חינוך הילדים לחודש אלול וראש השנה - הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ביסודו של השיעור הנוכחי אנחנו נעסוק בחינוך, חינוך הילדים שלנו לנושא של חגים, ונתחיל מאלול שמכין לתשרי. אה, כאשר הדגש הוא על חינוך ילדים. חינוך ילדים מגיל שהם כבר מבינים משהו, גיל חינוך שזה חמש-שש או אפילו גיל שלוש. אנחנו מכניסים ילד בגיל שלוש לחיידר והוא שם שומע סיפורים מהמלמד. זה אומר שגם אנחנו צריכים לעשות את אותם הדברים כפי מידת הזמן שאנחנו מצליחים ליצור, שאנחנו כהורים גם נעסוק קצת בעניינים האלה, נברר מה למד, מה שמע, נעזור גם אנחנו לתת לזה יותר משמעות, לתווך את הדברים אל הילד, אל ליבו של הילד, נפשו של הילד. כן, כך בונים חסיד, ירא שמיים ולמדן. יש עניין עקרוני, כשאנחנו באים ואומרים בואו נחנך, איך אנחנו חושבים שאפשר לחנך? אז החינוך פה מורכב משני חלקים באופן כללי. חלק אחד זה החלק של השגרות הטובות, הנכונות, הנעימות, ההגיוניות, הפרופורציונליות, שאנחנו אבא ואמא והילדים היותר מבוגרים, אנחנו צריכים ביחד ליצור כדי שתהיה אווירה בבית שתשפיע על הגדולים ועל הקטנים, עלינו וגם על הילדים שלנו וגם על היותר קטנים מהילדים שלנו. כשהרבי התחיל לדבר על מבצע חינוך, שזה היה בשנות הלמ"דים, הרבי דיבר על חמישה מבצעים והכריז על עוד חמישה מבצעים, ביחד עשרת המבצעים. ואני זוכר איך שבקריות ישנו חסיד מבוגר, שיהיה בריא, רבי שמואל פומר, שזכה להשיב רבים מעוון, קירב הרבה מאוד יהודים לחסידות ולרבי, התקשרות לרבי, והוא אז בהשפעת הדברים של הרבי, אה, הגה שתי סיסמאות. סיסמה אחת, אה, "הנה הנה משיח בא, באהבת ישראל נקדם בואו", וסיסמה שנייה, "הנה הנה משיח בא, מה בדבר החינוך לקראתו?" הרי זו שאלת המיליון דולר. אם אתה מבין שהנה הנה משיח בא ואתה לוקח את זה ברצינות,

03:16 דובר 2 אז מה נראה לך? שזה דבר שלא צריך לחנך לקראתו? זאת השאלה. מה בדבר החינוך לקראתו? איך אנחנו נחנך את עצמנו ואת המשפחה שלנו, אה, לקבלת פני משיח? מה בדבר החינוך לקראתו? אז יש בזה, כאמור, שני חלקים. חלק אחד זה חלק של השגרות. בית מבוסס שמתנהלים בו חיים נפלאים, שכל הזמן רואים, מסתכלים, יש דפים של הרבי נקראים "המעשה הוא העיקר". זה מופץ, בחב"ד אינפו יש דבר כזה. כל אחד יכול להוריד את זה ולתלות את זה בבית על הפריג'ידר, בלוח מודעות ביתי, בלוח מודעות של בית כנסת. שבע משימות מהרבי לכל שבוע. אם אנחנו רק נראה מה הרבי מבקש ונעשה את זה, אנחנו כבר עסוקים בעיסוק נחמד, לא מלחיץ, אבל עיסוק שממלא תוכן ואת הזמן שלנו באיך לעשות עולם יותר טוב, יותר קדושה, יותר מוכנות לגאולה. הדף שנקרא "המעשה הוא העיקר". אוקיי, אז עכשיו יש את השגרות. אנחנו עושים את השגרות. אנחנו יודעים מה הרבי רוצה, מה אנחנו עושים, איך מנהלים בית, איך מתכוננים, איך עושים את כל הפרטים, פרטי הפרטים. שלוש תפילות במניין, שחרית, מנחה, ערבית, שיעורי תורה לגברים, לנשים, חברותות. לא, בכלל לא יזיק אם יראו את אבא לומד עם עוד מישהו. לא יזיק כמובן אם אבא ילמד עם הילדים או לפחות המינימום ישאל אותם בשולחן שבת, וגם לא יזיק אם יראו שאבא ואמא לומדים משהו ביחד בהתאם לעניינים, שזה גם נושא מאוד מעניין. זה גם חינוכי, אבל העיקר זה דוגמה אישית. אז זה השגרות. אבל איך אנחנו עושים חינוך לעומק שאנחנו גורמים לילדים לחוות באמת ובאמיתיות את עומק הנועם והחיות והחדווה והעמקות של החגים? ויחד עם זה, איך אנחנו גורמים לילדים לקחת את זה לחיים?

05:50 דובר 2 כמובן, להפעיל אותם, להפוך אותם למשפיעים. כי כדי להיות משפיעים אנחנו צריכים להתכונן. ותלמיד שהוא הופך להיות משפיע הוא בעצמו מושפע והולך בדרך הכי טובה. תעשה אותו מדריך במסיבות שבת וכולי וכולי. סיפר לי פעם הרב דוד נחשון שיחי' על אחד מגדולי החסידים והמשפיעים שבצעירותו היה שובב לא קטן, ואבא שלו, שהיה חסיד גדול ומכובד, שאל את הרבי ביחידות מה לעשות איתו. היה נוסע על הטוסטוס בחוצות עיר הקודש. מה עושים איתו? הרבי אמר לו לאבא שלו: ״תעשה אותו משפיע. תמנה אותו על קבוצת בחורים. קבוצת ילדים. יאללה, שיתחיל לפעול״. והוא הגיע רחוק, רחוק, רחוק, רחוק. זאת אומרת, לפעול על הזולת. אבל בכל זאת, איך אנחנו משנים את הפנימיות של ילד או נותנים לה להתבטא ולהתגלות? יש רק דרך אחת אמיתית וישרה: שיחה אישית. מה שהעולם קורא זמן איכות. קח את הילד שלך, צא, הסתובב איתו. זה הבן. אם זה הבת, אם התקשורת איתו טובה באמצעות טיול אז יהיה טיול, הליכה מהירה שיהיה הליכה מהירה. לשבת ליד הכורסה שיהיה לשבת ליד הכורסה. איך שאיך שנראה טוב. אבל דבר איתו, תשמע אותו, שיחה אישית, ואז מלמדים דברים. הילד ישאל אותך איזו שאלה, אתה תענה לו? תתכונן, תסביר דברים. אנחנו רוצים לדעת להסביר. להסביר את זה בדרכו של הרבי. יש את הספרים "מורה לדור נבוך". ילד ישאל שאלה. אתה יודע איפה לחפש את התשובה? יש את הספרים. את הספר "החינוך והמחנך". ההורים צריכים לדעת מה כתוב שם, מה הרבי רוצה מאנשי חינוך שיעשו, וכל מורה הוא באמת גם הורה וכל הורה הוא גם מורה בבית שלו. חשוב לדעת לדבר על ענייני החינוך, חוויה, חוויה של שמירת מצוות, חוויה

08:19 דובר 2 של חגים. ולכן מי שחושב שבסיסמה פה או סיסמה שם בשולחן שבת, שזה נפלא, זה בזה ייגמר, זה בדרך כלל לא מספיק. שינוי בחינוך והתנהגות, לרתום מישהו, לרתום מישהו, זה על ידי שיחה אישית, ואסור לדלג על הפרט הזה. תקיעת שופר: החל מראש חודש אלול ישמעו התלמידים תקיעת שופר מדי יום. תראו דבר מעניין, המקור לזה זה ספר החינוך והמחנך, עמוד מאה עשרים ואחד. אני מספר לכם, אצלנו בתלמוד תורה הנהגתי את זה מהרגע הראשון, שתהיה תקיעת שופר כל יום בחודש אלול. והיום אומרים שבכל זאת זה כמו גבא, באמת מוכרחים כל יום? היה מונח אצלם בפשטות שזה כל יום אתה הולך למבצעים, אתה מניח למישהו תפילין, לא תתקע לו כל יום בשופר? כן, אז אותו דבר עם התלמידים. אנחנו מחנכים את הילדים. אם יש מצווה לתקוע בשופר כל יום מימי חודש אלול כדי להתכונן לראש השנה, אז למה שהילדים לא ישמעו כל יום? והנה באמת שמח, שמחתי לראות שזה בדיוק מה שכתוב, שכן זה חשוב מאוד לטרוח שבכל כיתה תישמע תקיעת שופר. אגב, אה, לא מסובך ללמד ילד לתקוע שופר אם האבא יודע. אה, זה לא מסובך מהבחינה הטכנית, מבחינה הלכתית צריך ל-ללמוד, אבל מבחינת, אה, מבחינה טכנית זה לא דבר מסובך. על כל פנים, איפה תפקידו של האבא? אם אמרנו שהילד ילך לתלמוד תורה ושם הוא ישמע תקיעת שופר, אז תפקידו של האבא מה יהיה אם הילד יפסיד יום לימודים? או מה אם אבא שאל את הילד, היום שמעתם תקיעת שופר? ואז הילד יגיד לו, היום דווקא המורה היה חסר ובא ממלא מקום, ושאלנו אותו ואמר שהוא לא יודע לתקוע בשופר. אתם חושבים שלא קורים דברים כאלה? קורים. לכן

10:29 דובר 2 אדרבה, אם א-אם אנחנו מבינים שמבחינה חינוכית זה טוב וצריך ונחוץ שהילד ישמע תקיעת שופר בכל יום בחודש אלול, אז בוא גם אנחנו נ-נתמוך בזה. נשאל, שמעת? אם האבא יודע, שמעת? אשמיע לך. וכן הלאה וכן הלאה. נשתדל שגם כן ישמע אם הוא לא הצליח לשמוע. צריך להסביר לתלמידים שאלול הוא חודש החשבון, חודש שלם של חשבון נפש. צריך להשתדל, כותב הרב חודקוב, שירגישו אווירא דאלול הן מצד המורים והן מצד התלמידים. לראות מוסיף והולך ומתכוננים לראש השנה, כי הרי זהו גם העניין של תקיעת שופר באלול: להזכיר אודות אלול וראש השנה. אז כאמור זה נכון בתלמודי תורה, זה נכון גם בבתים. לתת לזה את העידוד, לשאול על זה, להוסיף על זה, לספר. תחשבו כמה נחמד שהמורה מספר משהו בכיתה וילד מצביע ואומר, ואבא שלי סיפר לי על זה ככה וככה. אז זה דבר עצום. נושא שני: אמירת תהילים. הנה כאן בחינוך והמחנך הוא נוקט, אה, נוקט את הגיל באופן חד משמעי. מאיזה גיל? כותב הרב חודקוב: ילד מגיל תשע ומעלה, שזה אומר כיתה ג', גיל המציין תקופה חדשה בחיי הילד, כן, כיתה ג', צריך לומר בכל יום מימי אלול את השלושה מזמורי תהילים הנוספים כנהוג. תלמיד מתחת לגיל זה, מהגן חובה, כיתה א', כיתה ב', יאמר איזה פסוקים בתהילים בתור מזכרת ותזכורת שהימים הם ימי אלול. צריך להרבות בתהילים. אז הנה יש פה גם התייחסות שוב לגיל. מאיזה גיל? אני אומר לך, מגיל תשע תחדיר בו את השלושה פרקים. עכשיו מה התפקיד של האבא? בתלמוד תורה הרי יש זמן שכולם צריכים לומר, אבל אתה בתור אבא תשאל אותו, "אמרת היום?" חיה. מקבלים על זה איזה פרס? אני אתן לך איזה

12:48 דובר 2 פרס. אתה יודע למה עושים את זה? את יודעת להסביר? כן, זה הכנה לראש השנה, יום הכתרת המלך. לראות בשיחות של הרבי, יש את השיחות שהרבי מדבר לילדים. הרבי מדבר, שיחות הרבי מכל חודש, מכל תקופה. מה זה הכתרת השם למלך בראש השנה? מה תפקידם של חיילי צבאות השם בזה? מה טוב שהמלמדים ידברו על זה, אבל האבא והאימא לא יזיק אם ישאלו את הילד, ואם הילד ידע מה טוב. אם הוא לא ידע, אז אנחנו יכולים להוסיף לו את זה מתוך הספר של הרבי מדבר לילדי ישראל. הלכות תשובה. בימי אלול צריכים ללמוד דיני תשובה. איפה נלמד דיני תשובה? אז יש שני דברים. קודם כל הלכות תשובה לרמב"ם. דבר שני, אנחנו צריכים ללמוד גם את איגרת התשובה, פרקים ממנה, קטעים ממנה, ולדבר על אותה תשובה. כשם שיש הלכות ציצית והלכות תפילין, וכל אחד רוצה שהבן שלו ידע הלכות ציצית והלכות תפילין, ואם אבא יודע בעצמו איך עושים ציצית, זה בהחלט דבר טוב וחינוכי וחוויה לכל החיים שהאבא ילמד את הילד איך בעצמו, בעצמו ילמד אותו איך עושים ציצית, איך קושרים את החוטים. כך יש גם הלכות תשובה וכולם צריכים ללמוד את ההלכות האלו, קטן וגדול. אז גם כאן תפקיד האבא והאימא לתמוך בדברים האלה, לעשות השלמות במידה וצריך. לשאול שאלת תם: אתה מלמד? אתה אחראי על לימודי קודש? נו, לומדים משהו באלול? קצת הלכות תשובה וכן הלאה וכן הלאה. טוב, נושא חשוב לא פחות, וזה גם כתוב בחינוך והמחנך של הרב חודקוב. חודש אלול זה חודש ההכנה לנסיעה לרבי. חסיד נוסע לרבי פעמים רבות, אבל באופן כללי ה-- רוב החסידים נוסעים קודם כל לתשרי. כן, בדורנו התווספו כל מיני

15:17 דובר 2 תאריכים חשובים מאוד. אם זה ראש חודש כסלו, כנס השלוחים, ואם זה חנוכה, ואם זה כנס השלוחות, כ"ב שבט, ואם זה בקשר עם חודש ניסן, י"א ניסן, עם ההסתייגויות של הרבי שפסח צריך להיות בבית, אבל לא י"א ניסן. בחורים אולי כן יכולים וכן הלאה. ו... אה, ג' תמוז, ז' תמוז, כ' אב, כל התאריכים. שבועות, שבועות, חג השבועות, חג החג המוצים, חג המורי צדק, חג המצות, כפי שהיו אומרים בלבבי. כן, כל התאריכים חשובים, אבל תשרי זה הדבר העיקרי שהיה מדורי דורות. קודם כול נוסעים לחודש החגים. חודש תשרי. תשרי אותיות ראשית, חודש שמביא את הברכה ואת ההצלחה לכל השנה כולה. לכן, תלמיד הנוסע לקודשא דמר, לחודש תשרי, יש להכינו בהכנה ראויה איך להתנהג בחודש תשרי ובכלל, ובמחיצת הרבי בפרט. מי יכין אותו? המלמד שלו, המשפיע שלו וההורים שלו. הן בעניינים רוחניים והן בענייני נימוס והנהגה כללית. יש לתת להם, לתמימים שנוסעים או לאח של תמימים, צידה לדרך. ללמדם איך להתנהג שם. כמו כן חייבים לסדר שיהיה לבן שלנו סדר בלימוד בהיותו שם, ושיהיה מי שישגיח עליו בכל הקשור ללימוד ולהנהגה. כן, ההוראות האלה הן באמת מימי האור, אבל אז לא נסעו כל כך הרבה כמו היום, בלי עין הרע, בלי עין הרע. והיום ברוך השם יש ארגונים שמטפלים גם בהכנסת אורחים מבחינה פיזית וגם בהכנסת אורחים מבחינה רוחנית, ואנחנו צריכים לוודא שהבן שלנו, הבת שלנו, כשהם נוסעים, נוסעים דרך מסגרת, ושיש מעקב ברור על ההתנהגות הטובה והחסידית ויראת שמיים וכל הפרטים בכל ענייני חודש תשרי. וחודש אלול זה חודש ההכנה. לימוד תניא בעל פה, לימוד מאמר, מאמר, מאמרים של ראש השנה ולימוד כלל רבותינו של בבל וכולי. חודש

17:52 דובר 2 השנה אמרנו שחשוב מאוד אה להכין את תקיעת, לתקיעת שופר שבכל יום מימי חודש אלול. סליחות. מה דינם של ילדים קטנים שהגיעו לחינוך? מה דינם בקשר עם אמירת סליחות? אז בעצם כך, קודם כול, בלילה, במוצאי שבת, ״במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה״, ההתרגשות הגדולה של הלילה הראשון של סליחות והסליחות הארוכות והמרגשות של ערב ראש השנה, אין ספק שגם תלמידים צעירים, ילדים צעירים, צריכים לקחת בהם חלק. כי אם הילד שיקום לסליחות פשוט יפסיד בגלל זה יום לימודים, זה כבר משהו אחר. אבל אם הוא מסוגל לעמוד בזה, אה אז אנחנו, אנחנו בוא נגיד ככה, ילדים מכיתה ה' ומעלה בטח ובטח שצריך לוודא שהם יהיו בסליחות האלו, אפילו מוצאי שבת, וילדים יותר קטנים זה תלוי עד כמה הם מרגישים שהם מוכרחים ללכת ואכפת להם וזו חוויה בשבילם והם מוכנים בשביל זה להתאמץ מחר ו-ו-ואיך אומרים, לסבול קצת, לסיים יותר מוקדם את הלימודים כדי לנוח בצהריים, באמת ינוחו, אז אפילו קודם, אפילו בגיל יותר צעיר. אבל יש פה חינוך לאמירת סליחות, שזה חשוב. נו, מפה ניכנס לעוד שאלה, ילד בכלל יודע מה אומרים בסליחות? אז היום בזכות כל הסוגיה יש היום סידורים מבוארים, מחזורים מבוארים, סליחות מבוארות. בכל גיל, מכיתה ה' ואילך בוודאי אפשר. אה כל ילד לפי רצינותו וסקרנותו, אבל את המינימום להסביר פיוט פה, פיוט שם, קטע פה, קטע שם, זה ברגע שילד מבין טקסטים אפשר ללמד אותו. לדוגמה קטע פה וקטע שם, מלבד שהוא כבר יתחיל להיכנס לחוויה של התפילה. ושוב לא להלחיץ אותו עכשיו, לקחת איזה ילד בכיתה ב' ולהתחיל להסביר לו את כל הסידור. אבל לתת רקע או ללמוד ביאור קטן פה, ביאור קטן שם, ודאי

20:16 דובר 2 ישתף אותו וייתן לו גשר אישי וחוויה אישית לעניין התפילה. תפילה ואמירת תהילים. מה מספר על כך הרבי הריי"צ? עוד דבר מעניין אספר לכם. היה משפיע בעפולה, הרב החסיד ר' דוד קראץ[?]. כשהתקבלתי לניהול, זה היה לפני כארבעים שנה, הוא אמר לי: "טוב, אז, אז מאיפה תיקח מחב"ד? מתורת חב"ד? חומרים על חינוך?" מה אני אגיד לך האמת? אין הרבה יותר מדי. אז, על כל פנים, אז באותן שנים לא היה יותר מדי. אבל מה? יש את השיחות של הרבי הריי"צ. אם זה בליקוטי דיבורים, יש בספרי התולדות של הרבי הריי"צ, שם יש כמה וכמה רשימות של הרבי הריי"צ על חינוך, על ילדותו, על המחנכים החסידיים של פעם, על שיחות החינוך של אבא שלו, הרבי הרש"ב איתו, משם תיקח לך השפעה וכיוון. עכשיו, כשאנחנו מדברים פה על חינוך, אז אני אומר גם להורים היקרים של היום, היום כבר התווספו דברים רבים, מקורות רבים, אבל יחד עם זה באמת הבסיס של שיחות הרבי הריי"צ, קודם כול כפי שזה מופיע בספרי התולדות שלו על ילדותו, אוצר יקר שנושפע ממנו ונבאר את זה מה מתאים לילדים שלנו. מספר הרבי הריי"צ: במשך שנתיים בגיל תשע עד עשר שהייתי, הגעתי לדרגה מסוימת של הבנה. זה תרגום להיום תשע, עשר, זה כיתה ג', ד' של היום. ראש השנה תר"ן, הוא היה בן עשר, נולד בתר"ם, היה ראש השנה הראשון שעשיתי את הכול כמו גדול. בערב ראש השנה הייתי במקווה והלכתי להתפלל באוהל של הסבא, הרבי המוהר"ש, ובערב שמעתי את התפילה של אבא, הרבי הרש"ב, כשהייתה תפילה של הרבי. בבוקר הלכתי להתפלל והתפללתי את כל תפילת ראש השנה במתינות מתוך המחזור. שמעתי תקיעות, אמרתי תהילים, שמעתי חסידות,

22:32 דובר 2 התפללתי ערבית, וכך גם ביום השני, ומאז ואילך נהייתי לגדול. זאת אומרת שהרבי הריי"צ מציין את ראש השנה של גיל עשר ליום שכבר נעשה מהפך אצלו מילד לאיש. תקיעת שופר מבחינה הלכתית. כן, כולנו צריכים לשמוע את כל התקיעות, וכל תקיעה מראשה ועד סופה, אפילו אם היא מאוד ארוכה, וגם הילדים. ומנהג ישראל, הרבי אומר, שעל אף כפי שאנחנו כל כך נזהרים שרעש הילדים לא יפריע למבוגרים לשמוע את כל התקיעות ולצאת ידי חובה, בכל זאת המנהג של עם ישראל הוא להתאסף כולם יחדיו, הן אנשים והן נשים, וגם להביא את הילדים לשמוע תקיעת שופר, ואפילו קטני קטנים שעדיין לא שייכים להבין את תוכן הברכה, גם הם עונים בקול עם כולם יחד אמן. אם כן, יגידו, אמנם בכל זאת, נו, כמו ב-770, כזה קהל עצום, אז עוד ילדים ישמיעו איזה קול פה, קול שם, מה יהיה? אז באמת משם התשובה מה עושים שם. אני חושב שבאגף או שניים ב-770 יש עוד תקיעות. תוקעים עוד, תוקעים מיד אחרי התקיעות של המניין הגדול על הבימה, מיד תוקעים את אותן התקיעות באותו אגף או שניים ששם לא כל כך שמעו, ובמילא כולם שומעים. ואפשר להציע את זה גם בבתי כנסת שיש חשש שמרוב שכולם מביאים באמת את כל הילדים ויש קצת רעש, אז לעשות, לעשות שיהיה גם שם תקיעת שופר בפינות, בפינות, אותן פינות שצריך, ועוד פינה בבית הכנסת, בצורה שתתאים, ואז כולם ישמעו ויקיימו את הרצון של הרבי, להמליך את הקדוש ברוך הוא למלך. כולם ימליכו, גם הילדים. אדרבה, אדרבה, נער ישראל ואוהבהו. עוד בעניין של ראש השנה. אה, אסור לתקוע בשופר בראש השנה אם זה לא בשביל להוציא מישהו ידי חובה.

24:55 דובר 2 בא לתוקע, תקע. זהו. ילך למבצעים, ילך ברחוב. יהודי, אתה רוצה לשמוע? הלו, דוד יקר מקומה שלישית, אתה רוצה לשמוע? אני אתקע לך. מה עם ילדים אז? בנוגע לילדים כתוב שיש חיבוב מצווה. אם הם רוצים לתקוע, מתחשק להם לתקוע והם נהנים מזה, שיתקעו. ונקרא את זה בנוסח ההלכה, וכפי שזה נמצא בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן. סימן תקצ"ו, סעיף ב'. כתוב כך: "לאחר שכבר סיימו כל מניין התקיעות אין לתקוע עוד בחינם, שהרי התקיעה היא אסורה ביום טוב מדברי סופרים". זה למבוגרים אסור. "אבל מותר לומר לקטן שיתקע כדי שיתלמד, בין שהגיע לחינוך בין שלא הגיע לחינוך, ומותר לו לקטן לתקוע כל היום, אפילו לאחר שישמע את התקיעות בבית הכנסת". למה? מפני שמצווה על הגדולים ללמד את הקטנים הולך חכם במצוות, וזה מחנך את הילד במצוות וזה מגביר אצלו את החיבוב מצווה.