היזק ראייה בחלונות פתוחים - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:10 דובר 2 הגענו לשיעור. השיעור החם, הכי פרקטי, הכי מעשי. היו הרבה הקדמות. דיברנו על הנושא של היזק ראייה. מה אסור לעשות, להסתכל, לראות. עכשיו בנוגע למעשה בפועל: חצרות, מרפסות, חלונות ופתחים. זה ארבעה סוגים שיש היום. מה עושים? מה אפשר לעשות? מה מותר? מה מועיל הסכמה? לא מועיל? בעצם אנחנו חוזרים כאן. דיברנו על היסודות. התחלנו טיפה לדבר על חצרות ומרפסות, אבל לא סיימנו שבוע שעבר. נסיים את זה, ואז פתחים וחלונות. והשיעור הבא, בעזרת השם, זה עוד יותר פרקטיקה. מצלמות אבטחה, רחפנים. עוד דבר, אם נספיק היום. אה, שאל אותי הדוד אחרי השיעור לגבי היזק שמיעה. האם יש גם היזק שמיעה? נדבר גם על זה. אז כאן אתם רואים, זה מרפסות, כאן זה חלונות, והאם ההסכמה מועילה או מנהג. ולהזכיר את טעמי האיסור: צניעות, עין הרע, לשון הרע. זה הטעמים שמופיעים בראשונים. צניעות, עין הרע שמזיק לשני שאתה רואה אותו, ולשון הרע זה כמו רכילות. זה שאתה מסתכל וגורם אחר כך ללשון הרע, לרכילות. עכשיו, האם אפשר להסכים לשני? אני מסכים לך. תפתח לי פתח מול הפתח שלי, חלון מול החלון שלי. תסתכל עליי. האם זה עוזר? השאלה הזאת זה מה שנוגע היום. למה? כי אמרנו שבוע שעבר שהיום כל אחד שקונה בית הוא בעצם מסכים למצב הקיים. הוא יודע שיש פה בניין ליד בניין. הוא יודע שככה מקובל גם באזור, אז הוא הסכים למצב הקיים. האם זה מועיל, ההסכמה שלו? מועילה הסכמה או לא מועילה?

02:21 דובר 3 אני שילמתי. אני לא... לא... אני יכול למכור את זה גם.

02:27 דובר 2 אם זה זכות על למכור את הבית.

02:30 דובר 3 בחרתי את הבית ולשני שיבוא אליו

02:39 דובר 2 ברמה עקרונית, אם יש למישהו למשל צינור שמטפטף מים מהמזגן לחצר של השני, הוא קיבל ממנו הסכמה לעשות את זה ואחר כך אותו אחד מוכר את הבית שלו למישהו אחר, אז הוא, הוא קונה את המצב הקיים עם כל המשמעויות שלו.

03:00 דובר 3 הוא לא מודע לזה עד שהוא יגור שם.

03:02 דובר 2 אז יכול להיות שהוא יוכל להגיד למוכר שלו, "יש פה מקח טעות. כזה בית עם צינור שמטפטף. לא, לא, לא התכוונתי לקנות כזה בית", אבל יכול להיות שאני אגיד לו, "שמע, תסתובב, תסתכל, תראה". עכשיו פה השאלה, שימו לב. יש הסכמה מפורשת. מגיע אליו הביתה. אומרים לו, "אתה מסכים לי לשים צינור, לפתוח חלון, לא לשים מחיצה", כל מיני דברים כאלה. אבל יש משהו שהוא לא בדיוק הסכמה מפורשת, או שבן אדם שותק, שותק כמה שנים, שותק, לא אומר מילה. או שיש מנהג כזה באזור. עכשיו, בכוונה ציינתי את זה ככה, ויש בזה מה שאין בזה. לפעמים מנהג יותר חזק, כי המנהג הוא משהו שמחייב, משהו שכולם נוהגים ומחייב. לפעמים שתיקה יותר חזקה, כי שתיקה זה אני שתקתי. המנהג זה כולם מסביב. אני לא אמרתי כלום, בשתיקה אני שתקתי. אז יש בזה מה שאין בזה. עכשיו, בשביל לא להסתבך, באמת יש דברים מאוד מסובכים. בכל אחד מהדברים, חצר, חלון, פתח, כל דבר יש, יש משהו שמועיל בו. הסכמה, שמועיל שתיקה, משהו מועיל מנהג וזה, זה מועיל, זה לא מועיל. זה בלגן שלם. בשביל לעשות את זה פשוט, אז לא נדבר על השתיקה. לא נדבר על זה, כי שתיקה זה משהו שהוא פחות פרקטי. זה קורה. קורה אצל בן אדם פרטי שהוא פתח חלון והוא שתק כמה שנים, ואחר כך אם זה קרה לו שיילך לבית דין ו... או שיסתדר איתו, יותר, יותר טוב, אבל אם לא מסתדר שיילך. אז לגבי שתיקה, בגלל שזה משהו שהוא פחות כללני, נוריד את זה כדי לא להסתבך. נדבר על מנהג. יש הסכמה ויש מנהג. עכשיו באופן כללי, כל בית שקנית אותו הסכמת. זה הסכמה. נראה

05:03 דובר 2 מתי מועיל, מתי לא. אבל בית שקנית אותו בלי חלון, בלי מרפסת, ואתה בא עכשיו לפתוח חלון, בא עכשיו לשים מרפסת, אתה כבר לא יכול להגיד את זה — הוא לא הסכים, השכן לא הסכים לזה. פה הדבר היחיד שיכול להגיד לו, "תשמע, זה ככה המנהג". פה צריך לבדוק האם ככה המנהג ואם זה עוזר, המנהג. אז בואו נראה. לא אחזור על כל זה, אבל ראינו שיש הרבה רמות בהיזק ראייה. אז היום נעזוב את כל מה שלמטה. יש לנו חצרות, חצר, חלון מול חצר, חצרות. יש לנו חלון ופתח. בחצרות דיברנו, אז היו עושים פעם הרבה, את רוב תשמישים היו עושים בחצר, אבל עדיין לא תשמישים כל כך צנועים כמו בבית. בבית זה תשמישים צנועים. לכן אומר אדמו"ר הזקן לגבי בית, בואו נראה את זה רגע במספר שש. "לפיכך אסור לפתוח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, שלא יראה אחד עסקיו של חברו, ואפילו שניהם מתרצים, יש אוסרים, שאין זו מידת צניעות שיראה זה את תשמישיו של זה כל היום". ואז הוא מביא את הפסוק של בלעם וכולי. זאת אומרת לא עוזרת, גם הסכמה לא עוזרת כי זה לא מידת צניעות. הוא לא יכול להסכים. אי אפשר למחול על איסור. אם זה איסור זה איסור. אז פה אנחנו בעצם מסתבכים. נדבר עכשיו על הסכמה. בכל הדברים האלה מועילה הסכמה. אם זה גינה, גג, חצרות, מועיל להסכים. מסכים לך לפתוח, מסכים לך לא לשים מחיצה, זה הכל מועיל, אבל כשאתה מגיע לחלון מול חלון, פתח מול פתח, לא מועילה הסכמה. אז מה זה עוזר שהיום קניתי את הבית ככה? אז מה אם קנית את הבית ככה? אז מה אם הסכימו? תסגור

07:09 דובר 2 עכשיו את החלון כי אסור לעשות חלון מול חלון. אוקיי, זה לכאורה. תכף נראה שאפשר למצוא פתרון אויך היום.

07:21 דובר 4 מנהג, מנהג. אם היו כאלה ש-

07:23 דובר 2 או, עכשיו מגיעים למנהג. ההלכה היא רק על ההסכמה. עכשיו מנהג לא יכול להיות יותר חזק מהסכמה במקרה הזה. יש מקרים בודדים בהלכה שמנהג יותר חזק מהסכמה. מקרה אחד אולי. בעיקרון, בן אדם הסכים במפורש זה הכי טוב. המנהג, אתה רק אומר, המנהג אומר שכנראה כולם פה הולכים לפי המנהג, אז כנראה הוא הסכים. אבל אם הוא הסכים במפורש יותר טוב. אז אם אדמו"ר הזקן אומר שלא מועילה הסכמה בחלון מול חלון, פתח מול פתח, אז גם מנהג לא יועיל.

07:58 דובר 4 זה איסור.

07:59 דובר 2 יש פה איסור ומנהג לא יועיל. עוד יותר, וזה נראה עכשיו, מספר אחד. יש פה שו"ת הרשב"א ארוך. אני לא אקרא את הכל. הבאתי את זה גם שבוע שעבר אבל לא הספקנו לקרוא אותו. בואו נקרא את ההתחלה. זו תשובה מאוד יפה, מסודרת. השאלה, מישהו שם שאל את-את הרשב"א: "האם מנהג זה דבר שאפשר לסמוך עליו?" ככה הוא שאל אותו. לא הסביר לו מנהג במה, באיסור, בממון. בזה לא הסביר לו שום דבר. אז אומר הרשב"א: "שאלת מנהג, באיזה עניין ראוי לס-להיסמך עליו?" הוא אומר: "התשובה, לא ידעתי איזה מנהג אתה שואל. אם מנהגי איסור והיתר או מנהג דיני ממונות או על שניהם. על כן אצטרך להרחיב עמך בזה". ופה זו ממש תשובה מרתקת. הוא עושה כמו סקירה על כל חלקי התורה בנושא של מנהג. פשוט מפרט מנהג כזה, מנהג כזה, מה מועיל, מה לא מועיל. ובסוף התשובה, לקראת סוף התשובה, הוא מגיע לנושא של ממונות. הוא מזכיר את הנושא שלנו. זה הקטע הבא. הוא אומר לו: "וכן למדים ממנהג המדינה אף על פי שלא הסכימו עליו". איזו דוגמה הוא נותן? "כאותה ששנינו מקום שנהגו לבנות גוויל גזית כפיסין לבנים, בונים הכל כמנהג המדינה, ופירשו הכל לאתויי הוצא ודפנא". זאת אומרת, בין שתי חצרות צריך לשים מחיצה. איזו מחיצה? תלוי לפי המנהג. אם נהגו לשים כותל של שישה טפחים, זה מה שעושים. וה-והמשנה מסיימת: "הכל כמנהג המדינה". אומרת הגמרא: "לרבות אפילו הוצא ודפנא". הוצא ודפנא זה עשוי מענפים. גם זה בסדר. הכל לפי המנהג. "אבל", אומר הרשב"א, "ומכל מקום אם נהגו שלא להקפיד כלל על היזק ראייה שעל הבתים וחצרות, מנהג בטעות הוא ואינו מנהג". הוא אומר מנהג

10:07 דובר 2 זה יכול להיות משהו, איזה סוג כותל, כל מיני כללים בממונות. אבל משהו של היזק ראייה, שהתורה אומרת שהיזק ראייה זה היזק, אם נהגו לא להקפיד, הוא אומר זה לא נקרא מנהג, זה מנהג בטעות. נמשיך עוד קצת. "שאין מחילת ההקפדה אלא בממונות שאדם רשאי לתת את שלו או למחול מנכסיו". כל אחד יכול להחליט אני נותן לך מאה שקל, נותן לך אלף שקל, נותן לך אפשרות להזיק את הנכסים. זה בסדר, אבל אינו רשאי לפרוץ גדרן של ישראל ושלא לנהוג בצניעות וגורם להסתלק שכינה. יש פה הרבה תיקונים פה למטה. גורם להסתלק שכינה מישראל. ואז הוא מביא את הגמרא ש-שברגע שפתחים מכוונים אז ראויים שתשרה שכינה. מה מובן מזה? שפתחים-- ברגע שפתחים לא מכוונים ראויים שתשרה שכינה. מה רואים? פתחים מכוונים אז השכינה מסתלקת. אתה יכול לנהוג ולסלק את השכינה מישראל? זה לא מנהג, לא-לא נוהגים ככה. זה לא זה.

11:14 דובר 5 לא מצד, מצד היזק שכינה, בצניעות.

11:16 דובר 2 צניעות. הוא מזכיר פה בעצם את דרך החלונות. כן, לא, לא מעין הרע. כן, לא מעין הרע, נכון. אחר כך הוא ממשיך ל... הנה, אגב, מה שאני אזכיר לגבי עין הרע, יש שורה ב-בקטע השלישי, הארוך, הארוך השני בעצם, שורה המתחלת "שאינו מנהג". הוא כותב: "וכל שכן גינה". עכשיו, "וכל שכן" זה צריך לתקן את זה. "וגינה", בוא נקרא ככה. "וגינה או בקעה שתלו אותה במשנתנו במנהג". לגבי גינה כתוב במפורש שהמנהג גוזר. איך הוא גוזר? הרי יש פה עין הרע שהוא מזיק לו את ה-- את הגינה. אומר הרשב"א: "ממון הוא משום עין הרע". שמה זה לא השכינה, זה-זה נזק. אתה מזיק אותי בעין הרע. זה אפשר לנהוג.

12:05 דובר 5 זה יכול לוותר.

12:07 דובר 2 כן, זה יכול לוותר.

12:08 דובר 5 כן.

12:12 דובר 2 כן. אוקיי. אחר כך שימו לב בשורה המתחלת "היזק". פה הוא ממש מתחיל לומר: "וקרוב אני לומר שאפילו מחילה בפירוש לא תועיל". ושימו לב, זה לא פה על חצרות, לא על חלונות. הוא רוצה להגיד "וקרוב אני לומר שאפילו מחילה בפירוש לא תועיל", אבל לכן הבאתי את שו"ת הר"ן השני, שבסוף הוא אומר אני לא סומך על דבריי למעשה ומחילה כן מועילה.

12:37 דובר 5 בחצרות?

12:38 דובר 2 בחצרות. איך?

12:40 דובר 5 בחצרות.

12:41 דובר 2 או, בחצר יש את הבעיה של פרטיות. יש לנו-

12:45 דובר 5 גם אם הוא מסתכל דרך שני חלונות.

12:47 דובר 2 לא, לכאורה לא.

12:48 דובר 5 לכאורה לא. למה?

12:50 דובר 2 אם אתה אבל, אם הוא לא מסכים לך, אז זו בעיה של צניעות. אם הוא מסכים לך אז כבר יורדת הבעיה. יש פה שתי אפשרויות להסביר את זה. שיעור שעבר אמרתי אולי רעיון שברגע שאדם גם בחצר היו עושים שימושים צנועים, נקראים שימושים צנועים כמו לאכול, לעשות כביסה, דברים כאלה. עכשיו, ברגע שהוא לא מסכים לך להסת-להסתכל ואתה מסתכל, אז זו גם כן בעיה של צניעות. אם הוא מסכים לך אז אוטומטית הוא פחות עושה שם שימוש של צניעות או משהו כזה. זה שאולי אפשר לומר.

13:19 דובר 5 מה זה הר"ן? הוא דיבר על בית או על-

13:22 דובר 2 הוא התחיל על חצרות, הוא דיבר על חצרות.

13:24 דובר 5 חצרות.

13:25 דובר 2 כן, עכשיו אה, הוא אומר שעל הבתים וחצרות, הוא מזכיר את שניהם ביחד.

13:28 דובר 5 למה הוא אומר שמנהג לא יעזור?

13:30 דובר 2 מנהג לא יעזור. עכשיו באמת, באמת, באמת- כי זה מנהג שקשור לצניעות.

13:36 דובר 5 זה לא צניעות, מה-

13:38 דובר 2 כן, זה, זה קשור לצניעות.

13:42 דובר 5 בסוף הוא אומר

13:42 דובר 2 לגבי מחילה. לגבי מחילה. הוא אומר, קרוב אני לומר שאפילו מחילה בפירוש. עכשיו הוא כן קרוב לומר, בסוף הוא חוזר ואומר מחילה בסדר, מחילה מועילה, אבל איפה? בחצרות. אוקיי? מקווה שלא התבלבלתם.

13:57 דובר 5 בבית לא.

13:57 דובר 2 בבית לא. אז מה שיוצא. איך?

14:01 דובר 5 בחצרות כן.

14:01 דובר 2 נכון. נכון, נכון, נכון, נכון. הוא רוצה לומר, בסוף הוא אומר שהוא לא סומך על דבריו, בתשובה אחרת. אז מה שיוצא גינה, גג, חצרות, חלון מול חצר, כל הדברים האלה עוזרת מחילה. כן, זו ההלכה. יש פה ויש שם מחלוקות קטנות. אני בכוונה עשיתי את זה פשוט, ככה אנחנו למדנו עד כאן, שכל הדברים האלה עוזרת מחילה. חלון מול חלון, פתח מול פתח לא עוזר מחילה. ונראה מה, מה עושים היום.

14:27 דובר 5 אם הוא בחצר זה לא בעיה של

14:30 דובר 2 נכון. נכון. יכול לדרוש מהשני לבנות ביחד מחיצה. עכשיו לגבי שתיקה אמרתי שאנחנו נדלג על זה. יש פה גם כן איזשהו חילוק. לגבי מנהג המקום, אם הוא מועיל. אז שימו לב, פה בחצרות ומעלה לא מועיל מנהג. חצר, חלון לא מועיל מנהג.

14:53 דובר 5 מחילה.

14:53 דובר 2 מחילה מועילה. אז יוצא ככה. עכשיו ניגש לימינו, למעשה. נתחיל עם חצרות. חצרות, חצר אחורית של בית אחת ליד השנייה, אפילו אחת רחוקה מהשנייה, אבל רואים אחד לשני. מה אמרנו על החצרות? לא מנה-- לא מנהג עוזר, אה, מנהג לא עוזר, אבל מחילה כן עוזרת. עכשיו שימו לב, פה אני אומר לכם מה אני חושב. תגידו מה שאתם חושבים. זה לא... הדברים מפה והלאה זה כבר הסקת מסקנות ממה שאדמו"ר הזקן כותב. יש ספר שנקרא משכן שלום, שהוא אסף את כל ה-- עשה עבודה ממש, אה, יסודית ומסודרת. אחד בשם סגל על הנושא הזה. אז לגבי חצרות, בואו נחשוב האם יש פה מחילה מפורשת או מנהג. אני חושב שאין לא זה ולא זה. מה הכוונה? קניתי עכשיו קוטג' ליד קוטג'. האם יש פה, האם לקחתי בחשבון שיהיה לי פה חצר ליד חצר פתוחה?

16:05 דובר 5 על השולחן.

16:06 דובר 2 קניתי, יש הבדל גדול. יש הבדל גדול בין קניתי בית עם חלון מול חלון, אז אני יודע שיש לי חלון מול חלון. אוקיי, חצר ליד חצר. ומי אמר שלא נשים אחר כך בינינו מחיצה? הרבה אנשים עושים את זה. הרבה אנשים רוצים. תראה, אתה יכול-- אפשר אפילו להגיד, בוא נדבר על מנהג רגע, אחר כך נדבר על הסכמה מפורשת. האם אתה יכול להגיד שכולם נהגו מנהג ברור שלא שמים מחיצה בין חצרות? אני לא חושב שאפשר להגיד ככה. יש הרבה ששמים. אנשים רוצים פרטיות ושמים מחיצה. אז אם ככה, אם יש אנשים ששמים, זאת אומרת שגם כשאני קונה את הבית אני אומר לעצמי אני אקנה. אני לא יכול היה לפני שקניתי את הבית לשים. אני אקנה ואני אשים אחר כך מחיצה. לא, לא היה פה מחילה מפורשת. בפשטות, בחצרות, בפשטות זה לא מחילה ולא מנהג. ולפי זה בוא נראה מה איתכם עכשיו. הדיירים החדשים שגרים שם. אם שניהם רוצים להישאר ככה בלי מחיצה, מותר להם.

17:08 דובר 5 אני רוצה לשים מחיצה.

17:09 דובר 2 אם אחד מהם רוצה, הוא יכול לדרוש גם מהשני להשתתף.

17:15 דובר 5 לשני.

17:15 דובר 2 אולי, אולי זה ככה. זה צריך ל... זה פה קצת שאלה, למה? בחצר של חז"ל זו הלכה ברורה שאחד יכול לדרוש מהשני. משתתפים ביחד ובונים מחיצה. אבל אז היו שימושים יותר צנועים. רוב תשמישיהם היה בחצר. היום החצר היא פחות מהחצר של חז"ל, ולכן פה יש לדון. גם באותו ספר משכן שלום הוא מתלבט האם אתה יכול לחייב את השני להשתתף ולעשות מחיצה, כי זה לא בדיוק כמו המצב של פעם, אבל הנטייה היא שכן. הנטייה היא יותר שכן.

17:49 דובר 5 מה המצב שאם לא יצא לחצוב, אחד עשה שלוש וזה הוסיף עוד אחד, אז זה בגלל דעתו.

18:00 דובר 2 כן.

18:00 דובר 5 כלומר, לא יכול היה שגילה דעתו.

18:04 דובר 2 שם מדובר על בקעה, על שדות שאין, אין חיוב. מדובר במקרים שאין חיוב במחיצה, אבל בכל זאת, בגלל שהוא עשה, בגלל שהוא גילה דעתו שהוא רוצה את זה, אז בכל זאת כן ישלם.

18:16 דובר 5 אתה קונה, קונה היום בית, לא מודבר. בית מסודר, משודר. יש גדרות, יש שטחים מוגדרים.

18:25 דובר 2 אוקיי.

18:30 דובר 5 לדעת מה אנחנו שמים בו. די, יש מחיצות ביניהם.

18:33 דובר 2 לא מחיצה. אני מדבר עכשיו בין חצרות צמודות ביניהם. אחד תולש, אחד שותל עצים, אחד שם מיותר, אחד... כן, כמו המקרה הזה. אה? אני יודע את השריטות, אבל אני לא יודע.

18:46 דובר 5 מה העניין? אתה יודע שקונים את הבית עם תיק מחיצה? רוב הלקוחות סבבה.

18:50 דובר 2 מה הקבלן ישים?

18:52 דובר 5 הוא יודע.

18:53 דובר 2 הקבלן, אני חושב שרוב הפעמים הקבלן לפעמים שם מחיצה גבוהה, לפעמים שם נמוכה.

18:58 דובר 5 אתה יודע בדיוק מה יהיה. אתה מסכים?

19:03 דובר 2 כן, אבל אם אני לא יודע שיישאר ככה.

19:05 דובר 5 מה זה משנה? אני גם לא יודע מה יהיה.

19:08 דובר 2 אני לא יודע שנגור ככה. יכול להיות--

19:11 דובר 5 אתה קונה בית, קונה בית במצבים. מה אתה יודע? בדיוק ככה. נותנים לך משהו מוגמר.

19:16 דובר 2 אבל בגלל שיש הרבה אנשים שהם באים ועל ההתחלה שמים מחיצה, זה כאילו נתון לשיקול דעתם של הגרים שם. אז זה לא, לא היה פה הסכמה מפורשת. אני מסכים לגור פה בלי מחיצה. לא היה כזה דבר. בפשטות.

19:29 דובר 5 להסתכל ולא יבינו.

19:31 דובר 2 אם הוא יכול לחייב את השני, אז זה נפקא מינה. יכול לחייב את השני לשים מחיצה. עכשיו עוד נפקא מינה תהיה לכאורה. אדמו"ר הזקן כותב, קראנו שבוע שעבר, מה קורה אם שניהם רוצים מחיצה אבל אין להם כסף? מה אדמו"ר הזקן אומר? קודם כול יכולים לקחת מהצדקה בשביל לממן את זה, ואם אין אפשרות לקחת מהצדקה, שיזהרו בכל מה דאפשר שלא יסתכלו אחד על השני. זאת אומרת, הם צריכים להשתמש שם בצורה קצת לא הכי נוחה. מאוד מאוד להיזהר לא להסתכל אחד על השני. עכשיו מה קורה אם בן אדם הסכים לך לא לשים מחיצה? בפשטות במצב הזה אתה לא צריך. נכון, אומר אדמו"ר הזקן, הוא הסכים לך לגבי חלון, הוא אומר הסכים לך לפתוח חלון. הוא לא הסכים לך לעמוד ולהסתכל. בסדר, זה נכון, אבל אני לא צריך שכשאני מסתובב בבית שלי כל הזמן אסובב את הגב בשביל שאני לא בטעות אראה אותו. הרשה לי לפתוח חלון. אני משתמש רגיל בבית.

20:26 דובר 5 כמו שאמרת פה זה, זה שמישהו--

20:28 דובר 2 נכון, זה גם כן מהרש"א גם מזכיר את זה. יש ראייה ויש הסתכלות. אז בעיקרון אם לא הסכימו לך אז גם ראייה אסורה, אבל אם כבר הסכימו לך אז הראייה תהיה מותרת כי קשה ל-- קשה להימנע מראייה. אבל הסתכלות, התבוננות, זה יק-- זה כבר אסור.

20:47 דובר 5 מה הכוונה דיבוט? דיבוט כל השטחים הציבוריים, כל השטחים, כל החצרות הם ביחד, אין חצר--

20:55 דובר 2 חצר משותפת אז היא משותפת. אין מה ל-לדון בזה. עכשיו, אז זהו, אז לגבי חצרות בפשטות אין לא מחילה ולא מנהג ולכן אפשר לכאורה לדרוש מחיצה. אמרתי שיש קצת לדון בזה, אבל לכאורה אפשר. עכשיו, סתם בסוגריים, התחל-- הזכרתי את זה סוף שיעור שעבר, ואם זה כמה שנים עמד בלי מחיצה, האם נגיד שהיה פה חזקה? היה פה הסכמה וכולי? זה לא נקרא הסכמה, כי לא הזכרנו אז לא היה פה רגע שבו יצרתי כמו אם הייתי פותח חלון והבן אדם שתק, אני יכול להגיד, "הנה יש פה ראיה שאתה שתקת", אבל פה זה ככה היה. דחינו, דחינו, דחינו. אחרי חמש שנים אני אומר, "הגיע הזמן לעשות מחיצה".

21:42 דובר 5 אין מצב שהוא מילא לבד. אתה אמור שיהיה--

21:46 דובר 2 השתנה המצב.

21:47 דובר 5 השתנה המצב בבית. יש לי ילדים, יש לי נכדים, יש לי בנות. יש לי בנות.

21:52 דובר 2 כן. אם היה, אם היה הסכמה, הייתה הסכמה אז כבר אין מה לעשות. הייתה הסכמה.

22:00 דובר 5 בעל הבית.

22:02 דובר 2 איך?

22:03 דובר 5 מישהו בבית, גרים עוד אנשים. אבל אני יכול להחליט אם אני החלטתי על--

22:09 דובר 2 בעל הבית, בעל הבית שהמקום שייך לו. אגב, משהו מעניין, הרא"ש אומר משהו מאוד מעניין. הוא אומר, "הדרישה הזאת לעשות מחיצה, זה נובע מהיזק ראייה, אבל כרגע זה כמו תקנה ממונית בינינו שאני יכול לדרוש ממך מחיצה. עכשיו, ברגע שמחלתי לך, כאילו מחלתי לך על כסף כרגע, מחלתי לך על לא לעשות מחיצה."

22:34 דובר 5 אם זה מאה אלף—

22:35 דובר 2 אז זהו, אז נגמר. אני לא יכול להתחרט אחר כך. אני רוצה לעשות חשבון. אגב, יש כאלה שדנים. רגע, עכשיו אתה, אתה עושה לי מחיצה, היה לי נוף עד עכשיו. אתה חוסם לי את הנוף. אז בפשטות אין, אין טענה כזאת. מרפסות. מרפסות מצד אחד זה דומה לגג של פעם. בגג של פעם זה מקום גבוה, שהיו גג לא משופע, גג משופע ולא משתמשים עליו, אבל גג לא משופע היו קצת משתמשים עליו וזה מקום גבוה. ומה שמעניין, תגידו מה אתם חושבים, גגות סמוכים וגגות רחוקים. מה יותר צריך מחיצה? סמוכים או רחוקים? מה אתם חושבים? איך?

23:26 דובר 5 סמוכים.

23:27 דובר 2 איך?

23:28 דובר 5 סמוכים.

23:29 דובר 2 סמוכים יותר צריך או רחוקים יותר צריך? אומר, אומר הרמ"א שאם הם סמוכים, בגג גם לא היו משתמשים כל כך הרבה. היו רק פעם ב־ משתמשים. אם הם סמוכים, ברגע שאני עולה לגג אני שם לב אם יש מישהו לידי, אז אני אדע לא להשתמש כי עכשיו מישהו נמצא, אז אין כל כך בעיה. אבל אם הם רחוקים אחד מהשני, אני יכול לעלות לגג ולא לשים לב שהוא נמצא שם ואז הוא יראה אותי ותהיה לי בעיה בצניעות, בהיזק ראייה. לכן הוא אומר דווקא בסמוכים לא צריך, וברחוקים כן צריך. המחבר, השולחן ערוך, אומר שבשניהם לא צריך כי לא משתמשים כל כך. בכל אופן, יש שמה איך בדיוק עושים, מי עושה את המחיצה, הוא או הוא כי הם רחוקים. חצי חצי, חצי חצי. הרבה בלגן. עכשיו, לכאורה זה דומה למרפסת של היום. מצד שני, מרפסת של היום היא יותר מגג שלנו, כי אז הם בקושי היו משתמשים בגג. היום המרפסת היא אפילו יותר דומה לחצר של פעם. מרפסת זה מקום שהוא כמעט כמו חלק מהבית. אז תלוי, יש סגנונות. הראיתי לכם אז עם הציור הזה. זו מרפסת שהיא מדי פתוחה, אז היא כמו חצר פתוחה. לא משתמשים בכזה כל כך. ואגב, גם לחצרות לא הזכרנו את זה. אם זו חצר שהיא פתוחה ככה וכל מי שעובר ברחוב רואה את כל החצר, אז ברור שאתה לא יכול להגיד לשכן שלך תשים מחיצה בינינו. כולם רואים, המקום פתוח לגמרי. אז המרפסות, אם זו מרפסת כזאת, אז שוב כולם רואים אותך, אין מה לדון. אם זו מרפסת יותר צנועה, במצב הזה לכאורה זה כמו החצר של פעם שיש בזה בעיית היזק ראייה. אבל

25:19 דובר 2 פה מגיעה ההסכמה. פה מגיעה ההסכמה, כי במרפסות רחוקות בפשטות כן יש כזה— רוב האנשים לא עושים מחיצות ודברים. יש כאלה, יש כאלה שעושים, כן? אני לא אומר שאף אחד לא עושה, אבל לדעתי זה הרבה פחות מחצרות סמוכות שהרבה אנשים עושים ביניהם מחיצה. מרפסות, קנית, קנית את הבית, זו המרפסת, מול המרפסת ההיא. מה שאתה רוצה, תסתיר את עצמך איכשהו. בפשטות. מה שונה? פה אתם רואים מישהו שבא להוסיף מרפסת חדשה. פה כשהוא בא להוסיף את המרפסת זה כבר לא שייך להגיד, "ככה קנית את המקום". לא, לא קניתי ככה. אתה בא להוסיף מרפסת חדשה. עכשיו היה לי עד עכשיו פה מרפסת, היה לי שם פרטיות. פתאום אתה בא, מוסיף מרפסת לידי וגומר לי את כל הפרטיות. במצב הזה הוא פשוט יוכל לעכב עליו, אלא אם כן יעשה את זה בצורה שהוא מונע ממנו את ה־, את הבעיה של היזק ראייה.

26:25 דובר 6 מישהו רוצה לבנות במימונים מרפסת, הוא עובר שם אחד בפתוחה עד שלישי. כמובן.

26:34 דובר 2 בפשטות. אומרים בבני ברק, אתה רוצה לסגור את החלון, אז אתה מבקש מהשני: תוציא את האף, אני רוצה לסגור.

26:42 דובר 6 יכול למנוע ממנו לעשות את המרפסת?

26:45 דובר 2 איך, איך?

26:46 דובר 6 יכול למנוע ממנו לעשות—

26:47 דובר 2 אם זה מצב שאין היזק ראייה אז שוב זה תלוי למי שייך השטח. היום הכל מסודר. יש מקומות בירושלים, בבני ברק, מקומות שהכל שמה, כל אחד מוציא מפה, משם בלי אישורים. במצב הזה, אם באמת זה שטח שהוא שייך לכל הבניין למשל, האוויר הזה שייך לכל הבניין, אז אתה יכול למנוע. אגב, בסוגריים, כל הנושא הזה מה אני יכול למנוע, מה אני לא יכול למנוע, זה הכל בן אדם עושה בתוך שלו. הוא בבית שלו, הוא פותח חלון, הוא מוציא מרפסת בשטח שלו. אז יש כללים מה אפשר למנוע, מה אי אפשר למנוע. אבל אם בן אדם עושה משהו בשטח המשותף לכולם, למשל הוא— איזו דוגמה יכול להיות? כמו שאמרת, מוציא מרפסת על שטח משותף או נדבר שיעור הבא על מצלמות, מצלמת אבטחה, דברים כאלה. הוא מתקין את המצלמה בחדר המדרגות. ברגע שנכנס, נכנסת לשטח המשותף, אז אפילו בטענה הכי קטנה בן אדם יכול להגיד לך, "בשטח שלי אני לא מסכים לך בשטח שלי לעשות את הדברים האלה, אלא אם כן יש מנהג וכולי. אבל אם זה שטח שלי—" הרי רק אם זה מצב של מידת סדום לא להסכים, אז יש כלל כופים על מידת סדום. אמרו לך, "מה אכפת לך? הבן אדם רוצה לשים פה איזה זה, מה אכפת לך?" אבל אם זה מפריע לי, ודאי שאני יכול להגיד לא רוצה שתעשה בשטח שלי משהו שמפריע לי. אז כל מה שאנחנו אומרים פה זה הכל שעושה בשטח של עצמו, אז יש כללים עד כמה השני יכול למנוע ממנו, עד כמה לא.

28:25 דובר 6 שטח ציבורי אבל הבנו שהוא לא חלקי.

28:28 דובר 2 נכון, שלא חלקי. אז אם זה משהו שנהוג ככה להשתמש כולם... בחדר מדרגות. חדר מדרגות רגיל, אם מישהו עכשיו מפריע לו בעיניים שהבן אדם מוציא ארון, שולחן, כיסא או מנורה, עושה שמה כל מיני דברים על המדרגות, זה שטח שהוא משותף. אם יש לו הסבר למה זה מפריע לו, אז הוא יכול להגיד. אני הולך— הסבר כי...

28:53 דובר 6 כאב בעיניים, יש שמה ארונות.

28:54 דובר 2 כן, זה־זה־זה הרגשה לא נעימה, כל מיני דברים כאלה. אז הוא יוכל למנוע. אם זה ממש מקום, שכונה כזאת שכולם עושים את זה, אם זה מנהג זה כבר משהו אחר. זה השימושים פה של המקום.

29:08 דובר 6 בדרך כלל זה כל הדיירים כבר שם.

29:13 דובר 2 עכשיו לגבי חלונות ופתחים. פתחים יש פה, זה לא ממש פתח מול פתח, אבל אפשר. אם זה היה פתוח וזה היה פתוח, היו רואים אחד את השני. אמרנו שפתח מול פתח זה הכי חמור. לא מועילה, לא מחילה, לא מנהג, לא שום דבר. היום אני חושב שהרבה בתים יש פתח מול פתח. כל הבניינים קרובים אפילו יחסית. אז זה כבר הזכרנו בשיעור הקודם, לא ש... שלפני הקודם, שכיום הפתח מול פתח, אם פעם הוא היה הכי חמור, היום הוא הפך להיות הכי קל, כי היום הפתחים סגורים בדרך כלל. אם הם סגורים, בשביל שיהיה היזק ראייה צריך מצב שגם הדלת שלי פתוחה וגם הדלת שלך פתוחה ואז אני אראה אותך. ועוד, מי עושה תשמיש צנוע ליד הפתח של הבית שלו? היום יש מבוא לבית. בקיצור, היום הפוסקים אומרים שאין שום בעיה עם הפתח מול פתח. גם אם אתה קנית את זה ככה, לא קנית ככה, זה לא... אין בעיה של היזק ראייה.

30:19 דובר 6 ראשון, היה אנשים יורדים הרבה.

30:20 דובר 2 אוי, זה כשמיעה. זה כשמיעה. זה אמרתי אם יהיה זמן לדבר על זה, נראה. בקיצור, אז פתחים אין שום בעיה בימינו. אגב, מתי יש בעיה? דיברנו על מרפסת מול מרפסת. יש מצבים שהמרפסת מול מרפסת של השני, ואתה רואה לא רק את המרפסת, אתה רואה לו את כל הבית. אתה רואה את הסלון שלו. איך?

30:45 דובר 6 מבואת סלון.

30:46 דובר 2 כן. במצב הזה, לכאורה לא מצאתי שום פתרון לזה. זה לכאורה מצב בדיוק שבן אדם רואה את הבית של השני. מה שאדמו"ר הזקן אומר: "שלא יראה זה מעשיו של זה כל היום", והפתח של המרפסת, אם הוא בדרך כלל פתוח, אז אין לנו... מה הפתרון? לא מועילה הסכמה. גם אם תגיד שהייתה הסכמה מפורשת, הוא הגיע אליו הביתה, ביקש ממנו, הסכים לו. לכאורה צריך לעשות פה איזשהו משהו שבעל המרפסת לא יראה את מעשיו של זה כל היום. זה איסור. כך אומר אדמו"ר הזקן. עכשיו לגבי חלונות. זה אפשר לומר הנושא הכי מסובך, כי אמרנו שבחלונות לא מועילה מחילה, לא מועיל מנהג, והיום הרבה בתים יש חלון מול חלון. אז כאן אני אזכיר שני היתרים של רוב הפוסקים הקודמים יותר, ואז נראה איך אפשר להקיש את זה לימינו. יש את המהריט"ץ, שהוא היה גר בצפת, והוא אומר שבעיקרון מצד הדין חלון מול חלון זה בעיה אפילו במרחק גדול. יש לשון של הרשב"א, הוא אומר אפילו ארבעים אמה. המגיד משנה אומר כל עוד שהוא רואה את השני זה בעיה. אפילו מרחק גדול יש בעיה של חלון מול חלון. אומר המהריט"ץ, שהוא היה גר בצפת, הוא אומר: "המנהג יכול להועיל למצב כזה רחוק." מה שאומרים שמנהג לא מועיל כשהחלונות יחסית קרובים אחד לשני. הנה מצב כל כך רחוק, המנהג מועיל. הוא מסיים שמה, "ולא שמענו בעיר שם בצפת שמישהו התלונן על היזק ראייה בריחוק גדול". בריחוק רב מאוד, לשון כזאת. אז זה היתר אחד, כשהחלונות מאוד רחוקים המנהג מועיל. היתר נוסף — הוא לא אומר, הוא לא אומר בדיוק. היתר נוסף, התוספות יום טוב. הוא כותב את הנושא של חלון

32:52 דובר 2 מול חלון. הוא דן מה זה חלון מול חלון. אם זה באלכסון. אז הוא אומר מצד הדין לא־לא־לאו דווקא ישירות, אפילו אם זה באלכסון, אם אפשר לעמוד ולראות את השני מהדין זה גם אסור. אבל הוא מסיים, הכל זה להלכה. אבל למעשה פוק חזי מאי עמא דבר ותראה מה נוהגים וכולי. והוא אומר, הוא מביא לזה סימוכין. הוא אומר, לא אאריך פה בדוגמה שהוא מביא, הוא מביא איזושהי דוגמה שבן אדם מסכים, כל אחד מסכים לשני כי הוא רוצה שגם יסכימו לו. כל אחד מסכים לשני. עכשיו בפשטות הוא התכוון לכאורה, אם הוא היה מתכוון לחלון מול חלון ישירות, מה זאת אומרת מסכים? אז מה עם מסכים? הסכמה לא עוזרת. לפי חלק ולפי הראשונים, אדמו"ר הזקן פוסק ככה. אז אפשר לומר שאולי הוא פסק כמו פוסקים אחרים, אבל זה א-- זה מאוד, די פשוט בהלכה שהסכמה לא עוזרת. יותר קל לומר שהוא התכוון לחלונות שהם לא אחד מול השני ממש. הם עומדים ככה בריחוק מקום. אז נכון שמצד הדין זה גם אסור, אבל המנהג עוזר כי זה לא אחד מול השני. לפי זה יש לנו שני היתרים: או שהחלון הוא רחוק מהחלון של השני או שהחלון הוא לא ישירות מול השני. מזה — איך? נכון. נכון, נכון. מה הלשון של אדמו"ר הזקן? פתח כנגד פתח, חלון כנגד חלון. נכון, מכוונים. אז יכול להיות שאדמו"ר הזקן בכלל מקל בעניין הזה של לא מכוון. עכשיו מזה אפשר לכאורה להוליד היתר לכל החלונות של היום. מה הבעיה פה? אדמו"ר הזקן אומר זה לא צניעות שיראה זה את התשמיש של זה כל היום. למה המהריט"ץ והתוספות יום טוב הקלו במצבים שהם לא

34:49 דובר 2 קרובים או שהם לא מכוונים? כי יש הבדל. דיברנו על ההבדל בין ראייה להסתכלות. אם זה ממש קרוב, כמו שרואים פה חלונות קרובים ומכוונים, גם קרוב וגם אחד מול השני, אז אתה בהסתובבות קלה בבית אתה פשוט רואה. אתה לא צריך להתבונן בשביל לראות. אז פה אתה רואה את מעשיו כל היום. אבל אם זה רחוק או שזה לא מכוון, בשביל לראות אתה צריך לעמוד ולהסתכל. אז פה אתה אומר אני לא אעמוד ואסתכל. עצם החלון עצמו, בסדר, המנהג נהגו שזה בסדר. אז המנהג פה יועיל בכזה מצב. לפי זה היום. היום על הפתחים, על החלונות יש הרבה פעמים, רוב הפעמים יש תריסים, וילונות, כל מיני דברים כאלה. במצב הזה, אז נכון שהרבה-- שלפעמים פותחים את התריסים והכל, אבל לכאורה זה לא במצב שרואה זה מעשיו של זה כל היום. זה לא פתח פתוח שלי, פתח-- חלון שלי פתוח, שלו פתוח, ואני כל היום רואה אותו. פעם שלו סגור, פעם שלי סגור. זה כבר נהיה קצת יורד, החומרה לכאורה יורדת ואולי בזה המנהג יועיל. כמו שהמנהג הועיל בדברים האלה, אולי בזה אפשר לומר שהמנהג מועיל. ו... השבט הלוי כתב בנושא הזה. הוא כתב שאפשר למצוא קולות והכל, אבל הוא אומר, אחד לעצמו יקפיד שאם יש לו מצב כזה, לסגור את התריסים והווילונות כמה שיותר, שלא ייווצר מצב של היזק ראייה. אבל אנחנו לא נבוא ונאמר תסתום את החלון כי יש פה איסור, כי בגלל שהאיסור פוחת, בגלל שזה הרבה פעמים זה סגור או זה סגור, לכאורה אפשר להקל בדבר הזה. זה אפשר למצוא. אז זה חלונות קרובים או מכוונים, יש לסגור בתריס לכתחילה או וילון, אבל אם הם מוסטים,

36:49 דובר 2 זאת אומרת, לא יכולנו להשמיע או רחוקים, אז אפשר להקל לפי המנהג. עכשיו נסיים עם הנושא של היזק שמיעה. מה קורה אם למשל שתי חצרות, אחד עושה-- עשו ביניהם מחיצה, ואז הוא אומר לו: "המחיצה שעשית לא עוזרת. אתה שומע את כל הדיבורים שלי כשאני מדבר בחצר." או למשל בן אדם מרחיב את הבית כמו שהחוק מתיר לו להרחיב, והשני אומר: "אתה מתקרב אליי, אתה תשמע את הדיבורים שלי." האם באמת אפשר לטעון כזאת טענה? שימו לב, יש פה מספר ארבע. המאירי, אחד הראשונים, הוא אומר: "כל שנסתלק היזק ראייה הולכין אחר המנהג." זאת אומרת, איך אתה מסלק את היזק ראייה? באיזה עובי של מחיצה? לפי המנהג. "ואף במחיצה קלה שבקלות," אפילו מאוד דקה. אם זה המנהג, אפשר ללכת לפי המנהג, "ואין חוששין להיזק שמיעה כלל. רצונו לומר שהקול נכנס משם לכאן להדיא מתוך דקות המחיצה. למה? שסתם בני אדם נזהרים בדיבוריהם." וזה מעניין, באמת סתם אנשים נזהרים בדיבורם? פשוט הוא מתכוון, מי שאכפת לו שלא ישמעו אותו אז הוא נזהר. ובעומק יותר, יש לך אפשרות להיזהר. אם יש לי-- אין מחיצה, יש לי חלון מול חלון. מה אני יכול לעשות? אני צריך לסגור את הבית. הוא רואה אותי, אבל אם היזק של שמיעה, אז תדבר בשקט ולא ישמעו אותך. מספר חמש ונסיים עם זה. "ואין טענה מהשמיעה ששומעים זה לזה." זה הרא"ם כותב, אחד מהאחרונים. "דלא אשכחן בכל התלמוד היזק שמיעה, ואין סברא לחלק בין חצרות לבתים וכולי." שם גם כן הסיפור של בית שמישהו טען ששומע מהשני. הוא אומר, לא מצאנו בתלמוד היזק של שמיעה. אני רק אגיד בסוגריים, ומדייקים מהמאירי שזה רק מצב שאפשר להימנע. אבל

38:55 דובר 2 אם זה מצב שאי אפשר להימנע, כגון שמישהו שם מכשיר האזנה אצל השני, אז חוץ מהבעיה של "לא תלך רכיל" והכול, יש פה לכאורה בעיה של היזק שמיעה, כי הוא לא יכול להימנע מזה. הוא לא יודע ששמו לו בכלל את המכשיר. אבל במצב כזה תהיה בעיה של היזק שמיעה. אז זה יהיה שיעור הבא בעזרת השם. נדבר גם על מכשירי האזנה, גם על מצלמות אבטחה, רחפנים, מתי אפשר לשים, איפה אפשר להטיס וכולי.