טבילה במקווה - הרב דב טברדוביץ' שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:10 דובר 2 נדבר הפעם בעניין טהרת המשפחה. נתחיל מהצד החיובי, כלומר מעניין הטהרה. קודם כול המצווה על האישה להיטהר. על אישה נשואה, כמובן. זה מכמה סיבות. קודם כול, אה, כלפי בעלה, היא מתחייבת כלפי בעלה להיות בטהרה כמה שרק ניתן. אה, כמובן, אם יש את האפשרות להיכנס להיריון, זה עוד סיבה חשובה מאוד, שנכון שכתוב שנשים אינן מצוות בפריה ורביה, אבל הרבי מסביר הן לא נצטוו בכך כי זה טבען. לא צריך לצוות אותן על זה. בנוסף, יש גם את המצווה בנביאים "לא תהו בראה לשבת יצרה", כלומר שהקדוש ברוך הוא רוצה שהעולם מתיישב עם בני אדם, עם הנבראים, וזה ודאי שייך גם לאישה. וכמובן שבלעדיה האיש לא יכול לקיים את המצווה שלו וכולי. לפי דעת החתם סופר, אז בנוסף להתחייבות להיות טהורה כלפי בעלה, היא גם מתחייבת להביא לו ילדים. כלומר, לא רק המינימום, אה, בן ובת, אלא גם חיוב כלפי בעלה, מכיוון שבזמנים ההם אישה יכלה לומר לבעלה שאין לה כוח להביא עוד ילדים, ואם הוא רוצה ייקח אישה נוספת. היום מכיוון שאין, אין אפשרות לקחת אישה נוספת, אז היא גם מתחייבת לעניין הזה. כמובן שאם יש סיבה, כמו שהרבי הגדיר, לשאול רב, אם יש סיבה רפואית או נפשית לשאול רב. וכאן להזכיר שבכלל לפי שיטת הרבי יש חובה גמורה להביא ילדים כמה שרק ניתן. אלא מה? שהחובה דאורייתא המינימלית היא באמת בן ובת. אבל בעצם יש חובה להביא ילדים כמה שרק ניתן, ולפעמים זה אולי נוגע להלכה שבזה אולי רב יתחשב יותר בנסיבות של בריאות וכדומה, מאשר אם עדיין אין בן ובת, אם יש רק כמה בנים או כמה בנות עדיין לא קיימו את המצווה, אז זה גם

02:24 דובר 2 כמובן סיבה לטבול במקווה. בנוסף, יש גם כן דעת הרבה פוסקים: טבילה בזמנה מצווה. כלומר, לפי דעתם, יש מצווה על האישה להיטהר מתי שהיא יכולה רק. לפי, בעצם לפי הדעה הזאת, גם אישה שהיא לא נשואה, בעיקרון עליה לטבול במידת האפשר כדי להיטהר. בפועל המנהג הוא שאישה לא נשואה אינה טובלת וזה בדווקא. אה, כמו שמביא הבית יוסף את הסיבה הזאת שאם אישה לא נשואה תטבול, ירד איסור נידה, היא עלולה יותר להיכשל באיסור זנות, כי איסור זנות הוא יותר קל בעיניה. אז אם יש גם איסור נידה, זה ימנע אותה מלהיכשל באיסור החמור, איסור זנות. ולכן, ולכן נוהגים שאישה לא נשואה היא לא טובלת, אבל אישה נשואה שטובלת, יש גם את העניין של באמת טבילה בזמנה. כלומר, להיטהר במידת האפשר. מקווה בלשון ה-, בלשון הקודש, הכוונה מים שנקווים ועומדים. כלומר, שהמים לא זורמים, אלא עומדים. בעיקרון מעיין שנובע מהאדמה, המים מטהרים גם כשהם בזרימה. אה, לגבי אישה זה עוד שאלה, אבל בעיקרון מעיין מטהר גם בזרימה. לגבי מים, מי גשמים, אז זה מטהר רק אם זה עומד. זה נקרא מקווה. כעת, מכיוון שמי גשמים צריכים שלא יהיו שאובים, אז זה כבר עניין של רב שמתעסק בזה, רואים שמי גשמים יגיעו לא באמצעות צינורות עם כל ההידורים שבדבר, שלא יעברו באמצעות שום כלים ואז זה מקווה כשר. כעת יש בזה בעיה מסוימת, כי מי גשמים המקוריים בדרך כלל הם לא נקיים. בנוסף הם גם יחסית מועטים ורוצים שהמקווה ישמש להרבה זמן והמים יהיו נקיים ומחוממים. אז היום יש בזה כמה שיטות שכולן כשרות הלכתית, ויש כמובן שיטת חב"ד, מה שזה נחשב כהידור מצווה. השיטות המקובלות היום זה או עניין של

04:52 דובר 2 השקה או זריעה. מה זה השקה? יש בור שיש בו מים, מי גשמים. לפי השיעור ארבעים סאה, ובפועל עושים הרבה יותר. מ' סאה לכמה דעות זה אפילו כארבע מאות ליטר, לכמה דעות יותר. בפועל עושים פי כמה וכמה, וזה דבר אחד. יש גם כן את המים מהברז שאותם שמים במאגר, נקרא לזה סמוך, ומחברים בין שני המקומות על ידי, על ידי נקב שהוא מחבר ביניהם לפי הגודל המתאים. זה נקרא השקה. מים נושקים, נוגעים זה בזה. זה מקווה כשר למהדרין, כשר כמובן למהדרין, בתנאי שהמים הם לא במצב של זרימה. דהיינו אם למשל בתחתית המקווה יש ניקוז והניקוז הולך לביוב והמים בתנועה של זרימה זה פסול. היום המהדרין משתדלים גם כן שלא תהיה המערכת של ניקוי מים בעת טבילת האישה, כי יש כאלה שרואים את זה גם כן כזרימה. לגבי טבילת נשים אז בדרך כלל משתדלים שבשעת הטבילה על כל פנים לא תעבוד המערכת שמנקה. יכול להיות שיש כאלה שמקילים גם בזה וכולי. זה דבר אחד, אבל יש גם עוד אפשרות. זה נקרא זריעה. זריעה הכוונה המחיצה בין שני הבורות הללו. בור אחד של מי גשמים והבור השני של מים שאובים. ממלאים מים בשני הבורות והם עוברים אפילו במעט מעל המחיצה והמים מתחברים. אז כל המים השאובים שבמחיצה הזאת הופכים להיות טהורים ומטהרים, הופכים להיות מי מקווה, ואין פקפוק בשתי ההלכות האלה. זו הלכה ברורה. מנהג חב"ד שלכתחילה משתדלים שיהיה מקווה בור על גבי בור. מה המציאות? כלומר לא כפי מנהג העולם שמי גשמים הם בצד, ובצד שמים מים נקיים, מים מהברז, אלא למטה מתחתית, מתחת הקרקעית של המקווה יש את מי הגשמים ועליהם עושים גג או תקרה, או בעצם

07:21 דובר 2 תי, גג, ובעצם זה רצפה של המקום של הטובלות, וממלאים מים את הבור התחתון. המים הללו מתמלאים ומגיעים עד הבור העליון. מוסיפים מים למעלה, וככה המים למעלה הם בדרך כלל מי ברז נקיים, אבל הם מחוברים עם המים שלמטה, ואז זה הופך להיות כמובן מים כשרים לטבילה. כמובן גם כן בתנאי הזה שהמים לא זורמים. מה המעלה בשיטה הזאתי? מביא הרי כמה מעלות. מעלה אחת, היות ומי גשמים הם ממש מלמטה, מתחת למים שטובלים בהם, אז זה נחשב כאילו היא טובלת בתוך מי גשמים עצמם, שזה מעלה לכמה דעות. ובאמת לפי חב"ד אז תמיד נמצאים על מי הגשמים. אבל יש גם מעלה נוספת. מעלה נוספת היא שיש דעת יחיד, דעת האר"י הקדוש, שאומרת שגם אם מוסיפים מים, כאמור כל המים הנוספים הם גם כן הופכים להיות מקווה כשר. אבל צריך שיישארו רוב מהמים המקוריים, מארבעים סאה המקוריים. זה אומר האר"י הקדוש. כעת, בשיטות האחרות, בפרט בשיטת ההשקה, כלומר שיש חיבור בתוך המחיצה שמפסיקה בין המים השאובים למי המקווה, יש נקב באמצע שמחבר. אז במשך הזמן זה מתערב, וייתכן שגם כן תוך זמן יחסית לא ארוך לא יישארו מהמים המקוריים, ממי הגשמים, אפילו ארבעים סאה, כי המים מתערבבים וכל הזמן מחליפים את המים כי הם מתלכלכים וכולי. אז יכול להיות שלא יישארו. לא יישארו אפילו רוב מארבעים סאה, מהכמות שצריך מי גשמים. ואז יש דעה שזה נפסל. אמנם זה לא עיקר להלכה, אבל כידוע במקווה משתדלים לצאת את כל הדעות. לעומת זאת, בשיטה של חב"ד מי הגשמים נמצאים למטה, והם בדרך כלל גם מים יותר קרים, יותר אפילו מלוכלכים או עם עפר, ככה שהם מים כבדים יותר. המים הקרים תמיד כבדים

09:48 דובר 2 יותר ממים חמים, וכך הם נשארים למטה ולא מתערבבים כל כך עם המים העליונים, ותמיד יישארו הרוב או כל הארבעים סאה של מי הגשמים. וכאן יש כאלה שטענו שרואים שאם שמים למעלה מים עם צבע וכדומה, אז הצבע יורד למטה. רואים שזה כן מתערבב. אבל התשובה היא, כמו שהוכיחו מבחינה מדעית, במצב כזה לפחות חמישים אחוז מהמים המקוריים נשארים והם סופחים לתוכם את הצבע או את הלכלוך שהיה במים העליונים. אבל בכל זאת, לפחות חמישים אחוז נשאר מהמים המקוריים. וכאמור, היות והמים הם למטה והם כבדים יותר, אז הם לא כל כך מתערבבים או כמעט ולא מתערבבים. ואז יהיה גם את ההידור הזה שיישארו שמה רוב או כל הארבעים סאה המים המקוריים. כאן יש את השאלה ששואלים לפעמים: מה קורה אם אין במקום מקווה חב"ד? אז מה שיש מהרבי הקודם, פתק שהתפרסם: אם אין מקווה חב"ד טובלים במקווה אחר. כמובן מדובר על מקווה שהוא מושגח ומהודר, אבל בשיטות אחרות. השאלה היא גם הפוך. יש מקווה חב"ד, עד כמה לטרוח בשביל זה? אז בעיקרון כדאי לשאול רב. כל מקרה לגופו. כדאי לטרוח במידה מסוימת ודאי להגיע למקווה חב"ד. השאלה היא גם מה קורה אם נגיד בליל שבת או חג ובמקום אין מקווה חב"ד. יש מקווה מהודר שאינו חב"ד. והאם לדחות את המקווה בגלל שרוצים שהטבילה תהיה במקווה חב"ד? אז קודם כול ברור שלא דוחים אם אין הסכמה של שני הצדדים, כי תמיד הידור מצווה לא יכול לדחות חיוב. מכיוון שיש או חיוב על האישה לטבול, כמו שאמרנו בפרט כלפי בעלה, חיוב גם על האיש להיות עם אשתו, ועונתה לא יגרע. אז ברור שאי אפשר לעשות, לעכב את זה בגלל הידור. אם אחד

12:07 דובר 2 מהצדדים מעוניין לטבול או שתטבול. אבל מה קורה אם שניהם רוצים לדחות כדי שיהיה באופן יותר מהודר? אז זאת שאלת רב. ויש כאן שני צדדים באמת לעניין. יש רבנים שאומרים לא לדחות, יש שאומרים שאפשר לדחות. וכאן גם כן יש שני מצבים. מצב אחד שיכול לבוא הריון, ואז אולי מצד אחד יש סיבה לא לעכב בלילה כי אולי זה ימנע. מצד שני, אולי רוצים שההריון יהיה בתכלית ההידור. מצד שני גם כן מצב שאין אפשרות להריון, אז מצד אחד אין כל כך בעיה לעכב את הטבילה אם שניהם מסכימים, כי בין כה זה לא מביא להריון. מצד שני, אם זה לא מביא הריון אז מה הדחיפות? אם שניהם מסכימים לדחות גם אין כל כך בעיה לדחות. לכן כל מקרה כזה לגופו לשאול רב. מה שגם רצינו לעורר על החובה של האישה לטבול, וכמו שמובא מהזוהר, שהאישה גורמת הרבה רעות בעולם אם היא מאחרת את טבילתה בגלל מריבה וכדומה, אלא אם כן בעלה מסכים. כלומר לא להתנות את הטבילה בדברים נוספים, נגיד בבקשה כלשהי מהבעל וכדומה, וכן הדבר הפוך. הבעל לא צריך, אסור לו לעכב את הקשר עם אשתו אחרי המקווה, בפרט בגלל דרישות מסוימות, אלא זה חובה הדדית. בשולחן ערוך מובא שהטבילה היא בעמידה. בעמידה ולהתכופף קדימה כדי שהגוף יהיה כולו במים. כמובן להקפיד שלא יהיו קפלים או קמטים אדוקים שמונעים את כניסת המים. מה קורה אם אין מספיק מים? וכאן האלטרנטיבה היא או להתכופף הרבה או להשתטח, מה שנקרא טבילה כדג. אז מובא בהלכה עדיף טבילה כדג. זה מוסכם וכך גם מביא אדמו"ר הזקן. אה, היה אחד הרבנים זכרונו לברכה כתב לרבי שמועה בשם אדמו"ר הצמח צדק שעיקר

14:27 דובר 2 הטבילה היא טבילה כדג. והרבי, באגרות קודש זה מודפס וזה מובא בכל המלקטים, שולחן מנחם, שערי הלכה ומנהג. הרבי השיב לו: זה לא מסתבר, ואדרבה, חומרא נעשה קולא. כי הרי אם היא תצטרך לטבול כדג, דהיינו לשכב במים, היא תצטרך להחזיק במשהו ואז אולי זה יהיה מהודק מדי, ויש שאלה של חציצה. לכן הרבי דוחה את זה, וייתכן שכל השמועה היא לא מדויקת, אלא פשוט: אם לא היה מספיק מים, אז באמת צריך לטבול כדג כדי שלא יהיו קמטים וקפלים. אבל אם יש מספיק מים, כמו דעת השולחן ערוך ואדמו"ר הזקן, יש לטבול טבילה רגילה. תכלס, מה שכדאי לעשות את שתיהן. הרב גרונר ז"ל, בשתי הזדמנויות הרבי אמר לו ללכת למקווה ולהתפלל או לגשת לציון בקשר לאיזו בקשה, והרבי אמר לו את זה עם עוד יהודי. אמר לו הרבי לפני כן לטבול. כיצד לטבול? תשע טבילות: פשוט, כדג, פשוט. פשוט הכוונה בעמידה, והטיית הגוף קדימה לתוך המים כדג. כדג הכוונה להשתטח, כמו שאמרנו. פשוט. וכך שלוש פעמים: פשוט, כדג, פשוט, פשוט, כדג, פשוט. כלומר הרבי אמר לו, או בעצם לו ולעוד אחד, שראוי תשע טבילות, מתוכן שני שליש יהיה פשוט ושליש כדג, וכל פעם בסדר הזה: פשוט, כדג, פשוט, פשוט, כדג, פשוט, פשוט, כדג, פשוט. ואז הוא שאל את הרבי לגבי טבילת אישה? ענה לו הרבי: אין לו מסורת בזה. על כל פנים, לדעת הרבה רבנים הרצוי זה שיהיה גם וגם, אם זה אפשרי. כמובן שכל טבילה מהן היא מועילה, אבל רצוי שיהיו שתיהן. ועל כל פנים ודאי לעשות גם את הטבילה הרגילה, שזה כל אישה יכולה בעמידה, כמו המכתב של הרבי. וכאן נזכיר

16:43 דובר 2 גם כן ש... היות ונראה עוד מעט לגבי הברכה, מברכים אחר הטבילה הראשונה. לכן רצוי שאחת משתי הטבילות הראשונות תהיה בעמידה ואחת כדג. ונפרט קצת. גם אישה שהיא טוענת שיכולה לטבול כדג בלי להחזיק, לכאורה לאור דברי הרבי, אז ראוי לנהוג לפחות טבילה אחת כרגיל. וגם שמענו מקרים אחד או שניים מהם שהיו אצל אברכים שלא היו להם ילדים קצת זמן אחרי החתונה. יצאה להם תשובה באגרות קודש על עניין של מקווה וטהרת המשפחה, והם באמת הוסיפו את הטבילה הרגילה, שהיו נוהגות לטבול רק כדג, ומיד כמובן נפקדו. על כל פנים, רצוי ששתיים הראשונות יהיו אחת כדג, אחת לא כדג. ופה נפרט קצת. מביא השולחן ערוך: טבילת אישה היא טבילה אחת וזהו. ואדרבה, לכאורה בהלכה יש אולי בעיה עם כמה טבילות, שהוא מורה שטבילה אחת היא לא מועילה. בכל זאת הרמ"א מביא: נהגו לטבול פעמיים. הספר חסידים מביא שלוש פעמים. כעת, למה יותר מפעם אחת? אז יש כאלה שקושרים את זה עם המחלוקת לעניין הברכה. הרי ידוע דעת הבית יוסף שאישה מברכת לפני הטבילה, כי כמו כל המצוות, רובן עושים עובר לעשייתן. אדם מברך על הטלית לפני עטיפתו, על התפילין לפני לבישתו, על המזוזה לפני התקנתה או לפני גמר התקנתה וכו'. לכן אומר הבית יוסף: על האישה לברך לפני טבילתה. הרמ"א מביא: יש אומרים שמברכת אחר כך. מה הסיבה? מכיוון שיש טבילת גיור, גר או גיורת, גמר כניסתם לדת ישראל זה על ידי טבילה. טבילת גר, אחרי הטבילה הגר מברך: קידשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה. הוא לא יכול לברך את זה קודם, כי אין חובה או מצווה לגוי להתגייר. אם הוא מתגייר, אז הוא אומר: אני מודה

19:14 דובר 2 לך, הקדוש ברוך הוא, שנתת לי את האפשרות הזאת להפוך להיות יהודי על ידי טבילה. אז מכיוון שאצל גר לכל הדעות הברכה היא אחר כך, אז לפי הדעה הזאת בראשונים לא רצו לחלק בברכה, באותה ברכה. לכן תמיד לברך אחרי הטבילה. לפי זה יש כאלה שמסבירים את שיטת הרמ"א. הרמ"א אומר לטבול, לברך ולטבול שוב. אז יש כאלה שהסבירו כי יש הרי מחלוקת האם הברכה היא קודם הטבילה או אחריה. אומר הרמ"א: תעשה טבילה קודם, והיא תטבול ותברך ותטבול שוב. אז יוצא שלפני טבילה אחת, אחרי טבילה אחרת. והיא תחשוב לפי ההסבר הזה איזו טבילה שראוי שהיא תטהר אותה, היא תטהר אותה. רוב הפוסקים לומדים קצת אחרת, שהרמ"א פוסק שבעיקרון ודאי הטבילה הראשונה מטהרת אותה, אלא שהטבילה השנייה היא ליתר ביטחון. למה מברכים אחר כך? כי כמו שאמרנו, כמו בגר וגיורת שמברכים אחרי הטבילה, אז כך תקנו גם בזה. אבל בעצם הטבילה השנייה היא לא בגלל הברכה, אלא פשוט שמא היה איזה קיפול או קמט שמנע את כניסת המים, לכן צריך לטבול שנית. הספר חסידים אומר שראוי לטבול ג' פעמים כי זה מוזכר בפסוק ג' פעמים בלשון טהרה. אז לכתחילה טובלת אישה שלוש. אם קשה לה, תשאל רב. ויש כאלה שטובלות אפילו יותר. כל אחת תחזיק במנהגיה. כאן אחד הדברים שנשים טרודות בהם זה עניין ההכנות למקווה, לגבי שטיפה וחציצה, וכאן נזכיר רק את העיקרון כדי לא להיות כל כך בלחץ. מביא הבית יוסף את הכלל: אם זו חציצה על מקצת הגוף ולא מקפידים בו. לא מקפידים, הכוונה שרוב הנשים אינן מקפידות בו ברחיצה רגילה לקראת שבת, וגם האישה הזאת הספציפית אינה רגילה להקפיד בזה ברחיצה רגילה.

21:37 דובר 2 לקראת שבת, זה אינו פוסל את הטבילה. לדוגמה, אם יש לכלוך זעיר על הציפורן או ליד העין, דבר זעיר זה לא מעכב. כותב שבכל זאת לכתחילה להסיר גם את זה. גם הרמ"א אינו מתכוון בדיעבד אלא לכתחילה. ולכן נשים שטובלות ואחר כך מוצאות משהו קטן מאוד או איזה לכלוך דבוק, לשאול רב. אחד הדברים שאולי הם כן בעייתיים, יש היום פלסטרים שקופים, ונתקלתי בשאלות כאלה. האישה שכחה להוריד את הפלסטר שכבר לא היה צורך בו בכלל, אבל הוא שקוף, היא לא הבחינה בו. זו שאלה של פסול גם בדיעבד. לשאול רב כל מקרה לגופו. אחד הדברים שבתקופת הקורונה זה מתעורר יותר. הרי לכתחילה המנהג הוא שאישה לפני הטבילה ממש שוטפת את עצמה. אבל מה קורה היום? לפי הנחיות הגורמים לא מתירים להתקלח או להתרחץ במקווה. אז מה לעשות? אז כפי הכלל תמיד אין מצב שהידור יבטל חובה. אז אם אין אפשרות לעשות את ההידור הזה, אז שתתרחץ בבית סמוך ליציאה למקווה. או אם עשתה ביום וזה קצת מאוחר בערב, תתקלח שוב ותעשה במקווה את העיון ותטבול. כלומר העניין להסמיך כל כך את המקלחת לטבילה, זה נחשב הידור. אם אין אפשרות, אין אפשרות. וכמובן לא לדחות את המקווה. דבר נוסף שיש בו, אבל זה באמת שאלת רב. אם יש פצע, פצע כזה שלא ניתן להסיר את ההפרשות או את התחבושת וכדומה. אז לגבי הפרשות, בעיקרון מסירים או בעזרת מי חמצן או משהו דומה כמה שניתן. מה שלא ניתן מרככים במים פושרים או פושרים עם סבון וזהו. לגבי תחבושות נזכיר את המחלוקת העקרונית. מחלוקת, מחלוקת עקרונית. לדעת כמה פוסקים תחבושת זה הרי על

24:14 דובר 2 מכה, אז זה הופך להיות דבר שלא מקפידים בו לפי דעת המקילים, כי אדם שיש לו מכה הוא הולך עם תחבושת, גם ברחוב הולך עם תחבושת. אבל לפי הדעה של אדמו"ר הזקן והצמח צדק זה כן עכשיו דבר שמקפידים בו, כי אדם משתדל שלא תהיה לו תחבושת, אם הוא לא חייב את זה הוא לא עושה. גם אם הוא חייב הוא משתדל להוריד את זה בהקדם, ולכן בחב"ד בעיקרון זו בעיה. אבל כל מקרה לגופו. יש מתירים אם זה להרבה זמן או אם התחבושת חדירה למים. לכן כל מקרה לגופו.