החינוך לקדושת המצווה בשמיעת עשרת הדיברות - הרב חיים שלום דייטש שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ישנם כאלה, אם אתם יודעים, גם בירושלים. מקווה שהשנה זה כבר לא יהיה בעיות, כי... בירושלים הרחוב, אה, ש-ש-של החרדים מלא עם אנשים, אורחים, אה, תיירים, ובאים לראות איך נראים בתי הכנסת ב-ב-ב-בליל, בליל שבועות, שהירים או מביאים אותם לכל מיני מקומות. יש גם מזה בעוד ערים. אני מכיר בירושלים, יש גם מזה בעוד ערים. אה, יש בעוד ערים כאלו? יש. ו... זה תיירים בדרך כלל ומראים להם איך, אה... אבל מה הרבי רצה בשבועות? לדאוג שכולם, אנשים גדולים וילדים, שיביאו אותם לבית הכנסת לשמוע את ה, את ה, את ה, את ה, את עשרת הדיברות. זה ייכנס בתוך ה, בתוך הראש. וישנם כאלה ש-ש-שמסתכלים על חינוך כ, כמשהו רגשי כזה. אז באמת אולי הלילות של, של שבועות יותר, יותר מרגשים מאשר לבוא לבית הכנסת ולשמוע את ה, את עשרת הדיברות. אבל שוב פעם, החינוך שאנחנו קיבלנו זה, זה, זה על, על קדושת המצווה. מצווה נהיה חיבור בין המצווה למצווה על ידי מצווה. מצווה זה מלשון צוותא, צוותא וחיבור, זה מה ש... זה מה שהרבי רצה. וברגע שהנשמה מתעוררת אז, אז, אז, אז לא צריך, אה, לא, לא, לא אומר שזה כלום. כל ה, כל ההווי הזה של, של, של רגשות מסוימים ולילות וכיוצא בזה זה טוב, אבל זה קומפוט. אי אפשר להחליף את הקומפוט עם, עם ה-- זה מעשה ילדות. אתם יודעים שילד, אה, מעוניין בקומפוט, ולאכול, אה, דברים בריאים מה שהוא צריך זה, זה הוא לא-- אז, אז האמא צריכה תמיד לראות כל העצות שכן יאכל את הדברים הבריאים ולא יסתפק בקומפוט. נו, אז אחת ה, אחת העצות היא שהיא אומרת לו, "אם תאכל את כל הסעודה

02:40 דובר 2 כמו שצריך, אני אתן לך קומפוט, פעמיים קומפוט", כן. או, אז הוא, אז הוא משתגע, אז הוא, אז הוא... על דרך זה, על דרך זה גם במצוות. אנשים שקשה להם לקיים מצוות צריך לתת להם גם, אה, קומפוט כזה, ל-לקחת אותם לדברים באמת כמו פארברענגענס. פארברענגען זה, זה, זה, זה דבר, אה, אני בעצמי מכיר כמה יהודים שבפארברענגען הם יצאו מה, מן הקצה לקצה. ישנם אנשים שבאו, הם היו... כיום הם, הם שלוחים מצליחים ממש. יש לנו כמה דוגמאות שהיה ממש ממש, ח-חווינו. אני מכיר שני שלוחים שהם חזרו בתשובה בפארברענגען, בצמח צדק. כן. ואחד היה בזמן של עשרת ימי תשובה ואחד היה, אחד היה בזמן אחר. אני לא זוכר מתי, אבל, אה, אבל, אבל זה, זה, זה, זה הקומפוט שאפשר. זאת אומרת, מכניסים את היידישקייט בצורה, בצורה נעימה ו, ו... יש, ודאי שאי אפשר לבטל את זה. לא רק אי אפשר לבטל, צריך לעשות את זה, אבל צריך לדעת שזה לא במקום, במקום. אם יש שאלה, לא יודע, יש שאלה הלכתית: אני יכול לקחת אדם ו-ו- על דבר אחד, או לפארברענגען או להניח תפילין. מה לעשות? האם, אה, פארברענגען שאז הוא יכול להיות בוציו וגמוש, או להניח תפילין שרק פעם אחת. זו שאלה רצינית. שאלה רצינית. אז מה שצריך לצאת מהשאלה, איך יוצאים מהשאלה? להביא אותו גם לזה וגם לזה. אז. אז ככה גם כן הדבר הזה של שבועות. יש כאלה שהם נתפסים בשבועות על ה, דווקא על הטקס של ה, של המאכלי חלב והטעם שאוכלים מאכלי חלב. תדעו לכם, הטעם הפשוט של מאכלי חלב כי זה טעים, וכתוב בפסוק דבש וח-- שהתורה נמשלה לדבש וחלב, דבש

05:17 דובר 2 וחלב תחת לשונך, ולכן, אה, אוכלים מאכלי חלב. זאת אומרת שבעצם המטרה של המאכלי חלב זה לתת נעימות לחג הזה. כן, זה, זה ה-הטעם הראשון. אחר כך יש טעמים שבגלל שלא היו יכולים לשחוט ועוד כל מיני דברים, אבל הטעם הפשוט הוא בגלל דבש וחלב תחת לשונך, ולכן צריכים לראות גם שיהיה מתוק, דבש. כן, אז ודאי שצריכים לדאוג שיהיה ליהודי דברים נעימים ביידישקייט, שזה באמת כ-כ, זה באמת יביא לו קשר יותר. בוא נגיד הנפש הבהמית גם כן, גם כן תתחבר לזה. אבל זה לא יכול למלא את המקום של הדברים שהנפש האלוקית צריכה. הנפש האלוקית זקוקה לאוכל, והאוכל של נפש אלוקית זה קיום מצווה. לימוד תורה. צריכים באמת גם כן, אה, לשתף את הנפש הבהמית. זה ודאי. אני רוצה לספר סיפור במבצעים ששמעתי מבעל המעשה. נזכרתי מזה. יש המון המון סיפורים, אבל נזכרתי מבעל המעשה בסיפור ו... הוא כבר לא חי. זה יהיה לעילוי נשמתו. אני שכחתי את השם. אני בכל אופן קשה לי לזכור שמות, רק יכול להגיד מי הוא. אם יהיה אולי מישהו, אם יזכרו את השם. הוא היה בבאר שבע. הוא היה הולך למבצעים ממש במסירות נפש למבצעים והיה אדם חסון, גבוה. קשה לי לזכור שאני נו. אז, אה, האדם הזה סיפר, הוא בעצמו. הוא היה הולך למבצעים, מבצע תפילין, היה הולך ל-ל-לבית הסוהר. היה לו, היה לו אישור ו-אישור ו-ו- והיה הולך, והיה מתלווה אליו, היה, הוא היה הולך לכל האסירים עם מלווה. הוא עבר באיזה חדר, הוא ראה שאת החדר הזה מדלגים. אבל הוא הבחין שזה עוד חדר של בית הסוהר. פעם אחת, פעם שנייה, אז הוא שאל מה, מה, למה? בוא

07:56 דובר 2 ניכנס לכאן. לא. כאן יושב אסיר עולם שהוא הרג כך וכך אנשים. וזה כאן. כאן זה מסוכן, אי אפשר להיכנס. נו, תגיד לחב"דניק דבר כזה, שיש אחד שאמרו לו שהוא לא יכול בשום אופן להניח אף פעם תפילין, בגלל שהוא חב"דניק לא מוכן לקבל את זה. עשה כל ההשתדלות ו-ו-ובקיצור, אחרי הרבה השתדלות נתנו לו רשות להיכנס ל-לחדר הזה. נתנו לו רשות להיכנס לחדר הזה עם, עם ליווי כמובן. הוא עמד, הוא עמד בצד, המלווה, שמה יהיה. בקיצור, הוא, כשהוא נכנס, וכמה שהם הכירו אותו שהוא ממש מופרע, היה פלא שהוא, שהוא הסתדר איתו ו-ו-וזה פתח לו את הפתח שהוא יוכל להיכנס עוד פעמים. עד כדי כך שסמכו עליו ש-- הפעם הראשונה שהוא נכנס הוא התיישב והתחיל לדבר איתו כדבר איש אל רעהו. במשך הזמן שהוא, שהוא, שהוא כל כך התחבר איתו, והם הסוהרים שמה השתגעו לראות את זה. הם אף פעם לא היו מסוגלים לדבר איתו משהו. הוא סיפר לו את ההיסטוריה של עצמו, שבתור ילד היה לו בעיות בבית. לא יודע מה, כבר לא זוכר מה היה הבעיות, וממילא הוא גדל וזרקו אותו מהבית ספר. זה צריך לדעת, שאם זורקים ילד מבית ספר הסוף שלו הוא ב-- טוב, לידיעת כולנו. זורקים ילד מהבית, מהבית ספר, אז לוקחים בחשבון את הבית ספר. לא לוקחים בחשבון את החיים של ה, של ה, של ה, של הילד שזרקו, וזה בעצם הביא לכל, לכל ה. וכשהוא נכנס ושאלו אותו: איך אתה, איך אתה, איך אתה הצלחת להשתלט עליו? אומר: נכנסתי, התיישבתי לו על המיטה יחד איתו. הוא הסתכל עליי כ-כ-כ-כדבר תמוה ביותר. תמיד התרחקו ממנו. פתאום מגיע אדם ו-ו-ומתחבר איתו וזה

10:33 דובר 2 פתח לו את כל הלב. עכשיו תקשיבו. האדם הזה, בזמן שהוא בא להניח, להניח לו תפילין, היה לו קעקוע. אז כשהוא הגיע פעם שנייה, אני חושב שזה כבר היה בפעם השנייה, על כל פנים הוא מגיע, אז הוא אומר, הוא אומר לו ש-- אני ראיתי פעם הקודמת שזה היה משהו לא, לא צנוע, ה-ה-הקעקוע הזה. אני ראיתי ש-ש-שעל הפנים שלך ראיתי שאתה, הייתה לך נסיגה מזה. אז אני החלטתי שאני מוציא את זה. אבל איך הוא יושב בחדר סגור שאף-אף-- איך הוא יכול להוציא את זה? היה לו מלח בחדר לאכילה כנראה. אז הוא אומר: שפשפתי את כל הקעקוע עם מלח. בקיצור, הוא עשה לעצמו ממש אדום, כמו שאתה אומר, ו-ו-והיו צריכים לקחת בטח אנטיביוטיקה כדי להוריד את זה. אבל, אבל הורדתי את הקעקוע. אתה יכול עכשיו להניח את התפילין. ומה התברר? שמזמן היותו ילד לא היה לו אף פעם יחס של חיבה וכבוד כמו שנתן לו האדם הזה, והאדם הזה השתנה לגמרי ו-ו-וזה לימוד בשבילנו. אנחנו אמנם לא, לא זורקים, אין לנו את הניסיון הזה לזרוק מהבית ספר, אבל, אבל לפעמים אנחנו מתייחסים ככה בזלזול למישהו ו-ו-וסוגרים את הדלתות בזה. והפוך, ברגע ש-ש-שברגע שמתייחסים אליו בכבוד-- אמרתי שהיו כאלה שחזרו בפארברענגען. אני רוצה לספר לכם אחד שהגיע לפארברענגען. זה היה שדיברו אז על תשובה, כי זה היה זמן של תשובה, זה היה באלול. אז מה שהוא התווכח-- היה עוד כמה, היה ר' פרקש גם בהתוועדות. הוא התווכח עם ה-- שהוא כבר לא יכול לחזור בתשובה. הוא כבר לא יכול לחזור בתשובה. ור' פרקש התיישב עליו אולי קרוב לשעתיים. אז בסוף, אז הוא השתכנע שהוא יכול לחזור בתשובה, לפני היה אור, ואז

13:04 דובר 2 הוא עשה ריקוד. הוא רקד, היה שתוי ורקד. אומר: "אני גם יכול לחזור בתשובה!" זה היה השמחה. אז בזה שמראים לאדם שהוא יכול לחזור והוא שווה והוא חשוב, זה בעצם התחלה של ה, של ה, של ההתקרבות. והיהודי הזה כבר קירב כמה, כמה-- יש באיזה מקום שיש אסירים, אסירים, אה, אסירי עולם, שיש, אה, יהודי צדיק שהוא מוכן לקבל אותם במוסד שלו. הוא שומר עליהם במקום שיהיו בבית ספר, בבית סוהר, הם נמצאים אצלו. אז הצדיק הזה הוא היה שמה גם כן. הוא היה שמה גם ו... ו... והוא סיפר להם גם שהם יכולים לחזור בתשובה והם גם כן לא האמינו. הם גם לא האמינו. הוא אומר שהוא הראה להם איגרת התשובה, שאפשר ל-- כל אחד יכול לחזור בתשובה. הוא אומר שבבוקר כולם רקדו עם ה, עם ה, עם הדף הזה של איגרת התשובה. על כל פנים, זה כל הכוח הזה של הכוח של המבצעים של הרבי. אז צריכים אנחנו לראות שיקיימו את המצווה כמו שצריך. נכון, יחד עם פארברענגען, אבל זה לא, אבל פארברענגען זה לא במקום קיום המצווה. וביחד עם זה אנחנו נצא ממצרים ונהיה, נגיע למתן תורה במהרה בימינו, כמו שהרבי היה אומר