחיינו בהדלקת נרות תכוון על הפרי החדש. וכאן נשים לב: עושים את הקידוש, ואחרי הקידוש, לפני שניגשים ליטול ידיים, אוכלים את הפרי החדש, אוכלים ממנו כשיעור. כמובן מברכים עליו ברכה ראשונה. שהחיינו לא צריך לברך כי כבר בירכנו או בהדלקת נרות או בקידוש. אוכלים כשיעור ומברכים ברכה אחרונה. ואחרי ברכה אחרונה ניגשים ליטול ידיים לסעודה. בליל ראש השנה, בלילה אחרי התפילה, מברכים איש את רעהו ואישה את רעותה בברכה המיוחדת: לשנה טובה תכתב ותחתם, איש לאיש, ואישה לאישה: לשנה טובה תכתבי ותחתמי. כמובן מברכים את בני הבית, האיש את אשתו, האישה את בעלה, ואת הילדים והילדות מברכים כל אחד ואחד בברכה הגדולה הזאת של שנה טובה תכתב ותחתם, תכתבי ותחתמי. הרבי הריי"צ מביא בשם אביו הרבי הרש"ב, שהוא שמע מאביו הרבי המוהר"ש, שאלפי אלפי מלאכים עומדים בימים האלה של ראש השנה, ובפרט בזמן הזה שמברכים איש את רעהו, והם מחכים לשמוע איך שיהודי מברך את רעהו ואיך שיהודי מלמד טוב וטובה על זולתו, והם רצים עם זה

38:28 דובר 2 לפני השם יתברך כדי ללמד זכות על עם ישראל. ולכן צריך לדעת כמה חשוב העניין הזה של הברכה והדיבור הטוב בראש השנה באופן פרטי במיוחד. עוד נקודה שחשוב להוסיף: המנהג של הרבי, שבנוסף לפרוסת המוציא הראשונה שטובלים בדבש ואוכלים אותה, אוכלים את הפרוסה ביחד עם הדבש. לאחרי זה הרבי לוקח חתיכה נוספת של לחם וטובל אותה שלוש פעמים במלח כמו בכל שבת, ואוכל את אותה פרוסה נוספת גם כן. חשוב לדעת את העניין הזה. לאחר הסעודה מברכים ברכת המזון, וברכת המזון של ראש השנה מוסיפים את תפילת יעלה ויבוא ואומרים ביום הזיכרון הזה. מי ששכח לומר יעלה ויבוא, דינו שצריך לחזור על ברכת המזון. אבל אם נזכרה אחרי שאמרה בונה ירושלים, לפני שהתחילה את הברכה שלאחריה, ברוך אתה ה', אז יכולה לומר את הנוסח כפי שהוא מופיע בהוספות בסידור בין בונה ירושלים לבין הברכה שלאחריה. אבל אם התחילה לומר ברוך אתה ה', אפילו אמרה רק ברוך אתה ה', צריכה לחזור לראש ברכת המזון ואז לומר יעלה ויבוא בתוך הברכה. כמובן החשוב ביותר הוא לקרוא מתוך הסידור, ככה לא שוכחים. אסור להכין מהיום הראשון ליום השני של ראש השנה שום דבר. את כל ההכנות של היום השני אפשר לעשות רק אחרי צאת הכוכבים של היום הראשון, ולכן צריך להסתכל בלוח לראות מתי הזמן של צאת הכוכבים ורק אחרי זה אפשר להתחיל בהכנות לסעודה של היום השני של ראש השנה. כמו שאמרנו קודם, מנהגנו ביום השני של ראש השנה זה לאכול את הפרי החדש, ומנהגנו שלא לעשות את הסימנים בלילה השני של ראש השנה. שאר הדברים שווים הן ביום הראשון והן ביום השני. בנוגע לתפילות של ראש השנה, אם האישה יכולה

41:19 דובר 2 ללכת לבית הכנסת, מה טוב. מתפללת עם הציבור לפי הסדר כמו שהציבור מתפללים. אם האישה לא יכולה ללכת לבית הכנסת, יכולה להתפלל בביתה מתוך המחזור. רק צריך לשים לב שיש בראש השנה נוסח תפילה שונה מכל השנה. בשביל זה יש מחזור מיוחד, ולכן צריך להקפיד להתפלל מתוך המחזור כדי לא לטעות בתפילה. ואז מתחילות שאלות הלכתיות שלא תמיד יכולים לענות עליהן באותו רגע, בפרט כשאין את מי לשאול. אז לכן העצה הטובה ביותר היא להתפלל מתוך המחזור בצורה מסודרת. בשחרית של ראש השנה, בשחרית של ראש השנה אם האישה מתפללת ביחידות, היא מתפללת את כל התפילה, אבל היא לא צריכה לומר את היוצרות. העיקר זה לומר את התפילות שהן מהודו ואילך, תפילת העמידה, אבל היוצרות אין צורך לומר. נדבר כעת בנוגע לתקיעת שופר בראש השנה. מצוות היום של ראש השנה היא תקיעת שופר. מכיוון שזו מצוות עשה שהזמן גרמא, האנשים חייבים בה והנשים פטורות הימנה. יחד עם זה, המנהג הוא שתוקעים גם לנשים, ועוד יותר, כפי שנדבר בהמשך, מנהגנו לפי הרמ"א שהאישה מברכת על תקיעת שופר ועל כל מצוות עשה שהיא רוצה לקיים למרות שהיא לא חייבת בה, היא יכולה לברך. לדוגמה, כאן תקיעת שופר ובסוכות בנטילת לולב. אישה שמקיימת את המצווה יכולה לברך. בכלל, בנוגע לתקיעת שופר, הרבי כותב שהמנהג, מנהג ישראל, הוא להביא את הילדים לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר. ממילא אם צריכים להביא את הילדים אז גם האימהות נמצאות. כמובן, צריכים להקפיד שהילדים יהיו בשקט, לדאוג להם לממתקים מתאימים כדי שהם לא יפריעו לציבור לשמוע את תקיעת שופר. אבל אישה שמפני סיבה לא יכולה להגיע לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר, צריך לתקוע עבורה אחרי התפילה, ולכן כאשר

44:06 דובר 2 באים לתקוע בשופר לאישה, האישה היא זו שמברכת. אם אין גברים בני מצוות במעמד, האישה צריכה לברך בעצמה. אם האישה לא יכולה לברך מפני איזושהי סיבה, התוקע לא יברך עבורה. אם יש במעמד הזה גברים שחייבים בתקיעת שופר ועדיין לא שמעו וגם הם לא יכולים, לא יכולים לברך, אז התוקע יכול לברך עבורם. התוקע יתקע עבור נשים רק את השלושים קולות שחייבים בהם: שלוש פעמים תשר"ת, שלוש פעמים תש"ת, שלוש פעמים תר"ת. ולא רק עבור נשים, אלא כל אדם שלא היה בבית הכנסת והולכים לזכות אותו בשמיעת שופר שלא בזמן התפילה, תוקעים עבורו רק את השלושים קולות. שאר התקיעות שבתוך תפילת מוסף לא תוקעים אותן למי שלא נמצא בתפילה בציבור. מכיוון שזה לא חוב גמור על האישה לשמוע שופר בראש השנה, לכן הנשים יכולות לאכול ולשתות לפני תקיעת שופר. למרות שהגברים מקפידים שלא לאכול ולשתות לפני תקיעת שופר כדי שלא לאכול לפני קיום מצוות עשה דאורייתא, הרי שלנשים אין כל בעיה בזה. יכולות לאכול ולשתות, בפרט אם האישה היא חלשה, ובפרט אם תקיעת שופר היא בשעה מאוחרת. גם כדאי שהנשים תדענה שהילדים בני גיל מצוות או הבעל, ואם הם חלשים, אין איסור לאכול לפני תקיעת שופר. זה מנהג טוב, אבל אדם שהמנהג הטוב הזה יבוא על חשבון בריאותו בהחלט יכול לאכול ולשתות גם לפני תקיעת שופר. אישה שלא יכולה בבוקר לשמוע שופר מפני איזושהי סיבה ורוצה שיתקעו לה בלילה, צריך לדעת שלתקיעת שופר בלילה אין כל משמעות, ולכן חוץ מזה שלא תוקעים בלילה, גם והיה ויתקעו עבורה, אין לזה שום משמעות הלכתית. ממילא אין מה לתקוע בשופר בלילה, לא לאנשים ולא לנשים. הזמן של תקיעת שופר הוא מזריחת החמה

47:07 דובר 2 עד שקיעת החמה. אישה שמתפללת בבית הכנסת והציבור מגיע לאמירת עלינו באמצע תפילת מוסף, כפי המנהג שפותחים את ארון הקודש וכורעים ומשתחווים על פניהם, הרי שהנשים לא כורעות ומשתחוות. המנהג הזה הוא רק לגברים. כאשר ראש השנה יומו הראשון חל ביום חול, המנהג הוא שהולכים לעשות את התשליך. הולכים לאמירת תשליך. המנהג בחב"ד שגם נשים אומרות תשליך, אבל יחד עם זה חייבים להקפיד על נושא הצניעות והערבוביה בין אנשים לנשים. בזמן של ראש השנה שהולכים לומר את תפילת התשליך שבה מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיעורר עלינו את י"ג מידות הרחמים ותשליך במצולות ים כל חטאותם, אז אי אפשר שחלילה ההנהגה תהיה להיפך וילכו בערבוביה היפך רצון השם. ולכן צריך להקפיד ולשים לב לזה מאוד. הטוב ביותר שהנשים תאמרנה בבית, יכולות לומר בבית, לפתוח את הברז ולומר בבית, יכולות לומר ליד אקווריום, יכולות לפתוח את החלון ואם רואים משם את הים לומר משם את התשליך. אבל אם משום מה הן הולכות למקום מסוים בעיר, אז צריכים להיזהר. דבר ראשון, מערבוביה של גברים ונשים. דבר שני, משיחה של דברים בטלים. כאמור, שהעניין של דברים בטלים בראש השנה הוא דבר מאוד מאוד חמור. אלא ינצלו את הדרך לאמירת תהילים, ואם משוחחים, משוחחים עניינים שקשורים לחיזוק ועבודת השם הקשורה לענייני ראש השנה. מנהג נוסף שמובא בנוגע ליום ראש השנה זה שלא לישון במהלך היום, כי הישן בראש השנה כביכול מזלו ישן גם כן. כל זה אמור בשני תנאים. תנאי אחד, שהאדם, במקרה זה האישה, לא עוסקת בדברים בטלים, כי אם האדם עוסק בדברים בטלים, אז זה כאילו הוא ישן. אולי עדיף שישן, לא ידבר דברים בטלים, כי דברים בטלים בראש השנה זה חמור מאוד.

49:56 דובר 2 דבר שני שצריך להיזהר בו זה אם האישה מרגישה לא טוב, מרגישה מאוד חלשה, כואב לה הראש וכדומה. במקרה הזה ודאי שיכולה ללכת לנוח. זה לא הלכה, אלא זה מנהג טוב, ואם זה בא על חשבון הבריאות של האדם, אז זה טוב ומותר לה ללכת לנוח.