מנהגי מלך - פורים - הרב טוביה זילברשטרום שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 בפורים, שקריאת המגילה הייתה ברוב עם, הרבי נכנס עם המגילה שלו, מגילה שהוא קיבל מאחד מהחסידים, וגם היה על זה נרתיק מכסף. ובה הרבי היה קורא את המגילה-- שומע את המגילה בבית הכנסת, וחוץ מזה מספרים שהרבי היה קורא לרבנית. הקריאה-- בקריאת המגילה הרבי היה קורא את המגילה יחד עם הבעל קורא מילה במילה, היה פורס את המגילה לכמה חלקים כדי שהמגילה, כמו שכתוב, ויש אומרים שגם את הברכות הרבי אמר יחד עם השליח ציבור. רק מה ששמנו לב, במנהגים כתוב שהכאת המן בזמן המגילה זה רק כשמזכירים את המן עם תואר: המן האגגי, המן הרשע והמן הרע הזה וכדומה, ובהמן רגיל אצלנו לא מכים. אבל אצל הרבי הקפדתי בכל שנה בקריאת המגילה: הרבי היה מכה, רק ההבדל היה ככה: בכל המן שהזכירו במגילה הרבי היה מכה עם הרגל, פעם ברגל ימין, פעם ברגל שמאל, שלוש עד ארבע הכאות קלות. כשהיה המן עם תואר אז הרבי הכה הרבה זמן. הרבה זמן הכוונה למעלה מעשרים הכאות, בין עשרים לשלושים, תמיד עם רגל אחת. אז שוב, כל המן הרבי היה מכה קלות, ועם התואר היה מכה הרבה יותר. לגבי, אה, הפעמיים "איגרת הפורים הזאת", אז מנענעים את המגילה, גם הרבי תפס בשתי הידיים ונענע בין שבע לשמונה פעמים את המגילה. אה, אה, בזמן ה... בסיום המגילה עד שהחזן היה מתחיל את הברכה הרבי היה כבר-- יש שתי דעות אם לגלגל את המגילה לפני הברכה, שהיא לא תישאר מגוללה בברכה, או לחכות אחרי הברכה ורק אז לגלגל אותה. אה, כן, זה הבדל בדרך כלל בין קריאת ההפטרה לבין קריאת המגילה. בקריאת

02:41 דובר 2 ההפטרה, ההפטרה פתוחה לפני המברך. אצלנו בספר תורה מגלגלים את הספר ולא נמצא בשעת הברכה. הדעות כתובות בפוסקים. הרבי היה מיד מתחיל לגלגל, כי היה גם פותח אותה כמה פעמים במשך המגילה, היה צריך לגלגל אותה, להפוך אותה, זה כבר לא סופרים בדיוק כמה פעמים. הרבי מיד היה מתחיל לגלגל. כאשר הבעל קורא היה מתחיל להגיד את הברכה הרבי היה עוצר ומסתכל בתוך הסידור, להקשיב את הברכה מתוך הסידור, ואחר כך ממשיך לגלגל את המגילה. זה היה מתחיל מיד בסוף המגילה וממשיך אותה אחרי הברכה. מיד אחרי קריאת המגילה ביום, הרי כתוב בהלכה שב"שהחיינו" של היום אז צריך לכוון גם על שאר מצוות היום. זה נקרא-- מגילה כמובן, ומשלוח מנות, מתנות לאביונים ומשתה ושמחה. הסדר אצל הרבי היה, מה שראינו, שמיד אחרי קריאת המגילה, אמ, המשיך התפילה. אז ראשית כל, בקריאת המגילה אז יש, יש, אה, שתי דעות איפה הספר תורה. קריאת המגילה הרי באה אחרי קריאת הספר תורה. הספר תורה, יש הבדל ככה: הספר תורה, האם הוא נשאר בחוץ כל משך זמן קריאת המגילה או שמכניסים אותו להיכל ואז יש קריאת המגילה, פורסים את המגילה וקוראים בה. שתי הדעות מופיעות בפוסקים. בתשעה באב זה ברור לכל הדעות שקריאת התורה, מכניסים את הספר תורה ומגילת איכה נקראת כאשר הספר תורה נמצא בתוך הארון קודש. שמה "שתם תפילתי" וכתוב במפורש בפוסקים להכניס. לגבי המגילה מופיעות שתי דעות, מופיע בשער הכולל גם סיפור עם הצמח צדק. כשאני הייתי אצל הרבי, בשנים שאני הייתי, היו מכניסים את הספר תורה להיכל. ככה זה מופיע בסידור תהילת השם במנהגים, זה ציטוט, זה לא קשור לאדמו"ר הזקן.

05:04 דובר 2 יש שמה ציטוטים בסידור תהילת השם. כתוב שמה שאנחנו מחזירים את הספר תורה ואחר כך קוראים את המגילה, וכך היה נהוג אצל הרבי גם כן. בתשל"ו, אם אני לא טועה, או ל"ז, אז הרבי תמיד היה מקבל עלייה שלישי, מחכה לספר תורה כמו במנחת שבת לאמירת "יהללו", מלווה את הספר תורה לארון וניגשים לקריאת המגילה. אלו היו הימים הבודדים שראינו את הרבי עם תפילין, בגלל שתפילין, אז עד תשמ"ח, מ"ט, הרבי תפילת שחרית לא היה מתפלל עם הציבור, היה מתפלל בחדרו. אז ראינו את הרבי רק בערב ראש השנה, ערב יום הכיפורים, ימי הזיכרון, י' בשבט, ו' בתשרי ו-אה, וכ' במנחם אב. בנוסף לזה תשעה באב אחר הצוהריים היה הרבי יורד עם תפילין רש"י, ובקריאת המגילה בגלל שצריך לשמוע את המגילה עם תפילין, בעיקר אלו תפילין. אז הרבי היה עם הטלית ותפילין, מקבל שלישי, עושים הגבהה, הרבי מחכה, מלווה את הספר תורה לארון קודש ופונה לשולחן מיוחד שהביאו מהספרייה, עליו הוא היה שומע את המגילה. בשנתיים, ל"ו או ל"ז, ל"ז בטוח, אבל שנה נוספת או ו' או ח' אין בזיכרוני כרגע, אז הרבי פונה וחוזר למקום שלו, חוזר למקום שלו. כולם עמדו משתוממים, שינוי מהמנהג הקודם, וחשבו שהרבי יגיע למקום, אז הרבי יסתובב כדי שיגידו "יהללו". אה, לא, הרבי לא מסתובב, הרבי ניגש לשולחן ופותח את המגילה. טוב, הספר תורה נשאר בחוץ וקראו ככה את המגילה. כך היה שנה אחת וכך היה שנה נוספת. אז השתתפתי בעריכת הסידור, ובסידור הרי מופיע שקודם מכניסים את הספר תורה, והרבי כתב לי במפורש כמה פעמים לא לשנות שום דבר שכתוב בסידור. אם יש איזו הערה אז לכתוב אותה

07:32 דובר 2 בשולי הגיליון, ואז שאלתי את הרבי אם ההור-- אם ההנהגה של הרבי ברבים בשנתיים האחרונות, אם זה הוראה לכולם וככה להכניס בהגהה בסידור. כך הרבי ענה לי שתכניס את זה בהגהה כהוראה לרבים, שהספר תורה נשאר בחוץ עד לסיום קריאת המגילה. אז כך אנחנו נוהגים, שגם הספר תורה נמצא וגם המגילה קוראים כאשר ספר התורה נמצא בחוץ. אחרי גמר התפילה הרבי עלה לחדרו. מיד אחר כך הרבי קיים מצוות משלוח מנות. מה שאנחנו ראינו בסמוך לחדר, שהיה הסדר שהרבי היה נותן לכהן, לוי וישראל. כשאני הייתי, היה הכהן הסופר הרב ישעיה מטלין, הלוי היה קודם הרב שמואל לויטין, אחר כך התחלף והיה הרב שמואל דוד הלוי רייצ'ק מקליפורניה, כמובן שהיה מגיע מיוחד לקבל, והישראל היה הרב חודקוב, ראש המזכירות של הרבי. מהחדר של הרבי היו יוצאים על ידי שליח. הרי משלוח מנות עושים על ידי שליח, אז היה מחלק, היה בקבוק משקה והיה, אמ, אוזן המן גדול יותר מכזית, לא רגיל קטן, אוזן המן גדול ותפוז. אז היה גם מאכל וגם כל הדעות היה כאן. הרי יש דעות שני סוגי מאכלים או מאכל ומשקה. אז ראינו אצל הרבי את שני הדברים. גם היה מאכל ומשקה וגם היה שני סוגי האוכל. זה מה שהרבי חילק לכהן, לוי וישראל. אמ, לרבי עצמו היו מגיעים בבית משלוחי מנות והיו מגיעים משלוחי מנות ב-770. אנשים שהיו מביאים לרבי, ידידי בית הרב, היו מביאים לרבי משלוחי מנות מאוד מאוד מכובדים, ואת הדברים האלה הרבי חילק לילדים שלו, לתמימים. אז היה מוציא את זה למזכירות. המזכירות חילקו את זה לבחורים. בהתחלה היו בחורים שהיו לוקחים, אחר כך זה עבר להנהלה שיחלקו את זה בין כולם.

09:54 דובר 2 לדוגמה, פעם נכנסתי ולקחתי סלסלת פירות שזה הספיק לי מפורים עד ערב פסח, וברוך השם רק אמרו לי לחלק לעוד כמה, אז חילקתי לעוד כמה ומה שנשאר לי נשאר מפורים עד פסח. זה היה פירות מאחד המשלוחי מנות. פעם אחת זה היה יום שישי, הרבי כבר הלך לבית והביאו משלוחי מנות, ואז שאלתי מה לעשות עם זה, אז אמרו לי להביא את זה לבית של הרבי, לשים את זה ליד הדלת ואחר כך שמה יכניסו את זה. פורים אחד זה היה תשל"ז. הרבי היה-- גם זה היה יום שישי והרבי הלך לבית שעה קלה לפני שבת, והרב גרונר יצא מהחדר של הרבי והוא נתן-- והיה בקבוק יין לקראת סופו, היה אולי כוסית אחת בפנים, והוא יצא מהחדר עם הרבי. הרבי יצא למכונית והרב גרונר נותן לי את זה. הוא אמר שהרבי נתן שיגידו על זה לחיים בזאל. אני הייתי שם. רוב הבחורים היו במבצעים. המבצעים שלי לא היו ביום שישי, היו ביום אחר בשבוע, ונכנסנו והתחלנו התוועדות עם היין של הרבי. אז אותו כמו-- אותו פך אחד חתום בחותמו של כהן גדול, הכוסית יין הקטנה הזה, אז זה ברוך השם מילאנו את ה-- כל היין שהיה ב-770. הרבה הרבה ארגזי יין. כשהרבי נכנס לבית מדרש באותו ליל שבת היה כבר שמחה וששון, וזה המשיך עד חצות ליל שבת. חזרו כל הבחורים. אמרתי, יש יין שהרבי נתן, וברוך השם היה פורים מאוד שמח. זה היה פורים תשל"ז. אם הזכרתי שהבאתי את-- שהבאתי את המשלוח מנות לרבי לבית וליד הדלת שמתי, אז אני אספר עוד פעם אחת. הסדר היה שבחורים מלווים את הרבי מהבית בשבת. באמצע השבוע בהתחלה הרבי הולך ברגל. בזמן

12:19 דובר 2 שאני הייתי, הרבי נוסע הלוך, מביא אותו הרב קליין בדרך כלל, וחזור, שיהיה בריא, הרב קרינסקי היה לוקח אותו בלילה בדרך כלל לבית. היה הרבי נוסע והרב חודקוב באותה מכונית, היה שם את הרבי בבית, אחר כך הרב חודקוב. אבל בשבתות הרבי היה הולך ברגל, אז היו מלווים את הרבי מהבית אל 770 ומ-770 אל הבית. הייתה הגרלה בין בחורים תמיד מי הם שני-- שני בחורים שמלווים את הרבי הלוך וחזור. או גם כשחתן היה מתחתן, הסדר היה שבת לפני החתונה והוא גם היה מלווה את הרבי. אחרי התוועדות, כשהייתה התוועדות שבת מברכים וכיוצא בזה, אז כל הקהל, שהרבי מאוד ביקש שלא כל ה-770 ילווה אותו, אז היו מקפידים והיו מלווים את הרבי בדרך איסטערן פארקוויי, ברוקלין, פרזידנט. אז אמרו רק אלה שגרים באותו אזור ובין כה הולכים לבית, הם יכולים ללוות. כמובן שאני תמיד גרתי שם ומשם אני הלכתי לאן שהייתי צריך ללכת. אבל אני אזכור עוד את שבת אחת מיוחדת, שבת פרשת חיי שרה תשל"ה, והיה לי את התור שלי ללכת ללוות את הרבי מהבית אל 770, ו... היינו שני בחורים, אני ועוד בחור בשם וייס, ואנחנו מחכים והרבנית ראתה שהבחורים נמצאים. באותו זמן הרבי יורד ועובר לפנינו ואנחנו צועדים, מלווים את המלך, מלווה, מלווה מלכה. אמ, מה שהיה הדבר המעניין באותה פעם שהגיע-- הדואר אל הרבי הגיע ל-770, אבל באותו זמן שאני הייתי, הגיעה חבילת דואר אל ה-- אל הבית של הרבי. השעה היא קרוב לעשר, בין תשע וחצי לעשר, כשהרבי יורד ל-770. והדוור עומד והולך עם החבילה ומגיע לקראת הרבי, והרבי לא אומר כלום וממשיך, והדוור מסתכל. הבאתי לך חבילה ואיזה תגובה? קבל את

14:49 דובר 2 זה, קח, תחתום. זה דבר גוי, מה מבין, מה מבין, כן? והרבי יוצא והוא מסתכל, ועמדתי מהצד לראות מה יקרה כאן, כי להגיד לו תכניס את זה בפנים זה איסור, בגלל ש-- נכון, פרזידנט זה לא רשות הרבים, זה, זה רשות היחיד, יחידו של עולם, אבל אסור להכניס מהכרמלית לתוך הבית. הרבי לא מגיב ולא, לא מקבל, כמובן אסור לקבל ברחוב, זה שבת, אבל להגיד להכניס גם אסור. ואז הרבי הסתובב אליו והרבי אומר משפט אחד באנגלית: "שים-- לא, שים את זה ביטווין דה טו דורז", בין שתי הדלתות. הייתה הדלת הקדמית הפתוחה, הדלת הפנימית הסגורה, הרבי אמר רק בין שתי הדלתות, לא אמר לו להניח, ופחות מרמז. טוב, הגוי הלך ושם בין שתי הדלתות ואנחנו מלווים, מסתכלים על הרבי והולכים. הרבי סובב את פניו פעם אחת, פעם שנייה, טוב, פעם שלישית. הסתכלנו גם אנחנו ואז ראינו שהרכב של הדואר נשאר ליד הבית. הרבי הסתכל על למה האדם עומד שמה, הרבי לא אמר לנו שום דבר, אבל אמרתי לחבר: "מישהו צריך ללכת לשם, הרבי, זה מה שהרבי רוצה, הוא לא אומר לנו". נו, אז אמרתי לחבר: "אתה הולך לראות מה הולך שמה". ואז כשהחבר הלך אז הרבי יותר לא הסתובב. אבל אני לא צריך לספר ולומר מה ההרגשה ללכת לבד בדרך ללוות את הרבי, כמו שכל יהודי בן יחיד אצל הרבי, ההרגשה הייתה אז במלוא מובן המילה.