היזק ראייה בחצרות ומרפסות של ימינו - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו ממשיכים בנושא המעניין של שבוע שעבר. שבוע שעבר יצקנו את היסודות. הגיע הזמן לבנות את הבית עצמו. המהלך של השיעורים שלנו, כנראה זה יהיה ארבעה שיעורים, הנושא הזה. תודה. לא קטן. שיעור ראשון למדנו את היסודות של היזק ראייה. אנחנו נחזור על זה גם עכשיו, לרענן מה למדנו, מה זה חצר, מה זה מבוי, מה היו עושים בחצר, בבית. שיעור שני, שזה היום: חצרות ומרפסות בימינו. מה עושים בפועל? למה יש זה? מה מותר, מה אסור, מה נדרש לכתחילה? על מה אפשר לוותר? שיעור שלישי: פתחים וחלונות בימינו, שזה עוד נושא בפני עצמו. ורביעי: מצלמות אבטחה ורחפנים, שזה גם משהו שהיום מצוי מאוד. אז נתחיל מהשיעור של היום. מה לומדים היום? כאן אתם רואים דשא, חצר, חצר ליד חצר. יש פה גדר ביניהם והיא לא עוזרת כלום. רואים כל מה שקורה בחצר האחת של השנייה. יש לנו מרפסות. במקרה כאן המרפסות צמודות אחת לשנייה ויש ביניהן מחיצה, אבל יש מצב שהן קצת רחוקות. בדרך כלל היום מה שמקובל בבנייה עצמה, אם זה צמוד ממש עושים מחיצה, אם זה טיפה רחוק כבר לא עושים. הרבה פעמים. ודבר שלישי, מה קורה אם יש הסכמה? עכשיו הסכמה, לא תמיד יש הסכמה מפורשת. לפעמים זו הסכמה בשתיקה, לפעמים זה ככה כולם נהגו. נפרט את כל האפשרויות האלה. אמרתי לכם שזה קצת מסובך, אבל ננסה לעשות את זה כמה שיותר פשוט. אז קודם כול בקצרה, מה שאמרנו שבוע שעבר ממש בקצרה, מה המקור בכלל לכל הנושא של היזק ראייה? כתוב בתורה: "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו". מעניין שאדמו"ר הזקן מביא רק את תחילת הפסוק. הוא לא מביא את ההמשך, שהוא אמר,

02:49 דובר 2 "מה טובו אוהליך יעקב", מביא את ההתחלה. מה הוא ראה? אומרת הגמרא: "ראה שאין פתחי אוהלים מכוונים זה לזה. אמר: ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה". ומזה לומדים שאסור להזיק את חברו בראייה. והנתיבות אומר מפורש, גם משהו ככה מהרמב"ן, שהוא אחד הראשונים, שזה איסור דאורייתא. איסור דאורייתא להסתכל על השני. נראה אחר כך את האפשרויות. גם אדמו"ר הזקן, הוא לא אומר ממש את הלשון שזה איסור דאורייתא, אבל הוא אומר יש איסורים ואז הוא מביא את ה... את המשפט של התורה, אבל הוא אומר את הלשון, "ואמרו חכמים" את הדרשה על המשפט, על הפסוק של התורה. אבל כן, אדמו"ר הזקן מביא שזה איסור. עכשיו, ראינו שבוע שעבר שבשביל להבין מה קורה היום, היום אני אומר חצר, מרפסת. פעם כשאמרנו חצר זה משהו שונה ממה שאנחנו אומרים היום חצר. מרפסת באופן כללי זה גג. פעם, פעם קראו לזה גג, גג שראוי לשימוש. אז איזה שטחים היו פעם? נעבור על זה בזריזות. היה בית, איפה שהבן אדם גר, הייתה חצר. הבאנו מרש"י, מעוד מקומות, שאז רוב תשמישיהם היו בחצר. ראינו אז למה זה. כי בבית היה חשוך. גם הבתים שלהם היו מן הסתם קטנים יותר מהיום, כי אתה עושה תקרה, אז תקרה כזאת, תקרה כזאת. אתה לא יכול לעשות בית כל כך רחב ידיים, התקרה תיפול. ולא היה מספיק גם כסף, כוח אדם לבנות. היו בונים עם אבנים ובוץ. ומבוי, אני אראה קודם כול את הציור. אני אגיד בקצרה: מבוי, רשות הרבים, שדה, מדבר. אז בואו נעבור לראות את הציור שראינו שבוע שעבר. כאן בית של בן אדם. זו החצר. פה רואים חצר משותפת. יש גם חצרות לא משותפות, יש חצר פרטית,

05:04 דובר 2 יש גם חצר משותפת וכמה חצרות פתוחות למבוי אחד. בבית הם היו עושים את הדברים הכי צנועים, דברי הצנע, כמו שעושים בבית. בחצר הם היו עושים את רוב תשמישיהם. נכון שהם פחות צנועים, אבל רוב תשמישיהם. נתנו דוגמאות: כביסה, אוכל. ראינו באדמו"ר הזקן שגם היו אוכלים שם. היה להם בית הכיסא בחצר, באר מים. הרבה דברים היו בחצר. במבוי, פה רואים מבוי בעצם מפולש מצד לצד. במבוי כבר לא היו עושים תשמישים פרטיים. היו שם דוכנים, דוכני מכירה שבן אדם היה מוכר מהמרכולת שלו, והיה במבוי, וזה היה... בן אדם מבחוץ היה יכול להיכנס למבוי חופשי, בעיקר מבוי מפולש, אז זה בכלל היה משהו הרבה יותר חופשי כי היו עוברים דרך זה. עכשיו, מה הסיבה בכלל לאסור היזק ראייה? ראינו שזה איסור תורה לפי הנתיבות. אגב, מקודם אמרתי שאדמו"ר הזקן אומר, אומר "אמרו חכמים". זה לא אומר שלפי אדמו"ר הזקן זה דווקא דרבנן, האיסור. למה? וזה נוגע גם להמשך. יש את האיסור עצמו לראות ויש ליצור מצב שעלול להוביל לראות. אם אני עכשיו פותח חלון בבית שלי מול החלון של השני, זה לא אומר שאני מסתכל עליו. אני יכול לפתוח את החלון ואני מבטיח לו שאני אף פעם לא מסתכל. אדמו"ר הזקן אומר שגם זה אסור. עצם העובדה שאפשר להסתכל, גם זה אסור, ועל הפרט הזה הוא אומר "אמרו חכמים". זאת אומרת, ייתכן שגם הוא סובר שאם אתה ממש מסתכל בעצמך, יכול להיות שזה איסור דאורייתא, אבל הוא לא מזכיר את זה. עכשיו, אילו טעמים נאמרו באמת לאסור על היזק ראייה? טעם אחד: צניעות. בראשונים מופיעה הצניעות, ומעניין שגם אדמו"ר הזקן מו... מזכיר את הנושא של צניעות, אבל בחלק

07:14 דובר 2 בפוסקים כתוב את הלשון צניעות דנשי, דנשי. זאת אומרת נשים. אדמו"ר הזקן, הוא כותב, עוד מעט נראה בפנים, אבל אני אקרא משפט אחד. הוא אומר ש"איזו מידת צניעות שיראה זה את תשמישיו של זה כל היום?" הוא לא מזכיר צניעות של נשים ודברים כאלה. הוא אומר, זה לא דבר צנוע שאתה רואה אותו כל היום וזה איסור. המילה צניעות. מה זה צניעות? להצניע את עצמך. הצנע לכת. צניעות, כל הזמן חושבים בבגדים. זה לא רק בגדים. בן אדם הולך ברחוב, צועק, עושה את מעשיו בפרהסיה, כן? האוכל בשוק פסול לעדות. כל הדברים האלה זה משהו שהוא לא צנוע, זה לא נקרא צניעות. טעם שני שנאמר זה עין הרע. עין הרע, הפירוש בן אדם מסתכל על השני ורואה דברים טובים שלו. זה עלול להעלות אצלו קנאה וזה עלול להזיק לשני. עכשיו מעניין, הרבה אומרים את המשפט: "מי שלא חש לזה זה לא מזיק לו". הרבה אומרים את המשפט הזה על עין הרע. אבל בפועל תחפשו במקורות, בפשט זה נאמר על זוגות, שמי שאוכל זוגות זה דבר שהוא עלול להזיק ומי שחש לזה זה מזיק לו ומי שלא חש לזה זה לא מזיק לו. על עין הרע זה משהו שהתווסף ממש בדור האחרון, שאמרו את זה גם על עין הרע, כי זה אותו רעיון, כאילו עין הרע זה משהו שהוא מזיק באופן רוחני, שאני מסתכל וזה מזיק. אבל רואים פה באדמו"ר הזקן, הוא מזכיר עין הרע. הוא לא אומר שעין הרע זה משהו שהוא לא... שרק למי שחש וכולי. יש בעיה שמישהו מסתכל על השני הוא עלול לגרום לו עין הרע.

09:04 דובר 3 מכל הבשר עין הרע.

09:05 דובר 2 כן, כן.

09:08 דובר 3 זה לא יזיק לו? שהוא לא... שלא יפגע בו.

09:11 דובר 2 בפשטות שלו, כשכתוב עין זה נזק, שזה מזיק לו. עכשיו, מעניין מאוד, ועכשיו נעשה את זה, אדמו"ר הזקן בדיוק לשונו, פשוט ממש מדויק, מאוד יפה. יש לראות ויש להסתכל. יש בית של בן אדם, יש חצר של בן אדם. עכשיו, חצר של בן אדם. אתה מסתכל, אתה רואה את מעשיו שם בחצר. אין שם את הבעיה של צניעות כמו שאמרנו בתוך בית. אין את האיסור הזה. זה לא בית, זה חצר. איך?

09:46 דובר 3 מרווח.

09:47 דובר 2 כן, אין את הבעיה הזו, אבל עדיין יש גדר של צניעות גם בחצר, עושים שם את המחיצה. עכשיו, מה נוגע לי עכשיו לדעת בין בני אדם מה הדין? יש שתי אפשרויות. יש אפשרות שאנשים פה, אחד מהם רוצה שיהיה מחיצה. אולי כמו אני גר פה בבלימאייסה[?]. דיברנו בהלכות קוטג' בתפארת המכונית[?], אוקיי? לא משנה איפה הקוטג' נמצא, לא משנה אם זה קוטג' או וילה. יש חצרות מאחורה. פשוט שמה ראיתי באמת מקומות, אתה יכול להסתכל, לעמוד בחצר אחת, לראות עשר חצרות, לראות הכל, הכל פתוח. עכשיו, באופן כללי, אם אני מסכים, אין לי שום בעיה שלא יהיה בינינו גדר, מחיצה. אז אין פה, אין פה שום בעיה. למה? כי בן אדם יודע שהוא נמצא שאין לו גדר, איפה הוא עושה את המעשים הצנועים שלו? הוא עושה אותם בבית. זאת אומרת, בעיה של איסור כבר אין. ברגע שהסכמתי לא לעשות שם מחיצה, כבר, כבר הורדתי את האיסור.

10:52 דובר 3 אבל אם אני עושה שם דברים שהם אינם מתוך הצניעות.

10:55 דובר 2 או. עדיין אבל... זהו.

10:58 דובר 3 מסתכל על הילדים שלי שם.

10:59 דובר 2 נכון, נכון. אז עדיין יש פה נושא, יש פה פרטיות. יש פה עניין של פרטיות. עכשיו מצד העניין, מספיק שאחד מהם ידרוש לשים מחיצה ביניהם, הוא מחייב את השני לשלם, להשתתף בהוצאות.

11:12 דובר 3 שניהם לא דורשים.

11:14 דובר 2 שניהם לא דורשים, אז בסדר, מותר להם. ככה נראה מהלשון של אדמו"ר הזקן. מותר להם. עכשיו מה קורה אם שניהם רוצים אבל אין להם כסף? בוא נראה, בוא נראה עכשיו. אמרתי פה שני דברים, גם את הלעמוד ולראות ולהסתכל וגם את הבית והחצר. בוא נראה את הדיוק של אדמו"ר הזקן. מספר שלוש: "אסור לעמוד על שדה חברו להסתכל בה בשעה שהיא עומדת בקמותיה, שלא יזיקנה בעין רעה". פה מדובר בכלל לא על החצר, לא על הבית, מדובר פה על השדה. אבל מה? אתה מסתכל על משהו טוב של השני שעומד בקמותיה. האיסור, פה לא כתוב אסור לראות. אני הולך ורואה, אין שום בעיה. אסור לעמוד להסתכל. למה? אם אתה עומד ומסתכל, מה זה עלול לגרום? שלא יזיק בעין רעה. עלול להזיק לו בעין רעה. בסוגריים אדמו"ר הזקן מוסיף: "ואין צריך לומר שאסור להסתכל בחברו בעניין שיש לחוש שיזיקנו בעין רעה".

12:21 דובר 3 זה החשש שמסתכל מתוך, מתוך קנאה.

12:25 דובר 2 איך שזה נראה פה, שאסור להסתכל שלא יזיקנה בעין רעה. בעניין שיש לחוש. זאת אומרת, אתה מסתכל, אם אתה תתבונן לך תדע מה, מה יראה לך אחרי שתסתכל. זה מה שנראה מפה.

12:40 דובר 3 נראה עם בונד, נראה עם בונד זה לא בהכרח הסתכלות.

12:43 דובר 2 זה הכוונה הסתכלות שאתה עומד ומסתכל. כן, זה סוג של התבוננות.

12:46 דובר 3 חוש זה ברחוב.

12:47 דובר 2 נכון, נכון. תכף נראה את הדיוק מתי הוא אומר לראות. כן, להסתכל על זה.

12:53 דובר 3 לראות את הפה באיך שהוא, איך שהוא נראה. מה זה שם? זה לא... זה בגלל דתי. אני רואה שלחבר שלי יש איזה, אה, כל כך מצליח, הוא קנא.

13:07 דובר 2 מסתמא זה לא, אין הבדל אם זה מכיר אותו או לא מכיר אותו. אדם רואה, אומר וואו, למה לי אין? אין כזה דבר. עכשיו בסוגריים הוא אומר, "ואין צריך לומר", מה אתם חושבים למה זה "ואין צריך לומר" שאסור להסתכל בחברו בעניין שיש לחוש? למה זה "אין צריך לומר"?

13:24 דובר 3 הוא מתכוון לשדה, על החבר שלו בעצמו.

13:26 דובר 2 כן, עליו בעצמו. עליו בעצמו.

13:30 דובר 3 ההסתכלות זה דעתם זה עניין של קנאה. מה זה מסתכלים? סתם הסתכלות לא...

13:38 דובר 2 איך שנראה מבפנים...

13:39 דובר 3 מסתפק בזה כבר.

13:40 דובר 2 איך שנראה מקטע הראשון שם. בוא נראה את הקטע הראשון.

13:42 דובר 3 בהלכה שהיה אחד בעין רעה.

13:47 דובר 2 חוץ מפה? בעוד מקומות?

13:49 דובר 3 בעוד.

13:49 דובר 2 איך למשל לא לעשות חתונה, חתונה של שתי אחיות באותו יום או באותו שבוע מצד עין רעה? לא להעלות לתורה שני אחים.

13:56 דובר 3 להעלות, להעלות.

13:57 דובר 2 כן. כן. עכשיו, עכשיו זה בסוגריים, כן? עכשיו באדמו"ר הזקן בסוגריים יש לזה כמה אפשרויות למה זה בסוגריים. יש מקומות בגלל שהוא הסתפק, אבל פה לכאורה זה לא מצד ההסתפק. הוא אומר "ואין צריך לומר", אלא ברגע שהוא מביא תוספת על משהו שלא כתוב בהלכה, אז הרבה פעמים הוא מביא את זה בסוגריים כי זה תוספת שלו. אז מה שכתוב בהלכה זה על השדה. הוא אומר, אין צריך לומר על הבן אדם עצמו לא להסתכל. מה זה בעניין שיש לחוש שיזיקנו בעין רעה? אם אני מסתכל עליו כמה הוא טוב.

14:30 דובר 3 ממילא.

14:31 דובר 2 כן, מסתכל עליו, אה, כמה הוא מלובש ביישור וזה, אז אין שום בעיה. ממשיך הלאה אדמו"ר הזקן: "ואפילו בעסקיו ומעשיו של חברו שאין בהם חשש היזק עין". אין שום בעיה של היזק עין. למה? כי זה רק דברים טובים. הוא סתם מכין אוכל, בורר אורז, עושה כל מיני דברים. אין בזה שום חשש היזק עין. "אם עושה בביתו ברשותו", שימו לב, הכל פה, כל מילה מדויקת. "אם עושה בביתו ברשותו", אם זה בחוץ אין שום בעיה. תסתכל עליו, אפילו תעמוד ותסתכל. תתבונן עליו איך הוא מכין את השערות סבתא, אותו אחד שעומד שם בחוץ ומכין. אין פה שום בעיה של עין רעה ואין פה שום בעיה של פרטיות, כי הוא עומד בחוץ. אבל פה, "אם עושה בביתו ברשותו אסור לראות שלא מדעתו, כי שמא אינו חפץ שידעו ממעשיו ועסקיו".

15:35 דובר 3 לראות ככה זה היפך. זה מצד.

15:38 דובר 2 ואז מה?

15:39 דובר 3 זה שם.

15:39 דובר 2 אבל איפה עשה-- אה, מצד זה שהוא משהו משובח ומצליח?

15:43 דובר 3 מרוויח כסף, אתה יודע.

15:44 דובר 2 אם אתה רואה את הכסף שמישהו נותן לו, אני לא יודע. לא נראה לי שזאת הכוונה. נראה לי, הוא אומר פה עומדת בקמותיה. אתה יודע מה? אם אתה רואה את אור ההור-- אתה רואה את אור ההור של אנשים-- לא, פה זה כן. פה זה כן. לא, פה זה, פה זה לא בדיוק. פה זה ההתעסקויות שלו, אבל פה, פה זה בביתו, פה זה ביתו ברשותו. פה זה מצד אפילו לראות.

16:08 דובר 3 מה זה שערות סבתא? זה מסחרי.

16:09 דובר 2 לא, אבל בוא נראה את כל השאלה. בחוץ אין בעיה, אבל בביתו ברשותו.

16:16 דובר 3 לא, אתה אומר שזה מסחרי אז גם אתה לבוא.

16:21 דובר 2 כן, שניהם אם זה בחוץ. אם זה בחוץ, שניהם מותר, אם אין בעיה של עין הרע. שלמה הקורא הסבר הפירוש, ההתעסקויות שלו האישיות ואיך הוא עושה את זה בביתו וברשותו. אז מה הבעיה? שמא אני אוכל--

16:33 דובר 3 משהו גדול שהעצים גדלים.

16:35 דובר 2 כן, כן, זה בחוץ. זה בחוץ אסור מצד עין הרע. עכשיו דברים אחרים מותר בחוץ. איפה אסור? בפנים, בביתו ברשותו. ומה אסור פה? פה לא רק להסתכל אסור. אסור לראות. למה? כי שמא אינו חפץ שידעו ממעשיו ועסקיו, ואתה מסתכל שנייה אחת, אתה כבר יודע מה הוא עושה. אז אסור לראות. איך? לא קשור לעין הרע. לא אכפת לי אם אתה מסתכל. עכשיו אני אדלג על קטע שהדלגנו גם שבוע שעבר. אני עוד שנייה חוזר אליו. אחר כך נדבר מה קורה שניים שגרים בחצר אחת, איך הם מסתדרים? קטע הרביעי, "ואין צריך לומר שאסור לאחר להסתכל לחצר חבירו לראות בה עסקיו". עכשיו, מי שקורא את זה ולא מדייק במילה להסתכל, לראות, אז הוא לא מבין מה, מה הכוונה פה עוד פעם אתה חוזר על אותו דבר. לא, הוא אמר מקודם אסור לראות. "ואין צריך לומר שאסור לאחר להסתכל לחצר חבירו לראות בה עסקיו. ואין צריך לומר לביתו שלא מדעתו או ברצונו". זאת אומרת להסתכל ולהתבונן. עכשיו הוא לא-- הוא אומר לראות בה עסקיו. למה? כי הוא אומר להסתכל לחצר חבירו, לראות בה עסקיו. זאת אומרת, הוא עדיין כשהוא מסתכל הוא לא יודע שיש שם עסקים, אבל הוא עומד להסתכל על החצר בשביל לראות בה עסקיו. כן, אז הוא בעצם עושה את זה בצורה יזומה, אז זה ודאי שזה יהיה אסור. אוקיי, אחר כך אנחנו נמשיך הלאה על ההמשך.

18:04 דובר 3 ולראות את המפות ככתבים, מה הבעיה עם זה?

18:10 דובר 2 בעיקרון-- בעיקרון לראות-- בעיקרון לראות. אז השאלה ככה, אם זה דבר שאתה יכול עם ה-- עוד מעט נראה בני רשות הרבים שעוברים בחוץ ורואים חלונות של אחרים, חצר של אחרים שאין גדר. אדמו"ר הזקן אומר מפורש ב-- בסעיף י"ב, בקטע השני, "אבל אם בני רשות הרבים יכולים לראות בהם דרך הילוכם, אין לחוש". זאת אומרת, אין מה לעשות, הוא עובר ורואה וממשיך הלאה. הוא לא יתבונן ויסתכל. אז זה משהו שקשה להישמר ממנו, אבל בצורה יזומה זה בעיה. עכשיו בואו נמשיך קצת הלאה. הטעם השלישי של האיסור, לשון הרע. ככה כתוב בראשונים, לשון הרע. מה הקשר לשון הרע? לשון הרע זה הרעיון הוא החטטנות הזאת. רכילות, לשון הרע. כשאתה מסתכל אז יש צניעות בפני עצמה, יש עין הרע שאתה רואה משהו טוב של השני ויש עצם זה שאתה רואה את הדברים של השני, בעצם החוסר פרטיות. זה גם קשור לצניעות, זה דומה.

19:22 דובר 3 זה לא רק לדבר?

19:23 דובר 2 איך?

19:24 דובר 3 לא רק לדבר על מה שראית, לא--

19:25 דובר 2 אבל זה, זה, זה כחלק מהעניין.

19:27 דובר 3 לשון הרע היא לא דיבה.

19:28 דובר 2 זה, זה מכלל לשון הרע. אבל עצם העניין, הראייה זה גם, זה כבר איסור בפני עצמו. זה נקרא, מזה נולד איסור היזק ראייה. כן, כן. כן. עכשיו אדמו"ר הזקן אגב לא מזכיר את הסיבה הזאת השלישית. לא מזכיר אותה. מזכיר רק צניעות ועין הרע. עכשיו אנחנו רוצים לעבור לאדמו"ר הזקן למעשה בנוגע לחצרות ולמרפסות של ימינו. בשביל להבין את זה, קודם נראה איזה רמות יש בהיזק ראייה באופן כללי פעם ואחר כך אנחנו נראה איך מקישים את זה להיום. אז ראינו שבוע שעבר מלמטה למעלה יש לנו את הגינה. שבוע שעבר קראנו לזה שדה, אבל הלשון של ההלכה זה גינה. גינה זה מקום כזה שיש שם את קמותיה, כן? פה את אותו רעיון, אותו רעיון, אבל פתח כנגד פתח יותר חמור אז. היום זה פחות חמור, אבל אז זה היה יותר חמור. למה? כי הפתח הוא מהרצפה. כן, אתה רואה עכשיו, הפתחים שלהם אז היו פתוחים כל היום. היו צריכים אוויר, אור. אז בן אדם, פתח מול פתח, הוא רואה את החבר שלו כל היום. עכשיו, מה מועיל? הסכמה. עכשיו, הסכמה יכול להיות שתי אפשרויות. יכול להיות שדיברתם אחד עם השני, אמרתם, "אנחנו מסכימים שיישאר ככה". יכול להיות שאתה קנית דירה בבניין וראית איך הבניין נראה ואתה הסכמת לקנות, כי אם הסכמת לקנות הבנת שזאת המציאות. אז היום, אם אני מחלק את הנוד-- הנושא של היזק, יש שני אופנים, אחד שהוא הרבה יותר קל מהשני. יש מצב קיים ויש שיפוצים, הרחבות. כשאתה בא ל-- לשפץ ולהרחיב, אתה בא ליצור משהו חדש, זה כבר הרבה יותר גרוע. אבל אם אתה במצב קיים, קנית בית, אז יש הסכמה. בוא נבדוק. כל מה שהסכמה

24:25 דובר 2 עוזרת, הכל בסדר. עכשיו בואו נראה למה ההסכמה עוזרת. לגינה זה עוזר. גג משופע, גג ישר, שתי חצרות גם עוזר. הסברנו מקודם למה. לכאורה מה עם הצניעות? ברגע שאתה מסכים לו אז הוא פחות משתמש שם ואז אין את הבעיה של האיסור של התורה. חלון כנגד חצר גם מועילה הסכמה. תכף נראה את הלשון של הרשב"א. אבל שני הדברים האלה לא מועילה הסכמה. חלון כנגד חלון ופתח כנגד פתח לא מועילה הסכמה. זה פשטות היום, זה פשטות. אפילו שאתה קנית בית במצב קיים, אבל יש חלון מול חלון, פתח מול פתח, ובפשטות זה בעיה. גם לזה יש פתרונות. נראה בשיעור הבא בע"ה.

25:14 דובר 4 רגע, יש לי רק שאלה. יש לבן אדם דירת גן במרחק של שמונה. אם הוא סגר את זה, הוא יפתח את זה עוד פעם. הוא קנה, הוא קנה דירת גן. הכל פתוח וכולם רואים. הוא סגר.

25:29 דובר 2 בסדר, אבל אחרי שהוא הסכים—

25:30 דובר 4 עוד פעם.

25:31 דובר 2 אחרי שהוא הסכים הוא כבר לא יכול להתחרט. הסכים. עכשיו—

25:36 דובר 4 הוא סגר, הוא לא בדיוק הסכים.

25:38 דובר 2 אה, מיד כשהוא קנה הוא סגר.

25:39 דובר 4 אם מישהו קנה את זה כשזה סגור.

25:41 דובר 2 אבל זהו, עכשיו כשהם קנו, הקבלן הוא מציע את זה באופן שזה פתוח. אז על סמך זה נכנסנו לגור.

25:50 דובר 4 שסגרתי את זה אבל. אני קניתי את זה, סגרתי. אתה יודע, אני לא עשיתי ככה. זה שלי עכשיו. סגרתי את זה. אני יכול לפתוח עוד פעם?

25:58 דובר 2 עכשיו מה שהוא יפתח? מה ידרוש מהם, מה? לסגור את החלונות שלהם?

26:03 דובר 4 אם אני פותח פה זה כבר איסור? אני מוריד הסכם וזהו. אני כלום.

26:06 דובר 2 האם הוא פותח את הגג של עצמו?

26:09 דובר 4 לעצמו. לעצמו.

26:09 דובר 2 לא, אין לו בעיה. של עצמו אין בעיה. ברעיון, ברעיון הוא היה יכול להגיד לך אם אתה, בוא נגיד עכשיו אתה פותח חלון, כי יש מקומות שפתאום פותחים חלון חדש והוא משקיף לחצר, הוא יכול לבוא אליך לסתום את החלון. עד עכשיו אני—

26:25 דובר 4 יש לי עוד חלון שמשקיף לחצר.

26:27 דובר 2 זה... אוקיי. יש, יש בזה הרבה... בוא נגיד ככה, אם יש עוד חלון מסביב או הרבה שרואים אז אין פה שום בעיה. אם רק אתה, אתה פותח עוד חלון זה בעיה, כי עד עכשיו היית עם חלון אחד, עכשיו יש שני חלונות.

26:40 דובר 4 אם אני סגרתי. כאילו קניתי וסגרתי אבל אני לא הסכמתי.

26:46 דובר 2 כן, אבל כשהם קנו, הם קנו על דעת זה שיש להם חלון. אתה לא יכול אחר כך לסגור להם את החלון. מה אתה רוצה אחרי שאתה פותח את הגג? מה אתה רוצה ממני?

26:54 דובר 4 אם אחד צריך לפתוח את הגג.

26:56 דובר 2 לעצמו?

26:57 דובר 4 כן.

26:57 דובר 2 אין בעיה. בן אדם יכול לגבי עצמו בחצר מותר. בבית זה משהו אחר. בחצר מותר. עכשיו, האם מותר להם להסתכל בחלון ולראות אותו? אסור בכל מצב. גם אם ככה קנינו וגם אם, וגם אם הסכמתי לך, עוד מעט נראה. הסכמתי לך לפתוח את החלון. זה לא אומר שאתה יכול לעמוד ולהסתכל עליי. זה כבר לא.

27:17 דובר 4 ברור שכן, יש הסכמה.

27:18 דובר 2 הסכמה מועילה לחלון.

27:21 דובר 4 לא לחלון.

27:21 דובר 2 לחלון היא מועילה.

27:23 דובר 4 להסתכל בפועל.

27:24 דובר 2 להסתכל בפועל לא.

27:25 דובר 4 זה אסור.

27:25 דובר 2 זה אסור. תכף נראה בלשון של אדמו"ר הזקן.

27:27 דובר 4 ואם אני לא סגרתי? אבל הבנתי שכאילו מכיוון שהוא מסכים, אנחנו גם לא עושים את כל השימושים שלו בחצר, הוא נשאר בבית.

27:35 דובר 2 כן, אבל עדיין יש לו את הפרטיות שלו שם. עכשיו, אם הוא יסכים לך במפורש להסתכל עליו בחצר אז בסדר. אבל זה שהוא הסכים לך לפתוח חלון זה לא אומר שהוא הסכים לך להסתכל עליו בחצר. אוקיי?

27:47 דובר 4 אם הוא היה מסכים— להסתכל החוצה, אני משקיף, אני מסתכל על נוף, אני אוהב את הנוף, אבל אם אני במרפסת שלי בתוך החצר, מותר לי לשבת על המרפסת שלי?

27:56 דובר 2 תסתכל, אתה מסתכל החוצה ודרך אגב אתה רואה. זה בעצם סעיף י"ג. קראנו אותו שבוע שעבר. אז בואו נקרא עכשיו את סוף י"א ואז את י"ג. סוף י"א. "ואפילו רואהו", השורה השנייה של הקטע הרביעי. "ואפילו רואהו ושותק לו שמא מתבייש לומר". זאת אומרת, הוא רואה אותך, מסתכל בחלון, לא אומר לך מילה. במקום אחר הרא"ש אומר ששתיקה היא כמחילה מן הסתם בעניין יחסי שכנים. כל מיני שתיקות זה נקרא כמחילה. אבל פה, כשזה נוגע לפרטיות, בן אדם מתבייש. אז זה שהוא שותק ומתבייש, אני אגיד לך מה אתה מסתכל עליי. "ואפילו נתן לו חברו רשות לפתוח חלון לחצרו, לא נתנה לו אלא לאורה". אבל אסור לו לעמוד בחלון לראות בחצר חברו. נתן לך אישור לפתוח את החלון שיהיה לך אור בבית, אבל לא בשביל שיסתכל. אבל אם באמת הוא יסכים לך להסתכל עליו, אם זה לא בבית, אם זה בחצר, אז לכאורה אין בעיה כי לא רק עניין של פרטיות. יש פרטיות ויש צניעות. תכף נראה. עכשיו נעבור לסעיף י"ג. בואו נראה מה קורה אם אדם מסתכל על הנוף, לא מסתכל על החצר. אז דיברנו עליו שבוע שעבר. דוגמה של תחנת אוטובוס. בן אדם יושב בתחנה ומולו יש מרפסות. אז בואו נראה. אומר אדמו"ר הזקן כאן בסעיף י"ג: "יש אומרים שצריך אדם להיזהר מלעמוד כנגד פתח בית חברו או חצרו ולראות בו אפילו ראייה קלה, שאינו מתכוון כלל להסתכל לידע עסקיו של חברו, אלא יחזור פניו כשיעמוד כנגד פתח ביתו או חצרו של חברו כדי שלא יחשדהו חברו שמתכוון להסתכל לידע עסקיו ויהא נתפס כגנב". אתה עומד פה. למה אתה מס— למה אתה עומד? כנראה אתה רוצה

29:55 דובר 2 לראות אותי. זאת אומרת שלא רק ה— להסתכל על השני אסור ולראות את השני אסור, אלא גם מראית עין שחושבים שאני רואה את השני זה גם אסור.

30:06 דובר 5 מה המקור מפה שהוא רוצה להסתכל?

30:08 דובר 2 איך?

30:09 דובר 5 שהוא חושב לגנוב.

30:11 דובר 2 אני לא חושב.

30:12 דובר 5 לא יודע מה.

30:12 דובר 2 לא, נתפס כגנב.

30:14 דובר 5 שרוצה להסתכל.

30:16 דובר 2 לידע עסקיו. נתפס כגנב, זה ביטוי כזה שהוא משהו שהוא בלי רשות, נתפס כגנב. ולמה? כיוון שאין לו טענה למה הוא מסתכל. אין לו טענה למה הוא מסתכל. אין לו תירוץ. טענה זה בעצם תירוץ. הוא לא יכול להגיד, "אה, רציתי..." עכשיו, אותו אחד שמסתכל ב-ב-- עומד על המרפסת, מסתכל על הנוף, יש לו תירוץ וזה גם האמת. הוא מסתכל עכשיו על הנוף. אז אם ממול יש גם מרפסות, אז לכאורה אין בזה בעיה. אז אחד שעומד בשבת בתחנת אוטובוס, אם הוא מסתכל לכיוון שהאוטובוס מגיע, אז הוא אומר, "הסתכלתי לראות אם האוטובוס מגיע". אז יש גם ממול גם מרפסת. אבל אם הוא עומד לכיוון שאין לו מה להסתכל שם, אז יש פה את הבעיה הזאתי של יחשדו בו. עכשיו הוא יגיד לו, "רגע, גם בני רשות הרבים עוברים שם, רואים אותך. מה אתה רוצה ממני?" אז הוא אומר, "שאף בני רשות הרבים אינם רשאים לעמוד ולהסתכל". הם לא יכולים לעצור, להסתובב, להסתכל. הם עוברים. "אלא כשרואים ראייה קלה דרך הילוכם, אין לחוש". עכשיו, לכאורה אמרנו מקודם שבבית יש לבן אדם פרטיות ובפרטיות הזאת אסור לראות. לא רק להסתכל, לראות זה כבר בעיה. עכשיו, פה בן אדם מדובר שיש לו פה פתח או חלון שבני רשות הרבים עוברים ורואים, ובכל זאת הוא אומר לך, "אל תעמוד ותסתכל", כי גם הם לא עומדים ומסתכלים, הם רק רואים. לכאורה רק רואים זה כבר בעיה. אז אולי יגיד, "זהו, אתה כבר בבעיה. רואים אותך. נגמר. תן לי גם להסתכל". אז הוא אומר לא. הוא אומר ש"הרי מזה אני יכול להיזהר וצריך להיות צנוע בתשמישים שראייה קלה בהן קשה עליו". הוא יודע שאנשים רואים אותו,

32:11 דובר 2 אז הוא... אני אתן דוגמה: להוריד בגדים. כן? הרי כתוב בסימן ב' של השולחן ערוך, זה נמצא תחת השמיכה, אבל בוא נגיד תאורטית אדם. אז הוא לא יעשה את זה כי הוא יודע שאנשים רואים אותו. אבל תשמישים אחרים שבן אדם שעובר זה לא מפריע, הוא לא יימנע מהם. ואתה, שאתה עומד ומסתכל, זה כן יפריע לו. לכן אסור לך לעמוד ולהסתכל וגם לבני רשות הרבים אסור לעמוד ולהסתכל.

32:42 דובר 6 אבל זה

32:42 דובר 2 השאלה היא מה הוא רוצה? מקודם הוא אמר, "להסתכל לחצר חברו לראות בעסקיו". זה לראות בעסקיו. מעניין, אולי זה גם לא שמתי לב לדיוק הזה, כי קודם אדמו"ר הזקן אמר, "בעסקיו, בעסקיו של חברו". זה מעניין, מה פירוש בעסקיו? אם פירוש שחבר עצמו עושה. אפשר אולי ללמוד את זה מדיני סוכה. כתוב לגבי סוכה שבגלל שנוח לאדם לעשות מצווה בממונו, מותר לאדם להיכנס לסוכה של החבר ולאכול שם. עכשיו, אבל מה כתוב? בתנאי שהחבר לא נמצא שם. למה? כי אולי לא נוח לו שיראה את עסקיו. מה יוצא? אבל אם החבר לא נמצא שם אז אין בעיה. אולי אפשר ללמוד מזה. עכשיו מה קורה עם חצרות ומרפסות של היום? אז מה אדמו"ר הזקן אומר על חצרות? וכמו שאמרתי המון פעמים, אדמו"ר הזקן נמנע בחושן משפט, מה שהוא חיבר, נמנע מכל דבר שקשור לדיני תורה. הכל מדובר רק על מה אסור ומה מותר. עכשיו, אמרנו לגבי חצרות יש פה שני פרטים. יש פה מה מותר לך, מה אסור לך. יש חוץ מזה דרישה שאחד יכול לדרוש מהשני, "תבנה לי כותל". הדרישה הזאת זה כבר דיני ממונות. זה כבר דין תורה. קח אותו לבית דין, תתבע אותו, תגיד לו, "שתבנה כותל". אתם אמורים לא ללכת לבית דין. אתם אמורים להסתדר לבד. אף אחד לא ביקש ממך לבוא לבית דין. אתה רוצה לבוא לבית דין? זה אומר שיש כבר ריב ולא מסתדרים. אז את זה אדמו"ר הזקן לא כתב, בשביל זה, את החיבור שלו. הוא כתב את החיבור לבן אדם אחד שרוצה לדעת מה מותר לי, מה אסור לי לעשות. או שני אנשים, אבל גם הם שואלים מה מותר, מה אסור. שימו לב שלגבי

34:25 דובר 2 חצר הוא בוחר. יש סימן שלם בשולחן ערוך על חצר, כל מיני פרטים כאלה וכאלה. אדמו"ר הזקן שולף דין אחד. את כל מה שאמרנו לפני ואחרי זה בכלל, בשולחן ערוך זה נמצא. איסור ההסתכלות עצמו נמצא בדיני נזיקין, לא בדיני שכנים. כשאתה מסתכל אתה מזיק. זה, ההסתכלות עצמה, זה דיני נזיקין. בדיני שכנים מופיע חצרות, חלונות, פתחים. מה אדמו"ר הזקן עושה? מביא את דיני נזיקין. אסור לעמוד ולהסתכל כי זה איסור. מה הוא לוקח מתוך דיני שכנים? רק את האיסורים הוא לוקח משם. אז בואו נראה מה הוא כתב על חצר. לפיכך, בסעיף השלישי. לפיכך, שניים שדרים בחצר אחת והם עניים שאין ידם משגת לבנות כותל באמצע החצר ולחלקה לשניים. עכשיו שימו לב, זה לא שהם לא רוצים.

35:20 דובר 6 אין להם כסף.

35:20 דובר 2 אין להם כסף. הם היו רוצים לעשות מחיצה. שניהם היו רוצים לעשות מחיצה, אבל אין להם כסף. עכשיו שימו לב מאיפה הם מממנים את זה. לחלקה לשניים, שלא אחד-- לא יהיה אחד מסתכל בעסקיו של חברו שמשתמש בחצר. אם יכולים לקבל מן הצדקה כדי לעשות מחיצה קלה ביניהם, עושים. שימו לב, יש פה גדר של איסור, של מצווה למנוע מאיסור, כי הם משתמשים שם. זה לא שיש להם בית מספיק גדול. הם רוצים כן להשתמש שם, ואז כל אחד שרואה את השני יש פה גדר של איסור. עכשיו אין מה לעשות, אין להם כסף, אז אם יכולים לקבל מהצדקה הם לוקחים את זה לצורך מניעת האיסור הזה. לכאורה בימינו מעשרות, לכאורה, בן אדם יהיה מותר לו לקחת מכסף מעשרות בשביל לעשות. אם בחצר כזאת שמשתמשים שימושים יחסית פרטיים, שאגב לשבת לאכול זה פשוט חלק מהשימושים הפרטיים, ככה משמע מההערה שלו באיזה מקום. לאכול זה שימוש פרטי. אז אם החצר כזאת אז לכאורה יהיה אפשר לקחת ממעשרות לממן את המחיצה הזאת.

36:30 דובר 7 רק אם אינם רוצים.

36:31 דובר 2 אם אינם רוצים, כן, כמובן. כן.

36:35 דובר 7 זה לא רק מחיצה. אם הוא מוציא מרפסת מהשכן שלו, יכול לראות. הוא יכול לעשות את השולחן בכל formula, אז קוראים לזה קידום.

36:43 דובר 2 בוא נראה. זהו, נעבור עכשיו למרפסת. עכשיו אנחנו בחצר, נעבור עכשיו למרפסת. עכשיו, ואם לאו, אין להם אפשרות. אין קרן צדקה באותו מקום, אין אפשרות לקבל. צריכים להיזהר בכל מידה שאפשר שלא יסתכל זה על המרפסת של זה בחצר. ברגע שהשני לא הסכים לך, צריך להיזהר. אבל אני חושב שהאדמו"ר הזקן פה אולי, אולי כן, מתרץ פה. יש, המקור לכל הנושא הזה של האיסור זה היד רמה. יד רמה. הוא כותב את הנושא של האיסור. האדמו"ר הזקן מביא אותו בסעיף י"ב לגבי פתח כנגד פתח, חלון כנגד חלון. עכשיו הוא משתמש בלשון של האיסור לא רק לגבי פתח, גם לגבי חצר. מצד שני, אבל, כשיש הסכמה רק על פתח כנגד פתח הוא אומר לא מועילה הסכמה כי לא מועיל. על איסור לא מועילה הסכמה. על חצר הוא לא אומר את זה. למה? אם זה איסור אז לא מועילה הסכמה. עכשיו מפה מהאדמו"ר הזקן אפשר להבין את הדיוק שלו. ברגע שהם לא הסכימו אחד לשני, אז הם משתמשים שמה שימושים צנועים. אז יש הרי איסור שהם צריכים להיזהר לא לראות אחד את המרפסת של זה. האיסור הזה אז זה נחשב איסור, אבל הסכמה כן מועילה, כי הסכמה תגרום להם לא להשתמש בשימושים. פשוט זה נראה ההסבר. עכשיו נקרא שתי שורות מסעיף י"ב ואז נעבור להלכה למעשה. סעיף י"ב: "ולפיכך אסור לפתוח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון שלא יראה אחד מהצד של חברו. ואפילו שניהם מתרצים יש אוסרים שאין זו מידת צניעות שיראה זה את המרפסת של זה כל היום וכו'". מה שציטטנו בתחילת השיעור, מה שלומדים מבלעם. אוקיי? אז האדמו"ר הזקן, הלשון שלו זה יש אוסרים. רוב המקומות שהאדמו"ר הזקן

38:38 דובר 2 מביא דעות הוא כותב הכרעה. יש מקומות שהוא מביא כמו פה, יש אוסרים ופשוט הכוונה שלו זה לאסור. הוא לא אומר לך את ההיתר של זה, הוא מביא רק את היש אוסרים. עכשיו נחזור לכאן. אם יש הסכמה. הסכמה אמרנו בחצרות זה מועיל. אז היום בן אדם שהסכים, שניים גרים אחד ליד השני, קוטג', וילות, כל מיני דברים כאלה. מסכימים אחד לשני לא לעשות מחיצה, הכל בסדר.

39:12 דובר 7 למה פה זה צריכים להיזהר ב-ב-?

39:15 דובר 2 לא, אז הם מבינים. אם מסכימים אחד לשני אז הם מבינים לא להשתמש. עכשיו, לעמוד להסתכל בפועל. עכשיו זו נקודה מאוד חשובה. טוב שהזכרת את זה. יש להיזהר לא לראות ויש לא לעמוד להסתכל. זה שני דברים שונים. אם אני כמו העניים האלה, שהם לא הסכימו אחד לשני אבל נאלצו. במצב הזה הם צריכים להשתמש כביכול עם הגב אחורה. צריכים להתאמץ להיזהר לא להסתכל כי לא הייתה הסכמה. אבל שימו לב, זה הלשון. רואים את זה בלשון של האדמו"ר הזקן מאוד ברור. לפני זה הוא אמר אסור לעמוד ולהסתכל ואפילו אם מישהו הסכים לך לפתוח חלון, אסור לך לעמוד ולהסתכל. יש הסתכלות בפועל. אז אם אני קיבלתי הסכמה אני משתמש חופשי במקום שלי. אני לא צריך לשים ככה איזה משהו כאן שאני לא אראה. אני משתמש חופשי, אבל לא להסתכל ב-ב-יוזמה. לא ליזום ולהסתכל. אבל אם לא קיבלתי הסכמה, פה צריך להיזהר לעשות מאמץ לא לראות. גם הלשון, הלהיזהר לא להסתכל. למה פה לא להסתכל? כי כנראה לראות אין מה לעשות. לראות זה-- וגם הלראות זה יותר מזיק בבית. גם בחצר זה מזיק מצד הפרטיות. מצד הצניעות יותר מזיק בבית, כי בבית עושים תשמישים כאלה שהראייה קשה להם. בחצר פחות עושים תשמישים כאלה שהראייה קשה להם. ההסתכלות כן. אז יש לנו פה הסכמה מועילה. אז היום, אה, הסכמה מפורשת מועילה. אותו דבר גם קנו ב-ב-בניין שיש מרפסות אחת ליד השנייה, אז גם כן זה סוג של הסכמה, כי קניתי וידעתי שיש מרפסת. לקחתי בחשבון שאני אצטרך או לשים לעצמי אם אני רוצה איזושהי מחיצה או שאני אדע שאני לא עושה שמה דברים פרטיים, אני אעשה את זה בבית. אז זה

41:10 דובר 2 סוג של הסכמה ולכן זה יועיל. עכשיו, מה קורה אם לא הייתה הסכמה? אני רואה שכבר הזמן עובר. נגיד עוד נקודה אחת, נמשיך שבוע הבא? אם זה היה רק שתיקה, שתיקה בעיקרון שתיקה כהודאה. אבל שימו לב, פה ירד לנו אחד. מקודם הכל היה מותר חוץ מחלון ופתח. פתאום אחד ירד. שתי חצרות ירד. למה ירד? למישהו רעיון? שתי חצרות, השתיקה לא מועילה.

41:43 דובר 8 אבל הוא פתח פה, הוא פחד ש-- הוא פוחד שהוא יגיד לו, "למה אתה מסתכל כשאתה לא מסתכל מצד החלון והחצר?" אז הוא פחד מאיזשהו עניין. אולי גם זה-

41:50 דובר 2 הוא מתבייש. מתבייש.

41:52 דובר 8 אז הוא צריך להגיד לו.

41:53 דובר 2 אוקיי, הבושה לכאורה-- בושה זה לכאורה להסתכלות עצמה. אבל למה-- אבל להגיד ל-- בוא תעשה מחיצה זה אנשים לא מתביישים. תעשה מחיצה. למה אתה לא עושה מחיצה? אז יש, יש שלושה טעמים בהלכה. נגיד טעם אחד ואיתו נסיים היום. לא היה פה אף פעם רגע שפה זה קרה. אנחנו גרים פה. כמנהגם של ישראל דוחים, כל דבר דוחים. יכול להיות ששניהם רוצים לעשות מחיצה, אבל עובר עוד פסח, פסח הבא, שבועות עוד כמה שבועות, עוד כמה חגי שבועות והזמן עובר. לא היה רגע. אם אני פותח חלון, שימו לב, חלון כנגד החצר זה יותר גרוע, אבל מועילה שתיקה. למה? פתחתי את החלון, באותו רגע הוא היה אמור להגיד לי, "היי, למה אתה-- למה אתה פותח?" שתק, הסכים. יש מחלוקת, שלוש שנים או שלוש שנים. אבל פה שתיקה אמורה להיות עוזרת. אבל שתי חצרות לא היה שום רגע של פעולה ממשית, לכן זה לא עוזר. השתיקה לא עוזרת במצב הזה.