טעמי המנהגים לחג השבועות - הרב שמואל מקמל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 כל ימי ספירת העומר מהווים כהכנה לקבלת התורה, אבל בפרט כאשר נכנסים לחודש סיוון ומגיעים לראש חודש סיוון, היום שבו כתוב: "ביום הזה באו מדבר סיני", ודורשים-- דורשת הגמרא במסכת שבת שהיום הזה זה הולך על ראש חודש, כמו שכתוב: "החודש הזה לכם ראש חודשים", "מה להלן ראש חודש, אף כאן ראש חודש". אז עצם ההגעה למתן-- להר סיני, איך כתוב בהגדה של פסח: "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו". יש את ה, אה, הגעה ל-להר סיני כשלעצמו זה דבר חשוב מאוד, בפרט שאנחנו יודעים מה שהיה אז, שכתוב: "ויחן שם ישראל נגד ההר", אה, "כאיש אחד בלב אחד", למרות שהחניות, שאר החניות היו בתרעומות ובמחלוקות, אבל כאן הייתה חניה מתוך ייחוד, מתוך אחדות אמיתית, והקדוש ברוך הוא אמר שזו השעה שהוא ייתן-- שעם ישראל ראויים לקבלת התורה. אה, אם כן, כל שנה ושנה כשמגיעים לראש חודש סיוון אז חוזרים כל אותם עניינים, נזכרים ונעשים אותם עניינים. כמובן העניין של אחדות ישראל מהווה כמרכיב עיקרי ב-בהכנות לקבלת התורה. כתוב שכשהם הגיעו, משה רבנו לא אמר להם ביום ראש חודש, "לא אמר להו ולא מידי", הוא לא אמר להם שום דבר. כמובן שהדבר אומר דרשני, אחרי כל כך הרבה המתנה, וכמו שאמרנו שעם ישראל ציפה וייחל לקבלת התורה ואפילו ספר את הימים, איך זה יכול להיות שדווקא כשהם הגיעו להר סיני הוא לא מדבר איתם? אבל הרבי מסביר שיש משמעות אמיתית ל, אה, לשתיקה הזאת. דווקא השתיקה הזאת היא מבטאת, אה, ביטול מוחלט, ולכן ב, כשהם הגיעו להר סיני אז קודם כל הגיעו למצב של ביטול. הבן אדם שהוא נמצא בביטול אז הוא יכול להתאחד עם

02:02 דובר 2 השני והוא יכול, אה, לקבל את התורה בצורה של קבלת עול באופן של הקדמת נעשה לנשמע. אחרי שבאמת הוא מגיע לביטול אז כבר צריך לדבר איתם ולפרט את מה צריך לעשות מכאן ולהבא, אבל ראשית כל צריכה להיות הקבלת עול מלכות שמיים מתוך ביטול מוחלט. היום של, אה, שבא אחרי ראש חודש זה יום ב' בניסן, ב' בסיוון. אה, זה יום שבו, אה, משה רבנו אמר לעם ישראל את דברי השם: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש", אז היום הזה נקרא, אה, יום סגולה, "והייתם לי, אה, אה, אה, אה, סגולה מכל העמים". אה, יום המיוחס, ככה נקרא היום הזה, יום ב' ב-בסיוון. אה, יום ג' בסיוון משה רבנו אמר להם את מצוות הגבלה כמו שכתוב: "השמרו לכם עלות בהר", וביום ד' בסיוון הוא אמר להם את מצוות הפרישה, "היום ומחר ושיהיו מוכנים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד השם", הוא מכין אותם ליום ו' בסיוון בו ניתנה התורה. טוב, יש בגמ-- בגמרא במסכת שבת מחלוקת בין רבי יוסי וחכמים האם התורה ניתנה ביום ו' בסיוון או בז' בסיוון, אחרי הבפועל של חג השבועות או ביום ו' בסיוון. אבל, אה, אה, לדעת רבי יוסי שהציווי, אה, היה בעצם רק על הימים ד' ו-ה' בסיוון, אה, ומשה רבנו הוסיף את יום ו' בסיוון כיום, אה, פרישה נוסף, כי יום אחד הוסיף משה מדעתו. ולפי מה שהוא אומר, לפי דעת רבי יוסי, באמת ה-התורה ניתנה ביום ז' בסיוון. הרבי אומר שזה שמשה רבנו הוסיף יום אחד מדעתו, הוא בעצם מדגיש בעצם ה-הדעה שלו, עצם זה ש-ש-- עצם השאלה מתי תינתן התורה. זה ש-שיהודי יכול להחליט מתי תינתן התורה אז

03:59 דובר 2 זה כבר משפיע, זה כבר מראה את ההשפעה של התורה. כל אחד ואחד מישראל יש לו את הכוח, אה, לזכך את העולם, להפוך יום חול ליום של מתן תורה. זה מה שמשה רבנו הוסיף יום אחד מדעתו, יום של פרישה מדעתו, שכבר ה-היום מתן תורה עצמו היה תלוי בעבודת-- בעבודתם של עם ישראל. יום ערב חג שבועות, יום ה' בסיוון, זה יום שעליו כתוב, עליו אמרו חז"ל: זה היום שבו בנה משה מזבח והקריב עליו קורבן. ואז אמרו ישראל באותו היום, "נעשה ונשמע" ובאו בברית, כמו שהתורה מספרת בפרשת משפטים, פרשת מתן תורה היא פרשת יתרו, אבל רק אחר כך, בסיום פרשת משפטים, אה, מסופר שמה את ה, את התיאור של מה שקרה ביום ה' בסיוון, אה, שעם ישראל אמרו, "נעשה ונשמע" והם באו בברית. אה, למרות שעבודת הקורבנות כשלעצמה לא היה בה משום חידוש, אבל חז"ל מדגישים את היום הזה, מציינים שביום הזה בנה משה מזבח והקריב עליו קורבן, כיוון שביום הזה יש לו, אה, משמעות של קורבן. לקחת דבר שהוא חול ולהפוך אותו, אה, לדבר שהוא קודש, להפוך אותו למזבח, לקחת אבנים, אה, שהם חול ולהפוך אותם למזבח. ובעצם זה מבטא את ההכנה למתן תורה, לקחת את החומריות של העולם ו-אה, לה-להפוך אותם לקדושה. וכמו שאנחנו יודעים שבכל שבת מתחילה מערב שבת, ככה גם עוד לפני מתן תורה, היום הזה של ערב מתן תורה כבר התחילה הקדושה לחול בעולם על ידי עבודתו של משה רבנו, ממילא היום הזה של ה' בסיוון זה יום שיש לו משמעות מאוד גדולה, והרבי אומר שביום הזה צריך להתבונן בעניין הזה של הקדמת נעשה לנשמע. איך זה בא ב-בעבודה שלו לידי פועל, העניין

06:01 דובר 2 הזה של קבלת עול מלכות שמיים על כל השנה כולה. חג השבועות מכונה בתורה בכמה שמות, ונפרט כעת את השמות שנמצאים בתורה והשמות ש, אה, התקבלו וכפי שחז"ל קראו להם וכינו אותם, כפי שעם ישראל מכנים אותם. השם המפורסם ביותר שכתוב על חג שבועות הוא כמו שקראנו לו, חג שבועות. כמו שכתב-- כתוב בתורה: "חג שבועות תעשה לך בכורי קציר חיטים ועשית חג שבועות לה' אלוקיך", שזה כמובן מתייחס לשבועות שבהם התכוננו וספרנו את הימים, אה, בימי ספירת העומר. היום החמישים לספירת העומר, בתום שבעה שבועות מגיע החג, ולכן החג הוא בעצם נקרא חג שבועות. יש לזה גם משמעות הלכתית, שאנחנו יודעים שאת תפילת ערבית של ליל החג צריך לעשות רק אחרי צאת הכוכבים כדי שיהיה שבע שבתות תמימות ולא, אה, להתחיל את התפילה מבעוד יום ובכך לחסר בתמימות, אה, כי יש לנו חשיבות בשבועות שיהיו-- שתהיינה תמימות. יש עוד שם שמובא בתורה, יום הביכורים, "ויום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם". אז התורה כמובן מדברת על המצווה שמביאים את הביכורים שהם משבעת המינים, מביאים אותם ושמים אותם בטנא ומביאים אותם לבית המקדש מתוך הודיה לה' על הטוב שהוא נתן לנו. יש עוד סיבה שקוראים לזה חג הביכורים בגלל, אה, שיש, אה, את המצווה של בכורי קציר חיטים. אנחנו מביאים את ה, את שתי הלחם שנעשים מהתבואה החדשה של החיטים, מקריבים אותם ולכן זה גם כן נקרא, אה, בכורי קציר חיטים. בתורה קוראים לחג הזה גם כן חג הקציר. כתוב בפסוק: "חג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה". אה, כיוון שהחג הזה הוא בעצם, אה, נעשה בתקופה של, אה, קציר החיטים, כמו שאנחנו יודעים ממגילת רות שנקראת בחג השבועות, שהתקופה

08:17 דובר 2 של אה חג השבועות היא תקופה של קציר חיטים. אנחנו יודעים גם שבהקרבה של שתי הלחם אנחנו גם כן ממשיכים ברכה לכל התבואה החדשה, גם של פירות האילן. אנחנו יודעים, אם כן, שחג השבועות הוא גם נחשב כראש השנה לפירות האילן, לתבואה ולפירות האילן. זאת אומרת הכוונה שיום הדין שלהם, יום הדין שלהם של פירות האילן, ביום הזה הם נידונים, לכן כתוב-- אה, יש מנהג כזה שמובא בשולחן ערוך שיש מקומות שנוהגים לשים אה אילנות בבית, לשים אה אה אילנות בבית הכנסת כדי שיתפללו עליהם ו-- כי יום הדין שלהם זה ביום עצרת, ביום חג השבועות. אה, זה הסיבה גם שקוראים פרשת בחוקותי לפני חג השבועות, ששם יש את דברי התוכחה. אנחנו יודעים עזרא הסופר תיקן שלפני ראש השנה יקראו דברי תוכחה בפרשת כי תבוא, ולפני חג השבועות קוראים את פר-- את התוכחה של פרשת בחוקותי. מה הסיבה שלפני חג השבועות גם כן צריך לקרוא את דברי התוכחה? הסיבה לכך, כיוון שחג השבועות בעצמו הוא גם כן נחשב כיום ראש השנה, ראש השנה שבו נידונים פירות האילן וכל התבואה החדשה, וכדי שתכלה שנה וקללותיה, אז אומרים בעצם את דברי התוכחה. רק כדי שלא להיכנס ישר מההשפעה של התוכחה אל החג, אז יש באמצע את פרשת במדבר שמפרידה בין אה בין אה דברי התוכחה של פרשת בחוקותי לחג השבועות. על דרך שבין ראש השנה לפרשת כי תבוא, יש באמצע את פרשת ניצבים או לפעמים גם ניצבים וילך, שלא יהיה מצב ממש אה מה-מה אה קללות והתוכחה ישר להגיע לחג. בתפילות חג השבועות אנחנו קוראים, מכנים אותו זמן מתן תורתנו, וכל שנה ושנה העניינים של קבלת התורה חוזרים, נזכרים ונעשים. כל העניינים

10:24 דובר 2 שהיו בפעם הראשונה בהגיע יום, ביום המאורע, הם חוזרים על עצמם. ככה גם בנוגע לחג השבועות. כל שנה ושנה, יום ו' בסיוון הוא יום של זמן מתן התורה. לכן אנחנו אומרים כל הזמן את הברכה בלשון הווה, נותן התורה. בלשון חז"ל מצינו שלחג השבועות קוראים בשם עצרת. הסיבה שחג השבועות נקרא בשם עצרת, יש כמה טעמים ואחד מהם זה כפי שכותב רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שהחג הזה מה שמאפיין אותו זה עצרת, שעוצרים מעשיית מלאכה. אין מצווה מיוחדת לחג הזה, בעוד שבחג הפסח יש את אה מצוות אכילת מצה ואכילת מרור והגדת לבנך, כל המצוות של חג הפסח, וכמובן איסור אכילת חמץ. בחג הסוכות יש את המצווה של ישיבה בסוכה ויש את מצוות לולב, ארבעת המינים. בחג השבועות אין מצווה מיוחדת חוץ מהמצווה של עצרת, עוצרים ולא עושים מלאכה. אבל הרבי מבאר שיש משמעות פנימית לכך שחג השבועות מבטא את הקשר שבין עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא, קשר עצמי שלא צריך איזושהי מצווה, ולכן חג השבועות אין לו מצווה מיוחדת, אלא עצם זה שאנחנו נעצרים ועוצרים מעשיית מלאכה, עצם זה שחוגגים, מתגלה פה הקשר העצמי, הקשר המהותי שבין יהודי לבין הקדוש ברוך הוא, מבלי צורך בעוד מצווה נוספת על כך. הגמרא במסכת שבת, בסוגיה של מתן תורה, אומרת שכאשר הקדוש ברוך הוא נתן את התורה, אז הקדוש ברוך הוא שלח את ה-- אה את השטן שיבוא ואה יחפש את התורה היכן היא נמצאת. הוא שלח אותו לארץ, לים, לתהום, וכל מקום ומקום מוכיחים לו ש-- ובחלק מהמקומות אפילו מוזכר, מביאים כ-- פסוקים כראיה למה אין לו מה לחפש אצלם את התורה, אבל לא התגלה לו שהתורה נמצאת אצל ישראל.

12:27 דובר 2 ורק אחר כך התגלה לו שהתורה היא בעצם, עם ישראל קיבלו את התורה, אבל בעת מתן תורה הוא לא ידע מזה. מהי הסיבה שבאמת לא גילו את התורה-- לא גילו לשטן שעם ישראל מקבלים את התורה? אז אומר התוספות שמתוך החשש שמא הוא יקטרג על עם ישראל ויפריע להם בקבלת התורה, אז לכן דאגו להטריד אותו ולתת לו כל מיני תעסוקות שיסתובב מכאן, מהכא להתם, ובכך הוא לא יפריע לעם ישראל בקבלת התורה. אומר הרבי הריי"צ במכתב שהוא כתב אל הישיבות, אל ראשי הישיבות ואל התלמידים, אה, שבחג השבועות כל שנה ושנה חוזר על עצמו מעין העניין הזה, וכמו שבפעם הראשונה לשטן לא הייתה רשות לקטרג, כמו שאנחנו יודעים שבכל שנה ושנה ביום הכיפורים ובעת התקיעות בראש השנה אין לו רשות לשטן לקטרג, אז ככה גם ביום חג השבועות אין-- ובערב חג השבועות אין לשטן רשות לקטרג, וממילא צריך לעשות הכל לטובת לימוד התורה והרחבת לימוד התורה והפצת לימוד התורה ואין מפריע, כשאנחנו יודעים שאין לנו מישהו שמפריע לנו, ולכן זה הזמן הכי טוב לקבל את אותן החלטות טובות ביום חג השבועות. החסידים הראשונים היו אומרים בחג השבועות, היו אומרים מזל טוב, היו מאחלים, ואנחנו יודעים שבעצם מזל זה למעלה מההשתלשלות, וכשיהודי מקבל את התורה אחרי שהוא הקדים נעשה לנשמע, הוא עומד בדרגה של-- בתנועה של ביטול לבעל הרצון, אז הוא מקבל, אה, מלמעלה באופן של מידה כנגד מידה, אה, הוא מקבל בעצם מזל. בני, חיי ומזוני רוויחי. המזל זה דבר שלמעלה מההשתלשלות. הוא עומד בתנועה שלמעלה מההשתלשלות והוא מקבל ב-- למעלה מטעם ודעת, ולכן הוא מקבל מלמעלה גם כן דבר שהוא בחינת מזל, שהוא

14:30 דובר 2 למעלה מההשתלשלות, ולכן חג השבועות זה ימים-- ימי חג השבועות הם ימים שמסוגלים ביותר ל-לכל מה שצריך להתברך בכל, בכל העניינים, וזוכים להתברך ביום הזה בבני, חיי ומזוני רוויחי, וכדי שנוכל, אה, לנצל את כל זה לתורה ויראת שמיים. הרבי אומר שאת חג השבועות צריך לנצל להתחזקות בשיעורים הקבועים, שיעורי החת"ת. כל שלושת השיעורים, חומש, תהילים ותניא, הם קשורים לחג השבועות, החל מחומש שזה שייך למשה רבנו, שמשה קיבל תורה מסיני, וכמובן שספר, שספר התהילים הוא קשור לדוד המלך שהסתלקותו הייתה בחג השבועות, ותניא זה קשור לבעל שם טוב שגם כן הסתלקותו, יום ההילולה שלו, זה בחג השבועות. חסידים מאחלים בדיוק בלשון הרב איש לרעהו קבלת התורה בשמחה ובפנימיות. והרבי ביאר את הנוסח הזה שכיוון שלפעמים קיום התורה והמצוות יכולים להיות קשורים עם ניסיונות והעלמות והסתרים, אז לכן צריכים שתהיה את השמחה. אבל, אה, זה צריך שהשמחה תחדור גם כן בכל פנימיות עצם הנפש, לא רק בלבושים של הנפש, במחשבה, דיבור ומעשה, אלא גם בפנימיות. לכן אנחנו מאחלים קבלת התורה בפנימיות נפשו, בשמחה ובפנימיות, היא תחדור גם בפנימיות הנפש. ובברכה הזאת יש גם נתינת כוח שהקבלה תהיה, קבלת התורה תהיה לא רק באופן של כפייה, אלא באופן של שמחה ובאופן של שמחה פורצת כל הגדרים. בכל שבת וחג יש מצווה ל-ל-לכבד אותו ולענג אותו באכילה ושתייה. יש את המצווה של עונג שבת, יש את המצווה של כבוד יום טוב ויש מצווה לאכול, מצווה של שמחת החג. ושמחת בחגך. יש מצווה לאכול בשר ולשתות יין ובכך מקיימים את מצוות החג. וזה לגבי כל החגים. אבל אם אנחנו יודעים שיש דיון לגבי חגים מסוימים, האם אפשר באמת ש-- להקדיש

16:48 דובר 2 אותם כולם לה'? לגבי חג השבועות נאמר שהכל מודים, כולם מודים דבעינן נמי לכם, שחייבים לאכול בו ולשתות בו כדי שגם הגוף יהיה שמח מנתינת התורה. וכמו שרב יוסף אמר: אי לאו האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא. אם לא היום הזה שבו ניתנה התורה, כמה יוסף היו בשוק. לכן היום הזה הוא יום ששמח. ויש כמובן משמעות פנימית לעניין הזה של בעינן נמי לכם, לעניין הזה של ריבוי האכילה והשתייה ביום הזה. אה, כיוון שהתורה העניין שלה זה לפעול חיבור גשמיות ורוחניות, וממילא הדבר מתבטא גם כן בזה שאנחנו משלבים ביום הזה גם כן אכילה ושתייה. ליל חג השבועות זה זמן, עת רצון. כמו שכתוב בזוהר הקדוש שחסידים לא היו ישנים בלילה של חג השבועות. הם היו עוסקים בתורה. בעצם אנחנו יודעים שזה תיקון על כך שעם ישראל בליל, אה, חג השבועות הם ישנו, למרות שאנחנו יודעים שבפנימיות התורה מוסבר שהסיבה שהם רצו ללכת לישון זה כדי שיהיה להם כוח לקבל את התורה ושלא יפריעו להם, וחשבו שבעצם ברגע שהם ישנו אז לא תהיה להם הפרעה. א-אבל צריך לתקן את זה, כיוון שהתכלית של נתינת התורה זה לשלב את הגשמיות והרוחניות, ולכן אנחנו נשארים ערים בליל חג השבועות. אה, בזוהר הקדוש כתוב שהלילה הזה זה זמן שצריך להיות בו ערים וללמוד את תורה שבעל פה. סדר התיקון לליל שבועות שקבע השל"ה-- בספר השל"ה הקדוש, הוא מורכב לפחות משלושה פסוקים ראשונים ושלושה פסוקים אחרונים של כל פרשה מפרשיות התורה, וכן כל, אה, מ-מ-מכל ספר בנביאים ובכתובים ובדברים שקשורים לחג השבועות, כמו למשל פרשת-- בפרשת יתרו, פרשת ואתחנן וכיוצא בזה, אז קוראים קצת יותר מ-- קוראים את העניין

18:55 דובר 2 בשלמותו. אה, וכן בספר יחזקאל את מעשה מרכבה, את ההפטרה של חג השבועות ואת ההפטרה של יום השני של חג השבועות בחבקוק, וכל מגילת רות. כל הדברים שקשורים לחג השבועות אומרים אותם בשלמותם, ואומרים גם כן את המשנה הראשונה והאחרונה של כל מסכת. לומדים קטעים מספר יצירה והזוהר, ומשלימים עם תרי"ג מצוות התורה והאידרא רבה לשבועות. ואומרים את כל התיקון, רק בלי הנוסחאות של היהי רצון והקדישים שכתובים בתיקון ליל שבועות. אחרי הטבילה, אה, הולכים לישון כדי ל-- כדי להתפלל מתוך כוונה וריכוז. וגם כשלא-- בפועל נ-נ-נעורים כל הלילה ומברכים ברכות התורה מיד אחר כך, אז המנהג הוא כן לברך את כל ברכות התורה. אחרי שהולכים להתפנות, אז מברכים, אה, על נטילת ידיים ואשר יצר ואלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, כרגיל, וגם ברכות התורה. אבל כמובן שעושים את זה רק אחרי עלות השחר. צריך לשים לב שאם הולכים לישון ולא מתפללים מיד, וזה בפועל המנהג הרווח, מנהג שמקפידים ללכת לישון לפני התפילה, אז אסור לאכול מהרגע של עלות השחר. כבר יש לנו את החיוב של תפילה ואסור לאכול. כל ההיתר לאכול זה רק כדי שיהיה לנו כוח להתפלל. אבל אם אנחנו הולכים לישון אחר כך, אז אין היתר לאכול, ולכן צריך ללכת לישון, ורק כשקמים, כשמרגישים צורך באכילה לפני התפילה, ולמעשה אפילו אם לא מרגישים, כיוון שאנחנו רוצים שהתפילה תהיה כמו שצריך, אז אנחנו נאכל אחרי הקימה. אבל לפני השינה אין סיבה לאכול, וממילא אסור לאכול מעת שהגיע עלות השחר. יש מנהג עתיק לומר אקדמות, וכמו שאדמו"ר הזקן מביא שהמנהג היה שמתחילים את הפסוק הראשון בקריאת התורה בחג השבועות, מתחילים ״בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה״

21:08 דובר 2 ״באו מדבר סיני״, ואז עוצרים ואומרים את האקדמות. למעשה, המנהג בחב"ד שלא אומרים את הפיוט הזה, עם כל כבודו ומעלתו, והרבי פעם הסביר שהסיבה למה לא אומרים את הפיוט אקדמות זה בגלל שאנחנו, כשקוראים את זה באופן של ליובאוויטש, באופן של חב"ד, של חוכמה, בינה ודעת, באופן של להיות מונחים במה שעושים, אז כשקוראים על כל המלאכים מלכא שנמצאים שמה, אנחנו יכולים להתפעל מכל מה שנמצא סביב ולאבד חלילה את העניין העיקרי של חג השבועות, שזה קבלת, קבלת התורה מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו. ולכן בפועל המנהג בחב"ד לא לומר את האקדמות, אבל כמובן שהעניין נשאר, העניין והמשמעות הפנימית של האקדמות עם כל ההכנות כמובן שנמצאות. אז הפיוט נמצא בסידור אדמו"ר הזקן, ואנחנו יודעים שהרבי אומר את זה בין גברא לגברא, אבל בפועל המנהג, ההוראה לרבים, שלא אומרים אקדמות. משה רבנו תיקן לישראל שיקראו לחמישה אנשים בכל יום, בכל יום טוב יקראו לחמישה אנשים לעלות לתורה, ותוכן הקריאה הוא מעניינו של יום. ותיקנו לנו שבחג השבועות יקראו את הקריאה בפרשת יתרו, את הקריאה שמדברת על מתן תורה, עניינו של יום. ההפטרה, שגם היא שהגיעה יותר מאוחר בעקבות זה שגזרו גזרות שלא לקרוא בתורה, אז תיקנו לקרוא את מעשה מרכבה שבתחילת ספר יחזקאל. את עשרת הדיברות נוהגים לקרוא בציבור בטעם עליון, והסיבה שמשנים מהטעמים הרגילים, כי חלוקת ה-ה-הטעמים הרגילה היא לפי פסוקים. אבל בחג השבועות, שאנחנו רוצים לקרוא את ה-, את התורה, את מתן תורה, את ה-, את הפסוקים של קבלת התורה כמו שהם היו בעת נתינתם מסיני, אז אנחנו קוראים אותם לפי דיברות. והטעם העליון בעצם מחלק כל דיברה ודיברה כפסוק בפני עצמו. ולכן הדיברה הארוכה

23:36 דובר 2 שמכילה כמה פסוקים במקורם, כן, אבל הדיברה של ״אנכי ה׳ אלוקיך״ ו״לא יהיה לך״ ו״לא תשא״, והדיברה של שבת, כולם נקראים, כל דיברה נקראת כפסוק בפני עצמו. והסיבה היא שכל שנה ושנה חוזר על עצמו העניין של מתן תורה מחדש, וממילא כשאנחנו קוראים בתורה אז אנחנו חיים מחדש את הנושא הזה של קבלת התורה. וכפי שאנחנו יודעים שכתוב: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בניי, היו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפניי, לפני הר סיני, ומקבלים את התורה. אם כן, אה, יש יש בעצם, אה אה, חשיבות מיוחדת בקריאת התורה, וזכר לעניין הזה גם אנחנו נוהגים לעמוד בעת קריאת עשרת הדיברות. ולמרות שהדבר, אה, יש חילוקי מנהגים לגבי עמידה באמצע קריאת התורה, אבל מתחילת, מתחילת העלייה לתורה נעמדים, ואז בכך פותרים את הבעיה. עומדים, אה אה, בעשרת הדיברות ופניהם אל הספר תורה. אה, המנהג הוא להביא את הילדים לקריאת עשרת הדיברות. הרבי מעורר על העניין הזה של החשיבות שאפילו תינוק בן יומו, שבנינו ערבים בעדינו, הם עיקר הערבים לקבלת התורה, ולכן ישנה חשיבות אפילו תינוק בן יומו להביא אותו בעריסתו לשמוע את עשרת הדיברות בחג השבועות. ישנו מנהג ישראל קדום לאכול מאכלי חלב בחג השבועות. הרבה טעמים נאמרו למנהג הזה. הרבי דיבר על כך שיש מקומות שביארו שעם ישראל הצטוו על השחיטה במתן תורה, וכיוון שבשבת ניתנה התורה ולא שוחטים בשבת, לכן הם נאלצו לאכול מאכלי חלב, וזכר לזה אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות. טעם נוסף, שברגע שהם קיבלו את התורה אז ממילא נאסרו כל הכלים שלהם והם לא יכלו יותר להכשיר אותם. לא יכלו להכשיר אותם בשבת, ולכן הם

25:51 דובר 2 נאלצו לאכול מאכלי חלב, וכזכר לזה אנחנו אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות. אנחנו יודעים גם שבחג שבועות אה יש מצווה לאכול בשר, כמו שבכל חג יש מצווה לאכול בשר ויש מנהג לאכול חלב, ובכך אנחנו מקיימים את ההפרדה בין בשר לחלב, ובכך אנחנו מבטאים גם את ה... מה שאמרו חז"ל, שהתורה ניתנה לא למלאכי השרת, אלא לעם ישראל, כי אנחנו יודעים שמלאכי השרת שהיו אצל אברהם אבינו, הם לא הקפידו על הפרדה בין בשר וחלב, ואילו עם ישראל כן מקפידים על בשר וחלב. אם כן, בין הטעמים לאכילת מאכלי חלב בחג השבועות אז יש אה יש קשר מיוחד לשבחם של ישראל. אה ואנחנו יודעים גם כן שהתורה נמשלה לחלב, והתורה היא מגדלת כמו החלב שמגדל את הוולד, ככה גם התורה, ומכל הטעמים הללו נוהגים לאכול מאכלי חלב. אבל כמובן לא מוותרים על הארוחה הבשרית, שהיא המצווה של שמחה של מצווה, של "ושמחת בחגך", שהיא על אה אה על הבשר. וכמובן יש חיוב לשתות רביעית יין כמו בכל יום טוב. כל יום שהוא מקרא קודש יש עניין לקבוע אותו על היין, לשתות רביעית של יין, ומעבר לזה יש מצווה לשמח יהודים, אה לעזור לכל אחד, לתת לו את צורכי החג כדי לשמח אותם. וכמו שאנחנו יודעים שהרבי גם מעורר על היציאה של יהודים, של חסידים, לבתי כנסיות, לשמח אותם ולשתף אותם בשמחת החג ולחזור שם דברי תורה. והרבי דיבר דברים גדולים על דבר מעלתם של אותם אלה שיוצאים לתהלוכה בכל יום טוב. הרבי הנהיג שייטלו ידיים סמוך לשקיעת החמה, ובכך ימשיכו את החג אל אחרי החג, בתוך התוועדות חסידים, מתוך ניגונים של רבותינו נשיאינו, מתוך אמירת דברי תורה, דברי

28:07 דובר 2 אלוקים חיים. ובהתוועדויות הללו הרבי מעורר כל הזמן על העניין של אמירת אה אה אה התהילים, לימוד החומש היומי ולימוד התניא, שאלו הם שיעורי החת"ת ששווים לכל נפש, שהם קשורים במיוחד לחג השבועות. ויהי רצון שאנחנו נזכה לקבלת התורה בשמחה ופנימיות, ובחג השבועות אנחנו נזכה לחגוג אותו עם משיח צדקנו בבית המקדש השלישי. היום שאחרי חג השבועות נקרא אסרו חג. כמו שכתוב בפסוק: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח". המשמעות הפשוטה של הפסוק הזה זה שקושרים את הקורבן של החג אחרי שבודקים אותו ממומים, אה, אותם מומים שפוסלים, אז קושרים אותו עד שמקריבים אותו על המזבח. אבל דרשו חכמים שצריך לקשר את החג עם, אה, אר-- אה, מאכלים, באכילת מאכלים, אה, מכובדים. ואנחנו יודעים שהיום הזה, אסרו חג, הוא קשור במיוחד לחג השבועות, וכתוב שלא מתענים ביום הזה ואפילו חתן וכלה לא מתענים בו. מעיקר הדין לא מתענים ביום הזה. היום הזה נקרא יום טבוח. אה, אה, לגבי עולת ראייה שהיו מקריבים את ה-- את הקורבן, אה, בכל רגל ורגל, אז יש שאלה האם היא דוחה את ה-- את החג כי יש לו תשלומים, אנחנו יודעים שלחג השבועות יש תשלומים כל שבעה ימים, והייתה מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל האם מותר להקריב את זה בחג. להלכה נפסק כבית הלל, אבל רבים מבית הלל נהגו כדעת בית שמאי, ולכן היום הזה שאחרי חג השבועות נקרא יום טבוח, יום שבו טבחו והקריבו את אותם קורבנות. אה, אנחנו יודעים שכל, כל, אה, שנה ושנה שחוזר על עצמו העניין הזה של, של חג השבועות, כמו שבעת מתן תורה היה איזה רוח של, של טבוח, אה, שהתעוררה מידת הדין על עם ישראל, ובסופו

30:13 דובר 2 של דבר עם ישראל הקריבו את, אה, אה, קיבלו את התורה, אז הסתלקה מהם אותה מידת הדין. אה, אנחנו יודעים שגם ב-- גם כל שנה ושנה כשעם ישראל מקבל את התורה וכבשו את יצרם, אז בעצם אנחנו טובחים את היצר הרע, ולכן, אה, יש משמעות מיוחדת ליום הזה של אחרי חג השבועות, יום טבוח, ואנחנו יודעים גם שהרבי מעורר לערוך כינוסי תורה בהמשך לחג השבועות ולהמשיך את ימי החג לימים שבאים אחריו. יש גם משמעות מיוחדת לימים שבאים אחרי חג השבועות. אנחנו למעשה לא אומרים תחנון עד יום י"ב בסיוון, שהם ימי התשלומים שבהם אפשר עדיין להשלים את הקורבנות של החג, וזה החג היחיד שהתשלומים שלו הוא בימי החול. הסיבה לכך שדווקא חג השבועות משלימים אותו גם בימי החול הוא בגלל שחג השבועות העניין שלו זה לחבר את התורה ואת קדושת התורה עם העולם, ולכן המשמעות היא לקחת את ימי החול ולהפוך אותם ולקשור אותם לימי קבלת התורה, ובכך לשלב את הגשמיות והרוחניות, ובעצם להשלים את כל העניינים של החג. יש לנו את האפשרות לקחת את כל החבילות, ש-- כל המטען הרוחני שקיבלנו בחג השבועות, ובכך, אה, אה, להמשיך את כל העניינים הנפלאים על כל השנה כולה, ו-- אה, מתוך, אה, אה, התחזקות בכל השיעורים ה-ה-היומיים וכל הקבלות, ההחלטות הטובות שקיבלנו בקשר עם לימוד התורה והתחזקות בלימוד התורה ושיעורי התורה, אה, יש בעצם, אה, אה, את האפשרות לקחת אותם ולארוז אותם בימים האלה, בימי התשלומים, ועדיין לנצל את הימים האלה כ-כימים של קבלת החלטות טובות, ובכך אנחנו ניקח איתנו את המטען הרוחני של חג השבועות על כל השנה כולה.