מבוא לדיני היזק ראייה - הרב ישראל מעטוף

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ברוכים הבאים לנושא החדש והמרתק, המלא פרטים. הנושא של דיני שכנים. נושא רחב עם כל מיני פרטים. הרבה פעמים זה נקשר לנו ישר למריבות, כי שכנים לא, לא תמיד דעותיהם מכוונות אחת לשנייה. במיוחד שאני גר בבניין גבוה שיש שישים משפחות. אתה לא יכול שכולם ילכו באותו קו. כמו כל השיעורים שלנו, אנחנו הולכים לשיטת אדמו"ר הזקן. מה שיטת אדמו"ר הזקן בכל חושן משפט? שהוא מספר לנו באופן יחיד, אני בתור יחיד, מה מותר לי, מה אסור לי. הוא פחות נכנס לכל הסכסוכים, המריבות, הדברים האלה, זה בתי דין יפסקו. אז הנושא הראשון בדיני שכנים, אנחנו נלמד על היזק ראייה. היזק ראייה במילים שלנו זה בעצם פרטיות. ואדם רוצה פרטיות, ויש כל מיני אפשרויות שאתה בעצם מזיק לו לפרטיות שלו. עכשיו, כמו כל דבר, ובכל חלקי התורה, אם אתה מקיש מה שכתוב בגמרא ישר למציאות ימינו, הרבה פעמים זה נתקע בדרך איפשהו. לא בגלל שהדברים לא מתאימים. התורה לא מתחלפת, הכללים נכונים והכול מדויק, אבל המציאות לפעמים צריך להגדיר מה שחז"ל אמרו. עוד מעט נראה כמה דוגמאות. אמרו מבוי. מה הם התכוונו היום? היום אין לנו מבוי. מה, מה בדיוק הם התכוונו? אז צריך להבין קודם כול טוב מה היה בזמנם ואז ללכת בזמננו. אני אתן דוגמה. דיברנו אז על אבדה ומציאה הרבה שיעורים. ראינו איך הכסף היה בזמן חז"ל. אדם בקושי היה מסתובב איתו, רק כשהוא הולך לשוק, שומר עליו. היום כולם מסתובבים כל היום עם כסף, למרות שלאט לאט חוזרים אחורה ומפסיקים עם הכסף. ושמתי לב שלאחרונה הרבה יותר אנשים אומרים לאנשים שמבקשים צדקה בבוקר, אומרים להם: "אין לי". פעם פחות היו אומרים "אין לי". אנשים לא

02:30 דובר 2 מסתובבים עם מטבעות כבר, לא... כרטיס אשראי, מחשבים. כן, לכן הם מגיעים עם המכשיר. אז צריך תמיד להבין טוב מה היה אז, ואז אתה יכול להקיש את זה להיום. אז היום השיעור שלנו נלמד רק את היסודות. טיפה ניגע בפרקטיקה ויותר את היסודות, ומי שהגיע לשיעור הזה הרוויח, כי אחר כך יהיה יותר קל להבין את השיעורים הבאים. אז היום אנחנו נלמד על השימוש במגורים בזמן חז"ל, איך השתמשו אז בבתים, בחצרות, בכל המקומות האלה, ואיך זה השתנה למציאות זמננו. אתם רואים פה את ההבדל בין שני הבתים האלה. זה הבדל לא רק במראה מבחוץ, יש הרבה הבדלים גם בפנים. ואחר כך, מה היסודות של דיני היזק ראייה, שכמו שאמרתי, זה בעצם פגיעה בפרטיות בתרגום לימינו. אז מה המקור בתורה? המקור בתורה כתוב: "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו". ואחר כך מה הוא אמר?

03:38 דובר 1 "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל".

03:40 דובר 2 לומדת מזה הגמרא. מה הוא ראה? וישא את עיניו. מה הוא ראה? ראה שאין פתחיהן מכוונים זה לזה. אמר ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה. באופן כללי זה נראה סוג של אגדה, המלצה, משהו נחמד וטוב, אבל לומדים מזה לפי אחד הפוסקים שאדמו"ר הזקן הביא אותו להלכה. לומדים מזה שיש איסור לכוון פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון. זה לא רק המלצה. עכשיו, היום יש לנו מקומות שזה ככה, לכן צריך להבין איך זה מותר. עכשיו—

04:21 דובר 1 אסור שיצאו לגור?

04:23 דובר 2 יש קודם כול לבנות ואחר כך לגור. זה שני שלבים. קודם כול הלשון של האיסור באדמו"ר הזקן זה... זה לא מופיע פה, אבל הלשון זה אסור לפתוח פתח כנגד פתח, חלון כנגד חלון. אז בואו נראה איזה שטחים היו בזמן חז"ל ואיפה זה היום. היה קודם כול בית. בית, בן אדם גר בבית. היה חצר. תכף אני אראה את זה כתרשים יותר של הכול ביחד.

04:54 דובר 1 כמו המשרד של הרב פחחי[?].

04:56 דובר 2 זהו, במקומות מסוימים היום זה גם אפילו אפשר לומר יש פה בסביונים מקומות כאלה, יש כמו דומה לזמן חז"ל, יש כמו כניסה כזאת ופתחים לחצרות. ההבדל הוא שפה זה חצרות פרטיות, שם זה היה חצרות משותפות. תכף נראה. אז היה בית, בן אדם גר בבית שלו, היה חצר, חצר שבדרך כלל לא כמו היום שהחצר זה חצר פרטית אלא חצר משותפת. זאת אומרת, היו כמה בתים והייתה חצר משותפת. איך?

05:28 דובר 1 לא סמטה? חצר.

05:30 דובר 2 חצר, לא סמטה. לא סמטה, חצר. אחר כך היה מבוי, שזה כמה חצרות שפתוחות למבוי, וזה אפשר לקרוא לזה סמטה. ורשות הרבים עוברת בחוץ. רשות הרבים, ויש שדה מחוץ לעיר, יש שדות ומדבר. מדבר זה בכלל מקום לא מיושב. עכשיו בואו נראה איך זה נראה בתרשים ונראה אחר כך מה השתנה לימינו. אז כאן אתם רואים... רגע. יש לנו כאן בית, כמה בתים פתוחים יחד לחצר, חצר אחת משותפת. יש לנו פה חצר ועוד חצר ועוד חצר. כל החצרות האלה פתוחות למבוי הזה באמצע. עכשיו המבוי הזה, שימו לב, יש לו פתח גם בצד הזה וגם בצד הזה. זה נקרא מבוי מפולש. ויש מבוי, מבוי שהוא סגור בצד אחד לגמרי, יש לו פתח רק בצד אחד, הוא נקרא מבוי שאינו מפולש. בחוץ—

06:35 דובר 1 מבוי סתום.

06:36 דובר 2 איך?

06:37 דובר 1 מבוי סתום.

06:37 דובר 2 כן, למשל, כן, יש ביטוי כזה, מבוי סתום. נכנס למבוי סתום.

06:41 דובר 1 בחצר הקדמית אין פה.

06:43 דובר 2 היה. היה מושג, אבל רוב האנשים היו משתמשים בחצר משותפת. תכף נראה למה. עכשיו, כאן בחוץ עוברת רשות הרבים. כאן רואים רק שדות מסביב. לא רואים פה רשות הרבים, אבל דרכים יותר רחבות. שש עשרה אמה זה דרך של רשות הרבים. עכשיו בואו קצת לחשוב מה השתנה בין אז להיום. אז בואו נראה מה אנחנו היום משתמשים בבית ולראות איך הם השתמשו אז בבית. מה אנחנו עושים בבית? תנו ככה דוגמאות.

07:18 דובר 1 ישנים.

07:19 דובר 2 ישנים, אוכלים. לומדים, עובדים קצת על דברים. עכשיו, כל הדברים, מכבסים, הולכים גם לנוחיות כשצריך. כל הדברים האלה בואו נראה איך זה היה אז. נסתכל רגע. נסתכל על שני הבתים האלה. מה ההבדל ביניהם? מה יש לנו היום של— שלא היה להם בבית הזה?

07:50 דובר 1 מים.

07:51 דובר 2 חשמל. איך?

07:53 דובר 1 דלת.

07:54 דובר 2 דלת. בוא נגיד, היו דלתות, אבל עוד נראה באמת מה עשו עם הדלת.

07:59 דובר 1 שירותים היו.

08:01 דובר 2 שירותים היו מחוץ, כן. בעצם לא הייתה צנרת, לא של מים, לא של ניקוז ולא חשמל. אוקיי, עכשיו מה התוצאות של זה? בואו נחשוב רגע, בן אדם—

08:11 דובר 1 כולם חיים ביחד.

08:12 דובר 2 איך?

08:12 דובר 1 חיים ביחד.

08:14 דובר 2 זהו, זה השלב הראשון.

08:15 דובר 1 מה זה?

08:16 דובר 2 לא, הוא אומר כולם חיים ביחד. זה התוצאה בעצם. בוא נראה לפני זה. בן אדם עכשיו בעשר בבוקר, היום, רוצה לברור אורז בבית. מה הוא עושה? יושב ליד השולחן, בורר אורז. בוא נחשוב, בן אדם אז רוצה לברור אורז בשעה עשר בבוקר. איפה הוא יעדיף לעשות את זה?

08:34 דובר 1 בחוץ.

08:35 דובר 2 בחוץ. הבית שלו חשוך, כי יש חלון פה, חלון שם. זה הבדל אחד. הבדל שני-

08:43 דובר 1 צנוע.

08:45 דובר 2 כן, להתפנות. אין לו, הוא לא יכול, אין סיכוי שזה בתוך בית, כן? אז חייב להיות שזה יהיה במקום אחר. אז היה להם בחצר מקום, בית הכיסא משותף לכל האנשים שבחצר. מים היה להם-- איך?

08:59 דובר 1 כמו שטיח חול, כמו חדר כזה.

09:01 דובר 2 זהו, אז גם. זהו, אז גם דברים משותפים כמו בית הכיסא ובור מים, שמה כולם יוצאים החוצה. איפה, איפה? אוקיי. אז ה... ברוסיה עדיין, ברוסיה יש מקומות.

09:18 דובר 1 היום כבר לא. היה פעם. היה פעם. היום כבר לא.

09:28 דובר 2 עכשיו בוא נ-ניקח עוד הבדל. תגיד לבן אדם שאתה עכשיו רוצה לעשות בבית משהו פרטי, מה הבעיה? תגיד היום לבן אדם לסגור את כל החלונות, תעשה משהו פרטי. הוא יגיד לך בסדר, אני סוגר את החלונות, תמוז, אני מדליק מזגן. מה היה בזמנם? לא רק בזמנם, גם לפני לא הרבה זמן בזמננו, אבל בזמנם מה היה? תגיד לבן אדם לסגור את כל החלונות, הוא גם לא יראה כלום וגם לא ינשום. זה לא, זה לא היה מציאותי. עכשיו, אה, מישהו פה הזכיר דלת של הבית. הפתח שלהם אז. האם-- מה היום? רוב הזמן הפתח של הבית סגור או-או פתוח? הדלת סגורה.

10:07 דובר 1 היום סגור.

10:08 דובר 2 בזמנם רוב הזמן היה פתוח. צריכים לראות, צריכים לנשום. וכל הדברים האלה מובילים-

10:15 דובר 1 להבדלים.

10:16 דובר 2 להבדלים בדין. פרטיות ה-- פרטיות הייתה פחות, הרבה פחות מפעם, מהיום. אה, מצד שני יש היום תופעה שאנשים כבר חיים בחוץ, מפרסמים את התמונות שלהם וחיים.

10:31 דובר 1 גם, שותפים ביחד, כולם יחד.

10:32 דובר 2 אה.

10:32 דובר 1 שותפים ביחד, נושפים ביחד.

10:34 דובר 2 נכון.

10:34 דובר 1 דואגים אחד לשני.

10:36 דובר 2 הכביסה, גם הוא הזכיר כביסה. כביסה הייתה או בנהר, תכף נראה פה ציטוט, או בחצר. אז בואו נראה, נראה את דברי רש"י, שבעצם מה שהוא מציג פה זה מה שהשתנה להיום. מספר אחד: "כל חצרות ששנו חכמים לפני הבתים הן, ורוב תשמישן בחצר." זה דבר ראשון. הוא אומר רוב תשמישן, רוב השימושים הם בחצר. היום זה ממש לא ככה. גם מישהו שיש לו חצר פרטית, הוא לא עושה את רוב השימושים שלו בחצר. חצר משותפת הוא בכלל לא-- כמעט לא עושה שם כלום. כמעט ולא. עוד ציטוט: "שאדם עושה בביתו דברי הצנע." אז כאילו בחצר הוא עושה את רוב התשמישים. כשהוא צריך משהו צנוע, אז הוא נכנס, עושה את זה בבית, אבל את רוב השימושים שלו הוא עושה בחצר. עוד ציטוט מרש"י, במסכת סוכה: "כל חצר שבש"ס לפני הבתים, והבתים פתוחים לה, פתוחים לה. חצר הזו מוקפת בתים מתוכה, פתוחים הצדדים מגנים ורחובותיה." זאת אומרת, כמו שאמרנו מקודם, כמה בתים פתוחים לחצר אחת.

11:57 דובר 1 מה זה בש"ס?

11:59 דובר 2 רש"י כותב גם בש"ס שבגמרא. כל פעם שכתוב חצר בגמרא, בדרך כלל מתכוונים לחצר משותפת שכמה בתים פתוחים לתוכה. עכשיו נחזור רגע לתרשים.

12:13 דובר 1 למה הם צריכים לעשות את זה בדיוק לפי

12:16 דובר 2 הוא פה רצה לדבר אחר כך על האכסדרה, אז הוא מביא את זה כהקדמה לזה.

12:21 דובר 1 שמעון, זה ה-- אה, איזה סכום ששמים על החצר ועל ה-- החומות האלה, זה לא חלקי, רפי?

12:29 דובר 2 גם וגם. אתה רואה-- נראה אחר כך לגבי חלון, הפותח חלון לחצר. כן? הגמרא מביאה שתי אפשרויות: חצר חברו או חצר השותפות, גם וגם. אבל רואים ברוב המקומות שהגמרא מביאה את הנושא של חצר, כמו שאומר פה, כל חצר שבש"ס, חצר משותפת. גם חצר משותפת, יש לך שמה חמץ. אתה צריך לבדוק?

12:49 דובר 1 לבדוק.

12:50 דובר 2 מה הראיה?

12:50 דובר 1 כששכיר שרוצה, אה, לשים את ה-

12:53 דובר 2 אה, גוי. שמה מדובר על חור בין בית לבית.

13:00 דובר 1 חור בחצר, לא?

13:00 דובר 2 אוקיי, חור בין חצר-- כן, בין חצר לחצר. עכשיו, מה המבוי הזה היה משמש? אז בחצר, שימו לב, בבית עושים רק דברי הצנע. בחצר רוב תשמישן. רוב תשמישן, אמרנו בית הכיסא, אמרנו בור מים. יש פה עוד ציטוט, תראו בשתיים: "אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: בכל שותפין מעכבין זה את זה", אם לא רוצים שיעשו דברים מסוימים, "חוץ מן הכביסה". כביסה זה דבר שאי אפשר למנוע אחד מהשני. "שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה". אז אתה רואה שגם כביסה זה היה משהו שהם היו עושים, אה, בחצר. ועכשיו, מה מבוי? המבוי זה היה סוג של מקום לבסטות, לפתיחת כל מיני דוכנים. ככה רואים מ-מכל מיני מקומות. אדם במבוי היה פותח את המרכולת שלו עם כל מה שהוא גידל ואנשים היו מגיעים לקנות שם. חוץ מ-מהשוק, חוץ מהשוק זה היה מקום לפתוח חנויות. נראה עוד ציטוט אחד או שני-- עוד שניים, אחד קצת ארוך, ניקח ממנו חלק. מה שהוא מעניין, עוד מקום שלא הזכרנו פה שזה הגג. מה היו עושים על הגג? כן. עכשיו שימו לב לשימוש ל-- אני חושב שלא חשבתם על כזה שימוש, עוד מעט נראה, שהיו עושים על הגג. אבל נתחיל רגע עם החצר והמבוי. ציטוט מאדמו"ר הזקן במספר שלוש. אדמו"ר הזקן בהלכות עירובין. זה המקור שלו, זה מהרשב"א. הוא כותב ככה: "ולמה החמירו בחצר יותר מ-מ-מבוי?" המבוי, מי ש-- רואים פה בשני הצדדים יש פה לחי בצד אחד, קורה בצד השני. זה תרשים מהלכות עירובין. אז הקילו במבוי שמספיק לחי או קורה, לא ניכנס לזה, מה שהקילו מחצר. אומר אדמו"ר הזקן: "למה החמירו בחצר יותר מבמבוי? מפני שכל שהוא עשוי יותר לדירה

14:55 דובר 2 ולתשמישי הצנע, צריך מחיצות יותר גמורות. ולפיכך החצרות שדרכן של בעלי בתים להשתמש בהן יותר לתשמישי הצנע ולאכול בהן". שימו לב, גם היו אוכלים בחצר, לא רק את כל השימושים, גם אוכלים בחצר. "צריכות מחיצותיהן להיות יותר גמורות, שיהא שם רשות היחיד עליהן יותר מהמבואות", שזה המבוי שדיברנו עליו, "שאין משתמשים בהן לתשמישי הצנע". זאת אומרת, בחצר גם האוכל, רואים שהיה בחצר. עכשיו נראה מה היה קורה עם הגג. לא אקרא את הכול, זה מספר ארבע. יש פה מישהו שפתח חלון מול גג של השני. הוא פתח את החלון, השני מצד אחד לא מחה בו מיד, מצד שני הוא גם לא הסכים לו. הוא לא אמר לו: "זה בסדר, אתה יכול לפתוח את החלון מול הגג". עכשיו נראה, נראה את הקטע השני במספר ארבע: "אך לפי הנשמע שהיה אומר לו שמעון לראובן כל היום בינו לבינו: 'אתה ידעת היותנו קרובים ושכנים טובים עד היום, וזה ימים פתחת חלון כנגדי ומזיקני בראייה על גגי'". פה כן רואים שבאיזשהו שלב הוא התחיל להתלונן אליו. הוא היה אומר לו: "תשמע, אנחנו חברים טובים והכול, אבל פתחת חלון שמציק". מה, מה מזיק לו? "שאני וסיעתי נפנין לנקבינו שם כשאר השכנים הנפנין בגגותיהן." לא יודע מי היה עושה כזה דבר. אחד השימושים שהיה להם אז, על הגג. "ואין לי מקום להגן בו ממראית עיניך, יהי מוסרך לסותמו." הוא אומר: "אני לא יכול לגונן." הוא לא מחה בו ממש, הוא אמר לו: "תשמע, שיהיה מוסר, תהיה מוסרי ותסתום את החלון שעשית." שימו לב מה הוא עונה לו. "הוא עונה, משיבו: אמת אמרת כי אתה וסיעתך נפנין בגגך, כי כן אנחנו עושין ושכננו איש בגגו." לא רק

16:54 דובר 2 אתה, אנחנו גם באותה סירה. "אומנם אתה ידעת כי אין שום מחיצה מבדלת בגגי השכנים." זה טעות, זה לא גינה, זה ג-- זה גגי. "בגגי השכנים ואינם מכריחין איש לחברו. אך כל הרוצה להצניע עצמו מגג חברו עושה בתוך שלו מחיצה קלה, רוצה בדחלו ונתפחה מחיצתו." נקרא לסוף סתם בשביל להכיר את המציאות. "השכל גם אתה כי סוף סוף אתה לעשותה מחמת גגות השכנים כולם, ואם הסתרתך מהם תיסתר מחלוני." תגן ת-- תגן את עצמך מהם, תגן את עצמך גם מהחלון שלי, שלי. ואז הוא מספר לו: "צריך לאורה, לאוויר ולרוח מצויה." כן, גם היום חלון זה לאור ולאוויר, אבל אז זה היה מוכרח המציאות. זה לא כמו היום שזה סוג של בונוס כביכול. "ואיך אוותר למעשה ידיי בחיי אחר שאינו מוכרח מטעמים הללו ועוד שאין היזק ראייה בגגות. זהו כל דבריי." נגיע אחר כך לפרטים איפה יש היזק ראייה ואיפה לא.

17:55 דובר 3 זאת אומרת שבהתחלה זה היה סגור והוא פתח או משהו שהוא פתח.

17:58 דובר 2 כן, נכון, נכון. הוא פתח, כן, זה היה סגור.

18:00 דובר 3 כל השנים לא היה.

18:02 דובר 2 כל השנים לא היו חלונות, אבל היו גגות אחת-- אחד ליד השני והוא פתח חלון. כן. אחר כך נראה יש הבדל גדול בין חלון לבין מקום פתוח. כשמישהו פותח חלון לחצר, אם יש שתי חצרות אחת ליד השנייה, אז זה מפריע אחד לשני. אבל לפחות אחד שנמצא בחצר יודע מה קורה בצד השני והוא יודע להישמר ולהיזהר. אבל כשמישהו פותח חלון לחצר, הוא לא יודע מתי הוא מסתכל בחלון, מתי לא. זה יותר גרוע מאשר חצר ליד חצר. לפי כל מה שלמדנו עכשיו, בואו נראה מה דרגות החומרה שהיו בפגיעה בפרטיות בנושא של היזק ראייה, ונראה שהיום חלק מהם השתנו. דבר ראשון, הכי נמוך זה שדה. שדה, אין שמה היזק ראייה, פגיעה בפרטיות. אגב, מה כן יש? יש עין הרע. מצב כזה שהגינ-- שהשדה עומדת בקמותה ומישהו מגיע ומסתכל, הוא עלול להזיק בעין הרע. עכשיו, בסוגריים יש מחלוקת, בטח חלק מכירים, בתחילת בבא בתרא, האם היזק ראייה נחשב היזק או לא? כן. האם זה-- מה, מה הכוונה, שמיה היזק או לא? האם יש פה עילה? האם אתה יכול לחייב את השני ל-לעצור את ההיזק הזה? והדעה שאומרת שלא, שואלים אם ככה למה כתוב שבגינה שמים גדר, שמים חומה? ואז ה-הדעה הזאת אומרת בגלל עין הרע. כלומר, לפי אותה דעה עין הרע יותר חמור מפרטיות. לפי אותה דעה, פרטיות אין שום בעיה, אתה לא יכול לחייב את השני. עין הרע זה בעיה.

19:46 דובר 3 זה היזק.

19:47 דובר 2 זה היזק. איך?

19:49 דובר 3 עין הרע.

19:50 דובר 2 עין הרע שאתה-- אם אתה מסתכל על מישהו שהוא מצליח, אתה אמור להזיק לו-- אתה עלול להזיק לו בזה שאתה מקנא בו ושם בו עין. יש ממש ל-- איך? כן, יש ממש לשון באחד ה-- באחד הפוסקים, נדמה לי שזה החזון איש שהוא כותב את זה, שזה כאילו העין עצמה פשוט מזיקה לשני, והוא טוען שאם יש הפסק של חלון, אפילו זכוכית זה כבר עוצר את ה... משהו כזה.

20:19 דובר 3 כן, כי זה רעש.

20:20 דובר 2 זה כאילו סוג-- נכון. תכף נראה ציטוט מאדמו"ר הזקן על זה. בוא נראה, בוא נראה את זה עכשיו. הלכה אחת למעשה. שימו לב, אדמו"ר הזקן בסעיף י"א. הוא מביא שני העניינים, גם עין רעה וגם פרטיות. הוא אומר ככה, מספר חמש: "אסור לעמוד על שדה חברו להסתכל בה בשעה שהיא עומדת בקמותה שלא יזיקנה בעין רעה. ואין צריך לומר", זה תוספת של אדמו"ר הזקן, זה לא כתוב בשאר הפוסקים, "שאסור להסתכל בחברו בעניין שיש לחוש שיזיקנו בעין רעה". זאת אומרת ככה, שימו לב. הוא אומר: יש לך שדה, עומדת בקמותה. הוא לא אומר שאתה עכשיו הולך להזיק אותה בעין רעה. הוא אומר: אסור לך לעמוד להסתכל שלא יזיקנה בעין רעה. זאת אומרת, אל תעמוד ת-- אל תעמוד תתבונן יותר מדי בטסלה של השני, ב...

21:24 דובר 3 אוטו של

21:25 דובר 2 כן, בכל מיני דברים, אה, מיוחדים ויפים. אדמו"ר הזקן מוסיף, אין צורך לומר שאסור להסתכל בחברו בעניין שיש לחוש שיזיקנו בעין רעה. זאת אומרת, הוא רואה שחברו מצליח במשהו, עושה איזה משהו טוב, אז שלא יעצור ויתבונן בו. כן, פעם מישהו אמר לי שבתפילה, וזה לא רק בתפילה, זה בכל מיני מצבים. בתפילה, אם הוא כל שנייה כל מי שעובר הוא עומד ומסתכל, אז הוא בא וחושב על זה ככה, לחשוב על זה ככה, לחשוב על זה ככה. עדיף בכלל לא להסתכל על אנשים, להיות יותר שקוע בתפילה. אז פה זה לא סתם הסתכלות, סתם הסתכלות בעלמא. ראייה בעלמא אין בעיה, אבל לעמוד ולהסתכל, יש הלשון פה, לעמוד על שדה חברו להסתכל, זה כבר עלול לגרום לעין רעה. אחר כך הוא ממשיך: "ואפילו בעסקיו ומעשיו של חברו שאין בהם חשש היזק עין". עין זה מושג, זה מושג בהלכה. עין. אפילו בלי המילה רעה. היזק עין.

22:24 דובר 3 אם הוא עושה בביתו.

22:25 דובר 2 אם הוא עושה בביתו, ברשותו, אסור לראות שלא מדעתו, כי שמא אינו חפץ שידעו ממעשיו ומעסקיו. שימו לב פה להבדל הלשון.

22:34 דובר 3 הגנה על הפרטיות.

22:35 דובר 2 כן, פה זה החדירה לפרטיות. שם הוא כתב: "אסור לעמוד להסתכל". להסתכל זה אומר להתבונן. כאן הוא אומר: אפילו שאין היזק עין, אם זה בביתו או ברשותו, זאת אומרת בשטח שלו הפרטי, אסור לראות שלא מדעתו. אז הוא אפילו מסתכל עליו רק בעלמא. למה? כי ברגע שאתה רואה אז אתה כבר יודע מה קורה שם. זה לא קשור פה לעין רעה. אתה יודע מה קורה וזה פוגע לו בפרטיות. יש את זה גם בהלכות סוכה, אדמו"ר הזקן מביא. הוא כותב שם שלהיכנס לסוכת חברו שלא מדעתו, אז נוח לאדם שיעשו מצווה בממונו. אז ממילא אם מותר-

23:12 דובר 3 שדליק, אה, מה, דליק, אה, את ההדלקה הזאת או בבנייה גבוה-

23:18 דובר 2 ויש למטה אחד. נכון, אז הוציא את הראש. נכון?

23:22 דובר 3 הוא אמר במכונה.

23:36 דובר 2 עכשיו בואו נמשיך רגע, נחזור עוד מעט לזה. נמשיך נראה את ה-- מן הקל אל הכבד, את הדרגות בהיזק ראייה ומה ישנה היום. אחר כך נחזור, נקרא את אדמו"ר הזקן. אז דבר ראשון הכי נמוך זה שדה. שדה אין פרט-- אין פגיעה בפרטיות. אבל יש עין רעה. גג משופע. יש למישהו גג, אבל הוא משופע. אם הגג משופע זה אומר שהוא לא יכול להשתמש שם. אז ממילא אין שמה שימושים. גג ישר. גג ישר, אומרים הפוסקים, כבר כן משתמשים בו, אבל לא משתמשים בו כמו חצר ובוודאי שלא כמו בית. זה מקום עם שימושים פעם ב-- כמו שראינו אחד השימושים מקודם. איך?

24:30 דובר 4 לעדס דברים, לעדס שקוף.

24:32 דובר 2 לא. אז יש, יש קצת שימושים לגג משופע, אבל זה לא... לא, כן, זה לא מקום שעשוי לדירה, כן? כל כך בעיה של פרטיות. גג ישר משתמשים בו יותר. אבל ניתן דוגמה, מעניין מה תגידו, אם יש למשל מישהו שיש לו הגג שלו ישר והוא צמוד לחצר של מישהו אחר. כן, זה בית בגבעת שושנה בצפת או מי שמכיר כל מיני מקומות-

24:57 דובר 4 משתמשים בה בצולב גם כן.

25:00 דובר 2 כן.

25:00 דובר 4 אז זה גם כן.

25:02 דובר 2 שימוש הכוונה זה יומיומי, לא משהו-- הכוונה שימוש יומיומי.

25:05 דובר 4 זה שימוש יומיומי.

25:08 דובר 2 מה זה, כל הזמן צריך לתקן אותה, מה?

25:10 דובר 4 לא, לא.

25:10 דובר 2 אין, אבל שימוש של בן אדם.

25:12 דובר 4 משתמשים בה בגדול.

25:14 דובר 2 כן. עכשיו תארו לעצמכם גג ליד חצר. זה הגג של בן אדם וזה החצר של בן אדם. זה יוצא באותו מפלס כי זה על ההר. מי לדעתכם צריך לשים עכשיו את הכותל ביניהם? שתיהן? אחד מהם? מה אתם אומרים? איך?

25:33 דובר 4 זה לא דירה.

25:36 דובר 2 מי צריך את הפרטיות יותר?

25:39 דובר 4 בעל החצר.

25:40 דובר 2 בעל החצר. אז מי ישים את הכותל?

25:42 דובר 4 גג.

25:43 דובר 2 בעל הגג. כי מי שמזיק הוא זה שצריך לשים את ה, את הכותל. במקרה הזה בעל הגג ישים את הכותל שלא יזיק לבעל החצר. אז זה גג ישר.

25:54 דובר 4 הם לא חושבים שהגג צריך להגן על עצמו?

25:56 דובר 2 אז יש-- בעיקרון, בעיקרון הכלל בנזקי שכנים באופן כללי, מחלוקת רב הונא ורבי יוסי. הלכה כרבי יוסי, שהניזק צריך להרחיק את עצמו באופן כללי בכל מיני דברים. אבל מודה רבי יוסי בגירי דיליה. רבי יוסי מודה שאם זה משהו שהוא כמו חץ שלך, אתה זורק חץ, אתה לא יכול להגיד שהוא יגן על עצמו. זאת אומרת נזק ישיר שאתה עושה לשני, רבי יוסי מודה ש-ש-שהמזיק צריך לשמור. אחד מהדברים זה היזק ראייה. היזק ראייה זה נזק ישיר שאתה מזיק לשני. אז אתה צריך לשמור על עצמך, לא להזיק לשני. ההיגיון לפעמים חושב אחרת, אבל זה של היום. אבל זה ההלכה. זהו, זה-- ולפעמים יש מקומות שאתה רואה את כל הבית, זה משהו ממש בעייתי. פה לא הבאתי את סעיף י"ב, כי לא רוצה להיכנס לפרטים של חלון, פתח, כל הדברים, אבל מה הקשר כותב על לשון של איסור? הוא כותב שמה במקרים מסוימים אפילו מתרצים זה לזה, אסור, כי זה איסור מהתורה. השלב הבא זה שתי חצרות. שתי חצרות אחת ליד השנייה, שתיהן משתמשים, כל אחד רוב תשמישם, כמו שאמרנו, בחצר. שתיהן מזיקים אחד לשני בראייה. שניהם צריכים לבנות יחד מחיצה והם יכולים לחייב אחד את השני לבנות. עכשיו, באופן כללי זה מאוד, מאוד מבלבל. אני לא יודע אם בשיעור נזכור או ניגע בכל הנקודות האלה, אבל באופן כללי יש שלוש אפשרויות כלליות בנושא של הסכמה. אוקיי? יש את מה שהתורה אוסרת. התורה אסרה, נגמר. אסרה, אין מה לעשות. אבל אם התורה לא אסרה, האם מועיל שאני אסכים? מה נקרא הסכמה? זה האפשרות הכי חזקה, זה הסכמה מפורשת. למשל, שנינו גרים אחד ליד השני. באנו, אמרנו אחד לשני, כן,

28:04 דובר 2 יש פה בשכונת המחנה הרבה מקומות שאין ביניהם-- פתוח ביניהם. רואים אחד את השני חופשי בחצרות.

28:10 דובר 4 שבילים, כמו שבילים זה מאוד נפוץ.

28:12 דובר 2 כן, נכון. כל החצרות פרטיות, אגב. אז אומרים אחד לשני, אנחנו מסכימים לא לעשות, אה, מחיצה. אוקיי? אחרי שנתיים פתאום מישהו מתחרט, אני רוצה לעשות. אז בגדול הוא לא יוכל לחייב את השני לבנות איתו ביחד. בגדול, אכלת, אכלנו, סיכמנו, נגמר. אז אפשרויות, אפשרות של הסכמה מפורשת. יש אפשרות של מנהג. כולם נהגו לא לעשות. זו לא הסכמה מפורשת שלי. כולם נהגו. האם זה מוביל את כולם? זה כבר פחות. יש מקרים שזה לא עובד.

28:53 דובר 4 מה עם הילדים, כן?

28:55 דובר 2 באופן עקרוני, לא. באופן עקרוני, מי שקונה בית הוא מקבל אותו איך שהוא עם כל מה שהיה לפני זה.

29:03 דובר 4 המסכים.

29:04 דובר 2 איך?

29:04 דובר 4 המסכים.

29:07 דובר 2 מה זה-- אה, שוכר. כן, אותו הרעיון. יש את אלה, אחים שחלקו, מישהו קנה, שניים קנו בניין אחד. אחד קנה את זה, אחד קנה את זה, אז כבר יש כל מיני חילוקי דעות. אז יש לנו הסכמה מפורשת, יש לנו מנהג שכולם נהגו, זה לא תמיד מחייב את כולם ויש לנו פחות מזה. לא הסכים, לא נהגו, אבל שתק. שתקו כמה שנים, שלוש שנים, לא שלוש שנים. אחד פתח חלון פונה למרפסת של השני, לחצר של השני והוא שתק, לא אמר כלום. זה אומר שהוא הסכים או לא הסכים? מיד, אחרי שלוש שנים? יש בזה הרבה, הרבה סיפורים. זה ממש בלגן שלם, אחד עם השכנים. יש פה... לא רוצה לתת יותר מדי פרטים, אבל אנשים באיזה מקום שכולם שמו את הסוכות שלהם באיזה חניה של מישהו הרבה, הרבה שנים, ופתאום הוא אומר להם, "חבר'ה, זהו, להוציא." אז אומרים, "החזקנו חזקה, שמנו את זה פה כבר כמה שנים". תופס או לא תופס? אחד שם מזגן ליד השני והוא רוצה אחר כך ל-לשים מזגן חדש, הוא אומר, "תיקח את זה". כל מיני מצבים. אותו הדבר זה גם פה, בהיזק ראייה תופס החזקה או לא תופס? חלון כנגד חצר זה כבר יותר חמור, כמו שאמרנו, כי בחלון הוא לא יודע מתי אתה עומד בחלון, אז קשה לו להצטנע שם במיוחד. רמה יותר גבוהה זה חלון כנגד חלון. למה זה יותר חמור, מה אתם אומרים?

30:41 דובר 4 רואים אחד את השני.

30:43 דובר 2 את הבית, כן. והבית זה דברי צנעה הרבה יותר גדולים.

30:48 דובר 4 כן, מקובלני. זה כן, זה זה.

30:49 דובר 2 או...

30:49 דובר 4 חדר המגורים.

30:51 דובר 2 או.

30:51 דובר 4 כן, כן.

30:51 דובר 2 כן, עם זה התחלנו. והכי, הכי גבוה זה פתח כנגד פתח. מה אתם אומרים, למה זה הכי, הכי גבוה? רואים הכל. הפתח הוא מלמטה עד למעלה וזה היה פתוח בזמנו. עכשיו מה שקורה, בואו ניקח רק את הדבר הכי חמור של אז, נראה שהיום זה הכי קל. היום, המון-- אני חושב שכל הבניינים הפתחים אחד מול השני. הפתחים של היום סגורים כל הזמן בדלת. אתה צריך בשביל לראות את השני, אתה צריך שבדיוק הבית שלך פתוח וגם הבית שלו פתוח. יכול להיות שזה לא יקרה אפילו חודש שלם שבדיוק שני הפתחים ייפתחו, וגם אם כן זה יקרה לשנייה אחת. אין פה כמעט איזו ראייה, לכן הפוסקים היום לא-- אף אחד לא מחמיר בנושא.

31:41 דובר 4 בעניין המדרגות.

31:41 דובר 2 איך?

31:41 דובר 4 בעניין המדרגות.

31:43 דובר 2 או, כשאתה עובר במדרגות-

31:44 דובר 4 בית פתוח.

31:46 דובר 2 לא להסתכל. לא להסתכל בפועל באופן מכוון.

31:49 דובר 4 מאוד קשה. לא סקרנות, אה? זה לא סקרנות, זה כבר, אה... אתה יודע, זה כבר

31:59 דובר 2 מה?

31:59 דובר 4 זה אוטומטי, כי הוא לא יודע לסגור. לא שהוא-

32:02 דובר 2 זהו.

32:03 דובר 4 מחפש משהו.

32:04 דובר 2 נכון, נכון. ותכף תראה, אסור גם לראות. אסור גם לראות. ראית משהו.

32:08 דובר 4 צריך לכסות עם הידיים כדי לא לראות.

32:12 דובר 2 עכשיו, מה שמעניין זה כמו שיש מושג של מראית עין בכל מיני מקומות. מראית עין אני מתכוון לא שאתה רואה. מראית עין שאנשים רואים אותך וחושבים, גם בזה עוד מעט נראה, יש גם מושג של מראית עין, שיחשבו שאתה רוצה להסתכל במקום של השני. אז בואו נחזור לאדמו"ר הזקן, סעיף י"ד. אמרנו לא להסתכל על שדה שעומדת בקמותיה מצד עין הרע. שלב שני: לא להסתכל ב-ב-בביתו וברשותו, לא להזיק לפרטיות שלו. זה שלב שני. שלב שלישי: ואין צריך לומר שאסור. יש פה איזה דילוג, אז זה, זה סעיף שחוזר על עצמו, אבל בואו נראה. ואין צריך לומר שאסור לאחר להסתכל לחצר חברו לראות בעסקיו. מקודם הוא דיבר על ביתו. ביתו, חוסר פרטיות. פה באמצע, דילגתי על זה כי נלמד את זה בשיעור הבא, הוא דיבר על שתי חצרות. אחרי השתי חצרות הוא כותב: "ואין צריך לומר שאסור לאחר להסתכל לחצר חברו לראות בעסקיו. ואין צריך לומר לביתו, שלא מדעתו ורצונו". עכשיו, אמרנו מקודם, מה קורה אם הוא שותק? הוא רואה אותו מסתכל והוא שותק. "ואפילו רואה הוא ושותק לו, שמא מתבייש לומר לו". אז זאת אומרת, אחד שרואה אותך מסתכל ולא אומר לך כלום, זה לא אומר שהוא מסכים, אלא הוא מתבייש. "ואפילו נתן לו חברו רשות לפתוח חלון לחצרו", אמרנו שאסור לפתוח חלון לחצר. מה קורה אם נתן לו רשות? "אפילו נתן לו חברו רשות לפתוח חלון לחצרו", אז הוא אומר: "נתת לי רשות לפתוח חלון. כנראה הסכמת שאני אשקיף משם לכל מה שקורה". אז הוא אומר: "לא נתנה לו אלא לאורה, אבל אסור לו לעמוד בחלון לראות בחצר חברו". זה בדיוק כמו שאמרת על החלון שיש, אה, בית

34:14 דובר 2 למטה. היום, במידה מסוימת, ברגע שקונים בית, כל אחד שקונה בית הוא בעצם הסכים למצב הקיים של הבית. אז כמה יש? האם מועילה הסכמה? נראה אחר כך. מקום שאין איסור, מועילה הסכמה. מכל הדרגות שעברנו פה, אולי אני כבר אגלה לכם עכשיו, אחר כך נ-נ-נדון בזה יותר. בשתי הקומות הראשונות, או יותר נכון בראשונה, בעליונה בעליונה יש איסור וגם בשנייה אנחנו נ-נ-נראה את הלשון של אדמו"ר הזקן, אבל רק בשתיים הראשונות יש איסור. כל השאר זה לא איסור.

34:49 דובר 4 גם אם יש הסכמה?

34:50 דובר 2 לא. איך?

34:51 דובר 4 גם אם יש הסכמה?

34:52 דובר 2 יוצא שגם אם יש הסכמה. למה, למה רק בשתיים העליונות יש איסור? כי הן לתוך הבית. לתוך הבית זה איסור להסתכל או לעשות פתח כנגד חלון כנגד חלון. עכשיו, פתח כנגד פתח לא שייך כל כך היום כמו שאמרנו. חלון כנגד חלון כן לכאורה שייך היום וצריך לראות איך פותרים את הבעיה הזאת היום.

35:11 דובר 4 מה עם של בית זה זה גם משמש לחנות, לכנס, נכון?

35:17 דובר 2 לגבי פרטיות בחנות וב...?

35:21 דובר 4 כן.

35:21 דובר 2 לא, אז הפוך. כתוב למשל על חנות כנגד בית. כתוב אם למשל יש, אה, קומת קרקע, קומת קרקע עם פתח ויש רחוב לשני הצדדים, שתי קומות קרקע. אז פה הם יכולים לפתוח חלון כנגד חלון-- פ-פתח כנגד פתח. למה? כי הוא אומר לו: "הנה פה רחוב, כל מי שעובר רואה אותך". אבל אסור לו לפתוח חנות עם פתח מול הפתח שלו. למה? כי הוא יושב בחנות כל היום וצופה בו. אז זה כבר משהו יותר גרוע. אבל הפוך, לא חנות, זה לא היזק ראייה.

35:57 דובר 4 לא, אבל זה גם זה ש--

35:59 דובר 2 לא, לא ר-- לא, לא זוכר שיש היזק ראייה בכלל.

36:01 דובר 4 לא עושים דבר כזה בכל מקום.

36:03 דובר 2 כן. עכשיו, אז זהו. אז לגבי האיסור, לכאורה לא תועיל הסכמה, וניגע בזה בשיעור הבא, מה עושים היום. מחלון כנגד חצר ומטה זה לכאורה לא בעיה של איסור. זה יותר בעיה של הפרעה לשני. תלוי בו. מסכים? הכל בסדר. אז היום כשאתה קונה, קונה קומת קרקע עם חצר, דירת גן, אתה מסכים לכולם שיהיו להם חלונות מעל החצר שלך או מול החצר שלך. אבל האם אתה מסכים לו שיסתכל? זה לא. אומרת הגמרא, כן, גם אם הסכים לו לפתוח זה לא אומר שהוא יכול לעמוד ולהסתכל. עוד דוגמה היום: המרפסות.

36:45 דובר 4 מרפסות.

36:46 דובר 2 מרפסות אחת ליד השנייה. בכלל רואים הכל. מה אתם אומרים? מתוך הרשימה שאמרנו, איפה המרפסת נמצאת? זה דומה. אה?

36:57 דובר 4 לא נמצא בחצר.

36:59 דובר 2 זה דומה מאוד לחצר. דומה מאוד לחצר. ולא רוצה להיכנס מדי לפרטים איך.

37:07 דובר 4 אתה מתכוון שאנשים לא מסכימים שאפילו אני לא.

37:09 דובר 2 כן.

37:09 דובר 4 אז זה לא שתי חצרות או חלון כנגד חצר.

37:13 דובר 2 אם זה חלון מול מרפסת אז זה חלון כנגד חצר. הנה, מרפסת ליד מרפסת זה חצר כנגד חצר.

37:21 דובר 4 אתה חי גם במרפסת.

37:23 דובר 2 כן, זה דומה מאוד לחצר של אז. איך?

37:25 דובר 4 שככה בנו את הבניין וזה.

37:27 דובר 2 או, או. זה שבנו ככה את הבניין ואתה קנית שם דירה, זה אומר הסכמה?

37:32 דובר 4 לא, אתה מסכים כאילו.

37:34 דובר 2 מסכים. עכשיו, אתה מסכים למה שזה יהיה ככה, אבל אתה לא מסכים שיסתכל.

37:42 דובר 4 לא נעים באמת.

37:44 דובר 2 כן. עכשיו לגבי המנהג, חצר וגג זה אותו דבר לגבי הסכמה מפורשת. לגבי מנהג זה כבר שונה. אז מה קורה אם מישהו נכנס לבית ואחר כך פתח מרפסת, ועכשיו המרפסת צופה אצל השני? לכאורה פה לא שייכת הסכמה. לא הסכמתי לך אף פעם לפתוח מרפסת. עכשיו המצב הזה, נשאל רגע, אבל נהגו פה כולם לעשות מרפסות? ופה אני לא רוצה יותר מדי לסבך בשיעור אחד את כל הכללים. פה זה כבר משנה האם זה גג, האם נגדיר את המרפסת כגג או כחצר. אוקיי, אני אפרט בשיעור הבא.

38:29 דובר 4 גג זה...

38:30 דובר 2 מה אתה רוצה להגיד? שיש הרבה יותר אנשים שרואים? אוקיי, זה ההיתר הכי נפוץ היום. כל מקום כזה שיש הרבה שרואים, פוקע כל המושג של היזק ראייה. כמו שאמרנו מקודם, דין רשות הרבים, שאם זה קומת קרקע ומכל הכיוונים רואים אותך, אתה כבר נשמר לא לעמוד מול החלון ולעשות דברי צניעות. אז ממילא כל חלון היום שיש לו כיוונים של כמה מקומות שרואים אותו, פוקע כל הנושא של היזק ראייה.

39:01 דובר 4 זכותי לעמוד.

39:02 דובר 2 זהו. לעמוד ולהסתכל זה אף פעם לא. עכשיו, לכאורה, מה קורה אם הוא יסכים לך לעמוד ולהסתכל? יסכים לך לעמוד ולהסתכל, לכאורה יהיה הבדל בין בית לחצר. כשמדובר על חצר אז זה רק הפרעה לפרטיות שלו. אז אם הוא מסכים, זכותו. אבל אם זה בית זה כבר צניעות, זה כבר איסור. אני אומר לכאורה, כי הלשון בהלכה זה פתח כנגד פתח, שאפילו אם הוא מסכים אסור לך. לכאורה אותו דבר גם להסתכל, לכאורה. עכשיו מה שאמרתי מקודם, מראית עין שחושבים שאתה מסתכל. בואו נראה את זה. זה, אני חושב, יש פה דוגמה טובה פה ביגאל הורביץ[?]. תכף אגיד לכם. יש אומרים שצריך אדם להיזהר מלעמוד כנגד פתח בית חברו או חצרו ולראות בו אפילו ראייה קלה, שאינו מתכוון כלל להסתכל לידע עסקיו של חברו, אלא יחזיר פניו כשיעמוד כנגד פתח ביתו או חצרו של חברו, כדי שלא יחשדהו שמתכוון להסתכל לידע עסקיו ויהיה נתפס כגנב, כיוון שאין לו טענה למה הוא מסתכל.

40:24 דובר 4 תגיד, גם מצלמה היא... המצלמה של החצר, של החצר עצמה, זה לא של השער, של-

40:29 דובר 2 נכון, מצלמה זה דוגמה טובה. זו חדירה לפרטיות מאוד גדולה. בן אדם יכול להסתכל, והרבה דיני תורה יש על זה היום. שם מצלמה. נכון. עניין מעליות. אתמול הייתה אספת דיירים אצלנו בבניין, רוצים לשים מצלמה במעלית. זה חוסר פרטיות. עכשיו, סתם הדוגמה שאמרתי לכם. לפעמים יוצא לי לעמוד בתחנת אוטובוס בגל אורי[?], אז אתה עומד בתחנה ומולך יש לך חלון ראווה, בניין מלא מרפסות, משעמם, אתה יכול לעבור ליד חלון ולהסתכל. עכשיו באופן כללי, איך שזה נראה, שתעמוד עם הפנים קצת לא לכיוון הבניין. למרות ש... איך אומרים? אם זה נראה שאתה מסתכל, יכולים לחשוד בך שאתה רוצה לראות מה קורה שם. אבל אם למשל אדם מסתכל לכיוון של האופן שהאוטובוס מגיע, ושם יש גם חצר של מישהו ואפילו יש שם מרפסת וכולי, אז פה יש לו טענה למה הוא מסתכל. מה אנחנו אומרים פה? אה? כביכול, כאילו אנשים יכולים ללמד זכות. הוא מסתכל על האוטובוס. במצב כזה שאין שום סיבה למה אתה מסתכל לכיוון שם, אז אפילו שהוא לא מתכוון להסתכל ולראות, אסור מצד מראית עין. עכשיו הוא יגיד, "רגע, בני רשות הרבים עוברים", אמרנו בני רשות הרבים עוברים, רואים אותך. אז מה אתה מתלונן עליי? אומרת הגמרא, כן, בסוגריים, "שאף בני רשות הרבים אינם רשאים לעמוד ולהסתכל, אלא כשרואים ראייה קלה דרך הילוכם אין לחוש". אין לנו בעיה שהם רואים אותו ככה. למה? שהרי מזה אין יכול להיזהר, וצריך להיות צנוע בתשמישיו שראייה קלה בהם קשה עליו. אנשים לא יכולים לעבור ברשות הרבים. פה שעוברים, הם לא יכולים לעבור ברשות הרבים ולא להציץ. כן. כן, כן, כן. נכון. לא יכולים להיזהר. כן מותר להיזהר, אבל הם לא יכולים להיזהר

42:36 דובר 2 באופן הרמטי, ולכן אותו אחד שמשתמש בבית הוא יודע מראש לשמור על עצמו, לא לעשות תשמישים צנועים, אבל יש דברים שהם פחות צנועים אבל מפריע לו שמתמקדים בו. לכן אותו אחד שעומד ומסתכל, הוא לא יכול לזה, לא כלשון פה בפנים. מה שאלת? את כבר, את כבר.