הלכות ומנהגי הריון ולידה - הרב דב טברדוביץ' שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 נזכיר קצת ממנהגי חב"ד בקשר ללידה. קודם כל נזכיר את שיטת אדמו"ר הזקן. יולדת בכיפור למשל, שהיא חייבת לאכול מצד הדין בג' ימים הראשונים, גם היא תאכל לשיעורים. לפי הדעות השונות, נגיד כל, אה, שמונה דקות לאכול עד שלושים סמ"ק וכדומה, עוד ארבעים סמ"ק ושיעורים, גם זה פיקוח נפש. על דרך זה בהלכות שבת, כל מקרה שחולה מסוכן וגם יולדת, מה שניתן לעשות בשינוי, לעשות בשינוי. המקרה הפשוט, נניח שהיא באה לבית רפואה ללדת, המחלקה היא בקומה מסוימת. כדי להגיע אליה צריך לעלות במעלית. אין לה כבר כוח, נגיד, ללכת ברגל, או שהזמן דוחק לעלות במעלית. אז אם אפשר, ובדרך כלל זה אפשרי, אפשר ללחוץ על הכפתור בשינוי. כלומר, בצד של הציפורן ללחוץ על הכפתור, וזה כבר נחשב שינוי. כי כמה שניתן צריך למעט את חילול השבת. מה שלא ניתן, לא ניתן, כמובן. למשל, לנהג שהוא מביא יולדת או חולה מסוכן בשבת ברור שינהג כרגיל, אפילו עם כללי החוקים הרגילים. גם בעצם הדבר, אם הוא יצטרך לשנות, אז הוא עלול, אה, להגיע, אה, לטעויות וכדומה. וכאן נזכיר אולי עוד כמה שאלות בקשר ללידה בשבת. א', מי רצוי שיהיה הנהג של הרכב? אז לפי השמירת שבת כהלכתה, וכך מסתבר באמת, העדיפות הראשונה, אם יש אינו יהודי מזומן בשטח ואפשר לקרוא לו והוא ייקח, אז זה הכי טוב, כי אז לא נסתבך בשום חשש של דאורייתא. אבל אם יש ספק שהוא לא יגיע בזמן או שלא יטפל כראוי אם זה צריך טיפול, אז לקחת יהודי. כעת איזה יהודי? אז לפי השמירת שבת כהלכתה עדיף יהודי שומר מצוות, כי הוא לא יעשה מעבר למה שההלכה מחייבת אותו. ולעומת זאת אמבולנס בדרך

02:44 דובר 2 כלל יש לו, א', הוא נוסע ממקום מסוים, חוזר אליו, הרבה יותר חילול שבת. הוא גם נוהג לרשום, אה, לפחות בצורה מסוימת, לרשום את הפרטים וכדומה, וזה גם כן אסור. לכן עדיף נהג פרטי, אם זה הבעל או מישהו אחר. וכאן נשים לב, אה, איך הוא יכבה את הרכב. אז מצד ההלכה מותר לכבות בשינוי. למה? מה זה בשינוי? יוציא את המפתח או יכבה בצד של הציפורן, באצבעות בצד של הציפורן. למה מותר בשינוי? אז קודם כל יש את הכלל שבות דשבות מותר בהפסד מרובה או צורך גדול. שבות דשבות, שבות הכוונה זה איסור דרבנן שאמרו לשבות. שבות דשבות הכוונה משני צדדים זה דרבנן. בענייננו, גם הגוי, סליחה, גם כל כיבוי זה דרבנן, כי בהלכה כיבוי דאורייתא זה רק אם עושים גחלת. מה זה עושים גחלת? בזמנים של פעם היו לוקחים אש, מדליקים אותו, חונקים את האש על ידי מים או בלי חמצן, זה היה נכבה, ואז היו, הם מייבשים אותו שוב ומשתמשים בו כגחלים שהם בוערים במהירות. ואז הכיבוי הוא לצורך באמת שיישמר לו האפשרות להדליק. אבל כיבוי סתמי כמו כיבוי של רכב זה נחשב דבר שלא צריך לגופו, כי מצידו היה עדיף כרגע שהיה יותר דלק. הוא לא צריך את החפץ שבו נעשה הכיבוי, אז זה נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה, פטור עליה, ואם הוא עושה בשינוי זה נקרא שבות דשבות, משני צדדים שבות, ואז מותר לצורך גדול או להפסד מרובה. ולכן אם נגיד הבעל מוליך את אשתו ללדת, שיגיע ליד בית רפואה או בתוך החניון, שמה יכבה בשינוי או על ידי גוי אם הגוי קיים. מה שבטוח אסור להשאיר רכב דלוק גם מצד העניין של סכנה, שמא

05:06 דובר 2 ישתלט על זה איזה גורם לא רצוי או נער ויעשה תאונה חלילה. אז זה אסור, ולכבות כמו שאמרנו בשינוי באמת זה מותר או על ידי נוכרי. אחת השאלות היום, ידוע שאה, בבית רפואה שמים לאבא כזאת טבעת של פלסטיק, שזה מראה שהוא האבא של הילד והוא יכול בזה להיכנס למחלקה. מה הדין בשבת? האם מותר לו ללכת בזה במקום שאין עירוב? פשטות ההלכה זה אסור. למה? כי זה לא בגד וזה רק עשוי למטרה אחת, להראות שהוא יכול להיכנס. יש כאלה שרוצים בכל זאת להתיר אם משתמש בו כבגד, דהיינו שהוא יפתח את השרוול, נגיד בזה הוא יחזק את השרוול ושזה לא, זה לא ייפול, נגיד לא. וגם יש כאלה שרוצים להגיד סברה כזאת: היום רוב האבות הצעירים מתגאים בזה. באים לבית כנסת, רוצים שכולם יראו שיש לו את הטבעת שנולד לו ילד. אז זה אולי קצת סברה להגיד שזה גם תכשיט קצת. על כל פנים, לשאול רב. ייתכן שאפשר להתיר במצב כזה. מה שלא טוב באמת, לא לקרוע את זה סתם בשבת אם אין סיבה, לא להדביק סתם. אבל בעיקרון השאלה הגדולה היא באמת לגבי ללכת בו בשבת. כעת אם מגיעים עם יולדת או חולה לבית רפואה בשבת ורוצים פרטים, מותר למסור פרטים. בדרך כלל זה היום הכל במחשב, בתעודת זהות, ואז באמת אפשר לברר בקלות את התיק הרפואי שלו, סוג דם וכל כיוצא בזה, שזה מאוד חשוב. לגבי בית רפואה, אז הם באמת צריכים לשאול, אה, לראות. יש היום בתי רפואה שמתנהגים על פי ההלכה, שהם באמת, אה, משתדלים לעשות מה שניתן על ידי נוכרי או על ידי, אה, אם צריך לכתוב בדיו שנמחקת מעצמה כעבור

07:18 דובר 2 כמה ימים שזה כאן קל יותר. וכל אותו עיקרון, כמה שניתן לעשות יותר קל, צריך לעשות. זה בלשון ההלכה שבת דחויה אצל פיקוח נפש. כלומר, יש שתי דעות בגמרא, גם בפוסקים. לפי דעה אחת שבת הותרה. מה זה הותרה? לפי הדעה הזאת כאילו אין צורך למנוע. לפי הדעה הזאת, נגיד שיש חולה שאפשר לעשות לו טיפול שמצריך חילול שבת בשבת או במוצאי שבת באותה מידת יעילות. לפי הדעה המקילה אפשר לעשות בשבת, אין צורך לחכות. להלכה, לפי אדמו"ר הזקן ורוב הפוסקים, לא. שבת דחויה, כלומר מתירים רק מחוסר ברירה, אבל אם יש ברירה אז לעשות אחרי שבת. מספרים על הרב אויערבך ז"ל שהיה מקרה, חולה שהיה כנראה דבר זיהומי, והיה צריך לעשות ניתוח. מבחינה רפואית אפשר להמתין נגיד עד שעתיים. אני אומר באופן כללי, כי באמת לא ביררתי בדיוק את המקרה. אז הוא אמר לעשות מיד. שאלו אותו, הרי מבחינה רפואית החיידקים או מה, אפשר לחכות עוד שעתיים. אז הוא אמר, "החיידקים יודעים על השעון הזה, על השעתיים האלה?" כלומר, גם אם מבחינה רפואית אומרים זה לא כל כך נחוץ, זאת אומרת שאין דחיפות כל כך גדולה, אבל בעצם כל הזמן שמאריכים המצב נהיה יותר מסוכן, החיידקים מתגברים. אז אמר אין מה לחכות. אבל אני אומר, כל מקרה לגופו. בעיקרון זה נכון. אחד הדברים גם כן שצריך לדעת, בהלכה כתוב לא מחללים שבת עבור אינו יהודי, אלא באיסור דרבנן משום דרכי שלום. מה שמקובל בשנים האחרונות, שגם מחללים עבור אינו יהודי. למה? גם באיסור דאורייתא. כי זה עלול, או ודאי יגרום חלילה, סכנה ליהודים. נגיד אם יתפרסם שהיה גוי שנפגע בתאונה והיהודים לא חשו לעזרתו,

09:35 דובר 2 פעם אחרת הפוך חלילה. או לפעמים זה יכול גם לעורר מהומות נגד יהודים. מספרים שהרב אויערבך ז"ל, פנתה אליו אישה גיורת, אביה הגוי היה מאושפז ובשבת היה צריך לעשות לו טיפולים שכרוכים בחילול שבת. והיא שאלה אותו בצורה פרטית האם היא לא ת... אולי לא לעשות לו כי הוא לא יהודי והיא לא תפרסם לאף אחד. הרב אמר לה, תעשי. הרב הבין די טוב, זה לא יישמר בסוד הרי. אין סודות, בפרט אצל אלה, זה לא יישמר. זה יתפרסם מיד, הפסיקה שלו, וברור מה זה יעורר. כן. ועל דרך זה נזכיר עוד שאלה באמת, היא קשורה לאו דווקא לשבת. יולדת, יש מחלוקת ממתי נחשבת כטמאה. לפי דעת כמה פוסקים, מהרגע שיוצא דם וכדומה. כך פוסק גם הרב עובדיה יוסף. יש את הדעות המחמירות שמהרגע שהיא לא יכולה ללכת בלי סיוע, לא יכולה כבר לעמוד, אז היא כבר גם טמאה מספק על כל פנים. אם מגיע מצב כזה ליולדת בשבת וצריך לפנות אותה לבית רפואה, מגיע צוות מד"א, מי יעזור להוריד אותה לאלונקה או לכיסא? מצד ההלכה עדיף מישהו אחר, לא הבעל. כי הבעל, היות והם קרובים ביניהם, חוששים יותר שיגיעו לידי איסור. בפועל אני חושב שא', אם זה נחוץ ברור שהבעל צריך לעזור, ומה שנראה לי גם כן, אם זה אנשים מוכרים מן הצוות וכדומה, עדיף שהם לא יגעו באישה שהם מכירים. כלומר, אם יש אלטרנטיבה, או הבעל או מישהו אחר, שכן, שהוא יראה אותה נגיד בלי בגדים או מה, עדיף שהבעל. כך אני חושב, בכל זאת עדיף כן. מצד שני, מובן שזו מצווה גדולה לעזור אם צריך אפילו ליילד. מספרים על האחים הקדושים, רבי זושא ורבי

11:45 דובר 2 אלימלך, הם התאכסנו פעם באיזה מקום בשבת, ובתוך השבת הם שומעים את בעלת האכסניה גונחת. אז אחד האחים אמר לחברו, "זה לא עת לנוח כעת. תקפו אותה צירי לידה, צריך לעזור לה." והאחים הקדושים יילדו אותה. אז זה כמובן אם יש צורך, הכל צריך לעשות. אבל בעיקרון, ברור שצריך אם אפשר שיעשה את זה אדם זר בכלל. ולגבי שבת, באמת אמרנו גם כן בעיקרון מה שניתן לעשות בשינוי יש לעשות בשינוי. ומה סדר הקדימות לגבי נסיעה לבית רפואה? אז הכי, הכי טוב הלכתית, אם יש גוי מזומן והוא באמת זהיר וזריז, נגיד כמו הצלה או בחוץ לארץ כל מיני ארגונים כאלה, זה הכי טוב, בתנאי שהם זריזים וטובים והם מצויים. אם לא, עדיף יהודי שומר מצוות. אם אין צורך רפואי באמבולנס, אומר שמירת שבת כהלכתה, עדיף יהודי שומר מצוות, אם זה הבעל או מישהו אחר, כי הוא יעשה פחות חילול שבת. אמבולנס, יש הרבה נסיעות למקום שהוא, מהמקום אל המקום, אחר כך הוא גם רושם בדרך כלל ומדבר בקשר. אם יש סיבה רפואית לאמבולנס ברור לקחת, אבל אם אין סיבה עדיף שהבעל או מישהו אחר. מצד שני מביאה שמירת שבת כהלכתה, אם יש נגיד שכן שיש לו רכב, לבעל נגיד לא יכול, אין רכב נגיד. השכן אומר, אני לא רוצה כל השבת להיות בבית רפואה תקוע שמה, אני לא רוצה, ואתה רוצה? תזמין מונית, תזמין אמבולנס. אי אפשר לחייב אותו. יש מידת חסידות באמת שהוא ייסע למעט חילול שבת, אבל אי אפשר לחייב אותו בעניין. אבל בהחלט בעיקרון עדיף שומר שבת. כמובן, בכל מצב שאין כזה אחד או כל מצב דחוף, לא לחכות לרגע. אם יש היום

13:51 דובר 2 בפרט שיש היום בדרך כלל הכל הרי מחובר ברוב המקומות, הצלה ומד"א, הכל מחובר, אז בדרך כלל הם מאוד זריזים. אז אם קוראים נגיד למד"א, בדרך כלל הם קוראים למי שהכי סמוך, ובאמת זה דבר מאוד מאוד חשוב ואסור להתמהמה בזה. בפיקוח נפש אין להתמהמה. הייתי אומר כל דבר שמעורר חשד של פיקוח נפש, לאו דווקא ביולדת. אז גם בשבת כמו ביום חול. בואו נזכיר, לפני שנים רבות היה בכפר חב"ד רופא, דוקטור דובקין, שהיה ירא שמיים גדול, והוא אמר לי פעם אחת, השכנה אני חושב הרגישה לא טוב, והוא אמר לדעתו להתפנות. זה היה בחג או שבת. הם לא מיהרו. לא מיהרו, חיכו עד הבוקר וכבר היה מאוחר מדי. אולי הגיעה לבית רפואה ו... אבל אסור להיות יותר חכם מהרופא. אם התורה אומרת לחלל שבת, הרופא, בפרט רופא ירא שמיים, גם כל רופא בעיקרון, לפחות זה ספק הלכתי, ודאי רופא ירא שמיים אומר לנסוע, אז אסור לעכב. זה פיקוח נפש. זה לא עניין שלא נעים לבטל את החג או את השבת. על דרך זה בכל מקרה אחר, כן. טוב, נסיים רק בעניין הפתגם של הרבי. הרבי אמר על ה... על ה... על המשקל. "בראשית ברא אלוקים", אמר הרבי, בראשית ברא. דבר ראשון זה הבריאות. ואם נחזור לעניין הקודם, יש מהרבי, יש שלושה דברים עיקריים: בני, חיי ומזוני. בני זה ילדים, חיי זה חיים ובריאות, ופרנסה. אומר הרבי, החשוב מכולם זה בכל זאת בני. כלומר, גם אם אדם חלילה לא היה בריא לחלוטין, חלילה, אבל יש לו ילדים, יש לו משפחה, אז זה יותר חשוב מזה. ויש כמה סיפורים מהבעל שם טוב או מה שהיו אנשים שלא היה

15:56 דובר 2 להם זכות לקבל את כל הדברים. רצו להחליף דבר בדבר, והרבה פעמים הסכימו להחליף דבר תמורת העניין של בני, שיהיה להם ילדים. ולכן באמת נסיים בעניין הזה, כמו שהרבי אמר, כמה שיותר צעירים יש יותר אפשרות, קודם כל יותר כוח גשמי ונפשי להביא עוד ילדים. ובאמת, כמו שהרבי אמר, על ידי זה שיכלו כל הנשמות שבגוף נזכה לגאולה השלימה בקרוב ממש, אמן. דבר נוסף, נזכיר קצת מההוראות של הרבי בקשר ליולדת באמת. א', שיש שיר המעלות בעת הלידה ויהא עטוף פעמיים וכולי. ב', שהבעל לא יהיה נוכח בעת הלידה וגם לא בחדר צירים. בפשטות, מהרגע שהאישה הסירה את הבגדים הרגילים, לבשה חלוק לקראת לידה, אז הבעל לא יהיה בשטח. אם זה נמשך הרבה זמן, לשאול רב, או שהיא תצא אליו החוצה, זה כנראה מוטב. ונזכיר ככה: יש פוסקים שמתירים שהבעל יהיה בשטח בעת הלידה, אבל לא יראה את המקום וכולי. אבל לדעת הרבי לא להיכנס בשאלות כאלה, שמא הוא כן יראה וכולי. ולהזכיר, לפני כמה שנים בכלל לא הייתה אפשרות שהבעל יהיה נוכח בעת הלידה, וברוך השם כולם נולדו גם בלי זה. לכן לא צריך להתיר את הדבר הזה. הוראה נוספת של הרבי בקשר ללידת בת: להקדים את קריאת השם כמה שרק ניתן. כמובן, זה אם הגיעו להסכמה האיש והאישה. אם יש קצת דין ודברים ביניהם או מה, אז הרבי אומר הסדר הרגיל זה אחד אחד, אחד לאיש, אחד לאישה וכן הלאה. כעת נזכיר קצת לגבי ילד שכבר נולד. אמרנו לגבי בת את ההוראות באמת, לעשות, לקרוא את השם בהקדם. לגבי בן, אז קודם כל אחד ה... אחד ההלכות זה לפי אדמו"ר הזקן: אם זה בן בכור, פדיון הבן לא

18:18 דובר 2 לעכב אותו אפילו יום, אם הגיע כבר הזמן. לפי אדמו"ר הזקן בסידור זה חובה על כל יום ויום. זאת אומרת, זה לא עניין פעם בחיים וזהו, אלא באמת מצווה זה פעם בחיים, אבל להקדים את זה כמה שיותר מהר. לגבי ברית, אז ידועה שיטת הרבי להחמיר בעניין של סכנה, כמו לשון הרמב"ם, שנפש אי אפשר להשיב ואילו את הברית אפשר לדחות, אז אם יש חשש סכנה וכדומה אז לדחות. החידוש בדברי הרבי שבאמת להקפיד יותר. לכן יש כל מיני דעות בין הרבנים. אם זה היה צהבת, צהבת שהתפתחה בעקבות הלידה או סמוך ללידה, עד כמה צריך לדאוג שזה יירד? אז יש מהרבנים שהם פוסקים צריך תמיד לעשות את הברית כשזה פחות מעשר, אבל אם זה עבר בזמנו את החמש עשרה, צריך לראות שבוע ימים מאז שירד מהחמש עשרה. כל רב לפי דרכו. כן, דבר נוסף באמת שהרבי אומר, שיהיה מילה ופריעה בנפרד, זה כבר עניין של המוהלים. כמובן, קריאת השם, השם ממשיך את החיות, דרכו עובר החיות לרך הנולד. מספרים שפעם עברה אישה על יד הרבי, ביקשה ברכה שיהיה לה בן כמו הרבי. אז הרבי ענה לה: אם תהיי כמו אמא שלי, יש לך סיכוי לילד כמו הרבי. זאת אומרת, זה תלוי באמת הרבה בהתקדשות של ההורים וכולי. כעת יש גם מהרבי אחת ההוראות של ההריון, לא לפרסם עד החודש החמישי. חודש החמישי בפשטות זה מליל טבילה, לא לפי הרופאים, אלא מליל טבילה. והרבי הקודם כותב, יש לזה טעם פנימי. ועם הכל, ייתכן שיש גם את הטעם של עין רעה. כלומר, לא להתבלט לפני הזמן. היה מקרה או שתי מקרים שאני מכיר. אישה שהייתה בתחילת היריון נעדרה

20:33 דובר 2 מעבודה ושאלו אותה אולי זה בעקבות היריון. אז היא אמרה כן, היא באמת בהיריון וכולי, ובגלל זה, יש להגיד, בגלל זה מיד אחרי זה הייתה הפלה. יום, יומיים אחרי זה. עוד מקרה גם כן ש... כתוב הרי לקרובים ביותר מותר לפרסם. אז הם פרסמו להורים. ההורים פרסמו למשפחה המורחבת שכוללת עשרות של אנשים, וגם כן למחרת נגמר העניין. מזה רואים שיש לזה גם עניין של עין הרע. אז איך זה בהלכה מובא שאדם לא ילך על שדה תבואה של חברו שמלא בתבואה, שמא יזיק לו בעין הרע. מזה רואים עד כמה צריך להישמר, להצניע ולראות להיות רק בקדושה, ולהצניע שלא יסתובב באיזה עין לא טובה וכולי. בדיקות רפואיות. מה שמקובל היום, בדיקות רפואיות רגילות, שתן, דם, סוכר, אין כל בעיה. אולטרה סאונד, לדעת הרבי למעט. אז הרבה רבנים בדעה לעשות בדיקה בשבוע אחד עשרה בערך, לדעת שהכל בסדר וגם בעיקר לדעת את גיל ההיריון, כי לפעמים הלידה משתהה ונכנסים ללחץ וכולי, ולכן חשוב מאוד הבדיקה הזאת. זה מזכיר לי, לפני כמה זמן שאל אותי אחד בטלפון, אשתו כבר בשבוע ארבעים ושלוש פלוס והאם לעשות זירוז. לכאורה היה נראה כבר מצב כזה, מאוד צריך את זה, ארבעים ושלוש פלוס. אבל מיד אחר כך הוא הוסיף לי, לא, הרופאים אבל בדקו שההיריון התחיל שבועיים אחרי זה. ארבעים ושלוש זה מהמחזור, סך הכל בשבוע ארבעים ואחד. אז אין סיבה להיות כל כך לחוצים או מה? אז לכן חשוב מאוד העניין הזה. כעת באמצע ההיריון, שבוע עשרים ואחת, שתיים, אז גם אולי רצוי לעשות בדיקת אולטרה סאונד לברר שהכל בסדר. יש רבנים שבדעתם גם לעשות בדיקות נוספות כמו סקירת מערכות וכולי. כל אחת

22:44 דובר 2 תשאל את הרב שלה. כמובן לקראת הלידה כן לעשות. לקראת הלידה, בערך שבוע שלושים וחמש, ארבע, לראות את התנוחה ואת הגודל של העובר וכולי. וכאן להזכיר למה לדעת הרבי כדאי להימנע מאולטרה סאונד. אז קודם כל כי זה קרינה והקרינה יכולה להזיק. מה שהתברר כבר מזמן שבנים, ילדים שנולדו אחרי מעקב, מעקב מרובה באולטרה סאונד, נהיו יותר שמאליים. למה? כי בפשטות זה השפיע משהו על המוח ונהיית יותר, אה, יותר השתמשות בשמאל. אז זה מורה שיש איזו בעיה מסוימת. אמנם הם טוענים שהיום האולטרה סאונד הוא הרבה פחות קרינה מפעם, וזה כנראה כל הזמן הולך ויורד, כמות הקרינה, אבל עדיין לכאורה להימנע אם אין סיבה מיוחדת. הוראה נוספת בקשר לזה, אם ניתן להימנע מבדיקה וגינלית, בדיקה פנימית. אולטרה סאונד פנימי נחשב מסוכן במידה מסוימת, ולהשתדל להימנע. אם אין ברירה, אין ברירה. וכמובן כל מקרה של... זה, כל מקרה דחוף, ודאי לעשות וכולי. כעת לגבי זריקת אפידורל. אז שאלו את הרבי לפני שנים אנשי חב"ד בארץ הקודש, אז הרבי אמר לשאול כל מקרה רב, רב מורה הוראה. וזה גם כן בפשטות, כי יש סיכון קטן אמנם שזה יגרום לשיתוק או לבעיות, לכן לשאול רב. ומה שהמשמעות היא שאילת רב, זה לא רק לדעת דעת תורה, אלא גם באמת שעל ידי זה הוא משנה את המציאות. זה אמרו על הרב שלמה זלמן אוירבך, שאמר הוא אהב שהרבי פנה אליו לפעמים או באו אליו בגלל הפניית הרבי לשאול רב, כי רוב השאלות הם מה מותר, מה רצוי, מה אסור. אבל אצלו זה עוד... אצל הרבי זה יוצא אחרת. דבר נוסף כאילו, לדעת שיהיה פסק הלכה של רב וזה

25:10 דובר 2 משנה את המציאות. אז הייתי באיזה שיעור, באמת סיפרה אישה אחת, אה, היא ילדה כמה ילדים ושאלה רב האם לעשות את האפידורל. תמיד אמרו לה בסדר, היא עשתה, הכל היה בסדר. פעם נוספת היא כבר ידעה שהרבנים מאשרים, אז היא עשתה את זה בלי לשאול ואז היה סיבוך עם האפידורל. אז מה זה המשמעות? שבעצם הרב הוא לא רק מורה את הדבר אם מותר או אסור, אלא גם יש לו נתינת כוח מלמעלה לפסוק ולשנות את גדרי העולם. ידוע כמה הרבי ביקש שיהיו פסקי הלכה נגד החזרת שטחים וכדומה. הרב משנה את המציאות של העולם. ואם נלך לפי הסדר לגבי בדיקות בהיריון, אז קודם כל מה שנראה שרצוי לעשות בדיקה בערך בשבוע האחד עשרה, קודם כל כדי לדעת את גיל ההיריון, לראות גם את ההתפתחות וגם את גיל ההיריון, כי לפעמים קורה שנלחצים בסוף ורוצים לפעמים לעשות זירוז או לעיתים אפילו ניתוח, בסוף התברר שזה היה מיותר כי גיל ההיריון היה יותר מאוחר. זה נתקלתי, אמרתי מקרה שבאמת היה שבוע ארבעים ושלוש פלוס, אבל בדיעבד התברר שלא, זה סך הכל שבוע ארבעים ואחד, כי התברר שההיריון התחיל מעט יותר מאוחר. אז זה מאוד חשוב. ובקשר לזה נזכיר גם כן את האסכולה הרפואית שדי מקובלת היום, שמאוד חשוב עניין הביוץ. הביוץ זה הזמן שהביצית עוברת מהשחלה אל הרחם, נמצאת בחצוצרה, ולפי כמה דעות זה הזמן המסוגל להיריון, עשרים וארבע שעות או קרוב לזה וכולי. הרבי מביא מה שמובא בגמרא שתי דעות. יש דעה שאישה נכנסת להיריון סמוך לטבילה, שזה אולי מקביל לזמן הביוץ. יש את הדעה השנייה שדווקא סמוך לטומאתה, לקראת סוף המחזור. והרבי אומר, בהתייחס לדעה הזאת שהכל תלוי בביוץ,

27:32 דובר 2 הרבי אומר, זה כאילו לא בהכרח תמיד, לאו דווקא. מה שהבנתי היום מבחינה רפואית, יש, אה, יש רופאים בהחלט שאומרים שיכול להיות מאוד גם כמו שכתוב בגמרא, שיהיה סמוך למחזור הבא. ויתרה מזו, רופא אחד הסביר לי לפי האסכולה ההיא בכלל, שרוב הנשים או הרבה נשים יכולות להיקלט להריון כל הזמן של ה-- עד המחזור. זה כל זמן שהביצית ברחם. אלא מה, יש חלק מהנשים שבאמת הן תלויות במועד הביוץ. אותו חלק מגיע לבדיקות רפואיות, למעקב רפואי, כי אותן נשים שאין להן את הבעיה הזאת אז נקלטות מעצמן ולא צריכות להגיע לשום טיפולים בקשר לביוץ. זה גם הייתי באיזה שיעור. אז הייתה שם אישה אחת לא צעירה כל כך וסיפרה על עצמה. בשנים ההם אבא שלה נסע לרבי והגיע בסוף תשרי או אחרי תשרי, ולפי החשבון לאמא שלה נותר לילה אחד של טהרה עד המחזור הבא. בכל זאת היא טבלה. הם היו ביחד ואמרה על עצמה: אלה התוצאות. זאת אומרת, כמו שמובא קודם, שיש את המצב שאישה נקלטת סמוך למחזור, וזה גם כן, זה היה פעם נוגע כששאלו אותי שאלה והפניתי את זה לרופא כמובן. אישה שמבחינה רפואית היה לה ממש סיכון להיקלט בהריון, ו-ולא ניכנס לפרטים. היא לא עשתה, זה היה מניעה זמנית, היא לא עשתה מניעה תמידית. ואז עלה בדעתו של הבעל אולי יהיה אפשר להיות ביחד אחרי שידחו את ה- את היחסים, את המקווה בשבוע או יותר. הפניתי את זה לרופא ודווקא אותו רופא כן התיר. הוא הסתמך על זה שאם עבר כבר כמה וכמה ימים אז כנראה לא תיקלט בהריון, וגם שם זה היה סיכון ממשי. וכמה שאני מבין לא כל רופא בדעה הזאת.

29:46 דובר 2 וכל אחד לפי העניין שלו. אבל בואו נתקדם הלאה. אה, לגבי סקירת מערכות, אה, בזמנים עברו היה מקובל שלא עושים את זה. למה? כי סקירת מערכות, בדרך כלל גם אם מוצאים איזה מום אין מה לטפל, ולפי ההלכה כמעט אין אפשרות להפיל. אם זה דבר מאוד קיצוני אז באמת לשאול רב, או לחילופין אם זה יכול להשפיע על האישה בצורה קיצונית של עצבות או וכדומה, אז זה גם כן שאלה של רב, אבל בדרך כלל זה לא היה משמעותי. בנוסף, יש כאלה שהביאו גם את הרעיון הנוסף: הקדוש ברוך הוא לא עושה בדרך כלל ניסים מפורסמים, אבל נס בסתר אין בעיה מיוחדת. אז כל עוד לא עשו את הבדיקה הזאת אז יכול להיות שבעצם העובר היה כך וכך, אולי לא היה בשלמות, על ידי תפילה אז נגרום שהוא יהיה בסדר. אבל אם כבר עשו בדיקה וראו באולטרסאונד מום או בעיה אז זה הרבה יותר קשה לגרום שינוי. היום יש רבנים, אני אומר כל מקרה לגופו, יש רבנים שבדעה שכדאי לעשות סקירת מערכות מאוחרת בשבוע עשרים ושתיים, כי לפעמים בשנים האחרונות יש קצת טיפולים שאפשר לעשות בתוך ההריון, טיפולים שיכולים להועיל, וקל וחומר הם גם בסל התרופות כבר. וקל וחומר שלפעמים אם ידועה בעיה אפשר להתכונן לזה. למשל, אם ידוע שלילד תהיה בעיה וצריך חמצן מיד בלידה כי יש בעיה בריאות או מה, אז אפשר להתכונן לכך וכך להציל את הילד. אז לכן יש רבנים שהם בעד. הייתי אומר, כל מקרה לגופו. במיוחד לשאול על בדיקות שיש בהן סיכון מסוים. למשל דיקור להוצאת מי שפיר. אז זה גם כן סיכון מסוים שלפעמים עצם הדיקור גורם למום או

31:58 דובר 2 להפלה. אז לשאול רב. בדרך כלל לא כל כך ממליצים על זה, אבל בכל זאת, אם לאחת יש לה איזו בעיה, כל מקרה לגופו. ו-ו-ויש גם את ה- את העניין העקרוני, אולי לכל הדעות, לא לעשות זירוז לידה בלי סיבה רפואית. וכאן אזכיר ככה: זירוז לידה בלי סיבה רפואית, לדעת הרב פיינשטיין זה בכלל איסור מצד שמירת הנפש, גוף הנפש. כלומר, כל לידה זה סיכון. אז מה שהקדוש ברוך הוא הטביע בעולמו, אז הוא ציווה והוא ידאג שהכל יהיה בסדר, אבל אסור לאישה להכניס את עצמה לסכנה, אה, כלומר ללידה, אם זה לא מתוכנן מלמעלה. אז זה היה הרב שלמה זלמן אוירבך טען: לא, זה לא סיבה, כי הרי בעצם בכל מקרה היא עתידה ללדת, אז אין פה הוספת סיכון נוסף. לפי הרב פיינשטיין הקדמת הסיכון היא גם כן נחשבת איסור. בנוסף לכך ידוע מה שמביאים, גם הרב עובדיה יוסף מביא את זה, ומביאים מהאריז"ל. האריז"ל אומר ככה: ילד שנולד שלא בזמנו, כלומר שהקדימו, שהקדימו את הלידה שלו, אז או שיגרום שהוא ימות לפני זמנו או שלא יהיה לו מזל כי הוא לא נולד במזל הראוי. אז שוב, אם זה מצב שמבחינה רפואית צריך את זה, אז זה המצב שלו, זה הזמן וזה המזל שלו. אבל אם אין סיבה רפואית, לדוגמה, אה, בציבור הלא דתי זה יותר מקובל. רוצים נגיד ללדת תאריך מסוים, נגיד התשיעי לתשיעי, ולפעמים זה קורה, דבר שהרבה אנשים רוצים, נגיד, נגיד היה שנת אחת עשרה אז היו הרבה אנשים רצו חתונות או לידות אחד עשרה, אחד עשרה, אחד עשרה, שיהיה כאילו כל ה... זה כל מיני סיבות כאלה, בוודאי הן לא סיבות שאסור הלכתית.

34:06 דובר 2 דרך זה נגיד שאלה ששאלו אותי פעם. הגיעה נגיד הסבתא מחוץ לארץ, היא הגיעה לזמן מוגבל והם חשבו שיהיה ברית, יהיה הכל בזמן. בסוף זה התעכב. האם מותר לה לעשות זירוז כדי שהסבתא תהיה נוכחת בברית? זה לא נראה לי סיבה להתיר. קל וחומר לא לעשות ניתוח. ניתוח זה כמובן עוד יותר בעייתי, אם אין סיבה שמכריחה את זה. ואחד הדברים שכדאי להזכיר, אה, היום לפי הוראות משרד הבריאות, אם הילד הוא במצב עכוז, כלומר לא הראש כלפי מטה, או הרגליים, לא משנה, אם הוא לא במצב הרגיל עושים ניתוח. בכל זאת, אם ידוע מהמצב הזה קצת קודם, אז לנסות ודאי ללכת לרופא שמתמחה בכך, לעשות היפוך. רוב הפעמים זה מצליח. לפעמים יש מצבים שחוששים שיחזור למצב הקדמוני הלא רצוי ואז משתדלים לעשות זירוז. זה יכול להיות, לשאול רב. זה אולי גם הגיוני, אבל כל פעם, על כל פנים, בדרך כלל זה מצליח. זה מזכיר לי מקרה שהיה לפני כמה שנים. שאל אותי אברך על לידה ראשונה בקשר לניתוח. לא זוכר מה השאלה בדיוק הייתה. שאלתי אותו למה ניתוח? אמר לי כי הילד במצב עכוז או שהרגליים למטה, לא הראש למטה. אמרתי לו האם ניסית לעשות היפוך? אמר לא. למה לא? הרופאה בקופת חולים אמרה אין סיכוי ולא כדאי, אשתך סתם תתענה בזה. אמרתי לו כמה שידוע לי כולם בדעה שצריך לנסות, והוא גם התעניין אצל עוד מכונים או זה, אמרו כן. הלכו לרופא, תוך דקה עשה היפוך, מנע ניתוח. כמובן בגלל זה היה פדיון הבן, הברית בזמנו. קודם כל למנוע ניתוח. ניתוח זה לא דבר של מה בכך. מצד הלכה אסור לאדם לגרום נזק לגופו אם אין סיבה, חלילה, כן.

36:18 דובר 2 מצד שני גם לא להיות קיצוניים למנוע ניתוח, גם זה לפעמים זה באמת מצב מוכרח. זה לא, אבל זה להתייעץ עם רופאים ורבנים שמבינים בזה. אבל בהחלט לפעמים זה מצב חירום שצריך לעשות ניתוח. כן. כמו כן גם לגבי זירוז. למשל אם רואים ש-- ושוב כל מקרה לגופו, אבל בגדול אם רואים שתנועות הלב יורדות, זה מצב שמצריך ליילד בזירוז או בצורה כלשהי ליילד. אם זה הופך להיות קיצוני, לפעמים צריך ניתוח מיידי כבר, אבל זה גם אם זה לא קיצוני. בעיקרון זה סיבה רפואית או כל מיני סיבות. יכול להיות גם סיבה רפואית. ושוב, אם הילד גדול לפי, לפי שמקובל היום ברוב המקומות, אם הוא צפוי להיות יותר מארבע וחצי קילו, אז זה סיבה לניתוח לפי כמה דעות, אסכולות, ואז אולי עדיף לעשות זירוז לפני שיגיע למשקל הזה. או נגיד אם האישה גם סובלת מסוכרת, אז אולי בארבע קילו בערך כבר יש מקומות שמעמידים לניתוח, אז אולי במקרה כזה עדיף לעשות זירוז לפני כן. כל המקרים האלה יש ברוך השם היום רבנים ומכונים שמתמחים בזה, וההוראה הכללית של הרבי לשאול שתי רופאים. כלומר על כל דבר ממשי. לא דיברתי, אדם שמשתעל טיפה, אבל על כל דבר ממשי לשאול שתי רופאים, ואם ביניהם יש דעות חלוקות יבוא השלישי ויכריע ביניהם. וכמובן לא דיב-- במקרה מאוד דחוף כמובן. למשל, אם רואים שהילד בתהליך הלידה נקרע חבל הטבור זה מצב מסוכן מאוד. במקרה כזה בדרך כלל אין מה להאריך. מקסימום עוד רופא במחלקה שיסכים גם כן שחייבים ניתוח מיידי או מה, ואלה דברים שחייבים לשמוע לרופאים, ברור. ויש גם עוד מקרה, שעוד דבר שכדאי לדבר עליו. יש היום מקומות שהם בעד

38:27 דובר 2 לידה טבעית. אז לידה טבעית בפיקוח רפואי נאות אולי זה בסדר, אבל לידה טבעית בלי רופא בבית לדעתי זה לא ראוי בכלל. על כל סיכון קשה מאוד לטפל, אין את כל האמצעים ואת כל הדברים בבית. וגם הבנתי שבמדינות העולם, שבאירופה יש מדינות שבאמת יש הרבה לידות טבעיות, מה שהם קוראים בבית, אז זה רק אחרי שעבר סינון. דהיינו בדקו קודם שהלידה צפויה להיות קלה, לא מסובכת. בנוסף יש צוות נייד שמתנייד ואם צריך עזרה הוא מגיע. בארץ לכאורה זה לא רצוי. אם אישה רוצה בדווקא, לשאול רב, אבל באמת לראות שהכל מאורגן טוב ולא צפוי שום דבר בעייתי. וזה מזכיר לפני כמה שנים שאלה אותי אישה מחוץ לארץ. שאלו אותי, גם היה רעיון של לידה טבעית ולא, לא כל כך הסכמתי. הם ילדו בבית רפואה. בפועל היה מצב כזה שנכרך חבל הטבור והיה מצב מסוכן מאוד, עד כדי כך שהאחות המיילדת היא בקושי הצליחה להזעיק עוד עזרה כי היא הייתה צריכה גם להחזיק את הילד. בקושי הצליחה להזעיק. ברוך השם, המיילדת והכל בסדר, אבל זה דבר שעל פי טבע במקום שאין עוד עזרה רפואית זה היה נגמר לא טוב. אם כבר נגענו בעניין הרפואי באופן כללי. התפרסם גם כן שרב שלמה זלמן אוירבך שאלו אותו בקשר לאם יש דעות חלוקות בין הרפואה, הרפואה הטבעית לרפואה הרגילה, אז הוא אמר הרפואה הרגילה גוברת כי היא יותר מתוקצבת, יותר נחקרת וכדומה. מצד שני זה לא סתירה, אם אין משהו שיכול לעזור ברפואה הרגילה, להתעניין ברפואות אחרות או אם יש אולי דבר בדוק ומנוסה. יש גם מהרבי על דרך זה כמה מכתבים בנושא הזה. מכתב אחד הרבי אומר למה לפנות כאילו

40:32 דובר 2 לרפואה לא רגילה. מצד שני, הרבי פונה לאחד שכתב שרפואה טבעית הצליחה אצל מישהי. אז הרבי אומר: אם זה הצליח, למה לא להמשיך בכיוון? וזה נראה לי פחות או יותר הכיוון. היום יש גם הרבה שמשלבים, מה שבאמת גם הרבי מזכיר את זה. כולם יודעים היום כמה הגוף והנפש צמודים זה לזה. זה מאוד מאוד חשוב גם בקשר, אה, גם בקשר לפוריות. אחד הדברים, נגיד, שרצוי כדי להיכנס להיריון, זה גם חשוב מאוד הרוגע של האישה ב-ב-בשעת מעשה, וזה, זה מבחינה רפואית, רפואה רגילה, וגם ל-- באופן כללי לבריאות הגוף. רצוי מאוד, חשוב מאוד שאדם יהיה שמח ולא עצוב. וזה, אני זוכר מקרה שהיה לפני כמה שנים. נפטר, השם ישמור, גיס שלי צעיר לימים, וקצת זמן אחרי זה הייתי מצונן. צינון פשוט. באתי לקופת חולים. הרופאה שמעה גם את זה. אמרה: הצינון הגיע בגלל שלקחת על הלב שהוא נפטר, אז הגוף נחלש ולכן הוא לא התגבר על הווירוסים למיניהם. אז זה מאוד חשוב, ואני חושב שגם זה ידוע. זה נראה אחד ה-המחקרים, שאנשים מאמינים חיים יותר על פי טבע. זה גם תלוי בזה. יהודי מאמין, קודם כול, לעת זקנה יש לו מה לעשות בחיים. הולך לבית כנסת, מתפלל, יש לו משפחה תומכת, קהילה תומכת, משתתף בשיעורים או מוסר שיעורים, וזה דבר ידוע. לא מעט אנשים, ברגע שהפסיקו את הפעילות, יצאו לפנסיה והפסיקו פעילות, נפלו לכל מיני חולאים, וזה דבר מאוד ידוע. ולכן באמת, א', הרבי אמר תמיד שהוא נגד העניין של מנוחה, פנסיה. אם מוציאים אדם לפנסיה מהעבודה, אז שיוסיף בעבודת השם, שיוסיף בפעילות, ואסור לנוח. אדם לעמל יולד. על דרך זה גם לעניין של ילדים יש גם את העניין

42:50 דובר 2 הזה, אה, שמביאים: אדם לעמל יולד. הרבי התייחס גם בקשר להפצת היהדות. יכול אדם לחשוב: אני טורח מאוד בהפצת היהדות, הולך, מארגן. אם לא ככה, הייתי יושב בבית, נח, וכאילו חבל על המאמץ. אז אומרים לו: קודם כול, זה השליחות של האדם, צריך לעשות. אבל הרבי גם אומר: לא ככה. אדם לעמל יולד. על כל אדם נקצב כמה עמל יהיה לו. הברירה היא רק האם העמל יהיה בדברים טובים או בדברים לא טובים. ופה נספר סיפור שמודפס. היה משפיע, הרב ראובן דונין עליו השלום. מדובר לפני שנים רבות. הוא היה עובד לפרנסתו בטרקטור, ובסוף הערב היה מוסר שיעורים. בזמנים ההם זה לא היה כמו היום. היה נוסע עם איזה רכב עתיק ונוסע ממקום למקום. לא היה נהג שייקח אותו, והיה לו גם משפחה, ברוך השם משפחה גדולה. בקיצור, יום אחד הוא חשב. הוא חשב: קצת מנוחה, הוא צריך קצת מנוחה, והוא ביטל את השיעורים ואת הפעילויות. אותו יום שלקח לעצמו חופש, אחת הבנות שלו, השם ישמור, נפגעה בתאונה. שבועיים היה מרותק איתה בבית הרפואה, ואז הוא הבין את הרמז. מוטב להיות טרוד בהפצת היהדות ושהמשפחה תהיה בריאה מאשר חלילה הפוך. על דרך זה זה גם מובא בקשר-- זה גם מובא בקשר לילדים. אדם יכול לחשוב: אם היה לו מעט ילדים, היה חי יותר רגוע וכדומה. אומרים לו: לא. על כל אדם נגזר איזה עמל יהיה לו. מוטב שהעמל יהיה בקשר לילדים. הרבי גם מזכיר את ה-, את העניין שרואים במוחש שמשפחות עם הרבה ילדים אין להם כמעט בעיות רפואיות. דברי הרבי. זאת אומרת, אדם שמתכנן להביא חלילה מעט ילדים, אז אה, אז באותו עמל יהיה לו חלילה בדברים רפואיים.

45:04 דובר 2 ומה שהרבי אמר באמת במפורש, שעל כל אחד לראות שיהיה לו לפחות עשרה ילדים, מניין משלו. אחר כך הרבי הוסיף: יש שתים עשרה שבטים, הגיע לשתים עשרה, יוסיף עוד. אבל קודם כול ההתחלה הייתה מעשרה ילדים. וכמו שהרבי התבטא הרבה דברים בעניין הזה, הרבי אמר: זה מוסיף בשלום בית, מוסיף בפרנסה, לא רק לעצמו אלא גם בקשר לאחרים. זה מקרה שנתקלתי בו לפני כשלוש-ארבע שנים. יצא לי לנסוע עם אברך שהוא אמר לי: יש לו, היה לו קצת ילדים, והוא מונע בגלל פרנסה. אמרתי לו דברי הרבי: אדרבה, זה מביא יותר פרנסה. לפני שנה-שנתיים ראיתי אותו שוב. הוא אמר: הוא באמת הסיר את המניעה, נולדה עוד ילדה, ובאמת מאז הוא רואה יותר פרנסה. אז זה אדרבה. רק מה? אחד הדברים שבאמת יש שואלים: הרי יש כל מיני סגולות לפרנסה, ביניהם סנדק, צדקה כמובן, ויש כאלה טוענים: לא תמיד רואים את זה. אז יכול להיות שאחד ההסברים, כי יש גם דברים שדווקא מונעים את הפרנסה. יש את הביטוי: מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות, וזה אנשים לא מספיק זהירים בזה, חלקם. יש גם ביטוי: לפעמים ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות, וגם פרנסה, מאה פרנסות. והיה אומר המשפיע ר' מענדל פוטרפס: למה ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות? הרי לא בערך בכלל. אז הוא אמר: הכוונה אם מתלוצצים עם המשפיע. זאת אומרת ככה, אם אומרים: מי זה שהוא מדבר אלינו, מה הוא שווה בכלל? אז כל מה שהוא דיבר הולך לפח, וזה הכוונה שליצנות אחת דוחה מאה תוכחות. על כל פנים בעניין, באמת הרבי דיבר הרבה מאוד על העניין. להביא ילדים לעולם זה מוסיף בשלום בית, ובפשטות, כי יש יותר יצירה משותפת. לצנעדה

47:19 דובר 2 אומרים כי אין זמן לריב, עסוקים, אה, בזה. נסיים רק במקרה שנתקלתי בו לפני כמה שנים. היה זוג, לא להיכנס לפרטים. אז, אה, אמרו שהם קבעו עם אחד המשפיעים להשלים ביניהם, לעשות שלום בית. אבל מה לעשות, הם קבעו, אותו משפיע נפטר לפני שהם דיברו איתו. כעבור כמה חודשים אני פוגש את הבעל. מה קורה עם השלום בית? אמר לי: הוא ראה שאין על מי לסמוך, הסתדרו לבד. אז באמת יש את המצב הזה. פעם אחרת קרה באמת, זוג שאחרי שהאישה טבלה הם רבו ביניהם, ואז הבעל צלצל אליי. אולי לא להיות ביחד כי אסור להיות בתוך מריבה, ואולי וכולי וכולי. שאלתי את האישה מה היא אומרת. היא אומרת: מה פתאום? למה פתאום, אה, ולחינם טרחה וכולי. אז היה פסק הלכה: חייבים להשלים ולהיות ביחד. קיימו את הפסיקה ואחר כך הודו לי. אז נסיים בקטע הזה בעניין הזה. באמת, אין, לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום. להימנע מכל צד של מחלוקת, הן במשפחה, הן מסביב. אמרנו: מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות. אז אמר מי שאמר, כמו שעובדים קשה על פרנסה, אז גם זה אחד הדברים הקשים, להבליג על המידות ולהגיע לשלום, לשלום ואהבה ואחדות. נמשיך בקשר לדברים רפואיים או כדורים וכדומה בקשר לפוריות. אז קודם כול, אה, בדרך כלל מתירים לקחת, אה, תרופות להסדרת וסת, שזה לפעמים גם כן כמובן מועיל לפוריות. גם אם על פי רב לוקחים תרופות למניעת הריון, על פי רב אני מדגיש, גם מתירים לקחת את זה בשבת, וכמובן להסדרת וסת. יש שאלה האם מותר לאיש לקחת בשביל כוח גבר לקחת בשבת? יש הרבה שמתירים, אבל היום בדרך כלל

49:39 דובר 2 הבנתי יש את התרופות, על פי רופא כמובן, שאפשר לקחת אותם קודם השבת. אז למה לקחת בשבת אם אפשר לקחת את זה קודם? אה, לגבי, אה, אישה בהריון. אז קודם כול, כל סיכון של הריון נחשב פיקוח נפש, כולל בארבעים יום הראשונים. אם יש, אה, סיבה, הולכים לבית רפואה גם בשבת. בעיקרון, לגבי לידה או הריון, שבת בעיקרון כמו יום חול. ופה נזכיר סיפור לא נעים שקרה לפני כמה שנים. אישה שהייתה בהריון והגיעה בערך לתאריך הלידה, ובשבת קודש היא הרגישה שתנועות העובר פוחתות. היה שבת, היא לא יכלה להרים טלפון לרב. חיכתה, חיכתה עד שבבוקר כבר היה המצב לא טוב. הגיעה לבית רפואה, התברר זה היה אולי שעות בודדות מאוחר מדי. העובר מת. על פי טבע, אם היא הייתה מגיעה קצת קודם, כשהתנועות התחילו לפחות, הייתה מצילה, מצילה את העובר. וכאן נדע את כל הדברים האלה. יום חול זה כמו שבת, סליחה, שבת כמו יום חול. זאת אומרת, אם יש הוראה של הרופא שעם תנועות העובר פוחתות, והנשים יודעות את זה על פי מה שמורים: לשכב על צד שמאל, לטעום דבר מתוק ולראות את התנועות וכולי, לבוא לבית רפואה. בפרט אישה שיש לה, נגיד, בעיה בזה או לידות מהירות, והנחיית הרופא לבוא בצירים אפילו פחות מאשר, אה, צירים שחייבים לבוא, אבל היות ואצלה זה הולך במהירות, אז גם בשבת אין הבדל שבת, יום חול. ולהזכיר את זה כאן, יש את שתי הסיבות בהלכה. קודם כול, פיקוח נפש דוחה שבת. יש גם את העניין לשמור עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. כלומר, יש פה עוד עניין שזה דווקא קיומו של השבת. כעת לבעיות בהריון או בהנקה. אז ככה, קודם כול

51:55 דובר 2 אישה שיש לה, אה, דלקת בחזה, אז כמובן מותר לקחת אנטיביוטיקה וכל דבר, כי זה נחשב ודאי כנפל למשכב, שלפי אדמו"ר הזקן רוב הפוסקים מותר וצריך לקחת רפואה. בנוסף, אם צריך לשאוב את החלב במשאבה חשמלית, גם כן מותר בשינוי. גם אם נגיד שזה מפעיל מנוע, שזה הפעלה של איסור תורה, אז גם כן לפי אדמו"ר הזקן מותר לעבור איסור תורה בשינוי לחולה שנפל למשכב גם אם אין בו סכנה. בנוסף, לרוב הדעות פעילות של חשמל ללא הדלקת אש או ללא להטת מתכת זה רק דרבנן. אבל לפי אדמו"ר הזקן זה לא נוגע לשאלה הזאת, כי מותר בשינוי לעשות את זה. מצד שני, באמת מה שניתן לעשות בשינוי צריך לעשות. לדוגמה פשוטה: יולדת הגיעה לבית רפואה ויש מעלית לעלות לקומה של חדרי הלידה. אז ברור שללחוץ על המעלית אפשר ללחוץ בשינוי, בצד של הציפורן. באותה מידה, לנהוג ברכב כמובן לנהוג רגיל, בזה אין נפקא מינה, ואפילו לא להיכנס לכל מיני דקדוקים כי זה יבלבל את הנהג. אם יגידו לו אל תדליק אורות כשאתה פונה ל... הכול כרגיל. הייתי אומר בלי קשר לזה, בארץ במיוחד צריך להיזהר. יש נהגים שנוהגים שרוצים לפנות ימינה, מאותתים שמאלה, או מתוך כוונה או מתוך טעות, ולהיזהר בדברים האלה. גם הייתי אומר להולכי רגל גם להיזהר, גם במעבר חצייה, אפילו ברמזור. בכל זאת לשים לב, כי יש חלק מהנהגים שנוסעים במעבר חצייה במהירות, ונתקלתי גם ברמזור אדום כמה פעמים. בקשר לנגיד ויטמינים בתקופת ההריון. אז פה יש שתי שאלות, גם לגבי שבת, גם לגבי כשרות. בעיקרון מקובל שכל תרופה שהרופא נותן לוקחים בלי להסתכל על כשרות, ובפרט תרופה שאין בה טעם, שכל העניין אם

54:13 דובר 2 אין בה טעם, זה עניין של הידור, ולא לזלזל בזה. אבל אם צריך, צריך. בפרט אם אין תחליף. מי שלוקח ויטמינים סתם ללא סיבה מיוחדת, אז היום יש כמעט כל הוויטמינים עם כשרות, אז שייקח עם כשרות. אבל אם יש סיבה רפואית, ובפרט כשאין בזה טעם, אין בעיה מיוחדת. לגבי שבת, אז הייתי מחלק ככה. אם זה דבר נחוץ שתיקח גם בשבת, ודאי שאישה תיקח, או על דרך זה גם מה שנקרא נפל למשכב, כי כמו אדם נגיד שיש לו חוסר דם גדול, הוא צריך לקחת ברזל בכמות גדולה, אם לא הוא בחולשה גדולה, ברור שמותר לו לקחת גם בשבת אם זה מחויב המציאות, אבל בהרבה מקרים זה לא מחויב המציאות. אפשר לקחת לפני שבת או אחרי שבת וזה לא בוער. אז לא לקחת בשבת. במקומות שאנשים רגילים לקחת כל יום ויטמינים, אז אולי זה נחשב כאוכל, אבל גם לפי הדעות האלה היום בארץ, כמדומני, רוב האנשים לא לוקחים בקביעות ויטמינים. רק מי שצריך את זה, אז זה אסור לקחת בשבת, אלא אם כן יש סיבה ממשית. מצד שני, כל מיני חולים, מה שנקרא נפל למשכב, או אפילו בלשונו של אדמו"ר הזקן, שהוא לא נפל למשכב, אלא הוא מתגבר על עצמו. אבל בעצם היה צריך מנוחה, וקל וחומר אם, ועל דרך שאם זה יכול להגיע לנפל למשכב, קל וחומר אם זה יכול להגיע לסכנה, אז ברור שייקח. ניקח דוגמה, אם אנחנו עדיין בתקופת הקורונה, אז זה ברור. אני חושב אדם שהוא מרגיש חולשה בקורונה שייקח כל תרופה או כל דבר שעשוי לחזק. וכמובן לא לצום בצומות. ברור. אדם שמרגיש טוב ומגיע צום, שישאל רב, יש לו קורונה, אבל בעיקרון

56:18 דובר 2 ניקח דוגמה אחרת. אדם שהוא, אה, כואב לו הראש, כואב לו האוזן וכדומה. אז כאן זה תלוי אם זה לא מכוח מחלה או צינון ממשי, אז זה תלוי אם זה מה שמוגדר נפל למשכב. כלומר הוא לא יכול לתפקד בעיקרון כרגיל, ואין הכוונה שהוא לא יכול לזוז. הוא לא יכול לתפקד כרגיל, אז מותר לו לקחת תרופה או למנוע כאבים וכדומה, ולכן זה באמת די תלוי מה עוצמת הכאבים. יש לפעמים כאבים קלים שאדם יכול להתעלם מהם, אז לא כדאי לקחת תרופה בשבת, אסור אולי. אבל אם זה כאב ממשי, לא משנה מה, אז מותר לקחת, ומצד אחד זה אולי דווקא לקחת שלא יהיה חלילה צער בשבת. לגבי ילדים קטנים מקלים יותר. יש את הכלל שאצל ילד כל עניין צורך, צורך רפואי או צורך רעבון נחשב כנפל למשכב. ילד קטן לפי הדעות השונות, נגיד ודאי עד גיל כמה שנים, עד גיל שנתיים־שלוש או יותר, הוא פשוט לא יכול לסבול. כל דבר קטן מאוד מצער אותו. לפי-- אז לכן זה כמו נפל למשכב. לפי הרב נוי[?], כל עוד הילד זקוק לאוכל מיוחד ואת האוכל הזה לא הכינו לפני שבת, מותר להגיד לגוי לעשות את זה בשבילו. למה? כי אצלו זה כמו נפל למשכב. הילד לא יכול לסבול את החוסר של המזון המיוחד לו.