בדיקת, מכירת, ביעור וביטול החמץ - הרב נפתלי ועקנין שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 בחודש ניסן, גם זה הזמן שאנחנו מתכוננים לפסח ויש לנו בפסח את האיסור החמור ביותר שיש בתורה. איסור אכילת חמץ והנאה מחמץ זה איסור אחד האיסורים הכי חמורים בתורה. מכמה דברים. א', זה אסור גם באכילה וגם בהנאה. לא רק שאסור לאכול את החמץ, אלא גם כן אסור ליהנות מהחמץ, אסור למכור אותו, אסור לעשות שום דבר בפסח. ודבר נוסף, גם מי שלא אוכל את החמץ ולא נהנה מהחמץ ורק מחזיק אותו ברשותו, עובר בכל רגע ורגע בשלושה איסורים מהתורה. איסור שלא ייראה לך חמץ ולא יימצא לך חמץ בכל גבולך, וגם מצוות עשה של תשביתו שאור מבתיכם. ולכן כדי להימנע מכל האיסורים האלה יש לנו ארבעה מקדמי ביטחון. כמובן מסביר הרדב"ז למה באמת התורה החמירה בחמץ בפסח יותר מכל האיסורים שבתורה. מה, מה המיוחד בחמץ בפסח? אז מס-מסביר דבר נפלא, כי החמץ רומז ליצר הרע שהוא נקרא שאור שבעיסה. ויצר הרע אסור לתת לו שום פתח בנתינת מקום אצלנו בגוף, כי ברגע שנותנים לו פתח קטן הוא מרגיש מיד כבעל הבית, ולכן צריך להקפיד מאוד לא להכניס שום חמץ ושום שאור לתוך הגוף שלנו, וכמובן בפסח אנחנו צריכים להימנע מכל האיסורים של, של חמץ בפסח. מסופר על ה... רבי צבי הירש מליז'נסק. הוא אומר ש... כ-כל פעם הרבנים לפני פסח מכינים דרשה, דרשה ענקית לשבת הגדול וטורחים למצוא... אה, תירוצים לכל מיני דברים מוקשים. הוא אומר אני, הדרשה של שבת הגדול שלי היא כזו. מצד אחד מצאתי ברמב"ם ש... יש מצווה שבערב תאכלו מצות וגם ברמב"ם מובא האיסור של לא תגנוב. לכאורה זו סתירה. מה יעשה בן אדם שאין לו מה לאכול והוא רוצה לקיים את,

02:41 דובר 2 את מה שכתוב? בערב תאכלו מצות. אז מה יעשה אם הוא לא יגנוב? לא יהיה לו. אבל אני תירצתי את זה בצורה הכי נפלאה שיש. אני מחלק לעניים שיהיה להם את כל מה שהם צריכים לליל הסדר, ואז כשיש להם את כל מה שיש להם לסדר, הם לא צריכים לגנוב כי יש להם את כל מה שהם צריכים. עכשיו נתחיל במקדמי ביטחון שאנחנו עושים לפני פסח כדי לא להיכשל חס וחלילה באיסורי חמץ בפסח. יש לנו בדיקת חמץ וביטול חמץ. בדיקת חמץ כולם מכירים. בערב פסח אנחנו בודקים את החמץ לאור הנר ובודקים שלא יישאר בשום מקום, בשום פינה, שלא יישאר שום, אה, פירור של חמץ בשום מקום ואנחנו מבערים את החמץ, ולאחר מכן לאחר הבדיקה אנחנו מבטלים את החמץ מהלב ואנחנו אומרים כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטל ולהוי כעפרא דארעא. למה בעצם אנחנו צריכים את שתי הפעולות? גם את בדיקת החמץ וגם את הביטול של החמץ? כי אם אדם רק יבטל, אומרים חז"ל שהביטול הוא בעיק-בעיקר להוציא מהלב את החמץ, שהחמץ יצא מהלב שלו, כי מובא בתלמוד ששני דברים אינם ברשותו של אדם והתורה הכניסה אותם לרשותו כדי שיעבור בהם איסור. אחד מהם זה חמץ בפסח והשני זה בור ברשות הרבים. אפילו שהבור הוא לא שלו, זה ברשות הרבים. בכל אופן התורה עשתה אותו כשלו כדי להתחייב במי שנפל לשם, לחייב אותו לשלם. גם חמץ בפסח זה נחשב שלו כי התורה הכניסה אותו לרשותו. איך מוציאים אותו מרשותו? מוציאים אותו מהלב, מפקירים אותו, מוציאים אותו מהלב. אז חכמים חששו שאולי לפעמים אדם לא יוציא את זה מהלב אם יש לו קונטיינר שלם של

04:47 דובר 2 כל מיני דברים יקרים, והוא יתחיל להגיד את הביטול. אבל בעצם הוא בונה על זה שהוא ייקח את זה אחרי פסח, אז הוא לא יבטל את זה בלב שלם ולכן החכמים תיקנו שיעשה בדיקה. אבל אולי נעשה את הבדיקה ולא צריך את הביטול. נעשה בדיקת חמץ כמו שצריך בצורה מדוקדקת, אבל אם יישארו פירורים, פירורים לא חייבים עליהם על בל ייראה ובל יימצא. אז נסתפק בבדיקה. אבל אז חכמים חששו לדבר אחר. אדם יבדוק ולא יבער ובאמצע הפסח פתאום הוא ימצא איזה אוצר נפלא של חמץ, משהו שהוא מאוד מאוד אוהב וייתן את דעתו עליו ויתלהב מזה. ואז באותו רגע שהוא מתלהב, עוד לפני שהוא, אה, שורף אותו או עושה מה שצריך, באותו רגע הוא עובר על איסור של בל ייראה ובל יימצא, כי הוא הכניס אותו בחזרה ללב שלו, אז הוא עבר עליו על איסור. ולכן כדי לעשות שני מקדמי ביטחון, חכמים תיקנו שאדם יעשה גם את הבדיקה כמו שצריך כהלכתה. כן, בערב פסח וגם את הביטול כל חמירא וחמיעא. אז צריך לשים לב. אנחנו אומרים פעמיים את הנוסח הזה של כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי. גם בלילה בסיום הבדיקה של החמץ וגם בבוקר בזמן ביעור של החמץ. וצריך לשים לב. צריך להבין שהנוסח הזה כל חמירא, מי שלא מבין אותו, זה לא לחש נגד עין הרע. זה משהו אמיתי שהוא מוציא את זה מהלב שלו וצריך להבין מה שהוא אומר. אנחנו אומרים, בלילה אנחנו אומרים רק, מבטלים רק את החמץ דלא חזיתיה ודלא ביערתיה. זאת אומרת את החמץ שאני עדיין רוצה לאכול מחר, עדיין רוצה לאכול מחר אני לא יכול לבטל, כי מחר אני אוכל

06:49 דובר 2 עפר, או שאני, או שאני מבטל את הביטול שלי, כיוון שאני בעצם, בעצם עוד פעם מייחס חשיבות לחמץ ואוכל אותו. אז מה אני מבטל? את כל החמץ שנעלם ממני, שאם מאחורי ארון או באיזה מקום מסוים נסתר התחבא חמץ, אני מבטל אותו מכל הלב. אבל אני חוץ מהחמץ הזה ששמרתי לאכול מחר. אבל לאחר ביעור חמץ ושריפת החמץ, שזה הפעולה השלישית, מקדם הביטחון השלישי, שכל החמץ שנשאר לי מהאכילה של הבוקר אני שורף. מקיים את מצוות חכמים לפי דעת רבי יהודה, שמבערים אותו בשריפה. אנחנו שורפים. זה המנהג לשרוף את החמץ, ולאחר שאני בטוח שהחמץ נשרף, אז אני אומר את הנוסח הנוסף של כל חמירא, ואז אני אומר דחזיתיה ודלא חזיתיה, דביערתיה ודלא ביערתיה. את כל החמץ, מה ששרפתי ומה שלא שרפתי, מה שביערתי, מה שלא ביערתי, הכל יהיה הפקר ויהא כעפרא דארעא. אם כן, זה הסוג השלישי, מקדם הביטחון השלישי. מקדם הביטחון הרביעי זה מכירת חמץ. אמנם את הפעולה של מכירת החמץ אנחנו עושים עוד לפני הפעולות הקודמות, אבל בפועל היא לא מתבצעת. אנחנו רק מאשרים לרב לבצע את המכירה. הרב מוכר את החמץ רק קרוב לזמן של ה-- לחצות, לחצות היום, שאז לאחר מכן כבר אי אפשר למכור את החמץ. אז הרב מוכר את החמץ לגוי, והמכירה הזו זה לא הערמה, חלילה. וזה לא כאילו, אלא זו מכירה אמיתית. צריכים להתייחס לזה ברצינות ולמכור כמו כל מכירה. יש לנו כלל שדברים מיטלטלין, דברים שאפשר לטלטל אותם, הם נקנים אגב קרקע, אגב דבר שהוא קבוע בקרקע, או שהוא בית או, או ארון שצמוד ל-ל-לקרקע, ולכן את המקום שהחמץ מונח בו אנחנו משכירים לגוי. כך כתוב בחוזה

09:06 דובר 2 השכירות, וכשאנחנו משכירים את המקום הזה לגוי, אנחנו ביחד עם זה מוכרים לו אגב המקום את כל החמץ שאנחנו מניחים שם. לכן צריך להקפיד שהחמץ לא ישוטט בכל מקום בבית ולהגיד אני מכרתי את החמץ, אלא החמץ יהיה במקום אחד או שני מקומות קבועים שהם מיוחדים אך ורק לחמץ, ובכך אנחנו ננצל ונבער את כל החמץ שנמצא, ש-ש-שנמצא ברשותנו. אה, אני רוצה לספר לכם סיפור על מכירת חמץ כדי להמחיש את העניין של המכירה מכל הלב. היה בתוניסיה הרב של תוניסיה, קראו לו רבי חיים בן עייש. הייתה לו חנות מכולת והיה לו עובד גוי. והוא מכר תמיד את החמץ אה לגוי, והגוי, והגוי הפועל שלו היה נאמן בתום. יום אחד באו אליו היהודים ואומרים לו, תשמע, הפועל שלך פותח את החנות ומוכר. מוכר את ה-- מ-מ-מוכר את המוצרים במכולת, והוא לא האמין למראה עיניו. הלך לראות. הוא הלך לראות. הוא ראה את זה, אבל לא אמר מילה, כי אם הוא יגיד לו למה אתה מוכר, אז הוא מגלה בדעתו שבעצם המכירה שלו לא הייתה בלב שלם, ולכן הוא שתק, חזר הביתה והבליג. לאחר צאת החג בא אליו הגוי הזה ונותן לו את כל הכסף שהוא מכר בחג. הוא אומר לו, כבוד הרב, רציתי לנסות אותך לראות אם המכירה שלך היא מכירה בלב שלם, ועכשיו ראיתי שהמכירה שלך הייתה בלב שלם. קח את כל הכסף ש-ש-שמכרתי בחג. תיקח את זה, זה שלך. מכאן רואים את העניין של המכירה שצריכה להיות בלב שלם, בלי לחשוב, בלי שום שיקולים. מי בעצם מוכר את החמץ? אנשים שיש להם דברים שהם מאוד יקרים והם רוצים להחזיק אותם לאחר פסח. יש לו משקאות חריפים שמאוד

11:25 דובר 2 יקרים. יש לו מוצרים שהוא צריך מיד לאחר הפסח, הוא צריך אותם. אז הוא מוכר את החמץ, ולכן צריך לעשות את המכירה כפי שצריך אצל רב מוסמך ולעשות אותה כמו שצריך עם חתימה ועם כל מה שצריך. כמובן, במקרה הצורך שאין ברירה או שאדם נתקע, יכול גם דרך הטלפון או באינטרנט או בכל מיני אמצעים דיגיטליים אחרים. ואני רוצה רק לאחל לכולנו שבעזרת השם השנה נזכה לחגוג את ה-- את חג הפסח כהלכתו בבית המקדש השלישי ונזכה להקריב קורבן פסח כהלכתו. אמן ואמן.