חג מתן תורה בגאולה - הרב מנחם כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה. אנחנו היום נדבר בעזרת השם בנושא החשוב והמרכזי, לימוד ענייני גאולה ומשיח, ובפרט בעניינים של, אה, הזמן שקשורים עם הזמן, לחיות עם הזמן, עם מועדי השנה. נדבר על חג השבועות, חג השבועות והגאולה האמיתית והשלמה, חג השבועות בזמן הגאולה. מתן תורה. אז ההזדמנות קודם כל לברך את כל אחד ואחד, לברך אתכם בברכת קבלת התורה בשמחה ובפנימיות לכל אחד ואחד מהמאזינים והמקשיבים, בעזרת השם שיהיה ברכה והצלחה. חג קבלת התורה בשמחה ובפנימיות. אנחנו עכשיו מדברים על חג השבועות. חג השבועות בעצם הוא קשור בצורה מאוד מאוד חזקה עם העניין של הגאולה האמיתית והשלמה. אנחנו יודעים שחג השבועות זה בעצם המאורע ההיסטורי הראשון, הפעם הראשונה שאז היה "וירד ה' על הר סיני". הייתה תופעה רוחנית, תופעה נפלאה שלא הייתה אף פעם, שבני ישראל באו, העולם כולו, כן? הושתק. ציפור לא צר-- ציפור לא צייצה, עוף לא, לא צווח. לא, לא היה שום דבר, שום, אה, כן? כולם היו בשקט מוחלט. לבוא ולשמוע את התורה, את מה שהקדוש ברוך הוא אומר. שור לא געה, ציפור לא צ-צייצה, שום דבר. למה? יש פה את מתן תורה. הקדוש ברוך הוא בעצמו מתגלה. זו ההתגלות שלא הייתה אף פעם כמוה, שהקדוש ברוך הוא, "וירד ה' על הר סיני". הקדוש ברוך הוא בא ואומר את עשרת הדיברות לבני ישראל. זה היה בחג השבועות לפני שלושת אלפים שלוש מאות וכמה שנים. ב-- זה היה בזמן מתן תורה. זה היה אז את ההתגלות הזמנית. אחר כך במשך ה-- למה עלו בהר? ההר עצמו, אפילו שעליו הקדוש ברוך הוא נתן את התורה, ההר עצמו לא התקדש. אחר כך היה את המשכן ובית המקדש. השלמות של הגילוי של

02:22 דובר 2 הקדוש ברוך הוא במתן תורה זה יהיה בגאולה האמיתית והשלמה. אז זה יהיה את השלמות של "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". יהיה את הגילוי של הקדוש ברוך הוא בצורה הכי הכי הכי חזקה, שכל העולם כולו ידע וירגיש את הקדוש ברוך הוא. "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". אז בעצם מעין, כמו שאדמו"ר הזקן כותב בתניא, מעין זה, הזמן הזה ש-- לעתיד לבוא מדברים שבגאולה יהיה את הגילוי של הקדוש ברוך הוא, ואנחנו רוצים לדעת דוגמה לדבר. אומר אדמו"ר הזקן: מעין זה היה לעולמים בשעת מתן תורה, שאז היה את הגילוי של הקדוש ברוך הוא גם כן לבני ישראל ולעולם כולו, וככה גם כן יהיה בגאולה האמיתית והשלמה, רק שאז זה יהיה בשלמות ובמלא. זה יביא את כל הניסים ואת כל הדברים המופלאים שיהיו בגאולה האמיתית והשלמה. אחד הדברים שאנחנו רואים, אה, את הביטויים, הביטוי החזק לעניין הזה של חג השבועות ושל הקשר שלו עם הגאולה, זה שבחג השבועות יש בגמרא, הגמרא במסכת פסחים מביאה, אומרת שיש, אה, בפסחים דף ס"ח עמוד ב' כתוב: "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם". מה הפירוש? לגבי שבת, לגבי חגים אחרים, אז יש דעות שאומרים אם בן אדם רוצה הוא יכול לעשות את כולו לה'. בן אדם רוצה היום בראש השנה, לפי הדעות האלו, בן אדם רוצה בראש השנה נגיד רק ללמוד, להתפלל, לתקוע בשופר, לא לאכול, לא לשתות. הוא לא רוצה את כל העניינים הגשמיים. הוא לא רוצה לכם, הוא לא רוצה שיהיה משהו בשבילו. הוא רוצה הכל לה', הוא יכול. אם הוא רוצה שיהיה כולו לכם, חוץ מתפילה ודברים בסיסיים שהוא צריך, אבל חוץ

04:16 דובר 2 מזה הוא רוצה כל הזמן, כל החג. לא משנה איזה חג, כן, חג הפסח, חג הסוכות, ראש השנה, לא משנה. כן, חוץ מהצומות כמובן, אבל כל חג שהוא רוצה הוא אומר: אני רוצה בחג הזה רק לאכול ולשתות, לעשות סעודות, לעשות ככה שיהיה, איך אומרים, חוץ מהזמנים של האכילה, של התפילה, דברים בסיסיים, אבל חוץ מזה כולו לכם. אם הוא רוצה הוא יכול. ולמה? כי כתוב, יש שני פסוקים שונים. פסוק אחד כתוב "עצרת לה' אלוקיך", עצרת לה' אלוקיך, לה', עצרת החג זה לה', הקדוש ברוך הוא. פסוק שני אומר "ביום השמיני עצרת תהיה לכם", לכם, בשביל אכילה ושתייה. איך זה מסתדר? אז רגע, זה לה' אלוקיך או שזה לכם, לאכילה ושתייה? אז לכן הגמרא אומרת, לפי דעה אחת אומר: זה או זה או זה. אתה יכול לבחור. אתה רוצה שזה יהיה כולו לה', כולו לה'. אתה רוצה שזה יהיה לכם? לכם, אין בעיה. מה שתרצה, הכל אפשרי. יש דעה שנייה אבל שאומרת, וזה ככה הלכה גם כן מובא בשולחן ערוך, שזה לא בדיוק מה שאתה רוצה. לא, זה צריך שיהיה חציו לה' וחציו לכם. אתה לא יכול לבוא ולהגיד: אני רוצה שזה הכל, אני רוצה לצום בחג הזה וזהו. אתה גם לא יכול להגיד: אני רוצה רק לאכול ולשתות. זה גם לא הדרך הנכונה. מהי הדרך הנכונה? כותב הרמב"ם וכותב אדמו"ר הזקן, כותב וכותב, מביאים הרבה פוסקים. מה הדרך הנכונה? חציו לה', חציו לכם. בהתחלה אתה מתחיל את הסדר של היום. בחג אתה מתחיל עם התפילה כמובן, והתארגנות לתפילה, ואתה מתפלל. אתה אוכל לפני התפילה, אוכל משהו לפני התפילה, מתפלל. אחרי התפילה אתה

06:15 דובר 2 פותח סעודה של חג, ואחר כך אתה ממשיך בלימוד ובדברים עד מנחה וגם אחרי מנחה. ככה זה חציו לה' חציו לכם. ככה ההלכה אומרת. אבל יש חג אחד שבו כולם מסכימים, גם הדעה שאומרת שאפשר כולו לה', בחג הזה, בחג מסוים, כולם מסכימים שצריך שיהיה גם כן לכם, שבן אדם צריך גם לאכול ולשתות. מתי זה? חג השבועות. הכל מודים בעצרת, בחג השבועות, דבעינן נמי לכם, שבן אדם צריך גם כן לאכול ולשתות. ונשאלת כאן השאלה: לכאורה זה הרי בדיוק הפוך. לכאורה ההיגיון אומר לנו בדיוק הפוך. הרי כל החגים, אז יש בהם, פסח, יש בזה הצלה, יציאת מצרים. בסוכות יש לך את ה... גם כן הקדוש ברוך הוא הקיף את בני ישראל בענני הכבוד וכן הלאה. בכל שאר החגים יש לך הצלה, גם כן משהו גם גשמי. אבל בחג השבועות, חג השבועות זה הרי כל כולו עניין רוחני. הקדוש ברוך הוא נתן את התורה לבני ישראל, וזה העניין של חג השבועות. אז מה בעצם אנחנו אומרים? שדווקא בחג השבועות צריך שיהיה אכילה ושתייה? אז רש"י אומר, באמת הוא אומר: למה בעינן נמי לכם? שישמח במאכל ומשתה בשביל להראות שחביבה עליו התורה. אבל עדיין זה לא מובן. מה, למה זה? מה דווקא בחג השבועות ודווקא באכילה ושתייה אתה רואה שזה חביב עליך? בזה שאתה יושב ולומד כל היום זה מראה יותר, לכאורה, יותר על חביבות. אז הרבי אומר דבר נפלא בעניין הזה. הרבי שליט"א מבאר את העניין הזה בצורה כזאת: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. למה? בחג השבועות זה הרי לא רק העניין שבאו שעכשיו אנחנו יכולים לשבת וללמוד תורה. נכון, עניין מרכזי, עניין חשוב, אבל לא

08:16 דובר 2 רק זה, ולא זו הנקודה המרכזית של חג השבועות. חג השבועות למה? כי אם זה לימוד תורה, אם המטרה היא בשביל לשבת וללמוד, גם לפני מתן תורה ישבו ולמדו. עוד האבות ישבו ולמדו. כתוב: אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה, ככה הגמרא אומרת. יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה, יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה. יעקב אבינו שולח את יהודה, את יהודה שלח לפניו להורות לפניו גושנה. אומרים חז"ל: להתקין לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה. זאת אומרת, היו יושבים ולומדים. אצל אברהם כתוב, התורה אומרת, בתורה רשום: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי, מצוותיי, חוקותיי ותורותיי. זאת אומרת היה פה תורה שבכתב ותורה שבעל פה, והם קיימו את הכל. אפילו עירוב תבשילין, אומרים לנו חז"ל, שקיימו האבות. אז ואחריהם השבטים ואחריהם בני ישראל יושבים ולומדים, ושבט לוי תמיד יושב ולומד, ובשביל זה הם לא היו צריכים לעבוד עבודת פרך, כיוון שהם היו יושבים ולומדים תורה. זאת אומרת, העניין הזה של לימוד התורה קיים כל הזמן מאז שבני ישראל, עוד מאז אברהם אבינו, וגם לפני כן אפילו שם ועבר גם כן היו, היה להם ישיבה של שם ועבר. הם קיימו את כל המצוות גם לפני כן. אז מה התחדש במתן תורה? מה נעשה עכשיו במתן תורה? מה החידוש הגדול במתן תורה? החידוש הגדול המרכזי של מתן תורה ושל חג השבועות זה שבחג השבועות, במתן תורה, הייתה ההתגלות של הקדוש ברוך הוא כאן בעולם. עד מתן תורה היה שמים שמים לה' וארץ לבני אדם. ככה אומר המדרש: משל למלך שהיה לו שתי מדינות, סוריה ורומי. רומי מלשון התרוממות וסוריה זה מקום נמוך. והוא אמר: בני רומי לא

10:07 דובר 2 ירדו לסוריה ובני סוריה לא יעלו לרומי. ואחר כך הוא בא וביטל את הגזרה. אמר: אין בעיה, בני רומי ירדו לסוריה, בני סוריה יעלו לרומי. אותו דבר זה במתן תורה. עד מתן תורה היה שמים לה', הרוחניות זה רוחניות, אין איזו שייכות לעולם. יעקב אבינו קיים, כתוב, עם המקלות הוא קיים מצוות תפילין, עם המקלות שהוא פיצל אצל לבן, אבל לא נשאר בזה שום קדושה ורוחניות. אין בעיה, הם הגיעו למדרגות גבוהות ביותר. אברהם אבינו הגיע לשיא שלמות האהבה ויצחק ליראה ויעקב אבינו תפארת וכן הלאה. זה מדרגות ענקיות עצומות, אבל זה מדרגות רוחניות. הרוחניות זה רוחניות לבד, גשמיות זה גשמיות לבד. בני רומי זה רוחניות, זה עניינים רוחניים, זה לבד, ועניינים גשמיים זה גשמיות לבד. אין קשר ביניהם. כל אחד יש לו את התחום שלו. במתן תורה נעשה החיבור של רוחניות וגשמיות. וירד ה' על הר סיני. הקדוש ברוך הוא הוריד, ירד למטה והתגלה לבני ישראל ולעולם כולו כאן בעולם הזה. ואל משה אמר עלה אל ה'. הוא העלה את משה רבנו, משה רבנו עלה לשמיים ארבעים יום וארבעים לילה. לחם לא אכל ומים לא שתה. זה החידוש והמעלה הגדולה של חג השבועות ושל מתן תורה. החיבור של אלוקות עם העולם, החיבור זה שאנחנו יכולים עכשיו לבוא וללמוד מתוך ספר, להפוך אותו, זה הופך להיות ספר קדוש שאתה משתמש ואתה יודע, אתה נותן לזה נשיקה, אתה יודע שיש בזה קדושה. התפילין זה תפילין קדושות, יש בזה קדושה בדברים גשמיים. כן, אז זה לא בדברים רוחניים או רוחניות יש קדושה. לא, בגשמיות. דבר גשמי יכול להפוך להיות דבר של קודש, דבר של קדושה. כן, מישהו אמר לי

12:05 דובר 2 תאר לעצמך שפותחים את ארון הקודש, משמה יוצאת, פותחים את ארון הקודש ויוצאת פרה. יוצאת איזו פרה ככה שמנה. כולם היו נבהלים. מה זה? מה, מה היא עושה פה? מה זה? צריך לגרש אותה. מה זה זה? מי, מי עשה את ה-- ליצנות, את התעלול הזה? איזו חוצפה זה! אבל בעצם זה מה שקורה. אנחנו פותחים את ארון הקודש, מוציאים ספר תורה. מה זה הספר תורה? זה עורות של בהמה לכאורה, ובאמת בגשמיות זה ככה. זה עור של בהמה שכתבו עליו כמה דברים עם דיו גשמי. אבל מה? זה כבר משהו אחר לגמרי. זה הפך להיות דבר קדוש, שיא הקדושה. ארון קודש, ספר תורה, זה הפך להיות ספר של קודש, עיבדו אותו, עשו לו עבודה קצת ככה, שינו אותו, הפכו את זה כמובן מעור גס ל-ל-ל-לקלף של קודש לשם קדושה וכתבו עליו דברי קודש. זה הפך להיות דבר קדוש שאתה נעמד. אתה יודע שזה, אה, ספר תורה, יש לזה קדושה מיוחדת. אתה נזהר בקדושה שלו. אין, זה הדבר הכי, הכי קדוש שיש. אז זה חידוש של מתן תורה. זה דבר שנעשה דווקא על ידי מתן תורה. אתה לוקח את הדבר. אתה יכול לקחת דברים גשמיים, להפוך אותם לדבר קדוש ולהפוך אותם אפילו לדבר הכי קדוש שיש. תפילין, ציצית וכן הלאה. ולכן בחג השבועות אנחנו אומרים: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. להראות. אז צריך שיהיה גם אכילה ושתייה גשמיים להראות שהקדושה לא נשארת רק משהו רוחני, נעלה, גבוה וזהו. זה חודר גם בגשמיות, גם בדברים גשמיים, גם באכילה ושתייה גשמית, להראות את השמחה גם בעניינים גשמיים, שגם הגשמיות הופכת להיות דבר קדוש. לכן הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם,

13:55 דובר 2 כי זה הרעיון של חג השבועות, להכניס את הקדושה בתוך הגשמיות כפי שיהיה בשלמות בגאולה האמיתית והשלמה. ואז בגאולה יהיה את השיא של ההחדרה. הכנסה-- ה-ה-השיא של הרוחניות תיכנס לתוך הגשמיות עצמה, לתוך העולם כולו, ולכן העולם כולו יהפוך להיות קדוש. ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כי פי ה' דיבר. גם העניין הזה של הגאולה, שאז זה השלמות של חג השבועות, השלמות של החיבור של עליונים, רוחניות, ותחתונים, שזה הגשמיות, השלמות של זה, כמו שאמרנו, זה בגאולה. זה גם כן מרומז במה שאמרנו במאמר חז"ל במסכת פסחים. הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. זה כתוב בספר מאמר מרדכי, אומר כזה דבר: מה זה הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם? יש את הפירוש הפשוט וזה מה שאמרנו עד עכשיו. אבל הוא אומר פירוש נוסף עמוק. הוא אומר על דרך הרמז. הוא אומר ככה: הכל מודים בעצרת. כולם מודים בחג השבועות. מכיוון שחג השבועות זה זמן שבו, כמו שכתוב חרות, אז היה מתן תורה, זה היה כתוב חירות-- חרות על הלוחות. אל תקרי חרות על הלוחות, אלא חירות. חז"ל אומרים: זה חירות ממלאך המוות, חירות מיצר הרע, חירות מכל העניינים. אם לא היו חוטאים בחטא העגל, זה היה ממש ממשיך לגאולה האמיתית והשלמה. אבל לא, לא היה שום דבר שמפריע ומקטרג. כשמגיע חג השבועות זה זמן כל כך נעלה, כל כך מסוגל, כל כך קשור לגאולה. אז הוא אומר: הכל מודים בעצרת. מגיע חג השבועות, דבעינן, לא רק בעינן שצריך. בעינן זה גם מלשון "אם תבעיון בעיו". "אמר שומר אתא בוקר וגם לילה, אם תבעיון בעיו". זאת אומרת, אם תבקשו לבוא ולבקש על הגאולה, אני אומר דבעינן, צריך לבקש. מה

15:46 דובר 2 לבקש? נמי לכם. מה זה נמי לכם? נמי זה בגימטריה מאה. נמי, נון חמישים, מם ארבעים, יוד עשר, גימטריה מאה. לכם זה גימטריה תשעים. למד שלושים, כף עשרים, מם עוד ארבעים, תשעים. נמי לכם בגימטריה מאה תשעים. מאה תשעים זה גימטריה קץ. אני אומר: הכל מודים בעצרת. מגיע חג השבועות וכולם מודים שצריך לבוא ולבקש על הקץ, על נמי לכם, שיהיה כבר הקץ, על הגאולה האמיתית והשלמה, שנזכה לגאולה האמיתית והשלמה תכף ומיד ממש. מכאן בעצם אנחנו נגיע לנקודה נוספת מעניינת בקשר ללימוד התורה. אמרנו חג השבועות, חג מתן תורה. כדאי לבוא ולדבר על נקודה מאוד מעניינת בקשר למתן תורה. אנחנו יודעים שמתן תורה בגאולה האמיתית והשלמה, זה יהיה לימוד התורה. כתוב שלא ישכחו את מה שלמדו. אה, ככה, ככה מובא שהשכחה זה מהסטרא אחרא, כי אין שכחה לפני כיסא כבודך. מעל הכיסא, כשיהיה את הגילוי של הקדוש ברוך הוא בעצמו, אין שכחה, אין מושג של שכחה, יזכרו הכל. לכן אומר אדמו"ר הזקן שכדאי שגם היום בן אדם ילמד. הוא אומר בן אדם צריך להשתדל לא לשכוח את מה שהוא למד, אבל כדאי גם כן שבן אדם יעשה השתדלות ללמוד גם את כל התורה כולה. הוא אומר ואף שישכח הכל, אבל מכל מקום בגאולה האמיתית והשלמה הוא יזכור. הוא ייזכר בכל הדברים שהוא למד. למה? אין שכחה לפני כיסא כבודך. בגאולה האמיתית והשלמה לא יהיה שכחה בכלל, וממילא מה שילמדו, מה שילמדו יזכרו לעד ולעולמי עולמים, וגם מה שלמדו בזמן הגלות ייזכרו, גם מה ששכחו כבר ייזכרו. כמובן זה יהיה גם כן מתן תורה, תורה חדשה מאיתי תצא. זאת אומרת התורה לא יהיה עוד מתן תורה פעם נוספת, אבל

17:42 דובר 2 יהיה כתוב "ישקני מנשיקות פיהו", יהיה את הגילוי של "תורה חדשה מאיתי תצא", גילוי של עומק פנימי גבוה שלא היה עד עכשיו מעולם. עד כדי כך שבן אדם ילמד את התורה בגאולה האמיתית והשלמה, הוא יגיד: תשמע, בוא'נה, זה לא התורה שאני מכיר, זה משהו אחר. עד עכשיו אמרנו: זה אותה תורה, אותם תרי"ג מצוות יישארו. זאת אומרת, התורה לא תהיה מוחלפת. בעיקר הדברים ככה הם, כמו שהרמב"ם אומר, שתורה זאת חוקיה ומשפטיה לעד ולעולמי עולמים, אין מוסיפים עליהם ולא גורעים מהם. וכל מי שמוסיף או גורע, הרי זה ודאי ודאי רשע ואפיקורס. כך אומר הרמב"ם. אבל יתגלה עומק כזה גבוה בתורה שאתה תגיד: תשמע, זה לא מה שהכרתי עד עכשיו. חשבתי, טוב, הכל זה פשוט כזה הלכות, הכל זה... לא. לעתיד לבוא "תורה חדשה מאיתי תצא". יתגלה סודות התורה, סודות נפלאים. כתוצאה מזה יהיה גם שינוי בהלכות התורה בדברים מסוימים על פי כללי התורה, כמו למשל שחיטת שור הבר בסנפיר הלווייתן, ויהיה הלכה כבית שמאי. זה דברים שהתגלו כתוצאה מגילוי סודות התורה, מגילוי עומק נעלה יותר בתורה, כמו ששייך על פי כללי התורה. אבל עכשיו אנחנו נדון דבר מאוד מאוד מעניין: מה יקרה? כמו שאמרנו, לא ישכחו את התורה לעתיד לבוא. השאלה עכשיו היא האם יהיה אפשר להמשיך לכתוב את התורה או לא? מה הבעיה? לעומת זאת, אנחנו יודעים שעד רבנו הקדוש היה-- רבנו הקדוש הוא הראשון בעצם שכתב את התורה שבעל פה. אנחנו יודעים, כתוב "כי על פי הדברים האלה כרתי עמך ברית". אומרת הגמרא במסכת גיטין: תורה שבכתב אי אתה רשאי לאומרה בעל פה, ותורה שבעל פה אי אתה

19:38 דובר 2 רשאי לכותבה בכתב. תורה שבכתב זה רק מתוך הכתב. לכן אפשר לראות דבר מעניין, שהרבי וגדולי ישראל הרבה פעמים, כשמזכירים פסוקים, אז הם מזכירים את זה באיזשהו שינוי, עם שינוי של איזו מילה או כמה או כמה מילים. למה? בגלל שתורה שבכתב אי אתה רשאי לאומרה בעל פה. תורה שבכתב אתה אומר בכתב, מתוך הכתב. תורה שבעל פה זה בעל פה. אתה לא כותב. זה ככה היה כל הדורות עד רבנו הקדוש. גם מי שרצה לבוא ולכתוב דברים מסוימים בשביל שלא ישכח, אז כתוב שהוא היה רושם את זה במגילת סתרים. הוא חשש שאולי הוא ישכח, אז הוא היה רושם. לכן יש בגמרא בשבת ובעוד מקומות, כתוב "מצאתי מגילת סתרים". מה זה מגילת סתרים האלה? כי היה אסור. בן אדם רוצה, תרשום את זה לעצמך, בסדר, כדי שלא תשכח. אבל באופן כללי תורה שבעל פה נשארת תורה שבעל פה בלבד. תורה שב-- ביאור על התורה שבכתב נשאר בעל פה. רבנו הקדוש, הוא ראה שאם ימשיכו ככה במצב הזה, יש הרבה גזירות, יש הרבה, אה, שכחה מצויה, והוא ראה שאם זה ככה ימשיך אז עומדים לשכוח לגמרי את דברי התורה, ולכן הוא אמר: "עת לעשות לה' הפרו תורתך". צריך לכתוב את דברי התורה. הוא התיר בעצם לרשום את דברי התורה בכתב, וזה בעצם המשניות. המשניות זה החיבור הראשון של דברי תורה שבעל פה על הכתב, המשניות. אחר כך הוסיפה הגמרא וכן הלאה. פוסקים, ראשונים, אחרונים, מפרשים, פלפולים וכן הלאה. כן, כיום ברוך השם יש ספריות גדולות. אבל לעתיד לבוא תבוא הגאולה, תתבטל הטומאה, "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". לא יהיה שכחה, כמו שאמרנו, אין שכחה לפני כיסא כבודך. אז ממילא

21:28 דובר 2 לכאורה שוב יחול האיסור לכתוב דברי תורה כמו שהיה לפני רבנו הקדוש. יותר מזה, אפילו מגילת סתרים יהיה אסור לכתוב, כי אין בכלל שכחה. ואז גם יש מקום לדון האם האיסור יהיה רק להדפיס דברים חדשים, או שאפילו מה שכבר נדפס אולי יהיה אסור להדפיס אותם מחדש? ודאי שאנחנו לא נצטרך לזרוק את הספרים שקיימים, חס ושלום. הספרים שקיימים יישארו. השאלה אם זה ספר שכבר קיים, האם מותר לנו להדפיס אותו שוב או אסור? האם מותר לנו לקחת דברים בכלל, דברים חדשים, לכתוב אותם? אז, אה, הרבי דן בזה ויש מקומות שדנים. יש כאלה שחוששים באמת וטוענים שיהיה בזה איסור. אמ, בשיחה של י"ט תש"ל הרבי מדבר על זה באריכות, אבל, אה, נקודת הדברים הרבי הזכיר בתשנ"א, אה, בשיחת פרשת ויגש תשנ"א הרבי הזכיר שהוא אומנם, אה, בקשר עם העניין של הספרים, הרבי אמר שלמשפט הספרים, ה' טבת, דידן נצח. אבל הרבי הזכיר, כן, אז היה הרבי כל שנה בה' טבת, כיוון שהיה את הניצחון של הספרים, אז הרבי, אה, כמעט כל שנה מזכיר ומעורר על לקנות ספרים חדשים וכן הלאה. בתשנ"א הרבי הזכיר ש-- אומר שגם בגאולה המלאה והשלמה ימשיכו לכתוב דברי תורה, והרבי אמר אפילו ש-ש-שלא ישכחו, אבל רואים במוחש שמתווסף. כשבן אדם כותב אז מתווסף לו תוספת הנאה ותוספת הבנה בתוך מה שהוא כתב. ולכן הרבי אמר לא רק שיכתבו את ה-- את התורה, אה, את התורה, אה, את הדברים הנוספים בתורה, אלא שאפילו את ה"תורה חדשה מאיתי תצא" של מלך המשיח גם כן יכתבו. יש גם כאלה שמציינים שהרמב"ם לא מזכיר בספר שלו, ביד החזקה. מי שמסתכל בכל היד החזקה, הרמב"ם לא מביא. הרמב"ם מביא הרי

23:28 דובר 2 גם את ההלכות של מלך המשיח, את ההלכות של הגאולה. הרמב"ם לא מביא שלעתיד לבוא לא יכתבו את דברי התורה. אז משמע מהרמב"ם שזה כבר לא-- אין בזה כבר איסור, מכיוון שזה כבר הותר, ה"עת לעשות לה' הפרו תורתך", אז גם לעתיד לבוא יהיה מותר לבוא ולרשום את דברי התורה. אין בזה בעיה. אה, זה, זה, זה דבר אחד. אז ממילא לעתיד לבוא גם כן יהיה אפשר לבוא ולרשום, כמו שאמרנו, אה, מכיוון שזה, יש כאלה שמסבירים מכיוון שלעתיד זה-זה-- כמו שזה כבר, איך אומרים, כיוון שזה הותר, זה כבר הותר לגמרי. יש כאלה שאומרים ש-שהאיסור לכתוב תורה שבעל פה זה לא להלכה, כפי שידוע, אבל ובמילא יהיה מותר לבוא ולכתוב, וככה יתווסף יותר בהבנת העניינים ויתווסף יותר גם בגאולה האמיתית והשלמה, יהיה אפשר להמשיך לבוא ולכתוב את התורה שבעל פה. אבל בשיחה של הרבי בפרשת עקב תשנ"א, אז הרבי מלך המשיח שליט"א מזכיר שאה, לעתיד לבוא אז יתרפאו גם העיוורים. אז הוציאו את התניא בכתב ברייל, ואז הרבי אמר, זה כתב ברייל, זה בעצם בשביל עיוורים. אז הרבי אמר, זה הפצת המעיינות גם לסוג חדש של אנשים שבעצם עד עכשיו לא יכלו לבוא וללמוד את התורה, את התורה של תורת החסידות. עכשיו יש להם תניא בכתב ברייל. ואז הרבי אמר, לעתיד לבוא גם העיוורים יתרפאו תחילה, ככה כתוב, ולעתיד לבוא גם כן לא יצטרכו את אותיות הכתב. אז אמנם, כמו שאמרנו, יהיה מותר, אבל לא יהיה בזה צורך לכאורה. זאת אומרת, יש בזה, יהיה בזה מעלה מצד זה שזה יוסיף בהבנת העניינים, אבל לא יהיה בזה כל כך צורך לעתיד לבוא. למה? מכיוון שיהיה את הלימוד באופן

25:26 דובר 2 של ראייה. הלימוד לעתיד לבוא יהיה בצורה של ראייה. זה לא יהיה רק אתה לומד על עולם האצילות או על עולם הבריאה, או לומד על הלכות וזה הכל נשאר אצלך תיאורטי. הכל יהיה בצורה של מראה באצבעו ואומר זה. כמו שכתוב אצל משה רבנו שהוא הראה להם, אמר להם: זאת החיה אשר תאכלו, זאת החיה שלא תאכלו. אז כתוב שמשה רבנו הראה להם כל בהמה וכל חיה. אומר להם, את זה תאכלו, את זה לא תאכלו. את הבהמה הזאת כן אפשר לאכול, את הבהמה הזאת אי אפשר לאכול. אותו דבר לעתיד לבוא יהיה גם העניינים הרוחניים, העניינים האלוקיים, ספירות, כתר וכן הלאה. הכל יהיה באופן של ראייה. מלך המשיח מראה את הכל באופן של ראייה לכל אחד ואחד, וככה בעצם אנחנו לא נצטרך את אותיות הכתב. אותיות הכתב, אנחנו צריכים את זה היום מכיוון שאין לנו אפשרות לראות את הדברים, אבל לעתיד לבוא אנחנו נראה את הדברים בצורה הכי, הכי מוחשית. מראה באצבעו ואומר זה, הנה אלוקינו זה, הנה, זה מלך המשיח בא. אנחנו נראה את זה בצורה הכי הכי מוחשית והכי הכי טובה, וממילא לא נצטרך יותר את אותיות הכתב. אז העיקר באמת שאנחנו נזכה כבר מחג השבועות הזה להמשיך את זה, את חג השבועות בגאולה האמיתית והשלמה ומתן תורה. תורה חדשה מאיתי תצא, לקבל את התורה חדשה בגאולה תכף ומיד, ממש ממש אמן.