הלכות פסח - הרב שאול סילם שליט"א

00:00 שלום. סדרת שיעורים לחג הפסח מאת הרב שאול סילם. שיעור ראשון: ברכת האילנות. כותב אדמו"ר הזקן בסדר ברכת הנהנין: "היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאים פרח צריך לברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם". מוסיף אדמו"ר הזקן: "ואינו מברך אלא בפעם הראשונה בכל שנה". אז מה יוצא לנו מזה? קודם כול הנוסח "היוצא בימי ניסן". אז אנחנו מדייקים דווקא בניסן ולא כמי שאומר שגם באייר. כך לשיטת אדמו"ר הזקן. "וראה אילנות שמוציאים פרח". אילנות לשון רבים, ולכן לכתחילה אנחנו מנסים להדר שיהיו כמה אילנות, לפחות שתיים. אבל זה לא מעכב. אם יש רק אילן אחד, זה גם אפשר לברך בשם ומלכות. שמוציאים פרח, אדמו"ר הזקן בלוח ברכת הנהנין מוסיף: גם אם נפל הפרח וגדלו הפירות אינו מברך בשם ומלכות. זה לשון קצת סתומה, נפל הפרח וגדלו הפירות. ובדרך כלל אנחנו משתדלים להיזהר בשני הדברים, שגם שיהיו פרחים וגם שלא יהיו פירות גדולים. אבל באמת העניין הזה של הפירות לא מובא פה בסדר ברכת הנהנין, רק בלוח ברכת הנהנין. וידוע שהלכה כסדר ברכת הנהנין. פה סתם אדמו"ר הזקן. עד כדי כך שיש כאלה שאומרים שאולי באמת דעת אדמו"ר הזקן שאסור שיהיו בכלל פירות, כמו שהכף החיים כותב. ולכן לכתחילה באמת צריך שיהיו דווקא פרחים ולא יהיו פירות. אם יש פירות קטנים אפשר גם לברך. לגבי מה שכותב אדמו"ר הזקן, מוסיף אדמו"ר הזקן שם: "ואינו מברך אלא בפעם הראשונה בכל שנה". העניין הוא לא רק להגיד שאנחנו לא מברכים פעמיים בשנה, אלא גם בפעם הראשונה שאנחנו מביטים בפרחים, אז צריך באמת לברך. ואם לא, כך מדייק הגר"ח נאה, אם

02:17 לא אנחנו מפסידים את הברכה. ולכן אם אנחנו רואים ככה אילנות, אילנות מאכל פורחים, אז כל עוד אנחנו לא רוצים עכשיו, אין לנו את הנוסח, לא רוצים עכשיו לברך, אז לא להביט בהסתכלות, ורק כשנרצה לברך אנחנו באמת נסתכל ואז נברך בעזרת השם. ודווקא אילנות מאכל, כך מובא בהלכות קטנות, ככה מנהג, כי "ליהנות בהם בני אדם", הנאה באמת, זה דווקא פה באכילה. יש מי שסובר שלא מברכים את הברכה הזו בשבת. יש מי שכותב שלא על פירות ערלה, יש מי שכותב לא על פירות מורכבים. אנחנו לכתחילה ודאי ניזהר בכל הדברים האלה. על אף שזה לא כתוב, אם אפשר בקל, אז אם אנחנו בסוף החודש וזה דווקא שבת, אז ודאי שאנחנו נברך גם בשבת, אבל אם לא אז אנחנו נקפיד ככה כמו שכותבים. ויותר מזה, הרב צבי פסח פרנק ואור לציון סוברים שדווקא ביום מברכים ולא בלילה, כי כתוב "יוצא בימי ניסן". אז טוב, דיוק אולי קצת דחוק, אבל אם אפשר אז גם את זה אנחנו נקיים ונברך דווקא ביום. שלום וברכה. הלכות בודדות בענייני מאכלי פסח. אני רוצה עכשיו לדבר על דגים ועל בשר קפוא. דגים קפואים חייבים הכשר, והכשר טוב לפסח. הרי כידוע גם בשוודיה, גם בסין, גם בהרבה מקומות שמהם אנחנו מייבאים דגים, מזריקים הרבה מים לדגים. כן, הרי הם קפואים מלאי קרח, פשוט מחוררים אותם. הם עוברים באיזו בריכה ששם מתמלאים מים. עכשיו כשאנחנו מזריקים מים אז הערך התזונתי פשוט צונח כי הוא מלא מים, והרי יש בדיקה בערך התזונתי של המאכלים והם חייבים להעלות את זה, ולכן כדי לקזז את תוספת המים הזו הם מזריקים גם חלבון סויה או עמילן, והדברים האלה, העמילן, כן, זה

04:36 ממש חמץ, ולכן כל השנה גם בהכשרים הטובים, כשאנחנו אוכלים, אה, כשאנחנו אוכלים דגים, וגם בבשר זה יכול להיות מהרגע שזה קפוא ושיש שם קרח, אז אה, ייתכן מאוד שהדברים הם חמץ ולכן חייבים פה הכשר טוב, הכשר מהדרין שזה כשר לפסח. עוד זהירות אחת, דבר שמובא בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן וששוכחים. הרי כשאנחנו קונים מאכלים לפסח, כל המאכלים, אומר אדמו"ר הזקן, אז אנחנו לא נגיד שאנחנו קונים את המאכלים לפסח. אנחנו נגיד שזה ליום טוב, שזה לימי החג וכדומה, אבל לפסח זה יכול להיראות שאנחנו מקדישים קודשים מחוץ לבית המקדש, ולכן ניזהר בעניין הזה. השיעור השלישי פה זה על ההידורים המיוחדים ככה לפסח לחסידי חב"ד. וכהקדמה לחומרה הגדולה הזו שאנחנו רואים בעניין החמץ, שתקנו חז"ל שחמץ בפסח, אפילו בכל שהוא לא, לא, לא בטל. מה ראו חז"ל להחמיר כל כך בעניין פסח? והעניין הוא באמת בגלל כמה סיבות. דבר ראשון, שלא ככל המאכלים. הרי יש פה איסור כרת, כן, גם בדם יש דבר כזה, אבל אה, רוב הדברים שאסורים באכילה הם לא בכרת. פה יש כרת בעניין של חמץ בפסח. יש גם איסור של בל ייראה ובל יימצא. הרי אסור לי להיות בעלים של חמץ בפסח. לא ראינו את זה בשאר האיסורים. יש עוד עניין שהחמץ הוא מותר כל השנה ולכן צריך הרחקה נוספת. אנחנו לא... זה לא דברים שאנחנו נמאסים מהם. זה לא פירות ים או חזיר או סוס שאנחנו בלאו הכי לא נתקרב, ולכן צריך באמת זהירות. על פי חסידות בכלל ידוע שהעניין של פסח זה עניין של תחילת העבודה. זה כמו ילד. והרי בתחילת העבודה צריך להיזהר ממש מכל דבר הכי קטן, כמו

07:12 שמהדר הרבי דווקא לקטנים, שהאכילה היא נהפכת להיות דמם ועצמותיהם, שאנחנו דווקא באכילת קטנים אנחנו עוד יותר מהדרים מאשר בהאכלת גדולים. אז כאן, שאנחנו כתינוק שנולד, אז ודאי שאנחנו צריכים תמיד מאוד מאוד להדר. העניינים האלה הם, הם הסיבות לכל הדברים ה-ה-המאוד מוקצנים שאנחנו נראה בפסח. ה-ה-הדבר הראשון שהוא משותף ל-לא רק לחסידי חב"ד, גם לכל קהילות האשכנזים, זה חומרת הקטניות. אה כן, זה כבר מתחיל ככה אצל בעלי התוספות. הקטניות, אה התבשילים שעושים מקטניות הם דומים לתבשילים שעושים מדגנים, וגם לפעמים מאחסנים את אלה ככה ליד אלה, ולכן כבר מתקופת בעלי התוספות ואולי אפילו לפני כן, אה החמירו מאוד בקטניות. כך נפסק ברמ"א, כך באדמו"ר הזקן, וודאי שאנחנו שומרים את זה. עוד חומרה שאנחנו מוצאים דווקא אצל אדמו"ר הזקן, אצל חסידי חב"ד, זה עניין של מצה שרויה, שעל אף שמצה שיצאה מהתנור היא כבר לא יכולה, אפילו אם יש, אם היה קמח קצת על המצה, היא לא יכולה להחמיץ. ועם כל זה אדמו"ר הזקן בשאלות ותשובות שלו הוא חושש לדעה אחת בראשונים שכן חוששת לעניין הזה, שהמצה גם לאחר האפייה היא תוכל באמת להחמיץ. שוב, זו דעה די דחויה, אבל היא קיימת ולכן אנחנו מאוד, מאוד נזהרים שלא יהיה מגע בין המצה שלנו לבין מים. אה אדמו"ר הזקן מסביר שהחומרה הזו היא התחילה דווקא בתקופתו, כי בתקופתו התחילו חומרה אחרת. חומרה אחרת שיש בה איזה גירעון מסוים. הרי לפי הגמרא אפשר ללוש את הבצק מהבוקר לערב, רק שאסור להפסיק. אבל אפשר שעות ללוש את הבצק, ואם מפסיקים יותר משמונה עשרה דקות אז דווקא זה מחמיץ. ובגלל העניין הזה הרי חששו חז"ל שלפעמים אנחנו לשים כמה שעות, ואם פתאום

09:41 יש איזה חלק קטן של בצק שנתלש ואחרי עשרים דקות הוא שוב מתחבר לבצק, הרי הוא החמיץ בינתיים. אז כדי לא להגיע לזה החליטו שנעשה את כל הלישה בפחות משמונה עשרה רגעים. אבל בגלל העניין הזה באמת יש פה חשש שהלישה לא נעשית בצורה מספיק טובה ושנשאר קצת קמח, וזה המקור לכל העניין של מצה שרויה. טוב, אז ידוע ככה חסידי חב"ד מאוד מחמירים במצה שרויה. אנחנו גם מחמירים שלא לקנות מוצרים מתועשים, או את המינימום, את היין, את החלב, כל אחד ככה לפי מה שהוא קיבל מאבותיו. אבל באמת את המינימום, והדבר הזה הוא לא דבר שהוא מנותק. הרי מקורו זה מה שמובא בספר המנהגים בשם אדמו"ר הזקן, שאנחנו בפסח לא מכבדים באכילה ושתייה זה את זה, ולכן קל וחומר אם אנחנו לא אוכלים, ככה כותב נטעי גבריאל, אם אנחנו לא אוכלים מכל ידיד, אז ודאי שבדברים מתועשים אנחנו לא נוכל לסמוך. עוד עניין, אנחנו נזהרים ככה כל אוכל או כלי שנגע ברצפה לא להשתמש בו יותר בפסח. אנחנו גם מקלפים את הפירות ואת הירקות, שמא נדבק שם איזה עניין של, של חמץ. עכשיו, אם אנחנו מבשלים את הפירות ואת הירקות לפני פסח, אז לכאורה אנחנו כבר הופכים את זה לתערובת לח בלח, מה שנקרא. ולהלכה תערובת יבש ביבש, אם היה קצת חמץ שהתערבב ככה בכמה דברים אחרים אז הוא חוזר וניעור בפסח, אפילו אם הוא התבטל לפני כן ברוב. אבל דברים שהם באמת בלח בלח, נגיד שיותר מאחד בשישים של חמץ יש איזו תערובת, כן, חמץ שנפל לאיזו קדירה של תפוחי אדמה, אז מהרגע שאנחנו מבשלים את זה, אז אם יש יותר מאחד משישים אז זה לא

12:07 מתבטל. אבל אם יש פחות מאחד משישים, כן, יש יותר משישים כנגד האחד הזה, אז הדברים מתבטלים והם לא נעורים בפסח. מביא אדמו"ר הזקן שיש מי שגם יחמיר בזה. כן, יש דעות בראשונים, הרשב"א, המה[?], הרדיה[?], ה-הרמב"ם כנראה. אבל אומר אדמו"ר הזקן שמי שמחמיר יחמיר לעצמו, לא לאחרים, ולכן אנחנו, ההלכה הבסיסית זה שדברים שבאמת בלח בלח הם יתבטלו, ולכן לכאורה אם אנחנו, אנחנו חוששים ככה לקצת חמץ שאולי יש על הירקות, ואם אנחנו מבשלים אותם לפני פסח אז אנחנו לא צריכים לחשוש כי זה כבר התבטל, ולכן לכאורה אפשר לא לקלף את הירקות שאנחנו מבשלים לפסח. ועם כל זה, הקולא הזו בקילוף, שלא לקלף את מה שמבשלים לפסח, זה דבר די חדש. דורי דורות אצל חסידי חב"ד, גם מה שהיו מבשלים ככה לפני פסח היו מקלפים. אז כל אחד יעשה כהבנתו. יש מי שמשתמש בסכין מיוחד לקילוף של הפירות וירקות לפסח. את הסוכר גם מאותה סיבה שאמרנו, אנחנו רגילים, מי שמשתמש בסוכר, לא להשתמש בסוכר יבש כזה, אלא ל-ל-לשים אותו עם מים, לבשל את הסוכר. אז יש לנו מי סוכר ככה מאוד מרוכזים שנשתמש בהם בפסח, ואז אם היה איזה חמץ אז הוא התבטל לפני פסח בלח בלח, כמו שאמרנו. יש איזו שמועה ש... אגב, זה לא רק שמועה, זה מובא גם בפרי מגדים, אה מנהג שלא להשתמש בשום בפסח, אבל זה לא מנהג חב"ד. השום יבש ודאי לא אוכלים כי היה פה איזה ייבוש. אי אפשר לדעת בדיוק איך ייבשו את זה, אבל סתם שום ככה אה שהוא לא יבש, אה אז ודאי שאפשר להשתמש. כותב הרבי שלגבי אוכל לילדים עדיף אם אנחנו חייבים איזה אוכל והם לא

14:29 מסתדרים עם האוכל ש-ש-שיש, אז עדיף לתת להם קטניות מאשר מצה, מצת מכונה או מצה שרויה או דברים כאלה. חשוב לדעת, על אף שקטניות לכאורה זה נראה חמור, זה בשולחן ערוך, הרמ"א מביא את זה. עם כל זה, הרי קטניות זה רחוק מלהיות חמץ, שלא כמצה שרויה, וגם מצת מכונה אנחנו באמת לא, לא צורכים ולא נותנים לילדים. עוד עניין: אם יש לנו פה בן אדם שפעם היה מקל בקטניות והשנה הוא החליט שלא לאכול קטניות, מה עם הכלים שלו של פסח? אז על אף שבאמת בספר הגעלת כלים לרב צבי כהן, ויש הרבה פוסקים אשכנזים שאומרים שאין בזה בעיה בכלים הבלועים מקטניות, אה, מנהג חב"ד זה להכשיר כלים כאלה ולהגעיל אותם לפני פסח. פה לכאורה מדובר בנושא מורכב, אבל אנחנו ננסה לפשט את הדברים כי, כי אנשים כבר לא יודעים מה חייבים לבער והם יודעים שחמץ במשהו. חמץ במשהו זה לא לגבי להיות בעלים של חמץ, זה עניין של אכילה. אז עכשיו אנחנו נפרט אולי כמה כללים שיהיה ברור. דבר ראשון, חמץ שלא ראוי למאכל כלב, זהו, לא צריך לא לבער אותו ולא צריך למכור. דבר שני, תערובת חמץ שלא ראויה למאכל אדם. יש כל מיני תרופות כאלה, לא סירופים, אלא תרופות שזה לא ראוי למאכל. אז גם זה באמת לא צריך לא לבער ולא למכור. דבר שלישי, חמץ שכבר לא נותן טעם בתערובת, אה, יש פחות מאחד משישים חמץ בתערובת. גם את זה באמת לא צריך לבער. דבר רביעי, אולי זה סייג: אם, אם החמץ הזה הוא מאוד, מאוד, מאוד חשוב בעשיית ה-ה-ה-המוצר, אה, בלי החמץ המוצר הזה לא היה, א-א-אז בזה באמת מדרבנן כן צריך לבער, אז זה

16:48 טיפה מסייג את מה שאמרתי לפני כן. אה, ודבר חמישי, יש כל מיני דברים שאנחנו לא אוכלים, אבל הם לא חמץ. קטניות למשל. ואחד הדברים האלה גם שמים אותם בצד אבל לא, לא צריך לא לבער, לא למכור. זה... בדיקת חמץ. פה חשוב להקדים שיש הבדל תהומי בין בדיקת חמץ לדעת חב"ד וחיי אדם לבין אה הפרי חדש ופוסקים הספרדים, הרב עובדיה. והעניין הוא מה אנחנו בדיוק מחפשים בבדיקת החמץ. אז יש איזו אמרה באיזו סוגיה במסכת פסחים שפירורי לא חשיבי. מהעניין הזה הפוסקים, הפרי חדש ושוב פוסקים ספרדים בדרך כלל, אומרים: טוב, פירורים זה לא חשוב. אז אה בדיקת חמץ אנחנו לא צריכים לחפש פירורים, אלא דברים יותר מהותיים. הפוסקים האשכנזים, אדמו"ר הזקן וחיי אדם, ב-ב-ב-בפירוט מבינים את זה בצורה אחרת לחלוטין. הרי ההקשר שם זה עניין של להתחייב בבל ייראה ובל יימצא. ומה שאומרת הגמרא זה שאומנם באמת אנחנו לא מתחייבים בבל ייראה ובל יימצא בפירורים, אבל זה לא אומר שלא צריך לבדוק פירורים כי אנחנו חוששים שמא יבואו לאכול. וודאי שדבר הזה, לאכול פירורים בפסח, זה איסור דאורייתא. אמנם הבן אדם לא יהיה חייב כרת על פירור, אבל איסור תורה ודאי שיש. או- אז אה מה שאני אפרט עכשיו זה בדיקת החמץ לשיטת חב"ד, כמו שכל ההלכות האלה לשיטת חב"ד. אבל צריך לדעת שזה באמת שונה בצורה תהומית מבדיקת חמץ אה להרבה מן הפוסקים הספרדים. לאחר ההקדמה הזו, צריך לדעת יש הבדל בין אה מקום שמצויים בו אה פירורים, מקום שאנחנו רגילים לאכול שם, לבין מקום שלא אמורים להיות פירורים, אלא ייתכן שמשהו הגיע לשם, אה בעיקר כשיש ילדים. אבל לא פירורים ככה בחורים ובסדקים. אז אה במקרה

19:19 השני ניקח ארון בגדים למשל. אז כל הבדיקות, כל הניקיונות שאנחנו עושים, שאמא עושה בדרך כלל אה מפורים ועד פסח, א-א-זאת הבדיקה. לא צריך שם לבדוק במדפים עם הנר. אבל לעומת זאת, אם ניקח את המטבח, ארון מטבח, ששם יש כל מיני אה דברי חמץ, אז ודאי ששם צריך לעשות את הבדיקה לאור הנר כפי שאנחנו נפרט. אה עוד כמה דברי הקדמה: פירורים שבמקום מדרס ה-ה-הרגל, אז הם נחשבים למבוערים. אה הם כבר לא ראויים למאכל כלב ולכן אין בזה בעיה. פירורים במקומות שהיד לא יכולה להגיע. אה כן, יש פסנתר וככה בין החלקים של הפסנתר שם ב-ב-בחריץ נפל, נפל חמץ. אז גם זה כמו אה חמץ שנפל עליו מפולת. הרי הפירורים האלה אין חשש שאנחנו נבוא לאכול ולכן לא צריך לפרק את כל ה..., את כל הפסנתר כדי להוציא את זה. כי שוב ה-ה-החשש זה שמא יבואו לאכול, כן, לגבי פירורים. זה גם דבר שצריך לדעת. עכשיו כדי להמחיש יותר את הדברים ניקח אה דוגמה של ארון מטבח. ארון מטבח, יש מדפים שאפשר לפרק, אז מוציאים אותם, שוטפים אותם. זהו, לא צריך יותר מזה. אבל המדפים, מה שלמטה בארון שאי אפשר לפרק, אז הדברים האלה באמת הם הדברים ששם אני חושש שיהיה חמץ בחורים ובסדקים, ועל זה בדיוק, לזה בדיוק התכוונו חז"ל במשנה הראשונה במסכת פסחים, שהם תיקנו שצריך אור לי"ד לבדוק את החמץ לאור הנר. לזה מתכוונים, ולכן אי אפשר יהיה לכסות, אפילו אם ניקו את המקום, לכסות את זה בנייר בלי בדיקת חמץ. עכשיו בדיקת חמץ, שוב אמרנו שזה אור י"ד בנר, זה חייבים לעשות. אבל מאחר שהבתים שלנו גדולים ויש הרבה דברים, אז

21:42 אפשר גם בימים שלפני כן לבדוק בלילה לאור הנר בלי ברכה. אה, באור לי"ד, מה שנשאר אנחנו נעשה עם ברכה, ולכן אותם המדפים שאנחנו צריכים לבדוק הרי צריך כמה ימים לפני פסח, כי האישה רוצה לצפות את זה וכבר להכניס את המצרכים ככה של פסח, אז אי אפשר לחכות לרגע האחרון. אז באחד הלילות, אחרי שמנקים את המקום, לוקחים נר ובודקים באמת בחריצים שם שאין חמץ, ואז מצפים. זה דבר שחייבים לעשות. בשעת הדחק אפשר גם לבדוק את הפירורים לאור היום, אבל אם אור היום מגיע לשם ישירות, ולא דרך זכוכית, אז זה נוגע לכיסים של בגדים של ילדים למשל, שאז צריך לבדוק שם את החמץ באחד הימים אפילו. אה, אבל לאור היום ישירות, או שהולכים לחצר או לגג אם אפשר, או שפותחים את החלון ואז לאור היום בצורה הזאת. מקומות שזה מסוכן באמת נר, אז כמו מכונית, ודאי שבודקים עם פנס וזה בסדר גמור. אה, חדר שמוכרים או בית שמוכרים לגוי, לדעת הצמח צדק, על אף שהמכירה היא בערב פסח והבדיקה, חיוב הבדיקה זה לפני כן, אבל יודעים שאנחנו נמכור את זה, לא צריך אה לבדוק את המקום, ולפי דעת החיי אדם. אה, מי שיש לו רק ארונית בבית רפואה בחדר ככה שיש כמה אנשים שם, וזה כל מה שהוא בודק, זה לא נחשב לבית שהוא צריך לבדוק, אז הוא צריך לבדוק אבל ללא ברכה, על זה לא מברכים. אה, עוד עניין צריך לדעת שמשהגיע הזמן לבדיקה לא אוכלים כלום וגם צריך מיד להתחיל את הבדיקה. ודאי שאם עוד בניקיונות אז אחרי הבדיקה, אבל מיד אתם חייבים להתחיל את הבדיקה, עד כדי

23:59 כך שאומר אדמו"ר הזקן שמי שלא בודק בתחילת הזמן נקרא עבריין. כן, כך הוא כותב, אז זה באמת חשוב. אה, הוא גם מציין, אדמו"ר הזקן, שמשעת הבדיקה צריך להצניע את כל החמץ. לא ייתכן שאנחנו מחפשים את עשר הפירורים, כן, הקטנים, ו... וליד זה יש כל מיני חמץ שמסתובב כי אנחנו צריכים לאכול עוד למחרת בבוקר. את הכל צריך שיהיה מרוכז במקום אחד, וזה פשוט. אפשר לעשות שליח כדי לבדוק את החמץ, אבל אה, בעל הבית בסופו של תהליך יצטרך לבטל את החמץ. עוד עניין, אדמו"ר הזקן מביא ככה בשולחן ערוך שלו שיש מדקדקים ליטול ידיים לפני הבדיקה. אז ודאי, ודאי דבר טוב. אם יש לבן אדם כמה מקומות לבדוק, אז על אף שיש דרך באמצע, עם הברכה הראשונה הוא יכול לפטור את שני המקומות, זה לא נחשב להיסח הדעת. מובא בספר המנהגים משהו שלם, ככה יש איזה סט בדיקה עם נר של שעווה ונוצה של עוף וכף אה, ושקית נייר, ובסוף אנחנו שורפים את הכל. אגב, כולל הנר, ככה הרבי מבאר, שהרי הנר הוא מחפש חמץ, אז מי שמחפש חמץ אצל אחרים אז הוא באמת ראוי שישרפו אותו. אה, כן, מבחינת המשל, כן, ודאי לא הבן אדם, ועל זה זה מה שזה. גם את הנר אנחנו נצטרך לשרוף. אז מה עושים באמת עם כל הציוד הזה? אז עם הנוצה ככה מכניסים לשקית את הפירורים, את הפתיתים האלה, עשרה פתיתים, אנחנו ניקח ונשים בתוך המקום הקעור של הכף ונדביק את זה ככה עם נייר דבק. נכניס את הכל לתוך השקית כאשר הידית של הכף מעץ יוצאת, ואז סוגרים את השקית ככה במקומה, באיזה מקום ככה בידית, וזורקים את הכל כולל הנר

26:33 שהיה בשקית כפי שאמרנו. לגבי החמץ שבחצר, אז מובא בהלכה שהרי העורבים והחיות, העופות אוכלים את זה, אבל אם אני יודע בפירוש שיש לי איזה חמץ, אני צריך בכל זאת לבדוק שהחמץ הלך משם. אה, בסופו של תהליך הרי מבחינת הברכה, ברכת ביעור חמץ אומרים לפני הבדיקה. כן, לא לפני הביעור, לפני הבדיקה, כי סופו של התהליך זה באמת הביעור. יש שני נוסחים של ביטול. ביטול שאנחנו אומרים אחרי בדיקה והביטול שנגיד למחרת בבוקר אחרי השריפה. אז בביטול צריך באמת להבין מה שאומרים, לפחות ככה להבין את הכוונה הכללית שאנחנו מבטלים את כל החמץ. שלום וברכה. שישי, מכירת חמץ. אני רוצה פה להתרכז בשאלה אחת והיא האם אפשר למכור חמץ גמור? הרבה פוסקים יגידו לא, רק חמץ שעוברים עליו על בל ייראה ובל יימצא מדרבנן אז אפשר, כי הרי כל עניין מכירת החמץ זה הערמה אחת גדולה. הרי לא בדיוק מעבירים את החמץ לגוי, ובסופו של דבר אנחנו לוקחים את החמץ בחזרה. זאת הערמה, ולכן אי אפשר חמץ גמור למכור במכירה הזו. אדמו"ר הזקן תיקן סדר כזה של מכירה שאפשר למכור אפילו חמץ גמור. כל הדברים שהיו עלולים להיות בעייתיים, כמו למשל הרי כשאני מוכר לגוי דבר כלשהו הוא צריך לתת לי את הכסף מראש, ואם לא אז אין לי גמירות דעת שבאמת ייתן לי את כל הכסף, והדבר הזה עלול לערער על כל עניין המכירה. אז גם פה הרי לא קיבלתי כסף על זה שאני מוכר את החמץ. אז איך אני יכול להגיד שהמכירה היא מכירה לכל דבר? לזה תיקן אדמו"ר הזקן ערב קבלן. יש איזה יהודי שהוא ערב שהכסף יגיע אליך אם

28:44 לא ישלם הגוי כשהוא ירצה לקחת את החמץ בפועל. ואת המקום שבו מאחסנים את החמץ אנחנו גם משכירים לגוי, ופשוט השטר של אדמו"ר הזקן הוא שטר שאין שם פרצות ואפשר אפילו למכור חמץ גמור. ובעשרות השנים האחרונות כולם אימצו את החומרות של אדמו"ר הזקן, ולכן אין בעיה אמיתית למכור חמץ גמור. מי שבאמת רוצה לחשוש, שהולך לפי פסקים של רבנים אחרים, אז בסדר, נו, שימשיך איך שרבותיו אומרים, אבל, אה, ודאי שחסידי חב"ד יכולים בשקט לסמוך על מכירת החמץ ולמכור אפילו חמץ גמור ואין בזה שום בעיה. אה, עוד דבר שהוא חשוב, מהרגע שמכרנו את החמץ אז אנחנו מוכרים את החמץ לא רק במקומות המסומנים כמו שכתוב בשטר, אלא גם בשאר המקומות. אם יש לי חמץ, החמץ הוא של הגוי, ולכן יוצא שאם באמצע הפסח אני מוצא חמץ, אמור בשולחן ערוך, אם זה חול המועד אז אני צריך לשרוף מיד את החמץ, ואם זה ביום טוב או בשבת אני כופה עליו כלי ולאחר שבת, לאחר יום טוב, אני אשרוף את החמץ. פה, לאחר שהחמץ שאני מוצא הוא חמץ שהוא מכור לגוי, אז אם אני מוצא חמץ בפסח אני לוקח את החמץ, פותח אחד המקומות שמכרתי לגוי, שם את החמץ שם וזהו. לא צריך לעשות יותר מזה. עוד נקודה שחשוב לדעת בעניין מכירת חמץ, השטר, אה, כולל איזה היתר שיש לנו לקחת דבר שהוא לא חמץ, אה, או אפילו דבר חמץ, אם באמת מסיבות רפואיות אנחנו נצטרך, אה, לקחת את זה במקום שמכור לגוי. נגיד שיש איזה כיסא שם וכיסא נקי, אין בזה שום בעיית חמץ, אז אני יכול, אם פתאום אני צריך כיסא, להיכנס לאותו חדר מכור, לקחת את

30:56 הכיסא ולצאת. ודאי לא לישון שם ולא להתמהמה שם. ולכן גם אנשים שיש להם תרופות של חמץ שלכאורה הם לא צריכים, אבל אי אפשר לדעת באמת, ייתכן שהם יצטרכו. אז הם ישימו את זה בחמץ המכור לגוי באיזו ארונית שהם מכרו לגוי בפתח, ואם בפסח יצטרכו, יפתחו, ייקחו את התרופה, ישתמשו ונחזור על זה שוב. שיעור שביעי: ענייני מצה. דבר ראשון מובא בירושלמי, זה מובא בבעלי התוספות, בשולחן ערוך, שמאוד מאוד חמור לאכול מצה בערב פסח. אמר הירושלמי שמי שאוכל מצה בערב פסח זה כמי שבא על ארוסתו בבית חמיו. הוא אוכל לפני, לפני הזמן. אוטוטו זה יהיה מותר. מה אתה להוט לפני הזמן? זה העניין. עכשיו, אה, בעניין הזה יש, אה, דעות רבות. יש מי שאומר שכל האיסור זה רק במצה שמורה ויש מי שאומר שבכל המצות, ועד מי שסובר שכל העניין זה עניין של טעם המצה, שלא לטעום לפני כן, ולכן על פי זה גם מצה שהיא חמץ תהיה אסורה. מנהג חב"ד מפורים כבר לא לאכול מצות, אז לפי זה ניקח את הדעה המחמירה. אז מפורים יש עניין של לא לאכול מצות שהן אפילו מצות שהן חמץ בגלל טעם המצה, ולכן מי שאוכל את המצות ככה שאופים בגן ודברים כאלה זה באמת חבל. זה דבר ראשון. דבר שני, יש מושג של מצה עשירה. מתי המושג הזה קיים? הרי מצה עשירה זה מצה שלא נילושה במים, אלא נילושה במי פירות, ביין, במיצים שונים. עכשיו מצה כזו לכאורה אפשר היה לאכול אותה גם בפסח, אבל לדעת הרמ"א אנחנו לא אוכלים את זה, חוששים. הרי אם יש אפילו קצת מים אז מי פירות עם מים זה מחמיץ אפילו יותר מהר ממים לבד.

33:20 ואז לדעת הרמ"א, לדעת אדמו"ר הזקן, מצה עשירה לא אוכלים. אבל לפני פסח, בימים שאנחנו לא אוכלים מצות, מצה עשירה אנחנו כן יכולים לאכול. יש נושא של מצה שרויה. מצה שרויה זה תקנה של אדמו"ר הזקן. זה מובא גם בפוסקים לאחר מכן, שלא יהיה שום מגע בין מים לבין מצות בפסח. לא לאכול מצות שנגעו במים. אנחנו מאוד נזהרים ולכן מאוד נזהרים לאכול מצות רחוק מהשולחן, שלא ייפול על צלחת. זה סיפור בפני עצמו. אה כן, זה דבר שהתחדש בתקופת אדמו"ר הזקן, אה, כשבאותה תקופה התחדש שאנחנו לשים תוך פחות משמונה עשרה דקות. אז יש חששות, אה, רחוקים. כבר דיברנו על זה ולכן יש את העניין הזה שמאוד מקפידים בו בחב"ד. יש מה שנקרא קמח מצה. קמח מצה זה לא כמו מצה עשירה, קמח מצה לוקחים מצות שאפו, טוחנים את זה, עושים מזה קמח ואז, אה, שוב אופים דברים מקמח מצה. עכשיו ודאי שבחב"ד לא נאכל, כשאנחנו מקפידים על מצה שרויה לא נוכל להשתמש בקמח מצה בפסח. הרי הקמח מצה, כן, במגע כלשהו עם מים זה יהיה מצה שרויה. האם אפשר לאכול מאכלים מקמח מצה לפני פסח כשאנחנו לא אוכלים מצות? אז תלוי, אם זה דברים, אה, מאפים, דברים אפויים, אז לא. אם זה דברים מבושלים אז כן. בעניין אכילת מצה שמורה. כידוע אנחנו מקפידים לאכול מצה שמורה משעת קצירה, עבודת יד, המצות העגולות הידועות. בליל פסח אנחנו אוכלים בין שלושה לחמישה כזיתים של מצה שמורה. למה בין שלושה לחמישה? כי הרי במוציא מצה אנחנו אוכלים שני כזיתים, וכורך, הסנדוויץ' עם המרור, עוד כזית, ובאפיקומן שני כזיתים. עכשיו למה במוציא מצה שני כזיתים? לא, כפי שהרבה חושבים

35:43 אחד מוציא ואחד מצה, כי מוציא לא צריך כזית, כזית של המצה זה כבר די והותר כדי לברך ברכת המזון לאחר מכן. אלא מה? לאחר שיש מחלוקת ראשונים, הרי יש לנו שלוש מצות, האמצעית חצויה. מהי המצה שאנחנו אוכלים כ-כ-כחובה של אכילת מצה, לחם עוני? האם זאת המצה החצויה או שמצת מצווה זאת המצה ה-העליונה? ולכן, שזו מחלוקת, אנחנו לוקחים כזית מצה עליונה, כזית מצה חצויה. זה העניין מהשלוש מצות, אבל מי שלא אוכל ישירות מהמגש, הרי במגש זה טוב לבעל הבית, אבל אחרי זה הוא מחלק מהקופסה כזית לכל אחד. אז לא צריך שני כזיתים כי זה לא משנה, זה מהקופסה, זה לא מהעליונה ולא מהתחתונה ולא מה-מהאמצעית. ולכן בעל הבית ייקח שני כזיתים, ולשאר האנשים שלא לוקחים, שאין להם צלחת עם שלוש מצות, אז ייקחו רק כזית אחד למוציא מצה. כורך כזית אחד, ואפיקומן למה שני כזיתים? כי יש מחלוקת בראשונים האם ה-האפיקומן הוא זכר לקרבן פסח או זכר למצה שנאכלת עם הפסח, ולכן אוכלים שני כזיתים, אחד כזה ואחד כזה. אבל הרבי כותב שאפשר גם לעשות איזה טריק, לקחת רק כזית אחד במקום שני כזיתים ולהתנות: אם אני צריך לאכול זכר לקרבן פסח, זה יהיה זכר לקרבן פסח, ואם אני צריך לאכול זכר למצה הנאכלת עם הפסח, זה יהיה זכר למצה הנאכלת עם הפסח. מצה של שיבולת שועל. יש אנשים, לא עלינו, שיש להם בעיה בריאותית, צליאק לא עלינו, בעיה במעיים, ופשוט הם לא יכולים לאכול גלוטן. אז אנשים אלה יצטרכו לאכול מצות משיבולת שועל שמכילה הרבה הרבה פחות גלוטן, וזה גם גלוטן מסוג אחר, אה, ואין להם בעיה עם הדבר הזה. אבל לכתחילה

38:04 כותב אדמו"ר הזקן, למי שבריא, אז דווקא לוקחים מצות מחיטה ולא מכוסמין, לא משיבולת שועל, לא משום דבר אחר. מי שבאמת מטעמי בריאות צריך משהו אחר, אז ייקח. יש אגרות של הרבי, שלוש אגרות, חלק ט' של אגרות קודש, שהרבי מסביר שהרי אכילת המצה, אכילת המצה זה מיכלא דאסוותא ומיכלא דמהימנותא. מובא בזוהר שזה לחם של רפואה ולחם של אמונה. עכשיו לחם של אמונה, מה זה לחם של אמונה? אומר הרבי שם שזה אמונה בה' ובמשה עבדו, ומשה עבדו זה התפשטותא דמשה רבנו בכל דור ודור, זאת אומרת של נשיא הדור. עניין המצה זה נותן אמונה בה' ואמונה בנשיא הדור. כך כותב הרבי, ולכן אומר הרבי צריך להקפיד לקנות מצה שדווקא היא נאפתה או לפחות משווקת על ידי לשכת הרבי, ולכן ודאי שיש להעדיף מצות מכפר חב"ד ומצות באמת מחב"ד ולא מצות אחרות. מהצד הזה החסידות. ודאי שהרבי לא מתייחס שם למי שיש לו שיקולים של הידור. הרבי מדבר על שיקולים של כסף או של נוחות שהם לא לעניין. אם יש הידור יותר, מצת חבורה, דברים זה כבר הרבי לא התייחס לזה. יש מה שנקרא מצה כפולה. צריך לבדוק את המצות לפני הסדר, ומצה שקצת התקפלה ושני הצדדים נוגעים זה בזה, אין בכלל לא כלום בין שני הצדדים, אז מורידים את הקטע הזה הכפול עם עוד כדי נטילה, זאת אומרת שני ס"מ מסביב. יש מושג של מצה נפוחה, שזה מצה שבאמצע יש איזה, איפשהו יש איזה נפיחה גם של איזה שני סנטימטר. אז בעיקרון זה פוסל את כל המצה, אבל יש מי שסובר שבמצות הדקות שלנו זה פוסל כמו מצה כפולה, רק את המקום עם שני סנטימטר

40:24 מסביב. יש מושג של מצת מצווה. מצת מצווה זו מצה שנאפתה בערב פסח אחר חצות. אז זה נראה ככה איזה חומרה מאוד גדולה ו... אבל זאת לא חומרה. זה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן מפורש. מה שצריך לסדר של פסח זה מצות מצווה שנאפו בערב פסח אחר חצות. אם אי אפשר, אז אפשר לאכול מצות שמורות אחרות. אבל לכתחילה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן זה באמת אותן המצות. יש מושג של מצת חבורה. מצת חבורה זה אנשים מאוד יראי שמיים שמתאספים ואופים מצות, ואז המצות האלה מיוחדות. אבל ודאי שזה טוב לעשות חבורה רק עם אנשים. לא מספיק שהם צדיקים, צריך שזה יהיה אנשים שמאוד מבינים בכל הלכות מצה ויודעים ככה איך לנקות את הציפורניים ואת הכל ו-ו-ומומחים בעניין. אם לא, יצא שכרם בהפסדם. יש מושג של תנור ראשון, זה דווקא לא מופיע באדמו"ר הזקן. המושג הזה מופיע ככה בחיי אדם וכמה פוסקים. יש גם כמה דעות מה-מה-מה-מהמושג הזה של תנור ראשון, אבל בעיקרון הרי לפני שאופים מצות אנחנו מחממים את התנור, ויש מי שמקפיד ככה לחמם תנור כל פעם לפני אפייה, אז המצות של הנגלה הראשונה שאחרי שהכשירו את התנור זה נקרא תנור ראשון, אז יש בזה מעלה באמת. ידוע שהרבי הריי"צ וידוע שהרבי היו דווקא מקפידים בלאכול מצות כאלה. שלום וברכה. שיעור שמונה: הגעלה וליבון כלים. אולי נקדים בכמה הקדמות. דבר ראשון, בחב"ד משתדלים כמה שיותר שלא להכשיר כלים. יש כלים מיוחדים לפסח, ובוודאי שזה עדיף לכולם. דברים פשוטים. דבר שני, בעניין של הגעלה וליבון. כידוע מפרשת מדין, מלחמת מדין, אנחנו לומדים שכדי להכשיר כלי, אם הכלי היה עם הדבר האסור, פה בנוגע לענייננו החמץ, במגע ישיר, אה, קצת שמן זה

42:42 גם נחשב מגע ישיר. אז הוא צריך ליבון. ליבון עם ברנר, ליבון אמיתי, ליבון גמור, ואם זה בתווך של מים, כמו סיר שמבשלים שם את החמץ, אז הגעלה זה מה שצריך. אבל יש מחלוקת גדולה בפוסקים, וזו מחלוקת בין השולחן ערוך לבין הרמ"א: האם הולכים או לא לפי רוב תשמיש? אם יש לי סיר שבדרך כלל אני מבשל איתו את החמץ, אבל קורה שלפעמים אני מחמם על האש בורקסים, האם אני אצטרך ליבון או שאני הולך לפי רוב שימוש? ולפי השולחן ערוך הולכים לפי רוב שימוש. לכאורה זה יכול להיות תמוה: איך רוב שימוש? הרי פעם אחת זה בא במגע ישיר. זו בליעה יותר גדולה, צריך ליבון. אז צריך להבין שכל הדברים האלה הם מדרבנן, כי הרי אחרי עשרים וארבע שעות מן התורה לא היה צריך להכשיר את הכלים, ולכן אותם חכמים שתיקנו שצריך להכשיר את הכלים, הם גם תיקנו שעושים את זה אך ורק לפי רוב שימוש, ולכן בזה יש פחות שאלות כשהדברים הם מדרבנן הרי. אז אמרנו שהשולחן ערוך פוסק שהולכים לפי רוב שימוש, אבל הרמ"א ואדמו"ר הזקן דואגים למיעוט שימוש, ולכן זה מסבך הרבה דברים. אה, זאת הסיבה גם שנוהגים שלא להכשיר בחב"ד סכינים, כי סכין, הרי לפעמים אתה חותך דבר גוש, דבר שהיה בכלי ראשון, שהוא גוש ו-ו-ו-יבש, פשטידה, זה קוגל מאוד מאוד חם, אתה חותך אותו עם סכין וזה כאילו היה בכלי ראשון, כי הדבר גוש הוא נחשב לכלי ראשון, כן, כך מחמירים. ולכן, כן, זה אחד הדברים, שהסכין הזה בדרך כלל משתמשים בו בצלחת ו- אבל במיעוט שימוש לפעמים זה כן במגע עם כלי ראשון, אז אה נצטרך, אנחנו נוהגים

44:49 שלא להכשיר אה סכין. כן, זה אחד הדברים שיוצא מזה. אה כלים כשעושים להם הגעלה לא משתמשים בהם עשרים וארבע שעות לפני כן, בכלל לא משתמשים בהם עשרים וארבע שעות, לא רק עם חמץ, בכלל. זה מעין תקנה כזאת, זה לכתחילה. ומה שצריך ליבון אז אין בעיה. אגב, מן הדין גם בתוך פסח אפשר לעשות ליבון, מה שאין כן הגעלה שאי אפשר. אה עוד עניין, הרי ידוע שכלי זכוכית זו מחלוקת בין השולחן ערוך, שזה בכלל לא בולע ומספיק לשטוף את הכלים, לבין הרמ"א, שכלי זכוכית בולעים ואי אפשר להכשיר אותם, ודאי שלחמץ לא. יש דיון לגבי בשר וחלב, שזה עניין אחר, אבל לחמץ לא, ולכן כלי זכוכית אנחנו לא יכולים להכשיר. אה כלי שיש בו ידית, אז אנחנו כשאנחנו עושים את ההגעלה גם את הידית צריך להגעיל, אבל זה לא כמו טבילה שצריך להכניס את הכל בבת אחת, אפשר הרי להכניס בפעמיים, זה גם אפשרי. עוד עניין, אה הקומקום שבו משתמשים כדי לעשות את העירוי של השיש למשל, תכף אנחנו נדבר על זה, אז הרבה שואלים: זה קומקום של פסח או קומקום חמץ? הקומקום של פסח זה באמת חבל, כי הרי האדים שעולים מהחמץ, מה שנקרא, אז הם קצת יקלקלו את הקומקום של פסח. לעומת זאת, אם אתה לוקח קומקום של פסח, קומקום של ימי חול, קומקום של אה חמץ, אז לכאורה איך הוא יכול להכשיר? אז לוקחים קומקום של חמץ ואז מכשירים אותו. לא משתמשים בו עשרים וארבע שעות ואז מרתיחים בו מים עד שזה גולש. כדי שזה יגלוש נצטרך להוסיף מים חמים או איזה משהו רותח אה לתוך המים כדי שזה יגלוש תוך כדי שזה רותח. אה

46:54 ולאחר מכן נזרוק את המים, נשטוף את הקומקום במים קרים ואז נמלא שוב מים ונוכל לעשות את ההגעלה במים חמים. איך מכשירים את השיש? לשיטת אדמו"ר הזקן יש פה איזה דבר טיפה מסובך, כי בגלל העניין הזה, הדעה של דבר גוש, אז ייתכן שפעם באמת קוגל חם נגע בשיש, ואז מן הדין היה צריך לעקור את כל השיש, לשים אותו בתוך הסיר, להגעיל אותו, שזה ודאי בלתי אפשרי. אבל עירוי מכלי ראשון על ה-על השיש, זה לא יספיק. אז אומר אדמו"ר הזקן שמערים מכלי ראשון ואז לוקחים אבן מלובנת ומעבירים ככה לתוך המים כדי שהם ירתחו על ה-על השיש, כאילו שאני שם את השיש לתוך סיר. אז יש כאלה שבמקום אבן מלובנת לוקחים מגהץ, אבל אני לא ממליץ את כל הדברים האלה. אה מגהץ באמת מסוכן, בכלל השישים שיש היום, פרט למה שמאוד מאוד איכותי, הם גם נסדקים, הם מתקלקלים, ולכן לא לעשות היום יותר עם אבן מלובנת. אבל הרי אדמו"ר הזקן דורש אבן מלובנת. אז נכון, אז מה שאנחנו עושים, אנחנו גם עושים עירוי מכלי ראשון וגם מכסים ב-PVC, ואז בצירוף של שני הדברים ודאי שאין שום בעיה. לכאורה הכיסוי ב-PVC זה היה מספיק אפילו בלי להכשיר. לא מסתפקים בזה כי חוששים שאולי לא תמיד בכל מקום זה מכוסה כמו שצריך, אבל כשעושים את שני הדברים אפשר להיות רגוע. זה מה שעושים וזה מצוין. עכשיו איך באמת מכשירים את השיש? אז עשרים וארבע שעות לא משתמשים בו בכלל. מנקים אותו, צריך שיהיה נקי כדי שאפשר יהיה להכשיר, וצריך שיהיה יבש. אוקיי, אחרי הדברים האלה אז מתחילים ב-ב-בשיש ככה, מה שצמוד לשיש ב-בקיר, מה שטיפה עולה. אה

48:56 מתחילים להכשיר את הדברים האלה כי אז זה נוזל וזה בא לשיש, אז ודאי שבזה אנחנו מתחילים. כן, אותם הבלטות האלה שיש שם. עכשיו כששופכים את המים כדי להכשיר את השיש, אז יש פה בעיה. נגיד שיש לי שיש שלושה מטרים, אז חמישים ס"מ אפשר לדמיין ששופכים מהקומקום במכה אחת, זה מגיע לשם וזה מכשיר את המקום. אבל מה שליד, הרי עכשיו נוזלים מים ואז מי שישפוך ושוב ישפוך ליד ושוב. הרי אתה לא יכול לעשות את זה, כי כשאתה שופך בפעם השנייה בקטע שליד הראשון, אז הרי יש כבר מים שנזלו מהקטע הראשון וזה לא יבש, וזה מיד יתקרר מה שאתה שופך וזה לא מועיל, ואז חייבים לשפוך בקטע הראשון, נגיד הימני, ואז לייבש את הכל, ואז לשפוך בקטע השני, לייבש את הכל, בקטע השלישי וכולי וכולי. בסימן תנ"ב מביא אדמו"ר הזקן שכשאנחנו מכשירים כלים אנחנו נוהגים לשטוף אותם במים קרים לאחר מכן, שלא יספיקו לבלוע ממה שיצא עליו, שאפילו אם זה יבלע, זה יבלע כשזה פגום, זה בסדר, אבל אנחנו מחמירים לעשות את זה. לגבי השיש, אין צורך לשפוך מים קרים. הרי השיש הוא גדול, הוא קר, הוא כבר מקרר את המים ולכן הדבר הזה הוא באמת מיותר. אחרי שעשינו, גמרנו עם השיש, אז מתעסקים עם הצינור, מעבירים בו מים חמים בפנים ושופכים גם, מערים מים חמים מהקומקום על הברז. אני מדבר על הברז, על הברז ועל הידיות של הברז, ואז לאחר מכן מתעסקים עם הכיור בעצמו. שופכים גם חומר ככה כדי לבטל את כל החמץ שעלול להיות בצנרת וגם שופכים ככה לתוך הכיור מים מקומקום רותח, אבל

51:11 לא נשתמש בכיור ישירות. כדאי, כדאי לשים כיור פלסטיק ככה בתוך משהו שלא יגע למטה, או אם אין דבר כזה אז לוקחים גיגית קצת מוגבהת, שמים בכיור. יש גם עניין לא להשתמש בכלל במים רותחים, במים שייצא להשתמש בהם בפסח במטבח, ולכן בזה אנחנו מפחיתים בהרבה את הבעיות. לגבי התנורים אני ממש לא ממליץ, גם מי שיש לו פירוליז. מי שאין לו פירוליז ודאי שאי אפשר להכשיר תנור לשיטת חב"ד. תנור פירוליז, לא יודע, אני לא ממליץ, לא רצוי. אפשר להסתדר בלי תנור במקסימום או לקנות טוסטר אובן. לא, לא נראה בכלל. לגבי הכיריים, גם כיריים רצוי מאוד לקנות כיריים, אפשר לקנות בשלוש מאות שקל, ארבע מאות שקל איזה ארבע גזים. יש אנשים שיביאו איזה עוזרת שתנקה את התנור, את הכיריים, ותחשבו רק על הזמן שהשקיעו על הדבר הזה, ייתנו לה, לאותה עוזרת, איזה מאתיים שקל. בשנתיים שאתה עושה את זה אתה כבר יכול לקנות איזה כיריים עם ארבעה... אש בארבעה מקומות. אז כדאי מאוד. ולהחליף את הצינור הזה, כן, כדאי להביא טכנאי או בן אדם שמבין או אם הבעל באמת מבין בזה. אבל בכל זאת זה אחריות גדולה. אז עכשיו מי שצריך להכשיר באמת, עכשיו מובא בראשונים שחצובות הרי מספיק האש ששם או להגעיל, אבל החצובות של הראשונים זה חצובות קטנות עגולות ששם כל מה שנופל זה ליד האש וזה נשרף. אבל החצובות שלנו שהן רשת שמכסה איזה שני אשים, אז כשאטרייה תיפול באמצע רחוק מהאש היא לא תישרף מיד. אז זה כן בלוע בחמץ. וודאי שלהגעיל דבר כזה זה לא מספיק. אז את החצובות אנחנו צריכים לעשות ליבון אם

53:30 רוצים. עכשיו גם מי שלא קונה כיריים לפסח, אפשר רשתות, אפשר לקנות. כן. יש כל מיני מקומות שהם מוכרים דברים כאלה, שיהיה איזה סט של רשתות לפסח. עכשיו לגבי החצובות והפקק שמעל, אז זה ממש על האש. אז בזה הגעלה זה מספיק או אפילו פחות מזה, משהו פחות מסובך. להדליק אש עשרים דקות וזה יהיה בסדר גמור. ולגבי המשטח הלבן אז לשפוך מים רותחים ורצוי גם לצפות את זה בנייר כסף וזה בסדר. עכשיו מסביב לתנור, איפה שהאדים עולים ויד סולדת בהם, אז צריך לצפות, לצפות עם נייר כסף, כן, שמדביקים, כי אם לא אז האדים בפסח הם יצאו, ילכו לשם לקיר או למשטחים שיש שם ויכולים להבליע, כשיד סולדת בהם, את החמץ ששם וזה חוזר לסיר. לא נעים. אז צריך באמת לצפות את הדברים האלה. כן, כיריים שהם מזכוכית אז ממש בעיה. אי אפשר לחב"ד להכשיר דבר כזה. כיריים אינדוקציה, אז בדרך כלל מה שעושים שמים סיר אינדוקציה שמרתיחים שם מים עד שזה יגלוש, אבל לאחר מכן אי אפשר כל כך להסתדר בלי לקנות, יש משטחי סיליקון שמדביקים על הפלטה, פלטת אינדוקציה, וזה ממש חשוב. יש כאלה ככה מספיק עבים שיש בהם הכשר ואפשר לסמוך על הדבר הזה. כן, מה שאמרתי מזכוכית, גם כיריים קרמיות זה גם, זה לא קרמיקה של חרס. כן, זה קרמי היום זה אומר משהו ככה עם חומרים מורכבים, זה מורכב גם מזכוכית ודברים שאי אפשר להכשיר בשום דרך. נראה לי שאת עיקר הדברים פה אמרתי. פלטה של שבת, פלטה של שבת גם כדאי שתהיה פלטה לפסח,

56:11 אבל מי שאין לו אז מאוד, מאוד כדאי לעשות את שלושת הדברים הבאים, לפחות אה שני הראשונים: לחמם במשך אה שעה בחום הגבוה ולכסות בנייר כסף. זה שני הדברים שבאמת אה צריך לעשות. אם אפשר לפני שמכסים בנייר כסף גם לעשות עירוי מכלי ראשון, אז צריך אה בזהירות כי הרי יש פתח לחשמל שם, אז צריך לכסות את זה. אז אה אז אם אפשר זה-זה ודאי רצוי. אה עוד דבר מובא ברמ"א ומובא באדמו"ר הזקן שאי אפשר להשתמש בצונן בכלי שצריך להכשיר. כן, על אף שאין בעיה בעיקרון, אבל זו-זו גזירה כזו. אה מחבת מטפלון, מאחר שזה מאוד רגיש, אז מחבת הרי צריכה ליבון ואי אפשר לעשות ליבון לדבר כזה רגיש ולכן אי אפשר להכשיר. אה אם אני רוצה להכשיר סיר קטן אני יכול או למלא אותו מים ואז זה-זה-זה יגלוש ו-- או להכניס אותו לכלי גדול. כן, זה העניין. סיר לחץ על אף שהוא מגיע לטמפרטורות מאוד גדולות, מספיק כדי להכשיר אותו למלא אותו מים ושזה י-י-ירתח. אה בפריזר כשאנחנו אה מוציאים את הפריזר אז צריך באמת להפשיר אותו כי יכול להיות שיש אה מתחת לקרח כל מיני בצק ודברים ו-ו-ולחם בוואקסים, אז באמת צריך ל-ל-להיזהר. עוד עניין חשוב ככה אה במקרר. במקרר מאוד מאוד מאוד רצוי את כל המשטחים ואת כל הארגזים שיש פה למטה אה לכסות את זה אחרי ששטפו והכל. כי על אף שאין שם דבר שהצודק בהם בדרך כלל, אבל יש עניין של כבוש כמבושל. נגיד שבכלי עשרים וארבע שעות יש נוזלים עם אה פירורי חמץ, אז על אף שזה כבוש עשרים וארבע שעות, דבר חמץ או דבר אסור שנמצא ב-עם-עם-עם נוזלים בתוך הכלי, אז

58:32 הדפנות בולעות כאילו שזה אה בישול, ולכן יכול להיות במקרר דברים כאלה, ואחרי זה בפסח גם יכול להיות שיהיו נוזלים עם הירקות שנמצאות שם, ש-ש-שנמצאים שם, וזה יפליט את הדברים שיש ב-בדפנות ולכן אה לא נכנסים לכל הכאב ראש הזה ומכסים את הכל. אה מיקרוגל אנחנו לא מכשירים, גם בכלל כל השנה לא מכשיר מיקרוגל. מדיח כלים ודאי שלא, יש חריצים, יש כל מיני בעיות, לא מכשירים. שיניים ושיניים תותבות, אז זה באמת בעיה. שיניים תותבות הרב אויערבך היה מכשיר אותם, הרי אם מכשירים אותם ברותחים זה יכול לקלקל אותם. אז הוא היה מחכה שהמים אה ירדו לבערך שבעים אה מעלות ואז הרי היה מכניס את השיניים התותבות. ולגבי השיניים זה באמת בעיה עם עניין של השיניים, כי אם אין לבן אדם שום סתימות ושום פלטות ושום דבר אז אין בעיה. אה ה-ה-החומר של השיניים שהקדוש ברוך הוא נתן לנו זה לא בולע, אבל אה החומרים השונים ששמים, בעיקר מתכות, אז זה ודאי בולע. אה אז מה שעושים בערב פסח אחרי שגמרו לאכול את החמץ וצחצחו את השיניים והכל, לוקחים מים בטמפרטורה הכי חמה שאפשר אה לשתות וזהו, אה ככה שוטפים עם זה את הפה וזאת תהיה הגעלה ב-לעניין הזה. אה, לגבי שולחן אז שולחן אמרנו את האמת היה מספיק לצפות, לצפות טוב ככה כמה שכבות של דברים עם צלעותיו ואם זה שולחן שלא מתקלקל אז, אה, יש כאלה שעושים עירוי בכל זאת לפני שמצפים. אבל טוב, זה כל אחד יחליט אם הוא עושה את זה או לא. אה, כמה שכבות של כיסויים זה גם טוב אחרי שוודאי, אה, מנקים את השולחן. אה, עוד עניין, עניין של א-א-איך מי

1:00:49 שבאמת כן מכשיר גם כפות, אה, כוסות כל מיני דברים. כן, אמרנו שזכוכית לא, אבל דברים אחרים. אז א-א-איך עושים את ההגעלה? א-א-אז צריך לדעת כמה וכמה דברים. דבר ראשון את הכלי הגדול שבו אני עושה את ההגעלה אני צריך להכשיר אותו, אז אני ממלא אותו מים עד שזה ירתח ועד שזה יצא. כדי שהמים ייצאו תוך כדי שהם רותחים אז מוסיפים שם לתוך המים איזה משהו רותח או מים רותחים מקומקום או איזה אבן מלובנת. אוקיי, בזה אני הכשרתי את הכלי. אני אחרי זה שוטף את זה במים קרים, ככה מנהג, ואת הכלי בעצמו הכשרתי אותו. לאחר מכן אני שוב ממלא מים שאני מרתיח ושם עם רשת אני אכניס את הכלים שאני רוצה ל-ל-להגעיל. אני קצת מזיז את זה כדי שהמים ייכנסו לכל הפינות ככה בין הכלים, בין ה-ה-הכפיות למשל ה-ה-השונות, ומשאיר את זה רק שלוש שניות לא יותר. מוציא את זה כי לא רוצים שזה יישאר הרבה זמן וזה יבלע את מה שנפלט. מוציאים ושוטפים במים קרים כמו שאמרנו. לאחר מכן עם אותו הכלי שבו הכשרנו את הכלים, אם רוצים להשתמש בו בפסח, אז זה פשוט. נצטרך להכשיר שוב פעם שלישית, לזרוק את המים, להכשיר שוב את הכלי. אה, בזה שממלאים אותו כמו שאמרנו עשינו בפעם הראשונה. עוד איזה עניין לפני שאנחנו מכניסים כל פעם את הכלים. כן, אני חוזר ל-לשלב האמצעי שאני מכניס, אה, כפיות, מזלגות, כל מיני דברים ככה כדי להכשיר אותם. לפני שאני מכניס את הכלים צריך שיהיו בועות ואז אני מכניס את הכלים. וודאי שכשאני מכניס הבועות מפסיקות, אבל בסדר, זה לא, לא צריך להיבהל, זה נורמלי ככה זה. אני מחכה שלוש שניות ומוציא את

1:02:45 זה. זה בסדר, אני לא צריך לחכות שזה שוב ירתח תוך כדי שהם בפנים, אבל מה שכן, אחרי שהוצאתי אותם ושוטף אותם ולפני שאני מכניס את הנגלה הבאה, אני צריך לחכות שזה שוב ירתח ואז אני מכניס את הנגלה הבאה, וכן הלאה. עד כאן בעניין הזה. השיעור התשיעי: מוצרי קוסמטיקה והיגיינה וחומרי ניקוי. אולי נוסיף, אה, איזה דבר ששכחנו להגיד בשיעור האחרון לגבי עניין, עניין ההגעלה. שאישה שנמצאת במטבח כל השנה ויש לה טבעות, מאוד מצוי שהטבעות היו במשך השנה במגע ישיר עם מרקים חמים, דברים שהם באמת כמו, כמו כלי ראשון, ולכן הם בלעו מהחמץ. ולאחר מכן, אם שוב יהיו בקשר ישיר עם משהו חם בפסח, אז מה שבלוע יוכל להיפלט משם. ולכן מאוד, מאוד רצוי שטבעות שיש ל-ל-לאישה במשך כל השנה כשהיא במטבח, שהיא לא תענוד אותן, אה, בפסח. תשים אותן בצד. אה, עצה. עכשיו אנחנו נתחיל את העניין של המוצרי-- מוצרי קוסמטיקה וכל הדברים האלה, ובזה באמת אנחנו נקדים בדבר אחד. זה ש-- הרי דברים שהם לא ראויים למאכל כלב, כפי שכבר אמרנו, אז הם כבר לא חמץ. אמנם באמת כשאנחנו אוכלים אותם, אז אה ההלכה אומרת שאו אתה אוכל אותו ואז אתה מחשיב אותו, אדער אתה הופך אותו להיות אה מה אתה אוכל א-א-אז זה כן. אבל כל עוד אתה לא אוכל אותו, לא ראוי למאכל כלב. א-א-בסדר, אתה לא אומר עכשיו אני מחשיב אותו שאני משתמש בזה. זה רק ב-באכילה. אז אה טוב, לכאורה באמת אין בעיה. ודאי שעל בל ייראה ובל יימצא אה אנחנו לא עוברים בדבר כזה. אז מה הבעיה באמת? אז לכאורה א-אין שום בעיה. הרי גם במשחת שיניים שלא ראויה הרי

1:05:06 למאכל כלב, אפילו אם היא טעימה, הכלב לא יאכל את זה. כשאני מצחצח שיניים, אפילו אם אני בולע קצת מאותה משחת שיניים הטעימה שהיא גם אולי חמץ, אבל מאחר שזה לא ראוי למאכל כלב, זה שאני אכלתי את זה לא התכוונתי לאכול, זה לא שעכשיו חישבתי את זה. לכן מן הדין אין, אין, אין בעיה אפילו במשחת שיניים, ואפשר להשתמש במשחת שיניים שלא כשרה לפסח. אלא מה? מאחר שזה בכל זאת נבלע ואה נ-נ-נכנס לתוך, לתוך הפה, אז אנחנו באמת מחמירים בזה. אבל צריך לדעת שזו חומרה. ואנחנו ניקח מהחומרה הזו עד חומרות הרבה, הרבה יותר רחוקות שאנחנו כן רגילים אה להיזהר בהם באמת. אם באמת במשחת שיניים אנחנו מחמירים, נדרוש הכשר לפסח, אז אה לכאורה אפשר להגיד גם לכלים, זה גם עלול להגיע בסופו של דבר לפה. אוקיי, אז גם בזה אנחנו מחמירים. אוקיי. ולאחר מכן א-א-אז הרי יש כלל בהלכות יום כיפור של סיכה כשתייה, ולכן אנחנו לא סכים ביום כיפור. ויש מי שמרחיב את הכלל הזה, על אף שלכאורה ההלכה זה לא כך. אה ואפשר להוכיח את זה באמת מהרמ"א, אבל עם כל זה אה אנחנו רגילים להגיד, טוב, אנחנו נחמיר גם בפסח, של סיכה כשתייה, ולכן אנחנו לא נסוך בשמן של, של חמץ. בסדר, ואנחנו גם מחמירים יותר מזה. גם כשאני עושה שמפו אולי זה סיכה. אוקיי, אז גם בשמפו אנחנו נדרוש הכשר. ו-וסבון, גם סבון אולי באמת יש בזה סיכה. אוקיי, אז גם סבון ניקח סבון עם הכשר. מה עם שפתון? שפתון זה עלול להגיע ל-לפה. אז גם בזה אנחנו נחמיר. שוב, כל זה חומרות. כן, זה לא מן הדין. מה עם בשמים?

1:07:10 אז עם בשמים יש באמת שתי בעיות. בעיה ראשונה שאולי זה לא ראוי למאכל כלב. אבל מה לעשות, יש אנשים אפילו ששותים את זה. כן, היו דברים מעולם. אבל יש עוד איזה עניין, ועניין שאני הולך להגיד עכשיו. וזה באמת חומרה מאוד רחוקה, אבל שקיימת. משהו של המהר"ם שיק אה ושל השואל ומשיב, ולכן זה, זה, זה קיים. יגידו דבר כזה: הרי גם בשמים ודברים ד-ד-דומים, הרי אמנם באמת אתה ביטלת את החמץ והוא לא ראוי יותר למאכל כלב. אז הם אומרים, מתי אתה אומר שאתה מבטל את החמץ? בדבר שהיה אכילה ואתה מבטל וכבר לא אכילה. אבל בדבר שכל הכוונה זה היה לעשות מזה בושם, אז אתה לא ביטלת. זה לא נחשב שביטלת. הושלמה הכוונה של לעשות מזה בושם, ולכן עדיין זה דבר שאסור ליהנות ממנו, והרי גם ליהנות מריח של דבר זה-זה-זה-זה של-של חמץ זה אסור. חמץ של נוכרי, כן, אסור להריח. א-א-א-אז גם בשמים ודברים שהם מפיצים ריח, ולכן הדבר הזה, החומרה הזו קיימת גם. אז לא נשאר הרבה דברים. בדרך כלל באמת מקילים. ודאי שקודם כול הרצפה ודברים כאלה, אבל יוצא שמי שבאמת רוצה להחמיר, ובדרך כלל כך רגילים, אז שוב, כל מה שאמרתי עכשיו זה רק חומרות, אבל זה חומרות שקיימות בהחלט. שיעור עשר: דיני ערב פסח. בערב פסח אין אומרים מזמור לתודה. מחצות היום לא עושים מלאכות, ולכן את הכיבוס עושים לפני חצות. גם הרי מתקלחים וגוזרים ציפורניים ומסתפרים. אז להסתפר, לגזור ציפורניים, זה גם בבוקר. אה לקראת סוף היום צריך לקרוא סדר קרבן פסח. עכשיו אני חוזר אחורה. מסוף השעה הרביעית אסור לאכול חמץ. מסוף השעה החמישית אסור ליהנות יותר מחמץ. צריך ל-ל-לבער את

1:09:38 החמץ. אה, וזהו. לאחר מכן כבר גם מכירת חמץ זה כבר בלתי אפשרי. אה, המנהג זה לא לאכול בערב פסח מהמינים שבחרוסת, ולא לאכול מרור גם. חרוסת אנחנו עושים עם תפוחים, אגסים ואגוזים, ולכן לא לאכול לא תפוחים, לא אגסים, לא אגוזים ולא מרור בערב פסח. אבל שאר הדברים שבקערה, שאנשים תמיד שואלים אם מותר לאכול ביצים ועוף ובצל, אז זה כן. שלוש שעות לפני השקיעה לא אוכלים אכילה מרובה ולא שותים יין. אה, נוהגים להיזהר בכל החומרות של פסח, על אף שזה שאין ביטול אפילו במשהו בפסח, זה מתחיל רק בשקיעה של פסח, באמת בליל ט"ו, ולא בערב. אבל מנהג חב"ד זה שכל ההידורים שאנחנו לוקחים בפסח, כבר מסוף זמן אכילת חמץ, סוף השעה הרביעית, אנחנו כבר מהדרים בכל הדברים שאנחנו מהדרים גם בפסח. לא לשכוח בערב פסח ניקוי הפה, כפי שכבר הסברנו. אה, זהו, זה הדברים. עכשיו יש את תענית הבכורות בערב פסח. על תענית בכורות, גם מי שהולך לעשות תענית, חוץ מאם הוא זה ש... וגם מי שהולך לעשות סיום, הרי במקום התענית אפשר לעשות סיום מסכת. אז אם הוא מסיים, אז הוא יודע שהוא הולך לעשות סיום, אז הוא יכול לשתות את הקפה שלו לפני התפילה, אבל אנשים אחרים, הבכורות, לא יאכלו. בכור זה דווקא בכור מאב או מאם. בכור מאם זה בכור פטר רחם, בכור מאב זה בכור לירושה. אבל מי שנולד בניתוח קיסרי הוא לא בכור, לא לירושה ולא פטר רחם, ולכן אין לו חיוב של־של לצום ולא של הסיום. אה, מי שבכור מאביו אבל לאחר נפל, אז הוא מתענה. אה כן, המנהג זה להביא לסיום גם בכור שאינו בר מצווה. יש

1:12:15 הלכה שכשהאבא הוא בכור, אז אם אה, יש הרי רק הגברים, כן? אימא שהיא בכורה לא צריכה לצום. אישה שהיא בכורה לא צריכה לצום. אבל אם האבא הוא בכור ויש בן בכור, אז האימא צריכה לצום במקום הבן או להשתתף בסיום. עכשיו זה דבר שהוא קצת קשה. האימא מאוד עייפה, להשתתף בסיום ככה בערב פסח, יש לה מיליון דברים לעשות. אז מה שידידי הרב הגאון הרב ישי מורה[?] זה שהאישה תוכל לשמוע את הסיום בטלפון. כן, האבא יהיה בתפילה ובסיום, והוא מביא לה לאחר מכן קצת מהאוכל של הסעודה, ובזה באמת היא תצא ידי חובה. אה, יש פוסקים שסוברים שהסעודה של הסיום היא מעכבת. יש בזה דעות, אז ודאי שלכתחילה צריך להיזהר לאכול כזית מזונות. אז הרי בבית כנסת הרבה פעמים לא רוצים להכניס מזונות בערב פסח. אה, אפשר מצה עשירה. אפשר גם לשתות, אה, לשתות יין, רביעית יין, ובזה באמת יוצאים ידי חובה גם. אה כן, מי שלא אכל מיד, אה, כל עוד לא היה היסח דעת, אז יאכל מאוחר יותר, זה גם מצטרף לסיום, ובזה הוא יצא ידי חובה. אה, במה אפשר לעשות סיום? אז לכתחילה זה במסכת גמרא דווקא. אה, אם מדובר בסדר משנה ובספר של הרמב"ם, יש כל מיני דברים שגם מתירים. זהו. שיעור אחד עשר, ליל הסדר. פשוט היה ביקוש בעניין הזה. אז ברגע האחרון אנחנו מצליחים גם את זה. אה, נעבור על כל השלבים מהר ונגיד את הדברים החשובים. קדש, עניין הקידוש. לוקחים כוס שמחזיקה רביעית, רביעית זה שמונים ושישה סמ"ק. אבל רבותינו נשיאינו לקחו כוסות יותר גדולים. הרבי הרש"ב, בדקו את הכוס שלו, הוא החזיק מאה סמ"ק. סתם אינפורמטיבית שנדע,

1:14:48 כוס פלסטיק רגילה זה קצת יותר ממאה שבעים סמ"ק, אז מאה סמ"ק זה לא הרבה. אה, שותים ארבע כוסות. הרמב"ן מדייק מלשון שכתוב ארבע כוסות, על אף שלרוב הפוסקים הרי מלוא לוגמיו זה מספיק. הרי לא חייבים לשתות את הכל, על אף שהכוס בעצמה צריכה להכיל את אותם שמונים ושישה או מאה סמ"ק, אבל לא חייבים למלא את הכל. לא חייבים גם לשתות את הכל, אבל מנהגנו כהרמב"ן שכן, ממלאים את הכל ושותים את הכל. כוסות מלאים זה ארבע כוסות לפי הרמב"ן, ולכן לא כדאי לקחת כוסות של מאה שבעים, מאתיים וכולי. אם קשה לשתות יין, כדאי יותר לקחת כוסות יותר קטנות. שיעור הזמן זה מה שנקרא זמן, צריך לשתות את הכל תוך זמן שתיית רביעית. בפועל אנחנו שותים את הכל בבת אחת, מסיבים, לוקחים יין אדום דווקא, על אף שבשו"ע לא מזכיר את זה לגבי שבת בקידוש, אבל בארבע כוסות כן, וזה מפורש במסכת פסחים. אה, אם לא היסב, לא חוזר, וסומך על זה שלא חייבים להסב לפי דעה אחת שהיום גם אנשים יושבים, לא מסיבים. אצלנו, אגב, הנשים לא מסיבות. אז בכוס הראשונה, שלישית ורביעית, אם לא היסב אז בסדר, נו, בדיעבד מותר לשתות. לגבי הכוס השנייה, אם לא היסב אז הוא כן יחזור, אה, כי בכוס השנייה, הרי אם הוא חוזר לשתות הוא לא צריך לברך, כי בכוס השנייה כשהוא בירך הוא יודע שהוא ישתה גם בסעודה, ולכן לשתות שוב ללא היסב זה לא נראה כמו להוסיף על הכוסות. לכן זה לא נורא. אבל אם הוא יהיה צריך לחזור, לפי מנהגנו שמברכים על כל הכוסות, לא כמו הספרדים שמברכים רק על הראשונה והשלישית,

1:16:54 אז אם היינו צריכים לחזור על הראשונה, שלישית או רביעית, היינו צריכים שוב לברך, וזה נראה כמו להוסיף על הכוסות. ולכן רק בשנייה, אם לא היסב, שותה שוב ללא ברכה בהסיבה. על פי קבלה אנחנו לוקחים כוס ללא רגל. ועוד עניין לגבי קדש, אה, בחב"ד המנהג זה שכל אחד מוזג לעצמו ולא מוזגים לו. זה לגבי קדש. ורחץ, הנטילה, נטילה ללא ברכה. צריך ממש להיזהר. אנחנו רגילים, אה, אה, לברך ב-ב-בנטילות השונות. פה צריך ממש להיזהר. זו נטילה לכל דבר, כמו נטילה למוציא, מגבת וכל מה שאנחנו רגילים, אבל ללא ברכה. זה בגלל דבר שטיבולו במשקה, הכרפס שאנחנו נטבול במי מלח. את הכרפס אנחנו לוקחים, אה, פחות מכזית כי יש מחלוקת אם צריך ברכה אחרונה לאחר מכן או לא, אז כדי לא להיכנס ל-ל-למחלוקת לוקחים פחות מכזית. בדיעבד אם אכל יותר מכזית גם לא יברך ברכה אחרונה. ספק ברכות להקל. יחץ. אנחנו מחלקים את המצה, את ה... החלק הגדול לוקחים לאפיקומן, מחלקים אותו לחמש חתיכות, שמים אותו באיזו מפית, וכל זה בין שתי כריות, זה המנהג אצלנו. אבל צריך להיזהר שבחלק השני שמשאירים בכל זאת יהיה בו כזית. זה החלק השני, זה יהיה חשוב לגבי מוציא מצה. מגיד. מגיד צריך לדעת שזו מצוות עשה דאורייתא. יש שתי מצוות עשה דאורייתא באותו ערב, מגיד ואכילת מצה, ולכן באמת צריך מאוד מאוד להקפיד בעניין הזה ולהסביר לקטנים באריכות בדברים שהם מבינים. זה מה שכתוב בהגדה, להרבות בתיאורים של יציאת מצרים, של המכות וכו'. רחצה. פה עכשיו אנחנו נוטלים ידיים. כן, זה לפני המוציא. אה, צריך להיזהר שלאחר ש-- עד הכורך זה קשור ל-ל-לאכילת המצה, אז אחרי הברכות על המוציא עד סוף אכילת

1:19:09 הכורך לא מדברים בדברים שלא קשורים, ואפילו הדברים שבהגדה, הרי הרבי קורא אותם, אז כל מה שקשור לכל השלבים עד כורך, הרבי קורא לפני שנוטל ידיים. זה לגבי רחצה. עכשיו מוציא מצה. אז מוציא מצה אנחנו לוקחים שני כזיתים. לא שני כזיתים מפני שצריך כזית למוציא וכזית למצה. לא צריך כזית למוציא, כזית למצה. הרי מוציא לא צריך כזית. אלא מה? הרי יש מחלוקת אם צריך לקחת כזית למצה מהמצה העליונה או מהמצה האמצעית, ולכן אנחנו לוקחים כזית מהעליונה וכזית מן האמצעית, זה שני כזיתים של מוציא מצה. אבל לגבי אנשים שמסובים שאין להם את שלוש המצות, אז לא לוקחים, אה, נותנים להם קצת מזה, קצת מזה, אבל מוסיפים מהקופסה עד כדי כזית. לא צריכים שני כזיתים. אגב, כזית מצה מהמצות של חב"ד זה בערך שליש מצה. אה, ואוכלים את זה בהסיבה. יש דיון, הרי כזית זה מחלוקת הראשונים האם זה שליש ביצה או חצי ביצה. אז בדברים דאורייתא פוסק אדמו"ר הזקן שלוקחים חצי ביצה, בדברים שדרבנן שליש ביצה. יש כזית אחד שהוא מדאורייתא, אבל הגר"ז אומר שבכל מקרה בכל הדברים האלה לכתחילה אנחנו לוקחים כשיעור דאורייתא, ולכן לכתחילה אנחנו ניקח חצי ביצה. חצי ביצה של מצה של חב"ד זה בערך שליש מצה. מרור, מרור אז ידוע שאנחנו לוקחים גם מרור וגם חריין, אבל מי שיש לו כל מיני סתימות והכול ולא אוכל דברים חריפים בפסח, אז כדאי שהחריין יהיה ממש טחון או שלא יאכל חריין או שיסמוך על הפוסקים שמקילים בחריין ואומרים שזה לא כמו חלתית, זה לא דבר, דבר חריף, אבל לכאורה זה לא נמשך את הרמ"א. אה כן, לגבי כורך אז צריך להיזהר פה, לקחת חרוסת יבשה

1:21:32 לגמרי, כי אם לא הרי יש שם מצה. זו תהיה מצה שרויה. שולחן עורך אנחנו מתחילים בביצה שטובלים במלח. את הזרוע אנחנו לא אוכלים, בכלל לא אוכלים בליל הסדר דברים צלויים, לא צלוי ולא צלי קדרה, ולכן גם עוף בתנור אנחנו לא, לא אוכלים, רק דברים מבושלים. בשר ועוף מבושלים, אבל לא בשר ועוף צלויים ולא צלויים בתנור ולא צלויים ב-במחבת. הלל, את ההלל לא אומרים בהסיבה. כתוב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן שאת ההלל אנחנו קוראים כשאנחנו יושבים באימה ויראה. נרצה זה כבר הסוף. ידוע שאנחנו לא שותים אחרי אכילת אפיקומן, אז לא שותים יין כדי לא להשתכר ואז אנחנו לא נוכל לספר ביציאת מצרים וכל הניסים, וגם דברים אחרים עד מים. אנחנו גם לא שותים, רגילים שלא לשתות. כן, העניין של המים באמת האר"י כותב. אנחנו רוצים לשמר את המצה, אבל הטעם של לא לשתות יין זה כדי שלא להירדם מתוך השתייה של היין ולהימנע מלספר בניסי מצרים. אז כל אלה שנשארים ומפטפטים לאחר מכן, אז באמת יצא שכרם בהפסדם, זה לא... זאת לא המטרה. פסח כשר ושמח לכולם.