מה עושים אם אין לי כוח ללמוד? - הרב לוי יצחק הלל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 טוב, אז עד שיגיע לחיים, תלמידי באופן וירטואלי, מה שנקרא. ישנה תופעה מוכרת בעיקר אצלנו, החב"דניקים, מה שנקרא, שבכל חג שמגיע אנחנו רואים בשיחות של הרבי, במאמרים, בהתייחסויות של הרבי, התוועדויות וכולי, שהרבי מדבר, נניח אם זה חג הסוכות, אז הרבי מדבר על עניין של שמחה וכל העניין הוא שמחה ואושפיזין ודרשות שלמות על כל העניין וכולי. מגיע חנוכה, אז הרבי מתחיל לדבר שכל העניין הוא להשכיחם תורתך והשמן של התורה וכולי וכולי. ונשאלת השאלה, זו שאלה שגם שאלו את הרבי פעם. מה? אז מה העיקר? מה? במה, במה צריך להתמקד? וכל הזמן, כל פעם שמגיע חג פתאום הוא נהיה העניין. אז, אז מה, מה עיקר העניין שצריכים להתמקד בו כל הזמן? בשמחה? במאור שבתורה? בכך? באחרת? בפסח? בחירות וכולי. במה צריך להתמקד? אז הרבי התייחס לזה, והרבי אמר שהיות שהתורה היא תורת חיים, התורה מלשון הוראה כמו שכולם יודעים, אז הכל אמת. אלא מאי, שבכל חג שמגיע אז מדגישים את עיקר עניינו באותו החג. אז עושים על זה טראסק גדול ורעש גדול. אבל באמת כל העניינים הם אמת והם הכל עניין עיקרי. אלא מאי שבכל חג מדגישים את ה-- את העניין שהוא משקף. אז בחנוכה באמת העניין הוא השמן שבתורה, מאור שבתורה ומדגישים את זה. ובסוכות זה השמחה. ולענייננו, כשמגיעים לחמישה עשר בשבט, כמו שהרבי אומר, הרבי אף פעם לא התבטא במילה ט"ו בשבט שמצויה היום מאוד. הרבי תמיד התבטא חמישה עשר בשבט. אז כשנמצאים בחמישה עשר בשבט, אז פה צריך לדבר על עיקר העניין של חמישה עשר בשבט, ובהשגחה פרטית זה נוגע אליכם, במיוחד תלמידי הישיבות. ולמה? אז בלי קשר לעניין עצמו של חמישה עשר בשבט שמופיע במשנה,

02:11 דובר 2 שזה, שזה ראש השנה לאילנות וכולי, בתש"ל נפל דבר בישראל. אה, אני לא יודע אם כולכם יודעים, אבל המבצע אולי הראשון, הוא לא ממש הראשון. בואו קצת תהיה הרבי אצלי. כן, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן. אז המבצע הראשון שהרבי יצא איתו היה בשנת? נו? המבצע הראשון שהרבי יצא איתו, מתי היה? כ"ז, מה זה היה? מבצע תפילין אחרי חמישים יום הכיפורים וראו כולם ארץ וכולי. ב-- אה, ששת הימים, סליחה, לא, ששת הימים. בתש"ל הרבי יצא עם מבצע שהמבצע הזה משום מה אולי אפשר לומר חיפחת דפס, במירכאות, מבצע תורה, והרבי התחיל בו בחמישה עשר בשבט תש"ל. הרבי התבטא באופנים מאוד מאוד נפלאים ומיוחדים על המבצע הזה, ובהגדים כמו שאומרים. אז אתם ברוך השם תמימים. זוכים לשבת בישיבה. אני זוכר את הזאל הזה לפני, אה, לפני, כן, לפני שבע עשרה שנה. לפני שבע עשרה שנה, שמונה עשרה שנה נכנסתי לפה, והייתי פה, כן, הייתי פה עוד לפני חמש עשרה שנה. כן, היינו כאן בזאל הזה, לא השתנה הרבה. ואני זוכר שהיו אומרים לנו שהיות שאנחנו תמימים כרגע, אז יש לנו בעיה, שיש לנו בעיה להבין את המאמרים. מה הפשט? אז אני לא יודע מה היו נותנים בחסידות הרי, לפחות בשיעור א', את המאמרים והמלוקטות של הרבי הריי"צ, החום הזה.

03:51 דובר 1 ב' ג'.

03:52 דובר 2 ב' ג', החומים, ה...

03:53 דובר 1 זה מסומן פה.

03:55 דובר 2 אה, אוקיי, אז שיעור ב' וג' זה פה. אז במאמרים של הרבי הריי"צ והמלוקטות עם החומים האלה, א', ב' וג', מדובר הרבה פעמים על מים רבים וטרדות הפרנסה, ושהאדם כן שקוע בעניין ומה לא, שקוע בתורה, שקוע בענייני עולם הזה. והיו אומרים שיש לנו בעיה, שאנחנו לא מצליחים להבין את המאמרים האלה. למה? כי אנחנו מדברים על מים רבים ואין לנו מושג מה זה מים רבים. ולמה אנחנו לא יודעים מה זה מים רבים? כי אנחנו מגיעים הביתה, אוכלים, שותים וחוזרים לישיבה, לומדים. אין עליכם שום טרדות ושום דבר. מה שאתם לומדים מים רבים, מים רבים וכולי. כן, שיש פרנסה ואדם צריך זה ולא להתייאש. ו-- הדברים האלה אני יכול לומר לכם חגיגית, אתם לא מבינים בזה. ולמה אני אומר את זה? כי גם כשאמרו לי את זה אני לא הבנתי למה אני לא מבין. אז צריך קצת לגדול ומתחתן וכולי. כמו שאדמו"ר הזקן אומר "ריחיים על צווארו" אחרי ב' וג' שנים, אבל אני אומר את זה כי נמצאים ב-ב-בזמן בחיים שבו אין יותר יפה מזה. אני יכול לומר לכם אין יותר יפה מזה שאתה יושב ללמוד בשקט, יש לך נקיות הדעת לגמרי. אתה לא צריך לשלם חשבון משכנתא, לא גז, לא חשמל, שום דבר אתה לא צריך. המוח שלך פנוי לגמרי לתורה בשש שנים הבאות. זאת אומרת משיעור א' בישיבה קטנה עד שיעור ג' ישיבה גדולה וכן גם בקבוצה והלאה וכולי. המוח שלך פנוי מדאגות עולם הזה לגמרי. אז מה שנקרא המחויבים והזוכים להיות במבצע תורה בחזית החנית, בחוד החנית זה הצעירים שלנו, אתם. ואני רוצה לספר לכם, והייתה לי התלבטות הרבה מאוד אם לקרוא את המכתב הזה. יש

05:37 דובר 2 לי כאן מכתב של הרבי הריי"צ, וכידוע הרבי הריי"צ יש לו סגנון מאוד מאוד חריף. הרבי הריי"צ לא היה עושה הנחות. אמר לי מישהו שהרבי מדבר עם הדור שלנו מאוד בעדינות, כי הרבי קיבל דור של דור חלש, מה שנקרא, אחרי השואה, וכל החסידים הרציניים, רובם על כל פנים, נהרגו בשואה ונעלמו לכל מיני מחוזות, אבל הרבי הריי"צ היה עדיין בדור של מסירות נפש והיה צריך שמה לתת כמו שצריך. אז הרבי הריי"צ מדבר קצת באופן חריף מהרגיל. אז הייתה לי התלבטות אם להביא את המכתב הזה לכאן או לא, כיוון שהמכתב הזה הוא מאוד חריף. אבל אמרתי, כיוון שאנחנו נמצאים סמוך ונראה, כמו שהרבי אומר, לי' שבט, זה עדיין עניינו של הרבי הריי"צ כן מרחף באוויר, אז אולי אפשר כן לקרוא את זה, אבל אתם צריכים להיות מוחין דגדלות. אם אין מוחין דגדלות אפשר לקבל מזה שבירה קצת, אבל אם יש מוחין דגדלות, קצת להכיל את העניין. זה מכתב מיוחד מאוד ואני קורא אותו לפניכם. שוב, עיקר עניינכם זה תורה. לא אני אמרתי את זה. אני לא מתיימר לומר את זה, אלא הרבי מביא את זה באינספור מקומות. עיקר עניינו של בחור ישיבה זה לימוד תורה. הדבר הפשוט. אני מניח שהמשפיעים שלכם והר"מים שלכם כבר מספיק אומרים לכם את העניין, אבל אני אקרא לכם קטע ממכתב של הרבי הריי"צ. אתם לומדים הרבה חסידות, ברוך השם, אז יש לכם מוחין דגדלות. אתם יודעים להבין את העניין. והרבי הריי"צ כותב במכתב לחסיד מסוים, זה מכתב מחלק ז' עמוד ת"ד. זה מכתב מחרוב ת' דף כ"ג. הרבי הריי"צ כותב לחסיד הנ"ל כך. הוא לא כותב את השם של החסיד כמובן, כי מה

07:17 דובר 2 שהוא כותב פה זה לא בדיוק, הוא לא מלטף אותו, אז לא רצו שידעו את שמו. והוא כותב כך: "אתפלא על אשר אינו כותב לי באיזה שיעור מהשיעורים שלומד ידידי עוז הרב הגאון תלמידי יקירי העושה רצון קונו בהרבצת חינוך הכשר וחיזוק היהדות וכו'", הרבה תארים, "מורנו הרב רבי שלום זלמן שיחי' מאנ"ש ליובאוויטש, שהוא לומד". אני קראתי קצת מהר, אני אסביר. הרבי הריי"צ אומר לו, אני מתפלא למה אתה לא כותב לי באיזה שיעורים שהגאון החסיד, הרבי הריי"צ כותב פה שורת תארים לרב שלום זלמן, איך שהיה מוסר שיעורים בבית כנסת שנקרא ליובאוויטש. אני מתפלא למה אתה לא כותב לי באיזה שיעורים שהרב שלום זלמן מוסר אתה משתתף. אני רוצה שתכתוב לי את זה. "כי יודע הוא", אומר הרבי הריי"צ, "כי יודע הוא אשר עניין זה אשר אנ"ש יחיו יקבעו עיתים לתורה בנגלה ובדא"ח נוגע בנפשי ממש". אומר, אתה הרי יודע שהעניין הזה שהבעלי בתים, פה אנחנו מדברים על בעלי בתים, לא על תמימים, הבעלי בתים. כלומר, אתה יודע שאנ"ש ישבו וילמדו תורה, נגלה, חסידות, זה נוגע לי בעצם הנפש, "ודבר זה הוא חוט המקשר אותנו יחדיו". אומר לו הרבי הריי"צ, מה שמקשר אותי איתך, מה זה? זה לימוד התורה שלך. ועכשיו תראו את הקטע הבא, חריף מאוד וגם ייחודי מאוד. אומר הרבי הריי"צ ככה: "אשר לולא זאת". כלומר, בלעדי הלימוד של נגלה ודא"ח, "אשר לולא זאת, מה לכם ולי? יהי לכם אשר לכם, ודבר אין לי עמכם לא בגשמיות ולא בהתעוררות רחמים". רואים, הרבי הריי"צ כותב לו פה. אני אקרא את זה עוד פעם: "ודבר זה הוא חוט המקשר אותנו יחדיו". כלומר, לימוד התורה זה מה

09:14 דובר 2 שמקשר אותנו אחד עם השני. נגלה, חסידות. "אשר לולא זאת". כלומר, בלי לימוד התורה, "מה לכם ולי? יהי לכם אשר לכם, ודבר אין לי עמכם לא בגשמיות ולא בהתעוררות רחמים". אני לא יודע אם יש בכתבי יד יותר חריף מזה, שהרבי הריי"צ תולה את ההתקשרות של רבי וחסיד בלימוד. והרבי הריי"צ ממשיך. מה זאת אומרת, מה, אני מעניש אתכם? אתם לא לומדים אז אני מעניש אתכם? אתם לא לומדים אז אני לא אעזור לכם, לא אברך אתכם? לא. אומר הרבי הריי"צ, אני אסביר לך למה. אם אתה לא לומד אני לא יכול, אין לי, אין לי קשר איתך. למה? כביכול. "כי איך אשא פניי לבקש את הוד כבוד קדושת אבותיי רבותינו הקדושים עליהם גנזי עדן בעד אלו שאינם שמים לבם לפקודותיהם לקבוע עיתים לתורה ולהתפלל בכוונה". הרבי הריי"צ אומר לו, אני בא לבקש רחמים רבים עבורך. מה הרבי הריי"צ אומר? אם אתה לא לומד תורה אני לא יכול. אתה לא... איך אומרת הלשון? אני אקרא: "ודבר אין לי עמכם לא בגשמיות ולא בהתעוררות רחמים". מה זאת אומרת? אומר הרבי הריי"צ, אני רוצה להתפלל עליך, לעורר עליך רחמים רבים. ואיך הרבי הריי"צ עושה את זה? הולך להתפלל אצל רבותינו נשיאינו, לעורר רחמים. אבל איך אני אבוא? מה אני אגיד להם? תעוררו רחמים על פלוני בן פלוני, שמה? שלא עושה מה שאתם אומרים, שלא יושב ללמוד. אומר הרבי הריי"צ, זה בלתי אפשרי. וכאן הוא ממשיך קצת לנזוף בו ואומר לו שכל ההתנצלויות והתירוצים שלא לומדים זה התנצלויות של שטות והבל, והוא מסיים לו את דבריי אלה. הרבי הריי"צ גם נותן לו, אה, איך אומרים, נותן לו... אתם יודעים,

10:56 דובר 2 זה כמו, יש מושג שנקרא קבוצת תמיכה. שלא תכירו את זה. קבוצת תמיכה זה אנשים שחווים איזשהו משבר או כל מיני כאלה, אז אפשר לחזק אותם פעם אחת, אבל אפשר גם ליצור להם כל הזמן קבוצה שפעם בשבוע תיפגש, וככה ידברו על העניין וכל פעם יפרקו את זה עוד ועוד, יתמכו בהם שבוע אחרי שבוע, כי פעם אחת זה לא מספיק. אומר הרבי הריי"צ: אני רוצה שתעשה לעצמך קבוצת תמיכה יחידנית. בואו תראו. אומר הרבי הריי"צ: את דבריי אלה יקרא פעמיים ושלוש. אל תסתפק לקרוא את המכתב פעם אחת. תקרא אותו פעמיים ושלוש פעמים עד אשר ייקבעו בלבבו לזכור אותם. והוא ממשיך פה כל מיני עניינים. לא נוגע כרגע. אנחנו רואים מכאן באיזה... אני מביא את המכתב הזה כי זה הרבי הריי"צ. אנחנו לומדים סמוך ונראה לי"ט כסלו, מבינים מה המהות של לימוד התורה, של נגלה, של חסידות, מה זה? זה התקשרות לרבי, לא יותר מזה. ויש את המאמר הידוע שהרבי מביא, שמי ששואל במה התקשרותו אליי, יש בזה מאמרים ושיחות. לא צריך להאריך בדברים הגלויים ופשוטים. נו, אז יבוא מישהו ויגיד, בסדר. ללמוד תורה זה חשוב, ונגלה, חסידות, זה מאוד חשוב אפילו. אבל איך הגמרא אומרת? לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן. אני כנראה לא שייך לזה. יש אנשים שהם, הם שייכים לדור דעה, הם אוכלי המן. יש אנשים שהם, אה, הקב"ה בירך אותם בכישרונות ולכן הם, אה, מצליחים. אני מה לי ול... במירכאות, מה לי ולצרה הזאת? אני, אני לא בעניין. לא. אני רוצה אבל לא... אבל לא מצליח. אני רוצה לספר לכם סיפור שהיה באחת הישיבות, ואני לא אנקוב באיזו ישיבה. הסיפור היה כך: היה

12:46 דובר 2 בחורצ'יק, בחור צעיר, שהוא לא, לא הצליח ללמוד. לא, המוח שלו היה משום מה אטום, לא הצליח ללמוד. מנסה, מנסה ולא מצליח. חברותא לא הייתה עוזרת לו, לא היו לו חברותות. אז מה עושים כשאין חברותא? מה הפתרון שלכם? הולכים למשגיח, הולכים למשפיע. תן לי חברותא, זה ככה. מתחילים לסדר את ה... אז הבחורצ'יק הזה היה קצת יותר יצירתי ואמר: אנחנו נעשה סדר אחר ונמצא חברותא באופן עצמאי. גם חברותא אחד כזה שהוא זורם על כל דבר ואין שום בעיה. מה הוא עשה? יצא מחוץ לישיבה, חזר עם דחליל מעץ. שואל אותו הרב: מה זה? אמר לו: זה החברותא שלי מהיום. זה סיפור אמיתי, שאני לא המצאתי פה המצאות. מושיב את הדחליל הזה מולו על כיסא, הוא יושב בכיסא, מולו הדחליל, והוא מתחיל ללמוד, ללמוד, וכמובן צריך להסביר לחברותא שלו את הלימוד. מנסה להסביר, מנסה, הוא עצמו בקושי הצליח להבין מה שהוא למד. מנסה עוד פעם, מנסה עוד פעם, ובאיזה שלב הוא מסביר וההסבר לא הולך מוצלח. אז הוא צועק על הדחליל כי מבחינתו הוא הבין. רק השני כביכול לא הבין, הדחליל הזה. אז הוא אומר לו, אמר לו את זה ביידיש. אני אגיד לכם את המשפט המקורי ביידיש, ביידיש זה נשמע יותר עסיסי. אמר לו את זה, אה, "האָלצענע קאָפּ, האָלצענע קאָפּ". זה לא בול עץ, זה ראש מעץ. כי הדחליל הזה עשוי מעץ, לא ראש מעץ. "פֿאַרשטייסט נישט?" לא הבנת? נו, אז נחזור עוד פעם. וככה כל פעם שהוא היה מסביר איזה פשט והוא עצמו לא היה מצליח להבין אותו, אז הוא היה צועק: ראש מעץ! האָלצענע קאָפּ! לא הבנת? אז נסביר עוד פעם. וככה הוא

14:37 דובר 2 הלך וחזר, וחזר, וחזר, ובסופו של הסיפור היה שאיך שהוא הלך על זה עם כל הכוח. ובאמת, אה, הגמרא אומרת שתורה שלמדתי באף היא שעמדה לי. אדם שלומד באף, כלומר בקושי, זה מה שעומד לו. אז, אה, הוא צמח להיות יהודי תלמיד חכם עצום, אנשים, גמרא, בקי בבבא, שמה, תוספות. לא זוכר בדיוק מה היה שם, איזו בקיאות, אה, עצומה ונפלאה. אה? כנראה שאם כזה זה הדחליל, בסוף גם כן יביא. אז לא, אני לא מעודד את אף אחד פה, מישהו יבוא לי למחר בבוקר עם דחלילים לחסידות בוקר, אני יודע? יביא דחלילים לזאל, אני רוצה להסביר לדחליל. אבל ניקח את הרעיון. צריכים להבין שכאשר יהודי לומד באמת, שבחור יושב ולומד באמת, אבל מה זה באמת? איך אמר פעם יהודי מסוים, אני חושב החפץ חיים, אני לא זוכר בדיוק מי אמר את זה. אמר לו: "אני רוצה ללמוד תורה, אני רוצה ואני לא מצליח". אז הוא אומר לו: "אתה רוצה בטוח?" אמר לו: "כן, אני רוצה". הוא אומר לו: "אתה לא רוצה. כי לרצות באמת זה לרצות שגם השערות בקודקוד שלך ירצו". מה זאת אומרת? אתה צריך להיות עם, עם... זה לא קל. לפעמים מביא לאיזשהו מקום של, אה, של צער, של כאב, של הרגשה של נו, לא שייך אליי, נעשה י"ז, נעשה, אה, מה שנקרא, אני אלמד את הגמרא, תעשה את זה חובה, נעבור את המבחן, וכל פעם שיגיע מבחן או מגיע איזה עניין, אתה אומר: נו, עוד פעם איזה ברוך לבטלה או איזה עניין, ונסחוב, נסחוב. לא, זה לא הסדר, זה לא הסדר בכלל, ואני אסביר. כשבחור יושב ולומד אז חוץ מזה מה שראינו פה, שזה א-א-אה, אתם

16:19 דובר 2 יודעים, אני אפתח סוגריים אולי קצת. חוץ מזה שכשבחור לומד הוא צריך לדעת שהוא, מה, בשביל מה הוא לומד, כי עניינו לימוד התורה. זה קודם כול. זה עניינך. מה אתה עושה כל היום? מה אתה עושה כל היום? קם בבוקר, מהבוקר עד הערב אתם לומדים למעלה משתים עשרה שעות פחות או יותר, אם אינני טועה, נכון? מתי מתחיל חסידות בוקר? שבע ועשרה?

16:39 דובר 10 שבע וחצי.

16:39 דובר 2 שבע וחצי. עשו לכם הנחות מאתנו, יפה. אנחנו שבע ועשרה, אתם צריכים להיות פה אחרי מקווה. אז אתה יודע. אז שבע וחצי מתחילים ללמוד ומסיימים מתי? בתשע ורבע, תשע וחצי. יושבים ולומדים רובו דרובו של היום, לא סתם יושבים ולומדים. הרבי מתבטא בשיחה בתשנ"ד, אני חושב, שהאישה של אחד השכנים רואה את השכן שלה מביא טנק הביתה מהמלחמה. מה פירוש מביא טנק? הולך להיות חייל ונהיה זה ונהיה... והיא גוערת בבעלה, "נו, מה אתה עושה? אתה לומד גמרא מלפני אלפיים שנה ומה? תראה את השכן, הביא טנק שלם הביתה". ככה הרבי מתבטא. והרבי מדבר על כך, אני אומר את זה בהתאם למצב שאנחנו נמצאים בו כיום של המלחמה. הרבי מדבר על כך שהיא לא הבינה שהישיבה שלך פה לשבת וללמוד, של בעלה, בעצם היא זו שנתנה את הגב הרוחני ללוחם. כמובן, לא מזלזלים בלוחמים, כן? כבודם במקומם מונח, אבל צריכים לדעת שיש פה אחריות כבדה על הכתפיים. אני זוכר שבאחד המבצעים כשהייתי בחור, ארחיב את זה קצת. אחד המבצעים שהיו אז, היה סדר כזה שהפיצו בארץ שמות של לוחמים, פלוני בן פלוני, פלוני בן פלוני, והיית מתקשר למספר מסוים, לוקח שם של חייל והיית לומד לזכותו. אז נוצר מצב שבזאל היינו לומדים, למדנו סמיכה, אז בזאל ישבו עשרה בחורים, חמישה עשר בחורים ולמדו. ואז מטבע הדברים פתאום אחד זורק בדיחה ופתאום הוא מדבר עם השני, פתאום זה. ואז פתאום אחד החבר'ה העיר, הוא אומר, "חבר'ה, זה לא פשוט. אתה יושב ולומד כנגד מי? כנגד יהודי אחר שנמצא כרגע בשדה הקרב, וזכות התורה שלך עומדת לו". כן? אז אם תכף

18:30 דובר 2 זורקים בדיחות ועוצרים וכולי, על הראש שלך אם חס ושלום קורה משהו. עכשיו אני אגיד לכם את האמת, שמאז שהוא אמר את זה, במשך ככה איזה שבועיים־שלושה המבצע הזה, כמעט ולא היו דיבורים בזאל. כמעט ולא היה. כשפתאום מבינים את האחריות של הדברים. אז אמנם אין לכם שמות של חיילים, אבל האחריות עליכם. לא באתי להפחיד אף אחד, אבל צריך לדעת שאם חס ושלום היינו לפני ארבע מאות שנה או שלוש מאות שנה, מי יודע איך דברים כאלה היו מסתיימים. אבל היום ברוך השם שהקדוש ברוך הוא נתן אופן שאפשר להגן על יהודים, אז צריך לדעת שאנחנו העורף, מה שנקרא העורף, זה לא העורף, זה החזית הרוחנית. על כל פנים, כשבחור יושב ולומד, למה הוא לומד? בשביל מה אתה לומד? בשביל להיות רב? בשביל להיות פוסק? אתם לא לומדים פה לא טור, לא שולחן ערוך. ספק אם אתם יודעים מי היה הטור בכלל. מי היה הטור? מי אבא של הטור?

19:20 דובר 10 הרא"ש.

19:21 דובר 2 מי הטור בעצמו?

19:22 דובר 10 הבן שלו.

19:23 דובר 2 אה?

19:24 דובר 10 רבי יעקב.

19:25 דובר 2 רבי יעקב, איפה הוא חי?

19:27 דובר 10 ספרד.

19:29 דובר 2 ספרד? נפלתם קצת, אבל יפה. אמ, אז הלכה אתם לא לומדים פה, אתם לומדים, איך לומר, נקרא לזה מזוקק כרגע. מזוקק. לומדים בשביל תורת השם. אתה לומד כי זה המהות שלך. הייתה הצעה בזמנו, אני לא זוכר באיזה שנה, הייתה הצעה שהציעו לרבי שבחורים יוצאים לקבוצה, אז כדי שהצבא ישחרר אותם, שיתאמנו שלושה שבועות לפני היציאה לקבוצה, שיתאמנו שלושה שבועות במחנה אימונים צבאי ואחר כך יצאו לקבוצה עם אישור מסודר. היום כשיוצאים לקבוצה יוצאים בעצם בלי אישור כביכול, ואחר כך חוזרים ונהיה בלגן. וכן הסכם, חותם על הסכם, לא חותם. אתם עדיין קטנים בשביל העניין, אבל, אבל הציעו לרבי: בוא ניתן אישור לכל הבחורים לצאת בתנאי שישבו שלושה שבועות ויעשו מחנה אימונים צבאי. והרבי שלל את זה על הסף. הרבי לא הסכים לזה. אז בדעת תחתון אפשר להסביר. הדברים פשוטים: כשאתה לוקח בחור, מתי, באיזה גיל מגייסים בחורים לצבא? מגייסים בחורים מגיל שמונה עשרה. למה? כי אז יש לו מספיק שכל, אבל יש בו גם מספיק לב. אם תגייס אותו בגיל עשרים ושתיים הוא כבר יהיה איזה חיפוש גדולה. אתה צריך לקחת אותו בגיל שמונה עשרה, שהדמים רותחים באותו זמן והוא בשיא כוחו. זאת אותה מטרה. ואז מה שנקרא במירכאות, אתה מרעיל אותו ומכניס אותו לענייני הצבא. תיקחו את זה לקדושה. אתם בתור בחורים, והרבי מתייחס אינספור לסגולת הנוער. ככה הרבי מתבטא, סגולת הנוער, שהוא כל דבר עושה בחיות ובחשק ולא אכפת לו מי עומד מולו והוא הולך על כל הקופה. פעם אמר רבי לישנסקי [?], אמר שלעולם אל תתחיל עם בחורים, אל תציק לבחורים. למה? זה אני אומר לכם לא חס ושלום, לא עליכם. כי לבחור יש עשרים וארבע

21:16 דובר 2 שעות לחשוב איך להציק לך. הוא לא... יש לו זמן. אתה, יש לך זמן, עיסוקים ומשכנתא וילדים ותסדר. זה אברכים. הבחור יש לו זמן פנוי, יכול לחשוב. עכשיו, מה שבקטע חיובי אני אגיד את זה, שאתם בתור בחורים, וודאי שהברען שלכם והאש שלכם, היא קיימת בכל אחד, אז צריך להיות מסור ונתון ללימוד התורה. נו, אז יבוא אותו אחד ויגיד, נו אבל זה לא בשבילי. אבל זה לא פה. אבל קשה לי. אבל... וזה נכון, יש דברים קשים, יש דברים לא פשוטים. אני אגיד לכם, כשנתקלים בסוגיות, נתקלים במקומות שאני לא יודע ללמוד גמרא וקשה לי וכו'. אז מה אני יכול להגיד לכם? וגם מניסיון טיפה ללמוד אני יודע. עשיתי כמה דברים בחיים שלי, אז אני יכול להגיד לכם כך: גדולים וטובים שישבו כאן בישיבה איתי ביחד, שיהיו מעליי ומתחתיי, לא משנה. גדולים וטובים שהיינו בטוחים שהם יגיעו לשמיים אחרי זה. וממש חבר'ה באמת שהיו למדנים גדולים. היום הם יהודים דתיים ברוך השם, חב"דניקים, הכל בסדר. אבל נו, בסדר, הוא מצא את מקומו באיזושהי נישה מסוימת ובזה יסתיים הסיפור. לא יצא מזה שום דבר. וכמובן יושב ולומד גמרא, הלכה, רמב"ם, כל מה שצריך. מדי פעם לומד גמרא לעיון. את התלמוד. לא מה, לא מה שחשבו. נאמר את זה כך, והמציאות הוכיחה שהכישרון הכי גדול, הכישרון הכי גדול שיש לאדם זה לא המוח שלו ולא השכל שלו, ולא כמה הוא חריף ובקי. מה אתה רוצה? איזה ניגון? לפני שנמשיך קדימה, אתה יודע, חבר'ה אוהבים לנגן. יודעים לנגן. זה כל טוב. אני מנגן פה. ריו. ין נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה

23:13 דובר 2 נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה. יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא. יא יא חילול חח. יש-- לפני ש-- אני אסביר לכם מה, מה באמת הכישרון בשביל שזכו בחור ישיבה בשביל באמת ללמוד. מסופר על המהר"ם שיק. שמעתם פעם על המהר"ם שיק? מהר"ם שיק, לא מהרמשיק. מהר"ם שיק. שמעתם עליו? מהר"ם שיק היה הרב משה שיק. הוא היה תלמידו של החתם סופר. קרה פעם שהחתם סופר נסע, נסע ב-בעגלה עם קבוצת תלמידים ואחד התלמידים שלו היה מהר"ם שיק. והמהר"ם שיק התנמנם בדרך באופן כזה שהראש שלו נשמט על הכתף של החתם סופר. החתם סופר זה היה כמו נגיד היום. אני יודע, לא, אין לי את הדיקומטר שאני אוכל למדוד, אבל אם אני אקח, אה, אם אני אקח אה, לדוגמה הוא היה כאילו גדול חכמי האשכנז, גדול. הוא היה גם בפרשבורג והיה גדול חכמי האשכנז. זה היה משהו שאין עליו עוררין. גם החתם סופר דרך אגב, החתם סופר היה לו חדר בבית. אני לא יודע אם אתם יודעים את זה. החתם סופר היה לו חדר בבית שאם היו בעיות של מוסרים, ומה המוסר? שהיה מוסר ל-לקהילה, מציק לקהילה המקומית, עושה מסירה ל-ל-לעכו"ם, מסירה לערכאות. אז מה היה עושה החתם סופר? נו, אתם יודעים מה הוא היה עושה? מכניס לו לחדר הזה ומשם הם לא היו יוצאים משם. ידוע שהחתם סופר היה גם מקובל גדול כמה שהוא היה מחכמי האשכנז שהיו פחות מקובלים, אבל רבותיו היו רבי נתן אדלר ובעל ההפלאה שגם כן היה רבו. הם היו מקובלים גדולים והוא היה משהו ייחודי, משהו מעניין. סוגריים אני אומר.

28:28 דובר 2 החתם סופר כל ערב תשעה באב היה יושב עם ספר קטן, לא ברור לי איזה ספר זה. הוא יושב על הארץ עם ספר קטן ובוכה ובוכה עד שהוא ממלא כוס בדמעות. ובסעודה מפסקת הוא היה יושב וטובל את הלחם בדמעות ואוכל. זה הסעודה מפסקת שלו. היה אופן אחר לגמרי.

28:51 דובר 11 תשעה באב אוכל את זה בסעודה מפסקת.

28:54 דובר 2 ערב תשעה באב הוא היה בוכה ואז בצהריים, אחרי צהריים הוא היה חוזר למפסקת, טובל את הלחם בדמעות האלה. כך מסופר בכמה מקומות. על כל פנים, מהר"ם שיק יושב בעגלה של החתם סופר ומתנמנם על ה-- על הכתף של החתם סופר. התלמידים רצו להעיר אותו. מה זה ביזיון. תחשבו שאני יודע מה, אין לי דוגמאות כל כך, אבל קחו את גדולי הרבנים האשכנזים. שום, אפילו לא חב"דניקים. לא מדבר כרגע על חב"ד, לא חב"ד. אתה יודע, מי שמתנמנם על הרב אלישיב, ישים עליו ראש או דבר, תוך שנייה מעיפים אותו משם. החתם סופר הרגיע את החבר'ה, אמר: תשאירו את המהר"ם שיק שישים עליי את הראש. הוא התבטא עליו. זה ספר תורה מהלך. הוא התבטא עליו ביטויים נוראים מאוד. הוא היה קורא לו ארגז הספרים. הוא היה קורא לו. הוא אמר: אני לא יכול לחדש מולו שום חידושים, כיוון שהכול גלוי וידוע לפניו. כך הוא התבטא על המהר"ם שיק. לא יכול לחדש שום חידושים כי הכול גלוי וידוע לפניו. אז למה אני מספר את זה? המהר"ם שיק בילדותו היה ילד. אני לא רוצה להתבטא בביטויים, אבל דף גמרא אחד לא ידע ללמוד. לא ידע להכין דף גמרא. דף גמרא. אתה לוקח עם פירוש רש"י. לכאורה דבר שאמור להיות פשוט לכאורה וללמוד דף גמרא. לא עכשיו תוספות לעיון. דף גמרא פשוט הוא לא ידע ללמוד. היה שם סיפור ארוך. אני לא אאריך בכל הפרטים. על כל פנים, היה שלב שבו המהר"ם שיק החליט שהוא מתמסר לעניין עד הסוף והתחיל לשבת ימים ולילות, לשבת, ללמוד עד שהוא צמח מה שהוא נהיה, נהיה מה שהוא נהיה. אם אני אבוא ואומר לכם: כמה תנאים אתם מכירים? כמה תנאים מכירים

30:44 דובר 2 מהמשנה? כמה תנאים למדתם היום בבוקר? למדתם גמרא הבוקר? למדתם משנה? רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוחנן, משהו? נכון. אז כמה תנאיות למדתם? פגשתם פעם תנאית? פגשתם כזה דבר?

31:01 דובר 11 פשוטו של מילה.

31:02 דובר 2 פגשתם, אה?

31:03 דובר 11 פשוט תמימים.

31:04 דובר 2 פשוט תמימים. מה ט"ו בשבט? חמישה עשר. תנאית, איזה תנאית פגשת? ברוריה הייתה תנאית? ברוריה הייתה אשתו של רבי מאיר, אשת חבר אמנם, אבל... אה?

31:20 דובר 11 אשת חבר כחבר.

31:20 דובר 2 מסתבר כחבר, אבל לא. גם אם נתחכם ונאמר שברוריה הייתה תנאית, אבל הסוף שלה לא היה טוב. אז לא, אני לא אכנס. זלזלה בדברי החכמים אחר כך וכולי. לא ניכנס לעניין. תנאית מעולם לא ראיתם, נכון? מסתבר. ופה אני רוצה לומר לכם את זה. אני אגיד לכם למה. למה אני גם אומר את זה. הייתה אישה שחיה. סיפור מוכר. מן הסתם אתם לא תכירו את זה, אבל אני קצת מבין. מכיר דברי ימי ישראל, מכיר את הסיפור. אני יום אחד הסתובבתי באיזה... הסתובבתי באיזושהי... זה לא הייתה אזכרה. זו הייתה מין סעודת הודיה לאיזה משהו. לא זוכר בדיוק מה, של יהודי לא חב"דני, ונכנס איזה יהודי מבוגר והתחיל לדבר איתי ועם חבר שלי. הוא התחיל לדסקס בעניין ואז הוא אומר לנו, "מה אתם מתגאים בכל מיני רבנים שיש היום? לנו הייתה רבנית, הייתה לנו תנאית אצלנו בקהילה." תנאית? מה, הבן אדם הוא לא נראה דתי וחצי, שם כיפה בשביל העניין או אולי מסורתי. אמרתי לו, "בוס, מה זה, איזה תנאית?" הוא מתחיל לספר לי: "יש רבנית שקראו לה הרבנית אסנת." הרבנית אסנת ברזאני כמדומני היה שמה, אסנת אדוני. בקיצור, התחיל להביא איזה סיפור ואני אומר וואי וואי כמה שזקנים יכולים להמציא. חבל על הזמן. איך הדמיון הולך ופועל. אבל אני אומר לחבר שלי, נותן לו איזה בעיטה ברגל כזה קלה, אני אומר לו, "תעשה טובה, תבדוק, תבדוק מהר אם זה..." אז אותו יהודי החזיק, אה, היה לו גוגל לידו. הבחור עושה גוגל בשנייה. היום כל דבר הופ, ישר אתה זה. ומסתבר הייתה מישהי כזו. אני אספר לכם, כמובן, זה אני, אני גם אני אסביר-- הכול זה מההקדמות שאני רוצה להגיד.

33:02 דובר 2 עוד רגע. הייתה יהודייה אחת בשם הרבנית אסנת ברזאני. יש פה חבר'ה שהתחתנו, אחיות, אחים, אחיות. יש מן הסתם, נכון? אז כולם עשו לפני החתונה, יש הרבה סידורים, את הדירה ואת הקניות, נכון? ובשעת החתונה עצמה יש כתובה, נכון? צריך לכתוב כתובה, ומי שמסתכל על הכתובה, מה תוכן הכתובה? שהבעל מתחייב לדאוג לאשתו ולדאוג לזה ולפרנס וכולי. אותה אישה, אבא שלה, אותה הרבנית אסנת, אבא שלה היה בקשר עם רבי חיים ויטאל. היה מקובל גדול, וכאשר היא התחתנה אז הייתה בעיה קטנה, כיוון שאבא שלה לא הסכים שבעלה יעביד אותה בעבודות הבית. הוא השביע את בעלה שמה היא תעשה כל הזמן? תשב ותלמד. לא-- למה? כי לא היו לו בנים, היה לו רק בנות. אז הוא רצה שיהיה לו, מה שנקרא, זכר ושארית למדנית. אז הוא ישב ללמד אותה. אני על דרך הצחוק אומר, כתוב בפסוק, איך כתוב? "והגית בו יומם ולילה". מי אמר שקוראים את זה "והגית בו"? יש ניקוד בספר תורה? אין ניקוד. אתה יכול לקרוא את זה גם "והגית בו יומם ולילה", זה גם אופציה. כן? אבל זה על דרך הצחוק כמובן. על כל פנים, האישה הזו הייתה יושבת ולומדת וזה הגיע למצב שכשבעלה היה עסוק ולא יכול היה למסור שיעורים בישיבה, אז מי היה מוסר שיעורים בישיבה? היא בעצמה מוסרת שיעורים בעיון לבחורים מופלגים. אתם צוחקים, נכון? אז היו גם בנות לרבי שהיו מוסרות שיעורים. הייתה רבנית דבורה לאה, כמדומני זו הייתה בתו של אדמו"ר הזקן, אם אינני טועה, שהייתה מוסרת שיעור בעיון לבחורים מופלגים. כמובן שהיו מוסרים את זה מאחורי וילון בצורה צנועה וכולי, אבל היו מוסרים שיעור בעיון. לרביים היו משפחה-- במשפחה של

34:50 דובר 2 הרביים היו למדניות גדולות. למדתם פעם את שיחת "אמור תש"נ"? לא ניכנס לפרטים כרגע, זה לא העניין שלנו כרגע, אבל בשיחת "אמור תש"נ" הרבי מאריך לדבר על חיוב לימוד תורה לנשים, והרבי מביא שגם האדמו"ר היה מחנך את הבנות שלו ברוח הזו של ללמוד תורה וכמו שצריך, בעיון וכולי. גם במשפחות אבותינו היו למדניות גדולות. הסבתא של אדמו"ר הזקן, הרבנית רחל, בספר הזכרונות מסופר שהייתה למדנית מאוד גדולה. אני, אני אומר לכם את זה, מן הסתם אתם מכירים, אם מכירים את הסיפור שהיא טלטלה בשבת, זה, בשבת, אה, כפפות עם הספרים. אני לא אאריך בכל הסיפור, אבל היה, אה, הסבתא של אדמו"ר הזקן, אימו של אביו, כלומר אביו של אדמו"ר הזקן, שמו היה רבי ברוך. אימו, שמו, שמה הייתה הרבנית רחל, והסבא של אדמו"ר הזקן מצד האבא, כלומר בעלה של הרבנית רחל, קראו לו הרב שניאור זלמן. הרב שניאור זלמן הזה הוא לא היה דוגל בשיטת הלימוד שנשים ילמדו תורה, כי בעלי קבלה החזיקו שנשים ילמדו תורה, ופחות אלה שהתנגדו לקבלה לא החזיקו מזה, ולכן נוצר מצב שאשתו של הרב שניאור זלמן, שהוא היה נגד הקבלה, אשתו של הרב שניאור זלמן הייתה בקיאה בגמרא והיא לא יכלה ללמוד. למה? כי בעלה יראה אותה לומדת. אוי ואבוי, זה יהיה נזק. אז מה היא עשתה? כל פעם שבעלה היה יוצא מהבית, היא הייתה ניגשת לארון, מוציאה גמרא ו-- לומדת, קוראת. הבת שלה, הרבנית דבורה לאה, שהייתה בעצם דודה של אדמו"ר הזקן, רצתה גם ללמוד, אבל היא לא יכלה. למה? כי האמא לא יכלה ללמד אותה כי אבא לא מסכים. ואז נוצר מצב שהאמא הייתה למדנית גדולה, הבת פחות. וקרה פעם

36:37 דובר 2 שהיא-- אני לא ארחיב בכל פרטי הסיפור. זה מופיע בספר הזכרונות. מי שרוצה, כמדומני, פ-- פ"ג או צ"ב. והרבנית רחל הלכה עם ה-- עם המשפחה בשבת, והיה שם אבא של הרבנית רחל ובעלה ואח שלה וכולי. ו-- הודיעו פתאום שנקרע העירוב והם היו עם כפפות בידיים וכמדומני גם מובא שהיו עם ספרים. ונותרה השאלה מה עושים עכשיו? מותר לטלטל? אסור לטלטל? מה, מה עושים? אז התחילו להתפלפל, להתפלפל ואז לא הגיעו לכדי הכרעה. למה? כי הם היו פלפלנים גדולים, אבל לא היו בעלי הלכה. ואז אבא של הרבנית רחל אומר, "טוב, נשאל את הרבנית רחל מה לעשות". הרבנית רחל נתנה להם הוראה בדיוק מה צריך לעשות ובעלה הסתכל בשוק. הוא לא ידע שאשתו למדנית כזו גדולה. כשהוא חזר הביתה הוא לא האמין. אז מה הוא עשה? הוא מיד פתח טור שולחן ערוך, דפדף לראות האם היא צודקת וגילה שהיא צודקת. אז כשהוא ראה את זה הוא מאוד התמרמר ואז הוא אמר, הוא אמר משפט כזה, "אמרת מקודם אשת חבר כחבר". הרב שניאור זלמן אמר לחמיו, לאבא של הרבנית רחל, הוא אמר לה-- הוא אמר לו, "נו, כתוב אשת חבר כחבר. אבל מה קורה כשהאישה עצמה היא חבר? כלומר היא עצמה תלמידת חכם, תלמידת חכמה, אז לא צריך את הבעל כאילו". הוא התמרמר כזה ב... אז חמיו ענה לו בעקיצה. הוא אמר לו, "יש ירושלמי שאומר אשת ליסטים כליסטים. אז הברירה בידך האם להיות אשת חבר כחבר או אשת ליסטים, כי האם להיות חבר או ליסטים, כי הכרתי אותך כחבר". על כל פנים, כי זה נשמע לנו כזה תלוש מהמציאות, נכון? שהייתה למדנית, זה משהו ייחודי. לא יודע אם אתם

38:21 דובר 2 יודעים, אבל היה ממש רב חב"די ידוע מאוד בדור הקודם, קראו לו הרב שמריהו ששונקין. הוא היה רב בבטום שבגרוזיה. הוא היה מעין חבר של אבא של הרבי, של לוי יצחק, והרב שמריהו ששונקין הזה, אה, הוא היה יהודי תלמיד חכם בפני עצמו, גם יהודי מאוד יצירתי. יש ספר שנקרא ספר זכרונותיי. הוא כותב את הזכרונות שלו, ושם הוא מתאר שאחת המחותנות שלו-- איפה טור שולחן ערוך בישיבה? איפה טור שולחן ערוך? אה? מאוד טוב. יש, אני לא יודע אם יצא לכם לראות את זה פעם. יש טור שולחן ערוך ש-- אה, אה, אה, של פעם, ה-ה-העתיקים. יש לאבא שלי אותם בבית מסבא שלי. זה ספרים שאני לא יודע איך אפשר לקרוא בהם היום. זאת אומרת, כמעט ולא אפשר לקרוא בהם. זה מאוד קשה מאוד. הכל צפוף, כתב שבור, מלאים בטעויות כרימון. וה-ה-ה-- אם היום הטור שולחן ערוך מחולק כולו נניח לבערך שלושים ושמונה חלקים, שיהיה מסודר וקל ונוח ו-- אז בעבר היה משהו כמו, אני יודע, ארבע, חמש חלקים, שמונה חלקים, כל הטור שולחן ערוך. זאת אומרת, כל השולחן ערוך גוש אחד. אז יצא שיורה דעה היה נגיד חלק או שניים, אני חושב שהיה שני חלקים, כל אחד כזה עבה כמו בבא בתרא, כזה שמן. והרב שמריהו ששונקין מתאר שהמחותנת שלו, כן? המחותנת שלו, כלומר הבת שלה התחתנה עם הבן שלו או להפך. המחותנת שלו הייתה בקיאה בכל יורה דעה בעל פה, ובעלה היה שו"ב, היה שוחט ובודק, אז היא הייתה מתווכחת איתו על כל מיני דינים בטריפות ובמליחה ובזה, ולפעמים היא הייתה גם כופפת אותו, גורמת לו להפוך את הפסק שלו. לא דמיונות, לא דברים איזה, היא הייתה בקיאה

40:12 דובר 2 בכל יורה דעה, בכל יורה דעה בעל פה. אין לכם תפיסה בזה. למה אין לכם תפיסה? כי בחיים לא למדתם טור שולחן ערוך. טור שולחן ערוך, להבין, אתה צריך ללמוד את זה מהגמרא לראשונים לאחרונים. זה פלפול שלם, וביורה דעה יש סימנים מעצבנים וקשים וכללי הספקות לש"ך ודברים לא פשוטים בכלל. היא הייתה בקיאה בכל טור, אה, שולחן ערוך, טור זה בעל פה. לא רק זה, הוא מספר שפעם אחת הייתה חתונה או משהו, שבע ברכות. אז נתנו לה להשגיח על הסיר לפני שבע ברכות, לבשל איזה תבשיל, להשגיח על הסיר, לערבב שלא יישרף. ואז הוא מספר שכשהיא הייתה מבשלת במטבח מה היא הייתה עושה? הייתה לומדת תניא, הייתה מרתיחה את זה בתניא, מערבבת דברים ולומדת. ככה היה הסדר אצלה. ואז הוא מספר שפעם אחת היא נתקעה על הפרק מ"ו, אני חושב. לא זוכר זה, נתקעה ככה באיזה עיון, והיא מבשלת לשבע ברכות ופתאום מתחיל סיר, התחיל להישרף. אז היא קפצה מבעלה והתחילה לזה. ו-- למה אני מספר לכם את כל הסיפורים האלה? מה, מה אני? מה העניין בכל זה? אז הבאתי גם בכוונה את הדוגמה של אה נשות ובנות ישראל, שקודם כל אני יכול להגיד לכם שיש מאות נשים למדניות במרוצת הדורות. אנשים לא יודעים, אבל אם אני רוצה אני מוסר לכם עכשיו שיעור שלוש וחצי שעות עם מקורות מכל העולם. פשוט אני בעניותי הלכתי ואספתי את זה כי זה נושא מאוד מסקרן. מאות נשים שהיו למדניות במרוצת הדורות, בחב"ד, מחוץ לחב"ד, בראשונים, באחרונים. דברים נפלאים ממש, נפלאים. הרבי הריי"צ במכתב, דרך אגב, הוא, הוא לא מתאר את זה, אלא הוא אומר, הוא אומר שני דברים. אחד הוא אומר,

41:51 דובר 2 אור החיים הקדוש יש לו פירוש על התורה. נכון? פירוש אור החיים. איך הוא כתב אותו? אתם יודעים איך הוא כתב אותו? אז הרבי הריי"צ מתאר איך הוא, איך הוא כתב-- הרבי הריי"צ במכתב מתאר שהוא כתב את זה על ידי לימוד עם הבנות שלו. הוא היה לומד עם הבנות שלו, כי לא היו לו בנים. הוא היה לומד עם הבנות שלו אה חומש ו-ו-וככה יצא הפירוש. מי שלומד את אור החיים רואה ששם המון קבלה, המון דברים מאוד מאוד מסובכים, המון גמרות, המון-- הוא למד עם הבנות שלו. זה נושא בפני עצמו. למה? למה אני מדבר על זה אבל? למה? למה הזכרתי את זה? זה כמעין הקדמה ל-- דיברנו מקודם, אמרתי לכם, ראיתי הרבה יהודים, בחורים, באמת בחורים לא פשוטים. אני לא רוצה להגיד פרטים, אבל היה פה, אתם לא ראיתם כאלה דברים. היה פה יהודי שהמנהל הרב עולפא[?] היה צריך לגרור אותו לעשות קידוש בשבת. היה יושב כאן לפעמים עד שש אחה"צ בשבת של קיץ. כן, כמעט מתענה בשבת. היה בחור שהיה יושב ולומד. היה פה-- באמת שהיה פה חבר'ה, היו ממלאים, תכף אתם יודעים מה, אתם לא מכירים את השטויות האלה וגם אל תעשו אותם. אבל היה כאן בחורים שהיו לומדים בליל שישי. אפילו נתפס, נכנס פה לזאל, תפס את המלחם באיזה שתיים בלילה. היו מחליטים, לומדים כל ליל שישי. עכשיו צריך לישון, נכון? אתה עייף אחרי הכל, גמור. מצד שני תלך הביתה, לא בהכרח שתקום מהמיטה, נכון? זה חם, זה נעים, בייחוד בחורף. עכשיו הלכת לישון בארבע, תקום בשבע, לך לסדר חסידות. אז מה הם היו עושים? סליחה. הם היו ממלאים את הזאל בשולחנות, השולחנות האלה הקטנים. לא

43:30 דובר 2 את הזאל, סליחה, את האויסטר. היו לוקחים את האויסטר, ממלאים אותו בשולחנות, כולו, כולו היה מלא שולחנות, והיו הולכים, כל אחד היה תופס פינה ב-- ב-- לא יודע איך לקרוא לזה, בבמה המוזרה הזו, והולך לישון. איך ידענו את זה? כי לפעמים היו תופסים אותם על חם בבוקר, כי הם היו כל כך מסטולים מהעייפות שהיו נרדמים. הלילה מגיע בשבע, אז נדיר. פעם אחת הוא תפס אחד מהם, אבל קרה פעם ופעמיים ושלוש שהוא ראה את כל הזאל, כל האויסטר מלא שולחנות ולא מבין מי המצחיק הזה שחמד לצון, והבחורים יושבים ולומדים. לא פשוט. באמת לא פשוט. אה, אני אומר את זה כי... או איפה התגלגלנו? כן. אם אני לוקח את הבחורים האלה, כללות הבחורים בלי קשר לאלה שישנו, אלה שלמדו בעיון וכולי. כללות הבחורים ומסתכל, ואני לא פעם ולא פעמיים חשבתי על העניין הזה, ואחרי זה ראיתי שגם גדולי ישראל כותבים את זה בהרבה מקומות. אם אתה מסתכל על הבחור ואומר, רגע, מה היה הכישרון? מה הביא אותו להצלחה בלימוד? התשובה הייתה לא כישרונות. אל תאמינו לכישרונות בחיים, אל תאמינו לכישרונות. באמת אל תאמינו, לא לעצמכם ולא לאחרים. אל תאמין בכישרון. זה שיש בחור מבריק וקולט מהר וזה, זה לא אומר שייצא מזה משהו. להפך, לפעמים זה עומד לרועץ. ר' אלימלך מספר שהיה שני בחורים. טוב, אני לא רוצה להרוס על זה, אבל אני אספר את זה. זה ממש עומד לרועץ אפילו ללמדן עצמו. זה לפעמים הוא למדן בעצמו, אז הוא כאילו סוג של סומך על הלמדנות שלו, אני אסתדר. אני יכול להגיד לכם, היה כאן בחור. אני אומר את זה בפורום שהיה כאן בישיבה. אפרופו, זה היה את הרב

45:05 דובר 2 דובי וולף. אה, אני לא יודע אם הוא עדיין רב לגירסא גם כן אחרי הצהריים, הוא גם הגיע. גם בזמני זה היה ככה. הוא היה יושב ולומד, והיה בחור שהיה יושב ככה בישיבה, יושב ככה עם יד שעונה על הראש, ראשו על היד ומתעפץ, מתעפץ לו באמצע השיעור. וכשהרב רואה כזה אחד, אז מה הוא עושה? איך הוא מתקיל אותו? פתאום באמצע שיעור אומר לו, נו, מה, תמשיך לקרוא בגמרא, או זורק לו איזה שאלה או משהו. ואז היה בחור שהייתי בספק אז אם יש לו רוח הקודש, כי איך שאומר תמשיך או זה, או שואל אותו שאלה, הוא נשאר ככה ואומר לו את התשובה כזה כלאחר יד וממשיך ככה. לא הזיז לו שום דבר. הוא היה קולט, לא יודע איך הוא היה שומע משתי אוזניים. באמת היה בחור עם כישרונות, אבל אני יכול להגיד לכם שהכישרונות האלה הם טובים ומצוינים. ברוך מי שיש לו, אדרבה, ושיוסיף על זה, אבל זה לא הערובה להצליח. זה לא הערובה בכלל להצליח, חד משמעית. למה אני אומר את זה? הכישרון, יש הרבה כישרונות, אבל הכישרון האמיתי שבחור צריך והכישרון האמיתי שקשה להשיג אותו והכישרון האמיתי שבאמת יוביל אותך למה? לבאמת הצלחה בלימוד בנגלה, בחסידות, זה לא משנה באיזה עניין, זה כישרון ההתמדה. כישרון ההתמדה. תדעו לכם שאין בעיה ליצר הרע לתת לכם ללמוד גמרא בעיון יום שלם ורמב"ם בעיון וחסידות אתה לומד ס"ו, ואני לא יודע מה שאתם לומדים פה, ממש אתה תצא פגז באותו יום, אבל למחרת הוא ישקיע את כל הכוחות להוריד אותך לפחות לחצי מזה. מה זה אומר לפחות לחצי מזה? בגמרא היום אל תהיה כזה כך מתמיד, רק

46:43 דובר 2 בחסידות. עוד יומיים בחסידות יוריד לך את זה גם כן. עוד שבוע הוא ייתן לך להיות פתאום איזה, אתה מרגיש לרגע שאתה ממש מסתובב פה אחד מגדולי ישראל, רק שלא יודעים עליו. אתם יודעים, אני פעם שמעתי, בכלי שני אני מספר את הסיפור הזה. יש מושג שנקרא קניין תורה. קניין תורה זה מעין מבחנים, אם הבנתי נכון ממי שסיפר לי את זה, מעין מבחנים שהם נבחנים, כאילו לוקחים כמה מאות נבחנים, מזקקים אותם עד שמגיעים לשני בחורים, שני אברכים או בחורים, שבוחנים אותם ממש על התורה, ש"ס, ראשונים, אחרונים, ומי שמצליח אז הוא נקרא קניין תורה ומממנים לו במשך עשר שנים דירה ורכב וממש כאילו כדי שיהיה לו פנאי ללמוד תורה. אז פעם אחת סיפר לי חבר שלי בכולל ששאלו אותו, הוא שאל את אחד האברכים האלה שהוא תפס אותו כשהוא ניצח בקרב הגדול, אז הוא שאל אותו, "איך אתה מרגיש? איך זה להסתובב כשאתה תופס חלק ניכר מהתורה? איך, איך, איך אתה? איך אתה מרגיש כשאתה מסתובב?" אז הוא היה, אני לא אגיד לאיזה חוג הוא שייך כמובן. אז הוא כזה הסתובב, לא רצה להגיד, לא רצה להגיד, לא רצה להגיד. בסוף הוא אמר לו, "אני מרגיש שאני הולך ברחוב, אז אני מרגיש שאני מסתובב כאן אחד מגדולי הדור, רק פשוט לא מודעים אליו". הוא אמר את זה ברצינות. הוא אמר את זה ממש ברצינות. אוקיי, אז לפעמים בחור הולך, יש לו איזה יום שהוא מרגיש פששש, היום היה חזק מאוד, ממש חזק, וזה יפה. השאלה מה יקרה מחר, זה השאלה. בערב אתה מרגיש טוב עם זה. הרצון של היצר הרע זה מה שתעשה, זה אל תתמיד. תלמד

48:14 דובר 2 כמו שצריך, אבל בבקשה אל תתמיד. אל תלך עם זה תמיד, אה, אה, אה, בעקביות. למה? כי העקביות, חד משמעית, זה הקניין של האדם לקנות נגלה, חסידות, לא משנה מה. עקביות, עקביות, עקביות, עקביות. מה שלא יהיה, בחור יהיה גאון, יהיה מה שאתם רוצים, בסוף אפשר להפיל אותו. אם בחור יש לו את העקשנות הזו, ומה זה יש לו, הוא צריך להפעיל את זה אצל התורה. זה לא פשוט. מפעילים ומפעילים. אם יש לך עקשנות כזאת זה נכס, אתם לא מבינים באיזה אופן. ר' מנדל סיפר, וזה מה שסיפר מקודם. ר' מנדל סיפר שבתומכי תמימים היו שני בחורים, אחים. שני האחים האלה, אני חושב שהם היו אחים או חברותא או אחים. אני לא מדייק. או חברותא או אחים. ואחד מהם היה, אה, אה, גאון גדול, בעל כישרונות, והשני היה מתמיד גדול. לא בעל כישרונות כל כך, אבל הוא היה מתמיד רציני. ו... והוא מספר שמהגאון העצום הזה הוא היה בסדר, גדל עד בסדר, אבל היה יותר מדי. והמתמיד הזה באיזשהו שלב עקף את אחיו או את החברותא שלו, מי שזה היה, עקף אותו והגיע לדרגות הרבה יותר גבוהות משלו. עכשיו מה זה דרגות? אני לא מדבר על דרגות לתפוס מלאכים ולתפוס את הקדוש ברוך הוא בזקן, לא, איזה משהו. לדעת גמרא, רש"י, תוספות. לא רק ללמוד. יש לכם חלום שאי פעם תדעו לפחות מסכת שבת בעל פה? יכול להיות כזה דבר? אם יש לך חלום כזה, יש לך איזושהי, אה, חשיבה כזו, תהיה עקבי, אתה תגיע לזה. אם אדם יושב ככה ו... דיברתי פעם עם איזה יהודי אחד שקיבל ברכה מהרבי לפתוח עסקים, יהודי ברוך השם שמה שנקרא לא

50:05 דובר 2 חסר לו לחם וחלב. אז שאלתי אותו פעם, מה, איך, איך... ברכה של הרבי, ברכה של הרבי זה בסדר, אבל איך בגשמיות זה קרה? מה, מה, מה בדיוק ה... אז הוא אמר לי, הוא אמר לי את אותו דבר, בדיוק אותו דבר. הוא אמר לי, בשורה התחתונה אתה צריך לדחוף את עצמך, לדחוף את עצמך, לדחוף את עצמך. ואז עשיתי את השאלה המתקילה. אמרתי לו, רגע, אבל יש שבועות, יש חודשים, אז אתה אומר מאין יבוא עזרי? אתה יושב והמאזן, המאזן החודשי מראה שהעסק בשפל ויש בעיות. אז הוא התבטא בביטוי שלא מתאים להגיד אותו בתוך התמימים כי זה ביטוי קצת רחובי, אבל הנקודה הייתה, הוא אומר לי במילים אחרות, תדחוף את עצמך, תדחוף את עצמך, תדחוף את עצמך. כלפי הדברים אמורים, אתה יושב ולומד ומוצלח. אתה יוצא בהרגשה ממש טובה. פתאום הגיע היום שהמצב על הפנים. אתה לא לומד כמו שצריך. ושלא תחלמו חלומות ושלא תדמיינו לכם דמיונות. יש תופעה כזו, אני אגיד ווארט לפני זה כהקדמה. יש תופעה כזו שמשום מה כל שבוע אנשים מופתעים מיום שישי מחדש. מכירים את זה? כמה פעמים קורה בן אדם שהוא מגיע לפני השקיעה? לא בגלל מבצעים, כן? בישולים לשבת, ארגונים של הבית וכולי. איכשהו, גם אם שבת תהיה בשתים עשרה בלילה, תמיד הוא יגיע לדקה התשעים, נכון? זה קטע מה זה יפה. לא יודעים מיום... סופרים, היום יום ראשון בשבת, שני בשבת, שלישי בשבת, ומשום מה בחמישי נמחק הזיכרון. לא יודעים שיום שישי מגיע, פתאום הוא מפתיע אותנו כל שבוע מחדש, נכון? זה ככה. אני, אני לא טועה. אם אני טועה תקנו אותי. כל יום שישי מפתיע מחדש. זה מדהים.

51:35 דובר 2 יפתיע אותך פעם, פעמיים, שלוש, ניחא, אבל אפילו השטן צריך פלפול שלם. למה הוא לא מתבלבל בערב ראש השנה עם השופר? ו... נכון? אתם מכירים את השיחה של הרבי על זה? אז הרבי בא להסביר, הרי הוא מלאך והוא יודע. לא צריכים להיות מלאכים. אם קורה לכם חמישים פעם, חמישים וארבע פעמים, חמישים ושתיים בשנה, אז אפילו רב פרידא שלקח לו להסביר לתלמיד ארבע מאות פעמים... כמה זמן אתם חיים? חמש עשרה שנה כפול חמישים. אתם עברתם את החמש מאות ימי שישי מזמן, נכון? אז באיזשהו... אמורים להגיע... אמורים לדעת שהגיע יום שישי, נכון? יש איזושהי סברה כזו שיום אחד יגיע יום שישי. למה אני אומר את זה? יושבים בחורים ולומדים. אני שמעתי את זה לא פעם ולא פעמיים. יושבים ולומדים ופתאום מה אתה רואה? פתאום איכשהו, פתאום מגיע יום שהוא לא יום מוצלח ואתה מתבאס. דבר לא הולך, ללמוד ולא זה. וגם פתאום איכשהו גם כל הצרות מגיעות ביחד. ואז אתה גם מאחר. המדריך צועק עליך וזה, ואתה יוצא בסוף יום או באמצע היום מאוכזב כולך. אז צר לי לבשר לכם, או יותר נכון לא צר לי. שמח לבשר לכם, הצרות האלה יגיעו, שיהיה לכם ברור חד משמעית, בישיבה קטנה, בישיבה גדולה, אל תחשוב שאתה תהיה מלאך. יצמחו לך כנפיים, אתה תהיה זה. לא, לא, לא. הולכים להגיע צרות והולכים להגיע בעיות, כמו שאומר הרמב"ם, זה נקרא דברים שקורים ממקרה הזמן. אמר לי פעם איזה רב גדול, אומר לי יש לי קצת בעיה. אמרתי לו מה הבעיה? הוא אומר לי, אני, אם יבואו לשאול אותי שאלות בימים מסוימים שהם ימי לחץ וקושי, אז יהיה לי בעיה לענות

53:04 דובר 2 לבן אדם. אני לא רוצה לענות לו. למה? כי המצב שלי כרגע הוא מצב של כיווץ, של קושי. אני לא-- ואני עלול, עלול שהמצב, האקלים הנפשי שלי, ישפיע לי על הפסיקה לבן אדם. זה עלול לקרות כי, אה, כי המוח לא מרוכז, כי אמ-- אז אמרתי לו, בסדר, נו, מה, מה אתה רוצה שמה יהיה? שכל החיים שלך יהיו-- המצב רוח יהיה חביב ונחמד? אפשר לעבוד על זה, אבל זה לא תמיד יהיה ככה. לא תמיד הימים יהיו חביבים ולא תמיד הימים יהיו נחמדים, שיושבים ולומדים ויודעים הכל והכל מסתדר. יש זמנים שאתה יושב ולומד ואתה אוכל, אה, כמו שאומרים בעולם, אתה אוכל קש, וקש לא פשוט. ועוד פעם, ואתה מנפה וזה לא הולך. ו-- אז אני יכול לבשר לכם בשמחה שזה הולך לקרות. ולמה בשמחה אני אומר? כי כשאתה מודע לכך שלא כל החיים שלך יהיו ורודים, אלא כן יהיו לך בעיות, יהיו ימים לא טובים, יהיה-- אז אתה תדע, אתה תהיה רגוע כשתגיע אליהם, תעבור אותם גם בשלום. אני אגלה לכם בשקט, בסוד, בסוד. אני לא אגיד את השמות, אבל התגלגל לידי איזה קובץ מסוים. יש שם כמה מכתבים ותיעודים, אולי לא הפיצו אותם כי זה כאילו לא כל כך מכבודם של גדולי ישראל. לא יודע, אבל הם עצמם כתבו את זה. אבל מכתבים של גדולי ישראל, כל מיני מכתבים והתבטאויות, ששאלו פעם כל מיני גדולי ישראל מכל מיני חוגים, אה, אמרו להם: קשה, קשה ללמוד לפעמים. בחור קשה לו ללמוד, או אברך, או לא משנה מי, בעל הבית שקשה. מה עושים? מה עושים? התשובה שלהם הייתה כזו. מה נראה לכם? שלנו לא קשה ללמוד? ככה היה. לנו

54:39 דובר 2 לא קשה? קשה. והתבטא פעם אחד מגדולי ישראל, אומר: "כשאני יושב ללמוד אני לא רוצה ללמוד. קשה לי". זה יהודי שהיה בקי בכל הש"ס גפ"ת בעל פה, היה בקי לדעתי גם בכל התות' והתרו' בעל פה, ואני יודע את זה כי פעם שאלו אותו איזו שאלה והוא מצא לה איזו תשובה משו"ע אדמו"ר הזקן. אבל יש לי חשד קל שהוא היה בקי בזה. אין לי מידע, אבל יש לי ככה על כל פנים, אה, השערה, כי הוא אמר כך: "אני יושב ללמוד ובחמש דקות הראשונות אני מכריח את עצמי בכוח", הוא התבטא. עכשיו תגידו, זה יהודי שלמד מאות שעות בחיים שלו, איזה מאות, עשרות אלפי שעות בחיים שלו, ישב ושקד על התורה ועל העבודה ועדיין קשה לו ללמוד. יש לו זמנים שאין לו חשק ואין לו רצון. אז מה הוא עושה? אז הוא התבטא שהוא עושה כך. קודם כל, כשאין לי רצון, מתחילים מהדברים הפשוטים יותר. מתחיל בדברים הפשוטים יותר. איי, לפעמים גם את הפשוטים לא הולך. אז דופקים את הראש בקיר וממשיכים וממשיכים וממשיכים. הוא אומר שאצלו אחרי עשרים דקות היה מתחיל להגיע התענוג. אדם יכול יותר להתענג על העניין. ולמה אני אומר את זה? כי אני גם הייתי בחור וגם אני חי קצת עם בחורים היום, והתסכולים האלה מוכרים והבלגנים האלה מוכרים והדברים האלה מוכרים. הם דברים נורמליים והגיוניים. אדם קם בבוקר, אם הוא קצת רעב או שלא הלך לו טוב או שהוא לא אכל משהו טוב אתמול בערב, זה ישפיע לו על הלימוד. שלא יהיו לכם טעויות. ישפיע לו על הלימוד חד משמעית. חד משמעית ישפיע לו. ואם אבא שלו עצבן אותו ואמא שלו אמרה לו לא במקום

56:10 דובר 2 והוא רב עם אחותו והוא רב עם ההוא, זה גם ישפיע לו על הלימוד. הוא יגיע עצבני לישיבה והחברותא עצבן אותו והרב אמר לו משהו, זה יעצבן. אתה לא תהיה כל החיים שלך בחיים טובים, תבינו את זה. ולמה חשוב שתבינו את זה? כי אז ההתמדה שלכם תהיה הרבה יותר פשוטה. אוקיי, אתם תבינו שכן מגיעים כאלה וגם כופים על עצמם לשבת וללמוד. ואני מבטיח לכם חד משמעית, עיניי ראו ולא זר, פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם, מי שישב ולמד בהתמדה, לא הגאון הכי גדול, לא המתמיד הכי גדול. אני יכול להגיד לכם, מירע דה סיפור הזה, על חפץ חיים כביכול. אני מספר את זה ש... הו כן, היה יהודי שמהקנטוניסטים, קנטוניסטים. בזמן אדמו"ר הצמח צדק. היו קנטוניסטים, יהודים שלקחו אותם לא שלוש שנים לצבא אלא עשרים וחמש שנים לצבא. זה היה הסדר. שירות צבאי שחוטפים קנטוניסטים זה עשרים וחמש שנים בצבא. אז פחות או יותר הם היו יוצאים בגיל שלושים, שלושים וחמש, משהו כזה. תלוי באיזה גיל חטפו אותם. ואחד היהודים האלה, הגויים הרוסים הדביקו לו שם שהיו קוראים לו, אה, אה, איוון או איוון או איוון. לא היה שם ניקוד בזה ולא ידעתי איך לקרוא את זה. איוון או איוון זה היה שמו. היהודי הזה ש בסמדרי-- שהוא יושב ללמוד ואז מה קורה? הוא שומע את הלומדים, את החבר'ה שלומדים בבית כנסת בערב, שומע אותם מתפלפלים ולומדים, ומה הם למדו? את מסכת יבמות. אז מה הם דיברו? היבם, שהיבם, היבם, היבם, היבם. אז הוא היה בטוח שהם לא אומרים-- הוא לא ידע מה זה יבם, כן? אין לו מושג, בקושי, קושי להתפלל הוא יודע.

57:55 דובר 2 אז הוא היה בטוח שהם מדברים על, אה, מדברים עליו והם כאילו אומרים את שם הגנאי שלו שהגויים הדביקו לו. הם כאילו מסתלבטים עליו, צוחקים עליו. ככה הוא שומע עוד פעם ועוד פעם. באיזה שלב נמאס לו, אז הוא ניגש אליהם ואמר להם, חבר'ה, בואו נעשה את זה. לא יפה מה שאתם עושים, אתם תתביישו לכם, ו-ו-ובושה וכלימה מה שאתם ככה מזלזלים. אוף, סוגריים אני אומר לכם, גם קשור לעכשיו. כבר הרבה סוגריים, אבל זה חשוב. לפני יומיים הוכח לי בצורה ודאית שכשאתה רוצה ללמוד ולעשות שליחות, הקדוש ברוך הוא מזמן לך דברים נפלאים. אני אספר לכם סיפור, כמובן בלי שמות, כי הסיפור עדיין מתרחש. זו סיטואציה שקרתה, לפני שלוש וחצי שעות שלחו לי הודעה על התקדמות ב-בסיפור. אמ, יהודי שנמצא בחבורה שהם לא חב"דניקים, לא חב"דניקים בכלל, ואפשר לומר אפילו מתנגדים לענייני חב"ד בצורה... איך לומר? לא נרחיב בזה. הוא נמצא באיזו קבוצה כזו מסוימת, יש לו קשר איתם. הם לא יודעים שהוא חב"דניק, הוא גם לא נראה חב"דניק. זה אחד הפלוסים שלו. זאת אומרת, אנחנו צוחקים עליו, זה מינוס אצלו, אבל משום מה אין לו אף חב"די. אין לו אף חב"די, זה יהודי מעניין כזה. יש לו גם... הוא מאוד כזה מסודר ורשמי, ואז זה נראה כזה לא חב"דני. ובקיצור, אותו יהודי מספר לי, הוא מראה לי איזה סיפור שלם שהיה, גם לא נלך לכל הפרטים. הם צחקו, קבוצה שלמה צחקו על איזה יהודי אחר, זלזלו בו, והוא נזף בהם. בתור חב"דניק זה מאוד צרם לו, ההתנסחות הזו, אז הוא נזף בהם וזה הגיע למצב שהוא... הרי זה מתבטא במכתב בשני מקומות, שכאשר רוצים לקחת, לקחת,

59:39 דובר 2 כן, לקרב אלינו בעלי נגלה, מה עושים? אז הרבי אומר ככה, קודם כול נותנים להם כבוד. הרבי אומר, נותנים להם כבוד ולוקחים אותם עם נגלה קודם כול. אומר להם איזה פלפול, איזה עניין. אתה לא מגי-- הם מבינים שאתה שם דבר בנגלה, ואחר כך אתה מכניס להם חסידות גם מתחת לחגורה. ואותו יהודי היה חכם, פיקח מאוד, דיבר איתם. זה הגיע למצב שהם, הם מאוד נרתעו אליו ומאוד כיבדו אותו. השורה התחתונה של הסיפור הייתה זה שיש יהודי מסוים ששייך כמדומני ל-- שוב, זה חוגים מחוץ לחב"ד, והיהודי הזה יהודי משפיע מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד. יש לו השפעה עולמית ברמה ממש בינלאומית. יהודי שמוסר המון שיעורים, המון, המון. ואותו יהודי היום קיבל לפני שלוש וחצי שעות ספר ח-- ספר חסידות. לא אכנס לפרטים, ואני שמעתי את ה... הקליטו אותו שהוא מדבר, שהוא קיבל את הספר במשלוח וכולי. הקליטו אותו כשהוא מדבר על ה... על הספר דקה וחצי, שהוא מתפעל ומתרומם. זה יהודי שלא שייך לחסידות. ספק אם הוא אי פעם פתח תניא או חסידות או משהו. כלום. כלום. ואיך זה נוצר? זה נוצר מבחור ש- מאברך צעיר שמחה בחבורת חבר'ה שהם קצת התנסחו על איזה יהודי אחר, ומזה פתאום נוצר קשר איתו והיום הוא נקרא. טוב, קצת דברים מוקלטים, כבר לא יכול להרחיב, אז תבינו את ההמשך. על כל פנים, אותו יהודי יושב בבית כנסת, שומע יבם, יבם, יבם, אז הוא בטוח שהם צוחקים עליו. לא מבינים, והוא לא מבין שזה יבם, אבל הם מנסים להסביר לו. לא, חברי, לא צחקנו עליך. אנחנו, אנחנו מדברים על היבם שייבם את היבמה ו... אבל הוא, מה לעשות? איפה הוא גדל? אצל

1:01:32 דובר 2 הקנטוניסטים. אז כנראה שכבר הוא לא האמין לכלום. הייתה לו כנראה איזושהי שבירה. הוא לא האמין לאף אחד. מה שתגיד לי, אתה קודם כול מוחזק כשקרן, אחרי זה נוודא שאתה דובר אמת. אז מה הוא עשה? אמר להם, "לא, אני לא מאמין לכם. איך אני יכול להאמין לכם שזה מה שאמרתם? הרי אני לא יודע לקרוא אל"ף בי"ת וממילא אני לא יכול לדעת אם אתם לא אומרים לי דברים שלא כתובים. מה פתאום אומרים לי יבם, יבמה? ממציאים לי כאן מושגים של יבם ויבמה ואני לא יכול להכחיש כי אני לא יודע לקרוא." טוב, אמרו לו, מה נעשה? איך נוכיח לך? אמר להם, טוב, תלמדו אותי אל"ף בי"ת. תלמדו אותי אל"ף בי"ת, אני אדע לקרוא ואז אני, ואז אני אה, אדע לקרוא אם מה שאתם אומרים זה אמת. לא הייתה ברירה לחבר'ה שמה, אז לימדו אותו אל"ף בי"ת. לקח כמה שבועות, לימדו אותו אל"ף בי"ת. טוב, אחרי האל"ף בי"ת עדיין לא מספיק. הוא חייב להבין מושגים של משנה. הוא לא יודע מה המושגים יבם, יבמה. בקיצור, לקח כמה חודשים, התחילו להסביר לו משנה, קצת גמרא, ואז נחה דעתו בעניין הזה ש-שלא קראו לו. אבל מה? כיוון שהוא כבר נכנס לעניין, הוא ממשיך ללמוד וללמוד וללמוד. החפץ חיים מספר את זה, והוא מסיים ש-שהוא הכיר את היהודי הזה, שכבר השם שלו היה, לא קראו לו בשמו כבר, לא יובן ולא בשם שלו האמיתי, והיו קוראים לו הגאון מליפני, כאילו אני רואה, הוגה את השם של העיירה נכון. הגאון מליפני, ככה הוא הכיר אותו. היהודי כבר תלמיד חכם עצום, וכל זה איך נפעל. אתם תנסו פעם לנסות ללמוד ABC. אני יודע מה

1:03:06 דובר 2 עוד תעשו הזו לא ABC. אני חצי צרפתי. תנסו ללמוד צרפתית. תנסו להבין צרפתית. בסדר, תנסו. האותיות הצרפתיות וההגיות שלהם זה שפה מסובכת. מה יקרה? נשברו באמצע? נשברו בהתחלה. אותו יהודי לוקח אל"ף בי"ת, זה בשבילו צרפתית. מה החזיק אותו? מה? מה, מה, מה הביא אותו לאן שזה הביא אותו? התמדה, התמדה, התמדה. תפנימו את זה לעצמכם בראש. חד משמעית אני אומר לכם. ביקשו ממני לבוא לדבר פה. אמרתי מה אני אדבר לבחורים? להתחיל להטיף להם מוסר? אז אמרתי את המעט של הניסיון הקטן שיש לי. אני מוכרח לומר את זה כי אני אגיד לכם גם למה. יש מצבים שבחור יושב ויש לו שבירה, יש לו שבירה. מי אני ומה אני ולאן זה הולך? אתם מכירים את אותו יהודי שבא לראש הישיבה ואמר לו, אני רוצה להוציא את הבן שלי מהישיבה. אני רוצה להוציא אותו. אומר לו, למה אתה רוצה להוציא אותו? אומר לו, כי הוא לא לומד כמו שצריך וזה, לפחות יצא החוצה, יעשה קצת כסף, בסדר? והוא אומר לראש הישיבה, הרי הבן שלי לא יוצא איזה רב עקיבא איגר, איזה למדן עצום. אז למה שיישאר בישיבה? שילך לעבוד, ירוויח קצת כסף. אז ראש הישיבה מסתכל עליו, חייך ואומר לו: "נכון, אבל הבן שלך יצא לעבוד, הרי הוא לא יצא רוטשילד, נכון? אז שיישאר כבר בישיבה, עזוב". מבין? כשבחור יושב ולומד יש מצב, ופה אני אף אחד לא-- גם אם מישהו יגיד לי שאין לו את זה, אני אגיד לו אחד מהשתיים: או שהוא משקר או שהוא עוד לא חווה את זה. אתה יושב ולומד ולפעמים אתה מסתכל על ההוא, בוא'נה איך זה מצליח.

1:04:38 דובר 2 מרביץ תשובות לר"מ. מסתכל על הזה, איך הוא מצליח, יש לו ככה. זה עם חברותא טובה, ואיפה אני ומי אני? מה שנקרא, כולם מכירים את זה, תסביכים של בחורים. זה, זה נורמלי, זה הגיוני. אבל מה קורה? בחור יושב ולומד, מתחילות לעלות לו כל מיני מחשבות וכל מיני עניינים, ואז מה עושה היצר הרע? אתם יודעים, כתוב שכר מצווה מצווה. כן, שכר מצווה מצווה. נכון? אבל לא כתוב שכר עבירה או עונש עבירה עבירה. נכון? למה? אני אסביר לכם למה. כאשר יהודי עושה עבירה, היצר הרע לא רוצה את העבירה שעשית. אתם יודעים מה הוא מרוויח? הוא רוצה את הדיכאון של אחרי העבירה. זה מה שהוא רוצה. אין לו וורט בעבירה עצמה. אם עשית עבירה ונשארת בשמחה, הרסת הכול. הוא רוצה שתעשה עבירה ותיכנס קצת לאיזה קרעכצן, זה נקרא בהנחה כזו, איזה קושי. למה? כי אז אתה אומר נו, מה אני שווה ומי אני ומה אני? ואז מה קורה? אז הלימוד אחרי זה הוא ככה וככה. ואז לאט לאט, לאט לאט מנתק את עצמך מה, מהחשק בלימוד, מהחשק במצווה. זה מה שהוא רוצה. הוא לא מחפש תעשה עבירות, הוא מחפש את העצבות שלך. אני, יש לי הפרעת קשב וריכוז בבוייסה. אם אני, אני לא באתי לדבר פה, אני באתי לקצת, שמו אותי קצת בראש אז אני קצת ממלמל, אבל אם אפשר. אני אומר את זה כי המ-המכשול להתמדה בלימוד, המכשול להתמדה בלימוד זה ההרגשה הזו של איי, זה יותר מוצלח וזה יותר זה וזה יותר זה. אתם יודעים מה צריך להיות? פה צריך, אדם צריך להיות עיוור, עיוור! עיוור לגמרי. טוב, אחד מחיים מדבר על זה. איי, איי, איי, איי,

1:06:23 דובר 2 איי, איי, אמם איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, אמם איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, אמם איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, אוי אך לאלוהים דומי נפשי כי ממנו תקוותי. אוי אך הוא צורי וישועתי.

1:08:05 דובר 12 משגבי לא אמוט. איי, לחיים. יש פה ספר המאמרים באתי לגני תשנ"ח? יש פה כזה דבר? מישהו יודע איפה זה? ש-- באתי לגני תשנ"ח.

1:09:00 דובר 13 בבקשה.

1:09:03 דובר 12 אמ, אני לפני זה רוצה לספר סיפור. יש לי עליו גם עדים שנמצאים פה. התלבטתי הרבה אם לספר אותו או לא. לא חושב שיש בזה גאווה, וגם אם יש קצת גאווה, אז אני קצת מוכן לשכב על השולחן בשביל להעביר לכם את העניין. אני יכול לומר לכם שאני בתור בחור צעיר בכיתה ח', זאת אומרת אז היה כיתה י'. אני לא יודע אם אתם זוכרים בכלל שהיה בתלמוד תורה כיתה י'. אתם זוכרים את זה?

1:09:27 דובר 13 לא.

1:09:27 דובר 12 בזמני היה כיתה י'. היה מוסד שזה נקרא כיתה י'. זה היה אותו דבר, אותו גיל כמו כיתה ח', פשוט היו סופרים את ה-- הספירה הייתה מתחילה מוקדם והייתה נגמרת ב-י'. לא נכנס לפרטים כרגע. על כל פנים, אנחנו בכיתה י'-ח' היינו אצל, אה, היה לנו מורה ובאותה שנה למדו קידושין, גמרא קידושין. ו... הייתה חבורה של מצוינים, מה שנקרא, ש... שיושבים ולומדים ותכננו להיבחן על קידושין ולעשות כך, וישבו למדו קידושין במשך השנה. ו... אני יכול להגיד לכם שאני הייתי בשיעורים ואני יושב בשיעור. אך השיעור היה אולי שלושת רבעי שעה. זה היה שיעור כאילו, בייחוד של שיעורי הסדרים, שיעור שלושת רבעי שעה וזה היה כמו-- אני היום יכול לדמות את זה למכוניות מרוץ. אתה יושב, הרב יושב, יורה את הלימוד. אני יכול להגיד לכם אולי היום להערכתי חמישים אחוז שמה לא הבינו בכלל, לא מצאו ידיים ורגליים, אבל היו חבר'ה טובים. היו הרבה חבר'ה טובים שכן הבינו. מה לעשות שאני, ילד קטן, לא הייתי מבין. הייתי יושב ומשתגע, לא מסוגל לתפוס את המהירות הזאת. לא היה בשבילי. באיזשהו שלב הבנתי שחבל על הזמן. מה אני יושב בשיעור הזה? בשביל מה לי? אמרתי לעצמי טוב, עזוב, בוא נצא ללמוד את זה לבד. היה לי את הבניין המרכזי למעלה, אתם מכירים? הייתי יושב שם, מתחיל ללמוד קידושין וזה לא היה קל. יש שמה גם סוגיות לא פשוטות. פרק האומר ו-ו-ואפילו בנונים שמה, בנ', נ"א, נ"ב, כל הסוגיות. ומגיע שלב שאתה מתחיל להגיד טוב, כנראה זה לא בשבילי, אין פה סיכוי, זה לא מה שמתאים, זה לא זה. ואתה גם מתחיל סוג של להיכנס למעין תהומות ייאוש כאלה, הייתי קורא לזה. ואז

1:11:05 דובר 12 אני זוכר שהבליחה לי מחשבה בראש. אמרתי, מה זה נקרא, ימות העולם, אני פה אחרי כולם. אני נמצא פה, אני, אני יוצא, אני סוגר את ה-- אני אחרון. מה פשט? אמרתי לעצמי, אני יושב, לומד קידושין, יתהפך העולם, אני מסיים את זה השנה ואני גם יוצא להיבחן על זה. וסוגר, אני יכול להגיד לכם שפחדתי. לא נבחנתי, לא העזתי, אבל אמרתי לעצמי, תראה, את קידושין הזה אני אלמד, ומה שיקרה בסוף זה שאני אבחן על מסכת קידושין בתלמוד תורה. אל תשאלו אותי למה הקדוש ברוך הוא שם לי את המחשבה הזו, ככה עלה לי בראש. יש לי פה עדים נאמנים. הוא נבחן על קידושין, הצליח או לא? יש פה את הש-- שמואל הלפרין. הוא נבחן פה על כל קידושין, לא דברים פשוטים בכלל. אני אומר לכם מניסיון, אני פחדתי, לא נבחנתי, אבל אמרתי לעצמי, בסוף אני אגיע לשמה. אז כמה זמן לקח לי? אה, קצת, כמעט עשרים שנה. שבע עשרה שנה כמעט לקח לי עד שהגעתי לשמה. לא שאני מספר בשביל, חס ושלום, להתפאר או... גם אין פה איזה התפארות. כאילו, מה אפשר לחשוב מה קרה. אבל הפואנטה היא, אתה לפעמים נמצא, נמצא במקומות. אני אומר, סיפרתי את הסיפור הזה כדי שלא יגידו, בסדר, לדבר אפשר תמיד לדבר וזה. מי שלא חווה לא יודע. אני אומר לכם, חוויתי, עברתי ואני יודע מה אני אומר לכם. אדם שנמצא במקומות, לא יודע אם אומרים לכם את זה, אבל פה אני, אני כן אומר את זה. אדם שנמצא במקומות של תהומות כאלה, שהוא אומר לעצמו, איפה הוא, מרגיש כאילו מי אני ומה אני ואיך אני אצליח ושום דבר והכל על הפנים. אם אתה

1:12:29 דובר 12 תאחז בשיניים, אתה תחזיק חזק, בסופו של דבר תגיע לזה. יכול להיות שעוד שבוע אתה תיפול עוד פעם ותהיה לך עוד פעם נפילת הרוח ובלגן ואיך ההוא הצליח ואיך ההוא זה ו... אבל מה אני יכול להבטיח לכם חד משמעית? להבטיח ש... אני יכול להבטיח שתי הבטחות. נגיד את זה ככה. להבטיח שיהיו לכם נפילות ותהומות, מאה אחוז זה יהיה לכם. ואני יכול להבטיח לכם שמי שיחזיק חזק יצא מזה בגדול. מה זה יצא מזה בגדול? זה לא שעכשיו הופכים להיות איזה דיכאוניים, אלא הוא יצליח מזה ב-ב-בצורה שאתם בכלל לא משערים לעצמכם. את כל החבר'ה שסביבכם אתם יכולים באיזשהו מקום לעקוף ובכלל. למה ביקשתי שיביאו פה את בוקס און דה גו לתוך שינכוב? מספרים על, אה, אה, מסופר על רב חסידי ורב ליטאי. זה סיפור שהיה באמת. אני פשוט לא זוכר את השמות כרגע. היו שני רבנים ב-ב-בעיר אחת, אחד רב חסידי חב"ד ואחד רב ליטאי. ו... הרב החסידי היה למדן יותר. היה, מה זה למדן יותר? היה יותר בעל הוראה. בעל הוראה. זה אומר, אתה יכול להיות למדן בגפ"ת, ב-ב-ב... ראשונים וזה, אבל אתה לא בעל הוראה, אתה לא, אין לך כוח הכרעה. להכריע, למה זה כבר כוח אחר. זה עניין, אה, שונה בפני עצמו. ואותו יום, אותו רב חב"די היה בקי יותר, היה למדן יותר בעניין הזה והליטאי פחות. אבל מה? הרב הליטאי היה יותר מפורסם מהרב החב"די. אז פעם הרב החב"די שאל אותו, אני לא מדייק בפרטי הסיפור, אבל הרב החב"די שאל את הרב הליטאי: איך זה שאתה ככה מפורסם ואני, שאני כאילו, כאילו סוג של יותר ממך, אז אני פחות ממך מפורסם? אז הרב החב"די

1:14:09 דובר 12 אמר לו ככה, הרב הליטאי אמר לו ככה: תראה, כשמגיעים לחיידר ליטאי, לא ליטאי, זה לא ליטאי, זה לחצי אירופה, לא לזלזל בעם ישראל. מגיעים לחיידר מחוץ לחב"ד, לא בסגנון החב"די. והמורה שואל שאלה ופתאום נותן אחד הילדים תשובה. אני אגיד לכם, אני יש לי, בסוגריים, יש לי שיעור לאברכים, שיעור גמרא בעיון לאברכים. מגיעים לא כמוכם, עושים חיים, לא צריכים לעבוד, לא כלום. אנשים מגיעים תשע בלילה אחרי, גמורים מהעייפות מכל היום והילדים והעבודה וכולי. יושבים ללמוד גמרא. באמת יושבים. אתם גם יושבים באמת, ברוך השם, אבל בלי העול הזה. יושבים היהודים האלה ולומדים. אז אני ככה מדי פעם מביא כל מיני שאלות ששאלו את גדולי ישראל. שאלות מעניינות אני אשאל אתכם. בואו נראה אם אתם, אה... שאלו פעם את אחד מגדולי ישראל, היה יהודי שקראו לו, אחד מגדולי ישראל, הרבי, הרבי רבי העשיל. שמעתם עליו? הרבי רבי העשיל היה רבו של הש"ך. הש"ך, מכירים את הש"ך? שפתי כהן, תלמידו, סמיכה. תכירו. אחד מגדולי הפרשנים על השולחן ערוך. רבו היה הרבי רבי העשיל, היה מאוד מאוד חריף. הוא היה רבם של כל גדולי אשכנז באותו דור, של הש"ך, של התשובות הגיורשוני, של הבא, של כולם. לא שנקרא רגע שמות שאני אומר. בכל אופן, הרבי רבי העשיל, שאלו אותו בגיל צעיר: האם מותר לאישה... כמה, כמה נרות שבת היא צריכה להדליק? מן הדין כמה היא צריכה?

1:15:30 דובר 14 אחד.

1:15:31 דובר 12 אחד. כמה כתוב בשולחן ערוך להדליק? שתיים. אחד כנגד זכור ואחד כנגד-

1:15:35 דובר 14 שמור.

1:15:35 דובר 12 שמור. לפועל כמה מדליקים? המנהג הוא, כותב התמורה דין ביו"ד, להדליק גם כנגד הילדים. יש כל מיני מנהגים, אז מדליקים היום אחד כנגד כל ילד, אבל עיקר הדין שתיים מספיק. האם מותר לאישה להדליק נר ליד מראה? ככה זה ייחשב לה כשתי נרות. מה אתם אומרים?

1:15:58 דובר 14 לא.

1:15:59 דובר 12 היא לא רוצה לבזבז, זה, זה. היא עכשיו, היא מהאלה שטוענים שזה עושה חור באוזון ולא בריא לכדור הארץ כל האש הזו. נדליק נר אחד מול מראה, יהיה לנו שתי נרות. מה אתם אומרים? תופס או לא תופס?

1:16:10 דובר 14 לא.

1:16:12 דובר 12 אני מבקש ממי שאומר תשובה שייתן גם סברה. תשובה ככה מהבטן, תשובה עם סברה. נו, מה אתה אומר?

1:16:18 דובר 14 אישה, צריך להדליק עוד נר.

1:16:20 דובר 12 איך?

1:16:21 דובר 14 יש גם אישה במראה, צריך להדליק.

1:16:22 דובר 12 אה, אלוף! ענה להם אותו אחד, אותו רב ענה להם מה שנקרא, הוא היה בגיל תשע, אז הוא ענה להם באותה רמה. הוא אמר להם באותה הרמה של השאלה. זאת אומרת, שאלה שטותית. אז הוא ענה להם: אם אישה תדליק מול מראה, אז יש פה שתי נשים, צריך ארבע נרות. זה לא יעזור. למה אני אומר את זה? יפה, שאלת את התשובה יפה מאוד. את השאלה הזו אחד האברכים, מורה בכיתה ג' או כיתה ב', סליחה, כיתה ב', הוא נכנס לכיתה ורצה לחזק אותם, אז הוא שאל אותם את השאלה הזו. בסדר? ואחד הילדים באמת בכיתה ב' שלף לו את התשובה במקום, ככה פששש, בלי להתבלבל. בסדר? למה נכנסתי לזה? אה! אז אומר הרב החסידי, נחזור לסיפור. אומר הרב הליט-- לא החב"די, אומר הרב החב"די: יושב ומלמד בחיידר והוא שואל שאלה את הילדים, ופתאום איזה ילד מביא לו סברה נפלאה. אז בחיידר חסידי, בחיידר לא חסידי, מה עושים? שהופכים אותו ללמדן גדול וזה גדול הדור הבא וטה טה טה טה טה, מאדירים את שמו. אבל בחיידר חב"די אז המלמד לוקח כביכול נעל ונותן לו איזה אחד בראש. אומר לו: "מה אתה מתגאה?" וזה, ועושה לו קצת איזה ביטוש קל כדי שלא יגדל איזה שחצן. אז אמר לי פעם איזה אחד מהמשפיעים הגדולים בליובאוויטש, הוא אמר לי: "אז מי, מי יוצא להיות?" הוא כאילו רצה להגיד, מה אני? מה אני? המשפיע אז אומר לי: "מי נהיה משפיע, מי נהיה?" אומר: "מי נהיה? זה אלה שהצליחו לברוח מהנעליים של המלמד בחיידר, אלה שנמלטו מהמכות, אז הם הצליחו קצת". זה על דרך הצחוק. אז אמר לו אותו רב, אותו הרב הלא חב"די,

1:17:57 דובר 12 אומר לרב חב"די: "אתה מבין? אצלנו גידלו. אתה צריך לטרוק איזה כמה מכות, אז זה כזה נשארת." אני-- למה אני אומר את זה? אני במשך שנים הייתה לי תמיהה גדולה על כל העניין. באמת צריך שיהיה ביטול? בוודאי שצריך להיות ביטול, אין ספק. זה המהות של הקמת תומכי תמימים. ב-בשיחה בתש"ב, אז הרבי הריי"צ כותב בשם אביו. הוא מביא את מה שאביו, הרבי הרש"ב, אומר. הוא אומר: "אין לנו צורך להקים ישיבה נוספת." איזה ביטוי כזה ממש חריף. לא צריכים להקים ישיבה. ישיבות יש מספיק, ברוך השם. לא צריך ישיבות שילמדו נגלה, אין צורך בישיבות שלנו. לא צריך. לפני שהתייסדו תומכי תמימים בשנת תרנ"ז, תחשבו. לפני זה, תומכי תמימים, איפה כל הבחורים החב"דיים למדו? במלא מקומות לא חב"דיים בכלל. למדו בישיבות, מלא ישיבות. הרבי הרש"ב מתאר שה-הקמנו את זה כדי ל-לה-לה-להקים ישיבה שילמדו בה נגלה ועם אנשים יראי שמיים. איזה ביטויים כאלה מיוחדים, של שיהיו שלמים בתורה ויראה. מה זה ביטוי כזה מאוד מעניין. אז על כל פנים-- אז תהיתי לעצמי, רגע, איפה הגבול פה עובר של הביטול הזה? אז מה, אני צריך להתבטל עכשיו לכל דבר? אני לא לומד, מי אני שילמד? מי אני? יש איזושהי אמירה כזאת שמי שהוא בעל נגלה או בכלל מי שלומד מדי נגלה, חסידות, לא משנה, פשוט צריך להתבייש בעצמו. מכירים את התופעה הזו או שאתם לא מכירים? או שעוד לא זכינו להכיר או שתכירו את זה בקרוב. זה אחד מהשניים, אבל אתם תחוו את זה מתישהו. יש תופעה כזאת, יש תופעה, ובאיזשהו מקום יש לה מקום. למה? שלא תסתובבו ברחוב ותגידו, פששש, סך הכול למה לא מנשקים לי את הידיים? כי

1:19:28 דובר 12 לא, עוד לא מכירים בגדלותי. אני עדיין אה כזה בר בי רב ויהיה-- יש תופעות כאלה, אתם יודעים, יש תופעות כאלה. אתם מכירים את הסיפור של ה-העניו מבריסק? היה בבריסק איזה עניו אחד. זה על דרך הצחוק, זה סיפור שהיה או מעשה שיהיה, אבל על כל פנים המסר הוא נכון. מ-מסופר על עניו מבריסק, הוא היה יושב ב-בכל יום שישי בכניסה למקווה, שוכב על הרצפה, וכל מי שנכנס היה צריך לדרוך עליו שיהיה לו ביטול. אנשים דורכים עליו. אבל כמובן שהעיר, הם עוד כיבדו אותו. אז מה הם עשו? נ-הולכים, יודעים, מדלגים עליו. כנראה הם לא חדשים, יש להם סגולה שאם מדלגים אז אתה לא תצמח או כל מיני שטויות כאלה, אז מדלגים עליו ככה בחרדת קודש. ויום אחד הגיע חסיד אחד לעיר, הבין את... נכנס למקווה ונתן לו איזה אחת ככה, דריכה הגונה, אז ההוא קופץ במקום. אומר לו: "אתה לא מתבייש? אתה לא יודע שאני העניו מבריסק? איך אתה מעז?" מבינים? חסידות זה לא מצחיק. ה-- בספר הזיכרונות מסופר סיפור דומה. אתם מכירים את ה-- עם שמחת תורה והדיינים ו... מכירים את הסיפור? קודם כול צריכים לקרוא דחוף את ספר הזיכרונות. זה אחד השולחן ערוך החב"די, אולי אפשר לומר. לא ביטוי ששמעתי אותו, אבל זה נותן השקפה מאוד מיוחדת. אני לא אספר את כל הסיפור, אבל מה היה? שאחד החסידים, הייתה תופעה ב-קום, אה, ב-קום, נקרא לזה בהתייסדות החסידות חב"ד, גם לפני זה, שהיו התערבבויות. היה בית כנסת של הקהילה, הצעירים נהיו חסידים והמבוגרים עדיין נשארו ב-- מתנגדים, כאילו. זה מתואר בשו"ת של אדמו"ר הזקן. דרך אגב, קטע מעניין שאדמו"ר הזקן, אה, מבקש ממנו איזה רב, הרב אליעזר כצקי[?]

1:21:12 דובר 12 מדומני קראו לו, לא זוכר את שמו, והוא מבקש ממנו שיגיד לאברכים הצעירים לשנות את הנוסח של התפילה שלהם, זאת אומרת את נוסח האר"י, שלא יתפללו בנוסח האר"י. למה? כי זה עושה בלגן בבית כנסת. אדמו"ר הזקן שמע, מה אתם אומרים? להוריד את הנוסח או לא להוריד את הנוסח? הוא אומר לו: אם הם לא יציקו להם ולא יפריעו לאברכים להתפלל כמו שהם רוצים, אז מה שהם רוצים. אז אני בשם השלום אני אגיד להם שלא יתפללו נוסח האר"י, יתפללו נוסח אשכנז. זה קטע מעניין מאוד. בכל אופן, אז בתי כנסת מעורבבים כאלה. אז אחד החסידים בשמחת תורה חמד לו לצון וניגש לגבאי. הגבאי היה איש תמים, ואמר לגבאי: בהקפה השביעית המכובדת תזמין את ה... את זה שהוא הכי עניו, בקיצור, את העניו הכי גדול של העיירה. אז הגבאי היה איש תמים ולא הבין את העוקץ, אז הוא דפק על הבמה והזמין, הזמין להקפה השביעית את... או השישית, אני לא זוכר, להזמין את העניו של העיירה. באה שמה תהלוכה של איזה ארבעה חמישה חבר'ה, את ה... את הדיין ואת רב העיירה ואת הזה. אז אחד החסידים ניגש לאחרון בשורה, אני חושב, או ל... תשמע, אני לא יודע את הפרטים כי אני לא, לא, לא זוכר את הסיפור, ככה קראתי אותו לפני שנים. אז, אז הוא ניגש אל ה... לפרנס העיר או מה שזה לא יהיה, ואומר לו: "מה, אתה לא, לא, לא הכי עניו כאן בעיר? איך אתה הולך מספר שלוש או ארבע בשיירה הזו? איך... הייתכן שאתה לא הכי עניו?" אז אמר לו: "ברור שאני הכי עניו, אבל הבעיה היא שהרב מקדימה לא יודע את זה. זה,

1:22:43 דובר 12 זה הבעיה הקשה". מבינים? אז להיות... לפעמים אדם לומד ו... מה עשית? אתה עלול להגיע לגאווה, ואז צריך לתת איזה כמה סטירות כזה, להחזיר את האדם לגודלו הטבעי. אבל מה הבעיה? לפעמים אדם מרוב שהוא עניו, עניו, זה, שכלי לימוד, זה, שכלי זה, אני ככה, מאבד את כל הדרייב שלו בלימוד, בנגלה, חסידות. למה אני אומר את זה? האמת היא שהרבה זמן חיפשתי מה, מה, מה, מה השקפה, כמו שאומרים, מה, מה הנקודה? אז בואו תראו מה מצאתי ב"באתי לגני". זה אמנם לא השנה, טוב ש... היה השנה, אבל טוב ש... לפני כמה שנים, לפני ארבע שנים שראיתי את זה. הרבי מאריך כאן להסביר, לא אכנס לכל הפרטים, הרבי, הרבי ב... אה, בסעיף ב... סעיף ג'. סעיף ג' הרבי מדבר על זה של... הרבי מקשר את זה לסעיף העשירי ב"באתי לגני" של אדמו"ר הריי"צ, כן? שב"באתי לגני" ... שאדם הופך את השקר לקרש בעבודתו, בעסקה ובעסקה. מה זאת אומרת? ככה, וביאור העניין יובן, נקרא כמה שורות. "בהקדים תורת הבעל שם טוב בעניין הענווה". מסתבר שלבעל שם טוב יש איזושהי תורה, איזושהי השקפה יש לבעל שם טוב, כן? שהוא גם כן איכשהו אומרים שהוא היה חסיד, אז יש לו גם השקפה בעניין של תורת הענווה, בעניין הענווה. "שכאשר הענווה היא שלא במקומה, אז היא סתירה לעבודת הבורא". מבינים מה זה? מילים חזקות מאוד. כאשר הענווה היא שלא במקומה, זה בסתירה לעבודת הקדוש ברוך הוא. אתה יכול לעבוד את הקדוש ברוך הוא, ואני עניו ומי אני, ומבקשים ממך לפסוק איזה שאלה או להגיד איזה מאמר או... "לא, מי אני? מה אני? אני לא שייך לזה, אני

1:24:20 דובר 12 לא..." אפילו אתה לא אומר את זה לאנשים, אבל אתה חושב את זה לבד. "לא, מה אני ומי אני?" אתה עכשיו עושה שקר בנפשך ואתה יוצא נגד הקדוש ברוך הוא. והוא מסביר: והיינו, דכאשר האדם חושב בעצמו מי אני ומה אני, ומצד שפלותו אינו מאמין אשר על ידי תפילתו ותורתו הוא גורם שפע אל כל העולמות, וגם המלאכים ניזונים על ידי תורתו ותפילתו, הנה על ידי זה אפשר לבוא לידי ירידה חס ושלום, שיחשוב שמכיוון שמעשיי אינם נוגעים למעלה, ממילא בשרירות לבי אלך. אומר הרבי, מה קורה לאדם שאומר: "אני, מי אני ומה אני ו..." אם הייתי אומר לכם שהתפילה שלכם בבוקר הורידה כמה מלאכים, הורידה כמה קטרוגים, עשתה איזה עניינים. אני זוכר בישיבה היה פה יהודי, אני לא אגיד את שמו כי אתם כולכם לדעתי מכירים אותו. היה מגיע להתפלל שחרית. יהודי שהיה בוכה בתפילת שחרית של יום־יום. זה היה מוריד דמעות לראות את זה, זה היה משהו. היה יושב, אני בהשגחה פרטית נפלאה הייתי יושב לידו, וכל פעם שהוא היה בוכה אז אני או החברותא שלי היינו נותנים ככה מכה ברגליים אחד לשני: "תסתכל, תסתכל". באמת, זה יהודי משהו מיוחד. איפה הוא היה בוכה? הוא היה בוכה ב... ב"אהבת עולם" הוא היה בוכה, לפני קריאת שמע. ב... ב"ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל". אתה אומר, מה קרה? תפילת יום חול רגילה, היא לא לקחה לו, התפילה, יותר משעה. שעה... אני יודע, חמישים דקות. תפילה סטנדרטית לחלוטין. הוא היה יושב כאן ובוכה. זה מסוים, אני... אומר הרבי, אתה... אם אני אגיד לך שהתפילה שלך הזינה בעולמות העליונים כמה דברים, מה, מה תגידו אחד לשני? מה תגידו אחד

1:25:57 דובר 12 לשני?

1:25:58 דובר 15 נעשה זה.

1:25:59 דובר 12 באמת, נו באמת. מי אתה ומה אתה? אתה מלוכלך ומושפל. תיזכר בכל מה שרבנו קוק[?] אומר בתניא, כן? מי אתה ומה אתה ו... אז לא, אומר אדמו"ר הרש"ב, לא נכון. לא נכון. חלילה מה יהיה, תחשוב שאתה איזה מאן דאמר גדול ואתה איזה... גם לא. בוא, תמצא את מקומך, אבל תדע שמה שאתה עושה פועל למעלה. כי למה, למה? כי אם אתה לא תחשוב ככה ולא תתבונן בזה, אז אם תגיד: "טוב, אני גם ככה לא פועל כלום ולא עושה כלום", אז זה מתכון מושלם, אומר הרבי, לירידה. לא אני אומר, לא... הנה על ידי זה אפשר לבוא לידי ירידה חס ושלום, שיחשוב שמכיוון שמעשיו אינם נוגעים למעלה, ממילא בשרירות לבי אלך. והוא על דרך מה שאמרו חז"ל על ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו. מכירים את הגמרא הזו? איפה היא נמצאת?

1:26:45 דובר 15 גיטין.

1:26:45 דובר 12 דף?

1:26:47 דובר 15 בנזיקין.

1:26:48 דובר 12 ז' עמוד א'. מה תלמודו של רבי זכריה בן אבקולס? מה קרה שמה? הגיע בר קמצא, הגיע, אה, אה, אה, הגיע בר קמצא שמה להביא את הקורבן של מלך רומי, והיה, אה, נו, היה חור בשפה או בעין, מה שהגמרא אומרת, כמה דעות. אז מה אומרת הגמרא? אמרו, מה נעשה? נקריב את הקורבן, יגידו אנחנו מקריבים קודשים עם מומים. לא נקריב את הקורבן, נהיה בלגן. אז מה הייתה המסקנה? מה צריך לעשות? להרוג את בר קמצא. אני יכול להגיד לכם ש... אתם לא יכולים למנות סיפורים, לא יודע אם אתם מכירים, על חסידים שלקחו מוסרים ומה שנקרא העלו אותם, עשו להם עליית נשמה. אז אני תמיד שמעתי פה ושם סיפורים. פגשתי פה יהודי בנחלה שהוא סיפר שהוא היה הולך להתוועד בשבתות מסוימות, היה נוסע לתפארת חב"ד. טוב, בחור. נוסע לתפארת חב"ד ביחד עם חבר שלו, משתכנים בבית של אחד מזקני העדה שמה, לא אגיד את שמו, משתכנים אצלו, וכל פעם זה היה סדר שלפני שבתות מיוחדות. זה משום שהיה כזה איזה סדר שנתקע להם במשפחה. אב המשפחה, הוא היה יהודי מבוגר מאוד. לפני הקידוש הוא היה עושה, אמרו לו, "נו, נו, סבא, תספר את הסיפור, תספר את הסיפור". ולא, זה, זה, הוא אהב את זה ככה, "נו, סבא, תספר את הסיפור". ואז הוא היה מספר שהם פעם אפו מצות, חבורה של חבר'ה ברוסיה, ופתאום נכנס יהודי שהוא היה עלול למסור אותם לשלטונות. זאת אומרת, הם ידעו שהוא, אה, משת"פ של הקג"ב. אז אמרו לו: "נו, סבא, ומה היה ומה היה?" כולם יודעים מה היה, אבל לפעמים יש אורחים וזה, אז רוצים שהם ישמעו את זה מכלי ראשון. מה, אה, עשינו תנור ראשון, תנור ראשון. ככה. הם

1:28:30 דובר 12 היו עושים לו עליית נשמה. אז זה ככה, resembling של מקום ש-- אני יודע את זה מכלי שני, אבל יהודי אמין. למה אני אומר את זה? יש מצבים, אה, אה, צריך לקחת את בר קמצא ולהעלות אותו לעולם שכולו טוב, אלא מה? הוא מגיע אליך לבית הכנסת, הוא אומר: "לא, לא, לא, לא, לא, לא. אה, זה לא פשוט. מה יגידו?" אומרת הגמרא, מה יגידו? מי שמביא קודשים פסולים, מה יעשו לו?

1:28:50 דובר 16 הורגים אותו.

1:28:51 דובר 12 הורגים אותו. לא מתאים, לא מתאים. יש מצב שבו צריך לדעת שגם צריך לעשות עליית נשמה לאנשים. לא אתם, חס וחלילה, כן? אבל, אבל ל-למה אני אומר? אומר הרבי, זה, זה הענווה שאינה במקומה. זה על דרך הענווה הזו. אז אנחנו לא צריכים להרוג אף אחד. העניין של ענווה זה שאנחנו הורגים את עצמנו. אתה צריך להבין שמקומות אתה צריך לחדול מלהיות עניו. תאמין במה שאתה עושה, תאמין באמת. תאמין שאתה מסוגל ואתה יכול להיות למדן, ואתה יכול למצוא שיעור בנגלה, אתה יכול למצוא שיעור בחסידות. אם תאמין, זה יבוא. מאה אחוז. זה לא נמצא רק בכתבינו, זה נמצא גם בכל מיני מקומות של גויים שאומרים את זה. אנחנו לא צריכים את הטובה שלהם שיגידו לנו, רק אני בא לתת דוגמה שגם בעולם החיצוני הגויים מבינים את העניין. אם אתה באמת תהיה עם, עם, עם, עם דרייב פנימי, תתמיד, תתעלם. נפלת? תתעלם. תמשיך הלאה, הלאה. אל תיתקע בדיכאון הזה. אני מבטיח לכם, זה יגיע למקומות שלא דמיינת מעולם. לא דמיינת מעולם. לא רק זה, אתה נהיה פתאום איזה עניו, וזה, אח, כזה קדוש, שאתה כזה. אתם מכירים את הווידאו שהרבי קורא לשמואל מיידנצ'יק? הרבי מחלק, אה, דולרים לטנקיסטים, ואז הרבי אומר: "יש פה יהודי שמוביל לא טנק, אלא מוביל רכבת שלמה." אז הרבי מבקש ממנו שיבוא והוא לא רוצה. הוא סירב לבוא. ועוד פעם, והוא כאילו, אה, מה אני, מי אני? ואז הרבי מחייך כזה, והרבי מין זוקק-- מין צוחק כזה ברמ"ח. הרבי אומר: "זה הענווה שאינה במקומה, זה הענווה שאינה במקומה. מה תעשה?" אז בסוף הוא ניגש ולקח, אני חושב, משהו כמו מאה ומשהו דולרים, לא זוכר כבר, רואים את זה

1:30:17 דובר 12 בווידאו. יש מצבים שהענווה אינה במקומה. אני יכול להגיד לכם שרוב הפעמים הענווה שלכם אינה במקומה. איך אני יודע? כי כדי להיות איזה שחצן ובעל גאווה כזה ש... אנחנו גורמים לכם מעטפת, מעטפת גדולה, שדי הרבה משתדלים להיות כאלה. אתם יכולים להיות רגועים, יש לכם את כל החברים שלכם. ברגע שתנסו להרים את הראש, ייתנו לך איזו מכה קלה בראש ואתה תרד ממקומך מהר מאוד. אז זה בסדר, אתה. אם מישהו חושש שהוא יהיה בעל גאווה, אני יכול להבטיח לו שזה לא יקרה, בייחוד לא בחב"ד. אתם יודעים, היה פעם יהודי אחד שאמר-- היו מתכוונים להעלות חזן. הוא בא לרב בשאלה: "אני לא יכול לעלות חזן, יש לי בעיה." אמר לו: "למה?" אומר לו: "אני מתמלא גאווה. כשאני עולה חזן אני מתמלא גאווה כולי על הסלסולים ועל הזה." אמר לו הרב: "אל תדאג, תעלה חזן, אני אוריד לך את הגאווה ברגע." נו, מה קרה? צריך לעלות חזן ולסלסל ולזה. אז פלוני אחד ניגש אליו בשטיבלאך, דופק לו על הגב באמצע התפילה, אומר לו: "תסתכל אחורה." עוד כמה נקרעים מצחוק. נעלמה לו כל הגאווה ברגע אחד. זה בסדר, תוריד לו את הכול. ה-- אם אתם רוצים, מפחדים להיות גאוותנים, אני יכול להבטיח לכם, אף אחד לא-- אתם לא תהיו בעלי גאווה לעולם. זה בסדר. גם אם תהיו, יהיה מי שיוריד לכם. אמר לי איזה יהודי, רב חב"ד דווקא גדול, אומר לי: "אני תמיד מעודד את הילדים שלי. מעודד, מעודד." למה? כי לקצץ להם את הכנפיים כבר יקצצו להם בחוץ. יש מספיק חבר'ה שיעשו את זה. אני צריך קצת להרים אותם, לקצץ. יש אנשים שעושים את העבודה, זה מספיק. כשיה-- בחור מגיע

1:31:39 דובר 12 ולומד, אומר: "טוב, אני אדע, אני א-- אסיים את התורה, אני אדע את כל הש"ס. אני אעשה את זה, אני א--" הולכים על הגרנדיוזי, את הענק, את ה-- ואז אתה מתחיל ללמוד. יו-- סליחה. יום, יומיים, שלוש זה מחזיק. פתאום מגיע היום הרביעי, פששש, יש את הדאון הזה. לא הלך לי פה, לא הלך לי שמה, היה לי ככה, היה לי ככה, היה לי ככה. אני יכול להגיד לכם, היה פה יהודי בישיבה פה. אחד. יהודי, אני אפילו אגיד לכם, אני אגיד לכם איפה הוא ישב. אני פשוט זוכר את זה, היה הוא כל כך מצחיק. זה היה תענית אסתר. הייתי בשיעור ב', אני חושב. הישיבה מתי מסתיימת? באחת, רבע לאחת, משהו כזה. אני לא יודע, הרב שוחט. אז הוא היה כאן בערך בשתיים, שתיים וחצי. ישב, למד גמרא מסכת שבת. פעם זכרתי את הדף, אני כבר לא זוכר איזה דף זה היה היום. זה היה כאילו הסיטואציה מעניינת. זה היה-- הוא ישב ולמד, זה היה פה מול העמוד הזה, קצת באמצע. ישב, למד, למד, למד, למד, למד, והוא החליט שהוא לא משתמש בשוטנשטיין. נדפק לו במוח: "אני לא משתמש בשוטנשטיין. אני רוצה להבין את הסוגיה לבד". עכשיו אתם יודעים, אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל כשבעלי הש"ס חיברו את הש"ס, הם תכננו שתדע לפחות סדר אחד בעל פה. סדר מועד, סדר נזיקין, סדר נשים. תדע סדר אחד בעל פה. איך אני יודע? מי גילה לי את זה? יש הקדמה שאתם לא מכירים. יש לכם מסכת ברכות? תראה במסכת ברכות אם יש של עוז והדר, אבל אם אין של עוז והדר זה מהדורות חילול השם. גמרא, גמרא. לא בסדר. יש, יש

1:33:20 דובר 12 לא נורא, בסדר, לא נורא, לא נורא. יש הקדמה מאוד יפה, וזה ספר שמשום מה רש"י הגיע וייתר את ה-- את ה-- זה לא ספר, זה דפים. אני לא יודע אם שמתם לב לזה פעם, בתחילת מסכת ברכות... יש פה כלום, זה בשום גמרא לא נמצא. יש את דף השער רגיל, נכון? פתאום פה מגיעה הקדמה לש"ס. ידעתם שיש הקדמה לש"ס? כל ספר שמכבד את עצמו, נכון, יש לו הקדמה, נכון? הקדמה לש"ס. יש הקדמה לש"ס. אני מניח שבחיים לא קראתם אותה ואף אחד לא טרח גם להאיר לכם את עיניכם בעניין. אז תראו, הקדמה לש"ס שהיא שני דפים. מי כתב את ההקדמה הזו? אני אומר לכם, יש לי הפרעה של רעשים, אני, מתבלבל לי המוח. אתם יודעים. ההקדמה הזו כתב רב ניסים גאון, כך קראו לו. רב ניסים גאון היה מגדולי הגאונים, והוא כותב שם, הוא כותב כל מיני דברים. לא נכנס לכל הפרטים, סדר השתלשלות התורה וכולי, ואז הוא כותב שם כך: "יש מצב שהגמרא אומרת, יש מצב שהגמרא אומרת--" תזכירו לחזור לסיפור עם הבחור פה, אני כל פעם יוצא מסיפורים וחוזר. אז תזכירו לי הבחור. יש מצב שהגמרא אומרת, מביאה מחלוקת בין תנאים וזה נראה שזה לא מחלוקת. אז מה הגמרא שואלת? מאי איכא בינייהו? אומרת הגמרא: איכא בינייהו מעשה דרב ברונא, או איכא בינייהו ההוא גברא דאכל לא יודע מה. עכשיו אתה מנסה לחשוב, מה זה, מה זה איכא בינייהו? מה זה איכא בינייהו מעשה דרב ברונא? איפה? לא דיברנו על רב ברונא בסוגיה בכלל. מי זה הרב ברונא הזה שדיברנו עליו? אין מכ-- אין רב ברונא, לא בהתחלה, לא בסוף ולא באמצע. אז מה

1:35:25 דובר 12 אתה עושה? הולך לרש"י. ואז מה רש"י אומר לך? כדתנן לקמן דף כ"ט עמוד ב'. עכשיו אתה נמצא בדף ה'. אתה נמצא בדף ה', הגמרא אומרת לך, אני סתם נותן דוגמה, איכא בינייהו מעשה דרב ברונא? ורש"י אומר לך, כדתנן לקמן דף כ"ט. סליחה, רגע, רגע, איך אני אעמוד על דף כ"ט? אנחנו בדף ה'. אני אמור ללמוד דף כ"ט לפני זה? איך אני אמור לדעת את כל זה? זה כאילו פשוט לגמרא. מה זה רב ברונא? כל מחבר ספר בסיסי יודע שאם אתה תוציא כזה ספר שאין לו שום מקורות ותזרוק לי פתאום איזה מידע באמצע בלי שיש לי מושג או הקדמה למה שאני הולך ללמוד, הספר הזה יימכר בשתיים שלושה עותקים מקסימום. הש"ס נמכר באלפי עותקים עוד לפני שרש"י הגיע ופירש לנו. מה חשבו בעלי הש"ס? אומר רב ניסים גאון, בעלי הש"ס חשבו שאתה תהיה בקיא על כל פנים בסדר אחד, ולכן מה הם עשו? הם אמרו תראה, יש מצבים שאנחנו אומרים איכא בינייהו מעשה דרב ברונא, אני ממשיך עם הדוגמה שלנו, איכא בינייהו מעשה דרב ברונא, והם שמו לך את זה עשר דפים קדימה. יש מצב ששמו לך את זה במסכת אחרת. אתה מחפש בכל המסכת רב ברונא עושה אותה החוכמה, אין אותה, אין רב ברונא. איפה זה נמצא? אה, זה בבבא קמא, בבבא בתרא מדובר על זה. ואתה שובר את הראש, לא תמצא את זה. הם ריחמו עליך והשאירו את כל המידע בתוך סדר אחד. הם לא העבירו מידע מסדר לסדר, מנשים לנזיקין או מנזיקין לנשים וכיוצא ב-- הם לא עשו את זה. ריחמו עלינו. ואז אומר הרב רב ניסים גאון, אני רוצה לחסוך לכם את הכאב

1:37:18 דובר 12 ראש. אז כל מקום שהגמרא ציינה, יש נגיד עשר מקומות שהגמרא אומרת איכא בינייהו מעשה דרבי בונא, אז הוא אומר: בכל מקום כזה אני כותב לך עיין ברכות ס'. שמה מופיע המעשה של רבי בונא. וככה מי שלומד ש"ס פתאום נתקל: איכא בינייהו מעשה רבי בונא, איכא בינייהו זה וזה. או לפעמים הגמרא אומרת כדתנן לקמן בשמעתין, לא יודע מה, וזה מופיע עוד עשרים דפים קדימה. במצב כזה רבי נסים גאון שולח אותך. היום יש את רש"י, אז הוא במקום. מכירים את זה שפתאום רש"י כותב לך, נותן לך איזושהי הקדמה קטנטונת לסוגיה או מפרש לך איזה ביאור שאתה לא מכיר? לא, לא, רבי נסים גאון. אומר רבי נסים גאון למה? כי בעלי הש"ס, ה-ה-האמוראים הקדושים, הם חשבו שאתה תלמד את כל הש"ס בעל פה. הוא כותב את זה בפירוש. זה היה ההבנה שלהם. כמו שלומדים משנה בעל פה אז לומדים גם את הש"ס בעל פה, מה פשט? ורב שרירא גאון, גם אחד מאחרוני הגאונים, מגדולי אחרוני הגאונים, הוא מתאר שהיה לו בישיבה גרסאים. מה זה גרסאים? היית יכול לשאול אותם, היו שולחים לרב שרירא גאון: תגיד לי במסכת עירובין דף י"ז עמוד ב' שורה ג' למטה כתוב רבה בה"א או רבא באל"ף? מה כתוב? היה לו גרסאים שהיו יודעים את כל הש"ס בעל פה. מה זה? זה רבה בה"א, זה בה"א, זה לא באל"ף. ידעו הכל, הכל, הכל, הכל. נחזור לבחורצ'יק שלנו. יושב, כלומר גם בתענית עשר, אמרתי לך, פה ליד העמוד. למה אני זוכר את זה? עכשיו הבחור יושב ולומד, החליט שהוא לא משתמש בשוטנשטיין והוא הגיע לסוגיה בטומאה וטהרה במסכת שבת. אני חושב שזה נמצא בק"ן משהו, והוא יושב

1:38:57 דובר 12 ולומד ולומד. אני זוכר את דעת רבי עקיבא, חלב שהפך לזה, ואחר כך הוא מתחיל לשבור את הראש והוא לא מבין, לא מבין, לא מבין, לא. והוא פותח ראשונים וכל מי שיכול לעזור לו חוץ ממפרשים עדכניים. הבחור נתקע על זה שעתיים שלמות. שעתיים. עכשיו אני אומר לו, אתה נורמלי? תשתחרר, זה בסדר, תלמד. מה קרה? לא תמות אם תפתח שוטנשטיין. זה לא עבירה מדאורייתא, גם לא מדרבנן. לא, אני רוצה להבין לבד. הבחור הזה ישב פה שעתיים, שעתיים ורבע, ואני זוכר את זה. היה פה איזה לץ אחד, קצת ליצן קטן, שזרק פה מהחלון חזיז, דינמיט כזה לתוך האולם. סתם, היה פה בחור, רצה להפחיד אותנו. ואיך שהבח-- איך שהחזיז מתפוצץ, הבחור שלנו קופץ. אנחנו היינו בטוחים שהוא יתפוצץ. הוא קפץ מהפיצוץ. היה פיצוץ מחריד. הייתי פה. אז מסתבר שהוא קפץ כי הוא בדיוק הבין את הסוגיה כשהתפוצץ החזיז. עכשיו אני ככה מונח עם הסיפור הזה, ואז אמרתי לעצמי: רגע, מה הבחור הזה עשה פה? בזבז שעתיים שלמות על מה? היית פותח שוטנשטיין בעשר דקות, פחות מחמש דקות מבין את זה. לאחר מכן אמרתי לעצמי: תשימו לב, יש מצב שאתה, שאתה, אתה יכול לבזבז כביכול שעתיים, כביכול הוא בזבז אותם, אבל חס ושלום בעצם לא התבזבזו לו. למה? כי מה הוא בעצם י-א-א חקק בנפשו? הוא חקק בנפשו: אדוני, אדם צריך להתייגע ולשבור את הראש. הוא חינך את עצמו באותו זמן: אני אשב, אני אלמד, זה ייצרב אצלי, אני אירק דם, אני אתעצבן, זה יעצבן אותי, זה יהיה מעצבן, זה יהיה לא נעים. אבל לא, אתה תלמד, אתה צריך לשבור את הראש. יהיו כאלה שיבואו ויגידו

1:40:38 דובר 12 בסדר, צריך שורות של מזה, וזה נכון בשביל להבנות את הסוגיה. ברור שכדאי לפתוח. אבל הרווח ה-ה-הלא יסולא בפז שיצא לו פה זה שהוא הבין: אני צריך לקודד אצל עצמי את הלימוד. וזה בחור שאני יכול להגיד לכם, הוא לא היה בעל כישרונות גדול. לא טיפש, לא חכם, ממוצע מאוד, ממש ממוצע. והיום היהודי הזה הגיע. הייתי אומר לכם את שמו, אבל לא ביקשתי ממנו רשות לספר את הסיפור, אז אני לא אגיד את שמו. זה יהודי שהגיע באמת למקומות מאוד גבוהים, באמת מדרגות נפלאות. יהודי שהוא יושב ולומד היום, למדן בקיא גדול ומעמיק. אני קצת גלשתי מהנושא של הביטול. אני חוזר לזה. אתה צריך להבין ביטול, ודאי צריך להיות בביטול. אין ספק. אין ספק. אתה צריך להיות בביטול. אבל פעם ראיתי, וזה לצערנו לא זוכר איפה זה מופיע בתורת מנחם, שהרבי מדבר על הביטול והרבי אומר שלא יהיה ביטול כסקופה הנדרסת. מה זה סקופה נדרסת? אתה עובר בפתח, כולם דורכים עליו. אדם צריך להיות בביטול. אדם ודאי צריך להיות בביטול, אבל לא ביטול שהוא אני שום דבר, כמו סקופה נדרסת. אני כלום, אני כלום. מסופר על הרב של כפר חב"ד. אתם לא. אני גם לא הכרתי אותו. הוא נפטר איפשהו בל"ה בתאונה. קראו לו הרב שניאור זלמן גרליק. אז הוא למד, לדוגמה, בליובאוויטש והוא היה מתוועד. אז הוא פעם הזכיר שרבותינו נשיאינו הפקירו אותו לרבנות. משהו כזה. היה לו איזה ביטוי כזה. מה זאת אומרת? הוא צריך עכשיו להיות רב, ורב אומר להתעסק עם כל מיני עניינים ועם קהילה וכולי. אז הוא התבטא שרבותינו נשיאינו הפקירו כביכול, הפקירו אותו לרבנות. ומאז היה שם

1:42:17 דובר 12 איזה יהודי אחד בכפר חב"ד שלקח את העניין ואמר: נו, אם יש אפשרות לרדת על הרב המקומי בדברים שהוא עצמו אמר, אז למה לא? אז בא, יורד על הרב שניאור זלמן גרליק, אומר לו: אח, אתה הופקרת ואתה מופקר, וברבנות אתה מופקר ואתה עניין לציבור וכולי. וקשה ללמוד כשאתה רב. קשה ללמוד, אתה עסוק במיליון דברים. באיזה שלב הרב גרליק הסתכל עליו, אמר לו: תראה, בסדר, אותי הפקירו. נכון, אז תזכור מי הפקיר אותי ולמה הוא הפקיר אותי. ותזכור מי הפקיר אותך ולמה הוא הפקיר אותך. אז הפקירו אותי לרבנות. במירכאות, הפקירו. כן, הוא התכוון שהוא יכול היה למצוא את עצמו ללמוד לבד, להעמיק, להיות בעל מוח גדול בחסידות, הכול. אוי ויי, עכשיו הוא מתעסק גם בציבור. אבל איפה סתם למה גרליק אומר לו את זה? בסדר, צריך להיות בביטול, ודאי צריך. הוא מרגיש שהפקירו אותו כביכול. הוא מרגיש שהוא זה והוא ירד ממדרגות. אבל אסור ללכת לביטול כי... מספרים על הרב, כי אני לא זוכר את שמו. אז אני לא אגיד כי זה זה. אבל היה רב חב"די מסוים, כנראה גר בחיפה, והוא אמר ככה, הוא אמר: תמיד הוא היה תוהה לעצמו. היה לו קושיה על כל מיני גדולי, מכל מיני חוגים. שמה? שהם עצמם חותמים במכתבים שלהם, חותמים הק'. אתם יודעים מה זה הק'? הקטן זה וזה. ולפעמים כותבים עליהם כל מיני שבחים נפלאים בתוך. הם חותמים הק' וכותבים עליהם שבחים נפלאים, מוהר"ר וכולי וכולי. אז הוא אומר שהוא הסתבך. ממה נפשך, אם אתה קטן אז שלא יכתבו עליך את התארים, ואם אתה גדול אז שלא יכתבו עליך את ה... אז הרב חב"די חריף כזה.

1:44:00 דובר 12 אז הוא אמר שהוא לא הבין עד שהוא הגיע להלכות בית הכיסא. שם כתוב שמתוך שדוחק עצמו לגדולים בא לידי קטנים. בסדר, המשכיל יבין מה זה. מה, מה הפשט? חשוב, הוא אמר את זה בתור עקיצה לחבר'ה שאמרו לו. היה כמה עניינים חב"דיים שם, אז הוא ירד עליהם קצת. אבל בתור קצת ליצנות, מה שנקרא. ליצנות, אבל ביטוי חריף. אני בא לומר שוב, לא-- יש תופעה כזו אצלנו, אנחנו מזלזלים. בסדר, יש תופעה כזו בחב"ד, ולא להתעלם ממנה. זה וזה מזלזלים, זה וזה שום דבר. זה סברות של זה חארטה, זה קשקושים, זה... הלו, הלו, הלו, תתעורר על עצמך. אתה יודע מה עשה היהודי הזה? ישב, למד בעיון גדול. יש רבנים פוסקים מאוד גדולים שהרבי התייחס אליהם מאוד מאוד מאוד בהערכה. מאוד מאוד ממש, שממש אני לא אפרט עכשיו פרטים אבל... אתה יושב לומד, אתה יושב לומד, אתה, אתה, אתה נמצא בסוגיה, אתה הבנת, תהיה בביטול. אל תהיה עכשיו הרגש מי אני ומה אני, אבל אל תהיה בביטול. כי... בסדר, הגמרא שייכת אליך. תגיד לעצמך: הגמרא שייכת אליי, הסידור שייך אליי, אני יכול לחזור מאמר. אני לא יודע מי חוזר כאן מאמרים בערב. מי חוזר בליל שבת? לא בליל שבת, בערב שבת, במוצאי שבת. בחורים או הזה?

1:45:27 דובר 17 בחורים.

1:45:27 דובר 12 בחורים. יכול להיות פתאום איזו כזאת תופעה. יש חמישה שישה בחורים או לא יודע, או חמש עשרה בחורים. אלה חוזרים מאמרים בזה. פתאום מגיע בחור ואומר: נו, אני מסוגל, אני יכול, אני זה. מה עוצר אותו? יגידו שעכשיו גם אני מהחוזרים של המאמרים במוצאי שבת וזה. ממי אתה פוחד? מעצמך. זאת התשובה. מה יגידו עליי? מה יגידו זה ואיך יעשו ואיך זה? האם אני באמת כזה? אתה מתחיל לאכול עם עצמך איזשהו... אתה מתוועד עם עצמך בצורה... אני, אני אקרא לכם בזה בלשון של המאמר. אומר הרבי שיתבונן שהמלך גדול ונורא שומר ושוקד על שפתיים של אדם. הקדוש ברוך הוא יושב ושומר את השפתיים שלך. כמה למדת נגלה. הקדוש ברוך הוא מעוניין לשמוע אותך, רוצה לשמוע אותך. תחשבו על זה. אתם מנסים לדמיין את זה? כי אם היה מגיע לפה עכשיו, אני נותן לכם דוגמה, אני יודע מה, איזה רב גדול, משהו, רב גדול עולמי, נכנס, מתיישב לידך בסוגיה, מקשיב לך ללמוד. הוא רוצה לשמוע ממך. הוא רוצה לשמוע איך היית לומד ככה בהתרגשות וזה. אז הקדוש ברוך הוא עומד לידך. הרבי אומר לך, הוא מקשיב לך ורוצה. הוא מעוניין לשמוע מה שאתה לומד, למרות שכבר הוא יודע מה שאתה לומד. הוא מעוניין לשמוע. נו, אז מה אתה עכשיו בא ועושה? אני, אני ומה אני. ואני אגיד לכם, גם אתם לפעמים אתם לא מספרים את זה לעצמכם. לא מדבר אליכם, מדבר גם אליי. לא מספר את זה לעצמך. לא, אבל באמת בפנים אתה כאילו זה, זה, זה מה, זה מה שחוזר לך בתת מודע כל הזמן. ולמה אני אומר את זה? כי תדעו לכם שאחד המכשולים הגדולים בלימוד, אתה

1:47:06 דובר 12 יכול להיות מתמיד, כמו שדיברנו בהתחלה, גם אם אתה לא בעל כישרון ויש לך את ה... אתה יושב ולומד בהתמדה והכול. אתה לא תיפול בתהומות, לא, אתה מחזיק חזק ויושב ולומד. אבל פתאום מגיע איזה עניין. פשש, איזה ביטול אתה נהיה. ר' שלום יחיאל רק יכול לקנא בך. אתה נהיה איזה ביטולניק כזה. זה כל כך לא נכון. אני, אני אקרא עוד חלק מהמאמר פה. והנה מזה שהבעל שם טוב אומר שהענווה שלא במקומה היא דוגמת ענוותנותו של רבי זכריה שגרם לחורבן, מובן מזה שכאשר האדם הוא בתנועה הופכית, שיודע איך שכל מעשיו תופסים מקום, אני אדלג פה את הסוגריים, ומצד זה הוא עובד את הוי' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, הנה על ידי זה הוא בונה את בית המקדש. מבינים מה הרבי אומר? אז הבעל שם טוב אומר לך, אדוני, אם אתה נהיה איזה ביטולניק, אז אתה כמו רבי זכריה בן אבקולס. מה אתה עושה? אתה מחריב את עצמך. אתה עושה חורבן בית המקדש. אתה מחריב לקדוש ברוך הוא את הבית, מחריב את עצמך, מחריב את כל הסובבים אותך. אז אם אתה לא עם הענווה אתה ב-- אתה, אתה, אתה בביטול, אבל כשאתה לא צריך את הענווה אתה, אתה נכנס לעניין. אז מה קורה? הו, אז אתה בונה את בית המקדש. אז כמו שהרבי אומר ב-- בשליחות, בסך הכול, שזה בסדר כל אחד ואחד. לכל יהודי בית מקדש, ותעשה טובה לעצמך, תפסיק לשבור אותו. אל ת-- אל תבנה אותו, לפחות אל תהרוס. בסדר? אל תהרוס. אתה יושב, לומד, שב תלמד. בשקידה, בהתמדה. חושב עלי-- אני חוזר על הדברים. שלא תחשבו ולא תדמיינו דמיונות. אה, אה, אה, הרבי-- אמרתי

1:48:50 דובר 12 לכם, הרמב"ם כותב שיש מושג שנקרא מקרי הזמן. מקרי הזמן זה דברים שקורה, שקורים. מה לעשות, קורה. אדם יכול להבטיח-- אדם חושב עכשיו, אומר: אני מהיום עד סוף החיים לא אהיה מצונן. הוא יודע ודאי שמתישהו, בשלב מסוים בחיים, אולי גם אם הוא יהיה האדם הכי בריא בעולם, יהיה פעם פעמיים שהוא יהיה מצונן. נו, אתה יודע שזה הולך לעבור. איך אתה לא אומר-- אתה לא אומר. זה בטוח לך? זה בטוח. ודאי זה בטוח. אוקיי. יש מקרי הזמן. אדם יושב ולומד. אדם יושב ושוקד על התורה. אני, אני קצת חופר על הנקודה הזו כי זה חשוב. כי, כי המקומות האלה, אמרתי לכם, תעשה עבירות, תעשה מצוות. איך אמר רבן דונטון[?] פעם: תעשה עבירה, תעשה מצווה, אבל כבר למען השם תעשה משהו. אתם מבינים? אדם יושב, אני זה ב-- במירכאות, אני קורא לזה דיכאון. אולי זו לא המילה הכי נכונה, אבל התנועה ה-- ה-- הנחיתות הזו, התנועה ה-- ה-- הדאון הזה, הירידה הזו, המי אני, המה אני, ההרגשה הזו, ולא הצלחתי ולא-- אני אומר לכם, האדם שיאחז בשיניים, הקב"ה יזמן לו את ההצלחות. זה ברור כ-- אני יכול לשבת איתכם מפה. יש לי ספר בבית, שלושה כרכים, רק סיפורים על גדולי ישראל וכל מיני יהודים מכל הסוגים, החוגים והמינים, וחב"ד אם אתם רוצים. כולם כולם בפנים. מהותו של הספר הוא אחד. אתם רואים את זה בחוש. האדם שישב והתייגע ועשה ו-- איך כבר מתבטא אחד מגדולי הלמדנים? הוא אמר כך: לא צריך יותר מדי, לא צריך להיות ער בלילות, לא צריכים להיות. מה צריך לעשות? איך, איך, איך אתה נהיה-- א-א-איך אתה לומד? איך אתה רוכש ידיעות כמו שצריך? אתה

1:50:33 דובר 12 קם בבוקר, אוכל, מתפלל, יושב לומד, אוכל ארוחת צהריים, יושב לומד, אה, ממשיך ללמוד, מגיעה ארוחת ערב, אוכל ארוחת ערב, יושב לומד קצת, מגיע הלילה, אתה הולך לישון. שמונה שעות, קם בבוקר, אוכל משהו לפני התפילה, לומד חסידות, מתפלל. אם אדם יעשה כזה דבר, אבל עם מה? יהיה, יהיה, יהיה סדר. זאת אומרת, אתה יודע, זה הסדר שלומד, אני לומד. לא אוכל פת במלח, לא שום דבר. ללמוד על הסדר כמו שצריך. אני יכול-- אתם יודעים מי היה הרב ברוך מגננ[?]? קראתם ספר זכרונות הרב ברוך מגננ[?]? אתם יודעים במה הוא היה בקיא? הוא היה בקיא בכל אורח חיים בעל פה. כל אורח חיים בעל פה. קראתי בספרים, מה שנקרא ספרים, נקרא לזה ספרים חיצוניים. זאת אומרת, לא ספרים, לא ספרים תורניים, אלא ספרים שמתארים את חיי היהודים בפולין ב-ב-לפני מאה שנה. הם היו אומרים, היה קל ללכת לבית הכנסת ולמצוא בעלי בתים, בעלי בתים רגילים, יהודים שקמים בבוקר, עובדים למחייתם והכול ולא לומדים כל היום, לא אברכים, לא שום דבר. והם היו בקיאים בש"ס, בקיאים בש"ס, עם תוספות, עם רא"ש, בקיאים בש"ס. ולמה? הם לא היו איזה גאונים גדולים, שום דבר. מה הם היו עושים? מגיעים למנחה מעריב, יושבים לומדים שעה, אחרי מנחה שעה וחצי, יושבים לומדים על הסדר. מה קורה אבל כשאתה לומד, פתאום מגיע לך חבר, נכון? מתחיל לדבר איתך. כבר אמרו חז"ל, נכון? שאחד שלומד אז הוא לומד, שניים זה חברותא, שלוש זה התוועדות וארבע זה כבר קיבוץ גלויות. התוועדות ענקית. אתה יכול להביא זמרים ועניינים, שיהיה ממש הופעה. מגיע אליך בחור, מפריע לך בלימוד והוא מפריע. מה קרה? מותר להגיד את זה. הוא מפריע לך

1:52:11 דובר 12 בלימוד. אתה יושב ללמוד, הוא מפריע לך. אתה אומר לו: אדוני, דבר אחרי זה. אתם מתמודדים פה-- ההתלבטות שלכם הכי הרבה היא בבוקר אם לקחת גבינה או קוטג'. זה נראה ההתלבטות המקסימלית שיש לכם בחיים. גבינה, קוטג', חביתה עם בצל, חביתה בלי בצל. אין לכם, זה ההתלבטות שלכם בחיים. אני מכיר יהודי, יהודי מסורתי מקריית מלאכי, מתחזק כזה, יהודי חזק ברוך השם. הוא מספר לי שהוא הגיע למסעדה, ועם מי הוא הגיע למסעדה? עם ארבעה חבר'ה שלו שלא מחמירים לשים גרטל מ-- אשדוד. שבח כמוהו. אין לו שום גרטל בבית. בקיצור, יהודים שלא, כן, כמובן בדין ודייך תכוס. הם לא מחמירים יותר מדי. כן, לא נתי. אז הנה הם הגיעו למסעדה. הוא נכנס למסעדה ואני אמרתי לו שהוא אוכל רבנות, אוכל זה אוכל. בסדר, זה יהודי שמתקרב. אמרתי לו שעל כל פנים יקפיד על רבנות חלק. לפחות לאט לאט. עוד לא רבנות. כשר רבנות חלק. מגיע למסעדה. הוא מספר לי את זה. עמדו לי השערות. נכנס למסעדה. הוא מגיע עם חברים. הוא מגיע עם ארבעה חברים ועם נשותיהם ויושבים במסעדה. פתאום הוא ניגש לבעל המסעדה, אמר לו: "איפה תעודת הכשרות שלך?" ניגש למלצר: "איפה הכשרות?" אז ההוא אומר לו: "אני אביא לך אותה. בטח שהכול כשר, הכול מסודר." מביא, חוזר. אין תעודת כשרות. מה? מי? מו? איפה? קרא לבעלים. קרא לבעלים. אז הבעלים מביא את תעודת הכשרות. בתעודת כשרות כתוב: התעודה הזו בתוקף עד, אני יודע, י"ג כסלו תשפ"ג. התאריך שלה עבר כבר לפני חודשיים. פג התוקף של תעודת הכשרות. הבעלים אומר לו: לא, תשמע, יש לי תעודה ויש לי זה. חבל. אני מדגיש לכם, זו לא מסעדה

1:53:51 דובר 12 שאתם מכירים פה. אני הולך פה, לא אגיד שמות של מסעדות. כן, אני הולך פה למרכז או לסוף הרחוב לאכול. לא מסעדות כאלה של-- אנחנו הולכים למסעדות, אוכלים מסעדות יוקרה, מה שנקרא אוכלים ואבוי'דה, לא ככה. מה שאתם חושבים ב-- העברה בעלמא. במקומות מכובדים. והוא אומר לי, "מתחילה להיות סצנה שאני מבקש תעודה. אני רואה שאין. אני אומר לבן אדם, איפה הזה שלך, איפה תעודת כשרות? זה לא, זה לא תקף." והוא מתחיל לצעוק והוא אומר לו, "אני לא, טוב, אני לא מוכן לאכול פה", ואשתו אומרת לו, "איזה בושות אתה עושה לנו", וכל החברים, "נו תפסיק כבר. ומה זה יש לך?" ו-- בחצי שעה הוא היה כמוהם, כן. בקלות הוא היה יכול להישבר. בסופו של דבר הוא אומר לו, לא, אני אומר לך זה כשר. אומר לו, כשר? תביא את המשגיח. בשורה התחתונה הם התעכבו שלושת רבעי שעה. בשעה אחת בלילה הצליחו להשיג את המשגיח, העירו אותו מהשינה. המשגיח אמר לו המקום כשר. כמובן לא בכשרות שלנו, בכשרות אה בינונית כזאת, ואמר לו את הסיבה שלא הביאו את התעודה, כי הוא עוד לא שילם את האגרה לרבנות. אבל אני נמצא כל יום והכול מושגח. עכשיו הוא אומר לי, שלושת רבעי שעה אנשים מסתכלים עליו, הוא עומד בחוץ, גשם, כל החברים שלו עם נשותיהם כבר מסתכלים עליו כמו על מחופרן. הוא עושה פדיחות לעצמו ופדיחות לאשתו. הוא מספר לי את זה, ותשמע, בסוף ברוך השם עמדתי, הצלחתי ו-וידאתי שהכול כשר. אני שמעתי את זה. אני אמרתי, איפה אני יש לי התמודדות כזו שאני מסוגל להגיד אני עומד בה. מגיע בחור. אתם יושבים ללמוד. החלטת לשבת וללמוד. החלטת לסיים מסכת. החלטת

1:55:20 דובר 12 ללמוד בסדר חופשי, כל מיני, לא משנה מה החלטת. אתה יושב, לומד, מתמיד. פתאום בא אליך מישהו, וואי תראה את זה וזה. וואי תראה פה ושם. וואי-- עכשיו לפעמים לא-- אתה, לא מעניין אותך מה שהוא אומר, אבל גם לא נעים לך ממנו. נכון? נכון לא נעים לך, אתה מתייחס. אז על זה אמרו עליך שענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו. למה אתה צריך להחריב את בית המקדש שלך עם בחורצ'יק כזה? בא לדבר איתך. הוא בא לדבר איתך בתמימות. הוא לא בא להציק לך חס ושלום. כן, הוא לא מבין שאתה בתוך העניין. הוא בא לדבר איתך בעניינות. אתה צריך להגיד לו בצורה יפה, אדוני, בצורה מחויכת, אנשים לא ייפגעו וגם אם ייפגעו טיפה בהתחלה הכול בסדר. אף אחד לא מת מזה. אתה יכול להרגיע אותו, תעמדו על שלכם. שחררו את הסביבה. נכון, הסביבה חשובה, ולא צריכים להיות כתוב "והייתם נקיים מה' ומישראל". לא צריכים להיות עכשיו איזה... אני לא רוצה לצטט פה סיפור, כזה לא-לא-לא מעודד אלימות. אבל היה פעם סיפור בסביבה. אני יודע שניגנו את הניגון הזה מקודם, אבל יש לי חביבות אליו אז התחלתי אותו עוד פעם. זה... אני אגיד לכם, אה, עניין נוסף. אני יוצא לי להסתובב בין כל מיני, אה, מטבע הדברים, יהודים שקצת לומדים תורה, לפחות מנסים. אמ, בבחרותי היה-- הצעירה אפשר לומר, ארבע עשרה הייתי. היה בחור שאגב פה רעיון לדעתי רעיון נפלא, גאוני אפילו. הוא שיתף אותי בעניין הזה. הייתי אני ועוד אחד. לא, לא איזה עניין גדול. הייתי רואה אותו לפעמים ניגש לבניין המרכזי למעלה. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל בבניין המרכזי פה בנחלה יש ספרים

2:00:01 דובר 12 שיכולים להספיק לשלוש כוללים ביחד. זה יש פה ברוך השם ריבוי ספרים. הוא היה עולה, לוקח ספר, פותח, קורא קצת, סוגר. לוקח ספר ועובר קצת, סוגר. לא הצלחתי להבין מה יש לבן אדם הזה. כאילו מכיר אותו. ומה, מה? מה אתה קורא שם? עושה איזה תיקוני זוהר, ייחוד נשמות. מה אתה? אז שאלתי אותו מה, מה הווארט? אז הוא אומר לי שהוא עושה מבצע ראש מלא ספרים. מה הפשט? אומר תראה, חייבים להכיר ספרים. ארון הספרים היהודי ברוך השם גדול מאוד, גדול מאוד מאוד. יש לנו מאות אלפים של ספרים אולי, לא כולם נמצאים בדפוס, לא כולם נמצאים-- אבל יש ריבוי עצום של ספרים וישנם מצבים שאתה יושב, לומד, יושב, לומד. אתה יכול ללמוד ולדעת ול-- אתה לומד את הספר, אתה מכיר אותו, לא נגעת בספר. למה שתכיר אותו, נכון? וזה בושה לא להכיר אותו. מה הפשט? אני לא רוצה להוציא לעז על בני ישראל. אתם יודעים מה זה משנה ברורה?

2:01:07 דובר 3 כן.

2:01:07 דובר 12 יודעים, כן? חיבור על השולחן ערוך, חיבור של החפץ חיים לפני מאה עשרים שנה. הם יודעים או לא יודעים? היה פעם בחור, אה, לא, אה, לא אכנס עכשיו לפרטים. מה, מי, מו. חב"די, לא חב"די. לא משנה העניין. בחור שביקשו ממנו, שאלו אותו האם יש בבית כנסת כאן משנה ברורה. אני לא יודע אם זה מעשה שהיה או שיהיה, אבל הווארט הוא נחמד. שאלו אותו. ניגש אליו איזה יהודי, אמר לו, יש כאן משנה ברורה בבית כנסת? אז הוא חושב רגע, מסתכל, אמר תראה, משנה ברורה. אני לא יודע אם יש כזה, אבל יש לנו משניות קה"ת אם אתה רוצה. אני שמעתי את זה ממישהו על דרך אמת, מה שנקרא סיפור שהיה, אבל אני לא יודע כמה להאמין לזה או-- על כל פנים המסר מובן. אני אומר את זה כדי שהמסר יבוא.

2:01:48 דובר 3 רייזל.

2:01:48 דובר 12 בן אדם יכול לשבת, אה?

2:01:50 דובר 3 שם רייזל.

2:01:51 דובר 12 יש רייז, מה אתה אומר זה. בן אדם יכול לשבת וללמוד, ויש דברים בסיסיים שאתה צריך לדעת. אתה חייב להכיר את ארון הספרים היהודי. ולמה? אני אגיד לכם למה. ישנם מצבים שבן אדם יושב לומד גמרא. למה אתה הולך ללמוד גמרא? משנה, גמרא, ואתה לומד את זה כי זה מה שלמדת מכיתה א'. כיתה ד', אני יודע, אני חושב מתחילים שם משניות, גמרא. נו, אתה לומד את זה על הסדר ומגיע לישיבה וממשיך. אבל תדעו לכם, אני אקדים לכם בסיפור. יש חברת מכוניות שנקראת חברת קרייזלר, חברה. ומשום מה המניות של החברה, המכירות של החברה התחילו לצנוח, ולא הפסיקו המכירות. לא הולך טוב, לא מצליחים לשווק רכבים. אז מה הם עשו? הביאו איזה יועץ חיצוני שייעץ לחברה מה לעשות. מה עשה היועץ? אוסף את כל מנכ"לי החברה, כל המנהלים, ואומר להם: רבותיי, אני בחמש דקות פותר לכם את הבעיה. איך תפתור את הבעיה? איך חמש דקות? זה מאזנים של חברה. להסתכל, לנתח מה הבעיה. אמר להם: תסמכו עליי, חמש דקות. מושיבים את כל מועצת המנהלים עם כל הדירקטוריון. מושיבים את כולם סביב שולחן גדול, והיועץ החיצוני פותח ואומר: רבותיי, אני מבקש מכולם להוציא את צרורות המפתחות שלהם, להוציא החוצה, להוציא מהכיסים, לשים על השולחן. כולם מוציאים. ואז הוא מתחיל: אתה, אתה, אתה, אתה, אתה, אתה, אתה מפוטרים. לכו הביתה, אל תחזרו לפה. מסתכלים עליו. מה יש למשוגע הזה עכשיו? גם פותר את הבעיה בחצי דקה וגם מפטר להם חצי ממנהלי החברה. ואז היועץ מסביר להם: תראו, כל החבר'ה האלה, תסתכלו על צרור המפתחות שלהם. לזה יש BMW, לזה יש מיצובישי, לזה יש הונדה. אני יודע, כל השמות, קראו חז"ל. כל

2:03:41 דובר 12 אחד, לאלה אין קרייזלר. זה, זה, זה עם קרייזלר; זה, זה, זה, זה, זה בלי קרייזלר. אם אתה לא מאמין במוצר שאתה מייצר, אז איך תשווק אותו לאנשים אחרים? אתה לא יכול לשווק אותו. ואז מה קורה? אתה עובד כי אתה עובד, כי אתה נמצא, כי יש לך משכורת, כי יש לך זה, אבל את הקרייזלר אתה לא משווק אותו. אם אתה לא משווק אותו, צא מהחברה, אתה לא... מה אתה עושה פה בכלל? אתה לעולם לא תצליח להרים מכירות ודברים. כלפי הדברים אמורים: זה לא כמו שיושבים ולומדים גמרא, נכון? יש לנו חברה שנקראת ללמוד גמרא. אז אתה יכול להגיע לחברת לימוד הגמרא הזו: אני, יש לי בעיה, ההורים שלי שלחו אותי לפה, וזה הסדר ללמוד בישיבה, ולומדים גמרא ולומדים משניות, לומדים, אה, יש שיעורים, יושבים ולומדים. זה הסדר. מה אני יכול לעשות? ופה אני, זה הסדר של החיים שלי. בסדר, זה אופן אחד להגיע. יש אופן להגיע שאתה מגיע, זה בתור החברה שלך. זה אני, זה שלי. אם אתה מגיע בתור איזה, מה שנקרא, עיתונאי כזה חיצוני שבא לסקר את מה שקורה בישיבה, אז חבל על הזמן. איך אתה רוצה ל... אתה צריך שכל כולך, שהבריין שלך יהיה בפנים. אתה כאן במשימה. ולמה, למה אני מזכיר את זה? אדם לא יכול להתחבר למה שהוא עושה או למה שהוא לומד או למה ש... אם אתה לא יודע מול מה אתה נמצא, אם אתה לומד את הדף גמרא הבודד הזה ואתה לא מבין לאיזו מערכת הוא שייך, רחבה מאוד, חבל על הזמן, זה לא יעבוד. אתה תנסה לשבור את הראש שלך על הגמרא, זה לא יהיה זה. אחד

2:05:18 דובר 12 הדברים ש... זה לא ה-דבר, אחד הדברים שמבטיח לנו הנאה נורמלית, אה, כניסה ללימוד, זה ההבנה לאן אתה משתייך. וזה אתה יכול להבין אך ורק אם אתה יודע איך התחילה המשנה, איך משה רבנו התחיל. תגידו לי, שאלה אליכם. למדתם בגמרא, אתם קודם כול בבוקר, יצא לכם בגמרא כל בוקר: אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, נכון? מובן? מובן, אבל נכון? שנאמר: וכל בנייך לימודי ה', אל תקרי בנייך אלא בונייך, נכון? קרה לכם פעם שאני יודע מה, הראש ישיבה, אני יודע, הרב המשגיח עצר אתכם בכניסה לזאל ואמר לכם: "אה! כתוב לי פה שבבוקר איחרת. מה זה איחרת עשר דקות לחסידות?", נכון? מה תגיד למשגיח? אני אתן לכם עצה, שהמשגיח הזה לא יפגע בי, אבל אתן לכם עצה. תגידו למשגיח: אל תקרא עשר דקות אלא הגעה בזמן. פתרון של דוסים, נכון? אל תקרא זה אלא זה, אל תקרא מאה אלא מאתיים. אתה קיבלת תלוש סוף החודש, נכון? קיבלת משכורת ממישהו? אל תקרא חמש עשרה שקל, חמש עשרה אלף. מה עכשיו?

2:06:23 דובר 4 מה להוסיף?

2:06:24 דובר 12 אה?

2:06:24 דובר 4 מה להוסיף?

2:06:26 דובר 12 מה זה אל תקרא? מאיפה... מי הצניח את האל תקרא הזה ומאיפה הצניחו אותו? מה זה בא להוסיף? אז אני אגיד למנהל החברה שלי: "אדוני, יש לי פה תלוש משכורת, תן לי חמש עשרה אלף שקל, זה נחמד. החודש היה עמוס לי, אז אל תקרא חמש עשרה, שמונה עשרה, תביא עוד שלוש". מה זה אל תקרא? מי המציא את ההמצאות האלה? מה זה הדבר הזה? בכלל, גם מה זה גזירה שווה? אין קשר בין המצולם לכתבה בכלל. יכול להיות לך איזשהו פסוק, פה כתוב אתם, פה כתוב אתם. משמע זה ככה. תלכו ל... אתם יודעים מה, מה קרה? אני פעם ישבתי, שבועות האחרון ישבתי, למדתי עם יהודי. הוא הגיע במסירות נפש, שיהיה בריא, הגיע ללמוד איתי גמרא. בליל שבועות הוא סיים את התיקון בבית הכנסת שלו במרכז העיר, הגיע לתפארת אליעזר ללמוד גמרא. מסכת תמיד הוא רצה לסיים אותה. מסכת תענית, רצה גישושים עם המסכת. ישב ללמוד איתי גמרא. פתאום הגמרא אומרת אל תקרא זה אלא זה. אז הוא התבטא קצת בשפה זה, אבל הוא אומר לי, חיכיתי לראות מה הוא יגיד לי, כאילו אם הוא יתייחס למה שהגמרא אומרת, שהגמרא אומרת, מנסה להבין משהו, והגמרא אומרת: לא, כתוב במשנה ככה אבל אל תקרא ככה אלא ככה. כתוב בתורה ככה, אל תקרא ככה אלא ככה. אז אני קורא איתו ובתמימות, כאילו משחק אותה, לא כ... אני בא להמשיך, אז הוא אומר לי: "רגע, רגע, רגע, רגע, מה זה אל תקרא?" אז חזרתי על המילים, לא הסברתי לו, חזרתי על המילים: אל תקרא זה אלא זה, זה. הוא מסתכל, אומר לי: "תמודה על כך, נחזור על המילים של זה, מה ש...

2:07:44 דובר 12 קצת רחוק, אבל אני אחזור על המילים שתבינו את העניין. הוא אומר לי: "אתה מודה על כך שאם היה יושב מולך אדם לא דתי, הוא היה נותן לך כיסא בראש". זה היה ביטוי. מה זה "אל תקרא זה אלא זה"? מה, מה, מי זה המציא את ה-- מה זה ההמצאות האלה? גם בכלל, מה זה הלכה למשה מסיני? הלכה למשה מסיני. סגרתי לך את הפה. זהו. מי החליט? וחוץ מזה, מי אמר שבמהלך הדורות לא הכניסו ודחפו את זה, הלכה למשה מסיני, באמצע? תחשבו על זה. אתם לומדים בבבא בתרא, לא? לומדים בבבא בתרא עכשיו? אתם יודעים מה זה כל דאלים גבר? למדתם את זה? הגעתם לפרק חזקת הבתים. מה זה כל דאלים גבר?

2:08:23 דובר 4 או בטענות או ב-

2:08:24 דובר 12 מי שמצליח, נכון? מי שהולך ותופס בזרוע חזקה הוא המנצח. נכון?

2:08:29 דובר 4 או בטענות, לא?

2:08:30 דובר 12 או בטענות זה או בטענות. אבל יש דעה שאומרת בכוח הזרוע. זה קביל בבית משפט היום? אתה יכול להסביר בהיגיון כזה דבר לבן אדם בחוץ? אתה יכול להסביר לו בסברה? אתם מבינים מה אני אומר? אם אתה לא יכול להסביר לו בסברה מה ההיגיון של זה, סימן שאתה בעצמך לא הבנת כלום. לא הבנת. אני הבריון, כמה בריונים יש שם בחוץ? כמה בריונים? מלא. כל אחד שיביא, יביא איזה עבריינים, ישלם להם כסף, פששש. ייקחו את הספינה שמה, ייקחו אותה. מה זה התרבות האלימה הזו? תחשבו על זה. אני עכשיו יכול לשבת ואני לא רוצה לשבור לכם את כל הזה, אבל, אבל אתה יכול לקחת כל סוגיה. מה זה? מאיפה זה התחיל? מאיפה זה נגמר? דברים שהם לכאורה נראים לא הגיוניים ולא סבירים בעליל, שאנחנו לא יודעים, אנחנו קוראים את זה. אתם יודעים מה זה בן הא הא אומר? כמה פעמים קראתם השנה, שנה שעברה, זה נכון. בן בג בג אומר: הפוך בה והפוך בה דכולא בה-- נכון? בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא. מי זה הבן בג בג הזה? והבן הא הא הזה? ולמה דווקא הם עם השמות המצחיקים האלה? סליחה. מה זה בן בג בג? מה זה בן בג בג? מה? יש משמעות לשם הזה? אתם יודעים מה זה בן בג בג? מה זה בן בג בג? זה היה השם שלו? זה לא השם שלו. מי זה הבן בג בג? אנשים שלומדים באמת, לכו תבדקו. אבל מה שאני בא לומר זה מה, מה זה? אם אתה לא יודע מאיפה התחילו הדברים. משה רבנו, רבי יהודה הנשיא. אתם יודעים שהיו לומדים ב-- עד לפני אלפיים מאתיים שנה היו לומדים תורה רק בעמידה. אתם

2:10:06 דובר 12 מודעים לכך שהייתם אמורים לעמוד משבע וחצי בבוקר עד שבע וחצי בערב? לא כולל הזמן של לימוד הסדרים.

2:10:13 דובר 4 עד חול העולם.

2:10:14 דובר 12 עד מתי? עד מתי למדו בעמידה?

2:10:16 דובר 4 עד רבן גמליאל השני.

2:10:18 דובר 12 השני או הראשון או השלישי?

2:10:19 דובר 4 הראשון.

2:10:20 דובר 12 ראשון. מי אמר?

2:10:22 דובר 4 הר"ן.

2:10:24 דובר 12 יפה, אז יודעים פה משהו אני רואה, יפה. אבל א-א-א-אז צריכים להבין, אם אנחנו לא נבין לאן-- מה זה הגמרא הזו, מה זה כל הערימה שיש כאן מאחורה, תוספתא. מי צריך אותה? מי נוגע בה בכלל? מה זה התוספתא הזאת? במי-- בשביל מה? מה זה משנה, תוספתא, ברייתא? בסדר, ברייתא אתם פוגשים בגמרא. אם הוציאו את הברייתות מחוץ לחוק והשאירו את המשנה, למה צריך ברייתא? אני מנסח ספר חוקים, מוציא מהחוק כל מיני דברים שלא נראים לי. זה מה שרבי יהודה הנשיא עשה, ואז מגיעים האמוראים, עושים כביש עוקף, מביאים ראיות מהברייתות. מה זה הדבר הזה? איזה מין תרבות? וגם מה זה התוספתא הזו שפתאום מצניחים לי תנאי, תנאי, תנא. תחשבו על זה רגע. בכלל, גם תוספות אני יכול להראות לכם סתירות, סתירות באמונה. אבל איך תוספות סותרים אחד את השני. הוא אומר א', הוא אומר ב', הוא אומר ג'. סתירות בלי סוף. אני יכול להביא לכם מאות, עשרות. מה זה, אנשים שונים? פעם ראיתם מישהו חיבר ספר, כתוב עליו, חתום מאתיים איש, ובספר יש ים של סתירות. זה נראה לכם הגיוני להוציא כזה ספר? זה הגיוני להוציא או לא הגיוני להוציא? היה עובר הוצאת הספרים קורן.

2:11:41 דובר 4 כן, של אח שלך.

2:11:42 דובר 12 הנה סבא שלך, הוצאת הספרים. היה מוציא כזה ספר או לא? אני לא טועה, סבא שלך, נכון? היה מוציא כזה ספר? אומר לך: אדוני, לך תסגר עם עצמך על מה שאתה רוצה. תחזור אליי אחרי זה.

2:11:53 דובר 4 כן, יש לך הרבה ספרים ש--

2:11:56 דובר 12 אבל מה ההיגיון לחבר ספר עם מאתיים איש? כל אחד סותר את השני. חברו כל אחד בנפרד, עשו סדר.

2:12:02 דובר 4 אין לו את זה.

2:12:03 דובר 12 מי אמר? מאיפה אתה מביא את המידע שהם לא עשו את זה? מאיפה אתה מביא את המידע הזה?

2:12:07 דובר 4 עובדה שיש סתירות.

2:12:08 דובר 12 אה, עובדה שיש סתירות? אז אם אני רואה שיש סתירה, אני לא אומר: טוב, צריך לקבל את הסתירה. אני אומר: טוב, כנראה שזו עובדה. זה בעצם ייחוד.

2:12:15 דובר 4 למה ברש"י אין כמעט סתירות מרוב שאתם...?

2:12:17 דובר 12 ברש"י אין כמעט סתירות? מי אמר? יכול גם להיות סתירות ברש"י.

2:12:20 דובר 4 יש סתירות.

2:12:20 דובר 12 נו, נו, נו, בסדר. אתם למדתם על אגעת מש? אתם יודעים מה זה אגעת מש? זה לא שם של כלי נשק. מה זה אגעת מש? אתם יודעים מה זה אגעת מש?

2:12:29 דובר 4 תוספות מורה נבוכים.

2:12:30 דובר 12 מה זה?

2:12:31 דובר 4 תוספות מורה נבוכים.

2:12:31 דובר 12 מאיפה הוא צמח? איך תוספות מורה נבוכים הגיע לתוך רש"י? תוספות איפה נמצא?

2:12:38 דובר 4 בחוץ.

2:12:39 דובר 12 מחוץ לרש"י, נכון? בחוץ. רש"י בפנים. פתאום אחד מבעלי התוספות השתחל לו ודחף לו דברים לתוך רש"י. ותראו שזה רק בדפים מסוימים נמצא. פתאום בדפים אחרים הוא נעלם. לא רואים אותו באופק.

2:12:51 דובר 4 דפוסים.

2:12:52 דובר 12 דפוסים? למי יש לו אומץ להגיד את זה, אה?

2:12:55 דובר 4 דפוס, זה נכון.

2:12:56 דובר 12 התפלק להם ככה פתאום. נשמע לך הגיוני? עוז והדר, כן? סדרה חדשה.

2:13:02 דובר 4 זה מה שקרה לפני שבע מאות שנה.

2:13:05 דובר 12 אז השאירו את הפדיחה, ככה? איכשהו התפלק להם פה פתאום? שבע מאות שנה לא היה דפוס, נשמה שלי. אז צריך לפני ארבע מאות וחמישים שנה.

2:13:13 דובר 4 עוד יותר בכתב יד.

2:13:16 דובר 12 אז סתם התבלבלו, הכניסו. אז שישימו הערה, כמו כל מיני דברים ששמים הערה, שימו הערה: זה התפלק. זה... היו מצבים שתוספות נמצא, שתוספות עמוד א' נמצא בעמוד ב'. אז שמים הערה: תוספות זה שייך לעמוד ב'.

2:13:26 דובר 4 איפה התשובות?

2:13:28 דובר 12 לפני התשובות אני רוצה להציג את הבעיה קודם כול. מה אני בא להגיד? אני בא להוריד לכם את המצב רוח? ממש לא. קודם כול השאלות האלה גם כן היו לי ואני עבדתי קשה למצוא את התשובות. אז עבדו גם כן קודם כול. מה קרה? עכשיו אני אקח לכם הכול בזה? אני צוחק. אבל צריך להבין שזה הרבה הרבה יותר רחב ממה שאנחנו חושבים. ואם אנחנו נבין מה מדובר פה, מה בכלל קורה בספר המוזר הזה שקוראים לו גמרא? מה זה להסתבך? יש שולחן ערוך, תשחרר אותי מהגמרא הזאת. מה הרמב"ם כותב? מה אתם יודעים, רמב"ם? מה הוא כותב בהקדמה שלו?

2:14:00 דובר 4 ללמוד רק חומש?

2:14:01 דובר 12 מי שלומד הספר שלי מספיק ללמוד חומש ורמב"ם. זהו, לא צריך שום דבר באמצע. כן? מכירים את זה או לא מכירים? נכון. באמת הרמב"ם מתכוון לזה?

2:14:12 דובר 4 כן.

2:14:13 דובר 12 כן?

2:14:13 דובר 4 מבחינת ההלכה, לא מבחינת ה-

2:14:14 דובר 12 מבחינת ההלכה. אתה מבין מה הרמב"ם כותב?

2:14:17 דובר 4 אז יבינו.

2:14:18 דובר 12 היום עזוב אז. הרמב"ם לא כתב "ואז יבינו". הוא אמר גם, הוא מכוון את זה לכל מצב.

2:14:22 דובר 4 אז ישתנו הדורות.

2:14:24 דובר 12 טוב, זה "ישתנו הדורות" זו התשובה הכי קלה. כן, הכול יכול להשתנות. לא כתוב. גם בזמן הרמב"ם לא הבינו אותו בעצמו. מה הרמב"ם חשב שם? אני לא בא ל-- חס ושלום להוריד למישהו את המצב רוח. אני בא לומר, יש כאן היגיון עמוק ורחב מאחורה. הקדמת רב ניסים גאון שאמרתי לכם לפני זה, רב ניסים גאון, הקדמה לברכות. זה בעצם הקדמה לש"ס. ההקדמה של הרמב"ם לפירוש המשניות שופכות אור על המון המון דברים. הרבי פעם מתבטא שהוא לא מבין למה לא לומדים כללי התלמוד. אתם יודעים שיש כללים לתלמוד? יש כללים איך לומדים גמרא. איפה הכללים האלה נמצאים?

2:14:59 דובר 4 אני במרחק.

2:15:00 דובר 12 איפה?

2:15:00 דובר 4 אני במרחק.

2:15:02 דובר 12 איפה הם נמצאים, שאלתי.

2:15:04 דובר 4 בסוף מסכת ברכות.

2:15:05 דובר 12 בסוף מסכת ברכות. אז הרבי מביא בשיחה שהוא לא מבין למה הוא התכוון. התלמוד זה הדבר הכי פשוט. אתה בא ללמוד ספר, אתה חייב ללמוד את הכללים שלו, אחרת אתה לא מבין מה זה הדברים המוזרים שהוא פתאום מצניח לך. אז אומר הרבי, התשובה היחידה שמצאתי, כי זה נמצא בסוף מסכת ברכות. זו מסכת שבישיבות היא לא הולכת טוב. למה? זו לא מסכת עיונית מספיק. אז לכן שלחו את זה הלאה. הרבי הרש"ב, יש לו קונטרס עץ החיים, הסבר שלם איך לומדים, מה לומדים, איך עושים. הוא שולח לספר של הר"י קנפנטון. אתם יודעים מי הר"י קנפנטון? מי הר"י קנפנטון? גמר שטויות. השם שלו. רבי יצחק קנפנטון היה מגדולי, מגדולי חכמי ספרד של לפני חמש מאות שנה. הוא תיאר, הוא היה גאון בצורה לא נורמלית. הוא היה לוקח את התלמידים שלו, שואל אותם שאלה, שולח אותם לחפש תשובה ואומר לתלמידים האחרים: תראו, עוד חמש שעות זה חוזר עם התשובה הזו, זה עם התשובה הזו, זה עם התשובה הזו, זה עם התשובה הזו. ואחרי חמש שעות הם יכולים ככה, לא ברוח הקודש. איך הוא היה עושה את זה? הוא היה כל כך בעל שכל. הוא כל כך הבין את מהלכי המוח של התלמידים שלו, שהוא הבין לבד שכל אחד יגיע לסברה אחרת והוא ידע מי יגיע לאיזו סברה מאיזה כיוון. אתם מבינים איזה מוח צריך בשביל זה? אז הוא כותב בהקדמה שלו, הוא כותב: כלל ראשון צריך לדעת, קודם כול לכם הגמרא שאתם לומדים, שאתם מרגישים ככה כמו טווסים. לומדים, מה זה הסברה הזאת, מה זה, זה רבי יהודה? מה זה, בכלל לא מובן פה כלום. נכון? כמה פעמים זה

2:16:32 דובר 12 קורה? קורה או לא קורה? לא צריך להתבייש, זה בסדר, הגיוני. מה רש"י חשב? אני לא מבין. אני, יש לך איזו תחושה כזאת של איפה רבינא ורב אשי שלא התייעצו איתי, מי שכתבו את הש"ס. נכון? אז מה התשובה? אומר הר"י קנפנטון, דבר ראשון, כלל ראשון, כשאתה לומד אתה חייב לדעת שהאנשים האלה לא היו טיפשים אלא היו חכמים מחוכמים. ואם אומר לך משהו שנראה לך נטול סברה לגמרי, יש פה סברה עמוקה שהמוח הקטן שלך לא מצליח לתפוס. אתה רואה בתוספות שפתאום הולך על זה סברה. אני נתקלתי השבוע בתוספות, אמרתי לעצמי, למען השם, איזו סברה זאת? מאיפה הקריצו אותם? מה זה? מין הנחות יסוד כאלה שהם זורקים לך אותם בשלוש ומשהו שורות, כמו שאומרים בעברית צחה. חפש את החברים עכשיו להבין מה הם הבינו. אתה פותח מהרש"א שאומר לך: עיין בבבא קמא, בכיצד הרגל, דווקא שם הסיקה הגמרא בסוגיה הזו. הגמרא שם משחילה משפט תוך כדי סוגיה, ובעצם זו הכרעה לסוגיה בבבא בתרא והתוספות ידעו את זה. והוא אמר עצמו, היות שיש פה הכרעה, אז מה הסברה של הסוגיה בבבא בתרא היא ככה וככה. אבל הוא לא סיפר לך את כל הסיפור, כי מבחינתו, נו מה, אתה אין לך שכל ללמוד בבבא בתרא ולהבין את זה בבבא קמא ולעשות את ההיקש לבד? אני רק סוגר לך מה הסברה בסוף. אז המהרש"ל מתבטא על תוספות שהם גלגלו את כל הש"ס כמו כדור של אש, כמו כדור, גלגלו אותו כמו כדור. אה, אז אתם צריכים להבין, אני אתן לכם דוגמה קטנטנה. אתם תשובות, תשובות. דוגמה קטנטנה. כשרבינו יצחק הזקן היה, כדוגמה, זה היה אחיינו של רבינו תם, הוא היה לומד את ה-

2:18:08 דובר 12 היה לומד עם החבר'ה שלו, אז היה לו שישים תלמידים, כל אחד היה יודע מסכת אחת, אבל יודע אותה בעל פה. יכול להיות שהוא ידע עוד מסכתות, אבל לא באותה רמה. כל אחד מהם ידע מסכת שלמה בעל פה. אדמו"ר הזקן יושב, שישים תלמידים לפניו, כי שישים מסכתות זה ש"ס, והוא זורק שאלה לחלל האוויר, קושיה או דין או לא משנה מה, וכל אחד מהחבר'ה כמו צר החוכמה מתחיל להפעיל את זה בראש. פתאום הוא זורק סוגיה. רגע, אתם לא מסתדרים עם הסוגיה בתענית. אז ההוא אומר מה יש לנו בבבא בתרא ואומר את זה, וככה הם הצליחו לגלגל את כל הש"ס. אתם מבינים מה זה? יש לך שישים איש ששולטים בכל המסכתות, כל הש"ס, כל אחד מהם, וכל אחד גם יש לו סברות עמוקות. אתה מגיע עכשיו ברוב גאונותך, יש לך באחת עשרה וחצי בבוקר, מזמזם "שישו בני מעי". נכון? אחרי ארוחת בוקר. אתם יודעים, היה תמים מליובאוויטש, שעה מתפלל בעבודה גדולה, אבל ללמוד אולי לא מתחשק לו. אז המשגיח שאל אותו, נו, אם אתה מתפלל ככה בעבודה, איפה הלימוד? למה אתה לא לומד כל כך טוב? אז הוא אמר ל... אמר למשגיח ש... מה לעשות, אוכלים ארוחת בוקר באמצע. הם אמרו את זה לרבי, הרבי הרש"ב, והרבי הרש"ב מאוד נהנה. זאת אומרת אתה מונח בעניינים רוחניים, אז אתה, אתה אוכל קצת, אתה פתאום קצת מאבד את זה. אז אתה הולך ללמוד אחרי זה, אז אתה לא... כשאתה עכשיו לומד תוספות, אז צריך להיות לך שפלות ברך להבין בכלל. וואו, אתה יודע איך חיברו את זה? איך הגיעו לזה? איפה המוח שלהם היה? איפה המוח שלך נמצא עכשיו? מה אתה

2:19:43 דובר 12 חושב שבחצי שעה למידה תוכל להבין את העומק שלו? ממש לא. אם יש מהרש"א, יש לנו פוסקים, מפרשים ש... בכלל, מי צריך את כל הגודל הזה? אתם יודעים כמה גודל זה מסכת ברכות? אני לא יודע אם אתם יודעים. כמה, כמה אתם מעריכים? כמה גודל מסכת ברכות מכל העובי הזה? חצי? שליש? אפילו לא רבע, אולי חמישית. יש לך פה ערמות של מפרשים שהקדוש ברוך הוא יודע מי דחף אותם פה ולמה צריך אותם. מה באו להכאיב לי את הראש? מי זה יפה עיניים? מה אני צריך אותו? רכות פרשים. מה הוא נדחף פה? מהרש"א? מעדני יום טוב, שמואל חדש. מה צריך את כל הבלגן? קיצור פסקי הרא"ש. כאילו מישהו ביקש ל... להציף לנו? לכו לבעיות. למה צריך את זה? ובכלל פתחתם מתישהו רא"ש?

2:20:31 דובר 5 רא"ש כן.

2:20:32 דובר 12 אה? פתחתם רא"ש?

2:20:34 דובר 5 רא"ש כן.

2:20:35 דובר 12 כן. כמה פעמים פתחתם רא"ש? בסדר, אין בעיה. מה... מעדני יום טוב למטה פתחתם? פלפולא חריפתא פתחתם?

2:20:42 דובר 5 לא.

2:20:43 דובר 12 למה צריך את זה? אני לא סתם נכנס אליכם לקטע הפרקטי. אני אסביר לכם משהו. אם אנחנו נבין איך זה חובר... אני ישבתי פה פעם עם יהודי, יהודי חוזר בתשובה, אה, חב"דניק, חב"דניק חוזר בתשובה, חסיד טרי ומלא טרי. שמונה שנים, חמש שנים, אבל אף אחד אף פעם לא דיבר איתו על גמרא וזה. אצלנו כשמכניסים חבר'ה לחב"ד אז בטוחים שהם יודעים את כל הש"ס מפה לשם, בעל פה, אז כבר לא זוכרים ללמד אף אחד כלום. והוא ישב ו... אה, פתאום הבנתי שאין לו מושג מה זה המשנה ומה זה הגמרא. הוא יודע, אבל לא... ועשיתי לו סקירה, לקח כמה זמן, עשיתי לו סקירה ופתאום הבן אדם אומר, "אוי, זה, זה אחרת לגמרי". מה קרה? לא חידשתי לו כלום, לא חידשתי כלום, רק סידרתי. אם אתה לא יודע מול מה אתה עומד, חבל לך על הזמן. החשק שלך יהיה מכאן והלאה, באמת מכאן והלאה. למה? כי זה כמו שאני אקח אתכם ואביא לכם עכשיו חוברת בגיאומטריה. קחו חוברת. עשיתם בגרות? לא עשיתם בגרות, נכון? אתם בכלל לא בגיל של זה. חוברת בגיאומטריה. קח, תקרא חוברת בגיאומטריה. אתה מתחיל לקרוא, "מה רוצים ממני? יוסף יצא מירושלים בשעה זו. נחמן יצא מצפת בשעה זו. איזה שעה הם נפגשו בדרך בעין זיתים?" מי זה מעניין בכלל? כאילו, שחררו אותי מזה. אתה לומד מתמטיקה. מה אני צריך את כל הדבר הזה? אתם יודעים מה התשובה? התשובה היא, זה נכון. אין שום סיבה שאדם ישב ללמוד בחשק אם הוא לא יהיה מחובר לזה. אם הוא יבין מה זה הספר הזה, מי היה... אם אתה לא... אם אתה לא מחזיק מפתחות של קרייזלר, חבל

2:22:18 דובר 12 לך על הזמן. גם תקרא לזה, לא תמכור, אתה לא תרצה, אתה לא תשתמש ולא שום דבר. וזה לא רק תקף לזה. פעם ראיתם הנחות הר"פ? שמעתם מה זה הנחות הר"פ או לא שמעתם? הנחות הר"פ, שמעתם?

2:22:28 דובר 5 מי זה הר"פ?

2:22:30 דובר 12 זה עצמו שאלה, מי זה הרב הזה? הנחות הר"פ, שמעתם? מאמרי אדמו"ר הזקן, פתאום צונח שם הנחות הר"פ. מי זה הנחות הר"פ הזה שנכנס לאדמו"ר הזקן בין הרגליים? אה? יפרח סמכורית, מה צריך את ההנחות שלו? לא מספיק הנחות של אדמו"ר הזקן בעצמו? למה צריך אותו? אנחנו לא מחפשים תשובה דווקא. יש לנו, חסר לנו... אני, היה לחבר פה ספר, ספר מהמאמרים של הרבי. ספר מאה שערים. שמעתם פעם? אה? ספר מאה שערים. איפה קראת אותו?

2:23:07 דובר 5 חמישים דקות של אדמו"ר הזקן. חמישים דקות של...

2:23:10 דובר 12 שם גם מאמרים.

2:23:11 דובר 5 מה?

2:23:12 דובר 12 יש שם גם מאמרים.

2:23:13 דובר 5 גם.

2:23:14 דובר 12 מאה ש-- ספר מאה שערים, ברור שזה אדמו"ר הזקן, ברור שהוא אמר את זה. לא הכל ברור שמה. לא נכנס לפרטים. מלא ספרים של הרבי, של-- אם אתה לא קורא קצת דברי ימי ישראל, מנסה להבין מי נגד מי, מה נגד מה. מ-- אני, אני פעם ישבתי עם בחור מסוים והוא אומר לי, "כן, אז הגאונים היו אחרי הראשונים". אם אתם לא מבינים, המצב שלכם קשה אז. הגאונים חיו לפני-- הם חיו לפני אלף מאה שנה פחות או יותר. הראשונים היו מייד אחרי. ובכלל, שוב, איך התורה השתלשלה, איך היא הגיעה אליי ולמה הצליחו לי את הגמרא הזו? ואתם מבינים לאן אני שואף? מה שאני בא לומר זה במ-- אני אגיד את זה במילים פשוטות. אם אתה רוצה להתחבר ללימוד שלך, לידיעות שלך, לגמרא, לא יודע איך, סידרתי את זה בכל דבר. נתתי דוגמה בגמרא כי זה הספר שעמד מולי. אתה רוצה להתחבר-- אתה חייב, חייב, חייב לדעת מי נגד מי ומה נגד מה. נכון, זה לא עיקר בלימוד. נכון לגמרי, זה לא עיקר בלימוד, אני מסכים. הרמב"ם עצמו, כשהוא נותן מעין סקירה על התנאים והאמוראים קצת, הוא לא-- הוא כותב, "ודבר זה אינו עיקר גדול בלימוד", אבל אחרי שהוא כותב, "דבר זה אינו עיקר גדול בלימוד", הוא מרביץ איזה שלוש דפים ככה על הסבר של העניין. אם הוא לא רואה בזה עיקר לגמרי, הוא היה מוחק את זה. הוא לא היה כותב את זה בכלל. יש פה איזשהו עיקרון שהרמב"ם לא היה צריך אותו, כי הרמב"ם בעצמו היה לו חשק בלימוד והכל ו... אבל הדור שלנו, אם אתה לא מבין איפה אתה נמצא מול מה-- אתם

2:24:46 דובר 12 יודעים שכשהאדם מתגייס לצבא אז חוץ מהשיעורים איך להפעיל נשק ו-ומטווחים ולירות וכולי, מנסים לחבר אותך לרעיון, לאידיאולוגיה. אתם יודעים מה זה אידיאולוגיה ולרעיון? כי בלי רעיון ואידיאולוגיה אתה תלך למלחמה כמו איזה... כמו ברווז תלך. זה... והולך... אין לך בריין, אין לך לאט. על מה אתה נלחם? על מה אתה נלחם? על מה? על כלום. יהודים שהם דתיים, יהודים שמאמינים בקדוש ברוך הוא, כולם מאמינים, השאלה אם זה בהלם או ב... אז אתה הולך להילחם על מה? על קדושת ארץ ישראל. יש לך עניינים רוחניים, אתה-אתה-אתה יודע, תנ"ך, אתה מחובר פה עמוק. אם אתה לא מחובר עמוק, על מה, על מה בכלל אתה עושה פה בלגן? בוא נשב בתל אביב, נהיה בשקט, שחררו אותי, תמסור להם את כל אזור אשקלון ומעלה שיהיו בשקט ונגמר הסיפור. לא, אתה חייב להיות מחובר לאידיאולוגיה ולרעיון, אחרת זה לא עובד. גם כשאתה לומד אתה חייב להיות מחובר לרעיון, והרעיון הזה יגיע-- חיים. הרעיון הזה יגיע אם קצת, קצת, קצת תתבונן ותבין מי נמצא פה, מה נמצא פה. ספרו את השו"ת. ספרו את שאלות ותשובות. אתם יודעים שיש אישה שחיברה שו"ת? ידעתם את זה? יש אישה שחיברה ספר פסקים. בשם?

2:26:16 דובר 6 לא עליה.

2:26:17 דובר 12 לא, לא האישה. השם של הספר.

2:26:19 דובר 6 כלבו?

2:26:20 דובר 12 מי אמר כלבו? יפה. ספר כלבו, יש דעה, זה לא, לא כל הדעות, יש דעה שאומרת שאישה חיברה אותו. מי זה המהרי"ק? אתם יודעים מי המהרי"ק? מהרי"ק. מי היה? שאלתי מי המהרי"ק, למה לסבך את העניינים? מי היה? טוב, אני קצת דופק עליכם פה קצת של כוללניקים. אתם לא לומדים בכולל, אבל גם מראשונים אחרים. הרשב"ש, רא"ש, רשב"ץ. אתה שומע השמות, אתה שומע מילים. אין לך מושג מי היה לפני מי, וכבר כתב אחד מגדולי הפוסקים בן זמננו שיש שו"ת, הוא לא הזכיר את שמו, אבל אחרי זה גיליתי איפה הוא נמצא. יש שו"ת מסוים שאחד מגדולי הרבנים, לצערנו, הייתה לו טעות קלה. מה הטעות? הוא כתב, "פלוני חולק על פלוני", כשזה היה הפוך. זה היה הפוך בעצ-- זאת אומרת, אה, נניח אני יודע מה, הוא כתב, אה, הבית יוסף חולק-- הרא"ש חולק על הבית יוסף. הרא"ש חי מאתיים שנה לפני הבית יוסף, כן? מאה חמישים שנה לפני הבית יוסף. הרא"ש-- אתה לא רואה רא"ש חולק על הבית יוסף. אם כבר, בית יוסף חולק על הרא"ש. עכשיו, זה טעות, מה, בסדר, אז הוא טעה, הוא לא טעה בעניין, זה נכון, אבל זו טעות שגורמת לזלזול בכל העניין. אתה לועג. בסדר, אז הוא למד, הכל בסדר, אין לנו בעיה איתו, חס ושלום. אבל אם אנחנו רוצים להיות מחוברים ללימוד, אתה חייב להיות מחובר לרעיון. מה זה המשנה, מה זה הגמרא, מה זה תוספות, מה זה רש"י? רי"ף. מה הגיע רי"ף? מה רי"ף עשה לנו? בשביל מה הוא יצר את הספר שלו?

2:27:47 דובר 6 הלכה.

2:27:47 דובר 12 אה? הלכה ככה? זהו? אתה יכול לכתוב כמו הרמב"ם וזהו. תכתוב ספר יותר קצר.

2:27:54 דובר 6 ספר חצי קצר.

2:27:56 דובר 12 מה?

2:27:56 דובר 6 ספר חצי קצר.

2:27:57 דובר 12 הספר חצי קצר?

2:27:59 דובר 6 כולם מסתמכים על הרא"ש.

2:28:00 דובר 12 לא, בסדר, אבל אל תכניס-- אתה רואה שצריכים להוסיף עליו פירושים, אז אל תכתוב. תכתוב יותר ברור. פשוט.

2:28:04 דובר 6 גם על הרמב"ם יש פירושים.

2:28:05 דובר 12 אה?

2:28:05 דובר 6 על הרמב"ם יש פירושים.

2:28:06 דובר 12 כמו הרי"ף?

2:28:08 דובר 6 יכול להיות פחות.

2:28:09 דובר 12 כמו הרי"ף או פחות. אני לא אכנס לוויכוחים עכשיו, אני רוצה לעורר את העניין. זה דברים נכונים מה שאתה אומר, אבל שוב צריך ל-ל-להבין מי, מי הגיע, מה, מה קרה פה, מה זה כל החגיגה פה? הרא"ש, הרי"ף, הר"ד, באו אשכנז, אספו את השוד לענפיה וכולי. אז זה מה שהייתי יכול להגיד לכם, מבצע הראש מלא ספרים. פתח ספר כדי לדעת מי הוא, מה הוא, מי הוא היה. אתה תתחבר אליו, אתה תבין אותו, אתה תגיד זה שלי. ברגע שתגיד זה שלך, שהלימוד הוא שלך, שזה אתה בפנים, ש-ש-- אז זה לא יהיה איזה עיתונאי שמגיע ללמוד ולקרוא איזו סוגיה חביבה ונחמדה ועם איזשהו ניתוק רגשי כזה. אתה חייב, חייב, חייב להתחבר רגשית למה שאתה עושה. אחרת, איך אמר לי יהודי מסוים שישבתי ולמדתי עם יהודי אברך פה בקהילה. היה לומד גמרא, לא יודע ללמוד גמרא בכלל. אמרתי לו: "מה עשית שש שנים בישיבה?" הוא אמר לי: "האמת? שש שנים ישבתי, פתחתי ספר, לא למדתי כלום, סגרתי סוף הסדר, נכנסתי לשיעורים." אמרתי לו: "מה באמת? אפילו לא שורה אחת?" הוא אומר לי: "זה וזה וזה. החברותות שלי דיברנו כל הזמן, לא היה לנו שום, שום דבר." זה, זה יהודי שהיום יושב לומד גמרא בעיון מתשע עד אחת עשרה בלילה. הוא לומד בשיעור ואחרי זה באופן עצמאי. כן, יהודי יושב לומד גמרא.

2:29:22 דובר 6 תשע בבוקר?

2:29:24 דובר 12 בלילה. שעתיים. עובד ביום. למה אני אומר, מה קרה? מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות? מה פתאום הוא נהיה איזה גאון עצום וזה זה? לא. פשוט ישב והסבירו לו במה מדובר, מה מדובר, למה צריך את כל הדבר הזה. גם לא היה צריך ללמוד את זה בארמית. למה? חשבתם פעם על רעיון כתובה בעברית? שמעתם פעם כותבים כתובה, הם מקריאים כתובה בחופות? שמעתם או לא שמעתם? פעם מישהו הבין מה הכתובה עושה? מה, מה, מה, כאילו מה אומרים? חוץ מהזמזומים של הרב, מרעיד את זה ככה. גם אם תרצה להבין, אתה לא תבין את הארמית שהוא אומר. אתה לא יכול למצוא משהו יותר עדכני, להעביר את זה לעברית? אגב, היה רעיון כזה. אני לא אומר את זה סתם. להעביר את הגמרא לעברית. אי אפשר? לא, שתעשה את זה יותר פשוט, תעשה את זה יותר קליל וזה. למה אנחנו נתקעים בכל מיני דברים לפעמים כמו איזה אנשים מיושנים, נשארים באיזה שלוש מאות, ארבע מאות שנה אחורה? אלה שאלות שאנשים שואלים. אתם יודעים למה אתם לא שואלים את זה? ברוך השם, הזכרת דבר טוב, כי אנחנו יושבים ולומדים ומתמקדים בעצם העניין. זה נכון. אדם שמגיע מבחוץ הוא בכלל לא מכיר את העניין. אנחנו גדלנו לתוך זה, אז לשאול את השאלות זה קצת קשה כי אתה בתוך העניין. אנשים מבחוץ שואלים את השאלות האלה, אבל גם אנחנו צריכים לשאול את השאלות האלה. ולמה? כי אם נשאל את השאלות האלה וכמובן נקבל עליהן תשובות, אני מבטיח לכם שהלימוד שלכם יהיה באופן אחר לגמרי. כי אדם שלומד... אתם יודעים, מכירים את היהודי שלמד עירובין והוא אמר שהוא למד את כל המסכת אבל לא הבין רק שני דברים, הוא

2:30:49 דובר 12 לא הבין שני ראשי תיבות. מה זה ראשי תיבות של רישא ארישא וסיפא אסיפא? כל השאר הוא כבר הבין את כל המסכת. אם יש דברים בסיסיים שאתה לא, אתה לא, שם הוא לא מבין את ה... את העניין, כן, את ה... את הדין. אבל אם יש דברים שאתה לא, אתה לא מחובר למה שקורה, יכול להיות שתלמד ויהיה בסדר. זה לא אומר שאתה לא תלמד כלום, אבל מבטיח לכם, מבטיח. אני יכול בפה מלא, אני מבטיח את זה. ראיתי יהודים שלא היו שייכים כביכול ללימוד בכלל. אתה מתחבר, אתה מבין מול מה אתה עומד. אם אתה מבין שמה שאתה לומד עכשיו זה... אתם יודעים, ישבתי עם יהודי, לא רק שהוא לא מקפיד על גרטל, הוא גם לא מקפיד על שחיטת ליובאוויטש, גם על שחיטה בכלל לא בהכרח הוא מקפיד, וגם מינים שלא שוחטים אותם הוא אוכל. ויהודי ממש כאילו אפשר להגדיר אותו... אנחנו חושבים, אנחנו לא אוהבים את ההגדרות האלה, אבל בקיצור לא שומר את המצוות בהידור ושלמות, נוסע לחו"ל, עושה מה שהוא רוצה. הוא יושב, לומד גמרא, פתאום הוא קלט, הסברתי לו מה זה גמרא, מה זה זה, שיעור גמרא ותניא. הוא קלט מה זה גמרא, מה זה משנה. הוא אומר לי: "רגע, אני לא מבין." הוא אומר לי: "הטקסטים האלה," ככה הוא קורא לזה, "הטקסטים האלה הם בני אלפיים שנה? זה באמת נכון? כאילו כל מה שכתוב פה זה נכון? זה ממש ככה זה היה פעם? זה בדיוק אותן מילים וזה?" אמרתי לו: "כן." מאותו יום הבן אדם השתנה לחלוטין. הפתיחת גמרא הייתה ביראת כבוד. הוא כולו, כשהיינו מנסים להבין את הסברא, אם הבן אדם היה מתעצבן שהוא

2:32:15 דובר 12 לא מבין משהו או מה זה ואיך פתאום ולמה לנו את זה? אין את זה. אז אנחנו ברוך השם יהודים דתיים מהבית והכל, אבל במירכאות כאילו לא חסר לנו. כן, אבל אתה גדל, אתה זה... אתה לא מבין את ה"מאי לאגדולי" מה שנקרא. פתאום אתה מסתכל על זה אחרת. רגע, זה ככה? זה אני יכול להבטיח לכם שאם תת... קצת, קצת, תתחילו לגרד. זה לא דבר שרוכשים אותו ביום אחד, לא ביומיים, לא בשנה וגם לא בשנתיים. כל פעם מקבלים עוד מידע, כמו שחלקכם יודעים את זה. עוד קצת מידע ועוד קצת מידע ועוד קצת מידע ועוד קצת מידע, לאט לאט נארג לך מארג שלם. אתה מבין מה אתה עושה, ואם להיכנס לרזולוציות יותר נמוכות, יותר גבוהות יותר נכון. אתה מבין מה זה אל תקרי, אתה מבין מה זה גזירה שווה, מה זה הלכה למשה מסיני, יש כללים בזה. איך היה, מה היה. ברגע שאתה מבין איך כל העסק התחיל, הלימוד שלך גם בפועל, גם בעצם הלימוד, הלימוד משובח יותר, אבל גם הקשר שלך ללימוד הרבה יותר חזק. אתה לא רק דוחף דפי גמרא לראש, דוחף, דוחף. אתה גם מבין מה אתה עושה. אתה מבין לאן אתה מחובר. אתה מבין שאתה בעצם חלק ממערכת שלמה של השתלשלות התורה במשך הדורות בצורה נפלאה. ההתייחסות שלך וההבנה שלך והרגש החיובי שיש לך לגמרא ולכל הלימוד בכלל הוא אחרת לחלוטין. אז אם היינו חסידים גדולים והיינו מבינים שכן וצריך לעשות את זה, לא מה שלא. להתבונן באחדות השם ויראת השם ולהבין שכשאתה לומד גמרא אתה נדבק בקב"ה, כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא, שזה ייחוד נפלא שאין ייחוד כמוהו בגשמיות וכו' וכו'.

2:33:46 דובר 12 טה טה טה טה. זה הכל היה פשוט. למה? כי אתה רואה את האצבעות. איך אמר לי פעם יהודי אחד, אומר: אני הרגתי את היצר הרע שלי משיעמום. אז מי שאין לו, אין לו, אין לו מה לאכול. צוחק. אני יושב לומד, והוא כזה מה שקוראים חנוניוק כזה. יושב, לומד. אמרתי לו, תגיד לי, לא קצת מתחשק לך להסתובב? אני באמת הייתי על הבן אדם כי לפעמים זה עלול להיות משהו בראש. אמרתי לו, תפסיק, תסתובב, קצת לנשום אוויר. הוא אומר לי, אני כבר יש לי, הרגתי משיעמום. משעמם לו, אז הוא לומד. אז זה בבדיחותא, אבל יש אנשים שהם בטבעם כאלה. בגלל זה הרמב"ם אומר, יש אנשים מה ראש חוי שהם טבעם לשבת וללמוד. בסדר, אני לא אומר שצריך להיות ככה. צריך גם להתאוורר. יש נאות דשא גם, יש כל מיני עניינים כאלה, בסדר. אבל טוב, אם היינו הורגים את היצר הרע, היינו איזה בעלי, אני יודע מה, מקושרים באלוקות. חבל על הזמן. כן, כל מה שכתוב במאמרים, תניא וזה, היינו מסודרים. לפחות בינוני של תניא, היינו יושב לומד, אין לו יצר הרע, הכל בסדר. עדיין לא במדרגות האסותרו. צריך להניע אצל עצמנו מקומות נוספים בנפש. אז כחלק מהדרך להגיע למקומות האלה אתה חייב לשבת להבין מול מה אתה עומד. מי זה, מה זה, איך זה הגיע. ברגע שאתה מבין... אתם יודעים מה, תוספות, יש פה תוספות ישנים. נתקלתם בתוספות ישנים פעם? מי החליט שהם ישנים? אתם יודעים איך קראו לאדמו"ר האמצעי? לאדמו"ר האמצעי, אמרתי, טוב. כשהוא היה, לא ידעו שהוא אמצעי בכלל. הוא עוד לא נהיה אמצעי. אז כן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצמח צדק. אבל הצמח צדק ידעו

2:35:15 דובר 12 שהוא אמצעי. כשהוא היה הוא לא היה אמצעי. אמצעי למה? מה? מי החליט על התוספות האלה הם ישנים? מה, הם לא מעודכנים? שמו אותם בצד? אתם מבינים מה אני אומר? ראיתם פעם... אתם יודעים מה זה בעצם, רגע, יש לכם רמב"ן מאחורה, הרמב"ן, המהר"ל הקטן, המהר"ל קטן. התבוננתם פעם במפרשים על הרי"ף מאחורה? יש שמה מערכות מרתקות, חגיגות, חגיגות. אתה קורא איזה ביטויים, איזה דברים, חגיגות. אני יכול להגיד לכם שיש, כשאדם לומד ככה ומנסה, שוב, חוץ מהלימוד עצמו שהוא חשוב ואין עוד מה לדבר בכלל, זה אני, הדבר הפשוט הזה אפילו לא מדבר עליו. כמו שדיברנו בהתחלה. כשאתה מבין את כל מערכת הלימוד, מי מול מי, מה זה ש"ס, מה זה משנה, מה זה גמרא, מה זה תוספות, רש"י, ראשונים וכולי, הלימוד יהיה באופן אחר לגמרי. אתם צריכים להבין את זה. זה חשוב. אז לחיים, לחיים רבותיי. אנחנו נזכה ללמוד בעצמנו. לא, לא, לא להתייאש, חבר'ה. אני יכול להגיד לכם שלי היו מאיימים עליי כשהייתי בחור. אומרים לי, חבר'ה, זה... ככה אני זוכר שאומרים לנו, חבר'ה, זה הזמן שלכם ללמוד, אחרי זה יש טרדות הפרנסה, טרדות אלו, מה זה? חבל, אבל תשקיעו. אז בחלק מהזמן היינו ממושמעים והיינו מקשיבים ככה ומשקיעים, משקיעים, משקיעים. אבל כמה שאתה לא משקיע, אתה אחרי זה מתחרט ואומר: למה לא למדתי יותר? טוב, אז תשקיעו, תלמדו, שיהיה לכם שאיפות גדולות, לדעת ש"ס שלם, גמרות שלמות, ואני יכול להבטיח לכם, אם יהיה לכם את ה... את הרצון ואת ההנחה הזו בראש, אתם תגיעו לזה. תתמידו גם אם החברים סביבכם מפריעים, מותר קצת לנגוח בחבר בעדינות, לסלק אותו מן הדרך, להגיד לו: אדוני, עכשיו לומדים.

2:36:58 דובר 12 אין מה להתבייש, גם כשקשה, גם כשנופלים לתהומות, תהומות מה שנקרא של ייאוש. סוג של. חבר'ה, להירגע, זה יגיע אליכם. אמרו איתה לאחוז בקרנות המזבח. זה ברור. לאחוז בקרנות המזבח, להיות עם, עם ברען גם כשאין לך, תנסה להפעיל אותו. ואני ממש מבקש מכם, רבותיי, לא להישבר. לא להישבר, כי אני אומר לכם משהו נוסף קטן. יש לי חבר שישבתי איתו פה באוצר, היינו גם כן מגיל חמש עשרה עד... והתערבנו על איזה עניין. לא התערבנו באמת, כן, אבל אמרתי לו: יום יבוא ונעשה כך וכך. לא משנה כרגע העניין. עניין לימודי. יום יבוא ונעשה כך וכך, ואלה דברים שקשורים לא רק ביחד, זה גם קשור בעניינים אחרים ובאנשים נוספים. אתה רוצה להקים פרויקטים מסוימים? והוא אמר לי: עזוב, זה לא יצליח, זה, זה הרבה עבודה, זה הרבה. אמרתי לו: יכול להיות זה הרבה עבודה. מה אכפת לי? ייקח כמה זמן שייקח, אולי נצליח? לך תדע. ננסה. אה, השתדלנו ככה לעבוד בתחום, בעניין. אז נוצר מצב קצת מצחיק, שכל פעם שהוא קיבל איזושהי התקדמות בעניין הזה או אני קיבלתי, היינו מתקשרים אחד לשני, אומרים: או, הנה פדינו את החוב של לפני שתים עשרה שנה, לפני ארבע עשרה שנה, לפני חמש עשרה שנה. תחשבו על זה. לפעמים אתה אומר: רגע, תכננת משהו לפני שתים עשרה שנה ואחרי זה אתה מיישם אותו שתים עשרה שנה, זה המון זמן. התשובה היא שלא, זה לא המון זמן. כל הדברים האלה שאתה לומד ועושה, דברים שהולכים ונבנים, הולכים ונבנים, הולכים ומתגברים. אז הלימוד שלך פה בישיבה בגיל ארבע עשרה, חמש עשרה, חקק לך את היסודות למה שתעשה בגיל שלושים. אם תאמין בזה ותלך עם

2:38:37 דובר 12 זה בכל הכוח, גם אם אתה לא רואה את זה. ותסמכו עליי, אני לא כזה זקן. אני סך הכל בן שלושים ואחת, אבל מהגיל הזה אני יכול להגיד לכם, חמש עשרה שנה אחורה אני רואה מי שהשקיע ועבד ועשה, לא תפס מלאכים. חשוב לי להדגיש: לא תפס מלאכים, לא עכשיו נהיה איזה גאון ענק. שתשתדל ללמוד מה שצריך ולסיים מסכת. היה פה סדר בישיבה פעם של קבוצה של בחורים שהיו מסיימים את המסכת הנלמדת ובנוסף לזה מסכת נוספת. הם הגיעו למצב שכשהם הגיעו לישיבה גדולה הם היו עם ביד, עם בין שבע לשמונה מסכתות, כשהחברים שלהם בישיבות גדולות היו עם מסכת אחת או שתיים ממש, והם היו כאילו בשוק. איך הספקתם? איך עשיתם? אין פה גאונות גדולה. יושבים, יש לילה, לומדים. כמובן אני מדגיש עוד פעם, דברים שהם פשוטים כביעתא בכותחא, מה שנקרא. לא צריכים-- אז יש מבצעים ויש עניינים. יש את השיחה שאנחנו נכנס אחרי תבשיל עומד ו'. הנוכחות, מוסר. יש דברים שמשמיעים לכם, מדברים איתכם, אתם מכירים את זה ואני לא צריך להאריך בזה. יש לך זמן? שב ללמוד. קחו בחשב-- אתה יודע מה? יש לך זמן לשבת ללמוד? קחו בחשבון שכל המבצעים עתידים להיבטל חוץ ממבצע תורה. אתם יודעים למה? כי הרי אתם מכירים את זה שהיה פעם בחור חב"דניק שהציע למישהו להניח תפילין. עבר לידו איזה אחד בריון כזה מקועקע כולו, הוא קופץ עליו בטוח, הוא יתפוס קרקפת עכשיו, נכון? בא אליו, "אחי, הנחת תפילין היום?" אז הוא, אתם יודעים, מסתובב אליו, אומר לו, "כן, בטח, על הבוקר." אז הוא מסתובב. איזה באסה. נכון? זה מה שקורה ולא קולטים. הלו, הלו! מה טוב, מה טוב שכולם יניחו תפילין לבד. אנחנו

2:40:11 דובר 12 לא מחפשים להפסיד שום מבצעים. מחפשים מבצעים כי צריך, אבל אין לנו מטרה: טוב, בואו נשמר איזה שלושים ארבעים שמאלנים או ימנים שלא דתיים, שיהיה לנו איזה בייבי כאלה. אתם מכירים את ה... פעם איזה יהודי אחד שחיפש אביון אמיתי, אביון, אביון לפורים משהו, אביון אמיתי שהוא יקיים את מצוות מתנות לאביונים בהידור. אה, אה, אה, לפני השקיעה הוא מצא איזה, מצא איזה אביון שבאמת אין לו שום דבר. נתן לו את הכסף, כולו מאושר, חוזר לבית שלו. פתאום חבר שלו פוגש אותו בדרך ואומר לו, "נו, מה קרה? למה אתה כל כך שמח? מה, בגלל שפורים?" הוא אומר לו, אומר לו, "אני חיפשתי אביון אמיתי. ממש עשרים דקות לפני השקיעה מצאתי ממש אביון מהודר. אין לו כלום, אין לו שום דבר. עני מרוד." אז החבר שלו אומר לו, "נו, תגיד גם לי, שגם אני אזכה לתת לו מתנות לאביונים, לעזור לו." אומר לו, "שומר אותו לשנה הבאה." שנה הבאה גם... יש לו תפילין, כל המ-- כל המבצעים, צדקה וכולי. הכל, הכל, הכל, הכל כביכול במירכאות עתידים להיבטל לעתיד לבוא. מה זה להיבטל? לא להיבטל באמת, אלא היות שכולם יהודים ודתיים וכולי. אבל מה יהיה לעתיד לבוא? "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים." ואז הרבי מביא את זה בשיחה בתשל"ז, שהגמרא אומרת, "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו." ככה הגמרא אומרת, נכון? מה זה אשרי מי שבא לכאן? לכאן זה לגן עדן. כן? אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. שואל הרבי, "מה זה אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו? לא מספיק להגיד אשרי מי שבא לכאן?" מי שבא לגן עדן הוא כבר

2:41:38 דובר 12 מבסוט. מי שזוכה לימות המשיח וכל זה, כבר מבסוט. מה עם תלמודו בידו? למה זה תלמודו בידו הזה? מה זה מוסיף לי בהבנה? אומר הרבי, תלמודו בידו פשוט. כי הפנימיות התורה שאתה תלמד בגן עדן היא לפי הערך של לימוד הנגלה שאתה לומד כאן בעולם הזה. לא רק הנגלה, גם החסידות. מה שאתה לומד כאן בעולם הזה, נגלה וחסידות, לפי זה תקבל בעולמות העליונים את הלימוד, אה, אה, הפנימיות התורה. שם יש רק פנימיות התורה, כן? ככה תקבל. הווה אומר צריכים להשקיע בלימוד ולהשקיע חזק. ואני אומר לכם שוב, אתם תגיעו לזמ-- חשוב לי להגיד את זה. תגיעו לזמנים יבשים, מעצבנים, מרגיזים, ואתה צריך לאחוז בקרנות המזבח, לאחוז בקרנות המזבח. לא ל-, ל- לא משנה מה קורה מסביב. לא הלך לך הלימוד טוב היום? לא משנה. הלאה, הלאה, תעביר. תמשיך עם הלימוד כמו שצריך. לא הולך לך בלימוד? תשבור את הראש. זה מביא לך עצבים? יופי, מצוין. תשבור את הראש עוד יותר. התבאסת, סגרת את הספר, הלכת, לא הולך, לא יוד-- לא משנה. אל תיתנו לדברים הקטנים האלה כביכול להסיט את הדעת מעצם הלימוד. שב תלמד. לא עליך המלאכה לגמור, אבל גם אתה לא בן חורין להיבטל ממנה. אתה חייב גם לשבת וללמוד. ואני מבטיח לכם, בואו, אני לא, אין לי רוח הקודש ואני לא נביא ולא בעל כוחות לברך. אבל הדבר הפשוט, שכאשר בן אדם ישקיע את עצמו בלימוד, לא צריך כישרונות, לא צריך גאונות. אם יש לך את זה, אדרבה, תיזהר זה לא יפיל אותך. שלא תרגיש אני... תה, תה, אה, אה, המשנה בברכות אומרת, נו, ב-באבות. אל תאמר-- אה לא, עוד מעט נזכר.

2:43:15 דובר 12 נו, שחברך כמוהו בידך. לא זוכר איך זה מתחיל. אה... נו, אל תאמר שתבוא אחריך. לא, לפני זה. איך זה מתחיל, נו? איך, איך נו?

2:43:33 דובר 7 אל תאמר על עצמי--

2:43:34 דובר 12 אחרי זה יש המשך. לא, לא, לא, לא, לא, זה טוב. אך לי הפה זה עצמו, אבל הרעיון הוא שהרש"ב כותב שכאשר אתה לומד אל תהיה בטוח בעצמך כל הזמן. אתה תמיד חייב להיות בחברה של לימוד שיזכירו לך, שייכנסו לך. אז חבר'ה, אני ממש מבקש ממכם להחזיק בקרנות המזבח. אם תשמרו על כישרון ההתמדה, זה הכישרון שיוביל אתכם הכי רחוק שיש. זה המטרה שלנו, להתחבר את עצמנו עם הלימוד. אז לחיים, לחיים. שתהיו מחוברים לקדוש ברוך הוא, מחוברים לרבי, מקושרים לרבי כמו שהתחלתי בהתחלה. זה תפקידכם, זה עניינכם. תשרפו את שאר הדברים. אפשר קצת גם לגנוב מהזמן של הבית. לא יקרה כלום. קצת להתפלח מדי פעם. מבקשים עזרה, אפשר לעזור עד גבול מסוים. לא צריך עכשיו להיות ה-- הבית של הבית. צריך להתפלח לבית כנסת, ללמוד. יש חופש? זה לא חובה. בין הזמנים יושבים לומדים גמרא. אני מכיר בחורים שלא מונע-- לא מסתדר להם. איך יכול לעבור יום בלי לימוד דף גמרא? כמובן חסידות בבוקר זו לא שאלה. חסידות כולם לומדים. מה הבעיה? זה הכי קל, נכון? זה גם לא מחייב אותך לכלום. אתה לומד, זה גם לא טוב, כן? הרבי הרש"ב לא רוצה שילמדו ככה. לפעמים אתה לומד, אתה לומד ככה, יש איזשהו כמין, כמו זה תיקוני זוהר לפני הקידוש. אתם פעם, אתם יודעים מה עושים קידוש? לפעמים קוראים עשר דפים לפני הקידוש וזה לא עובד ככה. ללמוד חסידות צריכים סוגיות בנגלה, אבל לא ניכנס לזה כרגע. זה לא-- זה המשפיעים שלכם ידברו איתכם, אבל, אבל חסידות זה פשוט, כביכול פשוט ללמוד. זה יותר נכון מושרש יותר, אבל צריכים ללמוד נגלה וגמרא. אז פתחו יבטוח ראשון.

2:45:15 דובר 12 אם תסתבך תגיש להיות. לא נורא. שוב אני מדגיש, איך כתוב, איך אומרים קודם בתפילה? "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד". אז מה זה כתוב? "המה כרעו ונפלו ואנחנו לא נפלנו". זה לא מה שכתוב. "המה כרעו ונפלו ואנחנו גם נפלנו", במילים אחרות, "אבל קמנו ונתעודד". זה ההבדל בינם לבינינו. יש כאלה שכרעו ונפלו. אנחנו קמנו ונתעודד. כרענו, נפלנו גם, כן, אין מי שבטוח מנפילות, אבל קמנו ונתעודד. לחיים לחיים, רבי יצחק, שנזכה לכל העניינים ושכל זה בשמחה ובטוב לב. לחיים.

2:45:54 דובר 8 לחיים ולברכות.

2:45:57 דובר 12 נסיים בזה.

2:45:59 דובר 8 רב, אפשר שיעור לפחות על משהו אחד מהשאלות של הרב נומה[?]?

2:46:02 דובר 12 של מה?

2:46:04 דובר 8 של מה, מה, מה ההיגיון בכל דאלים גבר.

2:46:08 דובר 12 אמרתי, נו, תשבו ללמוד. מה אני אומר את כל התשובות כאלו? שלום רב חבר'מן, אני אתן לכם על זה שיעור. אנחנו יושבים שיעור ב', קיבלנו על זה שיעור שלם. צריך להבין פה כמה יסודות ואז אפשר להבין את כל דאלים גבר. אי אפשר להסביר את זה על רגל אחת. קודם כול אני אגיד לכם שיש-- הכל דאלים גבר הזה, יש הסברים איך זה בבריונות, מה זה הבריונות הזאת כאילו. אז ההסבר הכי פשוט הוא שכאשר אדם בטוח בעצמו, כלומר זה שלי. הרי מתי אומרים כל דאלים גבר? מתי אומרים כל דאלים גבר? מתי אומרים? כל מה שיגידו אתם תטעו כי זה מחלוקת ראשונים מתי אומרים, אבל לא משנה. אבל בעיקרון כשיש חסרון ממון לאחד הצדדים ואין הוכחה לשום צד בדברים, אוקיי? כשיש דררא דממונא, כן? אתם למדתם דררא דממונא, כן? בבבא קמא למדתם? דררא דממונא לא למדתם? דררא דממונא זה חסרון ממון. זה אומר שיש לאחד הצדדים, רואים שיש פה הפסד לאחד הצדדים, שסביר שיש הפסד. זאת אומרת לפי הטענות וכולי, אז אומרים כל דאלים גבר. למה? כי אותו אחד שחסר לו הממון, כלומר שהוא, שהוא הטוען האמיתי והשני הוא השקרן, אז הוא יתאמץ או להביא הוכחות או יתאמץ בכוח הזרוע. וזה שנים ט-- וכן, והוא לא יוותר והוא יעשה והוא יעשה. אבל אתה אומר לעצמך, רגע, בימינו הטענה הזו היא לא אמיתית. למה היא לא אמיתית? כי יש מלא בריונים ועבריינים שעשו מה שהם רוצים. תדעו לכם שאני עם התמיהה-- זה דוגמה. אני עם התמיהה הזו הסתובבתי מאז שהייתי בשיעור ב', הייתי בגיל כמה, ארבע עשרה, חמש עשרה פחות או יותר, זה הגיל, מאז שלמדנו בשיעור ב' בבבא

2:47:41 דובר 12 בתרא, כל דאלים גבר, שום דבר לא ישב בדעתי. גם אז יבואו-- יבואו בבריונות. השני יביא את, לא יודע מי, אחד העבריינים ויעשה פה חגיגה. זה לא הוכחה לכלום, זה שיש לך כוח. בסדר? עד-- מתי נתיישבה לי התמיהה הזו? אתם יודעים כמה זמן הייתה לי התמיהה הזו? תענו לי בחמש מאתיים.

2:47:58 דובר 8 אתמול.

2:47:59 דובר 12 לפני חודשיים וחצי. למה? יש סימן קע"ה בשולחן ערוך, מדבר לגבי דיני-- דינים דומים לכל דאלים גבר, ויש שמה, מה קוראים? אדם-- התחלקו בצורה מסוימת ועשו גורל. לא ניכנס לפרטים. אז בסימן, אם אני לא טועה זה סעיף ג' או סעיף ד', זה נתבאר בפתחי תשובה. יש פירוש על השולחן ערוך, יש פירוש שנקרא פתחי תשובה. פתחי תשובה, הוא לקח את כל השו"תים שיצאו בערך מזמן השולחן ערוך ועל כל סעיף הוא הכניס, כתוב בשו"ת זה וזה וזה, הוא הכניס, אה, אה, מה שכתבו השו"תים בנוגע לסעיף הזה. בסדר? אז יש שו"ת שנקרא שבות יעקב, אם אני לא טועה זה שמו. אני לא זוכר, זה היה הוא או שלם יעקב. שבות יעקב אני חושב. והשבות יעקב כותב: אני תמהתי, איך כל דאלים גבר יתפוס בימינו? עכשיו שבות יעקב חי לפני מאתיים שנה, שכבר אז היו עבריינים, אז הוא כותב בימינו. אני כשראיתי את זה נדלקתי מהר. רגע, רגע, רגע, הנה השבות יעקב אומר אני לא מקבל כל דאלים גבר. ואתם יודעים מה הוא מסיים? הוא מסיים, "ובאמת אני מוכי-- מורה דבר חידוש. אני מורה דבר חידוש שבאמת אין דין כל דאלים גבר היום ואנחנו נעשה גורל ביניהם. נחזיר את הדין המקורי, נעשה גורל." כי למה? כי יש מלא מתפרצים ועבריינים וכולי וכולי. אין כל דאלים גבר. הוא כאילו מוחק את הדין הזה. ואז הוא אומר, "איי, זה חידוש עצום". אז הוא אומר, "בטוחני שרבותיי וחבריי וכולם יסכימו עימי היות שהמצב הוא ש-שאי אפשר להגיד כל דאלים גבר." דע לך שהשבות יעקב מדבר על מצב שיש אפשרות לעשות גורל וההלכה אומרת תעשה כל דאלים גבר, לא ילך תעשה גורל.

2:49:43 דובר 12 אז אומר שבות יעקב, טוב, אז אני מוריד את כל דאלים גבר לגמרי ומשאיר את זה תמיד על הגורל. אבל מה יהיה במקרה שההלכה אומרת רק כל דאלים גבר? גם פה השבות יעקב יגיד כל דאלים גבר, נמחק אותו. אז, אז מה כן נעשה? אין לנו מה לעשות. אה?

2:50:00 דובר 9 עד שיבוא אליהו.

2:50:01 דובר 12 אין גורל. לא עושים סתם גורל. תלוי באיזה דינים. לא בכל מצב ממציאים גורלות, כן?

2:50:05 דובר 9 עד שיבוא אליהו.

2:50:06 דובר 12 אז מונח עד שיבוא אליהו. יש לך איזו ספינה שווה שתים עשרה מיליון דולר יושבת בים. לא יודעים למי היא שייכת. צריכים לעשות כל דאלים גבר. אי אפשר כל דאלים גבר, תשאיר אותה שמה.

2:50:15 דובר 9 טענות.

2:50:16 דובר 12 ככה אין טענות, אין כלום. הדין תקוע. אתם יודעים מה התשובה?

2:50:20 דובר 9 יחלקו, יחלקו.

2:50:21 דובר 12 לא, אין יחלקו. איזה יחלקו? לא אומרים יחלקו. יש ממון ומחלוקת ובחירת רבון לא אומרים יחלקו. מה עושים במצב כזה? אתם יודעים מה התשובה?

2:50:31 דובר 9 כל דאלים גבר.

2:50:31 דובר 12 נחשו.

2:50:32 דובר 9 כל דאלים גבר.

2:50:33 דובר 12 לא יודע. אולי צריך לחכות לגיל ארבעים וחמש. עוד חמש עשרה שנה שתיפתר לי התשובה הזו.