טעמי המנהגים לראש השנה - הרב שמואל מקמל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 לקראת ראש השנה נעסוק היום במשמעותם של כמה וכמה מנהגים ממנהגי ראש השנה. ראש השנה זהו חג שיש לו כמה וכמה שמות שמצינו גם בלשון חז"ל וגם בנוסח התפילות וגם בתורה רואים כמה וכמה שמות שהתייחד בהם ראש השנה. אה, בתורה אנחנו רואים שקוראים לו יום תרועה או זכרון תרועה. אה, יש בלשון חז"ל את הלשון כסה, בין כסה לעשור, הימים שבין ראש השנה לעשור, ליום הכיפורים. יום ראש השנה בעצם הוא נקרא כסה מלשון שזה החג היחיד שבו הלבנה מתכסית בו. כל החגים הם בדרך כלל בזמן שרואים את הלבנה, ואילו ראש השנה זה חג שבו הלבנה לא נראית ולכן הוא נקרא כסה. וכמובן שיש, אה, משמעות לכל אחת מהשמות שהתייחד בהם ראש השנה. השם המפורסם ביותר הוא ראש השנה על שם הידוע שכתוב "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון". בעצם אנחנו יודעים שהעולם נברא בכ"ה באלול. יש מחלוקת בין התנאים רבי אליעזר ורבי יהושע האם העולם נברא בכ"ה באדר או בכ"ה באלול, אבל בכל אופן בשניהם היה עניין שקשור עם בריאת העולם. אחד בעניין המחשבה על בריאת העולם ואחד על בריאה בפועל, ומוסכם על כולם שיום כ"ה באלול הוא יום שקשור עם בריאת העולם, וממילא, אה, היום השישי של בריאת העולם, שזה היה היום שבו נברא האדם הראשון, הוא היה יום א' בתשרי ולכן יום ראש השנה נקרא ראש השנה על שם "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון". הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשביל העבודה שיהיה לאדם, בשביל עם ישראל, שהם ימליכו את הקדוש ברוך הוא למלך עליהם, וזוהי המטרה של החג הזה, יום ראש השנה, יום

02:13 דובר 2 של המלכת המלך, יום של הכתרת המלך, וזוהי המשמעות הגדולה של השם ראש השנה. כמובן שראש השנה נקרא גם יום הדין, יום שבו כל באי העולם מופיעים לפני הקדוש ברוך הוא כבני מרון והקדוש ברוך הוא דן אותם. אנחנו יודעים שהיום הזה, יום הדין, הוא בעצם יום שקשור בעצם לכל העולם כולו, כל העולם כולו נידון ביום הזה. אבל עם ישראל, אה, שמחים דווקא בגלל החביבות של יום הדין. בדרך כלל, אומר המדרש, שאדם מגיע לדין הוא מאוד מאוד מתוח, יש לו הרגשה מאוד מאוד, אה, אימתנית, שהוא בפני אימת הדין. אבל מגיע ראש השנה, עם ישראל יודעים שהמלך זה הקדוש ברוך הוא, אבינו מלכנו, גם אבא שלנו, וממילא אנחנו לובשים לבנים, מתעטפים לבנים ושמחים ומסתפרים ומגיעים לחג כמו שצריך מתוך שמחה, כי אנחנו יודעים בוודאי שאנחנו נזכה בדין והקדוש ברוך הוא ייתן לנו שנה טובה ומתוקה. אז זוהי המשמעות של ראש השנה עם כל השמות המיוחדים שהתייחד בהם. ביחד עם מה שאמרנו שיום ראש השנה הוא יום הדין, אנחנו יודעים שיש לזה גם, אה, משמעות הלכתית. בראש השנה לא אומרים בו, אה, זמן שמחתנו, לא מזכירים בו עניינים של שמחה, אה, כמו בשאר החגים, וגם כל דיני מצוות שמחה שיש בחגים, שאוכלים בשר ושותים יין וכל דיני שמחה שקיימים לפני כל חג וחג, כמו שכתוב בשולחן ערוך, אה, לא נאמרו לגבי ראש השנה. כיוון שראש השנה זה לא יום שנקבע לשמחה, אלא זה יום הדין. מהסיבה הזאת גם לא אומרים הלל בראש השנה, כיוון שכתוב שספרי חיים וספרי מתים פתוחים, כיוון שאימת הדין פתוחה, זה לא הזמן להגיד, אה, הלל

04:08 דובר 2 ושירה לה', כיוון שהיום הזה הוא יום של דין ולא יום של שמחה. אבל כמובן שאנחנו יודעים שכל, אה, עבודת השם צריכה להיעשות דווקא מתוך שמחה. וכמובן שהמלכת המלך צריכה להיעשות מתוך שמחה וכך צריך להגיע לראש השנה מתוך השמחה והביטחון שהקדוש ברוך הוא באמת, אה, יכתוב ויחתום אותנו לשנה טובה ומתוקה. למעשה כל העבודה של, אה, חודש אלול ועוד קודם לכן כבר מחמישה עשר במנחם אב יש הכנה לימים של ראש השנה. כבר אז מתחילים לאחל כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. ובפרט כשמתקרבים יותר לראש השנה יש את הארבעים יום שלפני ראש השנה, בכ' מנחם אב. בפרט כאשר מגיעים לראש חודש אלול, שאז מתחילה כבר ממש ההכנה לעבודה של ראש השנה. אז מתחילה עבודה מיוחדת של אני לדודי ודודי לי. אז אני לדודי זה בעצם העבודה של חודש אלול שאנחנו משקיעים מצד עצמנו. אנחנו, אה, מתמסרים לקדוש ברוך הוא, אני לדודי מלמטה, והקדוש ברוך הוא, אה, מתקרב אלינו ביום ראש השנה, ודודי לי זה ההמשכה המיוחדת מלמעלה שהקדוש ברוך הוא מראה לכל אחד ואחד בעשרת ימי תשובה שמתחילים בראש השנה. ובימי הסליחות בפרט מתכוננים ליום ראש השנה ואחר כך ערב ראש השנה זה יום שבו יש, אה, סליחות שמאריכים בו ביותר באמירת סליחות בערב ראש השנה. הגם שהוא יום שאין אומרים בו תחנון ומבחינתנו זה יום שאנחנו שמחים בו, שאנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא ודאי יזכה אותנו בדין, אבל מאריכים בו בסליחות ביום הזה של ערב ראש השנה. וגם כתוב שהתפילה האחרונה של השנה, תפילה של מנחה, של ערב ראש השנה היא התפילה האחרונה של השנה. צריך לעשות אותה מתוך התעוררות מיוחדת, תוך התעוררות של

06:09 דובר 2 תשובה. וגם כתוב שמיד, אה, בקשר לתפילת מנחה, שעה לפני מנחה אנחנו מתחילים לשקוד באמירת תהילים. כל העניין של ראש השנה זה אמירת תהילים, זה המלכת הקדוש ברוך הוא למלך והמלכת הקדוש ברוך הוא למלך. זה קבלת עול מלכות שמיים, קבלת עול מלכות שמיים, ולכן אנחנו אומרים כל הזמן מילים של תורה ותפילה. כל הזמן אנחנו אומרים את פסוקי התהילים. זוהי עבודת היום של ראש השנה והיא מתחילה כבר בערב ראש השנה. מעבר לזה, אנחנו יודעים שאמרו חז"ל כמה שצריך להיזהר מהעניין של נדרים. כשנודרים נדר צריך לקיים אותו ולפעמים יש לנו כל מיני דברים שאנחנו מקבלים על עצמנו ואנחנו לא אומרים שזה יהיה בלי נדר והדבר יכול להוות מכשול ואנחנו רוצים לדאוג שלפני שניכנס לשנה החדשה נהיה נקיים מכל זה ולכן אנחנו עושים התרת נדרים כבר בערב ראש השנה. ואת ההתרת נדרים עושים דווקא בערב ראש השנה. יש לזה רמז שלמרות שגם ביום כיפור אנחנו אומרים כל נדרי, שזה גם סוג של התרת נדרים, אבל יש רמז שעושים את ההתרת נדרים דווקא בסיום חודש אלול. כי הפסוק שמדבר על נדרים כתוב: לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. אז הסופי תיבות של המילים לא יחל דברו ככל זה סופי תיבות אלול ומזה לומדים שהתרת נדרים צריך להיות כבר בחודש אלול, עוד לפני ראש השנה. בליל ראש השנה גם כן אנחנו יודעים שהגמרא אומרת שצריך לאכול דברים טובים, דברים שסימנם טוב, שהשם שלהם או המשמעות שלהם מזכירה עניינים טובים ויש לזה משמעות. כל דבר בעצם שעושים בראש השנה, כיוון שזה הראש של השנה, אז יש בעצם ליום הזה, אה, אה, השפעה על כל השנה כולה. זה יום כללי שכולל

08:10 דובר 2 בתוכו את כל, את כל השנה כולה. לכן הוא נקרא ראש השנה ולא תחילת השנה, כי הראש, כמו שהראש כולל את כל האיברים, הוא אחראי על התפקוד של כל האיברים והכל נמשך מהראש. אותו דבר ראש השנה בעצם זה הראש של כל השנה וכל דבר שעושים בראש השנה יש לו משמעות ולכן אוכלים דברים שסימנם טוב. יש דברים שנמנעים מלאכול אותם, כמו שכתוב שלא אוכלים את הדגים בחומץ. דגים זה עניין של סימן טוב. זה מראה על פריון ויש בזה סימן טוב בדגים. אבל אם אנחנו מבשלות אותם בחומץ זה עניין, זה זה חמוץ וזה לא מראה על דבר, זה לא, זה לא סימן טוב ולכן נמנעים מלאכול את זה. ויש כאלה שנמנעים מעוד כמה דברים. מה שמובא בשולחן ערוך שלא אוכלים אגוזים. אגוז, יש לזה את הסימן שזה בגימטריה חטא ואנחנו רוצים להימנע מזה בכלל. אנחנו לא מזכירים עניינים של חטאים בראש השנה. גם בתפילת אבינו מלכנו, שאומרים אבינו מלכנו חטאנו לפניך, בראש השנה אנחנו לא אומרים את אבינו מלכנו הזה, את התפילה הזאת של אבינו מלכנו חטאנו לפניך, אלא רק את כל שאר הנוסח, כיוון שאנחנו נמנעים מאוד מלהזכיר עניינים של חטאים. אבל יש עוד סיבה. סיבה מאוד מאוד מעשית שנמנעים מלאכול אגוזים בראש השנה. כיוון שיש את התפילות ואת התקיעות והאגוזים כתוב שהם מרבים כיחה וניעה ועל ידי זה שאדם יאכל אותם אז הוא יכול לכחכח וזה יפריע לו בעת התפילה ובעת התקיעות זה יפריע לו לשמיעה ולכן יש להימנע מזה. אבל אה בכלל צריך לדעת שכל דבר שעושים בראש השנה יש לו משמעות על כל השנה כולה, ולכן כתוב למעט עד כמה שאפשר בדיבורים ודברים בטלים.

09:59 דובר 2 בכלל צריך למעט בזה, אבל בפרט כשמגיע בראש, אם מגיע ראש השנה אז כל מילה יש לה משמעות ולכן צריכים באמת לנצל את הזמן עד כמה שאפשר. ניצול מקסימלי של יום ראש השנה לתהילים ועניינים שקשורים להכתרת המלך, שזה בעצם עבודת היום של ראש השנה. המצווה הגדולה של יום ראש השנה זוהי מצוות תקיעת שופר. כפי שאמרנו שהתורה מכנה את היום הזה, יום ראש השנה, בשם יום תרועה. והמשמעות של יום תרועה, אומרים חז"ל: אמר הקדוש ברוך הוא, אמרו לפני מלכויות, זכרונות ושופרות. מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם; זכרונות, כדי שיעלה זכרונכם לפניי לטובה. ובמה? בשופר. כך תקיעת שופר היא בעצם המלכת המלך. המלכת המלך שנעשית על ידי תקיעת שופר, מבאר את זה הבעל שם טוב על פי משל. משל לבן מלך שהאבא שלו שלח אותו למדינה כדי שהוא יפרסם את ענייני המלכות ויספר על, על אביו המלך הגדול לאותה מדינה שהם לא קיבלו על עצמם את מלכותו של המלך. ואחרי שהמלך שלח את הבן, הבן באמת הגיע ובהתחלה עם הרבה הרבה כוחות, אבל לאט לאט הוא נחלש עד כדי כך שהוא נעשה בסופו של דבר כאחד מבני אותה המדינה, והוא שכח לגמרי איך בן מלך צריך להתנהג. כשאבא שלו ראה אותו, אבא שלו כנראה שמע שהבן שלו ככה נראה, או לימים, כשעברה מרכבתו של המלך על יד אותו בן, והבן מיד זיהה את אבא שלו, והוא אפילו שכח את הדיבור שלו, שכח איך מדברים אל המלך. הוא שכח בכלל את שפת המדינה, איך הוא צריך לדבר אל אבא שלו, המלך, ופשוט נפלטה צעקה מהפה שלו: אבא, אבא, תציל אותי! המלך שמע את הצעקה הזאת. ואז המלך כמובן לקח את הבן וקירב

12:12 דובר 2 אותו, וזה בעצם מה שנעשה על ידי תקיעת שופר. זוהי המשמעות של תקיעת שופר. הצעקה "אבא". הצעקה שלנו היא בעצם קריאה, קריאה, צעקה פשוטה שבה אין הבדל, אה, אה, בין, אה, אה, יהודי אחד לשני. כולם צועקים את אותה תקיעה, את אותה צעקה פשוטה שנובעת מעצם הנשמה, וזה עולה ישר אל האבא הגדול. והקדוש ברוך הוא מיד שומע ומאזין לקול תקיעתנו. אה, יש, ישנו משל נוסף של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שעצם זה שמזכירים אותו בימי-- ביום ראש השנה זה כבר מעורר, אה, המלצת יושר על כל אחד ואחד מישראל. כידוע הסיפורים עד כמה שהוא היה מליץ יושר על כל אחד ואחד מישראל. והוא מספר, אה, משל אחר שהיה יהודי-- היה איש אחד שהמלך, אה, טעה בדרך וחיפש מקום להתארח. אז אותו אדם, אותו אדם פשוט, אה, אירח אותו ונתן עם המעט שהיה לו. הוא נתן למלך כל מה שהוא צריך, אה, כדי לחזור בחזרה ולעלות על דרך המלך. וכשהמלך הגיע להיכל מלכותו אז כמובן המלך קרא לו וקירב אותו. ומתוך הכרת הטוב הוא רומם אותו מאוד עד שלימים אותו אדם מקורב למלכות, אה, חטא בפני המלך. וכיוון שהוא בגד במלך אז, אה, אחד דינו היה להרג, על המרידה במלכות. אבל המלך נתן לו לבקש, אה, בקשה לפני שהוא, אה, מרצה את העונש. לפני שגזר דינו יוכרז. ואותו אדם מבקש שהמלך והוא ילבשו את אותם בגדים בזמן שהם היו ביער והמלך בעצם ניצל על ידו. כשהמלך לבש את אותם בגדים ואותו אדם לבש את אותם בגדים, מיד המלך, אה, נזכר בחסד הגדול שאותו אדם עשה לו, ומיד שוב פעם הציפו אותו רגשות של הכרת הטוב. והמלך חנן אותו וביטל

14:17 דובר 2 את רוע גזר דינו. ככה גם תקיעת שופר היא בעצם מזכירה את מעמד הר סיני שהיינו "לכתך אחרי במדבר". היינו עם ישראל ביחד עם המלך והקדוש ברוך הוא, אה, קירב אותנו לעבודתו ואנחנו קיבלנו, קיבלנו את התורה ואמרנו נעשה ונשמע וקיבלנו את התורה וקולות, קולות וברקים וקול שופר חזק מאוד. וכשאנחנו תוקעים את הקול שופר הזה, אז זה מזכיר לקדוש ברוך הוא את מעמד הר סיני, וזה מה ש, אה, מעורר אצל הקדוש ברוך הוא את הרצון לתת לנו שנה טובה ולגזור את דיננו לטובה. המצווה של תקיעת שופר היא דווקא בשופר. למה? כיוון שהתורה אומרת לנו, אה, לתקוע בשופר ולא בקרן. ושופר יש לזה גם משמעות של שפופרת, שזה צריך להיות דבר חלול. ויש עוד סיבה אחת שאנחנו לוקחים דווקא את השופר. אה, ויש כאלה שמקפידים שזה יהיה דווקא מקרן של איל. למה? כיוון שאנחנו רוצים להזכיר את עקידת יצחק. השופר צריך להיות כפוף כדי שהעם יכופפו את לבם להשם בתפילה. הזמן של תקיעות שופר-- של תקיעת שופר הוא ביום. כמו שנאמר "יום תרועה יהיה לכם", ולכן החל מעלות השחר אפשר לתקוע בשופר. למעשה, אה, תוקעים בשופר אחרי נץ החמה, אבל לא לפני עלות השחר. ועד שקיעת החמה אפשר לתקוע בשופר. לאחר קריאת התורה כתוב בסידור אדמו"ר הזקן שאדם צריך להכין את עצמו לתקיעת שופר. ואומרים את המזמור למנצח, מזמור מ"ז בתהילים. ויש כאלה שלומדים שההכנה שעליה אדמו"ר הזקן מדבר בסידור זה שצריך לומר את המזמור. אומרים את המזמור למנצח שבע פעמים וזה משמש כהכנה לתקיעת שופר. אבל, אה, ש... אה, הרבי אומר שאדמו"ר הזקן מדייק ואומר שאדם צריך להכין את עצמו ויאמר מזמור זה ז' פעמים. זאת אומרת

16:33 דובר 2 שההכנה היא בנוסף לאמירה של המזמור מ"ז שבע פעמים. זאת אומרת שזה לא, זה לא, זו לא ההכנה. אז מהי ההכנה? הרי אדמו"ר הזקן לא כותב מהי ההכנה שצריכה להיות תקיעת, לפני תקיעת שופר, אבל אומר הרבי בעצם ה, ה, ה, ההכנה זה ההכנה של ההתמסרות הנפשית שבן אדם מוסר את עצמו ונותן את עצמו, אה, בפני הקדוש ברוך הוא. אז, אה, כאן בעצם, אה, זוהי ה, ה, ההכנה הראויה. בן אדם באמת צריך להניח את עצמו ולתת את כל כולו להשם מתוך קבלת עול מלכות שמיים. זוהי ההכנה של תקיעת שופר. אחרי ה, האמירה של המזמור, אה, למנצח ואומרים את הפסוקים שיש, יש שמה כוונות מיוחדות. מיד ניגשים לאמירת הברכות. בברכות גם כן כתוב שהשופר צריך להיות מכוסה. ישנם כמה טעמים למה מכסים את השופר בעת ה, בעת הברכות. יש טעם אחד שאומר כמו שאנחנו יודעים בהלכות שבת שמכסים את הפת לפני הקידוש, כי מצד העניין היה צריך לברך תחילה על הפת ואחר כך לברך על היין. אבל כיוון שתיקנו חכמים לברך, לקדש על הכוס של יין אז כדי שלא יראה הפת בושתו אנחנו מכסים את החלות. אז על דרך זה הנוסח של הברכה שקידשנו וציוונו לשמוע קול שופר. אז בעצם זוהי המצווה. המצווה היא רק לשמוע את הקול של השופר, לא המצווה לתקוע. ככה שבשופר עצמו אין מצווה. וכיוון שיש כאן, אה, גנאי לשופר, אז לכן כתבו הפוסקים כדי שלא יראה השופר בושתו אז מכסים את השופר בעת הברכה. אבל יש פירוש שמאוד, מאוד מתאים לאמירה שראש השנה בעצם צריכה להזכיר לנו את עקידת יצחק. אנחנו עושים הרבה, הרבה דברים שקשורים לעקידת יצחק וביניהם זה גם העניין של כיסוי

18:37 דובר 2 השופר. מובא במדרש שלפני שאברהם אבינו עקד את יצחק בנו על גבי המזבח הוא מאוד מאוד חשש שמא ייפול בו מום, כיוון שהוא, אה, הבין שהוא צריך להעלות את בנו לעולה, אז הוא דאג שכל דיני מומין, אה, ביקור מומין. זאת אומרת, כל ש-, ש-, שהבן שלו יהיה עולה תמימה ללא שום מום, ללא שום פסול, ולכן הוא, אה, הצניע אותו. הוא בעצם שמר עליו מכל משמר כדי שלא ייפול בו מום. וזכר לזה אנחנו גם מכסים את השופר לפני המצווה של תקיעת שופר, כדי להזכיר גם כן את העניין של עקידת יצחק. את השופר אנחנו אוחזים בצד ימין של הפה, כי כתוב "והשטן עומד על ימינו" והתקיעה נועדה לבלבל את השטן. פתח של השופר צריך להיות כלפי מעלה ולא לצדדים, כמו שכתוב "עלה אלוקים בתרועה". את התקיעות תוקעים באופן כזה שהשופר, ה-, החלק הצר של השופר הוא בפה והחלק שממנו יוצא הקול הוא החלק הרחב, הוא כלפי חוץ. והסיבה לזה שכתוב "מן המצר קראתי ה' ענני במרחב". יש לנו בעצם, אה, לפני תקיעת שופר, יש לנו את הברכות, יש את הכוונה של הברכות ויש כמובן את מצוות היום לשמוע את כל התקיעות מתחילתם ועד סופם. כמובן צריכה להיות כוונה פשוטה, אה, לקיים את המצווה של, אה, שהתורה אומרת גזירת הכתוב. התורה אומרת לתקוע בשופר, אז צריכים לתקוע בשופר. אבל מעבר לזה ישנם כמה וכמה טעמים שנאמרו על תקיעת שופר, ולזכור את, את הנביאים, לזכור את בית המקדש, לזכור את העניין של, אה, אה, גאולתם של ישראל מן הגלויות. וכל זה כמובן, אה, למדים מהמון המון פסוקים שש-, אה, למדים אותם, אה, חז"ל על העניין הזה של תקיעת שופר, המשמעות

20:42 דובר 2 שלה ובעצם מה היא צריכה להזכיר לנו ומה אנחנו צריכים לכוון בתקיעת השופר. אבל כמובן שהכוונה היא צריכה להיות כוונה פשוטה. ראשית כל, התורה אמרה לתקוע בשופר. אנחנו מקבלים על עצמנו את עול מלכותו של הקדוש ברוך הוא ושומעים את התקיעה כדי לקיים את המצווה. ליל ראש השנה אנחנו מתחילים את עשרת ימי תשובה עם התפילות המיוחדות, עם ההוספות המיוחדות שבתפילה, שבתפילות. אם בכל השנה אנחנו אומרים "ברוך אתה ה' האל הקדוש", בעשרת ימי תשובה אנחנו אומרים "המלך הקדוש", כי אז הקדוש ברוך הוא מראה את מלכותו עלינו. אה, גם בשאר ימות, אה, אה, ימות החול של עשרת ימי תשובה אנחנו אומרים, אה, "המלך הקדוש" וגם אומרים "המלך המשפט". ויש גם כמה וכמה הוספות שהוסיפו הגאונים, אה, שמוסיפים בתפילה, בנוסח התפילה, תפילת שמונה עשרה. יש גם שיר המעלות ואבינו מלכנו שמוסיפים. יש תפילות מיוחדות לימים האלה, עשרת ימי תשובה, שבהם הקדוש ברוך הוא קרוב לכל יהודי ויהודי. וההוספות האלה מתחילות כבר בתפילה הראשונה של השנה, התפילה של ליל ראש השנה. אגב, התפילה של ליל ראש השנה, הרבי מביא שרבותינו נשיאינו היו מאריכים בה ביותר. זוהי למעשה התפילה הראשונה של השנה. ואה, הרבי אומר שהגם מי הוא זה ואיזה הוא שיכול להתקרב למדרגתם של רבותינו נשיאינו. אבל אף על פי כן, כיוון שסיפרו לנו את זה, אז שמץ מינהו ואפס קצהו צריך להיות אצל כל אחד ואחד. לשאוף, אה, להאריך בתפילה ו-ולכוון בה קצת יותר מאשר בשאר תפילות השנה, אה, בגלל המיוחדות של התפילה הזאת. בסיום התפילה של, אה, ליל ראש השנה, גם בלילה הראשון וגם בלילה השני, אנחנו אומרים "לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה", שמראה את מלכותו של הקדוש

22:40 דובר 2 ברוך הוא בעולם. ואיך שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם וזן ומפרנס את כולם. וידוע שהתפילה הזאת, כשאומרים אותה בכוונה, אז יש לה סגולה והיא בעצם הצינור שפותח את כל שערי השפע והברכה על כל השנה כולה. אחרי תפילת ערבית של ליל ראש השנה אז מאחלים איש לרעהו "לשנה טובה תיכתב ותיחתם". הדבר הזה עושה נחת רוח מאוד מאוד גדול למעלה, שיהודים מברכים אחד את השני, אה, בברכה הזאת. ובאמת מזרז וממהר את הכתיבה והחתימה של כל אחד ואחד לשנה טובה ומתוקה. וצריך לזכור רק שכשאומרים את זה, אה, בליל ראש השנה זה עדיין מתאים לומר, אה, כתיבה וחת-- "לשנה טובה תיכתב ותיחתם". אבל, אה, אחרי, אחרי חצות היום כתוב בשולחן ערוך שבאחרי חצות היום כבר לא אומרים, אה, את הנוסח הזה, כיוון שהחתימה כבר הייתה ומה שנשאר זה רק "גמר חתימה טובה" לאחל אחד לשני. ולכן, אה, מראש נקבע הברכה הזאתי, האיחול הזה נקבע רק ללילה הראשון של ראש השנה. בראש השנה אנחנו קוראים בתורה את הקריאה של, אה, שקוראים על, על פקידת שרה אמנו, ומפטירים גם כן על הפקידה של חנה, אמו של שמואל הנביא, כיוון שהם נפקדו ביום ראש השנה. זה ביום הראשון של ראש השנה. ביום השני של ראש השנה אנחנו קוראים את עקידת יצחק כדי שנזכור, שלהזכיר את העניין של עקידת יצחק, שבעצם, אה, הדבר ימליץ טוב בעדנו. עצם זה שמזכירים את הזכות של יצחק אבינו שנעקד על גבי המזבח, אז זה דבר שמעורר, אה, מעורר טוב על עם ישראל. ממליץ יושר על כל אחד ואחד מישראל, ולכן אנחנו עושים כמה וכמה דברים שהמשמעות שלהם זה לזכור את העניין של עקידת יצחק. בהפטרה, בהפטרה אנחנו

24:40 דובר 2 קוראים את ה, את ההפטרה של זכרונות שמזכירים, אה, "הבן יקיר לי אפרים, זכור אזכרנו", שבעצם אנחנו מעלים את הזיכרון של עם ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. תפילת מוסף של ראש השנה יש בה, אה, ייחודיות על פני כל התפילות. כל התפילות בעצם מורכבות משלוש ברכות ראשונות, שלוש ברכות אחרונות וברכות אמצעיות, ככה שכל ימות החול אנחנו מתפללים שמונה עשרה. זה נקרא תפילת שמונה עשרה. למעשה יש תשע עשרה ברכות, אה, אבל בתפילות של שבתות וימים טובים, מוסף של ראש השנה, של, אה, ראש חודש ו, אה, חול המועד, יש בעצם לא שמונה-- לא תשע עשרה ברכות, אלא יש, אה, שבע ברכות. יש למעשה שלוש ברכות ראשונות, שלוש ברכות אחרונות וברכה אמצעית של קדושת היום. אבל מיוחדת היא התפילה של מוסף של ראש השנה, כי יש בה, אה, בנוסף על השלוש ברכות ראשונות, שלוש ברכות אחרונות וברכה אחת של קדושת היום, שזה כבר שבע ברכות, אה, יש עוד שתי ברכות שהן נוספו על, אה, עניין הזכרונות והשופרות. ה... מלכו-- למעשה יש מלכויות, זכרונות ושופרות. יש פסוקי מלכויות שבסופם יש את הברכה שהיא ברכה של קדושת היום: מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון. ובנוסף מוסיפים עוד שתי ברכות: ברכה אחת של זכרונות וברכה אחת של שופרות. כמובן, כל אחת מהברכות היא לאחר ההקדמה של הפסוקים, ובסיום כל סדר כזה אנחנו גם תוקעים בשופר עשר קולות: תשר"ת, תש"ת, תר"ת. לאחר תפילת מוסף של ראש השנה אנחנו תוקעים עוד שלושים קולות. למרות שכבר יצאנו ידי חובת תקיעת שופר, כבר שמענו את התקיעות דמיושב וסיימנו גם את הסדר של התקיעות דמעומד. אף על פי כן, אנחנו מסיימים את, אה, אה, את התפילה ותוקעים

26:39 דובר 2 עוד שלושים קולות. והסיבה שעושים את זה כדי לערבב את השטן, שהוא לא יראה שאנחנו יוצאים ישר ל-לבית לאכול כבר, אחרי שכבר, כבר קיימנו את חובת היום. אז, אה, מצד העניין כבר היינו יכולים לפ-ליפטר לביתנו, אה, לאכול ולשתות מתוך שמחה וטוב לבב. אבל אנחנו מתעכבים עוד קצת בבית הכנסת בשביל לערבב את השטן. ביום הראשון של ראש השנה, כשהוא חל בחול, ואם הוא חל בשבת אז עושים את זה ביום השני, אה, עושים תשליך. בעצם העניין של תשליך זה מק-- יש לזה מקום מאוד מאוד קדום בצורה כזו או אחרת. אה, יש לזה איזשהו מקור. בפועל, הפש-- המנהג שאנחנו מכירים כרגע כיום, המנהג הנוהג כיום, זה שיוצאים אל, אה, מקור מים חיים ומשתדלים שיש שמה גם, אה, דגים, באופן כזה שיוכלו גם לראות את הדגים. עיניהם של הדגים היא, אה, תמיד פקוחה, לרמז שהקדוש ברוך הוא פוקח עלינו את עיניו כל הזמן, כל העת. והדבר השני זה בעצם, אה, לסמל שהדגים יש בהם, אה, את התכונה הזאת שהעין הרע לא שולטת בהם. ו, אה, לכן אנחנו משתדלים לעמוד במקום שבו נוכל גם לראות את הדגים. אה, בכלל על העניין של תשליך מובא שזה גם זכר לעקידת יצחק, כי אנחנו יודעים, המדרש מספר שכאשר אברהם אבינו יצא ביחד עם בנו לעקידה, אז בא השטן וניסה להפריע לו בדרכו. הוא בא בדמות של נהר, ואברהם אבינו עבר ביחד עם יצחק, עבר איתו בתוך, בתוך הנהר, עד שמה שנקרא באו מים עד נפש והמים הגיעו עד חוטמו, והוא עדיין לא התפעל מכל זה והמשיך הלאה. אז לזכור את המסירות נפש של אברהם אבינו ויצחק אבינו, אז אנחנו הולכים לנהר כדי להיזכר בעניין הזה

28:44 דובר 2 של המסירות נפש של עקידת יצחק, ושזה יהיה מליץ יושר על כל אחד ואחד מישראל. או בתוך, בתוך הנהר עד שמה שנקרא באו מים עד נפש והמים הגיעו עד חוטמו, והוא עדיין לא התפעל מכל זה והמשיך הלאה. אז לזכור את המסירות נפש של אברהם אבינו ויצחק אבינו, אז אנחנו הולכים לנהר כדי להיזכר בעניין הזה של המסירות נפש של עקידת יצחק, ושזה יהיה מליץ יושר על כל אחד ואחד מישראל. החג היחיד למעשה שיש בו חג בן יומיים זהו ראש השנה. כמובן שבחוץ לארץ אז כל חג הוא חג בן יומיים חוץ מיום כיפור. אבל החג היחיד שגם בארץ ישראל הוא חג של יומיים הוא ראש השנה. הסיבה לחילוק בין ראש השנה לשאר החגים זה בגלל המנהג שהיה ש-שהיה אז בזמן שהיו מקדשים את ה, את הלבנה על פי הראייה, על פי עדות ראייה, שהיו מגיעים לבית דין והיו מעידים שראו, מעידים, ראו, מעידים שהם ראו את מולד הלבנה. אז ה, השלוחים של בית דין היו יוצאים ומפרסמים בכל מקום ומקום שקידשו את החודש, ולפי זה הם ידעו מתי תהיה הקביעות, באיזה יום יחול חג פסח, חג שבועות וכולי. בחוץ לארץ לקח יותר זמן עד שהגיעה השמועה, ולכן מפני הספק אז הם כל יום עשו, כל חג הם עשו אותו יומיים. אבל, אה, בארץ ישראל, כיוון שיכלו, הספיקו להגיע ולהודיע לכולם מתי קידשו את הלבנה, אז כבר ידעו בדיוק מתי הוא היום, והחג היה רק יום בן אחד. אבל ראש השנה הזה הוא החג היחיד שהיה חל ממש בראש חודש. זאת אומרת שבראש השנה עצמו עוד יכולים להגיע עדים לבית הדין ולהודיע שהם ראו את מולד הלבנה. זאת אומרת

30:47 דובר 2 שבעיצומו של אותו יום הם יק-- הם יקדשו את יום ראש השנה. וכדי שלא ייווצרו כל מיני מכשולות, שכבר היו כל מיני מכשולות בעניין הזה, אה, אז קבעו חכמים שראש השנה תמיד יהיה חג של יומיים. עכשיו, היום, אחרי תקנת הלל הנשיא, אה, שהוא כבר סידר את הלוח, אז כבר אין לנו את הבעיה, כי בלאו הכי לא מקדשים על פי הראייה. אבל, אה, כל מה שנקבע אז נשאר עד היום. אנחנו צריכים מפני המנהג לשמר אותו, ולכן בחוץ לארץ עד היום נוהגים בכל יום טוב שחוגגים אותו יומיים, ובארץ ישראל כל יום טוב חוגגים אותו יום אחד, חוץ מראש השנה, שגם אז, בזמן שהיו מקדשים על פי הראייה, היו חוגגים אותו יומיים. יש שאלה גדולה לגבי היום הזה של ראש השנה, היום השני של ראש השנה: האם הוא יום טוב בפני עצמו או שהוא בא כהמשך ליום הראשון? אה, למעשה יש סימן שלם בשולחן ערוך, סימן תר, שמדבר על דיני ביצה שנולדה ביום טוב של ראש השנה. איך צריך להתייחס בעצם ליום הזה? האם זה יום, יום אחד ארוך, יומא אריכתא, או שזה בעצם יום טוב חדש? למעשה אנחנו מברכים שהחיינו בשני הימים, גם ביום הראשון וגם ביום השני, אבל בגלל הספק שיש בדבר אז אנחנו דואגים שיהיה לנו פרי חדש, אה, הן לברכת, אה, הקידוש, ברכת שהחיינו שבקידוש, ונשים כמובן שנוהגות להדליק נרות ולברך שהחיינו בהדלקת הנרות, אז גם כן, כשהן ידליקו את הנרות בסמוך לקידוש, שאז הפרי חדש מונח על השולחן ורואים אותו ונותנים עיניהן בעת ברכת שהחיינו על הפרי חדש. ואחר כך, אה, מיד אחרי הקידוש, אה, יושבים לאכול את הפרי חדש. אגב, זה בשונה מהמנהג

32:51 דובר 2 של התפוח בדבש, שאוכלים אותו בתחילת הסעודה בלילה הראשון, אה, כפי שאמרנו ב-בתחילת השיעור, שיש דברים טובים ש-- דברים שאוכלים שיש להם סימן טוב, שאוכלים אותם ב-בלילה הראשון של ראש השנה, אז, אה, אה, את הדברים האלה של סימן טוב אוכלים אותם בלילה הראשון בתחילת הסעודה. זאת אומרת, אחרי ברכת המוציא, אחרי שטבלנו את החלה בדבש, אה, אוכלים את הסימנים הטובים. אבל, אה, בלילה השני, אה, אוכלים את הפרי חדש מיד אחרי הקידוש, עוד לפני נטילת ידיים, ומברכים ברכה אחרונה על הפרי חדש. אה, והסיבה בעצם שמברכים שהחיינו ודואגים שיהיה פרי חדש, בגלל הספק האם היום טוב של ראש השנה זה יום טוב בפני עצמו, שמיד צריך לברך שהחיינו, או שזה בא בהמשך ליום הראשון ואז לא צריך לברך שהחיינו. אה, ההכרעה למעשה, אגב, שאנחנו כאן לא מרחיבים, אה, בעניינים של הלכות למעשה, השיעור הזה נועד בעצם ל-להביא רקע כללי לטעמי המנהגים, אבל בדרך אגב נאמר שנפסק להלכה למעשה שגם מי שאין לו פרי חדש הוא יברך בכל אופן, אה, שהחיינו, כיוון שלמעשה, אה, נקבע שכן מברכים שהחיינו ביום השני, רק שמהיות טוב אנחנו דואגים מראש, אה, שיהיה פרי חדש הן בברכת הדלקת נרות, הן בברכת הקידוש והן בברכת שהחיינו שבתקיעות השופר ביום השני.