תענית אסתר - הרב איסר שפרינגר שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו נלמד היום בעזרת השם על תענית אסתר. תענית אסתר היא תענית מאוד מאתגרת. לא מאתגר לצום את תענית אסתר, זה אפשר להסתדר, במיוחד שאנחנו יודעים שפורים מגיע עוד מעט ויהיה הרבה אוזני המן עם פרג. אבל המקור של התענית הזאת, הכללים שלה, יש בה הרבה דברים ייחודיים שאותם אנחנו נלמד בעזרת השם בשיעור הזה. ונתחיל עם הנושא: מקור החיוב של תענית אסתר. מנין שצריך לצום בתענית אסתר? על שאר הצומות, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, אנחנו מכירים את הפסוק בזכריה שמזכיר את צום הרביעי, שזה תמוז, החודש הרביעי מניסן, צום החמישי שזה אב, צום השביעי, צום העשירי. זה יש פסוק בזכריה, אבל תענית אסתר לא מוזכרת בפסוק ההוא. אם כן, דנו המפרשים מהו המקור לכך שחייבים לצום בתענית אסתר, ונאמרו בזה שלוש דעות. שלוש הדעות הם: דעה אחת שזה מקור מדברי הנביאים, מדברי קבלה. הדעה השנייה שזה מזמן חז"ל, והדעה השלישית מאחרת את התקנה של תענית אסתר עוד יותר מאוחר, לזמן של הגאונים, לאחרי חתימת התלמוד. ונראה את שלוש הדעות. הדעה הראשונה ידועה בשם דעת הראב"ד. הראב"ד שאותו אנחנו מכירים מההשגות על הרמב"ם, הוא הראב"ד הידוע. הראב"ד, מביאים בשמו הראשונים שהראב"ד אומר תענית אסתר כתובה במגילת אסתר. איפה כתוב במגילת אסתר את התענית? אז הוא אומר, כתוב במגילה פרק ט' פסוק ל"א: "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם כאשר קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם". זה עד כאן הפסוק, ההתחלה, וכאן המילים הקריטיות: "כאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם". אומר הראב"ד, הקבלה של פורים כוללת גם את הקבלה של ימי הצומות. דברי הצומות. מה זה דברי הצומות? אומר הראב"ד, זה

02:23 דובר 2 תענית אסתר. יש לנו כמו שחייבים פורים, ככה חייבים תענית אסתר. יש דעות שאומרות שגם הרמב"ם סבור ככה. הב"ח אומר שגם הרמב"ם סבור ככה, אבל יש לדון בתוך דברי הרמב"ם. לא ניכנס כעת לדיוקי הלשונות. לפי הדעה הזאת, תענית אסתר היא אפילו חמורה יותר משבעה עשר בתמוז, שהרי שבעה עשר בתמוז כתוב עליו בגמרא "רצו מתענין, רצו אין מתענין". בזמן שלנו, התענית, החיוב של התעניות האחרות הוא לא לגמרי ברור, אבל תענית אסתר שלא תלויה בתוקף הגלות קיימת גם היום ובתוקף חזק יותר, ואפילו כאלה שנפטור אותם משאר הצומות בצום הזה הן יהיו חייבות. זוהי דעת הראב"ד לפי ההסבר של הב"ח, ולפי הב"ח זה גם דעת הרמב"ם. הדעה הזאת לא התקבלה על כולם, ונתחיל דבר ראשון עם פירוש הפסוק. פירוש הפסוק שהראב"ד מפרש "דברי הצומות וזעקתם" הולך על כך שצריך לצום יום לפני פורים, על כך שצריך לצום תענית אסתר, לא לגמרי מקובל על כולם. הראשונים, ומהם שיבולי הלקט, מביאים סיפור שהיה אצל רש"י. אנחנו מכירים את רש"י מהפירוש שלו. רש"י כותב פירוש על התורה, על הנביא, הכתובים, על הגמרא, אבל כמובן שאלו גם את רש"י שאלות, ויש ספרים אחרים שמביאים כל מיני שאלות ששאלו את רש"י, כל מיני סיפורים שהיו בבית המדרש שלו, ואחד הסיפורים היה כך: היה פורים ביום ראשון. כשיש פורים ביום ראשון מקדימים כידוע להתענות את תענית אסתר ביום חמישי, שהרי בערב פורים אי אפשר, ערב פורים זה שבת, אז מקדימים את זה ליום חמישי. בהמשך נלמד בעזרת השם למה מקדימים ליום חמישי, אבל לזה נגיע עוד מעט. העובדה היא שהמנהג להקדים ליום חמישי, והגיעה אישה אחת. האישה הזאת הייתה צריכה לרכוב אצל השלטון. היא הייתה

04:22 דובר 2 צריכה ללכת לאיזו שתדלנות, לאיזו בקשה ללכת לשלטונות, והייתה צריכה לרכוב על סוס. והיא שאלה אם היא יכולה להתענות ביום שישי, שהרי היום יש לה טורח בדרך וקשה לה לצום היום ביום שבו היא צריכה לרכוב בשביל להגיע לשלטון. מה ענה רש"י? התענית הזאת לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, אלא מנהג בעלמא בלבד. איי, שואל שם רש"י, הרי כתוב דברי הצומות וזעקתם שקיימו עליהם גם את דברי הצומות, ואם כן מוזכר כבר בנביא שקיימו וקיבלו גם את הצומות הללו. אומר רש"י, זה לא נכון. רש"י אומר, לא זה פירוש הפסוק במגילת אסתר. עלינו לפרש את הפסוק במגילת אסתר אחרת. אנחנו צריכים להסביר: הם קיבלו על עצמם את ימי הפורים האלה כאשר קיימו על נפשם ועל זרעם בגלל דברי הצומות וזעקתם. דברי הצומות וזעקתם לפי רש"י זה לא דבר שקיבלנו על עצמנו לדורות. לא זו היא כוונת המגילה, אלא כוונת המגילה, דברי הצומות וזעקתם זה בעקבות דברי הצומות וזעקתם, בגלל דברי הצומות וזעקתם. לכן למשך הדורות הבאים תיקנו לקיים את ימי הפורים האלה. זה הפירוש לפי רש"י. ואם כן רש"י סבור אין לתענית הזאת מקור במגילת אסתר. במגילת אסתר כתוב שבגלל שאז הם צמו וזעקו, לכן אנחנו נחגוג, כי אנחנו יצאנו מצרה לרווחה ומאפלה לאור גדול. זה דעת רש"י. ואחרי זה בנוגע לתשובה לאישה הספציפית הזאת, רש"י אומר כתוב לא תתגודדו, שלא יהיה הבדלים בין אחד לשני, אבל זה לא לגמרי נוגע לענייננו. לענייננו נוגע בסיפור הזה שרש"י אומר לא כתוב במגילת אסתר לצום בתענית אסתר. הפירוש דברי הצומות וזעקתם לא קשור לענייננו. פירוש נוסף של אחד מגדולי הפרשנים, האבן עזרא, האבן עזרא, שחי קצת אחרי רש"י דור וחצי, דורותיים

06:32 דובר 2 אחרי רש"י, טוען גם הוא שהפירוש במגילת אסתר הוא לא כמו הראב"ד, שטוען שיש כאן מקור לתענית אסתר, אבל הוא גם לא אומר כרש"י. אומר האבן עזרא, הזכרנו מקודם את הפסוק בזכריה הנביא. בזכריה הנביא כתוב צום הרביעי וצום החמישי, וצום השביעי וצום העשירי. וההקשר שם הוא שעם ישראל קיבל על עצמו את הצומות הללו. אמנם לאחר מכן זה נכתב בזכריה, אבל כשזה כתוב בזכריה זה לא כתוב שהנביא מגיע ומצווה, רבותיי, צריך לצום בצום הרביעי, צום החמישי, צום השביעי וצום העשירי. לא, לא זה מה שכתוב בזכריה. בזכריה מדובר על הצום שאותו קיבלתם על עצמכם לצום. האם צריך להמשיך ולצום גם בזמן שכבר נבנה בית המקדש השני? ולכן אומר האבן עזרא, זה הקשר לענייננו. זה המשמעות של הפסוק אצלנו. המשמעות של הפסוק אצלנו, "קיים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קיימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם". צום שבעה עשר בתמוז, צום תשעה באב, צום גדליה וצום עשרה בטבת. אין הכוונה על צום שקשור לפורים בכלל, אלא זה השוואה ודמיון. קיבלנו על עצמנו פורים כמו שקיבלנו על עצמנו שבעה עשר בתמוז. אז אם כן, בפסוק שלנו ישנם שלושה פירושים. פירוש אחד זה הדעה שעליה דיברנו. הראב"ד אומר פירוש הפסוק דברי צומות וזעקתם שקיבלנו על עצמנו לדורות הבאים לעשות צום. רש"י אומר דברי הצומות וזעקתם קיבלנו על עצמנו לעשות פורים בגלל דברי הצומות וזעקתם. אבן עזרא אומר קיבלנו על עצמנו לעשות פורים כמו דברי הצומות וזעקתם. לפי אבן עזרא המילים דברי הצומות וזעקתם בכלל לא קשורים לפורים. המילים דברי הצומות וזעקתם מביאים אותנו למקום אחר לגמרי. אבל הנקודה שאיתה יצאנו לפי הראב"ד זה הדעה המחמירה, וזאת הדעה שסוברת

08:42 דובר 2 שלתענית אסתר יש מקור בכתובים, יש מקור במגילת אסתר. נעבור לדעה השנייה. מקורה של הדעה השנייה הוא בשאילתות. שאילתות זה ספר קדום, ספר הלכה קדום מהקדומים ביותר, הוא ספר אחרי חתימת התלמוד. השאילתות נכתב על ידי רב אחאי גאון מתקופת הגאונים, בעצם התקופה שלפני הראשונים, דהיינו התקופה שהסתיימה לפני בערך אלף שנה. רב אחאי היה במהלך התקופה הזאת והוא כתב שאילתות, ספר הלכה חשוב לפי נושאים, לפי שאילתה א', שאילתה ב', שאילתה ג', שאילתה לפורים. אז השאילתות כותב ממתי המנהג הזה? הוא אומר למנהג הזה יש מקור בגמרא. המנהג הזה מוזכר בדברי חז"ל. העניין הזה לאו דווקא מנהג, העניין הזה של הצום, של הצום מוזכר בדברי חז"ל. אמנם לא במגילה, אבל בדברי חז"ל כן. איפה הוא מוזכר בדברי חז"ל? אז הגמרא במסכת מגילה, כשהיא מדברת על הימים שבהם ניתן לקרוא את המגילה, להקדים, היא אומרת שם שי"ג, י"ג באדר זמן קהילה לכל, זה זמן קהילה לכל. זה זמן שבו מתק-- יש התקהלות. זמן קהילה, זמן התקהלות. נחלקו המפרשים מה פירוש זמן התקהלות? רב אחאי אמר למה זה זמן התקהלות? כי בני הכפרים באים לעיר. למה הם באים? לכבוד הצום. צריך לשמוע קריאת התורה של הצום, לשמוע ויחל, להגיד סליחות. עוד לא אמרו הסליחות, אבל היום. אבל בכל מקרה מגיעים לעיר, נכנסים, אה, נכנסים לעיר בגלל הצום, בגלל התענית. אם כן אומר השאילתות, אנחנו רואים כבר בחז"ל שמוזכר העניין של תענית אסתר. כתוב זמן קהילה לכל. רב אחאי עצמו אומר שזה נהג גם בזמן שבית המקדש קיים. אמנם זה לא כתוב בנביא לדעתו, אבל זה, זה נהג גם בזמן בית המקדש. אז זה אם כן הדעה השנייה. מה המקור הכתוב הראשון

10:55 דובר 2 לתענית אסתר? בדברי חז"ל. ויש אומרים שזה נהג ב-- החל מימי חז"ל. קיבלו את הדעה של רב אחאי שזה המקור, זה רבנו תם, הרא"ש, הטור בסימן שעוסק בזה, תרפ"ו, כותב איפה כתוב על תענית אסתר? זמן קהילה לכל. הגמרא במסכת מגילה. אבל רש"י לדוגמה אומר לא זה הפירוש של המילים הללו בגמרא. לא זה הפירוש של המילים הללו בגמרא, אלא הפירוש של המילים זמן קהילה לכל זה ב-בימיהם. בימי מרדכי ואסתר זה היה היום שבו נקהלו ועמוד על נפשם, נקהלו ביום הזה בשביל להינקם מאויביהם, וזה הפירוש זמן קהילה לכל. דהיינו נחלקו המפרשים, רש"י אחד ושאילתות ורבנו תם לאידך. שאילתות ורבנו תם אומרים מה שכתוב בגמרא זמן קהילה לכל זה הגמרא מספרת עובדה שהייתה בימיהם. י"ג זה זמן התקהלות. י"ג זה זמן של התקהלות לרגל תענית אסתר. אבל רש"י אומר הגמרא לא מדברת על התקהלות שהייתה בימיהם. הגמרא מספרת על התקהלות שהייתה פעם. י"ג זמן קהילה לכל. בי"ג נכנסו ל-, אה, אה, למלחמה וההתקהלות הייתה לצורך המלחמה בימי מרדכי ואסתר. ואם כן, ראינו את המקור הראשון לפי הראב"ד, המקור בנביא. לפי השאילתות המקור בחז"ל. השאילתות עצמו מקדים את זה, אומר שהמקור אמנם בחז"ל, אבל זה נהג עוד קודם, עוד בזמן בית המקדש. יש אחרים שלומדים בפשטות שזה היה רק בימי חז"ל, זה מאז התחיל תענית אסתר, מאחרי חורבן הבית. והדעה השלישית... הדעה השלישית מאחרת עוד יותר את תענית אסתר. בהגהות מימוניות מביא משב"ט, מרבינו שב"ט. שב"ט זה ראשי תיבות שמואל בר נתרונאי. אל תשאלו למה אומרים שב"ט ולא שב"ן, אבל ככה זה. שמואל בר נתרונאי. רבי שמואל בר נתרונאי היה חתנו של הראב"ן, גיסו של רבי יואל הלוי מגדולי

13:03 דובר 2 הראשונים, והוא כותב שזה מנהג מימי הגאונים. הריטב"א כותב שזה מנהג, ואם זה מנהג, שימו לב, כותב הריטב"א, זה מנהג ולכן האדם צריך לקבל על עצמו את התענית, כמו שתענית יחיד בן אדם צריך לקבל על עצמו את התענית, כמו שאנחנו מזכירים בהתרת נדרים בערב ראש השנה, ככה גם בתענית אסתר האדם צריך לקבל על עצמו את התענית. דבר מעניין, לפני שאנחנו מסכמים את החלק הזה, יש ספר מרתק שנקרא מגן אבות. יש כמה ספרים שנקראים מגן אבות, אחד מהם זה חסידות חב"ד. ה... רבי שלמה זלמן מקאפוסט, הבן דוד של הרבי הרש"ב, כתב ספר חסידות מגן אבות, כמה וכמה כרכים, אבל אנחנו נדבר היום על מגן אבות אחר. יש ספר שכתב המאירי, רבינו המאירי, מי שכתב את בית הבחירה על הש"ס. הוא היה מחכמי פרובנס, שפרובנס זה חבל ארץ בצרפת. לפרובנס הגיעו מחכמי ספרד, תלמידי הרמב"ן הגיעו לפרובנס, ותלמידי הרמב"ן הגיעו עם מנהגים שלהם מספרד, והמאירי הגן בעוז על מנהגי פרובנס. אחד הוויכוחים זה ויכוח שקשור לענייננו, ואנחנו עוד נאריך בו בהמשך, שזה הוויכוח למתי מקדימים את הצום אם הוא אמור להיות בשבת. שפורים ביום ראשון, הצום אמור להיות בשבת, אי אפשר לצום בשבת, מקדימים אותו. הם התווכחו למתי מקדימים. אנחנו עוד נחזור לסוגיה הזאת בעזרת השם. אבל לענייננו כעת, המאירי כותב שיש בזה סרך קבלת אבות מיסוד אנשי כנסת הגדולה. סרך, מה זה סרך קבלת אבות מיסוד אנשי כנסת הג-- "דברי הצומות וזעקתם", הוא מביא את הפסוק. מה פירוש סרך קבלת אנשי כנסת הגדולה? מה זה ה-- הסרך הזה? זה אומר חלקיק. כנראה שהוא מתכוון שאנשי כנסת הגדולה לא ציוו אותנו לעשות את זה, אלא אנחנו יכולים להבין

15:10 דובר 2 מהפסוק הזה שזה דבר ראוי. בכל מקרה, זה דברי המאירי. אם כן, נסכם את החלק הזה, החלק הראשון של שיעורינו על תענית אסתר. למדנו כך בקצרה, בתמצית, שלוש דעות מה המקור לתענית אסתר. דעת הראב"ד ועוד, במגילה כתוב "דברי הצומות וזעקתם". ראינו מי החולקים בפירוש הכתוב הזה. השאילתות ורבינו תם אומרים יש מקור בדברי חז"ל: זמן קהילה לכל היא. זמן התקהלות זה דבר הווה, מתקהלים לרגל התענית. ראינו את החולקים. הדעה השלישית, וכנראה ככה סובר גם רש"י, אומרת שזה מנהג מאוחר יותר, מנהג מימי הגאונים. אחרי שאנחנו יודעים מי אמר לצום, מהו מקור החיוב, נעבור לשאלה למה צמים, על מה ולמה צמים תענית אסתר. שבעה עשר בתמוז אנחנו יודעים, נפרצה החומה. תשעה באב, לצערנו הגדול, חורבן הבית. צום גדליה, עשרה בטבת, אנחנו יודעים מה קרה, על מה צמים, אבל על מה צמים בערב פורים? מה קרה? נאמרו בזה כמה וכמה דעות בראשונים ובאחרונים. כמה דעות למה צמים את הצום הזה? זו שאלה גדולה ומסקרנת. יש ספר אורחות חיים, רבינו אהרן הכהן מלוניל, אורחות חיים מן הראשונים. הוא כותב שזה-- יש עוד ספרים אורחות חיים, עוד מן הראשונים, עוד מן האחרונים. אנחנו מדברים כעת אורחות חיים הרא"ו, רבי אהרן הכהן. אורחות חיים כתב: וכנגד הצום שאסתר ביקשה. אסתר אמרה "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו". כשאני נכנסת לאחשוורוש, לקראת הכניסה שלי לאחשוורוש, צומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום. מתי היה הצום הזה? הצום הזה היה בניסן. הגמרא אומרת "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר ציוותה עליו אסתר". מסבירה הגמרא לאחת הדעות מה זה ויעבור מרדכי? שהוא עבר כביכול על דברי תורה והעביר את היום הראשון של פסח בתענית.

17:10 דובר 2 הצום הזה היה בניסן. הצום של "וצומו עלי" היה בניסן. יש דעות בתוך ניסן, י"ב-י"ג, לא זוכר בדיוק, י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו או י"ד, ט"ו, ט"ז, אבל בכל מקרה הצום הזה היה ב-בניסן. אורחות חיים כותב: כנגד הצום הזה אנחנו צמים היום את תענית אסתר לפני פורים. ושאלו, שישנם, שאלו ב-ב-במפרשים, ישנם שתי-- שני הבדלים בין הצום שכנגדו אנחנו צמים לבין הצום שאותו אנחנו צמים בפועל. הצום המקורי היה בניסן ושלושה ימים. הצום שלנו הוא באדר יום אחד. איך הצום הזה הוא זכר? אז מסבירים שישנם סיבות לשינויים הללו. לא רצו לעשות צום בניסן מכיוון שבניסן זה הזמן של חנוכת הבית והקרבת קורבנות הנשיאים. ובמסכת סופרים מוסיפים עוד יותר שבניסן זה הזמן שבו עתיד להיבנות בית המקדש, אז ודאי שזה חודש לא מתאים להתענות, ולכן העבירו את זה לאדר, ובאדר עצמו יום אחד ולא שלושה ימים. למה יום אחד? קשה לאנשים להתענות שלושה ימים, יום אחד אנחנו בקושי שורדים, אז שלוש ימים. אז לכן כנגד הצום שהיה בניסן שלוש ימים אנחנו צמים באדר יום אחד. מאמר מוסגר, היו שהיו צמים, מנהג ארץ ישראל העתיק, כתוב במסכת סופרים לצום בחודש אדר שלושה ימים. לא שלושה ימים ברצף, אלא שלושה ימים אחרי פורים, לא לפני. ככה היה המנהג העתיק. כנגד הצום של אסתר שלוש ימים, הצום שאסתר ביקשה שלוש ימים, ככה גם היו צמים בארץ ישראל במנהג העתיק שלוש ימים. אבל המנהג הזה, אה, המנהג הזה התבטל. בכל מקרה, הדעה הראשונה אומרת מה זה תענית אסתר? כנגד "וצומו עלי". הארכנו בהשוואה, אבל זה הנקודה. תענית אסתר, "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו" שהיה בניסן. זה דעה אחת. דעה שנייה מביאים בשם רבינו

19:21 דובר 2 תם. הזכרנו כבר את רבינו תם, היום נזכיר אותו שוב. רבינו תם, שידוע ששמו היה רבי יעקב, והכינוי תם זה כינוי על שם יעקב איש תם. רבינו יעקב איש תם יושב אוהלים, הנכד של רש"י, נכד מפורסם. היה לרש"י עוד נכדים גדולי וענקי תורה, אבל הוא התפרסם במיוחד. אומר רבינו תם: למה צמים תענית אסתר? כי מה היה בזמן מרדכי ואסתר בי"ג אדר? בי"ג אדר היהודים נלחמו, והרי אנחנו יודעים שבזמן מלחמה מתענים בשביל שהמלחמה תנצח. כתוב שכמו שמשה, משה עשה תענית בזמן המלחמה נגד עמלק, שכתוב-- מה שכתוב משה, אהרון וחור עלו ראש הגבעה, אז כתוב שהם התענו באותו זמן. אז ככה גם בי"ג אדר התענו, ולזכר הצום הזה, הצום של המלחמה, אנחנו מתענים עד היום. אלו שתי הדעות העיקריות. בהמשך דברינו בעזרת השם נראה עוד פרטים, עוד דעות, אבל אלו הם שתי הדעות העיקריות. למה הצום נקרא תענית אסתר? לפי הדעה הראשונה, שהצום הוא כנגד מה שאסתר ביקשה, "צומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים", מובן. אסתר ביקשה לצום, הצום היה בשבילה ולכבודה, אז כנגד זה אנחנו צמים גם בדורות הבאים. אבל לפי הדעה השנייה שהצום היה בגלל המלחמה, אם הצום הוא בגלל המלחמה, למה אנחנו מקשרים את הצום הזה לאסתר? הרי הצום היה של כל עם ישראל, ובדיוק כמו שהצום היה של מוישה ושל יענקל ושל כולם, גם אסתר צמה כאחת מכולם. מה מיוחד באסתר? ובשאלה הזאת נאמרו כמה דעות. מה הקשר של הצום המיוחד הזה לאסתר? נדלג על תשובות שונות. ניתן לראות במשנה ברורה את התשובה ויש לדון בדבריו, במשנה ברורה סימן תרפ"ו. נעבור לתשובה שהרבי עונה. ולפני זה נראה עוד שאלה שהרבי שואל ב-- בשיחת קודש תש"מ יש

21:28 דובר 2 שאלה, עוד שאלה על התענית אסתר. איך אומר רבינו תם שאנחנו צמים כנגד הצום של היהודים באותו זמן בשעת המלחמה? והלא היה אסור ליהודים לצום. כתוב שאלה שנלחמים אסור להם לצום כדי שלא ייגמר להם הכוח. אז אם כן, איך היה מותר ליהודים לצום באותו הזמן שבו הם היו בזמן המלחמה? איך הם יכלו לצום? אסור לצום. בליקוטי שיחות חלק ו' בהוספות יש מכתב, שם הרבי שואל את השאלה מה הקשר לתענית אסתר, אבל בשולי המכתב מופיעה הערה. שליחת המכתב התעכבה ובינתיים הרבי אומר יש תשובה. למה התענית נקראת על שם אסתר? זה קשור מאוד לשאלה שהבאנו מההתוועדות של הרבי בתש"מ. בהתוועדות של הרבי, הרבי שאל איך ניתן לצום? אסור לצום כשנלחמים. אומר הרבי, זה התשובה למה התענית נקראת על שם אסתר. התענית נקראת על שם אסתר מכיוון שהיא היחידה שצמה. כל עם ישראל, אנשים, נשים וטף, היו צריכים להיקהל ולעמוד על נפשם. להרוג ולאבד, להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם, טף ונשים. ומכיוון שכולם היו במלחמה אז לכולם היה אסור לצום. מי לא נלחם במלחמה הזאת? מי נשאר בעורף המוגן והבטוח? אך ורק אסתר נשארה בארמון, היא לא נלחמה. אם אסתר הייתה היחידה שנשארה בארמון, זה אומר שאסתר הייתה היחידה שצמה, ואם אסתר הייתה היחידה שצמה, אנחנו מבינים למה התענית נקראת על שם אסתר. זה ההסבר שהרבי מביא. נראה עוד פרט מספר האשכול. ספר האשכול נכתב על ידי חמיו של הראב"ד. הזכרנו בתחילת דברינו את הראב"ד הידוע, בעל ההשגות על הרמב"ם. חמיו-- לא ניכנס כעת להרחבה אודותיו, אבל הוא כתב ספר האשכול. ספר האשכול שהודפס בדורות האחרונים, ובספר האשכול הוא כותב את אותו טעם שאנחנו צמים

23:35 דובר 2 זכר למלחמה שהייתה בי"ג אדר, אבל הוא מנסח טיפ טיפה אחרת. כותב האשכול, אנחנו צמים היום בי"ג אדר זכר לצער שהיהודים הצטערו בי"ג אדר. הוא לא כותב זכר לצום שהיהודים צמו בי"ג אדר, זכר לצער. אם זה זכר לצער אנחנו מבינים שזה קשור לכולם. על הצום שאלנו, לא כולם צמו, אבל על הצער אנחנו מבינים שכולם הצטערו. זה דעת בעל האשכול. ואם כן, בחלק הזה, לפני שנעבור לעוד שני טעמים לתענית אסתר, טעמים מעניינים, נסכם את הנקודה הזאת. שני הטעמים הידועים והמפורסמים בראשונים על תענית אסתר, האחד זכר למה שאסתר ביקשה, "וצומו עליי" בניסן. הסברנו למה בכל זאת צמים באדר יום אחד. השני, שזה זכר לצום שהיהודים צמו בזמן המלחמה. שאלנו כיצד הם צמו, אז ההסבר של הרבי שבאמת הם לא צמו ולכן התענית נקראת על שם אסתר. לפי האשכול, הרי הם לא צמו. נכון, אבל התענית היא לזכר הצער ולא לזכר הצום. לפי האשכול באמת לא יהיה ברור למה התענית נקראת על שם אסתר. נעבור כעת לעוד שני טעמים פחות ידועים למה בכלל צמים תענית אסתר. האחד הוא טעם של האשכול. הוא אומר זה-- אותו אשכול שהזכרנו מקודם הוסיף טעם נוסף שנראה לו. זה בשביל זירוז לקריאת המגילה. הוא אומר, אנחנו יודעים שלפני כל מצווה אנחנו לא אוכלים, בגלל שאם אנחנו מתחילים לאכול אנחנו יודעים איפה זה מתחיל ולפעמים אנחנו לא יודעים איפה זה נגמר. אנחנו עלולים לטבוע בתוך השמן של השניצל. לכן, אומר האשכול, זירוז לקריאת המגילה בשביל שלא יהיה-- שלא יבואו לקריאת המגילה מתוך האוכל ואי אפשר לדעת מה יהיה, מהבוקר לא אוכלים. זירוז לקריאת המגילה, זה טעם אחד. וטעם נוסף על פי פנימיות מופיע בספר מגיד

25:32 דובר 2 מישרים. הספר מגיד מישרים הוא ספר מאוד מיוחד. זה ספר שכתב רבי יוסף קארו, שידוע לנו מהשולחן ערוך שלו, מהבית יוסף, מהכסף משנה, שו"ת אבקת רוכל, כללי הגמרא. כתב-- כל הספרים האלה הם בנגלה טהור. כתב גם ספר מגיד מישרים. מה זה מגיד מישרים? היה מלאך שהיה מתגלה לבית יוסף ואמר לו, "אני המשנה מדברת בפיך. בגלל שאתה לומד משנה, לכן נשלח אליך מלאך שיגלה לך כל מיני עניינים." והבית יוסף כותב, או יש שמה גם דברים שהוא כותב, מה המלאך הוכיח אותו. נהגת בעניין הזה לא בסדר, נהגת בעניין הזה לא בסדר. אני לא רוצה לחזור על-- מי שרוצה יקרא בספר עצמו מה המלאך אומר לבית יוסף שהוא נהג לא בסדר. יש שמה כל מיני דברים שהמלאך אומר לו על גדולי ישראל. יש שמה את ההבטחה הידועה שהמלאך מבטיח לו, שהרבי מזכיר הרבה פעמים, שהוא ימות על קידוש השם. זה מופיע בספר, אם אני לא טועה, עשרות פעמים, ההבטחה הזאת שהמלאך מבטיח לו שהוא ימות על קידוש השם. ולענייננו, מופיע שמה גם טעם נוסף לתענית אסתר. מה הטעם לתענית אסתר? הוא אומר, מאחר ובפורים אנחנו משתכרים, שותים, ולשכרות עלולות להיות גם השלכות בלתי רצויות, לכן אנחנו צמים מראש. אנחנו מבקשים סליחה מראש ועושים את ההכנות בשביל שלא יהיה כעס, שלא יהיה לה-- שהשטן לא יקטרג, שלא יהיו לשכרות של פורים השלכות בלתי רצויות. אז אם כן, לסיכום החלק הזה ראינו ארבעה טעמים לתענית אסתר: או כנגד מה שאסתר ביקשה, "וצומו עליי", או כנגד הצום, הצום והצער שהיה בזמן המלחמה, או זירוז לקריאת מגילה, או בשביל למנוע את ההשלכות-- להגן מפני ההשלכות הבלתי רצויות של פורים, של השכרות בפורים. במקרה

27:32 דובר 2 שפורים חל ביום ראשון. אם פורים חל ביום ראשון אמור-- והרי אמורים לצום בערב פורים. ערב פורים זה שבת, בשבת לא ניתן לצום. אז כידוע לכולם צמים ביום חמישי. אבל אם לדוגמה תשעה באב יוצא בשבת או שבעה עשר בתמוז יוצא-- או צום גדליה יוצא בשבת, דוחים את הצום ליום ראשון. הנושא שלנו, הנושא השלישי בקשר לתענית אסתר הוא מה ההבדל. למה שבעה עשר בתמוז ותשעה באב אנחנו דוחים יום אחד ואומרים אי אפשר בשבת, אוקיי, אז ראשון, ופורים אי אפשר בשבת, אז נקדים אותו אח-- נקדים אותו. מה ההבדל? אז הסיבה שאת שבעה עשר בתמוז ותשעה באב וצום גדליה דוחים משבת לראשון זה בגלל דברי הגמרא מסכת מגילה דף ה' עמוד א', "אקדומי פורענותא לא מקדמינן". תרגום לעברית: להקדים פורענות לא מקדימים. והצום, מכיוון שעניינו הוא פורענות, אנחנו לא רוצים להקדים אותו, מעדיפים לדחות את הפורענות מאשר להקדים. אם כן, אז למה את תענית אסתר מקדימים? הצום שהוא פורענות לכאורה לא אמורים להקדים. אז נאמרו כמה וכמה סיבות בראשונים למה אנחנו לא מקדימים-- למה אנחנו לא מאחרים את התענית אלא מקדימים אותה? ונראה שישנן שתי שיטות כלליות. שיטה אחת אומרת התענית הזאת היא לא פורענות וזה נאמר בכמה וכמה ניסוחים. הריטב"א כתב, "התענית הזאת זה תענית של תשובה, זה לא תענית של פורענות". דומה לזה כתב הכלבו. הכלבו זה ספר הלכה מתקופת הראשונים שאיננו יודעים מיהו המחבר. ישנם כמה ספרים מתקופת הראשונים שאנחנו לא יודעים מי חיבר אותם. הכלבו כותב זה תענית חיזוק. המאירי במגן אבות, הזכרנו מקודם בחלק הראשון את המאי-- את הספר מגן אבות של המאירי שבו הוא מתווכח עם תלמידי הרמב"ן ומצדיק את מנהגי אבותיו, מנהגי

29:39 דובר 2 חכמי פרובנס. אחד הוויכוחים שמה זה שחכמי ספרד טענו שהתענית צריכה להיות ביום חמישי כמו שאנחנו עושים כמו שנפסקת הלכה. אבל המאירי טען בשם רבותיו חכמי פרובנס, שהם מקדימים את התענית לא ליום חמישי אלא ליום שישי. ויש שמה ויכוח. הם טענו אסור לצום בערב שבת, אסור להיכנס לשבת כשהוא מעונה. המאירי טען שהדין הזה של לא להיכנס לשבת כשהוא מעונה זה בסתם תענית. תענית שיש בה מצווה, תענית שיש בה עניין, תענית שיש בה הידור מותר. זה ויכוח, אבל בתוך הוויכוח הזה אנחנו יוצאים עם משהו מאוד חשוב לענייננו. המאירי מביא שמה מתלמידי הרמב"ן שהתענית הזאת היא תענית של שמחה לא פחות ולא יותר. דיברנו מקודם על הריטב"א, על הכלבו שכותבים לשון של תענית, של תשובה, של חיזוק, לא פורענות, לא זכר לעניין מצער, אבל עדיין תשובה וחיזוק. ה-ה-המאירי מביא מתלמידי הרמב"ן שמחה. גם הכלבו במקום אחר כותב, "לזיכרון הנס קיבלו בשמחה". בשאילתות שהזכרנו מקודם ספר של רב אחאי גאון גם כותב, "מפני שהוא נס". אם כן מסכימים כולם הריטב"א והכלבו והרמב"ן ומה ש-- והשאילתות וכולי מסכימים זה לא תענית של פורענות. את התענית הזאת ניתן להקדים אותה. אמרנו, "אקדומי פורענותא לא מקדמינן". תענית שהיא זכר לחורבן, תענית שהיא זכר למצור, תענית שהיא זכר לפריצת החומה. זה תעניות שאנחנו דוחים אותן. תענית אסתר, תענית של שמחה, של חיזוק, של תשובה, את זה ניתן להקדים ליום חמישי. אבל המגיד משנה מגדולי הראשונים ממפ-- מגדולי מפרשי הרמב"ם, כשהוא רואה ברמב"ם את הדין הזה שמקדימים את התענית ליום חמישי כותב המגיד משנה, "למה מקדימים ולא מאחרים?" הוא אומר זה עניין טכני. אי אפשר לאחר. למה אי אפשר לאחר? מכיוון שביום ראשון זה

31:46 דובר 2 פורים, בפורים ודאי לא ניתן לצום, זה יום של חג. הוא אומר אין מנוס אלא להקדים את זה ללפני שבת. הוא אומר אם אחרי שבת גם תענית אסתר, ככה מובן מדבריו, גם תענית אסתר, אם היא הייתה אמורה להיות, אם אח-- אם יום ראשון של אחרי השבת תענית אסתר היה יום חול רגיל, היינו דוחים את תענית אסתר. "אקדומי פורענותא לא מקדמינן", רק מאחרים, אלא מה? אין ברירה, יש אילוצים. מכיוון שיש אילוצים, לכן אנחנו מקדימים את התענית הזאת ולא מאחרים אותה. ואם כן, אנחנו רואים פה לכאורה מחלוקת עקרונית שלפי הרבה ראשונים התענית הזאת לא שייך להגדיר אותה כפורענות. אבל המגיד משנה אומר כן ניתן להגדיר את התענית כפורענות. החתם סופר בשו"ת שלו כותב איך ניתן להגדיר את התענית הזאת כפורענות? אה, זה זכר לנס. מה פורענות? הוא אומר נכון, אבל תכלס תענית זה פורענות. היא-- הפורענות הז-- התענית זה שלא אוכלים וכולי, זה יום של, של פורענות. איי, זה זכר לנס. נכון, זה זכר לנס, אבל המציאות עצמה היא מציאות של פורענות. הרמב"ן שהזכרנו מביא מירושלמי שהיה מנהג לצום שלוש ימים בחודש אדר כנגד הצום שאסתר ביקשה, "וצומו עלי". אומר הרמב"ן את המנהג הזה עושים אחרי-- הם היו עושים אחרי פורים. למה הם היו עושים אחרי פורים ולא לפני? ושוב בגלל אקדומי פורענותא לא מקדמינן אלא מאחרים. אם כן, אנחנו רואים שלדעת רוב הראשונים התענית הזאת היא תענית של שמחה. אבל יש גם ראשונים שמשתמשים בכלל אקדומי פורענותא לא מקדמינן גם בנוגע לתענית אסתר, והמגיד משנה מדבר על המנהג שלנו שמקדימים, והוא אומר זה בגלל אילוץ טכני. הרמב"ן מדבר על המנהג הקדום ואומר שבאמת תכלס היו מאחרים את

33:39 דובר 2 התענית של המנהג הקדום. אם כן, סיום החלק השלישי הוא לדעת הרוב תענית אסתר היא תענית של שמחה. לדעת המיעוט יש בה עניין של פורענות, אבל ראינו שהחתם סופר מעדן ואומר במהותה היא שמחה, רק טכנית זה פורענות שלא אוכלים. הסליחות של היום הזה. בדרך כלל הסליחות נכתבו בצורה פיוטית קצת קשה, ולא תמיד אנחנו מבינים כל מילה ממה שאנחנו קוראים. אבל כשנשתדל לשים לב לסליחות של תענית אסתר, אנחנו נראה ששני שליש מהסליחות של תענית אסתר הם סליחות שלא מדברות על פורענות, סליחות שלא מסמלות צער. הכלל הוא שבעשרה בטבת, תענית אסתר, שבעה עשר בתמוז, בימים שלפני ראש השנה, בסליחות שאנחנו אומרים, חוץ מערב ראש השנה, יש שלושה פיוטים משתנים. יש בסיס קבוע, שטנץ קבוע של סליחות. מתחילים סלח לנו כהרחב פה, אם קו קווינו וכולי, ואז יש שלושה פיוטים משתנים. יש את הקטעים הקבועים זכור רחמיך, כי עמך מקור חיים, שמע קולנו וכולי, ויש שלושה פיוטים משתנים. נדבר כעת, מומלץ לקום ולהביא סידור. אפשר לעצור שנייה את המחשב או את הפלאפון ולהביא סידור ולראות בפנים את שלושת הפיוטים המיוחדים של תענית אסתר. הפיוט הראשון זה פיוט שהוא בעצם סיכום של מגילת אסתר. הוא לא פיוט עצוב. הוא מתחיל "אדם בקום עלינו", אה, "אדם בקום עלינו" זה הולך על המן. חז"ל דורשים על הפסוק בתהילים קכ"ד "לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם..." לולא-- אז דרשו מה זה אדם, אדם ולא מלך זה הולך על המן. אז הפיוט מתחיל, "אדם בקום עלינו חיל אחזתנו לרעוד". כשהאדם הזה, הרשע המן, עמד עלינו, אז אנחנו התחלנו לרעוד והוא ממשיך לתאר את הצרות כמו במגילת אסתר. אה, הפסוק-- הפיוט הזה הולך

35:40 דובר 2 על פי סדר הא'-ב'. אה, בסופו אנחנו מגלים אקרוסטיכון. בסופו אנחנו מגלים ראשי תיבות. אחרי שהוא מסיים לתת פסוקי-- לתת קטעים לפי סדר הא'-ב', הוא אומר לנו לפי ראשי התיבות שמי שכתב את הפיוט הזה זה רבי מנחם בן מכיר. רבי מנחם בן מכיר הוא לא חדש לנו. אנחנו פגשנו אותו לא מזמן בשמחת תורה. בשמחת תורה הרשות שאנחנו אומרים לחתן בראשית, מי שישים לב יראה שראשי התיבות שמה זה מנחם בן רבי מכיר, ומי שילך עוד קצת אחורה לקינות לתשעה באב יראה גם שמה קינה, קינה "אבל אעורר". גם כן נראה שזה נעשה על ידי רבי מנחם בן רבי מכיר. בכל מקרה בפיוט שלנו רבי מנחם בן רבי מכיר שהוא היה בן דורו של רש"י, הוא נותן לנו סיכום של מגילת אסתר והוא מדבר על הצרות בהתחלה ואחרי זה הוא מדבר על התפילה ועל הזעקה, ובסוף אהה תלו אותו, תלו את המן. אותי השיב על כני ואותו תלה את המן ותכתוב אסתר תוקף לקרות כוהלל מעודים. בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים, ואם כן הפיוט הזה הוא לא פיוט שלגמרי מתאים לתענית ולסליחה. זה פיוט שההתחלה עצובה והסוף שמח כמו מגילת אסתר. גם הפיוט השני. הפיוט השני הוא קצת יותר קדום, דורותיים לפני הדור של רבי מנחם בן מכיר. הפיוט השני נכתב על ידי רבי שמעון בן רבי יצחק. רבי שמעון בן רבי יצחק היה מהדור של רבנו גרשום מאור הגולה. תחילת תקופת הראשונים באשכנז. עליו יש את הסיפור שהבן שלו אלחנן נהיה אפיקור ואיך הצליחו למצוא אותו ואיך הוא נאבד ואיך הוא נעלם ולא ניכנס לסיפור ולגרסאות ולדיוקים. אבל לענייננו רבי שמעון בן רבי יצחק כתב את

37:31 דובר 2 הפיוט הזה, ושוב בפיוט הזה גם כן אנחנו רואים את אותו עיקרון. הוא מתחיל שהאויב בקומו לעורר מדנים עשה צרות, ואז השם הקדים רפואה למכה והרגו את המן הרשע, ובסוף הכל היה בסדר. אז אם כן, שני הפיוטים האלה לא לגמרי עצובים. הפיוט השלישי, אבל, זה פיוט של תשובה. זה פיוט של צום רגיל. ״במתי מספר כילינו פניך, לשוועת נכאים אל תאטם אוזניך, הקשב תחינתם״. וככה הפיוט ממשיך עם תפילה למחילה. ״מאוד תרבה לנו מחילה״. הפיוט השלישי, אנחנו רואים בסוף, בקטע האחרון שלו, שהוא נכתב על ידי רבנו משולם. מי שיסתכל בקטע האחרון, ״מאוד תרבה לנו מחילה, שמע תפילה, ועבר תפלה, לוחצנו ישלימו איתנו״, מדלג על הו״ו וכותב משולם כתיב חסר, והאחרון ״ממנו רחמיך לא תכלה״. אה, רבנו משולם הזה, יש כמה דעות מתי בדיוק הוא היה, אבל בכל מקרה ניתן לומר לאור מה שלמדנו בחלק הקודם, שבסליחות שאנחנו אומרים בתענית אסתר באה לידי ביטוי מהות הצום. לדעת הרוב תענית אסתר זה זכר לנס ותענית של שמחה, תענית של חיזוק, ומכיוון שזו תענית של חיזוק ולא פורענות, אז בא לידי ביטוי בעיקר הנס של מגילת אסתר ופחות הצער. מה שאין כן הפיוט השלישי של רבנו משולם, הוא יותר מביא לידי... הוא יותר נראה כמו פיוט של תענית רגילה, תענית של חזרה בתשובה יותר, תענית שיש בה מימד של פורענות, ולכן אנחנו נקראים נכאים בפיוט הזה וכולי. העניין האחרון בחלק הזה בנושא הזה של תענית אסתר, זה אולי גם ההפתעה הגדולה של השיעור הזה. הפתעות שומרים לסוף. הרבי אמר כמה פעמים שצום תענית אסתר לא יתבטל, כי גם כשיתבטלו שאר הצומות, אז כתוב שימי הפורים לא יבטלו, וזה כולל גם את

39:39 דובר 2 תענית אסתר. הרבי מדייק את זה מהרמב״ם. דנו בזה בקובצי הערות וכולי, וההסבר שהביאו, ההסבר שלכאורה נראה הכי פשוט, שזה על פי דעת הרוב. לדעת הרוב ראינו שתענית אסתר היא תענית מיוחדת, היא לא תענית של פורענות כמו שאר התעניות, אלא תענית של זכר לנס, תענית של שמחה, תענית של חיזוק ותשובה. ולכן מאוד מתאים, אם זו תענית של שמחה, מאוד מתאים שהיא תתקיים גם בימות המשיח. וככה אומר הרבי, תשמ״ו עמוד שש תשע שש לדוגמה, הרבי אומר תענית אסתר לא תתבטל גם לעתיד לבוא, וזה מתאים עם הראשונים שאמרנו ועם חלק מהסליחות, שזו תענית שעיקר עניינה הוא שמחה. אז אם כן, נסכם בקצרה את חמשת הנושאים שלמדנו בשיעור הזה. הנושא הראשון שלמדנו זה על המקור לתענית אסתר: או מתוך המגילה, ״דברי הצומות וזעקתם״, או מחז״ל, שכתוב בגמרא ״יום קהילה לכולי״, או מנהג מתקופת הגאונים, תקופה מאוחרת יותר. זה הנושא הראשון. שלוש דעות במקור החיוב. הנושא השני, ארבע טעמים לתענית אסתר, שתיים נפוצים וידועים, שתיים פחות. הנפוצים והידועים זה או זכר לצום שאסתר ביקשה או זכר לצום בזמן המלחמה בי״ג אדר. השתיים הפחות ידועים, או זירוז לקריאת המגילה או בשביל למנוע קטרוגים והשלכות בלתי רצויות מהשכרות של פורים. הנושא השלישי שדיברנו, למה מקדימים את הצום של תענית אסתר ולא מאחרים. וראינו שני הסברים כלליים: או בגלל שזו לא פורענות בשונה משאר הצומות, או בגלל שאמנם זו פורענות, אבל אין אפשרות לדחות את הצום מכיוון שביום ראשון יש פורים, יש חג, אין אפשרות לדחות. הדבר הרביעי שלמדנו זה על הסליחות. ראינו בסליחות ששתי הסליחות הראשונות אינן כל כך עצובות, אלא נראה שהן זכר לנס. והפיוט השלישי, ״במתי מספר״, ראינו שיש בו

41:45 דובר 2 לכאורה עניין של פורענות. והנושא החמישי, ועניין של זמן גרמא, ימות המשיח, שהרבי מביא, שגם בימות המשיח ימשיכו לצום את תענית אסתר. שיהיה צום קל, מועיל ופורים שמח לכולם. הצלחה רבה.