בונוסים ומתנות בקנייה חלק ב' - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 התחלנו שבוע שעבר על אחד שקנה עבור מישהו אחר וקיבל מתנה, קיבל הנחה. מתחלקים, לא מתחלקים. היה קצת מסובך. אז בשביל לעשות סדר ניקח חמישה מקרים פרקטיים ואז ננתח אותם לפי מה שלמדנו, יהיה יותר קל לזכור את זה. יש פה משקה מהעיר הסמוכה. הכוונה, נתתי לכל אחד שם קצר שאחר כך נזכור אותו. בן אדם, שלחו אותו לקנות משקה. בנדיקטין, לא יודע, משהו שעולה יקר, מאה חמישים שקל כל בקבוק, והוא יודע, שלחו אותו לקנות עשר בקבוקים לשמחת תורה, והוא יודע שבעיר הסמוכה יש מבצע מיוחד של שלושים אחוז הנחה או משהו כזה. אז הוא אומר לעצמו: שלחו אותי לקנות, פה בעיר זה עולה מאה חמישים שקל לבקבוק. עשר בקבוקים זה אלף חמש מאות שקל. אני אסע לעיר הסמוכה, אקנה את זה באלף שקל והחמש מאות שקל יהיו שלי, כי אני טרחתי, אני התאמצתי ללכת לעיר הסמוכה לקנות. האם באמת זה יהיה מגיע לו? האם הוא-- א', האם הוא באמת יוכל לקבל את זה? וב', האם הוא צריך לספר להם שהוא קנה את זה בכלל בזול או שהוא יכול לא לספר כלום במחיר שהוא מכר להם? שאלה שנייה, טיפ למלצר. הזכרנו שבוע שעבר שכל ה-- אדמו"ר הזקן אומר, כל הנאה שהשליח מקבל בעקבות שליחותו צריך לתת חצי למשלח. האם מלצר שמקבל טיפ יצטרך לתת חצי למשלח? על פניו זה בגלל השליחות שלו. מי ששלח אותו, למשל בעל האולם מביא את העובדים, הם עובדים שמה. אולי שייתן חצי לבעל האולם. מקרה שלישי, טעימות בחנות. שלחו את השליח, ובעל החנות, שלחו אותו לקנות כמה מנות פלאפל ונותן לו לטעום כדורים, לטעום דברים. אנחנו מבינים שזה לא, לא הגיוני שהוא יצטרך לשלם

02:30 דובר 2 עכשיו חצי מזה למשלח. אבל השאלה היא למה? אם כל הנאה שהגיעה לשליח מכוח שליחותו הוא צריך לשלם חצי למשלח, אז אולי גם במקרה הזה צריך לשלם חצי. מקרה רביעי שהזכרנו בש-שבוע שעבר, התורם, השליח והמוסד, וזה מקרה-- שאלו אותי את זה ממש לפני שבוע וחצי. מקרה אמיתי. בן אדם תרם סט רמב"ם לכולל והוא נתן את הכסף למישהו, לך תקנה את הסט. אותו אחד היה, אה, לא יודע, זה לא נקרא חבר מועדון, אבל היה בחנות של יפה נוף. הוא היה שם, שילם עשרים שקל והוא יכול לקבל, לצבור נקודות, והוא קנה את הסט שם. הוא בעיקרון בכלל לא חשב על זה שיש בעיה, יש משהו, אבל הוא שמע אותי מדבר על זה עם מישהו, אז הוא שאל אותי. קיבלתי נקודות עכשיו. עכשיו, למי הנקודות האלה שייכות? לי, לתורם או למוסד? יש פה שלושה. מקרה חמישי, אני קורא לזה הנוסע המתמיד. גם דיברנו על זה פעם שעברה. עובד שהתמיד לקנות באותה חברת טיסה כל הזמן, ובזכות זה הצטבר, הצטבר לו כרטיס חינם. השאלה אם זה מגיע לו או למעסיק או חצי חצי. אוקיי, זו הקדמה. עכשיו החלקים של השיעור היום יהיו, קודם נעיין במקורות, מה למדנו שבוע שעבר. אחר כך ננתח את המקרים שדיברנו ואחר כך ככל שייתן הזמן, יש פה שני מקרים מאוד מעניינים. א', האם בעל המעות הוא בעל השי? זאת אומרת, קיבלו שי נוסף על המקח. האם זה שהוציא את הכסף הוא זה שצריך לקבל את השי? זאת אומרת, שבוע שעבר כבר הזכרתי את זה. כל הזמן דיברנו, אחד ששלח עם השני כסף. "קח כסף, תקנה לי". מה קורה אם הוא מעצמו הוציא את הכסף? אחר

04:30 דובר 2 כך אני אחזיר לו. האם יש הבדל? ועוד שאלה אחרונה, האם שליח יכול להפוך לסוחר? כמו המקרה הקודם שהזכרנו, אותו אחד ששלחו אותו לקנות משקה. במקרה הקודם הוא בתמימות אמר, "אני אקנה משקה ובטח כל ההפרש יישאר לי". אבל בוא נראה מקרה שבן אדם כבר למד, היה בשיעור, למד את ההלכות ואחר כך הוא אומר לעצמו, "אוקיי, אני יודע שאם אני אקנה אני צריך לתת הכול למשלח, אז אני אעשה פה עסקה. יש לי פה הזדמנות עסקית. אני אקנה עבור עצמי באלף שקל ואמכור את זה אחר כך למשלח באלף חמש מאות. לכאורה, מה הבעיה?" אז זה, זה מקרים קצת סבוכים, שני המקרים האחרונים. במידת הזמן אנחנו ניגע בהם. אז קודם נרענן מה למדנו שבוע שעבר. בגמרא כתוב שאם מקבלים מתנה בקנייה, יחלקו המשלח והשליח. חולקים חצי המשלח, חצי השליח. השאלה היא למה? רש"י אומר למה? כי אנחנו לא יודעים למי התכוונו לתת. למי המוכר התכוון לתת. הוא התכוון לתת למי שעומד מולו או התכוון לתת למי ששילם, למי ש-- לבעל המקח. הרי"ף, גם תוספות, הם אומרים, "כיוון שנהנה". השליח פה קיבל, נכון? קיבל את זה ביד. אפילו שהמוכר אמר לו, "אני נותן את זה לך מתנה אישית, פרטית", בפועל אבל למה הוא קיבל את זה? בגלל השליחות שהוא ביצע. מי עשה את השליחות? המשלח. לכן צריכים להתחלק חצי חצי. ככה הרי"ף אומר. יש עוד דעה שלישית שלא הזכרתי אותה שבוע שעבר. מזל שניהם גרם, לא ניכנס לזה. אדמו"ר הזקן מזכיר רק את שתי הד-הדעות הראשונות. יוצא שאם אני מקבל מתנה בשליחות שאני עושה, אז דבר ראשון שלא יודעים למי, אז זה חצי חצי, וגם אם כן יודעים למי,

06:35 דובר 2 אדמו"ר הזקן פוסק שירא שמיים ייתן גם כן חצי חצי. אפילו שהמוכר אומר, "קח את זה בשבילך", ירא שמיים ייתן בכל זאת למשלח. למה? כי הוא נהנה ממנו. הזכרנו שבוע שעבר את כל הרמות. נהנה, אה, אחד שנהנה מהשני, נהנה ולא חסר, כל השאלות האלה. עכשיו השאלה היא, זה נאמר על מתנה. השאלה היא איך אני מגדיר דבר, האם הוא מתנה או שפשוט יש פה הנחה? ואמרנו שבוע שעבר שברגע שזה הנחה, הנחה זה תמיד למשלח. ההנחה לא הולכת לשליח, כי המשלח הביא לך כסף וקנית, השתמשת בפחות ממנו. הוא הביא לך מאה שקל ביד, השתמשת בחמישים. למי נשארו החמישים הנותרים ביד שלך? למשלח, לא לך. אז איך מגדירים, זה מתנה או הנחה? אז יש מה שאדמו"ר הזקן אומר, מחיר קצוב, מחיר לא קצוב. בימינו זה כמעט הכל מחיר קצוב. כאילו, אתה מגיע לחנות, יש מחיר, אין כל כך מה לדון. מוכר שהביא לך עוד אחד במקום, לא, לא מכירה מוקדמת, לא מבצע מראש. במקום הוא מביא לך עוד אחד, זה מתנה בטוח וזה חצי חצי. אבל מחיר שאינו קצוב, שזה אמרתי, הדוגמה שיש זה מחיר מכירת חיסול. אדם מגיע, מוכרים לו כמה מוצרים במחיר אחד. אין שם, זה לא מחיר של כל חפץ. יכול להיות גם בירקות שלפני שבת, אז הוא נותן ככה כמה דברים ביחד. במצבים האלה אתה אומר זה מחיר לא קצוב. אז אני לא קורא לזה תוספת. זה לא תוספת, זה הנחה. הוא פשוט, זה לא שהוא הוסיף לך עוד משהו למכירה. הוא מכר לך את הכל בזול. ככה מגדירים את זה. מזה אני מוציא שכל המבצעים שיש היום, כל מה שמפרסמים מראש

08:33 דובר 2 אחד פלוס אחד וקנייה מעל תקבל וקנה תקבל וכל זה, בדרך כלל הכל נכנס בתוך מה שאתה משלם. אתה משלם על זה. אז זה לא מתנה. רק מתנות מתחלקות בין השליח למשלח. אם זה לא מתנה, זה הנחה, אז המשלח מקבל את זה. וכמו שאמרנו, זה לא ייתכן שהוא ישלם על זה ואתה תקבל. אם דיברנו אז, אתה קונה מקרר, מקבל מיקסר. אם הוא משלם על המיקסר הזה, למה שהשליח יקבל חצי ממנו? השליח לא אמור לקבל. כל מה שדיברנו לחלוק זה שיש איזושהי מתנה מעבר שנותנים. אז זהו, עכשיו הסיכום כאן באופן של תרשים. אם המחיר הוא לא קצוב, זאת אומרת זה לא תוספת אלא הכל נכלל במחיר. עוד מעט נראה את זה, את הזה זה מגיע. ככה התוספת שייכת למשלח. מחיר קצוב, אז יש שתי אפשרויות. אם הוא נתן ולא אמר למי, אז ודאי שחצי חצי. אמר שזה לשליח, אז הפסק הלכה של אדמו"ר הזקן זה, "מעיקר הדין לשליח, ירא שמיים ייתן למשלח". אוקיי? עד כאן זה הרענון. מקווה שזה לא מסובך מדי. איך?

09:53 דובר 3 מחיר לא קצוב זה מה זה?

09:53 דובר 2 מחיר לא קצוב זה, זה נקרא הנחה בעצם. כי בעצם אם זה היה מחיר קצוב והוסיפו לך משהו, אז אתה אומר זה תוספת, זה מתנה. אבל אם הוסיפו משהו והמחיר הוא לא קצוב, אז הכל נכלל בתוך המחיר. אז אני אומר שמכרו לך את זה בזול. אני לא אומר לך, לא אומר שהוסיפו לך.

10:12 דובר 3 בתכלס, אמרת שכל האחד פלוס אחד הכל זה נכלל-

10:16 דובר 2 בדרך כלל זה הנחה. בדרך-

10:19 דובר 3 את שניהם במחיר יותר זול.

10:20 דובר 2 בדיוק. כי בדרך כלל אתה משלם על זה. זה לא באמת, אה, אין פה חסדים. מתי, מתי יהיה המקרה של המתנות האלה? נתתי דוגמאות אז. למשל מתנה בכל קנייה, שחנות פותחת לרגל הפתיחה, מתנה בכל קנייה. אתה רואה שהם לא מתייחסים בכלל כמה אתה משלם. אתה קונה בשקל, בעשר שקל, במאה שקל, אתה מקבל מה, יש לו ערימת מתנות בצד והוא מחלק אותן. אז זה אתה רואה שזו מתנה מעבר.

10:46 דובר 3 אם זה החל מסכום מסוים?

10:49 דובר 2 החל מסכום מסוים, אז פה זה נראה שכן אתה משלם על זה.

10:55 דובר 3 פשוט זה... כי כדי שלא יהי-- זה-- כשהוסיף סכום כזה גמור התשלום כדי שלא יהיו-

11:03 דובר 2 שווה להם. אם אתה קונה בסכום מסוים, שווה להם לתת לך את המתנה. אני לא אומר, יכול להיות מקרים יוצאים מן הכלל. זה קשה באמת לחשב את זה. אוקיי, אני חושב לפני שנעבור על זה, אם יהיה זמן נעבור על המקרים של שבוע שעבר. אני לא רוצה להאריך. נחזור רגע למקרים שדיברנו מקודם. ממש כן, העיר הסמוכה וכל ה, כל השאר. נראה ציטוט. סליחה. זה הש"ך. בסימן שמה, בסעיף איפה שדובר על המתנות, הוא כותב ככה בשם המהרשד"ם. "מי ששולח סחורה לחברו למקום אחר והיו מחויבים במכס, והשליח בערמומו וחכמתו הבריח מהמכס". עכשיו, האם מותר או אסור? נושא בפני עצמו. בגדול זה תלוי האם זה מכס שהוא כדין או לא כדין. אז היו, גם היום יש מדינות שזה ממש המוכס שם גונב, לוקח כפול וכל זה. במצבים האלה אדמו"ר הזקן פוסק שזה הכל גזל ומותר להבריח. אבל כאן זה לא כל כך משנה אם זה היה מותר או אסור, כי בסופו של דבר, אחרי שהוא כבר עשה את זה אתה לא צריך להחזיר, כי זה נקרא הפקעת הלוואה מהגוי. דיברנו על זה בשיעורים הקודמים. כתוב בתורה "לא תעשוק את רעך ולא תגזול". כשהיא מדברת על גזל היא לא מזכירה רעך, כי לגזול אסור לגזול בין מיהודי בין מגוי. אבל כשהיא מדברת על עושק, לא תעשוק, היא כותבת רעך. אמרתי, לא תעשוק, אסור לך להשאיר אצלך כסף ולא להחזיר. אז מהגוי מותר לך אם לא יהיה חילול השם בדבר. אז אם מישהו לווה כסף מהגוי והגוי נפטר והיורשים בכלל לא יודעים שהוא לווה את הכסף הזה, אז הוא לא צריך להחזיר, הוא יכול להשאיר את זה אצלו, כי

13:11 דובר 2 כתוב לא תעשוק את רעך. כאן הוא הבריח מהמכס, אז מסתמא אם הוא הבריח אז הם לא יודעים מזה, אז הוא לא צריך להחזיר את זה. עכשיו השאלה היא למי זה שייך. שלחו את השליח עם בדים, סחורה בשווי אלף שקל והמשלח תכנן שהוא ישלם על זה עוד מאה שקל מכס. אז הוא הביא כבר לשליח את הכסף, בוא נגיד. עכשיו השליח מגיע והוא הבריח את המכס. אז הוא יגיד, "אני רוצה את הכסף לעצמי. אני, אני, אני עשיתי את העבודה". בעורמתו הוא אומר פה, בעורמתו וחוכמתו, וזה דומה-

13:47 דובר 4 בדים וכל, כל סוגי הוצאות ש... שהיו אמורים להגיע.

13:53 דובר 2 שהשליח חסך אותם. אז הדוגמה שהבאנו מקודם זה גם כן בעורמתו וחוכמתו. הוא נשלח לקנות משקה והוא אמר, "בעיר הסמוכה יש יותר בזול. אני אלך לשם. אני טרחתי. אני עשיתי את זה". הוא אומר עכשיו ככה: "אין זה מבריח ארי". מבריח ארי זה מושג הלכתי. יש מצווה להציל את השני מהפסד. אתה רואה בית של השני נשרף או כל דבר אחר שהולך להינזק, מצווה עליך לבוא ולהציל אותו מהפסד.

14:31 דובר 4 מצוות אבדה.

14:32 דובר 2 כן, כן, השבת אבדה. "לכל אבדת אחיך", לרבות אבדת קרקע. עכשיו, אם אתה מפסיד משהו בגלל זה, אם אתה באמצע עבודה או מפסיד משהו אחר, אתה לא חייב. אבל אם אתה לא מפסיד, אתה בן אדם, אין לך עכשיו עבודה, שום דבר, אתה חייב ללכת. אדמו"ר הזקן גם מחדש... כתוב שרשב"י אמר דברי תורה וירדו גשם. אה... מה רציתי להגיד? מבריח ארי. לא, רציתי להגיד איזה משהו. כן, כן, רציתי להגיד איזה משהו לפני זה. לא משנה. אז אתה עכשיו מחויב ללכת להציל את השני. אתה לא יכול לבקש על זה כסף כי התורה חייבה אותך. זה המושג של מבריח ארי.

15:22 דובר 4 לא ארי. זה סתם, סתם, כזה.

15:29 דובר 2 אם אתה רואה אריה מתקרב לעדר, לעדר של החבר שלך ואתה הברחת אותו, קיימת מצווה מדאורייתא של השבת אבדה. האם אתה יכול ללכת אליו לבקש ממנו כסף על העבודה? לא, אתה הצלת אותו מנזק. אז אולי נגיד גם פה, אותו שליח שהבריח את המכס יגיד, יגיד לו הבעל ה-- או המשלח יגיד לו, "עשית השבת אבדה, הצלת אותי מנזק". אז הוא אומר זה לא, אין זה מבריח ארי כיוון שהפסד המכס היה ברור.

16:01 דובר 4 איפה אבל הגבול בין הפסד ברור לבין-

16:04 דובר 2 יש תוספות ארוך ככה שהוא גם בכל הסוגיה הזאתי. זה-

16:12 דובר 4 לא מבין מה.

16:13 דובר 2 כן. יש בזה הרבה הרבה פרטים איך להגדיר מה מבריח ומה לא מבריח. הרי פה אומר שהפסד המכס היה ברור. באופן כללי אפשר להגיד בצורה גסה יש נזק פתאומי שבא לבן אדם, אתה מציל אותו, ופה זה סדר, חלק מהסדר. אתה מגיע, אתה משלם מכס. הוא בא והציל אותך מהמכס, הוא הרוויח לך עכשיו כסף. אומר הש"ך: וצריך לשלם לשליח שכר ההנאה שההנהו. שימו לב, על מה התווכחו. השליח אמר שלי, המשלח אמר שלי. הש"ך מה אומר? שכר ההנאה שההנהו. הוא עשה בשבילך עבודה. כמה משלמים על העבודה הזאתי? ככה תשלם לו. אז תבדוק כמה בשוק משלמים על מישהו שמבריח מכס לשני, וזה מה שתשלם לו. אז אצלנו זה קצת מסובך.

17:00 דובר 4 אם יש פה מיליון דולר

17:02 דובר 2 לא, אז לא. לא, לא יכול לתת יותר-

17:05 דובר 4 אפשר לתת יותר מאה...

17:07 דובר 2 זהו, לא יכול לתת יותר מההנאה שהוא נהנה. למה לא יכול להיות? כי בעצם זה כמו, יש מושג כזה שמישהו שהולך-- מישהו נכנס לבית של השני וצבע לו אותו. בדיוק הוא צריך לצבוע את הבית, אוקיי? לא ניכנס למקרים אחרים. צבע לו את הבית. האם הוא יכול לבקש ממנו כסף או לא? אבל לפי חוק, שלא ברשות, אז כתוב שידו על התחתונה. מה פירוש? או הוצא-- את ההוצאות שהוא הוציא או את השבח שהוא השביח, הנמוך מביניהם. לא יכול להיות שהוא יה-יה-- יעשה לך שבח של שלושים שקל ויבקש ממך מאתיים שקל. זה לא יכול להיות. אז גם פה אותו דבר. אתה על דעת עצמך עשית עבודה, טרחת, יום שלם טרחת, נסעת ל-לירושלים בשביל להרוויח שקל עכשיו על המוצר הזה. עכשיו תבקש מה-- מהמשלח מחיר של נסיעות לירושלים. עשית פה משהו שהוא לא תקין. אז שכר ההנאה שההנהו זה אומר כמה שמקובל לשלם על כזה-- כזאת עבודה. אבל כמובן, במקרה שבאמת הרווחת יותר מזה.

18:07 דובר 4 אז הוא מסכן את עצמו בכלא. איך אפשר להעריך את זה?

18:12 דובר 2 אנשים, אם באותו זמן...

18:14 דובר 4 יש דברים

18:15 דובר 2 בעיקרון יש מחיר לכל דבר. כן? אפילו מחיר, אם בן אדם שרוצה לקטוע ידו עם סם ובלי סם, כמו שרואים בגמרא, כל דבר אפשר לשאול בן אדם מה היית, כמה היית משלם על כך, על כך? והיום יש שכירי חרב גם שמקבלים כסף, מסכנים את עצמם. אז בעצם אם נחזור למקרה הזה, משקה מהעיר הסמוכה, הדין הוא שאפילו שהוא טרח, הוא יקבל את הכסף שמשלמים על כזאת טרחה. באמת היום זה קצת קשה יותר ל-לחשב את זה. נסעתי לעיר הסמוכה. זה-

18:50 דובר 4 שכר נורמלי אם שוכרים מישהו-

18:53 דובר 2 נסיעות.

18:55 דובר 4 אם... יש היום הרבה, אה, כ... נהגים נשכרים עם כל מיני.

19:00 דובר 2 כן.

19:01 דובר 4 משתמשים בשוכר לעיר הסמוכה לקנות דברים בדרך כלל.

19:04 דובר 2 כן.

19:05 דובר 4 אבל למה לא להתייחס לזה שהכסף שהוא משלם גם צריך להיות?

19:09 דובר 2 לא, בעיקרון זה, זהו, זה, זה הערה נכונה. הכסף ודאי שייך למשלח. הוא שלח איתך אלף חמש מאות שקל. הלכת לקנות את הבקבוקים, שילמת אלף. נשאר לך ביד חמש מאות. הכסף החמש מאות האלה שאתה מחזיר אותם למשלח ודאי, אבל אתה אומר לו: "עשיתי בשבילך עבודה. הרווחת חמש מאות שקל בגללי. הרווחת חמש מאות, העבודה שלי שווה מאה שקל, ככה משלמים, תשלם לי מאה שקל" ואז יצא אני אקבל מאתך ארבע מאות. כמובן, כמו שאמרנו, אם ההנחה שהוא הרוויח זה עשרים שקל, אז הוא לא יכול לבקש ממנו את הכסף.

19:41 דובר 4 טוב, זה יכול להיות עשרים, נו.

19:43 דובר 2 עשרים, כן, לכאורה עשרים, כן. נכון. אה, הוצאה, שיעור שבח, הנמוך מביניהם. פה הנמוך מביניהם זה השבח, אז שהוא יקבל. עכשיו טיפ למלצר וטיפ לעובד בחנות זה בערך אותו דבר. יש לשון של הרמב"ן. רגע, אני רוצה לקרוא, להקריא מבפנים. הרמב"ן כותב ככה: "שכל דבר שנותן ללוקח שלא מחמת מקח וממכר, הכל לשליח". זה דין פשוט, כן? אבל זה כתוב במפורש ברמב"ן. גם כשאמרנו ששליח שמקבל מתנה אז הוא מתחלק עם המשלח בכל מצב, זה חייב להיות שזה בגלל השליחות. אם אתה רואה שזה לא בגלל השליחות, לא בגלל מה ששלחו אותו, לא ייתכן. אני אתן דוגמה: נכנס שליח לחנות והמוכר אומר לו: "וואי, היום יום הולדת שלך", הוא נותן לו מתנה. האם יעלה על הדעת שהוא צריך להתחלק עכשיו חצי עם המשלח? ודאי שלא. הוא קיבל מתנה עכשיו לא קשור לשליחות. הוא קיבל מתנה על היומולדת שלו. הוא הגיע לשמה בגלל השליחות. אז זה מה שאני רוצה להגיד, שזה לא בגלל ש-- זה לא ש-- בזכות המשלח קרה שהגעת לשם ולכן תקבל. לא זה הרעיון. הרעיון שקיבלת מתנה בגלל השליחות. אז אם יש קנייה שעשית, קיבלת מתנה על הקנייה, אז תתחלק איתו. אבל אם המתנה לא קשורה לקנייה, לא תתחלק איתו. כך אומר הרמב"ן. מה יוצא מזה? מה שדיברנו הרגע. אם אני מדבר על הטיפ למלצר, ופה יכול להיות שיש הבדלים בין המקרים. טיפ רגיל למלצר, למה נותנים את הטיפ הזה? בגלל היחס שלו. אז נכון, בעקבות זה שהוא עובד פה אז, אז יש לו את הפתח לקבל את זה, אבל במפורש נותנים את זה על היחס, על השירות. אז פה, עכשיו, בפרט שהיום זה גם חלק מהמנהג.

21:44 דובר 2 היום זה המנהג ש-ש-ש-- חלק מהכסף שלו. לפעמים יש מקומות אפילו שלא מקבלים כסף על העבודה. הם באים רק בשביל לקבל את הטיפ וללכת. במצבים כאלה ודאי שזה ילך לשליח. יש מקרים אבל, למשל יש שליח, שליח בעיר מסוימת שיש לו כמה חבר'ה שהוא משלם להם והם הולכים לעשות מבצעים כל יום, מבצע מזוזה. והם מסתובבים ובא מישהו ונותן מאה שקל לקופה ומאה שקל נותן לו ביד. עכשיו, אתה מבין שהוא התכוון לתת את זה לו. לא, העובדה שהוא נתן מאה לקופה ומאה נתן לו ביד. זה כאילו כמו פירוש שהוא נותן את זה לשליח. עכשיו, אבל למה הוא נתן לו את זה? כאילו, נתן לו את זה על השירות שהוא עשה פה, לא על היחס או משהו כזה. נתן לו. אפשר לדון, כן? אבל בגדול, באופן כללי, זה כאילו הוא נתן את זה לבית חב"ד בעצם, ל-

22:37 דובר 5 בית חב"ד זה הקופה.

22:39 דובר 2 כן, אני רוצה להגיד ככה, אני רוצה להגיד לשליחות, בעקבות השליחות. כי, כי השליחות, יש פה הבדל. כשאדם מגיע לחנות והוא יודע שהמלצר מקבל כסף, אז הוא בא ונותן לו, "זה קח בשבילך על היחס". חוץ ממה שאתה מקבל כסף, זה קח בשבילך. פה הוא חושב שהחב"דניק הזה בא ו-ועושה את זה מעצמו בהתנדבות, אז הוא נותן לו את המאה שקל. באמת זה לא בהתנדבות-

23:04 דובר 5 אם זה היה בהתנדבות אז זה לא היה בו-

23:06 דובר 2 אם זה היה בהתנדבות, לכאורה כן. לכאורה ש-- שליח שולח אותך, מי המשלח שלך האמיתי? זה לא השליח. אתה מגיע, אתה עושה מבצעים. זה לא, לא שייך להגיד שליח ומשלח לכאורה במצב כזה, אבל אם הוא מקבל כסף, אז פשוט זה כמו כל שליחות. עכשיו, טעימות בחנות זה אותו רעיון. טעימות בחנות זה משהו שנותנים למי שעומד בחנות לטעום. זה ברור שהמשלח זה לא איזושהי תוספת ששייך עכשיו להתחיל ל-- לכאורה, להתחיל לחלק אותה ולתת את הסכום שלה. זה משהו, יכול להיות שאפילו אם לא היית קונה אני אתן לך לטעום, כי הוא רוצה שאתה... אני לא יודע איך להגדיר את זה, אבל זה משהו שהוא לא מחמת השליחות, הוא מחמת זה שהגעת לחנות. משהו כזה.

23:54 דובר 5 אין ספק שהוא לא התכוון להעביר למשלח.

23:56 דובר 2 כן, זה ודאי שלא. אבל אמרנו שגם אם הוא ודאי אמר במפורש לשליח, הוא צריך להתחלק עם המשלח. השאלה אם זה כזה דבר. לכאורה יש הבדל בין מתנה לבין טעימה שאתה טועם במקום. עכשיו, התורם, השליח והמוסד. פה יש לנו כבר שלושה שרבים פה על העסק. נזכיר את הסיפור. אחד, סיפור כמו שאמרתי, סיפור אמיתי. אחד שלח, נתן, הוציא אלף שקל מהכיס. "קח, תקנה סט רמב"ם, תיתן את זה לכולל שלך". אותו אחד הלך וקנה, והוא גם יש לו חברות באותה חנות והוא קיבל נקודות, והנקודות האלה אחר כך שוות כסף. השאלה היא אם הוא צריך לשלם על מה שהוא הרוויח. אז בואו נראה את הכללים שאמרנו. אחר כך בין התורם והמוסד צריך עוד לדון, אבל בואו נראה. הכללים שאמרנו: שליח ומשלח. קודם כל, מה יש פה? הנחה או מתנה? הנקודות האלה שהוא צבר.

24:56 דובר 6 זה קבוע.

24:57 דובר 2 אה?

24:58 דובר 6 זה הנחה.

25:00 דובר 2 נכון שזה קבוע מראש, אבל אני רוצה להגיד ככה. זהו, זה, זה... תבינו, זה לא בקנייה הזאת. כל הרעיון של הנחה זה שעכשיו אתה משלם ואז הכסף שלך כולל גם את זה.

25:15 דובר 6 הנחה עתידית.

25:16 דובר 2 איך? זהו, אולי אתה משלם על ההנחה העתידית הזאת. אוקיי, יש מה לדון על זה. עכשיו, עכשיו מצד שני, אבל השליח הוא זה שהוא חבר מועדון, הוא אפילו שילם על זה. זה, זה נקרא פירש שנותן את זה לשליח, כי הרי הוא נותן את זה רק למי שהוא חבר מועדון, לא נותן את זה לכל אחד. אז לפחות לפי רש"י ורא"ש צריך לחלוק חצי חצי. כן? עכשיו, לפי הרי"ף גם כן צריך לחלק. זאת אומרת, כוונתי הפוך. לפי הרי"ף צריך לחלק, לפי רש"י אולי גם כן צריך בגלל שזה קבוע מראש. עכשיו השאלה היא המשלח, מי נקרא פה המשלח, התורם או המוסד? אז כאן, כאן, זהו, כאן דיברנו בהתחלה, בתחילת השיעור הקודם. אמרנו רגע, כשאתה קונה בשביל מישהו משהו בחנות, זה לא שייך. אתה הולך לחנות, מוציא כסף מהכיס וקונה משהו, למי זה שייך, לחבר שלך או לך? יש לזה הרבה נפקא מינות. קידשת אישה ברחוב, סתם, אסור לקדש ברחוב, אבל קידשת עם זה אישה, היא מקודשת או לא מקודשת? זה מי שייך הדבר הזה, החפץ הזה. מה התשובה? ברמת העיקרון, בן אדם שקונה משהו זה שייך אליו, אבל יש שתי אפשרויות שזה יהיה שייך למישהו אחר. או שאותו אחד הוציא את הכסף מהכיס שלו, ברגע שהוא הוציא את הכסף מהכיס שלו, אז המוכר, למרות שהוא לא יודע מי שילם, המוכר שהוא נותן לך את החפץ, הוא נותן את זה למי ששילם. זה כלל כזה בהלכה, הוא נותן את זה לבעל המעות. אז אם תיאורטית אם אותו מוסד היה נותן כסף, אז זה היה ודאי הולך למוסד. אבל כאן התורם מעצמו תרם. לא, לא שלחו אותו לזה, הוא מעצמו תרם. ברמת

27:06 דובר 2 העיקרון, לא רק המתנה שייכת לו, גם הסט שייך לו. אפילו שהוא החליט לתרום את זה, לא היה פה רגע שזה באמת עבר למוסד. אז הוא קנה עכשיו את הסט רמב"ם, שלח שליח, קנה את הסט הזה, מגיע אליו ליד, זה עדיין שייך לו. רק אחרי שהוא ייקח את זה למוסד אז זה יהיה שייך למוסד. אז זה שלו לכל דבר. הוא חושב שהוא קנה את זה בשבילי. אתה אומר שקנית את זה בשבילי, אבל לא היה פה שום... זה לא קרה בפועל, זה שלך. אז ודאי שפה המוסד לא שייך לעסק, זה שייך לתורם והשליח, ביניהם יהיה את העסק. עכשיו המקרה האחרון, הנוסע המתמיד, אותו עובד שלמשל משגיח כשרות, טס הרבה לחו"ל. המשלח נותן לו תמיד לקנות בכרטיס אשראי של עצמו והוא דאג לקנות תמיד באותה חברה וקיבל, צבר נקודות וקיבל כרטיס. זה מקרה שהגיע לשבט הלוי והוא אמר את העצות שדיברנו עליו תמיד, שבגלל שזה חלק מדרכי המסחר, אותו אחד ששאל, הרב השואל, הוא אמר שם, תלה את זה על המחלוקת של רש"י, רי"ף, חצי חצי וכל זה. אומר לו השבט הלוי: "זה בכלל לא קשור פה לעסק". למה? בגלל שזה דרכי המסחר, זה חלק מהמסחר, הכל הולך למשלח. אבל הוא אומר, אם למשלח לא היה אכפת לו בכלל איפה הוא נוסע, שלח אותו לקנות, בכלל לא היה אכפת לו, והעובד הוא זה שכביכול טרח והלך וקנה במקום מסוים כל הזמן. אז הוא כותב: "יש לדון עוד בזכות השליח ואין הזמן כעת", וכך הוא מסיים את הסיפור. יכול להיות שהוא התכוון לעניין הזה של ה... שכר הנאה שההנהו, אולי זה מה שהוא מתכוון. אולי. עכשיו, נעבור לעוד מקרים שדיברנו.

29:02 דובר 2 אין לנו פה מצגת על זה.

29:03 דובר 7 מה אנחנו שמה אמורים לתת לו?

29:05 דובר 2 איך? לפי מה שאמרנו. קודם כל זה דרכי המסחר, לכן הכל הולך למשלח. אבל אם הוא טרח ועשה-- דאג תמיד שזה יקרה ועשה איזושהי שיחה מסוימת, הוא יכול להגיד למשלח: "גרמתי לך הנאה, תן לי כמה שמקובל". אני לא יודע, זה קצת קשה לחשב דברים כאלה שהם לא עבודות מקובלות. אחוזים מסוימים. היה לי סיפור שמתווך- איך?

29:31 דובר 7 בכלל איזה אחוזים גובים?

29:34 דובר 2 יכול להיות. היה לי סיפור שמתווך מכר את הדירה שלי ביוקר יותר. הוא אמר לי: "כמה אתה רוצה לכיס?", מכר את זה ביוקר יותר. ועכשיו השאלה היא על ההפרש הזה. דיברנו על זה גם כן. רמב"ן מפורש אומר שכל ההפרש הולך למשלח. למה? כי בית זה מחיר לא קצוב ומכרו לך את הבית יותר יקר. אין הלה עושה סחורה בפרתו של חברו. הוא לא יכול לעשות סחורה עם הבית שלך. אבל יש פה הנאה שההנהו. הוא עשה לך פה איזושהי הנאה, לכן יש מן הראוי לתת. אז אותו הזמן שאנחנו שאלנו, אמרו לנו לתת שליש, משהו שמקובל.

30:17 דובר 7 אותו כמו שהוא מקבל אחוז בעודף?

30:20 דובר 2 איך?

30:21 דובר 7 אותו כמו שהוא מקבל אחוז בעודף?

30:24 דובר 2 מהרווח שהוא הרוויח לך, צריך לראות אם הוא באמת הרוויח לך.

30:27 דובר 7 נגיד אלף שאתה רצית למכור. הוא מכר באלף מאתיים, ומאלף כמה אתה לוקח, נכון?

30:38 דובר 2 נכון, נכון. חוץ מזה.

30:39 דובר 7 מאתיים זה רק שלו.

30:40 דובר 2 המאתיים הוא-

30:42 דובר 7 זה שלו, למה זה לא יהיה לך?

30:44 דובר 2 זהו, זה מה שהוא חשב, וזה מה שההלכה אומרת.

30:48 דובר 7 עשה את הפעולה.

30:48 דובר 2 בשביל מה הוא עשה את הפעולה? אז הוא טרח. הוא אומר: "אני זה שעבדתי קשה, אני שכנעתי, אני הלכתי לחפש, טרחתי". זה בדיוק הסיפור שדיברנו. אפילו שהוא טורח, בסופו של דבר את מה הוא מכר? את הבית של מי? את הבית שלי, לא את הבית שלו. הוא לא יכול לעשות סחורה על הבית שלי. אלא מה? בגלל שהוא גרם לך רווח, הוא יכול לבקש משכורת כביכול על הרווח. חוץ ממה שסוכם דמי תיווך, על הרווח הזה הוא יכול לבקש מה שמקובל לשלם על כזה רווח שלו. אני גורם לשני רווח, כמה משלמים?

31:21 דובר 7 אבל ככה לא עושים.

31:22 דובר 2 איך?

31:24 דובר 7 ככה לא עושים.

31:25 דובר 2 אז זה לא נכון. מה שהם עושים זה לא נכון. עכשיו שני המקרים שדיברנו בהתחלה, קראנו לזה בעל המאה ובעל הסאה. האם יש הבדל מי יוציא מהכיס את הכסף? וזה מעניין. יש מחלוקת גדולה בין פוסקי זמנינו. אותו הרב השואל שדיברנו פה מקודם, ששאל את השבט הלוי, הוא רצה להגיד ככה, הוא רצה להגיד שיש הבדל אם העובד שילם את הכסף מהכיס שלו או שהמשלח נתן לו את הכסף. אומר השבט הלוי: "זה לא מעניין. מה אכפת לי? בסופו של דבר, מי בסוף יוציא את הכסף מהכיס? המשלח. מה אכפת לי מי עכשיו שילם? אז זה זמן קצר, זה השליח שילם מהכיס שלו. אחר כך יחזירו לו את זה". הוא אמר שאין הבדל. אבל יש עוד פוסק אחר, קוראים לו משפטי התורה, הרב שפיץ. הוא כותב שכן יש הבדל. הוא אומר בסופו של דבר מה כתוב? למי נותנים חצי? הרי"ף אומר חצי למי? חצי לשליח, חצי לבעל המעות. אומר מי זה בעל המעות? השליח עכשיו הוציא את הכסף מהכיס, הוא בעל המעות. המ-המוכר עכשיו בחנות שנותן את ה-- עושה את המבצע. מה אתה מתלבט? אתה מתלבט האם הוא נותן את המתנה למי שבא לחנות לקנות או למי שהוציא את הכסף ונתן לו את הרווח? נו, מי נתן לו את הרווח? השליח. מי בא לקנות? השליח. אז הוא אמור-- ככה הוא אומר שהוא אמור לקבל הכל. וזה, זה מעניין המחלוקת הזאת ויש-- ראיתי כמה וכמה פוס-- אה, אחרוני זמנינו, כולם הולכים עם השבט הלוי. כולם אומרים שהמשלח מקבל את זה ולא ה-- ולא השליח. והם מסתמכים על משהו שאמר הנתיבות. נתיבות אומר משהו מאוד יפה. הוא אומר, ברגע שהשליח

33:08 דובר 2 נותן את הכסף למוכר, הוא יכול אחר כך להגיע למש-- המשלח יכול להגיד לו אחר כך, "בסדר, תיקח את זה לעצמך. מה? לא הלוויתי לך כסף". שלח-- הוא שלח אותו לקנות בקבוק משקה במאה חמישים שקל, אחר כך ה-- הוא רוצה, הוא אומר, "לא צריך את המשקה הזה". השליח ש-- הוציא מהכסף שלו, קנה את זה, והוא בא אליו, למשלח, הוא אומר לו, "קח את הבקבוק". הוא אומר לו, "לא, לא צריך. קח את זה לעצמך". הוא יכול להגיד לו כזה דבר? הוא לא יכול להגיד לו, "קח את זה לעצמך, אני קניתי את זה בשבילך". אלא מה? אמרנו, איך זה נהיה שלו? הוא אומר ככה, הנתיבות אומר ככה: באותו רגע שהוא שילם, יש כלל כזה בהלכה, "תן מנה לפלוני ואני אתן לך את השדה, אני אתקדש לך". יש לנו כל מיני מקרים בהלכה. באותו רגע שהוא נתן את הכסף למוכר, נוצר חוב על המשלח. עכשיו המשלח חייב לו כסף כאילו הלוואה. הוא כאילו הלווה לו כסף. אז מי שילם בעצם למוכר? המשלח שילם למוכר. זה לא-- השליח פה, הוא היה רק עשה את הפעולה ה-- הטכנית, אבל הוא שילם את זה במקום ה-המשלח. כי ה-- אותו בקבוק משקה נהיה שייך באותו רגע שהוא קיבל אותו, הוא שייך למשלח. אם עכשיו יהיה אונס וזה יישבר, אז אני לא אגיד שהמשלח יגיד לו, "נשבר, שלך נשבר". זה לא נכון. באותו רגע שהוא קיבל את זה, זה שייך למשלח. אז מי שילם? המשלח שילם. ככה רוב ה-- רוב האחרונים אומרים. עכשיו, סתם ככה זה מאוד משכנע, אבל אדמו"ר הזקן כותב, "הנותן מעות לשלוחו". הוא כותב את הלשון הזאתי. אני לא יודע מה

34:45 דובר 2 הוא רוצה לדייק, אם זה מה שהוא רוצה לדייק או לא, אבל כל המקרים שהוא יביא, הוא דיבר על מצב שנותן מעות לשלוחו. מצב שהשליח שילם מהכיס שלו, אני לא יודע מה אדמו"ר הזקן סובר ופה יש מה לדון ולפלפל, אבל באחרונים זה מחלוקת. עכשיו המקרה האחרון. אותו שליח שרוצה להיות סוחר. עד עכשיו היה שליח תמים, רצה לעשות טובה לשני, פתאום הוא גילה הזדמנות עסקית, הוא רוצה להיות סוחר. ניתן שוב את הדוגמה של הבקבוקי משקה. הוא קיבל אלף חמש מאות שקל לקנות עשר בקבוקים. הוא יודע שבעיר הסמוכה זה עולה אלף שקל. הוא אומר, "אני אקנה את זה לעצמי באלף ואני אתן-- אמכור לו את זה באלף חמש מאות". האם מותר או אסור? אז בואו נחלק את זה לשתיים. אפשרות אחת, שהוא לוקח את הכסף שהמשלח הביא לו ועם זה הוא קונה. זה ודאי אסור. כי מר צדק גאון אומר ששליח שיש לו כסף אצלו בשעת השליחות, אסור לו להשתמש בזה. בשונה מאחד שנתנו לו לשמור. אחד שנתנו לשמור כסף, אז, אה, בימינו כולם כמו שולחנים והם יכולים ללוות מזה וכולי, לא ניכנס לזה, דיברנו בשיעורים קודמים. אבל אם אתה שליח, שלחו אותך לקחת את הכסף הזה ולהעביר למישהו או לעשות עם זה פעולה, אתה לא יכול להשתמש בזה. אז אותו שליח, אסור לו להשתמש בכסף הזה. הרי ברגע שהוא קונה את הבקבוקי משקה עבור עצמו ואחר כך מוכר לך, הוא בעצם לוקח את הכסף להשתמש עבור עצמו.

36:17 דובר 8 אם הוא לא רוצה לרוץ אצלי.

36:20 דובר 2 איך?

36:20 דובר 8 לא רוצה לרדת אצלי, הוא לא.

36:23 דובר 2 אה, הרווח שהולך לזה ואז מחליפים את זה.

36:28 דובר 8 שם זה היה מקח טעות.

36:32 דובר 2 תראה הנושא של החלפת-

36:34 דובר 8 בעבודות.

36:36 דובר 2 הנושא של החלפת מעות, שאתה באותו רגע אתה אומר אני מחליף את זה על זה, אז זה הפוסקים יותר מקלים בזה, למרות שמהצמח צדק משמע שגם זה בעיה.

36:46 דובר 8 זה המקרה.

36:47 דובר 2 כן. אני אומר, לא, הצמח צדק הזה, יש עוד צמח צדק שמדבר על החלפה. משמע ממנו שגם זה בעיה, אבל הרבה פוסקים מקלים בהחלפה. אני לא יודע מה להגיד לזה. זה שאלה טובה. עכשיו-

37:00 דובר 8 לא, לא, לא, חכה, חכה.

37:04 דובר 2 אה, הפוך, נכון.

37:05 דובר 8 זה משהו שה...

37:06 דובר 2 כן, נכון.

37:07 דובר 8 מי ידע שיש הבדל?

37:10 דובר 2 כן. עכשיו, אז מהכסף שהוא שלח איתו זה ודאי שהוא לא יכול להשתמש. השאלה היא, הוא אומר לו: "לא יהיה בכסף שלו. אני אשים בכסף שלי". הוא שלח אותי לקנות באלף חמש מאות, אני אקנה באלף ואמכור לו באלף חמש מאות. אז פה לכאורה יש לחלק ככה. אם הוא שלח אותך לקנות סתם, הוא לא אמר לך בכמה לקנות. תקנה לי בקבוקי משהו. שליח שהולך, תאר לך עכשיו אתה מגיע לחנות ויש שני בקבוקים, אותו דבר בדיוק. אחד במבצע, אחד לא. האם בתור שליח מותר לך לקנות את היקר ולא את הזול? הרי שלחו אותך, אתה אמור לעשות את השליחות כל עוד זה לא משהו של טרחה, אתה אמור לעשות את השליחות הטוב ביותר. אתה לא אמור לקנות ביקר כשיש בזול. עכשיו הגעת לחנות ואתה רואה שזה בזול, אתה אמור לקנות לו בזול. אם אתה עכשיו קונה עבורו בזול, קונה עבור עצמך בזול ומוכר לו ביקר, זה כמו שאתה ראית בחנות את המוצרים, ראית את הזול, את היקר וקנית לו ביקר. הוא לא שלח אותך לזה. אין לך אפשרות לעשות כזה דבר בלי לשאול אותו.