הלכות השייכות לטיסה - הרב שבתאי יונה פרידמן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה לכולם. לפני כמה שנים זכיתי להוציא חוברת שלמה בנושא הלכות הצריכות בטיסה. באמת, אנשים מתפלאים לשמוע שיש הרבה הלכות שקשורות עם הנושא של טיסה, אבל באמת, ההלכות האלה הגיעו מהשטח. הרבה פעמים טסים ותוך כדי הטיסה נתקלים בכל מיני שאלות. מה עושים עם מצב כזה? מה עושים עם מצב כזה? לא... זה מקרים לא כל כך שכיחים בכל יום ולא יודעים איך להתנהג בפועל בכל מיני מקרים שמתרחשים במהלך הטיסה. קראתי לחוברת בשם, על שם הפסוק, "אם אסק שמים שם אתה", שצריך לדעת שגם כשעולים לשמים, "אם אסק שמים", גם שמה נמצא הקדוש ברוך הוא. לפעמים בדרכים או בכל מיני מצבים שאנשים לא רגועים, לא נמצאים בבית, יותר קשה לקיים את ההלכות הצריכות, אז מקילים פה, מעגלים פינות. צריכים לדעת, "אם אסק שמים שם אתה", גם הקדוש ברוך הוא נמצא בשמים, בכל מקום, וגם בשמים, בטיסה צריך לקיים את כל ההלכות הנצרכות, כמו שנראה בשיעור שלפנינו. הרבי מביא באחד המכתבים שיש כאלה טוענים, נאמר בשם הרוגצ'ובר, שלא צריך להגיד את תפילת הדרך על טיסה כיוון שזה לא דרך. זה בשמים, זה לא נקרא דרך. הרבי אומר לפי זה על דרך הצחות אפשר לומר אולי שלא יצטרכו גם ללמוד בדרך, כי כתוב "ובלכתך בדרך", וזה הרי דבר ממש מופרך לומר שלא חייבים ללמוד תורה בשמים, בכל מקום שנמצאים. אז כמו שהנושא הזה של לימוד תורה נצרך גם בשמים, בכל מקום, ודאי שצריך גם לומר תפילת הדרך. אז באמת למנוע טעות ההבנה הזאת ש... כמו שהרבי אמר על דרך הצחות שבשמים לא צריך עניין של לימוד תורה, אז אנחנו נראה כל מיני הלכות שנוגעות למהלך הטיסה שנתקלים בזה כשבדרך כלל

02:34 דובר 2 כשטסים. הנושא הראשון שנתעכב עליו זה הדברים שצריך לעשות אותם לפני הטיסה. אז דבר ראשון אנחנו צריכים גם בדרך לעסוק בתורה. כתוב, "ובלכתך בדרך". אז ממילא בשביל שיהיה לנו אפשרות ללמוד תורה בדרך, אז צריך שיהיה לנו ספרים בשביל ללמוד, ללמוד בהם. אז לכן, לפני שאדם יוצא לנסיעה ארוכה, בפרט טיסה, שיש שמה הרבה זמן שאפשר לשבת וללמוד, אז צריך שאדם ייקח איתו ספרים בשביל ללמוד בדרך. אצלנו זה בעיקר נוגע, הספרים שמדברים עליהם זה השיעורים הקבועים שלומדים כל יום, זה חית"ת, הרמב"ם. כל הדברים האלה צריכים לקחת לדרך שיהיה אפשרות ללמוד. וכמו שהרבי אומר באחד המכתבים, בטח לומדים את השיעורים במהלך הנסיעה, במהלך הטיסה, וכשלומדים את השיעורים, במקום אחר הרבי אומר לומד כמה שורות תניא במהלך הנסיעה. זה גורם שהנסיעה תהיה נסיעה של מצווה, קשורה עם מצווה, ושלוחי מצווה אינם ניזוקים. זה עוד דרך להישמר במהלך הטיסה. יש מקום אחר שמישהו כותב לרבי שהוא מפחד מטיסה. מה לעשות? הרבי אומר לו לקחת איתו ספר התניא. תניא זה אותיות איתן, זה נותן כוח שלא יהיה את הפחדים. בוודאי שהטלית קטן שלו תהיה כשרה וזה יגרום לו שלא יהיה לו שום פחדים. לפני שיוצאים לדרך אז כתוב בצוואת רבי יהודה החסיד שלא ימשח אדם את מנעליו. אז מזה לומדים שאדם שיוצא לדרך באותו יום שיוצא לדרך ארוכה שלא חוזר באותו יום הוא לא יצחצח את הנעליים שלו, לא ימשח את מנעליו. יש כאלה אומרים שזה לא רק למשוח עם שמן, אלא זה לא לצחצח את הנעליים ולכן להשתדל ביום שיוצאים לדרך לא לצחצח את הנעליים אלא להקדים את זה יום קודם. ויש כאלה אומרים שזה נאמר דווקא על אחד שהולך בדרך

05:00 דובר 2 ברגל ולא בנסיעה, או כמו שאמרנו לא ימשח את מנעליו בשמן. היום הצחצוח נעליים זה לא בשמן. יש מקום להקל אם אדם שכח או זה מאוד הכרחי ואין מישהו אחר שיעשה את זה עבורו. אבל לכתחילה להשתדל לעשות את זה לפני שיוצאים לדרך יום קודם, שלא להגיע למצב הזה שצריך לצחצח את הנעליים ביום שיוצאים לדרך. אדם יוצא לדרך הרבה... ולפעמים שוכחים פריטים חשובים שבגללם צריכים לחזור בחזרה הביתה, לקחת את הפריטים ששכחו. אז פה יש עוד צוואה של רבי יהודה החסיד, שאומרת שאדם שיוצא לדרך לא יחזור בחזרה אל ביתו. יש כאלה מסבירים שזה מצד שאדם יוצא לדרך, השכינה מלווה אותו, וזה שהוא חוזר הוא כאילו מזלזל בשכינה שנמצאת איתו. ולכן מצב כזה שכבר האדם יצא מהבית, יצא מהבניין ששמה הוא גר, הוא צריך לחזור לביתו, שיבקש ממישהו אחר שיביא לו את הפריט שהוא שכח בבית. אם אין מישהו אחר וזה פריט מאוד חשוב, או שזה לצורך מצווה, חפץ של מצווה, יש מקילים ואומרים שאפשר לחזור. לכן מומלץ שגם במקרים שהם לא קשורים עם מצווה שיחליט לתת צדקה כשהוא חוזר לבית וזה נקרא שהוא חוזר בשביל מצווה, וכך הוא יוכל לקחת גם את הפריט שהוא שכח. יש כאלה טוענים שזה לאו דווקא אם הוא שכח חפץ ולכן הוא חוזר, אלא בכלל לא לחזור הביתה אחרי שיוצאים לדרך. וכפי שידוע, מפורסם הסיפור שהיה עם זלמן גוראריה, שהטיסה שלו התאחרה והוא רצה לחזור לבית שלו, והוא שאל את הרבי מה לעשות בגלל צוואת רבי יהודה החסיד שלא חוזרים לבית אחרי שיוצאים לדרך, ופה זה היה אפילו מקרה שהוא לא שכח שום דבר. וידוע שהרבי ענה לו שילמד פרק תניא ועל

07:11 דובר 2 על ידי לימוד תניא זה יהפוך אותו למציאות חדשה, וזה לא אותו אדם שיצא לדרך, ולכן במצב כזה יש אפשרות לחזור בחזרה. יש לנו עוד פתרון: אדם שצריך לחזור בחזרה לבית בגלל שהוא שכח חפץ או בגלל שהטיסה שלו התאחרה או כל סיבה אחרת, אם הוא לומד פרק תניא זה משנה את המציאות שלו והוא יכול לחזור לביתו. אותו דבר, יש פוסקים שאומרים שאם הוא לא חוזר לבית שלו, אלא לבית אחר, זה גם אפשרי. לפני שאדם יוצא לדרך הוא צריך לתת צדקה, על שם הפסוק "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו". צדק מלשון צדקה, לשים צדקה לפני שיוצאים לדרך, וגם בשביל שהדרך תהיה דרך של מצווה. אז לכן לפני שאדם יוצא לדרך שיעשו אותו, ימנו אותו לתת שליחות של מצווה. הוא לא חייב לתת בדיוק את אותו מטבע שנתנו לו. עצם זה שמינו אותו לתת צדקה והוא צריך לתת את הצדקה שביקשו ממנו לתת, זה נקרא שהוא שליח למצווה, וכשהוא יגיע לחפצו אז שם הוא ייתן את הצדקה, את השליחות, מצווה של הצדקה שהוא קיבל לתת, ושם הרי בעראי"ת מובא שאדם שנותנים לו השליחות של מצווה לתת צדקה למקום שאליו הוא צריך להגיע, שישים חלק באותו מקום שמגיע וחלק נוסף בחזור, וכך יוצא שגם ההלוך והחזור זה הכל קשור עם שליחות של מצווה. אם אדם לא נותנים לו צדקה, אלא הוא בעצמו רוצה לקיים את הנושא הזה של שליחות מצווה, שייקח איזה מטבע וייחד אותה ויאמר: זה המטבע שאני הולך לתת כשאני אגיע למקום פלוני שאליו אני הולך להגיע, וככה גם כן הדרך שלו תהפוך להיות שליחות של מצווה. וזה שהוא לקח את המטבע והולך לתת אותה

09:20 דובר 2 לצדקה למקום שאליו הוא אמור להגיע. הנושא שעליו נדבר עכשיו זה מתי ואיך, איך יוצאים לדרך. היציאה בפועל, איך יוצאים לדרך ומתי אפשר לצאת לדרך. אז יש את המכתבים שהרבי כותב על שם הפסוק שמובא בתורה, "או קנה מיד עמיתך", שמזה לומדים הפוסקים שאדם שהוא קונה חפץ צריך לקנות מעמיתך, דווקא מיהודים. עמיתך הם שאיתך, אלה שנמצאים עם האדם. היהודים יש להם עדיפות ראשונה לקנות מהם חפצים. אז לכן גם כן כשאדם רוצה לקנות כרטיס טיסה, יש עדיפות שהוא יטוס ויקנה דווקא בחברה יהודית כמו חברת אל על וכדומה. השאלה היא מה קורה כשיש הפרשי מחירים או לא בזמנים שזה נוח לו וכדומה. אז פה הפוסקים אומרים שאם זה באמת הוספה במחיר משמעותי, עד קרוב לשישה עשר אחוז, שישית מהסכום של החברה היותר זולה, אז במצב כזה, בפרט אם לא מדובר בחברה ששומרת תורה ומצוות, אז פה לא צריך להוציא כל כך הרבה כסף, או אם הזמנים לא נוחים, פה לא צריך להתייגע ולבזבז יותר מדי כספים, אלא אפשר גם לטוס עם החברה היותר זולה גם למרות שהיא לא חברה יהודית. אבל אם המחירים פחות או יותר אותם מחירים, יש עדיפות לקנות דווקא את הכרטיס ולטוס דווקא בחברה יהודית. פעם הרבי אמר את זה למישהו ביחידות, שלא לטוס בטיסות שיוצאות מיד במוצאי שבת בגלל שמכינים את המטוס במהלך השבת. בשולחן ערוך נפסק שאם גוי עשה מלאכה עבור יהודי, אז אסור מוצאי שבת ליהנות מזה עד בכדי שיעשו, עד בכדי זמן שלוקח להכין את הדבר במוצאי שבת, בשביל שלא יהיה לנו הנאה ממלאכת השבת שהגוי עשה. הפוסקים אומרים שגם יהודי שלא עלינו מחלל שבת

12:00 דובר 2 בפרהסיה, יש לו את אותו דין כמו לגבי גוי, שגם כן מוצאי שבת צריך לחכות בכדי שיעשו, בשביל שלא יהיה מצב כזה שאותו יהודי יעשה מלאכה עבור היהודי השומר תורה ומצוות. ולכן אם מדובר בחברה, בחברה יהודית שהיא עושה מלאכות בשבת, היא מכינה את המטוס בשבת, לכן לא לצאת לטיסה מיד במוצאי שבת. כמה זה נקרא מיד? אז פה פעם היו אומרים שלהכין את המטוס לוקח כמה שעות, שלוש שעות. לאחרונה יש טוענים שזה לוקח פחות. אז לכן מה שמקובל זה שאם זה יחסית די מהר, בצאת שבת עד שלוש שעות. יש כאלה הטוענים חמש שעות, אז להשתדל לא לטוס בכאלה טיסות בגלל שמכינים את המטוס בשבת וזה נקרא שאנחנו נהנים ממלאכה שנעשתה בשבת, למרות שבעצם אין פה מלאכות עובדתיות. זה לא כמו בישול שאנחנו נהנים מהמלאכה עצמה שנעשתה. בסך הכל מכינים את המטוס. אין פה איזו הנאה פיזית מהדבר שנעשה פה בשבת, אבל בכל זאת לא לעודד את חילולי שבת שנגרמים פה. לכן לא לטוס מיד במוצאי שבת, גם אם החברה היא של גויים אבל רוב הנוסעים במטוס הם יהודים, אז ממילא המלאכה נעשתה פה. הגוי עשה את המלאכה עבור היהודי כי הם הרוב, ולכן גם אם החברה לא יהודית לא לטוס בטיסות שיוצאות מיד במוצאי שבת, כיוון שהגוי עשה את המלאכה עבור היהודי. אותו דבר גם כן יש זמנים שלא כדאי לטוס בהם. זה למשל מצבים כאלה שרואים שהטיסה היא אמורה לנחות ממש ביום שישי קרוב סמוך לשבת. צריך מאוד להיזהר בעניין הזה, כיוון שיש פוסקים שמביאים לגבי נסיעות בכלל בערב שבת לא לצאת מדי מאוחר כי יש תקלות בדרך, יש עיכובים ולפעמים זה יכול

14:18 דובר 2 להגיע למצב של חילולי שבת. אם הטיסה קצת תידחה, אם יהיו עיכובים ולא נספיק להגיע עד לבית לשבת, ולכן להשתדל לא להיכנס למצבים כאלה שהטיסה היא ממש, אה, הנחיתה היא ממש קרובה לשבת. יש עוד מצב כזה שאדם רוצה, למשל, בארץ ישראל החג הוא רק יום אחד, בחוץ לארץ זה יומיים, והוא רוצה נגיד לטוס במוצאי היום טוב הראשון לחוץ לארץ בשביל להספיק להגיע ליום טוב השני של חוץ לארץ, ולהספיק להגיע לשם, לאותו מקום שאליו הוא רוצה להגיע. צריך לדעת שההלכה אוסרת כזה דבר, כי ברגע שנכנסים לתחום כזה שגרים שם יהודים והם שומרים את היום טוב השני, אז חלים על האדם האיסורים של היום טוב, וממילא הוא לא יוכל להגיע ולחלל את היום טוב אם הוא יגיע לשם ביום השני של היום טוב. למרות שהוא מגיע ממקום כזה, מארץ ישראל, ששם הוא שומר רק יום אחד. אבל בגלל שהיהודים באותו מקום שאליו הוא רוצה להגיע, אם הוא נכנס לתחום שלהם, בתוך אלפיים אמה, קרוב לקילומטר מהאזור שלהם, אם יש שם יהודים שהם שומרים את היום טוב השני, אז חלה עליו גם כן החובה לשמור את איסורי המלאכה ביום טוב השני, ולכן אין אפשרות לנחות בחוץ לארץ ביום טוב שני של החג. אם הוא מגיע ממש במוצאי יום טוב פה, אם זה צורך גדול, למרות שאנשים יבינו שבשביל להגיע מיד במוצאי היום טוב השני לחוץ לארץ כנראה הוא יצא מוקדם, הטיסה יצאה במהלך היום טוב השני, בכל זאת, אם זה צורך גדול אפשר להקל, אבל לכתחילה גם בזה כדאי להיזהר. לא להיכנס למקום יישוב יהודי במצב כזה שיחשידו בו ויבינו שהוא טס ביום טוב השני של החג. בקשר

16:32 דובר 2 לנסיעה לרבי, אז היה, יש במכתבים ויש הרבה הוראות שהרבי הורה איך ובאילו אופנים הוא מרשה שיטוסו אליו. דבר ראשון יש את העניין של קבלת רשות. הבעל צריך לבקש רשות מאשתו, האישה מבעלה, התלמידים מההנהלה של המקום. אותו דבר מורים, מורות צריכים לקבל רשות מההנהלה של המוסד, וגם כן הרבי הורה שלא להיכנס לחובות שיהיה קשה להחזיר אותם או מסופק אם הוא יצליח להחזיר אותם בגלל שהוא הולך לטוס. אז לכן מצב כזה שהוא לא בטוח שהוא יצליח להחזיר את החובות של הטיסה, לא להיכנס לחובות בשביל, בשביל הטיסה. הייתה גם הוראה מהרבי פעם באחת השיחות שתלמידים לא יטוסו מעבר לים בשביל שמחה של קרובי משפחה. כעבור כמה שנים הרבי נשאל שוב בקשר לנושא הזה, והרבי אמר: השתנו העיתים, שהיום הדבר כבר שונה, ואם באמת זו קרבה מיוחדת וצורך מיוחד, אפשר כן להקל בעניין הזה של גם לטוס מעבר לים בשביל להשתתף בשמחה של קרובי משפחה, חתונה וכדומה. יש מכתב של הרבי שכותב שלא להעלים משקל כשלוקחים מטען, חפצים למטוס, לא להעלים משקל. כיוון שבפשטות, היות והצוות נותנים שירות, הדבר שוקל, לוקח טרחה, אז צריך לשלם על הדבר הזה. בנוגע ללהעלים מכס, פה הרבי כותב: צריך עיון, וייתכן שזה קשור לנושא הזה של דינא דמלכותא, כי לפעמים כל המיסים שנותנים לא תמיד יש איזו הצדקה על פי התורה, בפרט אם מדובר בארץ ישראל, אם זה לא על פי דיני התורה. יש כאלה הטוענים שאין לזה תוקף של דינא דמלכותא, לכן הרבי כותב צריך עיון. יש כאלה באמת אומרים שלתלמידי חכמים שהם פטורים מנתינת מס, אז הם פטורים גם מהנושא הזה של המכס. לכן הרבי משאיר את הנושא

19:14 דובר 2 הזה בצריך עיון. אבל להעלים משקל זה דבר שהרבי כותב במפורש: לא להעלים משקל, כיוון שאולי זה יכול להוביל למצב, למצב של סכנה עם עודף משקל יותר מדי, וגם כן טורחים פה, סוחבים בשבילו את הדברים. לכן לא להעלים את המשקל. יש שואלים האם אפשר לשלם את הכרטיס טיסה מדמי מעשר, מכספי מעשר שאנחנו אמורים להפריש לצדקה? אז הכלל אומר שכל מצווה שאדם לא מחויב בה והוא בכל זאת עושה אותה, יש אפשרות להשתמש בזה מכספי מעשר, אם מראש הוא תכנן להפריש את כספי המעשר לצורך המצווה הזאת. אז גם כן לגבי נסיעה לרבי, ודאי שזו מצווה חשובה וזו לא מהמצוות שהן חובות, אה, על אדם כמו הנחת תפילין, ציצית וכדומה, שבהם אי אפשר להשתמש מכספי מעשר, אלא זו מצווה חשובה שאפשר להגיד שלא מחויבים בה מצד הדין, ולכן אפשר להשתמש בזה מכספי מעשר. יש כאלה שטוענים שבכל זאת לא רצוי שאת כל הצדקה שאדם יש לו, את כל המעשר שיש לו, שייתן דווקא על דברים שהם מצוות שלא מחויבים בהם, אלא יש צורך שגם זה יגיע, חלק, לעניים. לכן לא מומלץ לתת את כל העלות של הטיסה רק מכספי מעשר, בפרט שבכל זאת יש פה גם הנאה גשמית. אדם טס, הוא נהנה, הוא קונה דברים, ולא רק הכל לשם שמיים, רק לצורך הנסיעה לרבי להתחזק בכל הדברים שקשורים לתורה ומצוות. לכן לא רצוי שאת כל הסכום של הטיסה נשתמש בו רק מכספי מעשר. אבל ודאי שיש אפשרות שחלק מההוצאות יהיו מכספי מעשר. או אפשרות נוספת, שאם יש לו חבר שרוצה לטוס, בוודאי שהוא יכול לממן לו את הטיסה מכספי המעשר שיש לו, והחבר גם כן יכול לעשות

21:43 דובר 2 לו את אותו דבר שמממן לו את הכרטיס טיסה מהכספי מעשר שיש לו, ככה כל אחד יגמול לשני טובה וישלם על הכרטיס טיסה של השני. נתעכב עכשיו בקשר להלכות שקשורות עם הזמן של הטיסה עצמה, בעת הטיסה עצמה. אז לפעמים המקום שנתנו לנו לשבת במטוס הוא לא מקום ראוי. לפעמים זה יוצא בין שתי נשים שלא תמיד לבושות בצניעות, או עצם זה שיושבים בין שתי נשים זה לא כל כך חלק על פי ההלכה. יש את האיסור לעבור בין שתי נשים. השאלה אם זה גם מצב של ישיבה, והרבה פעמים זה דרך ארוכה, בגלל שזה טיסה ארוכה, קשה להיזהר מנגיעה או כל מיני דברים כאלה. לכן אם אפשר בקלות, בלי טרחה ובלי בלגן להחליף מקומות באופן שישב במקום יותר צנוע, יותר טוב, אז ישתדל לעשות את זה, ואם זה קשה אז לפחות לשים משהו, איזה חפץ, את הידית של הכיסא בין הנשים, ככה שלא — לשמור קצת מרחק, שלא יעבור למצב של נגיעה. נטילת ידיים במטוס. הרבה פעמים, אה, צריכים ליטול ידיים אם זה אחרי שמתפנים, אם זה לפני שרוצים לאכול, אה, לחם וכדומה. ברז נמצא בתוך השירותים, ואנחנו יודעים שבתוך השירותים בדרך כלל לא נוטלים ידיים, כי זה מקום שיש בו רוח רעה ששורה על מאכלים שנכנסים לשם. אז אותו דבר על המים שיש לנו על הידיים. לכתחילה לא לוקחים מים מהשירותים, אז לכן בדרך כלל לא עושים את זה. אבל במטוס בגלל שאין ברירה, זה המקום ששמה נמצא הברז. אז משתדלים לראות שהשירותים הם די נקיים וגורם שזה פחות רוח רעה. מכסים את המכסה של האסלה ונוטלים שם ידיים. אם אפשר להשאיר את הידיים

24:02 דובר 2 קצת רטובות ולנגב אותם בחוץ, שהניגוב הוא טהרה נוספת, וככה גם הרוח הרעה תרד לנו מהידיים, או לשטוף שוב שטיפה קלה מחוץ לשירותים בשביל שלא תישאר לנו רוח רעה על הידיים. אבל ודאי שזה לא פוטר אותנו מנטילת ידיים, לאכול בלי נטילת ידיים וכדומה, אלא צריך לשטוף ידיים בתוך השירותים וננגב, כמו שאמרנו, בחוץ. וגם ודאי לברך את הברכה של נטילת ידיים מחוץ לשירותים. ונוגע לתפילת הדרך שיוצאים לדרך. אז ידוע, הרבי מביא במכתב את מה שהרוגצ'ובר אומר, שייתכן שלא צריכים לומר תפילת הדרך בקשר לטיסה במטוס, כי זה לא דרך, זה בשמיים. הרבי לא מקבל את הסברה הזאת, בגלל שאם ככה נמשיך ללכת ונאמר שגם כן אולי לא מחויבים בלימוד תורה כשטסים בשמיים, כי כתוב "ובלכתך בדרך". הציווי של לימוד התורה הוא דווקא בדרך ולא בשמיים, וזה דבר מופרך, אז ודאי שהציווי של לימוד תורה הוא גם כשטסים בשמיים. אז ממילא גם כן תפילת הדרך היא צריכה להיאמר גם כשהולכים לטוס. אבל הרבי אומר שבשביל לא להיכנס לשאלה הזאת, אז אכן כבר בדרך לשדה התעופה, שאז יאמרו תפילת הדרך, כי בדרך כלל שדה התעופה היא לא ממש בתוך העיר, היא מחוץ לעיר. אז כשיוצאים מהעיר כבר אפשר לומר תפילת הדרך. למרות שייתכן כל מיני שדות תעופה שהם די סמוכים לעיר, ואם למשל אדם היה נוסע רק ללוות מישהו אחר לשדה התעופה וחוזר בחזרה לעיר שלו, הוא לא היה צריך לומר את תפילת הדרך, כיוון שתפילת הדרך נאמרת רק אם הנסיעה היא עם מרחק של פרסה, ארבע, ארבע מיל, קרוב לארבע קילומטר, אבל אם זה פחות מזה לא אומרים את תפילת הדרך, ולכן הרבה פעמים שדות התעופה הם לא

26:27 דובר 2 כל כך רחוקים מהעיר ששמה הוא גר. ואם אדם רק נוסע לשדה התעופה וחוזר אז הוא לא צריך לומר תפילת הדרך. אבל פה כיוון שאדם אצלו שדה התעופה זה רק דרך מעבר להגיע למחוז חפצו, שזה מרחק הרבה יותר מארבע קילומטר, אז ודאי שברגע שהוא יוצא מהעיר הוא כבר יכול לומר תפילת הדרך. ולכן בדרך לשדה התעופה, כשיוצאים מהעיר אפשר כבר לומר תפילת הדרך. גם אם אדם שכח ולא זכר לומר תפילת הדרך בדרך לשדה התעופה, הוא יוכל, הוא יכול לומר את תפילת הדרך גם אחר כך, כשעדיין נמצא במטוס, כי כבר זה נקרא שיצא מהעיר. כל זמן שהמטוס לא המריא ודאי שהוא יכול לומר תפילת הדרך. בפועל, גם אם הוא שכח ולא אמר את תפילת הדרך לפני שהוא טס, לפני שהמטוס המריא, גם כשהוא נמצא כבר בשמיים הוא צריך לומר תפילת הדרך, והנוסח אצלנו של תפילת הדרך זה נוסח קבוע, וגם כשטסים אומרים את אותו נוסח של תפילת הדרך. גם בימים הבאים שאנחנו נמצאים בדרך צריך כל יום אחרי התפילה לומר תפילת הדרך, אבל בלי שם ומלכות. כיוון שישנה דעה שאומרת שעד שיחזור לביתו אז התפילת הדרך שאומר ביום הראשון היא פוטרת את כל הימים הבאים, ולכן במשך הימים הבאים מצד אחד חוששים לדעות שאומרות שגם כל יום צריך לומר תפילת הדרך כי זה יום חדש. אז כל יום אומרים תפילת הדרך, אבל בלי שם ומלכות. זאת אומרת שמסיימים, אומרים יהי רצון עם שם השם, אבל מסיימים ברוך אתה שומע תפילה בלי שם השם. חוץ משבת, שבשבת ויום טוב לא נאמרים בקשות, אז לכן בהם הוא לא יאמר תפילת הדרך. את תפילת הדרך הזאת יאמר כל יום אחרי

28:34 דובר 2 התפילה. היות והוא נמצא בדרך, אז הוא עדיין נמצא במצב של סכנה גם אם הוא נמצא במקום של יישוב. כל יום הוא צריך לומר תפילת הדרך, כמו שאמרנו, בלי לסיים עם שם השם, אלא ״ברוך אתה שומע תפילה״. מספרים על הרבי הרש"ב שגם אם היה בבית מלון תקופה מאוד ארוכה, אפילו שהוא לא יצא מהעיר, כל יום הוא אמר תפילת הדרך עד שהוא חזר לביתו. אז לפי זה יוצא שתפילת הדרך עם שם ומלכות בסוף הברכה, זה נאמר רק ביום הראשון של היציאה לדרך. בשאר הימים, גם באותו יום שהוא חוזר הביתה, כיוון שהוא כבר אמר תפילת הדרך ביום הראשון עם שם השם בסיום התפילה, אז הוא לא אומר שוב עם שם ומלכות בסוף, בסוף תפילת הדרך, אלא כל יום הוא יאמר תפילת הדרך אחרי התפילה בלי שם ומלכות, גם באותו יום שהוא חוזר בחזרה הביתה. בקשר לתפילות בזמן הטיסה, אז הרבה פעמים מסופקים: איך, איך מסתכלים? איך קובעים את הזמן של התפילה? יצאנו בזמן מסוים ומגיעים למקום אחר בזמן אחר. הזמנים מאוד משתנים. אם זה מהארץ לחוץ לארץ, ארצות הברית, אז הזמן הולך יותר לאט. אם זה מארצות הברית לארץ ישראל, הזמן הולך יותר מהר. איך קובעים את הזמנים? הפוסקים אומרים שהזמנים נקבעים לפי המקום ששם כרגע נמצא המטוס. מעל אותו מקום מסתכלים מה קורה למטה. אם זה מקום של יישוב, מה קורה במקום של אותו יישוב עכשיו למטה? אם זה יום, אם זה לילה. מה השעה שם למטה? אותו דבר גם בים. תיאורטית, אם זה היה מקום של יישוב, מה המצב עכשיו כרגע למטה, מה השעה שמה? ולפי זה נקבעים הזמנים של התפילות. לכן לפעמים הרבה אפשר לטעות, כי

30:45 דובר 2 כיוון שהמטוס נמצא בגובה רב והוא רואה למרחקים, לפעמים אפשר לראות למשל זריחה או מצבים של שקיעה. כיוון שאנחנו רואים את הדברים למרחקים גדולים, והאמת היא שיכול להיות שמתחתינו זה עדיין חושך גמור או עדיין זה אור, כי אנחנו רואים את המרחק. לקבוע, כמו שאמרנו, לקבוע את הזמנים של התפילה לפי המקום שכרגע בו נמצא המטוס, ולפי זה אפשר היום לפי הלוחות להשיג את הזמנים שבו כרגע אנחנו נמצאים, ולפי זה נקבעים הזמנים, הזמנים של התפילות. אותו דבר זה גם נוגע לזמני צום. לפעמים יוצאים במהלך תענית לטיסה ואז השעות משתנים. איך נקבע הצום? אז בדרך כלל זה נקבע לפי המקום שבו, שבו כרגע נמצאים. לפי זה, אם טסים מהארץ לחוץ לארץ, אז ייתכן מצב כזה שהיום יימשך לנו הרבה זמן וקשה לצום הרבה זמן. לכן אומרים שאם עדיין אנחנו נמצאים במטוס, ובמקום שמשמה יצאנו אז כבר היה צאת הכוכבים, אז אפשר כבר לפתוח את הצום ולהפסיק לצום. אותו דבר מחוץ לארץ לארץ ישראל, שמה הזמנים הולכים יותר מהר ולפעמים כבר מגיע צאת הכוכבים הרבה יותר מהר ממקום ששם אנחנו היינו. אם אפשר להמשיך בקלות את הצום לפי צאת הכוכבים שמשמה התחלנו לצום, מה טוב. אם לא, אז היות וכרגע במקום שבו אנחנו נמצאים כבר זה צאת הכוכבים, אז אפשר כבר להוציא את הצום. הנוחות בזמני התפילה, אם אנחנו מתפללים בעמידה, היא לא תמיד נוחה כל כך, בפרט במצב כזה שהמטוס מתחיל להיטלטל ולקפוץ. אז במקום להיות מרוכזים בתפילה אנחנו בעיקר מרוכזים לא ליפול, וזה לא דבר רצוי, בפרט שזה לפעמים יכול לגרום גם לחילול השם, שהצוות במטוס אומרים לשבת ואנחנו מתעקשים לעמוד. אם זה בקלות אפשר לעמוד, מה טוב,

33:07 דובר 2 אבל אם זה מביא למצב של חוסר כוונה, מצב של חילול השם, שאומרים לנו לשבת ואנחנו לא יושבים, זה לא רצוי, אלא מתיישבים ומתפללים בישיבה. אם זה מגיע למצב שגם את שמונה עשרה נצטרך לעשות בישיבה, נשתדל רק לעמוד בזמן הכריעות, הכריעה וההשתחוויה לעשות את זה בעמידה. אותו דבר גם את השלוש פסיעות שעושים אחרי השמונה עשרה, או אם אפשר גם השלוש לפני שמונה עשרה, גם אותם לעשות בעמידה. גם כן שהרגליים יהיו צמודות ולא רגל אחת על השנייה. זה באופן של גאווה, וככה להתפלל את השמונה עשרה. לפעמים בזמנים שאנחנו רוצים להתפלל או בזמני לימוד, אז יש סביבנו כל מיני נשים שלא לבושות באופן צנוע, שעל פי ההלכה יש בעיה לומר דברי תורה ולהתפלל מול מקומות בגוף שאמורים להיות מוסתרים. אז צריך להשתדל לא לכוון את הפנים מול אותו מקום, אה, או להסתכל בתוך הספר, או לסובב קצת את הראש לצד אחר, או במצב של אין ברירה לעצום את העיניים וככה להתפלל או ללמוד. יכול להיות גם כן מצבים כאלה שהסרטים או מה שמראים במטוס הם יכולים לבלבל אותנו. להשתדל שמה שמולנו לא יהווה בעיה על הכוונה של התפילה, ולכבות או להסתכל לצד אחר, וככה להתפלל שלא נהיה מוטרדים ומסיחים את הדעת בגלל התמונות והמראות שאנחנו רואים במהלך הטיסה. לגבי אכילה בזמן הטיסה, אז כעיקרון לא אמור, לא אמור להיות בעיה בשתיית קפה, מים חמים שמקבלים במטוס, כיוון שזה לא נקרא בישול עכו"ם. מובא בשם האריז"ל שהיה מחמיר בזה, אבל כהוראה כללית לא אמור להיות בעיה בשתיית קפה במטוס. הבעיה היא מצד הכלים שבו מגישים את השתייה. אם זה רב־פעמי, אז הרבה פעמים יכול להיות

35:35 דובר 2 מצבים שהדברים היו צריכים הכשר והדברים לא מוכשרים, או אם הדברים עוברים שטיפה. יכול להיות ששוטפים את כל הכלים ביחד מבלי הקפדה של כשרות, ולכן לא להשתמש בכלים רב־פעמיים. לפעמים גם אם הולכים ולוקחים את המים החמים ישירות מהכלי של המים החמים, ייתכן שלפנינו מישהו הכין איזה תבשיל לא כשר עם המים החמים של המטוס, וניתזו שמה כל מיני שאריות על הברז של ה-- של המיחם של המים החמים, ולא ניקו את זה. לכן, לכתחילה אם זה לא הכרחי, לא להשתמש גם כן במים החמים של ה-- שנמצאים במטוס. אם אין ברירה, לנסות קצת להזרים מים חמים, שזה ינקה את הפייה של ה-- של המים החמים, ורק אז להשתמש במים החמים. גם המנות שמגישים לפנינו צריך לראות שהן סגורות טוב, שלא הכניסו לשם דברים אחרים, וככה הכשר שמופיע עליו אפשר לסמוך עליו שבאמת ככה זה הגיע ושלא חס ושלום החליפו שם, אה, מאכלים. בפרט ההלכה הזאת נוגעת ל-לבשר. יש הלכה של בשר שנתעלם מן העין. לפעמים מגישים בשר ל-- בארוחה, ואם קמנו מהמקום או היו כמה רגעים שלא ראינו, וייתכן שמישהו שיתחשק לו את המנה שלנו במקום את המנה שלו, יכול להיות שהוא החליף בין המנות. צריך להיזהר בנושא הזה שלא יהיה מצב של בשר שנתעלם מן העין. להש-- להשגיח שלא חס ושלום ניכשל ונאכל מאכלים לא כשרים. הארוחות בדרך כלל במטוס מתבססות על מיני מזונות, ולפעמים אפשר להתמלא רק מאכילת המזונות. צריך להיזהר לא להגיע למצב כזה של שאלה של קביעות סעודה על מזונות, ואז נכנסים לשאלה אם צריך לברך ברכת המזון, אולי גם נטילת ידיים לפני כן. לכן נשתדל לא לאכול עד כדי שביעה ל--

38:01 דובר 2 כל הארוחות קטנות במהלך הטיסה, וככה לא ניכנס לשאלה הזאת האם נצטרך לברך ברכת המזון על מיני מזונות שאכלנו. באחד המקומות מובא שהרבי הורה פעם לרב גרשון מנדל גרליק עליו השלום שיזמין אוכל כשר בטיסה, גם במצב כזה שהוא בכלל לא מתכנן לאכול מהאוכל הזה, בשביל לחזק את הנושא של הכשרות במטוס. עצם זה שיזמינו מאכלים כשרים זה יביא את החברה לדאוג שבאמת יהיו מאכלים כשרים למי שרוצה לאכול אותם. לכן להזמין מאכלים כשרים. אז לכן גם כן כל אחד ישתדל להזמין אוכל כשר, גם אם הוא בסוף יביא אוכל מעצמו מהבית שלו. עצם זה שדאגו שיהיה אוכל כשר במטוס זה יגרום שמי שבאמת ירצה ואולי שכח להזמין, שתהיה לו אפשרות לאכול אוכל כשר בטיסה. בדרך כלל אנחנו יודעים שלא מ-- לא מניחים דברי מאכל מתחת למיטה שישנים עליה בלילה, בגלל שרוח רעה שורה מתחת למיטה ששמה, אה, אדם ישן. לגבי טיסה, לגבי מטוס, פה אפשר להקל יותר, כיוון שהבעיה הזאת, האיסור הזה קיים בעיקר כאשר המיטה נמצאת על הקרקע. זה גם כן בעיה מצד הקרקע וגם מצד המיטה שישנים עליה. פה אין לנו קרקע מתחת ל-למושב, זה הכל רצפה ומתחת אוויר וים. אין את העניין של הקרקע ולכן אפשר להקל יותר. חוץ מזה שבעצם ה-הכיסא שעליו אנחנו יושבים הוא לא מיוחד רק לשינה, הוא לא ממש מיטה, אלא הוא מיוחד גם לישיבה, ולכן אפשר לומר שבזה לא נאמר האיסור של הנחת מאכלים מתחת למיטה, ששם זה נאמר בעיקר דווקא על מיטה שרק ישנים עליה. וכמו שאמרנו, דווקא בלילה, ודווקא מצב כזה שיש אדמה מתחת ל-למיטה. יש רצפה פה, אין מתחת למטוס את הרצפה, וזה גם כיסא שלאו דווקא מיוחד

40:27 דובר 2 רק לשינה. לכן אפשר להקל ולהניח את דברי מאכל מתחת למושב ששם אנחנו יושבים במהלך הטיסה. לגבי נסיעה לרבי, בקשר לאמירת קריאת שמע על המיטה במטוס, אז בדרך כלל לא תמיד מצליחים לישון כמו שצריך במהלך הטיסה. השאלה אם צריכים להגיד קריאת שמע ומה בנוגע לאמירת המפיל. כפי שידוע, ה-הצורך לומר קריאת שמע על המיטה בלילה הוא לא דווקא קשור עם עניין של שינה. זה גם עניין של שמירה כללית על האדם, ולכן גם בלילות שאדם לא מתכונן בכלל לישון בהם, הוא צריך לומר קריאת שמע שעל המיטה. רק בלוב-- רק שבליובאוויטש נהגו בשלוש לילות מיוחדים במהלך השנה שבהם ערים כל הלילה, כמו שביעי של פסח, הושענא רבה וחג השבועות, שבהם גם לא אמרו קריאת שמע שעל המיטה. ובדרך כלל כל לילה צריך לומר קריאת שמע על המיטה, גם במצב שלא הולכים לישון. אבל בנוגע לאמירת המפיל, פה זו ברכה שנאמרת כן בנוגע לשינה, ולכן רק אם אדם מתכנן לישון לפחות חצי שעה, אז שיאמר את ברכת המפיל. אם נראה לו שבכלל הוא לא, הוא לא יירדם, ובוודאי לא חצי שעה, במצב כזה שיאמר המפיל בלי שם ומלכות, כיוון שהברכה נתקנה לכתחילה לומר דווקא כשישנים לפחות חצי שעה בלילה. לגבי הכנת נטילת ידיים לפני שהולכים לישון בשביל ליטול כשקמים, אז בדרך כלל השינה במטוס היא לא נע-- היא לא באופן נוח כל כך, זה על המושב ולא תמיד ישנים כמו שרגילים לישון בבית. אבל בכל זאת, בגלל שזוהי השינה שאפשרית לנו במהלך הטיסה, ולפעמים אדם ישן יותר מחצי שעה במהלך הטיסה, ייתכן לומר שזה כבר נקרא שינת קבע מבחינת האדם, כי זו השינה שלו הלילה והוא לא ישן במיטה

43:03 דובר 2 רגילה בצורה רגילה. ולכן אפשר לומר שגם במצב כזה האדם שורה עליו רוח רעה על הידיים, ולכן כשהוא קם מהשינה שלו, אם הוא מרגיש שזה כבר שינה שהוא סיים לישון את שינתו העיקרית, הוא מתחייב בנטילת ידיים כשהוא קם, ולפי זה יש מקום לדאוג ליטול ידיים סמוך למקום של השינה ולא ללכת ד' אמות, שני מטר, לפני שנוטלים ידיים. אם זה מצב שמאוד קשה לדאוג לכמות כזאת גדולה של מים עבור נטילת ידיים שלוש פעמים לסירוגין על כל יד כשקמים, לפחות פעם אחת על כל יד, שזה מוריד כבר את הרוח הרעה העיקרית שנמצאת על הידיים, ואפשר ללכת ד' אמות ורק אחרי זה נשלים את הנטילה. אבל ודאי שלכתחילה, אם אפשר לדאוג לעשות את כל הנטילה סמוך למקום של השינה, זה הרבה יותר טוב. במצב כזה ששכחנו להכין ואין מישהו שיביא לנו נטילת ידיים, ללכת פחות פחות מד' אמות, לעצור, לנוח כל פחות משני מטר, ואז להגיע לשירותים ושמה ליטול ידיים כמו שצריך. נטילת ידיים. האם אפשר את המים של נטילת ידיים להניח מתחת למושב של הטיסה? גם בזה אפשר להקל ולומר שאין בעיה להניח את המים של נטילת ידיים מתחת למושב של הטיסה. לגבי אמירת ברכות השחר אחרי השינה, אז לפעמים לא מצליחים לישון וערים כל הלילה. אז במצב כזה לא מתחייבים בברכות השחר רק אחרי שעולה עמוד השחר. רק אחרי שמסתיים הלילה אז הולכים להתפנות, נוטלים ידיים ולפי מנהג חב"ד מברכים את כל ברכות השחר לפי הסדר. אבל במצב כזה שכן הצלחנו לישון וזה כבר אחרי חצות לילה, אפשר ליטול ידיים ורצוי ליטול ידיים ולברך את ברכות השחר שבהם התחייבנו. בדרך כלל ישנים עם הבגדים,

45:37 דובר 2 אז אי אפשר לברך עדיין מלביש ערומים, וגם כן אי אפשר לברך ברכת המכין מצעדי גבר או ברכת רוקע הארץ על המים, כי בעצם הארץ לא נמצאת פה. הארץ לא נמצאת פה, הארץ לא נמצאת על המים. אנחנו נמצאים באוויר ולכן את הברכות האלה לא לברך, רק אחרי שעולה עמוד השחר. המכין מצעדי גבר זה כן אפשר לברך כיוון שאנחנו מתחילים ללכת, ועל ההליכה מברכים המכין מצעדי גבר, אבל ברכת הנותן לשכוי בינה, שזה מן התרנגול, ברכת רוקע הארץ על המים, ברכת מלביש ערומים וגם שעשה לי כל צורכי, אם לא לובשים נעלי עור, את הברכות האלה נצטרך לחכות איתם עד אחרי עלות השחר ורק אז נברך את הברכות האלה, כי עדיין לא נתחייבנו בהם. אבל את הברכות שכן התחייבנו בהם, רצוי לברך אותם ישר כשמתחייבים ולא סתם לדחות את הברכות להרבה שעות קדימה, רק אחרי עלות השחר, כיוון שאז זה רק ייאמר בתור תשלומים ולא לכתחילה. לכתחילה צריך לומר את ברכות השחר מה שיותר סמוך לזמן שבהם התחייבנו בברכות. בקשר לברכות התורה, אז זה גם כן אותו עניין, שאם ישנו וקמנו אחרי חצות לילה, אי אפשר ללמוד תורה לפני שמברכים את ברכות התורה. היה פה היסח הדעת בגלל השינה, זה כבר נקרא יום חדש כי זה אחרי חצות לילה. לכן יש צורך לברך את ברכות התורה לפני שלומדים תורה. בדרך כלל, אם השינה היא שינה ארעית ולא השינה העיקרית שלנו, אז מקילים בזה. אדם נרדם על השולחן בבית כנסת כשהוא לומד תורה בלילה וכדומה, הוא יכול להמשיך ללמוד כשהוא מתעורר, כי אין פה היסח הדעת. אבל במטוס, שזה המצב של השינה, שישנים על הכיסא שבו אנחנו יושבים, וזה

47:54 דובר 2 השינה של הלילה, אם זאת הייתה השינה העיקרית שלנו והסחנו את הדעת מלימוד וקמנו אחרי חצות לילה, קודם כל מברכים את ברכות התורה ורק אחר כך יש אפשרות ללמוד תורה. בקשר להליכה למקווה לפני תפילה, כמו שחסידים נוהגים, במטוס אין את האפשרות הזאת. אז לכן יש פה את ההוראה שהרבי אומר שמצבים כאלה שאין אפשרות ללכת למקווה, לפחות ללמוד כמה משניות ממסכת מקוואות, שזה מחליף את הנושא הזה של המקווה. אם הטיסה היא לפנות בוקר, אפשר כבר ללכת כמה שעות לפני כן למקווה אם המקווה פתוח ולטבול, וזה מועיל גם כן להמשך, לתפילה שתהיה בהמשך, כיוון שזה נקרא שאנחנו מתכוננים לתפילה שתהיה בהמשך. בקשר לברכת הגומל אחרי טיסה, המנהג אצלנו זה לברך ברכת הגומל דווקא טיסה שטסים מעל ים ובמהלך זמן מסוים, לפחות שישים ושתיים דקות, ולא על טיסות פנימיות קצרות שהן לא מעל ים. מביאים בשם הרבי שפעם הרבי אמר שטיסות פנימיות בתוך ארצות הברית, גם אם הן לוקחות כמה שעות, כיוון שהן לא מעל ים ולא מצב של סכנה, כיום המטוסים הם לא, הם לא מסוכנים לטיסה, לכן עליהם לבד טיסה פנימית לא מצב של סכנה. טיסה קצרה לא מברכים על זה ברכת הגומל. אדם שטס והוא עוצר בדרך, יש לו עצירת חניית ביניים, גם אם זה יום של קריאת התורה וקוראים שם בתורה, עדיין שלא יברך ברכת הגומל כי עדיין הוא בדרך. הוא עדיין נמצא במצב של סכנה ושעדיין לא יברך ברכת הגומל. גם אם הוא מגיע למחוז חפצו, אבל הוא חוזר תוך יום יומיים בחזרה, יש פוסקים שטוענים שגם במצב כזה עדיין לא לברך את ברכת הגומל. לכן שיגידו בלי שם ומלכות בגלל אותן שיטות שסוברות

50:15 דובר 2 שפחות משלושה ימים עדיין לא מברכים את ברכת הגומל. ברכת הגומל נוהגים לומר אחרי קריאת התורה, כיוון שיש עשרה נוכחים בקריאת התורה, אז מסמיכים את זה לקריאת התורה. יש פוסקים שאומרים שלמרות שמצד הדין אין חיוב לעלות לתורה בשביל לברך את ברכת הגומל, זה לא כמו שאר החיובים. אבל זה מנהג טוב לעלות לתורה לפני שמברכים את ברכת הגומל, ומיד אחרי העלייה לתורה ואחרי הברכה האחרונה של העלייה לתורה הוא יברך את ברכת הגומל. אם הוא עלה לעלייה שלפני אמירת הקדיש על קריאת התורה, שיחכה עד אחרי אמירת הקדיש. כך המנהג אצלנו לחכות עד אחרי אמירת הקדיש, ואז אומרים את ברכת הגומל. עד מתי אפשר לברך את ברכת הגומל? אדמו"ר הזקן מתבטא בלשון כל זמן שירצה. יש פוסקים שטוענים שהפירוש הוא, מה זה כל זמן שירצה? שירצה לברך מצד השמחה, מצד האירוע שקרה לו, שהוא עדיין זוכר אותו. אבל אם זה כבר מצב כזה שהוא לא זוכר את האירוע מבחינת השמחה ומבחינת ההודיה, אין אפשרות כבר לברך, לברך במצב כזה את ברכת הגומל. לכתחילה, אומר אדמו"ר הזקן, שמברכים את ברכת הגומל תוך שלושה ימים מהזמן שיצא מהסכנה. ולכן אם הוא יצא מסכנה ביום שני, שלא יחכה עד קריאת התורה של יום חמישי. אותו דבר לפי זה, אם אדם נחת ביום שני והוא לא הספיק לשמוע קריאת התורה באותו יום, שלא יחכה עד יום חמישי בשביל לברך את ברכת הגומל, אלא שיאסוף עשרה אנשים, או שאחרי התפילה, שאם כך כבר יש עשרה אנשים, אז יברך את ברכת הגומל. יש פוסקים שבכל זאת טוענים שהמנהג, מה שהתפשט, זה שבכל מצב, גם אם יעברו שלושה ימים מהיום שהוא התחייב לברך את ברכת

52:33 דובר 2 הגומל, גם אז שיחכה ויברך את ברכת הגומל דווקא אחרי קריאת התורה. השאלה היא האם באמת גם מנהגנו ככה, כי אדמו"ר הזקן כותב שלא לחכות אלא לברך את ברכת הגומל לפני הקריאה של יום חמישי ולברך אותו בפני עשרה, בשביל שלא יעברו שלושה ימים מאז שהוא התחייב בברכת הגומל. נשים מקובל שלא מברכות את ברכת הגומל. לגבי אישה שנמצאת אחרי לידה, יש שמה דעות, יש דעות חלוקות האם מברכת ברכת הגומל או לא, אבל לגבי טיסה או כל מצב שאישה הייתה בסכנה ויצאה ממנה, פה יותר מקובל שנשים בדרך כלל לא מברכות ברכת הגומל, אלא אם היא שומעת ברכו מהחזן כשהוא אומר בקריאת התורה, שתכוון בענייה של ברוך ה' המבורך להודות לה' על ההצלה שלה, אבל היא בפני עצמה לא תברך את ברכת הגומל. שמאפשר לטלטל בשבת. עוד עניין של כרמלית, עוד עניין של ממש רשות הרבים שאסור לטלטל שם בשבת, וצריך מאוד להיזהר לא להוציא חפצים מהבתים, מבית הכנסת לרחוב. לא לעבור על איסור של הוצאה בשבת. מלאכת הוצאה בשבת, שאסור להוציא חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים או ללכת, ללכת ברחוב יותר מד' אמות עם חפצים. הרבה פעמים מגיעים למצב כזה שפתאום באמצע הדרך ברחוב נזכרים שיש לנו חפצים בכיסים, ובאופן פתאומי אנחנו נעצרים מללכת. צריך לדעת שזה מעשה לא רצוי להיעצר, כי אז זה נקרא שאנחנו הנחנו את החפץ ברחוב. ושלא ניכשל בעניין של הנחה, להניח את החפץ ברחוב, עדיף ברגע כזה שאנחנו נזכרים או יודעים שיש לנו איזה חפץ בכיס להמשיך ללכת ברצף, ואז זה נקרא שההוצאה הייתה בלי ידיעה ואנחנו ממשיכים כל הזמן, ואז תוך כדי הליכה לנסות כלאחר יד לזרוק את החפץ, להשליך

55:06 דובר 2 אותו, וככה לא נעבור על איסור של הוצאה והנחה ברשות הרבים. אם זה חפץ מאוד יקר או חפץ קדוש שאי אפשר לזרוק אותו, אז יש צורך במצב כזה ללכת פחות פחות מד' אמות ולעצור לנוח, ורק אז ככה להעביר את החפץ, או להעביר מאחד לשני. כל אחד יעביר קצת קצת ברחוב, וככה נגיע סמוך למקום של רשות היחיד ואז זורקים את הדבר, מניחים אותו כלאחר יד, ובצורה כזאת לא נעבור על איסור של הוצאה והליכה ברחוב עם חפצים יותר מד' אמות. עוד דברים שנוגעים כשמגיעים לחוץ לארץ. האם כשמגיעים לחגים וכדומה, האם צריכים לשמור יומיים חג או יום אחד? אותו דבר יכול להיות מקרה שאדם טס מחוץ לארץ לארץ ישראל. האם הוא צריך לשמור יום, יום אחד או יומיים חג? אז הנושא הזה, יש בזה חילוקי פסיקות בין רבני חב"ד גם, כיוון שיש מהדורא בתרא בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, ששם אדמו"ר הזקן כותב שלכן בני ישראל המגיעים לחוץ לארץ הם צריכים לשמור יומיים חג, כי הקדושה לא יכולה לרדת ביום אחד. ובעל השער הכולל, שהוא אבי זקנו של הרבי, גם כותב שלפי זה גם במקרה הפוך, אלה שבאים לארץ ישראל צריכים גם רק לשמור יום אחד חג. והוא מביא את הדבר הזה למעשה, להלכה למעשה. ויש הרבה מכתבים של הרבי בנושא הזה. היו פעמים ששאלו את הרבי, אז הרבי אמר לשאול רב, ואמרו לרבי מה השער הכולל פוסק. אז הרבי אמר שאני לא אמרתי איזה רב לשאול. הוא גם היה רב ואפשר לפסוק כמוהו. אבל הרבה פעמים הרבי התבטא שזה דברים על פי קבלה, וזה נראה מהדברים של הרבי שלא פוסקים בצורה כזאת על פי ההלכה הזאת, ובדרך

57:36 דובר 2 כלל ההלכה קובעת שנוהגים לפי המקום שמשם אדם הגיע עם דעתו לחזור לאותו מקום בחזרה. זאת אומרת שאם אדם נוסע מארץ ישראל לחוץ לארץ, אז כיוון שדעתו לחזור בחזרה לארץ ישראל הוא צריך לשמור רק יום אחד יום טוב. מה זה יום אחד יום טוב? זאת אומרת שבתפילות הוא יתפלל תפילות של יום חול בחשאי. אותו דבר הוא יניח תפילין בחשאי, כי כלפי חוץ, כיוון שבאותו מקום היהודים שומרים את היום השני של החג, גם כן עליו מוטלת החובה לשמור. כלפי חוץ הוא צריך ללכת עם בגדי יום טוב ולא לעשות מלאכות ביום הזה. כלפי חוץ הוא צריך גם כן לנהוג כמו יום טוב, אבל בקשר להנחת תפילין, בקשר לתפילות הוא צריך להתפלל תפילות של יום חול רגיל וגם כן להניח תפילין. אותו דבר גם כן אם אחד הגיע מחוץ לארץ לארץ ישראל, כיוון שדעתו לחזור, הוא צריך לנהוג יומיים חג בארץ ישראל. יש כאלה שמארגנים מניינים מיוחדים לתושבי חוץ לארץ בארץ ישראל. כל זה אבל אם הוא נוסע לבד. אם הוא מגיע עם בני המשפחה, כל המשפחה שלו מגיעה עם אשתו, אז כיוון שהמשפחה עושה קביעות במקום על דרך מה שההלכה קובעת, עקר דירתו, אם אדם שוכר דירה ועובר מקום לגור במקום אחר, עצם זה שהוא עקר את דירתו ובא להשתקע במקום השני, זה הופך ונעשה קביעות במקום השני והוא צריך לנהוג כמו המקום שבו כרגע הוא נמצא. ולכן אם אדם נוסע עם המשפחה שלו לחוץ לארץ, אז הוא יעשה יומיים חג. כיוון שהמשפחה שלו נמצאת שם והוא יעשה יומיים חג. אותו דבר הפוך. אם אדם טס מחוץ לארץ לארץ ישראל עם המשפחה, כיוון שיש לו קביעות במקום וכרגע

59:46 דובר 2 המשפחה שלו כרגע היא בארץ, הוא יעשה רק יום אחד חג. לכן אלו שטסים לרבי, כיוון שדעתם ורצונם לקבוע לפי המקום שבו כרגע הם נמצאים, הם באים לרבי. זה נקרא שהם באים על דעת הרבי. יש מקום גדול לומר שהם צריכים לעשות כמו המקום שכרגע בו הם נמצאים, וגם מסופר שבשנים הראשונות של הנשיאות של הרבי הגיעו חסידים אל הרבי, בחורים, והסתפקו האם לעשות יומיים חג או יום אחד. אז הרבי אמר: מה בכלל הספק? ודאי שבאים על דעת הרבי וממילא יש פה קביעות באותו מקום שכרגע נמצאים ולכן צריך לשמור יומיים חג. אבל לגבי מקומות אחרים בחוץ לארץ, לא אצל הרבי, זה פה כן משנה האם הוא הגיע לבד בדעתו לחזור לארץ ישראל, שאז הוא עושה רק יום אחד חג כמו שאמרנו מקודם, או אם הוא מגיע עם בני המשפחה שלו ואז הוא עושה יומיים חג. יש עוד כל מיני פרטים שנוגעים למצבים כאלה שאנחנו טסים לחוץ לארץ, כמו למשל אם בארץ התחילו כבר להגיד ותן טל ומטר ובחוץ לארץ עדיין לא מבקשים על הגשמים. אז בדרך כלל ההוראה היא להמשיך לנהוג כמו שעשינו עד עכשיו, כמו המקום שבו היינו מקודם. ואם הוא התחיל לבקש על הגשמים בארץ, שימשיך גם להגיד ותן טל ומטר בחוץ לארץ, אלא אם כן הוא שליח ציבור. אז בחזרת הש"ץ שלא יגיד ותן טל ומטר כי הציבור לא אומר. אבל בתפילת לחש כן יאמר. אדם שנמצא—ישראלי שנמצא בחוץ לארץ ובארץ התחילו לבקש על המטר, אבל בחוץ לארץ עוד לא התחילו, כי שם מתחילים לבקש רק שישים יום אחרי התקופה של תשרי, אז שעדיין לא יבקש, כי היות ובני המקום עדיין לא מבקשים

1:01:55 דובר 2 על הגשמים, שגם כן הוא עדיין לא יבקש. במכתב של הרבי זה נשמע שבשמע קולנו כן יאמר וכן יבקש ותן טל ומטר, ואז, ואז הוא יוצא ידי חובת כל האפשרויות, שמצד אחד בברך עלינו לא אמר ותן טל ומטר, בשמע קולנו, ששם זה בקשות שאפשר להוסיף, הוא כן אמר ותן טל ומטר. ייתכן עוד כל מיני מצבים שאדם מגיע מחוץ לארץ לארץ ישראל או הפוך שהפרשיות שונות. הרבה פעמים בחוץ לארץ יום טוב השני חל בשבת, ואז קוראים שם בחוץ לארץ את הקריאה של החג ועוד הקריאה של שבת. אבל בארץ זה כבר היה שבת רגילה והמשיכו לקרוא את הפרשה הבאה, ואז יצאו חילוקי פרשיות בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. אז גם פה יכול להיות מצבים כאלה שיהיה לו שינוי פרשיות אם הוא נוסע ממקום למקום. אז מצב כזה שהוא הגיע לארץ ויש שישה לפחות עם רוב מניין שלא שמעו קריאת התורה, יש אפשרות להשלים את הקריאה באופן כזה שהראשון, הכהן שעולה לתורה, הוא קורא את כל הפרשה הקודמת עד שני של הפרשה הנוכחית שקוראים בארץ, ואז הם ממשיכים לקרוא הלאה את הפרשה הנוכחית עם שאר השישה עולים לתורה. אם זה להפך, אדם מגיע מארץ ישראל לחוץ לארץ, אז שם קוראים את הפרשה שהוא כבר שמע. אז מבחינת קריאת התורה הוא מחויב לשמוע. מבחינת שניים מקרא הוא כבר אמר את הפרשה הזאת, אז הוא לא מחויב להגיד עוד פעם. נסיים עם מה שהרבי מאחל כמה פעמים בשיחות בנוגע לעניין הזה של טיסה. הרבי אומר: וכל בני ישראל בכל מקום שהם נלך וערו עם ענני שמיא על דרך שטסים במטוס ועוד יותר מהר. במקום אחר הרבי אומר כל בני

1:04:09 דובר 2 ישראל מביא עם הקדוש ברוך הוא עם ענני שמיא ללא צורך באווירונים וכיוצא בזה, כיוון שעל ידי ענני שמיא, עננים של הקדוש ברוך הוא, באים במהירות גדולה יותר וללא טרחה לארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי, וכל זה יהי רצון שזה יהיה תכף ומיד ממש. יש כל מיני זמנים שבהם אדם טס בהם והוא מתחייב בכל מיני מצוות, כמו למשל הדלקת נרות חנוכה. מתי להדליק את החנוכייה? אז ודאי שכדאי לא להיכנס בכלל לבעיה הזאת ולקחת טיסות שיוצאות מאוחר, אחרי תחילת הלילה, כשאין לנו כבר אפשרות להדליק נר חנוכה במקום שבו אנחנו גרים, ורק אחרי זה לצאת לדרך. אם זה מצב שלא שמנו לב ואנחנו יוצאים לפני הלילה וננחת כבר אחרי שייגמר הלילה ולא הייתה לנו אפשרות להדליק נר חנוכה, אז פה אין ברירה. ואם אנחנו יודעים מראש שכל אש שנדליק מיד יכבו לנו את זה ואין אפשרות להדליק אש, לפחות יש כאלה שאומרים שעדיף להדליק איזה פנס, משהו לזכר נרות חנוכה, ולהדליק את זה בלי ברכה. גם אם אדם טס במהלך חג הפסח, אז הוא צריך לכוון מראש שהחמץ שנמצא במטוס, אם הוא נמצא בכלל, שהוא לא יזכה בזה, שלא יהיה לו שום שייכות לחמץ שנמצא במטוס, וגם להיזהר אם מישהו לידו אוכל דברים שלא קשורים לפסח. להיזהר שזה לא יגיע לרשותו, שחס ושלום לא יגיע למצב שהוא יאכל את הדברים האלה שנמצאים לידו. פעם מישהו אמר לי שממש הצלתי אותו בחוברת שהוצאתי על הלכות טיסה, כיוון שהוא טס בחג הסוכות, והוא חשב שעל פי ההלכה אסור לו לאכול שום דבר וממש הגיע כמעט למצב של עילפון. אבל אחרי שהוא ראה בהלכות שאחד שטס בחג

1:06:26 דובר 2 הסוכות מותר לו לאכול כי פטורים מסוכה, אז זה החזיר אותו למצב רגיל. ובאמת כך ההלכה אומרת, שאדם שטס במהלך חג הסוכות מצד ההלכה הוא פטור מאכילה בתוך סוכה. אבל בכל זאת מומלץ, אם אפשר, לאכול דברים כאלה שהם לא מחויבים מצד דין הסוכה. אם זה פירות, אם זה שיעור של מזונות פחות מכביצה ודברים דומים, להסתפק בהם ולא לאכול דווקא דברים שמחויבים בסוכה.