הלכות טהרת המשפחה - הרב מנחם מענדל הראל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה. בעזרת השם, בשיעורים הקרובים אנחנו נדבר ונעסוק בנושאים שקשורים לבית היהודי, למהותו של הבית היהודי, לכוח המיוחד להמשיך את הברכה בבית היהודי, שאלו הן ההלכות של טהרת המשפחה. חכמינו זכרונם לברכה לימדו אותנו: איש ואשה זכו, שכינה שרויה ביניהם. איש זה א', ש'. אשה זה א', ש'. אש ואש. כשאש ואש מתחברים זה דבר מאוד מסוכן. אבל כשלאיש נכנס היו"ד ומאש נעשה איש, כשלאישה נכנסת הה"א ומאש נעשית אשה, כלומר נכנס היו"ד-ה"א של הקדוש ברוך הוא, השכינה שרויה ביניהם, הברכה מצויה ביניהם, אז יחד הם איש ואשה שמפיקים מהקדוש ברוך הוא את הברכות הטובות ויהיה להם שפע טוב בחיים שלהם. ובכדי להמשיך את היו"ד ואת הה"א של הקדוש ברוך הוא, כדי להמשיך את השכינה ביניהם, זה על ידי שמקיימים את רצונו של הקדוש ברוך הוא בחיי היומיום, בחיים המהותיים של הבית היהודי. ולכן פעמים רבות שאנחנו מוצאים ורואים בריבוי מכתבים ומענות של הרבי דיוק בהלכות של טהרת המשפחה, הוספה בשמירה בעניינים של טהרת המשפחה, תזכורת לחזור על ההלכות, לשנן אותן, ללמוד אותן. כי כפי שהרבי מצביע בכמה וכמה מכתבים, שהכוח להמשיך את הברכה לבית, הכוח להמשיך את הברכה לחיים של זוג, לחיים של המשפחה, לחיים והבריאות של ההורים ושל הילדים, זה השמירה על ההלכות הללו. ההלכות הללו, הן נותנות את שפע הטוב והמתיקות לבית בריא, בית שמח, בית מאושר, בית שיש בו תוכן, בית שממשיך את קיומו של עם ישראל. ולכן חשוב מעת לעת לחזור על ההלכות, לשנן אותן, וכשיש איזושהי שאלה, מתעורר איזשהו ספק, לא להתבייש, להתקשר לרב, למדריך, למדריכה ולשאול. ואין שמחה כהתרת הספקות. כשאנחנו יודעים שאנחנו עושים את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, הדרך היא

03:45 דובר 2 בטוחה, הדרך היא בהירה, הדרך היא ברורה ומוצלחת. נתחיל בעזרת השם בחלק הראשון של הדברים בנושא כיצד נוצרת טומאה אצל האישה. מה מטמא בעצם? חכמינו זכרונם לברכה מלמדים שלמרות שמהמקור, ככה נקרא, הרחם, יוצאים כל מיני נוזלים, זה נקרא דמים בלשון חז"ל. מה שמטמא זה רק מה שיש בו מראה של אדמומית. אבל צבע שאין בו מראה או גוון של אדמומית, כמו צבע צהוב כשהוא בהיר, צבע אפור וצבעים שאין בהם שום מראה אדמומית, למרות שזה יצא מהמקור של האישה, זה לא מטמא. מה מטמא? רק גוון שיש בו ממשפחת האדומים. חשוב לדעת שבצבעים החומים ישנם מספר גוונים. בצבע צהוב מאוד חזק שנוטה יותר לשעווה חזקה גם ישנם מספר גוונים, ולכן כאשר רואים איזשהו מראה שיש בו מהצבעים הללו, חום, צהוב חזק, ודאי אם יש בו ורוד, גוון של ורוד, לא להחליט לבד, לא לפסוק לבד, לא לטמא. כלומר לא להחמיר על עצמנו לבד וגם לא להתיר, לא להקל לבד, אלא לגשת להתייעץ, להראות לרב, והקדוש ברוך הוא ייתן לרב את הסייעתא דשמיא להחליט ולהורות נכון. לעיתים יש אנשים או נשים שאומרים לעצמם: אנחנו מתביישים, זה לא נעים, עדיף להחמיר על עצמנו. אז צריך לדעת שחומרה כזאת היא לא חומרה בטהרת המשפחה, אלא היא קולא גדולה גם בטהרת המשפחה וגם ובעיקר בשלום בית, כי הקדוש ברוך הוא מצווה את החכמים, מצווה את הרבנים לעסוק ולטהר אישה לבעלה. למצוא דרך לחבר בין הבעל ובין האישה. להתייגע על כך. וכאשר אדם פוסק לעצמו ואומר: אני מחמיר בטהרת המשפחה ואני מטמא או מטמא כל מה שנראה לי קצת בעייתי. זה לא חומרה, זו קולא. ולכן מאוד חשוב להתרומם, להתעלות על הרגש של הבושה,

07:13 דובר 2 זה סך הכל בעניין הזה הוא רגש לא נכון, כי הרב לא מעניין אותו מה ומי וכמה, מעניין אותו דבר אחד: הממצא הזה טהור או טמא? זה מה שהרב מנסה להבין ועל זה הוא מתייגע. ושאר הדברים שמטרידים לפעמים את האנשים, זה לא נוגע לו. נוגע לו מאוד כן להבין שההלכה תהיה נכונה, שהפסיקה תהיה בהתאם לרצון של הקדוש ברוך הוא ושיהיה שלום וטוב בין האיש והאישה. בכלל, אנחנו צריכים לדעת כמה מושגים כשבאים לשאול שאלה בטהרת המשפחה. חכמינו זכרונם לברכה לימדו אותנו שהאדם צריך לדעת להשתמש בלשון נקייה. יחד עם זה שלשון צריכה להיות נקייה, היא גם צריכה להיות לשון ברורה. ולכן מאוד חשוב לשים לב לדגשים של שאלות כשאנחנו באים לשאול את הרב. יש שאלה על עד, על מראה דם. כאשר באים ואומרים לרב: יש לי שאלה על מראה, על עד, על בדיקה. משמעות השאלה היא שכל פרט, אפילו הכי קטן, נוגע ביותר, מכיוון שבדיקה יש לה דין של טומאה דאורייתא. ולכן ההנחה שהרב יבין שהשאלה היא על בדיקה, על מראה שהוא קשור עם ספק דאורייתא, זה בעל משמעות אחת. יש שאלה שהיא על כתם. כתם יש לו דין דרבנן. אז גם כאן חשוב להבהיר לרב, השאלה היא על כתם. כתם בדרך כלל נמצא בבגד, נמצא על המגן, נמצא על הגוף. לכל אחד מהפרטים הללו יש משמעות מאוד גדולה, ולכן חשוב שהשואל או השואלת יבינו מה הם שואלים ויסבירו על מה הם שואלים. יש שאלה על קינוח. קינוח משמעותו הניגוב שנעשה אחרי יציאה בדרך כלל. לקינוח יש משמעות שונה מבחינה הלכתית, ואינה דומה השאלה על בדיקה לשאלה על קינוח. אינה דומה השאלה על קינוח לשאלה על

10:31 דובר 2 כתם, ולכן מאוד חשוב לדעת להשתמש בהגדרות הנכונות. אותו דבר כשהאישה אומרת הרגשתי. מה הרגישה? תחושה כללית? כאבים בראש? כאבים באגן? כאבי גב? כאבים בבטן התחתונה? הרגישה הרגשה פנימית שמשהו נפתח? הרגישה נזילה, בלשון ההלכה זיבת דבר לח מבפנים החוצה? או שההרגשה הייתה הרגשה חיצונית לחלוטין, רק הרגשה של רטיבות? לכל הנחה ומונח כזה יש משמעות אחרת מבחינה הלכתית. ומכיוון שכך מאוד חשוב לארגן את השאלה לפני ששואלים אותה, ככה הדברים יהיו הרבה יותר ברורים הן לשואל או לשואלת והן לנשאל, שזה הרב. וכאשר הדברים ברורים, אז הרב גם כן יכול לתת תשובה נכונה ותשובה מתאימה אל השאלה. אבל לעיתים, כשמשתמשים במונחים לא מתאימים להגדרה של השאלה, זה עלול להביא את הרב לומר תשובה לא נכונה על השאלה שהוא נשאל. ולכן מאוד חשוב גם לרב, אבל גם לשואל אחרי שהוא שאל את הרב לסכם ולהבין, לראות שהנשאל, שזה הרב, הבין מה שאלו אותו. אותו דבר זה בשאר השאלות, אם זה שאלה על חששות וסת, אם זה שאלה על הנהגה בימי חשש וסת. כאשר בימי חשש וסת אין הרחקות, יש פרישה. ואם אומרים לרב יש לי שאלה בהרחקות, והרב חושב שהאישה טמאה על יום שהוא בעצם חשש וסת, שהשאלה היא בעצם שאלה על פרישה מדברים מסוימים, אז זה עלול להטעות הן את השואל והן את הנשאל, כי יש הבדל משמעותי בין הפרישה בימי חשש וסת לבין הרחקות בימי טומאה. וגם כאן אדם, איש או אישה, אינם רשאים לומר אנחנו נחמיר על עצמנו בכל ההרחקות בימי החשש, כי גם זה חומרא דאתי לידי קולא. זו החמרה שעלולה לגרום אחר כך להקלה בכל דיני טהרת המשפחה. די במה שאסרה תורה. התורה אמרה, ההלכה

13:46 דובר 2 פסקה שבימי החשש, שהם עונה בינונית, וסת החודש ווסת הפלגה או אחד מסוגי החששות האחרים, צריכה להיות פרישה רק מדברים מסוימים, אז רק מהם צריך להיות פרישה. בימים שהאישה אינה טהורה, שהיא טמאה, אז יש את ההרחקות שנקראות דיני הרחקות ורק בימים שהיא טמאה צריך לנהוג בהם, אבל לא צריך למשוך אותם גם לימי החשש, ולכן חשוב להגיד לרב אני שואל על יום חשש. אני שואל על ענייני הפרישה ביום החשש, ולא לנסות להשתמש במושג הרחקות בימי החשש או להיפך. אדם ישאל שאלה על פרישה ויסתבר שהוא מדבר על דיני הרחקות בזמן שהאישה היא לא טהורה. וכן על זה הדרך בשאלות שנוגעות לטבילה, לחציצה בטבילה. חשוב לדעת להגדיר חציצה, מה היה, על מה מדובר, על איזה מקום ואיזה דין מדובר? האם זה דין של חציצה או שזה דין בטבילה? כלומר השאלה על הטבילה עצמה, האם השאלה היא לפני שעבר לילה או אחרי שעבר לילה? האם המקווה עדיין פתוח והאישה יכולה לחזור ולטבול או שכבר המקווה סגור? האם האישה ששואלת עדיין נמצאת במקווה או שהיא כבר יצאה משם? כי לכל שאלה ולכל מינוח בשאלה יש משמעות לפסיקה ההלכתית שתהיה בנוגע לשאלה הנשאלת, ולכן חשוב מאוד לדעת להגדיר נכון את הדברים. כמובן, גם מהרבנים מצופה שאם סוף סוף הם עונים על שאלה אז שהם יהיו נינוחים לענות. אבל אם אין לרב יכולת לענות באותה עת, אחד מהשניים: או שיגיד לנשאל שכעת הוא לא יכול ולהתקשר מאוחר יותר, או שאם הוא לא יכול לענות שפשוט לא יענה. ואם השואל מרגיש שהרב לא הבין אותו והרב לחוץ, אז ישאל את הרב: סליחה כבוד הרב, אתה יכול בבקשה לשמוע את השאלה שוב כי אני מרגיש

16:41 דובר 2 שלא הסברתי את עצמי נכון, ולראות שבאמת הוא הסביר נכון והבין נכון את התשובה. ולפעמים מה שאדם אומר: אני מתבייש. אז צריך לדעת שעדיפה בושה בין בני אדם מאשר חלילה בושה למעלה. ולכן אין מה להתבייש. נראה לך שלא? שלא הבינו טוב מה ששאלת? נראה לך שלא הבינו טוב מה ששאלת? תבקשי לשאול ולוודא שוב שאכן העניין הובן והבנת נכון את מה שענו לך או מה שענו לך. כל אישה שהרגישה שיוצא לה דם מהרחם, אפילו אם מה שיצא זו הייתה טיפה קטנה מאוד, האישה הזאת נטמאת ומאותו הרגע שנטמאת היא אסורה לבעלה בכל דיני ההרחקות שיתבארו בעזרת ה', בעזרת ה' בהמשך, עד שיעברו הימים שהיא צריכה לספור, שזה כולל המתנת חמישה ימים, הפסק טהרה, ספירת שבעה נקיים ולאחר השבעה נקיים טבילה במקווה טהרה. עד אז אסורה לבעלה בכל הדברים. אחר שתטבול במקווה טהרה אז תהיה מותרת לבעלה בכל הדברים המותרים בין איש לאישה. כשאנחנו מזכירים את המושג הזה שיצא דם מהרחם, צריך לדעת שיש הבדל בין דם לבין כתם. דם הכוונה היא דם שבא בהרגשה או דם שנמצא בבדיקה, כפי שנדבר בהמשך על בדיקת עד. או כמובן דם שהאישה ראתה במהלך מחזור החיים שלה, מה שנקרא דם וסת. באחד מכל המקרים הללו זו טומאה דאורייתא. אבל יש טומאה שנקראת טומאת כתמים. טומאת כתמים זה אם הדם נמצא לא בבדיקה ולא בהרגשה ולא בווסת, אלא היא מצאה את הדם על הבגד. מצאה פתאום כתם דם על המגן. מצאה פתאום כתם דם על הרגל, על הגוף, זה נקרא כתם. לכתם יש דינים אחרים והוא מטמא רק באופנים מסוימים שעליהם נדבר בדיני כתמים. טיפת דם כלשהי, אפילו קטנה ביותר שמטמאת, היא רק

20:11 דובר 2 דם שבא באופן של דאורייתא, שזה אומר הרגשה, בדיקה וכמובן וסת. וסת בדרך כלל לא מסתיים בטיפה, אלא הדם שופע כידוע במשך מספר ימים על פי הרוב. לפעמים יכול להיות גם וסת קצרה שהיא פחות ממספר ימים. חשוב לדעת שלא כל כך משנה מה הייתה הסיבה שגרמה לזה שהדם יצא. לדוגמה, אישה הרימה מזוודה כבדה, הרימה ארגז כבד, סחבה איזשהו רהיט גדול או רצה אחרי אוטובוס, וכתוצאה מהמאמץ של אחד מהדברים הללו הרגישה שיצא ממנה דם ובאמת יצא ממנה דם. או שפתאום התחיל איזשהו דימום שלא בזמנו. למרות שזה לא בדרך הרגילה שלה לראות. כלומר, היה כאן גורם חיצוני שבלשון ההלכה נקרא אונס. כלומר, משהו אנס את הדם לצאת ממקומו. לא כל כך משנה הסיבה שגרמה לכך, והאישה נטמאת. כמובן שכאשר האישה רואה את הראיות הרגילות שלה, שאלו הן ראיות הווסת, מה שנקרא המחזור החודשי, ודאי שהיא טמאה בטומאה דאורייתא. אולי כדאי כאן להרחיב טיפה בעניין הזה של המחזור החודשי, שזה מאוד חשוב ונוגע לפעמים גם לעניינים של פוריות, ולכן כדאי לתת כאן טיפה הסברה על זה כדי שיהיה איזשהו ידע כללי בעניין. בהלכה נאמר שהראייה הממוצעת של אישה היא אחת לשלושים יום. וגם היום בספרות הרפואית אנחנו יודעים שהמחזור של האישה נע מעשרים ושמונה ימים לשלושים ימים. כלומר, מחזור סביב שלושים הוא מחזור סדיר של אישה. בתוך העשרים ושמונה, שלושים יום הללו יש כחמישה עד שבעה ימים של דימום. שבעה ימים נקיים. טבילה במקווה טהרה. אז יש לנו ח-חמש ועוד שבע זה שתים עשרה. נשאר שישה עשר ימים שבהם האישה טהורה. כשהמחזור הוא פחות או יותר סביב המספר הזה, זה אומר שהווסת של האישה היא תקינה וסדירה.

23:38 דובר 2 אבל אם המחזור הוא קצר מדי, כלומר האישה רואה אחת לעשרים וחמישה, אחת לעשרים וארבעה, לכמה וכמה פחות מזה ימים, וזה באופן סדיר שזה ככה, אז כדאי בדרך כלל לגשת לרופא להיבדק, לראות איך אפשר לסדר שהמחזור יהיה תקין במספר הימים מעשרים וחמש ומעלה, עדיף עשרים ושש. ולמה? כי בדרך כלל כשמספר הימים מתמעט מעשרים וחמש ומטה מאוד קשה על פי הרוב לאישה להיכנס. מאוד קשה לאישה להרות. אותו דבר אם המחזור הוא לא אחד לשלושים אלא זה שלושים ושישה ימים וכן הלאה מטפס ועולה, זו גם כן בעיה. ואם יש לאישה תקופה ארוכה או של מחזורים קצרים או של מחזורים ארוכים מדי והיא לא נקלטה, אז כדאי מאוד לגשת לרופא ולטפל, לסדר את העניין. לפעמים זה יכול להסתדר בטיפול קל, לפעמים בטיפול מורכב יותר, אבל ברוך השם היום הקדוש ברוך הוא נתן בכוחו הגדול ברפואה יכולת לסדר כדי שכל אישה בעזרת השם תוכל להרות וללדת ילדים. הדברים שהזכרתי הם פשוט מקרי קצה שכדאי לשים לב אליהם במידת מה יחסית מוקדם. כלומר, אם יש קיצוני לקיצור או קיצוני לאריכות זה דבר שכדאי מאוד לטפל בו. בדרך כלל ההנחיה היא על פי הרוב עד שנתיים אחרי הנישואים לא להריץ, לא להריץ זוגות לטיפולי פוריות, אבל כשהמקרים רואים שהם מקרי קצה אז אין מה לחכות יותר מדי. לפחות להתחיל עם דברים קלים שיכולים לעזור להם. כי נלך לדוגמה הקטנה יותר שהמחזורים מתקצרים. הרי זה גם בעיה ביכולת שלהם להיות יחד, לשמוח יחד. וזה מאוד מתסכל. אז גם זה דורש טיפול ויחס בפני עצמו. על אחת כמה וכמה שהם רוצים גם כן לזכות ללדת ילדים. אז ודאי שצריך להדריך ולעזור ולתת את הכיוון בצורה הנכונה

26:24 דובר 2 כדי שיוכלו להצליח בזה באופן הטוב ביותר. אישה שעשתה בדיקה ומצאה דם על העד. לכל לראש חשוב להסביר למה הבד הזה ששמים על האצבע ובודקים באותו המקום הוא נקרא בשם עד. נזכיר במאמר המוסגר שגם בתורה אין שם למקום הזה. תורה לשון הקודש. אין שם לאותו מקום. לכן בדרך כלל גם המינוחים שמדברים הם על המקום. העד שנכנס לאותו מקום, הוא נקרא עד כי הוא היחיד שיכול להעיד לנו מה קורה שם. האישה רוצה לדעת האם היא טהורה מדמים או שמא יש בה דם. היא לא יכולה לראות. אי אפשר לראות שם עם העיניים. על ידי שהיא לוקחת בד לבן נקי ומכניסה אותו באותו מקום, עושה את הבדיקה כראוי על ידי סיבוב שלם, כיפוף מעט של האצבע, וכשהיא מוציאה את זה רואים, יש עדות. מה יש כאן? אם על העד הזה נמצאה אפילו נקודה קטנה של דם, הדין הוא שהאישה טמאה. אמנם יש פעמים שהאישה אומרת לעצמה, אבל איך זה יכול להיות? אני מכירה את עצמי, אני מכירה את הגוף שלי. זה לא זמן שאמור להיות בו דם. איך יכול להיות שפתאום יש דם? אני אתן שתי דוגמאות לדבר. לדוגמה, אישה עשתה הפסק טהרה ביום ראשון. התחילה לספור שבעה נקיים. יום שני בדיקות נקיות, יום שלישי בדיקות נקיות, יום רביעי בדיקות נקיות. יום חמישי הופ, נקודת דם על העד. היא אומרת, איך זה יכול להיות? מאיפה יבוא פה דם? אף פעם לא היה לי כזה דבר. אז זה טוב שהיא אומרת את זה. לא לזרוק את העד ולא להתייאש. לא להגיד, אוף, צריך להתחיל שבעה נקיים מחדש. לא. לקחת את העד הזה ולבקש מהבעל. ומאוד חשוב בדרך כלל שהשאלות יהיו

29:12 דובר 2 מול הבעל, או על כל פנים שהבעל יהיה מעורב בשאלות אל הרב. גם אם האישה רוצה להסביר משהו באופן ספציפי, גם מצד צניעות וגם מצד העניין, זה לא דבר שמנותק מהבעל. טהרת המשפחה נוגעת לבעל בדיוק כמו שהיא נוגעת לאישה. לוקחים את העד לרב ומסבירים את העניין: כבוד הרב, זה יום רביעי לנקיים. כל הבדיקות עד עכשיו היו נקיות. פתאום יש פה נקודת דם. זה לא יכול להיות. זה לא מהרחם. אז צריך לדעת שלרב אין רוח הקודש ולנו אין רוח הקודש. כלומר, לא לשואל, לא לנשאל, אין רוח הקודש לדעת מאיפה הדם הגיע. יש לנו אמצעי שנקרא עד. העד אומר: יש דם בפנים. מצד שני, ההיסטוריה אומרת: רגע, עברו שלושה ארבעה ימים נקיים ובדיקות. מאיפה הגיע הדם? במקרה הזה בדרך כלל הרב ימליץ להיעזר בדבר שנקרא בודקת טהרה. בודקת הלכתית. הבודקת היא אישה שמוסמכת דבר ראשון להיות אחות רפואית, בדרך כלל אפילו מיילדת, אחות גינקולוגית, שמותר לה להסתכל מבחינה חוקית באותו מקום. על ידי שהיא פותחת עם המכשור המתאים שיש לה, היא רואה. היא מזהה: הנה, אני רואה שריטה במקום ואני רואה גם שההפרשות מהרחם יוצאות נקיות. אז היא כותבת לרב: ההפרשות של האישה פלונית נקיות מהרחם, וראיתי שיש שריטה מדממת בצד ימין, בצד שמאל, בפתח וכן הלאה. ואז הרב אומר: הו, זה מתאים אחד לשני. ובסדר, נתלה את הדם שנמצא בבדיקה בפצע הזה, ולכן במקרה הזה, למרות שזה על עד, זה לא יטמא. אבל אם האישה הלכה לבודקת, הבודקת בדקה והתייגעה ולא מצאה כלום, אז נכון שזה פלא מאיפה הגיע הדם, אבל עם כל הכאב שבדבר, מכיוון שטיפת דם הזו נמצאה על עד, ואפילו אם הטיפה הזאת

31:50 דובר 2 היא מאוד מאוד קטנה, היא מטמאת את האישה והיא צריכה להתחיל שבעה נקיים מחדש, לעשות הפסק טהרה ולספור שבעה נקיים מחדש. חשוב כאן להזכיר שרופא, ולפעמים אפילו רופאה שומרת מצוות, היא לא יכולה להוות תחליף לבודקת טהרה, ואני אסביר למה. וההסבר הוא גם מניסיון בדברים הללו. כאשר אישה באה לרופאה ואומרת לה: תבדקי אם יש לי פצע במקום, הרופאה מחפשת רק מה שמבחינה רפואית מוגדר כפצע. מה שמבחינה מקצועית רפואית מוגדר כפצע, היא תגיד: יש פה פטרייה, יש פה פציעה, יש פה מוגלה וכן הלאה. אבל מה שמבחינה רפואית לא מוגדר כפצע, הרופאה תגיד: אין, לא קיים, כי היא לא מחפשת את השריטות. היא מחפשת את המונחים הרפואיים באותו המקום או בכלל. בשונה מכך, בודקת טהרה שלמדה, וההכשרה שלה והעניין שלה היא למצוא את הטהרה של האישה. היא יודעת שנכון אמנם שמבחינה רפואית לשריטה פלונית אין שום משמעות, אבל מבחינת טהרה יש לשריטה הקטנה הזאת משמעות מאוד גדולה, ואת זה היא מחפשת. ולכן אין מה להסתפק בזה שבדיוק שלשום הייתי אצל הרופאה והיא אמרה שהכל נקי והכל בסדר, ואין אפילו מה להסתפק בזה שהיום יש לי תור אצל הרופאה ואני אגיד לה לבדוק. כי הרופאה היא לא מחפשת את זה. היא מחפשת ממצאים רפואיים והבודקת מחפשת ממצאים שקשורים לטהרת המשפחה. ולכן הבודקת תפקידה לעזור ולסייע, ובדרך כלל גם רוב מוחלט של הבודקות, אלו הן נשים נינוחות, יודעות המשמעות של התפקיד שלהן ועושות את זה על הצד הטוב ביותר. ולכן תמיד כשיש לאישה שאלה על משהו מפתיע, שתתייעץ עם הרב, שבעלה יתייעץ עם הרב. יתכן ועל ידי בודקת טהרה אפשר לפתור את העניין. יחד עם זה חשוב לציין עניין נוסף, שלא

34:34 דובר 2 הולכים לבודקת טהרה לבד בלי שהרב שולח, ולא פוסקים על פי אמירה של בודקת טהרה לבד, כי לעיתים לכל שאלה יש שיקולים נוספים, צדדים נוספים שלא תמיד השואל והבודקת מונחים בזה. כי בעוד שהבודקת באמת היא מונחת לחפש את הטהרה של האישה, והבעל והאישה מחפשים את מה שיכול לעזור לה מבחינת טהרה, הרי שהרב מונח בהלכות, בידע ובמקצועיות שקשורים להלכות של טהרת המשפחה, ושלושתם יחד נותנים לו תמונה רחבה יותר לדעת האם מה שהיא אמרה יועיל או לא יועיל. אני אתן דוגמה הכי פשוטה: אם אישה באה עם עד שיש עליו דם בכמות די נכבדה, והבודקת מצאה ראש של סיכה קטנה מאוד שעושה דימום בשפשוף, האם אפשר לתלות את זה בעד או לא? אני משאיר את זה כשאלה פתוחה, אבל אנחנו צריכים להבין שהאיש והאישה לא יכולים לבד להחליט בזה. זו דוגמה אחת, אבל יש דוגמאות רבות נוספות. לכן גם כשרוצים ללכת לבודקת וחושבים שהבודקת יכולה לעזור לפתור את הבעיה שיש על העד, זה בליווי של רב שמלווה את השאלה. אופן נוסף שיכול להוות מצב של שאלה או לגרום טומאה, זה כאשר האישה ראתה דם בקינוח. קינוח משמעותו ניגוב כנגד אותו מקום, או אחרי שהאישה עשתה צרכיה או בכל צורה שהיא שקינחה שם באותו מקום, וההדגשה היא קינוח, כלומר מעבר על פני המקום ולא בדיקה. בדיקה משמעותה הכנסת העד פנימה. קינוח משמעותו העברת איזושהי חתיכת טישו או נייר כנגד אותו מקום, ונמצא דם על הקינוח. בשאלה על קינוח יש כמה סוגים בפסיקות, ולכן כל שאלה של קינוח יש להתייעץ עליה עם רב. גם אם האישה זרקה את הקינוח לתוך השירותים והורידה את המים, אין מה להיבהל. צריך להתקשר לרב ולהסביר

37:37 דובר 2 מה ראה, והקדוש ברוך הוא ייתן לרב את הסייעתא דשמיא להחליט לכאן או לכאן. כמובן שאם הקינוח לא נזרק, אז לקחת אותו ולהראות אותו לרב. צריך לדעת דבר מאוד חשוב: גם כששואלים על קינוח, חשוב להסביר את המסביב. מה היה, באיזה אופן זה נעשה? כי לעיתים, ופעמים רבות, הפרטים הללו יובילו לפסיקת ההלכה באופן הנכון והמדויק יותר. יש הבדל האם האישה קינחה עם הטישו רק כנגד אותו מקום או גם במקום נוסף? יש הבדל אם האישה יודעת שיש לה פצעונים באותו אזור. יש הבדל באופן שבו נעשה הקינוח, ולכן, כשם שאמרנו קודם, לא צריך למהר להחמיר ולטמא או להקל ולטהר על דעת עצמנו, אלא להתייעץ. המתנה הזאת שבכלל הקדוש ברוך הוא נתן לאדם, שהוא יכול להתייעץ, היא מתנה גדולה, שהוא לא צריך להחליט לבד, כי אין שמחה כהתרת הספיקות. כשאדם מחליט לעצמו, הרבה פעמים אחר כך יש לו נקיפות מצפון. אולי לא הייתי בסדר, אולי הייתי נמהר או נמהרת. חבל שלא שאלתי, וכן הלאה. כשאדם מתייעץ עם הרב, עשה לך רב, מתייעץ עם הרב, אז נפתר לו הספק לכאן או לכאן, אבל הוא לא נמצא במצב של ספק או דאגה מתמדת על ההנהגה שלו או שלה. בוודאי שאם בבדיקות אמרנו שתיאור המצב שמסביב לבדיקה יכול לעזור לפסיקת ההלכה, על אחת כמה וכמה כשאנחנו מדברים על קינוח. חשוב להסביר לרב במה מדובר. אם יש לאישה איזה עניין רפואי מסוים, כדאי להסביר אותו, כי כל נקודה כזאת היא טווח חשיבה והרחבה נוסף שיעזור לפסיקה ההלכתית. לעיתים יכול להיות שאישה הטילה מי רגליים, התפנתה וראתה דם. זו שאלה מורכבת, ומאוד חשוב לציין היכן היא ראתה את הדם ובאיזה אופן זה היה, אם

40:45 דובר 2 יש לה דלקת בדרכי השתן למשל. ושוב, גם כאן הממצאים שמסביב מאוד יעזרו לרב להכריע נכון בשאלה ובפסיקת ההלכה של הדברים. הזכרנו קודם את הנושא הזה שמהרחם, מהמקור, יוצאים הרבה צבעים. האישה הולכת עם בגד או על הבגד היא שמה מגן ורואים כל מיני צבעים. גם על העד יכולים לצאת כל מיני צבעים. הצבעים הבעייתיים הם כל הצבעים שקשורים למשפחת האדומים. כמובן אדום, ורוד, כתום. חום בגוונים מסוימים הוא מטמא. בגוונים מסוימים הוא טהור, ולכן לא להחליט לבד. שחור יכול להיות בעייתי מאוד. אבל אם הצבעים הם כמו אפור, צהוב בהיר וכדומה, בזה אין בעיה. בצבע צהוב שהוא מאוד כהה גם צריך להראות לרב, כי לעיתים יכול להיות שיש שם איזה גוון אדום שהוא מכהה את הצהוב. ולכן תמיד מומלץ, כשיש שאלה לא ברורה והנטייה האישית היא להגיד אולי נחמיר, אל תחמיר לבד, אל תחמירי לבד. לגשת לרב ולשאול. מדין תורה האישה נטמאת כאשר היא הרגישה יציאת דם. הרגשה של יציאת דם מטמאת. באופן כללי מוזכרים בפוסקים שני סוגי הרגשות או שני סוגי הרגשות שוודאי מטמאות מן התורה. הרגשה אחת, שהיא הרגישה מין פתיחה, איזה טק בפנים, שנפתח לה הרחם. הרגשה נוספת זה שהגוף שלה כולו הזדעזע מצמרמורת חזקה מאוד. בדרך כלל מקובל כיום שרוב הנשים אין להן הרגשה, הן לא מרגישות. אבל ודאי שאישה שהרגישה צריכה לכל לראש, מיד אחרי ההרגשה האמורה לעיל, לעשות בדיקה. הבדיקה צריכה להיות סמוכה להרגשה. אחרי שעשתה בדיקה, אם יצא דם היא טמאה. אם לא יצא דם, אלא יצא איזה מראה עבה של ליחה לבנה, ליחה צהובה וכדומה, הדין הוא שאם זה היה ממש סמיך ועבה היא טהורה. אם יצאה ליחה דקה והצבע שלה

44:31 דובר 2 הוא טהור, מכיוון שהייתה לה הרגשה זה לא מספיק, וההמלצה היא בכל מצב כזה להתייעץ, להתקשר לרב ולהסביר לו את המקרה כהרגשה. במובן הזה של הרגשה שהזכרנו היא ממש דאורייתא, וצריך לדעת שעושים הנהגה נכונה. כאמור, בדרך כלל מקובל שרוב הנשים לא מרגישות היום, אבל באוזניי שמעתי כמה וכמה נשים שיש להן הרגשה. לכן אם היה כזה מצב, להתייעץ עם הרב כדי לדעת לעשות ולנהוג באופן הנכון לפי ההלכה. גם כאן יש הבדל האם האישה הזאת היא בימי ההיריון או בימי המיניקות, שמבחינה הלכתית הם עשרים וארבעה חודשים אחרי הלידה. גם את הדבר הזה צריך לציין לרב, כי הוא יהיה פרט עיקרי בפסיקת ההלכה בדין של הרגשה. יש הרגשה נוספת שמוזכרת בפוסקים והיא נקראת הרגשת זיבת דבר לח. הרגשת זיבת דבר לח זה אומר שהאישה הרגישה שיוצא ממנה משהו. גם כאן יש הבדל איפה היא הרגישה. האם היא הרגישה ממש שמהרחם יוצא איזה נוזל כלפי מטה, או שהיא הרגישה את ההרגשה הזו כבר מאוד חיצונית? ולכן במקרים כאלה שישנן הרגשות, יש להתייעץ עם הרב כיצד צריכה להיות ההנהגה. הרב ישאל, יברר מה הייתה ההרגשה, באיזה אופן? כמו שאמרתי קודם, השאלות האלה מאוד חשוב שהבעל יהיה מעורב בהן, כדי שגם לרב יהיה נוח לשאול וגם לאישה יהיה יותר נוח לענות. וגם מבחינת צניעות מאוד חשוב לדעת שלא כל שאלה זה יכול להיות באופן ישיר מהרב אל האישה, אלא זה פעמים רבות, בפרט בשאלות מאוד עדינות, צריך לעבור על ידי הבעל. נושא מאוד חשוב בעניין הזה של טהרת האישה זה העניין של בדיקות רפואיות. נושא הבדיקות הרפואיות הוא נושא מאוד חשוב. לכל לראש אנחנו צריכים לדעת שהתורה ציוותה ״ורפא ירפא״. נתנה התורה

47:18 דובר 2 רשות לרופא לרפאות, ולכן מה שקשור לרפואה אז צריך להיעזר ולעשות את מה שהרופאים אומרים. יחד עם זה, כיום יש פעמים שהרופאים נותנים שלל בדיקות, לא רק בגלל שצריכים לעשות את זה מבחינה רפואית, אלא בגלל שהם רוצים לכסות כל מיני טענות ומענות שיבואו אי פעם. ולכן מאוד חשוב, כשהרופא או הרופאה אומרים שהאישה צריכה לעשות בדיקה פלונית, להתייעץ עם הרב משתי סיבות. א. האם אופי הבדיקה הספציפית הזו מטמא? זו שאלה ראשונה שנוגעת לטהרת המשפחה. שאלה שנייה זה שהרופאה אומרת לעשות את הבדיקה המסוימת, זה נצרך מבחינה רפואית הלכתית או לא? כי אם זה מיותר אז אין בזה צורך, ואם זה נצרך אז צריך לדעת מה הדין. נשארת טהורה או שזה מטמא? רוב הבדיקות הקיימות, ריבוי מהבדיקות הקיימות, הן לא מטמאות. ניקח את הבדיקה הכי שגרתית שנקראת בדיקת אולטרה סאונד וגינלי. זו בדיקה שלא מטמאת. לעומת זאת יש בדיקות פולשניות שכן מטמאות, ולכן מאוד חשוב לפני שעושים את הבדיקה להתייעץ, לשאול: הרב, הרופאה אמרה לעשות את הבדיקה הזאת. צריכים אותה בגלל כך וכך. האם מטמא או לא מטמא? אולי כדאי לסדר שהבדיקה תהיה בימים שהאישה בין כה וכה טמאה, לא בימי הדימום, כי בדרך כלל בימי הדימום אי אפשר לעשות בדיקה, אבל אחרי שעוברים ימי הדימום, לפני שבעה נקיים, ואז זה לא... ואז גם אם הבדיקה מחמת מהותה היא מטמאת, אבל האישה בין כה וכה טמאה, אז לא יהרוס לה אחר כך את השבעה נקיים או את ימי הטהרה. אותו דבר אם אישה צריכה להכניס התקן וכדומה. אז גם כאן יש שאלות רבות וצריך להתייעץ עם הרב לפני שמכניסים ולפני שמוציאים, לדעת מה המשמעות של זה מבחינת טהרת

49:45 דובר 2 המשפחה. בנוסף על עצם השאלה אם אפשר לשים את ההתקן, אי אפשר לשים את ההתקן. כי סך הכול אנחנו צריכים לדעת דבר מאוד חשוב. הרב לא בא להתערב בחיים של אף אחד ולפעמים גם לאנשים לא כל כך נעים לערב אנשים נוספים בחיים שלהם. אז אם כן, מה המקום של הרב בתמונה? בפרט בעניין כל כך אישי. והעניין הוא מאוד פשוט. כל איש ואישה מישראל, אנחנו רוצים ומעוניינים לקיים בחיים שלנו ולעשות את מה שהקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו. אנחנו יודעים שזה מאתגר. אנחנו יודעים שלפעמים יש התמודדויות לא קלות, אבל אנחנו מוכנים, כל אחד והרמה שלו, להקריב, לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה בחיים. אבל בני אדם מטבעם הם נוגעים בדבר, בין להחמיר בין להקל, והקדוש ברוך הוא נתן לנו בלשון חז"ל, במשנה פרקי אבות, מתנה גדולה: עשה לך רב והסתלק מן הספק. הרב הוא אדם שלישי. מה שיש לו זה ידע הלכתי ועמידה בעצם מהצד לראות את הדברים בפוקוס נכון, לכאן או לכאן, והרב עוזר לדעת במקרה הספציפי הזה שבני הזוג מציגים לפניו, בהתאם לכללים ההלכתיים שמאוד ישרים ומדויקים, מה הקדוש ברוך הוא רוצה? מה הוא מחליט בתורתו? מה הוא פסק בתורתו? טהור או טמא, מותר או אסור? וכך כאשר אדם נוהג באופן הזה הוא הולך בטח. והקדוש ברוך הוא ודאי יעזור שכאשר אנחנו מתאמצים להרבות טהרה, להרבות קדושה בבית, להרבות קדושה בישראל, הוא ודאי ימשיך את הברכה שלו בנו ויהיה לכל בית ובית בישראל עם כל הברכות הקדושות שהרבי מברך: בניין עדי עד על יסודי התורה והמצווה. הבניין הזה הוא יהיה בניין נצחי עם ילדים טובים, ילדים בריאים, ילדים מאושרים, והכול יהיה, כל השערים פתוחים

52:17 דובר 2 בפני הזוג, בפני ילדיהם, בפני כל המשפחה. בכלל, כשאנחנו מדברים על בדיקות רפואיות, אז צריך לדעת שיש עדיפות לכתחילה שאישה תיבדק אצל רופאה. אמנם אם אין רופאה, אישה יכולה להיבדק גם אצל רופא, אבל כאן צריך לשים לב לכמה פרטים. אם הרופא מקבל במרפאה בדרך כלל אין בזה בעיה, כי כל הזמן יש אנשים במרפאה וגם המזכירות יכולות להיכנס ולצאת כל רגע. אבל אם מדובר במרפאה פרטית, צריכה ללכת לאיזה רופא לבדיקה מסוימת ואין שם אנשים נוספים, או שזה בשעת לילה, אז צריך להיזהר, לשים לב שאין בעיות של ייחוד. ודאי מה טוב תמיד במצב כזה שאישה הולכת לרופא, איש גבר, שהבעל יבוא איתה. אם הבעל לא יכול לבוא, אז שיהיו נשים נוספות כדי שלא יהיה מצב של ייחוד. למשל חמותה, גיסתה. האימא שלה לבד זה לא מספיק. או שיהיה איתה ילד בגיל חמש עד תשע או ילדה באותו גיל, כך שלא תהיה בעיה של ייחוד. מבחינה הלכתית, אם רופא צריך לבצע בדיקה מסוימת, החזקה היא שרופא עושה את העבודה שלו כמקצוע ולכן הוא יכול לבצע את הבדיקה המסוימת. יחד עם זה, הרבה מהפוסקים בדור שלנו הזהירו, בפרט אם מדובר בבדיקות שהן פולשניות, שאישה תעשה אותן דווקא אצל רופאה. לא צריך להאריך בזה. הדבר הוא מובן. מצד שני, אם מדובר על רופא מקצועי מאוד ואין רופאה כמוהו, אז כאמור מותר בתנאים האמורים שהזכרנו, להיזהר שלא תהיה בעיה של ייחוד. בחלק הקודם של הדברים הזכרנו שהטומאה נוצרת מדין דאורייתא בעד, בבדיקה, בהרגשה. הזכרנו שיש דין שנקרא קינוח. יש דין נוסף בטומאת האישה, מצב שכתוצאה ממנו האישה נטמאת. זה דין דרבנן שנקרא כתמים. דין הכתמים שונה דבר ראשון במהותו מדין ההרגשה

55:43 דובר 2 והבדיקה. והווסת, בעוד שאלו שהזכרנו כעת הם מטמאים מדאורייתא ואפילו בטיפת דם כלשהי. כמובן, חוץ מהווסת שבדרך כלל באה דם בשפע. הרי שבטומאת כתמים, שהיא טומאה דרבנן, יש לה מספר תנאים שרק בהצטרפות התנאים הללו הכתם מטמא. לכל לראש, כתם נמצא. אישה מצאה כתם על הבגד. אישה מצאה כתם על הגוף. חייב להזכיר שלגוף יש דין שונה מכתם על בגד. אבל ההבדל המהותי לכל לראש הוא בין הרגשה, בדיקת עד, לבין מציאה. לפתע הורידה את הבגד וראתה על הבגד כתם של דם. לא הרגישה כלום ולא חשה שום דבר. האם זה מטמא? אז כאמור, חכמינו זכרונם לברכה נתנו לכתם מספר תנאים שרק כאשר ישנם התנאים האמורים אז הכתם נחשב למטמא. נגיד קודם כל, מה הם התנאים שכתם מטמא בהם? לכל לראש, שבדם הזה, בכתם הדם הזה שנמצא, יש שיעור שנקרא גריס ועוד. היום בדרך כלל משערים אותו בגודל של מטבע של שקל חדש. חשוב לציין שלא משנה מה הצורה של הכתם, אם הוא עגול בדיוק כמו מטבע או שהוא ארוך, מפותל, משולש, מעוין. לא משנה הצורה. אם בשטח הדם הזה, הכתם הזה, יש שיעור של גריס ועוד, האישה טמאה. נכון שהמטבע של השקל הוא עגול, אבל אם הכתם הוא ארוך מאוד, כך שאם נעגל אותו הוא מגיע לשיעור המטמא של גריס ועוד. או שהוא מעוין ובשטח הכללי שלו יש שיעור של גריס ועוד. הצורה לא משנה, השטח הוא זה שמשנה, ואם יש בשטח גודל כזה של גריס ועוד זה פרט ראשון לטומאה. פרט שני: שהמקום שעליו נמצא הכתם יש לו דין של דבר המקבל טומאה. יש לו דין של בגד או סדין וכן הלאה. יש לו דין מבחינה הלכתית. לא

59:28 דובר 2 ניכנס עכשיו להסביר מה זה אריכות הפרטים של דין דבר המקבל טומאה, אלא נקודת העניין היא כל מטלית שיש בה משש על שש סנטימטר, גימל על גימל אצבעות, זה נקרא שש על שש סנטימטר. בשטח זה נחשב לדבר המקבל טומאה, ואם נמצא עליו הכתם ויש בו את השיעור וכמובן את הצבע האדום, ויחד עם זה הבגד הזה הוא בצבע לבן. ההצטרפויות הללו אומרים אחד ועוד אחד ועוד אחד שווה כתם המטמא. כלומר, שיעור בגודל של הכתם, גריס ועוד, שאמרנו שכיום משערים אותו בגודל של מטבע של שקל, בשטח של מטבע של שקל. דבר שני, שזה בגד או דבר המקבל טומאה. דבר שלישי, שזה בצבע לבן. כתם אדום בגודל של גריס ועוד שנמצא על דבר המקבל טומאה שצבעו לבן. האישה שראתה את זה נטמאת בטומאת כתמים. אם היא מצאה את זה על הסדין שלה והסדין הוא בצבע לבן, או מצאה את זה על המגן מזרון ומגן מזרון בצבע לבן. מצאה את זה כמובן על הבגד התחתון והוא בצבע לבן. מצאה את זה על חצאית והחצאית היא לבנה. מצאה את זה על גרביון והגרביון הוא לבן. וכהנה רבות. יש את כל התנאים, הכתם מטמא. אבל אם אין את כל התנאים, לדוגמה מצאה כתם בשיעור של גריס ועוד, הכתם הוא בצבע אדום, אבל הבגד שעליו זה נמצא הוא בצבע תכלת, בצבע ורוד וכן הלאה, לא בצבע לבן, זה לא מטמא. אמנם חשוב לציין שגם בכתם שנמצא על בגד צבעוני יש להתייעץ עם רב, כי לעיתים בהתאם לממצאים של השאלה תהיה הוראה מסוימת בנוגע להנהגה של בני הזוג סביב הזמן של ראיית הכתם. כתם שנמצא על פד, על מגן תחתון. צריך לדעת שרובם ככולם

1:02:51 דובר 2 של הפדים היום, למרות שצבעם לבן, אבל הפדים אין דין של דבר המקבל טומאה, ולכן נכון אמנם שהצבע הוא לבן, אבל זה לא מקבל טומאה. ולכן חסר אחד משלושת הפרטים שאמרנו קודם, הכתם לא מטמא. אז אם הכתם לא מטמא, עד כמה הכתם לא מטמא? אז כאן צריך לשים לב האם זה כתם או שזה כבר עבר את ההגדרה של כתם, אלא כבר זה רטיבות גדולה מאוד של דם. בדרך כלל, לפי הרוב, הנשים הן חכמות ויודעות את המצב. אבל כאמור, כשיש ספק, יש שאלה, אז להסביר את המצב לרב והוא יגיד לכם כיצד לנהוג. מכיוון שכתמים מטמאים רק בתנאים האמורים, לכן הצעת חכמינו זכרונם לברכה היא שהאישה בימים של הטהרה שלה, אחרי שהיא טבלה במקווה, תלבש בגדים צבעוניים. כלומר מדובר פה בעיקר על הבגד התחתון, שתלבש בגדים צבעוניים. זה לא שחז"ל באו להתערב באיזה צבע ללבוש. היא יכולה ללבוש לבן, לבריאות. רק כדי לעזור לשמור על הטהרה מומלץ שהיא תלבש בגדים כאלה שלא נכנסים לטומאת כתמים. כיום גם כן, כמו שהזכרתי קודם, הפדים המגינים למיניהם הם גם מועילים להציל מטומאת כתמים ומועילים גם כן לאישה לדעת אינדיקציה נכונה על המצב שלה. לפעמים יש שאלה האם כדאי שאישה תלבש מגינים שחורים או בגד שחור לגמרי או כחול לגמרי שלא רואים עליו כלום. התשובה וההמלצה היא על פי הרוב לא, אדרבה מומלץ שהאישה תלבש בגד צבעוני אבל בצבע בהיר או תשים מגן בצבע לבן. למה? כי סוף סוף אם יש תופעה של הכתמות של דם אז מבחינת טהרה, אז כאמור, כתם מטמא רק בתנאים מסוימים, ואם זה בגד צבעוני או פד שלא מקבל טומאה אז זה לא מטמא. אבל מבחינת אינדיקציה

1:05:37 דובר 2 רפואית זה מאוד יועיל לאישה. אישה שפתאום מופיע לה כתמים של דם באופן לא סביר, חשוב שהיא תדע את זה, שהיא תהיה מודעת לכך, כי צריך לטפל בזה מבחינה רפואית. ועל בגד שחור או כחול כהה או פד שחור לא רואים כלום. אז נכון אמנם שהאישה יכולה להיות רגועה אולי מבחינת טהרה, ולא תמיד זה מביא רוגע גם כן, אבל מבחינה רפואית אישה צריכה להיות מודעת למה שקורה אצלה, ולכן בדרך כלל, על פי הרוב, חוץ ממקרים מאוד מסוימים, לא מומלץ ללכת עם משהו שהוא מאוד מאוד כהה. אם בגד הוא משולב מצבעים של לבן וצבעוני, אז דנים את הלבן בפני עצמו והצבעוני בפני עצמו, ולכן אם בלבן יש כתם בשיעור של גריס ועוד, טמאה. אם חצי נמצא, חצי מהשיעור של הגריס נמצא על הלבן וחצי על הצבעוני, האישה טהורה. אם הכתם נמצא על הגוף, על הרגל או על מקום אחר בגוף שייתכן שהגיע מאותו מקום, זו שאלה מורכבת יותר וצריך לשאול את הרב. זו לא שאלה שאפשר להחליט לבד. אותו דבר עם הכתם שנמצא הוא בצבע שחור. זה גם כן דבר שדורש התייחסות בפני עצמה. חשוב לדעת שגם אם הפסיקה הייתה שהאישה טמאה בגלל הכתם, כתמים לא נכנסים לחישובי הווסתות. ללוח של הווסתות לא מכניסים כתמים. רק דם שנמצא בבדיקה או דם שבא בהרגשה או וסת, הם נכנסים ללוח הווסתות, אבל כתמים לא נכנסים ללוח הווסתות. אישה שראתה כתם ולצערה הגדול הכתם הזה טימא אותה, אז צריכה להמתין חמישה ימים, לעשות הפסק טהרה, לספור שבעה נקיים, לטבול במקווה טהרה, ואחר כך היא תהיה טהורה לבעלה בעזרת השם. אבל ללוח של חישובי הווסתות זה לא נכנס. לא צריכים לחשוש באותו יום

1:08:12 דובר 2 שהיא ראתה כתם, שמא בחודש היא גם תראה כתם. חששות וסת הם רק מראיית דם ממש, שהיא בגדר של ראייה מן התורה, כפי שדיברנו קודם. בכתמים תולים בפצעים, במכה, ולכן מאוד חשוב לדעת: אם אישה באה לרב ואומרת, מצאתי כתם ובכתם יש שיעור שמטמא, אבל היא אומרת לרב, תראה, היה לי שמה פצע, עשיתי איזה טיפול שפצע אותי וכן הלאה, אז ודאי שאפשר לתלות באותו פצע, וכך שהכתם לא יטמא. לכן מצד אחד צריך לדעת מה ההלכה, מה הגדרים של ההלכה, אבל בכל מקום של ספק יש להתייעץ עם הרב. ככה ידעו לנכון כיצד צריכה להיות ההנהגה בהתאם למה שהייתה השאלה והספק.