עניינו של חג השבועות - הרב איסר שפרינגר שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו מתכוננים לחג השבועות. הריח של מעדני הגבינה, הבלינצ'ס והחביתות כבר מכה באפינו, וננצל את הזמן ללמוד על חג השבועות, שחג השבועות הוא חג מאוד מיוחד. חג ללא תאריך. חג השבועות לא תופס מקום בלוח השנה. אל תבדקו בלוח השנה, כי שמה כן יש תאריך, אבל בתורה כשאנחנו רואים, אנחנו רואים שחג השבועות הוא חג ללא תאריך. מה, מה התורה אומרת על חג שבועות? ביום החמישים לספירת העומר. ספירת העומר מתחילה בט"ז בניסן, ביום השני של חג הפסח. ביום החמישים החל מט"ז בניסן סופרים ארבעים ותשעה יום, והיום החמישים הוא חג. מה התאריך של חג השבועות? אז כמו שאמרנו, אין תאריך. מה תכל'ס יהיה התאריך? יש לנו שלוש אופציות מתי יהיה. אנחנו עוד מעט נראה שאולי אפילו אפשר להגיע ליותר אופציות משלוש, אבל בימים כתיקונם, לא בתקופה שלנו, בימי קדם, בימים כתיקונם היו שלוש אופציות. בזמן שקידשו את החודש על פי הראייה היו שלוש אופציות. מה פירוש? אם גם ניסן וגם אייר יהיו חודשים מלאים, חודשים שיש בהם שלושים יום, אז אם כן אנחנו נגיע לסיוון יותר מאוחר וכבר בה' סיוון יהיה חג השבועות, כי זה כבר בה' סיוון יהיה היום החמישים, כי היה לנו עוד יום לפני זה. במידה ובזמן שקידשו על פי הראייה גם ניסן וגם אייר יהיו חודשים חסרים, חודשים של עשרים ותשעה ימים בלבד, אם כן, רק בז' סיוון אנחנו נגיע ליום החמישים. אנחנו הגענו לסיוון יותר מוקדם, מוקדם יותר בספירה, אנחנו צריכים עוד ימים בסיוון להגיע לחמישים. והיה... והיה חודש אחד מלא, חודש ניסן מלא וחודש אייר חסר או הפוך. בזמננו זה חודש ניסן מלא תמיד לפי הלוח שתיקן הלל, לא הלל הזקן אלא הצאצא

02:19 דובר 2 שלו, הלל נשיא מתקופת האמוראים. לפי הלוח שתיקן הלל בכללים, יש ניסן תמיד מלא ואייר תמיד חסר. אם ניסן תמיד מלא ואייר תמיד חסר, אז יוצא שחג השבועות הוא בו' סיוון. זה משתנה, אבל תמיד זה יהיה באותו יום שהתחילו לספור את ספירת העומר. אם מתחילים לספור את ספירת העומר, לשם הדוגמה בלבד, ביום ראשון, בליל יום ראשון במוצאי שבת, הרי שחג השבועות יהיה ביום ראשון. אם מתחילים לספור ספירת העומר ביום שני, חג השבועות יהיה ביום שני. אם מתחילים לספור ספירת העומר ביום רביעי או ביום שישי, מתי שמתחילים ספירת העומר זה היום שבו יהיה חג השבועות הבא. יתירה מזו, כשיצאו ממצרים מה היה? דבר מאוד מעניין. יצאו ממצרים ביום חמישי. ט"ו ניסן באותה שנה היה יום חמישי. שבת הגדול, כידוע, זה היה י' ניסן. י"א ניסן יום ראשון, כל ההתוועדויות של י"א ניסן זה היה יום ראשון. ט"ו ניסן, ליל הסדר היה ברביעי בלילה, בליל חמישי. ט"ו ניסן, בעצם היום הזה יצאו כל צבאות השם מארץ מצרים. מתי ניתנה תורה? לאור מה שאמרנו מקודם, אז ספירת העומר התחילה ביום שישי, יום אחרי פסח, ט"ז ניסן. אז חג השבועות אמור להיות בשישי. מה היה באותה שנה? באותה שנה בשבת ניתנה תורה. ידוע, ידוע ומבואר בגמרא דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה. ביום החמישים ואחד לספירת העומר, לא ביום החמישים, אלא ביום החמישים ואחד. אומר אדמו"ר הזקן, מה היה שמה? באותה שנה קידשו הרי על פי הראייה, זה עדיין ימי משה רבנו, זה לפני התקנה של הלוח, וכשקידשו על פי הראייה אמרנו שייתכן שגם ניסן וגם אייר יהיו חודשים מלאים. ובאמת זה מה שהיה באותה שנה. התורה ניתנה בו' סיוון, אבל

04:21 דובר 2 ו' סיוון לא היה יום החמישים לספירת העומר, אלא ו' סיוון היה יום החמישים ואחד לספירת העומר, כי גם ניסן וגם אייר היו מלאים. אז אם כן נכנסו לסיוון בשלב מאוחר בספירה, הספיקו לספור יותר עד שהגיעו לו' סיוון. אנחנו בחג השבועות אומרים בתפילה זמן מתן תורתנו. זה לא הכרח. לא חייבים שחג השבועות יהיה זמן מתן תורתנו. זמן מתן תורתנו היה בו' סיוון. חג השבועות ייתכן ויהיה בה' או בז'. זמן מתן תורתנו אומרים בחג השבועות כשהוא חל בו' סיוון. כיום אנחנו תמיד, עוד מעט נראה קצת אחרת, אבל כיום תמיד אנחנו אומרים בחג השבועות זמן מתן תורתנו. זה כתוב לנו גם בסידור. למה זה כתוב לנו בסידור זמן מתן תורתנו? מכיוון שחג השבועות יוצא כיום תמיד בו' סיוון. באותה שנה זה היה ו' סיוון בגלל שניסן ואייר היו מלאים. היום זה ו' סיוון בגלל שניסן מלא, אייר חסר לפי כללי הלוח. למה בזמן באותה שנה? למה באותה שנה בזמן יציאת מצרים לא היה חג שבועות ביום החמישים? לא היה נתינת התורה ביום החמישים אלא ביום החמישים ואחד. אז השאלה הזאת מופיעה בספר מגן אברהם. מגן אברהם זה אחד מגדולי הפוסקים. הוא גדול לכאורה או מגדולי מפרשי השולחן ערוך, חלק אורח חיים. אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו, שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, סומך בעיקר על המגן אברהם. אמנם מופיע בספרים שבערוב ימיו אדמו"ר הזקן התחרט שהוא סמך יותר מדי על המגן אברהם. הוא אומר שהיה צריך קצת פחות, ולכן בסידור הוא חזר בו מכמה עניינים. אבל לענייננו אדמו"ר הזקן סומך הרבה על המגן אברהם. הוא מפרש חשוב, זה ודאי גם אחרי שאדמו"ר הזקן חזר בו. המגן אברהם עדיין נשאר מפרש חשוב.

06:15 דובר 2 ובתחילת הסימן שעוסק בענייני חג השבועות, סימן תצ"ד, שואל המגן אברהם: אז זה היה ביום הנ"א, ביום החמישים ואחד לתחילת ספירת העומר. היום ביום החמישים. מביא המגן אברהם שתי תשובות. תשובה אחת זה מהרמ"ע מפאנו, רבי מנחם עזריה מפאנו. על הרמ"ע מפאנו כבר שמענו. אחת הנקודות שהרמ"ע מפאנו מזכיר זה שהוא הראשון שהגדיר את ארבעת זוגות התפילין כארבעה זוגות. עד שהגיע הרמ"ע מפאנו היו סבורים שיש שלוש זוגות תפילין, ולא ניכנס כעת לפרטים, יש על זה שיעור בפני עצמו. הרמ"ע מפאנו בספרו עשרה מאמרות מביא הסבר. הוא אומר: למה מתן תורה היה ביום החמישים ואחד? זה בגלל שמתן תורה לא היה בארץ ישראל. איפה היה מתן תורה? בחוץ לארץ, מדבר סיני, ויום טוב שני של גלויות. יום טוב שני של גלויות. ה' חפץ, אני אקריא את לשונו: "ה' חפץ למען צדקו ליתן חלקנו בתורתו, שכן הסכימה דעת עליון לחוג בעצמו ובכבודו ביום טוב שני של גלויות". הסיבה שמתן תורה היה ביום החמישים ואחד זה כביכול ביום השני של חג השבועות, מכיוון שזה בחוץ לארץ. אנחנו עד היום ידענו שיום טוב שני של גלויות זה בגלל ספיקא דיומא, יש ספק מהו היום. באותם ימים שלא היה טלפונים ולא היה אייפונים ולא סמארטפונים ולא מחשבים ולא מיילים ולא טוויטר ולא את כל העניינים האלה. איך היו מעבירים דבר ממקום למקום? היה קצת מסובך, היה צריך לשלוח שליחים והיה בלגן. אז לכן מספק עשו עוד יום. ככה ידענו עד היום. אבל אומר כאן רבי מנחם עזריה מפאנו, במתן תורה נעוץ השורש של יום טוב שני של גלויות. השם עשה את מתן תורה כביכול ביום השני של חג השבועות. זה נקודה אחת, ולכן מובן

08:02 דובר 2 שאנחנו עושים משהו אחר. הסבר נוסף כותב הרמ"ע. הגמרא אומרת שמשה הוסיף יום אחד מדעתו. משה נתן לעם ישראל עוד יום להתכונן והסכים הקדוש ברוך הוא לדעתו. זה אם כן, שתי התשובות. זה שתי התשובות למה אנחנו חוגגים היום ביום החמישים, בשונה מזמן יציאת מצרים שחגגו ביום החמישים ואחד. ונעבור לראות שגם בזמננו ייתכן מצב שאנחנו נחגוג את חג השבועות לא בו' סיוון, אלא בה' או בז'. ייתכן מצב שיהיו שני יהודים שיושבים באותו בית כנסת על אותו ספסל אחד ליד השני, ואחד מהם חוגג כעת את חג השבועות ואחד מהם לא חוגג כעת את חג השבועות. איך יכול להיות כזה דבר? אז זה בגלל שיש דבר שנקרא קו התאריך. מהו קו התאריך? אז מכיוון שהארץ שלנו היא כדור ולפי השמש נקבעים הימים, ואנחנו יודעים שאם נלך מכאן שש שעות מזרחה, בכדור נתקדם רבע כדור מזרחה, אז אנחנו נזוז, נעבור קדימה, כי השמש כבר זרחה שמה מוקדם יותר. אז אם השמש זרחה שמה בצד מזרח מוקדם יותר, אז זה אומר שאם כעת השעה אצלי שתיים עשרה בצהריים, לשם הדוגמה, אז אם אני אסע עכשיו רבע כדור מזרחה, שמה שש בערב, ואם אני אעבור, אתקדם עוד, אז זה יהיה שתיים עשרה בלילה, ואם אני אתקדם עוד אז זה יהיה שש לפנות בוקר, ואם אני אתקדם עוד אני אגיע לשתיים עשרה בצהריים של מחר, וזה לא יעלה על הדעת כמובן. דהיינו, סיבוב בכדור, כל פעם שאני מסתובב בכדור אני מזיז את השעון. כמו שאנחנו יודעים שמפה לאמריקה זה שבע שעות פער, ככה כל פעם שאני מתקדם בכדור אני מזיז את השעות, אבל אם אני אתקדם סיבוב שלם בכדור אני אגיע לאותה

10:01 דובר 2 שעה, פשוט של אתמול או של מחר, תלוי לאיזה צד אני התקדמתי. זה נקרא קו התאריך. יש קו שכשאני עובר אותו אני עובר תאריך. אני יכול להיות באותו רחוב, זה, אני יכול להיות באותו מקום בפער של דקה. פה זה יום שישי, פה זה שבת. זה קו התאריך. יש הרבה מחלוקות מה לעשות עם קו התאריך, איפה קו התאריך עובר. לא יעלה על הדעת כמובן שקו התאריך יעבור באמצע מקום יישוב. לא יעלה על הדעת שקו התאריך יהיה באמצע בית כנסת וחלק מהמתפללים יהיה להם שבת והם יקראו בתורה, וחלק מהמתפללים יניחו תפילין כי היום יום חול. אז יש בזה הרבה דיונים והרבה בלגנים וזה נושא לשיעור בפני עצמו, אולי אפילו לכמה. תכל'ס לענייננו יש כזה קו, יש קו התאריך, יש אפשרות שבן אדם יעבור והוא יוצא מהבית ביום ראשון ומגיע למחוז חפצו ביום שלישי, הוא דילג על יום שני כי הוא עבר את קו התאריך, או שהוא יצא ביום שלישי והוא הגיע ליום שני, הוא פספס יום והוא מתחיל שוב את יום שלישי מחדש. הוא סיים את יום שלישי והוא מתחיל שוב את יום שלישי. פספס יום. מה קורה ברגע שבן אדם טס בכזאת צורה שהוא מפספס יום באמצע ספירת העומר? הרבי אומר בכמה שיחות ומכתבים שמכיוון שספירת העומר היא לא תלויה בתאריך מסוים, אם זה היה תלוי בתאריך אז אתה מגיע למקום החדש, פה זה התאריך, אבל בספירת העומר התורה לא אמרה תאריך. התורה אמרה ביום החמישים שלך, של ספירת העומר שלך, זה היום שבו אתה חוגג את חג השבועות. ומכיוון שזה היום שבו אתה חוגג את חג השבועות, ייתכן ויהיו שני אנשים בבית כנסת, האחד עבר

11:46 דובר 2 את קו התאריך ולכן הוא יחגוג את חג השבועות בה' סיוון, והשני, הוא היה פה מלכתחילה, הוא יחגוג בו' סיוון, או שהוא עבר את קו התאריך הפוך והוא יחגוג בז' והוא יחגוג בו'. אבל צריך לשים לב, עוד ראוי להימנע כמובן מלעבור את קו התאריך בימי הספירה, ובפועל חסידים השתדלו כל הזמן להימנע, אבל כשנוסעים לאוסטרליה זה קורה. אבל לאותו אחד שחוגג את חג השבועות בה' סיוון נהיה לו שינוי מסוים, יהיה לו שינוי מסוים. מה השינוי שיהיה לו? בתפילה הוא לא יגיד זמן מתן תורתנו. אדמו"ר הזקן אומר מתי אומרים זמן מתן תורתנו? אך ורק אם חג השבועות יוצא בו' סיוון. אם זה יצא בה' או בז' לא אומרים. ולאותו יהודי שעבר את קו התאריך, אומר הרבי, יהיה לו חג השבועות ביום אחר, אבל הוא ישמיט מהתפילה את הקטע הזה של זמן מתן תורתנו. יהיה לו יום חג השבועות, לא יהיה לו זמן מתן תורתנו. וסיפור מעניין שהיה בעניין הזה בשנת תשכ"א, לפני למעלה משישים שנה, היה סיפור מעניין. הסיפור מופיע בכמה מקורות מפי החוזר הראשי ר' יואל כהן, שמספר כך. הוא מספר שבחג השבועות תשכ"א זה היה יום ראשון. בחוץ לארץ זה ראשון שני. היה לו אורח. אורח שהגיע אליו לשבת. שבת ה' סיוון. יום ראשון ו' סיוון, שני ז' סיוון. במהלך הסעודה הוא מספר, אותו יהודי מדבר ומדבר ומדבר ופתאום בין השאר, היהודי מזכיר שהוא היה ביפן. הוא נדרך. היית ביפן, אז הגעת לפה. זה אומר שאתה עברת את קו התאריך. זה אומר שאתה עכשיו כבר אצלך חג השבועות. מברר, מברר, מברר. כן, בימי ספירת העומר הוא עבר את קו התאריך מיפן לארצות הברית, ואם כן כבר

13:37 דובר 2 בה' סיוון אמור להיות לו חג השבועות. לפני האירוע הזה, לפני חג השבועות תשכ"א, הרבי לא דיבר על זה הרבה ולכן היה ספק, אבל הוא אמר לו, ר' יואל כהן, כהן אמר לו: "אתה צריך עכשיו להתפלל שוב ערבית. ערבית של חג, כי אצלך חג השבועות, אצלך חג השבועות. אל תגיד זמן מתן תורתנו." ובנוסף לזה ש-- שאתה, אתה צריך לעשות שוב קידוש, קידוש של חג. טוב, אותו יהודי עשה את זה, אבל הוא אומר מחר אנחנו נשאל רב וזה בנוגע להמשך. 770, הגיעו למחרת ל-770 שבת בבוקר, היה בלבול. לרבנים לא היה ברור להם מה להגיד. הרבי לא דיבר על זה לפני זה כל כך ברור. היו כאלה שגם התרעמו על זה שהוא אמר לו להתפלל שוב מעריב ולעשות שוב קידוש. טוב, ר' יואל אומר הוא ראה שאין מנוס. הוא אמר לאותו יהודי כשהרבי יוצא תעמוד, כשאומרים לרבי גוט שבת, תגיד לרבי, הייתי ביפן או חזרתי מיפן או באתי מיפן. תגיד לרבי את המילים, שתי מילים, באתי מיפן. מה שהרבי יגיד זה מה שתעשה. אותו יהודי עמד, כשהרבי עבר הוא אמר לרבי, באתי מיפן. אז הרבי אמר לו גוט שבת גוט יום טוב. גם גוט שבת גם גוט יום טוב. והרבי הסתוב-- התקדם ואז הסתובב ואמר לו, א פריילעכן קבלת התורה, א פריילעכן קבלת התורה. קבלת התורה שמחה. טוב, אז דבר ראשון הוא ידע שבשבילו זה חג השבועות וחג השבועות מכיוון שהוא עבר את קו התאריך אז זה ה' סיוון. אבל היה ספק לאנשים. הרבי אמר קבלת התורה שמחה, אבל אדמו"ר הזקן אומר כמו שאמרנו מקודם, שזה עדיין לא קבלת התורה. קבלת התורה זה תלוי בתאריך,

15:30 דובר 2 בו' סיוון. למה הרבי אמר לו קבלת התורה שמחה? האם הרבי אומר לו להגיד זמן מתן תורתנו גם בה' סיוון נגד פסק אדמו"ר הזקן? אז הרבי הסביר אחרי זה שבאמת בה' סיוון לא אומרים זמן מתן תורתנו. אז היה חידה למה הרבי אמר קבלת התורה שמחה, הרי זה לא קשור עדיין לקבלת התורה. אחרי זה בהתוועדות הרבי הסביר, כמדומני שזה השיחה שקיימת בליקוטי שיחות חלק ג'. אחרי זה בהתוועדות הרבי הסביר שישנם שני עניינים בקבלת התורה. יש עניין אחד בקבלת התורה שתלוי בעבודת האדם, בעבודה שלנו, מצד התחתון, מצד הלמטה. זה עניין אחד. ויש עניין נוסף שלא קשור בעבודת האדם, אלא תלוי מלמעלה, שזה זמן מתן תורתנו. זה היה בו' סיוון, ולכן הרבי אומר בתפילה אנחנו מדברים זמן מתן תורתנו מצד למעלה, מצד הקדוש ברוך הוא, וזה קיים בו' סיוון. אבל לאותו יהודי כן אמרתי א פריילעכן קבלת עשרת הדיברות. הרבי לא התייחס לסיפור, אבל מתוך השיחה היה מובן שלאותו יהודי הרבי אמר א פריילעכן קבלת עשרת הדיברות כי העניין של קבלת התורה קיים ביום החמישים. מצד האדם זה קיים ביום החמישים, מצד למעלה בדבר בדרגה כזאת שאנחנו לא יכולים להגיע אליה זה קיים בו' סיוון. בדרך כלל זה באותו יום, אבל לא תמיד זה באותו יום. ואם כן, כפי שראינו, יכול להיות שני יהודים שנמצאים ביחד באותו מקום באותו זמן, ובכל זאת אחד יחגוג כעת את חג השבועות בה' סיוון, מכיוון שהוא הגיע מיפן, ואחד לא יחגוג את חג השבועות בה' סיוון, אלא בו' סיוון כמו כולם הוא יחכה למחרת. אם כן, ראינו שייתכן ויהיה חג שבועות בלי זמן מתן תורה, וראינו שביציאת מצרים מתן תורה היה ביום החמישים

17:33 דובר 2 ואחד לספירת העומר. אז כעת חידה מעניינת. היו יהודים, אנחנו יודעים, האבות, השבטים. היו יהודים שקיימו את כל התורה עד שלא ניתנה. באותה שנה, בשנה של יציאת מצרים, בשנה של המסע במדבר, בשנה של מתן תורה, מתי הם חגגו את חג השבועות? מתן תורה היה בשבת. האם הם חגגו את חג השבועות בשבת או שהם חגגו ביום החמישים, בה' סיוון? כי הרי כפי שאמרנו, פשטות התורה זה לא מוזכר שזה צריך להיות דווקא ביום מתן תורה. פשטות התורה שזה צריך להיות ביום החמישים, ואם כן בזמן במצרים, ביציאת מצרים, הם היו צריכים לחגוג את החג. אותם יהודים שקיימו את כל התורה עד שלא ניתנה היו צריכים לחגוג את החג כבר ביום ה' סיוון. נחלקו בזה האחרונים. שניים מחשובי האחרונים: המנחת חינוך. המנחת חינוך, שהוא ספר ידוע, הוא ספר שעוסק-- מדבר על ספר החינוך. ספר החינוך מדבר על כל תרי"ג המצוות. אנחנו בעזרת השם נגיע אליו מיד בנושא הבא של השיעור הזה. אבל ספר החינוך מדבר על כל תרי"ג המצוות, ומנחת חינוך מביא דיונים, פלפולים, ביאורים, קושיות מקוריות, תירוצים מיוחדים בהקשר של תרי"ג המצוות. מנחת חינוך, כשהוא מדבר על העניין הזה, הוא אומר: אלה שאומרים שיצאו ממצרים ביום חמישי, שזה פשוט עיקר המסורת שלנו, שיצאו ממצרים ביום חמישי ובשבת ניתנה תורה, כפי שהגמרא אומרת לכולי עלמא בשבת ניתנה תורה, הם יסברו שבאותה שנה החג לא היה באותו יום שניתנה תורה. היהודים שקיימו את כל התורה חגגו את החג ביום שישי. אילו יצויר והם אכלו אז מאכלי חלב, הם עשו את זה ביום שישי. אילו יצויר והם אמרו אז תיקון ליל שבועות, זה היה בליל שישי. אחרי זה בשבת ניתנה התורה. ולמה?

19:29 דובר 2 כי כמו שאמרנו, החג לא תלוי בקבלת התורה. החג ביום החמישים. זה מה שכותב המנחת חינוך. יש ספר חשוב, שו"ת עונג יום טוב, שאלות ותשובות שנקראים עונג יום טוב. זה ספר חשוב. הוא לא ספר שאלות ותשובות רגיל. בדרך כלל ספר שאלות ותשובות זה שאלות הלכתיות ששאלו את הרב: מה עושים במקרה הזה? מה עושים במקרה הזה עם המקרר, עם מכונת כביסה ועם הרדיאטור? עם האינטרנט, עם הלשון הרע בטלפון, עם הלבנת פנים, עם כל הזכויות שמורות, הורדת קבצים וכן הלאה. שאלות שמתחדשות, שאלות שאנשים נתקעו בהם. שו"ת עונג יום טוב, כמו עוד שו"תים, זה שאלות עיוניות תאורטיות. בכל מקרה, בשו"ת עונג יום טוב הוא כותב שגם ביציאת מצרים היהודי-- החג היה ביום החמישים ואחד, והוא מסביר שם הסבר שלם למה באותה שנה ביציאת מצרים זה היה באופן יוצא דופן. לא ניכנס לכל ההסבר שלו, אלא כי נראה מדברי אדמו"ר הזקן שאכן בזמן יציאת מצרים, כמו המנחת חינוך, עשו את החג בשבועות, ביום חמישים, ואת קבלת התורה ביום חמישים ואחד. ולאור דברי הרבי שלמדנו קודם יוצא ממש כפתור ופרח. לאור דברי הרבי יוצא ממש כפתור ופרח. ביום החמישים זה היום שבו הם חגגו, כי זה היום שבו הם השלימו את החלק שלהם בקבלת התורה. יום חמישים ואחד זה היום שבו וירד ה' על הר סיני. זה היום שבו הייתה ההתגלות של התורה מלמעלה למטה. אז נסיים את-- נסכם את הקטע הזה. בקטע הזה למדנו על חג השבועות. ראינו שזה חג בלי תאריך ולכן יכול להיות לו ה', ו', ז'. בזמן יציאת מצרים הוא היה בו' בגלל שניסן ואייר היו מלאים. היום הוא יהיה בו' בגלל שניסן מלא, אייר חסר. ראינו שבקו

21:25 דובר 2 התאריך, עובר קו התאריך, השתנה התאריך שלו. ראינו שאכן כך הרבי הורה למייסל[?], לאותו אורח מיפן, אבל עדיין הרבי הסביר שיש עניין של קבלת התורה גם ביום הראשון, אבל לא ניתן לומר זמן מתן תורתנו. ראינו מבחינה היסטורית שבאותה שנה של יציאת מצרים המנחת חינוך אומר שחג השבועות לא היה ביום קבלת התורה. לחג השבועות אין נושא מוגדר. אנחנו יודעים שחג השבועות נקרא חג המו"צים. הרבנים יכולים לנסוע לרבי בסוכות, יש הרבה שאלות בסוכה, בכשרות, ארבעת המינים. בפסח אין סוף שאלות חמץ, מצה, בלגן, כלים. שבועות זה החג שבו הם יכולים לנסוע. אין כל כך סוגיות הלכתיות שקשורות לחג השבועות. זה מצד אחד, ומצד שני כל התורה כולה קשורה לחג השבועות. חג השבועות זה זמן מתן תורתנו. אם כן, מהי הסוגיה הקשורה ביותר לזמן מתן תורתנו? הסוגיה הקשורה ביותר זה תרי"ג המצוות. תרי"ג המצוות זה הנושא הקשור ביותר. סיכום של כל התורה, קיבלנו תרי"ג מצוות, ואכן נהגו בעם ישראל, רוב קהילות ישראל אומרים את תרי"ג המצוות בחג השבועות. אנחנו נוהגים לומר את זה בתיקון ליל שבועות כמו קהילות נוספות. יש קהילות שאומרים את זה במהלך התפילה, מוסיפים פיוט שקשור לחג-- לתרי"ג המצוות, אבל בהרבה הרבה קהילות מוגדר שתרי"ג המצוות קשורים לחג השבועות, ולכן נדבר כמה מילים על הנושא שנראה פשוט, אבל באמת הוא נושא מורכב וחשוב, ואנחנו נדבר כעת זמן קצר, אבל ניתן הרבה, הרבה ללמוד על הנושא הזה שנקרא תרי"ג המצוות. בחז"ל ישנם אינספור מקורות לכך שיש תרי"ג מצוות. כתוב תורה זה בגימטריה שש מאות ואחת עשרה. תורה ציווה לנו משה, שש מאות ואחת עשרה מצוות קיבלנו על ידי משה ועוד שתי מצוות אנוכי ולא יהיה לך קיבלנו מפי

23:18 דובר 2 הגבורה. סך הכל תרי"ג מצוות, ויש עוד הרבה הרבה מקורות. תרי"ג המצוות מתחלקים לשני סוגים. העשה, מצוות העשה, הציוויים שהצטווינו לעשות, זה מאתיים ארבעים ושמונה. מצוות שהצטווינו לא לעשות זה שלוש מאות שישים וחמש, וזה מוסכם על כולם. בזה אין מחלוקת. אין מחלוקת שמתוך התרי"ג, מאתיים ארבעים ושמונה זה עשה ושלוש מאות שישים וחמש זה לא תעשה, וביחד זה תרי"ג. יש שחולקים על העיקרון שזה תרי"ג, אבל זה קצת ואנחנו לא נדבר עליהם כעת. בתוך רוב ככל גדולי ישראל במשך הדורות שמסכימים שיש תרי"ג מצוות, הם גם מסכימים שיש חלוקה לשתיים: רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. כנגד מה? רמ"ח מצוות עשה, בדרך כלל כתוב שזה כנגד רמ"ח האיברים. יש רמ"ח איברים, מפורט בחז"ל מהם רמ"ח האיברים בגוף האדם. כנגד רמ"ח האיברים יש רמ"ח מצוות עשה, כביכול כל איבר ואיבר אומר לו: עשה בי מצווה. שלוש מאות שישים וחמש מצוות לא תעשה נחלקו... בחז"ל ישנם שני עניינים כנגד מה זה. הידוע יותר זה מה שכתוב בתורת הקבלה. הפחות ידוע זה מה שכתוב בנגלה. בקבלה כתוב שלוש מאות שישים וחמש כנגד שס"ה גידים, כנגד הגידים בגוף האדם. ישנם שלוש מאות שישים וחמש גידים, כנגד זה ישנם שלוש מאות שישים וחמש מצוות לא תעשה. בגמרא כתוב בסוף מסכת מכות: שלוש מאות שישים וחמש כמניין ימי שנת החמה. דהיינו, נסביר בקצרה, צריך שיעור בפני עצמו על לוח השנה, אבל נגיד בקצרה. השמש מקיפה את כדור הארץ כל יום בצורה... במעלה קצת שונה. היא זזה צפונה דרומה, כל יום היא זזה קצת מאתמול. השמש מסיימת את הסיבוב השנתי שלה כעבור שלוש מאות שישים וחמישה ימים, אז היא מגיעה לאותה נקודה ומאותה זווית.

25:27 דובר 2 הסברנו הכי בקצרה שאפשר. אז ימי החמה, שנת החמה, זה שלוש מאות שישים וחמש. לכן יש לנו שנים מעוברות, כי אנחנו רוצים להתאחד גם עם שנת החמה. אבל בכל מקרה זה מה שכתוב בגמרא: שלוש מאות שישים וחמש מצוות לא תעשה. למה שלוש מאות שישים וחמש מצוות לא תעשה? כנגד ימי שנת החמה, כביכול כל יום ויום אומר לו: אל תעשה בי עבירה. עד כאן ראינו: יש תרי"ג מצוות מחולקות לשתיים, רמ"ח מצוות עשה, שס"ה מצוות לא תעשה. מה הם תרי"ג המצוות? בזה יש אינספור ויכוחים ודעות שונות. אינספור ויכוחים ודעות שונות. מה בדיוק המצוות שנכללות בכלל תרי"ג המצוות? אנחנו בליל שבועות אומרים שיטה אחת וקצת. מה פירוש שיטה אחת וקצת? בליל שבועות אנחנו אומרים את תרי"ג המצוות לפי ספר החינוך. ספר החינוך באופן כללי הולך לפי שיטת הרמב"ם. אנחנו נרחיב מאוד מעט בשיטת הרמב"ם ורק בשיטת הרמב"ם. גם לא נרחיב לגמרי, אבל נדבר עוד מעט על שיטת הרמב"ם. ספר החינוך, שהוא מרבותינו הראשונים שחיו בערך שלוש ארבע דורות אחרי הרמב"ם, הוא הולך בשיטת הרמב"ם. מה שהרמב"ם מכניס לתרי"ג המצוות גם הוא מכניס, אבל הוא מסדר את זה בסדר מיוחד. הוא מסדר את זה לפי סדר פרשיות התורה. כל פרשה אנחנו אומרים בליל שבועות, כל פרשה קודם מצוות העשה של הפרשה הזאת ולאחר מכן מצוות לא תעשה. מצוות עשה, מצוות לא תעשה. כל פרשה, פרשת יתרו עשה, לא תעשה, משפטים עשה, לא תעשה, וכן הלאה והלאה, ויש בזה עוד הרבה אריכות אבל זה לא המקום ולא הזמן. ספר החינוך כתב את המצוות על פי סדר הפרשיות. הוא כותב שהוא עשה את זה כדי... הוא מסביר גם את המצוות

27:40 דובר 2 בצורה פשוטה. הוא כתב את זה כדי למשוך את לב הנער בני ולב חבריו שיפסיקו להשתובב ברחובות קריה וייכנסו לבית הכנסת. בפועל, בליל שבועות אנחנו אומרים רק את הכותרות. תרי"ג הכותרות של תרי"ג המצוות. אמרתי שאנחנו אומרים שיטה וקצת, כי החינוך הולך לפי הרמב"ם בתרי"ג מצוות חוץ מאחת. בשש מאות ושתים עשרה מצוות הוא כמו הרמב"ם. מצווה אחת הוא מחליף, הוא אומר מצווה אחרת. אנחנו אומרים גם את החינוך, גם את הרמב"ם. יוצא שאנחנו אומרים שש מאות וארבע עשרה מצוות בליל שבועות. טוב, לא נאריך בזה... נסביר בכמה מילים מה הפירוש שיש מחלוקת, מה הפירוש שיש מחלוקת מה הם תרי"ג המצוות? מצוות שיש בתורה שש מאות ושלוש עשרה? אז התשובה היא שזה לגמרי לא כך. ישנם הרבה, הרבה מצוות שיש לדון, ישנם יותר מתרי"ג מצוות בתורה, לכל הדעות. אין מי שחולק. ישנם הרבה יותר משש מאות ושלוש עשרה מצוות. כעת, כשאנחנו באים לבדוק מה נכנס בתוך תרי"ג המצוות ומה לא נכנס בתוך תרי"ג המצוות, זה אתגר מורכב וישנם בזה הרבה, הרבה דעות. אנחנו נתמקד היום ברמב"ם. איך הרמב"ם הגיע בכלל לעניין הזה של תרי"ג מצוות? למה הרמב"ם מונה את תרי"ג המצוות? אז בהקדמה לתרי"ג המצוות הרמב"ם מסביר שבאמת הוא לא הגיע בשביל תרי"ג המצוות, לא זה העניין העיקרי. הוא הגיע בשביל עניין אחר ואת זה הוא עשה על הדרך. הוא הגיע לעניין אחר ואת זה הוא עשה על הדרך. דהיינו, הוא רצה לכתוב את המשנה תורה, את היד החזקה, הספר שמקיף את כל תרי"ג המצוות ואת כל פרטיהם. בשביל זה אומר הרמב"ם: "רציתי לעשות בתחילת הספר רשימה ארוכה של כל תרי"ג המצוות". נקריא את לשונו: "בגלל מטרה זו ראיתי לנכון"

29:43 דובר 2 למנות תחילה בהקדמת הספר את מניין כל המצוות עשה ולא תעשה, ואז לא נפספס מצוות כדי שתכלול חלוקת הספר את כולן ולא תישאר מהן מצווה שלא נדבר על דיניה בשלמות". נקיף את הכל, נשים לב כביכול שלא מפספסים אף מצווה. כשיש לנו רשימה אני רואה שיש לי את כל השש מאות ושלוש עשרה מצוות, מסבירים את המצווה הזאת, מסבירים את המצווה הזאת וכן הלאה. אם כן, הרמב"ם מצא לעשות משהו מאוד פשוט, הוא עשה את זה. בתחילת היד החזקה אכן יש רשימה פשוטה של תרי"ג המצוות, אבל אומר הרמב"ם: "כאשר התברר לי עניין זה וחפצתי לחבר את הספר, רק להזכיר, רציתי בקצרה להזכיר את המצוות כולן". אני קורא בהקדמה של ספר המצוות, מה שנשי ובנות ישראל וילדי ישראל החמודים אומרים. רק להזכיר את המצוות כולן, למנותן בהקדמת הספר, רק לתת רשימה, אומר הרמב"ם: "תקפני צער שכבר נצטערתי בו זה שנים". נזכרתי בצער גדול. מה? מניין המצוות עשו בלגן שלם. הוא אומר: "כשהתבוננתי בזה גדל בעיניי אסוננו". קלטתי עד כמה האסון שלנו גדול, "ונתקיים בנו כבר איום יתברך עלינו", השם איים עלינו והנה אני רואה שזה התקיים. הוא אומר: "ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא". הוא אומר זה מה שקורה, זה מה שקורה. ספר המצוות, למנות את תרי"ג המצוות, זה כאילו מתייחסים לספר חתום, אנשים לא יודעים. הוא אומר: "כל פעם ששמעתי את האזהרות". מה זה אזהרות? אזהרות זה פיוטים. יש פיוטים, בהרבה קהילות יש פיוטים, אזהרות לרבי אליהו הזקן, אזהרות לרבי יצחק בר ראובן אלברגלוני, אזהרות לרבי שלמה אבן גבירול ו-- של רב

31:34 דובר 2 סעדיה גאון. יש כל מיני אזהרות, פיוטים שנותנים את תרי"ג המצוות. הוא אומר: "כשהסתכלתי בפיוטים האלה", תקשיבו טוב, "נהפכו צירי עליי מחמת מה שראיתי מפרסום הדבר והתפשטותו". הרמב"ם אומר אני לא מצאתי מקום לעצמי. הוא אומר אין מה להאשים אותם כי הם פייטנים ואת החריזה, את הפיוט הם עשו מושלם, אבל בתוכן השיר זה בעיה גדולה, ולכן הרמב"ם אומר: "אני ידעתי שכולם מכירים את התרי"ג המצוות האחרות של הפייטנים, את התרי"ג מצוות של בעל הלכות גדולות, את התרי"ג מצוות של רב חפץ אלוף וכן הלאה". הם, זה התרי"ג מצוות שכולם מכירים. אומר הרמב"ם: "אם אני אתן רשימה קצרה, כולם יגידו שאני טועה. למה כולם יגידו שאני טועה? אומר הרמב"ם: "כך היא דעתם אפילו של רוב יחידי הסגולה בזמנינו זה", אפילו רוב יחידי הסגולה. איך הם בודקים אם דבר נכון? אומר הם לא מתבוננים האם באמת הדבר הזה נכון או שמא הדבר הזה לא נכון. "אינם בוחנים אמיתת הדבר בתוכן עניינו", אלא מה הם בודקים? האם זה מתאים עם מה שאמרו לי מקודם. "אלא הם בודקים בהסכמתו לדברי מי שקדם". הם לא בודקים האם אותו הראשון שהסביר לי את העניין הסביר לי אותו בצורה נכונה או שהוא לא הסביר לי אותו בצורה נכונה. לא, הם לא בודקים את זה. אלא מה הם עושים? אלא מה הם עושים? הם משווים אם-- הראשון שאמר לי את זה הוא בטח נכון. מגיע השני, הוא בטח טועה. ולכן הרמב"ם אומר לא יכולתי להסתפק ברשימה, רשימת מכולת פשוטה של תרי"ג המצוות, כי כולם יחשבו שאני טועה. אני חייב להסביר. לכן הרמב"ם כתב את ספר המצוות. ספר המצוות כתב הרמב"ם בשביל שתהיה לו אפשרות לעשות את

33:18 דובר 2 הרשימה הפשוטה של תרי"ג המצוות, ובשביל זה הרמב"ם נותן בהתחלה הקדמה. הרמב"ם מסביר לנו לפי מה החלטתי איזה מצווה נכנסת בתוך תרי"ג המצוות ואיזה מצווה לא נכנסת בתוך תרי"ג המצוות. אז יש לרמב"ם ארבע עשרה שורשים שבהם הרמב"ם מסביר למה הוא חולק על בעל הלכות גדולות, למה הוא חולק על האחרים. כפי שאמרנו, ספר החינוך הולך אחרי הרמב"ם חוץ ממצווה אחת, אבל יש רבים שחלקו על הרמב"ם גם אחריו. אה, הרמב"ן חלק הרבה על הרמב"ם, הסמ"ג חלק קצת, יש סמ"ק, יש, יש עוד ספרים. יש הרבה הרבה אפשרויות מה בדיוק הכללים של תרי"ג מצוות ואיך בדיוק למנות את תרי"ג המצוות, ואנחנו נראה כמה דוגמאות בודדות מתוך הכללים של הרמב"ם ודוגמאות לדברים שבהם יש מחלוקת. דוגמה אחת זה המצווה הידועה שהרמב"ם מונה אותה כמצווה ראשונה. מה המצווה הראשונה שהרמב"ם מונה? אז כולם יודעים בעל פה. אני לא שומע אתכם בגלל שאני בווידאו. אני לא שומע, אבל כולם אומרים עכשיו: "לידע שיש שם מצוי ראשון". הציווי שנצטווינו להאמין ולדעת על הקדוש ברוך הוא. זה, זה המצווה הראשונה, וחלקו רבים על הרמב"ם. איך אתה אומר שזה המצווה? והרי אי אפשר לצוות על יהודי להאמין בהשם, כי הרי דבר ראשון, המצווה הרי-- הדבר הראשון צריך שיהודי יאמין. בשביל שיהודי יקשיב לזה שאתה אומר לו מצווה מסוימת הוא חייב דבר ראשון להאמין, ואז הוא יכול לשמוע מה המצוות של אותו אחד שהוא מאמין בו ציווה אותו. אז יש ויכוח מה בדיוק, האם יש את המצווה הזאת או אין את המצווה הזאת, וזו דוגמה לוויכוח על מצווה אחת. לדוגמה, האם למנות את המצווה הזאת. דוגמה נוספת לדבר שגורר הרבה חילוקים זה הרמב"ם כותב בכלל השישי שלו, אנחנו

35:21 דובר 2 רואים רק דוגמאות. הכלל הש-- זה נושא רחב מאוד שכדאי מאוד להאריך בו ולהעמיק בו. הכלל השישי: יש דבר שיש בו גם מצוות עשה וגם מצוות לא תעשה, כמו לשבות בשבת מצד אחד, ומצד שני אסור לעשות מלאכה. הרמב"ם אומר: כל פעם שיש גם עשה וגם לא תעשה, מונים את זה פעמיים. העשה נכנס לקבוצת העשה, לרמ"ח מצוות עשה, והלא תעשה נכנס לקבוצת הלא תעשה. פעמיים. יש מי שחולק עליו ואומר לא. הרס"ג, לכאורה, רב סעדיה גאון, חולק ואומר לא, אם יש גם עשה וגם לא תעשה אני אמנה אחד מהם, ואם כן כמובן שזה גורר הרבה הרבה מצוות שונות, והרמב"ם עכשיו צריך במקום זה להכניס מצוות חדשות. עוד דבר שהרמב"ם לא מונה, הרמב"ם אומר כלל: לא מונים בסכום הזה, בתוך תרי"ג המצוות, לא מונים מצוות שהן מדרבנן. בתרי"ג מצוות זה רק מצוות שהן דאורייתא, מצוות שניתנו למשה בסיני. גם בזה יש, יש שהזכירו פורים, יש שהזכירו חנוכה. יש בזה ויכוחים גדולים. אותם אלה שהזכירו, אותם גאונים שהזכירו את פורים וחנוכה, האם הם התכוונו למצוות דרבנן או שהם התכוונו לפרטים מסוימים שהם קשורים לדאורייתא? וגם בזה אנחנו לא ניכנס. עוד דבר שהרמב"ם אומר לא למנות: אין למנות מצוות שאינן נוהגות לדורות. מצווה שהיא רק לזמן שבני ישראל היו במדבר, מצווה שעתידה להתבטל. הרמב"ם אומר לא מונים אותה, מונים אך ורק מצוות שהן ממשיכות גם לדורות הבאים. וגם פה זה דבר שאנחנו מכירים מהרבה שיחות של הרבי, שהרבי דן מצווה מסוימת, אם היא תתבטל, אז איך היא נמצאת בתוך תרי"ג המצוות? הרי אחד הכללים של הרמב"ם זה שלא מונים מצוות שהן אמורות להתבטל בשלב כלשהו, לא משנה מתי השלב הזה.

37:05 דובר 2 אמורות להתבטל בשלב כלשהו לא נכנסות בתוך תרי"ג המצוות. אה, הכלל השלושה עשר, שמספר המצוות אינו גדל לפי מספר הימים שבהם נוהגת מצווה מסוימת. אה, לדוגמה ספירת העומר שאנחנו נמצאים שמה עכשיו, אין ארבעים ותשע מצוות, זו מצווה אחת, וכן הלאה. יש הרבה כללים ועל הכללים האלה יש הרבה ויכוחים. נזכיר בקצרה את הדמויות הבולטות בתוך העניין הזה של תרי"ג המצוות, ובזה נסיים. המקור הראשון שמנה את תרי"ג המצוות זה ספר הלכות גדולות. ספר הלכה ידוע מהספרים הקדומים אחרי חתימת התלמוד, ספר הלכה אולי הקדום ביותר אפילו, ובהקדמה לספר הלכות גדולות הוא נותן את תרי"ג המצוות. הרמב"ם בעיקר מתווכח מול ספר הלכות גדולות, שספר הלכות גדולות לפי הרמב"ם מזכיר גם מצוות מדרבנן ועוד כל מיני דברים, שהרמ-- שבעל הלכות גדולות מזכיר גם מצוות שלא נוהגות לדורות. הוא מזכיר עוד כל מיני דברים והוא חולק על הרמב"ם. זה דמות אחת. ספר נוסף זה רס"ג. רס"ג כתב פיוט, הזכיר את תרי"ג המצוות בקצרה, אבל בדורנו זה יצא לאור בספר גדול עם הרבה הרבה ביאורים והתבוננות. מה הוא התכוון בכל מילה ומה הוא יענה לרמב"ם על השאלה הזאת? ומה הוא יענה לפלוני ואלמוני? ואיך הוא יסביר ואיך הוא יגיד? הפירוש נכתב על ידי רבי ירוחם פישל פרלא. בשיחות של הרבי נראה לפעמים מצוין הרי"פ פרלא. הזכרנו מקודם את הרמב"ן שהוא משיג על הרמב"ם, והוא כותב על כמה וכמה דברים. הוא מסביר למה הבה"ג כן אמר ככה. אמנם בדרך כלל הרמב"ן בסוף מקבל את דברי הרמב"ם, אבל הוא משתדל תמיד להמליץ על הראשונים. ככה הוא כותב בהקדמה שלו, הוא משתדל להיות לראשונים תלמיד בהקדמה שלו אל ספר המצוות. הוא משתדל להיות לראשונים תלמיד, לקיים

39:00 דובר 2 דבריהם ולהעמיד, אבל מצד שני לא אהיה להם נושא פנים בתורה תמיד. הרמב"ן אז הוא דן בדבריהם ומשתדל לקיים אותם, אבל אם הוא לא מצליח לקבל אותם הוא לא מקבל אותם. אז טעמנו אפילו לא על רגל אחת, על חצי רגל, על קצה אחד השפיצים של המזלג מהנושא הרחב הזה של תרי"ג המצוות, שהוא נושא ארוך מאוד.