הכתרת הכתרים בחג השבועות - הרב ברוך בועז יורקוביץ' שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אני אגיע לחג השבועות. ידוע שעיקר עניינו של חג השבועות הוא הכתרים שעם ישראל המשיכו, והאמת היא שעל זה יש שלושה מדרשי רז"ל. מדרש אחד, מדרש על שיר השירים על הפסוק: "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו." אז מסבירים מה זה יום חתונתו? זה מתן תורה. אבל שמה, אה, צאינה וראינה בנות ציון, אז שמה המדרש אומר, מה, על מי זה? מי נתן לו את הכתר הזה? אמו. מי זה אמו? אז המדרש אומר שכמו שאבא שהיה לו-- אה, משל למלך שהיה לו בת ולא זז מחבבה עד שקרא לה אמי. אז במילים אחרות, בעטרה שעטרה לו אמו זה התורה שקנה כלל ישראל, שזה הבת שהקדוש ברוך הוא אוהב אותה כל כך וקורא לה אמו. כמו זה, כמו שיש אנשים שקוראים ל-ל-ל-- הילדים שלהם אוי מיי מאמאלה, אוי מיי טאטאלה או משהו כזה, זה, זה הפירוש. אבל אמו, מי נתן לקדוש ברוך הוא את הכתר? זה היה אמו או של נשמה או כנסת או מלכים. זה מדרש אחד. אחר כך יש הגמרא בשבת פ"ח, שהגמרא מספרת משהו אחר. שבזמן שבני ישראל אמרו נעשה ונשמע אז באו שני מלאכי השרת ונתנו להם, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, אז באו שני מלאכי השרת ונתנו להם שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. אז האמת הוא שזה לא היה במתן תורה עצמו. זה היה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, שזה היום לפני מתן תורה. ואחר כך יש לנו עוד מדרש, שהמדרש אומר ש-ש-לא שתי עטרות יש, לא שני כתרים, יש שלושה כתרים. המדרש אומר שהיה בני המדינה, או יש עוד גרסאות מי זה בני המדינה

02:37 דובר 2 או בני ישראל, שייתנו לקדוש ברוך הוא, שיעשו לקדוש ברוך הוא למלך שלוש עטרות. אז אחד הוא שם על ראשו ואחד ושתיים על שתי-- אה, אה, נתן לשתי, אה, לילדים שלו. אז יש לנו פה קודם כול בכלל להבין מה זה התורה, מה זה כתר ומה צריכים שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע? הבן אדם יש לו ראש אחד. מה הוא יעשה עם הכתר השני? יחזיק את זה בתוך המחסן? אם זה, אם זה היה שני נעליים, בסדר, יש לו שתי רגליים, אבל יש לו ראש אחד. מה הוא צריך השני כתרים? מה כל הרעיון של שני כתרים? אבל בסדר, אנחנו, אם יהיה לנו מספיק זמן אנחנו נסביר את הכול. אז בואו נעשה את זה ככה. אחר כך יש שבמאמר רז"ל של הגמרא, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע. אז קיבלו שתי עטרות, אבל אם לא היו מקדימים נעשה לנשמע, אז לא היו נותנים להם את השתי-- אה, ממילא אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. שאנחנו מדברים פה זה הכול בגלל שהקדימו ישראל נעשה לנשמע. אם לא היו מקדימים ישראל נעשה לנשמע או שהכתר לא היה באותו, באותו חשיבות, באותו לא היה מעולה, אבל אחרי שהקדימו, אבל בגלל שהקדימו קיבלו. היה הקדימו נעשה לנשמע וזה היה גם שלושה דברים. יש הקדימו, יש הנעשה ויש הנשמע וקיבלו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. אבל אם לא היה ההקדימו הזה לא היו יודעים מה בדיוק היה, לא היו מקבלים. אז מה? מה כל העניין הזה של העטרות שאנחנו מקבלים? ותדעו סתם, בקבלה חג השבועות זה החג שמכתירים את הקדוש ברוך הוא עם הכתר, כתר יתנו לך, המדרגה הכי

04:55 דובר 2 גבוהה שיש בכתר. סתם להבין את זה. אז הרבי מסביר את זה. יש הרבה מאמרים אבל בסדר, אני רוצה קצת להיכנס לזה. אה, יש תשכ"ט, הרבי מסביר באריכות. קודם כול להבין מה זה כתר. כתר בכוחות הנפש זה רצון ועונג, וכתר זה רצון ועונג. עכשיו יש כל סוגי כתר. הרצון והעונג יש הרבה מדרגות בזה. יש מדרגה אחת שאנחנו אפילו לא קוראים לזה כתר. אומרים קוראים לזה גלגלתא דחפיא על רישא. קודם כול בואו נסביר. אחר שבני ישראל גמרו את ספירת העומר, שזה מ"ט יום, שמ"ט יום זה שבע פעמים שבע, זה שבע המידות. אז יש שער הנו"ן. שער הנו"ן זה כמו הכתר לכל השבעה למ"ט יום. אבל שער הנו"ן זה בעיקרון בבינה, כי אנחנו מדברים פה. האמא שמולידה את המידות זה הבינה. אז בבינה הכתר של בינה, שהכתר של כל המידות זה שער הנו"ן. ואחר כך יש לנו עוד כתרים ועוד רעיונות של הכתרים, שזה הכתר הוא הרצון והעונג. אז בואו ככה. אז יש גלגלתא דחפיא על מוחא, שזה כתר, גם כן כתר כמו הכתר שאנחנו מדברים פה. זה המכסה על המוח של הראש. אבל מה החיסרון של הגלגלתא דחפיא על מוחא, שגם כן אנחנו קוראים לזה כתר, כתר של בינה או משהו כזה? זה עוד מקושר עם המידות. מה הפירוש? כשאנחנו מדברים על הרצון והעונג, יש רצון ועונג של המידות או רצון ועונג שקשורים עם המידות. למשל הרצון והעונג שרוצה לנצל את הכוחות שלו או משהו כזה, או רוצה את הגילויים וכל הדברים האלה. זה גם כן רצון ועונג שקוראים לזה כתר, אבל זה כתר דחפיא על רישא, בגלל שזה גם חלק מהבן אדם. במילים אחרות הוא לא שכח

07:24 דובר 2 מעצמו. הוא זה הכתר, הכוחות הפנימיים, הכתר שהוא לא שכח על עצמו. זה הכתר של המידות. אבל כשאנחנו מדברים על הכתר אנחנו מדברים על כתרים אחרים, שכמו הרבי מסביר. למשל יש גלגלתא דחפיא על מוחא, שזה כמו המקיף, הכתר, ויש מקיף אחר שזה יותר גבוה, וזה הכתר האמיתי שאנחנו מדברים על הכתר שעושים את זה לא קשור עם הבן אדם, שעושים את זה מזהב ומאבנים טובות ומרגליות, שהכתר הזה זה כתר שאנחנו מדברים על הכתרים שבני ישראל קיבלו. אז הרבי מהר"ש מסביר מה שני הכתרים האלה, מה אנחנו מדברים על שני הכתרים האלה? והוא מסביר שזה כמו על דרך משל, כמו בשמע ישראל יש פרשה ראשונה ופרשה שנייה. פרשה ראשונה זה קבלת עול מלכות שמיים, ופרשה שנייה זה קבלת עול מצוות, ולכן מקדימים פרשה ראשונה לפרשה שנייה. וכל הדברים האלה זה הרבי. איך שהרבי מהר"ש מסביר שהשני כתרים האלה זה כמו רצוא ושוב. בוא אני אסביר: אנחנו פה בממלא כל עלמין, לא, מה זה ממלא? כן, חושבים על עצמנו, ואחר כך יש איך שאנחנו נדבקים לסובב כל עלמין, זה הרצוא. זה כתר אחד. זה הכתר הראשון שאתה אמרת. הכתר הזה, שהרצון שלו לקבל עול מלכות שמיים, לא קבלת המצוות. קבלת עול מלכות שמיים זה הפירוש: אני כלום. אני לא חושב על עצמי בכלל. אני כמו עבד שבכלל לא חושב על עצמי. כל ענייני הוא קבלת עול מלכות שמיים. זה הביטול לבעל הרצון. זה המדרגה הראשונה, זה הרצוא. ואחר כך יש השוב, שזה אתה לוקח את ה-- את הסובב כל עלמין ומוריד את זה פה למטה. לא מביא את זה פה, איפה שאנחנו נמצאים. אתה לוקח את האלוקות ועושה מזה דירה לו

09:55 דובר 2 יתברך בתחתונים על ידי קיום התורה ומצוות. אז הרבי מסביר שאם לא היה ההקדימו הזה של נעשה לנשמע, אז הנשמע היה במדרגה יותר נמוכה. הנשמע זה קיום המצוות. הקיום מצוות זה יכול להיות משני הפנים. יכול להיות שאתה רוצה להשלים את זה שאתה לומד תורה, זה שאתה מקיים מצוות זה להשלים את השלמות שלך, ואז זה כמו גלגלתא. אז זה לא המדרגה הגבוהה של אה, כי אתה עוד הפעם חושב על עצמך. לא יצאת מעצמך. זה הקשר של הכוחות, הנפש. איך להשליט-- לחזק את כוחות הנפש, לעשות משהו במדרגה מאוד גבוהה, אבל אז זה לא כתר שאנחנו מדברים. זה הכתר כמו גלגלתא דחפיא על רישא, שזה חלק, לא יצא מעצמו, זה עוד חלק ממנו. זה עוד חלק שהוא חושב על עצמו. מה שאין כן, אחרי שהקדימו נעשה לנשמע, שהעיקר הוא הביטול לבעל הרצון, אז גם אחר כך שהוא מקיים את הרצונות, שזה הנשמע, אבל יש לו את הטעם, יש לו את העילוי של זה שהוא בטל ויצא מעצמו לגמרי. ממילא זה אה, זה הפירוש. אנחנו מקבלים את השני כתרים האלה, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. אבל בגלל שהקדימו נעשה לנשמע, אז הנעשה באיכות גבוהה כזאת, שהנעשה הוא שהוא יצא מעצמו לגמרי. לא חושב על עצמו, הוא חושב על הביטול שלו למלך והוא לא מציאות לעצמו בכלל. ואחר כך אפילו הנשמע שלו, שזה השוב שדיברנו על זה, וזה קבלת המצוות, זה השוב. אז גם שמה הוא מרגיש את האיכות של הביטול למלך לגמרי. ממילא, ממילא אז מגיע לו גם כן כתר. זה ההסברה. ואחר כך באמת שהרבי אומר שיש גם מעלה, כי כל פעם שאנחנו אומרים רצוא ושוב אז אחר השוב

12:27 דובר 2 יש רצוא חדש יותר עבות, אה, ג-גבוה. זה הרבי מסביר שתדע לך שאחרי שיש לבן אדם השוב הזה, שהוא מעשה המצוות, זה קבלת עול מצוות. אבל בגלל שזה עם הרעיון הקודם של קבלת עול מלכות שמיים, שהוא בטל לגמרי למלך, אז זה פועל שגם ה-- שזה, זה פועל שגם השוב שלו קשור עם זה, וגם פועל על הרצוא שהוא מבין שאני חייב לעשות דירה לו יתברך בתחתונים, אני חייב לעשות המצוות. זה לכל הפחות אנחנו מסבירים את השני הדברים. למה צריכים שני כתרים? אנחנו צריכים שני כתרים כי זה שני עניינים. זה רצוא ושוב, זה שני כתרים. קודם כול כתר זה עניין רצון ועונג. אם הבן אדם רוצה למסור את הרצון שלו והעונג שלו לקדוש ברוך הוא לגמרי בלב, ולהוציא את זה מעצמו ולא לחשוב על עילוי שיהיה לו, שיקראו לו תלמיד חכם או שיהיה לו גן עדן גדול וכל הדברים האלה. הוא עושה את זה בזה שהקדימו. אז יש בחג השבועות מעלה כזאת שהבן אדם יכול להתקשר לקדוש ברוך הוא בצורה כזאת. הקדימו נעשה לנשמע. ואז ער איז אין גאנצן איבערגעגעבן, אין גאנצן בטל לקדוש ברוך הוא. זה דבר ההקדמה. זה נקודה אחת. אחר כך יש לנו עוד נקודה, שזה באמת מאמר מיוחד מאוד. מאמר של תשי"ט. אוקיי. המאמר שמה בשבועות שהרבי אומר, הוא מביא מהרבי הקודם בספר השיחות תש"א. הוא מביא סיפור. כולם מכירים את הסיפור שפעם הגיע יהודי אחד, חסיד אחד עם הבן שלו לצמח צדק וביקש ממנו שיברך אותו שיזכה להכול ובמילא יהיה יראת שמיים. אז הצמח צדק אומר שבחסידים עובדים כל כך שאין דבר שבמילא. צריך עבודה, צריך עבודה, ובלי עבודה לא ממשיכים, לא קורה כלום, לא

14:59 דובר 2 קורה כלום. כן, לא ממשיכים. והרבי שם במאמר ההוא, הוא מדבר על המאמר ההוא. הוא מדבר, זה ״צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו״. תשי"ט, תשי"ט, מבורכים, ערב ראש חודש סיוון. אז הרבי אומר, תדע לך, זה המאמר הראשי, המאמר, כדאי ללמוד את זה. זה ממש אה-- אז הרבי מסביר, אומר ככה, שהשלוש כתרים שאנחנו מדברים, שלפי זה יש שלוש כתרים. יש אחד ששם על ראשו ושתיים על ראש בניו. כן, ג' עטרות מסר המלך, נתן בראשו אחד ושתיים בראש בניו. יש שלוש עטרות. ואנחנו הסברנו שמה זה עטרה. עטרה זה רצון ועונג. ואם זה לא מחובר לגוף שלו זה לא הכוונתם, כן? אם זה לא מחובר לגוף שלו זה הפירוש רצון ועונג מופרד מהבן אדם, אין גאנצן איבערגעגעבן למעלה.

16:16 דובר 2 אז הרבי אומר שהשלוש כתרים האלה באהבת השם הוא כנגד אהבה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. הרבי נכנס במאמר, זה המאמר, אז הרבי נכנס ומסביר שתדע לך ש-- מסביר את גודל הירידה שהיה כשהנשמה ירדה למטה. היא הייתה יותר גבוהה מהמלאכים ויותר גבוהה מהכל וכל הדברים האלה, וזה שירדה למטה, וחוץ מזה שירדה למטה אחר כך שמו עליה איזשהו, אה, אה, אה, גוף, שהגוף בפרט גם מפריע. לא רק שהיא ירדה למטה, שגם הגוף עשה פה ולא מרגיש ולא שום דבר. והירידה הוא צריך עלייה. ומה העלייה? הרבי פה במאמר הזה אומר העלייה הוא אהבה בכל מאודך. ויש פה לשונות במאמר שהרבי אומר שאם אתה לא הגעת לזה אז בכלל לא היה כדאי. כל העניין אה, אנחנו מדברים, אומרים מ-מ-מילים, אבל אומר לא היה כדאי כל הירידה, כל הירידה. ואהבה בכל לבבך ובכל נפשך. אומר מה ל-- אוקיי, כל הירידה הוא, הוא בכדי. אה, תסתכלו במאמר, בכדי. והאמת הוא יש הרבה שטוענים מה זה אהבה ויראה? אנחנו מדברים על דברים שאנחנו, מה אנחנו שייכים לזה? אז קודם כל זה לא נכון. יש ב-ב-בקונטרס עץ החיים איך ש-- ש-- זה הכל תירוצים של היצר הרע. זה לא, לא נכון. זה לא נ-- כל כך לא נכון שזה כמו אפיקורס. אתה אומר שמצווה אחת, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, לא שייך אליי. זה כמו, רחמנא ליצלן, מזה יש היניקה אחר כך לרפורם שאומר שבת לא שייך אליי, זה לא שייך אליי. איך אתה-- לא, בסדר, לא צריכים לרמות את עצמנו. שאנחנו נגיע לאהבה במדרגה כמו שהיה חסידים של פעם

18:44 דובר 2 או משהו של צדיקים או משהו כזה, אז אנחנו לא הגענו לשם, אבל חייב להיות שיהיה רגש. זה כמו שאנחנו אומרים, יש מאמר שהרבי מסביר ו-ו-וטהר לבנו לאהוב אותך באמת. זאת אומרת, מה זה לאהוב אותך באמת? באמת, אמת אין בה שינויים. אז בסדר, אהבה שאין בה שינויים שכל הזמן ירגיש את זה, יכול להיות, אה, אחד, אה, מרגיש כמה שעות ביום, אחד שתי דקות בשבוע, אחד פעם בשנה, אחד כשנוסע אל הרבי, אחד כש-- ביום כיפור, אחד-- כל אחד ואחד מרגיש את זה קצת. אבל תגיד שאנחנו-- א-א-אבל חייב להיות. אבל בסדר, אז פה במאמר יש עניין. הרבי מדבר כל הזמן ש-ש-שהעניין של חג השבועות זה קבלת התורה עוד הפעם. אם אנחנו רוצים לקבל את התורה ואנחנו רוצים שאנחנו יהיה לנו את הגישמאק גם ב-ב-בלימוד התורה, בנגלה, בחסידות, בעבודת התפילה, זה כל השלוש הדרכים האלה. רוצה את הגישמאק בזה. אז יש בהם ימים שאומר איך שלפני זה וזה איבערלעבעניש. איך אומרים? זה דבר מאוד רציני. זה הנקודה. הקב"ה יעזור אז שיהיה באמת קבלת התורה בשמחה ובפנימיות, שהעיקר הוא שהקדוש ברוך הוא יהיה לו נחת מאיתנו ונעביר את השכינה פה למטה. דירה לו יתברך בתחתונים.