הלכות פורים - הרב שלמה הלפרן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:10 דובר 2 שלום וברכה. משנכנס אדר מרבים בשמחה, שיעורים שעוסקים בחודש אדר והלכותיו, פורים כמובן עם כל המצוות שלו. אז נתחיל. כשנכנס אדר, אמרנו, מרבים בשמחה. זה לא איזה ביטוי הלכתי, אה, רק ששרים אותו והוא בא לבטא איזה עניין של אגדה או איזו הנהגה טובה, איזה משהו, אלא קודם כל זה עניין שיש בו גם משמעות הלכתית. משמעות הלכתית שמופיעה זה, הרבה יודעים, שישראל שיש לו דין עם גוי, אז שהוא ינסה לבחור בחודש אדר. למה? כי בריא מזליה. זאת אומרת, העניין הזה של חודש אדר, המזל שלו חזק ויש בו סגולה מיוחדת, זה עניין שמוזכר בהלכה ולא רק כמו שאמרנו ב-ב-בעניינים של הנהגות טובות וכיוצא בזה. אז מצד ההלכה מרבים בשמחה. איזו שמחה? אז לא כתוב, באמת לא כתוב איזו שמחה מרבים, אבל הרבי מסביר לנו בכל הדברים ובכל העניינים את העניין הזה שמרבים בכל סוגי השמחה. כמובן שיש את השמחה של פיקודי ה' ישרים משמחי לב, זה הדבר הראשון. לימוד התורה, נגלה, פנימיות התורה, אבל גם בכל עניין ואפילו שמחה בענייני הרשות, מה שנקרא. כמובן שעושים אותם לשם שמיים, אבל גם ענייני הרשות, אם יש ליהודי בית חדש או רכב חדש או כל דבר שיכול לעורר אצלו שמחה, אז בטח ובטח אם יש לו ספרים ודברים, עניינים אחרים, אבל כל ענייני הרשות גם כן, כל זה זה עניינים של שמחה. למה מרבים בשמחה בחודש אדר? אז הרבה יגידו, וזה כתוב ברש"י, שמה העניין של חודש אדר? שנעשו בו ניסים לישראל, כמו פורים ובהמשך פסח, מסמיכים גאולה לגאולה שמדובר. אז נוטים לחשוב שהשמחה של פורים מתחילה כבר מראש חודש, החודש אשר נהפך להם. אבל אם אנחנו

02:21 דובר 2 מסתכלים לאמיתו של דבר במהות של הדבר, אז זה בגלל שבריא מזליה. למה בריא מזליה? אז יש לנו את גזירת המן שהייתה. כתוב שכשהמן הפיל גורלות, הפיל פור הוא הגורל לפני המן מחודש לחודש, כשהגיע לחודש אדר שמח שמחה גדולה. למה? הוא אמר שזה ירח שמת בו מושיען של ישראל ולא היה יודע שבשבעה באדר, או בראש חודש אדר, יש גרסה אחרת, אבל אנחנו נלך על שבעה באדר, נולד, ולא רק נפטר אלא גם נולד. כדאי הוא יום הלידה שיכפר על יום המיתה. זאת אומרת שכל העניין של חודש אדר שנהפך מעניינים לא רצויים לעניין רצוי ומזלם של ישראל שגובר בחודש הזה זה בגלל משה רבנו. אחרי זה יש את כל העניינים של מרדכי היהודי וכל העניינים של פורים, אבל בראש ובראשונה חודש אדר הוא חודש של שמחה, כי נולד בו מושיען של ישראל, ומזה אנחנו לומדים ומבינים את הקשר המיוחד של השמחה של חודש אדר ושל עניינים של חודש אדר, כמו כל דבר בעולם, אבל למשה רבנו ולמשה שבדור שלנו, למשה שבדור, מרדכי שבדור, כפי שהרבי מלך המשיח מבאר ומסביר הרבה יותר מפעם אחת את העניין הזה. אז אנחנו יודעים שבזכות מה ובגלל מה אנחנו שמחים בחודש אדר? בזכות משה רבנו, בזכות הנצחיות של החיים של הנשיא. זאת אומרת, הלידה נמשכת תמיד. לעומת זאת, כל העניינים האחרים הם רק בעיני בשר, או רק אפילו זה לא, ולא מציאות אמיתית, רק הלידה שלו, הנשיאות שלו נמשכת לתמיד, וזו השמחה של חודש אדר. אז זה עניינו של, כמו שאמרנו, של חודש אדר, שהוא כולו חודש של שמחה מראש חודש, משנכנס זה עוד לפני ראש חודש, הרבי אומר עוד משבת מברכים ועוד

04:19 דובר 2 לפני זה. על כל פנים, כשנמצאים כבר אנחנו נמצאים עכשיו כבר בתוך חודש אדר, אז בוודאי נמצאים בשמחה מתוך כל העניינים הטובים. עוד עניינים מיוחדים שיש בחודש אדר כחודש עוד לפני פורים. השנה זה כבר ביום הראשון של חודש אדר מתחילות ארבע פרשיות. לפעמים זה עוד לפני חודש, בשבת מברכים אדר קוראים את פרשת שקלים. מאחר ובאחד באדר משמיעים על השקלים, אז בשבת שלפני או בשבת שהוא עצמו חל בה, אז קוראים את הפרשה בפרשת כי תשא. והשנה יש לנו שלושה ספרי תורה שמוציאים. האחד קוראים בו את פרשת השבוע, אחד קוראים בו את ראש חודש, ובשלישי ואחרון קוראים בו את המפטיר של פרשת שקלים, של הפרשה אחת מארבע הפרשיות, ואז בהפטרה אנחנו נקרא את ההפטרה של פרשת שקלים ונוסיף את הפסוקים הראשון והאחרון או האחרונים של שבת ראש חודש האחרונים. כיוון שרוצים לסיים בדבר טוב, אז לכן זה כמה פסוקים, כפי שיראו כל אחד בסידור או בחומש שיש בו את ההפטרות. אז זה בפרשת שקלים. אמרנו מוציאים שלושה ספרי תורה במקומות שאין בהם שלושה ספרי תורה. אז זה תלוי אם יש רק ספר אחד אז גוללים את, אז גוללים אותו פעמיים ואז לא עושים רק בין הפעמים אלא רק בסוף. אם יש שני ספרי תורה אז אפשר לסיים לקרוא באחד אחר כך לקרוא בשני, ואז עוד פעם לקחת את הראשון ולגלול אותו. הפעם זה גם יוצא טוב כיוון שפרשת, אנחנו נמצאים בפרשות הסמוכות, אז לגלול אותו מכי תשא או לכי תשא ממשפטים לכי תשא זה מאוד קל. אז כך שינהגו כאילו שיש שלושה ספרי תורה. אני מדגיש את זה כיוון שאנחנו נמצאים גם במצב שבו לא כולם נמצאים בבתי

06:29 דובר 2 בתי כנסת גדולים. גם בבית כנסת שיש בו הרבה יותר משניים או שלושה ספרים, לפעמים מתפצלים לכמה מניינים, אז צריכים לדעת ביתר שאת וביתר עוז את הדינים כשיש ספר אחד או שניים ולא שלושה. השבת הבאה אחרי שקלים, השבת שלפני פורים בקביעות של השנה, זה מיד אחרי שקלים. יש לפעמים שבת שהיא הפסקה. השבת, בשבת קוראים פרשת זכור, שנקרא שבת זכור. בשבת זכור אז יש לנו קריאת התורה מיוחדת, שהיא קריאה מדאורייתא. מקיימים בה מדאורייתא, שהרי תקנה, תקנה לקרוא בתורה, נכון, זה כבר ממשה רבנו. וסדר יש ממשה, יש מעזרא, יש כל מיני תקנות ששייכות לקריאת התורה, אבל אין פה מצווה דאורייתא לקרוא משהו ספציפי בתורה בזמן מסוים או עניין מסוים. מה הדבר שיש לנו מדאורייתא לקרוא מן התורה? יש לנו חיוב לקרוא את הפרשה הזאת של מחיית עמלק. תמחה את זכר עמלק. אז אנחנו מקיימים פה את המצווה של הזכירה ושל הקריאה וכל העניינים של המצווה דאורייתא שאנחנו מקיימים בקריאת פרשת זכור. לכן זו פרשה מאוד. זו קריאה שכפי שכולנו יודעים, אנחנו משתדלים מאוד שכולם יגיעו לבית הכנסת כדי לקיים את המצווה הזאת, ומכוונים באופן מיוחד לקיים את המצווה, לקיים את מצוות זכירת מעשה עמלק. כלומר, לא רק מספיק שאנחנו שומעים קריאת התורה, אלא את מצוות זכירת מעשה עמלק. אם יש מישהו שאולי לא בטוח שהוא כיוון בצורה הזאת, אז אם הוא כיוון באופן כללי, הוא בא והוא יודע שהוא שומע עכשיו פרשת זכור, שזה משהו מיוחד, אז זה נכלל בפנים. לא צריך להגיד לו, "האם כיוונת במילים האלו או במילים אחרות?" אבל צריכה להיות כוונה מיוחדת, לא סתם שהוא נמצא בבית כנסת, הופ, קוראים בתורה, אוקיי, אז

08:42 דובר 2 הוא שמע. אז כמו שקוראים הרבה דברים בתורה, אז הוא שמע גם את זה. לא, זו צריכה להיות כוונה מיוחדת, הן מצד הקורא והן מצד השומעים לצאת ידי חובה. כך גם אם אדם הגיע על מנת לשמוע פרשת זכור, תכל'ס, בזמן שקראו פרשת זכור הוא לא חשב מה הוא עושה, אבל בשביל זה הוא הגיע, אז גם כן אין בעיה, כי זה חלק מהכוונה. מוצאים ומחפשים את ספר התורה שהוא הכי, אה, מוגה, שבדקו אותו, שהוא, אה, יפה, שהוא שבכל העניינים, בכל הפרטים. אם זה למי-- העניין הזה של פצוע דכא בא' וב-ה', זאת אומרת שהוא לא שיהיה בא' ולא ב-ה'. אם זה בשאר העניינים, אה, שלפעמים יש עניינים שהם ד-- שהם מנהג מיוחד אצלנו, לפעמים יש בכל העולם. בקיצור, צריך לחפש מבין הספרים. כמובן שכפי שאמרנו, אנחנו נמצאים במצב שאולי מתחלקים לקבוצות קטנות יותר, אז שם יש ספר אחד, בו קוראים. בעל קורא, רצוי שיהיה לא רק בן שלוש עשרה ממש, אלא יותר גדול, יותר גדול, כדי שיהיה ברור שעל פי כל התנאים מן התורה הוא כבר נקרא גדול. לגבי ההברה של הקריאה, יש, אה, הבדיחה אומרת שיש את אלו שנקראים הבריסקרים. הבריסקרים זה אלה שמחמירים הרבה ב-בהרבה הרבה דברים, חוששים שמא לא יצאו ידי חובה, שמא יש עוד דעה, שמא יש עוד משהו לקרוא, אה, לעשות. בכל מצווה יש להם. אז אחד ניגש לרב שלו, אחד ניגש לרב שלו ואמר שהוא רוצה לדעת את המקור לשמועה שצריך לקרוא פרשת זכור שלושים פעם או לשמוע פרשת זכור שלושים פעם. אז הוא אמר לו, "שלושים פעם באמת אני לא יודע. זה נשמע לי קצת מוגזם. עשרים וחמש מספיק". למה?

10:31 דובר 2 כי העולם, יש כאלה שהולכים לשמוע בספר תורה תימני ובספר תורה ספרדי ובספר תורה-- ובהברה אשכנזית ותימנית וחסידית וליטאית ולא יודע. בקיצור, אבל כל זה לא שמענו, אלא לשמוע, לשמוע היטב, לדייק בקריאה. אם זה בלשון הקודש, מה שקוראים היום הברה אשכנזית, אז-- ואם זה בהברה שמקובלת אצלנו, אז, אז כך לקרוא. אה, לא לערבב. זאת אומרת, יש כאלה שמערבבים, קוראים את שם השם בהברה אחת ואת השאר ב-בהברה אחרת. זה... הרי בעניין תפילה אומר מישהו שזה לערב הברות זכוכא ועיקלא. כלומר, ממה נפשך, אם אתה קורא כך, אתה קורא כך. אם אתה קורא כך, אתה קורא כך. יש המהדרים באמת שאם הם כל השנה נוהגים לשמוע ב-ב-בהברה הזאת, אז לשמוע דווקא בהברה הזאת ולא אחרת. לא בטוח שמעיקר הדין זה צריך להיות. על כל פנים לשמוע, לכוון היטב, לקרוא בדיוק. אלה שקוראים בהברה המקובלת אצלנו שיש, ובהברות אחרות, שיש בהם הבדל בין, אה, צירה לסגול, שאומרים צירה וסגול ולא כמו אלו שנוהגים לקרוא הכול ב-ה, אז קוראים זכר, זכר עמלק. זו הוראה מהרבי שכתובה בספר המנהגים. זו הוראה שהרבי פרסם אותה וגילה אותה יותר. בעולם לא כולם קוראים-- עושים את זה בצורה הזאת, יש על זה השגות כאלה ואחרות, אבל כמובן שאצלנו זה הוי ונפיק מפומיה, אז כך עושים. וכפי שאומרים, זכר או זייכר, בספר המנהגים זה לא כל כך, זה חשוב, אבל העיקר שיכו אותו טוב, ימחו אותו טוב את עמלק. כלומר, זכירת עמלק, מחיית עמלק צריכה להיות עבודה שלנו, לא רק לדקדק כמו שאמרנו, לשמוע בעשרים וחמש מקומות, אלא אבל לחפש את העמלק ש-שאצלנו ולדחות אותו כמה שיותר. וכמובן לדייק בשמיעה של פרשת זכור, אבל כמה

12:34 דובר 2 שניתן ולא יותר מלהפריז על המידה. מה קורה לגבי נשים? אז כיוון שזה עניין של דאורייתא, אצלנו מקובל שגם נשים מגיעות לשמוע וכדי לקיים את המצווה הזאת. עכשיו מי שנמצא, כמו שיש הרבה השנה, באופן שהוא לא יכול לבוא לבית הכנסת, לא יכול להיות בציבור. אם הוא בבידוד, מאומת, לא יודע, כל מיני. יש מצבים כאלה גם בלי קשר, כן? כל השנים שאדם לא יכול להיות ואין לו ספר תורה, הוא לא יכול לקרוא מספר תורה, וגם אז, גם אפילו בספר תורה זה לא בציבור ולא שום דבר. על כל פנים, הוא צריך, אמ, בשבת זכור לקרוא מתוך החומש ולהקפיד על הניקוד והטעמים כמו שהוא קורא בקריאת התורה. זה אחד. ובפורים, כאשר אנחנו קוראים את הקריאה "ויבא עמלק", אז גם כן להגיע ולכוון שיוצאים ידי חובה. זה שבספר כאן אני חושב שזה כתוב באופן של, אה, אה, שמביאים שיש דעות שונות. על כל פנים, המנהג הפשוט הוא להקל בעניין הזה של חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה ולא לצום. בתוך תענית אסתר אז יש לנו עוד עניין, עניין של מחצית השקל. מחצית השקל זה זכר למחצית השקל. כמובן, אנחנו הזכרנו, באחד באדר משמיעין על השקלים. מחצית השקל שכל יהודי, אה, על פי הכללים היו נותנים בזמן שבית המקדש קיים, והיום יש לנו זכר למחצית השקל, אותו מקיימים בתענית אסתר לפני מנחה, ואנחנו עושים את זה בכל מקרה. השנה תענית אסתר היא בזמן, והשנה תענית אסתר היא שווה בירושל-- אה, פורים וקריאת מגילה הם שווים בירושלים ובכל העולם. על כל פנים, גם בזמנים אחרים, גם אם תענית אסתר מקדימים אותה ליום חמישי, וגם אם, אה, בירושלים

17:27 דובר 2 יש ערב פורים, כלומר יש את פורים שלנו בי"ד ואחר כך פורים בירושלים בט"ו, אז יש כאלה שעושים בי"ד, אבל באופן כללי הזמן שלה הוא בתענית אסתר, ואז יש לנו גם את העניין של נתינת צדקה בתענית וגם את העניין הזה של מחצית השקל. השיעור של מחצית השקל, אתם תראו אולי בעיתונים ובכל מיני מקומות, אה, שיהיה כתוב שיעור מחצית השקל השנה הוא כך וכך, זה לאלה שנוהגים לתת על פי שיעור של מחצית השקל על פי משקל של כסף, משהו כמו תשע נקודה שש גרם כסף טהור כתוב, מופיע. בעיקר זה מנהג שמקובל אצל הספרדים יותר, אבל אצלנו על פי הרמ"א המנהג הוא לתת דווקא מחצית של המטבע הנהוג באותה מדינה, לכן גם נותנים חצי שקל דווקא. יש כאלה שנותנים חצי דולר, אבל היום הדולר הוא כבר לא הילך כל כך מקובל בארץ. פעם עוד היית יכול לומר, פעם היו נותנים מחירים, אז מחירים של הרבה דברים היו נותנים בדולרים. למה? כיוון שהפיחות היה מאוד, האינפלציה הייתה מאוד גבוהה והפיחות היה כל הזמן. היית בא, היית שואל, אמרו לך מאה דולר, אלף דולר או משהו כזה. היום למעט דברים שקונים מחוץ לארץ או משהו כזה, אפילו דירות, אפילו, אה, כל דבר כבר היום משתמשים בשקל, לכן אין כל כך מקום לתת שיעור של חצי דולר אלא שיעור של חצי שקל. אלה שיש להם מטבע של חצי דולר מכסף כמו שהרבי נותן ורוצים מצד חביבות העניין לקנות אותו ולתת אותו, בסדר, זה מנהג שיש לו מקום מצד ההתקשרות וכדומה, אבל זה לא מחליף את עצם המנהג. עצם המנהג הוא לתת מחצית מהמטבע באותה מדינה, והמנהג שלנו לתת, כפי שמופיע

19:18 דובר 2 בכמה מקומות, לתת שלוש פעמים חצי. זאת אומרת שאצלנו זה שקל וחצי, ומה טוב לתת אותו באופן של חצי, חצי וחצי. כלומר לתת שלושה מטבעות או מטבע אחד ולקנות אותו שלוש פעמים או משהו כזה, שיהיה ניכר שזה כנגד שלוש הפעמים שמופיע העניין הזה של להרים את תרומת ה'. אז, אה, לתת חצי ועוד חצי ועוד חצי, כי אם אתה תיתן שיעור אחד שבעיקר הדין יוצאים בו ידי חובה, תיקח שקל וחצי לעשרה אנשים, תיקח חמישה עשר שקלים ותיתן, או ליותר אנשים ותיקח מאה ומאה חמישים שקלים. נכון שמצד הערך הכספי יש בו, אבל עדיין אנחנו רוצים לעשות זכר למחצית השקל. זה, זה לא מחצית השקל עצמה. כשהיו נותנים את מחצית השקל עצמה, אז העיקר ערך של מחצית השקל לכל אחד, אז מה אכפת לי איך תיתן את זה? היום אנחנו רוצים שיהיה ניכר שזה זכר למחצית השקל, אז לכן אנחנו נותנים שלוש, שלושה מטבעות של חצי או שלוש פעמים חצי, על כל פנים שיהיה ניכר לפחות העניין הזה של חצי וכך זה יהיה זכר למחצית השקל ולא נתינת צדקה אחרת. הרי בפועל השיעור הזה של שקל וחצי או אפילו דולר וחצי זה לא שיעור כל כך גבוה, אז יכול להיות שאנחנו נותנים הרבה יותר צדקה. גם בתענית, אגרת תענית אנחנו נותנים יותר, אז כ-- אבל שיהיה ניכר הזכר, אז כפי שאמרנו, עבור מי נותנים? אז נותנים, משתדלים לתת עבור כולם, למרות שמעיקר הדין אז מבן עשרים שנה ומעלה כתוב או מבן שלוש עשרה גדולים, כיוון שהיום זה רק זכר, אז כשהוא כבר גדול, אבל בפועל נותנים עבור כל בני הבית והדין הוא שקטן שאביו נתן עבורו, אז לא מפסיקים.

21:00 דובר 2 זאת אומרת, ברגע שנתנו פעם אחת, לא מפסיקים יותר עד שהוא גדל והוא נותן בעצמו. אז כל אחד ייתן בוודאי כמספר הנפשות שלו, אה, שיש. כך רבותינו נשיאינו נתנו עבור הרב והרבנית, ובכורות זה, אה, זה היה שייך לזכרים, לא לזה כו-- אבל ב-- הרעיון הוא שכיוון שאצלנו זה מכפר על נפשותינו, אבל זה זכר העניין, אז אנחנו עושים הרבה דברים שהם לא כמו הדין של מחצית השקל המקורי, וזה אחד מהם. עוד דבר שיש לנו ב-ב-במנחה של תענית אסתר, אז לשים לב, זה כבר ערב פורים, מרגישים את הפורים באוויר, מרגישים כבר מתחילה, זה בעצם הדבר שקוראים לה תענית אסתר. אז כבר אנחנו מדגישים שזה לא על שם הצרות, אלא על שם אסתר. אבל חוץ מהאווירה השמחה, אז יש לנו בפועל, מדובר בערב פורים, ולכן לא אומרים תחנון ולא אומרים אבינו מלכנו בתפילת מנחה. מתי מסתיימת תענית אסתר? אז יש את זמן צאת התענית, אלא שבפועל לא אוכלים לפני קריאת מגילה. לכן זמן צאת התענית העקרוני הוא ב-בזמן שכתוב בלוחות, אבל לדעת שאנחנו לא קוראים לפני, לא אוכלים לפני קריאת מגילה, לא אוכלים ולא שותים לפני קריאת מגילה, ולכן בפועל התענית נמשכת עד אחרי קריאת מגילה. מה הדין אבל אם מישהו חלש, מישהו צריך, אה, ל... מישהו צריך, אמ, ל-לשתות משהו כדי שיוכל לקרוא, כדי שיוכל לשמוע? אז כתוב שגם אדם שקשה לו תענית לא יאכל לפני מנחה, אה, לפני קריאת המגילה, אבל יכול ל-- אפשר להקל לשתות או לטעום משהו, אה, כמו שהתנא מביא ב-בסידור, אז טעימה של עד כביצה או משהו כזה. בקיצור, לא ייטלו ידיים בדרך כלל, פירות וירקות או משהו כזה. לכתחילה, כמובן, אה, משתדלים

23:09 דובר 2 לא לאכול ולא לשתות, וכל אחד בהתאם לצורך שלו. אם כמובן, אה, ייגרם לו נזק או משהו כזה, הוא כבר נמצא במצב אז בוודאי שאפילו מהצום הוא יהיה פטור, אז כל שכן וכיוצא בזה מהעניין הזה של אכילה, אה, לא לפני קריאת המגילה. אם מחכים כמה זמן, אם יש נשים שמחכות הרבה זמן, אז נהגו להקל להתיר להן לאכול. בטח שילדים וכדומה, לפעמים יש קריאות אחר כך, אז לכן זמן נתמצת. זמן צאת הצום הוא אחרי קריאת מגילה, אבל הזמן שכתוב בלוחות מאפשר להוציא את הצום למי שזקוק לכך, אם זה בשתייה, אם זה בטעימה, אם זה נשים וכיוצא בזה. שלום וברכה. אנחנו עוסקים כעת בדינים של התפילות של פורים, סדר התפילה בפורים. סדר התפילה בפורים מתחיל כמובן במנחה שלא אומרים בה תחנון, ואחר כך כל ימי הפורים לא אומרים תחנון, אם זה בפורים עצמו של פרזות, פורים דמוקפין, השנה ש-- גם היום, יום ראשון שאחרי, על כל פנים לא אומרים, לא אומרים תחנון. לעומת זאת, מאחר ולא אומרים הלל, אז אבל כן ניגש. זאת אומרת, מי ש, אה, חיוב עליו ואימו מה שנקרא, אז כן ניגש לעמוד. ההוספה בשמונה עשרה היא הוספה של על הניסים בברכה אחרי מודים. ושם הדין כמובן, אם שכח לומר על הניסים, אז אז בימי מרדכי ואסתר זה אומרים את זה יום אחד בשנה. על כל פנים, אם שכח לומר, אז כל עוד נזכר לפני שאמר את השם, אז יכול לומר ועל הניסים, אומר ועל הניסים וממשיך. אם זה אחרי שהוא אמר את השם, אז הוא לא יאמר עכשיו אלא יאמר את זה אחרי יהיו לרצון. אז אז יאמר את הנוסח. אם

25:01 דובר 2 זה כבר אחרי שהוא סיים את התפילה לגמרי, אז בטח שאין לו מה לעשות בנידון. לגבי ברכת המזון בסעודה שאומרים ועל הניסים, אז גם כן כמו בחנוכה יש לנו או שיאמר את זה במקום. אם לא, אז כשהוא יגיע אל הרחמן, אז איפה שאומרים את הרחמן של שבת ושל יום טוב וראש חודש, שם יגיד הרחמן יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר וכולי. אז טוב, אז זה עניינו של על הניסים. תפילת ערבית וקריאת מגילה, יש עניין שיהיה ברוב עם. לא תמיד זה מתאפשר בשנים האלו ובתקופה הזאת, אבל בעזרת השם זה יתאפשר באופן הכי גדול והכי רחב בגאולה אמיתית ושלמה, גאולה פרטית וכללית. אבל בכל אופן, אם יש את האפשרות, או אם יש איזו בימה גדולה בבית הכנסת, הרי בית הכנסת שמחולקים למניינים קטנים במשך התפילה כדי שיהיו עשרה, עשרה, עשרה, עשרה, או על פי התקנון, או יותר או פחות. אז אם יש מקום אחד שכולם שומעים בבירור, אז יש פה עניין של ברוב עם. אם לא, אז יקראו כל מניין בפני עצמו ו, אה, יתפללו ויקראו מגילה. אחרי שמונה עשרה, אז השליח ציבור, אז יש לנו את הקדיש, הכול לפי הסדר. אחרי הקריאה והברכות אומרים ואתה קדוש, ואומרים קדיש שלם בלי תתקבל. זה לכאורה הנוסח של קדיש יתום, אבל זה לא קדיש יתום, זה קדיש שלם בלי תתקבל, כיוון שלא אמרנו תפילה, בעצם לא אמרנו איזו תפילה חדשה. אז כי אמרנו אחרי שמונה עשרה, אם אמרנו קדיש, אז עכשיו אנחנו לא נגיד בשכינה רגיל, אנחנו אומרים למה? כיוון שבגלל שלא, לא אמרנו אחרי התפילה, אבל כאן כיוון שאמרנו תתקבל על התפילה,

26:54 דובר 2 אז כעת אחרי ובא לציון, שאומרים אחריו ואתה קדוש. לא, ובא לציון אחרי ואתה קדוש. אין מה לומר כרגע את תתקבל, לכן אומרים קדיש בלי תתקבל, עלינו וכולי. כל הסדר. שכיס אותו אותו עניין. מתפללים תפילת שחרית עד שמונה עשרה, אומרים ועל הניסים. אחרי חזרת הש"ץ חצי קדיש, לא אומרים הלל כידוע, אין מוסף לפורים. קריאת המגילה זה ההלל שלנו, כמו שכתוב בהלכות, ואז מוציאים ספר תורה, קוראים ויבא עמלק, את הפרשה שכתובה. זו פרשה מיוחדת, שזה שלושה עולים של שלושה פסוקים, כיוון שזו פרשה בפני עצמה. כפי שהזכרנו, יש לכוון את מחיית עמלק וזכירת עמלק, בטח מי שלא שמע בפרשת זכור. במקרה הזה אנחנו אומרים, היות ונהפוך הוא בפורים, אז פה אנחנו אומרים זכר ואחר כך זכר. קריאת מגילה, מתי עושים את קריאת המגילה? אחרי קריאת ספר תורה, את המגילה. האם קוראים את המגילה לפני שמכניסים את ספר התורה או אחרי? יש מנהג להתווכח על כך. אמנם אצל הרבי כבר נהגו לא להכניס את הספר תורה. יש בזה עניינים לא להכניס את הספר תורה, אבל אני בכל אופן מזכיר את העניין שאפילו בתוך חב"ד יש את המנהג כן להכניס קודם, וכן יש על זה דיון. למה? כי יש מצבים שבהם יהיה מאוד קשה להחזיק את הספר תורה בחוץ, למצוא מישהו שיחזיק או מקום שיחזיק אותו, בטח ובטח אם המניינים הם לא במקומות המסודרים והכל. לפעמים צריך את הספר תורה לקריאה אחרת במקום אחר או משהו כזה, אז בוודאי שפה יהיה אפשר להסתמך על המנהגים ועל אלה שנוהגים להחזיר את הספר תורה לפני. אבל זה במקום שירצו לנהוג כמו שנוהגים בספרד ספרדי וכמו שנוהגים מצד ההתקשרות. העניין

28:55 דובר 2 אז בוודאי שינהגו באופן האחר אם זה אפשרי. יש לנו במגילה, בברכות המגילה, יש לנו את שהחיינו. האם אומרים שהחיינו ביום או לא? אז אצל אלטער רבי לכאורה כתוב בסידור, או מופיע לפחות העניין הזה, שלא אומרים שהחיינו ביום. את הביאור בזה למה בפועל כן אומרים על פי הצמח צדק, למה כן אומרים? האם הכוונה של אלטער רבי הייתה שאין חובה או שזה לא שווה לכל נפש? כל מיני הסברים שיש בעניין למה בפועל כן אומרים שהחיינו. אבל כשאומרים שהחיינו בתפילת שחרית, בקריאה של שחרית, אז זה לא רק על המגילה, כיוון שאת המגילה כבר קראו בערב, אלא זה הולך על כל המצוות של פורים. זאת אומרת, הוא מכוון גם על הברכה של, גם על המצווה, של גם על המצווה של משלוח מנות, גם על המצווה של משתה ושמחה וגם על המצווה של מתנות לאביונים. קריאת המגילה היא עם תפילין, כמובן, בטח אלה שעם הספר תורה, אבל גם אם מכניסים ספר תורה זה לא הזמן להוריד את התפילין, איך שכתוב. ויקר אלו תפילין, כן, והיא חלק מהעניין, וממשיכים את התפילה כרגיל. מנחה בזמן שיספיקו לעשות סעודה השנה ביום שישי, אז זה קצת אולי, זה אולי יהיה סדר אחר, אבל באופן כללי, או אם רוצים לעשות סעודה אחרי מנחה, אלו שלא הספיקו לפני, אז בוודאי יידעו לעשות את התפילה באופן כזה שיצליחו לעשות את הסעודה. הנהגות כלליות ביום הפורים שיש לנו, אז ליל פורים. האם הוא חייב בשמחה או לא? אז כתוב שצריך לשמוח ולהרבות, וכתוב שכשהוא מגיע הביתה יהיו על שולחנו נרות ועניינים של שמחה ושולחן ערוך והכל. אבל זה לא במקום סעודת פורים. זאת אומרת, לא יוצאים ידי חובת

30:49 דובר 2 סעודת פורים בזה, אבל בוודאי כן יש עניין להרבות. טעימה לפני התפילה בשחרית. לכאורה אם אנחנו לא אוכלים לפני מגילה בערב, אז למה אנחנו יכולים בבוקר? התשובה היא שבבוקר כן לפני התפילה, כיוון שעוד לא הגיע הזמן של, מבחינתנו, של הקריאה. אז כמו שאנחנו, כלומר מי שטועם, וכפי שאנחנו נוהגים לטעום תמיד לפני התפילה, אז כך טועמים גם אחרי שמונה עשרה. כבר כשמגיע הזמן של הקריאה וקריאת התורה וקריאת המגילה, אז כבר מגיע הזמן שבאמת לא טועמים. יש לנו עוד עניין לאכול בסעודת פורים עצמו, מופיע בתור הנהגות של פורים, אבל אפשר לדבר על זה גם הנהגות של סעודה. יש עניין לאכול קראפלך. כפי שהזכרנו על הניסים וברכת המזון, ויש לנו את המצווה לנגן, להיות בשמחה בפורים ולכוון את פורים, וזו שמחה שהיא גדולה הרבה יותר. מופיע שהיא גדולה הרבה יותר משמחת יום טוב, וזה כל העניין. דיני עשיית מלאכה בפורים. אז המלאכה שעשויה, שאסורה בפורים, היא לא מלאכה כמו בחול המועד. לא מלאכה בטח כמו שבת ויום טוב. אבל יש את המנהג לאסור מלאכה, ומי שעושה מלאכה בפורים אז אינו רואה סימן ברכה ממנה לעולם. האיסור הוא במשך, במשך היום בעיקר. יש כאלה שמחמירים גם בלילה. סוג המלאכות זה בנייה, זריעה, נטיעה. כלומר מלאכות כאלה שצריך, שצריך בהם להשקיע מחשבה ומאמץ ומשהו כזה. זה נקרא מלאכות שיש בהן שיהוי קצת, אבל אם הוא עושה משהו, כן, משהו קצר או משהו כזה, זה בסדר, כל עוד זה לא מפריע לו לשמחת הפורים. אבל אם אתה מתחיל לעסוק בדברים אחרים, מלאכה השמחה שגורמת לו לשמחה, אם זה בשביל שמחת פורים, שמחת חתונה, שמחות אחרות, זה מותר. לגבי מקום

32:42 דובר 2 הפסד או משהו כזה, אז בוודאי שאפשר להקל יותר. כן, מי שחייב את זה לפרנסה שלו או משהו כזה, אז אפשר להקל יותר. חנויות, אז גם כן, אם מוכרים אוכל או דברים שצריך בשביל פורים אז בוודאי. חנויות שלא צריך אותם בפורים אז רצוי לכתחילה לא לפתוח. אולי לפעמים חנויות של תחפושות ודברים כאלה, אז כן, והיום אולי דברים של צילום וכיוצא בזה. טלפונים, כל העניינים שצריך בפורים עצמו. אבל אם יש לו חנות שהוא חייב לפתוח, לפחות שיקצר קצת. זה עניין של מלאכה. אה, כי האם מותר לכבס בפורים? כמעט כל שנה יש לנו הרבה שאלות בסמס לרב: האם מותר לכבס בפורים? אז, אה, אין איסור, אה, מעיקר הדין מופיע, אבל כתוב, מופיע כן בפוסקים ש... אה, זאת אומרת יש פוסקים שכותבים לאיסור, בכל אופן מזכירים את האיסור כזה, ולכן יש לכבס רק מה שצריך לפורים עצמו. אם מתלכלך לך משהו, ולכתחילה לא לעשות דברים אחרים. אם זה בערב שבת אז אנחנו נראה. תספורת, לא מסתפרים אלא רק במקרה צורך גדול, אז אנחנו נראה. שלום וברכה, אנחנו נדון במצווה ונלמד כמה פרטים ודינים במצווה החשובה של פורים, מצוות קריאת מגילת אסתר. מצוות קריאת מגילת אסתר היא ההלל והודיה שלנו על הנסים שהקדוש ברוך הוא עשה לנו בפורים. במצוות קריאת המגילה מחויבים כולנו, כולנו, אנשים, נשים, ורצוי גם טף. אלה שהגיעו לחינוך בוודאי, ואלה שלא הגיעו לחינוך, כל עוד אפשר, אה, להביא אותם באופן כזה שהם יהיו בבית הכנסת, קצת אולי יפריעו, אבל לא יותר מדי, אלא רק באמן וכיוצא בזה. מה טוב ומה נעים. על כל פנים, כולנו מחויבים בקריאת המגילה, ולכן בין אם נמצאים בציבור, בין אם נמצאים

34:39 דובר 2 ביחיד, בין אם יש לך איך, אין לך איך, צריך למצוא את הדרך לעשות. החכם עיניו בראשו, בטח בזמנים שלא תמיד הוא יודע מראש, להשתדל שיהיה לו, אה, לפחות מקום להשיג מגילה מעבר למקום הרגיל שהוא מתפלל בו, ושבעזרת השם הוא יוכל להתפלל בו, אבל לבטח את עצמו, אם יש לו מגילה כשרה בשל עצמו, או לפחות מישהו אחר שיוכל להשאיל לו משהו כזה לכל מקרה, וכל דבר זה תמיד טוב. בטח לזכות אחרים במבצעים או הכול. אבל בשנה כזאת, בזמנים כאלה שאנחנו רואים שדברים משתנים חדשות לבקרים, פתאום בן אדם מקבל הודעה שהוא צריך להיות במקום כזה, במקום אחר, באופן כזה, באופן אחר. אז לדאוג. החכם עיניו בראשו. לדאוג שתהיה לך מגילה, לדאוג שתוכל לקרוא בה לפחות את המילים כמו שצריך. אם לא את כל המנגינות ושל הטעמים, אבל יש את הזמן לשמוע, להכין, גם אם זה לא באופן שאתה יכול לקרוא בציבור. לא כל אחד מרגיש שהוא יכול לקרוא מגילה לאחרים, אבל לכל אחד כדאי מאוד מאוד מאוד שיוכל לקרוא לעצמו, לסדר לעצמו את האופן הזה שהוא יקרא מגילה. וכיוון שמחויבים בה. מחויבים בקריאת המגילה הן בלילה והן ביום. קריאת המגילה בלילה מתחיל זמנה מצאת הכוכבים, מיד אחרי התענית ואחרי תפילת ערבית אז קוראים את המגילה. כמובן, יש מקומות שבהם עושים עניינים לנשים או עניינים לאנשים אחרים אחרי, במשך כל הלילה עד עלות השחר. לפני, רק במקום הדחק, רק בשעת הדחק המאוד מאוד גדולה שאין ברירה, אז יקראו מאחרי השקיעה, משהו כזה, אבל לכתחילה אם אתה יכול לקרוא אחרי צאת הכוכבים, אפילו לחזור ולקרוא מה ש... לחזור ולקרוא קודם, אז כך צריך, וזה הזמן של קריאת המגילה. לפני

36:26 דובר 2 תחילת הקריאה, הבעל קורא מברך שלוש ברכות: את ברכת "על מקרא מגילה", ברכת "שעשה ניסים" וברכת "שהחיינו". הזכרנו גם בשיעור שלגבי ה... לגבי התפילות, שביום אנחנו מברכים שהחיינו גם בלילה וגם ביום. לכוון לצאת ידי חובה ולכן לא אומרים "ברוך הוא וברוך שמו", אלא רק "אמן", אמן, כדי לצאת, אה, ידי חובה וכך, אה, יוצאים. עדיין, אם מישהו אמר בטעות, אה, הוא לא הפסיד את זה שהוא יצא ידי חובה. אלה שנוהגים כ... יש... ששמעו שהרב מברך לעצמו בשקט, יש לזה, יש לזה מקור, אז גם כן, אבל אין, אין בעיה בעניית אמן שלהם. גם אם אומרים לעצמם בשקט את הברכה, אה, הם יכולים להגיד אמן על הברכה. זה לא הפסק ולא בעיה, אלא יכולים להגיד אמן. עכשיו, מתחילים לקרוא את המגילה. אז בציבור הבעל קורא קורא, כל אחד שיש לו מגילה כשרה רצוי שיקרא יחד עם בעל הקורא. ומי שאין לו מגילה כשרה, רצוי שלא יקרא עם בעל הקורא את, אה, תוך כדי שבעל הקורא קורא, מכמה סיבות: סיבה אחת, כי אז יוצא שיכול להיות שהוא שומע מעצמו, הוא לא, הוא לא כל כך שומע את בעל הקורא ואז הוא שומע מגילה מתוך מגילה לא כשרה, וזו בעיה. יש פה בעיה, כי הדין הוא שצריך את המגילה לשמוע לפחות את הרוב מתוך מגילה כשרה. בדיעבד, אם שמע, אה, חלק לא ממגילה כשרה, אז הדין הוא שאם זה לא עניין שלם וזה לא רוב המגילה, אז בדיעבד יצא ידי חובה. כך גם לגבי מגילה. אם יש לו מגילה שהיא לא כשרה במאה אחוז, אם רובה כשרה ולא חסר בה עניין שלם, אז המגילה כשרה. על כל פנים, אם הוא יקרא

38:30 דובר 2 לעצמו מתוך החומש, אז מה יקרה? יוצא שאתה קורא מתוך מגילה לא כשרה ואז אתה לא שומע את הכשרה, וגם אם אתה שומע, אולי מישהו אחר ישמע. לכן אלה שיש להם מגילה יקראו לעצמם, אלה שאין להם מגילה ושמסתכלים בספר אז לא יקראו, אלא רק במקרה שהשמיטו מילים כדלקמן. צריך לשמוע כל מילה. אין לדלג מילים ואין להחסיר מילים כמובן. ופה לפעמים אנשים מתבלבלים. מה קורה אם לא שמעת איזושהי מילה מהבעל קורא? אז אם אתה יש לך מגילה כשרה ואתה קורא בעצמך בשקט, אז אתה פשוט קורא בשקט וממשיך הלאה, אז, אז אין בעיה כי אתה קורא את הכול. אם אין לך מגילה כשרה, וכמו שאמרנו צריך, אה, לקרוא בעיניים ולא בפה, פה כן אומרים את המילים, את המילה שהחסרת, אבל מיד שהחסרת אותה. לא מחכה כמה פסוקים ואז פתאום נזכרת, "אוי, לא שמעתי את המילה הזאת", ואז אתה אומר רק את המילה הזאת או רק את הפסוק הזה, כי אז יש דין הקורא למפרע לא יצא. צריך לקרוא לפי סדר המגילה, לפי סדר הדברים, כך צריך לקרוא וכך צריך להיות, ולכן השמטת את המילה, מיד תקרא אותה בשקט לעצמך מתוך החומש. בינתיים הבעל קורא יתקדם, אז תקרא מהר מהר עוד כמה מילים כדי שזה לא יגיע לרוב המגילה וממילא יוצא שאת הרוב שמעת. אבל לא לנסות להתחכם, כי אם לפעמים אנשים פתאום נזכרים אחרי זמן שהם לא שמעו איזה פסוק או איזה עניין או משהו כזה ואומרים, "וואו, וואו, וואו, אני אקרא את זה, אני אשלים את זה", אין בזה שום עניין, להפך. אז כמו שאמרנו, מיד כשאתה תופס את זה תקרא וזהו. אה, לגבי ספק, הזכרנו

40:13 דובר 2 קודם אבל נזכיר גם כעת, ספק בקריאת מגילה. אם יש לך ספק אם שמעת משהו, הספק הזה התעורר אחרי. אם מיד אתה תיקנת ועשית כמו שאמרנו בסדר, אחרי זה התעורר ספק באדם הממוצע, באדם הרגיל שמקיים ש... הספק הוא אמיתי, לא סתם מתוך עצבים שמא אולי. אז מה הדין? בלילה עוד אפשר להקל כמובן. אם הוא יכול לקרוא את המגילה ולהיות בטוח אז בטח ביום יש, ביום הקריאה של המגילה ביום היא יותר חמורה מעיקר הדין, ולכן ביום ראוי וצריך להחמיר גם במקרה של ספק. לגבי נשים אז יכולות להקל יותר גם ביום במקרה של ספק. כמובן שמלכתחילה לא צריך להגיע לספקות. ספק זה עמלק. אדם צריך לשמוע כמו שצריך, ואם הוא לא שמע אז הוא יקרא. בקיצור, הכל יהיה בסדר. בכל אופן קורה אז העניין בפני עצמו. אז אמרנו צריכים לשמוע היטב את הקריאה. מה קורה אם נמצאים במקום שאין בו עשרה אנשים? אין בו, אין בו מניין. התכנסו אנשים ולא, לא, לא הגיע. המצב הוא כזה שאפשר רק חמש בפנים. אני לא יודע. יכולים להיות כל מיני סיבות. ניסית, ניסית. מה אז אנחנו נעשה? האם, אה, יקרא ביחיד אדם אחד יקרא בשביל כולם או כל אחד יקרא לעצמו? כי הקריאה פה עכשיו היא ביחיד, היא ביחידות. עדיין מופיע בהרבה מקומות, אה, מקומות שעדיף גם במקרה כזה שאחד יקרא עבור כולם, כי יש את העניין שברוב עם הדרת מלך. ברוב עם זה לא רק במניין, אלא כמה שיותר אנשים. אז אם יש מניין מה טוב זה ציבור, זה כל העניינים. אם לא, אז שיהיה בעל קריאה ולכן אם התכנסנו למניין יש אחד שיתכוון לקרוא או יודע לקרוא ואחרים ישמעו

42:14 דובר 2 אותו, מצוין, יקרא וכך יעשה. הברכות יהיו כמו יחיד. מה ההבדל בין ברכות יחיד לבין ברכות רבים? זה הברכה שאחרי המגילה. אחרי קריאת המגילה יש לנו ברכה של הרב את ריבנו. זה ברכה שמברכים רק בציבור ולא ביחיד, ולכן במקרה שאין מניין אז הדין יהיה כמו יחידים. אם אין לך אפשרות, אז כמובן שכל יחיד קורא לעצמו ומברך בהתאם לברכות את הברכות שלפני הקריאה ולא את אלה שאחריה. מה קורה אם אתה נמצא במקום או שנמצאים כמה במקום שאין להם מגילה? לא יודעים אם תגיע אליהם מגילה. לא יודע איך נתקעו או משהו כזה. אז פה דינו זה לא מחליף את הקריאת מגילה, אבל צריך לקרוא את העניינים של המגילה מתוך חומש, אז צריך לקרוא את המגילה מתוך חומש. לדייק גם כן בקריאה. דיוקים בקריאה. הזכרנו שצריך לדייק בקריאה, אז בואו נראה עוד לפני שנדבר על מי שבתוך חומש. אז הבעל קריאה עצמו. בעל קריאה צריך לדייק לכתחילה גם במילים, בניקוד, בטעמים, בכל העניינים. אם הוא לא יודע את הטעמים, כל עוד הוא קורא את המילים בסדר ולא משנה את המשמעות, אם הוא יקרא מרדכי ישב או יושב, אז יש הבדל בין-- ויש עוד מילים ועוד ועוד ועוד מילים שבהם שינוי הניקוד ישנה את המשמעות. כזה מקרה לא יוצאים ידי חובה את הקריאה. לעומת זאת, אם הוא קרא את המילים כמו שצריך, רק הוא לא יודע את הטעמים, הוא לא יודע את ה-- בדיוק או את הנגינה של הטעמים. לפעמים הוא יודע אפילו לקרוא את הפיסוק לפי הטעמים, אבל לא את הנגינה, זה בסדר. במקום ממש דחק כתוב שאפילו מותר לסמן על המגילה ניקוד טעמים. אני לא רואה היום מישהו

44:00 דובר 2 שיעשה את זה בפועל, כי עד שתעשה את זה כבר, אה, כבר תמצא מישהו שיודע או מישהו שיקרא לך לפני, אתה תכין מהר או משהו כזה, ולכן חשוב, כמו שאמרנו קודם, להכין מראש. גם אם אתה לא חושב שתקרא את המגילה, תכין לפחות לדעת את ה-- את המילים עצמן. אז זה בעל קריאה, וכמו שאמרנו, אם יש מישהו שיודע לקרוא את המ-- את המילים, יקרא לכולם. ומתוך חומש, כשאין, כשאין מגילה, גם כן צריך מישהו שיודע לקרוא את המילים, אפילו שזה עם ניקוד. יש כאלה שלא כל כך יודעים לדייק, אז ימצאו מישהו שיקרא להם, וזה לא המצווה כתקונה, אבל במקום אונס זה מה שיש לעשות. מה קורה אם בעל הקריאה באמצע נצרד או משהו כזה? מחליף אותו אדם אחר בלי הברכות, אלא אם כן הוא צריך לברך. טוב, זה כבר פרטים ופרטי פרטים. אבל לדעת שבאופן כללי, אם הבן אדם הזה שמע וקרא את הברכות וקרא עד ה-- קרא לעצמו בשקט, אז הוא פשוט ממשיך מאותו מקום. אם, אם יש כמה פסוקים לחזור, אז שיחזור מההתחלה. אם זו קריאה ארוכה ביותר, אז זה תלוי בציבור אם אפשר או לא. עכשיו למגילת אסתר, כמובן שאנחנו נשתדל לא להאריך יותר מדי. ב', יש לנו את הפסוקים שאומרים כולם ביחד, את הפסוקים שהולכים לגאולה-- שקשורים במיוחד לגאולה, "איש יהודי" ו"ומרדכי יצא" ו"כי מרדכי". הפסוקים האלה, לשים לב, הציבור אומר, אבל צריך לשמוע גם מהשליח ציבור. אז כשהציבור אומר מפסיקים, השליח ציבור יגיד ואז, אה, יקראו כדי שלא תהיה מציאות שלא שמעת מתוך מגילה כשרה את הכול. אם קראת לעצמך מתוך מגילה כשרה, אז גם אם בדיעבד, כמו שאמרנו, לא שמעת מהבעל

45:55 דובר 2 קורא, לא קרה כלום. אבל אלה שלא, אז לכן צריך לעשות את זה. ברכות המגילה, אמרנו, שלוש הברכות. אז בעת הברכה, אה, ראוי לעמוד, אבל אם, אה, אם הציבור לא יכול אז לא נורא. צריכים לכוון להוציא את השומעים ידי חובה גם בקריאה וגם בברכות. אבל מה קורה כשכבר שמעת ברכה? כבר אמרת ברכה ושמעת, וכבר אמרת לעצמך ברכה וקראת במגילה, ועכשיו אתה הולך למבצעים לקרוא לעוד אנשים, או שאתה הולך לנשים או משהו כזה. אז פה הדין, לכתחילה רצוי שמישהו מהשומעים יברך. אמ, אבל אם הם לא יודעים לברך, אז הבעל קריאה יכול לברך עבורם. לגבי נשים, האם נשים מברכות ואיך נשים מברכות? יש על זה, אתם תראו בקבצים, הרבה. למעשה, היינו, ככה הרב [?] פסק ועוד רבים מרבני אנ"ש אמרו שכך היה אצל זה, שבכל אופן גם נשים יכולות לברך והן מברכות "לשמוע מגילה", כיוון שהמצווה עליהן היא בעיקר לשמוע ולא לקרוא את המגילה. מה קורה אם יש קבוצת נשים שאין גבר שיקרא להן מגילה? מה אז? אישה יכולה לקרוא לעצמה, להוציא את עצמה ידי חובה בוודאי. להוציא נשים אחרות, אז יש כאלה שכתבו שלכתחילה לא לעשות כן, אבל במצבים שאין דרך אחרת, כמו שאמרנו, יש קבוצה של נשים שנמצאות יחד, אין, לא מכניסים לשם אף אחד, לא נמצא אף אחד, אז אישה יכולה להוציא ידי חובה אישה אחרת. גבר להוציא גברים, אם רק-- אם אין אף אחד שידע, זה ממש שעת הדחק מאוד מאוד מאוד מאוד גדולה, וזה לא מקרה מצוי, אז, אז לא, לא, לא, לא נדון בזה. אמרנו הברכה של נשים "לשמוע". אדם נכנס לבית כנסת, כבר התחילו קריאה והוא לא שמע

48:03 דובר 2 את הברכות. אז אם יש לו מגילה כשרה, יברך לעצמו ויקרא בזריזות עד המקום שמגיע. אם אין לו, אז כמובן שישמע, יקרא כמה מילים, כמה שהוא יכול מתוך המגילה הלא כשרה. אם כבר היו כמה מילים ולשמוע, אז אכן לא יברך לפני. לא מפסיקים בדיבור בין הברכות, מהברכה הראשונה עד הברכה האחרונה. על כל פנים, אם הפסיק בדיבור לפני שהתחיל לקרוא מגילה, אז מברך על מקרא מגילה. אבל אם הוא הפסיק בדיבור באמצע המגילה מאיזושהי סיבה, כל עוד משהו לא היה פה איזה הפסק גדול מדי או משהו כזה, אז הדיבור שלו לא מעכב בדיעבד. אישה שקוראים עבורה בבית, אם היא הפסיקה, אז עדיין היא יכולה, היא יכולה להמשיך ולקרוא את המגילה, לא צריך לברך שוב. למה יש לנו-- אנחנו לא מפסיקים במגילה גם לקדושה. יש הרבה פרטים והרבה כללים בקריאה והרבה מנהגים בקריאה. לא נ-לא נקיף את כולם כרגע. יש לנו אבל דברים חשובים. יש את עשרת בני המן. עשרת בני המן צריך לכתחילה שכל אחד יגיד לעצמו בנשימה אחת כמו הבעל קורא, כי יש אומרים שהוא לא מוציא ידי חובה בנשימה האחת. אז לכן יאמרו עשרת בני המן בנשימה אחת. רצוי מהמילים, כמו הבעל קורא, "חמש מאות איש", כדי להגיד שהם היו שקולים כנגד כולם. על כל פנים, אם לאחד קשה לו הנשימה, אז שיתחיל רק מעשרת בני המן. אם בפועל הפסיק בנשימה באמצע, אה, יצא ידי חובה, לא צריך ל-לעוד פעם לנסות ועוד פעם לנסות ועוד פעם לנסות. הכאת המן, הכאת המן. המנהג שלנו זה להכות את המן דווקא כשהוא מוזכר בתארים שונים: המן הרע, המן האגגי, המן בן המדתא וכולי, ולא המן

49:49 דובר 2 סתם. ראינו שהרבי כן עשה ככה עם הרגל או משהו כזה, אבל בצורה פחות מורגשת, ובהמן שיש בו תארים אז הוא היה קצת בצורה יותר מורגשת. על כל פנים, אם יש את הקורא במבצעים ויש אנשים שרוצים להרעיש בכל המן, זה בסדר, זה מצוות מחייה, זה נותן לאנשים את הטעם שבקריאה. רק לשים לב כמובן לחכות שייגמר הרעש ולהמשיך לקרוא. כפי שאמרנו, אחרי הקריאה, ברכת הרב את ריבנו רק כשיש מניין. אם יש מניין עם נשים, אם הן מצטרפות או לא. אמ, למעשה רבים כן יגידו שאפילו אם יש מניין חמישה גברים ונגיד חמש נשים, לעזרת נשים, אם יש עשר בסך הכול יברכו. למעשה, אה, זה, זה מה שאני אגיד, אז יהיו רבנים שיפסקו כך. מה שאני שמעתי, שאם זה בבית כנסת וכך נוצר ולכתחילה הייתה כוונה שכן יהיה מניין, אז בוודאי שכן. אם זה לכתחילה לא מקום שבו התכנסו לקרוא במניין, אז גם אם יצא שיש רק עם נשים אז לא יברכו. הברכה אחרי... מתי גוללים את המגילה? אז יש בזה בהלכה וגם בלוח כולל חב"ד מופיעות דעות של... בלוח מופיע אפילו לגלול אותה לפני הברכה האחרונה. אבל למעשה הרבי מסביר בשיחות את הטעם על פי פנימיות העניינים, שיש עניין מיוחד, דווקא אדרבה, אה, להשאיר את המגילה פתוחה עד אחרי הברכה כדי להמשיך את האורות וכל העניינים והקדושה של המגילה וכל העניינים גם בברכה. אלו הדינים בתמצות. עוד כמה פרטים לגבי מי שיוצא לקרוא במבצעים. במבצעים הרי מצוי שלא כולם ישמעו את המגילה מההתחלה עד הסוף. אמרנו קודם שאם אין מי שיודע לברך, הבעל קורא יברך. אבל אם אתה יודע שלא יהיה... שהם לא ישמעו את הקריאה מהתחלה עד

51:55 דובר 2 הסוף, בוודאי שאין מקום לברך. אין גם מקום להגיד להם לברך. אז אם יש יהודי שאומר אני כן אשמע, תן לו לברך. אם בסוף הוא יצא באמצע זה עניין שלו. אבל בוודאי שבעל קורא לא יברך בכאלה מקרים של קריאה במבצעים. כמובן שהקריאה היא כקריאה ביחיד, אלא אם כן יש לך אנשים שהתקבצו מניין וכזה, אז כבר זה גם מבצעים, אבל זה לא, אבל זה כבר כמו קריאה בציבור ואין לה את הדינים המיוחדים שלו. עד כאן עניינים של קריאת המגילה. תן לחכם ויחכם עוד. כמובן שאי אפשר להגיד, אם תסתכלו בספר שלנו, יש של מכון הלכה חב"ד, יש מאה ושש סעיפים, ק"ו סעיפים שמדברים על זה, על הפרטים ופרטי הפרטים, ולכן כדאי, ובטח אם אתה יודע שתהיה במקום מסוים, ללמוד ולהתכונן מבעוד מועד, לא רק בעל פה, לא רק בשמיעת שיעורים, אלא בקריאה עצמה. עוד מצוות שיש לנו בפורים: מצוות משלוח מנות ומצוות מתנות לאביונים ומשתה ושמחה. אז נתחיל עם משלוח מנות איש לרעהו. מה המצווה? משלוח מנות איש לרעהו. אז מנות שתיים, איש לרעהו יחיד. אז מכאן שאדם אחד צריך לשלוח מעיקר הדין לאדם אחד שתי מנות, מנות לרעהו. מה המנות האלה? יש קצת בלבול. יש אנשים שחושבים שזה צריכים להיות דברים שברכותיהם שונות. התשובה היא לא, כל עוד זה מאכלים שונים או משקאות שונים, מאכל ומשקה. יש לך מאכל, יש לך בשר ויש לך דג. שתי מנות מכובדות מאוד. זה בשר וזה דג. אם מברכים על שניהם שהכול, לא קרה שום דבר. עוגות, אז אם זה באמת עוגות מאוד דומות או משהו אחר, אבל זה כולם אולי נחשבים מין אחד. אבל אם זה שוב פעם, אם זה

53:50 דובר 2 מאפה ממולא או מאפה אחר או משהו כזה, צריך שיהיו שתי מנות שונות. זה מה שרשום לנו כאן. איש לרעהו, אחד מספיק. הלכה, אנחנו יודעים שהרבי מהדר לשלוח לכהן, לוי, ישראל. אז אנחנו, יש הידור כזה לשלוח לשלושה. האם כהן, לוי, ישראל שייך לכולם או שמצוות כלליות או משהו כזה? ברור שנשמה כללית אז יש עניין של כל עם ישראל, אז זה על ידי כהן, לוי, ישראל. האם זה שייך לכל אחד? יש את זה בנקל. הרבה מוצאים להם גם כהן, גם לוי, גם ישראל ובזה מקיימים את העניין, אבל כמובן שאין בזה, זה לא מעכב ולא שום דבר. איש לרעהו ואישה לרעותה. זאת אומרת לא ישלח איש לאישה ואישה לאיש. זה לא צניעות וזה לא... ויש עניין שזה מרבה בשמחה ואחווה וכו'. אז לכן כל אחד ישלח למישהו שלו. אם יש מצב כזה שבו, לא יודע מה, האישה עובדת באיזה מקום או האיש עובד באיזה מקום, הוא צריך לשלוח לבוסית, לבוס שלו משהו, לא יהיה. אז שישלחו לכל המשפחה. אבל באופן כללי זה כמו שאמרנו, איש לאיש, אישה לאישה. בעל יכול לשלוח גם בשם אשתו. זאת אומרת הוא ייתן מנה גם בשם אשתו, אבל לכתחילה רצוי שזה יהיה באופן שהיא יודעת מזה והיא שולחת את זה גם אם הוא נותן, אבל שזה לא יהיה רק באופן שהוא עושה את זה בשבילה, אלא שיש לה את החלק שלה. כנ"ל לגבי ילדים שהם סמוכים על שולחן אביהם. האבא יכול לתת בשבילם, אבל רצוי מאוד שזה יהיה בהשתתפות. זאת אומרת שהם עצמם עושים פה את העניין ולא רק שעשית בשבילם ואמרת הוצאתי אתכם ידי חובה. אמ, ילדים כמובן יתנו

55:29 דובר 2 אחד לשני. מתי שולחים משלוח מנות? ביום, לא בלילה, אלא מהנץ החמה ועד שקיעה. צריך לדאוג לתת. יש כמה-- יש עניינים הרי להרבות באחווה בפורים, ויש עניינים שכל אחד אוכל מהסעודה של השני בפורים. בקיצור, צריך לשלוח את זה גם בזמן וגם באופן שיוכלו לאכול את זה בפורים. גם לקבל את זה בפורים וגם לאכול את זה בפורים. לכן אם אתה משאיר למישהו ליד הדלת משלוח מנות, אתה לא יודע אם הוא יחזור או לא יחזור. בכלל, אתה לא נתת לו את זה. אבל נניח שאתה אומר שאתה לא זוכה לו או שזה כן מזכה לו, משהו כזה. מבחינת הנתינה יש פה. אז אם הוא יקבל את זה בפורים ואתה נתת בפורים והוא יכול להשתמש בפורים, וזה חשוב, אם אתה נותן איזו מנה שצריך ל-- לא יודע, אי אפשר יהיה לפתוח אותה ולאכול אותה בפורים מכל מיני סיבות, אז זה לא יהיה. אבל זה צריך להיות מוכן לאכילה, הבן אדם יכול לפתוח ולאכול. מקסימום לחמם אם הוא אוהב את זה חם, אבל שהוא יכול לאכול את זה קר. אם אתה מביא לו משהו שהוא צריך עכשיו לעבוד ולהכין, לא זה העניין של משלוח מנות. אז כאמור זו צריכה להיות נתינה בפורים עם אפשרות לאכילה בפורים ולפחות, גם אם אתה שולח משלוחי מנות שבוע לפני לכל ה-אה תורמים שלך וכל המכרים שלך וכל השכנים שלך ולא יודע מה, אז קודם כול אם זה שכנים שלא יודעים, אז עדיף שלא תשלח לפני כדי שלא יטעו בעניין. אבל לפחות שאחד מן הדין, משלוח אחד של שתי מנות יהיה בפורים עצמו. אה יש-- אנחנו יודעים שהרבה שולחים על ידי שליח, נותנים למישהו והכול. מעיקר

57:09 דובר 2 הדין זה לא אולי חובה, אבל זה מופיע בספרי ההלכה. אז תן למישהו שייתן למישהו ואז תקיים משלוח מנות. אבל אפשר לשלוח גם על ידי ילד, למרות שהוא לא בר דין של שליחות, כי זה לא דין של שליחות. הוא לא מקיים בשבילך את המצווה, אלא הוא, זה עניין של אתה מעביר את זה על ידי מישהו אחר. אבל, אז זה משת-- נוהגים לא לתת לו, ואם כן אז לא דברים של שמחה. אם נתנו לו יכול לקבל, אחרת שולחים לכל המשפחה. הוא עצמו יכול-- צריך לשלוח את המינימום, אבל לא להרבות ולא לעשות דברים של שמחה. כמה צריך לשלוח? כמה צריך לתת? אז אה רצוי שזה יהיה משהו שחשוב בעיני הנותן ובעיני המקבל. כמובן תעשיית משלוחי מנות עשתה מזה הרבה ביזנס מכל העניין הזה, כי זה חשוב בעיניך. אז טוב, לא צריך את כל הצלופן והחרסינות ולא יודע מה שהתחילו לעשות בכל מיני מקומות ולהרבות ו--, אבל, אבל כן, שזה יהיה משהו, מה שנקרא חתיכה הראויה להתקבל. זאת אומרת שאדם יגיד: "או, קיבלתי משהו שאני יכול לעשות עם זה". לאאא זה, כמובן בשעת הדחק אפשר כזית לכל מנה או משהו כזה, וזה תקף גם במקרים של במבצעים או במקומות אחרים שבהם לא תמיד יש את האפשרות לשלוח מנות אורגינליות. אז מה עושים בכזה מקרה? כתוב שרבנן היו מחליפים סעודות. זאת אומרת אתה נכנס עכשיו לבסיס צבאי, חיילים בחדר אוכל, לא נותנים לך להכניס שום דבר מבחוץ. לא בבסיס. בית רפואה, כשהיה עוד את הזה שלא מכניסים אוכל מבחוץ מטעמי כשרות או מכל טעם אחר, לא משנה. אתה נמצא במקום שבו אין לך, או שתכל'ס הגעת למקום, נגמרו לך כל המשלוחי

58:52 דובר 2 מנות של מבצעים. אתה נכנס לאיזה מקום, רואה אנשים יושבים ואוכלים. עשינו את זה פעם בבתי קפה, אפילו במקומות כאלה אני לא יכול להחזיק מנות אה לכל בתי הקפה והכול. אז אמרנו בבקשה, כל אחד שיכול ייתן לשני את המנה שלו, אפילו אחר כך יחליפו חזרה. אבל העיקר שזה כמובן לא באופן של צחוק שהוא לא נותן לו, אלא שהוא באמת נותן לו משהו. אז כתוב שזה גם אפשרי. לכתחילה, כמובן כמו שאמרנו, לתת משהו שחשוב לבן אדם. אז אם אתה נותן לו מהמנה שיש לו כבר ממילא, אבל מצד הדין יוצאים ידי חובה בהחלט ואפשר לזכות את עצמו ואחרים בזה. שלום וברכה. נתחיל ונדבר על מתנות לאביונים. מתנות לאביונים אחת המצוות החשובות בפורים. כתוב שעדיף להרבות במתנות לאביונים מאשר במשלוח מנות. יש כאלה שנהגו מנהג טוב, שאם הם מרבים במשלוחי מנות וקונים ומשקיעים בשביל לשמח את עצמם ואת האחרים והכול, אז הם עושים חשבון כדי שהמתנות לאביונים יהיו יותר מזה. כי באמת מה העיקר? העיקר זה לשמח. ומנות לילדים של הקדוש ברוך הוא, לתת לאביונים מתנות לאביונים. אמרנו קודם במשלוח מנות זה איש לרעהו. מתנות לעומת זאת לאביונים זה שניים. אז צריך שתי מתנות לשני אביונים. מתנה אחת לכל אביון. בטח אתם מכירים בדיחות וראיתם הודעות על אביון מהודר וא-וא-ואביונים מהודרים לקבל. אז מצד הדין כל הפושט יד נותנים לו. אין מדקדקים במעות פורים. נכון שאם יש אביון, אנחנו יודעים על אנשים שקשה להם לגמור את החודש, קשה להם לגמור את היום לפעמים הם לא... חסר להם במצרכים הבסיסיים, חסר להם בפרנסה הבסיסית, אז רצוי לתת להם. רצוי שכולם יתנו. איש, איש ואישה צריכים, אבל גם קטנים, גם עני

1:00:39 דובר 2 המתפרנס מן הצדקה ייתן מתנות לאביונים. מתנות לאביונים לא נותנים ממעשר. אנחנו מקבלים הרבה שאלות: האם ניתן לתת מתנות לאביונים ממעשר? לא, כי זה חובה. זה לא משהו שהוא לא חובה, זה חובה. זו מצווה שהיא חובה עליך. אז לכן, מתי לתת מתנות לאביונים? אז קודם כול לתת כמה שיותר, כמה שיותר פעמים שאפשר. אז נכון שיש עניין שאנחנו ברכנו שהחיינו על מתנות לאביונים דווקא בקריאת המגילה של שחרית, אז עדיף אולי לתת אחרי זה אם אין בעיה. אבל אם עכשיו בא אביון ומבקש, לא תגיד לו: תבוא אחרי התפילה בשביל הברכה. הצמח צדק מזכיר את זה גם, שלמה לא מברכים על נתינת צדקה: כי אם יברכו על נתינת צדקה, יבוא עני ויבקש צדקה, אז אתה קודם תלך למקווה, אחר כך תשים גרטל, אחר כך זה, אחר כך זה. בינתיים אני אמות חלילה. אז אותו דבר פה. לא שאם עני בא בבוקר תגיד לו עוד לא ברכתי שהחיינו. לא, תיתן לו. מקסימום אחרי שברכת שהחיינו. עכשיו, נתינה בו ביום. אתם רואים בוודאי שיש כאלה שאומרים: אנחנו נזכה את זה לאביונים בו ביום. אם אתה נותן לפני, אז אנחנו ניקח ממך את זה רק ביום, כי לכתחילה נתינה רצוי שאתה תיתן ביום, בו ביום, והאביון יקבל את זה ביום. יש מצבים שברוך השם אין אביונים או שאין לך דרך להגיע אליהם. אז אם נתת ביום והפרשת את זה באופן כזה שזה מגיע לקופה, צדקה או לבית צדקה או לכיס של צדקה או משהו כזה, אז גם אם אחר כך תמצא את העני אז תעביר לו. היום כבר מעבירים

1:02:03 דובר 2 עם כרטיס אשראי, עם כל מיני דברים, אז אפשר גם מבעוד מועד. והיום גם אם אתה נותן לפני דואגים להקנות לך את הכסף בפורים. אז יש את כל העצות וכל העניינים שלאף אחד לא יהיה תירוץ שהוא לא מצא אביון, שהוא לא מצא אביון מהודר, שהוא לא מצא איך לתת, אלא אדרבה, צריך לתת את זה שיהיה המתנה. כמה צריך לתת מתנות לאביונים? האם מספיק שיעור פרוטה? אז במבצעים וכיוצא בזה, כן. בדרך כלל מי שממש דחוק ולא יכול לתת יותר משיעור פרוטה, אוקיי, אנחנו לא מדברים עליו, אבל באופן כללי שזה יהיה משהו חשוב גם כן. מה זה עיניהם של אביונים? כתוב שהן נשואות למקרא מגילה. עניים. זאת אומרת שהאביונים מחכים שיקראו, אנשים יקראו מגילה, ייתנו להם משהו, אז תן לו משהו שהוא יוכל לעשות איתו משהו, שיוכל לקנות מנת אוכל או משהו כזה. לא סתם מתנה, אחרת זה לא נחשב לא לך ולא לו. כאמור זה לכתחילה, אבל אם יש לך רק אפשרות לתת פחות אז תיתנו. במתנות לאביונים אין צורך שדווקא איש לאיש או אישה לאישה. לפעמים דווקא הגברים מחזרים על הפתחים. כתוב שאישה פחות דרכה לחזר על הפתחים. אז אם יש נגיד אפילו זוג חלילה או אנשים, לפעמים הגבר הוא יהיה זה שדופק, אז גם אישה יכולה לתת לו. אין שום בעיה עם העניין. שלום וברכה, אנחנו נדבר קצת על המשתה ושמחה, סעודת פורים בכלל. אז סעודת פורים, זמנה ביום הפורים בדרך כלל לפנות ערב, אבל כשיש מספיק זמן לאכול לפני השקיעה, לפחות שיהיה ניכר שזו סעודה של פורים. כמובן, אדם עסוק במבצעים, משהו כזה, אז לפחות ייטול ידיים לפני השקיעה, או שייטול

1:03:44 דובר 2 מראש ידיים, ככה יאכל ביום. יכול להיות שלכתחילה לא עושים סעודת פורים בשחרית ובזמנים רגילים, אבל אם זה מה שאתה יכול והעניין הוא לזכות יהודים אחרים, החכם עיניו בראשו, ועדיף שתעשה כך. אבל באופן כללי מתחילים את זה לפני השקיעה. אוכלים, נהוג שצריך לאכול פת, לאכול כביצה ואם לא אז כזית. לעשות כמה שיותר. וכפי שאמרנו, אם אתה עושה את זה ממש סמוך לשקיעה, אז בטח ובטח כדי שיהיה ניכר שאכלת משהו תאכל שיעור מסוים לפני השקיעה ואז תעשה את זה. הזכרנו מנהג אכילת קרפלך בפורים, כי זה עניין של בצק ממולא בבשר. אפשר להזכיר, אם לא הכנת, אם אין לך איפה, קח חתיכת בשר, קח את הלחם, תקפל אותו, כך אמרו שהרבי פעם עשה ואמר שיש לנו קרפלך. אז חתיכת בשר, חתיכת נקניק, חתיכת לא יודע מה, הכנסת אותו בתוך הלחם, יש לך קרפלך, הכול בסדר. אז זה סעודת פורים. השנה פורים חל ביום שישי. מה עושים עם סעודת פורים ושבת? לכתחילה צריך לעשות את הסעודה מוקדם, שיהיה אפשר לסיים לפני שבת. אם אפשר לעשות לפני שעה עשירית או לפני חצות, אפשר. בפועל עד שגומרים, עד שעושים מצוות והכול, אז אפשר לעשות את זה גם יותר מאוחר. לכתחילה להפסיק לפני שקיעה. יש דינים של פורס מפה ומקדש, אם אתה רוצה להמשיך את הסעודה אחר כך, אבל באחת השנים, עד כמה אני זוכר, הרבי הפסיק לעשות פורס מפה ומקדש. לפני זה, גם אצל רוב בתי ישראל לא עשו בדרך כלל פורס מפה ומקדש. על כל פנים, יש את הדין. יש את הדין שאומר שאם התחלת לאכול בערב שבת, הגיע הזמן עכשיו של שבת. מה תעשה? אתה

1:05:22 דובר 2 לא יכול להמשיך לאכול. אתה לא רוצה להפסיק את הסעודה. אז שמים, מכסים, אומרים קידוש ואז חוזרים לאכילת הפת. אבל צריך לדעת את הפרטים בזה. לכן, מן הראוי לכתחילה לא, לא, לא לעשות כך, ואם כן אז לעשות רק במקום שיש בו רב או מישהו שיוכל לראות את ה-, את הדינים. אחרת להפסיק, ומעריב, מקסימום סעודת שבת. ההתוועדות של הרבי התחילה בתשע וחצי בליל-- במוצאי פורים והייתה בשמחה ועד דלא ידע וכל העניינים. אז לכן גם הפעם, אתה רוצה דווקא, אתה יכול סעודת שבת להפוך אותה לסעודת פורים עם כל העניינים, כל פרטי ודקדוקיה. נוסף לסעודה שאכלת קודם, לא חייבים להאריך את אותה סעודה עצמה. ככה גם במקומות, אתה, לפעמים יום שישי זה יום קצר, אתה צריך להספיק את כל העניינים. אז לשבת באופן של לספר ולהתוועד ולשיר וכל העניינים, אפשר לעשות את זה בהחלט בסעודת שבת. חייב איניש לבסומי בפורים. לבסומי זה לא רק בסעודה, זה כל הזמן. נכון שהסיפור שקם רבה ושחטיה לרבי זירא היה בסעודה, כך כתוב, אבל על כל פנים, מה זה לבסומי בפורים? יש עניין דווקא ביין. זאת אומרת, משקה, אה, זה פחות טוב לעניין הזה. אולי עד דלא ידע בלי-- שלא קשור לבסומי, אבל יש עניין דווקא יין, לשתות יין. האם חלה פה הגזירה של המשקה או לא? יש כאלה שאומרים שלפעמים הרבי אמר שלא, אבל באופן כללי גם פה חלה הגזירה של המשקה, אז אלה שהם יותר צעירים ייאלצו לקיים את העד דלא ידע על ידי זה שהם מוסיפים בלימוד התורה ובעניינים של שמחה עד שהם לא יודעים, אה, להגיע, אה, למצב הרצוי-- דרך המצב הרצוי הזה, יגיעו לדרגה כזאת שמבחינתם אין הבדל בין ארור

1:07:05 דובר 2 המן לברוך מרדכי. זו דרגה שהכל שווה, הכל גילוי של העצם. אז להגיע לדרגה הזאת, מי שלא יכול לשתות הרבה יין, אם מצד הגזירה, אם מצד הבריאות, אם מצד הזמן, אם מצד לא יודע מה, אז ב-ב, חל עליו עוד יותר העניין הזה שיגיע בפנימיות העניינים לעניין הזה. כמובן, מי שחלש והכל, אז זה העניין של, אה, לבסומי ביין. זה עניינו של סעודת פורים. לשים לב כאשר מסיימים, הרבי מזכיר בכל דבר "זכרו ותנו מוחכם אחרינה", אז בסעודת פורים בטח ובטח שאנשים לפעמים מגיעים למצבים שהם לא זוכרים, לא בושה להזכיר, לא בושה ל-לעורר. אדרבה, יש עניין כזה, לא בושה להזכיר לאנשים להתפלל מעריב, אה, בסוף הסעודה, או אם רואים שמגיעים למצבים כאלה להפסיק ולהתפלל מעריב, ואז כמו שאמרנו, לעשות סעודת שבת כמו שבפעם, או אם זה בפורים אחר, אז, אה, ביום-- פה ביום ראשון שנגיע אליו עוד רגע, אז גם כן אפשר להתפלל מער-- לברך, להתפלל מעריב ולהתחיל עוד סעודה, וזה עדיין יהיה ברוב שמחה של פורים. שלום וברכה. אנחנו נתחיל כעת ונזכיר את הדינים המיוחדים להשנה של פורים ביום שישי, ואז ידוע כמו שכתוב בגמרא, "היהודים היושבים בערי הפרזות עושים את יום הפורים ביום ארבעה עשר ואלו היהודים בשושן בחמישה עשר". מה זה בשושן? אז אנחנו יודעים שהעיר שנתנו, לא את שושן הבירה עצמה, אלא לקחו את הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, והמקום הבולט והיחיד בעצם שאנחנו יודעים בוודאות שבו עושים פורים בחמישה עשר זה בירושלים. יש הרבה דינים שמתייחסים מה קורה אם בן אדם היה בי"ד במקום אחד, בט"ו במקום אחר, אבל השנה זה לא רלוונטי. למה? כי השנה פורים חל בירושלים בחמישה עשר, בחמישה--

1:09:12 דובר 2 אבל כשהוא בשבת. בשבת לא קוראים מגילה. הכל חייבים ולא הכל בקיאים ושוב-- למאי סליק לא קוראים מגילה בשבת. אז מתי קוראים? קוראים בי"ד כמו כולם. אז כולם קוראים מגילה באותו זמן והכל בסדר. לא משנה איפה תכננת להיות, איפה היית, מה עשית, תקרא מגילה, כולם בארבעה עשר. אבל לאנשי ירושלים יש פורים שנקרא פורים משולש. שלושה ימים של פורים. מדוע? קריאת מגילה מקדימים אותה כי כתוב "כימי הפורים בזמניהם" ולא יעבור. כלומר לא דוחים את קריאת מגילה, אלא מקדימים אותה. אז מקדימים אותה ליום שבו קוראים בכל העולם, שזה בערב שבת, שזה בארבעה עשר. ואז מה יהיה עם מתנות לאביונים? מתנות לאביונים, כתוב, אמרנו והזכרנו גם שמתנות לאביונים, כתוב שעיניהם של אביונים נשואות למקרא מגילה. האביון שומע שקוראים מגילה, אומר עכשיו יביאו לי כסף. מה תגיד לו? לא, אנחנו ירושלמים, אנחנו עכשיו קוראים מגילה זה, אבל-אבל מתנות לאביונים תקבל עוד יומיים. לא, ודאי שלא. אז לכן קריאת מגילה ומתנות לאביונים עושים ביום ארבעה עשר, ביום שישי, יחד עם שאר העולם. יש דברים שניתן לעשות אותם גם בשבת. מה? כן. פורים שאנחנו עושים אותו בשבת, שאפשר לעשות. אז קריאת התורה למשל, אין בעיה. יש לנו קריאה של שבת. שבת זכור כבר קראנו. אז בשבת הזאת, שבת חמישה עשר באדר, אז קוראים קריאת התורה ועל הנסים גם. הנס-- רוצים להזכיר את הנס שהיה בשושן בחמישה עשר. אז על הנסים וקריאת התורה היא בשבת. יש שגם מוסיפים בסעודה עוד איזה דבר. למה לא? טוב לב משתה תמיד, אז מוסיפים גם בסעודה, גם עניין של סעודה. למה? סעודה כיוון שאין מניעה מלעשות סעודה ב-ב-ביום הזה. לא עושים סעודה מיוחדת כיוון שיש לנו

1:11:23 דובר 2 סעודות השבת, ואנחנו רוצים סעודה שתהיה מיוחדת לפורים, וזה שיהיה אפשר גם משלוחי מנות וכל העניינים האלו, אז זה יהיה ביום ראשון. ביום ראשון אז עושים סעודת פורים וגם משלוח מנות, כי כמו שאמרנו, משלוח מנות המטרה זה מנות שיהיה אפשר לאכול בסעודה מיד שתקבל אותם ותוכל לאכול. אז זה עושים ביום ראשון יחד עם הסעודה. אז יש לנו מקרא מגילה ומתנות לאביונים ביום שישי. בשבת יש לנו קריאת התורה ואמירת ועל הנסים, ואפשר להרבות בסעודה ובשמחה, אז יש עניין להרבות אפילו. וביום ראשון יש לנו משלוח מנות וקריאת מגילה, וכתבו הפוסקים שנכון לתת גם מתנות לאביונים שוב. אמנם לא קוראים מגילה, אבל עדיין האביונים, כשאתה אוכל צריך לא לאכול לבד, אלא לתת גם לאביונים. אולי האביונים מחכים לסעודת פורים ולא רק לקריאת מגילה. לכן יש עניין לתת גם ביום ראשון, אבל מעיקר הדין הציווי הוא דווקא ביום שישי. יש לנו סוג של ערים בארץ ישראל שנקראות הערים המסופקות. הערים המסופקות זה ערים שבהם קוראים גם בי"ד וגם בט"ו, הם ספק היו מוקפות חומה בימי יהושע, אה, זה בדרך כלל הערים הוותיקות בארץ ישראל. הרבי מזכיר חלק מהם, אם זה צפת, טבריה, יפו וכל, אממ, לגבי לוד יש דיון, בית שאן דיון, חיפה זה הרבי מזכיר, וזאת אומרת חב"ד הם מהבודדים שנוהגים שם. על כל פנים, אז בשנה רגילה יש לנו כמובן את י"ד וט"ו לקרוא מגילה פעמיים. השנה י"ד לא צריכים, אז ל-- אה, ט"ו לא צריכים, כיוון שכולם קוראים בי"ד, אז אין בעיה. אבל את המצוות האחרות, אז בשבת לא יקראו בתורה גם בספק, כיוון שגם ביום רגיל אנחנו לא עושים את זה, אנחנו קוראים בי"ד, אז לכן

1:13:16 דובר 2 יקראו בי"ד, ברגע שקראו בתורה בי"ד לא יהיה בשבת. כנ"ל ועל הנסים, רק מנהג האר"י ז"ל, יש אומרים שהיה כן להגיד, אבל, אבל באופן כללי אנחנו לא אומרים ועל הנסים בט"ו בכאלה מקומות, אז לא. בט"ז כן, יש עניין שיעשו בכל אופן, אה, משלוח מנות וסעודה כלשהי. הרבי אומר שאפילו אלה שלא נמצאים בירושלים או במקומות שצריך מעיקר הדין, יש עניין להשתתף, אז יש עניין לעשות סעודה גם בט"ז באדר. אז יש לנו את הפורים המשולש שיהיה לנו בכל מקרה, בעזרת השם שיהיה לנו פורים משולש בירושלים בבית המקדש. אז זה כבר לא ישנו את הקביעות של החודש, כי כבר אנחנו נמצאים אחרי ראש חודש, אבל יהיה לנו פורים משולש, יהיה לנו את כל מצוותו. יש הרבה דיונים בהלכות משיח, מה לעשות אז בשבת ומה לעשות, אבל על כל פנים יהיה לנו את כל הימים האלה. אז אלה הדינים המיוחדות, המיוחדים לפורים שלנו, פורים משולש, וכפי שאמרנו נזכה לחגוג אותו עם הגאולה האמיתית והשלימה, כל העניינים תכף ומיד ממש.