הכנות לפסח לנשים - הרב מנחם מענדל הראל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 מכירת חמץ. גם אישה שחיה לבד, ברגע שיש לה בית, יש לה רכוש, יש לה רשות משלה, היא צריכה לעשות את מכירת חמץ כדת וכדין. לא פעם יצא לי בערב פסח לקבל שאלות על כל מיני מוצרי חמץ ששמו אותם בארון בצד, אבל שכחו לעשות אצל הרב מכירת חמץ, ודבר כזה הוא בעייתי מאוד, כי החמץ החשוב הזה ששמנו בארון בצד הוא לא מתבטל באמירת כל חמירא וחמיעא, מכיוון שלא התכוונו לבטל אותו אלא התכוונו לשמור אותו. ואם זה לא נמכר לגוי אז זה חמץ שנמצא ברשותו של יהודי, בין איש בין אישה, ובין איש ובין אישה אנחנו מוזהרים, "לא יראה לך חמץ ולא יימצא חמץ בכל גבולך שבעת ימים". ואם שכחו לעשות מכירת חמץ, הדין הוא שצריכים מיד לזרוק את כל החמץ הזה לאשפה ולהפקיר אותו. ולכן גם אישה שמפני סיבה חיה בגפה צריכה לעשות מכירת חמץ. את מכירת חמץ עושים באופן מאוד פשוט. ניגשים לרב. בדרך כלל לרב יש שעות שהוא מקבל את האנשים למכירת חמץ ועושים שם מכירת חמץ. כיום יש גם כן אפשרות לעשות מכירת חמץ באופן מקוון על ידי מילוי טופס או על ידי שליחת מייל. מכון הלכה חב"ד גם כן מבצע מכירת חמץ על ידי טופס מקוון המותאם לעניין הזה, ולכן גם אישה שחיה בגפה תעשה מכירת חמץ כדי שלא תיכנס לשום שאלה בפסח, כי לפעמים זה ניסיון מאוד, מאוד קשה. חכמינו זכרונם לברכה תיקנו שכל מקום שאנחנו רוצים להיכנס אליו בפסח חייב לעבור בדיקת חמץ. ושוב, התקנה הזו היא בין על איש בין על אישה, ולכן גם אישה שחיה בגפה או שבעלה לא נמצא בבית בערב פסח מפני איזו סיבה שתהיה, משמחת

02:54 דובר 2 יותר ומשמחת עוד יותר, על האישה לעשות בדיקת חמץ. אם יש חדר שסוגרים אותו לכל פסח והחדר הזה נמכר החמץ שבו לגוי ולא מתכוונים להיכנס בו לפסח, הוא לא צריך בדיקת חמץ, אבל חדר השינה והסלון והמטבח חייבים לעבור בדיקת חמץ. ולכן אישה שמוטלת עליה האחריות לבדוק חמץ בערב פסח, כאמור לעיל, זה בדרך כלל במצב שהאישה נמצאת בגפה בביתה, אכן היא צריכה לקיים את בדיקת חמץ כדת וכדין. באור לארבעה עשר, הלילה שבין י"ג לי"ד בניסן, אחרי צאת הכוכבים, האישה לוקחת נר, נוצה, כף עץ ומעטפת נייר ומברכת, "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על בדיקת חמץ", ובודקת את החמץ. איפה בודקים חמץ? לא צריך לבדוק חמץ בין החורים של המרצפות. את זה ניקיתן היטב, אין שם שום חמץ. בדיקת חמץ היא נתקנה לחורים ולסדקים, כלומר לאותם מקומות שבהם יכולים להניח חמץ ולשכוח שהנחנו אותו שם. זה אומר מדפים, מגירות, מתחת למיטות. כמובן צריך להיזהר כשבודקים חמץ מתחת למיטה, עדיף להזיז את המיטה ולבדוק חמץ באותו מקום ואחר כך להחזיר את המיטה. בארונות שאנחנו הולכים להשתמש בהם בפסח. בתיקים שהולכים להשתמש בהם בפסח, בבגדים שהולכים להשתמש בהם בפסח, בכל המקומות הללו צריך לבדוק את החמץ. לאור הנר, אז כמו שאמרתי קודם, בודקים את כל המקומות שהם נמצאים בהישג היד, מלמעלה עד למטה ומלמטה עד למעלה. מגירות, מדפים, אחורי מיטות, כמובן חדרי מזווה, ארונות מטבח, ארונות בגדים, ספריות. כי בכל המקומות הללו אנחנו גם משתמשים בחמץ במהלך כל השנה וגם רוצים, מעוניינים להשתמש בהם בפסח. את התיקים ואת הבגדים לא בודקים בליל בדיקת חמץ, אלא בודקים אותם ביום לפני ביעור חמץ. האישה אחרי שהיא בדקה את החמץ בכל החדרים וכל המבואות וכן

06:08 דובר 2 הלאה, מצניעה את הפתיתים של החמץ בתוך השקית. את החמץ שהיא מצאה גם בתוך השקית. אם משאירים חמץ לאכול אותו למחר, אז גם כן סוגרים אותו בקופסה ושמים את הכל בצד במקום אחד כדי שלא יתפזר ממנו, ואז היא אומרת את הכל חמירא הראשון, שבזה היא מפקירה את כל החמץ שהיא לא מצאה. לאחר בדיקת חמץ, וזה נוגע גם לאישה ברוך השם שנשואה וחיה עם בעל וילדים, שיחיו כולם ויאריכו ימים ושנים טובות, צריך לשים לב מכאן ואילך שלא מסתובבים עם חמץ היכן שהייתה בדיקת חמץ. מכיוון שאם הילדים או אנחנו בעצמנו, בין האנשים, בין הנשים, מסתובבים עם חתיכת פיתה או חתיכת וופל ביד ברחבי הבית, הכל יצטרך בדיקה מחדש, ולכן ההוראה הזאת לשים את החמץ במקום אחד, בדרך כלל עדיף מקום מרוכז מחוץ לבית. היום ברוך השם לכל בית יש כניסה, בכניסה לבית בתוך קופסה, שמה שמים את החמץ שנשאר ואם יש צורך לאכול חמץ אפשר לאכול את זה שמה. או במקום שמוכרים אותו לגוי, אבל שלא יסתובב בבית. החמץ נשאר מוצנע באותו מקום עד למחר בבוקר בשעת שריפת חמץ, מה שנקרא ביעור חמץ. חשוב מאוד, מומלץ מאוד כבר בלילה לבדוק מתי סוף זמן אכילת חמץ למחר ולבדוק מתי סוף זמן ביעור חמץ למחר, כדי להיות ערוכים לסיים את אכילת חמץ בזמן וגם לעשות את מצוות ביעור חמץ בזמנה. לא להתאחר עם זה. אם יש בבית בעלי חיים כמו דגים, ציפורים וכן הלאה, צריך לדאוג לקנות להם אוכל שכשר לפסח. בכל חנות למזון לבעלי חיים כיום אמור להיות אוכל כשר לפסח. לשים לב שיש עליו אישור מאיזושהי רבנות מוסמכת כדי שהבעלי חיים יוכלו לקבל מאיתנו מזון בפסח, ולכן גם

08:57 דובר 2 את הכלוב של בעלי החיים צריכים לנקות לפני פסח, לראות שלא נשאר שם חמץ שנתנו להם אתמול או שלשום. את המאכלים של בעלי חיים, מאכלי חמץ, שמים במכירת חמץ. מעת בדיקת חמץ ואילך נותנים לבעלי חיים רק אוכל שהוא כשר לפסח. הבעלי חיים לא צריכים להחמיר כמונו, הם יכולים לאכול קטניות, אין שום בעיה שהם יאכלו גרעינים ואגוזים וכל מיני דברים שהם בכלל קטניות, אורז או לא יודע מה. אין שום בעיה שבעלי חיים יאכלו את זה, רק בתנאי שזה יהיה מאכלים שיש להם כשרות מינימלית לפסח. את הבישולים לליל הסדר אנחנו יכולים להתחיל גם זמן ניכר לפני פסח. אבל מכיוון שברוב הבתים החמץ נמצא בבית, חלקם עד ממש בדיקת חמץ וחלקם עד יום או יומיים לפני, אז מאוד קשה להתחיל בבישולים לפסח לפני שהבית נקי מחמץ, שחמץ לא מסתובב בו. כן, ניקח את הדוגמה הכי פשוטה שילד קטן נכנס עם הפיתה שהוא אוכל בחוץ כי הוא בדיוק רב עם האח שלו, והאמא בדיוק באמצע לחתוך איזשהו מאכל בשביל הבישולים של פסח. אז לכן צריך להתחיל בבישולים בזמן כזה שברור שאפשר להתחיל בבישולים לפסח בלי שייכנס חס ושלום איזשהו חמץ בהפתעה לאזור. יחד עם זה, אחד הדברים שמאוד מאוד חשוב, בפרט כשאנחנו מדברים לנשים, לאמהות, לאחיות, בזמן הזה של ההכנה לפסח, זה יחד עם כל הלחץ לעשות כל מה שאפשר לשמור ולשדר לילדים רוגע נפשי. אנחנו עושים מצווה. אנחנו מתכוננים לחג, זמן חירותנו. אנחנו רוצים להרגיש את החירות גם בהכנות וגם בחג עצמו, ולכן כשאנחנו פועלים מתוך לחץ וצעקות ועצבים והילד עשה איזה משהו ומרימים את כל העולם כולו על לחץ כזה נורא, זה מוציא את החשק גם

11:53 דובר 2 לאמא, גם לאחות ובפרט לילד שהוא לא מבין מה רוצים ממנו. ולכן ביחד עם כל ההכנות והזהירויות, הזהירות הכי גדולה בפסח זה לשמור על השמחה ועל החירות, זמן חירותנו, והחירות היא בנפש. וזו הסיבה גם שאני אומר שההמלצה היא להתחיל את הבישולים יותר קרוב לפסח, בזמן כזה כבר שהחמץ לא מסתובב באזור. וחשוב, כדאי אפילו להסביר לילדים שבת קודם, שתי שבתות קודם, להתחיל להכין אותם ולהגיד להם בעזרת השם תכף מגיע חג הפסח וכולנו נכנסים יחד לעבודה ולישורת הזאת של הבישולים ושל ההכנות, ונדרש מכולם להיזהר ולשים לב. להיזהר ולשים לב, לא הכוונה לצעוק אחד על השני. להיזהר ולשים לב זה הכוונה היא לכוון את עצמנו נכון ולכוון גם את השני, את הזולת, את האחים, את האחיות, הילדים בצורה נכונה. כשמדברים ומשוחחים על זה זמן קודם, אז קודם כל יש לילדים מודעות והבנה לקראת מה אנחנו הולכים. הם גם לומדים להתנהג נכון וגם אם מעירים להם הם מקבלים את זה הרבה יותר טוב. אבל עוד ועוד בעיקר להעיר ולומר את הדברים לא כל כך באופן של הערה וגערה, אלא באופן של הארה באל"ף ולעורר את תשומת הלב. חמוד, עכשיו אנחנו התחלנו בישולים לפסח, קנינו את המוצרים של הסדר, כבר לא מסתובבים באזור הזה עם חמץ. פעם, פעמיים וזה נכנס. ודאי לא להטיל סנקציות ולא עונשים או כל מיני דברים קשים שלפעמים שומעים ש... ילדים חווים בהכנות לפסח, שזה מוציא להם את כל החוויה מההכנה לפסח וגם להורים. זו נקודה מאוד מאוד חשובה לפני שניגש לדבר על הבישולים בכלל ועל החומרות וההנהגות וכן הלאה. הכל חייב להיות מתוך ההבנה שאנחנו הולכים לזמן חירותנו, לזמן של שמחה. גם ההכנה צריכה להיות

14:18 דובר 2 מתוך רוגע ושמחה, ולזכור שסוף סוף מי שעוזר זה הקדוש ברוך הוא. את ההכנה אנחנו עושים, הקדוש ברוך הוא נותן את הסייעתא דשמיא שזה יהיה כמו שצריך. הבישולים של פסח צריכים להיות בשמחת לב גדולה, באופן כזה שהם נעשים בצורה הנכונה. מצד זה שאין לנו שום חשש שיתערב איזה משהו של חמץ בבישול. כמובן, אין שום שאלה שהמוצרים מוצרים כשרים מהודרים לפסח. אנחנו לא משתמשים בכל סוגי הקטניות לפסח, גם אם יש עליהם הכשר מהודר. וכן אנחנו לא משתמשים בתבלין שנקרא כמון בפסח, גם אם יש עליו הכשר מהודר. גם שמנים שעשויים מקטניות לא משתמשים בהם בפסח. באופן עקרוני אנחנו נוהגים לקלף כל דבר מאכל לפני שאוכלים אותו או מבשלים אותו בפסח. בין אם זה תפוח אדמה, גזר או כל מוצר של מאכל איזה שיהיה, אנחנו מקלפים אותו לפני ההשתמשות בו לפסח כדי שאין לנו שום שאלה ושום חשש ושום סייג של איזשהו עניין שאולי יש איזושהי בעיה. צריך לדעת שנכון, לא כל העולם נוהג את כל המנהגים שאנחנו נוהגים, אבל אנחנו נוהגים במנהגים שמקובלים אצל חסידי חב"ד מדור דור, וזה היה המנהג שכל מאכל לפני שאוכלים אותו, מבשלים אותו, מקלפים אותו. מנהג מאוד חשוב ויסודי בחב"ד, שהוא מנהג כתוב במפורש, שבפסח לא מציעים לשני לאכול אלא מניחים לפניו ואם הוא רוצה הוא יכול לקחת. יש מנהג שהוא לא רק בחב"ד אלא בהרבה עדות מישראל, שבפסח לא אוכלים משפחות אצל משפחות. חלק מהשמירה על האותנטיות של מנהגי המשפחה בפסח. כמובן, אדם שלא יכול להכין לבד את צורכי הפסח, או כמובן אדם שהוא נמצא לבד ואין שום צורה לעשות ליל סדר בצורה בודדת, ודאי שהוא יכול ללכת להתארח בפסח אצל ידידים

17:39 דובר 2 ומכרים, רק שיוודא לפני כן שאותם ידידים ומכרים נוהגים במנהגים שהוא נוהג בהם בפסח. מאוד חשוב יחד עם זה לא לאמץ מנהגים לעצמנו, כי לפעמים מנהגים שממציאים אותם הם מנהגים שגורמים רק לכשלים או חלילה נזקים. יש את הסיפור המפורסם, אמנם זה לא שיעור סיפורים, אבל לסבר את האוזן אספר סיפור מפורסם, סיפור יהודי. שהיה אדם אחד שבכל ימי הפסח היה אוכל אגוזים בלבד. היה בליל הסדר אוכל את המצות מצווה, את אותם כזית של מצות שיש חובה לאכול אותם בליל הסדר, אבל חוץ מזה הוא לא היה אוכל שום דבר בפסח, רק אגוזים. אותו אדם, הוא היה גר באחוזה של איזשהו פריץ. הפריץ הזה אהב מאוד את היהודי וכיבד מאוד את המנהג שלו לאכול אגוזים לכל הפסח. הפריץ בעצמו היה שומר לו שק גדול של אגוזים כדי שהוא יוכל לאכול מהם במשך ימי הפסח, ואכן כל שנה היה בא היהודי אל הפריץ והפריץ היה מברך אותו לכבוד החג ומעניק לו שק של אגוזים לפסח. עברו שנים, הפריץ מת ובנו מילא את מקומו. הגיעו הימים הסמוכים לפסח, היהודי בא אל הבן של הפריץ, יורש העצר מה שנקרא, וקיבל ממנו שק של אגוזים לפסח. לאחר פסח היהודי פגש את בן הפריץ ואמר לו, "תודה רבה על האגוזים שהבאת לי". שאל אותו הפריץ החדש, "איך היו האגוזים?" אמר לו, "תשמע, האגוזים היו בסדר, אבל כחבר אני אומר לך שהאגוזים שאבא שלך היה מביא לי היו הרבה יותר טעימים". אמר לו הבן של הפריץ, "אני אומר לך את האמת. אבא שלי מאוד אהב אותך, הרבה יותר ממה שאני אוהב אותך, ולכן מספר חודשים לפני פסח הוא היה שורה את האגוזים בתוך בירה

20:23 דובר 2 כדי שהם יקבלו טעם טוב. אני לא אוהב את-- אותך עד כדי כך כמו שאבי אהב אותך". היהודי שמע את זה, מה שנקרא כמעט התעלף. מרוב חומרות, מסתבר שבמשך שנים בפסח הוא אכל אגוזים, אבל האגוזים היו ל-- אה, הללו היו אגוזי חמץ, אגוזי בירה. לכן איזה חומרות לנהוג, מה מתאים, מה לא מתאים, מה מיותר. כל אחת צריכה להתייעץ עם המשפיע, עם הרב שמלווה את המשפחה, לדעת האם נכון שהם יאמצו מנהג מסוים או לא וכן הלאה. מותר לאכול בפסח את כל המוצרים הטבעיים שיש עליהם כשרות מהודרת לפסח. זה אומר גזר, תפוחי אדמה, מיני ירקות, מיני פירות. אין שום בעיה לאכול בפסח. יש רבים שנמנעו מלצרוך מוצרים תעשייתיים לפסח, אבל כיום דבר ראשון רוב המוצרים הנמכרים הם תעשייתיים. דבר שני, כיום יש הכשרים מאוד מאוד מהודרים, גם על המוצרים הבסיסיים התעשייתיים, ולכן כל אחת יכולה ועדיף שתרכוש מוצרים שיש עליהם הכשר מהודר ולא לנסות לקנות דברים כאילו הם טבעיים, כאילו אין בהם חשש בלי שיש עליהם הכשר לפסח. נכון, מצד שני, הרבה משפחות באנ"ש נוהגות למעט בכמה שפחות צריכת מוצרים מעבר למשהו בסיסי לפסח. אבל אמרתי קודם, האם המנהג של כל משפחה מתאים לכל משפחה? זו שאלה אישית לכל משפחה עם הרב והמשפיע שמלווה אותם, כי לעיתים באמת יש משפחה שיכולה להסתפק בפסח רק בתפוחי אדמה, גזר, ביצים ועופות או בשר וכמובן מצות. יש משפחה שזה לא מתאים לה, שצריכים יותר, ואם הדברים הללו הם בהכשר מהודר וטוב, אז למה לא? כי לעיתים זה יכול להיות בני הבית הגדולים, זה יכול להיות הצעירים יותר, זה יכול להיות הקטנים יותר. הם לא מצליחים לקבל את ההנהגה

23:38 דובר 2 הזו וזה יכול לגרום להשתלשלות של הנהגות ואכילה שהיא ממש בעייתית לפסח. אני נוקט בלשון עדינה כי אני יודע על כל מיני מקרים שעברו באוזניי, ולכן אני מאוד מאוד מעורר לשים-- שישימו לב לכל משפחה כיצד ואיזו הנהגה מתאימה. יש דברים שהם ברורים לכולם: קטניות אנחנו לא אוכלים בפסח בשום צורה שהיא. מוצרים מיותרים, בהחלט אין שום צורך לקנות בפס-- לפסח. אבל בין המיותר לבין מה שצריך, הסרגל הוא מאוד רחב, וכאמור כל משפחה צריכה להתייעץ עם המשפיע שלהם, עם הרב שלהם, לדעת מה מתאים להם, כיצד לנהוג בנוגע לכל המאכלים והאופנים והחומרות וההידורים שנוהגים בהם בפסח. יחד עם זה, בפרט זוגות צעירים צריכים לשים לב לא להשתלט אחד על השני. לפעמים יש אישה שמגיעה מבית עם הרבה חומרות והבעל לא נהגו אצלם בבית כל החומרות האלה. לפעמים בעל מגיע עם הרבה חומרות והאישה לא נהגו אצלה בבית כל החומרות הללו, ומתחיל להיווצר מתח מיותר והמתח הזה בהחלט מיותר, כי אצל אף אחד מהם לא אוכלים חמץ בבית, אצל כולם אוכלים מאכלים מהודרים בתכלית. אז אם יאכלו את המוצר הזה, יאכלו אבוקדו או לא יאכלו אבוקדו או כל מיני דברים בסגנון הזה, מאוד חשוב להתייד-- להתדבר יחד ולהגיע להבנה משותפת יחד, כאמור עם הרב או המשפיע, ולא להיכנס למצבים של היפך שלום בית, של מריבות וכיוצא בהן. ושוב, זה לא שיעור של סיפורים, אבל אני חייב לסבר את האוזן עם סיפור בעניין הזה. מספרים שפעם היה זוג צעיר שבאו לרב בבקשה נחרצת להתגרש. הרב התפלא, לא מזמן הייתה החתונה שלהם. כולם שמחו בחתונה שלהם, גם הם עצמם שמחו. מה קרה? כמה שבתות והם כבר רוצים להתגרש? מה היה? טוב, הרב אומר

26:25 דובר 2 להם שישבו. מה? מה בפיכם? מה אתם מספרים? מה קרה? אז האיש אומר: "אני עם אישה שלא נוהגת במנהג ישראל אני לא רוצה לחיות", והאישה מיד נעמדת בתוקף גדול ואומרת: "ואני עם בעל כזה שעובר על מנהגי ישראל אני לא מוכנה לחיות". הרב שמע את זה, נבהל מאוד. היה בטוח שהוא הולך עכשיו לשמוע את הדברים הנוראים ביותר שהוא שמע אי פעם. הוא אמר להם: "תירגעו, אני רוצה לשמוע מה קרה, איזה מנהגים כל אחד מכם טוען שהשני עבר, שעד כדי כך אתם רוצים להתגרש". מיד האיש קם ואמר: "בכל שבת המנהג שלי מבית אבא הוא בתחילת הסעודה לאכול קוגל של איטריות. ואשתי בשום פנים ואופן לא מגישה לי קוגל של איטריות בתחילת הסעודה, כי היא אומרת שאבא שלה היה אוכל בסוף הסעודה קיגל של תפוחי אדמה, אבל קיגל של איטריות לא. אני עם אישה כזאת שעוברת על המנהגים שהם יסוד בקדושת עם ישראל לא רוצה לחיות". והאישה מיד נעמדת על שלה ואומרת: "ואני עם בעל כזה שחושב שאבא שלי היה גוי שלא נהג במנהגי ישראל, אני לא רוצה לחיות איתו, כי קיגל אוכלים רק בסוף הסעודה". הרב שומע את הטענות. קודם כול הוא נרגז. בסדר, אה, לא צריך לקחת חריין, מספיק עלי חסה. השיעור של עלי החסה צריך להיות קרוב לעשרים גרם. בדרך כלל בעלה גדול יש את השיעור הזה. כדאי למדוד את השיעורים לפני פסח. כמובן את החסות צריכים לשטוף טוב לפני פסח לפי ההנחיות של שטיפה במים, השרייה במי סבון, לאחר מכן שטיפה היטב, ולנגב, לייבש אותם היטב לפני ליל הסדר, כי מכיוון שאנחנו אוכלים ושמים את זה על השולחן יחד עם המצות, ואנחנו

32:54 דובר 2 זהירים מאוד מאוד משרויה, כפי שנדבר בהמשך בעזרת השם, אז צריך שזה יהיה מנוגב ויבש. כאמור, במשפחה שיש גברים אז נהוג לאכול ביחד עם המרור, עם החסה, את החריין. את החריין מגרדים היטב בערב החג, במגרדת וכדומה, וההמלצה כללית, אה, מומלץ לעשות את זה באיזשהו כלי שהוא סגור כמו בלנדר, מכיוון שבעת הגירור של זה יוצאים הרבה הרבה אדים מאוד מאוד חריפים. יש כאלה שנוהגים לסגור היטב את החריין אחרי שגירדו אותו כדי שלא תפקע ממנו החריפות. אבל מקובל שאצל רבותינו נשיאינו לא הקפידו לסגור את זה בכלי סגור דווקא. בין כה וכה עושים את זה בערב החג, חריפות יישאר בדרך כלל עד הערב ללא בעיה. את החרוסת עושים מתפוחים, אגסים ואגוזים. יש כאלה שמסתפקים בתפוחים ואגוזים. עדיין לא מוסיפים יין. את היין מוסיפים רק בליל הסדר, ממש ממש לפני הטיבול של המרור בחרוסת. לא המרור של הכורך, אלא המרור של עצמו. כי המרור של הכורך, המנהג שלנו שאפילו יין לא יהיה כדי שלא יהיה חשש שרויה. לקרפס נוהגים לקחת או תפוח אדמה מבושל או בצל חי. בדרך כלל זה יוצא שהגברים משתמשים בבצל חי והנשים משתמשות בתפוח אדמה, וכמובן גם הילדים משתמשים בתפוח אדמה. אלו הדברים שצריכים להיות מוכנים לקערה של ליל הסדר. לצורך האכילה של ליל הסדר, אז כמובן בשולחן עורך צריך שיהיה שולחן עורך כיד המלך. אז צריך שיהיה דגים וסלטים, בשר ועופות. המגבלה היחידה שיש בנוגע לבישול בליל הסדר זה שלא אוכלים לא עוף צלוי ולא בשר צלוי בליל הסדר, רק בשר ועוף מבושלים, כדי שלא יהיה נראה כאילו אוכלים חלילה מקורבן פסח מחוץ לבית המקדש. הקדוש ברוך הוא יעזור שבעזרת השם כבר השנה נזכה

35:54 דובר 2 לאכול מקורבן הפסח בירושלים, קורבן שהוקרב בבית המקדש כדת וכדין. אבל כל עוד אנחנו נמצאים בזמן שלפני הגאולה האמיתית והשלמה, אז המגבלה היחידה שיש בעניין הבישול של ליל הסדר זה שלא, לא בשר צלוי ולא עוף צלוי לליל הסדר, אלא דווקא מבושלים. בערב פסח, כלומר ביום שבו יחול ליל הסדר, לא אוכלים מאותם מאכלים מיוחדים שישנם בקערה של ליל הסדר. איזה מאכלים? תפוחים, אגוזים, אגסים שמשתמשים בהם לחרוסת, חסה, חריין. מצות כמובן אסור מן הדין לאכול בערב פסח, אבל שאר הדברים מותר. יין מותר לשתות, ביצה ותפוח אדמה מותר לאכול, רק אותם מוצרים שהזכרתי קודם, אלו המוצרים שאסור לאכול ביום שבו יחול ליל הסדר בעצם בלילו, מה שנקרא ערב פסח.