למען ישמעו · פרק 161 · 2024-04-10 · 41:57
הלכות מכירת חמץ - הרב אברהם הרוניין שליט"א
אורח: הרב אברהם הרוניין
תיאור הפרק
בשיעור זה יסביר הרב אברהם הרוניין שליט"א על סדר מכירת חמץ וירחיב בלימוד נושאים הקשורים לביצוע ה'מכירה', כגון: תקנת המכירה, תקנת המכירה ע"פ אדמוה"ז, את מה מוכרים ב'מכירת חמץ'?, האם מותר להשתמש בחפצים ש'נמכרו'? מה יעשה אדם ששכח למכור חמץ? ועוד... לכניסה לגוגל של ההלכה לחצו כאן לעוד מאות שיעורי וידאו כנסו לאתר ' מדיה הלכה ' לערוץ היוטיוב שלנו לחצו כאן
תמלול אוטומטי מהשמע. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.
00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.
00:09 דובר 2 ברוכים הבאים בשם השם. יישר כוח למכון ההלכה, האכסניה, השליחים של הרבי בהפצת התורה ובפרט הפצת ההלכה. והפעם אנחנו נעסוק במכירת חמץ וכל ההשלכות שיש במכירת חמץ. כתוב בתורה: "תשביתו שאור מבתיכם". אז פעם יהודי-- תשביתו. פשוט מגיע פסח ולא נשאר לו שום חמץ בבית. ה... צורת החיים שהתנהלה פעם, ששוחטים ואוכלים היום, אופים לחם ואוכלים היום, ובדרך כלל לא היה מצב שנשאר חמץ. לכן כשהגיע פסח לא היה אצל אף אחד בבית חמץ. אבל במשך השנים, במשך הדורות, צורת החיים השתנתה והגיעה למצב כזה שהיום כל אחד ואחד בבית, בפרט במפעלים הגדולים, נשאר להם חמץ. ולא סתם נשאר להם חמץ, אלא נשאר חמץ שאפשר לאכול ממנו במשך כמה חודשים. אם זה בגלל ה-ה צורת ה-ה עסקים שעושים היום, ואם בגלל שהיום יש חומרים משמרים בכל מיני צורות שאפשר לשמר אוכל לטווח ארוך מאוד. דוגמה קטנה, בקבוק בירה. הוא יכול להישאר בין שנתיים לשלוש. בגלל זה פעם לא היה יהודי, בטח רוב עם ישראל והבעלי מפעלים נזקקים למה שאנחנו קוראים מכירת חמץ. אמנם בגמרא יש כל מיני צורות של אפשרות לתת חמץ לגוי, אם זה בצורה של משכון, אם זה בצורה של הלוואה, והגמרא מעמידה כל מיני תנאים כדי שלא ייקרא חמץ שלי. כי כתוב בפסוק: "לא ייראה לך חמץ בכל גבולך". אומרים חז"ל: שלך אי אתה רואה, אבל של אחרים אתה רואה. זאת אומרת שברגע שהחמץ הוא לא שלי ואין לי עליו שום אחריות, כמו משכון, אין בעיה שזה נשאר אצלי. אבל כנראה צורת החיים השתנתה וחז"ל וגאונים ראשונים התחילו לתת את דעתם מה עושים עם כל החמץ שנשאר. אז פעם כל אחד ואחד באמת היה דואג לעצמו. אם
04:02 דובר 2 זה בצורה של מכירה, אם זה בצורה של מתנה, נותנים אותו לגוי ואז כל יהודי לא עובר על האיסור של חמץ. לא מזמן, לפני שמונה מאות, תשע מאות שנה, בא התרומת הדשן, אחד מגדולי הראשונים היה נותן מתנה. אם ננסה להיות עם היום בדור שלנו אקטואלי, מה קורה היום? רוב הציבור לא יודע דרכי קנייה. לצורך דוגמה שאתה אומר לבן אדם: אתה נכנס לחנות מכולת והרמת בקבוק יין, קנית, זה שלך. הוא לא מבין מה קניתי. אני עדיין לא שילמתי. רוב הציבור לא יודע את העניין של קניינים. ואני אומר רוב הציבור כי היום ברוך השם ממש רוב הציבור משתדלים לעשות מכירת חמץ, אבל הם לא יודעים איך לעשות. הבדל נוסף שיש בין קניינים בינינו, בין יהודי ליהודי, לבין קניינים שבין יהודי לגוי. גוי למשל קונה בכסף. הוא אין לו גמירות דעת עד שהוא לא מקבל כסף. גם בפרט הזה רוב הציבור לא מודע איך עושים הערכה של סחורה, שומה. אני אישית משתתף כל שנה במכירת חמץ, שזה לוקח כמעט שעה שלמה לשבת מול גוי שהוא מבין עניין. אצלנו לקחנו עורך דין שהוא ממש מבין עניין ואתה מסביר לו כל שלב ושלב איך עושים קניין אגב, איך עושים את הקניין של כסף והלאה והלאה. אז לציבור הרבני שלוקח כמעט שעה, לציבור הפשוט שהוא לא יודע את כל נבכי ההלכה. קניין אודיתא, קניין סיטומתא. קניין אודיתא זה הודאה, כן, הוא מודה שזה שלו. קניין סיטומתא זה קניין שנקרא מנהג הסוחרים, על דרך היהלומנים שלוחצים יד, אומרים מזל וברכה, שמבחינה הלכתית זה נחשב קניין לכל דבר. עושים עם הגוי את כל הקניינים האלה ולכן אם אנחנו מסתכלים על הדור שלנו, הציבור שרוצה
07:23 דובר 2 לעשות מכירת חמץ, ודאי שהוא לא יוכל לעשות את זה בצורה אישית. באו גדולי ישראל והרימו את הכפפה, מה שנקרא, סידרו מכירת חמץ שמתנהל על ידי הרב המקומי, מרא דאתרא, והם בעצם מנהלים את המכירת חמץ. אז היו כאלה שהקניין אצלם התבטא בזה שבאים ומודיעים לרב, עושים את הרב מורשה מה שנקרא, ובצורה כזאת שהרב מקבל את הכתובת ואת שאר הפרטים הרלוונטיים, המקומות ששמים בהם את החמץ. הרב ניגש ועושה מכירת חמץ בערב פסח בשעה שמותר עדיין ליהנות מהחמץ. עד שעה תשיעית מותר לאכול. עד שעה עשירית מותר ליהנות. אז בשעה הזאת שמותר ליהנות, אז עדיין אנחנו יכולים לעשות את המכירת חמץ. בחב"ד נהוג, מובא בהיום יום ועוד, שעושים את הרב לא רק שליח, אלא עושים קניין. לא רק אני עושה לו הרשאה, אלא קניין שהרב קונה את החמץ והוא מוכר את החמץ לגוי. פרט נוסף שעושים במכירת חמץ בחב"ד, אפשר להגיד היום זה תק-- היום זה כמעט רוב הרבנויות עושים כך כי זה תקנה של הרבנות הראשית לישראל. הרבנות הראשית לישראל ראתה לנכון להכניס את זה חלק מרבנות, כמו שנסביר תכף, כי זה גורם למכירה להיות מכירה לכל דבר ולא כמו שחלק חושבים שזה הערמה. זאת אומרת שאני בא לגוי ואני מסכם איתו על המחיר. הוא מקבל את כל הרשימות. אנחנו יושבים וסופרים מספר האנשים שעושים את המכירת חמץ. לפחות לכל אחד ואחד הוא משלם כערך של פרוטה שעכשיו זה בערך בין שבע לשמונה אגורות. קניין כסף, שזה הקניין הראשון שהזכרנו. אז הציבור חושב מה קורה אחרי פסח, הוא בא וכביכול מתחרט על המכירה. אז מה, אנחנו עשינו את זה הערמה? כדי שהציבור לא יחשוב ככה, אלא יבין שהמכירה זה
10:52 דובר 2 מכירה לכל דבר. במוצאי פסח אין חרטות, אלא אנחנו קונים את החמץ מהגוי חזרה עם תשלום שהתחייבנו מראש, מחיר קמעונאי, סיטונאי, אבל עדיין לציבור הרחב זה נראה ש... כאילו בא אדמו"ר הזקן ותיקן תקנה שאפשר לראות את התקנה הזאת גם בחלק מהראשונים, מהר"ם חלאווה וכן הלאה. אבל מי שבעצם חידש את העניין זה אדמו"ר הזקן. אנחנו עושים ערב קבלן. מה זה ערב קבלן? כשאני הולך לבנק לקחת הלוואה הם מבקשים ממני ערב. מי אומר שאתה תשלם? אני מביא אדם מסוים שהוא ערב. ערב רגיל פירושו שברגע שיש בעיות בנושא של התשלום, הבנק ניגש אליי ו-- לעקל רכוש וכן הלאה. אין לי, אין לי אפשרות לדבר הזה, אז הולכים לערב. זה ערב רגיל. ערב קבלן, כשמו כן הוא, שהבנק יש לו את היכולת לגשת בצורה ישירה מלכתחילה לקבלן שהוא ישלם. לא שהוא ניגש אליי ואם אין לי אז ניגשים אליו, אלא אפשר לגשת אליו לכתחילה שהוא ישלם. ולכן במכירת חמץ, בא הגוי באמצע הפסח, רוצה להתחרט או כל סיבה אחרת — אין מצב כזה. יש פה ערב קבלן שהוא קיבל על עצמו את כל הנושא הזה של המכירה, וכמובן שהוא לא יכול להתחרט. כשיש ערב קבלן כל אחד מבין שהקניין הוא הרבה יותר רציני וזה לא הערמה. אדרבה, כשמתבוננים בנושא של מכירה לגוי, פעם בשבע שנים יש מושג שנקרא היתר מכירה. הרבנות הראשית לישראל דואגת לאותם החקלאים שלא יכולים לשמור שמיטה כהלכתה מכל מיני סיבות, ומוכרים את השדה לגוי. כשמוכרים את השדה לגוי, אז יוצא שהשדה שהיהודי מעבד זה לא שדה שלו. יש בזה כמה וכמה בעיות. ההבדל בין מכירה של מיטלטלין למכירה של קרקע: לפי מנהג המדינה של היום, קרקע, דירה,
14:22 דובר 2 שטח, צריך לעשות העברת טאבו. מה שאין כן מיטלטלין, מספיק שאני נותן בשכירות לגוי את אותו המקום שהחמץ נמצא בו והוא קונה את זה. הגדילו לעשות לפני כמה שנים גם בנושא של היתר מכירה, שהביאו חוק מיוחד בשביל שלא תהיה את הבעיה של טאבו. אז כולם התחילו להגיד, "אז הנה רואים שלכאורה שיש פה איזושהי הערמה במכירה". הייתה פעם יחידות של אחד מגדולי ישראל שנכנס לרבי, והרבי ביקש ממנו לראות איך לעשות שם את המכירה, לעגן אותו בהלכה. לענייננו, כשאנחנו מדברים אבל על מכירת חמץ, זה הדאגה שדאג אדמו"ר הזקן שהמכירה תהיה מכירה לכל דבר. לכן הוא בא וחידש את הנושא שנקרא ערב קבלן. שהמכירה על ידי ערב קבלן זה מכירה אמיתית לכל דבר. מכאן נמשיך. אז מה עושים במכירת חמץ? מה מוכרים במכירת חמץ? חסידי חב"ד, בגלל ההסבר שהסברנו עד כמה המכירה היא אמיתית, מוכרים גם חמץ גמור. מובא על רבותינו נשיאינו, על אדמו"ר הרש"ב וכן הלאה, שהיו משאירים בכוונה חמץ כדי להראות לכולם שהמכירה היא מכירה. אומרים אדמו"ר הרש"ב היה נוהג במוצאי פסח לעשות את ההבדלה על בירה חמץ כדי להדגיש עד כמה שהמכירה היא מכירה אמיתית. ממילא ודאי אנחנו יכולים לנהוג את אותה הנהגה שנשאר חמץ, גם אם נשאר כמות שאין בו גדר של הפסד. אצל העולם אומרים טוב, אם זה הפסד מרובה כמו בעלי עסקים וכדומה, יש לסמוך על המכירה. אבל לפי מנהג חב"ד גם כשאין הפסד, נשאר חמץ, שקית של מקרוני, בקבוק בירה, חצי בקבוק וודקה וכדומה, אנחנו עושים מכירת חמץ וסומכים על המכירת חמץ ואפשר להשתמש, ליהנות, לאכול את החמץ אחרי פסח, אחרי שקנינו את החמץ מהגוי בחזרה. כדאי לדעת דבר מעניין ונוסף. אלה
17:49 דובר 2 שלצערי לא סומכים לגמרי על המכירת חמץ, הם מאוד, מאוד מקפידים אחרי פסח לקנות דבר שנאפה, מיוצר אחרי פסח, אבל הם לא יודעים שעובר חודש, חודשיים וכולם כמעט ללא יוצא מן הכלל אוכלים את החמץ שלפני פסח. הדוגמה שנתתי מקודם, בקבוק בירה, משקאות חריפים ועוד כל מיני דברים יבשים כמו מקרוני וכדומה, שחיי מדף שלהם זה כמעט שמונה, עשרה חודשים. אז נכון, הם לא אוכלים את זה אחרי פסח מיד, אלא חודש, חודשיים, שלושה חודשים, שאז אותם מרכולים, אותן חנויות גדולות, הם מוכרים את זה לציבור ולא כל אחד מסתכל על התאריך של הייצור, ולפעמים זה אפילו יוצר תוהו ובוהו. אתה רואה לפני פסח מיוצר אחרי פסח, ולצערי ראיתי את זה לא פעם ולא פעמיים, דברים שלפני פסח שכתוב מיוצר, נאפה אחרי פסח. אבל כל אחד ואחד ינהג כמנהג רבותיו. הערתי אך ורק בגלל האקטואליה שבדבר. מה קורה בשטח? אז לסיכום, אנחנו נוהגים מכירת חמץ עושים לכל דבר. דבר נוסף שהרבי מדבר עליו בארוכה בלקוטי שיחות חלק כ"ג בנוגע לכלים. כלים שמשתמשים איתם כל השנה. כל עקרת בית שוטפת ושמה בצד. יש כלים שקשה לנקות אותם רק עם חומרים חריפים, אבל ניקיון מלמעלה. הרבי מסביר על מה אנחנו סומכים שאנחנו מוכרים גם את החמץ שבכלים. כי למכור את החמץ, את הכלי עצמו זה יוצר בעיה, כי הכלי עובר לרשות של הגוי, וברגע שהכלי עובר לרשות של הגוי, אף על פי שאני קונה את הכלי ממנו חזרה אחרי פסח, אני צריך להטביל אותו, וזה דבר שציבור לא יכול לעמוד בו. לכן אנחנו כותבים בשטר מכירת חמץ, כן, החמץ שבלוע, והרבי שם בשיחה מסביר איך זה מועיל המכירה הזאת. העולם מקפידים
21:12 דובר 2 למכור החמץ שעל הכלים. לכן כאן כדאי להעיר סיבה נוספת שכל אחד יעשה את המכירת חמץ וישתדל לפי מנהגי חב"ד, כי שני ההבדלים שהזכרתי כרגע, המכירה בצורה ישירה לרב, לא רק לעשות אותו מורשה, ערב קבלן, ומה שאנחנו מדברים כרגע, החמץ שבלוע בכלים, אז כל אחד עושה את המכירת חמץ לפי מנהג של רבותינו נשיאינו. כאן כדאי להעיר, אז אם אני מגיע למכולת שהמכירה שם, מכירת חמץ שם לא נעשתה על פי מנהגי חב"ד, בעיקר על ידי ערב קבלן, זה יוצר בעיה שאי אפשר לקנות משם, בפרט אם זה חמץ גמור. לאור מה שאמרנו, לא ייראה לך, אנחנו צריכים להכין את הבית, את החמץ למכירה, שחס ושלום, חס וחלילה לא יהיה מצב שאדם ישכח וישתמש עם אותם הדברים שהוא עשה בהם מכירה. לכסות ולכתוב "נמכר לגוי". יש כאלה כותבים "נמכר לאיש שאינו יהודי". לכסות עם ניילון או לסגור את זה עם דבק וכדומה, שלפני שאדם פותח יזכור שהדברים האלה שייכים לגוי ולא ישכח וחס ושלום ישתמש איתם בפסח. המכירה לגוי כמובן אוסרת לנו להשתמש, לאו דווקא אכילה אלא גם הנאה ממה שמכרנו לגוי. אם ניקח דוגמה, הכלים שמשתמשים איתם חמץ כל השנה, מעיקר הדין כלי שההשתמשות שלו בצונן, קר, היה אפשר להשתמש איתו בפסח, אבל אדמו"ר הזקן מביא, כדי שהאדם לא ישכח, לא ישתמש איתו. אז ברגע שאני עושה את המכירה זו סיבה נוספת שלא משתמשים את כל הדברים שעשינו עליהם מכירת חמץ. אבל קורה. מכרנו למשל חמץ שנמצא בארון. כדי לא לשכוח אנחנו שמנו שם דבק, סגרנו, הדבקנו. באמצע הפסח אני נזכר שיש לי מעיל שם. יש לי שמה זוג נעליים. אפשר לפתוח, לקחת את אותו המעיל שאני
24:51 דובר 2 זקוק לו. אותו דבר בנושא של תרופות. יש רשימה של תרופות שהן כשרות לפסח. יש תרופות שאין עליהן כשרות לפסח, אבל מבחינה הלכתית מותר להשתמש איתן. אבל העולם נוהגים ששמים את הכל באותו ארון. אם חס ושלום, חס וחלילה אדם זקוק במשך פסח לאותה תרופה, היות שמותר להשתמש עם אותה התרופה מבחינה הלכתית, מותר לו לפתוח את אותו ארון שהוא שם שם את כל הדברים ששם במכירת חמץ. המכירת חמץ כוללת שני דברים. א. חמץ גמור. ב. דברים שיש בהם תערובת חמץ. שלוש, דברים שהתהליך של הייצור נעשה באותם המקומות שרגילים לעשות בהם חמץ או קטניות. נתחיל מהסוף להתחלה. אורז למשל, או כל מיני קטניות, חומוס וכן הלאה. הם צריכים כשרות לפסח גם לפי הספרדים, כי החומוס נעשה בתהליך ייצור שבאותו המקום עושים חיטה. לכן לא פעם כשאנחנו מנקים את האורז, מוצאים גרגירי תירס, גרגירי חיטה וכדומה. אז זה חלק מהדברים שאדם לא יכול להגיד שזה קטניות. נכון, זה קטניות, אבל שנעשו באותם הכלים. תערובת חמץ זה דברים שנעשו על ידי חמץ, אבל המוצר עצמו זה לא חמץ. חמץ זה דברים שהם חמץ גמור, לחם, פסטה, בירה וכדומה וכדומה. במכירת חמץ אנחנו מפרטים את הכל. לא פעם הרבנים נשאלים שאלה פשוטה בנושא של מכירת חמץ. שכחנו להזכיר את הדבר הזה או את הארון הזה או את המקום הזה. שטר מכירת חמץ שיושבים וחותמים עם הגוי זה לפחות שבע שמונה דפים, ושם מפורטות כל האפשרויות למיניהן של חמץ, תערובת חמץ או קטניות שנעשו בכלים מחומצים. ממילא אין לאדם לחשוש ולדאוג: לא כתבתי את הפרט הזה. וכן גם מקומות. אנחנו מזכירים בתוך השטר מכירת חמץ את כל המקומות האפשריים
28:13 דובר 2 שיכול להיות שאדם שם בהם חמץ. קורה מרוב לחץ שנמצאים בערב פסח שלא מתכננים את הדברים בצורה נכונה. אני תמיד אומר לעקרות הבית, הבעלי בית, לעשות איזשהו סדר בניקיון, לדאוג לזה מראש. קודם כל הניקיון היסודי בחדרים ואחר כך להתחיל לחפש במקומות שפחות זמינים ופחות משתמשים בהם במשך השנה, שמעיקר הדין יכול להיות מצב שיש מקומות שבכלל לא צריך אפילו לעשות בהם בדיקת חמץ. ברגע שיש סדר נכון אין לחץ. אבל קורה, או כמו שחז"ל אומרים, קדרא דבי שותפי, שיש שני שותפים באותה קדירה, כל אחד סומך על השני. מגיע אחרי שעת המכירה, האישה שואלת את בעלה, "עשית מכירת חמץ?" הוא אומר, "לא. מה, את לא עשית?" היא אומרת, "גם לא". אז אחרי שעת מכירת חמץ, שאסור ליהנות מחמץ, אי אפשר לעשות מכירת חמץ. לכן אני אומר דבר מסוים שכדאי שהציבור ידעו. זה תקף רק עם כל מה שיש בתוך שטר מכירת חמץ, שאנחנו עושים מכירת חמץ לכל מי שכל שנה בא אלינו ואומרים לגוי, "תשמע, ישנם יהודים שמרוב הטרדה לא הספיקו. אז תדע לך, אותם אלה שרגילים למכור אצלנו מדי שנה, גם את החמץ שלהם אנחנו עושים מכירה. אנחנו מוכרים לך". ואז ברגע שאותו יהודי בא ואומר, "שכחתי", אנחנו לוקחים דף שנשאר אצלנו ומוסיפים את השמות של אותם האנשים. היה לי אפילו מקרה שיום השלישי או רביעי של חול המועד הגיע יהודי וכולו נסער. אוי ואבוי, חס ושלום, יכול להיות שהוא עבר על איסור של החמץ. לא ייראה לך חמץ, כרת. אמרתי לו, "אתה מדי שנה מוכר אצלנו, אז בוא תן לי את הרשימה", ואת הרשימה העברנו לגוי וכמובן שהוא לא עבר על איסור. אבל אני מדגיש, זה רק באותו
31:14 דובר 2 המקום אצל אותו הרב שרגילים למכור. אי אפשר שאדם שגר בכפר חב"ד למשל, יתקשר לרב של לוד ולהגיד לו, "תשמע, שכחתי", בגלל שהוא לא משיג את הרב שלו, אלא אותו המקום. הרבי מזכה אותנו בכל חג וחג את המבצעים של אותו החג. אחד מהדברים שהרבי ביקש בנושא של פסח, לנסות להשתדל לעשות מכירת חמץ למקסימום של אנשים במידת האפשר. ההלכה היא זכין לאדם שלא בפניו. זאת אומרת, אני יכול למכור משהו ששייך ליהודי השני אם בשבילו זה זכות, אבל אין חבין לאדם שלא בפניו. ניתן דוגמה. אדמו"ר הזקן פוסק בהלכות שבת סימן ש"ו, שאסור לתת מתנה בשבת. בציבור הרחב יש מנהג שמגיע בר מצווה ונותנים לו מתנה. אסור לתת מתנה בשבת, אומר אדמו"ר הזקן, אלא אם כן זה לצורך מצווה. איך אני נותן עכשיו מתנה לבר מצווה, שבדרך כלל זה סידור ש... ברוך השם היום כמעט יש בכל בית יהודי. אז מה שאנחנו עושים, דבר שמובא בפוסקים, מזכים לו את הסידור על ידי אדם שלישי ואז בשבת סך הכל אנחנו מעבירים לו. זה ההגדרה זכין לאדם שלא בפניו. אבל לא חבין לאדם. אי אפשר לתת גט לאישה שלא ברשותה או שלא בפניה, כי זה חוב ואין חבין לאדם שלא בפניו. מכירת חמץ זה זכות. אומר הרבי, גם אם יש לפעמים מצב שיכול להיות שאותו היהודי כן ישתמש עם החמץ ואז הוא יעבור על איסור של גזל מגוי, עדיף לעשות לו מכירת חמץ כדי שלא יעבור על איסור כרת, שזה הרבה יותר חמור מאיסור לאו שזה גזלה. אז אחד מהדברים שכולנו משתדלים לפני פסח, אם אפשר ליידע את אותו הבן אדם, "תשמע, אני מוכר לך את החמץ". אבל לפעמים קורה לצערנו
34:34 דובר 2 שיש כאלה שאם אתה תשאל אותם יגידו לך, "לא רוצה שתמכור חמץ שלי". אז ברגע שהוא הודיע בצורה מפורשת אני לא יכול. אבל זכין לאדם שלא בפניו, אני יכול לעשות את המכירת חמץ, לתת את הכתובת המלאה עם השם ושם המשפחה אפילו שהוא לא יודע, המכירה מתבצעת כי זכין לאדם שלא בפניו. זה דבר שקשור לפסח. אחד מהמבצעים, אחת מהדאגות שלנו בערב פסח, לנסות לעשות מכירת חמץ לציבור הרחב במידת האפשר. כמובן שזה שולל מה שחלק מהאנשים חושבים. המכירה של הרבנות הראשית לישראל היא כוללת את כל המדינה, את כל האנשים, ולכן חלק מהציבור חושב, "כן, עשינו מכירת חמץ". כמובן שהדבר הזה טעות ביסודו. הרבנות הראשית עושה מכירת חמץ אך ורק לרכוש ששייך לממשלה, לרכוש המדינה, לא לרכוש הפרטי של כל אדם ואדם, ואי אפשר בשום פנים ואופן לסמוך על זה. זה מביא אותי לדבר נוסף. דבר שעוררו אותו בנושא של מכירת חמץ. היום אנשים נכנסים ויוצאים בשדה תעופה, נוסעים לרבי, חוזרים מהרבי וקונים שמה בחנויות כל מיני מוצרים וחושבים שהרבנות הראשית לישראל עשתה מכירה. זה לא נכון, כי החנויות שמה הם רכוש עצמי של כל אחד ואחד שהוא משכיר אותו ולא כל אחד ואחד מאפשר לעשות מכירת חמץ. אז לקנות שמה משקאות חריפים וכדומה וכדומה, ודאי שזה בעיה. תערובת חמץ. הציבור שלא יודע אנגלית בטח הוא לא יודע את השפה שכתוב על כל מוצר ומוצר, יהיה לו קשה מאוד להחליט אם יש בו חמץ, חמץ גמור או תערובת חמץ. גם כשאנחנו עושים מכירת חמץ, ודאי וודאי לא משתמשים עם כל המוצרים שאני רוצה לדבר עליהם. מנהג חב"ד בליובאוויטש וכן הלאה, לעשות את המקסימום להשתמש עם מה שעושים בבית.
38:05 דובר 2 ברוך השם היום אפשר להשיג הרבה דברים עם כשרות מהודרת שלפעמים אנשים מתפלאים מה צריך על הדבר הזה כשרות. מלח בכלל הדבר הכי פשוט. כמה גלגולים המלח עובר עד שהוא מגיע לשולחן שלנו? קשה להסביר על רגל אחת, כמו שאמרתי, לאנשים שלא מבינים את הפרטים של חומר משמר וכדומה. לפני ארבע שנים, שלושה ימים לפני פסח, הרב לנדא הודיע שאי אפשר להשתמש עם המלח, והציבור הרים גבה כי חושבים מלח זה לוקחים לים המלח או לים ומייבשים אותו והוא מגיע אלינו. ההבדלים בטעם של מלח, המלח שהוא יש בו פירורים, פירורים, מה שנקרא לא נדבק אחד לשני. יש כאלה אולי עוד זוכרים את הזמנים שבכל מלחייה בתחתית היו שמים אורז כדי שהמלח לא יהיה גבישי, אלא אפשר להשתמש איתו גרגיר גרגיר. זה רק סך הכל דוגמה אחת. מוצר כל כך פשוט שזה מלח. כן על דרך זה סוכר. אז יש מסורת שאדמו"ר הרש"ב לא היה משתמש עם סוכר. חסיד, הרב גוראריה הלך, עשה הכל כדי שיהיה כשר לפסח. הביא את אותו קוביית סוכר לאדמו"ר הרש"ב, ואדמו"ר הרש"ב לוקח אחד, פותח ויוצא ממנו גרגיר של חיטה. היום שהתעשייה היא הרבה יותר מורכבת, גם בעשייה שלה וגם בחומרים שמשתמשים, ודאי שהכשרות על סוכר הוא יותר בעייתי. לפני כמה שנים הודיעו על מדינה באירופה שאצלם הסוכר נשטף על ידי חלב. יוצא שהסוכר שמה הוא חלבי. המצב כמובן היום השתנה, לכן לא משנה איפה זה היה, אבל התעשייה של היום הוא בעייתי מבחינת כשרות. גם שיש לנו כשרות מהודרת זה לא אומר שאנחנו יכולים להשתמש עם אותם המוצרים. ובהקשר למכירת חמץ, אדם שמסתכל על מוצר מסוים הוא לא רואה שכתוב קמח, גלוטן. כן? מוצרים די
41:26 דובר 2 ידועים שמפיקים אותם מחמץ. אז הוא אומר, "הנה לא כתוב, זה בסדר גמור". כמובן, כמו שהזכרתי, זה לא נכון מעשית. שנזכה לחג פסח כשר ושמח, חג הגאולה ביחד עם הרבי מלך המשיח.