סדר ציבורי כהלכה - הרב חיים שלום דייטש שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום למאזינים. אה, הנושא שבעזרת השם אנחנו רוצים ל-לדבר על זה, זה הנושא של סדרים ציבוריים. כידוע שהרבי הנהיג, אה, דרש... הרבי דרש כשהרב אליהו היה אצלו, הרבי דיבר איתו, מכיר? על סדרי-- שיעשו סדרים ציבוריים, כן. פומבי, זה היה ממש, היה לזה, היה לזה אההה אפקט פומבי. הרב אליהו הגיע והרבי דיבר איתו על, על הנושא הזה, כן. נדמה לי שהרבי ביקש שהוא עצמו ישתת-- בקיצור, כן. אז סדרים ציבוריים זה אחד המבצעים ש... אה, שהרבי, אה, דרש, ובאמת זה ידוע שבכל העולם איפה שיש שלוחים הדבר הכי, הכי בסיסי ופופולרי זה הסדרים הציבוריים. אי אפשר לומר שאחד, בוא נגיד ככה, שליח שאין לו סדר ציבורי, קשה לקרוא לו אפילו בשם שליח. ממש זה כאילו, אה... וסדרים ציבוריים זה, זה משהו מאוד, אה, טורח ל-לארגן את זה. אז זה אנחנו לא יכולים מרחוק לעזור ב-ב-בטורח שהם טורחים. אבל מה כן? מה כן אפשר מ-מ-מרחוק להשתתף בכזאת פעולה חשובה? זה כל מיני שאלות שיש להם. אי אפשר לתאר כמה סוגי שאלות יש להם. ובעיקר, בעיקר ה-ה-הסוג שאלות שהציבור זה ציבור שבאמצע השנה, אה, לא כל כך, אה, רגיל ב-ב-ב... אה, לא ב... לא בקיום המצוות. אולי קיום המצוות דומה, אולי כן, אבל, אה, לשבת כמה שעות יחד ו-ו-ו-ולשתות ולאכול. אפילו, לא יודע אם אתם יודעים, שאפילו מה שנקרא ב-ב-בתים חרדים, שיש מה שנקרא סעודת שבת, יושבים ואוכלים ו-ושרים ו-וזה אורך כמה זמן, זה גם כן לא כל כך, אה, רגיל ב-ב-- ואם לאכול, אחד נהיה שבע ב-ב-במנה הראשונה אז הוא כבר עוזב את השולחן. אה, אבל המושג הזה שיש, אה, התאספות ו... נו, וזה מאוד חשוב. אה, זה אומנם קשה, אבל זה מאוד

03:03 דובר 2 חשוב. על כל פנים, יש הרבה שאלות שהשלוח, השלוחים מבקשים ש... אה, תשובות על השאלות האלה ואנחנו נתעכב על השאלות שהם שואלים. זה מה שאנשים לא מסוגלים, אה, לשבת כל הזמן. ו-ויש כאן שאלות פשוט איך, איך, איך, איך מסדרים סדר בשבילם? הרי רוצים שכן יקיימו את הסדר. אז, אה, זה הולך הרי ארבע כוסות יש ועל כל כוס יש אמירה. אז הכוס הראשון זה קידוש, זה, זה קל. הכוס השני זה הסדר. זה, זה ה-הסדר הגדול. הגדול זה הכוס השני. זה... בבתים רגילים זה אורך בין שלושת רבעי שעה לשעה. נו, איך לסדר להם? אז פעם הייתה בקשה מ... מהשלוחים של רוסיה. לי עצמי יש ברוך השם שני ילדים שהם שלוחים ברוסיה, אבל זו הייתה שאלה, אה, בקשה כללית איך אפשר אה ל-לסדר שי-י-י-ילמדו, שיגידו את ה-- את כל מה שצריך על פי ההלכה ב-ב-בצורה יותר, יותר אה... מאוד מעניין שאדמו"ר הזקן כבר, כבר, כבר אה, אדמו"ר הזקן כבר, כבר דיבר על הבעיה הזאת. בכלל, זה מצווה לדעת. ה-- בכל שולחן ערוך אורח חיים שזה לכל השנה, יש סימן מיוחד לסדרים ציבוריים בליל פסח. לא ציבוריים, אה, לכמה אנשים יחד אבל לבתים. יש, יש כותרת ב-ב-- אה, יש סימן תפ"ד. זה-- הכותרת היא מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה, בהרבה בתים, דהיינו עושה את הסדר בבית אחד, הם לא יוצאים לאיזה מקום מרכזי, ואחרי זה הולך לבית אחר, ואז כל ה, כל ההוראות איך הוא יעשה את זה, מה הוא, מה הוא יכול להגיד כל פעם לבד או מה הוא יכול לדאוג שהם יגידו. נו, בין השאר הוא מדבר על הגדה, אז הוא אומר: "ואחר כך יאמר לפניהם מה

05:37 דובר 2 נשתנה וכל ההגדה בלשון שהם מבינים". זאת אומרת שצריך לתרגם את זה בשפה שהם מבינים. ואז באמת תרגמו את ה, את ה, את ההגדה שמה לפי הבקשה של מרוסיה ב-ב-ברוסית. אבל העיקר ההמשך: "או יפרש להם העניין שצריך לומר מעיקר הדין. עיין סימן תע"ג". וזה ב-- זה בסוגריים שאדמו"ר הזקן, שאדמו"ר הזקן הוסיף. אם אתה בא לעשות סדר לאנשים כאלה, אז יש כא-- בהגדה שאומרים יש חלקים שזה מעיקר הדין, יש חלקים שזה רק מנהג, ובסימן תע"ג הוא, הוא מסדר את זה. וזה חידוש, דרך אגב, שאדמו"ר הזקן סובר ולא האחרים. החיד"א הוא סובר אחרת. המשנה ברורה סובר אחרת. מעיקר הדין אז, אז, אז שיגיד להם רק את החלק הזה. אז פשוט הלכנו לפי הבקשה של השלוחי-שלוחים וקיצרנו, עשינו הגדה ברוסית ב-ב-לפי ההנחיה הזאת. מהם-- מה זה דברים מעיקר הדין? עכשיו יש כאן גם אה במקום שאומר עיין סימן תע"ג, שמה הוא גם אומר לא רק שזה יש עיקר הדין ויש, ויש אלא גם אפשר להגיד להם את זה בצורה לא בטקסט של ה, של ה-- שמופיע ב-ב-בהגדה, אלא יסביר להם בצורה של עניין. יסביר להם בצורה של עניין. כן. בצורה של עניין. דהיינו לא ב-- לא בצורה המקורית, אלא בצורה שהוא מספר להם כמו עניין. כן. אז אנחנו רואים מפורש שאדמו"ר הזקן דאג לאנשים האלה שיוכלו לקיים את הסדר כפי ההלכה בצורה מקוצרת יותר. זה חידוש גדול מאוד. כן. ולא ידוע. אנחנו מכירים שיש אה קיצור של ברכת המזון שזה בריך. לא ידוע לכם שעל פי ההלכה בריך מה שאומרים זה רק קיצור של הברכה הראשונה, וזה בשביל ילדים זה מספיק. אבל בשביל להגיד ברכת המזון ב-ב-בקיצור כל ברכת המזון,

08:14 דובר 2 אז, אז חיפשנו ומצאנו שהיה הרב מעומר, הרב, אה, אה, איך קוראים לו? הרב מעומר. הוא, הוא מצא קיצור של כל ברכת המזון. הוא מצא ביק-- הוא מצא קיצור של כל ברכת המזון. יש לו קיצור של כל ברכת המזון. הוא מצא שמה. מצא, אה, ב-- הוא הדפיס את זה ותרגמו את זה ברוסית. אז ככה שקיצרו את זה. אז בנוגע להגדה כבר היה חלק הגדה, קיצרו, וזה עוזר הרבה, וזה מתאים להלכה כמו שהרב רייב [?] אומר. אבל יש עוד, עוד, עוד חלקים שזה ארוך. אחרי זה יש את הסעודה. טוב, הסעודה לא קשה. אה, גם כן, אה, לא כולם רוצים לחכות גם זה וגם זה, אבל זה. אבל אחרי הסעודה אומרים את ברכת המזון. אז זה אפשר לקצר כמו שאמרנו. אבל עכשיו את קיצור המזון, זה תמצית, יותר נכון זה לא קיצור, זה תמצית. ואחר כך יש את ה, את ה, את ההלל של אחרי, אחרי, אה, זה הכוס הרביעי. ובעיקר השאלה שאנשים, אה, אה, אנשים אין להם סבלנות לשבת ו-- עד הסוף. יש אנשים, על כל פנים, שאין להם סבלנות. ו-ומה קורה? אז כוס רביעי שותים ממש בסוף. אז השלוחים שאלו איך אפשר לראות, לקיים את הכוס הרביעי בצורה כזאת שזה יקל על אנשים כן לשמוע את ההלל ולהגיד את ה... נו, אז, אה, זה סוג שאלה אחת. אחרי זה היה עוד סוג שאלה, שבכוס של הגדה מוזגים את הכוס ואומרים על זה כל ההגדה, מספרים עשר המכות וכל הדברים שהיה במצרים, ו-הכוס עומד מוכן. עכשיו אנחנו יודעים שמתחילים להגיד, מתי שותים את הכוס? אחרי שגומרים את כל ה-- אחרי את ברוך גאל ישראל. אנשים

10:44 דובר 2 שלא רגילים, עומד כוס ו-ו-וקרוב לשעה, או יש מקומות אפילו שזה יותר משעה, מספרים מה שהיה ויש כוס יין, כוס מיץ יותר נכון. אז, אז טועמים קצת, טועמים קצת, עוד, עוד קצת, עוד קצת. מגיע בזמן שצריך כבר לשתות את הכוס, הכוסות ריקים. אז צריך ל-- אם רוצים שיקיימו את הארבע כוסות אז צריך לתת להם עוד כוס. נו, ישנם סדרים ציבוריים כמו בתאילנד למשל, משתתפים אלפיים משתתפים. כן. הוא כאן ירושלמי, זה ילד ירושלמי. וילילם [?], כן. אז, אה, היה תלמיד בטירת שמס [?], כן. אלפיים ככה, אלפיים, אלפיים משתתפים. לא יודע איך יהיה השנה עם כל המצב הזה. אז לך תמזוג עוד אלפיים כוסות. זה לא פשוט. אז מה, לא ל-- לא, מה, לא למזוג את הכוס בזמן מגיד? לא לעשות כמו שכתוב בהגדה? איך זה? אז כמו שהרב אומר, מעיקר הדין, איך מעיקר הדין צריך שיהיה? נו, כאן אנחנו מגיעים גם בשאלה הזאת וגם בשאלה הקודמת ש-- וגם בשאלה הקודמת. איך, איך מחברים? יש כאן שני דברים. יש כאן את אמירת ההגדה ויש כאן את השתייה. מה בדיוק צורת החיבור ביניהם ומה מקומו של זה? מה מקומו של זה? איך, איך, איך, איך, איך, איך, איך לכלכל את הגדרת הדברים כדי ש-- כדי שנדע, כדי שנדע איך לסדר את זה. אז בוא, בוא נתחיל את היסודות מהגמרא. הגמרא אומרת שאם אדם שותה את כל הארבע כוסות בבת אחת לא יצא. זאת אומרת שלמצווה של ארבע כוסות צריך שיהיה אמירות באמצע. אז ככה אדמו"ר הזקן אומר שבין-- זה הלכה בשולחן ערוך, צריך לשתות ארבע, ארבע כוסות על הסדר, דהיינו שבין כוס ראשון לשני ובין שלישי לרביעי יפסיק

13:13 דובר 2 באמירת ההגדה וההלל, ובין שני לשלישי יפסיק באכילת מצה וברכת המזון, ואם לא הפסיק ביניהם בדברים הללו, אלא שתה ארבע כוסות זה אחר זה לא יצא ידי ארבע כוסות, אלא כולן נחשבים לו לכוס אחת וחייב לשתות עוד שלוש כוסות על הסדר שיתבאר. אם לא היה הפסקות של הגדה, הוא לא אמר הגדה ושתה כוס אחד. אחרי ששתה עוד כוס הוא לא יצא, זה נחשב רק לכוס אחד. אז כן צריך את האמירה. ואם, ואם-- אז, אז צריך את האמירות. זאת אומרת ככה, בוא נגיד ככה, ברגע שאדם הזה אחרי האכילה, אחרי הסעודה רוצה לעזוב את המקום, אילו לא היה את ההלכה הזאת, היינו אומרים לו לפני שאתה עוזב בוא תשתה עוד איזה כוס שלך על הדרך שלא תהיה צמא. היה מתפ-- היה מתרצה לשתות עוד כוס, אבל כדי לשתות הכוס הרביעי הוא צריך להפסיק ולהגיד נשמת ו-ו-ו-נשמת וישתבח ולהגיד, אה, אה, כי לעולם חסדו. את כל כי לעולם חסדו, זה נקרא בגמרא הלל המצרי והלל הגדול וברכת השיר. יש הרבה דברים להגיד. אז אם לא היה את ההלכה הזאת, היינו נותנים לו את כוס הרביעי, לפני שאתה יוצא לשתות את הכוס הרביעי. אבל אם צריך גם, גם, גם להגיד, אז כמה צריך להגיד כדי לפחות שיוצא את ה-- את המינימום מה שכתוב? זה, זה, זה, זה שם הבעיה. אבל דרך זה השאלה הקודמת, שא-שא-שאם הוא מניח כוס על השולחן עם יין אז הוא שותה קצת, עוד קצת, עוד קצת. אז בעצם מזגו את זה בזמן, אבל זה לא נשאר עד הסוף. האם צריך שכל הזמן יהיה או שזה אפשר למזוג את זה לכתחילה בסוף? בעצם אם

15:29 דובר 2 אנחנו מסתכלים בנקודת ה-ה-השאלה, נקודת השאלה היא גם בשאלה הזאת, גם בשאלה הזאת. איך בדיוק? מ-מ-איך בדיוק מגדירים את הצירוף של, של אמירה עם השתייה? אז ככה, באמצע השנה יש לנו גם, יש לנו קידוש, יש לנו הבדלה. זה גם כן חיבור של, של, של כוס יחד עם, עם, עם, יחד עם, עם אמירה. אבל שמה זה ברור. שמה זה ברור שהעיקר שמה זה האמירה. צריכים לעשות קידוש, יש מצווה לעשות קידוש, יש מצווה לעשות הבדלה. חכמים תיקנו שזה יהיה על כוס, על דרך כמו ברכת המזון, ברכת המזון על הכוס. אז אנחנו רואים שאם אין כוס מברכים ברכת המזון בלי כוס. זאת אומרת שיש עניין. עיקר העניין זה האמירה, צריך שיהיה האמירה על הכוס. זה מביא חשיבות לאמירה. אבל בליל הפסח זה נראה שלא זה הסיבה. אילו זה היה הסיבה, היה מספיק כוס אחד בשביל הכל. היו לוקחים כוס ואומרים את כל מה שצריך להגיד ואז מקיימים את זה. לא. אנחנו מעוניינים, יש כוס של, של, של הגדה, יש כוס של הלל, ואם לא, אם הוא לא אמר את הדברים האלה לא היה דבר הפסק. אז לא יצא. אז זה ידוע לכם שהמשנה ברורה מביא בשם ספר מאמר מרדכי, שהוא אומר שההפסקות האלה אפשר לעשות על ידי דברים אחרים. לא חייבים דווקא, דווקא כמו שכתוב כאן, אבל האדמו"ר עצמו אומר שזה לא נראה ממקומות אחרים וביניהם גם האליה רבה. הוא אומר מפורש שאם לא הפסיק ביניהם בדברים הללו לא יצא ידי ארבע כוסות. אז אם כן צריך דווקא את הדברים הללו. כן. עוד, עוד, עוד, עוד ראיה מוכחה שזה הולך יחד עם האמירה. יש עוד הלכה בסעיף כ"ה.

17:45 דובר 2 אף הקטנים חייב אביהם לחנך אותם במצוות להשקותם כוסות על הסדר. גם את הקטנים צריך לחנך. נו, יש לך ילדים בגיל חינוך, זה גם בנים גם בנות היום. כן, בזה משתתפים כולם במצוות ליל הסדר. אז גם הם צריכים לחנך אותם וצריכים להשקות-- גם לחנך אותם לשתות יין. מיץ ענבים אפשר, כן, אבל, אבל צריכים-- אבל באיזה צורה לחנך אותם? להשקותם כוסות על הסדר שיתבאר. דהיינו שזה ילך יחד עם האמירה. הוא לא צריך להגיד, הוא יכול לשמוע. אבל אם למשל הילד רוצה לשחק, אומר: אתה תמשיך להגיד את ההגדה וברגע שיצטרכו לשתות תקרא לי, אני אשתה. זה לא, זה לא, זה לא יספיק, כי הוא צריך דווקא על הסדר הזה, אז הוא צריך גם לשמוע. אז כמה הוא צריך לשמוע כדי שזה יהיה הפסק? כן, עוד יותר אומר אדמו"ר הזקן. מה זה נקרא הגיע לחינוך? אתם יודעים, הגיע לחינוך. מה זה זמן של חינוך? זה העולם לא יודע בדיוק את זה. העולם חושב שזה גיל מסוים וזהו. יש גיל של הגיע לחינוך, יש גיל של פחות מחינוך. באמת זה לא ככה. ההלכה המקורית הוא שכל מצווה תלוי אם הוא מסוגל לעשות את המצווה הספציפית הזאת. למשל לחנך ילד לקחת לולב. מתי? כתוב במשנה: קטן שיודע לנענע צריך לחנך אותו בלולב. ועל דרך זה כל מצווה ומצווה צריך לחנך. מתי-- למשל, ממתי צריך לחנך ילד לקחת ציצית? כתוב מפורש בהלכה: ממתי שהוא יכול להחזיק את הציצית בזמן קריאת שמע. כך כתוב בהלכה. מחבר או רמ"א, המשנה ברורה. המשנה ברורה, לא רק האליה רבה. הכללי זה כתוב, אבל אם את זה הוא לא יודע, אין צורך לחנך אותו על ציצית. זאת

20:05 דובר 2 אומרת המצווה של חינוך זה כל מצווה ומצווה לפי המגבלות שלה. עכשיו מה אומר האליה רבה? איך מחנכים בנוגע לארבע כוסות? אומר: דהיינו שהגיעו לזמן שראוי לחנכם לשמוע דברים שאומרים על הכוסות, כגון שהם יודעים מעניין קדושת יום טוב, ולכן ראוי לשמוע הקידוש. וגם יש בהם דעת להבין מה שמספרים להם מיציאת מצרים, ולכן ראוי לחנכם לשמוע הגדה. וכן חייב לחנכם לשמוע ברכת המזון שאומרים על כוס שלישי. וגמר ההלל והלל הגדול. זאת אומרת, כל זמן שלא מבין מה אומרים לא צריך לחנך אותו. אז אם אחד-- אם, אם קידוש הוא כן מבין, מבין שזה יום קדוש, אז הוא חייב רק בחינוך, רק כוס אחת, לא ארבע. אם הוא מבין גם ת-- גם שמה שיספרו לו על הגדה הוא חייב עוד אחד. עכשיו, אם יש בו, אם יש בו גם אפשרות להסביר את ההלל אז הוא חייב בשלישי. אז הכל תלוי בחינוך. אז רואים כאן מפורש שאתה לא אומר אם הגיעו לחינוך שהוא יכול לשתות. לא כל ילד יכול לשתות כוס. צריך הרי שיעור מסוים. צריך שיעור מסוים בכוס ושיעור מסוים בזמן. לא כל ילד-- לא תלוי את זה בזה. תלוי את זה שהוא יכול גם להבין מה שאומרים. אז שוב פעם אנחנו רואים את ה-- את הקשר בין האמירות לבין, לבין ה-- לבין השתייה. זה מחובר משניהם יחד. אז ממילא אם צריך גם את האמירה וגם את השתייה, אז אנחנו צריכים ל-ל-לשאול עוד פעם את השאלה איך אפשר, איך אפשר שהציבור ש-ש-ש-ש-ש-שלא רגיל לשבת כמה שעות טובות שיוכל לקיים את המצוות כמו שצריך? ואם לא נחפש עצות אז אחד, אחד השואלים מה-מה-מהשלוחים דיבר איתי והוא אמר בנוסח כזה: אני מתחיל

22:13 דובר 2 את הסדר עם ארבע מאות ואני מגיע בסוף לארבעים. אז הוא היה רוצה ש-ש-ש-שכל הארבע מאות יקיימו את ה-- את ה-- זה לא-- אתם יודעים שיש כאלה שאצלם כל העניין של חינוך זה, זה משהו. איך נקרא לזה? משהו אנושי, יהודי אנושי. אבל החינוך שהיה בחב"ד זה המקורי, המקורי של חינוך זה באמת לחנך את הילד, את ה-- לא, לא לחנך. אני מדבר על אנשים גדולים יותר. זה באמת שיהודי יקיים את המצווה. זה לא, זה לא... התניא של היום למדנו היום, שבכל מעשה מצווה מאיר אור גדול. זה לא שייך. צריך לקיים את המצווה. ברשותכם אני אספר סיפור שסיפרתי לו מקודם. סיפר לי יהודי על, על-- אני סיפרתי מקודם על, על, על תפילין. אני אספר לך עוד סיפור על, על מבצע חנוכה. סיפר לי יהודי ש-ש-שהוא היה גר במגדל העמק, היום הוא בירושלים. הוא לא היה-- הוא לא שייך לחב"ד. הוא במקור לא בחב"ד, אבל אדם מוכשר ו-ו-ואבא שלו הוא ראש-- אבא שלו הוא אצל הליטאים, אבל הוא היה גר ב... אז הוא היה יוצא בחנוכה, הולך ממגדל העמק לשמה במקומות הקרובים שמה ודואג להדליק נרות חנוכה. נכנס לאיזה קיוסק והציע, ואז עמדה שמה זאתי שמוכרת, התחילה לצעוק עליו, ואז, ואז הוא אמר, אה... ואז הוא פתאום יוצא מהדלת הפנימית, יוצא איזה, איזה, איזה אדם זקן עם קוקו, אדם בן שישים נראה. עם קוקו, משונה כזה כל ה... זה כנראה קיוסק שזה יחד עם בית, באמצע שמה הכבישים. והוא אומר: "מה, מה, מה צועקים?" אז, אז היא אמרה לו שהוא בא להדליק נרות חנוכה. אמר: "אז למה לא? שידליק." טוב, אז הוא, אז הוא הבוס. אז,

24:52 דובר 2 אז הוא התחיל להדליק נרות ח-- התחיל נרות חנוכה, והוא אמר מראש שיש לו גם אה, אה, הוא הגיע עם כינור אה, וגם הוא הביא לביבות. על כל פנים, אה, כן, כן, שידליק, נו. "מה זה נרות חנוכה?" הוא שואל. מה זה? אז הוא הסביר לו שהיה נס וזה פלא. אדם בן שישים כאן בארץ לא יודע, לא יודע בכלל מה זה חנוכה. כמו שאתם שומעים, הוא סיפר את זה בפלא, אבל זה המציאות. הוא לא היה מודע מה זה וכו'. כנראה שהוא לא למד ב-- כאן בארץ מהילדות. בילדות בכל הגנים מספרים. כנראה ש-- על כל פנים, יהודי בן שישים שמדבר עברית רהוטה לא יודע שום דבר מה זה חנוכה. אז הוא הכין את החנוכייה וכיבד אותו שהוא ידליק, והוא מתחיל להדליק ואומר: "ברוך, ברוך אתה, אתה." הוא כיבד את היהודי להדליק. הוא אומר, באמצע הברכה הוא פרץ בבכי בלי שום הסבר. הוא לא ידע מה זה חנוכה, אלא זה כוח הקדושה של המצווה, של הברכה של המצווה. כבר בברכה של המצווה כבר, נו, התעוררה לו הנשמה. אתם יודעים מה המציאות היום של היהודי הזה? ככה הוא מספר לי. יהודי שמניח כל יום תפילין והתחיל לאכול כשרות ושומר שבת, הכל מהקדושה של מצווה אחת. זה בעצם הרבי חינך אותנו. שכל מצווה, הרבי פעם התרעם בזמן שהתחילו המבצעים שיש מישהו ששואל: "נו, אז מה כבר אם אדם יניח פעם אחת תפילין?" אבל ככה היה, ככה נדמה לי שעל זה הייתה התרעמות. אז הרבי אמר: "מה? איזה סוג שאלה זה? אדם הניח פעם אחת תפילין זה, זה, זה שווה לכל החיים!" ונדמה לי שהרבי אמר: "הרי הוא כבר לא יזכה, הוא

26:56 דובר 2 כבר לא, הוא כבר לא קרקפתא דלא מנח תפילין. פעם אחת לעשות." בקיצור, הרבי חינך אותנו לעשות חינוך לא על דרך כמו שיש כאלה שאנשים שמבינים זה לעשות חינוך, אה, נו, שזה יהיה נחמד, שזה יהיה משהו יהודי, משהו, איך נקרא לזה? נו, איך קוראים לזה? זה כמו ככה, נו, יהדות כזה, יהדות נעימה. זה, זה קדושת המצווה. נו, אז אנחנו צריכים לדאוג באמת שיהודי יקיים את המצווה כתיקונה. אז מה, מה, מה בדיוק אנחנו יכולים לעזור מרחוק לאלה שמתעסקים בפועל? איך? איך? איך לקיים את המצווה כדי שיהיה, כדי שזה יהיה מצווה וארבע כוסות שישתו, שזה יהיה ארבע כוסות על פי ההלכה. אז, אז, אז כמו שאמרנו שהאדמו"ר הזקן עצמו אומר ש-שבנוגע להגדה אפשר לקצר ולהגיד את הדברים שמעיקר הדין, וזה צריך פשוט ברוסית זה כבר נמצא. אני פעם עזרתי גם מישהו שטלפן לי אפילו השבוע שהוא חיפש אצלו את ההגדה שיש גם בעברית. בקיצור, לא מוצא את זה. הוא שאל אותי אם אני יודע איפה שזה. הכינו את זה, זה אני יודע. כשהכינו את ה-ה-הגדה ברוסית הכינו גם משהו כזה ב-ב-בעברית, שזה כמו שאדמו"ר הזקן אומר ש-שיגיד את הדברים שצריך להגיד מעיקר הדין. וזה בנוגע ל-ל-לחלק של ההגדה. בחלק האחרון של ה-, של ה-, ההגדה ב-ב-בכוס הרביעי, שבכוס הרביעי צריך גם כן... אז-אז-אז בפשט הפשוט ב-ב-בגמרא יש כ-כמה דעות מה אומרים על הכוס הרביעי. יש, יש הלל המצרי ויש הלל הגדול ויש ברכת השיר. זה מורכב משלושה דברים. הלל המצרי זה ההלל הרגיל שאנחנו אומרים. כן, ויש הלל הגדול שזה כי לעולם חסדו, ויש את ההלל של, ויש את ברכת השיר שזה נשמת. זה שלושה חלקים. זה

29:38 דובר 2 בעצם מורכב משלושה חלקים. יש מקום לומר ככה, ועוד לא מצאתי ראיה, שבשביל לצאת את ה... את הכוס מספיק אחד מהשלושה. בשביל לקיים את ה... את מה שהקדוש-- מה ש, מה ש, מה שצריך לכתחילה להגיד שלושה דברים, הוא צריך להגיד שלושה. אם הוא אמר אחד, זה לא יצא. אבל כאן כרגע אנחנו באים-- זה שיש בעיה איך, איך, איך הוא יישאר, אז אנחנו רוצים לפחות שיקיים-- אם הוא לא מסוגל להגיד את הכול, לפחות שיקיים אבל את ה... את המצווה של הארבע כוסות. והכוס הרביעי, זקוקים שיגיד אחד הדברים שחז"ל תיקנו. אז יש מקום לומר שבשביל לקיים את הכוס הרביעי מספיק אחד מהשלושה שהוא אומר. זה יש מקום לומר, כי בגמרא עצמה יש ויכוח. אחד אומר שאומרים הלל על זה, אחד אומר הלל על זה, לכן אנחנו אומרים את הכול. ככה לשון בגמרא. אז לכן יש מקום לומר שנכון שבגלל שאנחנו לא יודעים אנחנו אומרים את הכול, אבל אם באים לשאול איך אפשר אבל להיות לפחות בטוח שהכוס הרביעי הוא שתה, ולא שהכנו כוס ובסוף הוא לא שתה, אז מספיק לכאורה אחד מהם. בשביל הפסק זה ודאי מספיק, וגם בשביל שאמרת על הכוס, אמרת, אמרת הלל. לא אמרת הלל על זה, אמרת את ההלל על זה. והכי קל, מה שאני מציע, זה להגיד את ה... את ה... מה שנקרא בזמן ה... בגמרא הלל הגדול דווקא זה נקרא. זה מה שאומרים, "הודו לה' כי לעולם חסדו", עשרים ושניים שאומרים-- אצלנו אומרים את זה כל שבת לפני ברוך שאומר. אם הוא יגיד את ההלל הזה על הכוס, לכאורה מבחינת הכוס הוא יצא,

31:42 דובר 2 אז אפשר לומר שהיה אמירה. זה מה שאפשר להציע. ונוגע לקיצור של ההגדה, אז צריך פשוט-- השקיעו הרבה עבודה בזה וצריך פשוט או ל... או להשיג אם יש עדיין בעברית. על כל פנים ברוסית זה ודאי נמצא. ו... ואיזו עצה טובה שיש, ש-- עצה טובה שיש, שהמציאו את זה ב-- הבן שלי סיפר לי את זה, המציא את זה שמה, וזה אפשר ללמוד מזה שבמקום שאחד יגיד, על פי ההלכה אפשר אחד להגיד וכולם ישמעו. לא צריך כל אחד להגיד, אבל במקום שאחד יגיד את כל ההגדה עושים תורנות. זה אומר חלק וזה אומר חלק. וככה עוברים על חלק גדול מהציבור. ברגע שכל אחד אומר חלק, אז כל אחד נמצא, נמצא בפנים, או אומר וכולם שומעים. כן, זה נותן אפשרות. נו, וכמו שאמרנו, שברגע שמקיימים את המצווה של, של ליל הסדר, ליל הסדר כמו שאמרנו זה הרי זמן של יציאת מצרים. ידוע על פי חסידות שמה זה נקרא מצרים, זה לאו דווקא. זה מה שכתוב שאדם צריך, בתניא הרי אומר מה שכתוב שאדם צריך כל יום להזכיר את יציאת מצרים. אז זה לא רק לספר מה שהיה אז, אלא בעצם כל יהודי, הנשמה שלו נמצאת במצרים. מצרים זה מלשון מיצר, ובזה שאתה רואה, אומר מפורש בתניא, בזה שאנחנו עושים מה שצריך לעשות, את המצוות ואת ה-- בזה אנחנו מוציאים את הנשמה ממצרים. אז ברגע שיקיימו את הזמן, את-- בזמן יציאת מצרים, שזה בליל הסדר, יקיימו את המצוות כדין, אז קדושת המצוות תסייע לנו ולכל בית ישראל לצאת מהמיצר, ושהיהודים יוכלו לקיים את המצוות באופן של לכתחילה ובהידור, בלי שיצטרכו לתת להם איזה עצות. אבל בינתיים

34:25 דובר 2 צריכים, כמו שהרב אמר, יש, יש-- בינתיים צריך להשתדל שהם יקיימו באופן שהם יכולים, לקצר להם את עיקר העניין, ואחר כך, ברגע שיהיה להם את הכוח של הקדושה של המצוות, הם כבר בעצמם ידאגו ליותר מזה. ואני רוצה לספר לכם שמכאן מקור בכלל בזמן שהרבי יצא עם מבצע תפילין. היום הדור של היום לא יודע את זה בדיוק, אבל היו כאלה שערערו על זה ואמרו: ירגיל את האנשים להניח תפילין ולקרוא קריאת שמע, אז אנשים יפסיקו להתפלל שחרית, משום שיגידו אה, כן. אבל הרבי לא, לא, לא קיבל את זה. אז אם שואלים מקור מאיפה, אז כאן, כאן אנחנו רואים שאנחנו אומרים בהגדה. אדמו"ר הזקן אומר שיגידו להם את הדברים שצריך להגיד מעיקר הדין. זאת אומרת, אם אתה רואה שהוא לא יכול לעשות רק את הדברים שמעיקר הדין, אל תגיד אני רוצה שיעשה את הכול; שיעשה מה שמעיקר הדין. אמנם אדמו"ר הזקן-- הרבי כמה פעמים דיבר שלא, לא להחליק את הדברים לאנשים שלא יודעים, להגיד להם לא, לא נורא, תעשה רק זה. תעשה רק זה. לא, לא. מצד אחד, אבל מצד שני, כשבאים לעשות מצווה או בא לעשות מצווה, אז אומר אדמו"ר הזקן מפורש שהוא יעשה את הדברים שמעיקר הדין. אז לכן עלינו חובה ללמוד, אה, שבחינוך על כל פנים. חינוך הוא אנשים שהם לא... אנשים עושים את אות פ"ד, זה סימן לא, לא לילדים. זה סימן לאנשים ש... סימן של מבצעים. בכל אורח חיים יש סימן של מבצעים. ולהווי ידוע לכם מי סידר את כל הסדר הזה, מי המקור של זה. הרי"ף. הרי"ף זה הרבי של הרמב"ם. זאת אומרת בדור ההוא כבר היה את הדבר הזה שהיה

36:47 דובר 2 קשה להגיד את כל ההגדה, ואמר שיעשו את הדברים. אז יש סדר שלם של הרי"ף ואדמו"ר הזקן, זה מובא בסוף הטור, הביא את כל הסדר, והאדמו"ר, ה-ה-בית יוסף ואדמו"ר הזקן הוסיף כמה וכמה תוספות. וזו תוספת של אדמו"ר הזקן, שיראו לקיים את זה, מה ש-מה שמעיקר הדין, ובעזרת השם עם קדושת המצווה הוא יקיים. אם יקיים את המצווה, אז קדושת המצווה תלווה אותו ותיתן לו כוח, באופן שמצווה גוררת מצווה, ויכול לקיים את כל המצוות, לא רק מה שבעיקר הדין, אלא גם, גם בתוספות. וכן. מה שצ-- מה שמאוד חשוב שחב"דניק צריך לדעת את זה: יש ניגונים בהגדה כמו על אחת כמה וכמה. אז יהיה איזה חב"דניק שיחשוב, אם הוא לא רוצה להגיד את כל ההגדה, לפחות שישיר על אחת כמה וכמה. אה, תדעו לכם שבמקום שאדמו"ר הזקן מציין, אז את החלק הזה של על אחת כמה וכמה זה רק מנהג. זה לא מעיקר הדין. אז זה דווקא כן אפשר לוותר. אז מי שחושב שחינוך, מי שחושב שצריך לתת לאדם רק את ככה את הנעימות של, של, של... אז אולי הוא יחשוב שעל אחת כמה וכמה, דיינו, דיינו, על אחת כמה וכמה זה הכי, זה, זה ב-ב-במעלה ראשונה. לפי אדמו"ר הזקן, במעלה ראשונה תדאג שיקיים את הדברים שצריך לקיים מעיקר הדין. אחר כך בסעודה אז תשב ותשיר על אחת כמה וכמה. כן, הסעודה צריכה להיות מתוך שמחה ו-ו-אבל אמירת ההגדה צריך דבר ראשון לראות שיקיים את ה-, את ההגדה, מצוות ההגדה. וכמו שאמרנו, שכל מצווה יש לה קדושה. מצווה גוררת מצווה, ובעזרת השם הוא יקיים עוד מצוות, כמו שאמרנו, שממצווה אחת של חנוכה הוא התחיל לאכול כשרות. שנזכה, כמו שאנחנו אומרים בסוף ההגדה, ונזכה לאכול מן

39:05 דובר 2 הפסח ומן הזבחים. בסוף כל פסח. שנזכה ונחיה, כן, שנזכה לראות באמת איך עושים את הפסח כמו שצריך בבית המקדש ו-