הלכות ט"ו בשבט ומהותו - הרב שאול סילם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:10 דובר 2 שלום, אנחנו נדבר בעזרת השם על חמישה עשר בשבט. המשנה הראשונה במסכת ראש השנה מדברת על ארבעה ראשי שנים, ואז אנחנו מגיעים לשבט. "באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי". ממשיכה המשנה: "בית הלל אומרים בחמישה עשר בו". אז אנחנו יודעים שההלכה כבית הלל, ולכן נפסק שראש השנה לאילן, כן, לאילן, לא לאילנות, כתוב במשנה, ראש השנה לאילן הוא בחמישה עשר בשבט. ומבואר בגמרא, הרי מה מתרחש בשבט שמצאו שהוא יהיה ראש השנה לאילן? אז מבואר בגמרא שכשמגיעים לשבט רוב גשמי השנה כבר יצאו ועלה השרף באילנות, והפירות חונטים מעתה, עכשיו מתחילה החניטה, וזה מה שעושה את החודש הזה לחודש של ראש השנה לאילן. ההשלכה בהלכה היא בכמה תחומים. יש השלכה לכך שחמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילן בהלכות ערלה, בהלכות תרומות ומעשרות, בזמן שבית המקדש קיים בהלכות ביכורים, בהלכות שמיטה גם יש השלכות לעניין הזה של חמישה עשר בשבט. אז אנחנו לא, לא ניכנס לכל הפרטים. סתם דוגמה לגבי ערלה. הרי ידוע ששלוש השנים הראשונות של פירות העץ, אחרי שנטענו את העץ, במשך שלוש שנים הפירות הם גם אסורים באכילה ואפילו בהנאה. ואילו בשנה הרביעית הפירות יש להם איזו קדושה מסוימת. בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלים אותם בטהרה בירושלים. היום אנחנו פודים אותם על מטבעות, וגם הפירות האלה אנחנו לא אוכלים, נטע רבעי זה נקרא, ורק בשנה החמישית אנחנו יכולים לאכול מן הפירות. אז יש באמת איזו דרך איך מחשבים את השנה הראשונה, ממתי, אבל בשנה החמישית מה העניין של ט"ו בשבט? רק הפירות שחנטו לאחר חמישה עשר בשבט הם יהיו מותרים. אותו דבר לגבי ערלה. בשנה הרביעית

02:31 דובר 2 רק הפירות שחנטו לאחר חמישה עשר בשבט הם יהיו נטע רבעי ולא, ולא ערלה. אז יש לזה באמת חשיבות גם בהלכה, אף שזה לא דברים שאנחנו פוגשים בכל יום. נגיד כמה דברים שקשורים לחמישה עשר בשבט בתורת הרבי. דבר ראשון, הרבי אף פעם לא אומר ט"ו בשבט. אנחנו רגילים להגיד ט"ו בשבט, ט"ו באב. הרבי היה מתקן מי שאומר ט"ו בשבט, ט"ו באב. חמישה עשר בשבט, חמישה עשר באב — זה מה שצריך להגיד, והיה מתקן את מי שאומר ט"ו בשבט או ט"ו באב. אפשר לראות את זה בחלוקת דולרים, יש כמה קטעים שהרבי מתקן. עוד עניין מציין הרבי: חמישה עשר בשבט זה קשור הרי לצמחים, קשור לצמיחה, ויוסף, הרי יוסף זה מבואר בתורה, פרשת ויגש, העניין של יוסף, יוסף זה עניין של הוספה, זה עניין של צמיחה. יוסף ויהודה, יוסף הרי בשילה היה משכן, המשכן הוא עשוי מצמחים, צמחים זה דבר שמתפתח, כן? ואילו ביהודה זה הביטול, זה אבן, זה, זה עניין של ירושלים. אז החודש הזה של שבט הוא כולו קשור ליוסף הצדיק, אומר הרבי, וזה מתקשר גם, אומר הרבי, לרבי הריי"צ שהשם שלו הראשון הוא יוסף, שהוא קשור לחודש שבט, כן, י' שבט, שזו ההסתלקות של הרבי הריי"צ. עוד עניין מציין הרבי בכמה מקומות, העניין של האדם עץ השדה. אז זה מעניין, כי כשהעניין הזה מופיע לגבי המצור על עיר שאנחנו עושים של גויים, אז "כי האדם עץ השדה" זו שאלה: מה, אנחנו נשחית את העצים? "כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור"? מה, כשאתה עושה מצור על עיר אתה תשחית גם את העצים? לא, אל תשחית אותם. כן, כל האיסור בל תשחית נלמד משם. אז

04:32 דובר 2 "האדם עץ השדה" זה בלשון שאלה, אבל מאחר שאפשר לקרוא את זה גם בניחותא, כי התורה הייתה יכולה להגיד לנו "אין האדם עץ השדה". מאחר שהניסוח זה "כי האדם עץ השדה", כן? בצורה הזו, אז זה נדרש במסכת תענית שכן האדם עץ השדה. דורשים את זה שהאדם עץ השדה, יש שני סוגי תלמידי חכמים, כן? כאלה שהם באמת כעץ השדה, כאלה שלא. אז מפה נכנס שהאדם עץ השדה, שהאדם עץ השדה. האדם הוא עץ, ובמה הוא עץ? אז מבואר בחסידות שקודם כול זה שהאדם הוא עץ, לפני שנסביר למה, זה גורם לכך, אומר הרבי בכמה התוועדויות, שטוב, איפה שהוא חמישה עשר בשבט זה קצת יום ההולדת שלנו, כי אם זה יום הולדת לאילן ואנחנו גם אילנות, אנחנו גם עצים, אז כן, זה גם ראש השנה שלנו ולכן יש עניין לעשות התוועדות, לקחת החלטות טובות, כך כותב הרבי. אבל למה באמת זה כך? אז אומר הרבי דבר שהוא נפלא. הרי אם ניקח את השכל ואת המידות, אז השכל הוא קשור לחי, כן? כמו שחיה היא הולכת מפה לשם ורצה ממקום למקום, גם השכל שלנו, אנחנו יכולים לחשוב על דבר מסוים ולקפוץ לעניין אחר, ופתאום טלפון ואנחנו מדברים על דברים אחרים, זה מאוד מאוד נזיל ומאוד זז. המידות זה לא דבר, זה דבר שמתפתח, אבל הוא לא משתנה בצורה מהותית באופי של המידות. ודאי שאת המידות צריך, אנחנו נראה שזה כל העניין, לשנות ממידות לא טובות למידות טובות, כן? מביא הרבי הריי"צ בשם הבעל שם טוב שמביא בשם הרס"ג, רבי סעדיה גאון, שבאנו לעולם כדי לשנות את טבע המידות. כן, זה כל העניין. ומסבירה החסידות שהאדם הוא מתאפיין

06:35 דובר 2 דווקא במידות, האדם זה המידות. וזאת הסיבה שהאדם זה עץ השדה, כי הרי בעץ השדה, מה מיוחד בעץ השדה לעומת החיות? אמרנו שהחיות הן זזות מפה לשם. העץ הוא תמיד נטוע באותו מקום, ורק כשהוא צומח הוא גדל. המידות זה אותו עניין. המידות, בן אדם יש לו סוג מידה מסוים. אה, בן אדם שעניינו זה שמחה, אז המידה שלו זה יהיה פחות ההתיישבות, וצריך ודאי את הכל, אבל הסוג שלו זה יהיה סוג של שמחה. הוא יצטרך רק לדאוג לכך שהשמחה שלו זאת תהיה שמחה ולא ליצנות. אבל בסוג, באופי הבסיסי, האופי הבסיסי זה דבר שמאוד מאוד קשור לאדם והוא לא משתנה לאורך החיים, הוא רק משתנה, נראה, לטוב, אבל לא מסוג לסוג. בן אדם שהוא טיפה מופנם, אז הוא יצטרך להיות רציני ולא עצוב, אבל לא סוג אחר של טבע. והאדם הוא באמת קשור מאוד מאוד מבחינת המידות למידות שהוא קיבל, שיש לו בנשמה, עד כדי כך שהאדם זה המידות שלו. המידות, על אף שמובא בתניא שהמידות הן נולדות מהשכל, אבל זה לא בדיוק שהן נולדות מהשכל. השכל הוא מגלה אותן, אבל הן הרבה יותר עצמיות מהשכל בעצמו, כך מבואר בחסידות, ולכן אנחנו מבינים למה אדם הוא עץ השדה, כי האדם, זה יותר מתבטא היותו אדם במידות שלו דווקא. ואז ודאי שהיום חמישה עשר בשבט זה יום שאנחנו צריכים באמת לעשות חשבון נפש מאוד מיוחד בעניין הזה של היותנו, אה, עץ השדה, ותפקידנו לשנות את טיב המידות, כמו שאמרנו שזה כל העניין, אה, בהיותנו פה בעולם הזה. דבר אחרון שנזכיר, הרבי מזכיר בהתוועדויות, יש גם, אה, יש התוועדות של חמישה עשר בשבט

08:55 דובר 2 תשמ"ח. יש התוועדות של פרשת בשלח תשנ"א. אז בראשונה, כנראה בעוד כמה מקומות, הרבי מזכיר את המנהג לאכול פירות בחמישה עשר בשבט, ובמיוחד הרבי אפילו אומר שהייתה קצת חלישות במנהג הזה, ובמיוחד בפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. ובשיחה השנייה שהזכרתי, של פרשת בשלח תשנ"א, הרבי מדבר גם על המנהג לאכול חרובים בחמישה עשר בשבט, ולכן אנחנו נציין את חמישה עשר בשבט בהתוועדות, בלקיחת החלטות טובות, בעיקר בעניין של שינוי המידות, כי זה, כי זה כל העניין, ובמנהג של לאכול פירות, במיוחד פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל וחרובים.