הלכות בדיקת חמץ - הרב אברהם מזרחי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 במסגרת השיעור הזה, בעזרת השם, נעסוק בהלכות פסח שמרובות הן. בתוך הלכות פסח עצמו אנחנו נוגעים בהלכות בדיקת חמץ. בעזרת השם נשתדל להסביר את טעם הבדיקה, את מהות הבדיקה, זמן הבדיקה, ברכה וכולי וכולי. ונתחיל קודם כל בהתייחסות המיוחדת שהתורה התייחסה לאיסור חמץ, בשונה משאר האיסורים. התורה החמירה בחמץ בכמה דברים. "בל יראה ובל ימצא", "לא יראה לך חמץ, שאור לא ימצא בבתיכם". בנוסף לכך שאסור לאכול את החמץ וליהנות מהחמץ, אסור גם שחמץ ייראה והחמץ יימצא ברשותנו. אנחנו גם מצווים להשבית את החמץ לפני פסח. איך משביתים את החמץ? אז מדין תורה מספיק שאדם יבטל את החמץ מליבו ויחשיב אותו כעפרא דארע, הוא כבר מאבד משמעות וחשיבות לגביו וזה מספיק. אבל בכל זאת, חז"ל לא הסתפקו בביטול החמץ ודרשו בפועל להשבית את החמץ, להוציא אותו מגבולנו בפועל. הסיבה לכך שחז"ל לא סמכו על הביטול שאדם עושה בליבו, יש לזה כמה הסברים ומהם: א', כיוון שביטול החמץ זה דבר שתלוי בליבו של האדם, וייתכן שאדם לא באמת התכוון שהחמץ, אם יש לו חמץ יקר או בכמות גדולה, הוא באמת ייחשב כעפרא דארע, וממילא יוצא שלא באמת החמץ בטל. אז חז"ל גזרו ואמרו לא לסמוך על הביטול, אלא בפועל לבער את החמץ מרשותו פיזית. סיבה נוספת, חכמים חששו שאם אדם רק יבטל את החמץ, אבל עדיין יישאר חמץ ברשותו, מתוך שאדם רגיל בחמץ במשך כל השנה, הוא עלול חלילה לבוא ולאכול מהחמץ בטעות בפסח עצמו. מכיוון שהתורה החמירה מאוד באיסור חמץ, כמו שאמרנו, אסור באכילה, אסור בכרת, עונש כרת על האוכל חמץ, ואיסור חמץ במשהו בפסח. לכן חז"ל החמירו שבפועל אדם לא יסתמך על הביטול, אלא הוא יבער את

03:03 דובר 2 החמץ בפועל. כמובן שמצוות השבתת החמץ היא מתחילה בעצם בערב יום הפסח. כלומר, אם פסח חל כמו השנה בליל שבת קודש, אז ביום שישי בצהריים זה זמן ביעור החמץ. מן התורה מחצות היום, ומדרבנן הקדימו בשעה את איסור ההנאה ובשעתיים את איסור האכילה. החכמים תיקנו שבסמיכות לזמן שהחמץ נאסר באכילה ובהנאה מן התורה, לבדוק ולוודא שאין חמץ ברשותנו, ואם יש חמץ ברשותנו לבער אותו לגמרי מרשותנו. אז בעיקרון בדיקת החמץ הייתה אמורה להיות בסמיכות לזמן האיסור מן התורה, שזה אומר ביום ערב פסח. אלא שמכיוון שאנשים טרודים במלאכתם באמצע היום עלולים לשכוח מהבדיקה, חכמים הקדימו את זמן הבדיקה לאור לארבעה עשר בניסן. כלומר, בקביעות שאמרנו ביום חמישי בלילה, זה הזמן לבדיקת חמץ. סיבה נוספת שהקדימו אותה ללילה, כיוון שהחכמים תיקנו שהבדיקה תיעשה בצורה מדוקדקת וטובה, אז תיקנו שבדיקת החמץ תהיה לאור הנר, ואור הנר מבהיק יפה ומאיר טוב, והוא רלוונטי כאשר לא לאור היום אלא דווקא בלילה. ולכן בתחילת הלילה של אור לארבעה עשר זה הזמן של בדיקת חמץ שתיקנו לנו חז"ל. זמן בדיקת חמץ. הזמן הראוי לבדיקה הוא ממש בתחילת ליל ארבעה עשר בניסן, ולכן נהוג וכך רצוי שאדם מתפלל תפילת ערבית בזמנה, בצאת הכוכבים ומייד לאחר תפילת הערבית, ללא השתהות, יגיע לביתו ויתחיל כבר בפועל את בדיקת החמץ. כמובן שאם לא בדק בתחילת הזמן, אז ודאי שהוא צריך לבדוק בהזדמנות הראשונה, והחיוב בדיקת חמץ רובץ עליו כל הזמן, גם אם לא בדק בלילה מכל סיבה שלא תהיה, אז ביום הערב הפסח הוא חייב לבדוק, ואם לא אז עדיין רובצת עליו חובת הבדיקה במשך ימי הפסח בברכה. וגם אם הוא לא בדק את כל הפסח, כבר נכנסים פה

05:57 דובר 2 לסוגיה אחרת של איסור חמץ מדרבנן, חמץ שעבר עליו הפסח והוא עדיין צריך לבדוק אפילו אחרי הפסח, אבל בלא ברכה. אבל נחזור לדברים שהזמן האידיאלי והרצוי שקבעו לנו חז"ל הוא בתחילת אור לארבעה עשר, ולכן אדם אסור לו להתעסק עם דברים אחרים בזמן בדיקת חמץ. דברים האסורים לעשות לפני בדיקת חמץ. כדי שחלילה לא יקרה מצב שאדם שוכח את בדיקת החמץ, חכמים עשו סייג ואמרו לא להתעסק עם דברים שעלולים לגרום לאדם היסח הדעת מבדיקת חמץ. ולכן אסרו חכמים לאכול אכילת קבע, לעסוק בלימוד, לעסוק במלאכה במשך חצי שעה שלפני זמן בדיקת חמץ. כדי שאדם לא ייסחף עם הדברים הללו עם הלימוד, עם המלאכה, עם האכילה, ואז הוא עלול לפספס חלילה את זמן בדיקת חמץ. אם יש שיעור תורה קבוע בלימוד הלכה, אז ניתן לעשות את השיעור לא לבטל את השיעור, ואחרי זה טוב שיזכירו אחד לשני לעשות את בדיקת החמץ בזמנה. אכילת עראי מותרת אם זה פירות או מיני מאפה פחות מכביצה, אין בזה חשש. חשוב להבהיר שהאיסור של האכילה או ההתעסקות עם שאר הדברים רובצת על מי שאמור בעצמו לבדוק חמץ. אם אנחנו מדברים בבית נורמטיבי, אז האחריות על בדיקת החמץ חלה על בעל הבית שהוא בעל החמץ. עליו חלה האחריות וממילא עליו חל האיסור להתעסק בדברים אחרים שעלולים לגרום לו שכחת בדיקת חמץ. שאר בני הבית שלא עליהם מוטלת האחריות, אין עליהם שום איסור להתעסק עם דברים אחרים. ברגע שכבר הגיע זמן בדיקת חמץ, אז אסור לגמרי להתעסק עם דברים אחרים. אסור לאכול אפילו פחות מכביצה, כיוון שכבר רובץ עליו חיוב בדיקת חמץ. כדי שהבדיקה תוכל להיעשות בזמן הראוי, אז נכון להכין היטב את הבית למצב

08:40 דובר 2 של בדיקת חמץ. הכנת הבית לבדיקת חמץ. עוד לפני התאריך של הבדיקה ראוי ורצוי שהבית יהיה נקי באופן כזה שיאפשר לעשות את הבדיקה היטב. ואכן מנהג ישראל כבר ימים מרובים לפני פסח, שכבר מתחילים עם ההכנות של הבית לקראת הפסח ומנקים היטב את כל הבית מכל חשש של אפשרות שיישאר משהו של חמץ בפסח. והדבר הוא מאוד הגיוני ורצוי, כיוון שלא ייתכן בלילה אחד של ערב פסח לבוא ולטפל בכל החמץ של הבית. אז כבר מראש צריך להתחיל להכין את הבית לקראת הבדיקה האחרונה שעושים אותה בליל בדיקת חמץ. ולכן, קודם כל צריכים לשים לב לכל המקומות שמשתמשים בהם בחמץ במשך כל השנה. המקומות הללו הם מועדים במספר ראשון לטפל בהם מהחמץ, כדי שלא יישאר חמץ שמה במשך הפסח. שזה אומר המטבח, היכן שמבשלים חמץ, את פינת האוכל, שולחן האכילה הם המקומות שמועדים לחמץ. כמובן מקררים, מקפיאים, את המקומות הללו בוודאי ובוודאי שצריך לנקות היטב היטב, כיוון שהמקומות האלה בוודאות יש שם חמץ. בנוסף לכך, לא רק במקומות שאנחנו יודעים בוודאות שיש שם חמץ, אלא גם מקומות שייתכן שייכנס לשם חמץ, גם הם בכלל הבדיקה. ולכן צריך להכין היטב את אותם מקומות לקראת בדיקת החמץ, שזה אומר בצורה מעשית – כל מקום שייתכן שנכנס לשם חמץ, וכשמדובר עם משפחה עם ילדים קטנים, כמעט בכל מקום ייתכן שנשאר חמץ, שהחביאו שם חמץ, שהתעסקו בחמץ, אז כבר מראש רצוי וראוי לנקות את המקומות. וכדי לא להעמיס על ליל בדיקת חמץ, אפשרי בהחלט כבר לפני פסח, בימים שלפני פסח, אפשרי לפרוס את הבדיקה הזאת במשך כמה לילות. שזה אומר שאם למשל יש ארונות בגדים או מגירות של הילדים שהסיכוי הוא מאוד גבוה שיתעסקו שמה

11:29 דובר 2 עם חמץ, אז פשוט בימים שלפני פסח מפנים את כל המוצרים שישנם שם. אם זה צעצועים, בגדים וכולי, מפנים אותם, מנקים היטב את המדפים, מנקים היטב את המגירות וניתן בלילה לעבור לאור הנר ללא ברכה באותם מקומות שכבר נוקו היטב, ואותם מקומות כבר לא צריך לבדוק אותם באור לארבעה עשר, כיוון שבעצם עברו את הבדיקה וזה כבר נקרא מקום שאין מכניסים בו חמץ. כמובן שצריכים להיזהר באזהרה מיוחדת מאוד שלא להכניס שוב חמץ. מאז ש־מאז שניקו את המקומות הללו, שלא שוב יכניסו לשם חמץ, כי אז בעצם נהרס כל מה שטיפלנו וניקינו. ידוע מה שאדמו"ר הזקן מביא בשולחן ערוך, ובדבר הזה ישנם קצוות. ישנו קצה אחד שזה בעצם החומרה ומנהג ישראל להקפיד כמה שיותר בניקיון של החמץ, כמו שמביא אדמו"ר הזקן בסימן תמ"ב סעיף ל': ישראל קדושים הם ונוהגים להחמיר על עצמם וגוררים כל החמץ הנמצא אפילו משהו והוא דבוק בבית או בכלי, ומחמירים מאוד לגרור הספסלים והכיסאות והכתלים שנגע בהן חמץ. ואם יש חמץ בסדק שלא יכול לחטט אחריו, יטיח עליו מעט טיט. כמובן שצריכים לקחת את הדברים בצורה פרופורציונלית. הכוונה היא כזו. אנחנו צריכים לעשות הבחנה בין המקומות שיש שם חמץ והמקומות הללו שעלול חלילה וחס להישאר חמץ בפסח עצמו, אפילו פירור של חמץ, וייתכן שיבואו בטעות לאכול מהפירור הזה, בזה אנחנו צריכים להחמיר בתכלית ההחמרה, כיוון שחמץ איסורו במשהו, איסור כרת, ובזה צריך להחמיר כמה שיותר שלא יהיה אפילו חשש לחשש שפירור של חמץ יישאר וחלילה וחס בטעות יבואו לאכול אותו. אז כל מה שקשור לשולחן האכילה, כל מה שקשור לכיסאות, ספסלים, כל מה שבאים איתם במגע תוך כדי אכילה, בזה צריך להחמיר מאוד. אפשר לתת דוגמה

14:13 דובר 2 שאולי לא חושבים עליה, אבל הנייד, המכשיר, הפלאפון שמצוי מאוד שמתעסקים בו תוך כדי אוכל, אז ייתכן מאוד שיש שמה פירורי חמץ. ואם אדם מתעסק איתו תוך כדי אכילה בפסח, ייתכן מאוד שפירור של חמץ ייפול לאוכל והוא יאכל אותו. אז בנקודה של כל מה שעלול להיכנס לפה בפסח צריך להחמיר בתכלית ההחמרה. אפילו בפירור איסורו במשהו, וזה איסור כרת, וצריך לעשות כל השתדלות שלא להגיע למצב שאפילו בטעות פירור חמץ חלילה וחס ייאכל, אפילו על ידי שאר בני הבית בפסח. לכן אותם מקומות שמועדים לאכילה צריכים להיזהר בתכלית הזהירות. אחת הדוגמאות, גם פופולרית מאוד, למשל כל הברכונים שמשתמשים בהם תוך כדי סעודה בשבת. אין ספק שהברכונים הללו מלאים בפירורי חמץ, ואם חלילה יעלה על הדעת להשתמש בברכונים הללו בפסח, מצוי מאוד שפירורי חמץ ייפלו, ואדם ייתכן שהוא ייכשל באכילה. אז בנקודה הזאת של האכילה של החמץ בטעות חלילה, צריך להחמיר בתכלית החומרה. אבל כשאנחנו מדברים על מקומות שלא באים במגע עם האוכל, מקומות שעצם הנוכחות של החמץ תיתכן שם, אז פה אנחנו צריכים לדעת לעשות דירוג בין הדברים. אם יש חשש שיישאר שם חמץ, אפילו פירור חמץ, אבל פירור שראוי לאכילה, אנחנו צריכים לבדוק אחריו ופשוט להשבית אותו פיזית לפני פסח, בזמן הביעור. אבל אם מדובר על פירורים שהם כל כך קטנים, והפירורים הללו גם כן מאוסים מאכילה, אז עליהם לא צריך, לא צריך מבחינת חובת ההלכה לחפש אחריהם ולבדוק אחריהם ולבער אותם בערב פסח, כיוון שהם בטלים מאליהם ולא כלפיהם נאמר חשש שמא יבוא לאוכלו. ולכן כל מה שכתוב בהלכה שאדם צריך לבדוק את החמץ בחורים ובסדקים וכולי, מדובר כאשר יש היתכנות שיימצאו שמה פירורי חמץ שייתכן שיבואו

16:46 דובר 2 לאוכלם. פירורי חמץ שראויים לאכילה. אבל מה שמצוי שייתכן שיש בין הבלטות כל מיני חריצים, וייתכן מאוד שנכנס שם איזשהו פירור, אין צורך לבדוק, כיוון שקודם כל ספק גדול אם יש שם בכלל פירורים, וגם אם כן הפירורים האלה כבר מאוסים מכל השטיפות שנעשו במשך השנה והשטיפה שעושים לקראת פסח, לקראת הבדיקה. ודאי שכבר הם לגמרי לא במצב של חשש ששמא יבוא לאוכלו, ולא בגללם נתקנה בדיקת חמץ. לכן צריך להיות חכם עיניו בראשו, לדעת איפה לשים את האנרגיה בבדיקת החמץ, שמצד אחד אכן כתוב שמנהגנו להאריך בבדיקת החמץ. וידוע הסיפור עם אדמו"ר הזקן שחזר ממזריטש, אז במשך לילה שלם בדק רק חדר אחד בלבד. כמובן שמדובר פה בנוסף לבדיקה בגשמיות, יש דברים רוחניים ויש הכנה רוחנית שבדיקת החמץ עושה לנו. אבל מעבר לכל העניינים הרוחניים, בפשטות צריך לשים דגש חזק בכל מה שייתכן שיבוא לאכילה בפסח, אפילו בטעות, ואת זה אנחנו צריכים לחפש, לבדוק ולהשבית אותו לפני פסח. אז בצורה מעשית, כל מקום שייתכן שיש שמה פירורי חמץ, במיוחד במקומות כאלו שייתכן שהפירורים הללו יבואו לידי אכילה בפסח, דהיינו המטבח, המקום שמבשלים שמה בפסח וייתכן מאוד שבקירות נדבק משהו שומני, משהו, פירור של אבקה של קמח. הדברים הללו אכן חמורים, כי ייתכן מאוד שחלילה וחס יפלו לתוך המאכלים בפסח, ובפסח חמץ במשהו. אז שמה באמת לשים את כל כובד המשקל, שמה צריך באמת לנקות טוב ולקרצף, ואם רוצים לסייד את הבית לפני פסח בוודאי שיש לזה מקום, כדי שאם חלילה וחס איזשהו אבק של קמח וכיוצא בזה שנדבק בקירות, אז הסיוד פותר את הבעיה הזו. אבל אכן באזור של המטבח, באזור של, באזור של האוכל, שולחן, כיסאות

19:14 דובר 2 שכל המקומות הללו קשורים באיזושהי דרך לתחום האכילה, צריך להחמיר בתכלית ההחמרה. לגבי שאר המקומות, אז שוב למשל כמו שאמרנו ארונות בגדים, אז כבר דיברנו שלהתחיל לטפל בזה כבר לפני פסח, וכמעט כל מקום שייך בו שילדים יכניסו לשם חמץ, אז את זה כבר עושים לפני פסח ומונעים מהם את הגישה לשם לקראת פסח עם חמץ. ואז כאשר עשינו את ההכנה היטב של הבית לפני פסח, אז בבדיקת החמץ אפשר לשים דגש יותר חזק באותם מקומות שעדיין יש סיכוי שיש חמץ, ובאותם מקומות שכבר וידאנו שאין שם חמץ, מספיק בהעברה בעלמא, לא צריך לגמרי לדקדק באותם מקומות. סדר הבדיקה בפועל. עוד לפני שמתחילים את הבדיקה של החמץ, נהוג להניח עשרה פתיתים של חמץ מפוזרים בבית, והפתיתים הללו ראוי שיהיו עטופים בנייר, לא בנייר כסף, כדי לא להקשות על השריפה למחרת. וכל פירור, כל פתית של חמץ יהיה פחות מכזית, אבל ביחד שכן יהיה כזית כדי להגיע למצב של השבתת חמץ מן התורה, שזה כזית. וראוי, עצה טובה כמובן, לרשום היכן שמו את הפתיתים הללו כדי שלא יהיה מצב שאחרי הבדיקה לא ימצא אחד מהפתיתים, ואז זה מסבך שוב את העניין של הבדיקה. מצריך לבדוק שוב את הבית או את החדר ששם יודעים שנעלם אותו פתית של חמץ. להיערך לפני הבדיקה עם נר שעווה. אנחנו מדברים על נר בודד, לא נר אבוקה, ורצוי שיהיה כמה נרות שעווה, כי אם אנחנו מאריכים בבדיקה אז צפוי שהנר ייגמר ועדיין לא סיימנו את בדיקת החמץ, אז שיהיה כמה ערכות, במיוחד כמו שנאמר בהמשך, שיש עניין לשתף גם את בני הבית בבדיקת החמץ, אז שיהיה כמה ערכות. דבר גם רצוי שיהיה זמין: גפרורים, מצית.

21:44 דובר 2 מצוי שהנר כבה באמצע הבדיקה, אז שאפשר להדליק אותו שוב בזריזות. עוד עצה טובה גם כן לשים לב לא לטפטף אחרי שכבר ניקו את כל הבית, שלא יטפטף מהשעווה בכל מיני מקומות, שלא ליצור שוב לכלוך בבית. אז לעשות את הדברים בזהירות. לעשות את הדברים בהתחשבות בכל ההשקעה שנעשתה במשך כל הימים שלפני הפסח ולא חלילה על ידי הידורים וחומרות, לא ליצור מצב של חלילה מתחים או כעסים, שוודאי שהדבר הזה הוא לא חלק מעבודת השם. אחרי שפיזרו את הפתיתים הללו בבית, יקרא לבני ביתו, אנחנו מדברים על בני בית הגדולים מעל גיל בר מצווה שעליהם אפשר לסמוך וראוי לשתף אותם גם בבדיקת חמץ, אפילו שהחובה חלה על האבא כי הוא בעל החמץ, ומחזיקים את הנר בצד ביד ימין, מדליקים את הנר ומברכים ברכה. ראוי ליטול ידיים לפני בדיקת חמץ והברכה היא "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ". הברכה היא ביעור ולא על בדיקה, כיוון שתכלית הבדיקה זה למצוא את החמץ ואחר כך לבער אותו מרשותו, שזה ייעשה למחרת במשך הבוקר. אחרי שבעל הבית בירך על בדיקת חמץ ובני ביתו סמוכים לצידו ושומעים את הברכה, אז קודם כל שיתחילו לבדוק במקום בסמיכות לאיפה שהם שמעו את הברכה, ומשמה ואילך ימשיכו כל אחד לחדרו כדי לבדוק את חדרו, וככה בעצם לחלק את בדיקת החמץ לכמה וכמה כדי לזכותם במצוות בדיקת חמץ. הפסק בבדיקת חמץ. מאז שהוא בירך את בדיקת חמץ אסור להפסיק בדיבור בשום עניין עד תחילת הבדיקה. כשהוא כבר התחיל לבדוק את החמץ אז רצוי לא לדבר דברים שלא קשורים בכלל לבדיקה של החמץ, כי זה מפריע לו בריכוז. זה קוראים לזה

24:16 דובר 2 היסח הדעת. דברים שקשורים לבדיקת חמץ, בהחלט אפשר לדבר. אם הוא רוצה לברר על מקומות מסוימים, האם ניקו את המקומות הללו? האם המקומות האלה מיועדים כבר למכירה לגוי? שגם זה דבר נכון כחלק מההכנות של הבית לבדיקת חמץ, נכון שכבר כל הדברים שאמורים להיות מכורים לגוי כבר יהיו מסומנים, סגורים, וכבר לטפל בעניין של מכירת חמץ עוד לפני זמן בדיקת חמץ, כדי באמת לבודד את אותם מקומות שלא צריכים בדיקה, כיוון שהם נמכרים לגוי, לבין אותם מקומות שכן צריכים בדיקה, ואכן נוכל לדעת בוודאות שאותם מקומות שצריכים בדיקה אכן נבדקו ואין שם שום חשש חמץ. כמו שאמרנו שמאריכים בבדיקה, ואדרבה כתוב בספרים שצריך לטרוח במצווה הזו, וחלק מההבטחה של האר"י ז"ל שהנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה. אז יש מסבירים שזה הולך על העניין של הבדיקה של החמץ גם כן. לבדוק היטב ולטרוח היטב. צריך לבדוק מתחת לארונות, לבדוק מאחורי המיטות, מאחורי הספות, על המדפים. היכן ששוב, כמו שאמרנו, היכן שייתכן שייכנס לשם חמץ. לגבי הספרייה, אז כמובן במדפים, איפה שייתכן ששמו חמץ ודאי שצריך בדיקה. לגבי הספרים עצמם, אז מה שנהוג הוא שלא צריך ממש לבדוק את הספרים. מספיק עם ניעור, וגם זה לא מוכרח, כיוון שבדרך כלל היתכנות שנכנס לשם פירור חמץ היא היתכנות לא כל כך סבירה שיש שמה חמץ שהוא עשוי להיאכל בפסח. ולכן אם אדם באמת לא בדק וניקה את כל הספרים לפני פסח, ראוי ונכון לא להניח ספרים אלו בשולחן שאוכלים בו בפסח. כי שוב זה חוזר על מה שהסברנו קודם, כי גם אם חלילה וחס ישנו פירור מסוים בספר, וגם שייתכן מאוד שלא נעבור עליו על איסור בל ייראה

26:35 דובר 2 בגלל שהוא קטן מדי ולא במצב שהוא ראוי לאכילה, אבל אם הוא ייפול למאכל בפסח בוודאי שזה חמור מאוד. אז העצה היעוצה היא שאותם ספרים שייתכן שהשתמשו בהם במשך השנה וייתכן שנכנס שם פירור חמץ, לא לשים אותם בשולחן האכילה של פסח, כדי שחלילה וחס לא ייווצר מצב שפירור נופל לתוך המאכל. אז אנחנו ממשיכים בסדר של בדיקת חמץ. בודקים את כל הבית, בודקים אפילו ארונות חשמל מחוץ לבית. ייתכן מאוד שלפעמים הניחו שם דבר מה. תיבת דואר, אולי גם שם נכנס איזשהו חמץ, איזושהי חבילה או משהו שמכיל בתוכו חמץ, הניחו אותו שם. המכונית היא מקום שבוודאות נכנס שם חמץ ברוב המקרים במשך כל השנה. אז לא לחכות לרגע האחרון לבדיקה של החמץ. כבר לפני כן, יום יומיים לפני פסח, פשוט לנקות היטב היטב את המכונית, וייתכן גם כן שמותר ביום, במשך היום, לפתוח את הדלתות טוב, לפתוח את החלונות, שלאור השמש להסתכל היטב מה שניתן לראות על ידי אור השמש, וזה מספיק כבדיקה. לגבי המקומות שהשמש לא ממש נשקפת לשם, אז מותר וצריך לעבור עם פנס ולבדוק היטב את כל ה... את תא הכפפות, כל התאים, כל המקומות הללו שייתכן מאוד שנשארו פירורי חמץ, לבדוק אותם היטב ולנקות אותם היטב. ושוב, גם בפסח עצמו, גם אחרי שניקינו את ה... ניקינו את הרכב מלפני פסח, צריך מאוד להיזהר שלא יבואו דברי מאכל במגע עם המקומות הללו, כי ייתכן מאוד שאדם תוך כדי נהיגה, יכול להיות שהוא נגע במקומות שלא נקיים לפסח או שבאוטו לא הכול נקי לגמרי, ולאכול במכונית בפסח זה לגמרי לא, אה, מומלץ. כי שוב, בכל מה שקשור לאכילה אנחנו צריכים להיות זהירים בתכלית הזהירות. כאשר, אה,

28:48 דובר 2 סיימנו לבדוק את החמץ בכל מקום שיש סיכוי שיש שם חמץ, לוקחים את כל הפתיתים שנמצאו במהלך הבדיקה של החמץ וגם שאר חמץ שמצאנו, ובעזרת הערכה של בדיקת חמץ שיש לנו את הנר שעווה, את הנוצה-- נוצת העוף שאיתה אנחנו מטאטאים את פירורי החמץ. את כל זה אנחנו שמים בשקית נייר ואת כל זה אנחנו שמים על גבי כף מעץ, ואת כל זה ביחד עוטפים בעוד שקית נייר וקושרים את כל זה בחוט, כאשר הידית של הכף בולטת החוצה, ואת זה אנחנו שומרים במקום מוצנע לצורך השריפה של החמץ למחרת. מיד אחרי הבדיקה אנחנו מקיימים את ביטול החמץ, ובלילה אנחנו בעצם מבטלים את החמץ שלא ידוע לנו, שלא מצאנו אותו במשך הבדיקה. אנחנו לא כוללים בחמ-- בביטול את החמץ שמצאנו ואנחנו עתידים לשרוף אותו למחרת, ולא כוללים את החמץ שאנחנו מתכוונים לאכול אותו באותו ערב ולמחרת בבוקר. אומרים את הביטול ורצוי להבין את נוסח הביטול כדי שאדם לא יאמר סתם טקסט, אלא בעצם הוא צריך לבטא מה שבעצם הוא חש בליבו, שהוא בעצם מבטל את כל החמץ שלא ידוע לו כעפרא דארעא. ההלכה מחמירה לגבי החמץ הזה שמצאו אותו במהלך הבדיקה, והחמץ שאנחנו משאירים אותו לאכול אותו בארוחת ערב של אחרי בדיקת חמץ וארוחת בוקר שלמחרת, בהדגשה יתרה שחייבים להשגיח היטב שהחמץ הזה לא יתפזר. אז הוא צריך להיות סגור, והוא צריך להיות מוצנע, הרחק מידם של כל הגורמים שעלולים לקחת מהחמץ ולפזר אותו שוב בבית. כי אם הדבר הזה קורה, אנחנו שוב מכניסים את הבית למצב שייתכן שנשאר בו חמץ, וממילא זה מחייב אותנו שוב לבדוק את החמץ. הרי המטרה של בדיקת החמץ היא לתת את הווידוא הסופי שאכן

31:12 דובר 2 אין חמץ בבית. אז אם בדקנו את החמץ אבל עדיין אפשרנו מצב שיחדור חמץ לתוך הבית, אז כל מה שעשינו נפל לטמיון. אז לכן האחריות היא חזקה שכדי לשמר את המצב הזה שהבית כבר הוא בית שהוא בדוק מחמץ, אנחנו צריכים שהחמץ שאנחנו יודעים אודותיו יהיה מבודד לגמרי. הוא יהיה מוצנע, הוא יהיה שמור, הוא יהיה מוגן, שלא יהיה מצב של חשש ששוב החמץ הזה נכנס לבית ואנחנו לא יודעים אודותיו, ושוב הבית חזר למצב שאיננו בדוק, וזה מחייב אותנו שוב בבדיקה. הנוסע מביתו. אדם שמתכנן לא להיות במשך הפסח בבית. הוא יוצא להתארח במקום אחר. מה לגבי בדיקת חמץ? אז ההלכה הזאת משתנית לגבי פרטי המקרים שבהם הוא לא יהיה במשך הפסח בבית. אז ככה. אם בזמן בדיקת החמץ, שזה בליל ארבעה עשר, הוא עדיין בבית, אז נכון שהוא ישאיר לפחות חדר אחד שהוא לא מוכר אותו ולהכין אותו היטב לבדיקת חמץ ולערוך בו בדיקת חמץ בזמנה בליל ארבעה עשר בניסן. כמובן עם נר, עם כל הדברים ועם ברכה. כלומר, שזה בעצם הזמן שהוא חובה לבדיקת חמץ והוא עדיין נמצא בביתו, וממילא אפילו שהוא לא מתכנן להישאר בבית במשך הפסח. אבל עצם העובדה שבזמן חובת הבדיקה הוא עדיין נשאר בביתו, אז רצוי שהוא אכן יבדוק את הבית. על כל פנים, את החדר הזה שאותו הוא לא מתכוון למכור ובו הוא יקיים את מצוות בדיקת החמץ. כמובן שאת החמץ שהוא מצא הוא יכול לקחת את זה איתו ולהשבית אותו ולשרוף אותו למחרת היכן שהוא נמצא. זה נכון גם כן לגבי אדם שהוא לא יהיה בימים הראשונים של פסח בבית, אבל הוא מתכוון לחזור באמצע החג. אז רצוי

33:42 דובר 2 ונכון שבליל ארבעה עשר הוא אכן יבדוק את הבית שלו מחמץ. מי שנוסע מביתו בליל ארבעה עשר, אבל הוא יחזור ביום ארבעה עשר הביתה, אז לפני הלילה של ליל ארבעה עשר, שהוא לא נמצא בבית, הוא לא יכול לבדוק. אז בלילות שלפני כן יעשה את הבדיקה כראוי, אבל ללא ברכה. ברכת בדיקת חמץ היא רק מליל ארבעה עשר ואילך. הבדיקות שנעשות לפני כן אמנם בודקים, בודקים לאור הנר בלילה, אבל ללא ברכה. אדם שנוסע כבר לפני ליל ארבעה עשר ולא יהיה כל ימי החג בבית, והוא מוכר את כל הבית לגוי, אז הוא לגמרי לא מחויב בבדיקת חמץ. אם הוא מתארח אצל אחרים, אז אין חובה עליו לבדוק את החמץ בבית שבו הוא מתארח, כי בעצם הבדיקה חלה על בעל החמץ, שזה בעצם בעל הבית. וגם אם הוא מביא איתו חמץ, בעצם הבעל הבית הופך להיות שליח של אותו אורח שבודק עבורו גם את החמץ. כמובן שאדם צריך להשתדל שכן לקיים את המצווה של בדיקת חמץ ולא להפסיד את הברכה הזאת. לכן אם הוא יכול, גם אם הוא נוסע מביתו, אבל עדיין ליצור את המצב הזה שבליל ארבעה עשר הוא כן יהיה בבית. אז כמו שאמרנו קודם, דבר רצוי ונכון הוא שלא ימכור חדר מסוים ואותו לבדוק בברכה. אדם שנוסע לבית מלון לפסח, אם הוא מגיע לחדר עוד לפני ליל ארבעה עשר, אז חלה עליו חובת הבדיקה באותו מקום. לבדוק, לברך כמובן ולבטל את החמץ. וגם בעל המלון עצמו רצוי שיבטל את החמץ ששייך לבעל המלון. לגבי בחורי ישיבה, אז בחורים שנוסעים מהישיבה עוד לפני פסח, אז ימכרו לגוי את החמץ ששייך להם ואין להם מה לעשות בדיקת חמץ בישיבה,

36:30 דובר 2 אבל כמובן בבית יהיו שותפים לבדיקת החמץ של בעל הבית. אלו שכן נמצאים במשך הפסח בישיבה, אז כמובן שחלה עליהם חובה לבדוק את הח- את החדר שלהם בליל ארבעה עשר, כי הם נחשבים בעלי החמץ. הם כביכול בעלי החדר וממילא אחריות שלהם לבדוק את החמץ שלהם בליל ארבעה עשר. גם בתי כנסת, בתי מדרש, שמקומות שמכניסים בהם חמץ במשך השנה, חלה חובה על השמשים, על הגבאים לבדוק ולברך על הבדיקה, אבל בדרך כלל עושים את זה אחרי שבדקו את הבית וממילא מברכים על הבית וזה גם תופס על בית הכנסת, על בית המדרש. וכמו שאמרנו שחל איסור אכילה על מי שחל עליו חובת בדיקת חמץ. אז גם גבאים ושמשים לא אוכלים עד שיסיימו לבדוק את החמץ בביתם וגם בבית הכנסת. אם מאוד קשה לו, הוא כבר חלש אחרי הבדיקה בבית ובית הכנסת גדול וכולי, אז מותר לו לאכול קודם הבדיקה של בית הכנסת. אנשים שיש להם תא פרטי בבית הכנסת חלה עליהם חובה לוודא שהמקום הזה נקי מחמץ. אז שוב, אז אם עושים את זה הרבה לפני פסח, אז הם יכולים לעבור עם נר ללא ברכה ובזה הם יצאו ידי חובת האחריות שלהם כלפי החמץ שנמצא בתאם. אפשר לסיים ולסכם עם הדברים שהרבי בעצמו מביא בהגדה של פסח, המשמעות של איסור חמץ בפסח, כמה הוא חמור. הרבי מביא מהזוהר: "מאן דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלח לכוכבים ומזלות". זאת אומרת שמכאן השורש לכל הזהירויות והחומרות וההידורים בעניין של פסח, ושהקדוש ברוך הוא ייתן לכולנו פסח כשר ושמח.