טעמי המנהגים - פסח - הרב שמואל מקמל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 לקראת חג הפסח הבא עלינו לטובה, אה, נתעכב היום על, אה, דינים ומנהגים השייכים לערב פסח וההכנות לחג הפסח. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, בין החיבורים הראשונים שאדמו"ר הזקן כתב, אה, הוא פותח בחשיבות של לימוד הלכות הפסח שלושים יום קודם החג. שלושים יום לפני החג כבר מתחילים לדרוש בהלכות החג, ולמעשה ההנהגה, אה, ללמד את הלכות החג התחילה כבר עם משה רבנו, שילמדו את הלכות החג בחג בעצמו. אבל חכמים הרחיבו את התקנה ואמרו שכבר שבועיים, יש מחלוקת, או שבועיים לפני החג או שלושים יום קודם החג מתחילים כבר לדרוש בהלכות החג. בעיקרון התקנה הזאתי נועדה כדי להכין את העם לעלייה לרגל. ויש הרבה פרטים בהקרבת הקורבנות, אבל גם אחרי החורבן לא בטלה התקנה. עדיין יש ריבוי הלכות שצריך לדעת אותן לפני החג, ולכן, אה, יש, אה, חובה על כל אחד ואחד ללמוד את הלכות החג, אה, בפרט כאשר היום הספרים מצויים. אה, אז כל אחד צריך לקנות את אותם ספרים וללמוד ולהגות בהם ולשנן היטב את הלכות החג כדי שהוא ידע את המעשה אשר יעשון. אנחנו יודעים שהמנהג הקדום היה שהרב דורש ומלמד את הקהל, מודיע להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. והרבי אומר שבעצם יש כאן, אה, משמעות שהלימוד צריך להיות לא רק בלימוד ההלכות בפועל, אלא גם את הדרך שדרכה מגיעים, אה, לקיום המצוות מתוך אהבה ויראה כמו שצריך, כמו שתורת החסידות דורשת. ממילא יש חשיבות גדולה הן בלימוד ההלכות והן בשמיעת, אה, והשתתפות בשיעורים שנמסרים בנושאים של החגים. כעת נדבר על מנהגי חודש ניסן והימים הסמוכים לחג הפסח. אה, מעבר ללימוד הלכות החג שלושים יום קודם החג, שזה למעשה מתחיל כבר מחג הפורים,

02:27 דובר 2 יש עוד דבר שמתחיל מחג הפורים. אה, אנחנו נמנעים למנהגנו, אה, לאכול מצה החל מפורים, שלושים יום קודם החג, כדי לשמר את החיבה של המצה, שהיא תישאר חביבה בעינינו. אז לכן לא אוכלים מצה שלושים יום קודם החג. אה, בנוסף כתוב בפוסקים שהחל משלושים יום קודם החג אנחנו לא, אה, עושים דברים ש, אה, שיהיה לנו קשה אחר כך לתקן אותם. הכוונה כל פעם שלשים בצק או, אה, מתעסקים עם חמץ, אה, בצורה כזאתי שהחמץ הוא דביק וקשה אחר כך לנקות אותו, אז, אה, מראש לא מתעסקים עם זה, אלא דואגים אם יש לכלוך של חמץ אז מיד להשתדל לנקות, לא לחכות שזה יידבק ואחר כך, אה, זה יקשה עלינו בניקיון של החמץ, וזה מתחיל כבר שלושים יום קודם החג. חודש ניסן הוא נקרא בתורה בשם החודש הראשון. הוא נקרא ראש חודשים והוא בעצם, אה, החודש שבו יצאנו ממצרים, ראשון לכם לחודשי השנה. החודש הזה כל כולו לא אומרים תחנון בגלל שהקמת המשכן הייתה בראש חודש ניסן וחנוכתו של המשכן הייתה על ידי הנשיאים בכל יום, אה, מהימים הראשונים של חג הפסח, של חודש ניסן, החל מיום א', מיום ראש חודש ניסן ועד יום י"ב, ולכן, אה, ימי הנשיאים שזה יום טוב, כל נשיא שהביא קורבן זה יום טוב, וכמובן שהוא מייצג את עם ישראל, אז, אה, הימים האלה, אה, לא אומרים בהם תחנון. ערב פסח גם כן נחשב כיום טוב שלא אומרים בו, אה, תחנון, אה, כיוון שזה היה היום שבו כל עם ישראל מקריבים את קורבן פסח והיום הזה של הקרבת הקורבן זה היה יום טוב. יום שבן אדם מקריב קורבן זה יום טוב עבורו וערב פסח זה

04:34 דובר 2 יום שכל עם ישראל הקריבו קורבן וממילא זה נהיה יום טוב כללי וגם כן לא אומרים בו תחנון. וכמובן יש את ימי החג, חג הפסח ויש את איסרו חג. כך יוצא שכל החודש כולו יצא בקדושה וממילא לא צריך, אה, לא אומרים בו תחנון כל החודש. אה, חודש ניסן נקרא גם חודש האביב, ואנחנו יודעים שאחד מהמאפיינים של יציאת מצרים זה, אה, כמו שאומר הפסוק, "מוציא אסירים בכושרות". החודש הכשר לצאת בו זה לא חודש קר ולא חודש חם בו, אלא נעים לצאת בו. אנחנו יודעים שההקפדה של חג הפסח יהיה דווקא שמור את חודש האביב בדיוק בחודש האביב, כי בו יצאת ממצרים. אה, לכן אנחנו מברכים, אה, בחודש הזה שרואים את הפריחה במלוא הדרה, אה, במלוא היופי שלה, אנחנו מברכים, אה, ברכת האילנות בחודש הזה, בחודש ניסן. היוצא בימי ניסן מברך ברכת האילנות. השבת שלפני חג הפסח נקראת בשם שבת הגדול. הסיבה שקוראים לה שבת הגדול זה בגלל שבני ישראל היו במצרים ו, אה, אחרי כל המכות שקיבלו המצרים, משה רבנו אומר להם שהולכת להגיע מכה, אה, שהיא תפגע בבכורות ובכורי מצרים אמרו שהם, אה, הם, אה, לא רוצים, אה, לספוג את המכה הזאת והם התחילו לדרוש ולהפציר בהורים שלהם שישחררו את עם ישראל ממצרים. ההורים לא הניחו להם וקמו הבנים, הבכורות והכו בהוריהם, וזה מה שכתוב, "למכה מצרים בבכוריהם". הכוונה שהמצרים בעצמם הוכו על ידי מצרים ויש לזה משמעות מאוד גדולה שהקליפה מיניה וביה, אה, נשברת וזה בעצם היה כאן הנס של, אה, הנס הגדול של יציאת מצרים, אה, ולכן קוראים לשבת הזאתי על שם הנס הגדול הזה קוראים לו שבת הגדול. השבת הזאתי נקבעה דווקא לשבת ולא

06:35 דובר 2 לפי היום בחודש. היום בחודש שזה היה, זה היה יום י' בניסן, אבל כיוון שאנחנו יודעים שיום, אה, י' בניסן זה יום פטירתה של מרים הנביאה, אה, ו-אה, היו שנהגו להתענות ביום הזה, אז לכן לא קבעו את יום החג הזה ביום י', אה, ביום י' ניסן, אה, אלא, אה, ביום בשבוע שבו זה אירע, ולכן קוראים לזה שבת הגדול. ובשבת הגדול אחרי תפילת המנחה, כיוון שאז הייתה התחלת הגאולה והנסים, אז, אה, אומרים את נוסח ההגדה, "מעבדים היינו עד לכפר על כל עוונותינו". כעת נדבר על ה-ההלכות של ההכנה, אה, לחג הפסח. אנחנו יודעים שהתורה מזהירה, "ולא ייראה לך חמץ ולא ייראה לך שאור בכל גבולך", וכתוב, "שבעת ימים שאור לא יימצא בבתיכם". יש איסור בל ייראה ובל יימצא. זאת אומרת שחוץ מהאיסור שאסור לנו לאכול חמץ בפסח, אסור אפילו שיימצא ברשותנו. כאן יש הרחקה יתרה כיוון שהחמץ זה שאור, זה הולך על היצר הרע. בגלל החומרה שבדבר אנחנו אפילו לא, אה, יכולים לחיות אפילו תחת קורת גג אחת עם החמץ בפסח, וזה בשונה משאר איסורים. למשל, כמובן שדברים לא כשרים בדרך כלל לא נכנסים לבית, אבל, אה, אין איסור ש-ש-שדברים אסורים, אה, שאסורים באכילה יהיו בבית. למשל, אדם ש-שהוא נזיר אין לו בעיה לחיות ביחד עם בקבוק יין איתו למרות שאסור בשתיית יין. או, אה, בדוגמה יותר נפוצה, בשבת כמובן אסור לנו להשתמש עם הרבה הרבה כלים שנמצאים בבית משום איסור מוקצה, אבל אין חובה לבער את כל כלי המוקצה מהבית לפני שבת. אבל דווקא בפסח יש לנו איסור לא רק שייאכל החמץ, אלא אפילו שיימצא ברשותנו חמץ ששייך לנו. ולכן אנחנו בעצם דואגים לבער את

08:38 דובר 2 החמץ. אנחנו עושים את זה בכמה מישורים. אה, קודם כול יש לנו את התקנה של מכירת חמץ. לא ניכנס כרגע לכל ההרחבה של מכירת חמץ, אבל, אה, הרעיון הוא שיש חמץ שקשה לנו לבטל אותו בלב שלם. אם נניח לא מדובר על כמה, אה, כמה חטיפים שנשארו לנו ממשלוחי מנות, אלא מדובר כאן על בעלי מפעלים גדולים, כאלה שיש להם, אה, מחסנים של דברים שהם חמץ, משקאות חריפים וכדומה. אה, עבורם נתקנה התקנה של מכירת חמץ. אבל כמובן שאנחנו נוהגים שכל אחד ואחד עושה מכירת חמץ, וכך הוא יכול להינצל מחמץ שנמצא ברשותו גם כשלא בידיעתו. והיום בעידן המניות וכל מיני השקעות, לפעמים בן אדם אפילו לא מודע שיש לו ברשותו דברים שהם חמץ והם שייכים אליו, ומכירת החמץ יכולה באמת, אה, להציל אותו מזה. אז אנחנו בעצם מוכרים את כל הדברים שהם חמץ שחשוב לנו וידוע לנו עליו, ואותו אנחנו כמובן מסמנים וכוללים את זה בשטר מכירת החמץ. בנוסף, אבל, אנחנו בבית שבו אנחנו חיים, אנחנו דואגים לנקות ולקרצף, וכמו שאנחנו יודעים מה שאמר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שמה שאומרים בראש השנה "יהי רצון שיעלו אלו המלאכים היוצאים מן השופר ומן קשר"ק". אז כן, שזה בפשטות זה ראשי תיבות תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. אבל הוא אמר שהראשי תיבות זה גם קראצן, שוואבן, רייבן, קערן. הכוונה לגרד ולהחליק, לשפשף ולהכשיר את הכלים ואת הבית בצורה שהכול יהיה נקי וללא שום חשש. וכמו שאדמו"ר הזקן אומר שמנהג ישראל קדושים גם להחמיר על עצמם גם דברים שבאמת אין בהם צורך הלכתי, גם אותם אנחנו, אה, מכשירים ומנקים. ובאמת יש איזה דברים מאוד גדולים שנאמרו על העניין הזה של ההכשרה של

10:55 דובר 2 הבית לפסח. אף על פי כן, צריך לזכור תמיד שהבריאות שלנו היא מעל הכול. צריך לדאוג שהבריאות לא תיפגע. וכשעושים את המצווה היקרה הזאת של הכנת הבית לחג הפסח, צריך לדאוג שזה יהיה גם כן מתוך הקפדה על הבריאות והקפדה על שלום בית, ולא חלילה להגיע למצבים לא נעימים כדי שאחר כך נוכל באמת לחגוג את חג הפסח בבריאות, בשמחה ובשלום. ולכן צריך גם לברר מה רמת הנחיצות בכל דבר ודבר. יש דברים שהם הכרחיים מבחינה הלכתית. לא ניכנס במסגרת הזאת להסביר על כל דיני הכשרת המטבח וכלי המטבח השונים לחג הפסח. באופן כללי, כל דבר שבא במגע עם חמץ, כל מקום שמכניסים בו חמץ צריך בדיקה, ובדיקת החמץ כמובן, מעבר לבדיקת החמץ שעושים בליל בדיקה, בליל הבדיקה, בליל י"ד, כבר שלושים יום קודם החג יש את האפשרות להתחיל לבדוק או לאור הנר בלילה או לאור השמש כאשר הכלי, למשל המדף אותו אנחנו בודקים, הוא מקבל הארה ישירה מקרני השמש ללא אמצעי. הכוונה פותחים את כל החלונות ואת כל התריסים ואת כל ה-א-א-וילונות באופן כזה שה-השמש תיכנס, קרני השמש ייכנסו ישירות לדבר. יש לזה דין של אכסדרה לאורה נבדקת, ו-אה, כל מקום כזה אנחנו בעצם קודם כול מוציאים ממנו את החמץ שהיה בו. את החמץ אנחנו סוגרים במקום, אה, אם אנחנו, אם זה חמץ ש-ש-שעוד רוצים להשתמש בו אחרי הפסח אז כמובן נמכור אותו לגוי. נכניס אותו לשטר המכירה. נכניס את זה למקומות המסומנים ש-א-אותם מקומות בעצם החמץ שבהם כלולים במכירה. אחר כך מנקים היטב את אותם מקומות, אה, מרססים בחומר שפוגם ועוטפים בנוסף, חוץ מה-ה-הניקיון, אז גם עוטפים את זה בנייר, כן? נייר ללא המילה חמץ, וכך

13:09 דובר 2 בעצם, אה, ניקינו את ה, ניקינו את ה, את המקרר או את המדפים בארונות, כל דבר אחר. אם גררנו ארונות, זה דברים שמאוד קשה לעשות אותם אחר כך בליל הבדיקה, אז מומלץ שמיד אחרי הניקיון, אה, עושים להם בדיקה, אה, או בליל או בלילה. מחכים ללילה ואז עושים בדיקה לאור נר, או שעושים את זה ביום, אה, כאשר זה פתוח כנגד קרני השמש. אותו דבר במכונית. אה, אחרי שמנקים אותה אז אפשר באמת לפתוח את כל הדלתות, אה, כנגד, כנגד השמש ולבדוק אותה, או בלילה לעשות את זה לאור הנר. וכמובן צריך להשאיר אחרי הכל, אה, מספיק, אה, חדרים שיוכלו גם לבדוק אותם בלילה המקורי, כדי שנוכל לעשות את ביעור חמץ כתקנת חכמים באור לארבעה עשר עם הברכה, אה, הברכה המיוחדת על ביעור חמץ. בדיקת חמץ. על פי דין תורה, ברגע שהפקרנו את החמץ, החמץ כבר לא שלנו. התורה אומרת "לא ייראה לך חמץ", אמרו חכמים: שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים ושל גויים ושל הקדש. אפשר שיימצא חמץ ברשותנו שהוא לא שלנו. אה, אין עם זה בעיה, ולכן מצד העניין אם הייתי מפקיר את כל החמץ, אז החמץ הוא כבר לא שלי וממילא אפשר להמשיך לחיות איתו בבית בפסח. למה בכל זאת חכמים באו ותיקנו את התקנה של בדיקת חמץ? הסיבה לכך, יש שני טעמים ל-ל-לכך שחכמים הצריכו לבדוק את החמץ. הסיבה הראשונה, בגלל שהאדם רגיל כל השנה באכילת חמץ, אז יש חשש שאם יהיה לו חמץ בבית, גם אם החמץ הזה הוא לא שלו, אבל תמיד הוא שולח ידיו אל דברי אותם מאכלים המוכרים ורגיל לאוכלם, אז גם יש חשש שרחמנא ליצלן בפסח הוא יבוא

15:11 דובר 2 ויאכל אותם, ומחשש שמא יבוא לאוכלו אז, אה, לא יסתפקו בביטול החמץ אלא יצריכו גם לבדוק את החמץ ובאמת לבער אותו מהבית. הסיבה השנייה, שמא הוא לא יבטל בלב שלם. כמובן, כאן מדובר על חמץ שהוא חמץ חשוב שיש לו חשיבות. וגם אם הוא אומר ש-שהוא מבטל את זה כעפרא דארעא, כ-כעפר הארץ, עדיין ייתכן שבליבו, שלבו בל עמו, ובאמת הוא לא מבטל את זה בלב שלם, ולכן הצריכו חכמים ממש לבער את החמץ הזה, אה, באופן כזה שהוא לא יהיה בביתו ובכך הוא לא ייכשל, הוא לא ייכשל בו, לא מצד אכילה בפסח חס ושלום ולא מצד בל ייראה ובל יימצא. אה, לא יהיה מצב כזה שיש אצלו חמץ שהוא לא ביטל אותו בלב שלם, ולכן הצריכו באמת בליל י"ד בניסן, הלילה הכי סמוך לליל הסדר, אה, לעשות בדיקה לאור הנר. הסיבה שקבעו שזה דווקא בלילה, כי הלילה, אה, זה זמן שהנר, אור הנר יפה לבדיקה, והלילה זה הזמן שהוא הכי, אה, אה, מתאים לבדיקת הנר. הבדיקה נעשית בחורים ובסדקים. כל מקום שמכניסים בו חמץ צריך לבדוק וצריך באמת, אה, לבדוק, אה, היטב. המנהג שלנו להאריך ביותר בבדיקת החמץ. כמובן, כחלק מה-מהבדיקה, כמו שאמרנו מקודם, אה, יש עניין, אה, ל-ל-לנקות את הבית ול-לבער מתוכו את החמץ כבר בימים שסמוכים לבדיקה כדי ש-- להקל עלינו בבדיקת החמץ, שהבדיקה תהיה בצורה יותר יעילה ויותר ממוקדת, אה, ונוכל לעשות אותה כמו שצריך ביסודיות. בלילה אחד מאוד קשה להשתלט על כל הבית ולכן ההכנות לבדיקה מתחילים עם ההכנות, ובמעשה סוג של בדיקה בעצמו מתחיל כבר, אה, בתקופה שלפני חג הפסח, בימים הסמוכים לחג הפסח, וככה בליל הבדיקה אפשר באמת, אה, אחרי שהבית

17:16 דובר 2 ממש נקי, להתחיל בבדיקה. אה, בודקים, אה, לאור של נר. באמצעות נוצה של עוף אנחנו יכולים לטאטא, אה, להגיע לפירורים שנמצאים בחורים ובסדקים עד היכן שידינו מגעת. מפזרים בבית עשרה פתיתים של חמץ נוקשה כדי שלא יתפורר. אותם פתיתים, אה, עוטפים אותם בנייר, אבל נייר צריך שהוא יהיה דליק. הכוונה שהוא יוכל להתכלות בשריפת החמץ, שלא יהיה מצב שהנייר, אה, נשאר עוטף את החמץ מבלי שהאש תיאחז בו. לכן כדאי לקחת או שקית ניילון או ניילון נצמד או נייר, או לעטוף באמצעות נייר. הכוונה בחומר שהאש יכולה להיאחז בו ובאמת לשרוף, להגיע אל אותם פתיתי חמץ אחר כך בעת שריפת החמץ. מפזרים אותם בבית. מומלץ לרשום או אפילו לצלם את המקום שבו, אה, הנחנו את פתיתי החמץ. ככה בצורה הכי פרקטית, אה, אנחנו יודעים. היום זה מאוד פשוט. אפשר פשוט לצלם פשוט את כל המקומות שבהם הניחו ובכך, אה, לא נשכח את המקומות שבהם הנחנו את פתיתי החמץ ולא נשכח, אה, פתיתים, פתיתים של חמץ שיישארו, רחמנא ליצלן, בביתנו, אה, בחג הפסח ויגיעו למקומות שלא צריכים להגיע, אה, שחלילה אחד הילדים לא יבוא ויאכל את זה במהלך הפסח בלי שימת לב. אלו הן ההכנות לבדיקה. כתוב שבעת בדיקת החמץ יעמיד אצלו מבני הבית שישמעו את הברכות, והאבא יכול באמת, אה, לשתף את בני הבית, אה, הגדולים בבדיקת החמץ. הם ישמעו ממנו את הברכה ויתחילו לבדוק במקום הסמוך למקום הבדיקה, ואחר כך כל אחד ילך לחדר שאביו, אה, הורה לו לבדוק את החמץ. ושוב, מנהגנו להקפיד לבדוק את ה-הבית בצורה טובה ויסודית. הברכה שמברכים היא ברכת "על ביעור חמץ", כיוון שתכלית הבדיקה היא לבער את החמץ מן הבית. ייתכן שלא

19:24 דובר 2 נמצא שום חמץ, כיוון שהבית כבר בדוק ומנוקה יסודית, אבל צריך עדיין להשאיר מקום אחד בבית שהיה בו חמץ והוא לא נבדק, ואותו אנחנו נבדוק. וייתכן אבל שבשאר הבית לא נמצא שום חמץ למעט עשרת הפתיתים, ואותם אנחנו נבער אחר כך בעת שריפת החמץ. את הפתיתים, את פתיתי החמץ שמצאנו, אנחנו שמים בשקית נייר ושמים אותם עם כף עץ בתוך, בתוך אותה שקית. אה, שמים בעצם את כל פתיתי החמץ ואת כל מה ש, אה, מצאנו בבדיקה, אה, ועוטפים את הכל בנייר, שקית נייר, וקושרים, כורכים חוט סביב השקית נייר באופן כזה שידית הכף נשארת בלתי מעוטפת. ואותם שמים במקום צנוע, אה, מוצנע ושמור מפני עכברים, שלא יבואו ויאכלו מהם ויפזרו את זה, או מפני ילדים שיבואו וישחקו או יאכלו מזה. ושומרים את זה למחר ביחד עם הדברים שעוד רוצים לאכול, דברי החמץ שעוד רוצים לאכול עד, אה, עד הבוקר. למחרת בבוקר לוקחים את, את פתיתי החמץ ושורפים אותם בשריפת חמץ. ערב פסח זה יום שנקבע כיום חג בגלל שכל עם ישראל מקריבים ביום הזה את קורבן הפסח. יש משמעות מאוד גדולה ליום הזה. אחת מהסיבות שלא אומרים תחנון בחודש ניסן זה בגלל ערב פסח. זה מצטרף לאחד הימים שנחשב כיום טוב, אה, ולכן, אה, היום הזה הוא יום חשוב. ביום הזה בבית המקדש לא היו מקריבים את קורבן תודה, אה, מכיוון שקורבן תודה היה מגיע עם חלות תודה. תמיד יש את הזמן הקבוע לאכילה, וימים שבהם לא מספיקים, אין את מלוא הזמן לאכול את חלות התודה, אז לא היו מקריבים בהם את קורבן התודה. ולכן למעשה, כיוון שבערב פסח יש, אה, אה, שעה שכבר אי אפשר לאכול

21:31 דובר 2 חמץ, אז כבר מתחילת היום כבר לא היו מקריבים את קורבן התודה. לכן אנחנו גם לא אומרים מזמור לתודה ביום הזה, בערב פסח. אה, לקראת סוף היום אנחנו אומרים את סדר קורבן פסח. האמירה של סדר קורבן פסח נחשבת כהקרבת הקורבן עצמו. אם כן, אנחנו רואים ש, אה, יש דברים של, אה, של פסח. מתחילים להרגיש את חג הפסח כבר מערב פסח. ערב פסח הוא גם היום שבו היה הנס של, אה, מכת בכורות. אה, למעשה, אה, אנחנו יודעים שכל, כל הבכורות של מצרים היו אמורים למות, והקדוש ברוך הוא נתן הוראה לבכורות ישראל שכיוון שניתנה רשות למשחית להשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע, אז הוא נתן את המצווה של, אה, קורבן פסח וביקש לשים את הדם על המשקוף, על שתי המזוזות, ובכך, אה, המשחית לא ייכנס אל הבית להשחית. וכאן הייתה ההפליה. היה פה את הנס הגדול שבכורי ישראל נשארו. רפואה לישראל ונגוף למצרים. בכורי מצרים מתו. אז היום הזה, זכר לנס הזה, קבעו תענית בכורות. תענית בכורות היא נוהגת בכל אחד ואחד מהבכורות, וגם אם אין בכור ממש, אלא רק יש, אה, אה, את הגדול שבמשפחה, הוא גם כן מתענה תענית בכורות, והמנהג הוא שגם, אה, אה, מי שיש לו בן בכור, אפילו שהוא בעצמו לא בכור אבל יש לו בן בכור, אה, והוא קטן עדיין, אז אביו מתענה בשבילו. אה, למעשה יש לכך משמעות, שכמו שמידת הדין התעוררה בערב יציאת מצרים, וכיוון שכל שנה ושנה חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים, כל שנה ושנה חוזר על עצמו העניין של יציאת מצרים, אז שוב פעם הוא מתחת למידת הדין. כהקדמת

23:23 דובר 2 רפואה למכה, אז אנחנו, אה, נוהגים להתענות. הבכורות נוהגים להתענות ולחזור בתשובה בערב פסח. אבל כמובן שהמנהג, הסיבה העיקרית למנהג זה בגלל שזה זכר לנס של הבכורות במצרים. המנהג למעשה שאנחנו לא מתענים בפועל אלא, אה, משתתפים בסיום המסכת. זאת אומרת מתענים עד ששומעים את, אה, סיום המסכת ובכך פוקעת התענית. נאמר בפסוק: "לא תשחט על חמץ דם זבחי", ואומרים חכמים: לא תשחט את קורבן הפסח כשעדיין חמץ קיים. זמן שחיטת הפסח זה בי"ד בניסן החל מחצות היום, ולכן רואים שמן התורה זמן השבתת החמץ זה בי"ד בניסן. בעצם יום י"ד בניסן כבר התורה מצווה אותנו שלא, אה, לא יהיה אצלנו חמץ בבית. למעשה, אנחנו יודעים שעוד לפני חצות היום, אה, כבר, אה, לא אוכלים את החמץ. בעצם יש, אה, סוף זמן, אפשר להסתכל בלוח, את סוף זמן אכילת חמץ ואחר כך את סוף זמן ביעור חמץ. וביעור חמץ, אנחנו יודעים שהוא באמצעות שריפה לדעת רבי יהודה, וחכמים אומרים שאפשר לבער את החמץ, אה, בכל דבר, מפרר וזורה לרוח או שוחק ומטיל לים. אה, למעשה ההלכה היא כחכמים, אבל אנחנו נוהגים להדר שביעור החמץ יהיה גם לשיטת רבי יהודה, הכוונה שהוא יהיה בשריפה דווקא, ולכן אנחנו בעצם, אה, יש כאן כמה שלבים לביעור החמץ. יש לנו את בדיקת החמץ בליל י"ד בניסן. יש את ביטול החמץ שאחרי הבדיקה ויש את, אה, שריפת החמץ וביטול החמץ שאחרי שריפת החמץ. מה זה בעצם ביטול החמץ שאומרים אחרי שריפת החמץ? ומהו ביטול החמץ שאומרים, אה, לילה לפני כן אחרי בדיקת החמץ? ההבדל הוא, וזה כתוב במפורש בנוסח, שהחמץ שאנחנו מבטלים בליל הבדיקה זה חמץ שלא ראינו, שלא פגשנו במהלך הבדיקה ולא

25:37 דובר 2 ידוע לנו עליו. אחרי שעשינו בדיקה ובדקנו את כל הבית, ייתכנו שישנם עוד כמה מקומות שבהם נמצא חמץ ואנחנו לא יודעים עליהם, ואנחנו מבטלים את אותו חמץ. אבל יש את החמץ שאנחנו כן יודעים עליו. זאת אומרת, את החמץ שכן מצאנו בבית וחמץ שאנחנו עוד מעוניינים לאכול במהלך הלילה עד הבוקר, ואת החמץ הזה, כמובן, שאנחנו לא מבטלים. זאת אומרת, כל הביטול חמץ שמבטלים בליל הבדיקה הוא רק את החמץ שלא ידוע לנו עליו, אבל את החמץ שכן ידוע לנו עליו אנחנו לא מבטלים אותו, כי אם היינו מבטלים אותו אז בכך כבר קיימנו מצוות ביעור חמץ ולא נצטרך עוד לשרוף אותו. אם אנחנו רוצים באמת להקפיד לעשות ביעור חמץ באמצעות שריפה, אנחנו חייבים לשמור משהו שהוא עדיין לא מבוטל ואותו אנחנו נשרוף. אז לכן, אה, ביום אנחנו עושים את שריפת החמץ. אה, כמובן צריך להקפיד להסתכל, אה, מה סוף זמן אכילת החמץ. לפני סוף זמן אכילת החמץ מנקים היטב היטב את הבית. כבר מפנים את כל החמץ מהבית, מנקים ויוצאים לשרוף את החמץ. אומרים את היהי רצון ושורפים את עשרת הפתיתים. גם אם במידה, במידה מסוימת, אה, אין לנו עשרה פתיתים, עדיין יש עניין לשרוף עשרה פתיתים. זאת אומרת, ליצור פתיתים נוספים כדי להקפיד לקיים את מה שכתוב, לשרוף עשרה פתיתים. אה, אבל למעשה כמובן דואגים לשמור את אותם פתיתים ש-ש-מצאנו בבדיקת חמץ בלילה, אותם פתיתים שהכנו עבור הבדיקה ומצאנו אותם אחר כך, אותם צריך לשרוף למחרת בשריפת החמץ. כמובן שאם אנחנו רוצים שבאמת ה-הביעור ייעשה דווקא באמצעות שריפה, אז לא שופכים, לא שופכים חומר, אה, בעירה על החמץ בעצמו, כי בכך אנחנו נפסול אותו ממאכל וכך אנחנו נבער

27:32 דובר 2 אותו באמצעות החומר ולא נבער אותו באמצעות האש, אלא אפשר לשפוך את החומר כדי ללבות את המדורה ואחרי שהמדורה היא מספיק חזקה וגדולה, אה, להשליך לתוכה את פתיתי החמץ. המנהג הוא גם ששורפים ביחד עם החמץ, אה, את הלולב, את הערבות. אה, יש כאלה ששומרים את הפתילות של חנוכה, אה, כדי להשתמש איתם למצווה נוספת, כיוון שהואיל ואיתעביד בה, אה, עשינו בה, קיימנו בזה מצווה פעם אחת, אז ראוי לקיים איתם עוד מצווה, המצווה של ביעור חמץ, ולכן, אה, לוקחים את הערבות ואת ה-, ואת הלולב ומשתמשים איתם לשריפת החמץ. אה, אחר כך, אחרי שסיימנו את שריפת החמץ אז אומרים את הנוסח של ביטול החמץ, וכאן בביטול אנחנו אומרים את, אה, שאנחנו מבטלים את כל סוגי החמץ. גם חמץ שראינו, גם חמץ שלא ראינו, ש-- את הידוע לנו ושלא ידוע לנו. כאן בעצם אנחנו נפרדים ונפטרים לגמרי מהחמץ והבית שלנו כבר נקי ומוכן לחג הפסח. וכמובן שיש פה משמעות, אה, אה, פנימית לעניין הזה של בי-ביטול חמץ. אה, אנחנו יודעים שההרחקה מחמץ בפסח הוא אפילו במשהו, כמובן בכל מה שקשור לאכילה. אז לכן כל ההידורים ש-ש-ש-שמקובלים אצלנו בחג הפסח הם כדי להימנע אפילו מאכילה של משהו חמץ. ומעבר לזה יש את המצווה של בל יראה ובל ימצא, ולכן אנחנו, אה, אה, מבערים כל דבר שיש בו, כל חמץ שיש בו, אה, איזושהי חשיבות. כמובן פירורים שסתם נמצאים על הרצפה, אנחנו שוטפים את הרצפה אבל גם אם נמצאים, אה, אה, פירורים אין לזה משמעות. המשמעות היחידה היא שכלי שנפל על הרצפה אנחנו לא נשתמש בו, לא, אה, לפני שנשטוף אותו, ואם הוא היה כלי חם אז לא נשתמש בו בכלל

29:33 דובר 2 במהלך החג כי הרצפה מוחזקת כ-כחמץ. ודאי יש כמה פירורים של חמץ שנמצאים על הרצפה, לא עוברים עליהם משום בל יראה ובל ימצא. אבל, אה, אם הם חלילה, אה, ייכנסו למאכל או אם המאכל חם, אה, מונח על אותם פירורים, אז הם יאסרו את המאכל כיוון שהאיסור של, אה, אה, אכילת חמץ הוא אפילו במשהו. הסיבה שאיסור חמץ הוא אפילו במשהו בגלל שבה-בחג הפסח כשרוצים לצאת ממצרים אז צריך, אה, להבטיח את השמירה, אה, להוציא את הישות ו-וכך אנחנו, אה, ניזהר ביתר שמירה ויתר זהירות, ונגיע באמת לחג הפסח מוכנים לקבל את האור הגדול של חג הפסח. נגאל על ידי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא גאלם, ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו מ-מ-כאילו יצא היום ממצרים, ונוכל באמת להגיע אל ה-- כל ההשפעות המיוחדות של ליל הסדר. לקראת ליל הסדר אנחנו, אה, מכינים את כל הדברים ששייכים לליל הסדר, מבשלים ביצים קשות שיהיה לנו עבור הביצה, צולים זרוע, לוקחים, אה, צוואר של עוף, גרון של עוף ומוציאים ממנו כמעט את כל הבשר, מגרדים חריין, את החזרת של החריין, וכמובן דואגים שהיא תישאר יבשה. משרים חסות במי סבון ושוטפים אותם תחת, אה, לאחר שלוש דקות לפחות משרים אותם, אה, שוטפים אותם תחת זרם מים חזק ודואגים לייבש היטב את כל עלי החסה. אנחנו גם, אה, מכינים את החרוסת שהיא מורכבת למנהגנו רק מתפוחים, אגוזים ואגסים, ומקפידים שהכל יישאר יבש ללא טיפה של מים, וגם לא מערבים יין. רק במהלך ליל הסדר אנחנו, אה, נערב-- נרכך קצת, אה, לפני אכילת המרור את החרוסת ביין מהצלחת של הקידוש, אבל החרוסת שמוגשת בליל הסדר היא חרוסת יבשה לגמרי. גם דואגים שיהיה

31:43 דובר 2 בצל ולכרפס ו-, אה, תפוחי אדמה ל-לנשים וילדים שרוצים לאכול את הכרפס, אה, באמצעות תפוח אדמה. אה, בודקים את המצות שלא יהיו בהן, אה, אה, אה, מצות כפולות, שלא יהיו בהן נפיחויות, שיכול להיות שיש שמה חלק שלא נאפה טוב. בודקים שהמצות תהיינה שלמות, המצות שבהן אנחנו משתמשים לליל הסדר, וגם, אה, מומלץ מאוד, אה, להכין כזיתות מצה עבור כל אחד ואחד מבני הבית. וחשוב מאוד מאוד מאוד שכל מה שאפשר להכין לפני החג, חוץ מעריכת הקערה שאת זה עושים ממש בליל החג, את זה אנחנו דואגים לעשות לפני כניסת החג כדי שהחג ייכנס ונהיה רגועים ופנויים להתחיל מיד אחרי ששבים מבית הכנסת בליל החג, להתחיל מיד בליל הסדר בלי להתעכב כדי שהילדים לא יירדמו ויוכלו להיות פעילים בליל הסדר. אה, כמובן שחשוב מאוד לקחת את הילדים לנוח לפני ליל הסדר כדי שבאמת בלילה הם יהיו ערניים ויוכלו לשאול את הארבע קושיות ונוכל לספר להם ולקיים את המצווה של ״והגדת לבנך״. את כל ההכנות באמת צריך לעשות. אה, כמובן להכין את הנרות, נרות החג, ונשים מברכות מעבר לברכה של להדליק נר של יום טוב, הן מברכות ברכת שהחיינו. והמנהג הוא שכל ילדה שמתחילה לבר-- להדליק בפעם הראשונה אז רצוי שהיא תתחיל לברך ביום טוב, שאז היא מברכת בלאו הכי שהחיינו, או אם היא לא מחכה עד ליום טוב, אז הרבי אמר שקונים לה בגד חדש, שמלה חדשה וכיוצא בזה. מאז שהיא יודעת לדבר ולברך אז כבר מרגילים אותה במצווה היקרה הזאת של הדלקת נר של שבת קודש וניגשים להדלקת הנרות. ובעצם כאן הבית כבר מוכן לליל הסדר ומחכים כולנו לגילוי הגדול שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם.

33:55 דובר 2 וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. לקראת שביעי של פסח נעסוק היום במנהגים של שביעי של פסח והמשמעות של היום הקדוש הזה. למעשה, כאשר בני ישראל יצאו ממצרים הם היו בדרך לארץ ישראל. כמובן, הם היו צריכים קודם כול לעבור דרך הר סיני ולקבל את התורה, ובשלב מסוים הם חייבים לעצור. עומדים וממתינים שבעה ימים עבור מרים. מרים הנביאה, אחות אהרון. היא צריכה בעצם להיסגר שבעת ימים וכל עם ישראל ממתינים לה. למה הטריחו עם רב כל כך להמתין שבעה ימים עבור אישה אחת מישראל? הסיבה לזה, אומרים חז"ל, שמידת הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה. היא עמדה והמתינה למשה רבנו כמו שכתוב, ״ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו״. עם ישראל היו במצרים תחת השעבוד, תחת הקושי של פרעה הרשע, וראתה את כל העוני והסבל והייסורים שקורים לעם ישראל, והיא מתנבאת נבואה, כמו שכתוב שמה שהיא הייתה מתנבאה כאשר היא הייתה, ״ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון״, הנביאה אחות אהרון, היא התנבאה עוד בהיותה רק אחות אהרון, עוד לפני שמשה רבנו נולד היא כבר התנבאה. מה הייתה נבואתה של אותה צדקת? הנבואה שלה הייתה שעתיד להיוולד להם במשפחה אח, בן, בן שלישי שייוולד, והוא יאיר את ישראל ויוציא את ישראל מקושי השעבוד. ובאמת כאשר נולד משה נתמלא הבית כולו אור ואביה שמח בכך שהתקיימה נבואתה. אבל כשהשליכו אותו ליאור אז אביה שאל אותה, ״איה נבואתך?״ והיא עמדה כל אותם הימים וציפתה לראות מה עם אח שלה הקטן. בשכר זה זכתה שכל עם ישראל ימתינו לה ברבות הימים משך שבעה ימים, בזמן שהיא הייתה בצרעתה, כי בתוך הקושי, בתוך השעבוד היא רואה לא את הקושי, לא את החורבן, לא את הצער והייסורים,

36:15 דובר 2 אלא את הגאולה. אז כאן בעצם יש משמעות מיוחדת להמתנה שלה. כבר בתוך הגלות היא ראתה טוב טוב את הגאולה שמתחילה להתנוצץ ולכן יש משמעות מיוחדת להמתנה שלה, ולכן היא זכתה שכל ישראל ימתינו לה. למעשה, היום הזה שבו היא עמדה, יש מחלוקת בגמרא במסכת סוטה. באיזה יום זה היה? אה, יש דעה שאומרת שזה היה בחג השבועות, וכתוב שמשה רבנו באותו יום הרי עתיד ליתן את התורה-- להביא את עם ישראל לקראת קבלת התורה, ולא מתאים ש-שדווקא באותו יום תיגזר עליו כזו גזרה נוראה. אבל יש דעה שאומרת, הגמרא במסכת סוטה אומרת, רבי חנינא בר פפא, הוא אומר שזה היה יום כ"א בניסן. זאת אומרת, היום שבו משה רבנו עתיד, אה, ל-להעביר את ישראל דרך ים סוף על פי הוראת השם. זאת אומרת שהיום השביעי של פסח כבר מאז זה היה יום שמוכן לגאולה, שמיועד לגאולה. מרים הנביאה נמצאת בתוך הקושי, בתוך השעבוד ורואה את המצב ורואה את הסבל ורואה מה עשו לאח שלה ומה עשו לכל האחים שלה. והיא ראתה בסבלות עם ישראל ואף על פי כן היא לא רואה פה גלות, היא רואה פה גאולה. היא רואה את אותו תינוק שקם ומושיע את ישראל, וזה בדיוק המשמעות של חג הפ-- של חג הפסח, של שביעי של פסח, בייחוד של שביעי של פסח. שביעי של פסח אנחנו יודעים שהוא בשונה מכל החגים, אה, בליל החג לא מברכים שהחיינו ולמחרתו אנחנו גם לא אומרים הלל שלם. אה, זאת אומרת ב-בימים האחרונים של פסח לא אומרים הלל שלם, אלא רק, אה, הלל עם דילוגים כמו שנהוג ב-אה בכל ימי פסח. זאת אומרת רק בימים טובים הראשונים-- שני הימים טובים הראשונים

38:09 דובר 2 של החג. למעשה רק בחג הראשון, כן, של חג הפסח, אומרים את ההלל, אה, בשלמותו, אבל בשאר הימים, במנהגנו אנחנו כן מברכים, אבל לא אומרים את ההלל, אלא מדלגים את הקטעים שמדלגים בימים שאין, אה, גומרים בהם את ההלל. שני העניינים האלה, גם העניין של אי אמירת הלל שלם ואי ברכת שהחיינו, למעשה יש לזה טעמים על פי, על פי נגלה, כיוון שאמרנו כבר שהחיינו בליל, בליל החג הראשון, אז זה הולך על כל ימי החג, מה שאין כן בחג הסוכות, הסיבה שבשמיני עצרת אנחנו מברכים שהחיינו כי זה רגל בפני עצמו, ולכן גם אומרים הלל בגלל שזה יום, יום טוב בפני עצמו. אבל יש לזה עוד משמעות, ומשמעות פנימית, שלמעשה השמחה של שביעי של פסח, השלמות של שביעי של פסח, זה השלמות של הגאולה העתידה. ולכן ברכת שהחיינו שנגיד בשביעי של פסח היא בעצם ברכת שהחיינו של הגאולה. רק בגאולה אנחנו נוכל באמת להגיע לשלמות, וכל עוד לא הגענו לשלמות הזאת אנחנו עדיין לא יכולים לברך שהחיינו, כי היום טוב של שביעי של פסח הוא קשור עם הגאולה. והמעניין הוא שככל שמתקדמים ומתקרבים לגאולה אנחנו יותר מתחילים להרגיש את ההרגשה הגאולית של היום הזה. וכפי שידוע שהבעל שם טוב היה אוכל סעודה שלישית בשביעי של פסח, ובאחרון של פסח, סליחה. ואה, אנחנו יודעים מה שהרבי הרש"ב, אה, התחיל בישיבת תומכי תמימים להנהיג שיאכלו סעודה שלישית, והוא קרא לזה סעודת משיח. הוא ציווה שיתנו מצות וישתו ארבע כוסות של יין. אנחנו יודעים שזה בעצם כנגד הארבע לשונות של גאולה, והרבי בא ופרסם ואמר שהעניין הזה שייך לכל אחד ואחד. והרבי אמר שצריך לכוון בעת אכילת המצה ובעת שתיית היין שזה באמת

40:10 דובר 2 שייך לגאולה, ומי שלא מכוון, הכוונה היא לעיכובא. וככה שצריך ממש להקפיד על השתייה והאכילה בסעודה הזאתי, שזה סעודה, שזה אכילה ששייכת לגאולה. לגבי אחרון של פסח, אנחנו יודעים שביום, בחוץ לארץ, ביום השני של יום טוב של האחרון של פסח, זאת אומרת למחרת שביעי של פסח, אז בהפטרה קוראים באמת, אה, פסוקים שנוגעים על מלך המשיח. ודבר מעניין מאוד, שכל חג הפסח אנחנו מאוד מקפידים שלא לאכול שרויה, להיזהר ולהרחיק, לבדוק את הכלים שלא נפלו בהם פירורים של מצות, ולהיזהר כמובן שלא יפלו לאוכל פירורים של מצות, ולנגב את השפתיים מפני חשש של פירורים של מצות כדי להרחיק ככל היותר ממצה שרויה. והנה מגיע האחרון של פסח, וכאן המנהג הוא, כמובן בחוץ לארץ, לא ביום שביעי של פסח, אלא ביום האחרון של פסח, שבארץ ישראל אין את היום הזה. זה כבר, אה, בארץ ישראל זה כבר איסרו חג, אבל בחוץ לארץ הם ממשיכים עוד יום אחד שהוא נקרא האחרון של פסח, והמנהג הוא שמכינים שרויה ואוכלים במאכלי החג, אוכלים שרויה. והסיבה היא דווקא בגלל שהחג הזה קשור עם הגאולה. כל העניין של הזהירות וההרחקה זה שייך למצב של גלות, אבל כשנמצאים במצב של גאולה, את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וממילא אין מה להתרחק, אין מה להיבהל, ולכן מקפידים לאכול שרויה כדי לבטא שהיום הזה הוא למעלה מכל העניינים שצריך שמירה בהם, כיוון שהיום הזה שייך לגאולה. וממילא נזכה בעזרת השם בזכות היום הקדוש הזה, כמו שהרבי הרש"ב אמר שהיום, הימים האחרונים של פסח זה זמנים שחשף השם את זרוע קודשו. זה ימים שבהם אפשר לקבל הרבה, אבל בעיקר מה שמעניין אותנו וחשוב לנו זה שאנחנו מהחג

42:16 דובר 2 הזה באמת נגיע לגאולה האמיתית והשלמה ונזכה לחגוג אותו עם מלך המשיח בבית המקדש השלישי.